ישראל – בלגיה, פוסט מתגלגל

נסענו למשחק של הנבחרת. לא ננהל יומן?

רק לפני שלושה ימים כתבתי שאני לא מתרגש מהנבחרת ושלא הייתי במשחק שלה מאז הגול ההוא מתחת לרגליים של נמני, ויום אחר כך מתקשר אלי בן דודי היקר ומזמין אותי לבוא איתו למשחק מול בלגיה.

"בהצלחה עם להשיג כרטיסים", עניתי לו

"יש לי שניים ליד המיטה" הוא אומר "חבר שלי התבאס מההפסד לווילס ולא רוצה לבוא. אתה בא?"

אני שוקל. בכל זאת ירושלים. והמשחק מאוחר. וזאת נבחרת ישראל. מצד שני – בלגיה. ועוד לא יצא לי להיות באיצטדיון טדי המחודש.

"אני בפנים" אני עונה. וככה הגענו לנקודה הזאת שבה החלטתי שאם כבר אני מבזבז ערב על נסיעה לירושלים, לפחות שייצא לי מזה משהו.

ובמשהו אני מתכוון כמובן ליומן מתגלגל. הנה איך נראה הערב שלי אתמול:

18:40 – צריך לבחור תלבושת למשחק. מצד אחד, יש לי את תלבושת החוץ הצהובה-אדומה של ליברפול השנה שמתאימה בול לבלגים. מצד שני, לא בטוח שהאוהדים המקומיים יעריכו את זה. בכלל, את מי אוהדים? בכל זאת, לבלגים יש שני שחקני ליברפול לעומת אפס בצד הישראלי. מה שכן, שניהם לא פותחים בעוד ההוא ממנצ'סטר יונייטד כן.

טוב, הוחלט. נעודד את ישראל אבל נלך עם בגדים נייטרלים. חולצה כחולה וג'קט של ברזיל שקניתי שם לפני חצי שנה ולא היתה לי אפילו הזדמנות אחת ללבוש עד עכשיו.

19:00 – לפני שיוצאים לדרך, צריך להחזיר את הילד מחוג השחיה שלו. אני יודע שזה לא קשור לכלום, אבל באמת שאין דבר יותר דוחה בעולם מחדר הלבשה של בריכת שחיה מלא זקנים.

19:15 – יוצאים לכיוון בית שמש. הרעיון – לעלות שם על רכבת לירושלים. למה בית שמש? המקום הכי קרוב אליי. חוץ מזה, תודו ש"רכבת מבית שמש" נשמע כמו כותרת ממש טובה לסיפור אימה, לא?

19:45 – מגיע לבית שמש. כנראה שהעירייה המקומית חושבת שלכל אחד בעולם יש וויז, כי בשום מקום אין שילוט לתחנת הרכבת. באמת, למה שיהיה?

19:55 – קונה כרטיסים. מחיר כרטיס הלוך ושוב עם שובר הנחה והנחת סטודנט – 11 שקלים. נסיעה עירונית עולה יותר מכיוון אחד. או שלאנשי בית שמש יש קשרים ממש טובים או שהרכבת הזאת ממש מזעזעת. אני לא יכול לחכות.

19:57 – נכנס לרציף. התחנה עמוסה אנשים שהגיעו מתל אביב והיו צריכים להחליף רכבת. למה שהרכבת לא תהיה ישירה? ככה. בכל מקרה, נדמה שכולם מנצלים את ההפסקה כדי להשלים שעות סיגרייה. אני נעמד מתחת לשלט "אסור לעשן", בתקווה ששם יהיה לי אוויר נקי אבל זה ממש לא עושה רושם על אף אחד, כולל לא על פקיד הרכבת שנעמד לידי ולא מעיר לאף אחד. ואז הוא מוציא קופסת סיגריות מהכיס ומצטרף אליהם.

20:15 – הרכבת מגיעה. במפתיע, אין דוחק ואפשר למצוא מקום בקלות. אני מגלה אוהד עם חולצה של ליברפול מתחת למעיל ומתיישב מולו. אנחנו מעבירים את העשר דקות עד שהרכבת יוצאת לדרך בניסיון לנתח את הסיכוי שלנו בשבת מול ארסנל. שנינו מסכימים שיש יותר סיכוי לישראל היום.

20:20 – בשעה טובה יוצאים לדרך. פתאום אני שם לב כמה מעט אנשים יש עם חולצה אמיתית של הנבחרת. פה ושם צעיף כחול לבן של הנבחרת, אבל זהו בערך. אני אמנם בולט בלבוש הצהוב שלי בתוך ים הכחול, אבל הכל כמעט מאולתר. אנשים לובשים חולצות של אינטר כדי להיות כחולים. אם נגיע ליורו במקרה, אנחנו נהיה הנבחרת עם האוהדים הכי בלאי, אין ספק.

20:30 – עוד דבר שהבנתי עכשיו, אם כי הוא לא מפתיע אותי בכלל – אין ברכבת נשים. בכלל. אני חושב שראיתי איזה אחת או שתיים. זה מזכיר לי את המונדיאל, שם כל האוהדים הסתובבו בזוגות ורק הישראלים היו בחבורות של גברים. אם אתם רוצים לשים אצבע על היום שבו תהיה פה תרבות ספורט זה יהיה כשיגיעו פה יותר מ-30% נשים למשחקים. אני מקווה שאתם לא מחכים על קצה הכסא שלכם, כי לא נראה לי זה הולך לקרות בקרוב. ספורט בארץ, בטח כדורגל, זה לגברים בלבד.

20:58 – מגיעים לירושלים. הדרך לאיצטדיון מתחנת הרכבת לא ארוכה, אבל מסתבר שכדי להגיע ליציע המזרחי (אני ביציע המזרחי!) צריך לעשות עיקוף גדול מאוד מסביב לתחנת חשמל מוקפת גדרות. תכנון גאוני.

21:15 – פוגש את בן דוד שלי שהגיע עם הסעת אוהדים מהמרכז. אנחנו נכנסים פנימה ועוברים בדיקה חודרנית על ידי המאבטח, שממשש לי את הכיס עם הארנק בערך חמש דקות. את בקבוק המים שנמצא בתיק של בן דוד שלי, לעומת זאת, הוא מצליח לא למצוא.

21:25 – אני מסתכל על הכרטיס בפעם הראשונה. שורה שלישית. אני בשוק. מסתבר שידידה של בן דוד שלי עובדת בשטראוס, שנותנת חסות למשחקי הנבחרת, והיא קיבלה כרטיסי הזמנה שאותם היא לא רצתה. אז לא רק שאני יושב ממש על הדשא, בפעם הראשונה בחיים שלי – זה גם בחינם.

21:26 – נכנסים לאיצטדיון. הרגע הכי טוב של היום שלי, תמיד. אני מודה, ציפיתי למשהו מרשים יותר. טדי יפה והכל, אבל אחרי האיצטדיונים של 70 אלף איש שראיתי בשנה האחרונה, איצטדיון כזה פתאום נראה קצת לא מרשים.

IMG_20150331_212224

21:27 – אנחנו מגיעים למקום שלנו. מסתבר שאין שורות 1 ו-2, אז אנחנו למעשה השורה הראשונה, ממש על קו האמצע. אני בשוק. מעולם לא ישבתי במשהו שאפילו קרוב לזה.

אחרי כמה שניות, אני מתחיל להתעצבן. זה די מרתיח אותי. אלו בלא ספק הכרטיסים הכי טובים באיצטדיון. הם שווים הרבה מאוד כסף. ואנשים שלא מעניין אותם בכלל כדורגל מקבלים כרטיסים בחינם למקום הזה, כשיש אנשים שהיו מוכנים לשלם הרבה בשביל זה. למה לעזאזל צריך לחלק דווקא את הכרטיסים האלו? למה לא לתת לאוהדים אמיתיים הזדמנות לשבת במקום של החיים שלהם?

21:40 – הנבחרות עולות למגרש. ההרכבים מוצגים. אני מנסה להבין איך נקראים השחקנים הבלגים אבל המסך באיצטדיון הוא המקבילה של לשים טלוויזיה 15 אינץ' בסלון שלך וגם הוא באיכות מזעזעת. זה פשוט לא ייאמן שאחד מהאיצטדיונים הכי חדישים בארץ, כזה שהציעו אותו לארח את היורו, מחזיק מסך אחד בלבד, מיניאטורי לחלוטין, וגם הוא מטושטש כל כך שאי אפשר לראות בו כלום.

21:43 – פאר טסי שר את התקווה. מי אמר שמדובר בזמר של שיר אחד בלבד?? מי?

21:45 – המשחק מתחיל. די ברור על הפתיחה שהנבחרת לא ממש באה לנסות להבקיע. 21 שחקנים נמצאים בחלק המגרש שלנו ואף אחד אפילו לא מנסה להפעיל לחץ על ההגנה של הבלגים, שמניעים את הכדור ללא הפרעה. אני אומר לבן דוד שלי שזה רק עניין של זמן בשיטה הזאת עד שיגיע השער.

21:55 – הגיע השער.

21:58 – הזדמנות ראשונה לנבחרת. אם אפשר לקרוא לנבדל של זהבי הזדמנות. אני מתיישב ומבין עכשיו כמה אחריות מוטלת על הכתפיים שלי. אני הבן אדם שייקבע האם יציע שלם יעמוד או יישב. ברצותי יעמוד, ברצותי יישב. איך אומרים – With great power comes great responsibility.

22:05 – עד לפני שבוע לא שמעתי את השם של דה ברויין (דה ברויינה? שמישהו יחליט איך אומרים את השם שלו) , היום אני מגלה אותו כשהוא משחק על הקו ממש לידנו. אני חושב שזה ממש יפה איך הבחור מצליח לשלב את העליה לכותל לבר מצווה עם משחק כדורגל.

ברצינות, האיש שחקן שחקן. איזה דיוק במסירות, איזה עצירת כדורים והוא גם לא מפסיק לרוץ ולאיים מהאגף. מתי בבאיירן?

22:07 – כדור שנבעט החוצה עובר לי ממש מעל הראש ונתפס על ידי הבחור הצעיר שיושב מאחורי (עם הגיל, מצאתי שהשימוש ב"בחור צעיר" הופך להיות שגרתי יותר ויותר). מחזיר הכדורים שעומד ממש לפנינו מבקש את הכדור בחזרה אבל ההוא מסרב ואומר שהוא יביא לו את הכדור כשיהיה צורך.

22:15 – חצי שעה של משחק והנבחרת לא עברה את החצי. הבלגים, לעומת זאת, משתעשעים. קורטוואה נראה כל כך משועמם, שאני רואה איך הוא שוקל לעלות לקרן של הקבוצה שלו ולו כדי להפוך את המשחק למעניין. בינתיים הוא הלך להכין לעצמו כוס קפה.

22:20 – סוף סוף אקשן! טוב, לא על המגרש, אבל מאחורי הגיעו חמישה גברתנים לבושים במדי אבטחה ומצלמות גו-פרו על הראש כדי לחקור על גורל הכדור האבוד. מסתבר שהכדור נמצא בתוך שקית ניילון, מה שלא מפריע לבחור שלקח אותו להיתמם ולהגיד שהוא לא לקח אותו והם בכלל לא ביקשו אותו בחזרה. הם לא מתרשמים ודורשים ממנו לצאת מהשורה. הבחור מתחנן על חייו ואחרי שכמעט ראה איך הוא מגורש מהאיצטדיון הם מאפשרים לו לחזור למקום.

22:30 – ברוך השם, הפסקה. דה ברויין הלך להעיר את קורטוואה שיבוא איתם לחדר הלבשה. סיכום מחצית – הבלגים הבקיעו גול ומאז משחקים בהילוך שני. אדן האזארד בכלל לא טורח לנסות להעביר שחקנים, היחיד שממש מתאמץ הוא דה ברויין שלא מפסיק לרוץ. כל עוד חוסר הלחץ הזה יימשך, הסיכוי שלנו להבקיע גול קטן יותר מהסיכוי שהבחור מאחוריי לא יחזיר את הכדור למגרש בפעם הבאה.

22:32 – טקס פרידה מעידן טל. שלושה וחצי אנשים טורחים לקום ולמחוא כפיים. תרבות ספורט.

22:35 – פאר טסי עולה לשיר. דרך השלום, כמובן. מצד שני, אני מקבל דיווח מחברים שבטלוויזיה יש פאנל של דני נוימן ואבי רצון, אז מצבנו מצוין.

22:40 – בודק פייסבוק. סטטוסים מובחרים במחצית: תומר ספירשטיין – "קורטוואה ביקש מהקהל שיישלחו לו חיים בקנדי קראש". דודו פילזר – "קורטוואה ניצל את המשחק כדי להשלים את העונה החדשה של בית הקלפים". דורפן – "הפכנו את קורטוואה ללא רלוונטי". אני מרגיש איזה קו שעובר בינהם.

22:45 – מחצית שניה מתחילה. אנחנו נפרדים לשלום מדה-ברויין ואומרים ברוך הבא לאדן האזארד. גם אוראל דגני בצד שלנו וזוכה לקבלת פנים חמה. אף פעם לא חשבתי עד כמה קשה תפקיד המגנים עד אתמול, כשקלטתי שהם פשוט ליד הקהל ומקבלים את כל הפידבק כל הזמן.

22:48 – הקוון עומד ממש מולנו, מה שמעורר בחור מאחורי להתחיל לצעוק לו, במבטא הישראלי ביותר שקיים – "Line man! You screwed us! it was offside. half a meter offside!". כולנו מתפוצצים מצחוק, הקוון בתגובה מניד בראשו, לא ברור אם הוא מנסה להגיד שהבחור טועה ולא היה אופסייד או שהוא פשוט נדהם מרמת האנגלית.

22:55 – הנבחרת מתחילה לדחוף קדימה ואפילו להפעיל קצת לחץ בחצי המגרש הבלגי. הבלגים נראים המומים לגמרי מהעובדה שדבר כזה יכול לקרות. ניר ביטון ממשיך להיות השחקן הכי טוב של הנבחרת. שקט ורגוע, מנווט את המשחק והורג התקפות בשלב מאוד מוקדם. באחת ההתקפות הוא מנער את האזארד – אחד השחקנים הטובים בעולם היום – כמו כלום כדי לקחת לו את הכדור. תענוג לראות.

22:57 – הבלגים מאבדים כדור בהתקפה והנבחרת רצה קדימה, רק כדי שבנטקה ירוץ מהר אחורה ויפעיל לחץ על דגני כדי למנוע את פיתוח ההתקפה. אם אתם רוצים להבין את המרחק האמיתי בינינו לבין אירופה  – אז זה בדיוק זה. חלוץ מאבד כדור וישר רץ אחורה כדי למנוע התפתחות של התקפה. זאת ההגדרה של משמעת טקטית, לא לעמוד בשני קווי הגנה ולחכות שהיריב יבוא.

23:05 – זהבי לוקח כדור באגף שלנו ומתחיל לדהור. קומפני ממש רוצה מקלחת ומחזיק את המכנסיים של זהבי מספיק זמן כדי שזהבי יגיש תביעה על הטרדה מינית. השופט מרחיק את קומפני ובתגובה ביברס נאתכו מנסה להלהיב את הקהל בצד שלנו. הקהל מתחיל לעודד את השחקנים, דוחף את דגני ובן חיים (טל, לא השני) קדימה בצעקות בלתי פוסקות. כולם נותנים עצות. "אוראל, כנס פנימה!", "זהבי תבעט!", "זהבי, אל תבעט!" שכחתי כמה אני אוהב לראות כדורגל בארץ. מרוב שראיתי ספורט בחו"ל בשנים האחרונות, מקום שבו המשחק סטרילי מאוד ואתה יושב רחוק מאוד מהשחקנים, שכחתי שספורט גם יכול להיות הרבה יותר בלתי-אמצעי. מהמקום שבו אנחנו יושבים, השחקנים נראים כמו בני אדם. חוץ מפלאיני.

23:15 – הנבחרת תוקפת גלים גלים. זהבי מצליח לסחוט הצלה יפה מקורטוואה, שנראה סוף סוף מרוצה שהוא עשה את הטיסה הארוכה לארץ. בכל זאת, הסיכוי שהטייס יחליט להתאבד בדרך לארץ נראה גדול יותר מאשר הסיכוי של ישראל לכבוש בחצי הראשון.

23:25 – דגני פורץ לרחבה ומפספס את הכדור בחצי מטר. אנחנו בטוחים שהיה פנדל אבל פה נכנסת שוב הבעיה מספר אחת באיצטדיונים – אין ריפליי. לא שעל המסך באיצטדיון היה אפשר לראות משהו. השופט מאנייק.

23:35 – הנבחרת ממשיכה לתקוף, אבל לא מצליחה להכניע את קורטוואה. 20 הדקות האחרונות נראו כמו שכפול של המחצית האחרונה, רק בכיוון ההפוך. הבלגים לא טרחו לעבור את החצי והלכו אחורה, בעוד אנחנו לא הפסקנו ללחוץ. מטריף שהיה צריך הרחקה של שחקן כדי שזה יקרה. נדמה שבחצי הראשון הנבחרת באה כדי לא להיות מובסת. זה לא היה בונקר, זאת היתה פשוט הסתגרות טוטאלית. הבלגים כמובן שיתפו פעולה. זאת לא נבחרת שבנויה להתגונן. גם אם זהבי בתקופה לא טובה ובן חיים (טל, לא הראשון) לא מצליח להעביר שחקן באגף, זאת עדיין נבחרת שיכולה וצריכה להפעיל לחץ על היריב בחצי המגרש שלו ולייצר התקפות מטעויות של היריב. אחרי ה-3-0 מול הוולשים, די ברור שהמטרה העיקרית היתה לא לחטוף תבוסה. חבל.

23:45 – אנחנו מחוץ לאיצטדיון. דחוק קצת, אבל לא נורא. אני קונה קסטה. טעם של ילדות. רק מה פתאום גשם עם זה?

00:10 – אנחנו ברכבת, יושבים כבר עשר דקות. השיטה היא "מלא וסע", שזה אומר לדחוס את כולם לקרונות ורק אז לשחרר את הרכבת, רק שהפעם אין לחץ על הרכבת ולכולם יש מקום, כך שאנשי הרכבת לא יודעים ממש מה לעשות. אנחנו מחכים עוד קצת.

00:20 – יוצאים סוף סוף לדרך. השכנים שלי לספסל מרוצים ממה שהם ראו. אף אחד לא נראה מאוכזב יותר מדי. "נראה מה כל הפרשנים יגידו על גוטמן עכשיו, אחרי שהם קטלו אותו יום קודם", הם אומרים. אני מעדיף לא להזכיר להם את החצי הראשון. בסופו של דבר, בדיוק כמו שכתבתי לפני כמה ימים, זה מה שהקהל הזה רוצה לראות – נבחרת שתוקפת ומנסה.

00:50 – מגיעים לבית שמש ונוסעים הביתה. בחוץ יש ריח של גשם. ריח של פעם. מודה, התגעגעתי.

יש מגיע בכדורגל
לא שחקן של חוזה מקסימום

59 Comments

יוספיהו 1 באפריל 2015

נהדר אריאל

דרך אגב- ממדגם לא מייצג שערכתי בקרב סביבתי הקרובה, 80% מצופי המשחק חשבו בדיוק את אותה מחשבה בזמן ההמנון ("לפאר טסי יש עכשיו עוד שיר להוסיף לרפטואר בהופעות")

שאול 1 באפריל 2015

חייב לציין שעם כל הזלזול שלי אליו הוא שר מעולה (זה גזעני להגיד שלדעתי זמרים מזרחיים שרים את ההמנון יותר טוב?)

אם יש לי צמרמורת בזמן ההמנון זה אומר שהוא עושה את העבודה.

אריאל גרייזס 1 באפריל 2015

יש לו אחלה קול, הטענה העיקרית כלפיו זה שהוא נמצא בכל פינה ואי אפשר להתחמק ממנו. מצד שני, אם יש לך להיט, תרצה למצות את המקסימום ממנו, לא?

משה 1 באפריל 2015

הטענה המרכזית שלי כלפיו זה שנשבר לי מזמרים שמתנהגים בצורה מגעילה :http://m.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=1379&docID=165950&lang=HE

רפאל 2 באפריל 2015

גם ריק ווהן ממייג'ור ליג הגיב כך במשחקו הראשון לפני שנהיה מגה סטאר בקליבלנד ושרו לו 'ווילד ת'ינג' : )

זה תת רמה להביא איזה מסמך לא רלוונטי מלפני כמעט עשרים שנה מארכיון מאובק של ליגת ילדים באיגוד כדורסל של קומבינות ועסקנות לאין סוף.
לכולנו יש רגעים פחות טובים, כאלה שמתחרטים עליהם מיד ומתנצלים עליהם.

הבנאדם מעבר לזה שהוא הצלחה מסחררת ובצדק ( מבחינת מי שאוהב את הז'אנר, וגם מי שלא… מודה שהוא שר מצוין ) שומר על צניעות ומדבר אל הקהל שלו בגובה העיניים.
הצביעות המתחסדת של כמה אנשים היא מגעילה ורחוקה מלהיות אינטלגנטית.
משה, אתה עלוב נפש לדעתי.

רפאל 2 באפריל 2015

טוב, קצת הגזמתי עם השורה האחרונה… סליחה.
הנה, משהו שאמרתי בלהט הרגע ולא היה לעניין.
אני לא מכיר אותך ואין לי זכות או יכולת לקבוע מאיזה מניעים הבאת את אמירתך, כך שזה לא היה חכם לקרוא בשמות.
כנראה שנפגעתי מהעניין שנוברים בתיקים לא קשורים מהעבר הרחוק ומנסים לדלות מהם פרטים לא נעימים, כאילו שעלינו לא כתבו באיזה מקום דברים לא מחמיאים.

רוצים למצוא משהו שקשור להופעות או לתקופה העכשווית ובאמצעות כך למתוח ביקורת על ההתנהלות? – בבקשה. גם אם זה לא מחייב אף אחד להסכים, לפחות הטענה היא כביכול לעניין.
לבוא ככה להטיח רפש ולהסתתר מאחורי המחשב זה לצאת גבר בדיוק כמו שיצאתי עם האמירה הלא נחמדה שלי מלמעלה.

matipool 2 באפריל 2015

אבל זה לא אירוע מלפני 20 שנה . זה אירוע מלפני שנה ..

אדם בן דוד 1 באפריל 2015

מצחיק. תודה. 2 הערות:
1. זה שהכרטיסים הכי טובים הולכים לכל מיני מקורבים זה באמת מעצבן. זה שהמקרובים גונבים כדורים זה מצחיק.
2. מגינים באמת מקבלים הכי הרבה צעקות מהקהל. בגלל זה בהפועל תמיד הקפידו על מגינים שלא מבינים עיברית כמו עומרי קנדה.

עמית 1 באפריל 2015

או אילן בכר

שאול 1 באפריל 2015

פוסט מעולה.

אני הייתי גם במשחק, אבל השגתי כרטיסים שעה לפני המשחק וישבנו ממש ביציע הבלגי (קצת מעליהם- ורואים מלא נשים ביציע בהקשר לנקודה שלך).

אני ירושלמי ויצאנו אחרי זה לברים במרכז העיר לשתות וראינו מלא בלגים שיכורים ומבסוטים ופשוט אחזה בי קנאה, על זה שגם בא לי ככה.

איזה כיף זה נראה לטוס למשחק של הנבחרת שלך בחו"ל שמנצחת משחק רציני ואז אתה מבלה שם. (אולי בקארדיף?).

נ.ב לא יודע אם זה מתוך נימוס או משהו אבל הם אמרו שיש לנו נבחרת טובה…

אדם 1 באפריל 2015

היה טקס פרידה מעידן טל? באמת?
אתה מבין, מכל הדברים הטובים והרעים באיצטדיון הזה, ההגברה הייתה הכי מביכה. באמת, אי אפשר היה לשמוע מילה, בשלב מסויים הייתי בטוח שמדברים ביידיש.

עידן. 1 באפריל 2015

כשראיתי את דה ברויין, המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה "לא ידעתי שהנסיך הארי משחק בנבחת בלגיה".

matipool 1 באפריל 2015

נהדר .

יואב מקטמון 1 באפריל 2015

כמשתמע משמי, אני מבלה בטדי פעם בשבועיים, במשחקים של הפועל קטמון.
כמה תובנות והערות:
יש שלושה מסכים, לא אחד. השניים שלא ראית דוקא עובדים יפה.
מערכת הסאונד מזעזעת ברמות על. לא ברור למה.
הקהל, אוי הקהל. אוירה שגורמת לך להתכווץ בכסא מרוב מבוכה. אין שירים, העידוד צולע לגמרי, וכמה ערסים שורה מאחורי הורסים לכמה ילדים טובים שבסך הכל ביקשו לשבת בכסאות שלהם.
1,500 אוהדים של קטמון מייצרים אוירה הרבה יותר חמה, מרעישה ואוהבת מאשר הגוש חסר הזהות שנקרא "אוהדי הנבחרת".
מתי יפסיקו כבר עם הקריאה הנוראית "ישראל מלחמה"? Israel War! בזה אנחנו קצת יותר טובים מאשר בכדורגל. כנראה.
20 הדקות האחרונות היו מצוינות. בסטנדרטים של כדורגל ישראלי כמובן. מחיאות הכפיים בסוף היו הרגע הכי יפה ומרגש בערב הלא משהו שעבר עלינו.

אריאל גרייזס 1 באפריל 2015

איפה הם היו ממוקמים, השניים האחרים? כי אני ישבתי ממש באמצע. ביציע המזרחי, מעליי?
הקהל זה באמת לא אטרקציה גדולה והישראל מלחמה זה בהחלט קריאה בעייתית. מצד שני, ככה זה קהל של נבחרת, אין איזה אחידות והרבה מגיעים כמוני, שלא מגיעים למשחק ליגה רגיל.
המחיאות כפיים בסוף היו יפות מאוד. ראית שהקהל מעריך קבוצה שמנסה לשחק כדורגל, גם אם היא לא מצליחה. רק שימשיכו ככה, שיפסיקו לנסות להשיג תוצאות ופשוט ישחקו

יואב מקטמון 1 באפריל 2015

כן, המסכים נמצאים במזרחי, למעלה.
לא ברור לי בשביל מה צריך אותם בכלל.
אין שידור של המשחק, אין דיווח על צהובים, אין תמונות של קהל, כלום. סתם שקופית תוצאה.

אריאל גרייזס 1 באפריל 2015

היו דיווחים על חילופים, אם אני זוכר נכון. אבל כן, זה בדיחה

אלון 1 באפריל 2015

ולמה לעזאזל השעון שם רץ רק 45 דקות ולא מעבר? מה עם תוספת זמן?? כאילו, אני די בטוח שאפשר לתכנת אותו לרוץ עוד 4 דקות.

אריאל גרייזס 1 באפריל 2015

אני חושב שזה אסור. אם אני זוכר נכון, גם במונדיאל, המסכים הראו רק את הזמן החוקי ולא כמה זמן עבר בתוספת זמן. כדורגל, חי במאה ה-20 עוד מהמאה ה-19..

אריק 1 באפריל 2015

23:45 אנגליה מבינה מאוחר מדי (לשמחתי הרבה) שמייקל קאריק הוא הקשר האנגלי הטוב בנמצא ושאולי עם 70 הופעות יותר לו ו70 פחות לג'ררד היו גם מגיעים לאנשהו. בוקר טוב.

אריאל גרייזס 1 באפריל 2015

לא מבין אנשים שרואים משחקי ידידות. באמת.

אריק 1 באפריל 2015

גם אני לא, אבל התקשורת מספרת סיפור שהוא די מובן מאליו למי שצופה במשחקים הלא ידידותיים שיונייטד מנהלת. צבירת הנקודות איתו לעומת בלעדיו מטורפת. הקונצנזוס האנגלי מבין רק דרך הנבחרת. זה מה יש.

המכבייה 1 באפריל 2015

אריק,
לגמרי. לגמרי.

יניב גרייזס 1 באפריל 2015

אחלה פוסט אריאל (:
רק לא הבנתי מכל זה למה הבן שלך נמצא בשיעור שחייה עם זקנים…

אריאל גרייזס 1 באפריל 2015

הוא בשיעור שחיה עם ילדים, אבל בחדר ההלבשה גם יש זקנים..

יוני 1 באפריל 2015

אריאל, כיף לקרוא. גם אני הייתי במזרחי, שורה 15. רואים ממש טוב, ובמחצית השנייה הייתה אוירה טובה. אני כן זכיתי לראות את המסך מאחורינו, אבל האיכות ממש על הפרצוף. גם לעומת המסכים בסמי עופר זצ"ל.

יוסי 1 באפריל 2015

פוסט נהדר, תודה

Zak 1 באפריל 2015

מצוין אריאל!

גיל 1 באפריל 2015

נדמה שלבלגיה תמיד יש שחקן בשם דה ברוין.

אביאל 1 באפריל 2015

אריאל – איך אתה לא מכיר את דה ברוין ? הוא שיחק במדי צ׳לסי במשחק נגד ליברפול שנה שעברה אם אני לא טועה.

בקשר למושבים, אף פעם לא הבנתי למה שורות ראשונות זה טוב, יותר מדי נמוך ועל הדשא, לא מבינים הרבה ממה שמתרחש במגרש, תמיד עדיף בסוף הבלוק הראשון, ככה הגובה נותן גם קרבה לשחקנים וגם המשחק יותר ברור.

אריאל גרייזס 1 באפריל 2015

תשמע, הקרבה לדשא מהשורה הראשונה זה משהו אחר. אני לא מרגיש שאיבדתי משהו מהבנת המשחק מאיפה שישבתי, בעיקר כי זה היה ממש באמצע. אם הייתי בצד, אז כנראה זה משהו אחר.
בכל מקרה, זה נותן לך מימד אחר, אתה רואה את המשחק מהגובה של השחקנים. אתה שומע אותם מדברים אחד עם השני. אתה חי את המשחק כמו שאתה לא חי אותו בשום מקום אחר.
ואת המשחק שלנו נגד צ'לסי שנה שעברה אני מעדיף להדחיק. בכל מקרה, דה ברוין לא היה אז מישהו שדיברו עליו הרבה.

משה 1 באפריל 2015

ניר ביטון היה גדול, נתן משחק של שחקן אירופי אמיתי, מה שאי אפשר להגיד על חבריו מהליגה הרוסית, הבלגית ואחרות.
בערוץ הספורט הראו קטע של דה ברוין בגיל 10 (הוא נראה בדיוק אותו דבר ) שם הוא אמר שהוא אוהד ליברפול. הוא נראה לי יקר מדי בשבילנו אבל מי יודע.

זה משנה 1 באפריל 2015

ועוד איך דיברו עליו, אבל אז הגיע מוריניו וקבר אותו על הספסל.
והוא בעיקר דומה לילד המחוצ'קן מהשער של MAD.

אלכס דוקורסקי 1 באפריל 2015

אריאל, נהדר! נהניתי מכל מילה.
מעבר לזה, גרמת לי לרצות לפקוד בעצמי את אחד ממשחקי הנבחרת.
אולי אטוס לסראייבו ביוני. ייתכן ואתלבט, בדיוק כמוך, מה ללבוש למשחק ואחליט, למשל, ללבוש חולצה של השכנה (עדיף שכן קרוב מאח רחוק, כך אומרים הרי), של ולדימיר יוגוביץ', רק לצורך העניין. כדי לכבד את המדינה המארחת, אשב ביציע הבוסני.

אלכס דוקורסקי 1 באפריל 2015

ובאמת חבל שנשים אינן מגיעות למשחקים. הייתי בכמה משחקים של הליגה הלאומית השנה, והערכתי מאוד את האמיצות הבודדות, חברות וקרובות משפחה לרוב, שהגיעו. המספר נמוך לא בכדי, כמובן.

בני תבורי 1 באפריל 2015

אבוקסיס לא שר. מה, הוא ערבי?

אסף 1 באפריל 2015

אריאל ישבו ממש קרוב אחד לשני!
גם לי פעם ראשונה היו כרטיסים לשורה ראשונה (אם לא מחשיבים את האיצטדיון של ראשון הישן) וזה מדהים
הייתי עם הילד וחבר שלו ומחצית ראשונה ממש התבאסתי בשבילם (טוב גם בשיבילי) שזה משחק בלי אקשן
מחצית שניה הייתה נפלאה
אמוציות כמו שכדורגל יכול להוציא.

תגיד קנית 3 קסטה בעשר? באמת טעם ילדות

עופר ג. 1 באפריל 2015

אפרופו ביקורת על אוהדי נבחרת – אצלנו ביציע אפילו מחאו כפיים לשחקנים שלנו כשירדו להפסקה. כל הכבוד.
אני חייב להגיד שהעידוד אתמול בטדי היה הרבה יותר מסמי עופר בשבת, ובכלל זה אצטדיון כיפי לראות בו כדורגל, למרות שאין בו 70 א'.
לפי הסרטים קומפני צריך להגיש תביעה על הטרדה מינית ולא זהבי, וזה עוד משהו שהיה קשה לראות מהיציע, בלי הילוך חוזר.

בוב השקט 1 באפריל 2015

אכן. זהבי עשה לו "ברקוביץ'"

D! פה ועכשיו 1 באפריל 2015

נהדר אריאל

אני מסכים שלראות מהשורה הראשונה, או האזור שלה זו חוויה שרצוי לחוות
אבל לי אישית זה גרם להתחיל לחשוב מה לעזעזל עושה שם המאמן ושצודק מי שעולה ליציע. לא הייתי רוצה להעביר ככה עונה שלמה.

אסף שלום 1 באפריל 2015

בדיוק לא מבין איך המאמן מבין מי מתפקד ומי לא מהזווית הדאת

גור אילני 1 באפריל 2015

פוסט יפה.
למי שלא יודע או תוהה למה צ'לסי ויתרה על דה ברוין, הוא נפל לתוך סגל עם 6 שחקנים בעמדה שלו, ואפילו מאטה שהיה בכיר ממנו בהרבה במועדון לא קיבל הרבה דקות משחק. זה הביא למצב דומה למה שקרה עם סלאח העונה, שחקן שכולם יודעים שהוא טוב אבל גם האוהדים שלו לא ממש יודעים להגיד איך ועל חשבון מי הוא אמור לקבל דקות. בסופו של דבר הוא ביקש לעזוב בינואר. מוריניו לא עומד בדרכו של שחקן מתוסכל בד"כ.

אריאל גרייזס 1 באפריל 2015

זה פחות או יותר סיכום של כל הגועל נפש בכדורגל העולמי היום. קבוצה שמחזיקה שחקנים וורלד קלאס שהיו פותחים בכל קבוצה אחרת כמעט על הספסל פשוט כי היא יכולה. השנה זה קורדרו ושורלה.

גור אילני 1 באפריל 2015

אריאל, אין קשר בין וורד קלאס לבין מה שאתה טוען. לפי מה שאתה טוען שמגעיל אותך, למה אתם מחזיקים שחקנים בסגל על מעט דקות ושהיו יכולים לככב בצ'לטנהאם ובקובנטרי אם לא הייתם כאלה גרידי?

חוץ מזה, צ'לסי משחררת שחקנים שלא מקבלים דקות, והסגל שלה לא עמוק כמו שהוא נראה לאחרים. פשוט יש בו שחקנים וורסטיליים יחסית. אם היה לנו את ינוזאי והוא לא היה משחק מספיק, היינו משחררים אותו להתפתח במקום אחר, ולא מייבשים אותו כמו ואן חאל.

D! פה ועכשיו 1 באפריל 2015

אני לא אריאל
אבל מה שעשינו בקיץ לווסטאהם כאב לי גם.

כל קבוצה ברמה שלה מייבשת שחקנים רבים מדי שיכלו להוביל קבוצות אחרות. לא רק המועדונים "אשמים" – גם שחקנים, שמעדיפים ללכת לחוזה קצת יותר גדול ולנסות למצוא מקום במועדון בכיר יותר מאשר לנסות ולהוביל מועדון קטן קדימה.

אבל זו מלחמה אבודה.

matipool 2 באפריל 2015

D – מניח שהתכוונת לסאותהמפטון .

D! פה ועכשיו 2 באפריל 2015

אכן

אריאל גרייזס 1 באפריל 2015

צ'לסי היא רק דוגמא מוקצנת, כמובן. ליברפול היתה עושה אותו דבר אם היתה יכולה וברור שגם האחרות לא הרבה יותר טובות.
במקרה של צ'לסי, כמו גם הסיטי, ריאל ובארסה (ובאיירן, במידה) זה נראה כמו תאוות קניה לצורך הקניה בלבד. יש לך את מאטה אז נחליף אותו במודל חדש יותר. יש לך שורלה? נחליף בקורדרו. יש לך אלכסיס סאנצז? נחליף בסווארז. יש לך אוזיל? נחליף בבייל. למה? כי אנחנו יכולים.
לפחות אצל ליברפול ואפילו אצל היונייטד אתה לא רואה את זה כרגע. כן קונים שחקנים, ברור, אבל אין קניה של שחקן סתם בשביל להתחדש במשהו ולהחליף את המודל הקודם, שעדיין עובד, במשהו קצת יותר חדש.

אביאל 2 באפריל 2015

אריאל – ראשית, את דה ברוין קנו והשאילו לקבוצה שקנו אותו דיי בזול, הוא היה בגדר הבטחה בגנק ולא יותר מזה – לצ׳לסי היה חסרון קשה בקשר מרכזי אחרי הירידה בכושרו של לאמפרד, הביאו עונה קודם את מאטה, בסוף אותה עונה כל אירופה רדפה אחרי האזרד ואוסקר היה במקרה בלונדון (באולימפידה) אז החתימו אותו, ככה יצא עודף קשרים, בכל מקרה – מכרו אותו במחיר מעולה ועשו עליו כסף בלי שהוא ישחק.

ניתאי 1 באפריל 2015

מעולה.
בגמר של היורו צעירות ישבנו שורה שש והצקנו (כח היציע בערך) לאיסקו איזה רבע שעה עד שהוא הגיב באיזה חצי קידה ויד מונפת. איך היינו מרוצים מעצמנו.

red sox 1 באפריל 2015

אז אני מבין שלא שמת לב שאוריגי נכנס למשחק.

אריאל גרייזס 1 באפריל 2015

ברור ששמתי לב. לא עשה הרבה, האמת. נראה בנוי טוב מאוד – גבוה ואתלטי ומהיר

אור שחולם להיות אלבס 1 באפריל 2015

נהניתי :)

fred the red 2 באפריל 2015

פוסט מצוין אבל לא הבנתי את ההתלבטות את מי לעודד.
כל עוד אתה ישראלי שגר בישראל אתה מעודד את נבחרת ישראל. ככה זה.
נכון שזה לא הכי יפה, לא הכי מקצועי והרבה פחות סקסי מנבחרות אחרות אבל זה מה יש.
בניגוד לקבוצה שאותה אתה יכול לבחור מכל מקום בעולם שבא לך, בענייני נבחרת זה פשוט עניין של מה הזהות שלך. ישראלי? תעודד את ישראל.

אריאל גרייזס 2 באפריל 2015

אתה צריך לזכור את המלכוד 22 שלי פה – אני מביא נאחס לנבחרות שאני מעודד. אם אני מעודד את ישראל, אני בעצם דופק אותה, אז אולי עדיף לעודד את הבלגים?
בקיצור, לא כל דבר צריך לקחת ברצינות

עופר ג. 2 באפריל 2015

אז אולי תפסיק כבר לעודד את ליברפול, ואני מקווה שאתה לא מעודד את הסלטיקס והרד סוקס….

fred the red 2 באפריל 2015

אם ככה אז תמשיך לעודד את ליברפול p:

איאן ראש 2 באפריל 2015

פוסט נפלא. צחקתי הרבה. תודה.
נראה שצריך להתחיל לסדר לך עוד כרטיסים בחינם אם התוצאה היא פוסט שכזה.

מומין 3 באפריל 2015

פוסט מעולה!

Comments closed