שנה שעברה, אחרי שהפסדנו לדנבר, אמרתי לחבר אוהד ברונקוז רק את זה – תהנה.
יש לך שבועיים עכשיו שהקבוצה שלך בסופרבול, ולא משנה מה יקרה בסוף השבועיים האלו, את זה שהקבוצה שלך שם אף אחד כבר לא יקח ממך. אולי תפסיד בסוף, אבל כרגע אתה יכול להנות מהרגע. כאוהדי ספורט, אנחנו תמיד חושבים על המפגש הבא, על המשחק הבא, המאצ'אפ הבא. אבל יש רגעים שבהם חשוב לאוהד לקחת צעד אחד אחורה ופשוט להנות מהסיטואציה. להבין ולהפנים את מה שהקבוצה שלך השיגה. ולו בגלל זה, כיף שההפסקה עד הסופרבול היא של שבועיים ולא של שבוע בלבד כמו פעם.
וזה בדיוק מה שאני הולך לעשות עכשיו. להתרווח אחורה ולהנות.
בניגוד למשחקי הפלייאוף הקודמים, אני לא הולך להסתכל על היריבה הבאה, להלחץ מהמאצ'אפ של שרמן על אמנדולה או כמה יארדים בריצה ווילסון יעשה עלינו. לא מעניינים אותי הסיכויים שלנו מולם והאם זה טוב שהסיהוקס חזרו מהקבר לנצח את הפאקרס. זה לא מעניין אותי. הקבוצה שלי בסופרבול ואני הולך להנות מכל שניה. ואם נפסיד – אז זה יכאב (אם כי אני מאמין שפחות מפעמים קודמות), אבל לפחות נדע שמיצינו את ההנאה מהקבוצה הזאת עד הסוף.
אחרי הכל, לא כל שבוע הקבוצה שלך מגיעה לשם. אפילו הפטריוטס של בריידי את בליצ'ק, שאין תקדים לכמות הסופרבולים שלהם בטווח זמן כל כך קצר, עשו את זה רק בממוצע פעם בשלוש שנים מאז 2004. ואם ב-2007 זכיה היתה יותר הקלה מאשר שמחה ואם ב-2011 הפחד מלהפסיד לג'איינטס שוב (שהתממש) היה ממש משתק, הרי שהפעם אין שום דבר שיעיב על השמחה.
*
כשאני מנסה לתאר את התחושות שלי כרגע, חוץ מאותה שמחה וגם – בואו נודה בזה – סוג של הקלה (כן, ידעתי שאנחנו טובים הרבה יותר. אבל גם ידעתי שבפוטבול הכל יכול לקרות, כמו שהמשחק הראשון הוכיח לנו), אז אני חושב שהרגש השולט הוא בעיקר אסירות תודה.
אמרתי את זה לא פעם – לא תמיד אתה יודע להעריך את מה שיש לך ביד כשאתה בתוך זה. יש אוהדים של קבוצות שלא זכו בסופרבול בימי חייהם. יש אוהדים של קבוצות שלא ראו את הקבוצה שלהם בסופרבול כבר 20 שנה ויותר. יש אפילו אוהדים שלא זוכרים מתי בפעם האחרונה הקבוצה שלהם ניצחה בפלייאוף או אפילו הגיעה לשם.
ומה שיש לפטס ביד זה משהו שבלתי ניתן לתיאור. בעולם של פוטבול שבו קבוצות משתנות חדשות לבקרים, שבו הסיכויים להישאר בטופ לאורך זמן רב הם קטנים מאוד, העובדה שכבר כמעט 15 שנה אני כאוהד הקבוצה יכול להנות מהשחקן הטוב בעולם והמאמן הטוב בעולם וקבוצה שתמיד, אבל תמיד, תהיה בין הקבוצות בליגה, היא משהו שחייבים להעריך בתור אוהד ולהיות אסיר תודה עליו.
זה נכון שהקבוצה הזאת לא מגיעה לסופרבול כל שנה, כי מה לעשות – אתה לא הקבוצה היחידה בליגה. יש עוד קבוצות לא רעות ושחקנים מצוינים. וכמובן, יש את אפקט המזל שעובד שעות נוספות (שוב, תשאלו את גרין ביי). אבל העובדה שהקבוצה הזאת מתחרה על מקום בריקוד הגדול שנה אחר שנה ושהיא מגיעה אליו בממוצע פעם בשלוש שנים, היא משהו שמחייב אותי לעצור שניה ופשוט להגיד תודה. תודה לאל על בליצ'ק ועל בריידי ועל גרונק ועל אדלמן ואמנדולה ודארל ריוואס ולאגרט בלאונט ורוברט קראפט. אתם עושים אותי אדם מאושר הרבה יותר ממה שאוהד זכאי לצפות לו.
אז יש לנו סופרבול ועוד נדבר בו רבות. אבל כרגע – בעיקר לשמוח. איזה קבוצה בליצ'ק הרים לנו פה. איזה פאקינג סופרבול מחכה לנו.
48 Comments
פשוט מדהים לאיזה עושר ספורטיבי זוכים באיזור הזה של ארצות הברית. אין שנה כמעט שאין שם קבוצה שמתחרה על התואר וזה ככה המון זמן. יש ערים גדולות יותר ולא פחות מרכזיות שלא ראו אליפות בשום ענף, כבר שנים.
חושב שזה שלכם, אגב.
נכון, אם כי לא תמיד זה היה ככה. בין האליפות של הסלטיקס ב86 לאליפות הראשונה של הפטס ב2001, היו 15 שנות בצורת שכללו כמה הפסדים כואבים מאוד. אבל אין ספק שבבוסטון נהנים מאוד בשנים האחרונות. עד כדי כך נהנים שהפטריוטס הם הקבוצה שלא לקחה תואר בעיר הכי הרבה זמן. מאז האליפות האחרונה שלהם כל קבוצה מקצוענית בעיר לקחה לפחות אליפות אחת
אבל גם כשלא לקחו היו קבוצות בצמרת, הפסדים כואבים זה חלק מהעניין. זה שוק קטן בארצות הברית עם הצלחה מדהימה.
אין ספק. אין אף שוק בארה"ב עם כזאת הצלחה. אפילו ניו יורק, שהוא שוק עצום פי כמה, לא נהנה מההצלחה של השוק של בוסטון. בטח בשנים האחרונות, שאין קבוצה אחת בניו יורק שבכלל מאיימת על אליפות. זה הזוי, שוק שבכל ליגה יש בו שתי קבוצות וחוץ מאליפות מקרית פה ושם של הג'איינטס, אין שם כלום. אפילו היאנקיז נראים מזעזע כבר כמה שנים
האמת שהדיון גרם לי לקרוא ויש פה נתון מטורף:
http://www.bostonmagazine.com/news/blog/2013/10/31/since-2004-boston-won-18-four-big-sports-championships/
הטענה היא שהיתרון של בוסטון מגיע מהאקדמיה, אבל הכוונה לא בספורט קולג'ים שם הם אפילו חלשים אלא בשדרת הניהול והניתוח הסטטיסטי (להוציא את הברוינס, שלושת הפרנצייז האחרים נחשבים למובילים בתחום).
החולשה של ספורט הקולג'ים הוא יתרון כלכלי לקבוצות המקצועניות שזוכות ליותר קהל בשל כך.
אבל העניין של חשיבות האקדמיה לקבוצות ספורט מצליחות הוא כנראה השיעור החשוב בסיפור הזה.
רק נותר לקוות שהניהול הספורט המוצלח בבוסטון לא יגרום לקבוצות במדינות אחרות שמנוהלות מבוסטון להצליח.
רעיון מאוד מעניין. בוסטון היא אכן העיר האוניברסיטאית ביותר בארה"ב וכשיש לך את הארוורד ו-MIT בעיר, אתה בהחלט נהנה מזה.
בליברפול, דרך אגב, ניסו להכניס את נושא המאני בול בצורה מאוד אגרסיבית בשנים הראשונות של ההנריז. זה היה כשלון טוטאלי שהביא לרכישה של אנדי קארול וסטיוארט דאונינג. לדעתי מחלקת האנליזה שלהם עדיין עובדת הרבה מאוד (אני מבין שכל רכישה עוברת דרכם והם צריכים לאשר) אבל אין לה את הכח שהיה לה בהתחלה. פשוט כדורגל הוא לא ספורט כזה אנליטי
Boston has a championship parade based-economy. זה פשוט משפט גאוני
ו עדיין איזה עיר משעממת. כל פעם שאני בא חוץ מלהכנס לאוטוברבזים או גאז של חברה מברקלי אני חוטף יאוש. רק הספורט שם שווה משהו וא
ואולי זאת הסיבה שהספורט שם הוא משהו משהו
אמר זה שבא מדטרויט..
לא יודע, אני מת על בוסטון. הייתי בה ארבע פעמים ואני נוסע מחר אם יש אפשרות.
אתה רציני? מישהו מדטרויט אמר על בוסטון שהיא משעממת? אפרופו דטרויט, העיר הזו עדיין קיימת?
גם אם ינצחו את סיאטל בסופרבול – העידן של הפאטריוטס נגמר.
אני – ואתה יודע את זה – אמרתי כבר לפני שלוש שנים שבליצ'ק צריך ללכת. ואני חושב שזה הוכח. הפטריוטס הולכים אחורה משנה לשנה ובליצ'ק נראה יותר ויותר לא קשור, יותר ויותר הורס את הקבוצה עם האגו שלו.
לחשוב שפתאום נגלה איזה עולם חדש בפאטס, שלה-פאל יהפוך להיות רסיבר על, שההגנה על בריידי פתאום תהיה מעולה, שנצליח ללחוץ את הק"ב (אשכרה ראיתי את אלכס סמית הלילה מכין לעצמו קפה בזמן שהוא חשב למי למסור)?
(קטעים מתוך "אגדה שהייתה באמת")
מלדיני לך תמכור חולצות בזה אתה מבין
אה? אתה אמיתי?
אני מנחש שהוא מצטט פה את אריאל בתגובה מלפני מספר חודשים
זה ציטוט מתגובה של גרייזס מתוך "יומן האליפות של הפטס (4) – סופו של עידן".
נראה כבר לא כל כך הולם כרגע…
וואו מלדיני זה מתחת לחגורה. אבל ראוי, כי אין כמו להגיד למישהו "אמרתי לך" ולהוכיח אותו.
גרייזס רשם כבר שהוא לא מתנצל על נבואות שלא מתגשמות. לפעמים טועים. גם אופירה טועה מהשחר ועד רדת החמה. למה היא מתנצלת על משהו?
אין לי שום בעיה שיצטטו אותי כל פעם על דברים כאלו. אין לי בעיה להודות שטעיתי בעבר ואני אטעה כנראה שוב. זה העניין בפוטבול.
אני חושב שאפילו מאלדיני עצמו לא האמין, אחרי מה שקרה בארבעת השבועות הראשונים של העונה ובמיוחד ההפסד לקנזס, שזה יגמר בסופרבול, ובסופרבול כזה דומיננטי. אם אני זוכר נכון, התגובה שלו אז היתה משהו כמו – כולנו יודעים מה יקרה בסוף, הפטס יתאוששו וינצחו את הבית שלהם.
אני חושב שמה שמדהים בכל הסיפור, זה לא רק שהפטס הולכים לסופרבול אחרי פתיחת העונה הנוראית ההיא, אלא שכשמסתכלים קדימה, קשה לראות למה הם לא ימשיכו לעשות את זה עוד כמה שנים. כל עוד בריידי והגרונק בריאים, מי יעצור אותם? הקולטס תקועים במצב שיש להם ק"ב טוב מספיק כדי לעלות לפלייאוף כל שנה אבל קבוצה ומאמן חלשים מסביבו מדי מכדי לעשות את הצעד הבא, הברונקוז תלויים מדי בפייטון, הסטילרס זקנים וצריכים בניה מחדש בהגנה, וזה משאיר את בולטימור וזהו בערך. אז אולי הם לא יגיעו לסופרבול כל שנה, אבל הם הולכים להיות כנראה הטים-טו-ביט בשנים הקרובות. וזה מקבוצה שנראתה גמורה.
רק כדי לשים את הדברים על דיוקם, מאלדיני סיים ב:
"לנשום עמוק גרייזס (ושאר אוהדי פאטס), לנשום עמוק. משחקים כמו הלילה הם החומר שממנו הליגה פותחת את הסרט התיעודי GAME OF AMERICA אחרי הזכייה בסופרבול."
זה אומר שיש לי הבטחה שהסופרבול שלנו?
כמו שאתה אומר להבטיח זה קל.
תשמע, אני חייב שניה להוסיף משהו לכל העסק. אני לא מנסה להצטדק חלילה, טעיתי ובענק (והלוואי עליי לטעות ככה בעתיד). והלוואי ויכולתי להגיד שניסיתי לעשות איזה שהוא נאחס הפוך או משהו, אבל זה ממש לא המצב. האמנתי בכל מילה שכתבתי אז.
והסיבה שהאמנתי היא לא רק שהפטס נראו חרא נגד קנזס (ובכל השבועות שקדמו לזה). זה יותר מזה. זה קבוצה שהגיעה משני הפסדים רצופים בגמר ה-AFC שבהם היא נראתה רע. זה מאמן שנראה שבע ולא שינה שום דבר, לא גיוון והיה ההיפך מכל מה שהכרנו בשנים הראשונות שלו. זה ק"ב שנראה לא טוב וגם אם לא חשבתי שהוא גמור, חשבתי שהירידה באיכות עם הגיל היא בלתי נמענת. זה גרונק שנראה היה שלא התאושש מנטלית מהפציעה ולא מסוגל להיות הגרונק שהכרנו. זה אופנסיב ליין שנראה כמו כלום. זאת היתה קבוצה שבעה. בלי טירוף בעיניים. בלי רעב אמיתי. גם באותו טור כתבתי שאני חושב שהיא מסוגלת לקחת את הבית שלה, אבל לא האמנתי שהיא מסוגלת לעשות מהפך מנטלי כל כך גדול. להחזיר את הרעב הזה, את הרצון הכל כך גדול לנצח שגורם להם להמציא תרגילים ולהוריד ניפוח מכדורים (תרגיל, שאם הוא נכון, הוא מביש ואני בתור אוהד ממש מתבייש בו אבל מראה עד כמה הם רוצים לנצח). אני חושב שמעט מאוד חשבו שמשהו כזה הוא אפשרי.
אני בתור "פרשן" יכול לשפוט רק לפי מה שאני רואה בעיניים. וזה מה שראיתי אז בעיניים. קודוס למאלדיני שראה מעבר לזה. באמת
גם אני באותו פוסט כתבתי לך דברים דומים. העניין הוא שארבעה משחקים הם לא מדד לכלום (גם את הסיהוקס סגרו העונה אחרי הטרייד על הארווין). הבעיה היא שכאוהדים אנחנו תמיד מקצינים כל תוצאה כתוצאה מההיבט הרגשי.
לא ניסיתי להכניס לגרייזס מתחת לחגורה, הוא יודע שהכל ברוח טובה
זה פשוט הצחיק אותי תמיד, עוד מהימים של הפורום זצ"ל לראות את הפאניקה וה-knee jerk reaction שאיפיינו ועדיין מאפיינים אותו והאמת היא שאת רוב אוהדי הפאטס שאני מכיר, אחרי כל הפסד, אחרי כל אינקומפליט, אחרי כל פאמבל. אני לא גאון, ולא נביא אבל אני לא חושב שצריך להיות כדי להבין כמה מגוחכת היא הצהרה שבליצ'ק גמר את הסוס וצריך ללכת הביתה. במיוחד כשעשית את זה כבר לפני כמה שנים, למרות שהקבוצה עדיין המשיכה לנצח מאז 12 משחקים כל עונה ואפילו להגיע לסופרבול.
אם נכנסים לזה, אני הרגשתי מאז ההחתמה של ריבאס שזו העונה של הפאטס. לבליצ'ק לא היה גיים צ'יינג'ר הגנתי ברמה הזאת כבר עשור. ולא, לא חשבתי שאחרי הפסד במחזור 4, קשה ככל שיהיה, העידן נגמר ובליצ'ק צריך ללכת הביתה. זו פרפסקטיבה שמעולם לא הייתה או תהיה לך אבל אני אומר זאת כך – אתה לא מבין מה זה להיות אוהד של קבוצה שבליצ'ק הוא לא המאמן שלה ובריידי הוא לא ה-QB שלה. אני כן. ויכול להיות שבגלל זה ההערכה שלי אליהם תמיד תהיה גדולה יותר ממה שלך הייתה או תהיה. התחושה הזאת שעד שהשעון לא ייראה 00:00 הם לא יהיו מחוץ למשחק, שעד שבריידי לא יזדקק למקל הליכה הוא תמיד יישאר הקילר הכי גדול שהליגה הזאת ראתה מאז מונטנה. אז ברור שאני לא אקבור אותם אחרי רבע עונה, בטח לא בדיוויז'ן אומלל וחטיבה של 2 קבוצות וחצי, במיוחד לא כשאני חי ונושם ועוקב את ה"קונטנדרית" השנייה בטיבה והיריבה מס' 1 בקרב על הסופרבול ומבין באיזה הבדלי רמות מדובר. הבדלי רמות שלדעתי לא הרבה אנשים מבינים את משמעותם, אבל הם מטאוריים. במיוחד בקואוצ'ינג. והאמת היא שלא רק בין בליצ'ק לפוקס אלא בין בליצ'ק ל-98% מהמאמנים בליגה. בגלל זה כשאתה שואל אותי "מה, לאפל פתאום יהפוך לרסיבר על? ההגנה על בריידי פתאום תהיה מצויינת?", התשובה היחידה שיכולה להיות לי היא – כן, אני לא יודע איך, אני לא אחד המאמנים הכי גדולים בהיסטוריה של הליגה, האיש שלדעתך גמר את הסוס הוא כן, ועליו אני כן סומך שימצא פתרונות, בדיוק כמו שהוא עושה כבר 15 שנה. לכן, מה שקרה אחרי אותו משחק לא בא לי בהפתעה (ההימור השני הכי גדול שלי העונה היה על הפאטס מול סינסי). אני מודה שלא צפיתי דומיננטיות כל כך מוחלטת אבל כן ציפיתי לחזרה למסלול הרגיל של השנים האחרונות, בטח ובטח אם לא תתרחש איזו מכת פציעות זוועתית.
הפטס תענוג של קבוצה.
לדעתי BB פשוט מבסוט על הגג שהם האנדרדוג במשחק הזה.
אושר עילאי מבחינתו.
תהנו. נורא קיוויתי שאינדי ינצחו כי אני מת על לאק, ואני נורא מקווה שהסיהוקס ינצחו כי אני מעריך מאוד את הסיהוקס, אבל כל הכבוד לפאטס
נכון. צריך ליהנות עכשיו בשבועיים שעד הסופרבול.
אבל משום מה דווקא נפל עלי עצב שהעונה הזו כבר נגמרה.
הפאטס של השנה קבוצה חזקה מאוד. עם גרונקובסקי בריא, בריידי מפוקס, לה-פל ואדלמן ווארין, אמנדולה – יש הרבה שמן וגריז בין כל החלקים. וההגנה כנמובן השתפרה מאוד לעומת העונות הקודמות.
ממש לא חושב שגרין ביי או סיאטל טובים יותר.
במשחק אחד הכל יכול לקרות כמובן, אבל אי אפשר להגיד שהפאטס הם אנדרדוג מול סיאטל.
ששששש בליצ'ק רוצה שכולם יחשבו ככה. ובצדק
בוא נגיד ככה, אם היית מוריד את אתמול, כולם היו קוראים לפטס אנדרדוג. אני עדיין חושב שזה המצב, הסיכויים שסיאטל יתנו משחק כזה רע עוד פעם הם קלושים והפטס בטח לא טובים כמו התוצאה אתמול, מול קבוצה שפשוט הגיעה לא מוכנה, עם מאמן חלש ועם תחושה שהם עשו את שלהם. כרגע בוגאס זה בערך פוש עם נטיה לסיהוקס, והפעם זה כנראה גם נכון.
אני עדיין בשוק על הליין שהיה על המשחק אתמול
זה לא רק אתמול (שהתוצאה בו משקרת קצת כמובן)
זו הסדרה של 7 הנצחונות הרצופים כולל נצחונות משכנעים מול מוליכות ב-4 בתים (פלוס הניצחון בסאן דייגו).
זה המשחק מול הרייבנס שהראה את החוסן המנטלי והנחישות.
זה גם המשחק בחוץ מול גרין ביי שהיה במרחק פוזשן אחד ומרחק של 25 יארד מניצחון.
אבל בעיקר זו היכולת להתאים תוכניות משחק שונות מול קבוצות שונות ולבצע אותן במדוייק.
ההתקפה של הפאטס בשבועיים האחרונים נראית קטלנית. הפאסים הקצרים והמהירים של בריידי הם נשק עצום והעובדה שאמנדולה נכנס למשחק ליד אדלמן הופכת את ההתקפה הזו לקשה מאוד לעצירה.
עכשיו מגיעה ההתקפה הזו למבחן האולטימטיבי – מול ההגנה של סיאטל. קלאסה עוד לפני ששרו את ההמנון באריזונה (עדינה מנזל- הלא היא אלזה!) ולפני שנבעטה הבעיטה הראשונה.
אכן זכיתם זכייה נדירה ביותר אוהדי הפטס, המקבילה היחידה שלכם הם אוהדי הספרס מסן אנטוניו
טוב אז לא ברור מה חשבתי לעצמי כשהימרתי על הקולטס, לפחות הפאטס גמרו את המשחק מהר וב-31-7 כבר יכולתי ללכת לישון בידיעה שקאמבק כבר לא יהיה פה (במשחק הראשון באמת שהייתה לי תחושה כזאת שזה אפשרי עם הביתיות של הסיהוקס וחוסר הדומיננטיות / פחדנות / רכות של הפאקרס, על הקולטס אפשר היה לראות שזה גמור וש-B&B לא ייתנו לזה לקרות בשום אופן).
אריאל – כשאתה צודק אתה צודק, תהנה בינתיים, רק תמשיך להעלות סיכומים ;) אולי הפעם תהיה היחידה שאני לא אתבאס מאליפות של הפאטס.. והעיקר שנקבל משחק דרמטי שדומה יותר למשחק הראשון אתמול ולא לשחיטה מהמשחק השני או הסופרבול האחרון.
לי אין שום בעיה עם שחיטה – אבל רק בתנאי שהפטס יהיו בצד השוחט …
בכל מקרה – הסיכוי לכך לא גבוה. אלו שתי קבוצות מאוד עקשניות
אגב – יש כאן עוד ריפיט משנה שעברה: שוב שתי המדורגות ראשונות בחטיבות נפגשות בגמר
אני רק שאלה , נכון שאני ביאסד ואני שונא את המאמן של הפאטס ואני תמיד יהיה נגדם
איך זה תמיד שיש דיווחים שהפאטס מרמים,איך תמיד יש חקירות נגדם
זה קונספירציה שכל העולם נגדם?
למה השופטים צריכים לשקול כדורי פוטבול באמצע משחק ויש עכשיו חקירה?
ה לא קורה לאף קבוצה,רק לפאטס
שאלה נורמלית,שמישהו יתן לי הסבר נורמלי
ככה זה כשדרת' ווידר מאמן קבוצה. שמעתי גם שאת החורף השחון כאן בניו אינגלנד זוקפים לחובתו של ביליצ'יק.
אני ראיתי שהליגה פתחה חקירה נגד וודי ג'ונסון על טמפרינג כשהוא אמר שהוא היה שמח שריוואס ישחק אצלו.
אבל אתה צודק. זה מביש. מה שטוב אצל בליצ'ק זה שהוא יעשה הכל כדי לנצח. מה שרע אצלו זה שהוא יעשה הכל כדי לנצח. בתור אוהד זה מביש. לא מבין למה הם צריכים את זה.
אני מניח שהשיקול של הפטס, במידה וזה נכון, היה פשוט. אם יתפסו אותנו נאבד בחירת דראפט. לא מחיר יקר מדי לדבר, במיוחד שבחירות הדראפט של הפטס אינן גבוהות במיוחד.
אולי בליצ'ק יודע שהוא לא יודע איך לבחור בדראפט, אז הוא החליט מראש לחסוך את זה מעצמו ומכולנו :)
הליגה פתחה חקירה נגד וודי ג'ונסון בצדק , זאת פעם שנייה שהוא עושה את זה_(דשון ג'קסון שנה שעברה) אבל אני לא חושב שהוא עושה את זה בכוונה תחילה, הוא פשוט אידיוט ונותן לעיתונאים למשוך אותו בלשון , מי שבאמת מנסה לעשות טמפרינג כמו סיאטל ומינסוטה למשל עושה את זה בחשאיות(מתקשרים לסוכן מאחורי הגב) וזה בדרך כלל עונש חמור
אני לא מבין את הפאטס , היה ברור שזה מאצ'אפ נוראי לקולטס ואין להם סיכוי , מה הם צריכים את זה
הקטע על ג'ונסון היה בצחוק. זה טפשי לגמרי.
ואני מסכים אותך, אני לא מבין את זה. בליצ'ק כל כך רוצה לנצח ששום דבר לא מעניין אותו. אידיוטי ומעצבן בתור אוהד
ובשאלה יותר רצינית, אתה יכול להסביר לי מה לעזאזל הניינרס חושבים כשהם מתכוונים לעשות את ליין קיפין ה-OC שלהם? האם המטרה שלו היא להרוס כל קבוצה בווסט קוסט?
דעתי האישית היא של-ליין קיפין יש תמונות של כל האנשים החזקים בפוטבול מקיימים יחסי מין עם תאומות בנות 12
כי אני לא מסוגל להסביר איך האפס הזה מקבל משרות כמו USC וטנסי (2 מכללות מפוארות בתחום הפוטבול)
מאמן ראשי ב NFL , ואנשים כמו ניק סייבן נותנים לו עבודה
אולי בראיונות עבודה הוא נותן ביג'ייס מתחת לשולחן
זה חתיכת ביג'ייז. הזוי. האיש מחריב קבוצות סדרתי וממשיך לקבל עבודה. לא ראיתי דבר כזה
בתור OC הוא דווקא טוב.
השחקן הטוב בעולם לא קצת הגזמת ?
לא. בממוצע לאורך 15 -10 השנים האחרונות, בריידי הוא השחקן הטוב בעולם
How come
שתמיד יש איזה סיפור עם הניצחונות של בליצ׳יק ובריידי.
קארמה איז א ביצ׳ או אולי Beast