הלאה הדטרמיניזם! (או למה מכבי חיפה באמת נכשלת)

כאוהדי ספורט, אנחנו אוהבים לחשוב שלכל תוצאה יש סיבה. האמת העצובה היא שזה רחוק מלהיות המצב

right-way-wrong-way2_1309971238

במסיבת עיתונאים שנערכה לפני מספר שבועות עם ביל בליצ'ק, המאמן של ניו אינגלנד פטריוטס, שבה הוא נשאל על מזג האוויר הצפוי במשחק הקרוב של קבוצתו. התשובה שלו, קלאסית בליצ'ק, היתה משהו כמו – "אם אני הייתי מצליח באחוז שבו החזאי מצליח לחזות את התחזית, כבר מזמן הייתי מפוטר".

התגובה של בליצ'ק מאפיינת את חוסר ההבנה של מרבית האנשים כלפי מערכות מרובות משתנים. חזאים יכולים לחזות את מזג האוויר בדיוק לא רע בכלל יום או יומיים קדימה ובדיוק סביר ארבעה ימים קדימה אבל כל דבר מעבר לכך יהווה לא יותר מניחוש (ניחוש מאוד מוסכל, במקרה שמדברים על הקיץ הישראלי, למשל) פשוט מכיוון שיש יותר מדי משתנים בלתי תלויים מכדי שיהיה אפשר לנתח את הדרך שבה הם יתפתחו ואת יחסי הגומלין בינהם, אפילו עם המחשבים המשוכללים ביותר.

כאנשים שחיים בסביבה המודרנית, התרגלנו לכך שיש ודאויות בחיים. אם תזרוק כדור הוא יפול בסוף כי יש כוח משיכה. אם תעשה חיסון נגד טטנוס אז לא תחלה במחלה ובאופן כללי – אם משהו קורה, הרי שיש לו סיבה.

הבעיה היא שהמוח שלנו, שהתפתח באבולוציה ארוכת שנים (ופה אני גולש טיפה לתחום שאני לא מומחה בו) לא בנוי לקבל עולם שבו משהו נגרם כתוצאה ממספר רב של גורמים. לכל דבר יש סיבה ועדיף שיהיה מדובר בסיבה אחת בלבד. יחסי גומלין מורכבים בין מספר משתנים זה פשוט לא בשבילנו.  ואין מקום שבו זה יותר בולט מאשר בעולם הספורט.

גיל שלי, בטור שלו מאתמול (ובכלל, בגישה שלו לספורט) מסמל את הגישה הזאת טוב מאוד. הוא אמנם מכיר במקריות שקיימת בספורט אבל אוהב לחשוב שיש חוקיות מאחוריה. שאם מכבי תל אביב כדורגל מצליחה אז יש לזה סיבה (ניהול נכון, בעיקר) ואם מכבי חיפה נכשלת הרי גם לזה יש סיבה ברורה (במקרה הזה, הקריטריונים לבחירת מאמן וחוסר דרך בניהול באופן כללי).

אני, לעומת זאת, שונא את קו המחשבה הזה. זה לא שניהול קבוצה לא חשוב וזה לא שלפעמים אי אפשר לבוא ולהגיד שבגלל סיבה מסוימת קבוצה מצליחה, אבל לעשות את זה באופן עקבי זה להתעלם משני דברים חשובים – ההשפעה של מגוון פרמטרים על ההצלחה של קבוצה והמקריות הגבוהה שיש בספורט.

כשאומרים לי שקבוצה מצליחה בגלל המערכת היציבה שלה, אז בעיניי זה רציונליזציה קלאסית, כשבמרבית המקרים אותה "מערכת" היא לא יותר משני גורמים:

1. כסף

2. שחקן או מאמן ברמה גבוהה מאוד.

אני אתן פה מספר דוגמאות:

– קחו את צ'לסי או את מנצ'סטר סיטי. שתי הקבוצות הללו, אם יש משהו שאפשר להגיד עליהן בודאות זה שאין בהן שום יציבות. צ'לסי הצליחה להחליף מאמן בממוצע כל שנה מאז שרומן אברמוביץ קנה אותה. היא אפילו שמה את אברם גרנט בתור המאמן שלה לחצי עונה. ועדיין, היא לקחה שלוש אליפויות, הגיעה לשני גמרי צ'מפיונס וזכתה באחד בתקופה של עשר שנים תחת אברמוביץ'. איך היא עשתה את זה, למרות מה שנראה כמו מערכת כמעט רקובה שבה הבעלים קונה שחקנים שהוא רוצה ומכתיב למאמן מה לעשות? כסף. הרבה.

– עכשיו קחו את הדוגמא ההפוכה לצ'לסי. מנצ'סטר יונייטד אמנם התברכה בכסף, אבל קשה להגיד ש-12 אליפויות ושני גביעי אירופה בתקופה של 20 שנה הם תוצאה של כסף בלבד. קבוצות עם לא פחות כסף כמו ליברפול (לפחות עד לפני 10 שנים) לא התקרבו להישגים הללו. מה עשה את ההבדל? האם המערכת היתה כל כך יציבה? התשובה כמובן שלא. המועדון עבר כמה ידיים במהלך אותה תקופה ואפילו הונפק בבורסה במהלך די יוצא דופן. במקרה הזה, הגורם הישיר להצלחה של הקבוצה היה המאמן שלה. וראינו מצוין איך ברגע שפרגוסון עזב, כל המערכת הנהדרת (שלא ממש היתה נהדרת, עם בעלים שמבינים מעט מאוד בכדורגל) נכנסה לסחרור שממנו היא נחלצה (לפחות חלקית) באמצעות הגורם הראשון, כמובן – שפיכה של הרבה מאוד כסף.

– מכבי תל אביב בכדורסל. הנה דוגמא מצוינת למועדון מצליח בזכות הניהול שלו, לא? המממ, עכשיו תחשבו על עונה קודמת. אני זוכר לא מעט טורים של גיל שמדברים על הברדק הניהולי בקבוצה. פדרמן נגד בלאט, כתבי חצר ואלוהים יודע מה הלך שם. למעשה, הסיבה העיקרית שבגללה בלאט לא הלך הביתה באמצע העונה היא החוזה הגדול שלו, שמנע את הפיטורים שלו. מערכת יציבה לא היתה שם.  ועדיין, מכבי סיימה את העונה כאלופת המדינה וכמובן כאלופת אירופה. איך זה קרה? טוב, קודם כל כסף. ההצלחה של מכבי בארץ היא פונקציה ישירה של הכסף שלהם. אני לא אכנס עוד פעם להסבר למה קבוצות אחרות לא יכולות לאורך זמן לגייס תקציבים בגודל של מכבי (בקצרה, בסיס אוהדים עצום), אבל אין שום ספק שבלי עדיפות כספית גדולה, הדומיננטיות שלה בליגה הישראלית לא היתה מתקרבת למה שאנחנו מכירים.

רגע, ובאירופה? הרי שם למכבי אין יתרון כספי? ובכן, שם נכנסו שני גורמים. הראשון בהם הוא דיוויד בלאט, מאמן טוב יותר משני המאמנים שהוא פגש בפיינל פור. הגורם השני? ובכן, זה הגורם שאוהדי הספורט הכי שונאים בעולם. קוראים לו מזל. השפיץ של הנעל אם תרצו. אפילו אליפות אירופה בתקופת פיני, עם קבוצה עצומה שמחצה בגמר ב-40 הפרש את היריבה, לא היתה מגיעה בלי קצת (הרבה) מזל באותה שלשה של דרק שארפ. קל וחומר האליפות של שנה שעברה, שהגיעה עם המון מזל בחטיפה ההיא בחצי הגמר.

אבל כאוהדים, אנחנו שונאים לתלות את ההצלחה שלנו (את החוסר שלה דווקא כן) בדבר החמקמק הזה שנקרא מזל. אבל אין מה לעשות, מזל הוא חלק נכבד מאוד מהחיים, בטח החיים הספורטיביים.

תסתכלו על אחד מהארגונים הכי מצליחים בפוטבול ובכלל בספורט האמריקאי היום – הניו אינגלנד פטריוטס. כולם יודעים לדבר על איזה ארגון מנוהל למופת הם אבל מישהו יודע איפה הם היו היום בלי טיפה מזל? אם הם לא בוחרים את טום בריידי בסיבוב השישי בדראפט ההוא (סיבוב שישי זה מקום שאתה לא מצפה למצוא בו פרנצ'ייז ק"ב, לא משנה מה), אם דרו בלדסו לא סופג את הפציעה ההיא במשחק פתיחת העונה ב-2001 (מדובר בשחקן שבדיוק שנה לפני זה חתם על חוזה ענק. הוא היה העתיד של הפטריוטס בק"ב) ואפילו אם השופט לא פוסק שלא היה פאמבל במשחק נגד אוקלנד – באמת שאי אפשר לדעת איפה הפטריוטס היו היום. אולי בליצ'ק היה מצליח עם בלדסו, אבל ניסיון העבר עם קליבלנד מראה שלא בטוח שהוא היה מצליח להיות מאמן ראשי מצוין בלי ק"ב מהטובים בהיסטוריה כמו בריידי.

רק תסתכלו על סיאטל הנוכחית והמאמן שלה. אותו מאמן, פיט קארול, שפוטר מהג'טס ומהפטריוטס למרות שנתן עונות סבירות, הוא זה שלקח אותה לאליפות שנה שעברה ועכשיו הארגון שלו מוכתר כאחד הטובים והמצליחים. תסתכלו על סן אנטוניו ספרס, מועדון שמוגדר כעילית של הניהול הספורטיבי בארה"ב, ומה היה קורה אם באותה הגרלת דראפט מפורסמת הם לא היו זוכים במקום הראשון וטים דאנקן – האם עדיין היינו מדברים עליהם ככה? ודני איינג', של אהובתי הסלטיקס. האיש היה כשלון מוחלט במשך כמה שנים עד שקווין מקהייל עשה לו טובה ושלח לו את קווין גארנט, ופתאום הסלטיקס לוקחים אליפות ומגיעים לגמר החטיבה עוד שלוש פעמים – אז מדובר במועדון שמנוהל מעולה או במזל נטו?

ובואו נחזור לנושא של הפוסט הזה שניה – מכבי חיפה.

אם נדבר על מי שבחר את המאמן הנוכחי, הרי שזה אותם בעלים שבחר את גיורא שפיגל, אברם גרנט, רוני לוי ואלישע לוי (טו ניים אה פיו). זה אותם בעלים שהפך את הקבוצה הזאת לקבוצת הכדורגל המצליחה בישראל ב-30 השנים האחרונות. זה אותם בעלים שיצר קבוצה שמסוגלת להביא 20-25 אלף אוהדים למשחק באופן עקבי. ופתאום הוא לא יודע לבחור מאמן?

אז למה מכבי חיפה נכשלת העונה? ובכן, בעיקר כי השחקנים שלה פשוט לא טובים מספיק. אני יודע שזה פשטני, אבל זאת בדרך כלל הסיבה שמועדון מצליח או לא מצליח. זה היה נכון לגבי מנצ'סטר יונייטד שנה שעברה ונכון לגבי מכבי חיפה כבר כמה שנים.

מה שבטוח הוא זה – לעשות רדוקציה להצלחה או כשלון לניהול של מועדון הוא בעיקר דרך לנתח בדיעבד את התוצאה. האם מישהו מסוגל להתחייב שגם אחרי שבריידי יפרוש הפטריוטס ישארו בצמרת? שגם אחרי שטים דנקן יפרוש הספרס יישארו בצמרת? שגם אחרי שהכסף של אברמוביץ' ילך צ'לסי תתחרה על אליפויות?

מכיוון שהתשובה לכל אלו היא שלילית, הרי שאין אלא להגיד את זה – הלאה הדטרמיניזם!

 

זה לא כריסמס בלי סנטה
מה אפשר ללמוד מסיפורי ההחתמה של גל מקל

110 Comments

ניינר 24 בדצמבר 2014

בעניין ניו אינגלנד, צריך גם מזל בעניין מי בעלי הקבוצה. קארפט הוא איש עסקים מעולה שמנהל את הארגון כמו את שאר העסקים המצליחים שלו וככה זה נראה. שים את סניידר בתור בעלים שם ועם בריידי ובליצ'יק, המועדון לא מגיע לרבע ממההישגים שהגיע אליו הטריו קראפט/בליצ'יק/בריידי

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

לא יודע, באמת לא יודע. הנה, ג'רי ג'ונס נראה עד העונה כמו כשלון ופתאום הם מצליחים, שלא לדבר על שנות התשעים שדאלאס היו אימפריה עם אותם בעלים. בעונה הראשונה של בליצ'ק, בלי בריידי, הפטס היום 5-11. אנחנו בטוחים שהם היו מצליחים בהמשך? ואולי בליצ'ק נכשל עוד שנתיים ונשלח הביתה?
זאת בדיוק החוכמה בדיעבד שאני מדבר עליה

בני תבורי 24 בדצמבר 2014

ניינר,
ההנרים בעלים מצוינים ברד סוקס כי יש אליפויות ומחורבנים בליברפול כי אין? זה לא עובד ככה. גם הארגון שנקרא דורטמונד משובח וראה איפה הם היום.

רועי 24 בדצמבר 2014

כל כך פשוט גרייזס, איך אלפי מנהלים לא חשבו על זה קודם, לא צריך כלום, רק להבין מאמן טוב, שחקן טוב., ולהתפלל לאלילת המזל.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

שכחת כסף. הרבה כסף.

רועי 24 בדצמבר 2014

עכשיו אענה מפורט יותר.
זה מעולה שבחרת להתמקד דווקא במכבי חיפה,
המקרה הזה מוכיח בדיוק את הנקודה של גיל שלי.
הניהול של יענקלה היה רמה אחת (לפחות) מעל כל הליגה בשלושים שנה האחרונות, מכאן באו ההצלחות הרבות.
אף אחד לא טוען שהניהול הנוכחי של חיפה הוא כושל, הוא בדיוק אותו ניהול שהביא לה את ההצלחות.
אז מה קרה עכשיו ? מה השתנה ? מאוד פשוט – יש קבוצה שמתנהלת יותר טוב, ובשלב הזה יענקלה לא מדביק את הפער.
מ.ש.ל.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

אם זה היה נכון, אז הם היו מסיימים מקום שני מתחת למכבי תל אביב, לפחות מתחרים איתה. אבל הם לא. עונה אחרי עונה באר שבע וקרית שמונה נמצאים מעליהם, למרות פחות משאבים כספיים. אז לא, גם אם תוציא את מכבי תל אביב מהמשוואה, מכבי חיפה נכשלת.
ושיהיה ברור, התשובה שלי היתה צינית. לזקק את זה ל-צריך מאמן טוב, שחקן טוב ומעט מזל – זה בדיוק הפוך ממה שאני אומר. יש מיליון גורמים שמשפיעים על הצלחה של קבוצה. לבוא ולהגיד – המאמן לא טוב (או מי שבחר אותו הוא לא טוב) זה דטרמיניזם מהסוג שאני יוצא נגדו.

רועי 24 בדצמבר 2014

אבל לשיטתך לבעלים/הנהלה אין שום שליטה על המיליון גורמים האלה, אז למה לא פשוט להתמקד בכסף,מאמן, שחקן ?

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

לא הבנתי, זה ברור שאם אני בעלים של קבוצה, אז אני רוצה להתמקד בלהשיג מאמן טוב ושחקנים טובים – ואם יש לי כסף אז זה יעזור לי להשיג אותם. ואם אני אשיג אותם, עם הזמן תהיה לי הצלחה.

ויקינג 24 בדצמבר 2014

בדיוק
כמו שהאנשים שמרוויחים בבלאק ג'ק לא יודעים בוודאות שהקלף הבא ישלים להם ל21 או אפילו קרוב לזה. הם מתעסקים בלדאוג לזה שהסיכויים יהיו בצד שלהם. והשאר, סטטיסטיקה.
גם פה, זה שאתה לא יכול לנבא הצלחה לא אומר שאתה לא צריך לנסות להגדיל את הסיכויים. אם תהיה מספיק טוב – בסוף, סטטיסטית, תנצח. חיפה היא דוגמא מעולה, סטטיסטית, בטווח סביר לחישוב של שלושים שנה היא מצליחה, עכשיו יש תקופת שפל, זה לא אומר שהבחירות הנוחכיות הן כושלות (אני לא מתיימר לדעת), זה פשוט סטטיסטיקה. גיל ישמח להשוות את זה למדד מניות…

למעשה, בלי משים, אריאל דוגל בדטרמניזם. העולם כבר החליט בשבילי, לי אין השפעה (לפחות לא כזאת בעלת משקל)….
אני אבחר שחקן רנדומלי בדראפט ואולי זה בריידי.
הגישה הנכונה היא להשתפר כמה שיותר כדי להגדיל את הסיכוי שיהיה לי "מזל".

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

זה ממש לא מה שאני אומר

גל ד 24 בדצמבר 2014

זה אולי לא מה שאתה מתכוון, אבל זה כן מה שאתה אומר.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

לא, זאת אינטרפרטציה על דברים שלא אמרתי. בשום מקום לא אמרתי שהכל מזל. בשום מקום לא פקפקתי בזה שהדרך להצלחה היא בתהליך נכון. אני רק אומר שאסור להתעלם גם מאפקט המזל, בטח כשבאים לנתח הצלחה או כישלון בדיעבד.

בלייק 24 בדצמבר 2014

"זה לא שניהול קבוצה לא חשוב וזה לא שלפעמים אי אפשר לבוא ולהגיד שבגלל סיבה מסוימת קבוצה מצליחה, אבל לעשות את זה באופן עקבי זה להתעלם משני דברים חשובים – ההשפעה של מגוון פרמטרים על ההצלחה של קבוצה והמקריות הגבוהה שיש בספורט."
אם אני ברקוביץ' והשתכנעתי אז כנראה שבמקום לדרוש ולחתור לניהול נכון יותר אני אתמקד ברכישת סט חדש של נעליים. זול יותר, ושניהם עשויים להשפיע (או שלא) במידה שווה על הצלחת הקבוצה?
ברור שיש מזל בספורט, וברור שיש מקריות בחיים. אבל צריך לבוא מוכן כדי לנצל את המזל או את המקריות. מועדון שמנוהל טוב יותר, מאומן טוב יותר, בניית הסגל בו נכונה יותר כנראה יצליח טוב יותר לנצל את ההזדמנויות הנקרות בדרכו (מבחינה מקצועית או מבחינה ארגונית).
כסף הוא אולי הגורם המנבא מספר אחת יכולת והצלחה של מועדון. כסף יכול לקנות ניהול ומקנה למנהלים כלים טובים יותר לנהל. אבל, מנהל טוב יעשה יותר עם פחות. מנהל רע יעשה פחות עם יותר. מכבי ת"א בכדורגל דוגמה מצוינת לכך. כסף לא חסר שם במשך כמה שנים (גלקטיקוס, שניידר, גולדהאר). ההצלחות הגיעו רק עם הניהול של קרויף/אנגלידיס.
במכבי חיפה יש כסף שנים, אבל כן, הניהול דרך במקום. הריאיון עם שחר אצל איינשטיין וקופמן היה עדות לכך. "בגלל שמכבי הצליחו עם מאמן זר גם אני צריך?", "לקחנו אליפויות עם מאמנים ישראלים". והנה, חלפו כמה חודשים ושחר עשה בדיוק את מה שהוא כל כך זלזל בו, ועוד מהסיבות הלא נכונות. הביא מאמן, אבל סביבו הכל נשאר אותו דבר. מי אחראי להגנה של חיפה העונה בדיוק? על מה הוא חשב כאשר בחר לא לחזק הגנה איטית וחלשה? איפה המנהל שיגיד לסטנוייביץ" שההגנה הזאת תביא את חיפה לפלייאוף העליון במקרה הטוב? שחר אמר לו את זה וסטנוייביץ' התעקש? שישלם במשרתו. קשה לי להאמין שזה המקרה. אחד הדברים שמסייעים לחיפה להמשיך ולהיות קבוצה גדולה, אגב, קשור להחלטה ניהולית מצוינת של אותו שחר (רק שהיא נלקחה לפני שנים כשהוא עוד התעניין בלחדש) – קבוצת הנוער.
מכבי מצליחה בשנתיים האחרונות בעיקר בזכות הניהול (שעולה לגולדהאר הרבה כסף) כי הם בנו ארגון מקצועי משוכלל מכל הבחינות. ראו את זה במכבי לא רק על הדשא במשחקים: שיפוצים במגרשי אימונים, שיפור תשתיות במחלקת הנוער, אסטרטגיית דוברות חדשה שמטריפה את התקשורת אבל שומרת על המועדון, בדיקות ונכונות להשקיע באיצטדיון חדש ועוד. זה לא היה לפני קרויף, בטח לא באופן מתוכנן שאתה רואה שכל המועדון מוכוון מטרה. כסף היה גם קודם. למכבי, במצב בו ביתה לפני הגעת קרויף, היה מתאים שכל צוות האימון (ורוב צוות הניהול) יהיה זר. ההנהלה זיהתה שניתוק הקשר בין השחקנים והמאמנים לבין התקשורת ומהקהל הינו יעד חשוב ולכן הלכו על צוות זר (כמובן שגם מסיבות מקצועיות, אבל הדגש הוא על זר).
זה לא אומר שחיפה כדי להתחרות במכבי חייבת להעתיק את המודל הזה אחד לאחד. לא נראה לי שמישהו מצפה לזה. מה שכן מצופה משחר הוא להתאים את עצמו לתקופה ולרענן את אסטרטגיית הניהול שלו. כן, גם הבעלים הכי מצליח בתולדות הכדורגל הישראלי צריך לפעמים להתאים את עצמו. שמעון מזרחי ניסה להישאר שנים עם אותו ניהול. זה הצליח מצויין במשך שנים. עד שזה כבר לא הצליח.

shohat 24 בדצמבר 2014

אתה מעלה שאלה מאד מעניינת לדיון. כמה הערות:
1. הטיעון הבסיסי לפיו לא ניתן להשיג "שליטה" או "וודאות" בגלל שקיימים יותר מדי משתנים רנדומאליים משפיעים הוא טיעון שלא ניתן לחלוק עליו. הדוגמה הטריוויאלית ביותר היא פציעה של שחקן מפתח. אבל השאלה היא אחרת: האם בתוך המערכת הכאוטית ישנם גורמים אופייניים שמגדילים את ההסתברות להצלחה לאורך זמן, ויש להם תרומה סיבתית חיובית או שלילית להצלחה. את הטיעון הזה אני לא חושב ששללת.
2. את השאלה הזו אפשר להעלות לגבי כל תחום מקצועי כמעט. אם נתמקד בספורט בלבד – אתה יכול לבודד את השחקן או את המאמן ממש כפי שבודדת כאן את ההנהלה. בכל הרמות הללו ניתן להניח שיש דרכי פעולה והתנהלות שישפרו את הסיכוי להצליח. הם לא מבטיחים הצלחה והם לא בלתי-תלויים. תמיד תהיינה חריגות. אבל אי אפשר לבטל אותם. אם תביא דוגמה של שחקנים שיצאו להשתכר לפני משחק ולמחרת ניצחו בגדול, אז תמחיש את הגורם הרנדומלי, אבל לא תשלול שלאורך זמן ובהתייחס למדגם רחב – שחקנים שיתנהגו כך צפויים להצליח פחות.
3. לא ברורה לי ההתייחסות שלך ל"מאמן" בדיכוטומיה שאתה מציג. במקרה של פרגוסון אתה משייך אותו לקטגוריית גורמי הצלחה. בדוגמאות של בליצ'יק וקאריל אתה מתאר את הצלחת המאמן כתלויה בנסיבות ומזל (באופן שמסייג את האימון הטוב כסיבה). זו דווקא ההמחשה לכך שהעניין תלוי לגמרי בהשקפה ושאין כאן דיכוטומיה. כלומר, נובע מהדוגמאות שלך שבהחלט קיימת השפעה משמעותית לאימון נכון (על כל הגורמים הקונקרטיים או המופשטים שהמושג הזה כולל) אך מצד שני האימון הנכון לא מבטיח דבר וישנה תלות בנסיבות נוספות (סגל השחקנים, פציעות, עיתוי וכו').
4. גם בדוגמה של דאנקן צריך לנסח אחרת את השאלה. ברור שאף אחד לא יכול להבטיח שסן אנטוניו יישארו קבוצה חזקה אחרי פרישת דאנקן. אך השאלה היא אם יש החלטות ניהוליות שיגדילו את ההסתברות לכך (או יקטינו את הנסיגה). לכן ההצלחה נמדדת לאורך זמן. מעבר לכך, בהקשר של האן.בי.איי צריך להסתייג כי פועלים שם גורמים ומגבלות שבאופן מפורש מכוונים לגרום לשוויוניות לאורך זמן. לכן קבוצה נדרשת להחלטות מובהקות של העדפת הווה לעומת תכנון לעתיד, והטריידאוף מובהק. ההצלחה של הספרס לאורך זמן דווקא מחייבת לשאול מה בכל זאת נכון בהתנהלות הארגונית שלהם ומה אפשר ללמוד ממנה.

בשורה התחתונה, אני לא חושב שאפשר לנטרל את האספקט של ניהול נכון כגורם משמעות המשפיע על הצלחה של ארגון (גם בספורט) לאורך זמן.
בעניין מכבי חיפה אני לא מבין כלום מאז שזאהי ארמלי פרש.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

אני לא מנסה לנטרל את הניהול, להיפך. אני חושב שהוא חשוב מאוד. מה שאני מנסה זה להגיד שלזקק את "הניהול" בתור גורם בודד או מרכזי להצלחה או כשלון של קבוצה זה בעייתי. אני לא אוהב אמירה חד-חד ערכית מהסוג הזה. הניהול הכי גרוע בעולם יכול להצליח אם יש לו שחקנים מעולים (הסלטיקס שנתתי זה דוגמא, הבולס של מייקל ג'ורדן זה דוגמא עוד יותר טובה) והניהול הכי טוב בעולם יכול להכשל כי הוא לא הצליח להביא את השחקנים הנכונים, פציעות של שחקני מפתח וכו'.
אפילו מכבי תל אביב של השנה – מישהו יודע איפה היא היתה בלי זהבי? האם היינו מדברים על הגאונות של הניהול של גולדהאר השנה בלעדיו?

shohat 24 בדצמבר 2014

אי אפשר לבודד. זה כמובן נכון. אך אפשר להעלות השערות על זיקה/תרומה סיבתית.

כנראה שאנחנו מסכימים, רק מדגישים צדדים הפוכים של הטיעון. קראת את הטור של סימונס השבוע על אלוהים ששונא את קליבלנד? (יש בו גם דוגמאות לשנים הקשות של הקבוצות של בוסטון ולגורם המזל). חלק מהדוגמאות רלוונטיות כאן, לשני הכיוונים (ניהול גרוע, לעומת כשלון בגלל גורמים רנדומליים כשכל תנאי ההצלחה לכאורה התקיימו).

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

מזמן התייאשתי מלקרוא את סימונס, הטורים שלו ארוכים מדי בשבילי. מדי פעם אני דוגם אותו. אבל קליבלנד היא אכן מקרה של שילוב של הדברים הללו. לדוגמא, הבראונס של שנות השמונים שהיו קרובים מאוד לקחת אליפות אבל נפלו פשוט בגלל מזל ביש (פאמבל, הדרייב)

גיל 24 בדצמבר 2014

שוחט, זה עניין של שונות סטטיסטית. כשלוקחים שחקנים או קבוצות ברמה פחות או יותר זהה אז לפעמים הן מצליחים ולפעמים לא. זה לא שכולם מנצחים חצי חצי. לג'ים קלי לא היה מזל בגלל שהוא נפל על קבוצה שלא יכלה להתמודד עם NFC ודאלאס בעיקר באותן שנים בעוד לומנטנה היה יותר מזל. אם דן מרינו היה משחק בניינרס בשנות ה80 הוא לא היה אולי גומר עם 4 אליפויות אבל לפחות 2. לעומת זאת עם מונטנה היה משחק בבילס אז כלום לא היה עוזר לו.

יוסי מהאבטיחים 24 בדצמבר 2014

אם כבר, אז הפוך.
יכול להיות שכל מה שעמד בין קלי ובין זכיה ב 4 סופרבולים רצוף זו כולה בעיטה אחת מוצלחת בתחילת אותו מסע.
יכול להיות שאם התוצאה היא שיקלול של המון פרמטרים, אז גם פרמטר האמונה העצמית והסוואגר שנלווה לזכיה בסופרבול היו משנים היסטוריה אחרי אותה בעיטה.
ויכול להיות שהבילס היו נשארים מעפנים, לא משנה מה…

גיל 24 בדצמבר 2014

האמת היא שלא. הייתה תוכנית לפני כמה שנים שראיינה את השחקנים בקבוצה מאז והייתה הסכמה שאם היו זוכים אז בסופרבול אז סביר שהקבוצה הייתה מתפרקת כי הרבה שחקנים היו דורשים שכר גבוה והיו הולכים לקבוצות אחרות אבל לפחות הייתה להם אליפות אחת. אבל אני מסכים איתך שדנ"א של קבוצה אלופה עוזר וגם מוטיבציה מיוחדת. הספרס אולי לא היו זוכים באליפות השנה אלמלא מה שקרה להם שנה שעברה.

יוסי מהאבטיחים 24 בדצמבר 2014

לא יודע מה זה "הרבה שחקנים", ובכל מקרה שלושת הכוכבים (קלי, תומאס, סמית) היו כוכבים גם לפני. משער שמשכורתם היתה בהתאם.
ככל הנראה אם היו עוזבים שחקנים תומכים בעקבות הזכיה, היו כאלו שהיו שמחים להצטרף לקבוצה אלופה.
אין סוף לספקולציות. אבל היי, מה יש לאוהד בילס לעשות חוץ מלהתבוסס בכאלו…

גיל 24 בדצמבר 2014

רק שתדע, אני מחזיק מאוד מקלי ולא חושב שזה שהוא לא זכה בסופרבול זה בהכרח לגנותו בדיוק כמו עם מארינו.

רועי 24 בדצמבר 2014

לעניין זהבי,
הוא הובא למכבי בינואר בזמנו, כשהקבוצה במקום הראשון, וסביר להניח שהיתה זוכה באליפות גם בלעדיו.
ולשאלתך – לחלוטין כן, מכבי מנוהלת בצורה טובה מאוד בלי קשר לזהבי.
ובכלל, לקחת שחקן שמצליח מאוד במערכת מסויימת ולהעלות שאלה היפוטתית "איפה היו בלעדיו" זה לא רציני, כי יכול מאוד להיות שהנהלת הקבוצה היתה דואגת להביא מחליף ראוי (כמובן שרוב הסיכויים שלא יתקרב לרמתו הנוכחית של זהבי, אבל יכול להיות שיספיק בשביל לקחת אליפות).

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

אני לא מדבר על עונה שעברה, אני מדבר על העונה. ואני מסכים, אם לא היה זהבי, היו מביאים מישהו אחר. זה חוזר לנושא הכסף. אבל אף פעם אי אפשר לדעת איזה שחקן אחר היה מגיע במקום וכמה הוא היה מצליח.
קח בתור דוגמא את ליברפול – הצלחה עצומה שנה שעברה (הנה גורם המזל שדיברתי עליו), הלך שחקן אחד והביאו הרבה שחקנים במקום והם לא נותנים את התפוקה שציפו, ההנחה היתה שהניהול שם מצוין ויש מאמן מעולה – והנה, כשלון השנה. יש פה הרבה מאוד גורמי אי ודאות. האם רוג'רס באמת מאמן טוב? האם הניהול בליברפול באמת טוב? הרבה מאוד אי ודאות.

גיל 24 בדצמבר 2014

הניהול בבולס לא היה רק טוב אלא היה מצוין. זה שהיה להם בעלים סוציופת לא אומר שהם לא התנהלו טוב. להביא שחקן כמו רודמן זו החלטה מבריקה שהשתלמה להם בגלל שהמערכת הייתה כפי שהיא.

שגיא 24 בדצמבר 2014

אם לא היה זהבי, היה מישהו אחר. הניהול כבר היה דואג לזה :)

Lord Anthony 24 בדצמבר 2014

נראה לי קצת פשטני. בסופו של דבר לכל המועדונים האלו יש גם אסטרטגיה די ברורה שמאפשרת להם לממש את יתרו הכסף שלהם בצורה מושכלת.
צ'לסי, מנצ'סטר סיטי ואפילו מכבי תל אביב מנצלים את היתרון הכספי שלהם על מנת להשיג את השחקנים הכי טובים ואת המאמנים הכי טובים ולתת להם את כל התנאים המקצועיים להצליח. אתה יכול להגיד את אותו הדבר על מכבי חיפה? (שדרך אגב לא ממש עובדת עם תקציב מינימום).
במיקרו אפשר תמיד להסביר כל דבר במזל, אבל במקרו, כשמדברים על מגמות, כבר קשה להסביר הכל במזל ובלזרוק הרבה כסף.
הרי למה מכבי חיפה למרות שיש לה את התקציב השני בליגה, בפער די משמעותי מהמקום השלישי (למרות שיכול להיות שהשנה אלונה התקרבה אליהם) לא מצליחה בארבע השנים האחרונות באופן עיקבי להיות גורם משמעותי במאבק האליפות? למה הניקס הם כזאת קבוצה כושלת לפחות בעשרים השנים האחרונות? למה היאנקיס עם אליפות אחת בלבד משנת 2000?
הסיבה הבסיסית היא שגם לזרוק כסף צריך לדעת איך, ובמכבי חיפה נדמה שבשנים האחרונות קצת איבדו את היכולת הזאת. כנראה שלמכבי חיפה אין סגל מספיק טוב (למרות שאני לא ממש בטוח שזה המצב), אבל כדי להוציא כמות כסף כמו ששחר מוציא ולסיים עם הסגל שיש לחיפה כיום צריך קצת כישרון.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

כסף הוא תנאי הכרחי אבל לא יחיד. לפעמים, כשיש לך כל כך הרבה (צ'לסי, סיטי) אתה יכול להרשות לעצמך לעשות טעויות עצומות ועדיין לא לשלם עליהן.
הנקודה היא שניהול טוב יכול מאוד לעזור אבל הרבה פעמים הדיבורים על ניהול מסתירים קבוצות שפשוט זכו בשחקנים טובים (בארה"ב זה מאוד בולט, בגלל שיטת הדראפט) או קבוצות עם הרבה מאוד כסף. בקיצור, ניהול יכול להרוס קבוצה (הניקס זה דוגמא מצוינת, כמובן) אבל ניהול טוב הוא לא ערובה להצלחה.

גיסנו 24 בדצמבר 2014

שום דבר ביקום לא דטרמיניסטי ב 100%. אז בטח ובטח שלא בספורט.

אבל כשהמערכת עובדת נכון הסיכויים עולים. למכבי ת"א היה כסף, והרבה כסף, ושחקנים שהיו אמורים להיות הטובים בליגה, וכשהמערכת הייתה דפוקה היא התרסקה פעם אחר פעם. עכשיו המערכת עובדת טוב והנה היא לקחה שתי אליפויות רצוף עם שני מאמנים שונים, ועם המאמן השלישי היא חזק במירוץ לאליפות שלישית רצוף. אז הנה, שום דבר לא דטרמיניסטי ובגלל טעות פרסונלית וגורמים חיצוניים תחילת העונה באירופה הייתה נוראית. כי שום דבר לא דטרמיניסטי ב 100%.

כנראה שבצ'לסי דברים עובדים נכון. ולמיטב זכרוני בעונות היותר קפרייזיות של אברמוביץ' צ'לסי הצליחה פחות. כשעבדו שם נכון ומסודר אז הקבוצה זכתה בתארים (והזכייה שלה בליגת האלופות היא סטיית תקן בדיוק כמו הזכייה של ליברפול ב 2005, עם כל הכבוד). ביונייטד לעומת זאת, פרגוסון היה המערכת כולה. כשהוא עזב המערכת התפרקה וצריכה להיבנות מחדש.

אז צריך גם מזל אין ספק, אבל יש קלישאה שאומרת שצריך "לגרום למזל לעבוד בשבילך". אתה יכול לשים את עצמך ביותר מצבים שמהם עם קצת מזל אתה יכול לטוס למעלה. באיירן הגיעה ל 3 גמרים ב 4 שנים, אז היא שמה את עצמה ביותר מצבים שבהם קצת מזל משנה הכל. נגד צ'לסי היה לה פחות מזל, נגד דורטמונד יותר. ליברפול הגיעה לגמר אחד וזכתה בו עם המון מזל, אחר כך הפסידה עוד גמר, ואני מוכן להמר שבאיירן תזכה בתואר אירופי נוסף לפני שליברפול תגיע לעוד גמר שכזה. (מצטער שאני מתעמר קצת בליברפול שלך, זה לא אישי הם פשוט דוגמה ממש טובה).

יעקב שחר עשה המון בכדורגל הישראלי והביא לחיפה המון הישגים, שמצד אחד נקנו בלא מעט כסף ומצד שני היו מגובים במערכת בריאה. עכשיו כשיש לו יריב יותר חזק ויותר עשיר, שהביא מערכת שמתאימה יותר להווה – שחר מתבלבל ועושה טעויות. הוא ניסה להשתמש בשיטות שהוציאו אותו מהבוץ לפני 10 ו 20 שנה, אבל זה כבר לא רלוונטי. אז בינתיים הוא מחפש את עצמו ועושה לא מעט טעויות. זה לא מוריד ממה שהוא עשה בעבר אבל מה שהוא עשה בעבר בטח לא מוריד מהטעויות שלו בהווה.

אורן29 24 בדצמבר 2014

צודק, בגדול. המחשבה שאיזה תכנית על היא זו שגורמת לכשלונות/הצלחות מוציאה מהחשבון את העובדה שבסופו של דבר השחקנים הם אלה שמביאים (או לא) תוצאות, ושתכנון לטווח קצר- טקטיקה- לא פחות חשוב מתכנון לטווח ארוך. ע"ע אלי גוטמן והפועל תל אביב שלו, שהבין בזמנו שהגנה אין לו, אז הוא שיחק התקפה רצחנית. נגמר דאבל, ותודה גם לקיזוז שהפך קבוצה בפיגור 8 נקודות מהמקום הראשון מחזור לסיום העונה הרגילה, לאלופה (גילוי נאות: אני אוהד מכבי חיפה, ותמכתי ועודני תומך בשיטת הקיזוז. לא משנה).

כמה אנקדוטות פרטניות פר קבוצות:

1) סן אנטוניו ספארס, האלופה הנפלאה של השנה שעברה. כמדומני שאחרי 2007 המחשבה המקובלת היתה שזמנם עבר. יכול להיות שהעובדה שהספארס הם לא ממש קבוצה אטרקטיבית במונחים תקשורתיים עזרה להם? כשתשומת הלב מרוכזת בבריאנט, להברון והניו יורק ניקס, לגרג פופוביץ' יש יותר זמן ופחות לחץ לתכנן את הביאה השניה (או השלישית) של הקבוצה שלו.

2) מכבי חיפה. כששחר מינה את אלישע לוי המשימה שהוא נתן לו היתה: להחזיר את מכבי חיפה לאירופה בכסף קטן ועם שחקני בית. נגמר עם 2 אליפויות, כמעט 3. לפני אלישע היה את אברם גרנט שהרים קבוצה יומרנית וכושלת מהקרשים, ואחר כך את רוני לוי שניצל דומיננטיות פיננסית מוחלטת של מכבי חיפה ולקח שלוש אליפויות עם הרכב חלומות.

שחר משנה קונספציות, לפעמים תוך כדי תנועה. במשך 11 שנה זה עבד לו לא רע, בארבע השנים האחרונות זה עובד לו פחות טוב. מתישהו הוא ימצא את הדרך הנכונה, ואז גם יגיעו האליפויות.

3) מכבי תל אביב כדורסל של השנה שעברה. ההישגים שלהם אפילו יותר גדולים ממה שמקובל לחשוב, משום שבשלושה משחקי מפתח היא ניצחה למרות שהכדור לא היה בידיים שלה: במשחק הראשון מול מילנו ריקי היקמן עשה עבירה על קית' לנגפורד פחות משניה לסיום, ושלח אותו לקו כשמילאנו בפיגור נקודה. לו היה לנגפורד קולע שתיים, מכבי היתה מפסידה את המשחק. הוא קלע אחת, והשאר היסטוריה.

במשחק חצי הגמר מול צסקא רייס קלע את הסל האחרון שלו חמש שניות לסיום. צסקא יצאה להתקפה אחרונה באין מפריע, והחמור עם הכדור (ווימס?) העדיף לזרוק לשלוש (בפיגור נקודה! אלוהים איזה חמור) במקום למסור לשרוך התורן שהתמקם סנטימטר מהסל. גם החמור וגם השרוך, אגב, לא היו מכוסים ע"י אף שחקן של מכבי.

במשחק הגמר השני בליגה הישראלית הכדור היה בידיים של דונטה סמית' שלא כל כך הבין את הקונספט של שני משחקים על הפרש, והעדיף סל של שתי נקודות על פני שלשה שכמדומני היתה מעניקה לחיפה את האליפות (למען ההגינות יש לומר שיכול להיות שלא היה קולע את השלשה, כמובן).

מסקנות? תכנון מוקדם זה אחלה, אבל לפעמים כן צריך לראות את הסיפור מקרוב, מטווח אפס, ועם פחות פרספקטיבה. לחוות את ההצלחות ואת הכשלונות עם אמוציה (חיובית או שלילית), ולא כאיזה מערכת משוכללת וחסרת נשמה.

ק. 24 בדצמבר 2014

לגבי אנקדוטה 2 – רב האליפויות של חיפה בעשור וקצת האחרונים היו בעונות שלא ממש הייתה עוד מתמודדת על האליפות והם היו סוג של ברירת מחדל (מלבד האחרונה של אלישע מול הפועל החבולה של גוטמן).
כלומר היום, שיש מתמודדת ראוייה בלשון המעטה לא כ"כ בטוח שהאליפויות "גם יבואו"

אורן29 25 בדצמבר 2014

לא מדויק, בלשון המעטה: במשך שלוש שנים התמודדו מכבי חיפה והפועל תל אביב, ראש בראש, על האליפות. בעונה הראשונה האליפות הוכרעה מחזור אחד לסיום, בעימות ישיר. בעונה השניה האליפות הוכרעה בדקת הסיום, בזכות הפרש שערים. בעונה השלישית זה היה מובהק יותר, בגלל ההתמוטטות של הפועל תל אביב שהתרחשה משום מה אחרי הנצחון המוחץ 4:1 על מכבי חיפה.

האליפות הראשונה של גרנט הושגה עונה אחת אחרי הדאבל של הפועל תל אביב של קשטן, והתחושה שיש שם שלד לשושלת. גרנט פשוט הפך את מכבי חיפה של בניון-רוסו-רפי כהן למכונה קטלנית שמחצה את הליגה פעמיים.

בפאזה של רוני לוי חיפה לא היתה ברירת מחדל, אלא הפכה את עצמה לקבוצה האיכותית בליגה בפער עצום מהאחרות. היא עשתה את זה ע"י קניה של השחקנים הישראלים הטובים ביותר שאפשר היה לקנות, ובמקביל העובדה שלוני הרשיקוביץ הוא אדיוט.

רפאל 25 בדצמבר 2014

מילים כדורבנות. ממש נהניתי, אורן.
וכן, כל הדיון באופן כללי מעניין ומחכים.
אהבתי את הוידוי על התמיכה בפורמט הקיזוז : ).
ת'אמת, ייתכן וזה מה שגרם לי להיות קשוב ולא לפספס את הדוגמאות הקונקרטיות שנתת בהמשך.

גם גילוי נאות- קונספט הקיזוז בישראל נתפס במידה רבה של צדק כאקט פוליטי מובהק שנועד להכשיר את הקרקע להגדלה מיידית של הליגה ( החלשה ממילא ) ב 4 קבוצות נוספות, כאילו שלא היו מספיק קבוצות לא תחרותיות.
זה פשוט נראה כמו איזה תרגיל שניסו לעשות, לגרור ביקורת נוקבת ולבטל אחרי עונה- שתיים ובינתיים להשאר עם ההשלכות של ליגה מורחבת.
העניין הוא שבבלגיה גם כן התחילו באותה שנה בפורמט קיזוז נקודות עם בית של 6 קבוצות, אלא ששם הקטינו את הליגה מ 18 ל 16. גם שם היו ביקורות והפגנות בכל מקום שתרצו, וכל ארגון אולטראס התפאר בססמאות, הדגלים והרעש שעשו כנגד הPlayoffs האלה.
היום הם כבר הרבה יותר שקטים. בניגוד לישראל, בבלגיה (כן, עם כל המוזרויות והצחוקים עליהם) הבינו שהעסק פועל והליגה רק משתפרת מידי שנה והצמיחה נצפית ומורגשת אצל כל הקבוצות. במילים אחרות, העוגה גדלה וכולם הרוויחו. הסכמי השידור עם הטלוויזיה גדלו משמעותית, לאחר שלפני המעבר לפורמט הקיזוז אף אחד לא רצה לשלם חצי ממה שהיום.
בזכות הקיזוז שבישראל זרקו לפח אחרי שנתיים, מידי שנה יש בליגה הבלגית את המספר הגבוה ביותר של משחקים בין קבוצות המועמדות לאליפות. הכוונה היא למשחקים שבאותו זמן לשתי הקבוצות יש הרגשה שהם מכוונים למקום הראשון ואי לכך, האליפות.
אם משווים זאת לליגות האחרות, רואים בבירור שהצפי למשחקים כאלה בחצי השני של העונה בבלגיה שווה ואף עולה על מספר המשחקים האלו הצפוי בכל עשר הליגות הבכירות באירופה ביחד!!!
כן, זו לא טעות. תחברו את מספר המשחקים הצפויים בליגה האנגלית, ספרדית, איטלקית, גרמנית, צרפתית, רוסית, הולנדית, פורטוגזית, טורקית, יוונית ושוויצרית ( סליחה שלא הכללתי את ישראל- דווקא אנחנו במצב טוב עם עוד כ 6-9 משחקים כאלה בתכנון, מקום שלישי אחרי צרפת ובלגיה) ועדיין לא קיבלתם את מספר המשחקים בבלגיה המפגישים בין מועמדות לאליפות באותו רגע שבו מתקיים המשחק.

טוב, מעניין מי באמת יראה את מה שכתוב פה : )

אורן29 25 בדצמבר 2014

תודה על המידע. זה אפילו טוב יותר ממה שחשבתי, משום שהתמיכה שלי בפורמט הקיזוז הגיעה מכיוון ה"עניין" בליגה, אבל היא היתה תחושת בטן.

נקודת ההתחלה היא מספר הקבוצות בליגה. זווית הראיה היא טובתו של הכדורגל הישראלי, בלי קשר לקבוצה כזאת או אחרת. העסק הוא כזה: מעט קבוצות+הרבה זרים (5 או 6 לקבוצה)= מעט שחקנים ישראלים. הרבה קבוצות=>הרבה שחקנים ישראלים. רמת הליגה אמנם לא עולה, אבל ה"בטן" של הליגה כוללת קבוצות שבמצב של ליגת על קטנה היו משחקות בליגה השניה. בליגה של 16 קבוצות יש לכל מיני שחקנים צ'אנס להשתפשף מול קבוצות גדולות ומגרשים טובים, ולא מול כל מיני בני לוד ומכבי יבנה במגרשי פח.

בנוסף, ליגה קטנה גורמת לקבוצות מהמקום החמישי ומטה לשחק כדי לא להפסיד, כי רצף הפסדים עלול לדרדר לתחתית. בליגה גדולה יש "בטן" של קבוצות שמשוחררות מאימת הירידה, ויכולות לשחק כדורגל משוחרר יותר.

הכדורגל הישראלי הוא לא הברקה גדולה, את זה אנחנו כבר יודעים. ליגה גדולה גורמת להגדלת פערים ולאיבוד עניין. הקיזוז דואג בדיוק לזה: להחזרת הענין. זה לגיטימי, כמו כל שיטת פלייאוף קיימת. פלייאוף פוגע בהגינות מעצם קיומו: כל העבודה הקשה במסגרת הליגה נזרקת לפח, וקבוצות מתחילות מאפס. בכדורסל מפצים על זה ביתרון ביתיות בסידרה, בכדורגל משאירים את הסדר המקורי, אבל מצמצמים את פער הנקודות. בכל פלייאוף קבוצות צריכות להוכיח את עצמן מחדש. עבורנו, האוהדים, זה מוסיף מתח ועניין. אין בזה שום דבר רע.

הקיזוז לא מתייחס רק למועמדות לאליפות, אגב: גם הכרטיס לאירופה הופך רלבנטי עבור מקומות 5-6 שללא קיזוז יתכן והיו מסיימות את העונה. כל משחק קובע, לכל משחק יש משמעות. מה יותר טוב מזה? עונת 2009.10 ללא הקיזוז היתה גמורה מחזור או שניים לסיום: למכבי חיפה היו 8 נקודות יתרון על הפועל תל אביב. במקום זה קיבלנו עוד סיבוב עם אקשן בכל מחזור, משחק עונה עם נצחון של הסגנית עד אז, דרבי תל אביב טעון שהפך את היוצרות, ומחזור אחרון שהפך את היוצרות שוב. אוהדי מכבי חיפה סבלו (ואני ביניהם), הכדורגל הישראלי הרוויח מחדש חלק מהכבוד שאיבד במשחק השרוכים.

רפאל 26 בדצמבר 2014

חשבתי כל הזמן הזה שהטיעון על בטן לליגה היה כגנאי להגדלתו : ).
מעניין מאוד. לא חשבתי על ליגה גדולה ומשוחררת בקונוטציות חיוביות שכאלה, ואני חייב להודות
שעם הגישה שלך אהיה חייב לפחות לקחת זאת בחשבון כי כן יש בזה הגיון ובוודאי שטובת הכדורגל הישראלי עומדת בראש מעייננו.
זה דורש הרבה אומץ ויושר לומר בקןל שתומכים בפורמט הקיזוז ובליגת 16 קבוצות, שני רעיונות שזכו לקיתונות של בוז ולעג בתקשורת וממבט ראשון ייתכן ששניהם נראים לא הכי הגיוניים.

הבעיה שלי עם ליגת 16 בישראל היא שישנם דרכים נוספות לערוך ליגה משוחררת עם הכרעות ישירות על האליפות ועל הירידה. מה שהצעתי ועודני מאמין בו הוא שנכון לקיים סדרות פלייאוף במתכונת הטוב משלושה משחקים ( יתרון ביתיות למדורגת הגבוהה) הן בצמרת והן בתחתית.
זה לא רק כי קשה לי עם הרעיון שמשחקי סוף עונה אינם בהכרח מפגשים בין 2 קבוצות מועמדות לאליפות,
אלא גם מכיוון שברגע שהמטרה של קבוצה היא לעלות לשלב הסדרות, נניח מהמקום הרביעי ואף למטה מכך ( בהתאם לשיטה ), ישנם באופן טבעי הרבה יותר מועמדות להגיע לשם והעניין בליגה לא תלוי בקצב צבירת הנקודות של המוליכה. מה לעשות, בד"כ יש קבוצה-שתיים שכמה רמות מעל והן מתמודדות על מספר הנקודות הגבוה ביותר בהתחשבנות של מי מפסידה פחות לכל האחרות, אלו שכבר מזמן איבדו סיכויים להתחרות בעצמם וגם לא מאמינות ביכולתן לעשות זאת בעתיד הנראה לעין.
אז חבל על כל הפוטנציאל המבוזבז בליגה כמו היום. חיפה, הפועל ובית"ר עוד יכולות להעמיד קבוצות תחרותיות בעונות הקרובות, כמובן שיש ביניהן מי שיעשו זאת בתדירות גבוהה יותר. אולם האחרות, כולל קרית שמונה ובאר שבע במידה רבה, לא יכולות להרשות לעצמן פתיחת סיבוב ראשון ב 50-60 אחוזי הצלחה בלבד ( מה שיקרה אצלם רוב השנים ועוד ייחשב לעונה מוצלחת מבחינה מקצועית)
אם לא היו משחקים ב 70 אחוז ומעלה, לא היו סופרים אותם בכלל, כמו שאף אחד לא מתייחס לוולפסבורג בבונדסליגה ( פתיחת העונה הטובה ביותר שלהם לפחות בעשרים השנים האחרונות ) או Zwolle בהולנד, עם פתיחת עונה מדהימה אך פער בלתי אפשרי לסגירה מול אייינדהובן יעילה וחזקה.

השאלה מה הוגן, פייר או רצוי היא אחת הסוגיות החשובות והמורכבות שיש לנו להתמודד איתם.
חלק מהסברות הן בגדר השערות בלבד, וחלק כבר נבדקו או שאפשר לצפות במידה רבה של דיוק.
למשל- מספר הפעמים שקבוצות עם תקציב שלא בטופ 4 בליגה מתמודדת על האליפות באופן ריאלי משלב אמצע העונה ואילך.
מה הקשר בין הון גדול לרלוונטיות במאבק האליפות.
אפשר וצריך לשאול גם מדוע זה נחשב הוגן ומקודש לקיים מסגרת כזאת לאורך זמן כשהפערים התקציביים הם ענקיים ולא מוגבלים? אם התחרות היא של שוויוניות לכאורה, כיצד בדיוק היא מתבטאת כשלקבוצה אחת תקציב מאה מיליון ש"ח ורוב האחרות בסביבות ה 20-30 מיליון?

האם מבחינה ספורטיבית מקובל עלינו שקבוצה שקצב צבירת הנקודות שלה הוא 65 אחוז לא תהיה זכאית להתחרות על האליפות, ולו כי יש קבוצה אחרת שרצה בקצב של 80 אחוז?
האם זה נכון שהאליפות מוכרעת לא בין הקבוצות האלו, אלא על סמך המאזן מול קבוצות שבכלל לא קשורות?
האם בעקבות כך מתקבעים מעמדות בליגה, של קבוצות גדולות וקטנות וכיצד זה משפיע?
ואם קבוצה קטנה יחסית לוקחת שנה אחת אליפות, האם ניתן לצפות לשינוי מרחיק לכת?

עם כל השאלות האלה ועוד עשרות התשובה המתגבשת היא שליגה במתכונת של הכרעה לאורך זמן ויציבות היא נוסחת פלא לשלטון הכסף ושימור מעמדם הרב והנשגב של אותם 3-4 מועדונים חזקים מהערים הגדולות.
זה קורה בכל מדינה וארץ שמקיימים ליגה בפורמט הזה.
מתי פעם אחרונה ניוקאסל וטוטנהאם התחרו על האליפות באנגליה? מכלן בבלגיה? הרנביין בהולנד?
סמפדוריה באיטליה? כל מי שלא בארסה וריאל בספרד? ( תודה לאתלטיקו שהרסו את הדוגמא : ) ).
זה לא שהקבוצות האלו נהיו פח זבל ואין כדורגל מלבד מועדוני העילית ביבשת.
הם פשוט לא רלוונטיים בכל הנוגע למירוץ לאליפות, וככל שהשנים עוברות ברור לנו שזו מגמה שמחריפה בה הכסף הגדול, היוקרה, תשומת הלב הציבורית והעניין כולם נצברים אצל כמה גדולות והיתר 'זוכות' להשתתף בליגה שלהן.
באירופה עוד יש מסורת של לבוא לאצטדיונים, ליהנות מהאווירה והייחודיות של כל קבוצה.
זה כמו דת אצלם, לא איכפת להם על מה משחקים. גם המתקנים שלהם טובים.
בישראל המצב לא כך בכלל, ועדיין מקיימים כאן ליגה כמו שכתוב בספר הלא מעודכן של אירופה.

אני לא קורא להמציא את הגלגל, לזרוק הכל לפח ולבנות משהו חדש לגמרי.
כבר יש תשתית, קהלים והמון דיבורים יחסית לכדורגל בינוני ורוב הזמן רחוק מלהיות מעניין או מותח.
אבל כן, להתעורר. כמו שהציבור התחיל להבין שפטריוטיות ואזרחות טובה היא לצאת לרחובות ולא שתיקה, כך גם אנו בכדורגל צריכים לעבור את השלב הזה.
המשחק היפה, האמוציונאלי והמפתיע לא ממצה את הפוטנציאל שיש לו ורק אם נבין כמה יש לו מעבר למה שרואים היום, אפשר לעשות את השינוי ולהביא גם המון אנשים טובים שינהלו את הקבוצות ולא נפקיר את הענף והספורט לחבורה די פאתטית של עסקנים שאיכפת להם בעיקר מאגו וקרבה לצלחת של חלוקת תקציבים מהמדינה.

אם לא נתעורר אנחנו, הם בטוח לא יעשו זאת בשבילנו

אהד 24 בדצמבר 2014

כתבת: "אז למה מכבי חיפה נכשלת העונה? ובכן, בעיקר כי השחקנים שלה פשוט לא טובים מספיק."
אבל זו תשובה חלקית בלבד. השאלה היא למה השחקנים שלה לא מספיק טובים? האם בגלל שיקולי תקציב? האם בגלל רכש גרוע? האם מכיוון שהמאמן לא מצליח למצות את הפוטנציאל שלהם?

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

All of the above?
אני חושב שהסיבה העיקרית, ואני לא מחדש פה, זה שיעקב שחר חשב שגולדהאר הוא תופעה חולפת, כמו גאיידמק בזמנו, וניסה להמנע מלהכנס למלחמת מחירים על השחקנים הישראליים הבכירים. בנוסף, אין לו את הבינגו שהיה לו בעבר להביא זרים מעולים. כמו כן, הצל של יניב קטן מנע מהשחקנים הצעירים לגדול ואני מניח שעוד סיבות כמו חוסר יציבות (החליפו שלושה מאמנים בשלוש שנים), מאמנים לא מנוסים כמו בנאדו ועוד ועוד.

אהד 24 בדצמבר 2014

מסכים. אבל זו כבר ממש לא תשובה פשטנית. נקבת פה בשש סיבות לפחות.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

נו, ניסיתי להגיד שיש הרבה מאוד סיבות, זה בדיוק מה שאני אומר

אהד 24 בדצמבר 2014

הבנתי, רק שכתבת ש"בעיקר כי השחקנים שלה פשוט לא טובים מספיק. אני יודע שזה פשטני, אבל זאת בדרך כלל הסיבה שמועדון מצליח או לא מצליח", ואני, למוד ויכוחים רבים עם אוהדי חיפה הטוענים כי האשמה בבניון או בקטן ולא בשחר, קפצתי.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

האשמה היא גם בבניון, גם בקטן וגם בשחר שהביא אותם ועוד שחקנים אחרים. בניון לא אשם שהוא פצוע חצי מהזמן ולא מספיק טוב בשאר הזמן – זה אשמת המנהל שלא ידע שככה הולך לקרות. ואולי, לא היה למנהל אכפת, כי זה עזר לו להביא עוד 5000 מנויים(נניח) וזה מה שהיה חשוב העונה.

גיל שלי 24 בדצמבר 2014

אז אני מבין אותך כך – כשבארצות הברית יש צמיחה חזקה ברבעון השלישי זה בגלל המדיניות של אובמה, כשחיפה נכשלת בשנים האחרונות זה רק בגלל המזל.
למען האמת, בלבלת אותי

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

איפה ראית שכתבתי שחיפה נכשלת בגלל המזל? ואיפה ראית שכתבתי שיש צמיחה בארה"ב בגלל המדיניות של אובמה?
להיפך, אני מסרב לעשות קביעות חד משמעיות. אני מסרב לומר שחיפה נכשלת בגלל בחירת מאמן לא טובה או שהכלכלה בארה"ב לא תתאושש כל עוד לא יהיה איזון ברווחי ההון לרווחים מעבודה או שאובמה הוא מנהל רע. אני חושב שיש מיליון גורמים שבגללם הכלכלה האמריקאית התרסקה ומיליון גורמים שבגללה היא מתרוממת. מה שביקשתי ממך זה לשקול מחדש את ההנחות שלך שאובמה נשיא גרוע או שהכלכלה האמריקאית תהיה תקועה בבוץ עוד הרבה שנים כל עוד דברים לא ישתנו

גיל שלי 24 בדצמבר 2014

לא כתבתי שאובמה נשיא גרוע בשום מקום. כתבתי שהוא לא היה אמיץ מספיק כדי לקדם את הרעיונות הגדולים שלו, ולא נכנס לפרטים מספיק כדי לעשות שינוי אמיתי במה שהוא כן ניסה לשנות. למשל בהשוואה לקודמו הוא נשיא נפלא.
אני מסכים עם כל שאר שכתבת בתגובתך, אני לא רואה הבדלים משמעותיים בגישה שלנו לדברים. אנחנו שנינו מסכימים שיש אלמנט רנדומלי מהותי בכל הצלחה, ושנינו מסכימים שאפשר לשפר את הסיכויים בניהול מוצלח, אך אין בכך תנאי מספיק. אני לא באמת רואה שיש ביננו ויכוח למען האמת. (בקיצור אתה רב בשביל לריב :-)

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

זה שאני רב בשביל לריב זה ברור ולא חדש. אבל אני כן חושב שיש בינינו ויכוח מהותי, וזה על הפסקנות של הקביעות. אתה רואה הרבה יותר סיבה ומסובב ממני. הצלחה של כלכלה נגזרת מהרבה מאוד גורמים ולנסות להגיד על אחד שבגללו משהו מצליח או לא, לטעמי זה רדוקציה לא נכונה. אותו דבר לגבי ספורט. הניסיון לעשות רדוקציה ל"ניהול" לטעמי היא לא נכונה.

אזי 24 בדצמבר 2014

אתה גם צודק ואני גם לא מסכים איתך.

90% מהצלחה של קבוצה זה באמת שחקנים טובים ומאמן טוב.
עכשיו יש שתי שאלות:
1. איך מביאים שחקנים טובים ומאמן טוב
2. איך גורמים לשחקנים ולמאמן להיות הכי טובים שהם יכולים

1. צריך אנשים מקצועיים שידעו למנות מאמן ולהביא שחקנים.
דיברת על הניהול הכושל במנצ'סטר? זה חצי נכון. כי הניהול היה כושל, אבל היה כבר מאמן מצויין והמאמן שם הוא גם המנג'ר שהביא את השחקנים.
ככה שהניהול הכושל במנצ'סטר כמעט ולא השפיע על כוח האדם בקבוצה.
דיברת על חיפה? במשך שנים יעקנל'ה היה תותח ניהולי. הזמנים השתנו. התורות שהוא היה מביא שחקנים ומאמנים לפיהן לפני כמה שנים השתנו. הכל הרבה יותר מקצועני ופסיכולוגי היום.
דיברת על מכבי רגל? יש לה מנהל מקצועי שמתאים את השחקנים למאמן ואת המאמן לשחקנים. (היסודות במכבי היו כל כך גרועים שהמאמן הראשון שהגיע היה מאמן נוער)

2. ארגון טוב יכול לגרום לעובדים שלו לעבוד יותר טוב.
איכשהו במכבי סל זה עובד. אני לא יודע למה. אבל עובדתית, השחקנים במכבי סל כבר שנים משחקים מעל הרמה שלהם.
חיפה? אחת לשנה יענקלה מגיע לאימון ומפזר אותו כאילו זה מעניין מישהו.
מכבי רגל – התקשורת והרעש יצאו מהקבוצה. הכל יותר רגוע. נגמרו הקטסטרופות.

אז כן. שחקנים ומאמן זה הכל.
השאלה מי מביא אותם ונותן להם תנאים להצליח.

אזי 24 בדצמבר 2014

כל האמור לעיל כמובן לא מתיחס למזל ולכסף שתמיד משפיעים על הכל.
מקצוענות פשוט ממזער את ההסתמכות שלך על המזל (וטיפטיפה על הכסף)

גיל שלי 24 בדצמבר 2014

כנראה גם פספסת את הנקודה שלי בפוסט. יעקב שחר בחר מאמנים ישראלים בצורה טובה. העניין הוא שבשנים האחרונות מכבי חיפה נכשלה, ועושה רושם ששחר ניסה לשנות את הדרך בה דבק, ולבחור מאמן זר.
עולות כמה שאלות – האם שחר אכן ניתח נכון את הסיבות לכשלונות – עצם השינוי מראה ששחר בניגוד אליך, לא חושב שמדובר במזל מחורבן בלבד.
האם לשחר יש את הכלים לבחור מאמן זר בצורה טובה?
האם אין שום דרך לעזור למאמן החדש להצליח?

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

אני ממש לא חושב שחוסר ההצלחה של חיפה בשנים האחרונות היא מזל מחורבן. ואני בהחלט חושב שהוא בחר מאמנים גרועים בשנים האחרונות, כי הוא עשה את זה דווקא בניגוד למתודה הניהולית שלו עד אז ונתן לקהל להכתיב לו. הטעות מספר אחת שלו, לדעתי, היא שהוא נתן לאלישע ללכת.
לדעתי לשחר יש את הכלים לבחור מאמן זר בצורה טובה. אני חושב שהוא הביא מאמן טוב שלא נופל מהמאמן של מכבי תל אביב, רק שלזה של חיפה יש הרבה פחות כלים לעבוד איתם.

גיל שלי 24 בדצמבר 2014

הרכב השחקנים של חיפה פחות טוב מזה של קריית שמונה? הצחקת אותי.
טוואטחה היה עולה הרכב במכבי. השוער גם. משומר מול ייני זה קרב צמוד. חן עזרא אמור להיות שחקן, אותו דבר ראיוס. בקיצור, הפערים האדירים בין הקבוצות לא נעוצים רק בהרכב השחקנים, אני גם לא טוען שהמאמן גרוע, אני כן טוען שבכסף ששחר השקיע השנה היה אפשר לבחור עוד כמה שחקנים טובים, לגבש מערכת תומכת טובה יותר סביב המאמן, וכן, יכול להיות שהמאמן לא תותח ענק (אני לא יודע אבל עושה רושם שכך מי שמלווים את מכבי חיפה בצורה יום יומית מרגישים)

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

הנה, גם אתה מפרט מספר גורמים. אז זהו, אי אפשר לבוא ולהגיד – שחר לא יודע לבחור מאמן ובגלל זה יש כשלון השנה. בכלל, אחרי סיבוב אחד לקבוע הצלחה או כשלון זה שטות לדעתי, אפילו אם הקבוצה נראית כל כך רע. זאת אחת הטעויות הקלאסיות של אוהדים – להפיל הכל על מאמן וזהו.
כבר שלוש שנים שמכבי חיפה נכשלת. כל פעם מפטרים מאמן וזה לא עובד. אז אולי לא זאת הבעיה?

גיל שלי 24 בדצמבר 2014

הפסקנות היא בסגנון שלי, אני מלא בשאלות, אני לא באמת יודע כלום, אבל כשאני כותב אני מנסה לכתוב את הגורמים שמשפיעים לדעתי. אני מסכים לגמרי שהבעיה היא לא במאמן, אלא בכל המערכת שקרויה מכבי חיפה, מערכת שלא החליטה מה היא, קריית שמונה עם כסף, מתחרה למכבי, או משהו אחר, לדעתי הכל מתחיל שם (אבל כדי שלא תתפוס אותי במילה אני אתחיל לכתוב לדעתי)

כסיפוביץ 24 בדצמבר 2014

אני מסכים עם אזי להסכים ולא להסכים.
יש משפט נכון שאומר שבעולם היום כבר אין שום דבר מוגדר.
אין דמוקרטיה, אין דטרמיניזם וכו'.

היום יש את מי שיש לו כסף ויש את מי שאין לו.
אחרת שיטת המניבול כבר מזמן היתה הופכת עולמות.

רק לפני הכל צריך אנשים מקצוענים שיוכלו ליישם את כל השיטה הזו.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

ברור שצריך אנשים מקצוענים. אבל תסתכל על מכבי חיפה. משהו ברזומה של שחר אומר לך שהוא לא מקצוען? משהו ברזומה של סטוינוביץ' אומר שהוא לא מקצוען?

כסיפוביץ 24 בדצמבר 2014

ממש לא. התפיסה שהם לא מקצוענים בגלל חוסר הצלחה של עונה או שתיים היא מגוחכת וילדותית.

ההחלטות כנראה של המאמן השנה לא היו טובות [למשל אין קישור יציב וחזק]
ההחלטות התקציביות יכולות לגרום לנפילות כאלו או אחרות

זו דינמיקה מאוד ברורה של מפעל שנמדד כל 4-6 ימים בתוצרת שלו.
בגלל זה ברגע שמערכת כמו מכבי תל אביב מתייצבת לכמה שנים היא לא רואה ממטר את הליגה כאן.

באנגליה לדוגמא מפעל ייצור כמו צ'לסי צריך להתמודד עם מפעלים רבים בסדר הגודל שלו בתוצרים שלו.
זה נתן המון פרספקטיבה לאיך מודדים הצלחות לאורך זמן בכדורגל מקצועני…

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

מסכים במאה אחוז

גיל 24 בדצמבר 2014

אריאל, אני מסכים עם רוב הדברים שכתבת אבל כל הדוגמאות שהבאת דווקא מוכיחות את מה שאתה טוען אי אפשר להוכיח. בכולם יש גורם מרכזי אחד, כסף, מאמן אגדי, ק"ב מעולה שהם הגורמים המרכזיים בהצלחה. אתה אגב צודק שהמוח שלנו לא בנוי להסברים מורכבים והוא מחפש סיבה ותוצאה כל הזמן גם כשהם לא שם (דת הוא המוצר התרבותי שהרוויח הכי הרבה מהנטייה הזו).

אגב, ביליצק טעה. החיזוי הכי טוב למזג האוויר זה לומר שמחר יהיה מה שהיה היום. במקרה כזה תצדק בשני שליש מהמקרים ועם אחוז הצלחה כזה בNFL אתה תהיה מאמן האל אוף פיים.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

הדוגמאות שנתתי היו יותר להראות למה דברים שאנחנו קוראים כ"ניהול נכון" הם הרבה מאוד פעמים תוצאה של דברים אחרים, כולל הרבה מאוד מזל (ועל זה אנחנו כבר יודעים מה נפוליאון אמר על הגנרלים שלו)

גיל 24 בדצמבר 2014

אני חושב שניהול נכון הוא תנאי ראשוני אבל לא מספיק בדיוק כמו כסף. מצד שני, הניינרס לא מתנהלים נכון והם עדיין הצליחו מאוד בשנים האחרונות אם כי יתכן שהשנה הזו היא באמת יותר כישלון התנהלותי ממשהו אחר.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

זהו, שניהול נכון הוא לא תנאי ראשוני. לא חסרות קבוצות שהצליחו בלי ניהול טוב

גיל 24 בדצמבר 2014

מי למשל?

גיל שלי 24 בדצמבר 2014

תנסח מחדש, הצלחה לאורך זמן בחי ניהול טוב, תן דוגמה

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

שיקגו בולס של ג'ורדן. יונייטד בתקופת פרגוסון. היאנקיז של סטיינברנר. בכל המקומות האלו הניהול היה מחפיר אבל שחקנים ו מאמנים טובים חיפו עליו

גיל שלי 24 בדצמבר 2014

פרגוסון היה המנהל בפועל, כנראה שסטיינברנר לא היה כה גרוע, תראה איך הינקיס נראים מרגע שמת, איך הניהול בשיקאגו גרוע אם הביאו את פיל גקסון?

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

היאנקיז היו חרא הרבה לפני שסטיינברנר מת. הם ממשיכים לאכול עכשיו עדיין את ההחלטות הדביליות שלו כמו ההחתמה של איירוד לעשר שנים או סבאתיה.
וניהול יכול להיות גרוע גם אם הביאו מאמן טוב. תראה את הפורטי ניינרס למשל.

גיל 24 בדצמבר 2014

זה ממש לא נכון מה שאתה אומר על שיקגו של הבולס וגם יונייטד. בשניהן הניהול היה מצוין. איזו עוד קבוצה הייתה מביאה למשל את רודמן ומאלפת אותו? העובדה ששמרו על השילוש הקדוש של פיפן, ג'ורדן וג'קסון היא החלטה ניהולית. ובמנצסטר לא חשוב מי היה הבעלים הם נתנו לפרגוסון לעשות מה שהוא רוצה. כלומר בהחלטות הניהוליות הקריטיות הניהול היה נכון. אתה מבלבל לדעתי הרבה רעש ובלאגנים מחוץ למגרש עם החלק המקצועי שהיה מצוין בכל המקומות הללו מלבד ביאנקיס עד שבה טורה.

ud 25 בדצמבר 2014

"איזו עוד קבוצה הייתה מביאה למשל את רודמן ומאלפת אותו?"
פה הטיעון שלך נופל. אתה אומר כי ההצלחה עם רודמן מעידה על ניהול טוב, אבל רודמן באותה מידה היה עלול לפרק את הקבוצה מבפנים או לחלופין לא לתרום כלום. הוא היה שחקן בעייתי, וההבאה שלו הייתה הימור. אם ההימור לא היה מצליח, אז הייתה אומר שהניהול של הבולס גרוע?
לנתח לאחר מקרה, לפי התוצאה, שהיא בהמון מקרים תלויה גם באלמנטים אקראיים, ולקבוע האם החחלטה נכונה או לא זו חוכמה קטנה.
ואם נניח שעד סוף השנה באלוטלי מתפוצץ ומסיים עונה עם 20 שערים. האם ההנהלה של ליברפול יותר טובה בגלל זה? לתת ציונים על סמך מה שבמקרה קרה, זו חוכמה קטנה – כולנו יודעים מה התוצאות. וזו הנקודה של אריאל, לדעתי

יוסי מהאבטיחים 25 בדצמבר 2014

ההבאה על רודמן היא לא הימור, היא החלטה מושכלת לגמרי. ברור שיש פה סיכון, אולי גדול יותר מעסקאות אחרות, אבל בסוף היה לכולם ברור שהנוכחות של מאמן כמו ג'קסון וסופרסטארים כמו פיפן וג'ורדן היא גורם ממתן מאד.

גיל 25 בדצמבר 2014

זה הימור מחושב לקבוצה חזקה מנטלית שיודעת ששחקן אחד לא יפרק אותה. כמו שתביא שחקן בעייתי לספרס של היום. סיכון מינימלי.

ואתה צודק שצריך גם לשבח הנהלות על הימורים שנכשלים כמו בלוטלי. מה הסיכון פה בדיוק? מקסימום לא יצליח אבל זה לא שהוא הורס את הקבוצה. צריך לחזק הנהלות שמעזות בדיוק כמו שהקולטס לקחו שנה שעברה את ריצר'דסון שאריאל דווקא שיבח. מבחן התוצאה בעיניי הוא פחות רלוונטי.

shohat 25 בדצמבר 2014

כדאי לזכור שלפני שרודמן הגיע לבולס היה לו רצף רץ של 4 פעמים ריבאונדר מצטיין (בין 16.8 ל – 18.7 ריבאונדים למשחק, למשך עונה, בארבע עונות רצופות), פעמיים שחקן ההגנה של השנה, פעמיים אול סטאר, שיחק בשלוש סדרות גמר עם שתי זכיות באליפות. גם בסן אנטוניו, עם כל ההתנהגות בעייתית, הוא הוביל את הליגה בריבאונדים, היה שחקן מפתח בקבוצה של 62 נצחונות שהפסידה לרוקטס של אולוג'ואן בגמר המערב. ומעבר לכך, הוא היה הפרוטוטיפ של שחקן שלא אכפת לו לקלוע אפס נקודות ושמתגאה בעבודה השחורה למען הקבוצה. השילוב של הגנה- ריבאונד – קבוצתיות – לא דורש את הכדור – קולע באחוזים מאד גבוהים וחכמת משחק היא בדיוק מה שאתה מחפש כשיש לך את ג'ורדן ופיפן, גם כשמודבקת תווית מחיר של אקצנטריות.

אז היו מינוסים, היה סיכון, יש רכיב של "אומץ" בהחלטה כזו. אבל היתה שם גם חתיכת עמודת "פלוס". המפתח להצלחה של הבולס – הנהלה, מאמן, שחקנים – היתה שהם אפשרו לו להיות מי שהוא. אגב, כמו הפיסטונס כל זמן שצ'אק דיילי היה שם.

נץים 24 בדצמבר 2014

לגבי יענקל'ה (ובלי קשר לתוכן הפוסט) – לי יש הרגשה שדיי נמאס לו מהכדורגל, בייחוד אחרי שגולדהאר הגיע.
לדעתי מה שמניע אותו כרגע זה בעיקר אגו.

וסתם הערה קטנונית ולא קשורה, זה אלישע לוי ולא אלישע כהן….

כסיפוביץ 24 בדצמבר 2014

מישהו מההיסטוריונים של האתר הזה יכול לבדוק בבקשה אם זה נכון?

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

זה אחד הסיפורים הכי מוכרים של מלחמת העולם הראשונה. כמובן, אז היו בטוחים שהיא אוטוטו נגמרת, אף אחד לא ידע שהיא תימשך עוד 4 שנים. בכלל, מדובר במלחמה, בניגוד למלחמת העולם השניה, שבה קשה היה מאוד לקבוע "טובים" ו"רעים". היו בעיקר אנשים מהעם שנהרגו בשביל המנהיגים שלהם. הלוחמים עצמם הכירו בכך שהם טובחים סתם אנשים כמוהם.

גיל שלי 24 בדצמבר 2014

שני ספרים שאני ממליץ לכל מי שמתעניין – אין חדש במערב
1914 הקטסטרופה

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

אני חושב שאת "במערב אין כל חדש" הוציאו מחדש עכשיו

גיל שלי 24 בדצמבר 2014

כן, קראתי את התרגום החדש, מצוין

כסיפוביץ 24 בדצמבר 2014

שמעתי על הסיפור בעבר ומשום מה הוא נשכח ממני.
בני אדם זו חיה מוזרה בהחלט

אלישע 24 בדצמבר 2014

"אלישע כהן" זה אלישע לוי, נכון?

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

איך יצא אלישע כהן נשגב ממני. אולי חבר שלי שדיבר איתי על גאולה כהן הבוקר אשם בזה..

7even 24 בדצמבר 2014

פוסט מעולה.
בספורט יש את אלמנט המקריות יותר מכל מקום אחר בחיים, לפחות בתדירות שבה הוא משפיע.

איציק 24 בדצמבר 2014

אני חושב שאתה וגיל שלי מסתכלים על אותו דבר מזויות שונות ומדגישים את מה שרואים אך לא פוסלים את השני. ודאי שיש מימד אקראיות אך יש גורמים שמקטינים אותה. ניהול טוב, הרבה כסף, שחקנים טובים, מיתקנים טובים, בעלי מיקצוע טובים (מאמן/מעסה/רופא/וכו'). כל אלו תנאים משפריי סוכוים. אם תיקח הנהלה גרועה, ללא גרוש, עם חרה שחקנים וצות שלא יודע מהחיים תקבל מועמדת לכלום ושום דבר דודאות גבוהה מאוד. אולי היא לא תרד ליגה אבל סיכויי הצלחה הם אפס עגול.
כאשר אתה מדבר על הכסף הגדול כמשהו הכי מהותי אז היכן היתה מכבי תל-אביב שנים (כסף לא מפצה על הכל), אפילו לא מועמדת. לעומתה ק"ש היתה אלופה ונימצאת בצמרת עם תקציב צנוע (מישהו אמר הנהלה).
כאשר אתה מספר על המזל של מכבי בשנה שעברה בחצי גמר או הסל של שארפ, אז נכון זה מזל, רק צערכת משומנת יכולה לנצל את המזל. מכבי של בלאט ידעה מתי ללחוץ ואיך להגיב כדי לנצל את המזל (בלו אפילו סיפר שהוא ורייס עבדו על החסימה שרייס עשה בשביל השלשה), וגם בנס ז'אלגיריס, קבוצה פחות מאומנת היתה יורדת מהפרקט אחרי 30 דקות. אז יש אקראיות אך גם יש פרמטרים שניתן לציין שהם מקטיני אקראיות, וניהול נכון, כמו שציין גיל שלי, הוא אחד הפרמטרים שנמצאים גבוה ברשימה, כדי שהאקראיות להצלחה תקטן.

מיקיג' 24 בדצמבר 2014

לעניין העיקרון, גיל לפחות הכיר בכך שהטיעון שלו לא תקף בכל המקרים ושיש לו סייגים. אתה מציג כאן קביעה מוחלטת. זה דטרמיניזם הפוך. הוא בעייתי הרבה יותר מדטרמיניזם מסוייג.

בעולם התופעות יש מקריות ויש סיבתיות. גם וגם. זה חל על הכול. על כלכלה, מלחמות, בריתות, אהבות, וגם בספורט. זה די אלף בית במדעי החיים, מדעי הרוח, במדעי החברה יש שחולקים על זה, אבל הם באים מהצד של הכול חוקתיות וסיבתיות ולא מהצד ההפוך.

אריאל גרייזס 24 בדצמבר 2014

איזה קביעה מוחלטת הצגתי? שהצלחה תלויה בהרבה גורמים?

גדי מרקוביץ 24 בדצמבר 2014

יש שטוענים שהשינוי הגדול בבאר שבע השנה זה בקישור האחורי עם הובאו ואוגו.

ספטמבר 2007 שחקנה הזרים של הקבוצה צ'סוואה אנסבוואה מזמביה של מתמוטט במשחק אימון נגד מכבי באר שבע. למרבה הטרגדיה צ'ס נפטר. בניתוח שלאחר המוות התגלה שהשחקן סבל ממום נדיר בלב שלא התגלה בבדיקות המאמץ לפני החתימה. הארוע הקשה קרה חודש לאחר הגעתה של אלונה לקבוצה.

אוגוסט 2014 אבי נמני דוחף להפועל באר שבע שחקן בשם רומאריו פירס. השחקן מסכם לשלוש שנים בכפוף לבדיקות רפואיות. עם הגעת התוצאות של הבדיקה חשבנו שיש עלינו קללה. לאחר ששחקן זר אחד שהגיע להתרשמות בעיר ברח כאשר בזמן הביקור נשמעה הזעקה. גם מיטרוביץ שלכאורה סיכם חזר בו ועכשיו בבדיקה של הטלנט נמצא ממצא מחשיד. לאור הטראומה מלפני שבע שנים אלונה הטילה וטו על החתימה. זה היה המפתח ללכת לאופציות נוספות כמו הובאן ואוגו.

אפילוג : נמני הצליח לדחוף את רומאריו לחברו יוסי מזרחי בנתניה. השחקן עבר בהצלחה בדיקות רפואיות. עד עכשיו השחקן פח ונראה זוועה.

אין ספק שבחירת הזרים שלנו בשנה הייתה תוצאה של שיטה ללא מזל.

גיל 24 בדצמבר 2014

אגב, צריך לזכור שברוב המקומות מדברים על שבריר האחוז העליון ביכולת ואז מנסים בכח למצוא הבדלים בין הקבוצות. כל דבר קטן נראה כמו מה שעושה הבדל עצום.

גדי מרקוביץ 24 בדצמבר 2014

וזו בדרך כלל השיטה של ההסבר שמסתמך על הבדיעבד שעיתונות הספורט חיה עליה.

ירוק שעוד ישתין על צהובים 24 בדצמבר 2014

כמובן שיש המין גורמים לאי הצלחה אם מנסים לנתח ברמת המיקרו.
אך ברמת המאקרו הסיפור הוא שלשחר אין באמת דרייב להתמודד על אליפות בכל הכח, כבר זמן רב שזה לא מה שעומד בראש מעייניו.
הוא עסוק בכל המסביב, אם זה איצטדיון או כמות מנויים או מנהלת או בךהשד יודע מה אבל את הרצון העז שבער בו בעבר להצליח יותר מכולם, להצליח היכן שקודמיו נכשלו, הרצון העז הזה דעך.
כתוצאה מכך שחר מוותר מראש על הישראלים הטובים ביותר, לא משקיע ייתר מדי בזרים ובעיקר סומך יותר מדי על יד המקרה.
מה שקורה בפועל הוא שמדי שנה נבנית קבוצה עמוסת ליקויים ולא טובה מספיק להתמודד על אליפות אך בשל מעמדה של הקבוצה וקהל האוהדים העצום מנטרת ה״אין צורך לומר שמועדון כמו מכבי חיפה הולך על כל התארים״ נשלפת במסיבת העיתונאים.
הציפיות הלא ריאליות מסגל שחקנים לא טוב מספיק גורמות לקריסה מוחלטת אחרי שניים או שלושה הפסדים מה שמסביר את זה שהקבוצה ממוקמת מתחת למיקומה הריאלי שנה אחרי שנה.

גיסנו 25 בדצמבר 2014

שחר שילם המון כסף כדי להביא ישראלים שנחשבו לשורה הראשונה כשהביאו אותם (או לפחות פוטנציאל ממשי להפוך לכאלה) – חן עזרא, אבוחצירא, אלעד גבאי, שמואל שיימן, וכמובן בניון. אידריסו, ראיוס ומיצ'ל לא זולים.
ההשקעה קיימת, לדעתי גם הדרייב קיים – פשוט שיטות הניהול, הסקאוטינג ואולי גם האימונים (לא יודע) כנראה עדיין שייכות לעשור הקודם. שירצקי מתעדכן כל הזמן, במכבי הביאו מערכת עדכנית במיוחד – אולי בחיפה קצת נרדמו בשמירה בדברים האלה.

להאמין שאם נחליף כוכב מזדקן אחד באחר ונשאיר את כל השאר אותו דבר אז יחד עם הדחיפה של הקהל באצטדיון החדש נצליח – זו תפיסה של לפני 15 שנה, תפיסה מהסגנון של "צריך להבין את המנטליות של הכדורגלן הישראלי" ושנאומים חוצבי לבבות של הבעלים החדר הלבשה יסדרו הכל.

בני תבורי 24 בדצמבר 2014

אני חושב שלדבר על שנות הזהב של מכבי חיפה מבלי להזכיר את חלקו של מאיר שמיר בהצלחה זה לא הוגן.

Lord Anthony 25 בדצמבר 2014

יכול להיות באמת שחוסר ההצלחה של מכבי חיפה בשנים האחרונות נובע מכך שכבר הרבה שנים הפועל פ"ת לא מייצרת שחקנים ראויים.

אריאל גרייזס 25 בדצמבר 2014

פתח תקווה היא בלגיה של ישראל, והמבין יבין

matipool 25 בדצמבר 2014

גם האלוף משנה מפתח תקווה ? ..
המבין הבין .

גורביץ' 25 בדצמבר 2014

האלוף משנה בוגר מרמורק של חנן עדני, לפי ה"כישורים" שהוא הביא לחיפה

D! פה 26 בדצמבר 2014

וואו – כמה תגובות מבינות ברצף

אני לא הבנתי.

צריך אולי לפתוח פה פורום סגור כמו ברוטר – למבינים.

גורביץ' 26 בדצמבר 2014

צ'יזיק

גלן 24 בדצמבר 2014

אריאל מצויין. גם אני חושב שגיל שלי הוא יריב אידיאולוגי שלנו בספורט. אבל כיף שיש יריב כזה קשה ואיניטליגנטי שאפילו מתעקש ש סתם רבים איתו בשביל הריב…
לפחות בקהאם לא בפרו בול (גם גולדן טייט שערוריה).

גיל שלי 24 בדצמבר 2014

מזל שבקהאם לא בפרובול, שינוח לסופרבול בשנה הבאה

שלו 24 בדצמבר 2014

מכבי לקחו אליפות בעונה הראשונה כי יורדי רוקן אותה ממכביסטים.
בעונה השנייה כי היה לה מאמן ענק, שעד היום אני לא מבין איך הוא הגיע לכאן.
והשנה אם תיקח זה כבר בזכות העובדה שיש קבוצה שרצה מספר שנים יחד,
שנבנתה ויש לה עמוד שידרה ומסורת.

חיפה רחוקה מהמעמד הזה כי שחר לאורך כל ההיסטוריה, נמנע מלהתמודד עם מצבים חסרי סיכוי.
כמו בעונת רובי שפירא, כמו מול גאידמק, או עכשיו מול גולדהאר.
הוא לא מעוניין להיכנס לקרב כזה.
הוא כמו רץ למרחקים ארוכים מחכה שהיריב יתעייף.
אני לא יודע אם זה המקרה של גולדהאר, אבל תוך כדי תנועה הוא בונה את חיפה אחרת.
על בסיס אצטדיון וקהל.
יש לו מספר שנים שיתנו לו חסד, אבל עם אצטדיון של 25,000 צופים
הוא יוכל להתייצב ללא בעיה כאחת משתי הקבוצות החזקות.
מה יהיה ממול לא ברור.

שלומי 25 בדצמבר 2014

וואו, איזו שטות.
ייני, דור מיכה, ברק לוי, ראדי, לוגסי ואפילו מרגוליס ואלטמן.
כולם שחקני בית של מכבי עם אופי מכביסטי לוחמני. ולזה אפילו אפשר להוסיף את זהבי, אומנם היה אדום, אבל ווינר צהוב ומכביסטי מלידה, לא ברור איך שחקן כזה גדל במועדון כל כך שבור.

גולדהאר הבהיר שוב ושוב, בעשרות הזדמנויות, שהוא כאן לטווח ארוך ושהמטרה הראשית שלו היא לשפר את תרבות הספורט בישראל. וזאת באמצעות בניית מועדון שיוכל לתפקד עצמאית, ללא תמיכה חיצונית, ושיהווה מודל לחיקוי לשאר המועדונים והספורטאים. לאו דווקא בדרך מסויימת כמו הבאת מודל זר, אלא מבחינת הערכים והמקצועניות בספורט.
אז מבחינה מקצועית מכבי מזמן שם, מבחינת תרבות לא כל כך, הודות לכמה בורים… אבל לאט לאט. גם ההכנסות של מכבי גדלות מעונה לעונה, ובמקביל גולדהאר מצמצם במעט את התקציב הכולל של הקבוצה.

רפאל 25 בדצמבר 2014

מסכים לגמרי, שלו.
אין ספק שלמכבי חיפה יש ויהיו את כל הכלים הדרושים להיות בחוד החנית של הליגה וכנראה גם להצליח לא רע באירופה.
אם זה יהיה מספיק להתחרות על מקום ראשון כל שנה, כנראה שלא.
אבל הקהל ימשיך להגיע לאצטדיון היפהפה, גם מי שפחות מושך אותו משחקים לא חשובים במרכז הטבלה.

ד"א- חיפה בהחלט יכולה להציג יכולת של 65 אחוז בהמשך העונה, ואם היו מתחילים את 14 המחזורים הראשונים בקצב כזה, וודאי שהיינו מדברים עליהם כמועמדים לאליפות. לוקח זמן להתרגל לשיטה חדשה של מאמן והאצטדיון החדש נותן גם מוטיביציה לקבוצות החוץ להפגין הופעות הירואיות. לשחק מול 25-30 אלף איש זה משהו שהרבה מהשחקנים לא חוו והמעמד מחייב, בין אם אתה שחקן של חיפה או של רעננה.

זה עניין טריוויאלי שחיפה תהיה בסדר גמור.
הליגה בפורמט הנוכחי בהחלט טובה יותר מהמבנה ה'קלאסי' של 18-20 קבוצות ושני מפגשים מול כל יריבה,
אבל עדיין חייבים לעשות שינוי בשביל שיהיה כדורגל ואצטדיונים מלאים לא רק ב 3 הערים הגדולות.

איציק 24 בדצמבר 2014

רבותי המכובדים עד מאוד, אחרי שקראתי את הפוסטים שלכם ורבות מהתגובות בשני הפוסטים כולל שלכם, נראה לי שאם לסכם את הויכוח שלכם זה שאחד טוען שהכוס חצי ריקה והשני טוען שהראשון לא מבין כלום והכוס בכלל חצי מלאה…. האם פספסתי משהו?

מטוס מלזי 24 בדצמבר 2014

יש אגדה אורבנית כזו שיעקב שחר לא נלחם על שחקנים והולך צעד אחורה .

אני רק אשים את זה כאן :
http://sports.walla.co.il/item/2705987

"בנושא אחר: בקרב חלק מאוהדי הקבוצה נשמעו בימים האחרונים טענות כאילו הנשיא יעקב שחר אינו משקיע מספיק בקבוצה. במועדון, שם הציגו נתונים אחרים לגמרי על השקעה של עשרות מיליוני שקלים בשנים האחרונות, אמרו אתמול: "אם לא די בהשקעה הגדולה בשנים האחרונות, שהביאה לא מעט תארים, בכל מאבק ישיר על שחקנים, מול מכבי תל אביב למשל, הצלחנו להחתים את השחקן. אלעד גבאי, שמעון אבוחצירא, דקל קינן, חן עזרא ואביחי ידין הם רק חלק מהדוגמאות לכך".

edgecator 25 בדצמבר 2014

אההה יופי. בוא נשאל את עצמנו מה יצא מגבאי, אבוחצירא, ידין ורבים אחרים. זה נראה מגוחך הרבה יותר על רקע ההשקעה הכספית הזו (שאין להכחיש את קיומה).

משה אהרון 25 בדצמבר 2014

אריאל גרייזס יש לי שתי מילים בשבילך.
מייק באסט!
"A. you've got to pick the best players, B. you've got to motivate them, and C. which is probably the most imortant of all, you've got to have a bit of luck"

אריאל גרייזס 25 בדצמבר 2014

ניהל את אנגליה או לא?
דרך אגב, אני עקבית מתנגד לנקודה השניה שלו. מוטיבציה זה נחמד אבל לא עובד לאורך זמן. שחקן שעובד על חוזה מקצועני צריכה שתהיה לו מוטיבציה כל הזמן. וכמובן, מזל הוא לא הכי חשוב. אבל הוא עוזר..

רפאל 25 בדצמבר 2014

שאלה:
קבוצה כמו אשדוד, נתניה, רעננה, הפועל חיפה, עכו או סכנין משחקות נניח בקצב של 50 אחוז.
המקום הראשון בקצב של כ 80 אחוז.
איך תיתן להם מוטיבציה להמשיך לאורך זמן?
ונניח שנה אחת או שתיים הם סיימו בטופ 4.
מה זה נותן לבעלים של הקבוצה?
האם הקהל התייחס בכלל להישגיות המדהימה הזו אם לא היה סיכוי להתחרות על האליפות?
אנו זוכרים שבני יהודה, היורדת דאשתקד סיימה את ארבע העונות לפני כן בטופ 4?
האם הם פעם אחת היו מועמדים לאליפות מטעם מישהו בארץ לשניה אחת? לא!
בסופו של דבר, זה מה שקורה.
השאלה מה אתה עושה שקבוצות הליגה יהיו רלוונטיות ואטרקטיביות במהלך העונה ואם יהיו להם מטרות שיעניינו אנשים שיביעו בהם אמון ויבואו לראות משחקים שלהם. יש אינסוף סימוכין שפורמט פלייאוף הוא פתרון להעלאת רמת התחרות, גודל ההכנסות ושביעות הרצון הכללית.
מה שקורה היום זה בזבוז זמן. מי שיש לו הכי הרבה משאבים מתמודד לבד ומצביע על אנומאליות כמו קרית שמונה להצדיק את הסטטוס-קוו.

משה אהרון 25 בדצמבר 2014

"צריכה" זו מילה מאוד דורשנית שמתעלמת מהאספקט האנושי של החוזה. פסיכולוגיה ארגונית מדברת הרבה על היכולת של מנהל להחדיר מוטיבציה בקרב עובדיו.
אבל זה לא העיקר…

אריאל גרייזס 25 בדצמבר 2014

אני חושב שאנחנו מדברים על דברים טיפה שונים. יש את המונח הרחב של מוטיבציה. לדוגמא, מנהל טוב ידע לתת אתגרים לעובדים שלו שיתנו להם מוטיבציה לעבוד. הוא ידע לצ'פר אותם כשהם עושים עבודה טובה. הוא ידע להעריך אותם ולתגמל אותם בהתאם. אני מסכים שכל הדברים האלו הם חלק נכבד מעבודה של מנהל.
במקרה של ספורט, מוטיבציה היא בדרך כלל מונח שמתייחס ליכולת של מאמן להרביץ "ציונות" בשחקנים שלו. והאלמנט הזה, לטעמי, הוא מוערך יתר על המידה. אם יספרו לך כל יום בעבודה כמה העבודה שלך חשובה, בסוף זה לא יזיז לך. אני מסכים שמאמן טוב ידע לגרום לשחקנים שלו להוציא 100 אחוז על המגרש כל פעם. אני לא מאמין שנאומי מוטיבציה למינהם, כמו שאוהבים לדבר עליהם, יעשו את זה.

Comments closed