לסיים ב"בום"

אתמול יריתי את פגז הטנק האחרון שלי. כמעט הכרחתי את המפקד שלי לקחת אותי למסלול אחרון. אם כבר לסיים, אז לסיים בבום, לא?

GRI

 

אתמול יריתי את פגז הטנק האחרון שלי. כמעט הכרחתי את המפקד שלי לקחת אותי למסלול אחרון. אם כבר לסיים, אז לסיים בבום, לא?
נכנסתי לתא תותחן. גם בפעם המאה, הוא נראה לי קטן יותר ממה שזכרתי. אף פעם לא הבנתי איך אנשים גדולים ממני הצליחו להתמודד על הממדים הקטנים שלו. שמתי ג׳אנטקס על הראש, ״פו פו״ בפומית לבדיקת קשר עצמי, מדליק מחשב. ״נהג תניע״, ״כוח״, ״ייצוב״. הכול אוטומטי לחלוטין. אם יש מה שהשריון טוב בו זה להקנות לך הרגלים. 20 שנה של הרגלים. זה לא הרגיש כמו בית, אבל זה היה *הבית*. לך תבין.
קצת ירי מאגים, קצת תרגולות והנה זה מגיע – ירי הכבדה. יש לנו הקצאה של בדיוק פגז אחד. לא כדאי לפספס, אין הזדמנות לתיקונים. השעה כבר כמעט שמונה בערב, נשארו קרניים אחרונות של שמש. אני בקושי מזהה את האזור שבו אמורה להיות המטרה.
״אתה מזהה?״ אומר המפקד ״זה או עכשיו או שאנחנו חודלים״.

*
אני רואה עץ גדול, מתחתיו איפה שאמורה להיות המטרה יש כתם מטושטש, כנראה סלע.
״מזהה, בטח מזהה״. תצטרכו להוציא את הבקרים מהידיים של הגופה שלי עכשיו כדי למנוע ממני לירות.
״טעון״ צועק הטען
״אש״ אומר המפקד
אני מתרכז כמיטב יכולתי, בכל זאת פעם אחרונה, ולוחץ על ההדקים. כלום לא קורה.
בדיוק כמו בפעם הראשונה לפני יותר מ-20 שנה, וכמעט בכל פעם מאז – כרגיל, שכחתי להרים מתג תותח.
״יורה!״
ואז הרגע הזה, מין נקודה בודדת בזמן שבה כל חמשת החושים שלך משתתפים בבת אחת.
קודם הרתע של העינית ישר לתוך העין שלך. האוזניים שמתפוצצות ואחר כך ה׳קליק קליק׳ של התרמיל שנופל לתוך השק תרמילים (מצטער, סמלשניקים, בחיים אני לא אצליח לקרוא לזה שק כרכובים). ואז הריח הזה של האבק שריפה שממלא את הצריח ובסוף הטעם המתכתי על הלשון, מעורב עם קצת חול.

*
ועכשיו, שתי שניות של שקט, שנראה כאילו ייקחו לנצח, עד שנקבל את ההחלטה על איכות הירי.
״משנה, מטרה!״ אומר הקצין הצופה בקשר.
נשימת רווחה קטנה. אני מתרווח לאחור בזמן שהטנק צובר מהירות בחזרה למשטח.
שריונרים מנהלים יחסי אהבה-שנאה תמידיים עם הטנק שלהם. אצל חלקם אלו יחסי שנאה-שנאה בלבד. זה כלי שדורש תשומת לב יותר מכל ילד שיהיה לך בחיים. אבל ברגעים הבודדים שבהם אתה נוסע ויורה בו אתה מרגיש כמעט בלתי מנוצח. טנק זה חרא אמיתי אבל אני כמעט מרחם על כל אלו שלא יצא להם לחוות את האקסטזה בדהירה במכונת המלחמה האדירה הזאת.
עוצרים במשטח. אני יוצא מהתא, דופק תמונה עם המפקד ויורד מהטנק. בזווית של תשעים מעלות, נוחת בפודרה – זה תמיד פודרה – ברכיים מכופפות, בדיוק כמו שלימדו אותי בסיירים לפני 20 שנה. חסר לי רק להרים ידיים כמו נאדיה קומאנצ׳י כדי לסמן נחיתה מושלמת.
זהו, נגמר.
הולכים לאכול איזה כנאפה במסעדה?

 

 

 

מכביבול – פודקאסט 012 – ושוב אתכם
בניטז, נסראללה וגלידה בטעם וניל (בחזרה לקיץ 2006)

42 Comments

ניתאי 8 באוגוסט 2014

יפה.
אז מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

ירושלמי 8 באוגוסט 2014

אהבתי.
אבל לא נגמר ולא נעליים ;(

Matipool 8 באוגוסט 2014

אף פעם לא הבנתי את אלו שהלכו לשריון מתוך בחירה והעדפה שלהם .
מה שכן , מנסיון בשת״פים איתכם באימונים – תמיד נראיתם לי מקצוענים ברמה גבוהה ואלופים בדיבור בקשר .

גיא זהר 8 באוגוסט 2014

ואוהבים למסך אותכם

אריאל גרייזס 8 באוגוסט 2014

המצחיק הוא שהלכתי לשריון מסיבה מאוד פשוטה – לא אהבתי לרוץ והעדפתי לנסוע. כשהיום אני עושה מרתונים זה נראה אירוני משהו. אבל איך אני אומר – אני שריונר בלאי..

אסף The kop 8 באוגוסט 2014

מהסיבה הזאת הלכתי לחובלים, אבל אז הכרתי את הים ונסתי כל עוד נפשי בי לחמ"מ.

רועי מ 8 באוגוסט 2014

במרכז נגמר, אצלנו חארגיל

אביאל 8 באוגוסט 2014

לא ייאמן שעשית לי חשק להיכנס לטנק.

wazza 8 באוגוסט 2014

אריאל אתה בטח לא זוכר אבל פגשתי אותך פעם ביורו נבחרות צעירות ומעניין אם "פגשתי" אותך גם הפעם, איפה הייתם?

wazza 8 באוגוסט 2014

ואיך קראו לכם בקשר?

אריאל גרייזס 8 באוגוסט 2014

זוכר דווקא. הלוואי ויכולתי להגיד שהייתי בלשון עבר – אנחנו עדיין במילואים, רק באיזור הצפון, כך שכנראה לא נפגשנו..

wazza 8 באוגוסט 2014

אוקיי טעות שלי, כנראה טשטוש קל שנגרם מזה שטנקים ירו לידי כשבוע רצוף

ירון 14 באוגוסט 2014

להיות במילואים בצפון עכשיו זה קצת כמו להיות ראיין מאלט לא?

yg 8 באוגוסט 2014

אעלק נגמר. תמיד היית אופטימי. לפחות בחודש הזה נכנסת לכושר.. טבריה?

childish 8 באוגוסט 2014

ואוו איזה תיאור מדויק של ירי בטנק
לגמרי יחסי אהבה שנאה עם הטנק

תומר חרוב 8 באוגוסט 2014

שישרפו הטנקים

בזבוז 9 באוגוסט 2014

סליחה, אבל אם אתה יודע שזה הפגז האחרון שלך אז זה ממש טמטום שנתנו לך לירות אותו ולא למישהו אחר שיוכל להפיק מזה משהו בעתיד. סליחה אבל אתה פשוט בזבוז כספים לצהל

גיל 9 באוגוסט 2014

אויש, נו, אריאל לבדו אשם בזה שמבקשים תוספת תקציב לצה"ל.

אריק האדום 9 באוגוסט 2014

אחרי 20 שנה שבזבזו לו מהחיים מה זה כבר פגז אחד…

אריאל גרייזס 9 באוגוסט 2014

זה בסדר, אני חושב שעם כמות הכסף שצהל גזל לי בעשרים שנות מילואים של ממוצע 20 יום בשנה, אני חושב שמותר לי פגז אחד

פציפיסט 10 באוגוסט 2014

+1
צריך בחוק (או בפקודה צבאית לכל הפחות) לאסור על כל תותחן לירות את הפגז האחרון שלו. כעת נותר לשכנע כל חמאסניק לא לשגר את הטיל האחרון שלו ובלצ"ג.

אחמד השריונר 11 באוגוסט 2014

אתה אדוני היקר,
פוץ מקצועי.
ישר כוח, פוץ!

אחד שמכיר את גרייזס 11 באוגוסט 2014

על אותה סיבה צריך לבטל גם את הטיסה האחרונה שנפרדים מטייסים. אה, אם יבטלו טיסה אחת אריאל יכול לקבל את הטנק במתנה.

במחשבה שניה ההערה שלך נכונה. באינדוקציה, כל תותחן לא ירה אף פגז. זה חיסכון באמת גדול.

לאריאל ולכל החברים שבמצבו בגדוד: כמעט חודש במילואים, עדיין לא השתחררו, נושקים ל 40, לא ממצמצים כשקוראים להם גם אחרי שאמרו להם שהגיעו צעירים והם סיימו את חובתם, ויקראו להם ״רק אם תפרוץ מלחמה״, ולרוב שבמצבם באמת לא קראו.

כל הכבוד!!! על ה 3 שנים סדיר, 17 מילואים, על הקו הזה, ועל האחרונה ירתה (הייתי מנסח פוסט אחר אם לא היית פוגע)

איציק אלפסי 9 באוגוסט 2014

מקסים! הייתי טען, אבל תמיד קינאתי בתותחנים שלי. עכשיו אני מבין למה.

עידו 9 באוגוסט 2014

כמעט עושה חשק.
כמעט, כי אז אתה נזכר בכל מה שמסביב:
הימים שישבת בשטח באפס מעשה, המכות הקטנות והגדולות ברגליים ו הידיים בכל תזוזה לא זהירה, השבועות שייקח לך להוריד את השחור מה ידיים, וההזדכויות- אוי, ההזדכויות.
מבחינתי טנקים זה כיף אבל ממש לא שווה את כל המסביב, ואני ממש שמח שזה מאחורי.
אריאל, תשתחררו מהר ותשמרו על עצמכם, וד"ש לכולם

אריק האדום 9 באוגוסט 2014

מבין כל תומכי הלחימה תמיד העדפתי את הח'ברה מהשריון.

גלן נעלב 9 באוגוסט 2014

סליחה? הייתי תותחן בסדיר ומילואים ואחר כך רופא בגדוד שריון מילואים. אני מצהיר בזאת שתותחנים מזדקנים יפה יותר.

אסף THE KOP 9 באוגוסט 2014

שריון תומכי לחימה ?

אריק האדום 10 באוגוסט 2014

בשביל גדודי חי"ר גם סיירת מטכ"ל הם תומכי לחימה

zen 11 באוגוסט 2014

חד משמעית.

אריק האדום 11 באוגוסט 2014

וגדודי חי"ר זה לא כולל כל מיני חרמ"ש וצנחנים…

מנחם לס 9 באוגוסט 2014

הזכרת לי נישכחות. גם אני הייתי שריונאי בטנק, ואת האחרון ירינו על רפיח במבצע סיני ב-1956.
וואללה שאני מתגעגע.

מאשקה 9 באוגוסט 2014

תודה לך מעומק ליבי האדום ששמרת על ביתי שבדרום.
כמה טוב שחזרת הביתה !!

לא משנה 10 באוגוסט 2014

מסעדה זה לא בדיוק בדרום ;)

מיקיג' 9 באוגוסט 2014

יודע שזה יישמע קטנוני.
אבל אני די מתעב רומנטזציה של חוויות צבאיות.
מבין את הפיתוי, אני אומר את מה שאני אומר אחרי 20 שנה במילואים, שתי אינתפאדות – אחת בסדיר – מלחמה אחת (ותקופה נאה בכלא שש) ומאות רגעים שאפשר לעשות מהם שירה.
אבל אדם צריך להבין שזה בלתי אפשרי מוסרית, להעניק יופי לרגע צבאי.
היה רק אחד שעשה את זה נכון בעברית, בלי ליפול בכשל המוסרי. קוראים לו מאיר גולדברג, וגם לו זה יצא רק פעם אחת. לו ולקורין אלאל.

תום 10 באוגוסט 2014

אריאל, באמת תיארת יפה את החוויה.
בהמשך לאחת התגובות כאן: גם אני שריונר ותותחן (בטנק) במיל'. לאחרונה נסגרה יחידת המילואים שלי, ועברנו, מספר אנשים מהפלוגה, לתפקיד חי"רניקי כזה או אחר.
בגיוס צו 8 הנוכחי גויסנו, ו…איך לומר בעדינות? לא ניצלו את יכולותינו בצורה אופטימלית, עד כדי כך שחלק כבר הכריזו שהם רוצים לחזור לטנקים. אחרי זמן מה איתרע מזלנו להתאמן קצת על נמ"ר, הכלי המדובר מאוד לאחרונה (תובה של מרכבה 4, ועוד שאר מרעין בישין). אחרי שחזרנו למשטח באמצע הלילה ונדרשנו לטא"ת ופריקת הזיווד כולפ קיפלו נפרדו יפה מהכלי, והחזירו את המחשבות על החזרה לטנקים עמוק בארון.

ועם כל זאת ייאמר, בחיים לא הייתי בוחר מראש להתגייס לחי"ר. אבל באיזשהו גיל אתה מבין שזה כבר לא בשבילך, כל המכות והציפורניים הסגולות.

בר 10 באוגוסט 2014

אריאל היום המאושר בחיי הצבאיים היה שקראו לנו למילואים אי שם ב2004-5 לימח להוציא את כל התחמושת והזיווד מהטנקים כי שלחו אותם לאיזה רודן באפריקה… זה היה מגח 6ב, וברוך שפטרנו, מאז משחקים בקקי בפיקוד העורף.

רובי פאולר 10 באוגוסט 2014

יפה.
עכשיו עזבו שטויות, לאיפה נעלם דניאל אגר????

סימנטוב 10 באוגוסט 2014

חייב לומר, זה מרגיש מוזר להיות 'בצד שלך' ;)

S&M 12 באוגוסט 2014

תמיד בתרגילים קינאתי בשריון. הנדסה פורצים את השד"מ, סוגרים את התעלה, כמו ילדים דבילים תולים סס"לים ואמפולות, עומדים במשפך, ומקבלים כפרס את האבק של הפודרה מהשריון שעובר.

Comments closed