בלוג בלש אמיתי (2/3) – אולי מחר

העבר ממשיך לרדוף את הגיבורים שלנו, במיוחד את אלו שמנסים לברוח ממנו

"באימה התוקפת אותו עיניו רואות את האיום באויביו. המחר, הוא רצה את המחר, אף-על-פי שכל כולו חייב היה לדחות אותו." אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס

אני קורא הרבה מאוד אנשים שאומרים – אין כזה דבר "עונות" בבלש אמיתי. כל עונה היא סדרה בפני עצמה. העונה הקודמת היתה מופלאה (אם אהבתם) אבל העונה הזאת עומדת בפני עצמה.

וזה נכון. הדמויות אחרות, העלילה אחרת, המיקום שונה. הכל שונה. אם אתם מצפים למונולוגים ארוכים של ראסט על מהות החיים, אז נכונה לכם אכזבה גדולה (עוד על כך בהמשך). ועדיין, יש קווים די ברורים שמחברים בין העונות השונות. סאב טקסט שהכותב – אותו כותב – מנסה להעביר לנו. קו כזה היה מאוד בולט לעין בפרק הזה, הפרק השלישי של העונה הזאת.

אחרי העונה הראשונה, ההנחה שלי היתה שהסדרה הזאת מדברת על הרשע. מלחמת הטוב ברע. הכוכבים בשמיים שקצת מסלקים את החושך, כמו בדיאלוג הסיום של הפרק האחרון. היא עדיין עוסקת בזה, רק בצורה אחרת. הפעם, מלחמת הטוב ברשע מתקיימת בתוך הגיבורים עצמם. כל אחד מהם פגום מהיסוד (כמו כל הגיבורים של הסדרה הזאת, עונה הזאת או קודמתה) וצריך להלחם כל יום כדי שהטוב שבו ינצח את הרשע.

אבל אני כבר לא בטוח שזאת התמה המרכזית של הסדרה. אחרי הפרק השלישי בעונה הזאת, אני מתחיל לחשוב שהסדרה הזאת עוסקת במשהו אחר לגמרי – העבר, והדרך שבה הוא משפיע על כל דבר בחיים שלך. במיוחד מנסים היוצרים לחקור את הדואליות שבעבר. הרצון הבלתי פוסק שלנו לחזור אליו, הנוסטלגיה התמידית לימים שכביכול היו טובים יותר, ומצד שני הדרך שבה העבר לא מפסיק לרדוף אחריך.

"אולי מחר", נקרא הפרק הזה. הגיבורים שלו רוצים את המחר. אבל האתמול, הוא לא שוכח.

*

"משהו קרה לריי?" שואלת המלצרית בעלת הפנים המעוותות, שאמורה לסמל את הנחיתות של הפאב שבו ריי ופרנק נפגשים ואולי בעצם את הבן אדם היחיד בסדרה שנושא את הצלקות שלו בחוץ ולא בפנים

"מישהו רצח אותו"

ריי יוצא מניסיון הרצח בצורה די חלקה. כמה צלעות סדוקות והופ –  הוא על הרגליים. אם הופתעתם שריי לא מת אז יש לי מכונית שרופה של מנכ"ל עירייה למכור לכם. היה די ברור שריי לא ימות, זה לא משחקי הכס פה ואפילו שם לא הורגים דמות ראשית בפרק השני.

אבל במידה מסוימת, כמו שאומר פרנק למלצרית, ריי כן מת. זה לא אותו ריי שהיה לנו קודם. הוא שותה כוס מים במקום בירה. הוא אומר לרופא שהוא רוצה לנקות את עצמו מהרגלים רעים. הוא אפילו הולך לבקר את אבא שלו, למרות שדי בבירור הם לא מסתדרים בינהם. ריי רוצה להיות איש חדש, הוא רוצה להיות אבא ראוי. הוא בעיקר רוצה להישאר כועס. הריי הקודם היה בעיקר אדיש.

אבל העבר שלו לא מרפה. העבר הזה שכולל רצח של מי שאנס את גרושתו וכנראה עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים עליהם אבל בטוח הם לא טובים – הם חוזרים לרדוף אותו בדמות חקירה של משטרת המדינה, שכנראה מחזיקה משהו מאוד גדול נגדו. הרי איזה סיבה יש להם ללחוץ על אני להשיג מידע עליו ולהתחיל לתחקר את האקסית שלו?

הטרנספורמציה שריי עובר היא לא רק שלו אלא גם של הצופים. אם בפרק הראשון לא יכולנו שלא לתעב את האיש הזה, שצועק על הבן שלו, שמוכר את עצמו לפושע, הרי שעכשיו אי אפשר שלא להיות בעדו. תראו את זה, הוא רוצה להיגמל. הוא מציל את אני מגלגלי משאית נוסעת, הוא בן טוב, הוא מסרב להצעות המפוקפקות של האקסית שלו ולקחת כסף בתמורה לבן שלו, אותו הוא אפילו לא ממש אוהב.

אבל העבר, אוי העבר. לא, ריי, לא תצא ממנו בכזאת קלות.

*

"דברים על העבר. לא להתכחש לזה. לתת לזה להיות חלק ממך" החבר מהצבא של פול, מסביר לו למה כדאי ללכת לקבוצת תמיכה.

הרצון של ריי להמשיך הלאה בולט במיוחד על רקע שאר הדמויות, שנראה שהיו רק רוצות לחזור לעבר.

אבא של ריי נזכר בנוסטלגיה בתקופה שבה הוא היה שוטר. "זאת לא ארץ ללבנים", הוא אומר במה שנשמע כמו רפרנס די ברור ל"לא ארץ לזקנים" של קורמאק מקורתי. אבא של ריי זקן. אפילו את כוס הויסקי הוא לא מסוגל להרים לבד. אבל הוא לא יכיר בעובדה שזמנו עבר כי הוא אכן זקן, אלא דווקא כי הוא לבן. זאת לא ארץ ללבנים, הוא אומר, בגעגועים לתקופה שבה לבנים שלטו בענינים. אבל גם אצלו הדיסוננס הזה בין העבר להווה בולט. עם כל הגעגועים שלו לעבר, הוא עדיין שמח להשתמש בגראס – התרופה של ההווה – כדי להקהות את הכאב.

לא רק השוטר הזקן הזה רוצה לחזור לעבר. הנה, מה שאומרת המפקדת של אני – "את אישה, הוא גבר. אני לא אומרת שתזדייני איתו. רק שיחשוב שתזדייני איתו". מי אומר דברים כאלו בעידן של היום? בארה"ב הפוליטיקלי קורקט מציעים לשוטרת לפתות עמית לעבודה על מנת להשיג עליו מידע. בדיוק כמו פעם, בימים הטובים ההם, שבהם נשים היו נשים וגברים היו גברים.

ויש עוד משהו שהיה פעם וחשבנו שאיננו עוד – פחד מלצאת מהארון.

קשה להגיד שזאת היתה הפתעה גדולה לגלות שפול, הקשוח והמאצ'ו, הוא הומו בארון. למעשה, כבר כשראיתי את הפרק הקודם, התחושה שמדובר בגיי הזדחלה בסצינה שבה הוא עומד במרפסת ומשקיף על זונות ממין זכר.

מה שלא ברור זה למה פול מתנגד כל כך לשיוך המיני הזה. הוא יוצא עם בחורה ואפילו מוכן לקחת ויאגרה רק כדי לקיים את השקר הזה ("כשאין ברירה, ועם הסם המתאים" אומר לו ההומו במועדון, בעצם משליך על פול את הזהות שלו). הוא מתכחש למה שקרה עם החבר שלו ליחידה. הוא כמובן לא אומר כלום לאמא שלו, שבטוחה שהוא יקיר הבנות או לשותפה שלו ששולחת אותו לדובב את הזונות בזכות המראה שלו. למרות זאת, די ברור במועדון שהוא מרגיש הרבה יותר בנוח עם הגברים מאשר עם הנשים.

כי פול שלנו הוא איש של פעם, כמו כולם בפרק הזה. "זאת סיגריה אלקטרונית מזוינת?" הוא נובח על אני כשהם נוסעים באוטו.

הנה הנקודה לגבי העונה הזאת. אל תצפו לנאומים גדולים של ראסט, על החיים, היקום וכל השאר. אם בעונה הקודמת היו לנו דיאלוגים ממושכים כדי להעביר נקודה, הרי שהעונה הכל הרבה יותר מרומז. הכל באנדרסטיימנט. אבל לא פחות נוקב. הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על פול, במשפט קצר אחד – הוא לא מאמין בעידן החדש. לא בזה שסיגריה אלקטרונית תחליף סיגריה רגילה ולא בזה שאיש צבא מאצ'ו יכול להיות גם גיי. אבל כמו כולם בסדרה הזאת, העבר יחזור לרדוף אותו.

*

"זה לא טבעי!" פרנק לאשתו

ויש את פרנק, האיש שהדיסוננס הזה בין העבר לעתיד הוא החריף ביותר אצלו.

כמו ריי, גם הוא רצה להמשיך הלאה. הוא חשב שהשאיר את העבר הקרימינלי שלו מאחוריו. והניגוד בין מה שקורה לריי, שרוצה להתקדם, לבין פרנק שנאלץ לחזור אחורה וללכלך שוב את פרקי אצבעותיו באגרוף עם גנגסטר סוג ב', בולט למרחקים. ואולי בגלל זה אנחנו רואים את ריי בתחילת הפרק, חושף את אגרופיו המדממים בחלום שלו, איש אגרופים נשאר איש אגרופים.

הוא גם רוצה ילד. הוא ממש רוצה אחד, כמו שהבנו בפרק הקודם. הוא יודע שזאת הדרך היחידה שבה הוא ישאיר חותם על העולם. אבל זה לא טבעי לו, הקטע הזה של הפריה מלאכותית (בקטע שלי אישית היה נראה טיפה מאולץ, יש להגיד. אתה לא מקבל אימפוטנציה פתאום בגלל שזה מרגיש לך "לא טבעי"). גם הוא שוקע בנוסטלגיה לתקופה נוחה יותר. השיני זהב האלו של הגנגסטר? הם מטריפים אותו. הוא אולד סקול.

וכך, בעוד שריי הישן נרצח, דווקא פרנק הישן קם לתחיה.

העבר – זה משהו טוב להתגעגע אליו, אבל תיזהר ממה שאתה מייחל לו.

true-detective-season-2-episode-3-142715

*

ויש גם חקירת רצח.

כמו תמיד ב"בלש אמיתי" היא לא הדבר העיקרי, היא רק הרקע. אפשר אפילו להגיד, וזה בהחלט עומד לחובתה של העונה הזאת עד עכשיו, שהיא לא ממש מעניינת. נדמה שאף אחד לא ממש מעוניין לפתור אותה. אם הם רוצים להתקדם זה מכח ההרגל או פשוט כדי להשיג משהו. אין פה את תחושת השליחות של העונה הקודמת, את ראסט מחפש את הרוצח האמיתי במשך 14 שנה. פול רוצה לצאת מהסיפור הזה עם השחקנית. אני רוצה לקבל קידום. ריי רוצה שזה בעיקר יגמר כבר. וכל הממונים עליהם רוצים למנף את זה לצרכים שלהם. נדמה שהחקירה הזאת הרבה יותר חשובה דווקא לפושע – פרנק – מאשר לבלשים עצמם. ומרוב שהיא לא חשובה, הם מצליחים לפספס כמעט כל רמז שקיים בה, נדמה.

תראו כמה רמזים נשתלו בפרק הזה, ואיך הבלשים מתעלמים אחד אחד. התחמושת שירתה בריי היתה משטרתית, אבל לא נדמה שמישהו חושב בכיוון של עבודה מבפנים. הבן של ראש העירייה (משחק גדול של הבחור, דרך אגב) אומר שהוא מארגן מסיבות "מכל מיני סוגים", בעוד קספר היה חיית מסיבות די גדולה מכל מה שאנחנו לומדים, אבל משום מה אף אחד לא עושה את הקישור. והכי חשוב – קספר בבירור היה שקוע עד צוואר בענייני חברות השקעה שונות ועדיין הבוסים של ריי אומרים לו ש"נדל"ן לא יפתור את הקייס הזה", אולי פשוט כדי להזיז אותו מכיוון החקירה הזה או כי גם הם מפספסים את הדברים שמול העיניים שלהם.

כמה זמן צריך לקחת ומה צריך לקרות כדי שהבלשים שלנו יבינו שמשהו ממש רע קורה פה?

*

בטח שמתם לב:

– שמינון המחלפים ובכלל, צילומי האווירה, בפרק הזה ירד דרמטית? אולי היוצרים החליטו שהבנו את האווירה ואפשר להתחיל להתעסק עם התכ'לס

– שאחרי שפול מכחיש לכל מי ששואל אם זה נכון מה שהיה עם השחקנית, אין אף צופה שבאמת מאמין לו?

– שליוצרים יש איזה אישיו לא פתור עם חיות (מסיכת העורב, הראשים על הקירות בבית הרצח)

– שברור לי שהם רצו להגיד משהו בסצינת החלום של ריי בתחילת הפרק, אבל באלוהים שלי – אין לי מושג מה זה היה.

– ועדיין, זאת היתה סצינה קסומה משהו. ראיתי פרשנים שקראו לסצינה הזאת "דיוויד לינצ'ית" ואין לי אלא להסכים.

– ושאת הבחורה השרה בפאב החליף בחור.

– שחבל שיוצרי הסדרה לא יודעים את מה שכל חייל ישראלי יודע וזה שירי בכדורי גומי מכזה טווח הורג אותך יופי

– שהבלש הנידח שנמצא שם רק כי הכריחו אותו (ומזכיר, למי שמכיר, את צמד הבלשים הפולנים השיכורים מהעונה הראשונה של "הסמויה") פתאום עוקב אחרי פול. צפו להתפתחויות.

מניח את זה כאן - יואב ויכסלפיש
איך דייוויד ווסט מוותר על 10.5 מליון דולר?

83 Comments

ירון 7 ביולי 2015

מה עם קצת טור דה פרנס? תקרא לרד סוקס

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

קראתי, הוא לא רוצה לבוא..
בינתיים, יומיים שהיו אמורים להיות סטנדרטיים למדי הפכו לדי מרתקים. נראה מה יהיה היום על דרך האבנים

rami 7 ביולי 2015

זה לא מדויק. המארגנים בנו שבוע ראשון כאוטי במיוחד והיה ברור שהיומיים האלו יהיו קשים מאוד (אמנם לא חזו את הנפילה ההמונית אתמול, אבל הקטע עצמו שונה ומגוון לעומת קטעים התחלתיים מהעבר).
היום יהיה מבחן גדול לפרום, שאתמול הראה עליונות קטנה על קונטאדור וניבאלי, בקטע ששנה שעברה סיים לו את הטור. ואם לפרום זה מבחן אז עבור ניבאלי זו הזדמנות גדולה להיצמד אליו חזרה בקטע שבו הוא גילה עליונות אדירה בשנה שעברה. לאסטנה יש רוכבים הרבה יותר מתאימים לרכיבה שצפויה היום (פולסנג, ווסטרה ובום) ואני חושב שהם יצליחו להחזיר לניבאלי קצת זמן.

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

זה לא רק הנפילה. המארגנים לא יכלו לחזות את מזג האוויר שלשום שפיצל את הדבוקות וגם העליות אתמול לא היו אמורות להוות באמת אתגר לרוכבים כמו קונטאדור. בהחלט יתכן שהבלאגן בנפילה עשה שמות בתוכניות של הקבוצות. בכל מקרה, קיבלנו שבוע ראשון מעניין הרבה יותר מבדרך כלל ויש לברך על כך

rami 7 ביולי 2015

נכון שהם לא יכלו לחזות את מזג האוויר חצי שנה מראש, אבל ברגע שאתה מתכנן קטע עם רכיבה על הים אתה יודע שיש סיכוי טוב לרוחות מהסוג שהיו שלשום. גם ב2013 הם תכננו קטע זהה ופרום סבל בו והפסיד כמעט דקה לקונטאדור (מה שלא הפריע לו לזכות בכל מקרה) – והשנה יהיה קטע נוסף כזה מחרתיים (זה די מרמז שהמארגנים תכננו שלפחות בקטע 1 מתוך ה2 על הים הרוכבים יצטרכו להתמודד עם הרוחות האלו)

Lord Anthony 7 ביולי 2015

נראה לי שעשו לנו תרגיל הטעיה מחוכם בעונה הזאת, נתנו לנו לכאורה שלושה גיבורים כשהגיבור האמיתי של הסידרה הוא פרנק.

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

מסכים מאוד. נתנו לנו שלושה בלשים כשבעצם פרנק הוא הבלש האמיתי. הוא זה שעושה עבודת שטח בעוד שלושת האחרים עסוקים בפצעים שלהם

ירושלמי 7 ביולי 2015

אהבתי.
רק קצת מפריע לי שהבוסית של אני היא אמא של בארקסדייל מהסמויה.
ואין ספק שווינס ווהן בתפקיד חייו. עד עכשיו קצת שנאתי אותו כשחקן שלא עשה שום דבר רציני מאז בחזרה למלזיה.

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

אשכרה, זה היה נורא מצחיק. יש לי קטע עם אשתי שכמעט תמיד שיש דמות שחורה אני אומר לה – "מאיפה היא מוכרת לי?" ואז אני אומר – "הא, הסמויה", והיא אומרת – "ברור..". זאת לא סדרה אמיתית אם אין בה מישהו מהסמויה.
מצחיק אותי שאנשים מדברים על זה שיש להם בעיה עם העונה הזאת של בלש אמיתי כי "יש בה יותר מדי קווי עלילה". סך הכל ארבעה קווי עלילה. בסמויה היו איזה שמונה כאלו וזה לא הפריע לאף אחד.

ירושלמי 7 ביולי 2015

תכלס, כל דמות של שחקן שחור, סביר להניח שהתחיל/ה את דרכו בסמויה. אפילו לברון התחיל שם.
זכור לי במיוחד ההוא ש"התאבד" בכלא ואחרי עשר שנים הפציע במתים המהלכים בתור בוב אכול הרגל.

לגבי מספר קווי העלילה, תשאל אותם איך הם מצליחים לעקוב אחרי משחקי הכס.
אני אישית מאוד בעד עלילות מסובכות בפרקים הראשונים, זה עוזר להפטר מהספיחים ששואלים אותך למחרת במשרד: ראית את ההיא ששרה אתמול באקס פאקטור?

גיל 7 ביולי 2015

אני דווקא חושב שזה כן מפריע בסמויה. יש לא מעט אנשים שלא שרדו את העונה הראשונה או אפילו הפרקים הראשונים שלה בגלל זה ובעיניי דווקא בגלל זה היא לא הכי גדולה אי פעם. אבל לפחות בסמויה כמו בסדרות אחרות יש כמה עונות. כאן יש ניסיון לדחוס יותר מדי עם יותר מדי דמויות.

אלון 7 ביולי 2015

אל תפתח את זה לדיון אפילו
הסמויה הגדולה אי פעם
זה כמו ג'ורדן אין על זה ויכוח

גיל 7 ביולי 2015

ממש לא. אם תסתכל על דירוגים תראה שרובם שמים דווקא את הסופראנוס. אין ספק שהיא אדירה אבל אני חושב שהאפיל שלה הוא לאוכולוסייה מאוד מסוימת, איך לומר, אליטיסטית.

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

אתה אומר את זה כאילו זה רע. או כאילו הסופראנוס מכוונת לקהל של צופי האח הגדול

גיל 7 ביולי 2015

שוב, עניין של קהל. סופראנוס גם דורשת השקעה אבל הרבה פחות מהסמויה. יש קווי עלילה ברורים ואולי לא כולם מבינים את כל המשמעויות הדקות של הסדרה אבל היא הרבה יותר קומיוניקטיבית.

wazza 7 ביולי 2015

אני החזקתי פחות מפרק אחד בסמויה… הלכתי לעשות חשבון נפש

גיל 8 ביולי 2015

תזהר שלא יצלבו אותך פה.

אריאל גרייזס 8 ביולי 2015

טעות! חייבים לראות את העונה הראשונה כולה לפני ששופטים אותה ומתמכרים

גיל 8 ביולי 2015

אני מסכים איתך אבל זה לוקסוס שקשה לשכנע אנשים לעשות היום. קראתי לפני שבוע שיש היום 350 סדרות עלילתיות בכל הפלטפורמות (טלביזיה, נטפליקס, אמאזון וכו') בשנה. לאנשים אין פשוט זמן לראות טלביזיה דווקא כשיש כל כך הרבה מה לראות.

אריק 8 ביולי 2015

הסמויה היא גם נפלאה וגם משעממת. אני זוכר שפעם ניתקלתי במספרים של כמה אנשים בארצות הברית צופים בסופרנוס והייתי בשוק. נדמה לי שזה היה 3% מהאוכלוסיה או משהו כזה.

גיל 8 ביולי 2015

אני מניח שהמספר גדול יותר אבל בגדול שוב, אלו סדרות לאליטיסטים. אני לא חושב שיש משהו רע בזה אבל לדעתי יש דגש גדול מדי על יצירת סדרת המופת הבאה במקום ליצור בידור טוב. לא כל סדרה צריכה להיות מבחן פסיכומטרי או משהו שהוא נושא לאינספור דיוני רשת. אני לא נגד זה בהכרח אבל לדעתי אנשים קצת מפסידים עם הם באים רק עם ציפיות כאלו.

גיל 7 ביולי 2015

רחוק מאוד מתפקיד חייו. רק בגלל שהוא בולט על רקע השיממון של השאר לא אומר שזה משהו כזה מיוחד. לי המשחק שלו נראה מוגזם וחסר כל ניואנסים שהיו לשחקנים הראשיים בסדרה הראשונה למשל.

ירושלמי 7 ביולי 2015

איזה שיממון?
כנראה אתה מבלבל בין הקצב האיטי וחוסר התזזיתיות שבין ובתוך הסצנות (שלדעתי הם דווקא כן מתאימים לסדרה מהסוג הזה ויוצרים את האבחנה לעומת סדרות אחרות), לבין המשחק עצמו, שהוא דווקא אמין.
אני מסכים שיש בעייתיות מסויימת עם העלילה עצמה, חוסר מתן תשומת לב לפרטים כמו שגרייזס ציין, חוסר מובהקות מבחינת חשיבות המהות של חלק מהסצנות, אבל בסה"כ מדובר בסדרה טובה מאוד, מורכבת ומעניינת.

גיל 7 ביולי 2015

השיממון הוא כי אנשים לא באמת מדברים ככה במציאות. כל מילה שהתסריטים שמים להם בפה היא מחושבת וכאילו בכוונה רוצה להתפוצץ מאיזו משמעות נסתרת. זה קצת פלצנות. מתיו מקונוהוי הוא אולי היחיד שיכול לדבר ככה ונאמין לו כי הוא באמת שחקן ענק. לדעתי זה נובע מהפורמאט של הסדרה. בגלל שהיא בעצם רק מיני סדרה מנסים לדחוס כמה שיותר ולכל משפט יש חשיבות. אם זו הייתה סדרה ארוכה יותר או על פני כמה עונות אז אפשר היה לבנות דמויות אמינות יותר. אין פה גם שום הומור.

רוג'רס אהרון 7 ביולי 2015

ההרגשה היא באמת שהרצח משני פה.
כי העלילה האמיתית היא מי מנסה להשתלט לפרנק על העסקים.
מי רצח את העוזר שלו באותה צורה כמו קספר,ועובדה שהוא בוחר לטפל בזה לבד,אםילו ללא ולקורו שלא סומך עליו יותר.
אגב יש קשר בעיני לסרט שמצלמים בעיר,מסכות תפאורה וכו.כולל המסכה של הבחור שהצית את הרכב של אני וולקורו והועבדה שהמזכירה ששל קספר הופיעה לפתע בסט.
לדעתי המזכירה של קספר היא מפתח מרכזי בעלילה.

כוכבית 7 ביולי 2015

תחושת הפספוס היחידה שיש לי מהפרק נובעת מכך שאת הפס קול סיימו כבר בסצינה הראשונה…
ולא נראה שזה במקרה, הציטוט מטווין פיקס. אחרי שכבר שנים גדולי הבמאים (וטרנטינו בראשם) משתמשים בתרבות הפופולרית כאבן שואבת ביצירתיהם הקולנועיות, נראה שבלש אמיתי הולכת באותו הכיוון. שייקספיר כיכב בפרק הראשון. רק טבעי שדייויד לינץ יקבל גם הוא במה…

סימנטוב 7 ביולי 2015

דילמה, רוצה לחכות עד שיהיו מספיק פרקים לבינג' אבל אז אני מפספס את הבלוג כאן. טוב אז שתתחיל וכבר העונה וותעבור לכתוב על פ.צ. שלך (אוהב את הרכישות שלכם. ושואל אם הם לרוחב או שיש גם עומק (שואל אין לי מושג שואל…))

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

כרגע הרכישות מרגישות לי יותר רוחב. הרבה שחקנים טובים אבל אף שחקן גדול. כל עוד לא יגיע חלוץ ממש טוב, נמשיך לגרד את הצמרת במקרה הטוב

גלן 7 ביולי 2015

טווין פיקס עם בט מידלר בתוך הגוף של אלביס.
תמיד שנאתי את קליפורניה.

אורן השני 7 ביולי 2015

הבעיה שזה כן משחקי הכס, שהגיבור "מת" ואז קם לתחייה עם הסבר מפגר כלשהו. נו באמת.

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

ההסבר לא היה מדהים, אני מודה, אבל אני לא חושב שהיתה ציפיה שהוא באמת ימות. זה היה ברור שהוא ישאר בחיים, השאלה רק באיזה תירוץ ישתמשו. אני חשבתי שזה יהיה אפוד מגן. לדעתי, לכדורים המשטרתיים יש משמעות ולכן זה לא כזה הסבר מפגר

אורן השני 7 ביולי 2015

אתה רוצח מתוחכם עם תוכנית כלשהי ושוטר מגיע למקום שלך עם ראיות מסביב, אז אתה יורה בו בשאטגאן גומי של המשטרה ומשאיר אותו שם? מצטער אבל נראה לי מאוד מפגר. בסוף יגידו שהכל היה מתוכנן או משהו. חוץ מזה שה"זעזוע" בעצם זה שיורים בו בסוף הפרק השני היה שקוף ומאכזב שהלכו לשם כי היה ברור שהוא חי כמו שאמרת.

אורן השני 7 ביולי 2015

חוץ מזה שמטווח כזה הוא מת לא משנה מה התחמושת. אבל הרעיון כולו של "להרוג" דמות ראשית בסוף פרק 2, להשאיר אותנו ב"מתח" ואז להגיד "אה הוא בעצם חי איזו הפתעה!!" תוך כדי הסברים גרועים הוא פשוט רע.

בני תבורי 7 ביולי 2015

אני חושב שהקטע טור של אתמול זה פרק הפתיחה לעונה השלישית של בלש אמיתי

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

תכלס, יותר אכזרי ממה שעשו לבן קספר

Eyal 7 ביולי 2015

אחלה טור, תודה רבה. וינס ווהן באמת מרשים, אני עדיין מוצא את עצמי רואה את הדמויות שלו מציצות להבלחות אבל, אני משתדל ממש לנתק ופשוט להנות כי הוא נותן חתיחת תפקיד

ran 7 ביולי 2015

הקליף האנגר בפרק השני שמהווה כקטליזטור עבור ואלקרו להתחלה חדשה, חלש מדי.
ציפיתי למשהו אחר, מפתיע. ואני בהחלט מסכים שמותו בפרק השני היה לא סביר וזה מה שגרם לי לחזור ולצפות בסצנה שוב ושוב.
אבל עדיין הייתה בי הציפייה שהיוצרים יביאו משהו אחר.
קצת מפריע לי שמרבית דמויות המשנה שפזורות בסדרה משוחקות בבינוניות, סטראוטיפיות ויצא לכולנו לראות בסדרות אחרות מישהו עושה דמות דומה טוב יותר, וחלק מהסצנות נראות כפילרים.
לגבי קרב האגרופים של פרנק – רק להזכר בטוני סופרנו אחרי פציעתו בוחר ביריב הכי גדול בחדר כדי להזכיר לכולם שכוחו עדיין באגרופיו…

לדעתי, המפתח הוא דווקא הבוס של ואלקרו (הלבן לא השחור).

וסיכומי הפרקים שלך, דליקאטז, באמת.

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

תודה. רפרנס אחר לסופראנו שחשבתי עליו בהקשר של הפרק הזה, אולי המשפט האהוב עליי בסופראנוס זה "do you remember when is the lowest form of conversation". טוני גם הוא סולד מנוסטלגיה אבל גם מתגעגע לעבר

גיל 7 ביולי 2015

תשמע, אם הייתי רק קורא את מה שאתה כותב בלי לצפות בסדרה הייתי חושב שמדובר במינימום סדרה מצוינת אם לא סדרת מופת. הכתיבה שלך יותר טובה מכל מה שהם מראים. הבעייה שלי עם הסדרה הזו רק מחריפות את מה שכתבתי שבוע שעבר. הפסיכולוגיה בגרוש רק ממשיכה ואתה צודק שהם מתמקדים בעבר. זה מעייף ובעיקר לא אמין, בטח בסדרה כל כך קצרה שקשה לבנות דמויות. וזו הבעייה של הסדרה הזו לדעתי. יש יותר מדי דמויות וקשה לפתח אותן. הסדרה מפוזרת מדי ואני מרגיש שממש לא איכפת לי מאף אחת מהן ומה יקרה להן. אף אחת לא ממש מעוררת סימפטיה ועל הסדרה הזו יש רק יאוש בלי תקווה. בעונה שעברה לפחות העלילה הייתה מותחת (גם אם קלושה) והסדרה התקדמה. כאן יש רק יאוש ובשביל זה לא צריך טלביזיה. טלביזיה צריכה להיות המפלט מהיאוש הזה.

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

אתה מזכיר לי את הימנים האלו שקוראים הארץ רק כדי להתעצבן. אני חושב שהבנו כבר מזמן שאתה לא אוהב את העונה הזאת, אז למה אתה ממשיך לצפות בה? זה די ברור שאני חושב אחרת ממך, אני דווקא חושב שהדמות של ריי וגם של פרנק מאוד מעוררות אמפטיה ושאם אתה לא רוצה הטלוויזיה תבאס אותך אז בלש אמיתי היא בהחלט לא בשבילך. זה לא השתנה מהעונה הראשונה. הסדרה הזאת תמיד רצתה להגיד לנו משהו על החיים (בדרך כלל לא משהו טוב) והעלילה הבלשית היתה רק תירוץ. זה נכון לגבי מרבית סדרות המופת, דרך אגב. אם זה לא מעניין אותך, למה לראות? ולמה כל שבוע לספר לנו כמה זה רע? מבטיח לך, הבנו בפעם הראשונה

גיל 7 ביולי 2015

אני לא מתעצבן וכמו שאמרת אני עדיין צופה בה כי היא די מעניינת. אם היית יודע באיזה סדרות הרבה יותר נחותות אני צופה אז בכלל…

אני רק יוצא נגד המגמה שאם זה בHBO ובטח סדרת המשך (או איך שלא תקרא לזה) אז היא מינימום סדרת מצוינת אם לא מופת. איכשהוא נראה שאנשים בכוח מנסים להלביש איכות על סדרות מסוימות רק בגלל שהן חידתיות, כבדות או אנשים מדברים בנ בצורה פומפוזית. אני רק מנסה לאזן. אני חושב שהיא סבירה ביחס להרבה סדרות אחרות שמשודרות היום וכבר התחלתי לצפות בה אז לא אסיים?

ולמרות שביקרתי את הסדרה הראשונה אני חושב שהיא הייתה הרבה יותר טובה עם דמויות הרבה יותר מעניינות. אין לי בעייה עם סדרות שיש להן גם תובנות על החיים. כמו שאמרת הסדרות הטובות באמת עוסקות בזה. יש לי בעייה עם סדרות שמראש באו עם המסר הזה אבל העלילה והדמויות תפורים בגסות. אנשים שוכחים אבל בשביל סדרה טובה קודם כל צריך עלילה טובה ודמויות מעניינות שיוצרות אהדה גם אם הן רעות. טוני סופראנו היה כזה וכל שאר הדמויות בסדרה. כאן זה פשוט נראה לי מאולץ מדי.

ואני אפסיק עם הביקורות שלי כאן כדי לא להרוס לאחרים את החגיגה.

ירושלמי 7 ביולי 2015

לך תראה מאסטר שף.

גיל 7 ביולי 2015

זה ריאלטי, זה לא אותה קטגוריה.

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

אין לי בעיה עם ביקורת, יש לי בעיה עם ביקורת שחוזרת על עצמה ולא מחדשת כלום. בנוסף, לדעתי אתה מקובע מאוד. החלטת בהתחלה שמשהו הוא רע וזהו, כלום לא יעזור. זה מעייף בעיקר

גיל 7 ביולי 2015

באותה מידה אפשר לומר שכל אלו שמהללים חוזרים על עצמם. זה תמיד המשחק המעולה של הכוכב קולנוע שהחליט לעשות טלביזיה, הדיאלוגים השנונים, זה שיש לו פרצוף קודר והוא פילוסוף. יש כאן לא מעט טייפקאסטים צפויים. אולי אני קצת עייף מכל הסדרות הללו שאם אתה לא קורא פרשנות ברשת אז אתה מפספס משהו. כבר אי אפשר להנות מסדרה רק מהצפייה בה בלי הרעש מסביב.

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

את העונה הראשונה של בלש אמיתי ראיתי בלי לקרוא מילה עליה. היא כמעט עברה מפה לאוזן בהתחלה. גם את העונה הזאת, אני כותב את מה שאני כותב בלי לקרוא אף אחד (ואחר כך קורא פה ושם כדי לוודא שלא פספסתי כלום). לטעמי, העובדה שיש באז ברשת רק מוסיפה, לא גורעת. ואני מאוד משתדל שהדברים שאני כותב לא יחזרו על עצמם

גיל 7 ביולי 2015

לך אין לי תלונות כי כמו שאמרתי, אתה כותב יותר טובה מהסדרה עצמה. אבל התופעה הכללית היא שכתיבה וקריאה ברשת הן איזה ערך מוסף שבלעדיהן צפייה בלבד לא מספיקה.

MG2 3 באוגוסט 2015

אתה שופט את הסדרה על פי מחוייבותה לריאליזם (נניח כמו בסמויה או בסופראנוס) והסדרה סוריאליסטית, אז ברור שלא תהיה לטעמך.

יואב 7 ביולי 2015

עד עכשיו היא קצת מזכירה לי את דה קילינג(עונה1,2) מבחינת השחיתות שכנראה נעוצה עמוק בממשל וכל הפוליטיקה הנלווית.
בדבר אחד העונה הראשונה מנצחת בגדול-הפתיח ושיר הפתיחה הנפלא.

מומין 7 ביולי 2015

וינס ווהן באמת סבבה, אבל איך כולם פה מתעלמים מקולין פארל?? הוא נותן הופעה מדהימה, לדעתי, והדמות שלו היא המעניינת ביותר. הנה, תראו אותו פה עם וינס ווהן – הבן אדם אשכרה רוצח… :)

https://www.youtube.com/watch?v=LWS5bz2LGuE

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

אני חושב שמווהן אנשים מאוד מופתעים כי הם רגילים לראות אותו כדמות קומית מפגרת ולא כשחקן דרמטי מצוין. אבל גם פארל עושה עבודה גדולה ונותן דמות מפוצצת חסרונות שעדיין כיף להזדהות איתה. בהחלט אפשר לראות את פרנק כטוני סופראנו ואת ריי בתור מקנולטי – אנשים מאוד פגומים (מקנולטי מאבד את הילדים שלו כשהוא שולח אותם למעקב אחרי פושע, למשל) שאי אפשר שלא להזדהות איתם

ירוק 7 ביולי 2015

מסכים לגבי ווהן ופארל – אבל מה עם רייצ'ל מקאדאמס? אני לא יודע אם דעתי מוסחת בגלל שהיא כ"כ מדהימה (חיצונית) אבל לדעתי היא גם נותנת תפקיד מעולה.

ואריאל – יופי של פוסט. אל תקשיב לקולות שקוראים לך להתמקד בטור דה פראנס במקום, יש דרישה לתרבות כאן :)

גלן 7 ביולי 2015

בפרספקטיבה של חודשים- בטר קול סול זה הדבר האמיתי.
בפרספקטיבה של שנה פלוס ועם לא מעט מגרעות 'שובר שורות' נראת יותר ויותר כדבר האמיתי. רוח התקופה בצורה האינטיליגנטית ביותר.
בשבילי כמובן, רק בשבילי.
ויואב צודק, הבחירה בשיר של לאונרד כהן לא עושה את זה. שוב בשבילי…

אריאל גרייזס 7 ביולי 2015

לא יודע, ממש לא נפלתי מבטר קול סול. היו מביאים לך את זה לבד בלי שובר שורות, לא היית מסתכל על זה פעמיים. לא ברור בכלל לאן הם רוצים להגיע. זאת לא סדרה שעומדת בפני עצמה, לטעמי.
לגבי שובר שורות – לטעמי סדרה טיפה אוברייטד. לא עומדת באותה שורה עם הגדולות באמת, לדעתי. העונה הראשונה של בלש אמיתי טובה ממנה. אומרת הרבה יותר על החיים. אבל אתה יודע, על טעם ועל ריח

ירוק 7 ביולי 2015

באמת, אריאל? על טעם ועל ריח כמובן, אבל ממש לא מסכים..
ברייקינג בד היתה בנוסף להיותה עמוקה וכו', גם מותחת מאד ומרגשת. הרבה יותר מהעונה הקודמת של בלש אמיתי אבל קשה להשוות האמת, זה לא אותו סוג של סדרה.
גם עם כל הכבוד למקונהי (ויש), תצוגות המשחק שנתנו שם (בראשות קרנסטון כמובן) היתה ברמה אחת מעל. הדמות הכי מדהימה בטלויזיה מאז טוני/גנלדופיני.

גלן 7 ביולי 2015

בלש אמיתי או הבלש המזמר?

סימנטוב 8 ביולי 2015

אוי דניס פוטר (זצ"ל) הגאון געגועי לבלש המזמר, שפתון על צווארך, לזרוס הקר…

גלן 7 ביולי 2015

אריאל, לא הייתי נשאר לראות את העונה הזאת של בלש בלי הבאז שקשור לעונה הקודמת. זה איטי עלילתי ולא מתחבר עוד לכלום אבל הציפיה ברורה, שכן יקרה הקסם כמו בעונה הראשונה.
בטר קול סול הוא בודאי פריקוול וסיקוול.ביי פאר טוב מהעונה הראשונה של שובר שורות. מה לעשות, אני מאלו שחושבים שפאצינו וקאזלה ודה נירו (ולי שטראסברג הפטיש) עשו עבודה יותר טובה מפאצינו ובראנדו וגיימס קאן.

אריאל גרייזס 8 ביולי 2015

זה בדיוק העניין – שהעונה הראשונה של שוברים שורות היתה בינונית ואני מכיר מעט מאוד אנשים שהתחברו לסמויה ישר על ההתחלה. אז גם לעונה הזאת של בלש אמיתי יש התחלה חלשה יחסית, בעיקר בהשוואה לעונה הקודמת. לא נורא.

אריק 8 ביולי 2015

בשבילי בטר קול סול ברמת תסריט משחק צילום ועריכת פסקול שהקשקוש הבלשי יכול רק לחלום עליה.

עירן 9 ביולי 2015

+1111

אריק 8 ביולי 2015

גרייזס. בגלל זה ברייקניג בד תזכר עוד שנים ברשימה של הסופרנוס ובלש במקרה הטוב תוזכר כעוד סדרה כמו שרלוק.
אגב, גם מודרן פמילי טובה מלואי,
וללנה מקנטונה.

edgecator 8 ביולי 2015

בלש אמיתי מגרדת את שרלוק, אולי, בחלומותיה (המסויטים, יש להניח). אם כי העונה השלישית בהחלט הייתה פחות מוצלחת.
מודרן פמילי קפצה את הכריש אבל בשיאה הייתה מבריקה.

אריאל גרייזס 8 ביולי 2015

שרלוק אדירה, באמת. אבל היא לא אומרת לנו כלום על החיים. אין לה ערך מוסף. כדי להיות סדרת מופת, אתה חייב את האלמנט הזה לטעמי

גיל 8 ביולי 2015

אריאל, מה היא צריכה לומר לך על החיים שאתה כבר לא יודע בעצמך? למה אי אפשר לשבת ולהנות מטלביזיה או סרט בלי לחשוב עליהם כל היום?

אריק 8 ביולי 2015

הכינוי מבריקה ניתן בימים אלו קצת בקלות, וזה בסדר.
(לטעמי) סדרת נוסחה יעילה וחמודה. כמו הבלש הזה .יותר נח לי להגדיר את לואי כמבריקה (ואת קנטונה).

אריאל גרייזס 9 ביולי 2015

לא רואה שום דרך בעולם להגדיר את משפחה מודרנית כמבריקה. משעשעת לפרקים, כן. מבריקה? אין בה שום דבר מבריק.
לואי זה משהו אחר לגמרי. מצד שני, לואי זאת דוגמא לסדרה שבכלל טיפסה שלוש פעמים לתוך התחת של עצמה, כמו שתיאר פה המגיב מתחתיי. העונה הקודמת היתה לא מצחיקה בעליל – עדיין מבריקה להחריד לפרקים – אבל זאת סדרה ליודעי חן בלבד. אני באמת מתקשה להגדיר אותה. לא היו דברים כמוה.

edgecator 10 ביולי 2015

בכל האמור לקומדיות, אין שום קו ישיר בין ניסיון ליצוק עומק ומשמעות לבין המידה שבה הסדרה "מבריקה", "גאונית" או כל דבר אחר. למשל, חברים בעיניי היא יצירת מופת קומית, בעוד שסיינפלד היא אחת מהנפיחות המיותרות ביותר בתולדות התרבות הפופולרית, ולכל הפחות לא מצחיקה בעליל (לרוב). ובהחלט ברור לי שאני במיעוט.

edgecator 8 ביולי 2015

אריק, אני יכול רק לקוות שתאמין לי כשאומר שמעטים הם האנשים שמפזרים כינויים כאלו בקלות פחותה ממני. הסטנדרטים שלי גבוהים מדי for my own good. לואי אכן מבריקה ובהחלט משמעותית יותר לאורך זמן, מדובר ביצירה ייחודית בשלמותה, אם כי גם היא כמובן לא חפה מפגמים. ובכל מקרה זה לא סותר, מדובר בסדרות שונות לחלוטין שפועלות בכיוונים כמעט מנוגדים.
על קנטונה אנחנו כמובן לא חלוקים.

edgecator 8 ביולי 2015

ואריאל – בגדול אני מסכים, אבל כמובן שזה עניין סובייקטיבי. אני לא לקחתי מבלש אמיתי דבר מלבד הצילום הנהדר והאווירה הניאו-נוארית המרעננת (רוב הסדרות שמכוונות לזה די נכשלות במטרתן, ייאמר לזכותה). באשר לכל השאר, ובכן מבחינתי היא טיפסה כל כך עמוק לתוך התחת של עצמה, כך שלא רק שלא הצלחתי להבין מה היא רוצה ממני, אני גם לא בטוח שהיא הצליחה להבין מה היא רוצה מעצמה.

edgecator 8 ביולי 2015

וכמובן שכל השאר = תוכן הסדרה הממשי. לא דבר שולי בכלל.

גיל 7 ביולי 2015

גלן, מסכים לחלוטין ולא רק בגלל שאני מכיר את המקום. שובר שורות לדעתי בשורה אחת עם הסופראנוס. גם בה וגם בבטר קול סול רואים את התהליך שעוברים אנשים ולא בפלאשבקים מאוסים לרוב. ויש גם עלילה מרכזית חשובה ודמויות מרתקות (יותר בשובר שורות כמובן). הן סדרות מורכבות אבל שלא צריך לחפש בהן רמזים שאין או צריך דוקטורט בלימודי קולנוע כדי להנות מהן.

ירושלמי 7 ביולי 2015

שובר שורות אמנם מותחת, אבל בעיקר מעיקה וחוזרת על עצמה בלופ אינסופי.

גיל 7 ביולי 2015

מה בדיוק חוזר על עצמו? שום דבר לא חוזר על עצמו אלא יש התפתחות עלילתית די לינארית כל העונות.

Ljos 7 ביולי 2015

התפתחות עלילתית קבועה אצל ג'סי – פרק אחד שונא את וולטר, לא מוכן לעבוד איתו, אבל מסכים בכל זאת בסופו של דבר. בפרק שבא אחריו הוא מוכן להקשיב לכל מה שוולטר אומר לו ועושה בלי שאלות ומעריץ אותו עד שמשהו מתפוצץ או שלא בפנים שלו, ואז הוא שוב שונא את וולטר. וחוזר חלילה. וכשהוא לא אחד מן השניים, הוא יושב בחדר סגור ולא יודע מה לעשות.
התפתחות עלילתית קבועה אצל וולטר ג'וניור – פרק אחד מעריץ את אבא שלו. פרק שני שונא אותו ודורש לשנות שם או משהו בסגנון. פרק שלישי מן שילוב מוזר ולא ברור של הערצה ושנאה. וחוזר חלילה.
בנוסף, לסדרה יש נטייה מעיקה לחזור שוב ושוב לאותו רגע שעלול להיות מותח, למתוח אותו כמו מסטיק עד שאי אפשר יותר (ולפעמים אפילו יותר מזה), ואז לחזור בהם ולהעמיד פנים ששום דבר לא קרה.
למען ההגינות, אגיד שראיתי רק שתי עונות פלוס פרקים בודדים של שובר שורות. הסדרה הזו הייתה מעצבנת, מעיקה ובעיקר מייגעת מדי לצפייה.

גלן 7 ביולי 2015

הצפייה לקונזנסוס היא חסרת תקנה.

Ljos 7 ביולי 2015

עם זה אני מסכים.

גיל 7 ביולי 2015

אה, קצת מוזר לשפוט סדרה רק על סמך שתי עונות. היא אכן התקדמה יחסית לאט אבל זה מה שיפה בא. השינויים הם קטנים ומה שאתה מתאר אצל ג'סי זה מאוד הגיוני כשחושבים שהוא עבריין רקק שלאט לאט הופך לעבריין הרבה יותר רציני. היחסים ביניהם מאוד מורכבים כמו של אבא ובן והוא חש כלפיו הערצה מהולה בפחד ממה שהוא מוביל אליו.

וולטר ג'וניור באמת דמות מעצבנת אבל די שולית בסך הכל.

דווקא הסדרה הזו הייתה לי הכי כייפית לצפייה בעשור האחרון. דברים אולי זזו לאט זה נכון, אבל ככה זה בחיים. מצד שני הדמויות התפתחו ויש עלילה מרכזית אחת עם מעט מאוד עלילות משנה שמסבכות את הדברים. אבל העונות הגדולות באו מאוחר יותר עם הצגתו של גאס ומה שקורה איתו. לדעתי זו הסדרה עם הכי הרבה פרקי מופת שיש והעונה האחרונה כל פרק הוא כמעט כזה מה שנדיר בסדרות.

ניק 7 ביולי 2015

העונה האחרונה של ברייקינג בד היא אחת המותחות והטובות אי פעם לדעתי… אבל בראייה כוללת הסדרה הזאת מעולה, אבל אם הרבה חלקים מתים, בעיקר באמצע, שלטעמי מורידים לה מהציון הסופי ולא מקרב אותה לגדולות באמת.
בטר קול סול, זאת סדרה קצת בעייתית, מצד אחד יש בה הרבה קטעים קומיים שלא נובעים ממצבים קומיים קלאסיים אלא מהחיים ומהמשחק המצויין של סול שזה מאוד יפה וכיף לראות אבל מצד שני גם בה יש יותר מדי קטעים משעממים שלא מתקדמים לשום מקום. כמו שרשמו פה, כנראה שאם זאת לא הייתה סדרת בת של שובר זה לא היה מצליח יותר מדי.

גיל 8 ביולי 2015

קשה היום לשפוט סדרות רק על פי מה שהן כפי שאתה יכול לראות שקורה פה עם בלש אמיתי. וודאי שלא הייתה מצליחה בלי שוברים שורות ברקע אבל למי שראה שוברים שורות היא מרתקת. הפרק שהיה על מייק הוא מופתי ונותן מימד חדש לאישיות שלו בשוברים שורות שלא ידענו. היא נהנית מהמתח הזה של הידיעה מה יקרה בעתיד עם חלק מהדמויות אבל הפער שקיים בין מה שהן היום לעתיד.

ניק 8 ביולי 2015

נכון, בגלל שיש לה את הבסיס של שובר יש לה את העיניין שלה, כי אנחנו יודעים איך זה נגמר אבל לא איך זה התחיל. ויש גם את המתח הזה של מתי נפגוש דמויות מהסדרה המקורית (נניח ההופעה של טוקו בהתחלה הייתה מעולה לטעמי).
אבל בלי הבסיס הזה הסדרה הזאת לא הייתה מצליחה להחזיק ריטיינג טוב, כי יש בה יותר מדי קטעים מתים שלא מתקדמים לשום מקום לטעמי.
וכן הפרק על מייק באמת היה אדיר.

אריאל גרייזס 8 ביולי 2015

הפרק על מייק היה אדיר ומייק באופן כללי החזיק את הסדרה הזאת, פשוט כי הוא דמות אדירה. לטעמי הוא גם החזיק לא מעט מהעונות האחרונות של שובר שורות. המוות שלו בשובר שורות שבר אותי לא פחות מכריס בסופראנוס. אבל דווקא סול, שחשבנו שיוכל להחזיק סדרה על הכתפיים שלו לא מצליח לעשות את זה

ארז (דא יונג) 9 ביולי 2015

אחלה סיכום. חבל שלא יצא לי לראות את הפרק כבר ביום שני כדי להצטרף לדיון מוקדם יותר.

לא הייתי מהמר כ"כ מהמר על כך שאלמנט האור/חושך לא יופיע בעונה הזו ולו רק בגלל שהמועדון בו מתרחש הגנגסטר שואו-דאון (וועידת הגייז החתיכים) נקרא "אור אינסופי" או משהו בסגנון.

לא אהבתי את הפרק האמת, כי הוא היה נוסחתי קצת (בכ"כ הרבה סדרות בשלב זה של העונה הרוצח פתאום מופיע ליד השוטרים ש"כמעט" מצליחים לתפוס אותו – ולמה בכלל הוא רודף אחרי השוטרים ואחר כך מופתע וצריך לברוח כשהם מגלים אותו? ) אבל סצינת הפתיחה הייתה מעולה.

וינס ווהן לא יתן הופעה ברמה של מת'יו מקונהיי, אבל עד עכשיו הוא בהחלט מוכיח את עצמו כבחירה ראויה.

Comments closed