פלייאוף! פלייאוף!! פלייאוף!!!

הריעו, הריעו, הגיע זמן הפלייאוף של הבייסבול. לפחות עד הפלייאוף של ה-NFL, זה של הבייסבול הוא הטוב ביותר האפשרי. הוא לא ארוך כמו זה של ה-NBA, יש בו דרמות אין סופיות וזה המקום האמיתי שבו נכתבות האגדות. והסיבוב הראשון הוא אולי הטוב מכולם כי בטוב מחמישה הכל יכול לקרות – והכי טוב, חלק גדול מהמשחקים בשעה נורמלית בארץ.

כמו שאמרתי הרבה פעמים בעבר, פלייאוף בבייסבול הוא אולי לא רנדומלי אבל הוא הדבר שהכי קרוב לזה והניסיון לחזות מי ייקח אותו משול לניסיון לנחש את הגיל של מיגל טחאדה – כל דבר שתגידו עשוי להיות קרוב למציאות. כל מה שידעת בעונה הסדירה בטל ומבוטל, שחקנים עם ERA מעל 5 הופכים להיות כוכבים, סופרסטארים חובטים מתחת למנדוזה, שחקנים מנוסים נעלמים ורוקיז פורחים ובסוף מי שמנצח הוא זה עם היכולת להתעלות ברגע הנכון. בדיוק בגלל זה, כל ניסיון לנתח מקצועית את הפלייאוף הוא די חסר משמעות (ואם אתם מתעקשים, יובל קליין עשה עבודה יפה פה). אני אתרכז בלדבר על הדברים שאני הולך לצפות להם בפלייאוף הזה. לאו דווקא אלו שיעשו את ההבדל, אבל אלו עם הכי הרבה עניין:

– רוי האלידיי הולך לפתוח במשחק פלייאוף לראשונה בחייו אחרי יותר מעשר שנים במייג'ורס, ואין שמח יותר ממני על כך. באמת שאני לא יכול לחכות לראות את האלידיי בפלייאוף כי אם יש שחקן שיכול לרשום את השם שלו בהיכל התהילה בזכות יכולת בפלייאוף – הוא האיש. הוא מסוגל לזרום קומפליט גיים כל יום נתון אבל יש לו גם התפרקויות בלתי מוסברות ויהיה מאוד מאוד מעניין לראות אותו מתמודד עם הלחץ של הפלייאוף

– האיש שאמור לשמור על הניצחונות של האלידיי הוא כמובן בראד לידג' הידוע לשמצה. לפני שנתיים, לידג' היה אחד מהגורמים המרכזיים לזכיה באליפות של הפיליז, וגם אם אי אפשר להאשים אותו בהפסד ליאנקיז בוורלד סירייס שנה שעברה (היאנקיז היו פשוט הקבוצה היותר טובה) הרי שבראד לידג' טוב בהחלט יכול לעשות את ההבדל בין עוד טיול לוורלד סירייס לבין סיום מוקדם של העונה. בחודשיים האחרונים לידג' נראה בלתי נגיע לחלוטין אבל כמו שאנחנו יודעים אצלו – שבירה אחת, כמו אותו הומראן לפוחולס לפני כמה שנים, והאיש מאבד את זה לגמרי.

– קלוזר נוסף שייתן עניין הוא הצעיר שבחבורה. כשאנשים מדברים על כמה חשוב ניסיון בפלייאוף, אני מזכיר להם את קיי-רוד, ג'ון לסטר, ג'ון לאקי, דיוויד פרייס ואדם ווינרייט. נפתלי פרז מסוגל לרשום את השם שלו ליד השמות האלו, אם יצליח להישאר באותה רמה בפלייאוף כמו שהיה בשאר השנה.

– מי שייתן תחרות לפרז על שאגות הוואו כשיופיע 100+ על צג הראדאר הוא הרליבר של הרדס – הקובני העריק ארולדיס צ'פמן. פיצ'ר עם יכולת להוציא שלושה חובטים ברצף עם סטרייקאאוט על בסיסים מלאים, יכול לעשות את ההבדל בכל קבוצה, בטח אחת חסרת ניסיון בפלייאוף כמו הרדס

– טים לינסקום לא נתן עונה גדולה כמו שתי הקודמות שלו אבל בניגוד לעונות הללו, הפעם הוא דווקא מגיע לפלייאוף. מאחר שפדרו לא יגיש בפלייאוף הזה, לינסקום הוא הדבר שהכי קרוב אליו ולכן, חוץ מהאלידיי, הוא בלא ספק הפיצ'ר שאני הכי מחכה לראות אותו.

– לשמחתי, ליאנקיז לא תהיה ביתיות בפלייאוף הזה. לצערי, זה אומר שקרל פבאנו יגיש נגדם בבית, במינסוטה, ולא ביאנקי סטדיום. זה היה יכול להיות משעשע, אם היו לו יותר הופעות פלייאוף ביאנקי סטדיום בשנתיים שלו במינסוטה מאשר ב-4 שלו ביאנקיז. בכל מקרה, יהיה מעניין לראות את פבאנו מול קבוצתו (?) לשעבר.

– אם מדברים על היאנקיז, אז שנה שעברה איירוד סיים את סטיגמת הצ'וקר שלו בפלייאוף, אבל השנה הוא נראה רדום ולא יעיל. כשהליינאפ של היאנקיז מתקשה בחלקים ניכרים של העונה, איירוד יהיה חייב לחזור לעצמו בפלייאוף.

– פלייאוף אחרון בהיסטוריה של בובי קוקס, האיש והאגדה. האם הוא יצליח להציל את התדמית שלו כמאמן עונה מצוין אבל מאמן פלייאוף בעייתי?

– והאם דאסטי בייקר יצליח לעשות את מה שהוא לא עשה בקאבס ובג'איינטס ולקחת סוף סוף אליפות? או, לא פחות קשה מזה – לגמור עונה בלי ניתוח טומי ג'ון לאחד הפותחים שלו?

אי אפשר לסיים בלי הימורים. הכי קל פה זה ללכת עם הפיליז, הם הקבוצה שבנויה הכי טוב, הכי חמה בליגה, עם הפיצ'רים הכי טובים. מצד שני, כל השנה אני מתעקש שאף אחד לא יצליח לעצור את היאנקיז. מכיוון שקשה לי לבחור בין השתיים, אז אני אלך בהפוך על הפוך ואהמר שטמפה ינצחו את  סינסי בוורלד סירייס. למה? למה לא בעצם, זה הפלייאוף של הבייסבול, הכל יכול לקרות – ובדיוק בגלל זה אני מת עליו.

נבחרת הקהילה החרדית
you never walk alone

No Comments

גיל 6 באוקטובר 2010

היאנקיז לא יקחו כמעט בוודאות. הם נראים זוועה בחודש האחרון ואין להם שום מגיש נורמלי מאחורי סבתיה. רק אם אנדי פטיט יחזור לפורמה משנה שעבר ופיל יוז ישחק כאילו זו תחילת העונה אז יהיה להם סיכוי. דווקא ההתקפה שלהם לא רעה אבל היא גם לא צפויה ונרדמת יותר מדי פעמים. אני מאוד רוצה שטמפה ביי תקח רק בשביל השחקנים ובשביל לתקוע אצבע משולשת לליגה שיש להם קבוצה שם. לדעתי הם יפגשו את הפיליז בוורלד סירייס.

אגב, הדבר שמבאס בפלייאוף הזה זה אינסוף ההפסקות. בשביל מה היה צריך הפסקה של 3 ימים ועוד כל מיני חורים באמצע? אתמול שידרו כאן את המהפך של הרד סוקס נגד היאנקיס מ2004. ארבעת המשחקים האחרונים היו יום אחרי יום, כולל שניים שהגיעו עמוק לאמצע הלילה ומעבר מבוסטון לניו יורק. ככה בונים דרמה.

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2010

האמת היא, שארבעת המשחקים ההם לא היו אמורים להיות ברצף, אבל בגלל שירד גשם ביום של המשחק, הם נידחו, אני חושב שביומיים. זה גם היה מזל גדול לרד סוקס, כי זה אפשר להם לתת עוד פתיחה גם לפדרו וגם לשילינג.
אבל זה נכון שההפסקות מרגיזות. אני חושב שגם משנה הבאה הולכים לשנות את זה כי הם הבינו כמה זה בעייתי

גיל 6 באוקטובר 2010

נדמה לי שרק המשחק הרביעי נדחה אבל גם אז יכלו לעשות הפסקה לפחות עם המעבר לניו יורק (סיימו משחק אחרי חצות באותו יום). בכל מקרה, ההפסקות הללו משגעות תשכל בעיקר בין סדרה לסדרה.

מפריס פרסה 6 באוקטובר 2010

קולומביאני? צ'פמן? באמת?

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2010

אשכרה כתבתי קולומביאני, הא?

רחביה ברמן 7 באוקטובר 2010

הפלייאוף הכי טוב הוא של ה-NHL.

Comments closed