"הגיקים האלו, שלא השיגו בחורות בתיכון"

המספרים והסטטיסטיקות כובשים את עולם הספורט. ואני מת על זה

geek

תאמינו או לא, אני מנסה לכתוב את הפוסט הזה כבר יותר משבוע. ואיכשהו, בניגוד לפוסטים אחרים, הוא לא כותב את עצמו, למרות שזה נושא מאוד קרוב ללבי. אבל אולי הפוסט של דורפן נתן לי את המוטיבציה להשלים אותו. לבוא להגן על כבודם של הגיקים האלו, אולי כי אני מחשיב את עצמי אחד מהם. מי אלו הגיקים האלו? הנה כל התשובות.

***

כל מי שראה סרטי נעורים או סדרות אמריקאיות מהסוג הזה מכיר את העלילה – הספורטאים נגד הגיקים. הראשונים משיגים את כל הבחורות בעוד החנונים המסכנים רק חולמים על נקמות מתוחכמות או פשוט על היום שבו הם יחזרו לעיירה בפורשה אותה הרוויחו בזכות המוח שלהם, בעוד הקוורטרבק החתיך מימי התיכון מגיש להם קפה במסעדה.

רק שבשנים האחרונות משהו חדש קורה. התחומים התחילו להתערבב, הגיקים כבר לא נשארים בצד שלהם של המשוואה והולכים ופולשים לטריטוריה של הספורטאים. והנה המהומה מתחילה.

את הכותרת של הפוסט ניפק לא אחר מאשר צ'ארלס בארקלי, אחד שאף פעם לא התבייש להגיד את מה שהוא חושב, במהלך עימות מתוקשר שבוע שעבר עם דארל מוריי, המנג'ר של היוסטון רוקטס. זירת העימות – היכולת של אותם גיקים להבין בספורט כמו בארקלי וחבריו, שחקנים, מאמנים ופרשנים שחיים את הספורט כל חייהם.

מה שהתחיל עם פרסום הספר "מאניבול", שבו התיימר בילי בין להבין בבייסבול באמצעות משחק במספרים וסטטיסטיקות יותר מאשר מומחים שהקדישו למשחק את כל חייהם הפך היום לתופעה שאי אפשר להתעלם ממנה, ושווה לטעמי להרחיב עליה קצת.

בבייסבול, כבר מזמן החליפו את אחוזי החבטה המסורתיים בכל מיני קללות כמו OBP ו-SLG ו-VORP ועוד הרבה הרבה אחרות, שרק עכברי בייסבול מנוסים מבינים באמת. ב-NBA, אין חובב כדורסל שלא מכיר פרמטרים כמו PER או פלוס-מינוס ובפוטבול, הק"ב רייטינג הישן והטוב לאט לאט מתחלף ל-QBR שלאף אחד אין באמת מושג איך הוא מחושב. נדמה (רק נדמה!) שרק הכדורגל נשאר בשלו, כשהמקסימום שהצופים בבית מקבלים במהלך המשחק זה סטטיסטיקה של כמה רץ כל שחקן או אחוז בעיטות למסגרת (אחת הססטיסטיקות הכי אוברייטד כנראה בהיסטוריה) כמו שלא פעם בורוביץ' התלונן על הבמה הזאת.

אבל מה שאנחנו מקבלים על המסך בטלוויזיה או באתרי האינטרנט ה"פורמליים" זה רק פרומיל של הדבר האמיתי. מה שקורה מאחורי הקלעים ובעצם גרם לאותה התפרצות של בארקלי, שלמעשה לא שונה מאותם אנשי בייסבול שהפכו את בילי בין לשק החבטות שלהם אחרי הפרסום של "מאניבול", זה מהפכה בקנה מידה עצום.

כי למעשה, הסטטיסטיקה וה"אנליטיקס" כובשים את הכל היום. אנשי ניתוח הנתונים הם מהאנשים המבוקשים בעולם התוכנה היום ואין כמעט תחום שלא מנותח לעומק.

אם, למשל, ראש הממשלה שלנו היה משקיע טיפה זמן ונכנס לאתר של נייט סילבר לפני הבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב, הוא היה מגלה שלרומני אין סיכוי לנצח את אובמה ולא מבזבז את זמנו על תמיכה באותו רומני, מה שהעכיר משמעותית את היחסים בינו לבין הנשיא האמריקאי. מי שנכנס לאתר של סילבר היום יצליח למצוא כמויות של ניתוחים סטטיסטים על כל נושא בעולם – מהסיכויים של קלינטון (הילארי, כמובן) להיבחר ב-2016, דרך מי הולך לזכות באוסקר וכלה בהתפרצות מגפות. כל כך הרבה ידע קיים היום בעולם על כל נושא כמעט שבאמצעות ניתוח המספרים ניתן להגיע להמון תובנות – תובנות שלא תמיד האינטואיציה או הגיון קר היו מובילים אליהן.

גם עולם הספורט לא שונה. כמויות הכסף העצומות יחסית שמושקעות בו והיכולת שלנו להשיג הרבה יותר מידע ממה שהיה לנו פעם גורמות לכך שאנשי אנליטיקס – "גיקים" כמאמר בארקלי – הם מהאנשים העסוקים ביותר בעולם הספורט בשנים האחרונות. והם נמצאים בכל מקום.

בבייסבול, אין כמעט קבוצה שאין בה קבוצת אנליסיטים ששוקדת ימים כלילות על השגת יתרון על קבוצות אחרות באמצעות סטטיסטיקות. בכדורסל אנחנו רואים אנשים כמו דארל מוריי המדובר, שבונה קבוצה באמצעות סטטיסטיקות, ומעורר עליו הרבה מאוד רגשות שליליים (למי שרוצה להעמיק קצת לגבי השיטה של מוריי, המאמר הזה הוא התחלה מצויינת). אפילו בכדורגל – למרות שאנחנו רואים מעט מאוד מזה (התקשורת היא בעיקרה מאוד שמרנית והאחרונה לאמץ שינויים מהסוג הזה) – אין היום מועדון עילית שלא מחזיק כמות נכבדת של סטטיסטיקאים ואנשי "דאטה" שימצאו לו מגמות ואת אותו "אדג'" שיאפשר להם למצוא את אותו שחקן שאף אחד לא חשב עליו שישדרג להם את הקבוצה. כל מהלך כדורגל בכמעט כל ליגה נרשם היום ומנותח לעייפה באמצעות מחשבים ובני אדם.

*

ובכן, נפלא. יש יותר ידע שמאפשר לנו להגיע ליותר מסקנות. למה זה כל כך מעורר מחלוקת?

הסיבה הראשונה והפשוטה מגיעה מהכותרת. הספורטאים וגם המומחים, הפרשנים, המאמנים – פשוט לא אוהבים שאנשים שכביכול לא מבינים בספורט, לא חיו את המשחק כמוהם במשך שנים, יבואו ויגידו להם שמה שהם רואים הוא בעצם לא נכון.

רק לפני שבוע, בעקבות הריב בין בארקלי למוריי, יצא לי לשמוע את PTI, ושני עיתונאי ספורט מאוד מאוד מוערכים בו מדברים על סטטיסטיקות הספורט בצורה נלעגת, כאילו מדובר בשטות מוחלטת. ויכולת לשמוע בטיעונים שלהם את הבעיה העיקרית שלהם עם זה – איך זה שמישהו שלא רואה משחקים יכול לחשוב שהוא מבין משהו בכדורסל?

בכלל, אנשים לא אוהבים שאומרים להם שדברים שהם האמינו בהם כל החיים אין בהם כלום. זה מוציא את הנשמה מהמשחק, מבחינתם.

אם אני אומר לך שאין כזה דבר שחקן ווינר ושחקן לוזר – אם אתה צורך ספורט כל החיים שלך, כל עצם בגוף שלך תתקומם נגד זה. אותו דבר כאשר מדענים הוכיחו שתופעת "היד החמה" לא באמת קיימת. אני ראיתי את זה, אני יודע את זה – אתה משחק קצת במספרים ואומר לי שמה שראיתי לא באמת קיים? ומה קורה אם ניתוח סטטיסטי מראה שהמאמן הרבה פחות חשוב בכדורגל ממה שנוהגים לחשוב – איך זה מסתדר עם מה שאני מכיר בעולם האמיתי והעובדה שמאמנים הם אלו שתמיד מקבלים את כל האחריות לכשלון?

בקיצור, עזוב אותי בשקט, באמא שלך.

אבל יש פה משהו עמוק קצת יותר. לדעתי אנשים מפחדים מהמספרים האלו. הם לא ממש מבינים אותם. וזה מפחיד.

אני אתן דוגמא שאולי תסביר את דעתי בעניין.

לפני הפלייאוף ב-NFL דיברתי עם חברים על הסיכויים של כל אחת מהקבוצות וחבר אוהד דנבר אמר שהוא חושב שלקבוצה שלו אין כמעט סיכוי. "הייתי מעריך את הסיכויים שלהם ב-25%", הוא אמר.

"25% לקחת את האליפות?", הקשיתי

"כן, לא יותר מזה".

חשבתי על זה טיפה. "מה הסיכויים של ניו אינגלנד לקחת, אתה חושב, יותר גדולים מדנבר?"

"בטח!" הוא ענה.

"ושל סיאטל?"

"הכי גדולים. משהו כמו 50 אחוז", הוא ענה.

"אז אתה מודע לזה שאם אתה מסכם את כל הסיכויים אתה מקבל יותר מ-100 אחוז, וזה בלי לספור את שאר הקבוצות בכלל?"

"כן, כן, אתה יודע למה אני מתכוון."

שיהיה ברור, לא מדובר בבחור טיפש בכלל, אלא במהנדס בהשכלתו ומורה לפיזיקה בהווה שמבין מצוין מה המשמעות של אחוזים.

העניין הוא, כמו שמשתקף בשיחה הזאת, זה שמספרים ואחוזים בכלל הם לא דבר אינטואטיבי, אפילו לאנשים שחיים אותם כל יום. אנשים לא אוהבים לחשוב באחוזים או בסיכויים. זה מעצבן אותם. אם אומרים לי שיש לקבוצה שלי 25% סיכוי לזכיה בסופרבול – זה טוב או רע? וכשאומרים לי שלקבוצה יש סיכוי של 5% לחזור מפיגור של 10 ברבע האחרון של משחק (כן, אני מדבר על ניו אינגלנד-סיאטל) – זה אומר שאין לה סיכוי בכלל, לא?

זה בטח ובטח נכון לגבי אנשים שצופים בספורט וכמובן אם הם משחקים בו כל החיים שלהם.

יש ויכוח נדוש פה ביני לבין גיל שלי שהולך בערך חמש שנים לפחות על גדולתו של איליי מאנינג. מבחינתו של גיל, איליי הוא הק"ב הכי טוב שהוא יכל לבקש לקבוצה שלו, ולא משנה שמבחינת מספרים איליי נופל סטטיסטית מחלק נכבד מהק"בים בליגה. העובדה שאיליי ידע לייצר דרייבים של ניצחון בשני סופרבולים מספיקים לגיל כדי להפוך את איליי לק"ב הכי טוב מבחינתו, ושום מספר לא ישנה את זה.

זאת גישה שבתור אוהד היא לגיטימית בעיניי. העניין הוא שכשמגיעים לקבל החלטות בתור מנהל קבוצה – החלטות שעולות הרבה מאוד כסף – אי אפשר כבר להסתמך על מראה עיניים בלבד.

הדוגמא הכי טובה לזה, והסיבה שלדעתי כל הנושא של הסטטיסטיקות נכנס כל כך חזק (חוץ מהתפשטות השימוש במחשבים, שהוא ברור מאליו) זה משהו שהתגלה אי שם בשנות השמונים או התשעים, הרבה לפני מאניבול וכל זה. אחד מהגיקים הראשונים לחקור לעומק את המספרים בבייסבול (יכול להיות שזה היה ביל ג'יימס המפורסם, אבל אני לא בטוח), גילה שלמעשה למגיש בבייסבול, אם החובט הצליח לפגוע בכדור ולהכניס אותו לתנועה במגרש (מה שנקרא – In Play), אין השפעה האם הכדור הזה יהיה אאוט או היט.

קצת קשה להעביר למי שלא מבין בייסבול עד כמה מדובר בגילוי מרעיש. תחשבו לשניה שהיו אומרים לכם שלשחקן כדורסל שזורק משלוש אין השפעה על אחוזי הקליעה שלו. הרי זה מגוחך. ברור לכולם שיש פיצ'רים רעים ופיצ'רים טובים. כאלו שמרשים הרבה היטס וכאלו שמרשים מעט. אז איך זה יכול להיות שלפיצ'ר אין השפעה על התוצאה של החבטה?

ובכן, מסתבר שזה המצב. ההבדל בין פיצ'ר טוב לפיצ'ר רע לא נובע ממה שקורה אחרי שהכדור נחבט אלא ממה שקורה עד אז. פיצ'רים טובים יצליחו להוציא הרבה חובטים בסטרייקאאוטס (אז החובט לא פוגע בכדור בכלל) ולא יוליכו הרבה חובטים הליכה חופשית (ארבעה בולס מקנים לחובט גישה חופשית לבסיס ראשון). כמובן שזה פישוט מסוים – חובטים כן יכולים להיות אחראיים על האם הכדור ייחבט על הקרקע או יעוף באוויר (מה שיגרום לסיכוי גדול יותר להומראנס) אבל באופן כללי המזל – ולא האיכות שלהם – משפיעה על התוצאות שלהם הרבה יותר ממה שחשבו עד אז.

התובנה הזאת, שהיתה מהפכנית לשעתה, שינתה את כל המשחק. העובדה שסטטיסטיקות מסוימות שאנחנו מחשיבים כאינדיקציה לאיכות השחקן נובעות ממזל ושיש סטטיסטיקות שחסרות משמעות (RBI, למשל, היא סטטיסטיקה שאומרת כמה רצים החובט הכניס הביתה. סטטיסטיקות מתקדמות מראות שהיא תלויה בעיקר ביכולת של החובטים הקודמים לעלות לבסיס ולא באיכות החובט עצמו. והיא לא היחידה) גרמה לכך שפני המשחק השתנו. התחיל מירוץ חימוש להשיג סטטיסטיקות שכן יאפשרו לך להגיד משהו על החובטים והמגישים. זה לא רק "מאניבול", המוערך טיפה יתר על המידה. קבוצה כמו בוסטון רד סוקס, למשל, היא קבוצה עתירת מזומנים שהצליחה באמצעות שימוש בסטטיסטיקות מתקדמות להשיג יתרון על קבוצות אחרות, מה שהניב לה שלוש אליפויות בעשר שנים.

אבל כמובן, לנו כאוהדים של המשחק – ובטח לשחקנים – ההבנה שלמזל יש משמעות כל כך גדולה על התוצאה של הספורט היא לא רק לא אינטואיטיבית, היא גם מפחידה נורא.

*

כמובן, יש עוד בעיה עם הגיקים האלו. הסטטיסטיקות שלהם לא תמיד עובדות. אין מקום שבו זה תקף יותר מאשר בכדורגל.

בניגוד לבייסבול, שבו שחקן הוא עצמאי כמעט לחלוטין, ומדובר בספורט אישי במסווה של ספורט קבוצתי, בכדורגל אין שחקן שלא תלוי בחבריו לקבוצה, כמו גם מיקומו במגרש ועוד לא מעט פרמטרים אחרים.

את הלקח הזה למדה יפה מאוד ליברפול, שנרכשה על ידי אותם בעלים של הרד סוקס (קבוצת פנווי של ג'ון הנרי) ומיד לאחר מכן החליטה לאמץ את הסטטיסטיקות המתקדמות על מנת להחליט איזה שחקנים להביא לקבוצה.

התוצאה: אנדי קארול וסטיוארט דאונינג (וגם ג'ורדן הנדרסון, יש לומר). ולא סתם שני השחקנים האלו, אלא בסכום כולל של 55 מיליון פאונד.

וזאת כמובן רק דוגמא אחת מיני רבות. שימוש בסטטיסטיקות התברר ככשלון לא קטן הרבה מאוד פעמים בכל מיני סוגי ספורט. והרי, כמו שמבקריו של בילי בין אוהבים להזכיר לא פעם – האוקלנד אייז שלו עדיין לא הצליחו לקחת אליפות אחת בתקופתו.

ופה נכנס האלמנט שעליו דיברתי. אנשים לא באמת מבינים סטטיסטיקות.

כי ככה זה עם סטטיסטיקה, היא רק נותנת לך אחוזים. אפשרויות. אבל המשחק עצמו הוא רנדומלי מדי, מלא משתנים מדי, מכדי שניתן יהיה להפוך אותו לסטטיסטי לחלוטין. זה נכון בבייסבול ונכון פי כמה בכדורגל. כל מה שהמספרים האלו נותנים זה את האפשרות לצמצם מעט את אי הודאות. להגדיל את הסיכוי שלך.

אתה עדיין תצטרך מאמן טוב ועדיין תצטרך כימיה קבוצתית ועדיין תצטרך עוד מיליון דברים אחרים כדי להצליח (שלא לדבר על כמויות עצומות של מזל, ראו ערך ליברפול שנה שעברה), אבל במקום שבו כל כך הרבה כסף מושקע, כל אפשרות שיש לך להקטין מעט את אי הודאות היא משהו שתהיה מוכן לקחת בידיים פתוחות.

*

טוב, עכשיו הגיע הזמן להסביר למה אני אוהב אנליטיקס. מה זה אוהב? מת על זה.

הרי אני גם רואה ספורט מגיל אפס. גם אני קראתי ללארי בירד ווינר ואפילו חטאתי לא פעם בלהאשים את פייטון מאנינג בלוזריות. איך זה מסתדר עם החיבה שלי למספרים – אלו שלפי כל כך הרבה אנשים ספורט "הורסים את המשחק"?

אני חושב שהסיבה העיקרית היא, אם נשאיר בצד את העובדה שאני גיק בעצמי (ולא מתבייש בזה) זה שהמספרים נותנים לי אקסטרה. הם נותנים לי הבנה של הספורט שלדעתי למי שלא משתמש בהם, אין אותה.

ויותר חשוב מזה – זה לא פוגע לשניה בהנאה שלי מהספורט. להיפך. זה מעצים אותה.

כשגרתי בארה"ב, עשיתי לי מנהג קבוע לראות את האריזונה דיבאקס כל ערב. בדרך כלל לא ראיתי משחק שלם, בכל זאת – משחקי בייסבול זה דבר ארוך ומייגע לא מעט פעמים – אבל הייתי צופה פה ושם ואם המשחק היה צמוד הייתי רואה את הסוף שלו. ולא היתה פעם שראיתי משחק שלא למדתי משהו מהשדרים. מתי כדאי לזרוק ברייקינג בול – באיזה ספירה ומול איזה סוג של מגיש. ומתי כדאי לעשות באנט ועוד מיליון דברים אחרים. ואני לא יכול להגיד לשניה שהידע הזה פגם איכשהו בהנאה שלי מהמשחק. להיפך, יש סיבה שאנחנו סובלים כל כך במשחקי ספורט שמשודרים בארץ על ידי חבורת אנשים שנותנים לנו מינימום שבמינימום מידע על מה שקורה במשחק.

זה שאני יודע לבדוק סטטיסטיקות תוך כדי משחק או אפילו דואג להתעדכן כל הזמן מה קורה עם קבוצת הפנטזי פוטבול שלי, לא מורידה מהיכולת שלי לראות משחק פוטבול, למשל, ולהנות ממנו בדיוק כמו כולם. להיפך, העובדה שאני יודע ששחקן מסוים בהגנה טוב יותר נגד ק"ב מסוג מסוים – מוסיפה לי להבנה של המשחק, וכתוצאה מכך – גם להנאה ממנו.

זה לא אומר שאני מזלזל בחיבור קבוצתי, באיכות של מאמן והחשיבות שלו ועוד אלמנטים רבים אחרים וחשובים למשחק – זה פשוט אומר שיש לי את היכולת לבצע הערכה נטולת שיקולים זרים על ביצועים של שחקנים.

בעיניי, זה חלק נכבד מהמהות של להיות אוהד ספורט.

#מכביבול – פודקאסט 029 ב' – גמר גביע!
נקמורה זוכה (?) בציריך

117 Comments

Amir A 20 בפברואר 2015

השני סנט שלי לגבי הנושא הזה (בהיותי גייק בעצמי) הוא שאנשים לרוב לא מבינים שהסטטיסטיקה עובדת רק במדגמים גדולים. הם לוקחים את בילי בין ואומרים שהעובדה שהוא לא לקח אליפות מראה שהגישה שלו לא שווה כלום. הם לוקחים משחק שבו שחקן קולע 55 נקודות ולא מבינים איך אפשר לדבר על זה שאין "יד חמה". בקיצורו של דבר, האוהד חי במסגרת זמן של משחק בודד ואילו הסטטיסטיקה חיה במסגרת של עונה שלמה, אם לא יותר מזה.

עומרי 20 בפברואר 2015

אני בדיעה שהאנליטיקס הם כלי חשוב אבל אסור שיהפכו למטרה. למעשה טרם ראינו את אליפות האנליטיקס הראשונה.
ספציפית לגבי מורי, הוא אוברייטד בטירוף לדעתי.
לא רואה את הגאונות הגדולה בהחתמת הווארד, בוויתור בזמנו על קייל לאורי קצת לאחר הפריצה, בחוזה המכובד לג'רמי לין ועוד.
נראה אותם עוברים סיבוב קודם בשביל לקבוע שהבנאדם גאון.

אריאל גרייזס 20 בפברואר 2015

אני בדיעה כמוך. ואני לא אמרתי שמוריי גאון, אני כן חושב שהכיוון שלהם מאוד מעניין.
זה מזכיר לי את מה שדורפן אמר אתמול שזאת לא חוכמה לזהות כישרון. ובכן, לגבי הארדן – אני לא חושב שמישהו האמין שהוא יהיה כל כך טוב, ברמה של MVP. אני חושב שמוריי לא מקבל מספיק קרדיט גם על הזיהוי של מה הוא שווה וגם לשים את השיטה במקום שתמקסם את היכולות שלו

עומרי 21 בפברואר 2015

בשיטה שבה מתנהלת הליגה, הארדן היה מקבל את החוזה שקיבל בחצי מהקבוצות. בנו שיטה שממקסמת אותו? אבל נתנו לקווין מקהייל להמשיך להוביל אותה?
כמו שאמרתי, נראה אותם עוברים סיבוב…

גורביץ' 21 בפברואר 2015

אני חושב שדבריו של בארקלי הוצאו מהקשרם, ומקרה הארדן זאת דוגמה טובה –
למיטב הבנתי, הנקודה של בארקלי היא ששחקן כמו לברון שווה גמר מזרח בכל קבוצה, פלוס פוטנציאל לאליפות במקרה שהקבוצה מתחברת. שחקן כמו וייד מביא ערך מוסף ששווה אליפות בכל קבוצה קונטנדרית, אם תחבר את שניהם תקבל קבוצה אלופה, שזאת המטרה בסופו של יום, וזה רומס וירמוס כל מאניבול, וכל מדד מתקדם אחר.
אם ה-PER של הארדן יותר גבוה מזה של לברון ודוראנט, וחיברת אותו עם הווארד שהוא גם מפלצת יעילות, ועם אריזה שמתמחה בשלשות מהפינה, שזאת הייתה החולשה של יוסטון ועדיין קיבלת קבוצה של צ'וקרים בפלייאוף, אז מה עשית בזה ? ואם הוצאת את דרק רוז מהמשוואה של שיקגו, שעל פי הסטטיסטיקות המתקדמות הוא יותר מזיק ממועיל השנה, אז למרות העונת שיא של כל מיני ג'ימי באטלרים ופאו גאסולים למיניהם, אין להם קמצוץ של סיכוי לאליפות.
זאת אומרת מה שהוא אומר, זה שיש דברים ששחקנים/מאמנים שחיים את המשחק מבינים מתוקף היותם בשורה הראשונה, והעכברי סטטיסטיקות לא -ראה מקרה סם הינקי שהלך לאיבוד בשילוב הקטלני של טנקינג וסטטיסטיקות מתקדמות.

איציק 20 בפברואר 2015

ואוו "כי ככה זה עם סטטיסטיקה, היא רק נותנת לך אחוזים. אפשרויות. אבל המשחק עצמו הוא רנדומלי מדי, מלא משתנים מדי, מכדי שניתן יהיה להפוך אותו לסטטיסטי לחלוטין." אם המשחק לא היה רנדומאלי, לא היה צורך בסטטיסטיקה, וסטטיסטיקה נכונה יודעת באלו משתנים להשתמש למדידה, אחרת אין טעם להשתמש בה.
הבעיה עם סטטיסטיקה, במיחד בימי ביג-דטה זה איך למדוד אותה נכון. אם לא מודדים נכון, ניתן להגיע לכל תוצאה שתבחר. אני גם לא מאמין לכול אלו שאומרים שאין יד חמה או אין שחקן וינר/לוזר. ראשית היתי רוצה לראות אילו פרמטרים מודדים, איך מודדים ואילו משתנים מודדים ביחד (קצת יותר אמין מקורלציה, אבל נחייה גם עם קורלציה-מתאם). לגבי קביעת וינר/לוזר, הסיפור שאין דבר כזה, הוא מופרח לחלוטין מבחינת מדידה סטטיסטית. כמה שלא תהייה ארוכה הקריירה של השחקן, לא יהיה מספיק נתונים לאסוף לסטטיסטיקה אמינה, לכן במסגרת סטיית התקן ופרמטרי אי-ודאות שלא הוכנסו לסטטיסטיקה, תחושת הבטן אמינה לפחות כמו הסטטיסטיקה.
אני לא בא לומר שלסטטיסטיקה אין כל חשיבות, כי אם לומר שנותנים לה חשיבות מיסטית וכח רב מהאמת המרה. רוב הסטטיסטיקה שמראים לנו היא בולשיט. כאשר מספרים לנו ששחקן כדורגל יעיל יותר באגף ימין מאשר בשמאל, אז מאמן בינוני יראה את זה לבד. כאשר מאמן ירכיב את החמישיה של שלושת הדקות האחרונות לפי ה-(+/-) שלהם בדקות האלו במקום לפי מי שמתפקד טוב יותר במשחק זה, יתכן ויקבל הרכב של שלושה רכזים ושני סנטרים, ללא קלע ומישהו שידע לחדור לסל. אז אין רע בסטטיסטיקה כל עוד לא הופכים אותה לחזות הכל כי אם לכלי עזר מסונן מסטטיסטיקות רבות שהן רעש חסר חשיבות.

אריאל גרייזס 20 בפברואר 2015

אני כותב את זה במפורש פה – סטטיסטיקות לא תמיד עובדות. זה לא אומר שכל הסטטיסטיקות לא נכונות ואפילו לא אומר שסטטיסטיקה שלא עבדה היא לא נכונה. זה רק אומר שצריך לקחת אותן בערבון מוגבל. בתור עוד כלי שיכול להוריד את אי הוודאות.
אני חושב שבדיוק כמו שיש סטטיסטיקות חסרות משמעות יש גם מאמנים גרועים שלא יודעים לזהות איפה שחקן טוב יותר. וסטטיסטיקות טובות יגידו דברים שגם מאמן טוב לא יזהה. זה העניין בהן. עוד כלי.

איציק 20 בפברואר 2015

אני מסכים, רק אני חושב שיש מעט מאוד סטטיסטיקות כאלו שהן גם חשובות וגם ברמת אמינות גבוה. לכן כל החיפוס אחרי אפסילונים הוא לא יותר מחיפוש של רעש שמבזבזים עליו המון כסף בשביל הפוזה. יותר מכך, יותר מידי פרשנים הולכים שבי אחרי הפוזה ומלאים בסטטיסטיקת רעש מצד אחד, או מדברים את עצמם לדעת מצד שני. אחת הסטטיסטיקות הטובות ביותר שאני זוכר היתה האק דה-שאק. בישבילה לא היה צורך בהרבה אנליסטים, כי אם לראות קצת את שאק ומאמן שמוכן להשתמש בכך.
חוץ מזה, בתהליך הזה, אני ממתין לגיספאנים למינהם שיבדקו אילו רצפי מילים הקהל ירצה לשמוע במילים, או מתי הכי כדאי לסלסל. נראה לי כעתיד נורא ביותר. אולי ריוחי כספית, אך ללא נשמה.

אריאל גרייזס 21 בפברואר 2015

אני חושב שזה תלוי מאוד באיזה ספורט מדובר. בבייסבול, שם כל שחקן תלוי כמעט רק בעצמו וכל שחקן חובט מאות פעמים בעונה כך שיש מספיק מידע, ניתן למצוא הרבה מאוד סטטיסטיקות משמעותיות והעובדה היא שזה ספורט שבו האנליטיקס תפס חזק מאוד, ובזכות.
בכדורגל, לעומת זאת, לא רק ששחקן תלוי בגורמים שלא תלויים בו, גם כמות המידע היא מועטה למדי. כמה פעמים שחקו בועט לשער, למשל, במשחק? 4-5 פעמים? זה מעט מאוד מידע אם תנסה לפצל את זה למקומות במגרש שמהם הוא בועט.
ועדיין, אני משוכנע שיש סטטיסטיקות, גם בספורט הזה, שיש להן משמעות. אני רק לא בטוח שכבר מצאו אותן או אפילו שימצאו

איציק 21 בפברואר 2015

טוב, לגבי ביסבול, אני ממש בור בתחום ולכן לא מסוגל להביע דעה.
לגבי כדורגל, כמובן שיש סטטיסטיקות רלונטיות, אך הן מאוד גלובליות, כמו מספר קילומטרים שהקבוצה רצה במשחק. ברור שלקבוצה שבממוצע יש 20 קילומטר יותר קבוצתי יהיה יתרון מובנה בסוף המשחק. אבל סטטיסטיקות מתוחקמות יותר כמו שמנסים לפלח, הן מאוד בעייתיות וגם התקפות יכולה להיות בעייתית.

אוהד מטס 26 בפברואר 2015

אני חושב שיש כאן איזשהו בילבול. בסטטיסטיקה נעשה שימוש (בבייסבול) כבר במאה ה-19. ברנץ' ריקי העסיק סטטיסטיקאי בדודג'רס בשנות ה-40 וארל וויבר השתמש בסטטיסטיקות של חובטים נגד זורקים בקביעת ההרכב בסוף שנות ה-60. גם אנשי האסכולה הישנה משתמשים בסטטיסטיקה, רק שלפי הגישה המודרנית (סייברמטריקס) הם משתמשים בסטטיסטיקה לא נכונה.
אחת הדוגמאות הבולטות היא השימוש במספר הניצחונות של זורק כדי להעריך את יכולתו. האסכולה הישנה אימצה את הגישה שלזורק טוב יש הרבה ניצחונות. לפי הגישה המודרנית מספר הניצחונות הוא מדד מטעה. הניצחון תלוי בהרבה גורמים אחרים מלבד יכולתו של הזורק: איכות ההתקפה של קבוצתו, איכות ההגנה או איכות הזורקים המחליפים (relivers) .
הויכוח בין האסכולות הוא לא על עצם השימוש בסטטיסטיקה, אלא על מה מגדיר תרומה גדולה יותר לניצחון. לפני שנתיים היה ויכול גדול על השחקן המצטיין באמריקן ליג. חסידי האסכולה הישנה טענו שהפרס מגיע למיגל קבררה מדטרויט שזכה באותה שנה ב"טריפל קראון" (הכי הרבה home runs, rbi"s וממוצע החבטות הגבוה ביותר) ובנוסף לכך הביא את קבוצתו לפלייאוף. חסידי האסכולה המודרנית שהפרס מגיע למייק טראוט שהמספרים שלו בקטגוריות הטריפל קראון היו קרובים לאלו של קבררה, אך טראוט שיחק הגנה הרבה יותר טובה מזו של קבררה והיה עדיף עליו בגנבת בסיסים.

גיל 21 בפברואר 2015

לגבי יד חמה אתה יכול לקרוא את המאמר המפורסם של טברסקי וגילוביץ' מלפני שלושים שנה והרבה מחקרים שעשו מאז.

איציק 21 בפברואר 2015

קראתי לגבי זה, ואני אפילו לרגע לא מאמין להם, עד שלא אראה את המבחן הסטטיסטי שעשו. זה נראה לי לשחק עם מספרים יותר מאשר סטטיסטיקה אמיתית. מי שיספר לי שלאחד מהאחים ספלאש לא היתה יד חמה ב-37 נקודות ברבע, שיחפש איך עושים סטטיסטיקה. זו דוגמא בולטת אחת, ויש הרבה.
מי שמבין בסטטיסטיקה, אפילו קצת, מבין שמטבע הוגן יכול ליפול 10 פעמים רצוף על עץ (נשווה את זה לסל) ואחר-כך שלוש פעמים על עץ ושוב 4 פעמים פאלי. 10 פעמים עץ, זו בידיוק היד החמה. וכן, היא מתקררת, ולפעמים פחות או יותר מאוזנת. זה כל הסיפור של היד החמה, היא חלק מהסטטיסטיקה הכוללת.

עסק שחור 21 בפברואר 2015

לא מסכים עם הדוגמא שנתת. כנראה שאנחנו מגדירים יד חמה באופן שונה…
לדעתי יד חמה זה אם קלעתי 3 רצוף מה הסיכוי שאני אקלע את הזריקה הבאה? יותר גבוה מבדרך כלל או אותו דבר? אם זה גבוה יותר אז אני חם – תן לי את הכדור וזוז הצידה, אם זה לא יותר גבוה אז תן לי את הכדור בכל מקרה כי יש לי זקן ארוך ואני אגואיסט. כמובן שהדוגמא שנתתי היא מאוד ספציפית אבל זהו הכיוון. האם כמה שקלעתי קודם מעיד על האחוזים העתידיים שלי?

איציק 21 בפברואר 2015

זו בידיוק הנקודה (פרט למקרה הזקן כמובן), בהסתכלות ארוכת טווח אתה מקבל את האחוזים הרגילים. במבט מיקרו, כאשר תסתכל מה קרה במשחק ספציפי זה או אחר, או רבע זה או אחר, אז אתה מקבל יד חמה ויד קרה. רק משחק בודד לא מספיק לסטטיסטיקה, וזה עיניין של הרגשה אישית של שחקן (למשל, בעל הזקן תמיד מרגיש שהוא חם).
אם תאמץ מודל בייסיאני, כאשר את ההסתברות ההתחלתית תגדיר את הסטטיסטיקה ארוכת הטווח של השחקן ותעדכן אותה כל זריקה, אז ברבע החם אתה תראה שכל פעם ההסתברות לקליעה בזריקה הבאה אם קלע את הנוכחית עולה. כלומר, צורת השיערוך גם מאוד תלויה במודל שאיתו אתה משערך את הסתברות הזריקה הבאה.

גיל 21 בפברואר 2015

יופי, ביטלת מאמר (או בעצם מאמרים) רק בגלל שלא קראת אותם. ואתה מבטא חוסר הבנה של היד החמה. אם רצפים של 10 קליעות רצופות מתקיימים אחת לכמה זמן מבחינה אקראית אז זו בדיוק ההגדרה של אקראיות. כדי שיד חמה תתקיים צריך לקרות משהו מעבר לאקראיות וזה מה שהם מראים לא מתקיים.

איציק 21 בפברואר 2015

בו ספר לי מזה יד חמה אם לא 10 קליעות רצופות, כולל 9 מטווח ה-30. זו יד קרה? זו יד חמה, כיוון שיד חמה זו הגדרה פר מישחק, או רבע, ולא פר עונה. וזה שזה יתכן מבחינה סטטיסטית עדיין לא מבטל את עיניין היד החמה כארוע לוקלי.

גיל 21 בפברואר 2015

לקבל עץ 10 הטלות ברציפות אומר שהמטבע בכושר שיא?

וזה בהגדרה מתבסס על ממוצע שנתי כי משחק אחד זה מדגם קטן מדי.

איציק 21 בפברואר 2015

יד חמה זה בהגדרה משהו לוקלי ולא שנתי. אם תביא לי הגדרה אחרת ליד חמה, אשמח להתעמק בהגדרה זו. כמובן שליד חמה יש מדגם סטטיסטי קטן ולא מייצג תופעה גלובלית ובסטטיסטיקה ארוכת טווח די זניח, אך לא על זה מדובר.

גיל 21 בפברואר 2015

לא נכון. תקרא את המאמרים המדוברים, אתה מדבר שוב מתוך בורות של הנושא.

איציק 21 בפברואר 2015

אהבתי את המילה "שוב" בצרוף עם המילה "בורות" אין דבר שמתאר אותך טוב יותר.

גיל 21 בפברואר 2015

אומר את זה מישהו שמגיב על מאמרים שהוא לא קרא…

איציק 21 בפברואר 2015

אתה צריך לשמוע את שלמה שרף כדי לודא שהוא מתלהם, מניפולטיבי וזורק סיסמאות?
אז במקום, להגיב למה שכתבתי, ודובר פה בעבר על היד החמה. אם יש לך הגדרה אחרת ממשהו לוקאלי, אז ספר לי. במקום לספר, אתה מתחיל לזרוק דברים באויר כמו "בורות" "שוב." תתבגר, יש עוד אנשים חוץ ממך שמבינים דבר או שנים, אפילו בנושאים בו אתה מרגיש דג במים.

גיל 21 בפברואר 2015

לומר שמישהו מבין דבר או שניים בלי לקרוא את המאמר המכונן בנושא זו תמצית הדמגוגיה. אתה כותב על נושא שאין לך מושג בו והמצאת לך מושגים שאף אחד לא משתמש. כולם פה כתבו לך את זה ואתה ממשיך להתעקש. אם אתה לא מעוניין לעשות את המינימום וללמוד על הנושא אז אל תצפה ממני להסביר לך אותו שוב ושוב.

איציק 21 בפברואר 2015

אני מניח שאם היתה קופץ מהאגו שלך למנת המשכל שלך, זו היתה התאבדות מפוארת, אבל בסדר. כנראה אתה לא קראת מאמר רציני בחייך אם זו התגובה שלך. כך זה כשיש ביסוננס בין האגו ל…

גיל 21 בפברואר 2015

כרגיל אצלך אתה לא מסוגל לענות עניינית ועובר להתקפות אישיות כשהובורות שלך נחשפת. ולא, לציין שמישהו בור זו לא תקיפה אישית אלא ציון עובדה פשוטה. אי אפשר לדון עם מישהו שלא מעורה בניתוחים הסטטיסטיים הכי חשובים שנערכו בנושא הזה כנקודת פתיחה.

איציק 21 בפברואר 2015

אם תרצה ותהיה מסוגל, מצורף לינק לספר שכדאי שתרכוש ותקרא, כדי שיהיה לך מושג קלוש לפני שאתה כותב את אשר אתה כותב: http://www.amazon.com/s/ref=nb_sb_noss?url=search-alias%3Dstripbooks&field-keywords=bishop+machin+learning

איציק 21 בפברואר 2015

אחרי שעשיתי מאמץ, וביצעתי חיפוש וקראתי על היד החמה, התברר שיש לך גם בעיה בהבנת הנקרא. מה שבדקו זה איך נתפסת התנהגותית הרגשת היד החמה (כלומר האם השחקן נוטה לזרוק יותר אחרי קליעה מוצלחת או פחות אחרי החטאה), או ההרגשה של האחר (למשל הנטייה למסור שוב לזה שקלע). לא נבדקה היד החמה עצמה, ואין משמעות לבדיקה זו. נמצא, שאין קשר בין הצלחה או כישלון בקליעה הנוכחית על הצלחת הקליעה הבאה, והסידרה אקראית ודי בילתי תלויה סטטיסטית. לכן, מתקימים מצבים של מספר קליעות רצופות והן בגדר הסבירות הסטטיסטית בהתאם ליכולת הקליעה של השחקן.
אפרש, יתכן ולשחקן יש יד חמה ברצף מסוים, אשר יתכן סטטיסטית, אך אין לזה כל קשר לאיך שהוא או הסביבה תופסת אותו ובגלל זה מוסרת/לא מוסרת לו כדור נוסף לזריקה (או הרגשתו האישית שאם זה נכנס, זה יכנס שוב). לכן יש להבדיל בין ההרגשה הסוביקטיבית, לעובדת היד החמה שהיא תופעה שנתוודא אליה אפוסטיריורית, רק אחרי שנקבל את רצף הקליעות.
אריאל, אשמח אם תאשר את תגובתי הקודמת כדי לספק לגיל ספר קריאה שאולי ינסה להתמודד איתו, כדי שיהיה בסיס לדיון איכותי.

איציק 21 בפברואר 2015

אריאל תודה. כשכתבתי את תגובתי לא ראיתי שכבר אישרת את הלינק, לכן אל תתיחס לפיסקה האחרונה בתגובה הקודמת.

גיל 21 בפברואר 2015

בקיצור, אחרי שניסית להסיח את הדעת מהבורות שלך ולהמשיך בהתקפות אישיות אתה עכשיו מתפתל ואומר דברים לא קשורים אחרי שבעצמך ראיתי שאין יד חמה והכל בגדר הרצפים הסטטיסטיים הצפויים. הפרשנות שלך לעניין ממש לא רלוונטית.

איציק 21 בפברואר 2015

הרצפים הסטטיסטיים הם היד החמה!!!

גיל 21 בפברואר 2015

ממש לא, זה מה שאתה לא מבין. זה רק מראית עין של יד חמה בדיוק כמו עם המטבע שנופלת 10 פעמים על עץ.

איציק 21 בפברואר 2015

אוי, מה יהיה איתך, מתי תלמד. היד החמה זה מידע אפוסטריורי ולא אפריורי או בזמן אמת. התחושה היא בזמן אמת והיא לא נכונה. אם לא הבנת, עזוב…

גיל 21 בפברואר 2015

אתה כרגיל ממשיך בכל מיני דיבורים הזויים והמצאות שהמצאת שלא קשורים לכלום ואף אחד לא כותב עליהם רק כדי להסתיר שאין לך מושג בנושא. יפה שאתה מתעקשר להמשיך עם הבורות שלך בלי לקרוא בכלל את הספרות הרלוונטית בנושא.

איציק 21 בפברואר 2015

נקודה למחשבה לקהל הקוראים. כאשר פרשן אומר "למה לא מוסרים לו? יש לו יד חמה." למה הכוונה במשפט "יש לו יד חמה":
1. הוא עד עכשיו קלע טוב.
2. הוא יקלע טוב בעתיד.
3. הוא לחץ לי את היד לפני המשחק והיא היתה חמה.
למה הכוונה בשאלה "למה לא מוסרים לו?":
1. כיוון שהוא קלע עד עכשיו טוב, צפוי שיקלע גם בהמשך אז צריך לנצל זאת (גם אם הצפי לא מבוסס).
2. הבחור נחמד וגם רוצה להיות שותף במשחק, תהיו נחמדים מסרו לו.

גיל 22 בפברואר 2015

זהו בדיוק ההבדל בין מחשבה עממית שיש יד חמה לבין זה שהיא לא ממש קיימת בפועל.

איציק 22 בפברואר 2015

זה בדיוק ההבדל בין מחשבה אפריורית (שהיא גם עממית שלא קיימת) לבין אפוסטריורית, בה היא מתקיימת, רק אי-אפשר לנצל אותה.

עמית זילברבוש 21 בפברואר 2015

א. מאד נהנתי לקרוא את נקודת מבטך והדוגמאות שאתה מביא (למרות שאני לא מבין כלום בביסבול).
ב. אני גם כל הזמן מתלבט ביני לבין עצמי לגבי הערך המוסף של אנליטיקס והרנדומליות של הספורט – אני חושב על כל הדברים הקטנים שהכריעו קריירות שלמות – השלשה של שארפ לשושולת של פיני, המחשק של פניני נגד אילת שבעקבותיו בלאט לא פוטר, שתי קרנות מול באיירן בשביל בקאם ופרגוסון, השלשה של ריי אלן בשביל לברון ומיאמי – ולפעמים ממש קשה לי להסביר לעצמי מה גורם יותר גדול בהפיכה של אנשים להגדות – מזל או יכולות.
ג. בתור בינזנס אנליסט בעצמי, אני מקווה שבכל זאת שיש לנו ערך מוסף משמעותי, בחיים בפרט ובספורט בכלל.

גיל 21 בפברואר 2015

מספרים וניתוחים סטטיסטיים חשובים ונכון שאנשים מהדור הישן כמו עיתונאים ושחקנים מזלזלים בהם, אבל גם עושים מהם קצת יותר מדי. הכל תלוי בהקשר ובנתונים. רק לפני חודשיים התווכחתי כאן עם כולם שקשה לדעת עם וויגינס יהיה באסט ועכשיו הוא כמעט בוודאות יהיה רוקי השנה. זה מלמד שנתונים מוגבלים צריכים להלקח בערבון מוגבל. יש הבדל משמעותי בין תחזיות של בחירות ואוסקרים שמבוססות על מידע מוצק מהעבר לגבי אותה קבוצת בוחרים לבין תחזיות בספורט. בבחירות לרקע של הבוחרים יש משקל עצום והרבה יותר קל לחזות את ההתנהגות שלהם כי מנעד הבחירות שלהם יחסית מוגבל. בספורט, יש כמעט אינסוף נתונים לגבי שחקנים ומשחקים אבל מאוד קשה לחזות איך שחקן ישחק במשחק נתון כי השחקן עצמו משתנה כל הזמן לטובה או לרעה. גם הנתונים לא יכולים לחזות טוב מה יקרה אם יהיה מאמן אחר, שיטת התקפה אחרת וכו'. מכיוון שספורט זה משהו יצירתי וגמיש לא תמיד אפשר להעריך נכונה את מגוון היכולות של כל השחקנים כי הפונטנציאל שלהם לא תמיד בא לידי ביטוי.

יש גם דבר נוסף והוא שבגלל שיש היום שפע נתונים נורא קל למצוא מתאמים ומגמות מזויפות, כי בכל כך הרבה נתונים וניתוחים עולה הסיכוי לשגיאה מסוג I. יש גם הרבה תלות בין הנתונים השונים שצריך לדעת להפריד וזה לא פשוט.

בעייה נוספת היא שהסתמכות גדולה מדי עליהם החא מקובעות. קל להחליט כי הנתונים מראים שזה נותן את הסיכוי הכי גדול לנצח אבל לפעמים יש החלטות שצריכים לקחת בניגוד להגיון הסטטיסטי או להמציא משהו מחדש. למשל, זה נראה חסר הגיון סטטיסטי להכניס את בומגנר למשחק שביעי ולתת לו לשחק 5 אינינגים, וגם כשהוא קצת הסתבך לא להוציא אותו. או ההחלטה של פופוביץ' לעלות עם ג'ינובילי בהרכב בגמר הנבא. צריך לדעת לחשוב מחוץ לקופסא לפעמים.

על סמך מה אתה אומר שהרד סוקס הסתמכו על סטטיסטיקות מתוחכמות שנתנו להם יתרון ושלוש אליפויות? הרי אם לא הייתה דחייה למשל במזג האוויר בסדרה המדוברת נגד היאנקיס אז לפחות אליפות אחת לא הייתה מתקיימת.

אריאל גרייזס 21 בפברואר 2015

נו, ובאותה מידה, אם ליטל היה מושיב את פדרו באינינג השמיני אז הרד סוקס היו לוקחים אליפות שנה קודם. אף אחד לא אומר שאין גורם מזל או גורמים אחרים שיעזרו לך להצליח. אבל הסטטיסטיקות עוזרות לך לבנות קבוצה שתצליח להתחרות. זה ידוע שאפשטיין הביא איתו המון אנליסטים שעזרו לו לבנות קבוצות שיקחו אליפות. הרד סוקס למעשה רצו להביא את בילי בין, שבשניה האחרונה התחרט. כמה לסטטיסטיקות האלו היתה משמעות באותן אליפויות? אני לא יודע. אולי מעט. זה רק בא להפריך את זה שסטטיסטיקות לא מביאות אליפויות

גיל 21 בפברואר 2015

נכון, בדיוק ולכן להחלטות נקודתיות יכולה להיות השפעה עצומה על העונה. אני מסכים שסטטיסטיקות יכולות לעזור לטווח הארוך כדי ליצור תנאים מתאימים להצלחה, אבל אני לא משוכנע שהם נותנים איזה ערך מוסף. הם עוזרים אולי למקסם הצלחה בסט מסוים של שחקנים אבל לפעמים נדרשת חשיבה מחוץ לקופסא ששום מודל סטטיסטי לא יכול לחזות (למשל המסירה של אדלמן לט"ד).

אוהד מטס 27 בפברואר 2015

ביל ג'יימס שהוא הגורו של סייברמטריקס מועסק על ידי הרד סוקס מאז 2003. תיאו אפשטיין הוא מאמין גדול באנליטקס ולראיה המאמן החדש שהוא הביא לקאבס מטמפה.

קורא 21 בפברואר 2015

בעיקרון זה הדיון הכי בסיסי בעולם, בין אנשים שמאמינים בתורשה ובין אנשים שמאמינים בסביבה, או בין אנשים שמאמינים במקריות לבין אנשים שמאמינים בלשלוט בהכל, או בין אנשים שמאשימים גורמים חיצוניים לבין אנשים שמאמינים בגורמים פנימיים.

בקיצור, גם אתה צריך להבין שלססטיסטיקה אכן יש משמעות אבל שהיא תקח אותך רק עד לנקודה מסויימת, ומהנקודה הזו, צריך לדעת שיש גם מקריות ולשחרר שליטה, ממש כמו בחיים. תוכנית טובה לא תביא אותך תמיד ליעד, אבל היא בהחלט תגדיל את הסיכוי שלך להגיע אליו.

גיל 21 בפברואר 2015

איך זה בדיוק קשור לתורשה וסביבה שזה משהו אחר לגמרי? בתורשה סביבה מדובר על מה מרכיב את האנשים ומניע את ההתנהגות שלהם, כאן זה נתון ומנסים למצוא דרך לנתח את אותה התנהגות ולנבא אותה לעתיד.

אריאל גרייזס 21 בפברואר 2015

לגבי החלק הראשון, כמו שגיל אמר – אין שום קשר.
לגבי החלק השני – זה בדיוק מה שאני אומר

קורא 22 בפברואר 2015

תורשה – חוסר יכולת לשלוט בהכל אלא גנטיקה, סביבה – האמונה שגם עם הגנטיקה הכי מחורבנת אפשר לעשות משהו ובעזרת סביבה תומכת להוציא גאון, זה הקשר.

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2015

רני עדיין לא מבין איך זה קשור לשימוש בסטטיסטיקה.
חוץ מזה שאני לא אוהב את הדיכוטמיה הזאת

קורא 23 בפברואר 2015

נורא פשוט, התפיסה שהכל נשלט, כמו בסביבה- סטטיסטיקה. התפיסה שיש דברים שלא נשלטים – תורשה.

מה שניסיתי להגיד שהכל בחיים הוא שילוב בין השניים, מקריות והכוונה. לכן, החוכמה היא גם להשתמש בסטטיסטיקה אבל גם לדעת שהיא לא הכל. לבנות קבוצה ומערך, אבל לתת לכשרונות להתבטא בתוכה. חופש – אבל חופש מוגבל.

אזי 21 בפברואר 2015

יש משהו שאני לא מבין
נדמה לי מהטקסט שלך שאתה טוען שסטטיסטיקה מבטלת טיעונים כמו יד חמה או ווינר ולוזר
אבל אלו שני מונחים שנורא קל להגדיר אותם סטטיסטית.

אז את טוען שאין דבר כזה יד חמה ושחקן ווינר, או שלרוב אנחנו מגדירים לא נכון מי חם ומי ווינר?

אריאל גרייזס 21 בפברואר 2015

אנחנו מגדירים נכון, אבל ההגדרות האלו נובעות כמעט תמיד (דגש על כמעט) משונות סטטיסטית נתונה. היד החמה, למשל, היא קיימת מהבחינה שיש שחקנים לפעמים שנכנסים לרצף של קליעות. העניין הוא שהרצף הזה אמור לקרות לפי הסטטיסטיקה. הוא בתוך עקומת הפעמון. אם היינו רואים מישהו מכניס 40 זריקות רצוף, נניח, אז היינו אומרים – אוקיי, יש פה משהו שלא אמור לקרות (הדוגמא של הרצף של ג'ו דימאג'יו היא משהו כזה).
גם לגבי ווינר או לוזר, כמעט תמיד מדובר במשהו שהוא פרספציה ציבורית ולא הרבה יותר. בדרך כלל, שחקנים טובים יותר ייתנו לך מספרים טובים יותר בזמנים קשים מאשר שחקנים טובים פחות. אבל מבחינת לתפקד יותר טוב בקלאץ' באופן קונסיסטנטי – כמעט שאין דברים כאלו

גיא ד 21 בפברואר 2015

דרק נוביצקי נחשב לוזר שנים רבות.
ואז הוא לקח אליפות כמעט לבד.
אז מה הוא?

אריאל גרייזס 21 בפברואר 2015

שחקן מעולה. זה מה שאני אומר, לוזר ו-ווינר זה תגיות בלבד. נוביציקי היה שחקן מעולה עם או בלי האליפות.
דרך אגב, לגבי צ'ארלס בארקלי, יש עליו גם תגית מסוימת של לוזר בגלל שהוא לא לקח אליפות, אבל 538 מראים שמבחינה סטטיסטית הוא לא נופל כמעט מטים דאנקן או קארל מאלון, שנחשבים היסטורית לפאוואר פורוורדס יותר גדולים. מעניין מה הוא היה חושב על הגיקים אם הוא היה קורא את הניתוח הזה..

ניינר 21 בפברואר 2015

אז רגע, פייטון מאנינג לא לוזר?

אזי 21 בפברואר 2015

לא יכול להיות שבשם הסטטיסטיקה אתה מבטל יכולות פסיכולוגיות של שחקן.
שחקן עם יכולת מנטלית נמוכה יכול להיות הרבה פחות טוב במשחקים שהכל מונח על השולחן ובטוח שאפשר למצוא סטטיסטיקות שמוכיחות את זה.
כמו כן, כמו במקרה נוביצקי שנתתם, שחקן יכול לעבוד על עצמו ולהשתפר ולהעיף כל סטטיסטיקה לפח כי הוא התחיל להתאמן בצורה שונה.

ככה גם במקרה היד החמה. שחקן שקולע 50% מהשדה בשונות של 50% יתן לך משחק של 0% ומשחק של 100% (קצת מה שטל בן יהודה ויובל קליין מנסים להוכיח לגבי מרקיז היינס).
שונות סטטיסטית יכולה לקרות, השאלה אם היא קורית באופן מספיק קבוע כדי להסיק ממנה נתונים ולא לפתור אותה בתור שונות סטטיסטית.

איציק 21 בפברואר 2015

"שונות סטטיסטית יכולה לקרות, השאלה אם היא קורית באופן מספיק קבוע כדי להסיק ממנה נתונים ולא לפתור אותה בתור שונות סטטיסטית." משפט די סתום הדורש הבהרה. שונות היא מוסג סטטיסטי המתאר את האופי של הנתונים וגם לחישוב השונות מתוך הנתונים יש את שונות השגיאה בגלל מספר סופי של נתונים עליהם חושבה השונות.

אזי 21 בפברואר 2015

בדיוק הדוגמה שנתתי על היד החמה.
שחקן יכול לקלוע ב50% עם שונות מאוד גבוהה.
אם תחקור לעומק, אולי תמצא שזו לא שונות אקראית, אלא הוא קולע 30% בחוץ ו70% בבית.
אולי היא כן אקראית, אבל זה לא שהוא קולע פעם10 פעם 20 פעם 40 פעם 50 ופעם 70
אלא פעם 20 ופעם 80. זאת בדיוק ההגדרה ליד חמה. שחקן שכשהוא קולע – הוא קולע בלי סוף.
שונות סטטיסטית יכולה לספר סיפור, היא לא חייבת להיות סתם סטיית תקן.

איציק 21 בפברואר 2015

אתה לא מדבר על שונות כי אם על אופי הפילוג. שונות היא מספר שלא מספר את כל מה שדיברת עליו. פילוג מותנה יכול לספר הרבה יותר ועל זה אתה כנראה מדבר. שונות לא יכולה להיות אקראית (יכולה, אבל לא במובן המדובר כאן), היא מספר המספר כמה הביצועים מתפזרים סביב התוחלת (ממוצע במקרה שלנו).
אכן יתכן שיש שחקן שיש לו ההבדל משמעותי בביצועים בין בית לחוץ, ואז כדי לדבר על פילוג מותנה במקום המשחק. ויש פשוט שחקנים לא יציבים ואז קשה בהרבה לצפות את הביצועים שלהם.

עסק שחור 21 בפברואר 2015

שאלו פעם את בירד למי הוא נותן את הכדור האחרון במשחק צמוד והוא אמר בארקלי בפוסט. לא ג'ורדן אלא בארקלי בפוסט.

אם אין יד חמה אז לא צריך לתת את הכדור לשחקן החם. כלומר אין שום הגיון סטטיסטי ללכת על תומפסון גם שהוא קולע זריקה אחרי זריקה באותו רבע. זה נשמע הפוך לחלוטין מהאינטואיציה.

גיל 21 בפברואר 2015

הוא לא זה ולא זה. בסיטואציות מסוימות הוא הצליח ובאחרות לא. התוויות הדיכוטומיות הללו חסרות כל ערך כי הן מנסות במילה אחת לסכם קריירות מורכבות של שחקנים. זה משהו אנושי לרצות לקבוע נחרצות לגבי שחקן זה או אחר כי אנשים לא אוהבים מורכבות ועמימות אבל בין זה למציאות יש מעט מאוד קשר.

איציק 21 בפברואר 2015

לגבי היד החמה, זה נמצא אכן ברצפים שיכולים לקרות וברצף הזה לשחקן יש יד חמה, כמו שברצפים אחרים תתיכן יד קרה. אנחנו מודעים שלשחקן יש זמנים שיש בעיות קליעה ויש זמנים הפוכים.
לגבי שחקן ווינר, אם רוצים לקבל החלטה לגבי זריקת ניצחות, או אפילו זריקות גורליות בשלוש דקות אחרונות במשחקים חשובים, אז אני לא יודע אם יש שחקן בהיסטוריה (כולל ג'ורדן) שיש לו מספיק סטטיסטיקה כדי שההחלטה לא תיבלע בשונות הגבוהה. אם מדובר על מהלכים מנצחים כמו מסירה לקאר או גראנט (כמובן גם קליעה גורלית), אז ייתכן ועל קבלת החלטות נכונות בלחץ ניתן לקבל יותר סטטיסטיקה מיהימנה, אבל גם פה יהיו הרבה אי-ודאויות, כמו למשל, להחליט מה יחשב להחלטה גורלית ומה לא.

עידו ג. 21 בפברואר 2015

אנליטיקס זה כלי מצוין להערכת נקודות חוזק/חולשה אצל שחקנים או קבוצה שלמה. זה ידע חשוב למנהלים מאמנים ואפילו השחקנים במטרה לעזור לקבוצה להצליח בין אם מדובר על עונה שלמה או הכנה למשחק ספציפי. מסיבה זו הרבה מאד קבוצות ספורט מקצועניות מכניסות אנשי אנליטקס לצוות שלהם מתוך הבנה שזה באמת עוזר.
מצד שני כדרך לבניית קבוצה זה מאד בעייתי מכיוון שהיכולת של הכלים הקיימים היום לחזות התאמה קבוצתית בין שחקנים היא מוגבלת מאד. כאן נראה לי שמאני-בול עשה קצת נזק תדמיתי לגיקים של המספרים מכיוון שאנשים ישר חושבים על זה כ: "טוב בואו נשכח מהכל ונבנה קבוצה על פי מה שהמספרים אומרים" .
למרות שזה מרגיש כאילו לאחרונה יש אינפלציה בנושא אני חושב שלתחום הזה בספורט יש עוד המון לאן להתפתח.

אריאל גרייזס 21 בפברואר 2015

מסכים לגמרי. אני חושב שהצעד הבא באנליטיקס יהיה סטטיסטיקות לא אישיות אלא כאלו שמבוססות על מדדים קבוצתיים. שחקן זה מייצר יותר כאשר הוא משחק עם שחקן מהסגנון הזה והזה וכו'. אני מניח שזה קיים כבר ברמה כלשהי. כדורגל נראה לי המקום הכי מתאים

גיל 21 בפברואר 2015

יש כבר סטטיסטיקות כאלו מזמן. סטטיסטיקות שמראות למשל איזו חמישייה מייצרת הכי הרבה נקודות כשהיא על המגרש. הבעייה היא שוב, שזה נחמד לדעת אבל יכולים להיות הרבה מאוד משתנים שמשפיעים ומטים את הנתונים. למשל, אפשר לגלות שהחמישייה השנייה של קבוצה קולעת הכי הרבה נקודות אבל זה בגלל שהיא עולה לשחק כשהמשחק גמור לאחד הצדדים ומשחקת בעיקר נגד חמישיות שניות אחרות.

איציק 21 בפברואר 2015

מדדים קבוצתיים יהיו כנראה בעלות תוקף אף נמוך מסטטיסטיקות אישיות כיוון שיש הרבה פרמטרים יחד, ואז מגיעים למה שנקרא בספרות לקללת המימדיות. כלומר כמות המדידות שצריך כדי לקבל תקפות סטטיסטיט פולינומילית עם מימד הפרמטרים ועולה מהר מאוד. לקבץ דווקא חמישיה מסוימת למדידה נדירה יותר מאשר בחינת כל שחקן בפני עצמו. לכן תקפות התוצאות בספק רב יותר, וצריך יהיה להסתמך יותר על אינטואיציה והיכולת של המאמן. שוב חזרנו לגורם האנושי… איזה באסה.

No ONE 21 בפברואר 2015

כל ההתיחסות לנושא הזה של אנשי התקשורת הישנה( PTI למיניהם) או אגדות כדורסל(כמו בארקלי ואחרים) זה פשוט זלזול במשהו שהם לא רוצים להבין בו כי הם תמיד יודעים הכי טוב כי מייקל ווילבון ראה את הוויט סוקס משחקים ב 1967 אז אין ספק שהוא יודע יותר טוב מכולם
בארקלי משעשע כתמיד הוא קצת ממורמר בגלל שהוא הצהיר לא פעם אחת שהוא רוצה להיות GM בליגה אבל אחד לא שם עליו כי מה שעובד חמש דקות בין פרסומות לא עובד כשצריך להשקיע ימי עבודה של 18 שעות ולטוס מנברסקה לניו מקסיקו ולנורת דקוטה בשלושה ימים.

זה גם לא או זה או זה , הדבר הכי חשוב זה קודם מה שקורה על המגרש ולאחר מכן משתמשים באנלטיקס כדי לשפר , לא כדי להחליף
זה גם לא אומר שעובדים פחות קשה , סאם הינקי מלך האנליטיקס ב NBA נחשב ל GM שעובד הכי קשה , מבחינת כמות משחקים,שחקנים ומקומות שכוחי אל שהוא רואה
אבל מה אתה עושה הינקי , מה אתה עושה? אוטוטו אתה מאבד גם אותי ואם איבדת אותי אתה בצרות , ראה רקס ראיין

אלעד 21 בפברואר 2015

כאוהד הסיקסרס אני הכי קרוב שאפשר להיות כמו בפוסט של גיל שלח ולהפסיק לאהוד אותם. זה כמו במשחקי הכס – עד שהקבוצה מתחברת ומתחילים לזהות שחקנים ולהיקשר אליהם, הינקי מעביר חצי קבוצה. והגרוע מכל שהוא מנסה להראות את זה כאיזה תהליך גאוני אבל הוא תלוי כל כך הרבה במזל – אף אחד לא יודע איך יסתדרו כדורי הפינגפונג ואיזה שחקנים באמת יצליחו להיות כוכבי נבא.

אלון 21 בפברואר 2015

דווקא כולם משבחים את המהלכים האחרונים שלו אבל הבעיה כמו שכתבת זה שהוא גומר את הזהות שלך עם הקבוצה. די ברור שאם בדראפט הוא נופל על אוקפור או אנטוני טאונס אז גם נואל או אמביד (או שניהם ) עפים.

אלעד 21 בפברואר 2015

זו השתעבדות מוחלטת לפנטזי, והליכה הפוכה לגמרי לכיוון אליו הליגה הולכת עכשיו, שמובילה סאן אנטוניו וקבוצות שהולכות בעקבותיה (כמו אטלנטה), הווה אומר, טפח שחקנים תן להם לרוץ הרבה זמן ביחד, תביא להם מאמן שיודע מה הוא עושה (את זה דווקא עושה רושם שיש בפילי) ותנצח ע"י זה שאתה משחק כדורסל טוב, ולא כי יש לך שמות שמוכרים גופיות. עם הנצחונות גם יבואו פרי אייג'נטס טובים שרוצים לשחק בקבוצות מנצחות. נמאס כבר מהקולקציה הזאת של בחירות דראפט סיבוב שני, שאף אחד לא באמת יודע מה ייצא מזה בעתיד.

No ONE 22 בפברואר 2015

אמביד לא הולך לשום מקום , אמביד יהיה הסנטר הכי טוב ב NBA בתוך שנתיים
אמביד יהיה סופרסטאר
אני ממש לא מסכים שאטלנטה זה הכיוון , אין להם סיכוי לאליפות , הם בחיים לא יעברו קבוצה עם סופרסטארס כמו קליבלנד בפלייאוף
אני חושב ש MCW היה שחקן צעיר טוב שיכול להשתפר ולדעתי לא כל שחקן בחמישייה צריך להיות סופרסטאר
הינקי כנראה חושב אחרת ולדעות עמנואל מודאיי או דיאנג'לו ראסל יהין יותר טובים בתופסת הבחירה של הלייקרס שתהיה טופ 10 שנה הבאה או השנה , רוב הסיכויים ששנה הבאה

אלון 22 בפברואר 2015

אלעד, מסכים איתך לגמרי. הדרך של הינקי אולי נכונה אבל היא לוקחת יותר מדי שנים ואין ערובה לכלום. אין אף שחקן להזדהות איתו וכל מי שבקבוצה היום יתכן ולא יהיה שם מחר (חוץ מג'רמי גרנט). בכל זאת הטרייד על קרטר היה במקום כי פוינט גארד טובים לא חסר וקשה לבנות על אחד בלי קליעה מבחוץ.

אלעד 22 בפברואר 2015

no one, מה שאתה בעצם אומר זה שכל מי שאין לו לברון ודוראנט צריך כל הזמן להחליף את השחקנים הטובים (אבל לא מספיק) שלו, שאין ערך לסתם קבוצה מנצחת שמגיעה לשלבים גבוהים בפלייאוף כל שנה, שיוטה של סטוקטון ומאלון, למשל, עשתה טעות כשניצחה מעל 50 משחקים כל עונה, כי בכל מקרה לא היה סיכוי לנצח את גורדן ועדיף להפסיד 60 משחקים בשנה ולהתפלל לאלוהי הלוטרי למרות ש: 1. אין ערובה שתקבל את הבחירה הגבוהה למרות שאתה מפסיד המון 2. אין ערובה שהשחקן שתבחר יהיה באמת טוב כמו שחשבת 3. אין ערובה שהוא לא יברח בהזדמנות הראשונה שתהיה לו. זו תהיה ליגה מעניינת אם עולם יחשבו כמו הינקי – מדי שנה 25 קבוצות יחליפו את הרוסטר שלהם בחלון ההעברות ויוותרו על הנסיון המיותר לעבור סיבוב שני בפלייאוף

פורד פרפקט 21 בפברואר 2015

אני לא יודע על מה היה הויכוח של בארקלי עם מורי. אני בטח ובטח שלא מבין בבייסבול ,לא גיק ורואה סטטיסטיקות פשוטות יחסית כמו שאוהבים לתת לנו בכדורגל ובכדורסל. אני רק רוצה לקחת אותך לאחד המשפטים החשובים שכתבת לדעתי בבלוג שלך. "אחד מהגיקים הראשונים לחקור לעומק את את המספרים בבייסבול גילה שלמגיש אין השפעה ,אם החובט הצליח לפגוע בכדור ולהכניס אותו לתנועה במגרש אם הכדור יהיה אאוט או היט".
את זה אנחנו מצפים מהחובט והדרך שלו להיכנס למשחק.
אמרו גם לפני שאנליטים בוחנים על פני תקופה ארוכה. אבל כשהשחקנים בלחץ ויש מזג אוויר כזה או אחר (כדורגל) הסטטיסטיקות בורחות מהחלון.(גם בכדורסל). אני לא זוכר שראיתי סטטיסטיקאי מעביר פסק זמן דקה לסוף משחק צמוד. לוחש על אוזן של מאמן איזו חמישייה עדיפה וכ'ו. כשהכל בדיעבד אז זה גם נשאר לא הרבה מעבר לרמת הפנטזי ליג. לפחות נשארת לה קצת רומנטיקה…

אריאל גרייזס 21 בפברואר 2015

אני חושב שממש לא הבנת על מה דיברתי. ברור שאנחנו מצפים מהחובט לחבוט, אבל אם לפיצ'ר לא היתה משמעות, אז היינו שמים סתם מישהו על המאונד ונותנים לו לזרוק. ברור שלפיצ'ר יש המון השפעה על ההצלחה של החובט וזה ממש לא ברור שההשפעה הזאת נגמרת ברגע שהכדור נחבט. מדובר היה במהפכה אמיתית בענף.
וזה שלא ראית סטטיסטיקאי מעביר פסק זמן, זה לא אומר שזה לא קרה כבר או לא יקרה בעתיד. בחירת המהלך שייתן לך את הסיכוי הכי גדול בכל סיטואציה זה מסוג הדברים שהעולם מתקדם אליהם. למעשה, יש מקום שבו זה כבר קיים די הרבה זמן וזה דווקא המקום הכי שמרני בעולם – כדורגל. הבחירה לאיזה פינה לקפוץ של השוער בפנדלים היא משהו שהרבה מאוד עושים לפי ניתוח סטטיסטי. מעניין שכשואן חאל החליף שוער לפנדלים – בחירה שהיא מבוססת סטטיסטיקה נטו – כולם קראו לו גאון ואף אחד לא האשים אותו שהוא הורס את הרומנטיקה..

ק. 21 בפברואר 2015

אני מסכים מאד לגבי החלק האחרון שלא זכה להתייחסות בתגובות- סטטיסטיקות מתקדמות ומספרים משפרות מאד ומעמיקות את ההבנה של האוהד את המשחק. כמובן, במקביח למראה עיניים.. .

גיל 21 בפברואר 2015

אני דווקא לא כל כך מסכים. סטטיסטיקות תורמות להנאה רק כשהן בהקשר המתאים כמו שאריאל כתב אבל גם לא מעיקות. זה נחמד לדעת כשצופים במשחק למה עדיף לחבוט באנט עכשיו או להעלות מגיש שמאלי, אבל מיותר לומר שאחוז הקריירה של שחקן X מול חובטים שמאליים במצב של ספירה מלאה והבסיסים מלאים הוא כך וכך. הרבה פעמים הסטטיסטיקות הללו לא אומרות כלום ומתבססות על מדגמים קטנים או סתם צירופי מקרים חסר משמעות.

ק. 21 בפברואר 2015

מסכים איתך, אבל יש מספיק מספרים ואנליזות מספריות שתורמות מאד להעמקת ההבנה. בפוטבול זה מאד בולט (למרות שיש כמה מטופשות), בכדורגל זה פחות נגיש בשידורים או בסיכומים, ככה שמי שלא ראה את המשחק לא יבין באמת מה קרה מלבד הגולים

גיל 22 בפברואר 2015

הכל תלוי במינון ובמידה רבה באהבה של הפרשן למשחק. בבייסבול יש לך שדרים אגדתיים שמכניסים סטטיסטיקות בדיוק בזמן המתאים וכדי להאיר נקודות חשובות. כשזה הופך לסטטיסטיקות לשם סטטיסטיקות אז זה מעצבן.

אייל הצפון 21 בפברואר 2015

הבעיה היא לא הסטטיסטיקות עצמן אלא הניתוח שלהן, הרבה יותר קל ופשוט להגיע להחלטה השגויה כשמסתמכים על הנתונים המדויקים מאשר אם פועלים לפי אינסטינקט. בברידג' למשל כל הסטטיסטיקות כבר ידועות. ועדיין הדבר הכי חשוב זה קודם כל להסתכל ימינה ושמאלה ולהבין מה יגרום ליריבים לעזור לך במקום לעצמם, וזה עובד סטטיסטית רק במספרים הגדולים, אבל בשטח זה סוג של אינסטינקט, ושחקנים גדולים עושים את זה בלי לחשוב (כי אם הם יחשבו על כך באופן מודע זה לא יצליח, כמו זריקות עונשין). בגלל זה מייקל ג'ורדן היה הכי גדול אי פעם, הוא היה יכול תמיד לקחת את הזריקה האחרונה במשחק השביעי, אבל סטטיסטית עדיף לא להגיע למשחק השביעי ואם כבר מגיעים למשחק צמוד, לדעת מתי עדיף לגרום ליריב להפסיד לעצמו את המשחק.

אריאל גרייזס 21 בפברואר 2015

אף אחד לא מדבר בסטטיסטיקות על השחקנים עצמם. הכוונה להחלטות ניהוליות של איזה שחקן להחתים ואיזה לא, בעיקר. אינסטינקטים הם דבר מטעה מאוד הרבה פעמים. אתה מוזמן לקרוא את "Blink" של גולדוול בנושא, הוא מדבר על כל נושא האינסטיקנטים, למה לפעמים הם מצוינים ולמה לפעמים הם יטעו אותך

שי ס 21 בפברואר 2015

רק כי אני לא יכול להתאפק: "there are three kinds of lies, lies , damned lies, and statistics."

ניינר 21 בפברואר 2015

מעניין מה שלמה שרף, האיש והשפיץ, היה אומר על הפוסט הזה

ק. 21 בפברואר 2015

אתה חושב באמת שהיה קורא אותו?
אולי מבקש ממשהו שיגיד לו בכמה מילים מה כתוב

D! פה 21 בפברואר 2015

רק לי נדמה שהוא (וחבריו) כבר לא אומרים יותר כלום, רק צורחים?

איציק 21 בפברואר 2015

למה שאת מישהו יעניין מה שלמה שרף אומר על משהו?

גורביץ' 21 בפברואר 2015

צחוק צחוק, אבל שליימה הוא המאמן שעשה את המעבר מאסיה לאירופה והוא גם המאמן האחרון שבנה נבחרת שבאמת התחרתה על העפלה (עד הנבחרת הנוכחית של גוטמן), וזה כולל את כל הבון טון של התקשורת – הדני שברח לי השם שלו, פרננדז, גרנט, קשטן.
הוא היחיד עד גוטמן של הקמפיין הזה, שהצליח להעמיד קבוצה שתתמקד בנקודות החזקות שלה, במקום להירמס באיזה בונקר וכדורים ארוכים נגד קבוצות דרג ג באירופה, או במקסימום להוציא תיקו עם נגיחה אחורה מ-17 מטר של אבי יחיאל..
הוא עילג, אינטרסנט ורגזן, אבל דווקא אטום אני לא חושב שהוא.

איציק 21 בפברואר 2015

דבר נוסף לגבי היד החמה. אם אין יד חמה, אז גם אין יד קרה. טוב, ספרו זאת לקורבר מאטלנטה. משחק שלישי ברציפות שהוא לא עובר 50% מהשלוש, שני מתחת ל-50%, כאשר היום 2 מ-11, מתחת ל-20%. אז נכון, זה צפוי סטטיסטית, ועדיין במוסגים של קורבר זה לא יד קרה, זה יד קפואה לחלוטין.

גיל 21 בפברואר 2015

זו בסך הכל רגרסיה לממוצע.

איציק 21 בפברואר 2015

זה ממש לא משנה. ביחס למה שהוא נותן העונה, ביצועים כאלו הם חריגים ביותר, ומצביעים על מצב קר במיוחד. אם זה ימשך לתקופה ארוכה, נוכל לדבר אחרת. כנראה זה לא צפוי כי הוא לא קלע שלשות טוב רק מתחילת העונה אלה למשך שנים, ולכן לא צפוי שיהיו לו עוד הרבה הופעות של 2 מ-11.

גיל 21 בפברואר 2015

הם לא בהכרח חריגים גם ביחס לעונה. חלק מהשונות הכללית שיש לו.

איציק 21 בפברואר 2015

עכשיו קח את כל העונה שלו, קח את סטיית התקן (לא השונות, כי אם את השורש שלה), ובדוק עד כמה פחות מ-20% מהשלוש נמצא אצל קורבר בתוך התחום. לא עשיתי ניתוח כזה, אך די עקבתי אחריו והוא היה לאורך זמן די עקבי עם אחוזים של 40% ומלע פר משחק. כלומר סטיית התקן די קטנה. תוסיף לזה משחק חריג (לפחות במושגים שלו) של 11 זריקות לשלוש במשחק ותקבל משחק חריג במושגים שלו.

גיל 21 בפברואר 2015

נכון, משחק חריג אבל לא בהכרח כזה שמעיד על משהו יוצא דופן. גם אם יש סיכוי של 5% או אפילו 1% שיהיו לו משחקים כאלו זה עדיין בגדר הסביר.

איציק 21 בפברואר 2015

זה בגדר של משהו שיכול לקרות. כל דבר שקורה בהגדרה יכול לקרות לפחות פעם אחת. לכן יש לו הסתברות של מאורע, אך מאורע חריג (אם 1% זה לא חריג, כמה זה חריג, 0.001, 0.00001, כל אחד והסף שלו לחריגות וכמובן תלוי אפליקציה. בעונה של 82 משחקים, 1% זה חריג מאוד כי הדיוק שלך גרוע מ-1%), ולכן זה יד קרה או חמה, תלוי לאיזה כיוון החריג.

גיל 21 בפברואר 2015

לא יודע כמה זה חריג, לא ראיתי את החישובים אבל בתחשוה שלי הוא לא כזה חריג.

איציק 21 בפברואר 2015

טוב, אז חזרנו לתחושות ולא לידע. אז אני אספר לך, 11 זריקות לקורבר ועוד בפחות מ-20% זה חריג בטרוף ל-82 משחקים בעונה. גם ברב ענתי.

גיל 21 בפברואר 2015

וחריג בטרוף זה לא תחושה? כל מה שאמרת כאן זה רק תחושות בלי שום מידע אמין.

איציק 21 בפברואר 2015

רק אני עוקב אחריו העונה במיוחד (בגלל האחוזים שוברי השיאים שלו) ולא זוכר אף משחק שלו של 11 זריקות שלוש ואתה לא עוקב אחריו.

גיל 21 בפברואר 2015

שוב, הסחת הדעת. אין לך שום נתונים לגבי ההסתברות שזה יקרה אבל העיקר אתה קובע קביעות נחרצות.

איציק 21 בפברואר 2015

גם לך לא, אנחנו רק מנתחים את מה שיש לנו ביד, ועד עכשיו זה נדיר אם בכלל קרה בעבר. נעשת לנו נביא.

גיל 21 בפברואר 2015

נכון, ולכן אני לא יוצא בהצהרות נחרצות כמוך.

אורן השני 21 בפברואר 2015

פוסט יפה מאוד.

אני גם לא מבין למה התכוונת במשפט על הבייסבול – באותה מידה יש לך Groundball Pitchers כמו דרק לואו שהיו שומרים על ERA נמוך, וגם כמות K ו-W נמוכים, לעומת מגישים עם הגשות "מסוכנות" יותר שהיו משיגים הרבה יותר K אך ה-ERA שלהם היה גבוה יותר.

אני יודע שרשמת את זה אז כנראה שלא הבנתי למה התכוונת.

אריאל גרייזס 21 בפברואר 2015

לא הרחבתי על זה יותר מדי כי לא רציתי להעמיס בבייסבול.
בוא נתחיל מזה שאחוז סטרייקאאוטס והליכות לא קשור לגראונד בול פיצ'ר או לא. ברנדון ווב היה גראונד בול פיצ'ר ועדיין עם המון סטרייקאאוטס.
לגבי העניין עצמו. אם תנטרל את הסטרייקאאוטס וההליכות ותחשב את הממוצע של כדורים שנחבטו תקבל שהמספר הזה פחות או יותר אחיד לכל הפיצ'רים. הוא משתנה משנה לשנה אבל בממוצע כולם עומדים עם 300 בערך.
מה זה אומר? שפיצ'ר שמגיש לקונטקט בסופו של דבר ייפגע ויהיה פיצ'ר לא טוב. הוא יכול להנות ממזל איזה שנה או כמה חודשים אבל בעקרון לאורך זמן פיצ'ר כזה יהיה גרוע.
מה שכן, פיצ'רים שהם גראונד בול, האחוז שלהם יהיה אותו דבר כמו כולם אבל בגלל שיהיה הרבה פחות הומראנס אז הERA שלהם יהיה נמוך יותר. חוץ מזה,כמובן, הם יהיו מאוד תלויים בהגנה מאחוריהם. דרק לואו הוא דוגמא מצוינת – פיצ'ר שלפרקים היה טוב ולפרקים היה מזעזע. הסיבה – תלוי מידי במזל.

Fluttershy 21 בפברואר 2015

מממ… אז הארי קיין באמת הולך להיות שחקן וורלד קלאס או שהוא פשוט שחקן טוב בכושר מצוין? יש איזה דאטה לגביו? :)

אריק האדום 21 בפברואר 2015

אני גם גיק. אבל אני לא מסתדר עם כל האנליטיקס הזה. לא בגלל שאני לא מבין אותו. אלא בגלל שאני מבין אותו בדיוק.
זה מגיע מהתחום הכלכלי.
האנליטיקס הזה הופך את המשחק לכלכלי. מנסים למצוא את ה"מניות" החמות. את "ההשקעות" הנכונות.
עוד פן שלילי של ההתמסחרות, הכניסה של הכסף הגדול ואובדן התום והנשמה.
נראה לכם שסר אלכס היה קונה את קאנטונה על סמך נתונים?

גיל 21 בפברואר 2015

לגבי העניין הכלכלי זה די ברור שברגע שמישהו מוצא משהו וכולם מחקים אותם אז כל המודל משתנה. גם בספורט אם כולם משתמשים באותם כלים ומגיעים למסקנות דומות אז איזה יתרון יחסי יש כבר? החכמה למצוא משהו שהמתחרים לא יודעים ולא ידעו.

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2015

אני לא יודע מה סר אלכס היה עושה, אבל אני די משוכנע שהנתונים יראו שעדיף שרוני יהיה חלוץ מאשר קשר אמצע..

no propaganda 22 בפברואר 2015

על סמך מה אתה אומר את זה?

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2015

לא הבנתי

no propaganda 22 בפברואר 2015

כשאתה אומר שרוני בסיטואציה שקיימת ביונייטד עדיף לשחק כחלוץ. אתה אומר את זה על סמך הניסיון שלך כאוהד ספורט(לצורך העניין צ'רלס בארקלי). נראה לי שלהשליך מהניסיון הזה לנתונים לא תואם את מה שכתבת בפוסט.

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2015

אמרתי שאני די משוכנע, לא אמרתי שאני יודע. אני יכול גם לכתוב שעל סמך הניסיון שלי כאוהד מייקל ג'ורדן היה שחקן גדול יותר מאלן אייברסון. אני די משוכנע שהמספרים יגבו אותי פה.
אבל בתכ'לס זה היה קינטור שבא להגיד – זה יפה לדבר על רומנטיקה כשאתה מדבר על שחקנים אבל הרבה פעמים מרוב רומנטיקה אתה מפספס את היכולת לעשות את מה שקבוצה צריכה לעשות – וזה לנצח משחקים.
אני אתן דוגמא כדי להסביר למה אני מתכוון – שערים ממרחק 20 מטר מחוץ לרחבה הם מהשערים הכי יפים שיש. באמת, הם מדהימים. הבעיה היא שהמספרים מראים שבעיטות מחוץ לרחבה הן מהבעיטות הכי פחות יעילות שיש ורק אחוז קטן מאוד מהן נכנס לשער. עכשיו, אתה בתור אוהד של קבוצה, מה אתה מעדיף – שהקבוצה שלך תבעט כדורים מתוך הרחבה, שנכנסים באחוז גבוה יותר, וכתוצאה מכך תנצח יותר – או לבעוט מחוץ לרחבה כי פעם בעשרה משחקים אתה מקבל גול גדול?
אני יודע מה אני מעדיף.

ק. 22 בפברואר 2015

כן, אבל התמונה המלאה היא שאיום בעיטות מרחוק (גם אם האחוזים נמוכים) מושך יותר את ההגנה החוצה ועוזר בלפתוח את הצפיפות (כדי לבעוט מהרחבה).
בדיוק כמו שבפוטבול, איום משחק מסירה מאפשר משחק ריצה יעיל ומונע מההגנה להתמקד בריצה.

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2015

בדיוק בשביל זה יש סטטיסטיקות מורכבות שמסוגלות לנתח את סוגי האיומים השונים. אני פישטתי את זה בכוונה.

no propaganda 22 בפברואר 2015

כן אבל לגבי ג'יורדן אייברסון זו קביעה הרבה יותר פשוטה, וגם אתה לא לגמרי מתעלם מנתונים כשאתה אומר את זה.
בגדול אני מסכים עם הגישה הכללית שלך לגבי נתונים.

וגם מסכים עם ק. , כדורגל זה לא בייסבול. אם לא תבעט מרחוק אז ההגנה תוכל להתכווץ ויקשה עליך לבעית מבפנים.

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2015

העניין מאוד פשוט – כשאתה אומר דברים כאלו, אתה נסמך בעיקר על אינטואציה שהיא חסרת משמעות. בדיוק בשביל זה עושים ניתוחים מתוחכמים יותר. זה בדיוק מה שקרה עם בייסבול – היו כל מיני אמונות מאוד בסיסיות שהתבררו כפשוט לא נכונות. חשבו שלגנוב בסיסים זה דבר נכון. חשבו שלקדם שחקנים על הבסיסים באמצעות הקרבה זה דבר נכון. פשוט כי זה מה שעושים שנים וזה מה שאנשים מאמינים בו. אבל האם זה נכון? רק מספרים יכולים להוכיח את זה (ואני מסכים – לא תמיד).
אבל התירוץ של רומנטיקה הוא בעיני מוטעה. המטרה של הקבוצה שלך היא לנצח משחקים, לא להלהיב. ובינינו, אם היא תבקיע יותר גולים, היא גם תהיה יותר מלהיבה. רומנטיקה, בעיניי, היא שם אחר לשמרנות

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2015

וכן, לא כל מה שעובד בבייסבול יכול לעבוד בכדורגל. גם כתבתי את זה

שמעון 21 בפברואר 2015

מעורר מחשבה. מכבד את עמדתך אך הורס את הרומנטיקה לתפיסתי..
לא הייתי מנתח את היחסים הזוגיים שלי או את הסיכוי של הילדים שלי להצליח במקצוע או בלימודים..

ספורט וקבוצה זה אהבה בעיניי. קשה לי לחבר בין החום והקור.

Comments closed