סיכום מחזור 3

שחזור של הסופרבול והחזרה לחיים של בית המזרח ב-NFC, הכל בסיכום השבוע

שבוע מעניין ביותר עבר על כוחותנו. הוא התחיל בבלו-אאוט של אטלנטה על טמפה ביי ונמשך בכמה משחקים מצוינים שבסופם יש לנו אלופה עדיין גאה, רק שלוש קבוצות בלתי מנוצחות (מעניין כמה אנשים שמו את הכסף שאחת מהן תהיה אריזונה), בית NFC מזרח שמגדיר את עצמו שוב כאחד החזקים בליגה ואת סן דייגו שנראית כמו אחת שתיתן תחרות יפה לדנבר (או שלא, בכל זאת סן דייגו).

אלו המשחקים שבהם צפיתי השבוע

דנבר – סיאטל

נקודות בוערות: האם הסופרבול היה מקרי? האם פייטון מסוגל לפצח את הגנת סיאטל? האם יש שיפור בהגנה של דנבר?

ובכן, המשחק המרכזי של השבוע בהחלט ענה על הציפיות ונתן לנו קרב טוב מאוד עד הדקה האחרונה – ומעבר לה.

המשחק הזה הוא אחד מכמה משחקים השבוע שנדמה לי שהתוצאה בהם לא בדיוק משקפת את מה שראינו על המגרש, כשעד כמה דקות לסיום ההגנה של סיאטל משתקת את ההתקפה של דנבר ומאפשרת לה רק 3 נקודות. למעשה, לולא ההגנה של דנבר, שכפתה סייפטי ואחר כך חטפה כדור של ווילסון קרוב לרחבה שלהם, דנבר היתה יוצאת מהמשחק הזה רע מאוד.

אבל אני חושב שבסופו של דבר, שתי הקבוצות יוצאות מאוד מרוצות. מהצד של סיאטל, כמובן שהם הוכיחו אחרי הכשלון בסן דייגו (שצריך לקחת בחשבון את מזג האוויר הממש קשה במשחק – באיזור ה-45 מעלות) שהם עדיין הגנה מעולה וכמובן שהניצחון בסופו של דבר, שהגיע עם דרייב יפה מאוד ומתודי בהארכה נתן להם תחושה טובה להמשך.

מהצד של דנבר, למרות ההפסד, הם יכולים לצאת עם הרגשה טובה גם כן. הם הצליחו להשוות בסיום ונדמה שפייטון מצא את הגרוב שלו בדרייב האחרון. זה היה משחק חוץ קשה מאוד, ולמרות זאת הם נתנו פייט לאלופה במגרש הכי ביתי בליגה.

עדיין, אני חושב שיש לסגנית האלופה מספר סיבות לדאגה.

הראשונה שבהן היא שנראה שסיאטל יושבים טוב טוב לפייטון בתוך הראש. כמובן, אם שתי הקבוצות לא יפגשו בסופרבול, לפייטון אין יותר מדי מה לדאוג, אבל המשחק הזה הרגיש לי מאוד כמו חצי גמר ה-AFC ב-2004, כשפייטון פגש את ניו אינגלנד שנה אחרי שהם חטפו לו ארבעה כדורים בגמר ה-AFC, ושיחק שמרני בצורה מחרידה, בלי לקחת סיכונים בכלל. אז זה נגמר בלי חטיפה אבל עם עוד הפסד שלא הוטל בספק כל המשחק, ולא היינו רחוקים מאותה תוצאה גם הפעם.

הבעיה השניה של דנבר, עם או בלי קשר לסיאטל, זה שנראה שההתקפה שלה לא בפורמה שהתרגלנו בשנה קודמת. ברור שאי אפשר לשבור שיאי ט"ד כל שנה, אבל אם בשנה קודמת ההתקפה של הברונקוס נראתה רוב השנה בלתי ניתנת לעצירה, הרי שבשבועיים האחרונים היא נראית קצת פחות מפחידה. בעיקר הדברים אמורים בווס וולקר, שלמרות שזה היה רק משחקו הראשון נדמה שלא בטוח עוד כמה יש לו כוח לרוץ באמצע ולחטוף את המכות המענישות, ומשחק הריצה שנראה שנפגע משהו עם עזיבתו של נושון מורנו.

למרות כל האמור לעיל, קשה לראות סיבות לפקפק בדנבר כ"טים טו ביט" ב-AFC. שני התומאסים (שאחד מהם היה פצוע ולא רלוונטי כמעט במשחק) ימשיכו להיות מטרות ראויות ולהם הצטרף גם עמנואל סונדרס שהשתלב די בקלות. גם משחק הריצה ישתפר מול קבוצות קצת פחות חזקות הגנתית מסיאטל. יהיה מעניין לראות את המשחק שלהם מול סינסינטי שממצבת את עצמה בתור היריבה העיקרית של דנבר ב-AFC, בעיקר בזכות הגנה שמזכירה את זו של סיאטל.

בעניין סיאטל, סיים אולד סיים אולד. ההגנה מצוינת כרגיל ולמרות שלא ראינו הרבה לחץ על פייטון, היא הצליחה לעצור אותו פעם אחר פעם, כשהיא עוצרת את הריצה לחלוטין וגם מונעת ממנו את הראוטים הקצרים שהוא כל כך אוהב. היא עשתה את זה בדרך שבה מעט מאוד קבוצות מצליחות לשמר לאורך זמן, וזה אגרסיביות מאוד גדולה בגישה אל הכדור (עוד קבוצה שהזכרתי שבוע שעבר שעושה את זה היא סינסי) שמונעת מהלכים גדולים ויארדים אחרי התפיסה.

מעניין לציין שההגנה של דנבר נראה שהשתפרה השנה לעומת שנה קודמת, וראו את זה בדרך שבה הם הצליחו לעצור את ווילסון (פה אני חייב להסכים עם המגיב זורק מילה, שמדובר כנראה בק"ב הכי אנדרייטד בליגה, שלא זוכה לקרדיט שמגיע לו בעיקר בגלל ההגנה שמשחקת בצד השני) ואת מרשון לינץ' מרבית המשחק. עדיין, מהגנה שמחזיקה את וון מילר ודמרקוס וויר הייתי מצפה לטיפה יותר לחץ על הק"ב.

פיטסבורג – קרולינה

שאלות בוערות: האם ההגנה של קרולינה מסוגלת להמשיך את שנה קודמת? מה קורה עם ההתקפה של פיטסבורג?

דיברנו על משחקים שבהם התוצאה לא מייצגת את המשחק? אז הנה לכם דוגמא מצוינת. למרות התוצאה, היה מדובר במשחק בין שתי קבוצות די שוות באיכות שלהן, כשמה שהשפיע הוא בסופו של דבר הדברים הקטנים.

מרבית המשחק ההתקפה של פיטסבורג לא שיחקה טוב במיוחד (וגם לא רע במיוחד) אבל היא נהנתה ממספר מהלכים – פאנט לידיים של קרולינה (כשרק 10 הפרש) שהושמט ונכנס לט"ד וכן ריצה ארוכה מאוד של פיטסבורג, כשהם תקועים עם הכדור ליד האנדזון שלהם, ששינה את המשחק לגמרי.

קשה לי לומר שהתרשמתי מפיטסבורג במשחק הזה, למרות התוצאה החד משמעית. הקו של ביג בן הוא כמובן בעיה ידועה ואין פה יותר מדי חדש. משחק הריצה עבד יפה רוב המשחק אבל ברגע שהסטילרס נכנסו לרד זון, ההתקפה לא תפקדה כמו שהיא אמורה. זה לא מקרי לדעתי, כי באזור של הגנות צפופות קשה לביג בן הרבה יותר לעשות את הסקראמבלים שלו (למרות שאחד מהם הוביל למסירת ט"ד יפה מאוד, שהזכירה את הט"ד המנצח בסופרבול מול אריזונה) ולסטילרס אין שחקנים שהם דיפרנס מייקרס אמיתיים כדי לייצר שם נקודות. עוד ראיה לכך הוא אחוז ההמרה הנמוך בדאון שלישי (4 מ-14, אם אני זוכר נכון), שמול קבוצות חזקות יותר יפגע מאוד בסטילרס.

מהצד של קרולינה, משהו מרגיש לי מאוד רע בהתקפה שלהם. זה לא קאם ניוטון של שנים קודמות. הוא עדיין עושה עבודה יפה מאוד במציאה של רסיברים פנויים, למרות שאין לו ממש כלים מפחידים (למעשה נראה לי שיש לו צוות רסיברים אחד הפחות ידועים בליגה. למעט גרג אולסן שנותן לו מטרה טובה רוב הזמן). אבל האופנסיב ליין שלו לא מספיק טוב, בטח מול הגנה אגרסיבית כמו של פיטסבורג, ובניגוד לשנים קודמות הוא כמעט ולא משתמש ברגליים שלו.

אני זוכר את ניוטון של הקולג'ים ואפילו של השנים הראשונות, כאחד שמשתמש ברגליים הן כדי לברוח מהלחץ והן במהלכים יזומים, בעיקר ליד הגול-ליין. במשחק הזה, ויכול להיות שזה כתוצאה מהפציעה שלו, ספרתי בדיוק שני מהלכי ריצה (לשבעה יארד מסכנים) – אבל זאת לא הבעיה אלא הסמפטום. ריצה לק"ב, כמו שמוכיח פולס שהחליף את ויק בפילי או קאזינס שהחליף את RG3 בוושינגטון, היא ממש לא הכרח ולפעמים אפילו פוגעת. אבל העובדה שניוטון לא רץ היא אינדיקציה לבעיות מוביליות בפוקט – וזה כבר בעייתי לק"ב שחי על זה.

ג'איינטס – יוסטון

שאלות בוערות: האם הג'איינטס יכנסו לבור של 0-3? האם יוסטון יצליחו לשמור על המאזן המושלם שלהם?

פעם ראשונה העונה שאני רואה את הקבוצות האלו וגם פה התרשמתי שהתוצאה לא לחלוטין משקפת. הג'איינטס היו טובים יותר בלי ספק אבל המשחק הזה הוא הוכחה עד כמה בפוטבול הדברים הקטנים הרבה מאוד פעמים הם אלו שקובעים.

במקרה של יוסטון, רואים בהחלט שיפור משנה קודמת עם ההגעה של אובריאן (האם נראה סוף סוף מאמן מהשושלת של בליצ'ק שמצליח במקצוענים?) אבל יותר מדי טעויות קטנות גמרו אותם. פה חטיפה של פיצפטריק, שם תיקול לא טוב. בנוסף, לא ראיתי התאמות לתוכנית המשחק של הג'איינטס (עוד שניה נדבר עליה) ויחד עם חוסר היכולת להגן על פיצפטריק – שגם הוא לא ק"ב מהגדולים שנראו – הסיכויים שלהם לנצח משחק כזה ירדו בהרבה.

אבל הסיפור המעניין במשחק הזה הוא הג'איינטס. קשה לי לחשוב על קבוצה יותר בלתי צפויה בשנים האחרונות מאשר הענקים מניו יורק, וגם הפעם הם מוכיחים שתחת טום קופלין אי אפשר באמת לדעת למה לצפות מהם.

אחרי שתי תצוגות לא מרשימות במיוחד במשחקים הראשונים, הג'איינטס באו עם תוכנית משחק מצוינת למשחק הזה וביצעו אותה לעילא. למעשה, אם לא פאמבל קרוב לאנדזון ועוד פילד גול שלא הגיע בכלל להולדר (שניהם ברבע הראשון), זה היה יכול להגמר מוקדם יותר.

נראה שבניו יורק הבינו שהבעיה העיקרית עם איליי היא נושא קבלת ההחלטות שלו, במיוחד תחת לחץ. אז מה שהם עשו במשחק הזה (ואני מניח שנראה מזה עוד הרבה) זה להוריד ממנו את העול הזה.

הג'איינטס שיחקו כמעט רק משחק מסירות קצר, משולב עם משחק ריצה מאוד מאוד דומיננטי. או שמא צריך לומר – משחק מאוד מכוון ריצה, עם מסירות קצרות מדי פעם. מכיוון שיוסטון היא קבוצה שהחוזק ההגנתי שלה הוא פאס ראש, תוכנית המשחק הזאת הוציאה את העוקץ מההגנה של הטקסנס וניטרלה אותם לגמרי.

כמעט כל דרופ של איליי למסירה נגמר תוך שתי שניות, מה שהגדיל יפה מאוד את אחוזי ההצלחה שלה ולא אפשר למגינים של יוסטון ללחוץ עליו ולגרום לו לעשות טעויות. כל זה לא היה עובד אם משחק הריצה לא היה מרוויח המון יארדים על הקרקע ומוריד את הלחץ מעל משחק ההתקפה ויהיה מעניין בהמשך לראות האם הג'איינטס יצליחו להמשיך לרוץ בצורה כזאת.

בקיצור, מה שראינו זה משחק התקפה שונה לגמרי ממה שהכרנו מהג'איינטס של השנים האחרונות, שהסתמכו בעיקר על מסירות ארוכות של איליי, וההצלחה של איליי להשלים את אותן מסירות קצרות ושל ג'נינגס בעיקר במשחק הריצה, יהיו המפתח ההתקפי של הקבוצה הזאת. הבעיה העיקרית, וראינו את זה בשבועיים הראשונים, שזאת שיטה נוחה מאוד כשאתה ביתרון אבל לא בטוח כמה היא תעבוד כשאתה בפיגור והקבוצה השניה עוצרת את משחק הריצה שלך.

וכמובן, יש את הזקן של פיצפטריק, ששווה דיון נפרד.

ryan-fitzpatrick-bad-debut

דטרויט – גרין ביי

שאלות בוערות: איך ההגנה האווירית של גרין ביי תתמודד עם ההתקפה של דטרויט? האם רוג'רס ימשיך לנצח משחקים לבד?

משחק מעניין היה לנו בדטרויט, עם שתי קבוצות שלא נראה כאילו מישהי מהן רוצה באמת לנצח את המשחק. אין לי אלא להגיד שכרגע מדובר בשתי קבוצות די בינוניות, עם אוסף לא קטן של בעיות.

גרין ביי מאוד הזכירה לי את השיטה של הג'איינטס מהמשחק הקודם – מסירות קצרות והרבה מאוד משחק ריצה. אבל בניגוד למשחק הריצה של הענקים, זה של גרין ביי לא היה אפקטיבי בכלל, ובעיקר – לא הצליח להוריד את הלחץ על אהרון רוג'רס.

קשה לי להסביר בדיוק את הסיבה לזה שגרין ביי הפסידה את המשחק. היא לא שיחקה הגנה רעה ולא שיחקה התקפה רעה, היא איבדה רק כדור אחד לעומת שלושה של דטרויט, אבל בסוף היה חסר לה משהו. והמשהו הזה הוא אולי מה שכן יש לדטרויט – וזה שחקנים שוברי שיוויון. לגרין ביי יש רק את אדי לייסי, שהוא אחלה רץ בין התאקלים בשביל להשיג 5 יארד כשצריך, אבל הוא לא שחקן כמו רג'י בוש של דטרויט, שיכול להשיג לך 20 יארד בסוויפ מהצד או לתפוס מסירה לט"ד, כמו שהוא עשה במשחק הזה.

אותו דבר במשחק המסירה – ג'ורדי נלסון ורנדל קוב הם אחלה של רסיברים, אבל הם לא קלווין ג'ונסון, שמסוגל להציל את הק"ב שלו ממצבים מביכים. ועם איך שקו ההתקפה של רוג'רס נראה כרגע, אין לו גם מספיק זמן כדי למצוא אותם בראוטים ארוכים, ונאלץ להסתפק באלו הקצרים.

וזאת כנראה הסיבה העיקרית שגרין ביי הפסידו – הם פשוט לא היו מספיק זמן על המגרש כדי לנצח אותו. הריצה לא השיגה הרבה יארדים, המסירות הקצרות היו – ובכן, קצרות – ואפילו כשהם הצליחו לחטוף את סטאפורד, הם ישר חטפו סייפטי בצד השני.

בכל מקרה, שתי הקבוצות כרגע לא נראות מועמדות ללכת רחוק.

וושינגטון – פילדלפיה

שאלות בוערות: נקמה של דשון ג'קסון? איך יתפקד קירק קאזינס בתור פותח מול קבוצה קצת יותר טובה מג'קסונוויל?

כמו שהבנתם, השארתי את הטוב ביותר לסוף. זה בהחלט היה המשחק המהנה ביותר לצפיה השבוע, עד כדי כך מעניין שלמרות שראיתי את רובו בלייב, חזרתי לראות אותו שוב בקונדנס.

קודם כל, זה תמיד כיף לראות קבוצות עם אש בעיניים כלפי הקבוצה השניה. יריבויות הן חלק נכבד מספורט ובין שתי הקבוצות האלו בהחלט יש הרבה דם רע, שרק החריף עם המעבר של דשון ג'קסון מעיר "האחווה" לבירה.

דבר שני, זה היה משחק עם טמפו גבוה ושתי התקפות מרתקות, שבהן הכדור הלך מצד לצד ולא היה בו רגע דל.

הנקודה המעניינת לגבי פילדלפיה, ומדברים עליה הרבה בזמן האחרון, זה הדרך שבה צ'יפ קלי מאמן את הקבוצה שלו, תוך שימוש בתרגולים קשים וארוכים ממה שרגיל, כך שלטענתו הקבוצה מגיעה למשחקים עם כושר גבוה יותר מהקבוצות האחרות – מה שמתבטא ביכולת שלה בחצי השני של המשחק. מצד שני, שחקן של הקבוצה טען השבוע שהאימונים הקשים הם אלו שגורמים לזה שהקבוצה מגיעה למשחק עייפה ולא מצליחה להתרומם בחצי הראשון.

תחליטו אתם איזה גרסה אתם מעדיפים. הימור שלי – זה לא יקח הרבה זמן עד שעוד קבוצות בליגה יאמצו את שיטת האימון הזאת ואת הטמפו הגבוה (כמו תמיד, הקולג'ים מקדימים את המקצוענים). במשחק עצמו, בכל מקרה, לא ראינו את התופעה המדוברת, כשפילדלפיה הצליחה לשים נקודות על הלוח כבר בחצי הראשון ולמעשה סיימה אותו ביתרון.

קשה מאוד לקבל אינדיקציה לגבי איכות ההתקפות במשחק הזה, כי ההרגשה היתה שכל התקפה יכולה לעשות פחות או יותר מה שהיא רוצה ושום דבר לא יעצור אותה. נכון הדבר במיוחד לגבי המסירות הארוכות, שם דשון ג'קסון ופייר גארסון בצד אחד ומתיוס (שנראה תחליף הולם לג'קסון) ומקלין בצד שני, חגגו פעם אחר פעם.

מצד שני, זה הרגיש ששני הק"בים היו מאופסים לחלוטין מרבית המשחק ושכמעט כל דבר שהם ימסרו יצליח להם. הרשים אותי במיוחד קו ההתקפה של וושינגטון, ששמר בצורה מצוינת על קאזינס (ונשאר רק לתהות למה RG3 היה צריך לצאת ממנו כל הזמן) ולא איפשר להגנה של פילדלפיה להגיע אליו.

זה לא היה נכון בצד השני, כשניק פולס חוטף לא מעט מכות (בנוסף לבומבה הלא ספורטיבית שחטף אחרי אינטרספשן) אך למרות זאת לא נרתע והמשיך למסור בדיוק רב. אם פילי רוצה להחזיק מעמד בקצב הזה, היא תהיה חייבת למצוא דרך לשמור על פולס קצת יותר טוב. בכל זאת, מארק סאנצ'ז מחכה על הספסל.

ולמה פילי ניצחה את המשחק הזה? אולי כי בסוף בסוף, היה להגנה שלה טיפה יותר כח כדי למנוע מוושינגטון להשוות את התוצאה, למרות שהרד סקינס קיבלו את הכדור בעמדה מעולה, ואחר כך גם להתקפה שלה היתה את היכולת לייצר פירסט דאון מסיים משחק, מול ההגנה העייפה של וושינגטון.

מה שבטוח זה שעם ההתקדמות של הג'איינטס וגם הניצחונות (בסוף) של דאלאס, הבית הזה הופך להיות לבית המעניין בליגה כרגע.

עוד כמה דברים קטנים:

– נראה שהשריקות לאיליגל קונטקט ו-hands to the face לא הולכות לשום מקום. מעניין מתי השחקנים כבר יפנימו.

– ההחזרה של הפאנט של דווין הסטר והחזרת הט"ד של פילדלפיה רק מראים לנו כמה חבל עשתה הליגה שהרחיקה את קו בעיטת הפתיחה והרסה הזדמנויות למהלך הכי מלהיב בפוטבול.

– כולם מדברים על המחיר המוגזם ששילמה וושינגטון בשביל RG3, אבל לא מספיק מדברים על מה שסט לואיס עשתה בכל הבחירות דראפט האלו שקיבלה. התשובה, למקרה שלא צפיתם בפוטבול השנה, היא כלום.

– זוכרים את ניצחון פתיחת השנה של מיאמי על ניו אינגלנד, כמה אופטימיות היתה שם שהשנה יהיה שיפור. אז לא.

– ועם איך שטמפה וג'קסונוויל נראות – אולי הגיע הזמן לסגור אחת ולתמיד את הפוטבול המקצועני בפלורידה?

– משחק שלישי של הבראונס שנגמר עם פילד גול בשניה האחרונה. לא חבל על האוהדים?

 

 

The Endless River
ברס: הניצחון על הג'טס - אלון ברק

45 Comments

גיל שלי 23 בספטמבר 2014

הפוך גוטה הפוך. בשיטה החדשה ובנו האדל הגיאנטס מסתמכים על יכולת קבלת ההחלטות המעולה של איליי

אריאל גרייזס 23 בספטמבר 2014

ממש לא. רואים את זה מצוין איך בכל מצב מסירה איליי אפילו לא בודק את המגרש, הוא פשוט מסתכל ומוסר למטרה אחת בלבד. זה בדיוק אינדיקציה שפשוט חוסכים לו את קבלת ההחלטות. לדעתי זה הדבר הנכון גם

גיל שלי 23 בספטמבר 2014

אריאל אתה טועה. יש לו אופציות בכל מהלך, והוא זה שבוחר

אלעד אחד 23 בספטמבר 2014

רק תיקון קטן,
שוב החלפת את פולס, רק במקום בפולק, הפעם בספרולס… (בסיכום המשחק של סטילרס-פנתרס).
היה מצחיק שאחרי כל הכניסות בפולס הראו את סאנצ'ז מתחמם, כשאפילו אם לפולס יהיו צלעות שבורות אצבע אחת תקינה וזעזוע מח, הוא עדיין יהיה עדיף על סאנצ'ז.
וצר לי להגיד, אבל איך שמיאמי נראים מעיד קצת יותר על המצב הלא מזהיר של הפטריוטס.
ואחלה סיכום.

ניינר 23 בספטמבר 2014

תן לי קבוצה שמורכבת מהניינרס של המחצית הראשונה והאיגלס של המחצית השניה ואני מביא לך סופרבול בהליכה

זורק מילה 23 בספטמבר 2014

טור מצויין,כרגיל.

הייתי בטוח שתכתוב גם על קרדינלס-ניינרס כי היה משחק מעולה ,וראינו את זה בלייב משולב עם סיהוקס ברונקוס.

הפאקרס זוועת עולם כבר תקופה,הם נכון להיום קבוצה מאוד אוברייטד עם הגנה חלשה להחריד.רק בנס עלו לפלייאוף אשתקד וגם זה בגלל בית קל מאוד שאף אחת חוץ ממנה לא מסיימת במאזן חיובי,וגם הפאקרס עם 8-7-1 בינוני להחריד.השנה כבר זה מדע בדיוני לעלות לפלייאוף כי הם חלשים אפילו עוד יותר מאשתקד,בחוץ הם יכולים לנצח רק נמושה,גם זה בספק.

טמפה וג'קסונוויל זה פח אשפה מקצועית,ובגלל שאין יורדות בליגות בארה"ב,וכבונוס עוד מקבלים בחירות דראפט גבוהה,אין להן אפילו תמריץ לנסות לנצח (וגם אם ירצו לנצח לא יכולות),אז זה מה שמקבלים.בלו-אאוט אחרי בלו-אאוט,מרוב שהן חלשות הן אפילו לא צריכות לעשות טאנקינג,מזעזע.

Eyal 23 בספטמבר 2014

טמפה היא קבוצה עם מאמן חדש וזה לוקח זמן, לובי סמית הוא מאמן הגנה אבל הפאס ראשר הכי טוב שלו חוזר מפציעה (או פצוע) שזה מקוי בנוסף הוא לקח הימור עם מקמהון שנכשל אבל טמפה היא קבוצה בנויה לתלפיות שגם אם לא השנה היא עולה על דרך מעניינת (לפי דעתי). לגבי ג'קסונוויל הם גם לא כ"כ גרועים כמו שעושים מהם (חוץ מהאופנסיב ליין הנורא שלהם) ואולי ברוטלס שמקבל את המושכות ואוהב לזוז ולהשתולל יעשה שם ניסים (מי יודע)ככה שגם ג'קסונוויל מרחק שנה שתיים מלחזור להיות רלוונטים.
מיאמי לעומת זאת פשוט נראים רע, בלי עתיד ועוד חושבים להושיב את טנהיל (מה שבטח יעשה אותם גרועים יותר)

גיל 23 בספטמבר 2014

לדעתי דנבר דווקא כן צריכים להיות פחות או יותר מרוצים למרות שהיו פחות טובים בסך הכל. יש להם קבוצה להתמודד עם סיאטל ואם היה להם משחק ריצה אז בכלל. אני לא חושב שנכון להשוות למשחק ההוא של אינדי נגד הפטס שהיה בשלג ולמאנינג קשה שם. הוא דווקא די טוב השנה רק שקבוצות מחזיקות אותו בחוץ לפרקים ארוכים (ויש להם גם לו"ז רצחני בפתיחת העונה). סיאטל בהחלט הקבוצה הכי טובה אבל גם הם מראים פגיעות והסקנדרי שלהם פחות טוב ממה שהיה שנה שעברה. גם שרמן לא בלתי עציר. אם וכאשר יפגשו שוב במגרש נייטרלי הכל יכול לקרות ומי יודע איך הקבוצות יתפתחו עד אז כולל פציעות.

סימנטוב 23 בספטמבר 2014

קרדינלס אמיתיים? לחכות עם התקוות? בכל אופן שנה טובה, לא מכיר אותך אבל מקווה שתשתנה ;) בהצלחה לגרביים ולפטריוטים (וזהו. לא צריך יותר)

כלכלן 23 בספטמבר 2014

ארי אל , אתה מפספס אתה נקודה החשובה ביותר השנה, ההתקפות פשוט מחורבנות וזה עוד בתחילתה,מה שאין תיאום בהגנה. המשחק האווירי פשוט נעלם להרבה קבוצות ויש חזרה לשנות ה70 המאוחרות.
איך אתה לא שם לב לזה יא מומחה?

לא משנה 23 בספטמבר 2014

1+

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2014

או שלא ראית את וושינגטון, פילדלפיה, אטלנטה, אינדי, סן דייגו ועוד כמה קבוצות העונה או שאתה סתם טרול גס רוח וחסר מושג. אני מהמר על שילוב של שניהם

לא משנה 23 בספטמבר 2014

3 קבוצות מושלמות, לא שתיים: סינסינטי, פילדלפיה ואריזונה

ק. 23 בספטמבר 2014

יופי של פוסט. הפורמט הנוכחי מספק ניתוחים מקצועיים לעומק ולרוחב שקשה למצוא בעברית.
הערה יחידה שלי (מלבד פולס-ספרולס) היא שלפיטסבורג יש דווקא דיפרנס מייקרס פוטנציאלים – אנטוניו בראון ולבון בל הם לדעתי תופס ורץ טופ 10. אולי חסרה שם מטרת איכות נוספת אחרי שסנדרס עזב.

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2014

אנתוניו בראון אולי (אולי) כן. לבון בל לא ממש לדעתי. סתם רץ שתפס איזה ריצה ארוכה אחת. מצד שני, בפיטסבורג תמיד רצים שמים הרבה יארדים על הלוח

Maldini 24 בספטמבר 2014

"סתם רץ שתפס איזה ריצה ארוכה אחת" – כנראה שהקונדנס זה באמת לא כזה פיתרון טוב אם זו המסקנה שלך על הרץ בכושר הכי טוב בליגה. הוא כרגע החבילה המושלמת – תופס מהבקפילד, קאטבק'ס טובים מאוד ואחרי שהשיל 20 פאונדס בקיץ גם מספיק מהיר לריצות של 70-80 יארד כמו במשחק האחרון. ולא, לא תמיד רצים שמו בפיטסבורג הרבה יארדים, מאז ווילי פארקר למעט הבלחה של עונה אחת של מאנדנהול הם לא הצליחו למצוא רץ נורמלי ואמין עד הבחירה בלאביון לפני שנה.

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2014

אני חייב להבין על סמך מה אתה אומר את זה. האיש שנה שניה בליגה. שנה קודמת הוא עשה 800 יארד. במשחק הזה, לאגארט בלאנט גם דפק מספרים מה שמעיד בעיקר על ההגנה בצד השני. אז אולי בל יהיה דיפרנס מייקר אבל לקבוע בהחלטיות כבר עכשיו שזה מה שהוא?

ק. 24 בספטמבר 2014

רשמתי עם פוטנציאל להיות דיפרנס מייקר. ברור שקשה לקבוע אחרי 3 משחקים בשנה השנייה שלו.
דווקא הסתמכתי יותר על המשחק הראשון מול קליבלנד. הוא היה מעולה וורסטילי, תראה את ההיילייטס שלו שם (למרות שמניח שראית).
בנתיים השנה הוא יכול להכנס בטופ 10 ולו בגלל שהרצים הבכירים של שנה שעברה (פיטרסון, צ'ארלס, מקוי, לייסי וכו'..) טרם נכנסו ממש לעניינים העונה (כ"א מסיבותיו…)

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2014

זה כוון למאלדיני שפסק מאוד בהחלטיות. יכול להיות שבל יהיה דיפרנס מייקר, אני עדיין לא רואה אותו ככזה

επτά 24 בספטמבר 2014

מסכים לגבי בל. בכל פעם שראיתי אותו הוא מאוד הרשים אותי עם ה-agility שלו. הבחור נהדר בלהתחמק מתאקלים. יש לו סגנון של מחזיר פאנטים.

Maldini 24 בספטמבר 2014

שהוא הרץ בכושר הכי טוב בליגה? על סמך מה שרואים ממנו מתחילת העונה. יש לך אחרים שאתה חושב שנראים טוב יותר? אולי דימארקו מארי, פה זה פחות או יותר נגמר. את העונה שעברה הוא פתח עם פציעה והחמיץ את 3 המשחקים הראשונים אז אם אתה מתאים את הסטטיסטיקה שלו ל-16 משחקים אתה מקבל 1058 יארד לראנינק בק בעונת רוקי שזה, איך לומר, לא בדיוק הדבר הגרוע ביותר בעולם. אבל בלי קשר מספרים לא עושים עליי רושם, בטח לא כאלה של שחקנים שאמורים להתמודד עם אהבל על סטרואידים כמו טוד היילי וההתקפה המפגרת שהוא מריץ. על המגרש הוא מרשים מאוד. יחד עם בראון הוא השחקן הכי טוב בסטילרז העונה בלי תחרות בכלל. בשני צדי הכדור, אגב.

בלאונט נכנס ברבע הרביעי בפיגור 700 (מי דאג לזה שהמשחק יהיה בפיגור 700? בלובראון, תודה ששאלת) כשהמשחק עמוק בתוך גארבג' טיים ככה שאם כבר מישהו שהמספרים משקרים לגביו זה הוא (כמו בעצם כל הקריירה, רץ בינוני שחי על ריצות טופ 10 בספורטסנטר). ולא הייתי מזלזל כל כך מהר בהגנה שעמדה ממול שאמנם תפסה יום חלש אבל עדיין תסיים בסבירות גבוהה בטופ 10 של הליגה בכל הקטגוריות החשובות.

חוץ מזה, אז מה אם הוא בסך הכל בעונה השנייה בליגה? מה זה אומר? שהוא לא יכול להיות "דיפרנס מייקר"? העובדות בשטח מראות אחרת.

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2014

העובדות הן שעברו שלושה משחקים השנה. ו פיטסבורג לא היתה ביתרון גדול בזכותו אלא בעיקר בגלל טעויות של קרולינה. בוא נחכה עוד כמה שבועות לפני שנחליט,בסדר?

Maldini 24 בספטמבר 2014

אין לי בעיה לחכות כמה שאתה רוצה, אבל נראה לי שזה תופס גם לגבי אנשים שזורקים "סתם רץ שתפס ריצה ארוכה" על שחקן שהצטיין בשני הניצחונות של הסטילרז העונה. אנחנו לא מסכמים פה עונה או קריירה אלא מחזור 3 ועד עכשיו הוא הרץ שיחד עם מארי נראה הכי טוב בליגה, אלו הן העובדות.

אייל 24 בספטמבר 2014

גם אחרי שלושת המחזורים האלה בלבד הייתי בוחר באלינגטון, לינץ', ברנרד, ספילר, בוש ועוד המון לפניו, להגיד על רץ שנה שנייה שעדיין לא עשה כלום שהוא הכי טוב בליגה זה הרבה יותר ממופרך, אחרי שהוא ישבור כמה תאקלים קשים יתן כמה ריצות גדולות או יתן עונה של 45 יארד לריצה יהיה אפשר להתחיל לדבר עליו כעל מישהו, היום הוא שנה טוב מאוד אבל זהו

לא משנה 25 בספטמבר 2014

לבון בול שם בעונה שעברה לא 800 יארד, אלא 1460 יארד ושמונה ט"ד, וזה עוד אחרי שהחמיץ 3 משחקים.כלומר הוא היה בטופ 5 מבחינת תוצרת.
השנה עד עכשיו הוא הרץ המושלם בליגה – 160יארד ממוצע למשחק, כולל איום למהלכים של 80-60 יארד בריצה אחת. ברור שהוא דיפרנס מייקר

לא משנה 25 בספטמבר 2014

אני לא ממש מצליח להבין למה אתם מתעלמים מהמספרים שלו בתפיסה. זה מה שעושה אותו, את שיידי מקוי ורצים אחרים לגדולים – היכולת לתפוס מהבק פילד ולעשות מהלכים גדולים. כשמסתכלים על הסטטיסטיקה, צריכים לבחון את כל הנתונים. למשל פרסי הרווין הוא איום רציני גם כרץ.

גיל 25 בספטמבר 2014

1259 יארדים כוללים שנה שעברה שזה טוב מאוד אבל לא שם אותו בתור עילית עדיין. השנה הוא מעולה וממוצע היארדים שלו לנשיאה הכי גבוה בליגה, אבל נראה אותו כל העונה. לדעתי הוא יתן מספרים טובים כי הם משחקים נגד קבוצות יחסית חלשות נגד הריצה.

מעיין אוהד מכבי 24 בספטמבר 2014

מאחר שאני גר בפילדלפיה אז אני צופה רק במשחקים של האיגלס (שזה התקדמות בהשוואה ללא לצפות בכלל בספורט הזה).

המשחק מול וושינגטון היה די ברוטאלי ודוחה, וגם נטול הגנות. הרושם שלי הוא שפולס ק"ב נפלא, ושההתקפה של פילדלפיה נראית יותר מגוונת ומשתפרת ממשחק למשחק. בכלל, זה היה אדיר שפולס הצליח לקום.

הפציעה של מק'וי פגעה בהתקפת הריצה של האיגלס ללא ספק.

האיגלס לא יגיעו לסופרבול לדעתי כי ההגנה שלהם לא מספיק חזקה וההתקפה לא מספיק מגוונת (למרות שהמשחק מול וושינגטון היה מעודד מבחינת טאצ'דאונים בזריקה למרחק, שזה גיוון לעומת השואו של ספרולס ומק'וי בריצה).

גיל 24 בספטמבר 2014

ואגב, דווין הסטר הוא האל אוף פיימר וודאי. מה שלא ברור זה למה לאבי סמית שאימן אותו כל כך הרבה שנים החליט שזה טוב לתת לו להחזיר? והקטע שלו עם דיון סאנדרס אחרי שחיקה אותו בדרך לשבירת השיא של סאנדרס והדמעות של שניהם בסוף המשחק היה מרגש.

ק. 24 בספטמבר 2014

לגמרי. אחרי שני משחקי הבית באטלנטה, קולטים איזה תופס אדיר יכל להיות. המהלך שלו שגרם לפאמבל (אחרי שאטלנטה פימבלו בעצמם) היה מדהים.

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2014

דווקא שיקגו ניסו אותו בתור תופס וזה לא ממש עבד. לא כל מי שרץ מהר יודע גם לרוץ ראוטים,לייצר ספריישן ולתפוס טוב.

urlacher 24 בספטמבר 2014

שנה שעברה הוא לא הסכים לשחק כרסיבר…
במהלך השנים ניסו אותו בכל עמדה כמעט אבל הידיים שלו לא מספיק טובות

ק. 24 בספטמבר 2014

אז כנראה לא עקבתי אחריו מספיק…

שחר ד. 24 בספטמבר 2014

היו לו הרבה מאד בעיות עם קאטלר (urlacher התייחס למה שקרה שנה שעברה), הוא רמז (רמז עבה מאד) על זה בראיונות שנערכו אחרי שבירת השיא.

עידו ג. 24 בספטמבר 2014

דנבר-סיאטל
אפשר להגיד שעבור הברונקוז זה היה: "statement loss"?

וושינגטון-פילי
המסקנה שלי מהמשחק הזה (חוץ מזה שניק פולס הוא חתיכת בן זונה קשוח) היא שלג'ייאנטס יש את ההגנה הכי טובה בבית הזה (וזה ממש לא אומר עליה הרבה). אם אילי מראה שהוא יכול לעבור עוד משחק שניים ברצף בלי אינטרספשן יכול להיות שפלייאוף היא לא מילה כל כך גסה.

סט לואיס
כמה דיברו על קו ההגנה של הראמס לפני העונה – כך הרבה רצו כבר להכתיר אותם כליין הטוב ביותר ואחרי שלושה משחקים איזה דפנסיב ליין נמצא במקום האחרון בליגה עם סאק בודד לזכותו? עצוב.

קליבלנד
אם הבראונז מתכננים לבנות עונה על הרגל של קאנדיף הם יכולים לסגור את הבאסטה כבר עכשיו. למרות שבמשחק האחרון שתי ההחטאות היו מ-50 יארד (נסבל) וחסימה (לא אשמתו).

Maldini 24 בספטמבר 2014

הסטייטמנט של דנבר בעיקר היה הגנתי. זה לא אמור להפתיע כי זה היה הפוקוס של אלוויי בקיץ ויחד עם החזרה של מילר והאריס זה מה שעשה את ההבדל בין הפיאסקו בפברואר לכמעט גניבה ביום ראשון. וור, טאליב , וורד, סאנדרס, מילר – כולם הצטיינו. כולם לא היו בסופרבול. בחצי השני כשההתקפה בקושי הצליחה לקנות פירסט ד'אונס הם הצליחו לעצור את ווילסון והתקפת סיאטל על 0 עגול והרחיקו אותם מהרדזון עד החטיפה של צ'אנסלור ב-2 דקות האחרונות. זה ראוי לציון ולשבח כי בגן חיות שסיאטל מכנים בית זה לא בדיוק המצב, לאלו מאיתנו שהספיקו לשכוח איך קבוצות כמו ניו אורלינס, סן פרנסיסקו וגרין ביי נראו שם בשנה האחרונה.

פה היה הסטייטמנט.

בכל שאר החלקים – SAME OLD SAME OLD. נוקאאוט מוחלט בקואוצ'ינג, נוקאאוט (כמעט) מוחלט ב-LOS על האופנסיב ליין (בעיקר במשחק הריצה. אל נושון הבינוני מינוס אף אחד לא מתגעגע אני יכול להבטיח את זה) וכרגיל הברווזים המחרידים שמשייטים להם באוויר שעה וחצי ומאפשרים לכל הסילונים של סיאטל בסקנדרי וגם בקו השני לסגור עליהם עם CLOSING SPEED אדיר ולא לאפשר כלום. אין לי מושג איך אחרי אירועי הסופרבול זה היה נראה לגייס ופייטון הגיוני להמשיך עם כל הדינק אנד דאנק והסקרינ'ס האלה שלא הובילו לכלום חוץ מכינים. והפלייקולינג המזעזע ב-3rd down, פעמיים בחצי הראשון כשהמשחק עדיין במצב של 3-3 עם ריצות ב-3rd and 9 שזעק פחדנות, פחדנות, פחדנות. וגם אם כבר לא למדתם את הלקח, מה עם התאמות תוך כדי משחק? לא עבד לכם כל החצי הראשון, להמשיך עם זה גם בחצי השני? רק בדרייב האחרון דנבר התחילו לזרוק דברים שונים על סיאטל שלא ראו מהם כל המשחק (שרמן, תומאס וקארול דיברו על זה אחרי המשחק) עם קונספט ראוט'ס שונים, לטווחים שעולים על 3 יארד לשם שינוי והצליחו לתפוס אותם קצת עם המכנסיים למטה.

שורה תחתונה – במידה ו-2 הקבוצות תיפגשנה שוב (הן לא), אני עדיין רואה את סיאטל מנצחת ולא במאמץ גדול במיוחד. המצ'אפ פשוט טוב מדי ואין מה לעשות נגד זה. דנבר שיפרו את ההגנה בקיץ וזה היה ניכר אבל ההתקפה נשארה זהה. דרייב אחד מוצלח מתוך מיליארד לא ישנה את זה. רק לקוות לקבל יריבה אחרת בסופרבול אם וכאשר, לא יותר.

גיל 24 בספטמבר 2014

אתה לא יכול לומר שסיאטל ינצחו בלי מאמץ גדול במיוחד אחרי שהם התאמצו מאוד לנצח בבית. לכל משחק יש דינמיקה משלו וצריך גם לזכור שלא רק ההגנה עברה שינויים משמעותיים אלא גם ההתקפה שם יש 5 שינויים כולל באופנסיב ליין. לדעתי אם הם ישארו בריאים ולמאנינג יהיה קצת יותר זמן בפוקט הם יהיו הרבה יותר טובים נגד סיאטל אבל כאמור הסיכויים למפגש חוזר קלושים.

סנטה 24 בספטמבר 2014

איך אני משיג לי קונדנס? זה אפליקציה?

επτά 24 בספטמבר 2014

אלא אם יש איזו אופציה אחרת שלא שמעתי עליה – זה פיצ'ר מהגיים פאס.

גלן 24 בספטמבר 2014

סכום אלטרנטיבי לליונס פאקרס. אין ספק שרודגרס בבעיה ומול סקונדארי מגולל וחלש מהתחלה זה מעלה ?. אבל הפאס ראש של הליונס נכון לעכשיו נהדר ומפחיד והסקונדארי יחסית ממושמע. נקודת חושך, הם אמורים להיות גרועים יותר בהמשך.
מנגד, ההתקפה בינתים היא החושך המוחלט בשני המשחקים האחרונים, אבל נקודת אור אפשרית אך לא בטוחה היא שהם אמורים להשתפר. סטפורד חזר לסורו או יותר נכון נשאר הקב שלא יכול להביא לארץ המובטחת, אפילו אם הארסנל שיש לו.

חוץ מזה הצעות לרילוקיטן ל רג3. בקצב הזה יש לנו בסוף השנה קב חדש שיזכה בתואר הקב הכי טוב לעונה שיצא ממכללות בסטייל של מישיגן. אמנם מוקדם ומתלהם אבל קוזין באמת נראה טוב.

גלן 24 בספטמבר 2014

בסטייט של מישיגן

בוזו 24 בספטמבר 2014

לאיגלס יהיה מאד קשה לשמור על ניק פולס, לצערי, מכייוון שקו ההתקפה המצויין שלנו חסר מאד. ליין ג'ונסון מורחק לארבעה משחקים (עוד אחד השבוע וזהו), איוון מאת'יס הגארד בחוץ לכמה שבועות. בארבר גמר את העונה. והכי גרוע הסנטר, קלסי (ככה כותבים?) פצוע גם לתקופה ארוכה.

אז כדאי לסאנצ'ז להמשיך להתחמם על הקוים. בקצב הזה יומו יגיע….

שחר ד. 24 בספטמבר 2014

סיכום נהדר אריאל.

לגבי הראמס – אני לא כ"כ מסכים איתך על ההצלחה שלהם בבחירות הדראפט. הבחירות האלה הניבו 4 שחקנים פותחים: מייקל ברוקרס (DT), ג'נוריס ג'נקינס (CB), אלק אוגלטרי (LB) והטאקל ההתקפי גרג רובינסון (רוקי) שכל קבוצה אחרת היתה לוקחת בשתי ידיים.

בשנה שעברה הם היו קבוצה נפלאה שנפגעה משילוב של חוסר הניסיון של השחקנים שלה והבית הקשה ביותר ב-NFL. לדעתי התצוגות שהם נותנים השנה קשורות בעיקר לפציעות של שני השחקנים המרכזיים שלהם סאם ברדפורד וכריס לונג.

Uswatun 22 בנובמבר 2014

Created the greatest aritslec, you have.

David 26 בנובמבר 2014

This is the pecrfet post for me to find at this time

Comments closed