סיכום אמצע העונה (וגם דירוג עוצמה)

כמה מחשבות למשבר אמצע העונה. וגם דירוג העוצמה המצופה

midlife-crisis-ahead

מצטער על האיחור הפעם, היה שבוע ממש עמוס עם סדרת בייסבול מדהימה (אם אתם רוצים לחלוק את החוויות שלכם לגבי מדיסון בומגרנר בתגובות, אז בכיף. אני פשוט לא רואה מה כבר אפשר להוסיף עליו) שגזלה הרבה שעות שינה.

בכל מקרה, הגענו לשלב הזה, העצוב משהו שהופכים תקליט. כשזה קורה בצבא או באוניברסיטה זה נחמד, בעונת הפוטבול זה קצת פחות. הסוף מתקרב. עוד לא מריחים אותו אבל יודעים שהוא הולך להגיע. קצת כמו משבר גיל הארבעים, אם תרצו.

ומה עושים בגיל ארבעים? באנג'י? לוקחים מאהבת צעירה? אז ב-NFL בדיוק הפוך. חוזרים לאותה יריבות ותיקה בפעם האלף. בריידי נגד מאנינג. וואלק, אפילו אני מרגיש שקצת מיצינו. בטח עד יום ראשון, שאז אני לא אוכל לעבוד כל היום (גם כי ליברפול תפסיד בשבת, כנראה).

אם בסיכום רבע עונה הקודם התמקדתי במגמות עד עכשיו, הרי שאני מתקשה לזהות הרבה יותר מגמות חדשות. הק"בים ממשיכים להפציץ, השופטים ממשיכים לזרוק דגלים (וכמובן, הדברים תלויים אחד בשני) ולמעט בודדים פה ושם כמו אוסטין דיוויס, לא חושב שיש לנו הרבה מציאות חדשות בעונה הזאת. ואולי גם זאת מגמה – מה שהיה הוא שיהיה.

אז בכל זאת כמה מחשבות לפני שעוברים לדירוג העוצמה:

1. אם יש משהו שנדמה שהולך ומתפתח עם השנים זה היכולת של קבוצות לעקוף את כל הנושא הזה של תקרת השכר. העובדה שקבוצות כמו דאלאס, ניו אינגלנד ובטח דנבר הצליחו להמשיך לאסוף שחקנים מעולים ולא לחרוג מתקרת השכר מעידה אולי על כך שהסיפור הזה על היכולת של כל קבוצה להתמודד בזכותה ובזכות הדראפט הוא לא כזה מדויק.

אחרי כל הרעש והצלצולים, אנחנו הולכים לקבל עוד פעם את דנבר וניו אינגלנד, בולטימור ואינדיאנפוליס, גרין ביי ופילדלפיה בפלייאוף. מדי פעם תתגנב בתוכם איזה אריזונה כזאת ואפשר גם לומר את זה על סיאטל של שנה שעברה, אבל באופן כללי הכח מצוי בידיים מאוד מסוימות ולא מצליח להתפזר בליגה.

2. הסיבה לזה היא די ברורה. ברגע שקבוצה משיגה לעצמה את הפרנצ'ייז ק"ב, היא צריכה להיות מאוד מיוחדת כדי לאבד את עמדת היוקרה שלה. הקולטס, למשל, יכולים להגיד בבטחון די גדול שלמעט פציעה מאוד מאוד רצינית חלילה לאנדרו לאק (כזכור, גם בריידי, גם בריס וכמובן גם מאנינג חזרו מפציעות מאוד קשות וחזרו להיות בדיוק כמו לפניה) הם יהיו בפלייאוף 4 פעמים מתוך 5 ב-10-15 השנים הקרובות.

דורפן כתב לפני המפגש בין דנבר לניינרס שבוע שעבר שההצלחה היחסית של ק"בים כמו קפרניק, ווילסון וניוטון מוכיחה שאולי קבוצות כבר לא צריכות לחפש ק"ב ל-10-15 שנה (ואז לחשוש מפציעות שיגרמו לו אם הוא יהיה מובילי מדי) אלא לחפש כזה שיוכלו להשתמש בו לתקופה קצרה בלבד.

אבל הנה המציאות – אתה יכול להצליח עם ק"ב בינוני מדי פעם. בפאלו אולי תצליח להדחף לפלייאוף עם קייל אורטון (טוב, היא לא), קליבלנד אולי תגיע לפלייאוף עם הויר (טוב, גם היא לא), קנזס הגיעה לפלייאוף שנה שעברה עם אלכס סמית, ואולי גם תעשה זאת השנה – אבל לאורך זמן זה פשוט לא יכול לעבוד. אני אפילו לא בטוח שלסיאטל יש את האחד הזה (ששנה הבאה יחתום על חוזה ענק שישפיע על הקבוצה לאורך זמן) ואנחנו רואים השנה שלסמוך רק על ההגנה שלך, זאת פשוט אסטרטגיה שלא עובדת לאורך זמן (ואני אתן שוב את הקרדיט לגיל שלי שטען כך עוד קודם).

3. אני חושב שהקבוצות גם מבינות את זה. זאת הסיבה שאנחנו רואים ק"בים שחותמים על חוזי ענק למרות שהמספרים שלהם לאו דווקא מדברים על פרנצ'ייז שיכול להחזיק מועדון לאורך זמן. שיקגו תקועה עם ג'יי קאטלר ומתקשה להתקדם איתו. בולטימור חתמה עם פאלקו שניה אחרי הסופרבול ועוד בכלל לא בטוח שזה יעבוד לה (שנה שעברה זה נכשל). הניינרס חתמו שנה שעברה עם קפרניק וגם זה עדיין באוויר. בפאלו החתימו את פיצפטריק אחרי כמה שבועות מוצלחים והוא כבר מזמן לא שם. אפילו רומו בדאלאס עדיין נמצא בספק אצל הרבה מאוד אנשים (לא אצלי, דרך אגב) ואל תגרמו לי להתחיל עם איליי.

4. מה שמדהים בעיניי זה שיש קבוצות שאיכשהו פשוט לא מסוגלות למצוא את האחד הזה. כאילו הן נידונות להכשל פעם אחר פעם, כמו איזה דמות מהסרט "לקום מחר בבוקר", כשכל פעם הם מתעוררים עם ק"ב כשלוני אחר.

תראו את הג'טס, שדווקא שיחקו אותה עם פנינגטון אבל ברגע שהוא נפצע בכתף (זוכרים את מה שכתבתי על מקרה הפציעה הממש חמורה – אז מזלם של הג'טס שזה יקרה דווקא להם) הם מצליחים לבחור שחקן אחרי שחקן לעמדה הזאת רק כדי להפטר ממנו אחרי כמה שנים. במקרה של ג'ינו סמית זה אפילו הולך לקרות מהר יותר מאשר מארק סאנצ'ז, שאצלו ההגנה הצליחה לחפות על הפגמים לאורך שנתיים.

הם לא היחידים כמובן. יוסטון, עוד מימי דוד אוטו. אוקלנד, שבחרו את אח של דוד אוטו והאמת היא שאין שום דבר מסביבו כדי להצליח בכל מקרה. בפאלו כבר דיברנו. ג'קסונוויל, מינסוטה, טנסי מאז סטיב מקניר, קליבלנד כמובן (אל תתרגשו מהויר. הוא מגניב לאללה אבל עם 57 אחוזי השלמה הוא לא יקח את הקבוצה שלו רחוק), סט לואיס שדווקא בחרו את הפרנצ'ייז שלהם אבל פציעה הרגה אותו.

בקיצור, אם אני מנהל של קבוצת NFL, יש רק אסטרטגיה אחת שאני חושב עליה – וזה איך להשיג ק"ב על. מכיוון שאין להשיג אחד כזה בפרי אייג'נסי (אני חושב שהאחרון ברמה הזאת שעבר קבוצה בשוק החופשי הוא דרו בריס לפני אי-אלו שנים) כי כל הקבוצות מבינות שאתה לא מוותר על אחד כזה, הדרך היחידה היא לסיים עם מאזן גרוע ולהמשיך לבחור ק"בים בדראפט שנה אחר שנה – עד שמגיע אחד טוב מספיק.

5. מה שלא אומר שזה מספיק. אם נחזור לסעיף הראשון, גם ניו אינגלנד וגם דנבר מחזיקים בק"ב הכי טוב שיכול להיות – ועדיין שתיהן הלכו והתחזקו עוד בפגרה. אצל דנבר זה די ברור, הביאו את אקיב טאליב, דימארקוס וור ועמנואל סאנדרס, אבל גם ניו אינגלנד, למרות הצרות שלהם, התחזקו. דריל ריוואס, בראונר וברנדון לה-פל הם חלק נכבד מהסיבה שהקבוצה נראית בשלב הזה יותר טוב ממה שהיא נראתה שנה שעברה. לשתיהן יש עדיין פגמים (לדנבר, מן הסתם, קצת פחות) אבל אם הייתי צריך להמר על אלופה השנה, הייתי אומר שהיא תגיע מה-AFC (ולאו דווקא משתי הקבוצות האלו).

כי נראה שבצד השני קפאו על השמרים. איך המלכה אומרת לאליס בארץ הפלאות – אתה חייב לרוץ הכי מהר שאתה יכול כדי להישאר במקום. להתקדם? בשביל זה אתה צריך לרוץ לפחות כפליים יותר מהר (כן, קרמבו מצא את הגרסה הישראלית לזה 100 שנים אחר כך).

גם סן פרנסיסקו, גם סיאטל, גם ניו אורלינס, גם גרין ביי, אפילו פילדלפיה – כולן קפאו במקום והסתפקו במה שיש להן. וכשהעשירים נהיים רק עשירים יותר, המעמד הבינוני נחלש. אני לא פוסל כמובן שאחת הקבוצות האלו (תסלחו לי שאני לא סופר את דאלאס או אריזונה, אני אאמין בזה כשזה יקרה) תיקח את הסופרבול. בסופו של דבר פלייאוף הוא קראפ שאט. אבל נראה שכרגע יש קבוצות שהבינו מה הן צריכות לעשות ויש את אלו שקצת פחות.

6. נקודה אחרונה לסיום.

אני בדיוק קורא עכשיו ספר על כדורגל וכלכלה, שאחד הפרקים בו מדבר על חשיבות המאמן. אחד הדברים שעולים מהאנליזות שלהם הוא שמאמנים משפיעים – אבל הרבה פחות ממה שחושבים. קבוצה תצליח כמו סך השחקנים שלה, אבל יש משהו כמו 10% מהמאמנים שמסוגלים להשפיע על הקבוצה ולגרום לה להיות אובראצ'יברס (מאמנים שמשפיעים לרעה על הקבוצה בדרך כלל לא ישארו בה מספיק זמן כדי שיהיה ניתן לנתח את היכולות שלהם בצורה סטטיסטית – אבל מן הסתם הם קיימים באחוזים לא פחות גדולים).

המצב ב-NFL הוא שונה, ולא רק בגלל שהמשחק תלוי הרבה יותר באימון אלא בעיקר כי לכל הקבוצות יש פחות או יותר תקציב שווה. ועדיין, מאמנים משפיעים בעיקר בקצה העליון. מרבית המאמנים יצליחו בערך כמו שהקבוצה שלהם שווה (שבמציאות של היום, זה בערך מה שהק"ב שלהם שווה, כמו שאמרתי קודם). יכול להיות שבנקודה מסוימת יהיה להם קצת מזל (נגיד, רקס ראיין בשנותיו הראשונות) והם יצליחו, אבל לאורך זמן – רק מאמנים באמת טובים עושים הבדל.

ואנחנו רואים את זה גם השנה. בליצ'ק בניו אינגלנד שממשיך לעשות קסמים (אם כי אני עדיין בדיעה שבליצ'ק ה-GM הורס לו). הארבו בסן פרנסיסקו. ההארבו השני בבולטימור. וכן, גם אנדי ריד בקנזס. בטח יש עוד דוגמאות (ואני לא נכנס לג'ון פוקס, יש דעות קדומות שקצת קשה לשנות ולאור צוות השחקנים של דנבר, קצת קשה לטעון שהם מוציאים יותר ממה שהם שווים).

ויש את אלו שחוזרים בסוף לממוצע. לאבי סמית, מרווין לואיס, אפילו טום קופלין. נשאר רק לראות מה יקרה לכאלו כמו ארינאס באריזונה או אפילו פיט קארול בסיאטל, האם הם חלק מהטופ? (ודרך אגב, ההצלחה של דאלאס השנה היא לא שג'ייסון גארט הפך לעילית פתאום. זה שיש לו קבוצה יותר טובה – מארי בריא בעיקר – וגם סוג של חזרה לממוצע).

***

ולדירוג העוצמה.

כמו תמיד, מדובר בדירוג שלי בלבד. השקעתי מאמץ לא לקרוא דירוגים אחרים כדי לא להיות biased באיזה שהיא דרך. כמובן שהצלחה בזמן האחרון תיחשב יותר מאשר הצלחה בתחילת השנה (הלו, סינסי!) ושהצלחה לאורך שנים תיתן לקבוצה קרדיט שהיא יותר חזקה ממה שהמאזן שלה מרמז (שלום, בולטימור!).

אני מניח שלפחות על מספר אחד לא יהיה ויכוח.

1. דנבר – עזבו את המספרים של מאנינג (טוב, אל תעזבו. אני בגילו וכל בוקר כשאני מתעורר כואב לי הגוף מלרדוף אחרי הילדים שלי), אבל השיפור האמיתי אצל דנבר הוא ההגנה. שימו לב שהם הקבוצה היחידה ששיחקה רק שני משחקים בחוץ (והפסידה אחד מהם), כך שהולך להיות להם סטרץ' קצת קשה בשבועות הקרובים – אבל רובו נגד קבוצות נוחות.

2. אריזונה – הגנה מעולה, רסיברים טובים, ראנינג בק מדהים, ק"ב סולידי. אז למה אני לא סגור עליהם? הבית הקשה וזה שאני לא סומך על קארסון פאלמר.

3. ניו אינגלנד – מאז המשחק נגד קנזס בריידי עם השלמה של 100 מתוך 144 מסירות, 14 ט"ד ואפס אינטרספשנס. גמור, הא?

4. דאלאס – אני לא מתרגש מההפסד השבוע לרד סקינס, שבאו במוטיבציית שיא וניצחו בעיקר בזכות פציעה של רומו וחוסר מזל של הקאבויוז. השאלה היא איך הם יגיבו להפסד הזה, האם נראה את הרומו יוצא שוב החוצה?

5. אינדיאנפוליס – זה נכון שוונטה דיוויס נפצע אבל זה לא הסבר לבלאגן ההגנתי מול פיטסבורג. ועדיין, הם כמעט הצליחו לחזור מפיגור במשחק הזה. הלו"ז שלהם, למעט מפגשים עם הפטריוטס והקאבויוז, עד סוף השנה מאוד נוח ואמור לאפשר להם להשיג את שבוע הביי הנכסף.

6. דטרויט – לראשונה בתקופה של קלווין ג'ונסון את סטאפורד שם, דווקא ההגנה היא זאת שנותנת את הטון בקבוצה וכרגע מדורגת ראשונה בליגה. נראים בשלים לריצת פלייאוף, אבל בכל זאת אלו דטרויט

7. פילדלפיה – יותר מדי תלויים בהתקפה שלהם מכדי לנצח קבוצות עם הגנה מצוינת. וכרגע המספרים של ניק פולס – פחות מ-60% השלמה, יחס ט"ד/איבודים 9/12 – מהבהבים בנורת אזהרה בוהקת.

8. סיאטל – הפסד השבוע בקרולינה היה גומר פחות או יותר סוף הסיפור לקבוצה הזאת. הבשורה הטובה היא הגנה שסוף סוף הוציאה את המיטב שבה (לא נתנה ט"ד כל המשחק), ואולי גם זה פועל יוצא מהטרייד על פרסי הארווין – חזרה לבסיס.

9. בולטימור – בשקט בשקט, ההגנה חזרה ליכולת מפעם (שניה בליגה בנקודות למשחק). בדיוק הקבוצה שאתה לא רוצה להתקל בה בפלייאוף.

10. גרין ביי – יחייו וימותו על אהרון רוג'רס. כמו כל שנה.

11. סן פרנסיסקו – ההגנה נותנת הכי מעט יארדים למשחק אחרי דטרויט, ועדיין הם רק במקום ה-15 בנקודות למשחק. זה צריך להתאזן בסוף, השאלה לאיזה כיוון.

12. סן דייגו – התחילו חזק מאוד אבל פציעות בהגנה וחוסר כולל במשחק ריצה פוגע בהם. יתקשו מאוד להגיע לפלייאוף עם הבית החזק שלהם.

13. פיטסבורג – המאמן שלהם אמר השבוע שהוא חושב שביג בן הוא הול אוף פיימר בחירה ראשונה. אני נוטה להסכים. הגרסה של ה-AFC לגרין ביי.

14. סינסינטי – זוכרים לפני ארבעה שבועות שטענתם שהם אמורים להיות מדורגים שניים? ככה זה NFL, אין שום טעם להגיע לשיא שלך מוקדם מדי. מצד שני, העובדה שהמשבר שלהם היה יחסית בתחילת השנה זה לא דבר רע בכלל.

15. ניו אורלינס – ההבדל בין המשחק השבוע לשבועות הקודמים? החזרה של ג'ימי גראהם. כן, עד כדי כך דרו בריס תלוי בו.

16. קרולינה – כשההתקפה עובדת אז ההגנה לא ולהיפך. למזלם, בבית הגרוע בליגה יתכן שידרש מאזן של 8-8 או אפילו 7-9 כדי לזכות בו.

17. קנזס סיטי – אלכס סמית בעוד עונה סולידית (66.8 אחוזי השלמה, ק"ב רייטינג של 93) ויחד עם היכולת של ג'מאל צ'ארלס יש להם התקפה מצוינת, אבל הבית, הו הבית – כל כך קשה.

18. בפאלו – בלי לשים לב, הם מסוגלים השבוע להשתוות לפטריוטס בראשות הבית. והמספרים של קייל אורטון המושמץ?  67.4 אחוז השלמה ורייטינג של 104 (!). אולי כנראה כן היה כדאי להחליף את איי ג'יי מנואל (ולא, אורטון זה לא פתרון לטווח הארוך).

19. מיאמי – אז "הבית הגרוע בליגה" עם שלוש קבוצות עם מאזן חיובי, הא?

20. שיקגו – בחיים לא ראיתי קבוצה עם כל כך הרבה כלים מסוגלת לשחק כל כך גרוע. מסוג המקומות שצריך לפרק הכל ולהתחיל מחדש. אתם יודעים מי הראשון שצריך לעמוד מול הקיר, נכון?

21. ניו יורק ג'איינטס – זה יפה מאוד שאיליי נראה השנה טוב, אבל מה יהיה עם ההגנה?

22. יוסטון – בונים שם משהו טוב, אין ספק בכלל. מה חסר להם? כמו לכל הקבוצות הבינוניות – פרנצ'ייז ק"ב.

23. קליבלנד – כל הקבוצות בבית הזה עם מאזן חיובי, מה שאומר שהסיכויים של הבראונס לפלייאוף הם כמעט אפסיים.

24. וושינגטון – אז RG3 חוזר להרכב השבוע. מה האובר/אנדר על הפציעה הבאה שלו, שני רבעים?

25. אטלנטה – לא מבין איך מייק סמית עדיין מאמן את הקבוצה הזאת. עזבו את הפילד גול שהם חטפו בסוף, הרצף מהלכים שהוביל אליו הוא הבזיון האמיתי – יתרון שתיים עם דאון ראשון ו-10 בשטח של דטרויט כשיש שתי דקות על השעון ולקבוצה השניה טיים אאוט אחד בלבד – ועדיין הליונס מקבלים את הכדור כשנשארה 1:40 על השעון. מדהים.

26. טנסי – כמה כיף להיות אינדי בבית הזה.

27. סט לואיס – ג'ף פישר מלך בטריק פלייז, אבל הקבוצה שלו צריכה יותר מזה כדי להיות מתמודדת.

28. מינסוטה – זוכרים שדיברתי על לבחור בדראפט ק"ב שנה אחר שנה? אז צריך גם לדעת איזה ק"ב לבחור וכשאין מבחר יפה אז פשוט להניח לזה. טרי ברידג'ווטר הוא דוגמא טובה לכך.

29. ניו יורק ג'טס – וג'ינו סמית דוגמא אחרת.

30. טמפה ביי – יש קבוצות שרוצות לקבל את הכדור בתחילת ההארכה, טמפה היא כנראה לא אחת מאלו.

31. ג'קסונוויל – לפחות יש להם ניצחון

32. אוקלנד – אפילו זה לא.

***

לפני שאני שוכח – משחקי ליגת ה-IFL נפתחים השבוע ואם אתם רוצים לראות קצת פוטבול חי וכחול לבן, אתם מוזמנים כמו תמיד.

משחקי השבוע:

היום (חמישי) 19:30 ברמת השרון – רמת השרון האמרס נגד מזכרת בתיה סילברבלקס

מוצ"ש 21:30 בבאר שבע – באר שבע בלאק סוורם נגד פתח תקווה טרופרס

בואו בהמוניכם.

 

 

 

 

כולנו קורצקי
לקראת מרתון ניו יורק

63 Comments

צחי 30 באוקטובר 2014

אני זוכר איזה ק"ב עילית שעבר קבוצה לא מזמן בפרי אייג'נסי
איזה מאנינג משהו…

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

צודק, כמובן. וכמו בריס, זה בא אחרי פציעה קשה. זה בעצם המקרה הכמעט יחיד שבו דבר כזה יקרה, שקבוצה תוותר על הפרנצ'ייז שלה. וגם, בשני המקרים האלו – זה שהיה להם ק"ב פרנצ'ייז אחר ביד

גיל שלי 30 באוקטובר 2014

ברני קוזר היה תותח, למרות ששיחק בקליבלנד. ושכחת שהגאיינטס לוקחים השנה, איליי הוא בדיוק סוג כזה של קוורטרבק וראינו את זה ב2011

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

וואלה, חזרת לתחילת שנות התשעים?
איליי הוא לא סוג כזה של ק"ב כי הוא לא מייצר יציבות. להגיע לפלייאוף פעם אחת בחמש שנים זה לא יציבות, מצטער

גיל שלי 30 באוקטובר 2014

למעשה שנות השמונים. איליי לא ברמה של בריידי ואחיו, אבל בכל זאת מאז עונתי השנייה רק פעם אחת הכחולים היו מתחת למאזן חצוי, בשנה שעברה.

גיל שלי 30 באוקטובר 2014

וכשדיברת על דוד אוטו חשבתי בהתחלה על אוטו גרהאם ואיך הוא קשור ליוסטון, אז שנות השמונים זה לא רחוק

גיל 30 באוקטובר 2014

בתור אוהד ג'איינטס הלוואי ואתה צודק אבל בוא נהיה ראליים, משחק הריצה לא מספיק אפקטיבי, הפציעות בסקנדרי הרגו אותנו העונה, וחוסר היציבות של נשחק ההגנה בכלליות לא ייתן לנו להגיע לפלייאוף

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

אם אני זוכר, הוא היה בקליבלנד גם בשנות התשעים, היה לו ריב מתוקשר עם בליצ'ק שם.
לגבי איליי – כמו שאמרתי, אל תיתן לי להתחיל.

גיל שלי 30 באוקטובר 2014

הוא היה שם בסוף הקריירה בתחילת שנות התשעים, השנים הגדולות שלו היו סוף שנות השמונים, למעשה לא אלווי ניצח אותו בשני הגמרים של הAFC אלא פעם אחת ארנסט ביינר גזל לו את התואר עם פמבל שתורגם לדרייב של 99 יארד והפסד, ולא זוכר מה היה בפעם השנייה, אבל הוא שוב נשדד. הוא היה קווטרבק נפלא עם זריקה מוזרה.

גיל שלי 30 באוקטובר 2014

ובקשר לאיליי, לא הגיע הזמן לסלוח לו על מה שהוא עשה לאוהדי הפטריוטס, הרי ברור שזו הסיבה היחידה שאתה לא כולל אותו ברשימת הפרנצ'ייז

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

ברור, לא קשור לזה שהוא לא לקח קבוצה לפלייאוף כבר ארבע שנים..
וחוץ מזה, לא אמרתי שלא כללתי אותו בקבוצה הזאת – אמרתי אל תגרום לי להתחיל עם זה, כי כמו פלאקו, למשל, הוא עומד במקום מאוד בעייתי. אני חושב שלאור המצב הקשה של ק"בים פרנצ'ייז אמיתיים, לג'איינטס טובה החתמה של איליי לאורך זמן, ק"בים טובים (ואיליי הוא טוב) לא באים חופשי.

עידו ג. 30 באוקטובר 2014

גיל אתה מערבב בין שני מאורעות היסטוריים.
קודם כל היה הדרייב ב-1986 שהתחיל בקו ה-2 יארד אחרי השמטה של הקיקאוף על ידי הברונקוס. זה בהחלט היה ניצחון של אלווי שיותר מכל משחק אחר סימן אותו כק"ב של קאמבקים הירואים
אחר כך ב-1987 היה הפאמבל של ביינר על סף האנדזון של הברונקוס כשהבראונס עמדו להשוות.

גיל שלי 30 באוקטובר 2014

ברור שאלווי היה ענק, התכוונתי שקוזר לא עשה שום דבר כדי להפסיד

עידו ג. 30 באוקטובר 2014

אהה, אין ספק שקוזאר עשה את שלו.
רציתי רק להפריד בין שני המאורעות האלו שדפקו אותו

גיל שלי 30 באוקטובר 2014

תודה באמת, בגילי כל המאורעות האלה מתחילים להתערבב לי בראש, מזל שתפיסת הקסדה היתה רק אחת

עידו ג. 30 באוקטובר 2014

חכה, לך תדע מה איליי מתכנן השנה

גיא 30 באוקטובר 2014

אני עדיין מתרגש ממפגש מאנינג – בריידי, עוד כמה כאלה נשארו לנו?
הפטס נראים נהדר בשבועות האחרונים, מעניין יהיה לראות את המטצ' אפ האמיתי של המשחק – בריידי נגד ה-pass rush של דנבר (לוור ומילר 16 סאקס ב-7 משחקים). עם החוקים והשיפוט כיום, הדרך הטובה ביותר להתמודד מול QB דומיננטי היא הגנת pass rush אפקטיבית. ההגנה של דנבר חשופה למהלכים גדולים של התקפת היריבה, אבל גם מסוגלת למהלכים גדולים משל עצמה. ההבדל הגדול בין דנבר של שנה שעברה לדנבר של השנה הוא שקשה ליריבות לייצר דרייבים ארוכים ובכך לצמצם את הזמן שהתקפת דנבר על המגרש.

ו-BIGBUM, פשוט מדהים! משחק 7 היה משחק לפנתיאון.

גיל 30 באוקטובר 2014

יהיו לך עוד 3-4 מפגשים לפחות. כל שנה מדברים שזה אולי האחרון אבל הם ישחקו עוד 2-3 וגם בפלייאוף פעם או פעמיים.

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

סך הכל בכל ה-12-13 שנים משותפות שלהם בליגה הם נפגשו רק 4 פעמים בפלייאוף, אז לא יודע כמה עוד פעמים בפלייאוף יש להם. מה שכן, נראה די ברור ששניהם מסוגלים למשוך את הקריירה לתוך שנות ה-40 שלהם

גיל 30 באוקטובר 2014

נפגשים פעם ב3 שנים בפלייאוף ולכן סביר שעוד פעם אחת, פלוס עוד 3 שנות משחק.

גיל 30 באוקטובר 2014

שכחת גם את מאנינג בפרי אייג'נט כדוגמא לק"ב על שהיה פנוי אבל זה באמת נדיר.

אגב, שים לב לוילסון. אני תמיד טענתי שנראה כמה הוא שווה כשהקבוצה מתפקדת פחות טוב וכרגע הוא לא עונה על הציפיות. הוא נראה נהדר כשכל המערכים סביבו מעולים אבל כשהוא צריך להוביל את הקבוצה אחרי שההגנה קצת מזייפת אז פתאום זה הרבה יותר קשה.

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

תסתכל בתגובה השניה

גיל 30 באוקטובר 2014

אני מסכים איתך לגמרי, אני רק יוצא נגד אלו שקראו לו ק"ב עלית ושהוא כביכול אנדרייטד. ק"ב טוב נמדד כשהמצב בקבוצה לא הכי טוב, למשל לאק באינדי.

Samir Zamfir 30 באוקטובר 2014

לא כל המערכים של ווילסון היו נהדרים שנה שעברה. נדמה לי שהקו התקפה שלו אפילו יותר בריא השנה. והוא הופל והולחץ לא פחות. גם נגד קבוצות חלשות.

ואם אני לא טועה שנה שעברה התופסים שלו הוגדרו כהולכי הרגל. ככה שזה שני שליש התקפה לא מעולים. נשארנו עם לינץ'. את המאזן הטוב בליגה השיגו בלי הארווין. הוא היה אמור להיות האפסייד.

מה שכן, כרגע זה ההגנה שלא מתקפדת. וווילסון אכן צריך להוכיח שהוא ברמה של הגדולים. ואני מסכים, הוא לא כזה. בסוף הוא חוזר לסקראמבל וכמעט לא מנצח מהכיס.

העונה של מאנינג ודנבר צריכה להזכיר כמה גדולים הסיהוקס שנה שעברה.

גיל 30 באוקטובר 2014

אבל הוא לא היה כזה טוב שנה שעברה. זה לא שהוא היה גרוע, הוא היה יעיל אבל לא זרק הרבה ולרחוק והסתמך על הניידות שלו. בתחילת השנה היה נדמה כאילו הוא עשה קפיצת מדרגה אבל במשחקים האחרונים לא רואים ממנו מה שמצופה מק"ב עלית. אולי הוא עוד יגיע לשם אבל בינתיים הוא לא.

Samir Zamfir 30 באוקטובר 2014

גם בתחילת העונה היו לו בעיות. נגד סאן דייגו למשל. וגם נגד דנבר הוא התקשה. וקיבל את כל ההייפ על הדרייב בהארכה.

הציפיות וההייפ היו בגלל שהוא הקווטרבאק של קבוצה שתיפקדה. וקווטרבאקים מקבלים קרדיט מוגזם בליגה הזו. בטח יחסית לראנינג באקס. אז כולם דיברו על הדברים החיובים שלו והעלו אותם לדרגת על. מבלי לשים לב שעדיין יש לו בעיה בכיס.

אין לי שום בעיה עם מנהלי משחק מעולים שמבינים את כוחם ואת כוחה של הקבוצה. בזה הוא טוב ממש. יש כמה QBS ממש טובים בטופ 4-5, אין בושה להיות מיד מתחתם. אבל אין צורך למשכן את הקבוצה עבורו. וזה מה שהולך לקרות, לצערי.

גיל 30 באוקטובר 2014

עם זה אני מסכים, אבל אין להם ברירה. כמו שכתבת, גם להיות דרגה אחת או שניים מתחת להכי טובים זה עדיין לא רע ואם לא יחתימו אותו יתקשו למלא אפילו את המקום הזה. מצד שני, ברגע שמתחייבים אליו אז זה ישאיר להם הרבה פחות מקום מתחת לתקרה לשמור על הגרעין של ההגנה.

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

זאת בדיוק הנקודה – אין לך ברירה אלא למשכן את הקבוצה אם יש לך ק"ב טוב. הם פשוט לא באים בכזאת קלות

Samir Zamfir 31 באוקטובר 2014

הסיהוקס שילמו לא מעט למאט פלין. אני משער שווילסון הולך לקבל יותר. הוא הפסיד לווילסון, כנראה בצדק. אם כי אני לא זוכר שפלין פישל קשות בקדם עונה. זה היה באימונים שווילסון הוכיח את עליונותו.

אני עד היום לא בטוח איך הקבוצה הייתה נראת עם פלין ואיך הוא היה נראה עם הקבוצה הזו. אחרי סיאטל הוא הלך לסתום חור במקומות שיש בהם בור.

לא לוקח דבר מווילסון, אבל אפשר לראות את פיטסבורג ובולטימור שמישכנו את הבית עבור הקווטרבאקים שלהם וקשה להם לבנות רוסטר עמוק.

לפחות פלאקו וביג בן לקחו אליפות(וביג בן הוא קווטרבאק על וחולק את מספר 5 עם לאק)- דטרויט ושיקגו לא רואות פלייאוף ומשלמות, לדעתי, יותר מדי ביחס לטלאנט של הקבוצה. ובסיאטל יש טאלנט לרוחב ולעומק. שנה הבאה נקווה שקסם הדראפט של קרול ושניידר ישאיר את הקבוצה בצמרת.

בגזרת הפרי אייג'נסי אף פעם לא היינו חזקים.

ניינר 30 באוקטובר 2014

דרק קאר יהיה קווטרבק טוב עד מצויין בליגה. מאחל לו שיעזוב את הריידרס בהקדם כדי שיוכל למצות את הפוטנציאל
מייק טומלין גם מאמן על

גיל 30 באוקטובר 2014

גם אני חושב ככה. אוקלנד יותר טובים מהמאזן שלהם.

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

אתה אומר את זה על סמך מה? כמה משחקים שבהם הוא לא ניצח אחד מהם? הקרדנשלס של אח שלו?
אולי כן ואולי לא, אי אפשר לדעת.
וטומלין הוא לא מאמן על. יש לו ק"ב על, הוא מוציא ממנו בערך את מה שהוא שווה.

גיל שלי 30 באוקטובר 2014

אתה לא באמת חושב שביג בן יותר טוב מאיליי, נכון?

גיל 30 באוקטובר 2014

אני חושב ככה. ביב בן הוא אנדרייטד בגלל דברים שלא קשורים לפוטבול. הרייטינג שלו הרבה יותר טוב מזה של איליי וגם 5% יותר באחוזי השלמה, שלא לדבר על החוסן הפיסי שלו ואיך הוא יוצר מהלכים יש מאין רק מזה שקשה להפיל אותו.

גיל שלי 30 באוקטובר 2014

שלא לדבר על זה שהוא מפספס לפחות שתי משחקים כל עונה בגלל סגנון המשחק שלו, שלא לדבר על זה שהקבוצה שלו מדי פעם מתרסקת לחלוטין, שלא לדבר על מה עוד?

גיל 30 באוקטובר 2014

זה עניין אחר. טרל דיוויס היה רץ מהטובים אי פעם שהקריירה שלו נקטעה בגלל פציעות. זה עדיין לא הופך רצים אחרים לטובים יותר רק כי שיחקו יותר. אם כבר, אתה יכול לטעון שלאיליי היה יותר כישרון סביבו רוב השנים וביג בן היה חשוף שוב ושוב לאופנסיב ליין חלש שפגע בו.

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

הא, כן, הקבוצה של איליי לא מתרסקת אף פעם. תשמע, צריך להיות הומר מוחלט כדי לחשוב שאיליי יותר טוב מביג בן. אין מספר בספר שאיליי יותר טוב בו

בני 31 באוקטובר 2014

מספר הפעמים שהוא ניצח את הפאטס בסופרבול

oded 31 באוקטובר 2014

ביג בן לא יכול לנצח את הפאטס בסופרבול כי שתי הקבוצות ב- AFC…

עומרי 1 בנובמבר 2014

ביג בן יותר קונסיסטנטי מאילי, ללא ויכוח.
אבל זה לא שהוא פייטון מאנינג. יש לו OFF YEARS. לרוב הוא קם ונופל על ההגנה שלו והסגל שמקיף אותו.

אילי זכאי להיכנס להיכל רק על בסיס האליפויות שלו. גם ב-2008 הוא היה האמויפי בסופרבול אבל בעונת 2011 – רגילה ופלייאוף הוא לקח סגל מאוד בעייתי עד הסוף עם חצי עונה אדיר ופלייאוף מדהים.
ביג בן לא עשה משהו שמתקרב לזה בכלל. מכיוון שהוא גם לא בדיוק התקרב לדיון הMVP אי פעם, אני לא רואה סיבה לקבטע שהוא עליו על מישהו כמו אילי.

עומרי 1 בנובמבר 2014

*לקבוע *עליון

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

לא חושב. בטוח

ניינר 30 באוקטובר 2014

על סמך זה שראיתי אותו משחק ואפשר לראות את הפוטנציאל הגדול

אלון 30 באוקטובר 2014

איפה המשחק בבאר שבע?

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

ליד האזור של האיצטדיון החדש והצדפה – יש שם מגרשים ממש ליד

רוני 30 באוקטובר 2014

לא קונה את עניין הק"ב עילית שלך, בריידי וחבריו יכולים למסור את כל המסירות הקצרות שהם רוצים ולספור את כל הסטטיסטיקות. בסוף מי שמנצח זה הקבוצה השלמה יותר, ויציבות היא לא תמיד התכונה הכי חשובה אצל ק"ב, לדעתי זו דווקא היכולת לעשות מהלך גדול ומשוגע כשצריך (תשאל את פלאקו ואיליי, כי בריידי כבר הרבה זמן לא סיפק כזה.. ). תראה מי זכה באליפות בשנים האחרונות, סיאטל,בולטימור,ג'איינטס,גרין ביי (שניצחו גם בגלל רוג'רס היה אדיר וגם כי ההגנה שלהם התעוררה בזמן וג'יימס סטארקס צץ משום מקום והוסיף מימד ריצה..).
אנחנו מקבלים את אותם קבוצות בפלייאוף רב הזמן בגלל הניהול של חלק מהקבוצות. יש קבוצות שנבנות נכון, ויש כאלו שזורקות הכל על שחקן אחד או בוחרות לא נכון בדראפט. ויש את אלו שפשוט משחקות בבית הנכון כבר עשר שנים…

גיל 30 באוקטובר 2014

זה לא סותר מה שהוא אומר. זה שק"ב עלית לא זוכה תמיד זה בגלל אלמנט האקראיות שציינת שקיים אצל איליי ופלאקו וגם בגלל שהוא לבדו לא יכול תמיד להוביל לניצחון. אכן הקבוצה הטובה והמאוזנת יותר היא שמנצחת בסופו של דבר אבל ק"ב עלית לפחות מציב אותך במצב טוב ומגיע לפלייאוף כמעט כל שנה.

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

דווקא כתבתי בדיוק את זה – שזה יכול לעבוד בשנה זו או אחרת – אבל לא לאורך זמן. עכשיו תחליט אתה מה אתה רוצה – קבוצה שאולי יש לה סיכוי אם היא מתגנבת לפלייאוף לגנוב אליפות או קבוצה שתגיע לפלייאוף שנה אחרי שנה. אני חושב שכל סטטיסטיקאי יגיד לך שהסיכוי של הקבוצה השניה לאליפות יותר גבוה.
זה די מצחיק לקחת את הדוגמאות של הקבוצות שכן לקחו ולהשתמש בהן. כי על כל קבוצה כזאת, יש עוד עשר שבנויות אותו דבר שלא לקחו. אתה רואה את הקבוצה שהצליחה, אני רואה את אלו שלא.
ושים לב, גם בקבוצות שלקחו – בכולן – יש פרנצ'ייז ק"ב. אולי הוא לא עילית כמו בריידי או פייטון (למרות שלטעמי אהרון רוג'רס לא נופל מאף ק"ב בליגה) אבל הם כן בדרגה פחות והקבוצות שלהן מחזיקות אותם לתקופה מאוד ארוכה. קבוצה בלי ק"ב טוב פשוט לא יכולה להצליח היום בליגה.

רוני 31 באוקטובר 2014

התכוונתי שזה לא רק שזה יכול לעבוד בשנה כזאת או אחרת, זה הדבר היחיד שעובד! (אולי לא היחיד, אבל העיקרי). אתה מעדיף את הקבוצות העקביות שמגיעות כל שנה לפלייאוף בזכות הק"ב כל יכול שלהן, וחושב שהן אמורות לזכות כתמורה על העקביות.
אני חושב שזה לא עובד, והסיכוי שלהן לזכות הוא נמוך, ואומר לכל סטטיסטיקאי שכדאי שיראה פוטבול ולא רק מספרים.
וזה לא שהן מתגנבות לפלייאוף, הן ראויות בהחלט.
בקבוצות שלקחו אליפויות יש ק"ב מעולים אבל הם לא עקביים כמו בריידי ושות' (גם בגלל סגנון משחק פחות שמרני). מלבד רוג'רס, שהוא הכי טוב בליגה בעיניי, וגם הוא זכה רק כשהייתה לו הגנה ומשחק ריצה סבירים. שנה אחרי זה הוא נתן עונה מטורפת ועדיין עף בפלייאוף במשחק הראשון.

אייל 31 באוקטובר 2014

אתה שוכח דבר אחד, שלמצוא איזון זה טוב ויפה אבל זה דבר שהוא לא אפשרי לאורך זמן, שחקנים (שהם לא ק״ב) נפצעים על בסיס יותר גבוה (לראיה ג׳יי פי פי וניקס שאחרי פלייאוף חלומי נעלמו) וגם אם הם לא נפצעים אתה יכול להחזיק אותם לחמש שנים (גג) עד שהם ידרשו את הכסף שמגיע להם (בצדק). הדראפט עצמו הוא סוג של הימור מחושב שקשה מאוד לפגוע בו (רק תשאל את אקס ראיין שלא מצליח לפגוע בכלום) ככה שהשחקן היחידי שיכול ליצור יציבות בקבוצה הוא ק״ב טוב שידע למצוא רסיברים שהם לא אול פרו ולהפוך רצים ממוצעים לכאלה שרצים אלף בשנה

גיל 31 באוקטובר 2014

איך הסיכוי לזכות בסופרבול נמוך אם אתה אחד מ12 קבוצות שמגיעים אליו על בסיס קבוע בעוד קבוצות אחרות מגיעות רק אחת לכמה שנים?

לא משנה 30 באוקטובר 2014

כתבת על ק"ב שחוזרים מפציעות – בניגוד למה שכתבת, לא זכור לי שלבריז הייתה פציעה משמעותית בקריירה

ניינר 30 באוקטובר 2014

סליחה? ספר את למיאמי שעד היום לא לקחו אותו בגלל פציעה בכתף

ניינר 30 באוקטובר 2014

צ'ל עד היום בוכים שלא לקחו אותו
אחת ההחלטות האומללות בnfl אי פעם

No One 30 באוקטובר 2014

זה אפילו יותר גרוע
ניק סאבאן בחר את קולפפר על פני בריז

גיל 30 באוקטובר 2014

בריז נפצע קשה ב2005 והיו ספקות גדולים לגבי היכולת שלו ואם יוכל לחזור לשחק בצורה רצינית.

לא משנה 30 באוקטובר 2014

ולבריאן הוייר מגיעות בעיקר מחמאות, ופחות ביקורת על 57% השלמה. תעיף מבט מי הרסיברים להם הוא מוסר. הבכיר בהם הוא מיילס אוסטין, וזה אומר המון.

אריאל גרייזס 30 באוקטובר 2014

איפה ראית שלא החמאתי לו? אבל מה לעשות, עם המספרים האלו אין לו סיכוי לרוץ רחוק

לא משנה 31 באוקטובר 2014

תודה גיל, שכחתי מהפציעה ההיא לגמרי

אורן השני 31 באוקטובר 2014

אני דווקא רשמתי בדירוג הקודם שהבנגאלס לא שייכים לטופ, ונחשו מה :)

אגב, גיל שלי – הג'איינטס מתרסקים במשחקים בתדירות גבוהה יותר מאשר הסטילרס (בלי קשר למי אני מעדיף, ביג בן או איליי).

ק. 31 באוקטובר 2014

הסיינטס חזרו ליכולתהתקפית גבוהה הרבה בזכות החזרה של מארק אינגרם שנתן מספרים מעולים גם בשני המחזורים הראשונים לפני שנפצע.
ביג בן הוא אדיר, אבל אי אפשר להגיד שהוא לבד (ובהמשך לדיון שהיה לנו פה בשבוע 3+-) -יש לו רץ ותופס טופ 5 (במספרים טופ 2-3 ובמראה עיניים גם מאד מרשימים). אז אמרתי טופ 10).
מסכים איתך לגבי תיאוריית הקב לאורך זמן, אבל אף קבוצה לא תצליח בלי הגנה טובה כמה טוב שיהיה הקב (ראה גרין ביי בשלוש שנים האחרונות, סיינטס לא כולל שנה שעברה)

ירון באומל 1 בנובמבר 2014

אהלן
מאד נהנה לקרוא אותך
רק הערה תחבירית אחת.. ברשותך:
לא מקובל להשמיט את האות "כ"
אין כותבים: "זוכרים לפני ארבעה שבועות שטענתם שהם אמורים.."
אלא: "זוכרים לפני ארבעה שבועות כשטענתם שהם אמורים.."
אין כותבים: "שאז אני לא אוכל לעבוד כל היום.."
אלא "כשאז אני לא אוכל לעבוד כל היום"
אולי קטנוני, אך צורם לאוזן.
שבת שלום

אלעד כץ 1 בנובמבר 2014

2 השורות הסטטיסטיות של השבוע:
– לראשונה 4 ק"ב עם 400 יארד או יותר במחזור – 3 מהם מפסידים.
– הסטטיסטיקה של ק"ב כלשהו (בלי להזכיר שמות) 2 מ-8 ל-5 יארד,
0 ט"ד, 3 חטיפות

Comments closed