יומן הסופרבול של הפטס (3) – סיפורי סופרבול

הסופרבול הפך לכזה אירוע גלובלי, שכבר אין בו מקום לאוהדים. אז הנה כמה סיפורי סופרבול אישיים וקטנים שהם כולם שלי

לפני יומיים בדיוק נערך משחק פוטבול באריזונה שאליו הגיעו לא פחות מ-68 אלף צופים למרות שלמשחק הזה ערך תחרותי אפסי ולמעשה אפשר לקרוא לו משחק פוטבול אך בקושי, כשאף אחת מהקבוצות לא ממש מנסה להפריע לקבוצה השניה.

ועדיין, אלפי אנשים שילמו כסף טוב כדי לבוא לראות את משחק הפרו-בול, אולי המשחק המיותר בתבל. כי זה המצב של הפוטבול באמריקה כרגע. הוא מסוגל להפציץ במחירי כרטיסים, למכור מוצר נחות – ועדיין להיות המצרך הכי לוהט בשוק.

מה שמדהים ב-NFL, זה שמדובר בליגה הכי רווחית בעולם, למרות מספר מינימלי של משחקים, ולמרות שמדובר בליגה שקיימת כמעט רק בתוך גבולות ארה"ב. כן, יש אנשים שרואים פוטבול באירופה, וומבלי מלא מחדש כל פעם שמביאים לשם משחק אפילו של ג'קסונוויל, אבל למרות זאת – בטח בהשוואה לספורט כמו הכדורגל או אפילו ה-NBA – מדובר בענף אמריקאי לחלוטין.

כל זה נכון עד שמגיעים לסופרבול. ברגע שמגיעים למשחק האחרון של העונה, פתאום כולם אמריקאים. ומדובר בתהליך שהולך ותופס תאוצה. אם לפני 10 שנים היית צריך לחפור כדי למצוא מקום שיארח לך מסיבת סופרבול, הרי שהיום יש לך מסיבות כאלו בכל מקום, פאבים בנהריה ובאר שבע, חברות מסחריות שעורכות מסיבות כאלו ואפילו מפלגה אחת שמנצלת את האירוע לקידום עצמי. יש מצב אפילו שידווחו על האירוע בחדשות בלי להתייחס רק למחירי הפרסומות או למופע המחצית (טוב, על מי אני עובד? המדיה הישנה תמיד תפגר מאחורי כולם).

לפעמים, בתור אוהד פוטבול, המשחק הגדול הזה עצמו הופך למאוס עליך. אם הקבוצה שלך שם אז אתה מרגיש שמישהו לקח לך את האירוע הפרטי והכל כך חשוב לך והפך את זה לאיזה הפנינג שלא קשור לכלום ואם הקבוצה שלך לא שם – ובכן, בהחלט יתכן שזה יעניין אותך אפילו פחות משבוע משחקים בעונה הסדירה.

***

אז בגלל שהסופרבול הפך לכזה אירוע גלובלי ומכונן, שכל העולם צופה בו ומדבר עליו, אני אנסה להחזיר אותו לאישי קצת. הנה כמה סיפורי סופרבול קטנים שלי, אתם מוזמנים לשתף את שלכם.

– הסופרבול הראשון שלי הוא זה של 1990. אני חושב. כלומר,לא ראיתי אותו בלייב. אני רק זוכר תקציר של המשחק בערוץ הראשון. ואני זוכר את מונטנה זורק ט"ד אחרי ט"ד. הרבה כאלו. אז אני מניח שזה היה ה-55 נקודות שהוא שם על דנבר, אבל בהחלט יכול להיות שזה סופרבול מוקדם יותר. אבל כל מה שאני זוכר זה את הספירלה המדהימה שהוא שם על הכדור. את הכדור חוצה את השמיים בין המגינים ונוחת ביד של הרסיבר. פעם אחר פעם בהילוך איטי. זה היה קסום.

מצחיק שהתאהבתי בספורט הזה כבר אז, אבל הייתי צריך עוד 10 שנים כדי לחזור אליו ולהתמכר.

montana

– את הסופרבול של 2003 שבו הפטריוטס ניצחו את קרולינה ראיתי על אדמת ארה"ב, באותו מקום שבו אני הולך לראות את הנוכחי – בפיניקס, אריזונה.  ביקשתי מעמית מקומי לעבודה שימליץ לי על מקום לראות את המשחק והוא המליץ לי על פאב שכשהגעתי אליו גיליתי שאמריקאים לא ממש עושים מסיבות סופרבול בפאבים, אלא בבתים פרטיים. בקיצור, הפאב היה חצי ריק. למזלי, במטוס פגשתי חבר ישראלי שטס גם הוא לפיניקס והוא הצטרף אליי לפאב לראות את המשחק איתי.

אני לא יודע כמה אתם זוכרים את המשחק הזה, אבל למרות התוצאה הסופית המאוד גבוהה, הוא התחיל כמו קרב הגנתי משובח. אני חושב שעד שתי דקות למחצית אף אחת מהקבוצות לא שמה נקודות בכלל. בסוף, כשהפטריוטס הצליחו להכניס את הט"ד הראשון, כל כך שמחתי שבזינוק שלי העפתי את המשקפיים על הרצפה. למזלי, הם לא נשברו, זה קרה לי כמה סופרבולים אחר כך, כשהחלטתי לצאת לשחק טאקל פוטבול עם חברים בהפסקת המחצית.

– שנה אחר כך, כשהפטריוטס ניצחו עוד פעם, לא הייתי בבית. הייתי במילואים. עשינו קו איפשהו (אני חושב בעזה, אבל תהרגו אותי אם אני זוכר) והיינו אמורים להשתחרר ביום ראשון – רק שמישהו אובר חוכם בצבא חשב שזה יהיה רעיון חכם לקחת אותנו לעשות אימון של יום איפשהו בבקעה. התחנונים שלי להשתחרר נפלו על אוזניים ערלות וכל מה שנשאר לי זה להשביע בחור שכן קיבל אישר לצאת הביתה ולחזור למחרת שלא יספר לי מי ניצח.

זה היה תרגיל קשה מאוד בהחרשה. זה לא שהרבה עקבו אחרי פוטבול באותם ימים, אבל היה מספיק אחד כדי להרוג את החוויה. ביקשתי מחברתי דאז (היום אשתי) להקליט את זה והתפללתי שאצליח להגיע הביתה בלי לשמוע את התוצאה.

רק מה, כשעלינו על האוטובוס בדרך לשטח, הבחור שיצא הביתה דיבר עם מישהו והייתי בטוח ששמעתי אותו אומר לו את מילת הקוד הנוראית "האיגלס". זהו, ידעתי, הפסדנו.

היום הזה היה אחד הנוראיים שלי ורק חיכיתי שיעבור. אבל אתם יודעים איך זה טנקים (ואם אתם לא, אז שפר עליכם מזלכם). הם נתקעים. הם מצריכים טיפול. בקיצור, הם איכסה.

בערב הגעתי הביתה והתיישבתי מול הטלוויזיה בידיעה שהפסדנו. אשתי אמרה שהיא יודעת כמה נגמר אבל לא תגיד לי. התחלתי לראות את המשחק. התכנון הראשוני שלי היה לראות אותו בשלמותו. עם הפרסומות וההפסקות והכל. אתם יודעים, לחוות סופרבול כמו שצריך. אבל אחרי כמה דקות השתלטה עליי המרה השחורה ורק רציתי שזה כבר ייגמר. אז הרצתי בפרסומות ובהפסקות וברבע האחרון, כשאנחנו מובילים בעשר, כל הזמן תהיתי איך לעזאזל נפסיד את זה. פילי שמו ט"ד באותו דרייב ידוע לשמצה של מקנאב אבל עדיין הובלנו בשלוש, תארו לכם מה היתה רבה הפתעתי לגלות שהאיגלס לא הצליחו להשתלט על האונסייד קיק ושניצחנו את המשחק.

עד היום, למעט הדרייב האחרון, אני לא זוכר כלום מהמשחק הזה. הכל עבר לי בפאסט פורוורד מול העיניים. מה שכן, זה היה הניצחון הכי מפתיע שהיה לי בחיים.

– גם את הסופרבול של 2006 ראיתי באריזונה. אז גרנו שם ושלושה שבועות קודם גררתי את אשתי ונסענו כל הדרך לסן דייגו כדי לראות את הפטס מנצחים את הצ'ארג'רס באחד המשחקים המוזרים והמופלאים שנראו אי פעם. שבוע אחר כך הקולטס החזירו אותנו למציאות ואם אני פוגש בסוף השבוע הזה את קולדוול, טוב, בקיצור – תדעו מאיפה זה הגיע הסיפור בעיתונות על ישראלי שניסה ללכת מכות עם רסיבר ב-NFL לשעבר.

בקיצור, הפטס לא שיחקו בסופרבול אבל זה לא הרתיע אותי מלהציע לחבר ישראלי שעבד איתי שם וגם הוא אוהד פוטבול שרוף שנעשה מסיבת סופרבול לחברים הישראלים. מה רע, חשבתי? נשתה, נאכל, נראה פוטבול עם חברים.

ובכן, רע מאוד. כל פעם שניסיתי לראות את המשחק התיישב לידי איזה מישהו וביקש שאני אסביר לו מחדש את החוקים, ונוסף על כך היה גם משחק גרוע ופייטון מאנינג ניצח. המסקנה – עדיף לשבת בפאב באריזונה לבד מאשר לעשות מסיבה עם חמישים ישראליים.

– הסופרבול של 2007 לא קרה.

– גם לא זה של 2011.

– יום ראשון יהיה לי סיפור חדש לאוסף.

מה סיפור הסופרבול שלכם?

 

יומן דאבל - הוצאת אוויר
לא חמור של אף אחד

49 Comments

צחי 28 בינואר 2015

2007 לא קרה…
רק אני זוכר בדיוק איפה הייתי ובדיוק איך זה הרגיש?
לעזאזל – יש לי זיכרון פיזי של השמיכה שהתעטפתי בה
בכל זאת צבא…

דניאל 28 בינואר 2015

הסופרבול הראשון שלי היה סופרבול 40, סיאטל נגד פיטסבורג. אז עוד לא הכרתי את החוקים או המשחק כמו היום.
אני בטוח שתמצא את העובדה הבאה מעניינת: אחד המהלכים הכי זכורים לי מאותו משחק – ט"ד שבוטל על אופנסיב פאס אינטרפירנס.
http://www.nfl.com/videos/nfl-network-top-ten/0ap2000000113874/Top-Ten-Controversial-Calls-Super-Bowl-XL

אגב, למקרה שהיו לך ספקות
IT WAS AN OPI

אודי 29 בינואר 2015

ומה עם ביג בן? עבר את הקו?

יוסי מהאבטיחים 28 בינואר 2015

המשחק הראשון שראיתי הוא הסופרבול של בפאלו ג'ייאנטס.
כילד המשחק נראה לי מגניב והסמל של בפאלו עוד יותר, אז החלטתי להיות אוהד בילס.
אסור לתת לילדים להחליט על כלום עד גיל 18…

עידו ג. 28 בינואר 2015

עד הסופרבול הזה ראיתי כבר חמישה בשעות נורמליות (3 בשידור החוזר ב-METV ו-2 בשעון ארה"ב) אבל זה היה הראשון אליו קמתי באמצע הלילה. אני די בטוח גם שראיתי אותו לבד וזה כבר היה לפני המון זמן אבל את ההחטאה של נורווד בסוף קשה לשכוח גם אם אתה לא אוהד באפלו.

אדם בן דוד 29 בינואר 2015

אני בכיתי.
ושנה אחר כך שוב
ואז שוב
ושוב
אלוהים כמה שנאתי את טרוי אייקמן.
הבן זונה הזה היה יותר שנוא מאלי דריקס.

עידו ג. 29 בינואר 2015

קשה לי לדמיין משהו קשה יותר ספורטיבית מלהפסיד ארבעה סופרבולים רצופים. אני עוד זוכר איך מכבי הפסידו בגמר גביע אירופה שלוש שנים רצופות כמה שנים קודם וזה פשוט הרג אותי.
כל מה שאני יכול להגיד זה שהקארמה חייבת לעשות את שלה מתישהו, תקווה רק שזה יהיה בקרוב.

אריאל גרייזס 29 בינואר 2015

הקארמה קפאה בדרך לבאפלו..

ק. 29 בינואר 2015

הקארמה ששלחה לשם את רקס ריאן?

אדם בן דוד 29 בינואר 2015

אלוהים שישמור- עד שראינו קצת אור בקצה של המנהרה. העונה הכי טובה שהייתה לנו, רק צריך קווטרבק ביינוני אפילו ואנחנו בפלייאף- הכל שוב מתחיל מהתחלה.
מקווה שנקבל את הריאן של תחילת הקדנציה ולא של השנים האחרונות.

יוסי מהאבטיחים 29 בינואר 2015

זוכר שאמרת שמנואל שווה משהו בתחילת העונה?
לא יאומן כמה שנים לא היה לנו קיובי איכות

אדם בן דוד 1 בפברואר 2015

נו מה אני אעשה? אני גם מאמין בכל פעם שהניקס הולכים להתרומם…
יש קבוצה מעולה. באמת. אין הרבה קבוצות בליגה שהן כל כך מלאות בשחקנים טובים ושיש להן הגנה רצחנית כזאת.
שים אצלנו ק"ב סביר- פאקינג פיצ'פטריק- ואנחנו בפלייאוף.
אתה יודע מה? שים את טיבו ואנחנו בגמר חטיבה.

גיל 28 בינואר 2015

דווקא הרייטינג של הפרובול היה נמוך וירד שנה שנייה ברציפות וגם הרבה מהצופים עזבו מוקדם. זו שנה גרועה מאוד לפוטבול עם כל השערוריות ולדעתי אלו סדקים ראשונים שלא הכל מושלם ולא כל מה שזורקים בטלביזיה שקשור לפוטבול יהיה מפלצת רייטינג (קומביין לשחקנים ותיקים? באמת?).

אני חושב שאת הסופרבול הראשון המלא ראיתי היה זה של מלחמת המפרץ עם סקוט נורווד וכל זה והביצוע המרטיט של וויטני יוסטון. לפני זה ראיתי כל מיני תקצירים שבכולם חזר השם מונטנה.

משה 28 בינואר 2015

1985 – מונטנה נגד מרינו, תקציר בערוץ הראשון (והיחיד ). לא ידעתי שקיים משחק כזה עד אז. אני מודה שלא התאהבתי מיידית, חלק מהמשחקים אפילו גרמו לי לחזור לישון (תודה לכם ביל פארסלס וג׳ף הוסטטלר ) אבל היום אני לגמרי מכור.

מאיר יהב 28 בינואר 2015

הסופרבול הראשון שראיתי בלייב היה של 91. ימי מלחמת המפרץ. אני תלמיד תיכון ואין לימודים אז למה לא לראות את הג׳איינטס זוכים בלומברדי.
אבל הסופרבול שאנצור לנצח היה זה שראיתי בלייב גם בשעה נורמלית.
השנה 1998. דנבר וג׳ון אלווי עושים את כל הדרך מהוויילד קארד ללא יתרון ביתיות (סיימו במאזן 10-6 את העונה ההיא) מול האלופה הגאה מגרין ביי. כולם כולל כולם הימרו על גרין ביי. בווגאס נתנו פלוס 7 לראשי הגבינה , ורק דוד שלי הימר על דנבר. בקטנה 100 דולר. הרווח פי 10.
המשחק היה צמוד ומותח לכל אורכו. עד שהגיע המהלך הזה
http://youtu.be/GCtQUzHLyAs
אני זוכר שהמשפט היחיד שיצא לי מהפה באותה השניה היה ״אלווי לא יורד מהמגרש בלי הלומברדי״.
ודוד שלי? הוא הרוויח 1000 ירוקים.

Amir A 28 בינואר 2015

בסופרבול נגד קרוליינה לראות את בריידי זורק לחטיפה ברדזון ושניה אחר כך לשמוע את אישתי מקללת כמו אחרון הסוורים בנמל ולחשוב שכנראה התחתנתי טוב.
בסופרבול של עונת 2011 לראות את אחמד ברדשו נכנס לאנזון בדקה האחרונה ואחר כך לחשוב איך לעזאזל אפשר לנחם ילד בן 13 שפורץ בבכי תמרורים.

No ONE 28 בינואר 2015

לתת לו קריסטל מת , זה עוזר

גלן 28 בינואר 2015

הסופרבול הראשון שלי היה ניצחון של הריידרס בתחילת שנות ה80. הייתי בשבתון הורים בארה"ב.
הסופרבול שאני הכי זוכר? האמת של 1988 עם הרדסקינס ודאג ויליאמס. קרה משהו טראגי אותו יום שניער את המשפחה שלי ו אני לא לגמרי הבנתי או ידעתי ו הייתי מרוכז בלהשאר ער ל metv. משהו שלא ממש נעלם עד לפטירתו של אבי לפני 4 שנים. זה גרם לי לפחות לכמה שנים להתנער מפוטבול. עדיין הסופרבול בשבילי הוא ארוע נוסף, לא חגיגה וכן לא מעט כאלו ראיתי בברים והעדפתי לזנוח מסיבות.

רועי פ 28 בינואר 2015

ללא ספק 1998.
הראשון שראיתי היה 1985, מונטנה קוטש את מרינו, אבל המשחק שלי כמובן 1998, הראשון של אלוויי, עם ההליקופטר המפורסם ועם אחת מהתקפות הריצה הגדולות בהסטוריה, עם TD וקו קדמי נפלא.

Kirma Der Faux 28 בינואר 2015

אני חושב שהראשונים שראיתי לייב היו שתי הזכיות של אלוויי וטרל דייויס.
לא זוכר את המשחקים, רק את המהלך שדייויס עלה בשביל פליי אקשן למרות שסבל ממיגרנה ולא היה לו מושג איפה הוא נמצא.
מצאתי כתבה על הקטע הזה באתר של הNFL
http://www.nfl.com/videos/nfl-films-presents/09000d5d810a5972/Top-Ten-Gutsiest-Performances-Terrell-Davis

עידו ג. 28 בינואר 2015

אריאל שכנעת אותי לכתוב פוסט על הסופרבול של הקארדס אבל חוץ ממנו היה עוד סופרבול שתמיד ייזכר אצלי בראש כטוב ביותר.
אני לא סובל מסיבות סופרבול ובדרך כלל אני רואה את המשחק בבית עם האחים ועוד חבר או שניים. הפעם היחידה שיצאתי לראות בשדות זרים הייתה בשנת 2000. הייתי בסוף תואר ראשון וקבעתי עם חלק מהחברה איתם שיחקתי פוטבול בביתו של אחד מהם. שנינו למדנו בטכניון וגרנו בסמוך אז נראה לי הגיוני לעבור את המרחק ברגל. רק שלא לקחתי בחשבון שאני אתפוס שפעת יום לפני ושכל אחד גר בקצה אחר. בקיצור זה יצא קצת יותר מחצי שעה הליכה עם 39 מעלות חום כך שהגעתי די אפוף לתחילת המשחק.
הסיפור של הראמס באותה עונה מאד תפס אותי הרבה בזכות קורט וורנר אבל לא מעט גם בגלל מראשל-מארשל-מארשל כך שמאד רציתי שסט לואיס ינצחו. ההתחלה לא נראתה מבטיחה מבחינת העניין כשהראמס קפצו לייתרון גדול אחרי המחצית אבל אז הגיע הקאמבק של הטייטנס ואז המסירה של וורנר לטאצ'דאון המנצח של ברוס. אבל יותר מהכל אי אפשר לשכוח את הדרייב האחרון של טנסי כשדייסון תופס את הכדור ונעצר על קו היאד של הראמס כשהזמן על השעון נגמר. משחק של אינצ'ים כבר אמרנו?
בדרך חזרה הבייתה כבר שכחתי שאני חולה. היא גם נראתה פתאום הרבה יותר קצרה.

בני 28 בינואר 2015

האמת שכל סופרבול עם קורט וורנר היה קלאסיקה, רק על זה מגיע לו להיות 1st ballot HOF. הסופרבול מול הסטילרז היה אחד מהסיומים האזכריים ביותר לסיפור מהאגדות. האמת שעד שהוא הגיע כל סופרבול שראיתי היה די משעמם (הס"ב הראשון שראיתי היה ב94 בשחזור של הקאובויז והבילז) חוץ משל אלווי-פארב.

אריאל גרייזס 29 בינואר 2015

אני חושב שזה חלק ממה שהפך את הסופרבול בשנים האחרונות לכזה אירוע – העובדה שיש הרבה יותר משחקים צמודים מפעם. עד 99, היה לנו את המשחק של הבילס, ניצחון צמוד אחד של הניינרס וזהו בערך. מאז היה לנו את 99, 2001, 2003, 2007, 2009, 2010, 2011, 2012. כמעט כל שנה יש לנו משחק שמוכרע בדקות האחרונות. שנה שעברה היה בלו אאוט אז זה מבטיח משחק צמוד השנה, לא?

עידו ג. 29 בינואר 2015

אני מאד מקווה שנקל משחק צמוד אבל יש לי הרגשה שהפרשה הזו משפיעה על הפאטריוטס הרבה יותר ממה שהם מוכנים להודות. יש לי הרגשה מאד רעה שנראה משהו דומה לשנה שעברה.

אריאל גרייזס 29 בינואר 2015

גם אני חושש ככה. אבל אם יש מישהו שמסוגל להוציא את המיטב מהקבוצה שלו אחרי פרשה כזאת, זה בליצ'ק. כרגע כל הדיבורים על זה קצת נרגעו, נקווה שהם יצליחו להתרכז

עידו ג. 29 בינואר 2015

קודם כל זו פעם ראשונה שאני רואה שמשהו מצליח להוציא גם את בליצ'ק משיווי המשקל האנטיפטי שלו. חוץ מזה הדיבורים לא נרגעו פשוט כולם משחקים בנדמה לי ומתעלמים עד אחרי הספרבול כי יודעים שלא תתקבל החלטה לפני. אחרי המשחק האש תתחדש והלהבות יהיו גבוהות בהרבה.
לי זה נראה שהפאטס מנסים לשדר "עסקים כרגיל" בצורה קצת מאולצת ולהגיע מוטרדים מנטלית מול הקבוצה כמו סיאטל זה פשוט מתכון לאסון. מהבחינה הזו זה יהיה עצוב משני הכיוונים אם לא נקבל משחק מרתק כי גם לסיאטל יצמידו כוכבית קטנה ליד הניצחון. אני לא מוציא מכלל אפשרות שזה יביא יגם להתפוצצות חיובית אצל ניו אינגלנד שתגרום למשחק להיות חד צדדי בכיווון השני אבל זה נראה לי הרבה פחות סביר.

בובו 28 בינואר 2015

הראשון שלי הוא טייטנס-ראמס 1999 וראיתי לבד בבית . ולמעט "תפיסת הקסדה" הוא הכי משוגע שראיתי בזכות "התיקל". להיות כל כך קרוב… מדהים איך כולם זוכרים את טיירי ואני אפילו זוכר שהרסיבר של הטייטנס היה דייסון אבל אין לי מושג מי עשה את "התיקול". את "תפיסת הקסדה" ראיתי בפאב ירושלמי מלא אמריקאים (הידועים בכינוי "ג'ושים"). הקהל היה די מחולק בין הקבוצות ונתן אווירת סופרבול אמיתית.

עידו ג. 28 בינואר 2015

וואלה אתה צודק, זה ממש מוזר שלא כל כך זוכרים מי עשה את התיקול (גם אני לא זכרתי).
השם הוא מייק ג'ונס (אולי בגלל שזם שם קצת סתמי?).

ניתאי 28 בינואר 2015

להגיד על 2007 שלא קרה זה לקחת מדודי כמה מרגעי השיא של חייו (והטראומות של האחרים)

אלון 29 בינואר 2015

מאוד מזדהה עם הקושי לראות משחק עם ישראלים שלא מבינים כלום בפוטבול. הייתי במסיבה כזאת לפני שנתיים וחזרתי מותש מרוב הסברים לשאלות מפגרות. השאלה המפגרת ביותר היתה למה בהחזרת בעיטות המחזיר לא מוסר. היו גם יציאות שאם השחקנים היו קשוחים כמו ברגבי אז לא היו צריכים קסדות ומגינים.

אדם 29 בינואר 2015

אולי אם לא היית מגיע בגישה מתנשאת שבה לשאול למה המחזיר לא מוסר נחשבת שאלה מפגרת, לא היית מותש.

אלון 29 בינואר 2015

נדבר אחרי שתראה כדורגל עם אנשים שישאלו אותך למה רק לשוער מותר לגעת בכדור עם הידיים.

אדם 29 בינואר 2015

עשיתי גם את זה וגם את זה. אנים צריכים ללמוד איכשהו, לשאול זו הדרך הכי קלה. עדיף להסתכל על זה בתור חינוך במקום להתעצבן

נדב 29 בינואר 2015

עוקב אחרי פוטבול מ2000 אבל רק מסופרבול 2007 התחלתי לראות אותם בלייב. ההורים נטו פחות לאפשר לי לקום באמצע הלילה כשהייתי בן 11 אבל הג'איינטס שיחקו אז החלטתי לקום בכל מקרה. ועדיין המשחק ב2011 היה הסופרבול שהכי הלחיץ אותי, קירב אותי לדמעות של עצב, ואז שמחה, ועצבים על בראדשו והידע שבריידי יצליח. ואז מגיעים ל3 אנד לונג והוא מצליח, ושוב מצליח, וכשהכדור נגע בדשא של האנדזון, רק אז נשמתי והבנתי שהצלחנו. וכמובן שאי אפשר בלי המסירה למאנינגהאם.
כולי תקווה לסופרבול מעניין ולא חד צדדי כמו שנה שעברה. וכמי שעוקב שנים אחרי פוטבול ושונא פאטס מ2004 (למרות גדולתו הבלתי ניתנת לערעור של בריידי הפרנצ'ייז פשוט דוחה אותי), נורא קשה להודות שאני בעדכם השנה.
רק תמחקו לקארול את החיוך מהפנים. בבקשה. אפילו תשחקו עם גודל הכדור ;)

עידוקוליס ליפשיץ 29 בינואר 2015

לפני כמה זמן אבא שלי סיפר לי את שלו וזה שווה שיתוף:
באמצע שנות ה-80, כבחור צעיר שבקושי מכיר את המשחק, הוא התחבר עם בן דוד שעלה מארה"ב וחברים נוספים ואיכשהו מצא את עצמו בערב הסופרבול באירוע גאלה אקסלוסיבי באולם אירועים בתל אביב.
המשחק הוקרן על מסך גדול. ליד אבא שלי ישב ישראלי מבוגר ותמהוני שהגיע לבדו ונראה מבולבל רוב הזמן. כשהקהל התלהב ממהלך כלשהו הוא רק שאל "נו, הוא הצליח?".
לך תסביר לו עכשיו מי הצליח במה.

יהודה 29 בינואר 2015

אחלה פוסט

ירח אדום 29 בינואר 2015

הסופרבול הראשון שלי -1986 הברז דורסים את הפאטס עם אחת מההגנות הטובות בהסטוריה
.הרגע שאני זוכר הוא כמובן הטאצ'דאון של "המקרר" ויליאם פרי (כמה הוא שקל בדיוק גרייזס?).
ראיתי והתאהבתי במשחק ומאז לא הפסקתי לראות בערוץ המידל איסט.אין על פוטבול!

עידו ג. 29 בינואר 2015

זה היה גם הסורפבול הראשון שלי אבל ראיתי אותו רק בשידור החוזר. אני חושב שהקבוצה הזו של שיקגו החדירה את הפוטבול לתודעה כאן בארץ אפילו יותר מהניינרס של מונטנה. מצחיק שתמיד זוכרים את פרי מקבוצה שהיו בה את וולטר פייטון (בשלהי הקריירה אמנם), ריצ'ארד דנט ומייק סינגלטרי.

ניינר 29 בינואר 2015

ינואר 1989, לפני כמה חודשים עברתי לארה"ב וקלטתי שיש משהו גדול שנקרא פוטבול אבל לא הבנתי את המשחק ולא נכנסתי לדבר. ביום הסופרבול (ניינרס-בנגאלס) אני יושב בווגאס עם חברה שאומרת לי "בוא נרד לאולם הגדול לראות את המשחק". אז התיישבתי באולם ההימורים המפוצץ בסיזארס פאלאס כשהמשחק מוקרן על מסך ענק ולאט לאט נכנסתי לעניינים. ואז הגיע ה-דרייב של מונטנה ואפילו בהבנת הפוטבול המאד מוגבלת שלי הבנתי שאני רואה משהו ענק, ברמה הסטורית ממש כשהקהל מסביבי בטירוף מוחלט. השאר הסטוריה כמו שאומרים-מאותו יום הפכתי לנרקומן של פוטבול ועד היום אני מכור למשחק הזה באופן אנוש כשכל שאר ענפי הספורט הם משניים ושוליים עבורי לעומת הדבר האמיתי. אה, וכמובן שזה מה שגרם לי להיות אוהד של הניינרס כמובן :)
את הסופרבול ב1997 בין הפקרס לפאטס ראיתי בבאר אירי באמסטרדם וגם שם היו צ'יז הדס עם גבינות על הראש.
בסופרבול שנבחר לשני בטיבו אי פעם, זה של 2008 הייתי במשחק אבל הייתי שמח לו היה משחק משעמם עם תוצאה אחרת…

עידו ג. 29 בינואר 2015

גם אני ראיתי את הסופרבול הזה בארה"ב ובאמת היה משחק מצויין. מה שזכור לי במיוחד מההייפ טרום המשחק היה היסטריית ה"איקי שאפל" על ריקוד הטאצ'דאון המטופש של הראנינג בק של סינסינטי.

ניינר 29 בינואר 2015

אכן היה הרבה פוקוס על הריקוד המטופש הזה שלא ממש עזר לבנגלס האומללים

אדם בן דוד 29 בינואר 2015

מסכן. נתן עונה מדהימה ונפצע והלכה לו הקריירה.

ירח אדום 29 בינואר 2015

עידו ג- צודק אבל כנראה שהגודל שהגודל כן קובע :)
אל תשכח את הקווטרבק ה"מהולל" מקמהון..

עידו ג. 29 בינואר 2015

קאם ניוטון בלבן. אוף איך לא סבלתי אותו.

גיל שלי 29 בינואר 2015

ג'ים מקמהון היה הרבה יותר גירסה מוקדמת של טרנט דילפר מכל דבר אחר

גיל שלי 29 בינואר 2015

הסופרבול הראשון שלי היה שברון לב אמיתי, דן מארינו האיש שבזכותו התאהבתי בפוטבול, מתרסק בסופרבול מול ג'ו מונטנה. כל השנה הראו במידל איסט את מארינו והאחים מרקס, אבא שלי קנה לי ספרים על פוטבול מארצות הברית, ואני אחרי מחקר עמוק ויסודי בגיל 14 החלטתי שדן מארינו הוא הקווטרבק הגדול בהיסטוריה.
שנה אחר כך הברס ריסקו את הפטריוטס, וכבר הבנתי מי זה סוויטנס.
לפני הגיוס הג'איינטס הספיקו לעשות אותי מאושר עם התצוגה הבלתי נשכחת של פיל סימס.
הסופרבול הענק מול הבילס עם המתח הכפול, המשחק עצמו, והאם השידור ייקטע בגלל אזעקה של טילים מסדאם, הודיתי לו שנים על כך שלא שיגר טילים במהלך המשחק.
ואז הגיעה 2007, נקודת השיא שלי בחיים עד היום

7even 29 בינואר 2015

צ'…למה נגמרת העונה?

תותחן אדום 29 בינואר 2015

כמה רגעי סופרבול ששבו אותי לעד ומאז מכור קשה :)

1. הבילס נגד הג'איינטס וה – wide right הבלתי נשכח וכמובן ההגנה של הג'איינטס בראשותו של לורנס טיילור האגדי…
2. בשנת 95 ערוץ הספורט העביר כל שבוע תקצירים של משחקי השבוע ביום שישי אחה"צ (נראה לי גם בשנה שנתיים לפני) ואם אני זוכר נכון רונן גורביץ' ועופר שלח העבירו את התקצירים…ובאותה שנה התחברתי לסן פרנסיסקו שדרסה את הליגה וניצחה בסופרבול את הצ'רגרס בשחיטה רבתי עם 6 מסירות לטאצ'דון של סטיב יאנג (3 לג'רי רייס ו3 לריקי ווטרס).
3. הסופרבול השני של הפאטס נגד קרולינה 2003 – מחצית ראשונה של הגנה מהסרטים ושער בסיום דרמטי של וינטיירי.

את מרבית המשחקים ראיתי בארץ לבד או עם אחי שאוהד פקרס משום מה…הייתי כן רוצה פעם להיות בארה"ב לראות משחק ובעיקר לחוות את
ה tail gating ובכלל מדהים אותי כל פעם מחדש בענפי הספורט האמריקאים את מידת הקהילתיות והתרבות מסביב למשחק, הן בקבוצות המקצועניות והן בקבוצות המכללות והתיכונים, הלוואי עלינו קמצוץ מזה במדינתנו הקטנטונת :)

עומרי 30 בינואר 2015

2011 – אחד משתיים-שלוש האכזבות הספורטיביות הגדולות שלי אי-פעם. משום מה האכזבה ב-2007 הייתה פחותה, אולי בגלל שהגענו לסופרבול ההוא בשיאו של סטרץ' מטורף של 4 הופעות במעמד בשש שנים, בריידי היה רק בן 30 וההרגשה הייתה כאילו עולם שלם של אפשרויות עומד בפנינו גם לאחר ההפסד.
ב-2011 זה נראה רע מאוד. ההגנה הייתה מפורקת. לטעמי ההגנה הגרועה ביותר שהגיעה לסופרבול מאז שאני רואה פוטבול (2001). בריידי הלך והתבגר. תסריט הוליוודי שחוק של נקמה נהרס על ידי קבוצה של הג'איינטס שבאופן אכזרי פשוט הייתה טובה יותר.
יצאתי מהמשחק בתחושה של ריקנות מתקווה. של סוף אמיתי לשושלת. בזווית העין היו אפילו קצת דמעות. כבר לא האמנתי שספורט יכול להעציב אותי ככה.

Comments closed