מעולם לא עשיתי את זה. ב"משחקי הכס" חשבתי הרבה על לעשות את זה אבל תמיד זה הרגיש לי שאין לי שום דבר לחדש וגם ככה נכתב על זה הרבה יותר ממה שיכולתי להוסיף.
אבל כבר אמרתי לא פעם ולא פעמיים ש"בלש אמיתי" בעיניי הוא מאסטרפיס. כלומר, העונה הראשונה היתה מאסטרפיס. הטלוויזיה הכי טובה שנראתה פה מאז שטוני סופרנו נעלם לחשיכה. והנה באה העונה השניה, ויש לי הזדמנות לכבד כל פרק בכתיבה קצרה.
ואז באתי לכתוב על הפרק הראשון, זה שהיה שבוע שעבר, וגיליתי בעיה. לא שלא אהבתי אותו (הייתי בעיקר אמביוולנטי לגביו) אלא שכמעט כל שורה שבאתי לכתוב התחילה ב"בניגוד לעונה הראשונה" במקרה הרע או "בדומה לעונה הראשונה" במקרה הטוב. וזאת לא דרך לכתוב ביקורת על עונה, עונה שאמורה לעמוד בפני עצמה.
לכן, ויתרתי.
ואז הגיע הפרק השני הלילה. והפלא ופלא – פתאום ההשוואות לעונה הראשונה עמדו בצד. מסתבר שהדמויות פה מסוגלות לעמוד בפני עצמן. לא צריך השוואות בין קולין פארל למתיו מקונהי, לא בין הנופים של לואיזיאנה לאלו של קליפורניה ולא בין היחס לנשים שם ופה (טוב, רגע, אולי זה כן). יש לנו סדרה.
האם גם העונה הזאת תהיה מופתית כמו קודמתה? באמת שאין לי מושג. אבל בשביל הסיכוי שכן, אני מוכן לנסות.
ספוילרים וכו' מ..עכשיו.
היו הרבה אנשים שדיברו על הפרק הראשון במונחים מאכזבים. גם ביחס לעונה הקודמת וגם ביחס לדמויות הקלישאתיות משהו שנראו לנו בפרק הזה. בדיעבד, אפילו אחרי פרק אחד נוסף בלבד, די ברור שהפרק הראשון היה לא יותר מאקספוזיציה. שם לנו את הדמויות הראשיות על המסך ונותן לנו נגיעה לגביהם. וגם הנגיעה הזאת רחוקה ממה שהם באמת.
הפרק הזה, מבחינתי, נתחם בין הסצינה הראשונה – סצינה ארוכה שלא קורה בה כמעט כלום, חוץ משחקן שמדבר, אבל שמטלטלת אותך מהיסוד, לסצינה האחרונה, קצרה להפליא, שהכל קורה בה, וגם היא מטלטלת אותך.
נתמקד קודם בסצינה הראשונה, בעיניי סצינת מפתח לעונה כולה. היא מתחילה במעבר בין פרנק (וינס ווהן,בתצוגת משחק מרשימה) שמדבר עם אשתו לבין חלקים שונים של הבית שלהם. לא סתם הבמאי עושה את זה. הוא בא להגיד לנו משהו. תראו את הבריכה המרהיבה. את הסלון העצום המעוצב להפליא. כל אלו לא שווים כלום בפני שני כתמי הצבע מעל הראש של פרנק. עיסת נייר, זה כל מה שהם. פרנק מבין את זה. בשלב הזה אנחנו אפילו לא יודעים אם הוא יודע כבר על המוות של האיש שלקח לו את הכסף, אבל זה לא כזה משנה. לא הכסף הוא זה שחשוב לפרנק, אלא להשאיר משהו אחריו. משהו שהוא יותר מעיסת נייר. ילדים, כמובן, אותם ילדים שהוא סיפר לריי וולקרו (קולין פארל) בפרק הקודם שהם מנסים להביא באמצעות טיפולי הפריה.
ואם חשבנו שאנחנו יודעים משהו על פרנק הרי שהפתיחה הזאת של הפרק אומרת לנו בעצם – you know shit. חשבתם שמדובר בעוד פושע סטנדרטי שמנסה להפוך לגיטימי, ובכן, מה שיש לנו באמת פה זה ילד שנכלא על ידי אבא שלו במרתף במשך חמישה ימים בלי אוכל ובלי אור. ילד שהרג חולדה בידיו החשופות כשהוא בן שש בלבד.
ישנן דרכים שבהן במאים יכולים להעביר לנו אימה גם בלי להראות אותה. במשחקי הכס הם עשו את זה היטב בעונה האחרונה, הן עם שירין והן עם סאנסה המשתקפת דרך טיריון. גם בעונה הראשונה של בלש אמיתי עושים את זה נהדר, כשכל מה שאנחנו רואים זה את וודי הארלסון צופה מזועזע בסרט של העינויים שראסט מראה לו. לא חייבים להראות את האימה כדי לגרום לנו להזדעזע ממנה. גם פה, הסיפור של פרנק מצליח לגרום לך להישאר מרותק ומזועזע. וכל מה שאנחנו רואים זה מסגור של הפנים שלו מדבר. כשאשתו מנסה לשים עליו יד, הוא מעיף אותה ממנו. היא לא רלוונטית לסיפור. אל תפריעי לו ולנו לשחזר את האימה.
הכל עיסת נייר.
והו, פרנק שלנו הוא לא ילד יותר, הוא ימעך את החולדה בידיו החשופות אם צריך כדי להחזיר את הכסף לידיים שלו. וכדאי מאוד לולקרו שלא יסתבך איתו.
*
במקביל, צוות החקירה שלנו צריך לפענח פשע, אבל עוד יותר מזה – להבין מה האינטרס של כל אחד מהחברים בו.
בסצינה עשויה היטב, בה עוברים בין הגופה בחדר המתים (ושוט של חצי שניה על מה שהיה איבר המין שלה, שמצליח לתת את אפקט הזעזוע הכה מוכר מהעונה הראשונה) לבין הפקודות שכל אחד מהבלשים מקבל, פקודות שקשה מאוד להבין מהם מי נגד מי. או כמו שולקרו שואל את הבוסים שלו – "אני אמור לפענח את זה"?
וכמו שולקרו תוהה לגבי הבוסים שלו, אנחנו תוהים לגביו. אנחנו מתחילים להבין מאיפה פרנק מגיע. גם שוטר התנועה שלנו (טיילור קיטש, שמוכר לרובכם מ"אורות ליל שישי", כנראה) הוא לא אגוז קשה לפיצוח. ולא צריך הרבה אחרי שאתה שומע שלבלשית קוראים אנטיגונה ושהיא גדלה בקומונה וראינו את האבא המעט מטורלל שלה בפרק הקודם, כדי להבין מאיפה היא מגיעה (ואם יורשה לי ניחוש, איזה התעללות יש מאחוריה).
אבל ולקרו? הפרק הראשון מיצב אותו לחלוטין בצד הרע. מושחת. מתעלל בעיתונאי בשליחות פושע. מתעלל נפשית בילד שלו, שאולי הוא בכלל לא שלו. מנצל את הכוח שלו כדי להכות אב של ילד. קלישאתי, חלק מהאנשים קראו לזה.
אבל הפרק הזה? לך תדע. פתאום אנחנו מגלים ולקרו אחר. הוא פתאום מנסה להיות בלש. אנחנו לא רואים אותו שותה פעם אחת (למעט בירה בודדת במסבאה העלובה, עם אלמנט הזמרת שחוזר על עצמו). והוא אפילו מתוודה על כל הדברים הרעים בפני השותפה החדשה שלו. גם היא מתחילה לתהות – מי אתה ריי ולקרו?
הא! ואז מגיעה הסצינה האחרונה, ואולי אף פעם לא נדע. האם יכול להיות שיוצרי הסדרה עשו לנו פה משחקי הכס?
*
בטח שמתם לב ש:
– הדיאלוגים, הדבר שעשה את העונה הראשונה למה שהיא, והיו נוכחים-נפקדים בפרק הראשון, הגיחו שוב מהאפילה ביג טיים. זה לא רק פרנק ואשתו בסצינה הראשונה אלא גם ובעיקר סצינת הנסיעה של ריי ואני.
"מה הקטע עם כל הסכינים?" הוא שואל אותה.
"ההבדל בין המינים", היא עונה לו, "מתמצה בזה שצד אחד יכול להרוג את הצד השני בידיים חשופות".
במשפט אחד היא מצליחה להבהיר את מה שמיליון פמיניסטיות לא יצליחו.
– בן קספר היה "חלש", אומרת הזונה לצוות החקירה. "פאסיבי", קורא לזה הדוקטור הפסיכולוג. האם נקבל עונה שמסתובבת הפעם, בניגוד לזו הקודמת, מסביב לגברים חלשים ונשים חזקות?
– ומי הולך לפסיכולוג שמנותח בצורה כל כך קריפית??
– אחרי שהזמרת בפרק הקודם שרה לנו את "These is my least favorite life", ריי אומר לאני בפשטות "אלו החיים שלנו, אין לנו חיים אחרים". החיים בזבל. כן, מה חדש באמת.
– שהמחלפים בקליפורניה פשוט עצומים.
– לראש הסוס שהיה על הרוצח של ריי בסצינה האחרונה. WTF?
44 Comments
אני חושב שזה היה ראש של ציפור בגלל המקור? לא בטוח
אני כבר אוהב את העונה הזאת יותר מהעונה שעברה בגלל שזה קרוב לבית
סיטי אוף ווינצ'י זאת עיר דימיונית אבל מהנופים והתמונות זה נראה כמו סיטי אוף ורנון בדאונטאון לוס אנג'לס, עיר כמעט בלי תושבים , 90 אחוז מפעלים , זה מקום שאני נמצא בו לפחות פעמיים בשבוע , יכול להיות שהם מכוונים לסיטי אופ BELL , עיר שנמצאת גם 10 דקות מדאוןטאון לוס אנג'לס ולפני שנתיים-שלוש עצרו שם את ראש העיר , בני משפחתו ורוב חברי המועצה כי הם היו מושחתים וגנבו כספי מיסים,כספי ציבור,מעורבים בפשע מאורגן וכולם נכנסו לכלא
שרמן אוקס איפה שפארל מרביץ לאבא של הילד זה מקום שהייתי גר בו שנים רבות ועכשיו אני גר 7 מייל משם
גם אותי עצר שוטר ב PCH על מהירות בדרך למליבו אבל אני לא הצעתי לו בלוג'וב…
הקזינו של ווינס וון זה בעצם COMMERCE קזינו 7 דקות דרומית לדאון טאון לוס אנג'לס , קזינו עם הכי הרבה שולחנות פוקר בקליפורניה ,וגם שם ביליתי שעות,ימים,שבועות , איבדתי את הספירה…
לגבי וינצ'י / ורנון:
http://www.scpr.org/programs/welcome-to-vinci/2015/06/19/43368/the-real-true-detective-season-2-what-the-heck-is/
גם בורנון היה מקרה של רצח / העלמות של עובד עירייה בכיר.
מגדל המים מהפתיח נמצא בורנון, כך שדי ברור שזו המקבילה במציאות.
ואני בכלל חשבתי שמדובר בקרסון, 15-20 דק' דרומית לדאונטאון ל.א.
2 negative points:
1- People don't speak that fast with one another, the dialogues seem written and it hurts the credibility, in my opinion anyways.
2- A bit less shots of intersections and we could fit in a bit more plot.
However, as you said, this episode was far better than the first one, hope it will keep improving.
זו מסכה של ציפור ורואים אותה גם בפרק הקודם, על הכסא שליד הנהג
של האוטו של ההוא שמוביל את קספר.
לא יודע, דווקא את הפרק אהבתי יותר.
עד הסצינה האחרונה זה היה פרק הרבה יותר קלישאתי וכן, מבוים. אולי הסטנדרטים גבוהים מדי אחרי העונה הראשונה.
דברים שלא אהבתי – כמו תמיד אוהבים להתרכז בשלילי :)
הדיאלוג הראשון היה לא משכנע (אותי) וקלישאתי, ולא היה מתאים כל כך אם לומר את האמת. באופן כללי יש אובר ניסיון לגרום לדמות של וינס ווהן להיות גנגסטרית טיפוסית. חוץ מזה השחקן עצמו הוא עושה עבודה טובה עד עכשיו.
השוטר השלישי (שכחתי את שמו) – כמה עוד סודות אפלים ושדים מהעבר אפשר להפיל על דמות אחת? כמה שזה מסקרן זה כבר מוגזם ולא ריאלי.
אני – באמת הסיפור שלה הכי טוב ומעניין ובעיקר המשחק ה"אדיש" והקר שלה מעולה. אין לי מה להוסיף.
ריי – הופתעתי מאוד מהסיום אני חייב לתת את זה לזכות הסדרה, אבל אוי ואבוי אם הוא יקום לתחייה עכשיו, זה יעשה את כל העונה מגוחכת על ההתחלה. איך אמרת? בשביל זה יש משחקי הכס.
נקודות זכות והסיבה שאני אמשיך לראות כמובן – עדיין לפי שני הפרקים הראשונים זו אחת הסדרות המרתקות שיש ביחס לכל הזבל מסביב, הסיפור מעניין ומלא במשתנים והמשחק טוב מאוד גם אם הכתיבה פחות. החידושים הם דווקא בגלל שהדמויות לא סימפטיות (שזה טוב) יש לנו סיבה טובה יותר לעקוב אחריהן מאשר בסדרות הסטנדרטיות, וגם הסצנה האחרונה מאוד מפתיעה לטובה, בהנחה לא מבוססת שריי יחזור באורח פלא לחיים והכל ייהרס.
דווקא את הפרק הראשון* אהבתי יותר.
ההתייחסות לבלש אמיתי צריכה להיות כמו אל רומן מתח. יוצר הסדרה הוא סופר מתח ולכן הלוקיישן הוא עוד גיבור בעלילה שנותן לסדרה את המהורהרות שהיא צריכה. כמו תיאור נוף בספר, רק ויזואלי.
וכשמבינים את זה, אפשר להמשיך לדפדף ולעבור לעמוד הבא.
כולי תקווה שזה יהיה ספר מספק בשבעים אחוז מהספר הקודם.
אכן. וגם המוזיקה היא גיבור בעלילה לדעתי
הבעייה עם בלש אמיתי שנכונה גם לעונה הראשונה זו היומרה. מראש מנסים למצב אותה כסדרת מופת ובעוד העונה הראשונה הייתה טובה, היא הייתה די אוברייטד. כבדת ראש, נפוחה מחשיבות עצמית, עלילה די קלושה, מונולוגים לא אמינים. הצילומים אגב, היו נהדרים. אני לא יודע למה צריך כל הזמן לחפש או להגדיר סדרות כיצירות מופת. מה רע בסתם סדרה טובה? קח למשל את פרגו שבעיניי סדרה טובה יותר מבלש אמיתי. היא לא לוקחת עצמה ברצינות, המשחק מצוין, דיאלוגים שנונים ואשכרה משהו קורה בה. בהערת אגב, כמה נכתב על הסצינה שצולמה בשוט אחד בעונה הראשונה שאני לא מצאתי בה שום דבר מיוחד. אם אתה רוצה לראות סצינה גאונית כזו ממליץ על Children of Men.
לגבי הסדרה הזו, בעיניי לא צריך בכלל להשוות אותה לעונה הראשונה. זו מיני סדרה נפרדת שהיא לא ממש ממריאה בינתיים. היא מאוד לא ברורה ואחרי התלונות שלא היו דמויות נשיות חזקות בעונה הראשונה זה מה שמצאו? אישה שמתנהגת כמו גבר?
והסצינה הראשונה באמת טילטלה אותך? לא קצת בכל הפסיכולוגיה בגרוש הזו של "הנה האירוע שעיצב את מי שהוא היום". זה מה שמעצבן בסדרה הזו. כל הכבדות ראש הזו מלאה ברמזים שרק יודעי חן יכולים לפרש אבל נחשבים לגאונים. וכן, גם אנטיגונה זו בחירה מעצבנת לשם של הגיבורה.
מסכים איתך לגבי פארגו. סדרה יותר טובה ופחות נפוחה מעצמה.
לחלוטין צודק. אם כבר להכניס לקטגוריה של "הכי מאז…" – אז היא הכי.. מאז אבודים"
כמה אוויר חם על סדרה טובה לפרקים ובינונית בדרך כלל.פארגו, שגם היא לא מאסטר פיס, אכן עדיפה, גם בעיניי.שלא לדבר על "סול" ואני לא מתייחס בכלל לסדרות ברמה הגבוה ביותר.
סצנת הוון שוט גאמה לי ולאשתי ממש לצחוק. היה נדמה שעוד רגע זקן בקלנועית יחלץ אותם מהגטו דשאים הזה שהיה בו איזה קשקוש לא ברור רק כדי לאפשר למקונוהי עוד מניירה.
איפה הוא ואיפה קרנסטון איפה ודי הרלסון הנורא לעומת ארון פול.
יש דימיון בין פארגו לבלש אמיתי בזה שכל עונה עומדת בפני עצמה לחלוטין ואין שום קשר עלילתי בין העונות.
שזה משהוא די חדש בעולם הסדרות.
גם american crime (עוד סדרה מעולה אגב) צריכה להיות כזאת לפי איך שהעונה הראשונה נגמרה.
האמת שפארגו דווקא כן תהיה קשורה לעונה הראשונה למרות שהסיפור יהיה שונה והשחקנים שונים.
אבודים הייתה טובה למשך שלוש עונות ואז התחילה להדרדר. היא הייתה הראשונה (לפחות בקנה מידה גדול) שצפייה בסדרה לוותה עם פרשנויות ורמזים באינטרנט. כל שנייה בפרק נותחה לגבי המשמעויות שלה ולדעתי זה משפיע גם על הכותבים. הם מנסים להיות מתוחכמים מדי ולרצות את הצופים שאוהבים דברים לא ברורים כנראה, אבל זה כובל אותם. סדרת מופת אחרת, שוברים שורות, שלדעתי שנייה אולי רק לסופראנוס אם בכלל, הייתה כל כך פשוטה מבחינה סיפורית אבל זה לא הפריע לה להיות מעולה. כשיש סיפור טוב לא צריך לסבך את העניין.
"יכול להיות שיוצרי הסדרה עשו לנו פה משחקי הכס?" זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשראיתי את סוף הפרק.
אגב אם בי היו יורים ככה אני לגמרי הייתי מעדיף למות
אני בספק, כי פה יש 4 דמויות מרכזיות וזהו בערך . במשחקי הכס יש עשרות דמויות ולכן יותר קל להרוג אותם.
אגב אנשים שוכחים שהסדרה הראשונה שהתחילה להרוג דמויות די מרכזיות הייתה בכלל אבודים.
ב'אוז' עשו 'משחקי הכס' כש'אבודים' הייתה לא יותר מניצוץ בעיניו של אברהמס ושות'.
אני דווקא חושב שכל מה שנראה "משחק יתר" הוא מכוון. הסדרה לא מנסה להיות "הסמויה" שם הריאליזם הוא אבן הפינה של הסדרה.
לדעתי, "בלש אמיתי" היא יותר כמו תאטרון, כאשר צילומי הנוף הם התפאורה המתחלפת בין המערכות, וישנה התמקדות בסצינות אינטימיות שמלמדות על הדמויות ועל העלילה, עוד קצת בכל סצינה.
לגבי סצינת הסיום, אכן זה לא סוס אלא סוג של ציפור. אני מניח שנגלה בהמשך. בכל מקרה, היא נתנה את מימד המיסתורין שהיה נסוך גם על העונה הראשונה, עם הקרניים (שעד עכשיו לא ממש ברורות).
לגבי הדיאלוגים ומה שנראה כמו סדרה נפוחה מעצמה – אין שום ספק שבלש אמיתי, וזה היה נכון לעונה הראשונה, תמיד הסתובבה על סף הפומפוזיות. על הגבול הדק שבין נשגב למגוחך. השאלה אם היא עברה את הגבול תלויה מאוד בצופה עצמו. הדיאלוגים של ראסט והארלסון (אלוהים ישמור, אני אף פעם לא אזכור איך קוראים לדמות שלו) היו הרבה יותר פומפוזיים והרבה פחות "ככה אנשים מדברים" ממה שיש בעונה הזאת. כמו שכוכבית כותב מעליי – היא מעולם לא ניסתה להיות ריאליסטית. זה ממש לא המטרה שלה. כן, היא מכוונת גבוה ולפעמים נראה שהיא מגזימה בזה. אבל אם אתה לא מצפה לריאליזם ויודע למה לחכות, אז אפשר להנות ממנה מאוד. הסדרה מנסה להגיד לנו דברים על החיים דרך הדמויות שלה. במידה רבה היא מזכירה לי דווקא סדרה אחרת של אותו יוצר של הסמויה – את רצח מאדום לשחור. הדמויות פה הן פמבלטון ומאנץ' שדרך הדיאלוגים בינהם אומרות לנו דברים על החיים.
אני אנסה להרחיב על זה קצת בפעם הבאה
זה לא רק איך אנשים מדברים אלא מי הם ומה הסיפור שלהם. הסדרה הזו כן אמורה להיות ריאליסטית לדעתי כי אין בה לכאורה מהלכי עלילה לא הגיוניים. וזה בניגוד לפארגו למשל. אבל הבעייה היא בכבדות של הדיאלוגים ושל הדמויות. כבר אי אפשר שיהיה בלש שלא עבר ילדות עשוקה, שלא מעורב עם גנגסטרים או סתם סובל מכל מיני בעיות פסיכולוגיות קשות או שקוע בתהיות פילוסופיות הרות גורל על החיים? אני לא יודע איך אפשר ללמוד משהו על החיים מדמויות לא אמינות כאלו שאתה בחיים לא תפגוש בחיים. גם אני בדיוק חשבתי על רצח מאדום לשחור אבל הגעתי למסקנה הפוכה. שם הדמויות היו הרבה יותר ארציות ואנושיות והסדרה יותר אמינה. גם אם הם דיברו על עניינים פילוסופיים זה לא היה מהות הקיום שלהם, הם לא שקעו בתהומות יאוש שגורמים להם לא לתפקד אלא זה היה פשוט איך שהם מעבירים את הזמן.
געגועים לפמבלטון ובייליס
לוודי קראו כמובן הארט. אבל ידעת את זה.
אני גם חושב שהעניין של סדרות אנטולוגיה זה מיתוג שיצא מפרופורציה (מילה למחלקת הפרומו של יס – עונה חדשה שנייה במספר של סדרת אנטולוגיה לא יכולה להקרא מבריקה עוד לפני שיצאה לא משנה כמה מבריקה באמת הייתה העונה הראשונה).
אז אני מעדיף להתייחס לזה כאל סדרה חדשה לגמרי. שנעשתה על ידי אותו יוצר.
לעניין הפומפוזיות של הכתיבה – קודם כל אני מסכים. שנית, אי אפשר שלא להתפעל מהעובדה שמתיו מקונהיי מצא והמציא את עצמו מחדש בסדרה הזאת כשהוא לא עושה שום דבר שהוא לא עשה לפני (ואגב היה מושמץ למדי בגלל החד מימדיות שלו. שחקן של חיוך ושמיניות בבטן): במקרה הזה הפומפוזיות והלהג הבלתי נגמר שלו בטסטמוניאלס מול שני הבלשים (שהם בעצם אנחנו הצופים) לעומת טיפוס הגבר השקט שהוא היה על התקן שלו בשאר הסצינות – יצרו ניגוד מעניין.
זה וכמויות השטויות שפלט – בין אם היה מאחוריהן משהו (נשגב או מגוחך) ובין אם היו תגובת לוואי או פלאשבקים של יותר מדי LSD בצעירותו – כל זה ביחד עם המבטא הטקסני העצל פשוט עבדו בעונה הראשונה.
שום דבר מזה לא קיים עד עכשיו בסדרה. וקשה לי לפעמים לשמוע את ווינס ווהן מנסה לשחק אותה מדרפקר קשוח ולקבל פלשבקים שלו מדודג'בול או אולדסקול. זה מוציא אותי לגמרי מריכוז.
לפחות כרגע זה נראה כי מנסים לדחוס יותר מידי קווי עלילה .
גם שוטרת היפית לשעבר שגדלה בכת ואחותה נרקומנית ואבא שלה גורו ואמא שלה התאבדה בנהר.
גם שוטר צעיר הלום קרב,הומו בארון עם בעיות זיקפה חיבה לאופנועים ועבר כשכיר חרב בעירק.
ולכן טוב שהרגו את ולקורו.
מסיכת הציפור מתקשרת לרוצח של קספר,לניקור העיניים שלו,איךכל זה מתקשר לרוסי שאיחר לפגישה בפרק הראשון ומי בדיוק מנסה להשתלט על עסקי הפשע בעיר.
בקיצור פחות טוב מהעונה הראשונה ויותר טוב מכל מה שיש כרגע על המסך.
המסיכה היא של ציפור וראינו אותה כבר בפרק הראשון (ליד גופת קספר ברכב).
אישית, אני מעדיף את הפרקים הראשונים של העונה הזו מאשר של העונה הקודמת. ריבוי הדמויות הראשיות מספק הרבה יותר אפשרויות להתפתחות והפתעות בסיפור. ראסט ומארטי זה מה שהיה, פחות או יותר, בעונה הראשונה (הפשע היה סופר שולי ביחס אליהם). אם אחד מהם היו נורה מטווח אפס בפרק השני (ב"הווה") היינו יודעים שהוא שרד; בעונה הנוכחית, לעומת זאת, יש מקום לספק. בנוסף, נראה שהתעלומה המשטרתית תהיה הרבה יותר מורכבת ויהיה פחות מקום לעלאק רמזים תמטיים (הבובות של הילדות של מארטי) שלא קשורים לעלילה.
מצחיקה אותי האכזבה של אנשים מהסידרה, הערירה, צילום, כתיבה והמשחק פשוט מצויינים וזה ממש רק ההתחלה. כמו בעונה הראשונה זה הדבר הכי קרוב לספר מתח מצויין. לגבי איזה סדרה יותר טובה ואיזו פחות זה פשוט לא משנה כי באותה מידה אפשר לראות סרט ולהגיד שהוא לא טוב כי הסנדק או לב אמיץ היו יותר טובים
לגבי ספר מתח – ההרגשה שלי בעונה הזאת מאוד דומה לקריאה של ספר של ריימונד צ'נדלר. טיפה יותר מודרני אולי אבל אותה אווירה קודרת של דרום קליפורניה, בלש פגום מהיסוד שמעדיף את האגרופים שלו.
וכמובן, כשמדברים על ספרי מתח, אין הרבה יותר טוב מריימונד צ'נדלר
מסכים לגבי צנדלר, אצלי התחושות שזה נתן יותר דומה למייקל מרשל (במיוחד אחרי הקטע של הציפור), אפל, אלים ומוזר. אבל בלי קשר הם ומשחקי הכס שמו את עצמם כיצירה לכל דבר ועניין, הוליווד רואים ומקאנים ביכולת של הטלויזיה היום
אני מסכים עם אייל וכבר כמעט הצלחתי להפסיק להשוות.
העלילה? שיהיה.
כרגע אני אמשיך לראות כל שנייה בגלל הפריימים המוקפדים והמעולים שהם שמים על המסך.
טלוויזיה בגדולתה.
ואם ככה נראית פומפוזיות (ולא נניח במליון לוחמים מתנגשים אחד בשני או בפיצוצים מופרכים)
אז אני בעד.
וואו
ועוד דבר
גם לטעמי היו יותר מדי קווי עלילה ובעיקר יותר מדי דמויות
(כי לפתח דינמיקה כמו… עדיף מעט וזה לא הסמויה וכו')
אבל היו הוא שלא כל קווי העלילה צריכים למצוא את פתרונם או להתבהר
ככה זה היה גם בעונה ההיא, נו, הדבר הכי נפלא שראיתי על מסך קטן
רק בשביל הדיוק ולא שזה משנה משהו מהכתוב – תיאון ולא טיריון.
לעונה הזו התחברתי יותר מאשר לראשונה,
משהו בראשונה היה יותר מדי מאולץ, כמו בחורה מאד יפה אבל כזו שלא עושה חשק לשים עליה יד ולמשש.
מהרגע שהחל השיר These is my least favorite life הבנתי שאני שבוי ל 7 שבועות הקרובים.
וסצנת הסיום הפתיעה, דרך אגב הרבה יותר מסצנות לכאורה מפתיעות במשחקי הכס – לוולקרו יש כל כך הרבה קצוות פתוחים שהוצגו בפני הצופה במהלך שני הפרקים, שרק כדי להיות בטוח שהדברים אכן קרו, צפיתי בסצנת הסיום ברציפות שלוש פעמים.
ההשוואה לסדרות או עונות אחרות אכן מיותרת, טוב יותר או פחות לא ממש חשוב, העיקר שמהנה לצפייה.
בדיוק ההרגשה שלי. כשהזמרת שרה את These is my least favorite life גם לי היה ברור שאני מכור.
אין ספק, ביצוע אדיר.
הערה אחת לגבי הסצינה האחרונה – חשבתי על זה אתמול והגעתי למסקנה שיש דרך אחת שבה הם ישאירו אותו בחיים וזה ייראה סביר יחסית, וזה אם נגלה שהוא לבש סוג של אפוד מגן
כשסיימתי לראות את הפרק הייתי די משוכנע שהוא לא מת –
א. לא ראו דם.
ב. שוטר – אפוד מגן די מתבקש.
ג. התרמיל שיצא מהרובה הוא של תחמושת לרובה ציד.
ד. הוא נורה פעמיים למרכז מסה.
רק אחר כך התגנבה לה המחשבה "HBO שלפו קלף ממשחקי הכס?!"
איזה כיף שיש את הפוסט הזה של אריאל גרייזס, איפה עוד אני יכול לבלבל את המוח על סדרת טלוויזיה?
מה גם, אף אחד בסביבתי הקרובה לא צופה בסדרה, כך שיש לי חסך…
שמח לענות על החסך!
מחשבה שעלתה בי עכשיו – זה נכון שהסצינה האחרונה מזכירה (מאוד!) את הסצינה האחרונה ממשחקי הכס, אבל היא גם מזכירה לי סצינה מהעונה הראשונה של "הסמויה", שם יורים בקימה. המתח שנבנה בשתי הסצינות דומה מאוד ושתיהן משאירות אותך בחוסר ודאות רציני. מה שמעניין זה שבראיון לא מזמן עם יוצרי הסמויה, הם טענו שבהתחלה הם התכוונו להרוג את קימה ורק יותר מאוחר החליטו להשאיר אותה בחיים (במקרה שלה זה לוקח איזה שניים-שלושה פרקים עד שאנחנו מבינים שהיא אכן הולכת לשרוד). סתם, מחשבה על איך כל סדרות הבלש מתכתבות אחת עם השניה
הספיק לי שהייתי משוכנע שראסטי מת בסוף העונה הראשונה. עוד אחד שחוזר לחיים זה טו מאץ.
גם השוטר החתיך-גיי-הומופוב-אמא מסרסרת לא בא לי עוד טוב בעין.
how can you compare any scene to the scene of Kima being shot? that was one of the greatest most accurate scenes I have ever seen!
לדעתי הוא לא מת. עברתי על הפרומואים והטיזרים שעשו לעונה ויש שם יותר מדי סצנות שלו שלא ראינו, כולל אחת בלי שפם (וגם לא צעיר) ושתיים עם שתי דמויות מרכזיות שהוא פגש רק בסוף הפרק הראשון. אני הייתי מנחש יותר בכיוון של נשק להרדמת בעלי חיים או משהו כזה.
תקנו אותי אם אני טועה – הסיפור הבלשי עצמו בעונה הראשונה היה סיפור בינוני מינוס. המשחק הבלתי רגיל של מקונוהיי והרלסון והויזואליות המעושנת והייחודית הזו הקפיצו את הסדרה אלף רמות.
ציפי שמילוביץ כתבה לפני שבועיים על הבחירה בוינס ווהן שמעוררת בה בחילה. אחרי שני פרקים אני מרגיש שהיה כאן מין ניסיון להפתיע עם ליהוק שונה קצת, אבל לדעתי זה ממש ממש לא עובד.
ואגב אני חושב שהיו יותר שוטים של הנופים של וינצ'י בשני פרקים משהיו עונה שלמה בעונה 1
זו בדיוק הבעייה. אנשים מתלהבים מהאווירה, צילומים, משחק ושירים מצוינים. הכל טוב ויפה אבל בלי תסריט טוב זה פשוט לא מתעלה לרמות גבוהות. בעונה השנייה נראה גם שמנסים לדחוס כל כך הרבה לסדרה כל כך קצרה שזה פשוט נראה מאולץ. בסדרה הראשונה לפחות היו רק שני שחקנים ראשיים ועלילה אחת ראשית. כאן זה הרבה יותר מסובך והמשקעים שכל דמות נושאת כל גבה נראים כל כך לא מציאותיים.
לא יודע .דווקא העונה אני מרגיש שיש עלילה יותר טובה.הסיום של העונה הראשונה היה דיי בינוני(וחסר פואנטה) .
זה נראה שהם מתחילים לאט ככה שאי אפשר לדעת לאן זה יתפתח.
נקודה מעניינת שהמשופם(ולקורו) בידיוק התחיל לדבר על מוות , ועל הפחד שזה העולם שמגיע לנו לקבל.דווקא דיי מתאים שהוא ימות .
מראש ראיתי את הפרק הראשון והשני ברצף בדיוק בגלל מה שתיארת. חשבתי מראש שהפרק הראשון יעורר אצלי בעיקר השוואות לעונה הקודמת, אז רציתי ישר להיכנס לעלילה וסוף הפרק השני היה חתיכת אגרוף בבטן. יש לנו סדרה.
סדרה טובה. נראה לי שאין שום קשר בין העונה הראשונה לשנייה למעט היוצרים.
דבר אחד שצרם לי מאוד בעין, היה הסצנה שבו האמא הדומעת אומרת לולקרו שהוא לא יראה את הילד יותר. זה היה כל כך מאולץ וירוד שאיבדתי ריכוז ורק שמתי לב למשחק שלה.