ובכן, זה היה הרבע השלישי הכי מתסכל שאני זוכר די הרבה זמן. כלום לא עבד בצד ההתקפי. ארבע התקפות רצופות עם שלוש והחוצה. אבל קבוצה טובה – והפטס כרגע הם קבוצה מצוינת – יודעת להתגבר על דברים כאלו.
והם עשו את זה בעיקר בזכות הגנה פשוט נהדרת שלא איפשרה לריברס לעשות כלום. אפס נקודות בחצי השני, אפילו לא התקרבו לפילד גול ריינג'. אם לא חוויתם את ההגנות של השנים האחרונות, אתם לא יכולים להבין איזה אושר זה כשיש לכם כזאת הגנה שאתה יודע שבדאון שלישי תעצור את ההתקפה השניה ותיתן להתקפה שלך עוד הזדמנות. ועוד אחת.
אני אגיד כזה דבר – בעולם בלי ג'יי ג'יי וואט, דארל ריוואס הוא מועמד לגיטימי, ויותר מכך לשחקן ההגנה של השנה. השינוי שהוא עשה בהגנה הזאת הוא עצום ומתבטא בכל העמדות. פתאום יש לחץ על הק"ב (כי אין לו אופציות), פתאום יש סגירה של טייט אנד (גייטס היה כמעט לא רלוונטי במשחק). אני זוכר שאמרו שבעצם עם העזיבה של טאליב לא הרבה השתנה, כי זאת החלפה של אחד על אחד, אבל האמת היא שאין דמיון בכלל. פעם אחת זרקו לכיוון השחקן שעליו שמר ריוואס במשחק – וגם זה לא נתפס. זה פשוט חולני.
כמובן, ההצלחה של ההגנה אסור שתאפיל על הבעיות בהתקפה, שהתגלו בצורה משמעותית בשני המשחקים האחרונים.
ההגנה על בריידי לא מתפקדת בצורה טובה ויחד עם משחק הריצה שממש לא עבד היום, זה השאיר את ההתקפה חד מימדית לגמרי. לבריידי לא היה זמן לזרוק לטווחים הבינוניים ובטווחים הקצרים תמיד היה שחקן של הצ'ארג'רס לסגור את הרסיבר. הדבר המטריד לא פחות הוא שנראה שקבוצות מצאו דרך לעצור את גרונקובסקי או לפחות להאט אותו. וכשגרונקוסבקי לא פעיל, זה משאיר מעט מדי מרחב פעולה לבריידי.
אם הפטס רוצים קבוצת סופרבול, הם חייבים לתקן את הבעיות בקו ההתקפה שלהם בצורה מיידית – וזה כבר ישליך על שאר ההתקפה.
בינתיים, מתוך רצף של חמישה משחקים קשים להחריד על הנייר, ניצחנו ארבעה מהם. זה הרבה יותר מהציפיות הכי ורודות שלו. אפשר להיות אופטימיים.
***
וזה מה שכתבתי לפני:
בנוהל, הפוסט המוקדם יעלה לפני המשחקים במטרה לאפשר לאנשים לחלוק דברים שקורים במהלך המשחקים המוקדמים. איך אני מחזיק עד שלוש בלילה – אין לי מושג.
אז סן דייגו. יש לי הרבה זכרונות טובים מהאיצטדיון שבו אנחנו הולכים לשחק היום. ב-2006 גררתי את אשתי לשם חמש שעות נסיעה מאריזונה כדי לראות את הפטס מנצחים באחד ממשחקי הפלייאוף הגדולים שלהם, במשחק שלא היה להם שום עסק לנצח (איזה תרגום נורא, הא?) עם פעולה עצומה של טרוי בראון שהצליח להשיג פאמבל מאינטרספשן שזרק בריידי. עד היום אני רואה במשחק הזה את פסגת החוויות שלי כאוהד.
בהערת אגב, לאלה שמקטרים על אמריקה ששם אנשים לא יודעים לאהוד כמו שצריך – אז במשחק ההוא ישבנו שנינו עם חולצות של הפטריוטס, בתוך יציע מלא אוהדים עוינים ויכולנו לחגוג את הניצחון בלי שום חשש. ה"עימות" היחיד שהיה לי עם אוהד צ'ארג'רס זה שבתור לבירה אחד מהם שלף ערימת שטרות עצומה מהכיס (אבל עצומה. כמו של סוחר סמים) והציע להתערב איתי שהקבוצה שלו מנצחת היום. כן, לא התערבתי. זה אמריקה בשבילכם.
ולמשחק היום. כמובן, יש לו משמעות עצומה. הפסד – ואנחנו צריכים להתחיל להתפלל שדנבר יפסידו משחק, ואם לפני שבועיים הייתי בטוח שזה עוד יקרה, הרי עכשיו אני כבר לא כזה בטוח. מדובר בקבוצה שצוברת את הביטחון שלה מחדש ואם הם ידעו שניצחון הוא ההבדל בין לבקר בפוקסבורו בחורף לבין להיות בבית – תסמכו עליהם שהם ינצחו. מצד שני, חייבים לומר – הקבוצה הנוכחית היא לא ביתית כמו זו של השנים הקודמות. כלומר, ביתית מאוד, אבל גם מסוגלת לנצח משחקים קשים בחוץ.
ועדיין, רצוי מאוד מאוד לחזור עם ניצחון היום.
וזה יהיה הרבה פחות פשוט ממה שחשבתי אולי לפני שבועיים. מדהים איך דברים משתנים. במשחק מול סט לואיס, הצ'ארג'רס כבר היו על החבלים ורק שטות של הק"ב של הראמס נתנה להם את הניצחון. שבוע שעבר הם כבר שכבו על הרצפה והשופט הגיע לספירה של חמש לפני שהם קמו ונתנו נוק אאוט לרייבנס.
לקבוצה הזאת יש חיים חדשים עכשיו. ומה שהכי מפחיד מבחינתנו היא העובדה שפיליפ ריברס חוזר לפורמה. הנקודה אצל ריברס היא די פשוטה – אם מאמללים אותו, יש לנו נטיה לוותר. שבוע שעבר בולטימור לא אמללו אותו מספיק והוא הוכיח הרבה מאוד אופי.
כדי לנצח היום, הדבר שאנחנו חייבים לעשות הוא קודם כל לאמלל את ריברס. בניגוד לבולטימור של שבוע שעבר, יש לנו קו אחורי מאוד יעיל שמסוגל לעשות את זה. צריך לדאוג שריברס יתייאש ויתחיל למסור כדורים לתוך כיסוי טוב – ואז לסגור את הסיפור עם חטיפות. העובדה שצ'נדלר ג'ונס אמור לחזור היום סוף סוף (עלאק פציעה של חודש) גם היא צריכה להיות לטובתנו בגזרת האימלול.
ואם בריידי ימצא את גרונקובסקי לאיזה שלושה ט"ד – טוב, גם זה יכול לעזור.
40 Comments
אני מתאר לעצמי שכולם רואים עכשיו את משחק הידידות בין הגיאנטס וטנסי.
האמת שאני רואה את הרבע הראשון הכי הזוי של השנה
פאנתרס בניו אורלינס
אפילו מכות היה
הכי אהבתי את השופטים שעומדים צופים במכות וזורקים דגל
בחיי, צחקתי מספיק כדי ללכת לישון
נראה אותך גבר להכנס לערימת הטסטוסטרון עם מגנים וקסדות הזאת
תכלס צודק.
אולי צריך לצייד גם את המאבטחים בבלומפילד בדגלים (אבל שלא יהיהו צהובים)
יום די בלאי של משחקים מוקדמים. אבל היי, מי אמר שאיליי גרוע בדצמבר? קלאץ!
לצערי זה מה שאני מקבל ביחד עם פיטסבורג בטנסי אבל דווקא יש משחקים טובים עכשיו. אינדי קליבלנד ומיאמים בולטימור.
הפטס צריכים להזהר כי אם הם מפסידים ומיאמי מנצחים אז שבוע הבא יהיה קרב על ראשות הבית. זה כמובן מאוד לא סביר שיקרה ואני מאמין שהם ינצחו גם היום כי הם לרוב לא מפסידים שניים רצוף.
קשה לי לראות את הפטס מפסידים למיאמי בבית או אחד משלושת המשחקים האחרונים. מיאמי תמיד קופאים בחורף בפוקסבורו. בכל מקרה, כרגע המטרה היא ביי. אם נפסיד, נדאג לעליה לפלייאוף שבוע הבא
איליי ממש מתוק. מובילים 30:0 אין שום שחקן הגנה במרחק של עשרה יארד ממנו, והוא מצליח למסור את הפיק סיקס הכי דפוק שראיתי אותו מוסר בקריירה.
הראמס עם שאטאאוט שני ברצף – מתי קרה דבר כזה בפעם האחרונה?
לא הבנתי את העניין של מאמללים את ריברס והוא מוותר… רוב הק"ב בליגה, כולל בריידי, נראים זוועה אם רוב המשחק הפאס ראש מגיע אליו בקלות.
ראית איזה משחק בול קיבלו הסן דבילס שלך?
נפרק אתכם!
The de-buzzer bowl
:-)
משהו מדאיג עובר על פייטון מאנינג. כאילו, אם אתה אוהד של הפטס אז נקרא לזה לא משהו מדאיג אבל משהו מסקרן. משחק ראשון אחרי 51 ללא מסירה לט״ד, חטיפות, אחוז השלמה נוראי. דנבר לא נראית טוב, ונהנית שוב מהגרלה קלילה.
יש לדנבר עכשיו שני משחקי חוץ לא קלים בכלל, מול סן דייגו וסינסי. בכל מקרה, כן – פייטון לא נראה טוב. זה לא ברור, כי הוא היה מצוין בתחילת העונה. אני מסרב לדבר על הקטעים האלו של הגיל וזה. לדעתי זה משהו אחר
זה כדי שתפסיו להגיד שהוא שחקן ליגה רגילה מצויין:)
דנבר עברה את המשבר שלה השנה בדיוק בזמן.
ובדיוק גלל זה היא לדעתי מועמדת ללכת עד הסוף
היא עוד לא עברה אותו. אבל אני רואה מה אתה מנסה לעשות פה :-)
סורי. אוהד ניינרס:)
שום דבר מדאיג לא קרה לפייטון- זה רק בגלל שהוא שיחק נגדי בפנטזי.
אמרתי כבר בפוסט הקודם, הם בשלב הניסויים. מאנינג לא היה רלוונטי אתמול כי במשחקים האחרונים הם החליטו להריץ את הכדור ויהי מה והאמת שהולך להם לא רע. כשהוא כבר זורק, הוא מנסה זריקות עומק כדי לבדוק את היד שלו. האמת היא שלדעתי מסתירים איזו פציעה שלו. אתמול הוא השתמש בכפפה שלו למרות שמזג האוויר היה מצוין.
דווקא ההגנה שלהם נראית לא רע והם בסך הכל נראית קבוצה יותר מאוזנת אם כי הם צריכים להגביר את הקצב בהתקפה.
נראה לי יותר אתה בשלב ההכחשה. קבוצות ב-NFL בשלב הזה של העונה לא עושות ניסויים
אנחנו לא יודעים מה קבוצות עושות בדיוק. הן בהחלט מעוניינות לנצח את המשחקים אבל אני חושב שהדגשים שונים. הרי לא יכול להיות שבדנבר אשכרה מכינים את ההתקפה בהתאם ליריבה ולא נותנים למאנינג לזרוק בלי קשר למה שקורה על המגרש לא?
יכול להיות שהוא זקן וקצת התעייף?
הכל נגמר במהירות בלי ששמים לב , תשאל את דרו בריס
בהחלט יכול להיות אבל בהתחשב בזה שהוא נראה מצוין בתחילת העונה עד אמצעיתה נראה לי שיש כאן משהו אחר. לגבי בריז, אני לא חושב שהוא התעייף אלא זו הקבוצה שהיא פחות טובה. אם תסתכל על הסטטיסטיקות אז ברוב המדדים הוא דומה לשנה שעברה ואפילו יותר מדויק. הוא פשוט לוקח יותר סיכונים כי הם בפיגור הרבה פעמים ולכן זה נראה רע.
חוזר ואפילו מהמר : רק בולטמור מסוגלת למנוע מהפטס את הריקוד הגדול , לא דנבר לא אינדי ובטח לא אחרות ,בדו קרב אקדוחנים {ברידי, מאנינג , לאק , השמן (דלטון אפילו לא אקדוחן זה שיש לך כלי לא אומר שאתה יודע מה לעשות איתו )} הערך המוסף של המאמן וכרגע גם ההגנה נותנים עדיפות לפטס , בולטימור לא באה למסיבה עם שישיה היא באה לקלקל והתקפתה אפילו יותר מאוזנת מלפני שנתיים ( סליחה שנזכרתי והזכרתי )
-לסיכום ה afc הפאטס מועמדים ברורים לקחת אותו אלה..
רק הייתי מתקן משהו. זה נכון שבולטימור לא באה עם שישייה למסיבה. היא באה עם כמה שישיות ועוד 3 בקבוקי וודקה זולים זולים.
יש לי חדשות בשבילך: 2012 היתה לפני שנתיים, עכשיו 2014.
הפטריוטס התמודדו השנה נגד קבוצות עם פאס ראש יותר טוב משל בולטימור (דנוור, דטרויט, גרין-ביי, סן-דייגו, בפאלו. כן כן, נכון ל 2014 הקו הקדמי של בפאלו יותר טובה מבולטימור) והסתדרו איתם יפה מאוד.
בצד השני יש את פלאקו שאוהב להמר על פצצות עומק, רק שהפעם לא יעמדו מולו כל מיני קורנרים קטנים שרסיברים פיסיים כמו אנקוון בולדין מנערים בקלות, אלא סקנדרי שמרביץ *חזק*. סגנון המישחק של פלאקו נגד ריוויס, בראונר, מקורתי ושות' הוא מתכון לאסון.
בקיצור – מכל הקבוצות שרצות לפלייאוף, בולטימור זו הקבוצה עם הסיכויים הכי נמוכים לעצור את הפאטס.
סיכום נכון וממצה.
התוצאה קצת משקרת במשחק הזה.
לפאטס היו כמה הזדמנויות לפתוח פער שלא נוצלו: 1. שני ניסיונות לאמוצלחים מקו ה-1 יארד בדרייב הראשון. 2. המסירה לגרונק שנחטפה רגע לפני סוף המחצית והיתה צריכה להפוך לט"ד 3. החטיפה של בראונר-את-מקארתי שהסתיימה בטאץ' דאון שלא אושר (והומר בעבירה).
בסוף דווקא מהלך לא אופייני – ריצת 60 ומשהו יארד של אדלמן – גמר את המשחק.
ההגנה עבדה מצוין כמובן ונתנה בעצם רק טאץ' דאון אחד. הבעיה היא שההתקפה הצטמצמה לשני רסיברים וחצי. לבריידי היו כמה מסירות איומות, וברבע השלישי היה נראה בלי ביטחון. אבל למרבה המזל לפאטס יש הרבה כלים ודרכים לחזור למשחק, גם אחרי פיגור של 14:3 והרבה פספוסים ברד-זון.
ישנן כמה בעיות מטרידות בהתקפה אבל כולן מאוד פתירות:
1. משחק הריצה אינו אפקטיבי מספיק. בלאונט רץ 20 פעם ל-66 יארד. ממוצע של 3.3 לנשיאה זה לא מספיק. אני חושב שהגיע הזמן להפסיק עם העונש החינוכי לגריי. ב-3 המשחקים הראשונים שלו הוא היה מצוין והממוצע שלו לנשיאה הוא 4.8. בזכות הריצות שלו משחק המסירה נפתח והפאטס שמו הרבה נקודות על הלוח. בשלושה המשחקים האחרונים שבהם גריי כמעט לא שותף (כולל נגד דטרויט בבית) ההתקפה היתה פחות יעילה.
2. בריידי לא מצליח כמעט למסור רחוק. אין לו כמעט אף מסירה ליותר מ-15 יארד. או שהוא לא מדוייק, או שאין לו ולרסיברים זמן להתפנות.
3. אין כמעט מהלכים מפתיעים. הפאטס מאוד מדוייקים וסיסטמטיים. זה הכוח העיקרי שלהם, אבל הם לא מנסים מהלכים שקצת ישבשו להגנה את קו המחשבה. זה בעיקר בולט כשהם נמצאים ברד זון.
נותרו עוד 3 משחקים. אם לא תתחולל הפתעה עצומה, הפאטס צריכים לנצח בכולם ולקבל ביתיות עד הסופרבול.
מכל היריבות האפשריות לפליייאוף הרייבנס והברונקוס נראות הכי מאיימות, אבל גם הקולטס ופיטסבורג מסוגלות לתפוס יום משוגע ולחרב שמחה.
צריך לחשוב שכל משחק הוא מלחמה. כולל נגד הבילס בבית שיהיה לפרוטוקול.
התחזית שמסתמנת לגמרי החטיבות: פאטס-דנבר, גרין-ביי – סיאטל.
אגב, אריאל, אתה רואה איך משחק ריצה טוב משנה את כל המשחק? סן דייגו בכלל לא ניסו לרוץ ולכן הם הפכו לחד מימדים. הפטס רצים לא רע בשבועות האחרונים (וגם דנבר) והם אולי פחות אקספלוסיביים אבל מאוד יעילים (וגם מבזבזים הרבה זמן של השעון).
בליקי
"אחוז השלמה נוראי"? 70% זה לא נורא בכלל. בשאר אני מסכים
אז אף פעם לא מאוחר לפתוח את יומן האליפות של הדולפינס ואין אכסניה טובה יותר מאשר כאן, בביתם של העשירים והמאושרים, קצת פחות משבוע לפני שאתם דורסים לנו באכזריות ובאופן סופי את העונה.
אני אוהד של מיאמי כבר 30 שנה, כנראה בגלל משחק אחד של מרינו שראיתי במקרה ב-84 המופלאה (ככה גם קרה לי מוקדם יותר עם הפועל, אבל זה סיפור עצוב אחר).
מחזור החיים השנתי של אוהד מיאמי הוא אחד הקבועים והסדורים שקיימים בטבע. הוא מתחיל במרץ לעיתים עם מאמן ומתאמים חדשים, פעמים אף מוחלף צוות ההנהלה. הבעלים הנרגש מצהיר על רוח חדשה במועדון, ושהבחירה הגבוהה בדראפט תביא לשינוי המיוחל. אחרי הדראפט הכיס נפתח ומביאים שחקנים יקרים מהשוק החופשי שישלימו את הפער התורן בקו ההתקפה/הגנה/תופסים/ליינבקרים/סקנדרי מה שלא יהיה. מחנה האימונים נראה מעודד, משחקי טרום העונה מעוררים תקווה שאולי אולי אולי…. הצניחה מתחילה משום מה בספטמבר, באופן מקביל לארוע המפתיע שנקרא תחילת העונה הסדירה. שאז מתברר שהמוסר לא פוגע, התופסים משמיטים, קו ההגנה פרוץ, הרצים טירונים ושחקני הרכש היקרים נפצעים באופן סדרתי ונעלמים אחד אחרי השני לעולם שכולו אינג'רי ריזרב (מורנו/אלברט/דלמאס מישהו?). הקבוצה מצליחה לצוף איכשהו עד נובמבר בעיקר על בסיס ניצחונות על קבוצות גרועות עוד יותר ממנה, עד שמגיע דצמבר ומשחקים עם הפאטס/ג'טס/בילס שאז הכל נגמר, וחוזר חלילה.
אבל הדולפינס זה גורל ואנחנו משחקים משבת לשבת (?!?) וגם הדור השני כבר אוהד וזה מחייב. וממילא "יומן האליפות של הדולפינס" זה פרוייקט לטווח ארוך במיוחד.
אז יום בראשון אנחנו מנצחים בטוח!!!
נשתמע.
אהבתי!
אכן – ביום ראשון קרב ראש בראש על ראשות הבית ה(צפון) מזרחי!
אני בעדכם. מעדיף אתכם בפלייאוף על בולטימור
אני גם אוהד גדול של הדולפינס.
גדלתי על הניינרס, אבל האהבה לקבוצת ה NBA של ההיט מאז תחילת שנות ה-2000 משכה אותי לאיזור גם בקבוצת הפוטבול.
נראה לי שאנחנו היחידים בארץ:)
אתמול היתה תוכנית של אהרוני וגידי גוב מטיילים באתיופיה. באחד הקטעים צילמו חבורת אתיופים שמעבדת דגנים או משהו ואז קלטתי שאחד מהם לובש חולצה של מיאמי דולפינס. אז לפחות שתדעו שאתם לא לבד בצד הזה של האטלנטי..
אני מניח שמישהו בחולצה של הפאטס ניהל גם שם את העבודה …
LOL