אמפטיה לספורטאים? רק אם הן נשים / משה יחזקאל

שחקן כדורגל אנגלי מבקיע גול עצמי במעמד הכי קריטי בעולם וזוכה לאמפטיה? הא, זאת בעצם שחקנית

תארו לכם תסריט דימיוני: ניבחרת אנגליה משחקת בחצי גמר המונדיאל (בסדר, בסדר. אמרנו "דימיוני", לא?!) ובמשך כמעט כל 90 הדקות היא עדיפה על היריבה הגרמנית ומגיעה ליותר מצבים רק כדי לחטוף גול בהתקפה מתפרצת בדקה ה-90 ולעוף הביתה. האם אתם יכולים לדמיין לעצמכם את הביקורת שהניבחרת הזאת היתה חוטפת מהעיתונות האנגלית?

סביר להניח שזה יהיה הרבה פחות ממה שחטפה הניבחרת האנגלית לפני שנה בערך כשהודחה בשלב הראשון של המונדיאל אחרי הפסד אכזרי לאיטליה (כל הפסד מגול של באלוטלי זה הפסד אכזרי) והצגה של סוארז במישחק השני שבו איבדה כל סיכוי ממשי לעלות לשמינית הגמר, אבל עדיין – בטוח שהיה לעיתונות האנגלית מה להגיד על המאמן, המערכים, השיטה וחוסר היעילות של החלוצים והמגנים.

עכשיו תתארו לעצמכם שהשער שהדיח את אותה ניבחרת אנגליה בדקה ה-90 היה בכלל שער עצמי.

אפשר להניח די בביטחון שאותו מבקיע שער עצמי היה מקבל טיפול לפחות כמו סקוט קארסון, השוער שספג שני שערים מבעיטות מיקריות מחוץ לרחבה במישחק נגד קרואטיה ב 2007, שקבע שאנגליה לא תשחק ביורו 2008. אי אפשר לשכוח את הזובור שקיבל דייויד בקהאם אחרי ההרחקה נגד ארגנטינה במונדיאל 1998. לא עזרה לבקהאם העובדה שכל המישחק הוא ספג מכות ופרובוקציות ושרק לרגע קטן אחד הוא איבד את העשתונות והגיב על תיקול אלים של דייגו סימאונה – בשביל אנגליה בכלל והעיתונות האנגלית בפרט זה הפך אותו לאוייב האומה שעלה לניבחרת שלו בהדחה מהמונדיאל. ואתם כמובן יכולים לבחור כל מחטיא פנדלים רנדומלי של אנגליה בשלב זה או אחר ולהיזכר מה עבר עליו.

ובכן, התסריט הזה לא דימיוני בכלל – הוא קרה השבוע במונדיאל הנשים, בחצי הגמר בין אנגליה ליפן, אלופת העולם המכהנת:

אלא שהפעם, התקשורת והרשתות החברתיות הגיבו אחרת. מקיר לקיר, מהפרשנים של הגרדיאן ועד אחרון המגיבים בטוויטר, כולם הביעו תמיכה בלורה באסט הבלמית חסרת המזל – שבסך הכל עשתה את הדבר הנכון ועצרה את המסירה שאם היתה עוברת אותה אז הכדור היה מגיע לחלוצה היפנית שהיתה מקבלת הזדמנות לבעיטה חופשית מול השוערת.

מזל רע. קורה. אף אחד לא הופך לאוייב האומה בגלל זה. תהיי חזקה, תמשיכי הלאה, אוהבים אותך.

Bassett-England-World-Cup-588227

בספורט יש המון יצרים.

אני מכיר לא מעט אנשים שאין שום סיכוי בעולם שאני אגיע איתם לוויכוח שיעלה לטונים גבוהים ואפילו לריב של ממש, אלא אם כן הנושא הוא ספורט (ובעל הבלוג יכול להעיד על כך). ספורט גורם לנו, חובבי הספורט, להקצנה של רגשות, וביחוד להקצנה של תיסכול: אין שום פרופורציה בין התיסכול שאוהד מרגיש אחרי שהקבוצה שלו הפסידה להשפעה המעשית של ההפסד הזה על החיים שלו, והתיסכול הזה יכול לגרום לכעס נוראי על אותו שחקן שטעה, על המאמן שלו ועל האמא שלהם.

אז למה אף אחד לא כועס על לורה באסט? איך זה שהתיסכול והאכזבה לא מפריעים לאף אחד לראות את המציאות כמו שהיא – ספורטאית שעבדה קשה והשקיעה ונתנה את כל מה שהיא יכולה על המיגרש וזה לא הספיק?

הרי גם דייויד בקהאם עבד קשה ונתן הנשמה בכל מישחק – איך אף אחד לא יכל לסלוח לו, אז ב-1998 ? שניה אחת של איבוד עשתונות וזהו, כולם שורקים לו בכל פעם שהוא נוגע בכדור. ורק תראו מה עושים למסי אחרי ההפסד אתמול לצ'ילה – מול נבחרת טובה, ביתית, בפנדלים שלא הוא החטיא ואחרי תצוגת חצי גמר אדירה.

האם זה בגלל שהגביע העולמי לנשים לא כזה מעניין כמו המונדיאל וכשזה פחות מעניין אז המעורבות הרגשית יותר קטנה ואז יותר קל לראות את הדברים בפרופורציות הנכונות?

זה בטח חלק מהעיניין, אבל עדיין זו ניבחרת לאומית ואף אחד לא אוהב לראות את הניבחרת הלאומית מפסידה. בטח לא האנגלים.

אולי זה בגלל שהרבה יותר קשה לנו לסלוח לכוכבים ששמשחקים בליגות הבכירות – בשביל הכסף, הפירסום, ההערצה והחיים הטובים שהמורמים מעם האלה מקבלים אסור להם לטעות, אבל ספורטאי לא כזה ידוע ולא מפורסם ניתפס אצלנו כאנושי ולו "מותר" לטעות?

או שפשוט, איפושהו עמוק בפנים, לרוב הגברי של אוהדי הספורט הרבה יותר קל להרגיש אמפתיה כלפי ספורטאית אישה?

ובעל הבלוג מוסיף שאלה – האם כדורגל הנשים לא יהפוך לספורט "אמיתי" עד שנחליט להתייחס אליו באותן אמוציות כמו כדורגל הגברים או שלהיפך – עולם הספורט הגברי צריך לאמץ את הסטנדרטים מכדורגל הנשים ולהיות טיפה יותר סלחן ואמפטי כלפי הספורטאים שלו?

(כמעט) סנסציה
יוון, סין, פרגמטיות מול אידיאליזם

122 Comments

edgecator 5 ביולי 2015

מדויק. מזכיר לי כותרת שראיתי לפני כמה ימים, נדמה לי בוואלה, שנחרדו מהזוועה החדשה של דאעש – ערפו בפעם הראשונה ראשיהן של נשים. שזה כידוע מזוויע יותר מעריפת ראשים של גברים.

אריאל גרייזס 5 ביולי 2015

האמת שהנקודה של דאעש היא בכלל מעניינת – במה עריפת ראשים יותר מזעזעת מסתם הוצאה להורג? אני מניח שזה קצת יותר כואב, אבל התוצאה היא אותה תוצאה. ארגון שרוצח אלפים של אנשים, מה זה משנה בכלל באיזה דרך הוא עושה את זה? ועדיין, דאעש פורטים בדיוק על המיתרים הכי רגישים שלנו.

איציק 5 ביולי 2015

גיליוטינה (ערפת בעברית) פותחה על-ידי רופא צרפתי גִיוֹטַן בדיוק כדי להקטין את רמת הסבל ולהגדיל את השיויוניות, כלומר עריפת ראש אמורה להיות יותר הומנית מצורות אחרות. בסופו של דבר, הרופא עצמו גם הוא בדק איך עובדת הגיליוטינה.

גיל 5 ביולי 2015

הרופא לא הוצא להורג על ידי הגליוטינה זו טעות נפוצה.

איציק 5 ביולי 2015

או שהוא הוצא להורג על ידי גיליוטינה ואתה טועה.

גיל 5 ביולי 2015

אבל הוא לא, תקרא את הערך עליו בויקיפדיה. הוצא להורג רופא אחר בעל אותו שם, לא הממציא של הגליוטינה.

איציק 5 ביולי 2015

א. גם בויקיפדיה יש טעויות.
ב. זה מה שמלמדים בצרפת, וזה נראה לי מקור יותר אמין במקרה זה.
ג. זה לא נורא חשוב, שכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה.

גיל 5 ביולי 2015

ויקיפדיה כמעט לא טועה, בטח לא בנושאים כל כך חשובים. לא ראיתי שום מקור רציני שאומר מה שאמרת. זה שמלמדים את זה בצרפת זה רק קוריוז.

איציק 5 ביולי 2015

טוב, קראנו הבנו, עברת על המון מקורות, וזה אכן פרט מאוד חשוב. המהפכה הצרפתית לא היתה מצליחה ללא פרט זה. ויקיפדיה טועה כמו שבאנציקלופדיה בריטניקה יש טעויות, ושם זה מפוקח. אולי הם לא טעו, אך כפי שכתבתי, שכל אחד יחליט מה שהוא רוצה. רק מעניין שכשהצרפתים מלמדים מה שלא מתאים לך, זה קוריוז. רק אציין שגם אם הגרסה שאתה מציין נכונה, זה עדיין קוריוז.

גיל 5 ביולי 2015

ויקיפדיה מסתמכים על אנציקלופדיית בריטניקה במקרה הזה והם אמינים לפחות כמוהם באופן כללי. יש כמות מאוד קטנה של טעויות בנושאים מרכזיים. ואין לי מושג מה מלמדים בצרפת ואיפה אבל כל גיגול פשוט של השם שלו יראה לך שהוא מת במיטה שלו בגיל 76. אף אחד לא מזכיר שהוא הוצא להורג.

ולא דיברתי על החשיבות של הגליוטינה אלא על העובדה שמי שהמציא אותה לא הוצא להורג על ידה.

איציק 5 ביולי 2015

חבל בכלל על הדיון הזה, רק תסביר לי איך היה אפשר להבין שדכתבת על חשיבות הגיליוטינה ולא על ההוצאה להורג מהתגובה שמעל שלי.

גיל 5 ביולי 2015

הגבת לתגובה שלי שדיברה על ההוצאה להורג. איך אפשר להבין בכלל אחרת?

איציק 5 ביולי 2015

כי התגובה שלך והמשך השרשור היה לגבי ראשו של מי נערף ולא מה ערף את ראשו.

Amir A 5 ביולי 2015

Who's on First?

גיל 5 ביולי 2015

אבל ראשו לא נערף בכלל זו כל הנקודה. הוא מת במיטה.

איציק 5 ביולי 2015

את זה הבנתי, לא איכפת לי ראשו נערף או ראשו של גיליוט אחר. העיקר שראש של איזה גיליוט נערף. שאלתי אותך שאלה אחרת: איך היה אפשר להבין שכתבת על חשיבות הגיליוטינה ולא על ההוצאה להורג מהתגובה שמעל שלי. מדובר על התגובה הזו "ויקיפדיה כמעט לא טועה, בטח לא בנושאים כל כך חשובים. לא ראיתי שום מקור רציני שאומר מה שאמרת. זה שמלמדים את זה בצרפת זה רק קוריוז."

גיל 5 ביולי 2015

לא כתבתי על חשיבות הגליוטינה אלא על ההוצאה להורג. זה הפרט היחיד שהפריע לי בתגובה שלך.

איציק 5 ביולי 2015

את זה הבנתי, אך אתה לא עונה על שאלתי, אבל עזוב, חבל על הדיון, היא לא חשובה.

גיל 5 ביולי 2015

ככה הבנתי את השאלה שלך. אם שאלת משהו אחר זה לא ברור.

יריב 5 ביולי 2015

רק כמה הערות על הדיון המיותר הזה:

דר' ג'וזף-איגנס גיליוטין לא הוצא להורג בגיליוטינה (או בכלל). מצד שני, הוא גם לא המציא את הגילוטינה. הוא הביא לאסיפה את ההחלטה שכל ההוצאות להורג יהיו בעריפת ראש (ביטול ההפרדה בין תליה לפשוט עם לעריפת ראש לאצילים). הוא נידון למוות בסוף תקופת הטרור אבל עוד לא הוצא להורג כשרובספייר עלה לגרדום, אז הוא שרד. היה גם דר' גיליוטין אחר שהוצא להורג, אבל זה באמת לא חשוב.

דר' אנטואן לואי באמת המציא את הגילוטינה וראשו באמת נערף בה.

אדם 6 ביולי 2015

גיל, אתה היסטוריון שאתה אומר שוויקיפדיה לא טועה בדברים כאלו? פשוט כי אני מכיר היסטוריונים שלא נכנסים לוויקיפדיה בגלל שהיא מלאה בטעויות בנושאים כאלו.

גיל 6 ביולי 2015

אדם, אני לא היסטוריון ואני מכיר את המגבלות של ויקיפדיה, אבל נערכו כמה השוואות על ידי היסטוריונים ואחרים בין ויקיפדיה לאנציקלופדיות אחרות כולל בריטניקה שמצאו שהן לפחות מדויקות כמותן אם לא יותר. בנושאים כלליים ונפוצים שהרבה אנשים מתעניינים בהם יש מעט מאוד טעויות. בנושאי נישה עם מעט אנשים שמעורבים מן הסתם יש יותר טעויות. במקרה הזה המקור שלהם הוא בריטניקה אבל אם תערוך גיגול קצר תגלה שכולם אומרים את אותו הדבר בעצם.

איציק 6 ביולי 2015

דווקא המחקרים מראים שקצב הטעויות בויקיפדיה הוא בערך כמו בבריטניקה רק הטעויות הרבה יותר מוטות. ההטייה דווקא לנושאים החמים, כמו למשל הסיכסוך הישראלי פלסטיני. כיוון שזה פתוח לעריכה וכל אחד מטה את הערך לכיוון שלו. בנושאים מטמתיים או פיזיקה שם לרוב אין סיבה להטיות, הויקיפדיה מאד אמינה.

אדם 6 ביולי 2015

שים לב שגם במקרה הזה נראה שלא קיבלת תשובה מוויקיפדיה כי לפי יריב (ומסדות החינוך בצרפת) אכן ראשו של מי שהמציא את הגיליוטינה נערף בה.

גיל 6 ביולי 2015

איציק, אני לא יודע על אלו מחקרים אתה מדבר אבל המחקרים מהשנים האחרונות לא מראים את זה. בישראל זה אכן ככה אבל הם לא דוגמא לכלום. יש יחסים מעט משתתפים והרבה נושאים פוליטיים עם הטיות ומלחמות עריכה.

אדם, הדיון היה על הרופא גילוטין לא על הממציא.

איציק 6 ביולי 2015

אני מניח שגם אם תיכנס לערכים שעוסקים בסודן תמצא זאת, וגם על זה תוכל לומר שזה לא מדד לכלום ושום דבר. אבל כעובדה, אלו בדיוק ההטיות עליהם אני מדבר, והם הנושאים החמים. הטיות בנושא של אלגברה בוליאנית, נוסחאת קפלר או קבוצה שזכתה בסופרבול של 2012 ודאי שקשה למצוא.

איציק 6 ביולי 2015

חמים לא מבחינת עיניין ציבורי כי אם מבחינת להט הויכוח וחוסר ההסכמה.

גיל 6 ביולי 2015

איזו הטייה בדיוק יש בערך סודן? בויקיפדיה האנגלית אין כמעט הטיות ואפילו תחומים נפיצים כמו מלחמת העולם השנייה או אבולוציה מכוסים בצורה מדויקת. יש שכבות הגנה שונות ועורכים שמונעים כתיבה מוטית והאנציקלופדיה לא עוסקת בפרשנות אלא בתאור עובדות. הם מביאים מקורות אמינים למה שכותבים עליו ואם יש חילוקי דיעות אז יש גרכים לפתור אותן בלי מלחמות עריכה. דווקא בנושאים המרכזיים כמו מדינות אפשר לסמוך עליהם כי המקורות רבים ואמינים.

איציק 6 ביולי 2015

אתה בצורה קלה מידי מחריג את ישראל, כדי לומר שהם דוגמא לכלום. אותה הרגולציה שקיימת בכל מקום תהייה תקפה גם בישראל, ואותו הרצון לשכתב את דעתך קיימת גם במקומות סיכסוך אחרים. אולי אתה מודע אליהם פחות ולכן לא רואה את ההטיות. לא אופתע אם עכשיו יהיו ערכים בנושא של המשבר ביוון שיעודכנו לעיתים קרובות עם הטיות לכאן או לכאן.

גיל 6 ביולי 2015

זה לא אני שמחריג אלא ישראל עושה את זה בעצמה. יש אינספור כתבות על מלחמות העריכה בויקיפדיה הישראלית וחוסר האמינות של חלק מהערכים. זה בעיקר קיים בהקשר הפוליטי ובכל מקרה, אני לא משתמש בה כמעט אלא רק אם מדובר בנושא ישראלי. מה לעשות כשיש אולי מיליונים שתורמים ערכים לויקיפדיה האגנלית הכמות משפיעה על האיכות.

ואתה אומר דברים שהם לא מבוססים. כאמור, בהשוואות שונות מצאו דיוק רב בויקיפדיה. אולי בגירסה המקומית של סודאן יש הטיות גדולות, בויקיפדיה האנגלית מעט מאוד. גם לא רואה הטיות בדיווחים של אירועים עכשוויים. כאמור, האנציקלופדיה מכילה בעיקר מידע ולא פרשנויות או תחזיות. ברוב מוחלט של המקרים אין ויכוח על אירועים שקרו.

איציק 6 ביולי 2015

חבל שאתה אומר דברים בלי להתייחס למה שכתבתי!!! כתבתי שבויקיפדיה קצב הטעויות בערך כמו באנציקלופדיה בריטניקה. האם זה אומר שהטענה שלי שבויקיפדיה יש מעט טעויות או שבבריטניקה יש הרבה???
אתה בעצמך אומר שאתה לא יודע מה קורה במקומית של סודאן, ופיתאום עובד רק לשפה האנגלית. אז אתה לא יודע האם יש שם הטיה או לא, אך ממהר לפסול אותי. אתה טוען שיש מיליונים שתורמים ערכים לויקיפדיה האנגלית והכמות משפיעה על האיכות. מה זה אומר? הכמות משפרת את האיכות של הערכים באנגלית או פוגעת? לכן חבל לחפש היכן לריב, אנחנו כבר נמצא.

גיל 6 ביולי 2015

בריטניקה נחשבת לאנציקלופדיה מאוד אמינה ההשוואה אליה מחמיאה ומספר הטעויות הכללי קטן מאוד.

אתה זה שטוען להטייה ולכן חובת ההוכחה עליך. בהנתן שרוב הדברים שנכתבים באנציקפלודיה הן עובדות, בטח בהקשר של מדינה מסוימת, אני לא רואה איפה בדיוק תהיה הטייה. אתה חושב שמישהו כותב בכוונה שטח או גודל אוכלוסייה מוטעים למשל, או מתאר את הגאוגרפיה שלה בצורה לא מדויקת? בנוסף, בניגוד לבריטניקה ואנציקלופדיות אחרות ויקיפדיה משתמשת במראי מקום שאתה יכול לבחון בעצמך. רבים מהם הם מקורות אמינים כמו הCIA.

הכמות בהכרח משפרת את האיכות כי כל עריכה עוברת בדיקה של הרבה אנשים. עשו פעם ניסוי שבו מישהו ניסה באמת לראות איך היא מתקנת את עצמה והכניס שינויים לא נכונים לכמה ערכים שחלקם היו מאוד משניים. את כולם תיקנו תוך כמה דקות. כלומר, כל שינוי נרשם ואפשר לראות מי עשה אותו ולהשוות לגירסאות קודמות. השיטה שלהם פשוט מאוד יעילה בניכוי הטיות ומידע שגוי.

איציק 6 ביולי 2015

נווווו, ודאי שבריטניקה אמינה. ודאי שקצב הטעויות בויקיפדיה מחמיא לה. זה מה שאמרתי. מה שאמרתי שאופי הטעויות שונה. אף אחד (כנראה) לא ישקר בקשר לשטח המדינה, אבל בקשר לעובדות בנושא רוסיה באפגניסטן או בצ'צניה ודאי שכן. ואם אתה חושב שהאמריקאים לא מוטים, הצחקת אותי. ברוסיה כנראה הערכים עוברים עריכה מטעם. כנ"ל הדברים עובדים בסין. האם קראת פעם על האימפריאליזם האמריקאי בסינית? אני לא, אבל אתה מראש מניח שכולם נופת צופים והכל טהור. אז יש דברים שאין עליהם מחלוקת, אך יש נושאים שבהחלט כן. מראי מקום בנושאים אלו הם רובם מטעם, ולכן אמינותם מוטלת בספק. לאישתי קרובי משפחה חזרו מאפגניסטן (יש ברוסיה שרות חובה). מה שהם סיפרו לא דומה לא לגרסה הרוסית, לא האמריקאית ואף צד לא יוצא טוב מזה. אז אני לא מאמין לאף אחד (גם לא לקרובים שלה, כיוון שראו רק את הצד שלהם), אבל ההנחה שאין הטיה באנגלית היא מאוד מוזרה בעיני.

גיל 6 ביולי 2015

אלו עובדות בדיוק יהיו מוטות? עובדה היא עובדה, או שהיא נכונה או שהיא לא. מי שמכניס עובדה מסוימת צריך לומר על מה הוא מתבסס והמקור צריך להיות אמין. ואני מדבר על ויקיפדיה האנגלית בלבד. בשאר השפות אני מניח שיש יותר הטיות אבל אין לי דרך לבדוק אותן. ויקיפדיה האנגלית אמינה ביותר וזה לא קשור לאמריקאים כי לא רק אנשים ממדינה אחת תורמים לערכים באנגלית אלא מהרבה מדינות. בגלל שיש אנשים שונים אז ההטיות קטנות מאוד בייחוד כשיש שכבות של עורכים בנושאים שנויים במחלוקת.

מה זה מראי מקום מטעם? מקורות אמינים כמו הCIA או בריטניקה הם מטעם?

איציק 6 ביולי 2015

יפה, התקדמנו, מדברים רק על אנגלית. כלומר ויקיפדיה אנגלית נאורה יותר. למה? לא יודע. אולי צרפתית יותר אמינה, או שבדית.
לשאלתך בסוף, בריטניקה בהחלט אמינה, CIA בהחלט שלא.
עובדות מטעם הן עובדות שאין לך שום דרך לאמת אותן, או שאתה מאמין או שלא. יש CIA ויש KGB. למי תאמין? אני לאף אחד בגדול, יש כאלו שרק לאחד הצדדים, אחרים לשני הצדדים. כלומר אתה מתייחס אליהן כעובדות כי אתה משוכנע שהן כאלו. לפעמים אתה צודק ולפעמים אתה טועה, רק אתה לא יודע זאת אך מאמין בכול זאת שאלו עובדות. למשל המילואימניק שניסה לשכנע אותי (או להבנתו להוכיח) שהשמש נעה סביב כדור הארץ (שזה נכון אם אתה לא משתמש במודל הפשוט ביותר).

גיל 6 ביולי 2015

כל הזמן דיברתי רק על האנגלית יפה שאתה מתקדם קצת. והסברתי לך למה היא אמינה יותר. הגירסה האנגלית היא הגירסה המרכזית כי כמעט כל אחד קורא אנגלית, היא כוללת יותר מאמרים ודפים וותורמים לה הרבה יותר מכל גירסה אחרת. כמו במדע יש כאן תהליך סינון ושכבות של עריכות ובקרות שאין אולי בשפות אחרות. כאמור, בכל המבדקים שנעשו לאחרונה היא מקבלת ציונים מאוד גבוהים.

והThe World Factbook של הCIA זה אחד הספרים המקיפים והאמינים ביותר שקיימים לגבי מידע על מדינות. משתמשים בו בממשל כמו גם באקדמיה. לומר שהוא לא אמין זה לא להכיר במה מדובר. ובויקיפדיה אתה יכול להסתכל מה המקורות ובחלק גדול מהנושאים משתמשים במקורות אקדמיים וגם ביותר ממקור אחד כשיש נושא חשוב. לא הבאת שום ראייה לכך שהוא לא אמין חוץ מלומר שככה אתה חושב. זה רחוק מלשכנע מישהו.

איציק 6 ביולי 2015

בוא נעצור כאן. אני לא קורא מחשבות והטענות שלך לא עומדות בשום מבחן. אתה כתבת את אשר כתבת, התכונת את אשר התכוונת. נשאיר זאת כך. וכן, אני לפעמים משווה בין 3 שפות ויש שוני בין כולם, ואנגלית בהחלט לא תמיד האמין/הנכון יותר.

גיל 6 ביולי 2015

זה דפוס קבוע אצלך. מביאים לך הוכחות חותכות כשלטענות שלך אין שום בסיס אלא הן רק דיעות ספקולטיביות ואתה מסכם שהטענות שלי לא עומדות בשום מבחן. אתה פשוט מדבר דברים שאתה לא מבין בהם בביטחון. יכול להיות שיש נושא שהערך באנגלית פחות מדויק מהשפה המקומית. כשיש לך 5 מיליון ערכים הרמה מן הסתם אינה זהה. זה נכון בוודאי בערכים מקומיים. מן הסתם ערך על אישיות ישראלית יהיה בעל מידע רב יותר בויקיפדיה הישראלית. אבל כשמדובר באנשים, מקומות או נושאים שיש להרבה אנשים עניין בהם ויש להם ערך רציני באנגלית, אז כמעט תמיד הערך הזה יהיה מדויק יותר כי פשוט יותר אנשים מעורבים בכתיבה והעריכה שלו.

איציק 6 ביולי 2015

לא הבאת אף הוכחה, סיפקת מלא שטויות לא רלונטיות בהן שיכנעת את עצמך כהוכחות. היתה לא קונסיסטנטי, נתת לקוראים לנחש על מה דיברת, ועכשיו אתה תוקף שמזלזלים בשטויות שלך. הסצנאריו הרגיל.

גיל 6 ביולי 2015

נו, עוד פעם התגובה הפאבלובית ההיסטרית כשחושפים את הבורות שלך? תראה לי דבר אחד שאמרתי כאן שהוא לא נכון ואז נדבר. כל מה שאמרתי לגבי ויקיפדיה מדויק ומעוגן במחקרים בנושא. הבורות היא כולה שלך ושום השמצה וניסיון להסיח את הדעת לא ישנה את זה.

איציק 6 ביולי 2015

רד ממני, אתה מציק סידרתי לרבים מאיתנו, מצא לך חיים. אם השטויות שאתה כותב עושות לך טוב, אז בסדר. לא הראת שום הוכחה לנכונות דבריך, רצית שנאמין למה שאתה כותב, ואין שום סיבה לכך, עברך המפוקפק תומך בכך. תתחיל לחיות במקום לנסות למרר חיים לאחרים. אני נהנה גם בלעדיך.

גיל 6 ביולי 2015

אני מבין ששוב פעם מציק לך שנחשפה הבורות שלך. אני אמשיך להצביע עליה ועל סגנון הדיון הקלוקל שלך כמה שיתחשק לי כל עוד תדבר שטויות ותתקוף אותי אישית. אתה לא רוצה תגובות בסגנון הזה? תענה לעניין ואל תתקוף אישית, מאוד פשוט. הבאתי אינספור הוכחות לדברים שלי שלא טרחת לבדוק בכלל. כל הדיון התחיל באמירה לא נכונה שלך וברגע שהיא נחשפה עברת להתקפה כללית על ויקיפדיה שרק סיבכה אותך יותר בדברים לא נכונים. אתה לא רוצה שאני אצביע על שטויות שאתה כותב, פשוט תמנע מלכתוב אותן. אם נתבסס על העבר קשה להניח שזה יקרה כי הדפוס של עיוותים והסחות דעת קבוע אצלך בכל דיון.

איציק 6 ביולי 2015

אינספור זה משהו שאפילו אתה לא מסוגל להגיע אליו, גם בכמות השטויות. אתה מוזמן להגיב כמה שתרצה, אתה יודע, זה חופשי פה. אני פשוט מציע לך לחפש חיים. אתה לא חייב לאמץ זאת.

גיל 6 ביולי 2015

יש לי חיים מצוינים. חלק מהם מוקדש לחשיפת דמגוגים ואנשים שטוענים טענות שקריות כמוך. בינתיים אתה זה שמגיב באובססיביות כל פעם שנחשף משהו לא נכון שכתבת. אז לפני שאתה נותן עיצות לאחרים כדאי שתבדוק היטב איך אתה מגיב כי זו די קריקטורה לבקש ממישהו להפסיק לעשות משהו שאתה עושה בעצמך.

איציק 6 ביולי 2015

בוא ננסה משהו אחר, גיל, אל תהייה ממורמר, אתה חכם, אתה מבריק, אחרים פשוט לא מבינים את זה, בעוד מאות שנים ידברו עליך כעל אחד בדורו. תמשיך, בסוף יבינו אותך.

גיל 6 ביולי 2015

ההודעות המבחילות שלך שממשיכות לקבוע מי אני ומה אני חושב מדברות בעד עצמן. נעשה לך את זה מאוד פשוט: כל בר דעת שיש לו קצת שכל בראש מבין אותי, דמגוגים ושקרנים לא.

איציק 7 ביולי 2015

בסדר

austaldo 5 ביולי 2015

תודה לכם באמת על דיון כל כך מעניין וכל כך קשור לכדורגל וספורט נשים

איציק 5 ביולי 2015

שמחתי… אתה מוזמן להצטרף לדיון…

edgecator 5 ביולי 2015

ולשאלה של אריאל אין תשובה אמיתית, וזו בדיוק הסיבה שכדורגל נשים (ואולי גם ספורט נשים קבוצתי בכלל) לעולם לא יתקרב למעמד של כדורגל גברים.

גיל 5 ביולי 2015

אני לא יודע מי זה אנחנו, אתה יכול לדבר בשם עצמך ואריאל בשם עצמו. אני הייתי שבוע שעבר במשחק בין ארה"ב לגרמניה וכמות רגש כזו לא ראיתי מעולם במשחק כדורגל. נכון, הקהל לא קילל, לא זרק דברים למגרש אלא רק עודד (בעיקר את ארה"ב) אבל ראיתי המון רגש בכל התקפה של ארה"ב ועצב רב אצל האוהדים הגרמנים המעטים אחרי החמצת הפנדל וההפסד. אז כנראה שהמשחק כן מעורר רגש רק לא אצל כולם.

shohat 5 ביולי 2015

חתמת את הפוסט בדיוק בשאלה הנכונה: מדוע להניח שכדי להיות "רציני" צריך ליישר קו עם סטנדרט לוחמני וחסר רגישות (וגם ילדותי). ישנם מצבים שמחייבים פרשנות וניתוח. ישנם לעומת זאת מצבים שמדברים בעד עצמם, ובעיקר – שכך או כך ילוו את הספורטאי למשך כל חייו.

שמע, בסוף אפילו ביל באקנר קיבל דקות ממושכות של standing ovation בוורלד סיריס של 2007. אולי נשים פשוט מבינות מייד מה שלגברים לוקח 21 שנים.

austaldo 5 ביולי 2015

זה בערך מה שהתכוונתי להגיד בין השורות. אני חושב שיותר נשים מעורבות ושותפות בספורט יעשה טוב לספורט ולכולם

אורן29 5 ביולי 2015

זה לא עניין של "גברים נשים", אלא של כסף וכח, שבמקרה הזה משיק לעניין המגדרי. כלומר: כדורגלניות הן אנדרדוג, כדורגלנים הם בעלי כח ומעמד.

כדורגל נשים הוא ענף זניח, עם רייטינג לא גבוה. המשתתפות בו עושות את זה כנגד כל הסיכויים והדימויים: "גבריות" עבור נשים, "חלשות" עבור גברים. בטח ובטח בתחום פיזי של ספורט (כמעט כל ספורט), שבו ההבדלים בין גברים לנשים הם כמעט בלתי ניתנים לגישור.

עצם העובדה שיש מונדיאל נשים הוא כבר סיבה למסיבה. הכדורגלניות הללו, שבוודאי לא עושות קריירה גדולה כמו עמיתיהם הגברים, נמצאות באמצע תהליך- מאבק להכרה וללגיטימציה, וגם להשוואת מעמד מול כדורגל גברים (בוא נניח שהיעד בר ההשגה הוא המעמד של טניס נשים). כדורגלנים גברים, לעומת זאת, הם טווסים (או תרנגולים, לבחירתך): הם מרוויחים בשבוע את מה שאנחנו מרוויחים בשנה, הם מחוזרים, אהובים, מתנשאים מעל בני האדם הרגילים בזכות יכולתם לכדרר, למסור, או להבקיע.

השילוב הזה, של תגמול לא פרופורציונלי עבור מלאכה שהיא בידורית בעיקרה, הוא זה שמוציא את כל האמוציות כשהחבר'ה האלה מפשלים: אם בקהאם יכול לעמוד כמו פרימדונה במרכז המגרש ולמסור את הכדורים שלו כל שבוע במדי מנצ'סטר יונייטד, יתכבד נא וינצח את ארגנטינה. אם מסי הוא הכדורגלן הטוב בעולם, כמה זה מסובך בשבילו לתקוע גול מהסוג שתקע מול באיירן/בילבאו מול פאקינג צ'ילה?

כשיש ציפיות גדולות, יש גם אכזבות גדולות, משום שנדמה לנו שהכדורגלנים האלה "עובדים בשבילנו", בזמן שכדורגלניות עובדות, בשלב הזה של הענף שלהן, עבור עצמן בלבד.

הנה דוגמה שתמחיש את העובדה שלא מדובר בעניין של גברים/נשים בהכרח: במונדיאל האחרון, במשחק ארגנטינה-איראן בשלב הבתים, האיראנים שלטו ברוב המשחק, גימדו את ארגנטינה, ולא היו רחוקים מלהבקיע. וכל זה, רק כדי לראות את ליאו מסי עושה עליהם עוד גול פנטסטי בדקה התשעים. אף אחד לא קרע את האיראנים, להיפך: הם זכו לים סימפתיה, כיאה לקבוצה חלשה שהצליחה, לרגע, לדגדג את הענק הארגנטינאי.

רפאל 5 ביולי 2015

אורן,
זה היה poetry.
הסברת בפסקתך האחרונה את אחת הנקודות המרגיזות ( לטעמי ) בכדורגל הליגות של ימינו,
תופעת המחמאות הסתמיות לקבוצה שאין ממנה ציפיות ובכל זאת עושה טובה שהיא משחקת
לא רע ואפילו נותנת משחק צמוד ( או מנצחת, אפילו כמה ברציפות ), כאילו זו המטרה שלה- להיות יפה ולשתוק.
לא מתאים לי הקטע הזה. רוצה קבוצה שגם אם היא לא משהו, יש ממנה ציפיות לעשות יותר וגם אם היא עושה מעל מה שציפו, עדיין תרגיש שהפסידה ויכלה להשיג עוד אם עוד ניצחון.
ככה זה כשמכריעים אליפויות מול בני יהודה, אשדוד, הפועל פ"ת ובית שאן.
נהנים לתת להם מחמאות, אולם לא נותנים הזדמנות אמיתית לשחק על משהו לעצמם.

אורן29 5 ביולי 2015

תודה על המחמאה. שירה? נו. איפה אני ואיפה ספרינגסטין (נניח).

לעניין הקבוצות נטולות הציפיות: בעיני זאת אחת התופעות המרתקות והמעניינות של הספורט המקצועני וההישגי, כי מצד אחד יש את הקבוצות ה"גדולות", אלה שמכוונות לאליפות או לאירופה, ומצד שני יש את קבוצות התחתית, אלה שנלחמות נגד הירידה. סה"כ יש לנו 3-4 "גדולות" ו 3-4 קבוצות תחתית מובהקות. ובאמצע יש את הבטן המפורסמת.

בליגה קטנה (10-12 קבוצות) רצף, אפילו קטן (2-3), של הפסדים ידרדר קבוצה למאבקי התחתית, וזאת הסיבה שחוץ מ 3-4 ה"גדולות", שאר הקבוצות משחקות כדי לא להפסיד. התוצאה היא: רמה נמוכה של כדורגל, כדורגל שלילי בעיקרו, ובאופן שלא הצלחתי לעמוד על טיבו עד הסוף- אלופה ידועה מראש. ליגה גדולה (16 ואפילו 18 קבוצות) יוצרת "בטן משוחררת"- הקבוצות במקומות 6-10 (ואפילו 5-12) לא משחקות בשביל אליפות או אירופה, ומשוחררות למדי מאימת הירידה. ואז נוצר מצב פילוסופי ממש: בשביל מה הקבוצות האלה משחקות?

לפעמים בשביל האוהדים (המעטים), לא פעם עבור החוזה (הסביר), ולפעמים פשוט עבור המשחק עצמו: כי הם עלו למגרש, כי יש יריב, כי השחקנים רוצים לנצח, וכי יש להם את ההזדמנות לנסות ולנצח בלי לפחד מההשלכה של הפסד (הידרדרות למאבקי ירידה). בנסיבות כאלה שחקנים מוכשרים יוכלו להתבלט ולקדם את עצמם יותר טוב מאשר אילו היו משחקים בליגה השניה, קבוצה יכולה לצבור גאווה ומסורת, ואפילו אוהדים, והכדורגל המקצועני, הקר, מקבל את הבסיס שחיוני לקיום שלו: הבסיס של משחק כדורגל עבור משחק הכדורגל.

לא תמיד צריך לשחק "בשביל משהו", מה עוד שלא תמיד אפשר לייצר את ה"משהו" הזה מבחוץ. לפעמים המוטיבציה מגיעה פשוט מתוך המשחק עצמו, בין שתי יריבות, שאחת מהן עדיפה באופן מובהק, אבל השניה גם באה לשחק כדורגל.

רפאל 6 ביולי 2015

תודה על המחשבות, אורן.
עכשיו נתת עוד רעיון מסקרן 'לחקור'… למצוא ולהשוות נתונים שונים על משחקים ברורים בשלבים מכריעים של העונה בה לקבוצה אחת יש מטרה קריטית והיא חייבת ניצחון וליריבה זה לא משנה בכלל.
האמת, יש לי הרגשה שנופתע כמה משחקים 'באנקר' ( במיוחד בכדורגל בה תיקו זה אפשרי ובגלל הדינאמיקה של המשחק בה אם תוקפים, אז ההגנה דלילה ) לא הסתיימו כפי שהיינו מצפים.
כעקרון, יש לי בעייה עם הכרעה של אליפות/יורדות ליגה במשחקים כאלו, שלאחת יש מה לשחק יותר מהשניה או שזה לא על אותם מטרות. השאיפה שלי היא לצמצם תופעה כזו כמה שיותר ( כלומר- בהעפלה לפלייאוף או קבוצה שלא הגיעה למינימום הנדרש ע"מ להגיע לסדרות הישירות נגד הירידה ) ושהככרעה בשורה התחתונה תהיה נגד היריבה שמולך ובלי להתחשבן על ההיסטוריה מהעונה ( מלבד יתרון ביתיות ואולי בונוסים יחסיים נוספים למי שהיתה שנה טובה יותר במאזן – ע"מ לעודד אינטנסיביות במהלך כל הליגה ולא רק בסוף כמובן ).

לגבי משחקים 'לא משמעותיים' במרכז הטבלה, מעבר לכך שנהניתי לקרוא את הרומנטיקה כביכול סביב זה…
חשוב לציין שיש הבדל גדול בין להגיע למצב כזה מידי פעם לבין הבנה שהדבר הכי טוב שיכול לצאת לך בעונה זה להיות בבריכת אמצע הטבלה, בלי ציפיות ליותר מידי ובלי איומים רציניים.
(בהזדמנות זו, כדאי לבדוק אם העובדה ש'אין על מה לשחק משפיעה על השערים )

הבעייה העיקרית שלי עם הכדורגל היום, היא שהכוונות הטובות שלנו האוהדים והדיבורים על ספורטיביות אינם מחזיקים במציאות.
אין לי טענות כלפי מי שרוצה ויכול למלא אצטדיון ב 50 או 100 אלף צופים לעומת קבוצות שיש להם רק 5 אלף.
הדרישה הצנועה היא שהבנייה של הקבוצות הענקיות ומיתוגם כאימפריה לא יבוא על חשבון זכות הקיום הבסיסית של יתר המשתתפות להיות רלוונטיות ובעלות שאיפות ויכולת להתחרות על התואר למען עצמן כשהן לא תלויות במאזן ה'מושלם' של מי שבאופן ברור עשירה יותר.
הטרגדיה הגדולה בליגה המוכרעת על יציבות לאורך זמן, היא הרבה יותר יותר מכך שהתארים כמעט תמיד הולכים לעשירות ( גם בפורמט סדרות פלייאוף מן הסתם הם יהיו פייבוריטים ורוב האוהדים עדיין אצלם ).
הצרה האמיתית היא שלכל אורך הדרך ( ובפרט משליש העונה ואילך ) רק מי שיכול לשכנע את הציבור שהוא נאבק על מקום ראשון לאורך מתווה של 30 ומשהו מחזורים ראוי לתשומת הלב שלנו.
בנאדם נורמלי בחיים לא יבחר לראות סוסידאד נגד סביליה כאשר זו כבר 12 נקודות הפרש ממקום ראשון,
כאשר במקביל יש ברצלונה-ראיו, ברצלונה- לבאנטה… וכו' וכו'.
אוהד ספורט נורמטיבי יצפה במשחק שיש לו השלכות על האלופה שבדרך ובכל מדינה ועם זה עובד על אותו העקרון. וזה קורה מהמחזור הראשון של העונה… ועם אותם קבוצות כל שנה, למעט הבלחות שכמובן, איך לא, משתמשים בהם בשביל לשדר שהכל פתוח וכולם בעצם יכולים להתחרות ואין שום דבר שמונע מהפתעות לקרות, עובדה. בדור שלנו, עם כל הליגות והסטטיסטיקות פרוסות לפנינו מידי סופ"ש, כמעט כל שנה נמצא איזה דרמה או הפתעה שבדרך ( בין אם היא מתגשמת או לא ) באחת מ 20 הליגות הבכירות.
אנו יכולים למצוא זאת גם באליפות 'החורף', בקבוצה קטנה שפותחת את העונה נהדר והכתבות עם המחמאות יזרמו וכולנו נקפוץ על הסירה ונרים לחיים לכבוד הסינדלה התורנית שמגלמת את מה שאנו כ"כ אוהבים בספורט כביכול. ובמקביל, 'בשקט בשקט' 99 אחוז ממה שהיה צריך לקרות… קורה בלי תקלות מיוחדות, הסדר נשמר.
בעודנו חוגגים אליפות מקרית של וולפסבורג, מונפליה, טוונטה ואיזה קבוצה רומנית, העשירות ממשיכות להיות מוקד העניינים ומה שהן צריכות זה שנמשיך לאתר את אותה סינדרלה, נהלל אותה ונמלא את ליבנו שמחה בזמן שהספורט מזמן כבר נהיה שם נרדף להימורים/ציניות ויחסי כוחות לא הגיוניים שמבוססים על הבנה שאסור לשנות את מה שקיבלנו מהר סיני- ליגה ארוכה שמי שמשיגה בה הכי הרבה נקודות לאורך זמן היא האלופה.

למה אנו מוכנים to put up with this?

גיל 5 ביולי 2015

העניין הוא שמונדיאל נשי זה הטורניר היחיד המרכזי של נשים שבו הן מקבלות תשומת לב. האולימפיאדה גם חשובה אבל אף אחד לא שם לזה לב בים האירועים ובשאר הימים הליגות המקומיות לא מעניינות יותר מדי אנשים. לכן טרגדיה ספורטיבית כזו מעוררת הרבה אמפתיה. מסי למשל יחזור תוך חודשיים להיות מרכז העניינים וישכחו לו את הקופה.

אזי 5 ביולי 2015

המין פה הוא רק פרמטר, הוא לא הגורם.
מה שגורם לך לרחם על ספורטי או לכעוס עליו זה רמת הציפיה שיש לך ממנו והאופי של אותו ספורטאי.
קח את שחר פאר ודודי סלע. היא נקבה, הוא זכר. שניהם מקבלים תגובות בדיוק הפוכות ממה שתיארת על גברים ונשים.
לאורך כל הקריירה היתחסו לשחר פאר כלוזרית, כחלשה מנטאלית, כזאת שיכלה להגיע הרבה יותר גבוה מאיפה שהיא נמצאת.
לאורך כל הקריירה התיחסו לדודי סלע כאל הברקה, חגגו כל ניצחון שלו, החמיאו לו בכל חבטה.
(מיותר לציין כאן שלאורך כל הקריירה היא היתה מדורגת גבוה ממנו, נכון?)
כי משחר ציפו ומדודי לא. דודי היה הפתעה שיום אחד צצה. שחר פאר מיועדת להגיע לטופ מאז שהיא ילדה.

אותו דבר בנבחרת אנגליה.
נבחרת הגברים מחכה להצלחה אמיתית כבר עשרות שנים, כמו נבחרת הכדורגל שלנו (רק בסטנדרט יותר גבוה), לכן כל כישלון הוא סוף עולם.
נבחרת הנשים היא המרענן הרשמי של הקיץ. כדורגל הנשים לא נמצא בטופ העולמי מספיק שנים כדי לעורר תסכול מהפסדים של שנים.

אריאל גרייזס 5 ביולי 2015

אני חושב שטניס נשי נתפס אותו דבר כמו טניס גברי. כמו שהגדרתי את זה בצורה טיפה עילגת – ספורט "אמיתי". כדורגל נשים עוד לא נתפס ככזה. רק כקוריוז.

אזי 5 ביולי 2015

זה נכון. ביצה ותרנגולת.
כדורגל נשים עדיין מחפש את דרכו למרכז הבמה העולמית.
בספורט בו נשים כבר מצליחות יותר (המון מקצועות אולימפיים), נשים מקבלות את אותו היחס של גברים.

אני בטוח שגם אם נבחרת גברים בענף שולי תגיע לגמר אליפות העולם, טעות מסוג זה תתקבל בהבנה.

דמיין לעצמך את אלוף ישראל באכילת נקניקיות נחנק פתאום בנקניקיה האחרונה בגמר אליפות העולם.
אתה הרבה יותר תרחם עליו מאשר תכעס עליו.

גל ד 5 ביולי 2015

אם אמצא את עצמי צופה בזה, אני בעיקר ארחם על עצמי.

אריאל גרייזס 5 ביולי 2015

תשמע, אני זוכר את השייטת הישראלית, ברח לי השם שלה, באולימפיאדה האחרונה שהפסידה מדליה בשיוט האחרון וכולם חיבקו אותה. שייט גבר עם אותן ציפיות לא היה זוכה לכזה יחס, לדעתי. אפילו אריק זהבי, עם כל הזכויות שלו, קיבל לא מעט ביקורת אחרי ההדחה המוקדמת. אני כן חושב שיש הבדל מסוים ביחס

איציק 5 ביולי 2015

אתה כנראה מדבר על לי קורזיץ וזה בגלישת רוח ולא בשייט (מאותה המשפחה). האמת, הסיפור שלה באמת מרגש, ולרדת עליה על מה שעשת היה עוול גדול. יותר מפתיעה שהיתה מועמדת למדליה לפני השיוט האחרון.

אזי 5 ביולי 2015

אם אתה לא זוכר לא את השם שלה ולא את המקצוע בו היא התחרתה, אין שום פרמטר שאתה יכול להשוות אותה לאריק זאבי ברמת הציפיות.
חוץ מזה שבמקרה שלה, היא התאוששה מפרישה עקב מחלה, לכעוס עליה זה כמו לכעוס על אבידל אם ברצלונה היתה מפסידה בגמר הצ'מפיונס ההוא.

אני מסכים שאם נעבור ספורטאי ספורטאי, נמצא יותר נשים שנקבל כישלון שלהן בקלות מאשר גברים.
אבל אני טוען שזה לא בגלל שאלו נשים ואלו גברים, אלא בגלל שמאלו אין ציפיות ומאלו יש

זה נכון שבחלק גדול מהמקרים, אין לנו ציפיות מהן *בגלל* שהן נשים.

אבל עדיין אנחנו מרחמים עליהן בגלל שאין לנו מהן ציפיות ולא כי הן נשים.
ברגע שאשה עוברת את מחסום הציפיות, אנחנו לא נרחם עליה יותר.

יואב דובינסקי 5 ביולי 2015

זאבי הפסיד אחרי 43 שניות בכניעה ליריב אירופאי, הוא הגיע כאלוף אירופה ונתן תחרות גרועה מאוד. לי נתנה תחרות מרתקת והיתה בעמדת מדליה עד לשיוט האחרון שרק בו ירדה מהשלישייה בדירוג הכללי. לכן התגובה היתה מכילה יותר. על ולריה מקסיוטה שנפלה מהקורה בהתעמלות, לא ריחמו. אני חושב שהיתה אכזבה גדולה שקורזיץ לא הצליחה, אבל היא היחידה שבכלל התקרבה למדליה במשחקים האלה. ריחמו על ורד בורוכובסקי אחרי תקרית המשקפת באתונה? גמרו אותה.

איציק 5 ביולי 2015

האמת, מקרה ורד בורוכובסקי זה נראה יותר גדוע ממקרה הנעלים של דונלד סנפורד. רשלנות פושעת באמת. זו חוסר מיקצוענות מאוד חמור.

מאיר (חדש בשכונה) 5 ביולי 2015

טניס נשים קצת יותר קרוב לספורט אמיתי כהגדרתך מאשר כדורגל נשים. קשה להתחבר לכדורגל נשים מהסיבה שהרמה הפיזית והאתלטית מקבילה לליגה נמוכה בארץ ורמת הכשרון והבנת המשחק יותר גבוהה אבל עדיין רחוקה מאוד מכדורגל גברים. זה די ברור שהרי פרופורציית הגברים המשחקים כדורגל ביחס לכלל הגברים עולה כנראה במאות אחוזים על מקבילתה הנשית. כותב שורות אלה צפה אתמול בזפזופ תמידי בגמר הקופה ובקרב על המקום השלישי במונדיאל הנשים. מה לעשות, זה שמיים וארץ….

עוד אופיר אחד 5 ביולי 2015

אוסיף כמה נקודות לתגובות הנבונות שמעליי:

1. אנשים שונאים את הקבוצות של בקהאם ושחקנים אחרים עוד לפני המונדיאל, אז כיף לצחוק עליהם או לכעוס עליהם. את הקבוצה של לורה באסט אף אחד לא שונא או בכלל מכיר, אז אין הנאה בלשנוא אותה.

2. לאוהדים אכפת מנבחרת הגברים שלהם כבר שנים רבות, אז הם לוקחים קשה הפסדים שלה. נבחרת הנשים פחות מעוררת אמוציות, ההפסדים שלה פחות מדכאים, אז יותר קל לסלוח ואין צורך לחפש אשמים.

3. מנשים אף אחד לא מצפה לשחק טוב, אז ההרחקה הגרועה של באסט היא די צפויה. כל הטורניר הזה הוא קומדיה של טעויות, גם אם לא כולן טראגיות כמו זו של באסט. אין טעם לכעוס על מישהי שפשוט לא מסוגלת ליותר מזה.

אני חושב שגם אתה עדין עם לורה באסט – השער העצמי לא היה חוסר מזל, זאת היתה פעולה גרועה של שחקנית שהרחיקה עם הרגל הלא נכונה ועוד הרחיקה גרוע.

ועם או בלי קשר, ראיתי את רוב משחקי המונדיאל והרמה מאכזבת. כדוריד וכדורסל נשים משוחקים באינטנסיביות ובמקצועיות, לפחות ברמות הגבוהות. בכדורגל, חוץ מארה"ב ואולי צרפת, שאר הנבחרות היו כנראה מפסידות לאוסף שחקנים שהיינו מוצאים בספורטק הקרוב. אני מקווה שעם התפתחות הענף, המצב ישתפר.

נולי 5 ביולי 2015

למה ערוץ הספורט או ערוצים ישראלים אחרים לא משדרים את משחקי מונדיאל הנשים? משחקי הכנה זניחים של מכבי ת"א וב"ש משודרים (באיכות שידור עלובה) ומונדיאל הנשים לא? איך רוצים לפתח את ספורט הנשים בארץ אם יש כזו אפליה בוטה בחשיפה של הקהל לספורט נשי???

ובאשר לאמפתיה למבקיעת השער העצמי – זה ידוע שנשים הרבה יותר מפותחות רגשית מגברים ונותנות מקום לרגשות כמו חמלה על חשבון כוחניות ואמביציה. ייתכן שזה מקרין גם על האוהדים הגברים של ספורט הנשים ואפשר להסיק מזה מסקנות גם לתחומים אחרים…

omer 5 ביולי 2015

משחקי אימון של הפועל ב"ש יותר מעניינים את הקהל הישראלי ממונדיאל הנשים.

בקשר לקידום הספורט הנשי- זאת בקשה קצת מוגזמת מערוץ טלוויזיה. לא ערוץ 5 או צ'רלטון אחראיים על קידום ספורט הנשים בישראל.

נולי 5 ביולי 2015

זה לא נכון. הקהל לא מורכב רק מגברים אוהדי קבוצות ליגת העל בכדורגל. יש גם הרבה נשים שאוהבות ספורט ואוהבות לצפות גם בספורט נשי

כח הגברה 5 ביולי 2015

עוד דוגמא ליחס לכדורגל נשים (לפחות אצלנו):
עיתון "הארץ" שלח לסיקור המונדיאל את נטע אחיטוב, עיתונאית (טובה, אני חושב), שלא מסקרת ספורט.
כלומר, כדורגל הנשים נתפס יותר כעניין נשי ופחות כעניין ספורטיבי.

ק. 5 ביולי 2015

אני מניח שגם עיתונאי שמסקר ספורט, היה צריך לעשות שיעורי בית לפני מונדיאל הנשים כי לרובם אין את הידע הכללי הבסיסי (אנחש שאולי אפילו עזי דן היה צריך להרחיב את יריעת הבסיס שלו).
לכן, מספיק לשלוח משהו/י שאוהב/ת ספורט כדורגל ומספיק חרוצה ללמוד את הנושא והסיפורים מאחוריו.

כח הגברה 5 ביולי 2015

מהמעט שקראתי (יותר מחוסר זמן מאשר מחוסר עניין), היא "מבינה עניין" בכדורגל ובדיווח על הסיפורים מאחוריו.
בכל זאת, הדיווחים על מונדיאל הנשים שונים לחלוטין מדיווחים על מונדיאל גברים – הרבה יותר על ה"מסביב" מאשר על המשחקים עצמם.
כלומר, אם להרחיב את מה שכתבתי קודם, יותר כ"תופעה", "תהליך של התקדמות", "שאיפה לשוויון" וכו', מאשר כאירוע ספורטיבי.
באופן דומה, בעיני, הילו גלזר כתב במוסף הארץ האחרון על החתונה שלו ושל בן זוגו בעיריית ניו יורק כאירוע אפור ובירוקרטי, ולא כ"אירוע היסטורי בשבוע של החלטת בית המשפט העליון בארה"ב". הוא רואה את החיוב ביחס הטבעי, הנורמטיבי ואפילו הפקידותי והאדיש לחתונה של זוג גברים.
לדעתי, לשם צריך לשאוף כדורגל הנשים – להיות מדווח כאירוע ספורט מן המניין, ולקבל יחס טבעי.

ק. 5 ביולי 2015

"הרבה יותר על ה"מסביב" מאשר על המשחקים עצמם" – נשמע תיאור לא רע לכדורגל הישראלי, רק המסביב של הכדורגל נשים הוא קצת פחות צהוב ויותר אנושי ומעניין

גיל 5 ביולי 2015

גם במונדיאל גברים יש המון דיווחים על המסביב. אצל הגברים יש פשוט יותר משחקים וקבוצות שמעניינות אנשים אז המשחקים תופסים מקום יותר מרכזי.

סופוט 5 ביולי 2015

היא שחקנית כדורגל (הכתבת)

כח הגברה 5 ביולי 2015

אתה בטוח? מעניין.

גיל 5 ביולי 2015

הבעייה בעיניי היא לא עם האמפתיה לנשים אלא חוסר האמפתיה שיש לגברים. האמת היא שאני חושב שהסיבה המרכזית היא מה שאמרת בקשר לזה שהיא בקושי מקצוענית ומתפרנסת מהמקצוע שלה. היא נתפסת הרבה יותר כ"אחת מהעם" מאשר כל שחקן גברי. אני גם חושב שהנסיבות של גול עצמי אכזרי ודקה אחרונה שינו, והעובדה שכל הנבחרת בכתה מה שכמעט לא תראה אצל הגברים. אישית, אני חושב שזה מאוד יפה ואנושי וכאמור, הבעייה היא אצל הגברים ולא אצל הנשים. אין כאן גם עניין סקסיסטי כמו שמנסים להציג את זה. נשים מביעות יותר רגש ובוכות בספורט מגברים ונראה לי שיותר קל להזדהות איתן.

austaldo 5 ביולי 2015

ראית את ניבחרת ברזיל במונדיאל האחרון? בשבועיים של המונדיאל הם שפכו יותר דמעות מניבחרות הנשים של ארה"ב, יפן, גרמניה ואוסטרליה ביחד ב 10 השנים האחרונות…

ואיפה בדיוק ראית במה שכתבתי שיש איזשהי בעייה ביחס של התקשורת ללורה באסט? פשוט תהיתי למה שחקנים גברים במצבים דומים מקבלים יחס הרבה פחות רציונלי

גיל 5 ביולי 2015

טוב, ברזיל תמיד היו בכיינים. והביקורת לא כוונה אליך, אני יודע שאתה לא ביקרת אותה. ראיתי שטענו שזה מאוד סקסיסטי היחס שהיא קיבלה כי גבר אף פעם לא היה מקבל יחס כזה.

איציק 5 ביולי 2015

אני חושב שצריך לשים את כל הדברים בפרופורציה:
ידוע שגברים הם סידרתיים ויכולים בזמן נתון להתמקד רק פעולה אחת, למשל להרחיק כדור. אם גם אותו תרחיק לשערך זה כישלון של 100% ולכן בילתי ניסלח.
לעומת זאת נשים עושות מספר דברים במקביל, למשל הן בו זמנית עסוקות בהרחקת כדור, תיכנון של סידור הבית, והכנת המסיבה לערב. נניח שהכדור הורחק לשער, אבל רשימת הקניות יצאה מושלמת וכך גם המסיבה בערב, אז היא נכשלה במסימה אחת מתוך שלוש, 66.7% הצלחה, לא רע בכלל, ואין סיבה לכעוס.
כלומר, הסיבה שאנו לא מתעצבנים על נשים זה בגלל אחוזי ההצלחה הגבוהים שלהם למרות הכישלון באחת המשימות, לעומת אחוזה ההצלחה הגבריים שצונחים לגמרי עם כל כישלון.

אריאל גרייזס 5 ביולי 2015

תיזהר, מישהו עוד יקח אותך ברצינות, כמו תמיד..

איציק 5 ביולי 2015

אז ליתר ביטחון הרסת את האפשרות הנחמדה הזו :-)

austaldo 5 ביולי 2015

וטוב שכך. האפשרות הזו עלולה להתגלות כלא-נחמדה בעליל …

איציק 5 ביולי 2015

אני לא מכיר אותך, אך אתה נראה לי איש חמור סבר, שהומור וקצת ציניות אסורה בסביבתו הקרובה. מצטער על כך שאני הורס לך, לא היתה כוונה כזו, אך בחיי יש הרבה דברים רציניים ולכן אני בגישה שהומור רק משפר מצב ולא הורס. אם אינך אוהב את הציניות/הומור בדברי, גם על כך אני מצטער…
כפי שאתה יכול לראות מטה, יש גם תגובות רציניות, אז אני מנסה לשלב, וצר לי שאתה מרגיש שזה על חשבונך.

austaldo 5 ביולי 2015

חס וחלילה, אני דווקא הבנתי. ולידי אפשר לצחוק על כל דבר, תאמין לי.
ההערה שלי בכלל לא כוונה אליך, אלא לבעל הבלוג שהומור על הנושא הזה בדיוק כאן עורר מהומה לא קטנה.

איציק 5 ביולי 2015

אם כך, לוקח את דברי בחזרה, פשוט תגובתך הופיע כתגובה לתגובתי.

Amir A 6 ביולי 2015

אח, עד עכשיו אני תוהה מה גרם לי לנסות ולנהל דיאלוג בתגובות לאותו פוסט של בעל הבלוג. כנראה משבר גיל המעבר.

גיל 5 ביולי 2015

אגב, העניין הכי חשוב בהקשר של המונדיאל הזה הוא זה שהן משחקות את כל המשחקים על דשא מלאכותי שגורם להרבה פציעות. זו אפלייה נגד הנשים.

Amir A 5 ביולי 2015

מלבד טניס, באילו עוד מקצועות ספורט לענפי הנשים יש מעמד דומה לזה של ענפי הגברים?

ליאור 5 ביולי 2015

בכל ענפי הספורט בהם תחרויות הנשים והגברים נערכים ביחד – כלומר, באותו אירוע מתקיימים גם תחרויות לגברים וגם לנשים – היחס לתחרויות הנשים והגברים הוא דומה, אולי עם יתרון קל לגברים. מלבד הטניס, מדובר באתלטיקה, שחיה, התעמלות, ולמעשה ברוב ענפי הספורט הלא קבוצתיים.

איציק 5 ביולי 2015

התעמלות אומנותית

Amir A 5 ביולי 2015

אז אחד מהשניים – או כמו שכתב ליאור, ספורט נשים זוכה למעמד בקרב הקהל אם הוא מוצג במקביל לספורט הגברים. או, כמו שאני מתפתה לחשוב, ספורט נשים יזכה למעמד רק כאשר הצופה הגברי לא יחשוב משהו בסגנון של "אם אני הייתי על המגרש שם עם החברה שלי לא היה להן סיכוי נגדנו".

איציק 5 ביולי 2015

המצב הוא יותר מורכב, יש בו משניכם, אבל לדעתי יש עוד. בהתעמלות אומנותית צופים אולמות מלאים כיוון שאין ציפיה גברית לעסוק בכך, ורמת הציפיות מוכתבת מרמת הנשים בלבד. זה נכון גם בהתעמלות מכשירים כיוון שאומנם זה ספורט גברי ונשי אך מכשירים שונים ודרישות שונות (למשל על הקרקע יש דרישות שונות עד כמה שאני זוכר, ולגברים המון שנים אסור היה לשים מוזיקה – בעצם גם היום לא זוכר אם מותר). גם במקצועות כויכול זהים העיניין יכול להיות מאוד דומה כאשר עושים התאמות. לדוגמא בכדורעף אצל הנשים הרשת יותר נמוכה ולכן הן יכולות לבצע את מה שהגברים יכולים. אולי אם בכדורסל היו מנמיכים את הסל כדי שהנשים תוכלנה להטביע אז היה יותר עיניין (למרות שיש גם ככה עיניין), או בכדורגל מקטינים את השער, רחבה ועוד (עוצמת העיטה הנשית חלשה יותר, הנשים נמוכות יותר – טול, לא בייחס למסי), זה יכל לתת יותר אפשרויות להשוואת ביצועים. אז אולי חלק צהבעייה זה התאמת התנאים… ואולי לא…

גיל 5 ביולי 2015

רק באולימפיאדה.

austaldo 5 ביולי 2015

בהתעמלות מכשירים התחרות של הנשים יותר יוקרתית. אלופות אולימפיות בהתעמלות נהיות כוכבות וסלבס בהמון מקרים (אולגה קורבוט, נדיה קומנץ', מרי-לו רטון, סווטלנה קורקינה, קרלי פיטרסון, נסטיה ליוקין, גבי דאגלאס)

איציק 5 ביולי 2015

האם טקאצ'ב, צוקא-הרה, אדריאנוב או דיטיאטין פחות כוכבים, הם עומדים על אותה מדרגה של קורבוט וקומנצ'י ומעל האחרות שציינת. אני מסכים שהאלופים הגדולים בגברים ואלופות הגדולות בנשים נימצאות על אותה מדרגה.

גיל 5 ביולי 2015

זה לא קרוב. השמות שאוסטלדו הזכיר מוכרים לכולם גם אם הם לא מתעניינים ממש בהתעמלות, הגברים הרבה פחות.

איציק 5 ביולי 2015

באמת… השם צוקא-הרה (או איך שקותבים זאת בעיברית) מוכר כבר לא כשם כי אם כמושג. אפילו שאין להם מושג בספורט (לא בהתעמלות מכשירים) יודעים שזה מושג מהתעמלות. גם טקאצ'ב לא רחוק ממנו. אני מכיר רק את קומנצ'י שהיא כבר מושג ולא רק מתעמלת. לא קורבוט, טורישצ'בה, קים או לו רטון לא מתקרבות למעמד זה.
אם כבר יש ספורט שלדעתי לנשים יש שם גדול יותר מגברים זו בהחלקה אומנותית של יחידות מול יחידים.

גיל 5 ביולי 2015

השם מוכר אבל לא האתלט. מישהו יודע מה הוא עשה? גם פרוסברי שינה את הספורט ויש קפיצה על שמו אבל מעטים מכירים אותו. לעומת זאת אין אחד שלא יודע מה עשתה נדיה קומנצ'י וגם קורבוט ואחרות.

איציק 5 ביולי 2015

גם אותן לא מכירים. קורבוט, אפילו השם לא זכור לרבים, וקומנצ'י הוא שם נרדף למצוינות כמושג, אבל כבר הרבה פחות מה היתה המצוינות. חבל, אבל זה כך (לפחות בארץ).

austaldo 5 ביולי 2015

אתה אולי לא מכיר, אבל בארצות מוצאן של המתעמלות האלו הן כוכבות ומוכרות הרבה מחוץ לספורט שלהן.
נסטיה ליוקין (שזכתה בקרב רב בבייג'ינג) היא אלילה באמריקה. גבי דאגלאס מעצם זה שהיא המתעמלת השחורה הראשונה שזכתה בזהב בהתעמלות הפכה למאמי לאומית.

איציק 5 ביולי 2015

כך גם יעל ארד ואסטר רוט שחמורוב אצלנו. תשאל בארה"ב מי היא אולגה קורבוט או נלי קים ואני מניח תראה הרבה עיינים מזוגגות.

גיל 5 ביולי 2015

קורבוט מאוד מפורסמת בארה"ב.

גיל 5 ביולי 2015

כל מי שהיה חי בתקופה של קומאנצ'י ומעבר לה יודע שהיא הייתה הראשונה לקבל ציון 10 באולימפיאדה. אתה יכול גם להשוות כוכבות של החלקה על הקרח למקבילות הגבריות שלהן. הנשים הרבה יותר מפורסמות, זוכות בהרבה יותר חוזי פירסום והתחרות שלהן נחשבת ליותר יוקרתית. מי זוכר מי זכה בגברים ב84? מעטים מאוד, אבל כולם זוכרים את מרי לו רטון ואפילו את יקתרינה סאבו שזכתה בהרבה מדליות זהב אז. כולם זוכרים את ההרואיקה של קארי סטרוג גם ואחרות.

איציק 5 ביולי 2015

שוב, לא מתיימר לומר מה קורה בארה"ב, אך בארץ זה ממש לא ככה. קשה לי להאמין שבמדינת הפוטבול, ביסבול והנקניקיות, שבה בתעמלות מכשירים לא היתה קיימת בערך עד הגעת בלה קארולי לארה"ב באמת יודעים מה עשתה נדיה קומנצ'י או מי היא אולגה קורבוט. לגבי החלקה על הקרח, גלגל מעלה לאחת התגובות אליך ותראה שכתבתי את זה.

גיל 5 ביולי 2015

אז זהו שאתה באמת לא יודע. כל מי שתדבר איתו כאן ידע מי זו קומאנצ'י אם חי בתקופה ההיא. זה לא קשור לענפי ספורט אחרים. הרייטינג של האולימפיאדות הוא אדיר ובתקופה שהיו פחות ערוצים יותר אנשים אפילו הסתכלו. הארץ היא לא דוגמא לכלום וגם בארץ רוב חובבי הספורט מכירים את קומאנצ'י.

איציק 5 ביולי 2015

גם בארץ מי שהיו מספיק בוגרים (נניח גיל 12) ב-1980 כנראה יודעים מי היא נדיה קומנצ'י. זה אומר פחות או יותר בני 40-45 ומעלה. כלומר הרוב כבר לא יודע מי היא. עכשיו קח מישהו בן 30 ושאל אותו האים הוא יודע מי זו נדיה קומנצ'י או אמיל זאטופק. אני די בטוח שעל זאטופק שמעו הרבה יותר, ואני לא מדבר על פלה, וילט צ'מברלין או מרק ספיץ (שגם לגבי השיא המדהים שלו אני בספק שהרוב יודעים). ואחרי שאמרתי כל זאת, אני מקווה שאתה צודק ולא אני, זה יהיה הרבה יותר אופטימי ומשמח.

גיל 5 ביולי 2015

אנשים שלא ראו את קומאנצ'י בזמן אמיתי מכירים אותה. כנ"ל את ספיץ ובטח ברוס ג'אנר. בארה"ב אלו שמות ששומעים כל הזמן בספורט כי בניגוד לישראל יש הרבה הקשר לספורט ואינספור תוכניות תעודה ותוכניות מהעבר.

איציק 5 ביולי 2015

לגבי קומאנצ'י וספיץ אאמין לך כי אתה שם. לגבי ג'נר, זה סיפור סיפור ואפילו בארץ כתבו על זה, כולל ראיונות עם ילדיו. אפילו הראו כתבה בנידון.

גיל 5 ביולי 2015

ג'נר הוא בהחלט סיפור גדול עכשיו שכולם מכירים אבל גם לפני זה הוא היה מאוד ידוע (חלק מזה גם קשור למשפחה שלו ולקארדשיאנס).

מאיר (חדש בשכונה) 5 ביולי 2015

גם לא בטניס. אם מעמד מתבטא בכספי זכיות ונראה לי שזה מדד סביר, אזי זה בערך 50 אחוז.

יואב דובינסקי 5 ביולי 2015

אני לא הראשון שכותב את זה, אבל התמונה של באסט מקבילה לתמונת הבכי של גאסקוין מ1990. אני חושב שהוא כן קיבל הרבה אמפתיה.
כמו כן, להבדיל מנבחרת הגברים שמוציאה מעצמה הרבה פחות מהפוטנציאל ודואגת לפשל כל טורניר, נבחרת הנשים עשתה מעל ומעבר למצופה ושמה את הכדורגל האנגלי הנשי בטופ העולמי. לכן דרך ההפסד הוא אמנם טראגי, אבל ההישג הוא עצום. אני חושב שזאת הסיבה המרכזית לחיבוק ולא למקלחת הצינית הקרה. לא כי מדובר בנשים.

יאיר 5 ביולי 2015

חוץ מהשורה התחתונה אני רואה שכתבנו כמעט אותו דבר.

אריאל גרייזס 5 ביולי 2015

גאסקוין לא הוביל להדחה של האנגלים. הוא קיבל צהוב שבגללו הוא היה אמור להפסיד את הגמר ובגלל זה הוא בכה. אם הוא היה מבקיע שער עצמי שעולה לנבחרת שלו במונדיאל, התגובות היו אחרות לגמרי

בני 5 ביולי 2015

יש לי תחושה שאם נבחרת אנגליה (גברים) היתה מגיעה לחצי גמר מונדיאל ומשחקת יותר טוב מיריבתה ומודחת מחוסר מזל, היא היתה מקבלת מסדר כבוד וים של פירגונים. האנגלים קוטלים את הנבחרת שלהם בגלל שהרבה שנים שהם אפילו לא מתקרבים להגדרה -לשחק יותר טוב מהיריבה- בשום משחק במונדיאל

יאיר 5 ביולי 2015

אני מסכים עם הרעיון הכללי של הפוסט. סולחים לה כי היא אישה, יש פה עניין שהאמוציות פחות מעורבות, יש פה עניין גדול שהיא לא "כוכבת על אנושית שאסור לה לטעות" כפי שמצפים מהסטארים של הפרמייר ליג אבל בגדול זה כי אישה נתפסת כחלשה ומסכנה ולא תוכל להתמודד עם הביקורת ובכלל כל הכבוד לה שהיא ניסתה אנחנו הרי בעידן שנורא מודרני לעודד נשים לנסות.

כמו שאמרתי עם כל זה אני מסכים ואם לא לזה בדיוק התכוון המשורר אז אפילו הוספתי קצת משלי. אני רק חושב שיש פה התעלמות מגורם מאוד מרכזי: נבחרת אנגליה נשים לא הייתה אמורה להגיע עד חצי הגמר, זו הייתה סנסציה.
מנבחרת הגברים באופן ראלי או לא הציפיה של הציפור היא לשלבי הנוק אאוט המאוחרים. מנבחרת הנשים אף אחד לא ציפה ליותר משמינית גמר והם הגיעו עד לחצי והפסידו לאלופת העולם. אז כן יש פה באיזשהו מקום את העניין שהנבחרת התעלתה על הציפיות ולכן ההפסד הוא כבר לא כ"כ נורא.

austaldo 5 ביולי 2015

זה נכון, באמת לא ציפו מהן להגיע לחצי הגמר. אבל עדיין, אין לי ספק ששחקן גבר באותה סיטואציה היה מקבל טיפול הרבה פחות אוהד ומחבק. גם אם לא היו קוטלים אותו לפחות היו מריצים דאחקות על חשבונו (כמו שעושים עכשיו להיגוואין)

חז 5 ביולי 2015

האמת שהתשובה שונה לחלוטין ממה שאתה מציג:
נבחרת הגברים האנגלית נתפסת בכל מונדיאל, בעיני הבריטים, כנבחרת שצריכה להגיע עד הסוף.
עצם זה שנבחרת הנשים עברה את הרבע זה הישג. זה הכל.
עניין של ציפיות.

איציק 5 ביולי 2015

היא באמת מגיע לסוף, רק שבמקרה שלה הסוף תמיד קרוב ומגיע מהר מאד.

Comments closed