כשהתקשורת באמת משפיעה

על מקרה שלתקשורת באמת יש השפעה על העולם האמיתי

מי שקורא אותי מספיק יודע שאני מאמין גדול בזה שהתקשורת נותנת לאנשים את מה שהם רוצים ומשפיעה עליהם הרבה פחות ממה שנהוג לחשוב.

אבל יש מקרים שבהם הכלל הזה לא עובד. היום נדבר על אחד מהם.

אתם בטח חושבים שיש פה איזה פוסט פוליטי רציני אבל האמת לא יכולה להיות יותר הפוכה מזה. היום נדבר על בייסבול. למי שלא יודע, עונת הבייסבול התחילה בדיוק לפני שלושה ימים, אבל הבלוג היה בחופשה משפחתית הכרחית לאור החג ורק עכשיו הגיע לדבר עליה. תמיד אני שומע שהסיפורים על בייסבול יותר טובים מהמשחק עצמו, אז ננסה את הכלל הזה שוב.

כבר הזכיר בורוביץ', בהקשר של העונה הזאת, שבליגה רואים ירידה מתמשכת במספרים ההתקפיים והליגה שוקלת מה לעשות כדי לתקן את זה.

כזכור, בסוף שנות התשעים, אחרי שביתה קשה ביותר, ליגת הבייסבול עמדה בפני מה שהיה כנראה המשבר החמור בתולדותיה ורק תחרות ההומראנס בין סוסה למקגוויר לשבירת שיא ההומראנס נחשבת למה שהציל את הליגה. בדיעבד, אנחנו יודעים שהם, כמו מרבית שחקני הליגה, היו מתודלקים בכמויות עצומות של סטרואידים, אבל את השורה התחתונה של אותן שנים אי אפשר למחוק – תפוקה התקפית=רייטינג.

בשאר ליגות הספורט יודעים את זה. הפוטבול מכניס עוד ועוד חוקים שעוזרים להתקפה ומקשים על ההגנה, בכדורסל כבר מזמן שכחו משנות התשעים ההגנתיות וגם בהוקי, אחרי המשבר האחרון (גם הוא כתוצאה משביתה שביטלה עונה שלמה), הוכנסו יותר ויותר חוקים הגנתיים.

ורק בבייסבול – המספרים ההתקפיים יורדים כל הזמן. כל שנה אחוזי החבטה יורדים ומה שהכי מעניין – כמויות הסטרייקאאוטס (שחקן נפסל אם זרקו לו שלושה סטרייקים – מצב שבו הכדור נזרק לאיזור הסטרייק ולא פגעו בו או שהחובט ניסה לפגוע ולא הצליח) עולות בצורה דרמטית.

אם אתה אוהב פיצ'ינג אז כיף לך מאוד, אבל אנשים באים לפארק כדי לשתות בירה ולראות כדורים עפים מעבר לגדרות.

ובהכל, תאמינו או לא, התקשורת אשמה.

*

בשנים האחרונות עלו המון סברות שניסו להסביר למה נוצרה הירידה הזאת בתפוקה ההתקפית.

החשודים המידיים הם הסמים, כמובן. בניגוד לליגות אחרות, בבייסבול נכנס משטר מאוד קפדני של בדיקות סמים והשעיות ארוכות מאוד למי שנתפס ולכן האמונה היא שיש ירידה עצומה בכמות השחקנים שצורכים סמים. ההנחה הזאת יכולה להסביר את הירידה הדרמטית בכמויות ההומראנס (עונות של 50+ הומראנס היום הן נדירות ואין כבר עונות של 60+ כמו שראינו בתחילת העשור הקודם) אבל קצת תתקשה להסביר את העליה הדרמטית בכמויות הסטרייקאאוטס.

משתי סיבות – אחת, סטרואידים ישפיעו על כמה רחוק אתה יכול לחבוט את הכדור ברגע שפגעת בו אבל לא את היכולת שלך לפגוע בו מלכתחילה (שזה הסטרייקאאוט – פספוס של הכדור) ושתיים – אם שחקנים לא משתמשים, הרי שזה נכון לגבי הפיצ'רים גם כן (למעשה, רוב השחקנים שנתפסו בשנים האחרונות, אם היו כאלו, הם פיצ'רים), מה שאומר שלא רק נפגעה היכולת של החובטים לחבוט את הכדור רחוק, נפגעה גם היכולת של הפיצ'רים לזרוק את הכדור חזק.

אופציה שניה שהועלתה להסביר את הירידה בתפוקה ההתקפית היא ה"שיפט" – טקטיקה הגנתית שנכנסה בשנים האחרונות בצורה מאסיבית אצל רוב הקבוצות, שבה כאשר יש חובט שמאלי כל ההגנה באינפילד זזה כמה עשרות מטרים הצידה כדי לכסות את הצד שאליו החובט יחבוט בדרך כלל (חובטים שמאליים בדרך כלל הכדור יילך לצד ימין של המגרש). אבל, גם אם זה מסביר ירידה בתפוקה התקפית מסוימת, זה בטח לא יכול להסביר את כמויות הסטרייקאאוטס, שעליהם אין לשיפט שום השפעה.

אז מה כן? ואיך הטלוויזיה קשורה לזה?

ובכן, הסכיתו ושמעו: לפני מספר שנים, הוכנס לשידורי הבייסבול בטלוויזיה מין ריבוע קטן בצד ימין למטה שמראה איפה הכדור פגע ביחס לסטרייקזון. כמו בתמונה הזאת:

i-e6f09d1715db68c6f91c3171f165d3e4-pitchtrax_10152010_rivera_moreland_9th_inn

כי הנה הקטע המוזר לגבי סטרייקזון – זה איזור דמיוני. יש לו הגדרות ברורות – ריבוע מעל בסיס הבית שבין הברכיים של החובט לאמצע הגוף שלו, אבל הוא נתון לגמרי לשיקול של השופט שעומד מאחורי החובט.

תחשבו על זה ככה – זוכרים, כששיחקתם כדורגל בשכונה בתור ילדים ולא היו לכם שערים אז הייתם שמים שתי אבנים או שני תיקים כדי לסמן את השער, ואז הכדור היה עובר קרוב לאבן או מעל השוער והיו מתחילים ויכוחים האם זה גול או לא? אז ככה זה הסטרייקזון. רק בניגוד לכדורגל, פה מדובר במשחק האמיתי.

ומה שהסתבר, ברגע שהטלוויזיה שמו את הריבוע הזה, שמה ששופטים היו קוראים בול (כלומר, כדור מחוץ לסטרייקזון) הרבה פעמים, הוא בעצם כן סטרייק. במיוחד נכון הדבר לגבי כדורים שהלכו יחסית נמוך ששופטים באופן קבוע היו קוראים אותם כבול, כשבעצם הם סטרייק.

ומה אתם יודעים? שופטים לא אוהבים להיתפס כשופטים גרועים. וגם הליגה לא אוהבת ששופטים שלה נראים לא טוב ולא קוראים נכון את הבולס והסטרייקס – שהם הלחם והחמאה של משחק הבייסבול. ומה שנוצר זה סוג של תהליך אבולוציוני.

שופטים שלא קראו את הסטרייקזון נכון בצורה עקבית ולא התאימו את עצמם לטלוויזיה הודחו ואלו שכן התאימו את עצמם והתחילו לקרוא יותר סטרייקים נמוכים – שרדו.

עם הזמן, קיבלנו הרבה יותר סטרייקים נמוכים, מה שהשפיע בשתי דרכים – גם כמות הסטרייקאאוטס גדלה כי יותר כדורים נקראים סטרייקס וגם החובטים נאלצו להתאים את עצמם בתהליך אבולוציוני משלהם והבינו ששופטים לא ייתנו להם את הכדורים האלו – והתחילו לנסות לחבוט יותר על כדורים נמוכים. התוצאה? יותר כדורים שנחבטים על הקרקע, פחות כדורים באוויר – פחות הומראנס.

ועכשיו, תנחשו איך ליגת הבייסבול שוקלת לתקן את המצב? נכון מאוד. להקטין את הסטרייקזון, במיוחד בחלק התחתון שלו.

והנה לכם, בקצת יותר מדי מילים, איך הטלוויזיה באמת משפיעה על העולם שמסביב.

*

הא, וגם יש עונת בייסבול שהתחילה. אז למרות שיש לנו כבר יומיים בספרים, תרשו לי לתת את ההימורים שלי לעונה, אתם מוזמנים להוסיף את שלכם:

AL:

בולטימור, דטרויט, איינג'לס ראשי בתים, סיאטל ושיקגו וויט סוקס ויילד קארד

NL:

וושינגטון, סט לואיס ודודג'רס ראשי בתים, קאבס ופאדרס ויילד קארד.

וורלד סירייס – סיאטל מנצחים את סט לואיס.

MVP: רובינסון קאנו ב-AL, ברייס הארפר ב-NL

סיי יאנג: פליקס הרננדז ב-AL ומדיסון בומגרנר ב-NL

דן מורי חוזר !
Allez les filles – על ההיסטוריה המרתקת של נשים בריצות למרחקים ארוכים

36 Comments

גלן 8 באפריל 2015

http://www.sbnation.com/2012/6/29/3104332/is-there-an-adhd-epidemic-in-major-league-baseball
זה עדיין ההסבר החביב אלי כי גם שם הגבירו את הרגולציות. הלוואי שהיו עושים את זה בקולגים לסטודנטים רגילים

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

לא בטוח שהבנתי – הם אומרים שיש אחוז יותר גבוה של שחקנים שלוקחים תרופות נגד adhd מאשר האוכלוסיה הרגילה, אז איך זה מסביר?
בכל מקרה, אני לא קונה את זה. לפני 20 שנה אף אחד לא לקח ריטלין והיו מעט סטרייקאאוטס יחסית ופתאום זה משפיע? יש מגיפה של ADHD?
התיאוריה ששמתי פה מגובה במספרים. רואים איך מספרי הסטרייק הנמוכים עולים עם השנים מרגע שנכנס סטרייקזון לטלוויזיה. יש התאמה מצוינת

גלן 8 באפריל 2015

הריטלין עוזר בעיקר לחובטים. עד 2010 לא הקפידו על זה וכעת כן מה שדורש אבחנה אמיתית ולא סתם מרשם של רופא הקבוצנ. זה חלק מההסבר אפשרי לירידה בפרפורמנס של ההיטרס.

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

תראה את הגרף הזה:
http://www.nytimes.com/interactive/2013/03/29/sports/baseball/Strikeouts-Are-Still-Soaring.html?_r=0
המספרים היו יציבים יחסית בתחילת העשור הקודם והתחילו לעלות כבר ב-2007. למעשה, אם מה שאתה אומר היה נכון, היינו צריכים לראות צניחה בכמויות הסטרייקאאוטס בעשור הקודם, עם הכנסה לשימוש גובר מאוד של ריטלין

גלן 8 באפריל 2015

זה לא סותר שהייתה לזה תרומה. כמובן שיש המון השפעות מנוגדות וחלקן אולי לא הפחיתו מספרית סטרייקאוטס אבל אולי אפקט נגדי היה. אגב, juiced יוצא באמצע העשור הקודם. הוונדטה על סמים מתגברת אז עוד לפני מיטשל מה שמחזיק אותנו לתיאוריה א' שלך.

חוטב עצים 8 באפריל 2015

א. מגניב ומעניין גם יחד. תודה. ועם זאת מחזק את הטענה שלכתוב על בייסבול יותר מעניין מלראות את זה בפועל…
ב. הייתה לי הטירת לגו המדוברת אצל דורפן, הרוח רפאים מלגו אדירה וזוהרת בחושך! שווה לכל נפש!

בני 8 באפריל 2015

אין לי שמץ של מושג למה אנשים מעדיפים התקפיות בביסבול. פיצ'ינג הוא בפער הניכר הדבר האסתטי והאלגנטי במשחק הזה

יובל (ס.) 8 באפריל 2015

אני הכי נהנה ממהלכים הגנתיים. באופן כללי דאבל וטריפל-פליי הם פשוט מהלכים אתלטיים יפהפיים. עם זאת, יש גם משהו מאוד יפה בגלישות לבסיס שמגיעות בדיוק בזמן כדי להיות סייף.

ולגבי פיצ'ינג, אמינה עליו קביעתו של קווין קוסטנר ב-"בול דורהאם": Strikeouts are boring! Besides that, they're fascist. Throw some ground balls – it's more democratic.

דיזידין 8 באפריל 2015

אני איתך, הדאבל פליי הוא השיא של אומנות הבייסבול

אוהד מטס 12 באפריל 2015

Chicks dig the long balls

7even 8 באפריל 2015

יש אפשרות ליהנות מבייסבול אם רואים אותו דרך הטלוויזיה?
כי בחיים לא התחברתי למשחק הזה.

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

שאלה טובה. יש כל מיני דברים שיכולים לעזור – לחיות בעיר אמריקאית ולצפות באותה קבוצה כל יום וככה להכיר את הנשמות הפועלות. להכיר לעומק את הסטטיסטיקות והסיפורים מסביב למשחק. לשחק פנטזי.
ועדיין, לא בטוח שתצליח..

אוהד מטס 12 באפריל 2015

זה אפשרי אבל נראה לי שתצטרך מישהו שיסביר לך תוך כדי המשחק.

Amir A 8 באפריל 2015

הקביעה שלך ש"סטרואידים ישפיעו על כמה רחוק אתה יכול לחבוט את הכדור ברגע שפגעת בו אבל לא את היכולת שלך לפגוע בו מלכתחילה" מוטעית. אם מניחים שלסטרואידים יש השפעה על זמן ההנפה של הכדור צריך לעשות את החישוב הבא:
המרחק מהגבעה לצלחת הבית הוא 18.39 מטר
מהירות זריקה ממוצעת היא 153 קמ"ש (95 מייל לשעה)
הזמן שלוקח לכדור להגיע מהמגיש לחובט הוא 0.433 שניות.
ההנחה היא שהזמן הנדרש לפקודה להגיע מהמוח לשרירית היא 0.2 שניות.
מה שמשאיר לך 0.232 שניות לעשות עיבוד ויזואלי של להיכן יגיע הכדור ולהביא את המחבט למקום האמור.
לא נכנס כאן לשאלת מהירות הסווינג וכדומה. נניח לרגע שהזמן האמור מחולק שווה בשווה בין העיבוד הויזואלי להנפה.
מה שאומר ש- 0.116 שניות מוקדש לכל אחד.
מספיק שהסטרואידים יגרמו לזה שמהירות הסווינג שלך תעלה (בגלל מסת השרירים) באופן שייקצר את זמן ההנפה מ-0.116 ל-0.100 שניה. זה אומר שהתפנו לך עוד 16 מילישניות לטובת העיבוד הויזואלי. זו עליה של כמעט 15%. לא משהו שאפשר לזלזל בו לדעתי.
אם נמשיך עם החישוב הזה, אם אתה יכול לחכות עוד 16 מילישניות לפני שאתה מתחיל בהנפה זה אומר שאתה נותן לכדור להתקרב אליך עוד 70 ס"מ (כ-4% מהמרחק בין הגבעה לצלחת), מה שמגדיל את הסבירות שתזהה את סוג הזריקה שהמגיש השתמש.
בקיצורו של דבר, לטעון שלסטרואידים לא היתה השפעה על היכולת לפגוע בכדור זו טענה קצת בעייתית.

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

אולי להגיד ש"לא היתה השפעה" היה מוגזם אבל לדעתי מדובר בהשפעה מועטה. וכמו שאמרתי, זה אמור להשפיע על מגישים באותה מידה.
אני חושב ששיא הסטרואידים נגמר מוקדם יותר ממה שאני מדבר עליו היום. עונת השישים פלוס הומראנס האחרונה היתה ב-2001. אחריה התחילה ביקורת ציבורית גדולה יותר ו בעיקר הרבה יותר בדיקות. לעומת זאת העליה בסטרייקאאוטס היא משהו של השנים האחרונות ומה שמעניין זה שהם לא התייצבו על ערך חדש מסוים אלא כל הזמן ממשיכים לעלות. אם סטרואידים זה הגורם , היינו אמורים לראות פשוט קפיצת מדרגה – הרי זה לא שיש היום פחות סטרואידים בליגה מאשר לפני שלוש או ארבע שנים.
אבל אני מסכים שלא הייתי צריך לבטל את זה כלאחר יד. אני כן חושב שההשפעה של זה גם קטנה וגם מתקזזת בין המגיש לחובט

Amir A 8 באפריל 2015

יש גורמים נוספים כמובן שצריך להוסיף, כגון משקל המחבט, משקל מסת השריר וההשפעה שלה על מהירות הסווינג ועוד. אני לא בא לטעון שבהכרח הסטרואידים הביאו לאחוז גבוה יותר של פגיעות בכדור, אבל אי אפשר לשלול זאת לחלוטין.
מבחינת המכניקה, נראה לי שהסיפור של חבטה בבייסבול זו אולי פעולת הספורט המורכבת ביותר מבחינה פיזיולוגית. השילוב בין אי הוודאות של תנועת הכדור, העיבוד הויזואלי הנדרש מהחובט, הסווינג, קואורדינצית עין-יד והזמן הקצר שבו מדובר הופכת כל חבטה מוצלחת לנס.

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

כל מי שנכנס בפעם הראשונה בחיים שלו לכלוב חבטה יודע את זה..

אוהד מטס 12 באפריל 2015

אריאל יש עוד פרט קטן לטובת הטיעון שלך: לא רק חובטים לקחו/לוקחים סטרואידים. רק בחודש האחרון הושעו 4 זורקים על שימוש בסטרואידים ואף לא חובט אחד. זכורים לטוב(?) קלמנס ופטיט שנתפסו על שימוש בסטרואידים.
הטענה כאילו יש קשר בין סטרואידים לנתונים התקפיים מבוססת על הנחת יסוד כאילו סטרואידים = חובט טוב יותר. מה שהסטרואידים נותנים זה יכולת לאמן את השריר באינטנסיביות גדולה יותר. בשביל להיות חובט טוב צריך הרבה יותר מזה ושרירים חזקים יותר הם דבר שמועיל גם לזורקים.

בנוסף לכך, המשחק השתנה בשנים האחרונות. החשיבות של הזורקים המחליפים עלתה. פעם היה פער ניכר באיכות בין הזורקים שהתחילו משחקים למחליפים. היום יש לא מעט זורקים מחליפים שזורקים בקביעות במהירויות של 95+ מייל לשעה.

אסף the kop 8 באפריל 2015

התקשורת לא משפיעה ?
ספר את זה לגבלס.

אלון 8 באפריל 2015

מי ניצח את הבראקט?

אסף רביץ 8 באפריל 2015

מזכיר לי דוגמא מהכדורגל שאין לי מושג למה זה לא הופך לעניין קבוע:
בחלק מהליגות, ונדמה לי שבעבר זה היה נפוץ יותר, כאשר יש בעיטה חופשית קרוב לרחבה בטלוויזיה יש ציור של עיגול שמראה איפה החומה אמורה לעמוד. אני משוכנע לגמרי שבליגות שבהן יש את זה השופטים מקפידים הרבה יותר על 9 מטר.

גיל 8 באפריל 2015

אני לא חושב שהטלביזיה היא זו שהשפיעה על הסטרייקזון. יש לך איזה הוכחה שהליגה מפטרת יותר שופטים בגלל זה בעידן הטלביזיה? לדעתי יש פשוט עלייה ביכולת של הפיצ'רים בעיקר בגלל הרליף פיצ'רס. היום אתה יכול להכניס פיצ'רים שיתנו לך אינינג או שניים במהירות קרובה ל100 מייל לשעה. עייפות הפיצ'ר היא כבר לא פקטור במשחק. אני גם חושב שחובטים היום פחות סבלניים ומנסים לחבוט הרבה יותר מבעבר וזה קשור לירידה באיכות השחקנים. גם אין היום כמעט כוכבים גדולים שהם חובטים כמו לפני עשור או שניים. אפילו איירוד מתקבל בתשואות בניו יורק וזה אומר הכל.

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

ושוב אתה מבטל מחקר מאוד מבוסס על סמך תחושת בטן שלך.

גיל 8 באפריל 2015

לא ביטלתי שום מחקר כי לא ראיתי שהצגת כזה. נראה שאתה כותב על סמך תחושת הבטן שלך ונותן פרשנות מסוימת לאירועים. אם תראה לי את המחקר המדובר יהיה בסיס לדיון.

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

יש את זה בהרבה מקומות, אני לא מספיק חכם כדי להמציא תיאוריה כזאת בעצמי.
הנה מאמר טוב על הנושא:
http://m.theatlantic.com/entertainment/archive/2014/09/baseball-offensive-drought-and-camera-technology/379443/

גיל 8 באפריל 2015

יפה, המחקר הזה מראה שהשימוש בטלביזיה הפך את השופטים ליותר מדויקים והוביא לסילוקם של שופטים פחות טובים. ונכון שהסטרייק זון הפך נמוך יותר אבל באותה מידה צר יותר בצדדים. מה שלי נראה זה שהפיצ'רים פשוט התאימו עצמם יותר לקריאות של השופטים בעוד החובטים נמצאים מאחור אבל זה לא ממש גורם לי לחשוב שצריך לשנות משהו מהותי במשחק אלא לחכות שהחובטים יתאפסו על עצמם.

אגב, הנתונים שמוצגים פה תומכים בתיזה שעדיף לתת לטכולוגיה לקבוע סטרייקאואטס ובולס כך שיהיו פחות תלויים בגורם האנושי (מה שלא יקרה בחיים).

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

תסתכל טוב – הוא הצר מעט את הסטרייק זון לחובטים ימניים, החובטים שמאליים הוא בעיקר הגדיל מלמטה ולא הצר בכלל.
בכל מקרה, לדעתי הליגה תקטין בקרוב את הסטרייקזון. החובטים מתאימים את עצמם – הם חובטים הרבה יותר על כדורים נמוכים – זה רק מוביל ליותר גראונד בולס. לא לכל דבר אפשר להתאים את עצמך

גיל 8 באפריל 2015

לדעתי זאת טעות פאטאלית. נראה שמנסים לתקן תוצאה לא רצויה במקום להמשיך לדבוק באכיפת הכללים שכבר קיימים.

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

הליגה כבר הרחיבה בעבר את הסטרייקזון וגם הנמיכה את המאונד כדי להוסיף איזון, זה לא שונה.
למעשה, מה שקרה בגלל הטלוויזיה זאת הרחבה דה פאקטו של הסטרייקזון. צמצום שלו בעצם יחזיר אותו לגודל המקובל דה פקטו ב-30 השנה האחרונות. לא מבין למה זה פטאלי.

גיל 8 באפריל 2015

כי זו תגובה חריפה לבעייה מומצאת. לא ראיתי שהיו דרישות לצמצם את הסטרייקזון כשחבטו כל כך הרבה הומראנים לפני עשור. מי קבע שיותר ראנס זה טוב לבייסבול בהכרח? זה פשוט ניסיון לחזק את ההתקפה בצורה שרירותית כי זה מה שהקבל רוצה כביכול.

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

הבעיה לא מומצאת. הבעיה אמיתית – יש ירידה בהתקפות. ירידה חדה. אפשר להתווכח האם היא נגרמה בצורה מלאכותית או לא, אבל הבעיה כאן.
והעובדה היא שיש ירידה ברייטינג במקביל לירידה בהתקפות. ועובדה שבייסבול פרץ בגדול שוב בתקופה של ההתפוצצות של ההתקפות בסוף שנות התשעים-תחילת האלפיים.
זה לא ניסיון לחזק את ההתקפה בצורה שרירותית, זה ניסיון להחזיר את האיזון, איזון שעבד יחד עם הטלוויזיה.
אני לא בטוח שאני בעד השינוי, אבל זה בטח לא פטאלי ולא משהו שלא עשו בעבר. בסך הכל, לקחת אותנו בחזרה 6-7 שנים אחורה, זה הכל.
סתם בתור קוריוז – בליגת הפנטזי שאני משחק בה, כבר ב-2010 הבחנו בשינוי מאוד רציני לטובת הפיצ'רים, שהפך את הליגה ללא מאוזנת. השינוי גרם לזה שפיצ'רים באופן כללי היו שווים הרבה יותר מחובטים. כדי לתקן את זה, שינינו את הניקוד של החובטים טיפה למעלה ואת זה של הפיצ'רים טיפה למטה, על מנת להפוך את המשחק ליותר מאוזן. זה בדיוק המטרה כאן. ברגע שהמשחק לא מאוזן, הוא הרבה פחות מעניין.

גיל 8 באפריל 2015

דווקא המשחק מאוד מאוזן עכשיו. יש ירידה מסוימת זה נכון אבל בעיניי היא לא כזו קריטית בטח לא בהשוואה לשנות ה60. יש תיקון היסטורי מגבהים שכמעט לא היו אי פעם, מה בדיוק יש לתקן חוץ מהרצון האובססיבי לייצר עוד התקפה? לא כל שינוי מגמה סטטיסטי הוא בעייה.

אני חושב שיש דרכים אחרות להנגיש את המשחק להמונים. אחת מרכזית היא קיצור הזמן שלו. צריך גם להחזיר את הדאבל הדרס שהיו מאוד פופולאריים בעבר. גם להתחיל משחקים בשעה סבירה באמצע השבוע ולא מאוד מאוחר כשילדים לא יכולים ללכת אליהם. קיצור העונה גם יכול לעזור.

גיל שלי 8 באפריל 2015

מעניין מאוד. רק דבר אחד לא הבנתי, אתה חושב שהמטס לא לוקחים את הוורלד סירייס השנה? באמת?

אריאל גרייזס 8 באפריל 2015

לא התחלת יומן אליפות, אז..

אסף מונד 8 באפריל 2015

טור מעולה

Comments closed