סיכום מחזור 3

אחד הדברים הראשונים שאתה לומד כשאתה מתחיל לרוץ בצורה רצינית הוא שקשה מאוד לחזות את התוצאה של האימון הקרוב. אתה יכול לתכנן כמה שאתה רוצה את השבועות הבאים אבל כל כך הרבה גורמים נכנסים בחשבון שהתוצאה תמיד תהיה שונה ממה שהתכוונת. ישנת קצת פחות בלילה או שכחת לאכול את הבננה שלפני, ופתאום אתה מוצא את עצמך בקושי מסיים שמונה קילומטר כשתכננת לרוץ 12. וגם להיפך, מזג האוויר מתקרר טיפה או שהקפדת לשתות הרבה בערב שלפני, ואתה מגלה שאתה מסוגל לרוץ קטע מסוים הרבה יותר מהר ממה שחשבת. במידה מסוימת, התוצאות של האימון צריכות להבחן בממוצע ולא אחד לאחד, כי כמות המשתנים כל כך גדולה שהמקריות משתלטת עליה.

בצורה דומה, גם כשבאים לנתח ספורט בכלל, ופוטבול בפרט, קשה מאוד להפריד את המשתנים החשובים יותר מאלו המיותרים, ויותר מזה – קשה מאוד להסיק תוצאות ממשחק אחד או אפילו יותר. קחו לדוגמא את ה-AFC מערב, למשל. קנזס סיטי עומדת על מאזן מושלם בעוד שאר הקבוצות בבית ביחד השיגו שלושה ניצחונות. אבל אם מסתכלים על הפרטים, נגלה ששניים משלושת הניצחונות של קנזס הושגו בבית שלה (כנראה הרועש בליגה) ושניים מתוכם על קבוצות חלשות. אותו דבר נכון, דרך אגב, גם לגבי סיאטל, שאת שני הניצחונות שלה השיגה בבית (אף הוא מהרועשים בליגה). לעומת זאת, זה נכון שסן דייגו לא הרשימה במיוחד עד עכשיו, אבל שני ההפסדים שלה היו בחוץ מול שתי הקבוצות הביתיות ביותר בליגה, ושניהם היו בהפרש של ט"ד, כשמה שהבדיל בין ניצחון להפסד היה מהלך בודד לפה ולשם. מול קנזס, הצ'ארג'רס כבר הגיעו לעמדת שיוויון אבל פנלטיז וחוסר מזל מנעו מהם להבקיע בדקה האחרונה ומול סיאטל השבוע הם כבר השוו אבל פאשלה בספיישל טימס גרמה ללאון וושינגטון (איזה רכישה מעולה של סיאטל) להחזיר את היתרון לקבוצה שלו.

זה לא שספיישל טימס לא חשובים  או שהיכולת לשים את הכדור באנדזון בדרייב האחרון חסרת משמעות, אלא שהתוצאה של מהלך אחד לפה ולשם עשויה היתה לשנות את התוצאה לחלוטין, שלא לדבר על גורמים לא פחות חשובים כמו יתרון ביתיות. אפילו הניצחון של הג'טס השבוע על הדולפינס שהיה לא פחות מסטייטמנט גיים כי הוא הושג בחוץ מול יריבה מרה שניצחה אותך פעמיים שנה שעברה, היה יכול ללכת לכיוון השני אם שחקן ההגנה לא היה מחליק בשמירה על אדוארדס או שהני מצליח למסור לט"ד משווה בדקה האחרונה. בסופו של דבר, בסוף העונה הדברים האלו אמורים להתאזן ומרבית הקבוצות שיעלו לפלייאוף יגיעו לשם כי הן ראויות, אבל צריך מאוד להזהר מלהכתיר אלופים אחרי שלושה מחזורים בלבד.

ועם זה בראש, אלו הנקודות שלי להשבוע:

– היתה המון ביקורת על ג'וש מקדונלד (אם זה לא ברור, השגיאה במקור) על ההליכה שלו פעמיים על דאון רביעי מול אינדי השבוע, ביקורת שאני דווקא לא מסכים איתה (הפתעה גדולה, אני יודע). אם אתם זוכרים, שנה שעברה ביליצ'ק עורר עליו המון אנטגוניזם כשהחליט ללכת על דאון רביעי בשטח שלו מול אותה קבוצה ונכשל, מה שאפשר לאינדי לנצח את אותו משחק. גם אז, כמו עכשיו אני חושב את אותו דבר – מול קבוצת התקפה כמו הקולטס, כשאתה יודע שההגנה שלך לא מסוגלת לעצור אותם, הסיכוי היחיד שלך לנצח הוא לשים ט"ד בכל דרייב שבו אתה מתקרב מספיק לאנדזון. הסיכויים להצליח להכניס ט"ד ממרחק יארד עומד על 70-75 אחוז וזה היה סיכוי שמקדונלד היה חייב לקחת אם הוא היה רוצה לשדר לקבוצה שלו שהוא הולך לנצח את המשחק.

– אבל למה, אלוהים, למה לנסות לעשות את זה עם לורנס מארוני? היית בוחר מישהו מקרי מהקהל והיה לו סיכוי טוב יותר לעשות את היארד הבודד הזה. על ההחלטה הזאת באמת שאין מחילה.

– כמו שאמרתי, צריך להזהר מלשבח קבוצות יותר מדי אחרי פתיחה טובה, אבל נראה שלסטילרס זה באמת לא משנה מי הק"ב שלהם, ביג בן, דניס דיקסון או צ'ארלי באץ' (עוד אחד שפותח פק"ל שניים-שלושה משחקים בשנה, ברוס גרדובסקי סטייל), והסיבה לכך היא כמובן ההגנה, או ליתר דיוק – טרוי פולומאלו. נהוג להגיד על הקולטס שבלי פייטון מאנינג הם קבוצה של 5-7 ניצחונות בשנה במקרה הטוב, אבל זה נתון שקשה לבדוק כי פייטון הוא לא מהסוג שנוהג להחסיר משחקים. לעומת זאת, את איך הסטילרס נראים בלי פולומאלו דווקא יצא לנו לבדוק כשמעונת אליפות עם מאזן 12-4 ב-2008 הם התדרדרו שנה שעברה לתשעה ניצחונות בלבד והחמיצו את הפלייאוף. קשה לנו לחשוב על שחקן הגנה עם השפעה כל כך מכרעת על המשחק אבל האמת היא שהיום פולומאלו משמעותי לסטילרס לא פחות מאשר פייטון לקולטס או בריידי לפטריוטס.

– במשחק של הג'טס מול הדולפינס, הגיעו הג'טס יארד אחד מהאנדזון עם שתי דקות לסיום ויתרון נקודה. היו להם עוד שני דאונים שאם הם לא היו מבקיעים ט"ד היה נשאר על השעון פחות מדקה למיאמי לקחת את היתרון, מה שמעלה שאלה מענינת – מה עדיף, לשבת על הכדור ולא להשאיר לקבוצה השניה זמן לחזור למשחק או ללכת על הט"ד (כמו שהג'טס עשו בסופו של דבר) ולהסתכן בכך ששתי דקות יאפשרו מספיק זמן לחזור. במקרה הספציפי הזה, אמנם הדולפינס הצליחו לעבור את כל המגרש והיו קרובים מאוד להשוות, אבל הסיכון פה היה יחסית קטן כי המקסימום שהם יכלו זה להשוות, לעומת האופציה שהם יצליחו לנצח עם פילד גול ולכן אני חושב שהג'טס עשו את הדבר הנכון, אבל לא בטוח שתמיד זאת תהיה הבחירה הנכונה.

– עוד משהו קטן לגבי המשחק הזה – אם יש בעיה אחת שהג'טס חייבים לשים לב אליה זה הפנלטיז שלהם. במשחק מול בולטימור זה עלה להם במשחק וגם מול מיאמי זה לא היה רחוק מזה. מתישהו הם יתחילו לשלם על זה – מספיק להסתכל על גרין ביי אתמול כדי להבין.

– האם אפשר להודות כבר עכשיו שאיליי מאנינג הוא ק"ב בינוני ולא יותר, והאליפות של הג'איינטס הושגה בזכות ההגנה שלו ולא בזכותו?

– ועכשיו שסינגלטרי פיטר את מתאם ההתקפה שלו ואין לו יותר את מי להאשים, לא הגיע הזמן לעבור מצלב למגן דוד?

– You are a good man, Charlie Batch – מצדי, שביג בן ימשיך להטריד בחורות ולהיות מושעה, אם זה אומר שבאץ'  שלנו ימשיך למסור מאה יארד ושני ט"ד כל משחק למייק וואלס.

 – המגיב מפריס פרסה ציין את זה מספר פעמים בעבר אבל אי אפשר לחזור על זה מספיק. פתיחה ראשונה של ג'ימי קלאוסן והבחור זורק 33 פעמים ואילו שניים מהרצים הטובים בליגה מקבלים ביחד 18 נשיאות. וזה במשחק שרובו היה צמוד. מה צריך לקרות כדי שפוקס ייתן לרצים שלו לעשות את העבודה ויעזוב את הק"ב שלו בשקט?

– ועוד מהמשחק הזה – מה עוד צריך לקרות כדי להבין שקרסון פאלמר גמר את הסוס?

– האם הגיע השלב שבו מתחילים לרחם על ברט פארב? הממ, לא ממש

– אחרי כל הדיבורים בפרה סיזן על כמה המעבר של השופט האחורי למאחורי ההתקפה ייפגע בנו-האדל, מישהו שמע תלונה בנושא מאז?

– שמתם לב שביל פוליאן מאוד שמח להודיע שהמעבר ל-18 משחקים סגור וחתום? ברור שהוא יהיה, עכשיו לקבוצה שלו יהיו לפחות עוד שני משחקים לתת לפותחים לנוח ולהגיע לפלייאוף לא מוכנים.

אינטגרציה, אינטגרציה. עד שמגיעים לפנדלים
בין הפותרים יוגרל דודו אוואט

No Comments

אלון 28 בספטמבר 2010

צלב מעץ בכזה גודל. סינגלטרי רואה יותר מדי סרטי ערפדים.

דוד 28 בספטמבר 2010

אשמח לדעתך על הצעת טרייד שקיבלתי – אני מקבל את LT ונותן את דשון ג'קסון.

Comments closed