יומן ברזיל (הסוף) – מילות סיכום

כמה מחשבות לסיום המונדיאל

אם יש משהו שאני לא אוהב בדקות שאחרי גמר גדול, זה את הבמאי מתרכז בשחקנים של הקבוצה המנצחת. אני מעדיף הרבה יותר שישים את הפוקוס על השחקנים המפסידים. לטעמי, זה הרבה יותר מעניין.

בפארפרזה עלובה על טולסטוי – כל הקבוצות המנצחות דומות, הקבוצות המפסידות אומללות כל אחת על פי דרכה.

ואני, אני סאקר של דמעות.

crying

אני חושב שהרגש הבסיסי בכל ספורט הוא האכזבה.

עזבו שניה את האכזבה מההפסדים, שאפילו אם אתה אוהד קבוצה טובה מאוד, הם יגיעו לך במהלך העונה וכמובן שלא תמיד תוכל לקחת אליפות.

תסתכלו על המשחק עצמו ותראו איך אכזבה היא הרגש השולט. כמה גולים הקבוצה שלך תכניס במשחק? שניים? שלושה? ארבעה?

עכשיו, כמה פעמים היא תאכזב אותך במשחק?

כל החטאה בבעיטה לשער. כל גול שספגת. כל מסירה לא מוצלחת, כל מסירה מוצלחת של היריב הם סוג של אכזבה קטנה. אוהד ספורט – וכדורגל במיוחד – מתאכזב עשרות פעמים במהלך משחק. לאורך החיים שלו, אוהד הספורט יספיק להתאכזב כמה עשרות אלפי פעמים.

לכן אני מתחבר למאוכזבים הרבה יותר מאשר למנצחים. ואולי זה גם בגלל שאני לוזר בעצמי. או סתם טיפוס שלילי.

*

אתמול בערב (הטקסט נכתב ביום שני אבל בגלל בעיות רשת פורסם רק היום. מצטער) הבמאי עשה את הטעות של להראות את שמחת המנצחים קודם כל.

לקח לו איזה חמש דקות של פרצופים גרמנים מחייכים (הדבר היחיד שאני כן אוהב בחגיגות המנצחים זה את הילדים שלהם שעולים על המגרש. המחשבה על לחלוק את האושר שלך עם הילדים שלך גורמת לי קצת לדמוע, מודה) כדי לעבור לצד המפסיד.

והנה זה היה שם. כמעט קתרזיס.

שחקנים ארגנטינאים בוכים. מסצ'ארנו, אגווארו, שחקנים שכבר ראו הכל בוכים כמו ילדים קטנים.

יש משהו בגביע העולמי שגורם לאנשים את זה.

זה לא ליגת האלופות או אליפות ה-NBA שאתה יודע שגם שנה הבאה יהיה לך סיכוי. זה המונדיאל. פעם בארבע שנים. ולהגיע לגמר זה אחד הדברים הכי קשים שיש. אתה צריך להתחבר בדיוק בזמן המתאים, לקוות להגרלה הנכונה ושיהיה לך גם הרבה מזל – וגם אז זה לא תמיד יספיק.

הסיכויים שלך לחזור לשם, יודע כל שחקן, הוא די קלוש. בכל זאת, לא כולם קלוזה. חלק נכבד מהם זאת הפעם האחרונה שהם ישחקו על הבמה הזאת. הם יודעים את זה.

לא סתם הם בוכים.

ובין כל הבכי, מתגנב לו שם שחקן אחד, נמוך. אין לו דמעות על הפנים. הפרצוף שלו די אטום.

המצלמה חוזרת אליו שוב ושוב, מחפשת סימני עצבות. למעשה, מישהו מהברזילאים כנראה החליט להתעלל ביריבתם הנושנה ולוקח את הזמן שלו לחלוקת המדליות והגביעים. כחצי שעה יושבים הארגנטינאים על הדשא, מחכים כבר שמישהו יתן להם להתקלח וללכת הביתה לבכות בשקט.

גם מסי נראה חסר מנוחה. הוא יודע שהיתה לו את ההזדמנות שלו. אבל אין לו דמעות.

אולי הוא יודע שהוא יחזור לשם עוד ארבע שנים. אבל זאת לא נחישות על הפנים שלו.

זאת עצבות, אבל מודחקת.

אולי כל התארים שבהם זכה הקהו קצת את הרגש, אתה תוהה? ואיך בכלל אפשר לא לבכות מול כל הארגנטינאים הדומעים ביציעים?

ואולי פה הפסיד מסי את הקרב מול מראדונה ולא על המגרש. הוא לא היה מסוגל לתת את כל מה שהיה לו, לא על המגרש ולא מחוץ לו, בשביל הנבחרת שלו. מין גרסה דהויה ועייפה של מסי שהכרנו לפני שנתיים ושלוש. זה שעושה את התנועה הנפלאה מימין לשמאל אבל לא מסוגל לסובב את הכדור כמו פעם לתוך הרשת.

מזכיר לי תיאור שכתב פעם עופר שלח על לארי בירד ביום של הפרישה שלו. על התנועה הבלתי ניתנת שלו לעצירה, שהרבה פעמים השוויתי לזו של מסי. מקבל את הכדור בחצי פינה עם הגב לסל, לפעמים מסתובב וקולע, לפעמים מוסר לשחקן שחותך לסל ולפעמים מכדרר לכיוון הטבעת ומסיים בליי-אפ בלתי ניתן לעצירה. רק שאז הגיעה הפציעה בגב והלייאפ אפילו לא פגע בטבעת. התנועה, קריאת המגרש עדיין שם, אבל הגוף מסרב לבצע.

גם הגוף מסרב לבכות אולי.

***

יש הרבה מאוד אנשים שהמונדיאל הזה, ובמיוחד חצאי הגמר והגמר שלו עשו להם שירות מצוין.

האנשים האלו, אני קורא להם "הבלתי מרוצים".

לא משנה מה תהיה השיטה – הם ירצו לשנות אותה. בכדורגל זה קל. נכנסו בו מעט שינויים ועדיין משחקים אותו כמעט כמו ששוחק לפני 30 שנה. במידה רבה, לא הרבה השתנה בין הגמר הזה לבין הקודם שבו זכו הגרמנים, גם מול אותה קבוצה, לפני 24 שנים. אסור להחזיר כדור לשוער שיתפוס ביד וזהו בערך. עדיין 1-0 קטן ולא הכי מעניין (אם כי יותר מעניין ממה שהתוצאה מרמזת).

לא פלא, לכן, שאנשים רוצים שינוי.

להכניס אינסטנט ריפליי. הפסקות במשחק לטיים אאוט. להוסיף חילופים. לשנות את השיטה של המונדיאל. פחות אלימות. יש להם הצעות לרוב.

ואני? אני שמרן.

אני אוהב את מה שאני מכיר. טוב לי עם זה.

כנראה שרוב העולם, למרות הכל, הוא כזה. המשחק בפופולריות שיא. אפילו ארה"ב, ה"מתנגדת" העיקרית לכדורגל, נראה שנכנעה לעולם.

אנשים לא אוהבים שינויים, זה לא חדש. אבל יש פה משהו מעבר, לדעתי.

כבר כתבתי את זה לא פעם – כדורגל הוא הדבר שהכי קרוב לחיים. הוא לעתים קרובות משעמם. הוא הספורט שמצריך הכי הרבה מזל כנראה. לא תמיד הטובים מנצחים. ולפעמים הוא גם יפתיע אותך לחלוטין.

אני זוכר כשראינו את בלגיה-רוסיה באצטדיון, בדקנו מה המשחק שבא אחריו וגילינו שזה אלג'יריה-דרום קוריאה והיינו רגועים שזה ממש לא נורא שנפסיד אותו. ואז הגענו הביתה וגילינו שהפסדנו חצי ממשחק מעולה.

זה כדורגל. וזה מה שהופך את המונדיאל לכזה מיוחד.

כל אלו שרוצים לעשות שינויים רוצים לנטרל את כל המקריות הזאת בכדורגל. רוצים צדק. אבל כדורגל הוא לא בעניין של צדק. הוא אף פעם לא היה.

כל אלו שרוצים לעשות שינויים רוצים להפוך את המשחק ליותר "מעניין". אבל כדורגל אף פעם לא היה בקטע של לעניין. הוא פשוט שם.

והאמת היא שלא משנה איזה שינויים תעשו, המשחק לא יהפוך ליותר צודק או ליותר מעניין. ככה המשחק הזה בנוי וזהו.

***

בכל זאת, יש שינוי אחד שהייתי עושה, אבל לא במשחק עצמו ולא בשיטה. בעומס.

אני יודע שיש הרבה תיאוריות, רובן רומנטיות להפליא, על הסיבות לזכיה של הגרמנים בגביע.

אז תרשו לי להציע עוד תיאוריה, טיפה פחות רומנטית – הגרמנים הם אלו שהגיעו לגביע הכי רעננים.

שימו לב לרשימת השחקנים שהגיעו פצועים, לא תפקדו או נחלשו לאט לאט עם שלבי ההכרעה: רונאלדו, האזארד, אוסקר, לוקאקו, מסי, דייגו קוסטה ובכלל שחקני נבחרת ספרד, ג'רארד ובכלל מרבית שחקני אנגליה, ואן פרסי, די מריה, אגווארו ובטח אני מפספס עוד כמה.

מה משותף לכולם? עונה ארוכה ומייגעת והשתתפות עד הסוף בשלבי ההכרעה של הליגות האנגלית והספרדית, שהסתיימו בפוטו-פיניש.

מה הגרמנים שונים? ובכן, השלד של הנבחרת הגרמנית בנוי על באיירן מינכן, קבוצה שפחות או יותר סיימה את העונה שלה (למעט ארבעה משחקים בליגת האלופות) איפשהו במרץ ויכלה לנוח עד תחילת המונדיאל, גם אם זה על המגרש.

כן, היו עוד שחקנים שפרחו במונדיאל. חאמס רודריגז, למשל, שמשחק בליגה קלה כמו זו הצרפתית. וכמובן, אחד אריאן רובן. עוד אחד מבאיירן מינכן.

ברור לי שאפשר למצוא יוצאי דופן לכלל הזה (ריברי מבאיירן מינכן, למשל, בכלל לא הגיע למונדיאל בגלל פציעה) אבל באופן עקרוני העומס על שחקני כדורגל היום הוא בלתי נתפס. בעונה של מונדיאל, אם תקחו בחשבון את משחקי ההכנה של הנבחרות (אלוהים יודע למה צריך כל כך הרבה. הייתי רוצה לראות מאמן נבחרת שמוותר עליהם לגמרי ונותן לשחקנים שלו שלושה שבועות של מנוחה לפני המונדיאל) לשחקנים אין דקה של מנוחה.

מישהו חייב לעשות משהו בנידון, אבל לך תצפה לכזה דבר מפיפ"א או בכלל מכל מי שמרוויח כסף מכמות המשחקים העצומה.

***

זהו, נגמר המונדיאל.

אני חושב שדי ברור שלי הוא היה מיוחד יותר מהרגיל, הרבה יותר.

לצערי, החזרה שלי לארץ – עם השביעיה מהגרמנים, ההעברה של סווארז וכמובן – המצב הביטחוני – די השאירו טעם רע בפה למה שהיה חודש עצום מבחינתי.

דיברתי לפני תחילת המונדיאל, שהוא הולך להיות שונה בזכות הרשתות החברתיות. ואכן, כך היה.

גם כששהיתי בברזיל, קראתי את עזי דן ועמית לווינטל ואורי קופר וכמובן איתי אנגל המדהים, בדיוק כמו שאני בארץ. היכולת של הרשתות החברתיות והאינטרנט לתת לנו תחושה כאילו אנחנו שם היא בל תתואר. יותר אנחנו לא תלויים באיזה כתבת צבע מסכנה של דקה בחדשות ערוץ 2. יותר אנחנו לא תלויים באולפן מונדיאל בערוץ אחד עם אבי רצון שנרקב שם מאז המונדיאל באיטליה לפני 24 שנים.

אני מקווה שגם הצלחתי להעביר חלק מהתחושות לפחות שהיו לי במונדיאל המיוחד מאוד מבחינתי.

נתראה בעוד ארבע שנים.

אלופת העולם 2014 - ככה זה בברלין
10 הערות על המונדיאל (לא רק מונדיאל, פוסט אורח - אריאל בר חיים)

61 Comments

עדי אבני 15 ביולי 2014

אחלה טור, אריאל
אבל אני לא מסכים איתך בקשר לשמרנות ולצדק. ייתכן שזה בגלל שאני לא שמרן באופיי.
גם אני מסכים שכדורגל הוא הכי קרוב לסימולציה של החיים, ושכמו בחיים, גם בכדורגל לא יהיה צדק אבסלוטי. אבל בחיים אנחנו כל הזמן בתהליכים לשפר את הצדק ולהפוך את העולם למוסרי וצודק יותר. בארבעים השנים האחרונות שיפרנו מאוד את זכויות השחורים וההומוסקסואליים. החוקים נגד הטרדה מינית הפכו נוקשים יותר, ומעמד האישה הפך להיות נושא שבקונצנזוס. האינטרנט הפך אותנו לחשופים יותר לאמיתות והיום קשה לדוקטורינה מחשבתית להשתלט כפי שהיה לפניו.
העולם עדיין לא מושלם ולעולם לא יהיה, כנראה. כך גם הכדורגל. אבל כמו בחיים, גם אותו אנחנו צריכים לנסות ולשפר. אחרת אתה מציע שהכדורגל יהיה סימולציה של החיים, אבל רק של כת האיימיש

אריאל גרייזס 15 ביולי 2014

כנראה שאתה צודק ואני רק מוצא תירוצים לשמרנות שלי. אני יודע שזאת דיעה לא פופולרית ואני מוכן לקבל את הריקושטים. אני פשוט לא אוהב את אלו שבטוחים שאם רק נעשה שינוי כזה או אחר, הכל יהיה יותר טוב.

תומר חרוב 15 ביולי 2014

אני איתך

RAMI 15 ביולי 2014

אני תומך די נלהב בשינויים שלדעתי הם דרושים. הנק' היא שכדורגל כמו כל דבר הוא דבר דינאמי. תאגיד הוא דינאמי ואם לא הוא יקרוס, גם מכולת וגם עסק בינוני. כנל שחקן כדורסל, רוגבי וכדורגל. המשחק עובר שינויים כל הזמן.
אני לא טוען ששינוי X יהפוך את הכל למושלם. אני כן טוען שצריך לבצע שינויים כדי שהמשחק ישתפר. אחרי שינוי X יגיע שינוי Y. מישהו יכול לדמיין משחק בו הכדור מוחזר לשוער מרגל של שחקן הגנה והוא תופס אותו ביד? אני הייתי צעיר מאוד בתקופה הזו וכרגע זה נראה פשוט שרוט והזוי.

ג'רמייקל רוג'רס 15 ביולי 2014

הצעת הייעול שלי למונדיאל הבא:
משריינים מקום נוסף ל " נבחרת שאר העולם" המורכבת משחקנים אשר נבחרו עי האוהדים מכל הנבחרות שלא עלו למונדיאל,יענו זלאטן בייל וכו,האוהדים בוחרים את ה11 המאמן את המחליפים כמו באולסטאר.
מתנה ממני אליכם.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2014

את זה אני קונה בשתי ידיים

אריאל גרייזס 15 ביולי 2014

אתה יודע רק מה הבעיה עם זה? ישראלים עוד יחשבו שמגיע לאיזה שחקן ישראלי להכנס לנבחרת הזאת

austaldo 15 ביולי 2014

שחקנים אולי לא, אבל אין ספק שהכי מתאים לאמן את הניבחרת הזו במונדיאל זה גיא לוזון :P

צביקה 16 ביולי 2014

לא לוזון….אברם גרנט

גור אילני 15 ביולי 2014

רעיון אדיר. וכיאה לתרבות הריאליטי מכניסים את הנבחרת הזו בשלב הנוק אאוט במקום שתי הנבחרות הראשונות שסיימו בפנדלים אחרי 0:0 מאכזב.

no propaganda 15 ביולי 2014

אתה עלול לקבל כמה סינים בנבחרת :)

7even 15 ביולי 2014

איזה המנון ישירו?

אריאל גרייזס 15 ביולי 2014

השיר הנורא בהיסטוריה:
http://www.youtube.com/watch?v=OoDY8ce_3zk&feature=kp

גיל 15 ביולי 2014

נורא? זה אחד השירים הכי גדולים אי פעם לדעתי.

רועי מ 15 ביולי 2014

לא זכרתי שבוב דילן שר שם
ומי צבע את מייקל ג'קסון בשחור?

matipool 15 ביולי 2014

אריאל – הגזמה פרועה . קצת קיטשי אבל טוב בסוגו ( שלא לדבר על הקטעים עם ספרינגסטין שתמיד ריגשו אותי עוד בזמן אמת כשהשיר יצא והייתי בן 16 ) .
מה שכן – השיר של הבריטים יותר מוצלח .

אוהד 15 ביולי 2014

http://en.wikipedia.org/wiki/We_Are_the_World
רשימת המשתתפים מדהימה. כל המי ומי של המוזיקה באותה תקופה.

אדם בן דוד 15 ביולי 2014

קודם כל תודה. על כל הפוסטים מברזיל שגרמו לי להרגיש קצת שם:)
אני חושב שאתה צודק לגבי האכזבה- רב הזמן אני באמת מאוכזב ומקלל המון את הטלויזיה. (ומכאן גם השימחה המזוקקת בגול כקונטרה).
אני גם מסכים עם הרצון בשינויים מינורים בלבד (הספריי הוא הדבר הכי חשוב שיצא מהמונדיאל הזה לטעמי).
מסי נראה לי פשוט אנאלי.
היה ברור שהוא כל כולו מחויב למונדיאל (הצינים יאמרו בגלל המורשת שלו, אני חושב שזה התואר עם הכי הרבה רגש שקיים בספורט).
עצם העובדה שבגמר הוא לא הסתפק בהקאה המסורתית בחדר הלבשה והקיא על המגרש במהלך המשחק מראה עד כמה איכפת לו.
אני חושב שלו היה יכול היה דוחף לבלאטר את פרס השחקן המצטיין.
אבל הוא קונפרמיסט בהתבטאויות שלו. זה משהו שזלאטן היה יכול לעשות. לא משהו שאפשר לצפות ממנו.

ולבסוף מסכים איתך לגמרי לגבי תמונות של המפסידים. התמונה של מראדונה ב90 היא אייקונית לא פחות מהתמונה של פלה ב70.

כמו שאומר השיר הברזילאי (בתרגום של אהוד מנור אני חושב)
"העצב אין לו סוף- לאושר יש ויש".
תודה.

אדם בן דוד 15 ביולי 2014

התגובה הייתה אמורה להיות תגובה כלשעצה- סליחה.
עם זאת אנצל את ההזדמנות כן להגיב להצעה ולומר שהיא מעולה.
השאלה אם נבחרת כזאת תגיע לשלבים הגבוהים.
ושאלה יותר גדולה האם שחקנים שלא הגיעו כי לא זומנו (טבס למשל) גם יוכלו לשחק.

דוחא 15 ביולי 2014

אז ככל שהמקום שבו אתה מקיא יותר בזיוני, ככה יותר אכפת לך מהמשחק?

אדם בן דוד 16 ביולי 2014

זה מראה על קושי יותר גדול בלהכיל את המתח. ועל רמת איכפתיות גדולה יותר. ובטח ובטח מעיד על חוסר אדישות.

תומר הוותיק 16 ביולי 2014

ענק!!!!

בילבו באגינס 15 ביולי 2014

מה שנראה לי קרה עם מסי זה שהוא פשוט החליט שלא בא לו לחשוף את הרגשות שלו לפני כל העולם. המצלמה נדבקה עליו כאילו הוא שחקן קולנוע אבל האמת היא שהוא שחקן כדורגל ולא בא לו לבכות מול מיליארד אנשים בלייב. זכותו.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2014

בהחלט יכול להיות, אם כי זה לא הרגיש כאילו הוא עוצר את הדמעות. לדעתי זה פשוט האופי שלו.

austaldo 15 ביולי 2014

טוב, מה לעשות שלא כולם ברזילאים בכיינים.
לי הפרצוף של מסי ניראה כמו "לכו תזדיינו אתם והגביע המסריח והפרס המפגר שנתתם לי, וכל המונדיאל הזה והיגוואין העגל הזה ופלאסיו עם הצמה המפגרת שלו שלא מסוגלים לשים גול לבד מול השוער, יאללה כבר אני רוצה הביתה"

משיח 15 ביולי 2014

חזק

RAMI 15 ביולי 2014

כאילו שהוא בעצמו לא החטיא לבד מול השוער?
עצם זה הוא לא בכה והתפרק יכול להעיד את חוזק מנטלי או על זה שהוא לא רצה לחשוף את עצמו מול העולם. או שהוא פשוט לא ככ מוטרד מזה. מסי נולד בארגנטינה ועבר משם בגיל צעיר מאוד. אצל הרבה אנשים הרגשות הפטריוטיים כלפי ה"מולדת" נשארים ויש כאלו שלא ככ. אני לא טוען שלמסי לא אכפת מארגנטינה (הוא לא קווין פרינס בואטנג = בדיחה) אבל אני כן חושב שבניגוד לשחקנים שחיו שם עד גילאי ה20 (פלוס מינוס) הוא יותר אירופאי, פחות רגשן, פחות אמונציונאלי וזה טבעי לגמרי לדעתי.
מנק' מבטי האישית – ואני לא ככ עוקב אחרי מעללי ברצלונה ומסי ביום יום – לי זה נראה כאילו הוא שבע, כאילו הוא מיצה. אני אישית ממש לא אופתע אם מסי יסיים את הקריירה שלו בגיל מאוד צעיר באופן יחסי, כי התחושה הזו של מיצוי היא לא רק אחרי גמר ואכזבה מהפסד, אלא זו תחושה שאפילו אני כעוקב מרחוק מזהה אצלו כבר לאורך שנה שלמה.

אייל הצפון 15 ביולי 2014

תמיד עדיף לקוות ולהתאכזב מאשר להסתפק במה שיש. לפי תורת הפסיכולוגיה ההתפתחותית, מי שהיה מרוצה ממצבו בדרך כלל נכחד לטובת אלו שהתאכזבו וניסו לשפר לפעם הבאה.
מובן שאין אמיתות מוחלטות, וגם פה רוב הנסיונות לשינוי נידונים לכשלון, אבל בכללי אנשים בדרך כלל לא מרוצים ורוצים לשנות משהו, או (במקרה הכי קיצוני), אתה נשאר עם משהו שדומה לשידורי רשות השידור. שהם כבר שנים עובדים רק על האלמנט של הדיסוננס הקוגניטיבי, כלומר אם תאכיל את הצופים זבל ותדרוש מחיר של ארוחת גורמה הם ישכנעו את עצמם שהאיכות גבוהה יותר ממה שהיא באמת. הבעייה היא שהדרך היחידה שהשיטה הזו תצליח, היא לשכנע את הציבור שכל אלטרניבה מהווה סכנה קיומית ולכן אסור להם לחשוב אפילו ב(ו/או על) דרכים חלופיות.

ג'רמייקל רוג'רס 15 ביולי 2014

בן שהר. זו הקבוצה היחידה בה עדין לא שיחק,ואמא שלו תדאג להצבעות.

אחד 15 ביולי 2014

תיאוריה מעניינת.
אבל גם הליגה הספרדית לא הייתה תחרותית ב2010 (לפני ההתחזקות של ריאל מדריד), ויובנטוס לרוב סוגרת עניין מוקדם(ואני חושב שזה היה המצב גם ב2006), כך שגרמניה לא לבד בעניין הזה.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2014

לא אומר שהתיאוריה מתאימה רק להפעם או שזה בא להפחית מהזכיה של הגרמנים. זה פשוט משהו שהיה כדאי לתקן

קפטה 15 ביולי 2014

לא יודע מה ההגדרה שלך לתחרותית, אבל ב2010 בארסה הבטיחה את האליפות במחזור האחרון נגד וידואליד.

עונת 09-10 הייתה גם השנה הראשונה של הגליטקוס 0.2. בלי מוריניו, עם פלגריני.

גור אילני 15 ביולי 2014

פוסט יפה.
הבת שלי (6) קמה הבוקר ואמרה – ״אוף! אני לא יכולה לסבול את הגמר הזה. למה ארגנטינה הפסידה?״. ניסיתי להסביר לה שמתוך 32 נבחרות 31 חזרו הביתה מאוכזבות, או לפחות ללא הגביע. ניסיתי להגיד לה שאני כבר שכחתי את הגמר (שקר). לא עזר. זכרון זה חלק חשוב באהדת ספורט. משהו שמניע אותך לאורך השנים.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2014

נכון. ניסיתי מאוד במהלך המשחק ולפניו לשכנע את עצמי להיות בעד הגרמנים, כי בכל זאת – זכיה של ארגנטינה על אדמת ברזיל וזה. ולא הצלחתי, פשוט לא הצלחתי. כי מה לעשות, שנים אתה משכנע את עצמך שגרמניה זה רע, אי אפשר פתאום להתאים את עצמך לנסיבות.

איציק 15 ביולי 2014

"לצערי, החזרה שלי לארץ – עם השביעיה מהגרמנים, ההעברה של סווארז וכמובן – המצב הביטחוני – די השאירו טעם רע בפה למה שהיה חודש עצום מבחינתי." בדיוק מה שחובב אכזבות כמוך צריך… שוב הרוחת ;)
"כדורגל הוא הדבר שהכי קרוב לחיים." ממש נכון, את הרוב אנחנו עושים עם הרגלים, לפי אינסטיקנטים בלבד, ולרוב טועים. חושבים לעיתים רחוקות, ובלי הצלחה גדולה, וכשלא מצליח לנו אמחנו מושכים בחולצה של זה שלידינו, בועטים ברגלו או סתם מפילים אותו. כמובן שזו הגזמה שבאה להראות עד כמה אני לא מתחבר, ואף פעם לא התחברתי לטענה זו. כדורגל זו בועה משלה עם חוקים משלה אשר משליכה על הסביבה וניזונה ממנה, אך עדיין בועה. אני לא רואה כלל איך זה בכלל קרוב לחיים של מי שאינו כדורגלן, או דוגמנית.
מסי לדעתי היה די בשוק, ולכן לא הראה רגשות כי אם ריחף בעולם משלו. ראו זאת גם כשעלה לקבל את הפרס. הוא היה במידה רבה בעולם משלו מחוץ למשחק גם במשחק עצמו, מן שותף נעדר. זה נראה שהניסיון להתנתק מהלחץ (כל ארגנטינה על כתיפיו, הקוף של מראדונה, להוכיח לעולם, ועוד ועוד) גרמה לו להתנתק מהמשחק, הסביבה והאוירה. את השוק הוא יתכן ויקבל בעוד כמה ימים. זו מן צורת הדחקה, משהו כמו אדם שלא יכול להפסיק לצחוק בהלוויה של משהו יקר, אך אחרי שבוע פתאום הכל מתפרץ והדמעות לא עוצרות.

no propaganda 15 ביולי 2014

מסכים איתך לגבי השמרנות. זה לא אומר שלא צריך לשנות אבל גם לא צריך לעשות מהפכות.

לגבי שחקני באיירן שנחו על המגרש, זה לא רציני. באיירן שיחקה השנה יותר מהרב המוחלט של קבוצות הכדורגל, לאמר שהם לא השתדלו זה זלזול במקצוענות של השחקנים.

אם יש משהו שנח על המגרש וגם המשיך לנוח במונדיאל אז זה מסי שרשמת אותו ברשימת הפצועים.

לדעתי ההבדל הוא שכוכבים גרמנים שנפצעו או לא היו כשירים כמו רויס שמלצר גומז וגונדוגאן פשוט נשארו בבית לעומתם נבחרות אחרות התעקשו להביא שחקנים לא כשירים כמו רונאלדו.

תודה על סיקור המונדיאל המעולה!

איציק אלפסי 15 ביולי 2014

אריאל, היה תענוג לקרוא את הפוסטים שלך במהלך המונדיאל. בייחוד אלו שכתבת מברזיל, שגרמו לי להרגיש גם אחרי שחזרתי כאילו אני עדיין שם.

סוס זקן 15 ביולי 2014

תהרגו אותי אם אני מבין את הגישה של "אם אתה לא מתייפח עד שנוזל לך סמארק בכמויות מסחריות סימן שלא אכפת לך".
מי שמאמין – לא מייבב!

אריאל גרייזס 15 ביולי 2014

אמרתי שלא אכפת לו? ברור שהיה למסי אכפת. אבל העצירה הזאת של הרגשות גם מסמלת משהו. אני רק לא בטוח מה הוא

סוס זקן 15 ביולי 2014

לא כל דבר מסמל משהו. לפעמים סיגר הוא רק סיגר, ולפעמים מאוכזב שלא בוכה הוא רק מאוכזב שלא בוכה.

ק. 15 ביולי 2014

קשה לי לתאר פרצוף מבואס יותר ממה שמסי הראה בסוף. ומה שאוסטאלדו אמר.

ק. 15 ביולי 2014

הצעת תיקון לשורה האחרונה – נתראה בעוד חודש וחצי – צריכים אותך בעונת ה-NFL

אסף THE KOP 15 ביולי 2014

תודה על הסיקור על אריאל.
האמת, התחושה עם כל הליגת האלופות הזאת, וליברפול, והליגה האנגלית, והליגה הספרדית היא שכדורגל הנבחרות הועמם זוהרו.

זה לא אותו הדבר יותר.

אולי זה כי פעם הנבחרת הייתה הקבוצה הטובה ביותר. היום, סיכוי סביר שארגנטינה, הולנד, גרמניה וכו' לא מנצחות את צ'לסי או אתלטיקו לצורך העניין.

אסף THE KOP 15 ביולי 2014

הועמם = הועם.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2014

אני לא יודע אם הועם זוהרו כמו שפעם מונדיאל (ויורו) היו הטורנירים היחידים שהיינו מקבלים את כל המשחקים. ליגה אנגלית היינו רואים משחק-שניים בשבוע. עכשיו יש לנו הצפה של כדורגל. זה נדמה שבתשעים אחוז מהזמן, אם תפתח טלוויזיה בערב יהיה כדורגל. אז הקסם הזה של שלושה משחקים ביום על פני חודש קצת קטן יותר.
ועדיין, אני זוכר את ההתרגשות שהיתה פה בשלב הבתים – השלב הכי כיף לדעתי של מונדיאל. מבחינתי, זה בכלל לא חשוב מי טוב יותר או פחות, יש לטורניר מהסוג הזה אלמנטים שאין לאף דבר אחר בעולם הכדורגל.

אסף THE KOP 15 ביולי 2014

יכול להיות שזה עניין של ריגושים.

קורא אדוק 15 ביולי 2014

תודה על הסיקור במהלך הטורניר!

מעולה!

אריק 15 ביולי 2014

אריאל אחלה סיקור, אחרי שגרמתם לי לחזור לראות פוטבול ו-NBA פלייאוף, גרמתם לי לראות הרב יותר משחקים מבדרך כלל. ההטיה כלפי ברזיל מובנת לחלוטין, גם אם אינני מתחבר אליה.
עכשיו תחזור לעצבן עם פוסטים על הקבוצה המעצבמת ההיא.

גיל 15 ביולי 2014

לא ממש ברור לי המשפט "ככה המשחק הזה בנוי וזהו." מה זאת אומרת ככה הוא בנוי? עם צהובים ואדומים? עם אי החזרת כדור לשוער? חילופים? כאלו אלו דברים שלא היו קיימים פעם והשתנו. מה הבעייה לשנות עוד כמה חוקים כדי להפוך אותו ליותר אטרקיבי. הצעות לא חסרות וכולן די ידועות. תראה איך הפופולאריות של הפוטבול לא רק שלא ירדה אלא עלתה בעקבות כל השינויים שנעשו בו רק בעשור האחרון. רק שמרנות היא הבעייה.

וזה קשור גם לכך שאני לא חושב שהמונדיאל הזה היה כזה מיוחד. יש את המשחק של ברזיל גרמניה שהוא היסטורי ועוד כמה משחקים יפים מהשלב הראשון וזהו בערך. מונדיאל בינוני בראייה היסטורית.

ומסי פשוט נראה כבוי. הוא לא היה צריך לתת אפילו מה שעשה לפני שנתיים ושלוש. אם היה משחק בגמר כמו ששיחק בשלב המוקדם אז יכול להיות שהיה עם צמד.

no propaganda 15 ביולי 2014

למה פופולאריות זה המדד?

גיל 15 ביולי 2014

הוא לא המדד היחיד אבל הוא מדד חשוב עי ספורט מקצועני זה ביזנס בסופו של דבר. הכדורגל רחוק מלהיות ספורט נישה ולמעשה בגלל שהוא כל כך פופולארי היום אין לאף אחד סיבה לשנות עד שלאנשים ימאס (או שלא).

רועי מ 15 ביולי 2014

אריאל
צדק מוחלט לעולם לא יהיה, אבל לדעתי ואני לא היחידי במשחק הזה יש הרבה יותר טעויות שיפוט מכריעות מבכול ספורט אחר.למעשה גם כדור חוץ יכול להיות מכריע
הייתי מוסיף גורם זמן שיחייב קבוצות לבעוט לשער, לא מחייב שיגיע למסגרת. זה ייצר הרבה יותר תנועה ומצבים לשערים. ואלי באמת של יהיה אפשר להחזיר לשוער מטווח מסויים. לדוגמא מחצי המגרש אסור להחזיר לשוער. שיזוזו קדימה.
הרחבת המגרש שיקשה על ציפוף השורות.

לא משנה 15 ביולי 2014

חשוב לציין שגרמניה חסרה את השחקן הכי טוב שלה בגלל פציעה (מרקו רויס).
לגבי הבמאי – בשנייה שנגמרה המשחק חשבתי למה לא לפתוח שתי תמונות, אחת בכל חצי מסך, בצד אחד הגרמנים הצוהלים, בצד השני ארגנטינאים בוכים

ניתאי 15 ביולי 2014

שתי הערות:

הראשונה בקשר לכמות המשחקים. בליגת האלופות יש לטעמי מעט מדי משחקים, וקבוצה צריכה לעבור בסה"כ 13 משחקים כדי לזכות בגביע. אני לא אשווה ליורוליג או לליגת האלופות בכדוריד, ותכל'ס אין לי למה להשוות את זה, אבל זה נראה לי מעט מדי. כשהיה את שלב הבתים השני למשך 4 עונות זה היה נחמד. אבל בכל מקרה, בליגת האלופות יש ממש מעט משחקים, ושלב שמינית הגמר נמרח על פני פאקינג חודש, והפגרה בין שלב הבתים לשמינית הגמר היא חודשיים-חודשיים וחצי.
לגבי הליגות, אולי יש מקום שרוב הליגות יעברו ל18 קבוצות כמו הליגה הגרמנית שהזכרת. יש להם פגרת חורף ארוכה יותר והיא נגמרת יותר מוקדם.

השנייה לגבי השינויים במשחק. אני באמת חושב שאין מקום לשינויים כמו טיים-אאוטים באמצע המשחק, או שהשושפטים ילכו כל שנייה למצלמות, אבל כן יש מקום לשינויים אחרים. לדוגמא, הספריי הוא שינוי מבורך, וממש שמחתי לראות אותו מגיע מהליגה הברזילאית למונדיאל. הייתי שמח גם אם השופטים היו מוציאים יותר צהובים (ובעיקר, בעיקר, צהובים שניים) על התחזויות ובזבוזי זמן.
טעויות שיפוט כמו נבדל שהיה או לא, או שחקנים מעצבנים שמבזבזים זמן ליד דגל הקרן, אלא דברים שלצערי תמיד יהיו ובאמת אין מה לעשות איתם (כי לא נרוץ כל שנייה לבדוק אם היה או לא נבדל, זה קורה הרבה פעמים במשחק).

אביאל 15 ביולי 2014

מעניין מה היו אומרים על רונאלדו אם היה מפסיד בגמר עם פרצוף אטום.

איתן 15 ביולי 2014

צריך להגמיש את חוק הנבדל, לתת יתרון להתקפה גם אם החלוץ נמצא מעט לפני המגן (נגיד עד מטר אחד). נכון שיהיו טעויות אבל גם עכשיו. בשיטה הנוכחית כל התקפה שנייה נעצרת על נבדל של סנטימטרים, שום תועלת למשחק, סתם מעצבן.

גיל 16 ביולי 2014

ולגבי תיקונים, כבר נאמר הכל אבל בעיניי הם די פשוטים. לאפשר לשחק במקרים שלא ממש בטוחים כמו נבדל ואם יש גול לבחון אם היה נבדל קודם על ידי הטלביזיה. בשריקות של עבירות חמורות או פנדלים להעזר בטלביזיה (כל זה על ידי שופט שיושב ליד טלביזיה ומחובר לשופט הראשי). לעצור את השעון כשיש בזבוזי זמן ברורים ולהרחיק שחקנים על סמך הצגות שהם עשו אחרי המשחק (וגם לבטל כרטיסים לשחקנים שקיבלו אחד בגלל הצגה או שלא בצדק).

דיזידין 16 ביולי 2014

פוסט מצוין.

גם אני מהעדה השמרנית וגם אני משתמש בטענה שכדורגל זה כמו החיים – אין צדק – וזה סוד הקסם.
וזו הנקודה המרכזית. אפשר לעשות שינויים, אבל אסור לעשות שינוי שהמוטיבציה שלו הוא הגברת הצדק (למשל, איסור מסירה לשוער לא קשור לצדק).

השינוי שאני הייתי עושה הוא גיוון והחמרת העונשים על עבירות. כיום לעשות עבירה זה משתלם מדי ופוגע מדי במהלך המשחק. שוב ושוב עוצרים מתפרצות מוקדם מאוד באמצעות עבירה, וזה מביא למשחק משעמם יותר ומלהיב פחות.

גיל 16 ביולי 2014

למה אסור לעשות שינוי שמגביר את הצדק? אם שופט באופן שרירותי יתן פנדל לקבוצה בזמן משחק זה בסדר בעיניך?

S&M 16 ביולי 2014

היה יותר מעניין לראות את שמחת המנצחים בגלל נשות/חברות המנצחים. יא בא ייאיי.

ברוב המקרים כשאני רואה שחקן בוכה, זה ניראה לי הצגה, הוראה של סוכן מהסוג של ג'רי מגוואייר.

כך הרגשתי נוכח הפוזה החבקנית החומלת של דויד לואיז עם חמס רודריגז. יאללה יאללה. אחד בוכה כדי להתחבב על הקהל הקולומביאני, והשני מחבק אותו כדי להפוך למותג משפחתי. אפילו בהוליווד כבר לא עושים זבל עאלק רגשני כזה.

מנגד, מסי מעורר רגשות בערך כמו שפקיד שומה מעורר. רובוט מופנם. וזה בדיוק מה שמאפשר לו תפקוד קר רוח כשכולם בסערה.

Comments closed