ההפסד בגשר (גביע הליגה)

נעשה הפסקה מתודית קצרה מיומן הסופרבול לסיכום של המשחק אתמול. הוא נגמר בשעה כל כך מאוחרת שהתרסקתי על המיטה ולא הספקתי לכתוב כלום, אבל אני כן מרגיש צורך מסוים, גם יום אחרי.

אחרי משחק הפוטבול של סיאטל-גרין ביי לפני שבוע וחצי חשבתי לעצמי – מה הטעם בכלל לצפות בסוג ספורט אחר שהוא לא פוטבול? איך משהו יכול להשתוות לזה?

והנה בא המשחק אתמול והראה לי בדיוק למה.

בלי להעליב את הקוראים הצמחוניים או הטבעונים שלי, הרי שלטעמי כדורגל הוא כמו סטייק. אם אתה הולך לסתם מסעדה ומזמין סטייק, הסיכוי שתקבל משהו טוב הוא קלוש. במקרה הטוב זה יהיה אכיל, כמעט תמיד זה לא יהיה במידה שאתה באמת אוהב. אבל כשאתה מקבל סטייק באמת טוב – אז אין דבר יותר טוב מזה. מושלם.

המשחק אתמול היה סטייק משובח. כדורגל כמו שכדורגל אמור להיות. שתי קבוצות שמגיעות לשים גולים, מוותרות על גינוני נימוסים ברצלונאיים של שליטה במרכז המגרש ופשוט מניעות את הכדור קדימה כמה שיותר מהר. העובדה שהמשחק אתמול נגמר עם שער אחד בלבד, גם הוא בהארכה, היא סוג של פלא בעיניי. זה היה משחק שהיה יכול להיגמר בקלות עם חמישה-שישה שערים. תוסיפו לזה שחקנים קשוחים (ואחד, דייגו קוסטה, שהוא סתם מטונף) שנלחמים על כל כדור ומחזיקים בלא מעט טינה הדדית וקיבלתם באמת חוויה אמיתית שאי אפשר היה להוריד את העיניים ממנה אפילו לשניה.

גם ליברפול משתבחת עם הזמן.

אני זוכר שבתחילת העונה הדבר שהכי ביעס אותי בקבוצה לא היו התוצאות אלא העובדה שקיבלנו שוב את הקבוצה המשעממת שהכרנו בימים שלפני רוג'רס. אחרי שנהנינו שנה שעברה מכדורגל נפלא שפשוט הפך את האהדה לקבוצה לתענוג, הרי שמה שראינו עד לפני חודש היה פשוט דכאון טוטאלי. אם נמשיך את המטפורה עד הסוף, הרי שליברפול הרגישה כמו סטייק מכובס של בר מצווה בשישי בצהריים.

הכדורגל שליברפול משחקת בחודש-חודשיים האחרונים הוא בהחלט מעודד.

ההגנה התייצבה וכולי תקווה שהפציעה של סאקו לא רצינית כי לטעמי הוא הגורם המייצב העיקרי (למרות שתי טעויות קשות אתמול). הדבר החשוב מהתקופה האחרונה זה שמיניולה החזיר את הביטחון שלו, הוא מציל שערים בטוחים וגם קיבל יותר בטחון בכדורי הגובה. אחרי 90 הדקות הרגילות רציתי להגיד שאיזה כיף – אנחנו כבר לא חוטפים מכדורי גובה אבל כנראה שכשאתה משתמש בג'ונסון בתור בלם וכשבאלוטלי אמור לעזור לך בהגנה – יש גבול לכמה אפשר להגן.

ופה אני רוצה להגיע לנקודה הבעייתית העיקרית שלי עם התקופה האחרונה.

אין ספק שרוג'רס עשה שינוי מחשבתי בזמן האחרון והצליח להרים את הקבוצה מהמקום הנמוך שבו היא היתה כדי לשחק כדורגל הרבה יותר חיובי. הוא גם הצליח לעצור את הדימום בהגנה, שהיה חשוב מאוד. אבל הוא עדיין לוקה מאוד בדבר אחד – וזה מקובעות מחשבתית. ברגע שהוא מתקבע על משהו, קשה מאוד להזיז אותו מזה.

בתחילת העונה זה היה החלוץ הבודד עם באלוטלי בחוד (על הנייר לפחות) שפשוט לא עבד ולקח לו שבועות ארוכים כדי להבין את זה. גם אתמול ראינו את המקובעות הזאת. קודם כל, הוא מקובע על זה שלוברן לא ישחק. נכון, לוברן פתח את העונה רע מאוד, אבל אין שום הגיון בלהכניס את גלן ג'ונסון בתור בלם שלישי ולא מישהו שמראש הוא בלם. בינינו, אין שום הגיון בלהכניס את ג'ונסון נקודה ופה המקובעות השניה – עכשיו שאני שומע שג'ונסון יחתום כנראה על הארכת חוזה. למה, לעזאזל, למה? גם הקיבעון על ג'רארד אתמול, שהיה בבירור השחקן החלש במגרש ולמעט מסירה גדולה למורנו לא עשה כמעט כלום, לא ברור. היה הרבה יותר הגיוני להכניס את לאלנה במקומו. ואם אתה כבר מכניס את ג'ונסון, למה לא לעבור למערך של שני בלמים, עם ג'ונסון ומורנו בתור מגנים ולשחרר את מרקוביץ' קדימה לאיים יותר על השער?

המקובעות הזאת מטרידה אותי מאוד כי עוד מעט, טפו טפו טפו, סטארידג' אמור לחזור. אני חושב שכל מי שראה את ליברפול של השנה מבין שאין שחקן נדרש יותר בהרכב שלה. סטרלינג, קוטיניו, ג'רארד, אפילו לאלנה הם לא איומים מספקים על השער. חלוץ גולר אמיתי הוא באמת מה שחסר לקבוצה הזאת. אבל נשאלת השאלה – במקום מי הוא יבוא במערך הזה?

אם ג'רארד הוא באנקר, זה אומר שקוטיניו או סטרלינג צריכים לפנות את המקום שלהם וזה פשוט לא הגיוני. אופציה נוספת היא מה שראינו בסוף המשחק, כשהנדרסון עבר לקו וסטארידג' יחליף את מרקוביץ', שזאת אופציה גרועה עוד יותר, לאור העובדה שהנדרסון לא שחקן כנף טוב ואתה מאבד את כל היתרונות שלו כשהוא לא במרכז המגרש (לחץ על הכדור, יצירת מצבים).

הדבר הנכון, ברגע שסטארידג' יחזור היא חזרה למערך של היהלום, עם שני בלמים מאחור (סקרטל וסאקו, צ'אן היה נחמד מאוד בתפקיד וכל הכבוד לו, אבל הוא פשוט מתבזבז שם), שני מגנים (אם אפשר שאף אחד מהם לא יהיה ג'ונסון), סטארידג' מקדימה כשמהצדדים שלו יש שניים מתוך השלישיה של לאלנה, מרקוביץ' וסטרלינג, עם קוטיניו מאחוריהם. מאחורי אלו נמצא את שניים מתוך הנדרסון, לוקאס (בכושר הטוב בקריירה שלו) וג'רארד. אופציה נוספת, אם מתעקשים על סטיבי, הנדרסון ולוקאס ביחד היא להסיט את קוטיניו שמאלה, כשהנדרסון יהיה קודקוד היהלום, עם ג'רארד ולוקאס מאחוריו – כמו שראינו שנה שעברה. זה אמנם אומר לוותר על המהירות של מרקוביץ' או לאלנה באגף וגם מקום שבו קוטיניו פחות התקפי, אבל זה עדיין עדיף על המערך הנוכחי, שפשוט לא מסתדר.

אני רק מקווה שגם רוג'רס מבין את זה.

בינתיים, אפשר להתנחם בעוד משחק מצוין. אמנם אני לא שמח אחרי אף הפסד אבל האמת היא שלא ממש אכפת לי מגביע הליגה. מה שכן, הגיע הזמן כבר שרוג'רס ינצח את המנטור שלו. ליברפול של רוג'רס – וזה חידוש לעומת השניים שקדמו לו – לא מתבטלת מול אף קבוצה אבל הגיע הזמן להתחיל לתרגם את זה להצלחות.