סיכום עונה בבייסבול ונבחרי העונה

מלך אמיתי

טור לקראת הפלייאוף הקרוב יעלה בתחילת שבוע הקרוב, אבל עכשיו זה זמן טוב לסכם את העונה, במיוחד שנראה שהעולות לפלייאוף כבר סגורות (אלא אם איכשהו הפאדרס יצליחו לעשות את הבלתי אפשרי). מבחינה אישית, זאת בהחלט היתה עונה מאכזבת. הרד סוקס סבלו ממכת פציעות איומה שהותירה להם מעט מאוד סיכוי להתחרות כשגם היאנקיז וגם הרייז דומיננטיים כל כך. למעשה, העובדה שהם הצליחו להישאר במירוץ (בעיקר תיאורטית, אבל עדיין) עד שלבים מאוחרים יחסית, היא תעודת כבוד לקבוצה הזאת – מה שאי אפשר להגיד על קבוצת הפנטזי שלי שהסריחה כל העונה ועדיין היתה במרחק מספר נקודות קטן מלעלות לפלייאוף בשניה האחרונה.

אבל מבחינת הליגה והעניין, העונה הזאת היתה דווקא משב רוח מרענן. למרות שהפאדרס לא הגיעו (כנראה) בסופו של דבר לפלייאוף, העונה הזאת היתה עונת האנדרדוג וסוף סוף ראינו מספר קבוצות שהתקשו בשנים האחרונות עושות קפיצת מדרגה. קודם כל, הכבוד מגיע לסינסינטי רדס, שבניגוד לאותם פאדרס, הצליחו לא להתכופף בפני הלחץ שהופעל עליהם ומגיע להם שאפו עצום על ההתאוששות אחרי סוויפ מהקארדינלס באמצע אוגוסט, שההרגשה אחריו היתה שזה רק עניין של זמן עד שהם מאבדים את זה. במקום, הם לא הפסיקו לנצח ומי שנשברו היו דווקא סט לואיס, שעל הנייר היו עדיפים בהרבה. כידוע, דאסטי בייקר הוא לא מחביבי, אבל על מה שהוא עשה בסינסי השנה מגיע לו הרבה מאוד כבוד, כולל כמה החלטות ובניית קבוצה מוצלחת. אפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל האיש לוקח קבוצת בייסבול שלישית בעשור הזה (אחרי הג'איינטס והקאבס) לפלייאוף, אז כנראה שכן יש בו משהו.

הקבוצה השניה שעשתה את זה, מבחינתי, הם הריינג'רס, שאחרי שהרבה שנים מדברים עליהם כפוטנציאל, הצליחו לממש אותו, אם כי חייבים להודות שהיריבות שלהם לבית עשו הרבה כדי לעזור להם. עדיין, לעבור את המחסום הפסיכולוגי שנקרא האיינג'לס זה לא עניין של מה בכך, ועל כך מגיע הרבה קרדיט לנשיא הקבוצה נולאן ראיין שהצליח באמצעות החתמות חכמות (ולאד גררו) וטריידים מוצלחים (קליף לי) להרים קבוצה שמסוגלת לתת פייט לכל קבוצה בליגה. חוץ מהריינג'רס, ראינו גם את הברייבס נותנים לבובי קוקס בעונתו האחרונה צ'אנס אחרון לאליפות, ולמרות שאיבדו הרבה גובה בחודש האחרון, עדיין מדובר בקבוצה מענינת שאף אחד לא ציפה שתיתן פייט לפיליז. ה-NL מערב גם הוא לא בדיוק בית שאני מעריך במיוחד (הידעתם שהדיבאקס לא רק שברו את שיא הסטרייקאאוטס לקבוצה בעונה, הם הקבוצה השניה בהיסטוריה שהצליחה לסיים עם יותר סטרייקאאוטס מהיטס בעונה? אחרי זה מתפלאים שהמגישים של הג'איינטס עושים 10 סטרייקאאוטס פק"ל כל משחק) אבל הוא בהחלט נתן לנו קרבות מצוינים בין שלוש קבוצות, ולמרות שקצת חבל לי על סן דייגו, הרי שהנוכחות של סן פרנסיסקו בפלייאוף אמורה להיות מרעננת.

כמובן, לא דיברתי על הקבוצות הבאמת מרשימות של העונה, אלו שמראש נראה שהיו מיועדות לפלייאוף – היאנקיז, הטווינס, הרייז והפיליז, אבל במקרה שלהן באמת שלא מדובר באיזו שהיא הפתעה, כשכולן קבוצות עם ניהול למופת, שמבקרות בפלייאוף באופן קבוע בשנים האחרונות (למעט הרייז, שהגיעו לוורלד סירייס לפני שנתיים) ובנויות כמו שקבוצות בייסבול אמורות להבנות וגם עושות את זה בלי זעזועים מיותרים בעמדות ההנהלה. יהיה לנו מספיק זמן לדבר עליהן בעוד שבוע, כי לדעתי מאחת מהן תגיע האלופה.

תופעה אחרונה שמחייבת התייחסות היא מה שהרבה בעלי טורים קראו – "שנת הפיצ'ר". חמישה נו-היטרס, שני פרפקטו ובאופן כללי סטטיסטיקות התקפיות נמוכות מאוד הפכו את השנה הזאת לשנה שבה הפיצ'רים הם אלו ששלטו בכיפה בגדול. כמובן, לכל פעולה, כמו בחוק השני של ניוטון, יש תגובה ועל כן קשה לי להאמין שהטרנד הזה יימשך בשנים הקרובות, אפילו הם הוא נובע כמו שהרבה אנשים חושבים מירידה בשימוש בסמים משפרי ביצועים. אבל עד אז, פיצ'רים אמורים לשלוט גם בפלייאוף הקרוב ויהיה מעניין לראות האם הקבוצות שבנויות על התקפה כמו טקסס, היאנקיז וטמפה יצליחו להתגבר על אלו שבנויות דווקא על הגשה.

ועכשיו לנבחרי העונה שלי. מכיוון שלבוחרים יש נטיה להסתכל על דברים שונים ממה שהם צריכים להסתכל (כלומר, מה שאני חושב שהם צריכים להסתכל), אני אתן את הבחירה שלי, וגם את מי שאני חושב שהולך להבחר. לצערנו, בבייסבול מחלקים את הפרסים שלוש שנים בערך אחרי שהעונה נגמרת, אז ייקח זמן עד שנוכל להשוות בין השניים – אבל אולי זה דווקא עובד לטובתי. הנה הנבחרים:

AL:

MVP: שלושה מועמדים יש פה, כולם מובילים בקטגוריית טריפל קראון אחת – ג'וש האמילטון בממוצע (360), חוזה בטיסטה בהומראנס (54, אלוהים ישמור, מאיפה הוא הגיע?) ומיגל קבררה ב-RBI  עם 126 כאלו. במקרה הזה, הבחירה היא קלה – MVP הוא השחקן שהיה הכי חשוב לקבוצתו, ומכיוון שג'וש האמילטון עזר לקבוצתו להעפיל לפלייאוף (בניגוד לשניים האחרים), יחד עם זה שהוא מוביל את ה-AL ב-OPS ו-SLG, הוא הבחירה שלי.

מי ייבחר: ג'וש האמילטון

סיי יאנג: גם כאן מירוץ משולש בין פליקס הרננדז, דיוויד פרייס וסי סי סבאת'יה. בניגוד לפרס הקודם, פה לא מדובר בשחקן שעשה הכי טוב לקבוצה שלו אלא בפשוט מי היה המגיש הטוב ביותר. ולי אין ספק שמדובר בפליקס הרננדז. עם ERA טוב בחצי נקודה מזה של פרייס ובנקודה מזה של סבאת'יה ועם כמעט 250 אינינגים והכי הרבה סטרייקאאוטס (232), קינג פליקס היה בלא ספק המגיש הטוב ביותר בליגה השנה, וזה שהיו לו רק 13 ניצחונות ולא פחות מ-12 הפסדים הם תעודת עניות עצומה לקבוצה שלו.

מי ייבחר: סי סי סבאת'יה (וחבל שכך)

מנג'ר השנה: כמו שאמרתי בהתחלה, מגיע שאפו גדול לטרי פרנקונה על כך שהצליח להחזיק את הרד סוקס בתמונה השנה למרות כל הפציעות, ובכל שנה אחרת הוא היה מקבל את הפרס, אבל כשזוכרים איך רון וושינגטון התחיל את העונה בטקסס, עם הודאה בלקיחת הירואין, והדרך שבה הוא התמודד עם הקבוצה שלו ולקח אותם בכזאת קלות לפלייאוף, לא משאירים ספק.

מי ייבחר: טרי פרנקונה

רוקי השנה: אוסטין ג'קסון נתן עונה טובה מאוד בדטרויט, וגם וויד דייוויס ובראיין מאטוז נתנו עונה טובה בשביל טמפה ובולטימור, אבל אף אחד לא היה מרשים כמו נפתלי פליז הצעיר, שלקח את תפקיד הקלוזר בטקסס ועשה עבודה נפלאה כשאגר לא פחות מ-39 סייבס עם ERA מכובד של 2.77

מי ייבחר: נפתלי פליז

NL

MVP: כמו ב-AL, גם פה, ההתסכלות היא על מי עזר לקבוצה שלו הכי הרבה השנה, ומכיוון שסט לואיס לא תהיה בפלייאוף ודווקא סינסינטי כן, הבחירה הולכת לג'ואי ווטו הנפלא שסך הכל נתן סטטיסטיקות דומות מאוד לאלברט השנה. למרות שחבט לפחות הומראנס (37 לעומת 42) ופחות RBI הרי שווטו חבט באחוז טיפה גבוה יותר, עלה טיפה יותר לבסיס והשיג סך הכל OPS גבוה יותר, שנותן לו את הפרס מבחינתי.

מי ייבחר: ג'ואי ווטו

סיי יאנג: כל כך הרבה מועמדים טובים יש השנה ב-NL – ג'וש ג'ונסון נתן עונה גדולה, טים האדסון (עוד אחד שאני לא מחבב במיוחד אחרי שהאכיל אותי מרורים בפנטזי) חזר להיות אס, אדם ווינרייט המשיך את מגמת ההתקדמות שלו וגם מאט לאטוס הצעיר נראה לזמן מה כמועמד ראוי. אבל מעל כולם עומד רוי האלידיי, שהולך לראות את הפלייאוף בפעם הראשונה אחרי יותר מ-11 שנים בליגה ועושה את זה בסטייל. 21 ניצחונות, WHIP מינימלי של 1.04, 250 אינינגים (הכי הרבה בליגה), ו-ERA של 2.44 שאמנם נופל במעט מזה של ווינרייט וג'ונסון, אבל לא מספיק בשביל לקחת ממנו את הפרס. תזרקו פנימה את הפרקפטו שהוא זרק השנה והרי לכם מועמד בטוח.

מי ייבחר: רוי האלידיי

מנג'ר השנה: גם פה בחירה קשה. קשה להצביע על סיבה טובה לא לבחור כאמור בדאסטי בייקר אחרי שהביא את סינסי לפלייאוף, אבל יש מנג'ר אחד שהצליח להוציא עוד יותר מחבורת שחקנים מוגבלת. מה שבאד בלאק עשה בסן דייגו, קבוצה שרבים חשבו שהיא הגרועה ביותר בליגה, זה לא פחות מנס, ולמרות שבסוף הם לא ייראו פלייאוף, הכבוד עדיין מגיע לו.

מי ייבחר: דאסטי בייקר

רוקי השנה: הפרס הזה היה אמור להיות לג'ייסון הייוארד להפסיד (באנגלית זה נשמע טוב יותר) אבל האמת היא שהוא היה צריך עונה ענקית, מה שלא קרה, כדי להצליח לעבור את הפיצ'ר הצעיר של סט לואיס, ג'יימי גארסיה. עם ERA של 2.7 (רביעי ב-NL), גארסיה היא נקודת אור בולטת ברוטציה, הטובה גם ככה, של הקארדינלס והפרס שלו בזכות.

מי ייבחר: ג'יימי גארסיה.

חידון מספר 203 על ספורט בהודו
החוליגנים (והחוליגניות) באים!