יומן הסופרבול של הפטס (2) – הרומן שלי עם בוסטון

החיבור שלי לקבוצות של בוסטון שני רק לחיבור שלי לעיר הנפלאה הזאת עצמה

אני לא איש שמאמין במיסטיקה או בממבו ג'מבו ניו-אייג'י מסוג זה או אחר. ועדיין, אני רוצה לחשוב שיש סוג של חיבור מיוחד ביני לבין בוסטון העיר והקבוצות שלה. שלא סתם בחרתי לאהוד קבוצה של העיר הזאת כשאני בן עשר, ואחר כך גיליתי שזאת העיר הכי אהובה עליי.

הקבוצה הראשונה שאהדתי מחוץ לישראל, אפילו לפני ליברפול, היתה מבוסטון. העיר הראשונה שבה ביקרתי בחו"ל, בגיל הלא ממש צעיר של 25 (כן, התחלתי מאוחר. אבל אפשר לומר שבהחלט עשיתי השלמות מאז) היתה – בוסטון.

זה יצא ככה במקרה, נסיעת עסקים מהעבודה אבל התאהבתי בה מהרגע הראשון. בדיוק כמו שהתאהבתי בקבוצות של בוסטון.

התאהבתי בלארי בירד, בדיוק כמו שאהבה ראשונה, של גיל הנעורים, אמורה להיות. עם כל הלב. כמו שילד בגיל ההתבגרות מצייר לבבות במחברת, אני כתבתי הרכבים של הסלטיקס. כמו שילד מתבגר שולח מכתבי אהבה, אני תליתי פוסטרים על הקירות של לארי לג'נד. זאת היתה אהבה ממבט ראשון שלא ממש ברור מה היו השורשים שלה, אבל כמו כל אהבה כזאת – היא מהסוג שאתה אף פעם לא שוכח ותישאר איתך תמיד.

ההתאהבויות המאוחרות בקבוצות של בוסטון היו כבר בוגרות הרבה יותר. זה לא שהן באו מסיבות רציונליות יותר, אבל הן היו שפויות יותר. לא תליתי פוסטרים על הקירות, לא השתוללתי יותר מדי. וכמו אהבות בוגרות, הם גם שברו לי את הלב מחדש לא פעם.

אבל זה מה שיפה בספורט, שאתה יכול להיות מאוהב בכמה קבוצות במקביל. בדיוק כמו שאתה יכול לאהוב כמה ערים במקביל.

אחרי בוסטון יצא לי להיות כבר בלא מעט ערים. גרתי בפיניקס במשך שנה (ואולי אני גם אדבר עליה בפרק מאוחר יותר של הרומן) ולמרות שאפשר להעביר תקופת חיים שלמה בלי לבקר בה ועדיין לא להפסיד כלום, היא עדיין אחת מהערים שאני הכי אוהב. הייתי בניו יורק כמה פעמים ואולי לא הייתי רוצה לגור בה, אבל זה מסוג המקומות שאני מרגיש שאף פעם לא אמצה אותו. סן פרנסיסקו היא נפלאה, סן דייגו נהדרת וגם סיאטל היא מסוג הערים שאפילו מזג האוויר הקודר לא יצליח להפוך לגרועה. למעשה, אולי הוא אפילו תורם לקסם שלה. וזה לפני שאני מדבר על הערים האירופאיות או אפילו ריו, ששבתה את לבי.

ועדיין, בוסטון, כמו אהבה ראשונה, היא המועדפת עליי. אם ייתנו לי אופציה לגור בעיר אחת באמריקה – זאת תהיה היא. עם מזג האוויר הנוראי בחורף והכל.

קשה להסביר למי שלא היה את הקסם של בוסטון ואת הסיבה שברגע שהגלגלים של המטוס נגעו בקרקע הרגשתי שפשוט בחרתי נכון כשהלכתי על הקבוצות שלה. היא אירופאית יותר מכל הערים האמריקאיות האחרות, אך יחד עם זאת אמריקאית להפליא. היא מלאה בקמפוסים אוניברסיטאים ושוקקת חיים צעירים אבל גם עמוסת היסטוריה עתיקה (יחסית לארה"ב, כמובן, שם 300 שנה זה עתיק). יש לה דאון טאון עם מגדלים גבוהים, אבל כנסיות עתיקות משתקפות בהם. יש בה אזרחים מתוחכמים ושיקים וגם רדנקים איריים. הצבעים שלה בשלכת מהממים והצ'ארלס שחוצה אותה רק גורם לך לרצות לרוץ לידו.

מבחינתי, לפחות, זאת עיר מושלמת.

10931285_10153083555644455_7006627530801148965_n

אחד הדברים שאי אפשר לקחת מבוסטון, זה את האהבה שלה לספורט. אני לא חושב שראיתי עיר שכל כך אוהבת את הקבוצות שלה ואת הספורטאים שלה.

קשה להסתובב בבוסטון מטר אחד בלי לראות מישהו עם כובע רד סוקס או חולצת סלטיקס. זאת עיר שיודעת להאליל ספורטאים – אבל גם להשפיל אותם עד עפר.

רק תסתכלו כמה ספורטאים גדולים עברו דרך העיר הזאת, למרות שיש בה הרבה פחות קבוצות מקצועניות מאשר בניו יורק או אפילו לוס אנג'לס. בובי אור וביל ראסל. לארי בירד, מקהייל, פאריש. רג'י לואיס ז"ל ופול פירס. קווין גארנט ופדרו מרטינז. קורט שילינג וטד וויליאמס. האבליצ'ק ויאז. דיוויד אורטיז ומני רמירז וגם בייב רות וסיי יאנג ורוג'ר קלמנס. וכמובן, טום בריידי. ואלו רק חלק מהשמות.

אבל היא גם ידעה לדרוך עליהם עד עפר. היא לעסה את ביל באקנר וירקה אותו. היא הפכה את גריידי ליטל לבדיחה. היא הצליחה להפוך שלוש שנים לא רעות בכלל של פיט קארול למשהו שצריך להתבייש בו. ריק פיטינו נמלט ממנה כל עוד נפשו בו.

רק תראו איזה קבוצות גדולות עברו בעיר הזאת. הסלטיקס של ראסל שהיו השושלת הראשונה ב-NBA, כזאת שאין כדוגמתה. הסלטיקס של 84-86, כשהאחרונים נחשבים עדיין לדעתי לקבוצת הכדורסל הכי גדולה שנראתה אי פעם (ולא, לא נפתח את הויכוח). הפטריוטס של 2003-2004, השושלת האמיתית היחידה של עידן תקרת השכר, קבוצה שקבעה את שיא הניצחונות הרצופים. הרד סוקס של 2004, שהצליחו לחזור מפיגור 3-0 בגמר ה-ALCS מול היאנקיז – הקבוצה היחידה שעשתה זאת אי פעם. אפילו ההייל מארי הכי מפורסם בהיסטוריה הגיע מבוסטון, עם דאג פלוטי וההייל מארי שלו במדי בוסטון קולג'. כמות ההצלחה הספורטיבית של העיר הזאת, כמו גם כמות האכזבות הספורטיביות, היא פשוט בלתי נתפסת.

אם אתה מצליח בבוסטון, אתה תהפוך לאליל. אם אתה נכשל שם – כדאי לך לא להתקרב אלינו יותר.

כן, קצת כמו אוהדי ספורט טיפוסיים, כאלו שהופכים את הזכיה לדבר היחיד שחשוב.

יאללה, טום, תביע עוד גביע לאוסף!

***

ומכיוון שלדה-באזר יש צעצוע חדש, לא יכולתי להתאפק מלהשתמש בו. קדימה להצביע:

[interaction id="54c68c6fcd7e120f0d08f5f2"]
יומן הסופרבול של הפטס (1) - מתחילים!
יומן הסופרבול של הפטס (3) - סיפורי סופרבול

62 Comments

אלון 26 בינואר 2015

אפילו אני מודה שבוסטון זה מקום מצוין לגור בו אבל אני בטח אשנה את דעתי עוד 4 שעות שהסופה תתחיל.

southport 26 בינואר 2015

אריאל תמסור לאשתך שהיא גרמה לי משבר נישואין חמור!

גם לאשר נסיעה מונדיאל וגם לסופרבול (ועוד בהריון ואחרי לידה)??

סיפרתי את זה לאישתי והיא הסכימה לאשר לי להמשיך לקרוא את הפוסטים שלך למרות שזה מביא לי כל מיני רעיונות אסורים לראש :-)

תהנה!!

נ.ב הייתי בפעם הראשונה באיזור בוסטון לפני שנה (concord) ומסכים לגבי האירופיות הכי אמריקאית שיש וגם קצת מצחיק שכל דבר קטן הם הופכים להיסטורי מחוסר שנים של היסטוריה

אריאל גרייזס 27 בינואר 2015

אתה יודע איך כולם אומרים שהאשה שלהם הכי טובה וזה? אז זה טוב ויפה, אבל שלי באמת הכי טובה

matipool 27 בינואר 2015

אם אני זוכר נכון , גם ביקור באנפילד במהלך העונה שעברה ..
לא ייאמן . תבלה ושיהיה לך בכיף .

אריאל גרייזס 27 בינואר 2015

זה היה עם האשה, לא נחשב :-)

רועי פ 26 בינואר 2015

אגב, הבוסטון גלוב עשה פעם סקר על מי הספורטאי הגדול בהסטוריה של בוסטון – בובי אור.
ישנה תמונה מאד מפורסמת מהכתבה שעשיתי עליו בוואלה! של שער הנצחון שלו שהביא אליפות אחרי תקופה מאד ארוכה.
http://sports.walla.co.il/item/1216898

Kilay 27 בינואר 2015

להשוות את בוסטון לניו יורק זה כמו להשוות את פתח תקווה לתל אביב… בוסטון זה הבית שחי של ניוי יורק, אתה ילד אריאל. י ל ד

אריאל גרייזס 27 בינואר 2015

אם זה מה שהבנת מהפוסט, השוואה בין בוסטון לניו יורק, אז כנראה שבאמת לא השקעת בלקרוא אותו

7even 27 בינואר 2015

לפחות בבוסטון יש חנייה…

יריב 27 בינואר 2015

בין הספורטאים שבוסטון דרכה עליהם עד עפר הייתי מונה גם את ראסל, הייתה סיבה שהוא תיאר את העיר כ "flea market of racism"

גלן 27 בינואר 2015

אני לא אוהב את בוסטון. חוץ מגאז של החברה מבארקלי ולקחת את הבנות באחד הברווזים הממונעים על הצ'ארלס היא לא עושה לי כלום.
טוב בעצם גם פנווי, מודה עושה לי את זה. אבל לא הגארדן הנוכחי או ג'ילט.
והיהירות של האיסט קוסט הורגת אותי. מילא הרווארד שם מגדלים אותם ככה אבל "הנפלים" או סתם אלו שזלגו ל BU או טאפט גם כן?

ויש שתי ערים לפחות שאובססית הספורט שראיתי הרבה יותר חזקה. אולי גם כי אני אוהב אגרוף.
דטרויט ושיקאגו! ככל שהם גם כושלות יותר בספורט ככה האובססיה גדלה. ולכלוך אחרון, האוהדים של הפטריוטס ברכבת לפוקסבורו וחזרה הכי משעממים שיש. אוהדים בלי עומק. ככה זה שיש לך קבוצה צעירה בת 50 ומשהו שנים.

אריאל גרייזס 27 בינואר 2015

דטרויט ושיקגו האמת לא יצא לי לראות, שיקגו בהחלט ברשימה (דטרויט לא נראית לי ממש מעניינת). כן, האוהדים של הפטס משעממים למדי, אבל אוהדי הבייסבול והכדורסל שם הם אדירים

7even 27 בינואר 2015

דטרויט? אה?
אולי אתה מכיר את העיר טוב ממני אבל אני רואה המון NBA,
והקבוצה הזו בשנים האחרונות במשחקי בית בפאלאס…זה פשוט מביך
יציעים על יציעים, למעלה ולמטה, פשוט ריקים. מרגיש כמו משחק ליגה א' בישראל,
אלא אם מגיע איזה לברון ג'יימס או איזה בלייק גריפין אז עושים טובה ומגיעים עוד איזה אלף איש.

זה די סותר את התיאוריה שלך על כישלון שם…

גלן 27 בינואר 2015

כל נבא שראיתי הכל ריק דיי ריק חוץ מפליאוף.
אולי באמת הבולס לא. ממוצע האוהדים בהוקי גדול מבכדורסל. אני סובל נורא שהקרובים שלי רוצים ללכת לשם.
מחלקים פה כרטיסים חינם. זה גם בעיה שזה בשכונות הצפוניות.
אבל הוקי, פוטבול עם כל הלוזריות והטייגרס. אלא קודש הקודשים . יש פעילות אוהדים ליד הטייגרס סטדייום הישן כמו היה עדיין פעיל. ועוד לא דברנו על אגרוף….. תשוקה כזאת קשה למצוא.

Amir A 27 בינואר 2015

דטרויט עדיין קיימת? חשבתי שסגרו את העיר והחזירו את המפתחות.

7even 27 בינואר 2015

לדעתי העיר שסבלה הכי הרבה בארה"ב מהמשבר הכלכלי ב 2008.
פשוט פירק לה את הצורה…

Amir A 27 בינואר 2015

מה שפירק לדטרויט את הצורה זה שילוב בין תעשיית רכב יהירה שהתעלמה מכוחות שוק ומרצון הצרכנים, ועדי עובדים חזקים מדי שחשבו שהם יכולים להשיג את כל מה שהם רוצים בלי מחיר ופוליטיקה מקומית מושחתת. העיר היתה מתרסקת עם 2008 או בלי 2008.

גלן 27 בינואר 2015

נכון. קוואמי יצא כאילו מהסמוייה. מגה שחיתות. 2008 רק דחיפה קלה

7even 27 בינואר 2015

גלן, לדעתי אתה טועה. ה NBA ממש לא ריק.
הנה בשלפ קבוצות שממלאות תמידית את האיצטדיון (גם בכשלונות):
קליבלנד, ג"ס, הספרס, לוס אנג'לס(שתיהן), בוסטון, הניקס, טורונטו, פורטלנד, יוטה.
יש עוד כמה…

גלן 27 בינואר 2015

SEVEN- אתה טועה קצת לגבי הכלכלה. דטרויט הייתה בכזה מצב גרוע לפני 2008 וכולה קיבלה עוד דחיפה קלה. ספורי השחיתות שם הופכים סדרה כמו הסמוייה לסיפורי ילדים. רק על הפרויקט של המנהרה לקנדה אנשים גזרו מיליונים עם ראש עיר הזוי בן 20 ומשהו עם השם הקלאסי Kwame.
אבל אני אוהב את דטרויט מאד למרות שהיא מקרה דיי אבוד. סיור קצר שם מסביר למה העיר הזאת הייתה כל כך יפה וקולית פעם. ממוטאון לקארל קרייג- אין על המוזיקה של דטרויט!

לגבי NBA,- הייתי במשחקים של הניקס שהכרוז אומר FULL HOUSE וחצי אולם ריק. אני קצת מוטה כי NBA זה לא כוס התה לי אבל אני לא חושב שבמהלך העונה הסדירה כלם ממלאים. אני לא אוהב את הפלאס, לא את אזור אוברן הילס וזה גם מרגיש לי הרבה פחות דטרויט מדטרויט. אבל תחשבו איזה יופי כשאנשים הולכים ממשחק ליונס – סיהוקס ברגל בדאונטאון וואחרי חמש דקות (וכוס בירה) הם רואים את הגיאנטס מאכילים חצץ את הטייגרס בסדרה העולמית – איפה יש דבר כזה באמריקה?

7even 28 בינואר 2015

אהבתי את התיאור:)
האמת שבנוגע למשבר אני פשוט זוכר ששמעתי סיפורי זוועה מדטרויט לגבי אנשים שנשארו בלי עבודה, בית, וואטאבר. קשה לעכל.
לא ממש ידעתי על היסטוריית השחיתות בעהף הרכב ובאופן כללי בעיר. תודה שהארת את עיניי.

shohat 27 בינואר 2015

פוסט יפה אריאל. גם לי יש חיבה מיוחדת לבוסטון (בלי קשר לקבוצות הספורט שלה).
תוספות: Clam chowder, המיתולוגיות של מרתון בוסטון (יש מהירים ממנו אבל אין כמוהו) ו – Sweet Caroline בפנוויי.

תהנה בספורבול!

עמי ג 27 בינואר 2015

עוד תוספות והמלצות:
פרידום טרייל
בוסטון אקווריום
ליגל סי פוד
סמואל אדאמס (הבירה)
לובסטר קייק
ומי שמגיע לסביבה – מומלץ לקפוץ לפליימות רוק, לראות את השחזור של המייפלאואר ושחזור של מושבה בריטית וכפר אינדיאני מהמאה ה-17
ולמתקדמים יותר שרוצים קצת אטרקציות מחוץ לעיר – סאלם (העיר שבה התחולל ציד המכשפות), וסטרברידג' (מזרחה על כביש 93)

iverson 27 בינואר 2015

היי אריאל, אם כבר העלת את הנושא אז אשמח להמלצה או שתיים – אני אהיה בבוסטון לראשונה בחיי בתחילת מאי
אני חולה פוטבול אבל בייסבול הרבה פחות, האם מומלץ ללכת למשחק של הרדסוקס בכל מקרה ?
אני מניח שהסלטיקס כבר לא יהיו רלבנטים במאי

אריאל גרייזס 27 בינואר 2015

לדעתי שווה. פנווי הוא חוויה, גם אם אתה לא חובב בייסבול. זה האיצטדיון בייסבול הכי זקן באמריקה והוא מאוד מאוד מיוחד. כמובן, בייסבול זה לא כמו משחקים אחרים, אין אינטנסיביות של הקהל או משהו, אבל זאת עדיין חוויה. אני גם ממליץ לעשות את הסיור בפנווי שעורכים בו בשעות היום, הרבה מאוד היסטוריה וסיפורים מעניינים.

אדם 27 בינואר 2015

אני חובב ספורט והייתי במשחק בייסבול אחד בחיי בשיי סטדיום. לא אצליח להבין איך זה ספורט. זה משמים ולא הצלחתי למצוא שום ערך מוסף בחווית הצפייה באיצטדיון.

שי ל 28 בינואר 2015

בייסבול זה משחק. זה לא ספורט, אבל לדעתי נחמד לצפות בו.

סאמיר זאמפיר 27 בינואר 2015

פוטבול ברביקיו ומגפיים עושים בטקסס

ולברנדן בראוונר היקר,
מעריך את פועלך ואת כל השנים. ושאתה אמיתי ומתחרה ורוצה לנצח ושחקן טוב. אני גם בטוח שהתבאסת שלא שיחקת בפלייאוף. ובסופרבול. קיבלת טבעת אבל אובמה לא הזכיר אותך. לא קיבלת קרדיט פומבי כחבר הליגיון.
אז אני יודע שוויד גדל על העצים בוושינגטון. אבל ילד,אתה תחת חוזה. העוול שעשית (ווולטר ת'רמונד) היה עלינו. כי אתה חסר אחריות, והל איי דונט גיב אה פאק, נכון?
מזל שקרול יודע לקחת מגני פינה בדראפט והנחית לנו את מקסוול משמיים. כן, מקסוול זה שחטף כדור משמעותי לרודג'רס לפני שבועיים. אז לפני שאתה מדבר על שרמן ובטח על ארל תומאס, תסתכל על עצמך.
ואם זה ניסיון לקבל איזה זרקור בודד או ליצור תגובות נגד- כנראה שלא היית חלק מהם מלכתחילה.

7even 27 בינואר 2015

כרגיל, מצויין(חוץ מאשר כשאתה נכנס לענייני פוליטיקה).
לטעמי הסקר מיותר, לא כסקר, אלא העובדה של-90% מהאנשים מחוץ לארה"ב יש היכרות עם לארי בירד, עוד 10% עם ראסל, עוד 8% עם בריידי,
והשאר לא ממש אומר הרבה לכל מי שלא בוסטונאי או לא מכיר לעומק עמקה של תרבות הספורט האמריקאית(הרוב המוחלט מחוץ לאמריקה).

הגדולה של לארי היתה היכולת שלו להיות אדם לבן בליגה של שחורים שלא צריך אתלטיות אלא חכמת משחק בלבד(וטראש טוק מטורף) כדי להביס את כולם.

בכל מקרה – לא הייתי מעולם בבוסטון, אבל יש לה אולם כדורסל מדהים.
מספרים של שחקני NBA שקראתי בעבר הבוסטון גארדן היה האולם שהכי לא היית רוצה להגיע אליו בפלייאוף,
וגם היום ה TD Garden הוא אולם ביתי של ממש.

הפטס הם הפטס

ובייסבול מעולם לא דיבר אליי

matipool 27 בינואר 2015

גם אני התאהבתי בלארי ובסלטיקס כשהוא הגיע לשם . הייתי כבר בן 14-15 ואחרי לא מעט שנות אהדה לליברפול .
הפועל כפ"ס , ליברפול והסלטיקס היו הקבוצות שלי ( בדיוק כמוך ) .
לצערי , מעולם לא הייתי בבוסטון ואני גם לא ממש בענייני פוטבול ובייסבול אבל תמיד נטיית הלב היא לקבוצות של בוסטון .

ניינר 27 בינואר 2015

אמנם פריסקו זו העיר שלי אבל אני מת על בוסטון שבעיני היא ה-עיר בחוף המזרחי והיא ללא ספק עיר ספורט ברמה הכי גבוהה שיש

אודי 27 בינואר 2015

מה חושבים בבוסטון על Locker room assistants?

אריאל גרייזס 27 בינואר 2015

גמרנו לדבר על הנושא עד אחרי הסופרבול

אודי 27 בינואר 2015

מיישר קו עם המאמן. רעיון חכם. הייתי בבוסטון פעמיים האמת, כילד. מוזיאונים טובים ויש מעין אווירה חכמה באוויר. אולי כי אימא שלי כל הזמן חפרה לי על האונברסיטאות שיש שם ואיפה היא חולמת שאני אלמד יום אחד.

אריאל גרייזס 27 בינואר 2015

לי תמיד היה חלום לעשות דוקטורנט ב-MIT. זה כבר לא יקרה, אבל פוסט-דוק, לך תדע…

גלן 27 בינואר 2015

יש בלבול בין רמת ספורט לאווירת ספורט. יש ערים שבסיור תיירים מראים איפה ג'והן קרי מתגורר ויש שמראים איפה ג'ו לואיס השתין.

אריאל גרייזס 27 בינואר 2015

לי אף אחד לא הראה איפה ג'ון קרי גר. כן אני יודע איפה פול ריבר נולד, השתין, נקבר ועשה את הילדים שלו..
לא יודע, הייתי בבוסטון כמה פעמים ובכל פעם אי אפשר היה לפספס את אווירת הספורט. יום של משחק של הרד סוקס בעיר הוא מטורף

גלן 27 בינואר 2015

לפני כמה שנים כמעט עברתי לבוסטון. למרות שהכל היה נראה גדול ההצעה דווקא לא ו חטפתי רגלים קרות. עיר יקרה.
כמו שזה נראה עכשיו אני אולי אצטער על זה. לקראת סוף השנה אני עובר לברמינגהם,
אלבאמה. הכסף מדבר.

אריאל גרייזס 27 בינואר 2015

אללה יסתור, ברמינגהאם אלבאמה? זה למות בעודך חי, לא?
זאת באמת עיר יקרה. כל עיר טובה היא יקרה, ככה זה עובד

גלן 27 בינואר 2015

כן. זה אפילו לא סטיבן. זה הקבוצה הזאת שתמיד חוטפת 40 נקודות הפרש בשבוע הראשון מ lsu או קבוצת sec אחרת.

גלן 27 בינואר 2015

לא סייבן

Amir A 27 בינואר 2015

ברמינגהאם אלבאמה? מותר ליהודים להיכנס לשם? ומה לגבי גורג' וואלאס, רוחו עדיין שורה על העיר? איש אמיץ אתה.

יהודה 27 בינואר 2015

כאחד שגר גם בבוסטון לשנה וגם באלבמה ובעוד הרבה מקומות מעדיף את אלבמה אחת הערים הזולות היפות והכיפיות ביותר בארהב

גלן 27 בינואר 2015

ראש העיר שחור. יש שם דברים טובים והחיים כנראה לא רעים מדי כמו ברוב אמריקה כשאתה לבן ועמיד. הפוטבול מקרטע (נדמה לי שלפני סגירה) ויש להם מינוס גדול בהרבה בשבילי (קב' הבייסבול מיינור שם נקשרת לקבוצת הבייסבול השנייה הכי שנואה עלי ביקום – הוייט סוקס).
המשכורת ההתחלתית שמוצעת לי שם היא ללא פרופורציה להצעות אחרות (ומאז אובמהקר אי וודאות כזאת היא חלק מחיינו המקצועיים) ויש שם גם עניין מקצועי עבורי. בחשבון של בנות שגדלות ואיתן מחשבות הקולג', אז כסף הוא לא משהו שאפשר לזלזל בו.
בכל מקרה שהייתי שם 4 ימים בערך. זה לא "בלש אמיתי". את זה משאירים ללואיזיאנה.

יהודה 27 בינואר 2015

יש שם אוכלוסיה לבנה מאוד עשירה ואיכותית. ממליץ לך ללכת לסאמיט אחד הקניונים המהממים שראיתי בארצות הברית ובכללי ממש ממש כיף שם לראות משחק פוטבול בבר מקומי לפעמים יותר מרגש מלהיות באיצטדיון.

Amir A 27 בינואר 2015

כן, העלות של הקולג' היא באמת שיקול שאי אפשר להתעלם ממנו. אצלנו האסטרטגיה היא למכור 3 כליות כדי לממן שלושה ילדים, ואת הכליה הרביעית לחבר כך ששנינו נחיה עליה.

Yinon Yavor 27 בינואר 2015

להיות עמיד זה בטח חשוב שם… אולי גם אמיד. (-:
בהצלחה!!!

southport 27 בינואר 2015

חבר אמריקאי שאל אותי מאיפה דוד (האנגלי) שלי, עניתי ברמינגהאם. והוא שאל בשיא הרצינות איך הוא הגיע לאלבמה?

אודי 27 בינואר 2015

יש לך אנטי קשה לבוסטון עושה רושם

גלן 27 בינואר 2015

חלילה. הג'אז בברקלי מצויין. הם עושים ליאנקיז רע אז זה טוב. אפילו סם אדאמס חביב עליי. ובריידי כמובן.

אלון 27 בינואר 2015

אני כנראה היחיד פה שגר בבוסטון. כזאת כמות של שלג שיש עכשיו בחוץ עושה לי חשק לברוח לכל מקום, אפילו לאלבמה (או צפון קרוליינה ).

יהודה 27 בינואר 2015

חחח רק לא צפון קרוליינה אם כי המועדוני חשפנות (שזה גם סוג של ספורט :-) ) שם מהטובים בארהב

גלן 27 בינואר 2015

כמה אינצ'ים?

Amir A 27 בינואר 2015

אצלנו יש כרגע סדר גודל של 8-10 אינצ'ים. כלום לעומת הסופה שהיתה לפני שנתיים, שם התאספו לי בחצר 40 אינץ'.

אלון 27 בינואר 2015

זה לא מישיגן אבל הרבה. הוצאתי את הכלב להשתין והוא טבע בשלג, השתין על המדרגות המכוסות ודידה הביתה.
אין כמו צפון קרוליינה אבל מה אני מבין הייתי רואה כדורסל במקום ללכת למועדוני חשפנות.

אריאל גרייזס 27 בינואר 2015

זהו, סיימת עם דיוק?

אלון 27 בינואר 2015

כן, אני בגלות בבוסטון. לפחות נשארתי ב ACC מרקט…

אריאל גרייזס 28 בינואר 2015

בBC? איך לא אמרת, הלכתי לראות שם משחק בתחילת העונה

אלון 28 בינואר 2015

אנחנו רק גרים ועובדים פה בלי קשר לאף אוניברסיטה. משום מה יש לי הרגשה שעוד תגיע לעיר.

Yinon Yavor 27 בינואר 2015

Boston is a great city to visit and travel, I really enjoyed it, and even a better city to hate their sports teams. I still remember that great feeling after beating the Bruins in game 7 last year, in Boston

טל 27 בינואר 2015

עיר מדהימה עם קבוצות ספורט נפלאות ובלתי נסבלות בעליל.
בכל ענף ספורט נצחון על אחת הקבוצות הללו הוא שמחה גדולה.
ההכרעה בסופרבול הקרוב קשה – זו נבלה וזו טרפה.
ולארי- אין כמו לארי ( מציע להוציא את בריידי השקרן מהרשימה)

D! פה 27 בינואר 2015

אריאל, לפחות היום אני מקווה שאתה בהפסקה מהפוטבול לטובת הפוטבול!

Comments closed