דברים שהטור לימד אותי

הטור דה פראנס יכול ללמד דבר אחד או שניים את אוהד הספורט שרגיל להיות מקובע על ניצחון והפסד

קשה להגיד שתחרויות אופניים זה משהו שקל להתחבר אליו. בטורים הגדולים, שמקבלים את מירב תשומת הלב, מדובר ב-21 יום שבהם במשך שלוש-ארבע שעות רואים אנשים, ובכן, רוכבים. יש יגידו שבייסבול ייראה מלא אירועים ליד יום טיפוסי של רכיבת אופניים. במקרה הטוב, יש לך ניסיונות בריחה וקרב עד לקו הסיום, במקרה הסטנדרטי, ובכן שוב, נראה אנשים רוכבים במשך ארבע שעות עם איזה מיאוץ קצר בסיום.

אבל עם השנים, כמו שקרה לי עם הרבה סוגי ספורט, למדתי לאהוב גם את זה. זה התחיל מחמי ז"ל, שכצרפתי לשעבר היה עוקב בדבקות אחר מסעות הטור, לא בגלל שהוא אהב אופניים במיוחד – הוא פשוט נהנה לראות את הנופים של ילדותו ולהזכר בצרפת בנוסטלגיה (צרפתים ורחובותים הם שני סוגי אנשים שבטוחים שהמקום שבו הם גדלו הוא הכי טוב בעולם) ולאט לאט התמכרתי. בניגוד לסוגי ספורט אחרים, אני לא מחשיב את עצמי למומחה בכלל, אין יום של טור שאני לא מציק למגיב רד סוקס בשאלה מטופשת זו או אחרת. אני מכיר את הרוכבים המובילים וצופה בשלושת הגראנד טורס בחדווה אבל חוץ מהם קשה להגיד שאני יודע מי לקח את הדופינה ב-2008 (העובדה שאני יודע על קיומו של הדופינה היא מפתיעה כשלעצמה).

יש הרבה סיבות שבגללן התאהבתי במרוצי אופניים בכלל ובטורים הגדולים בפרט.

יש כמובן את הקלישאה על העבודה הקבוצתית וביטול האגו של ה"פועלים", אלו שכל המטרה שלהם היא לעזור לרוכב המוביל בקבוצה שלהם לנצח. רק מה, מדובר בקלישאה שנכונה במאה אחוז. כל מי שצפה בטור שהסתיים אתמול ראה עבודה קבוצתית עצומה, פשוט עצומה, של קבוצת סקאיי שכל אחד מהרוכבים בה שם לעצמו מטרה אחת בלבד – להשיג בשביל כריס פרום את החולצה הצהובה. אז כן, מי שעוקב אפילו קצת בטוח מכיר את השם של ריצ'י פורט האדיר שכבר עזר לפרום להשיג את החולצה הצהובה לפני שנתיים, אבל מעטים יכירו את השם של גראנט תומאס ובטח ווטר פולס שאפשר להגיד די בודאות שבלעדיהם פרום לא היה זוכה במירוץ.

2015 Tour de France, stage 4: Froome protected

כאוהדי ספורט, אנחנו רגילים להסתכל על שתי אופציות – ניצחון או הפסד. יש לנו תמיד את הדיכוטמיה הזאת – או שניצחת או שלא. והנה, יש לנו בטור כמה עשרות רוכבים שאין להם שום מטרה לנצח ועדיין – הם המנצחים הגדולים, אפילו אם לא זוכרים את השם שלהם. יש פה לקח לא קטן לדעתי.

*

וזה מביא אותי לדבר השני שאני נורא אוהב בטורים האלו.

בכל ליגת ספורט כמעט שאנחנו עוקבים אחריה יש תמיד מנצח אחד. במקרה החריג, מחלקים עוד גביע או גביע ליגה. ועדיין, יש בדיוק אלופה אחת.

זה לא המצב בטורים האלו.

בהתחלה, כל החלוקה של חולצות נוספות – הירוקה, המנוקדת וכו' – נראתה לי מטופשת למדי. מין פרס ניחומים לאלו שלא מספיק טובים להתחרות על החולצה הצהובה. יותר מזה, החגיגות בכל ניצחון של קטע נראו לי מוגזמות למדי. יופי, אתה מפגר בשעתיים אחרי מוביל הטור אבל לקחת קטע – מה החגיגה הגדולה? במידה מסוימת זה הזכיר לי קצת את אוהדי הפועל חוגגים את אליפות המקום השני לפני כמה שנים.

ובכן, לפעמים הכל עניין של הרגלים.

אחרי שאתה צופה בטור מספיק זמן אתה לומד להבין. אתה לומד להבין שגם להיות "רק" מאיץ גדול כמו פיטר סאגן או אנדרה גרייפל זה הצלחה עצומה וגם אם השניים האלו בחיים לא יתחרו על החולצה הצהובה, זה לא אומר שמגיע להם פחות כבוד. למעשה, הזכיה הרביעית ברציפות של סגאן בחולצה הירוקה היא מרשימה לא פחות מהזכיה השניה של פרום בטור גם אם השם שלו לא ידוע בקהל הרחב כמו זה של הבריטי.

גם הזכיה בקטע בודד, שנראית קצת כמו חגיגה מוגזמת – רק תחשבו אם בסוף כל מחזור פריימרליג היינו נותנים פרס לקבוצה המצטיינת ששמה הכי הרבה גולים, ומעלים אותם על הפודיום – היא חגיגה אמיתית של האינדבידואל. קודם כל, בהרבה מקרים מדובר ברוכבים שהצליחו לשרוד קטע קשה אחרי קטע קשה רק כדי להלחם על התהילה הרגעית של ניצחון בודד, שלושה שבועות לתוך הטור. תחשבו על וינצ'נזו ניבאלי, זוכה הטור שנה שעברה, שהשנה חווה טור מאכזב להחריד ולא הצליח להוות תחרות לשלישיית החוד בכל שלב – ועדיין דבק במירוץ ולא פרש ממנו, רק כדי לנצח את הקטע הקשה בטור, יומיים לפני הסיום ולהוכיח שכוחו עדיין במותניו.

אני חושב שלנו כצופי ספורט שנורא מהירים על התיוג של "ווינר" ו"לוזר" לכל מי שסיים שני יש פה לקח לא קטן. אנחנו רואים נניח את לברון ג'יימס מצליח להעפיל עד גמר ה-NBA ועדיין קוטלים אותו כי הוא לא הצליח לקחת את האליפות. קארל מאלון וההפסדים שלו בגמר. רוג'ר פדרר והכשלונות שלו בשנים האחרונות מול נדאל ובכלל. התרבות, המאוד אמריקאית הזאת, של The winner takes it all, די השתלטה על צורת המחשבה שלנו. הפטריוטס ניצחו 18 משחקים והפסידו אחד בסוף – לוזרים. פייטון מאנינג נותן מספרים אדירים בעונה הרגילה אבל נכשל בפלייאוף? לוזר!

לפעמים, ואני יודע שזה יבוא לחלק מהאנשים כהפתעה, יש יותר ממנצח אחד. היכולת של רוכב להתעלות על הכל ולרכב לבד במשך 50-60 ק"מ כדי לזכות בקטע היא משהו שצריך להעריך ולהריע לו, אפילו אם אותו רוכב לא רלוונטי לאורך מרבית התחרות.

למעשה, הטור דה פראנס "מחלק" פרס לרוכב האחרון, שמקבל את הכינוי "הפנס האדום" – ולא מדובר בתואר לגנאי. מדובר ברוכב שלמרות הקשיים הצליח להחזיק מעמד ולא לפרוש מהמירוץ (ועדיין לעמוד בזמנים הנדרשים לסיום כל קטע) – התואר הזה הפך לכזה שרוכבים כמעט מתחרים על מנת להשיג אותו, מה שמבטיח להם סוג של תהילה, שהרוכב הלפני אחרון בחיים לא יקבל.

*

כמה מילים לסיכום הטור שלי.

מבחינתי, שלא עוקב צמוד אחרי מרוצי האופניים בעולם, זה היה טור אדיר מצד אחד ומאכזב מצד שני.

הוא היה אדיר כי בניגוד לשנה שעברה הטור לא היה גמור עד הרגע האחרון ולמעשה כל אחת מהחולצות הוכרעה סופית רק ביום האחרון (אם לא סופרים את הקטע האחרון בפריז, שהוא לפרוטוקול בלבד), אם כי החולצה הירוקה באמת הוכרעה עוד קודם. הוא היה אדיר כי ראינו כמה וכמה רכיבות אדירות. ראינו את כריס פרום, אולי הרוכב הגדול הגמלוני בהיסטוריה, עם הראש התקוע ברצפה, עם זרועותיו ורגליו הארוכות מתנופפות לכל כיוון, נותן פוש ועוד פוש כדי לקחת את קטע ההרים הראשון בפירנאים ומאותו רגע לא נשבר, אפילו בקטע של האלפ דואז, אז קווינטנה ברח לו וראית שכבר אין לו כלום ברגליים, הוא המשיך להלחם (גם ובעיקר בזכות ריצ'י פורט שפשוט משך אותו בכח למעלה) והראה שוב את היכולת של הרוח להתגבר על החומר.

הוא היה אדיר בגלל אנדרה גרייפל המאיץ העצום ופיטר סגאן שהולך ובונה את המוניטין שלו כאחד המאיצים הגדולים בהיסטוריה. הוא היה נהדר בגלל חואקין רודריגז והדברים שהוא עושה בעליות הקשות, בגלל פינו שלקח את האלפ דואז למרות שמאחוריו דהר אחד מרוכבי ההרים הכי גדולים שיש, ובזכות כל כך הרבה קטעים נהדרים שהסתיימו במיאוץ אדיר.

והוא היה גם טיפה מאכזב. למרות שהשנה לא ראינו את כמות הפציעות האדירה של שנה שעברה (אם כי, כרגיל, ראינו לא מעט פרישות בגללן – קנצ'לרה בהתחלה ואחר כך גם טי ג'יי ואן גארדן) הציפיה לקרב של ארבעת הגדולים על החולצה הצהובה לא ממש התממש, כשאלברטו קונטאדור שילם בענק על הזכיה שלו בג'ירו ולא היווה תחרות בשום שלב לרכיבת ההרים של פרום את קווינטנה, וגם ניבאלי איכזב והמשיך את השנה החלשה שלו, למרות שהצליח קצת לפצות על זה בקטע הלפני אחרון אז ניצח אותו וגם לקח את המקום הרביעי המכובד – אם כי עדיין פחות מהמצופה ממנו.

גם ברמה האישית היתה לי טיפה אכזבה, כשניירו קווינטנה, הפייבוריט האישי שלי הצליח לסיים "רק" שני. קווינטנה הוא בעיניי התגלמות החלום. רוכב קטן (תראו את התמונה שלו ליד פרום העצום), לא יפה במיוחד, מגיע מקולומביה והוא פשוט רוכב הרים אדיר. השנה הטור היה תפור בול למידות שלו עם קטעי עליות לאורך כמעט שבועיים רצופים ועם קטע נגד השעון (החלק החלש שלו) קצר ויחסית לא משמעותי בזכות הרבה פניות. ועדיין, גם בזכות טעות אחת בתחילת הטור, אז בגלל הרוחות פרום הצליח להשתלב בדבוקה המובילה ולסיים יותר מדקה וחצי לפני הדבוקה שבה היה קווינטנה יחד עם קונטאדור ואחרים, קווינטנה לא הצליח לממש את היתרון שלו בהרים. בכלל, למרות הרכיבה האדירה שהוא נתן בקטע של האלפ דו-אז, אי אפשר שלא לתהות מה היה קורה אם הוא ו-וולורדה לא היו מאיטים את הקצב אחרי הירידה מהעליה הראשונה ומאפשרים לחברי הקבוצה של פרום להשיג אותם, מה שבסופו של דבר איפשר לו להחזיק מעמד בעליה האחרונה.

מתבקש לחשוב שקווינטנה, שכבר לקח גראנד טור אחד (את הג'ירו באיטליה לפני שנה), יוכל להמשיך להתחרות על החולצה הצהובה בשנים הקרובות – בכל זאת, הוא בקושי בן 25 – אבל לך תדע אם הוא לא פספס את הזדמנות הזהב האמיתית שלו בטור הזה.

בכל מקרה, לא יודע מה איתכם, אבל לי היו שלושה שבועות של תענוג, שהעבירו לי מצוין את הזמן של הפגרה. אני בטוח שהילדים שלי ישמחו לקבל את הטלוויזיה חזרה בשעות אחר הצהריים ואני אשמח לקבל את הפריימרליג שלי בחזרה, אם אפשר.

Team Sky rider Froome of Britain, the race leader's yellow jersey shakes the hand of second place Movistar rider Quintana of Colombia on the podium after the final 21st stage of the Tour de France cycling race

 

תראו מה זה, טור מלא על הטור בלי מילת ה"ס".

לשכוח מהעתיד - לטובת ההווה
ליגת שוקי ההון - שמרנות היא מתכון להרפתקנות

93 Comments

פאקו 27 ביולי 2015

מסכים מאד עם ההבחנה שלך לגבי ההבדל בין המסר מטורים לבין זה הנובע מהספורט האמריקאי. בהחלט השוואה במקום.
כמה הערות:
– לא כל כך מסכים לכך שהמאבקים על החולצות הוכרעו ברגעים האחרונים. פרום (וקבוצתו) פחות או יותר סגרו את הטור בקטע הראשון של הפירנאים. מאותו רגע זה היה רק עניין של השמירה על היתרון. סאגאן גם הגדיל את הפער על החולצה הירוקה במהלך הטור ככל שהטור התקדם, כפי שגם היה צפוי, היות והוא היחיד מבין המאיצים (למרות שהוא לא מאיץ טהור) שיכול להחזיק בקטעי הטיפוס, ולגבי החולצה הלבנה – לא הייתה שאלה בכלל שהיא תלך לקינטאנה. החולצה היחידה שלא הייתה סגורה היא חולצת הנקודות שהלכה ברגע האחרון גם לפרום.
– בהקשר לפרסים המחולקים לרוכבים, פרס אחד שלא הזכרת ומחולק גם הוא ברמה היומית ובסוף המירוץ הוא "פרס הקרביות", המוענק לרוכב שהראה דבקות במטרה לאורך הקטע או הטור. מתכתב בהחלט עם הרעיון של הפוסט שלך.
– אתה כנראה אוהב את השם ריצ'י, כי הדבקת אותו גם ל(כריס) פרום וגם ל(חואקין) רודריגז…

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

לגבי סגאן אני מסכים איתך, לגבי הצהובה פחות. אני חושב שטיפה יותר אגרסיביות מצד מוביסטאר היתה מאפשרת להם ממש לאיים על פרום. במיוחד אמור בקטע האחרון, שם כמו שכתבתי, קינטנה ווולרדה עשו התקפה משולבת אדירה בעליה לצלב הברזל והצליחו לבודד את פרום מהקבוצה שלו ומשום מה אחרי הירידה הם האטו את הקצב ואיפשרו להם לחזור. אני מסכים שבעליה לאלפ דואז זה כבר היה כנראה אבוד. אני גם חושב שיום קודם, שהיה היום הקשה ביותר, הם יכלו להיות טיפה אגרסיביים יותר.
לגבי פרס הקרביות – אתה צודק, אם כי זה פרס שבאמת פחות נחשב.
תודה על ההערות, תיקנתי.

עידו ג. 27 ביולי 2015

אני דווקא חושב שמוביסטאר עשו עבודה נהדרת באלפים. לגבי היום האחרון הם לא ממש הצליחו לייצר פער גדול בעלייה הראשונה ובהתחשב בכך שזה היה קטע קצר קשה לי לראות איך הם היו מונעים את החזרה של הדומסטיקים של פרום לתמונה עד תחילת האלפ דואז. שם הם התקיפו מוקדם מה שבהחלט הכריח את פרום וסקיי לעבוד חזק על הקטנת נזקים. המקום שבו הם היו יכולים אולי לעשות יותר היה יום קודם. אם קינטנה היה תוקף 3 קילומר קודם המצב היה יכול להיות שונה.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

הם סך הכל עשו עבודה יפה, גם הטקטיקה של לשלוח את וולורדה קדימה ואז שקינטנה יגשר אליו, פלוס עוד רוכב שרץ קדימה ואחר כך קינטנה יכל להסתמך עליו, עבדה יפה. מה שכן, אני חושב שגם אם העוזרים של פרום היו מצליחים לחזור אליו אחרי הירידה, אם מוביסטאר היו לוחצים, אותם עוזרים היו עייפים ויכולים פחות לעזור לפרום בעליה. או לפחות היינו רואים פחות מהם – פרום התחיל את האלפ דואז עם איזה חמישה חבר'ה.
וכן, אני מסכים שיום קודם מוביסטאר לא היו אגרסיביים מספיק, גם אני כתבתי את זה

משה 27 ביולי 2015

א. כמי שגר ברחובות כמה שנים, אני חושב שההבחנה שלך נכונה לגבי אנשים מרמת השרון (סליחה, רמת שרון ), לא כל כך לרחובותים.
ב. איך מתבצעת החלוקה של העוזרים בקבוצה שיש לה 2 רוכבים מועמדים ?
ג. פרום נראה לי גמד ליד שתי הבחורות שהוא מנשק כל ערב כשהוא מקבל את החולצה הצהובה. הוא קטן או שהן ענקיות ?

משה 27 ביולי 2015

בדקתי, הוא 1.85. כנראה שהם מחפשים בחורות ענקיות.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

דבר עם כאלו שנולדו ברחובות, הם בטוחים שמדובר בעיר הטובה בעולם (אני יודע, אני נשוי לאחת).
לגבי החלוקה – מעט מאוד פעמים יש לך קבוצות שיש לך שני מועמדים עם אותו סיכוי. גם אם יש כאלו, בדרך כלל מראש יחליטו במי תומכים. אם זה שהיה שני מתעלה על הראשון, אז הם ישנו את התמיכה שלהם. דוגמא טובה לזה היא מוביסטאר, שבה רוכבים גם קוינטנה וגם וולורדה, שניהם מועמדים רציניים. בשנים קודמות, ולורדה היה המוביל בקבוצה אבל השנה קינטנה היה המוביל. בימים האחרונים אפילו ראינו את ולורדה – לא בדיוק השחקן הכי קבוצתי בהיסטוריה – תומך בקינטאנה. אבל, כמובן, דברים מהסוג הזה מסוגלים לגרום לחיכוכים בתוך הקבוצה.

פאקו 27 ביולי 2015

וזכור במיוחד הטור מלפני שלוש שנים בו וויגינס הוביל את סקיי ופרום היה אמור להיות העוזר הראשי שלו למרות שפרום היה מטפס הרבה יותר טוב. הסיבה לכך הייתה שוויגינס היה מרוכבי הנג"ש הטובים בעולם (גם לפרום לא היה חסר), והטור ההוא היה מאד מאופיין נג"ש (שלושה קטעים, שניים מהם ארוכים). זה הגיע לכך שבעלייה לאותו צלב הברזל, פרום סחב את וויגינס בעליות, ובאיזשהו שלב ברח והשאיר אותו לבד לאיזה דקה. בסקיי תירצו את זה בקצר רגעי בתקשורת, אבל היה ברור שזה היה רק חלק מהניצוצות שעפו בין השניים באותו הטור. פרום ניצח את הקטע, וויגינס את הטור (כשפרום שני), והשניים יותר לא רכבו ביחד במסגרת טור…

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

מה שגרם לי לתהות לגבי העזיבה של פורט את סקיי – הוא חולם על ללכת בעצמו על זה ותקוע מאחורי פרום או שזה משהו אחר?

פאקו 27 ביולי 2015

לא ברור. מצד אחד הוא ופרום חברי נפש ופורט הוא הדומסטיק הקלאסי שנותן את הנשמה עבור המוביל. מצד שני פורט הוא רוכב מצויין בזכות עצמו, ולקח גם כמה תחרויות נחשבות כמו פריז-ניס בעונה שעברה. כנראה מדובר בתחושת מיצוי אחרי שסחב את הזוכים בטור בשלוש מתוך ארבע שנים האחרונות.

amih77 27 ביולי 2015

לפורט יש אספירציות gc

רן הנרגן 27 ביולי 2015

להערכתי פורט יקבל יותר כסף בחוזה החדש משיכול היה לקבל בסקי

יוני 28 ביולי 2015

אפשר הסבר על המשמעות של רוכב נג"ש טוב לעומת מטפס או ספרינטר?
ההבדל בין ספירנטרים למטפסים די מובן מאליו, אבל מה התכונות הנדרשות מרוכב כדי להיות רוכב נג"ש טוב לעומת מטפס טוב?

פאקו 28 ביולי 2015

קודם כל קטעי נג"ש נבדלים משאר הקטעים בשני מאפיינים עיקריים:
– הם קצרים משמעותית משאר הקטעים. קטע נג"ש אופייני הוא של כ-30 עד 50 ק"מ, בעוד ששאר הקטעים (טיפוס וספרינט) הם בסביבות ה-200 ק"מ (פחות או יותר, תלוי בקושי הקטע). ז"א שאם קטע נג"ש הזמן המקסימלי לרכיבה הוא כשעה, בקטעים אחרים מדובר בכחמש שעות.
– הרכיבה כאן היא לבד, בלי עזרת קבוצה (למעט קטעי נג"ש קבוצתי שמהם נתעלם כרגע).

ז"א שרוכב נג"ש טוב נדרש מצד אחד לסיבולת פחות גבוהה, מצד שני הוא נדרש ליכולת אישית גבוהה להפיק מהירות מקסימלית לאורך זמן. בד"כ מדובר גם במהירות קבועה, בניגוד למטפסים שמתמחים בשינויי קצב בד"כ. ספרינטרים, לעומת זאת, נדרשים להפיק מהירות שיא למשך זמן קצר מאד (הכמה מאות מטרים האחרונים של הקטע), כאשר בשאר הזמן הם "מתחבאים" מאחורי הרוכבים האחרים כדי לשמור כח לספרינט.
למטפסים בד"כ יש מבנה גוף מאד צנום, היות והסיבולת הנדרשת מהם היא הגבוהה ביותר. הספרינטרים הם בקוטב השני, ומהם נדרשים שרירי רגליים יותר חזקים ע"מ לאפשר הפקת כח רב בזמן קצר. רוכבי נג"ש טובים הם בד"כ בין לבין.

אריאל גרייזס 28 ביולי 2015

כדי להיות זוכה טור, כמעט תמיד אתה צריך להיות גם וגם. גם מטפס טוב מאוד וגם רוכב נגש טוב מאוד. פרום הוא כזה, קונטאדור הוא כזה, ארמסטרונג היה כזה. בטור הנוכחי עניין הנגש היה הרבה פחות חיוני. יש טורים, כמו זה שוויגינס זכה בו, אני חושב, שהנגש היה מאוד משמעותי

פאקו 28 ביולי 2015

לדעתי הירידה בקרנו של הנג"ש הייתה בדיוק בגלל אותו הטור, היות והוא איפשר למישהו שאינו מטפס טהור כמו וויגינס לזכות בו (וויגינס היה מטפס "בסדר" שהצליח להחזיק בפסגות בעיקר בזכות הקבוצה המטורפת שסביבו). אם המגמה הנוכחית תימשך, מטפסים מעולים שאינם רוכבי נג"ש מצטיינים (נגיד קינטאנה) יזכו יותר בקלות בטור.

יוני 28 ביולי 2015

אחלה. תודה על ההסבר.

קפטן קוקי 27 ביולי 2015

איזה יופי, פוסט (טור) נהדר.

איציק 27 ביולי 2015

הטור הוא יופי של תחרות, אך המאמץ שנדרש בו (ואולי גם הטורים האחרים) דרם לכך שהיה שימוש מאד גדול בסמים. אני עדיין לא יכול להשתחרר מהתחושה שקנראה הוא רחוק מלהיות נקי כאשר אני מסתכל על העבר ורואה את הביצועים הנוכחיים. אבל אולי אלו רק כאבי פאנטום למרות שהחלק החולה כבר נקטע.
אני לא מבין את העיניין של היום האחרון. מצד אחד "כולם" רוכבים ביחד כי המנצח ידוע, ומצד שני הספרינטרים משתגעים בסוף הקטע כדי לנצח אותו. לכן באה השאלה, האם זה רק מסורת או שבאמת הקטע לא נחשב בתחרות על החולצה הצהובה? אם קווינטנה היה פורץ ומנצח בשלוש דקות בקטע (נניח פרום היה נפצע ולא יכל לעקוב אחרי קווינטנה), האם הוא היה המנצח או שהקטע לא נחשב?
שאלה נוספת זה עיניין העונשים שמדברים עליהם על התנהגות לא ספורטיויט או לא מקובלת. לא הבנתי מזה ומתי נותנים אותם. דיברו על זה כאשר ניבאלי פרץ כשלפרום היתה תקלה ומקובל לא לנצל תקלות של בעל החולצה הצהובה. האם מישהו יכול להסביר?

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

אמרנו שלא מדברים על סמים, נכון?
לגבי היום האחרון – מקובל שאין בו התקפות על המוביל. מצד שני, ניצחון בקטע הזה הוא הכי יוקרתי שיש לספרינטרים ולכן הם משתגעים עליו. במקרה של הקטע אתמול (אני לא בטוח לגבי שנים קודמות) מראש נאמר שהזמן שנמדד הוא אחרי 40 ומשהו קילומטרים, בעוד הקטע הרבה יותר ארוך מכך. כך שכל מה שקרה אחרי אותם 40 קילומטרים לא נחשב בדירוג הכללי. אם פרום היה נפצע לפני ה-40 ק"מ, אז קוינטנה היה המנצח אבל אני מאמין שהיו מחכים לו. לא נהוג לקחת אליפות על כזה דבר.
לגבי התנהגות בלתי ספורטיבית – אני לא מכיר עונשים כאלו (אולי מומחים יתקנו אותי) אבל יש התנהגויות מקובלות. מקובל שאם זה שלובש את החולצה הצהובה נופל או נתקע בגלל תקלה טכנית אז לא מנצלים את זה להתקפות. במציאות, לפעמים זה נכון ולפעמים זה לא. בטור הזה היה קטע ביום שישי האחרון שבו לפרום היתה תקלה טכנית וניבאלי תקף, במה שבסוף הביא לו את הניצחון בקטע – ופרום מאוד כעס על זה. בתכ'לס, המרחק של ניבאלי מפרום בדירוג הכללי היה מספיק גדול כדי שהתקפה כזאת לא ממש תאיים עליו והיא בעיקר לקחה את המיקום לקונטאדור ואחרים, שאני לא בטוח אם חיכו לפרום או לא.

אודי 27 ביולי 2015

זה כמו ה-running up the score של האמריקאים?

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

המממ, לא בדיוק. ראנינג אפ דה סקור זה כשהמנצח כבר ברור ובעצם אתה פוגע בכבוד של מישהו. פה, זה להשתמש בתקלה של מישהו כדי לנצח אותו. קשה לי למצוא לזה דוגמאות מסוגי ספורט אחרים – נניח כמו ששחקני טניס מתנצלים על זה שהם לקחו נקודה כי הכדור פגע ברשת (שזה תמיד נראה לי טפשי משהו, כאילו זה אשמתם או שהם היו משחקים את זה מחדש)

איציק 27 ביולי 2015

איפה אמרנו???
מי אמר? ועוד ברבים…
איפה אפשר להשיג? אני מתכונן לטור הבא…

פאקו 27 ביולי 2015

פרום כעס על ניבאלי (בכלל יש לא מעט דם רע בין השניים כבר כמה שנים), לא כי הוא חשב שניבאלי יצליח לסגור עליו את הפער, אלא כי הוא סבר שהבריחה של ניבאלי תגרור גם את המתחרים היותר קרובים כמו קינטאנה וואלוורדה לבריחה, מה שיסכן את היתרון של פרום. לא כל כך אהבתי את התלונה הזאת, היה סוג של התבכיינות בזה לדעתי.

rami 27 ביולי 2015

+1
פרום גם כעס על ולוורדה שהוא לקח לו מיקום בפניה באיזו ירידה. מזכיר לי קצת את ארמסטרונג וה-bullying של ימי שלטונו (ולדעתי זה לא הדבר היחיד שמשותף לשניהם)

amih77 27 ביולי 2015

אחרי קטע 5 או 6 פרום עלה לאוטובוס של אסטנה ליישר את הבדואים עם ניבאלי שמצידו חשב שפרום אחראי ההתרסקות שהפילה אותו.

amih77 27 ביולי 2015

* הדורים

פאקו 27 ביולי 2015

איציק – מדובר בתחום אפור, היות ומקרים כאלה הם לא נדירים, ולפעמים נובעים גם מטעות של הרוכב עצמו. זכור הטור בו קונטאדור ואנדי שלק התחרו, ולאנדי שלק נפלה השרשרת באחת העליות, מה שגרם לקונטאדור לחלוף על פניו בפער שניות שהיה בדיוק זה שבו קונטאדור לקח את הטור. שלק התבכיין על חוסר ספורטיביות מצד קונטאדור, בלי להזכיר שהשרשרת נפלה לו בגלל תפעול לא נכון של האופניים (נסיון להחליף הילוך תוך כדי עלייה קשה). מצד שני היו לא מעט מקרים בהם ההמתנה הייתה מוצדקת, כמו במקרה מלפני שלוש שנים בו איזה חלאה פיזר מסמרים על המסלול וגרם ללא מעט רוכבים להתפנצ'ר. במקרה הזה, כל הרוכבים פשוט המתינו לכולם כי לא היה לזה שום ערך ספורטיבי.

rami 27 ביולי 2015

מעניין שקונטאדור התנצל אחרי התקרית הזו עם שלק כך שגם אם שלק היה "אשם" בתקלה הזו הרמאי הספרדי מצא לנכון להודות שהוא נהג בחוסר ספורטיביות.

אלון 27 ביולי 2015

שאלה. הפער היה בקושי דקה. למה אסור לנסות לעשות משהו בקטע האחרון? זה משהו מסורתי או חוקית אסור?

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

מסורתית לא נהוג. ותכ'לס, אין לזה גם סיכוי אם היו רוצים. זה קטע מישורי לגמרי, אין לרוכב בודד שום יכולת לייצר פער כזה מול רוכב מוביל

איציק 27 ביולי 2015

האם היו בהיסטוריה מיקרים בהם ההפרש היה כה קטן שלקטע זה יכלה להיות משמעות ולא נוצלה?

rami 27 ביולי 2015

ב2007, למשל, קונטאדור ניצח את קאדל אוונס בבערך 20 שניות.

פאקו 27 ביולי 2015

הטור הצמוד ביותר אי פעם היה ב-89 בין פיניון ללמונד בו האחרון ניצח בהפרש של 8 שניות. גם הפרש כזה לא מספיק בד"כ בקטעי ספרינט כמו בשאנז אליזה (בלי קשר לעניין הג'נטלמניות). צריך להבין שבקטעי ספרינט, אם לא קורה שום דבר לא צפוי, אז כל הרוכבים מגיעים כדבוקה אחת. היות ובמקרה שאין רווח שלם בין רוכב לרוכב, הזמנים שלהם נחשבים זהים, הרי שלכל הדבוקה יהיה את אותו הזמן.

איציק 27 ביולי 2015

שאלת תם, לא ניתן לעשות תרגילים כמו שהרצים האתיופים עושים כדי לפנות רץ שלהם ולחסום רצים אחרים? האם זה בכלל מותר בטור?

פאקו 27 ביולי 2015

יש טקטיקות של בידוד רוכבים, אבל הם בד"כ מתבצעות "בצורה חוקית" (למשל נסיונות בריחה שגורמות לקבוצה המגנה על הרוכב להתפרק עקב הצורך לרדוף אחרי הבורחים). חסימות, במידה והן ממש נתפסות ככאלה, עשויות להיגמר בסנקציות על הרוכב החוסם או על קבוצתו.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

יש הרבה מאוד מלחמות בדבוקה, בעיקר לקראת סיומים צמודים. אחת כזאת הובילה לנפילה של סגאן, כמדומני, באחד הקטעים היותר מוקדמים, כשהוא ממש נשען על רוכב אחר

צרפתי 27 ביולי 2015

הקטע האחרון המפורסם בין למונד ופיניון היה ׳נגד השעון׳ ולכן למונד הצליח לסגור את הפער ולנצח.

עידו ג. 27 ביולי 2015

לגבי העניין של ניצחון בקטע . צריך להבין את המבנה של הטור שהוא למעשה 21 תחרויות רצופות – כלומר כל קטע הוא מירוץ בפני עצמו שיש לו מנצח. לכן הניצחון בכל יום אינו פחות חשוב מניצחון במירוצים אחרים ועבור רוכבים מן השורה זה בדרך כלל יהיה הניצחון החשוב בקריירה שלהם.

רן הנרגן 27 ביולי 2015

יש רוכבים שניצחון קטע בתור מהווה את פסגת הקרירה שלהם. למשל המזוקן (שכחתי את שמו) שזכה בקטע הפעם שראיון בסוף הקטע היה חנוק מהתרגשות.

רן הנרגן 27 ביולי 2015

בתור צ.ל בטור

פאקו 27 ביולי 2015

סיימון גשקה. דומסטיק של קבוצה שהכוכבים שלה בעיקר מככבים בספרינטים. לא פלא שהוא התרגש, ועוד בסיום קטע טיפוס.

בובו 27 ביולי 2015

צריך להעריך כל רוכב שסיים את הטור. ראיתי ראיון עם רוכב שזה הטור ה 12 שלו והוא מאוד גאה ונהנה מהקריירה למרות שמעולם לא היה קרוב לשלב. זה נכון גם לטניסאים ולכל בעל מקצוע בטופ. כי מה שחשוב באמת זה התחרות ולא הניצחון. ובגלל זה סמים הם דבר כל כך גרוע. זה כנראה לא מקרי שאמריקאי היה זה שהלך הכי רחוק עם זה.

יובל (אחר) 27 ביולי 2015

אני מסכים איתך מאוד לגבי הקטע של חלוקה חדה למנצחים ומפסידים, שהרבה פעמים גורמת לנזק באהדת ספורט, וגורעת חלק גדול מהיופי שבו. אבל דווקא יש ספורט אחד מאוד אמריקאי שיש בו תופעה דומה: בייסבול. בסוף עונת הבייסבול יש אמנם רק אלופה אחת, אבל במהלך העונה עצמה יש כל כך הרבה משחקים עד שהישגים "קטנים" בהם הופכים להיות דברים שנחגגים.

תחשוב לדוגמא על פרפקטו – שזה לא הישג קטן בשום מובן – מבחינת הקבוצה זה נותן בסך הכל נצחון אחד בעונה של 162 משחקים. זה לא בא לידי ביטוי בשום דבר שקשור לטבלה או לסיכוי לזכות באליפות מעבר לנצחון הבודד הזה. אבל מבחינת הפיצ'ר מדובר בהישג שיזכר לו לכל ימי חייו. ככה גם הישגים כמו גראנד-סלאם או סייקל. זו אולי המקבילה לנצחון בקטע בודד או אפילו בפסגה.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

נכון, ובבייסבול גם חוגגים (היום פחות, פעם יותר) את הזכיה בפנאנט של הליגה שלך

תום 27 ביולי 2015

הזכייה בפנאנט איבדה את המשמעות שלה סופית אחרי שהפלייאוף הורחב מ-4 ל-8 קבוצות ושהכניסו את האינטר-ליג.

זה משנה 27 ביולי 2015

כשקראתי את הכותרת בפיד ה-RSS הייתי בטוח שמדובר בסיכום הטור באוסטרליה ובמזרח.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

מילנר יהיה תוספת רצינית במרכז המגרש, אייב יהיה לא פחות טוב מסטרלינג תוך שנה-שנתיים, ג'ו גומז הוא חתיכת מציאה ויש מצב שהוא לוקח את המקום של מורנו, דניאל קליין הוא שדרוג עצום על גלן ג'ונסון ואוריגי זה לא זה.
איך אני בשבילך?

משה 27 ביולי 2015

חמישה שחקני הרכב פוטנציאליים בקישור ובהתקפה לא היו בטור והקבוצות נגדן שיחקנו הן לא מדד ליכולת של ההגנה. סיכום הטור : מכרנו חולצות.

זה משנה 27 ביולי 2015

1. נתנאל קליין.
2. אוריגי הוא עדיין ינוקא שזקוק לטיפוח.
3. אייחב יהיה טוב אם יהיה לו זמן משחק. אחרת הוא סתם יתבזבז.
4. אין מה להסיק כלום לגבי המקום של מורנו כרגע. הוא לא היה כשיר לגמרי בטור. הא צירך להיות יותר מוטרד מהקישורים והשמועות על מגן שמאלי נוסף בסגל מאשר גומז. להבנתי, זו בערך העמדה האחרונה שגומז מתאים לה.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

ראיתי את גומז בעמדה הזאת- אני אומר לך, הוא יושב עליה בול.
לגבי אוריגי, אני לא רואה אצלו את "זה". מה שאני כן רואה אצל אייב (שאכן, זקוק לדקות משחק וזאת שאלה טובה איך משיגים לו אותן עם חוד עמוס כל כך). וכמו שנאמר פה – כל החוד שלנו לא היה בטור הזה אז באמת קשה להעריך איך הוא יתפקד

בני תבורי 27 ביולי 2015

אני רוצה לראות את ריצ'י פורט מוביל את סקיי בטור הבא כרוכב ראשון ולא כדומסטיק. אם לא, שיחפשו אותי, אני עובר לקבוצה אחרת.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

ריצ'י פורט כבר הודיע שהוא עובר לקבוצה אחרת, אז זהו..

בני תבורי 27 ביולי 2015

ואני אתו. אתה מבין מן הסתם מה פירוש להוביל ולמשוך בקטעים הכי פסיכיים רק כדי לתת למישהו אחר לנצח. איזו מחויבות, איזו משימתיות, היה בשקט יכול להיות מזכ"ל יש"ע.

רן הנרגן 27 ביולי 2015

כשנפלה לידיו ההזדמנות, בשנה שעברה, הוא לא השכיל לנצלה.

ירון 27 ביולי 2015

הוא לא מספיק טוב, בעיקר מנטלית

יריב ס. 27 ביולי 2015

בטור בשנה שעברה פרום פרש בקטע הרביעי ופורט הפך להיות המוביל ואם אני זוכר נכון הוא לא ממש הצליח במשימה

בני תבורי 27 ביולי 2015

נכון יריב, אבל בטור האחרון ובמיוחד בקטע ה 19 יכולת להתרשם מהיכולות שלו.

יריב ס. 27 ביולי 2015

לא כל ספורטאי טוב יכול להיות מנהיג ומוביל קבוצה. אני לא מכיר אותו מעבר לשלש השנים האחרונות בטור אבל אולי זה התפקיד הנוח לו

rami 27 ביולי 2015

וזה אחרי שבמהלך השבוע ה2 הוא פחות או יותר התאדה/היה חולה/שמר כוחות לקטעים 19-20. פורט קיבל את ההזדמנות שלו בג'ירו וקרס. אני לא חושב שיש לו את היכולת להיות רוכב GC מוביל = פודיום בגראנד טור, לכל היותר הוא יכול להיות קלאסיקן טוב (שזה לא רע בפני עצמו).
מה שכן, לגיטימי לגמרי להרגיש תחושת מיצוי ולנסות להיות רוכב מוביל.

פאקו 27 ביולי 2015

הוא עומד לעבור ל-BMC, קבוצה שכבר יש לה רוכב מוביל – טיג'יי ואן גארדרן. כנראה יעשה את מה שהוא עושה היום, קרי להיות הדומסטיק המוביל, כאשר מדי פעם יתנו לו להיות הרוכב המוביל בטורים טיפה פחות נחשבים כמו הג'ירו או הוואלטה.

ניינר / ווריור 27 ביולי 2015

אני למדתי מהטור שצ'רצ'יל צדק-הצרפתים ימ'ש קיבלו את פיסת הקרקע הכי משובחת על פני כדור הארץ

עידו ג. 27 ביולי 2015

אני חושב שהיה טור מאד מוצלח וסיכמנו לא לדבר על סמים אבל דבר אחד מאד הפריע לי. ההתנהגות של האוהדים הצרפתים הייתה ממש מבישה. אני מבין את החשדות והספקות אבל לבוא לאירוע ספורט ולהתנהג בצורה כל כך מבזה לספורטאים זה בלתי נסלח בעיני. מה גם שאם היה מדובר ברוכב צרפתי ההתנהגות הייתה שונה לחלוטין עד כדי מגוננת. הם יכולים להצביע ברגליים ולא לבוא מצידי זאת תהיה מחאה הרבה יותר אפקטיבית. זה אירוע פתוח ואני לא רואה איך המארגנים יכולים להתמודד עם זה אני יכול רק להתנחם בכך שהם לא זכו לראות רוכב צרפתי על הפודיום.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

תשמע, יש מיליון איש על המסלול. תמיד יהיה איזה טמבל אחד או שניים אבל אני לא חושב שאפשר להגיד שההתנהגות של הצרפתים באופן כללי. זה קומץ..

עידו ג. 27 ביולי 2015

זה הרבה יותר מטמבל אחד או שניים. אתה מדבר רק על המקרים הקשים שמדווחי בהרחבה. מה שנכון הוא שרוב הקהל נותן יופי של אווירה – זה חלק גדול מהקסם של הטור.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

בתכלס, זה די מדהים מה שקורה במקומות כמו האלפ דואז – הגישה הבלתי אמצעית הזאת של הקהל לספורטאים זה משהו שאני לא חושב שתראה בשום ספורט אחר. ובהתחשב בנושאי אבטחה למינהם זה מדהים שבעולם היום מאשרים כזה דבר. הרי כל מה שצריך זה משוגע אחד כדי שיקרה אסון. יודע מה, אפילו לא משוגע – אתה רואה את האבוקות האלו ורק יכול לחשוב מה הן יכולות לעשות.
אני תוהה כמה שנים עוד יוכלו להמשיך ככה

פאקו 27 ביולי 2015

מסכים, למרות שהדומיננטיות של פרום וסקיי מעוררת אנטגוניזם לא רק אצל הצרפתים, אלא גם אצל רוכבים ועיתונאים בתחום. הבוז הזה לא ייחודי לפרום: זכור האנטגוניזם הצרפתי לארמסטרונג, וגם אחרי קונטאדור לפני כמה שנים רץ איזה צופה לבוש בבגדי רופא עם מזרק ענק ביד. כשאתה מוביל, יש תמיד סיכוי שישנאו אותך.

עידו ג. 27 ביולי 2015

אין לי בעיה אם אנטגוניזם ובאמת זה כבר הרבה שנים ככה, אבל צריך גם לדעת איך לכבד את המאמץ ואת המעמד הספורטיבי. מצד שני זה מתחיל להיות מוגזם – בסוף נגיע לתקיפה פיזית של רוכב (לא שזה לא קרה אף פעם).

פאקו 27 ביולי 2015

המסמרים שפיזרו לפני שלוש שנים בקטע הררי היו כבר מספיק מסוכנים. בנס לא נפצע שם אף אחד.

עידו ג. 27 ביולי 2015

מסמרים? איזה מסמרים, פייר רולאן עד היום לא שמע על זה כלום. מה שמסוכן זה המבטים הזועמים של קאדל אוונס -אלו באמת יכולים להרוג.

פאקו 27 ביולי 2015

:) באמת שרולאן "קנה את עולמו" באותו הקטע. הוא ממשיך לשלם על הקנייה הזאת עד עכשיו.

שגיא 27 ביולי 2015

היה כיף כרגיל.
צריך לתת גם מילה טובה (ואפילו יותר) לצוות של ערוץ הספורט שהעביר את הטור בצורה מעולה. אינפורמטיבי מאד מצד אחד וקליל ומלא חוש הומור מצד שני. אני לא מבין גדול באופניים (סה"כ טור שלישי שאני רואה), אז אני לא יודע כמה מקצועית היתה הפרשנות אבל אני מאד נהנתי לשמוע אותה.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

צודק, כתבתי את זה בהתחלה אבל עם שינויי העריכה זה נמחק. עבודה יפה מאוד עם אולפן איכותי. אני עדיין מעדיף את השדר של יורוספורט, בטח בסיומים המוניים, אבל כל הכבוד להם. רק שיעשו משהו עם החולצה של אילדיס

גיל 27 ביולי 2015

אני התחברתי לטור בגלל התחרותיות שבו והמאבקים עם הדם הרע בין פיניון ללמונד, איגוראין נגד כולם ואחרי זה ארמסטרונג נגד אורליך. היו הרבה גיבורי משנה בדרך כמו פנטני ואחרים אבל היה למה לצפות. קצת קשה לי לראות את זה בשנים האחרונות. כולם נראים נחמדים מדי אבל יכול להיות שזה אני שפשוט לא עוקב מספיק.

עידו ג. 27 ביולי 2015

זה כנראה העובדה שאתה לא עוקב מספיק. אם יש משהו שקשה להגיד על רוכבים זה נחמדים .

אבי גלברט 27 ביולי 2015

חזרתי בחמישי שעבר משבוע של רכיבות בפירנאים שכללו את כל קלאסיקות הטור כמו הטורמולה ,טורמוז,אוביסק,לוז ארדידן ועוד .רכבנו את הטורמולה מכול כיוון ואת הקול דה אספיין באותו יום שזה יום לפני הטור . קשה להסביר מה זה הטור בצרפת בעיקר לאנשים ואיזה גודל הפקה זה . ביום רביעי 15.7 הטור עבר בעיירה שההינו ,לוז סאיינט סאובר והחגיגה מדהימה ביותר . זה נחמד לראות ולחיות את הטור שאתה מכיר פיזית את העליות באלפיים והפירנאים . בהזדמנות אולי אכתוב טור על החוויות של הרכיבה באירופה . במילה אחת ,מדהים !

red sox 27 ביולי 2015

קדימה תן לנו את זה.

אריאל גרייזס 27 ביולי 2015

אני מחכה, רק תגיד ואני נותן לך את האימייל שלי. נשמע כמו חתיכת חוויה

אבי גלברט 27 ביולי 2015

שלח לי בפרטי נשתדל שיהיה משעמם בעבודה ….. בכל מקרה מי שמעוניין להתרשם בינתיים מתמונות ומהלוקיישן "אבי גלברט" בעברית בפייסבוק .

red sox 27 ביולי 2015

סיכום מעולה.
מסכים מאוד עם החלק הראשון. מי שלא בתוך זה פשוט לא מצליח להבין בדרך כלל מה מעניין בזה יום אחרי יום.
עוד פחות מחודש הוואלטה. יהיה חם.

מאיר (חדש בשכונה) 27 ביולי 2015

יש דברים שלעולם יישארו כך נקווה, ביניהם הטור דה פרנס בכל יולי, ווימבלדון באמצע יוני עד תחילת יולי. לא נראה לי שיש תחרויות שנתיות עם מסורות כאלה שגורמות לך כמעט לעדכן את לוח השנ לפיהן.
והפוסט נהדר.

אסף THE KOP 27 ביולי 2015

טוב.
אז לא נדבר על סמים.
רק נפזם…

https://www.youtube.com/watch?v=ToQ0n3itoII

מאנו 27 ביולי 2015

הטור דה פראנס הוא אירוע גדול ומעניין קודם כל מבחינתי בגלל הנופים. בניגוד לרחובותים, לצרפתים יש כנראה את המדינה היפה בעולם, כלומר השילוב של מעשי ידי אדם עם טבע מרהיב, יוצרים מדינה שכל קטע רכיבה בה יהיה יפה ומרהיב מבחינת הנופים.
אני שותף לחיבה שלך לקינטאנה, איש קטן ומדהים, שעשוי לזכות בעתיד בטור, ונקווה שזה אכן ייקרה בקרוב. עם זאת, הס' עשויים לשנות את התוצאות העתידיות לצערינו.
כתבת יפה.

ירח אדום 28 ביולי 2015

הטור הזה היה באמת כיפי אבל עזוב שטויות עוד 44 יום הספורט האמיתי חוזר!

איאן ראש 28 ביולי 2015

באופן מפתיע (כמו שציינת) באמת כיף לראות את הטור (די דומה לפורמולה1 לא? ).
אני אישית לא הייתי רוצה להשתתף בספורט קבוצי שכל הקרדיט בו הולך ליחיד. למה לא כל הקבוצה עולה לפודיום? שהמוביל יקרא קפטן ויניף גביע או שיוענק לו פרס מצטיין אבל התואר חייב להיות קבוצתי.

רומן 28 ביולי 2015

אני ממש מתחבר למה שאתה אומר.
אני גם אוהב מאוד לראות את הטור ואין לי מושג למה.
כשהייתי יותר צעיר (בלי משפחה ועבודה) הייתי רואה כמעט הכל, בד"כ נרדם באמצע ומתעורר במתח..
עכשיו אני יוצא מוקדם בימים של טיפוסים כדי לתפוס את הדרמה.
בכל מקרה, כל שנים שאני עוקב ועדיין לא הצלחתי להבין איך קבוצה עוזרת למישהו לזכות בחולצה הצהובה, למעט הדברים הפיסיים הרגילים של להביא לו מים אוכל ולחסום לו קצת את התנגדות האוויר.
אשמח אם מישהו פעם אחת יעשה לי סדר ויסביר את המהלכים הטקטיים הגאונים( בלי ציניות אני פשוט לא מבין) ושיתן קצת דוגמאות קונקרטיות, ולא ישתמש במושג הלא ברור "עבודה קבוצתית מדהימה של סקיי"

אריאל גרייזס 28 ביולי 2015

הלחסום לו קצת את התנגדות האוויר זה הרבה יותר מזה. כשיש מוליך מהקבוצה שלך שמדווש לפניך הוא חוסך לך משהו כמו 20-30 אחוז מהאנרגיה. זה עצום. בנוסף, קבוצה טובה מכתיבה קצב שמתאים לך – נניח ביום הראשון של הפירינאים שבו הוכרע הטור הקבוצה של פרום הכתיבה קצב גבוה שגרם לזה שרק המטפסים הטובים יכלו למשוך ואז כשפרום ברח לא היה למתחרים שלו חברים לקבוצה שיוכלו לעזור להם.
אני מקווה שהצלחתי קצת להסביר

רומן 28 ביולי 2015

אבל למה קינטנה לא הצטרף לקבוצה של פרום?
הרי הוא יכול לנסוע לידו וליהנות מאותה ההגנה מהרוח בדיוק

פאקו 28 ביולי 2015

קודם כל בחלקים גדולים של הקטעים זה באמת קורה. יש קבוצה שמושכת, ואלה שמאחוריה "תופסים עליה טרמפ". אלא שהדברים יותר מורכבים מזה. קבוצה שמושכת את הרוכב המוביל שלה עושה את זה בקצב שמתאים לו. לכל רוכב יש את הקצב שמתאים לו, ובנוסף יש רוכבים ששינויי קצב תכופים יותר מתאימים להם, בעוד שיש כאלה שאלו יותר מפריעים להם. דוגמא קיצונית לכך היה ברדלי וויגינס שהיה יודע לטפס בקצב אחיד. אז קבוצתו, סקיי, פשוט הכתיבה קצב רצחני וקבוע (כמובן עם הרבה רוכבים טובים כדי לאפשר את זה) מה ש"טחן" את שאר המטפסים וגרם להם לנשור בזה אחר זה כמעט בכל קטע, והביא לנצחונו בטור. במקרים אחרים (כמו אצל פרום), הקצב שהקבוצה מכתיבה מאפשרת לו את הרזרבה המספיקה בכוחות כדי לתת את הקפיצה ולברוח למתחרים בזמן שיתאים לו. אצל קבוצות של ספרינטרים מדובר באומנות מסוג אחר, שמתוכננת להביא את הספרינטר המוביל לעמדה אופטימלית לקראת הספרינט, כזו שפחות תתאים למובילים של קבוצות אחרות. מדובר בסוג של שחמט מרובה משתתפים עם אינטרסים שונים לפעמים (למשל קבוצה ששומרת על רוכב שמוביל בטור לעומת קבוצה עם אינטרס שרוכב שלה רק ייקח את הקטע), מה שהופך את זה למרתק במיוחד.

רומן 29 ביולי 2015

לגבי הספרינט, מסכים.
לגבי השאר נשמע קצת כמו נפנופי ידיים.
לא ממש מבין מה אומר שלכל אחד יש את הקצב שלו, מי שיש לו קצב יותר טוב הוא היותר טוב, לא?
נגיד ויש את פרום שהוא בסקיי ויש את ברום שהוא טיפ טיפ טיפ טיפה יותר טוב מפרום בעליות ובנג"ש והוא בא לבד בלי קבוצה, עם רופא/מעסה/טבח/ כל מה שצריך, אבל בלי קבוצה.
תסביר בבקשה איך סקיי יכולה לעזור לפרום לנצח את ברום.

פאקו 29 ביולי 2015

עם כל מה שאמרת, לכל אחד יש את הקצב שלו ואת תנאי המסלול הנוחים לו. וויגינס היה אוהב עלייה רציפה בקצב מהיר וקבוע (מתאים לו גם כרוכב נג"ש מצטיין). שינויי קצב תכופים היו הורגים אותו. חואקין רודריגז הוא רוכב שמצטיין בקטעים קצרים ותלולים מאד ופחות אוהב עליות ארוכות ורציפות או קטעי מישור. ניבאלי, מעבר ליכולותיו כמטפס, הוא גם מהמצטיינים בירידות (וראו זאת בקטע שניצח, בו הוא "צד" את פייר רולאן שהיה לפניו בירידה). לכל רוכב יש את נקודות החוזק ונקודות התורפה שלו, שקבוצה חזקה יכולה לנצל.
ניתן לך דוגמא מהוואלטה של לפני שנתיים (אחד המרוצים המרתקים ביותר בשנים האחרונות): קונטאדור ורודריגז התחרו ראש בראש. רודריגז, שהיה אז בשיא כושרו הוביל במירוץ. כל ההתקפות של קונטאדור וקבוצתו בהרים הגבוהים זכו לתגובה מרודריגז, וקונטאדור לא הצליח לנער את רודריגז הנודניק מעל גבו. לבסוף, באחד מקטעי ה-rolling hills, קרי קטע חצי מישורי עם עליות וירידות לא גבוהות אך תכופות, הקבוצה של קונטאדור (סאקסו טינקוף) הכתיבה קצב רצחני, בו הקבוצה של רודריגז (קטיושה) לא הצליחה לעמוד, היות וזו הייתה קבוצה מוכוונת טיפוסים גבוהים. הקבוצה של רודריגז התפרקה מהר מאד, ותורו של רודריגז עצמו לא אחר לבוא, היות ומדובר בקטע שלא תפור ליכולותיו. קונטאדור, לעומת זאת, הצליח לעמוד בקצב, ובעזרת קפיצה מרוכב לרוכב שהיו אז בקבוצת הבריחה, הצליח לבסוף לפתוח פער מרודריגז ולזכות לבסוף במירוץ (לצערי, כי באמת רציתי שרודריגז ינצח). נעשה כאן שימוש מושלם בנקודות תורפה של קבוצה ורוכב, בקטע שממש לא היה צפוי שבו יתפתח פער בין המובילים (היה פה גם יתרון הפתעה מסויים).
כמובן שאם יש לך רוכב מושלם ששולט בכל סוגי הקטעים (פרום בכושרו הנוכחי לא רחוק מלהיות כזה), הרבה יותר קשה למצוא נקודות תורפה ברכיבה שלו שאפשר לתקוף. בכל זאת, לכל אחד יש נקודות כאלה, וקבוצה חזקה (וחכמה) יכולה לנצל זאת כדי להכריע מירוצים.

רומן 29 ביולי 2015

יפה.
תודה

ששון 29 ביולי 2015

טור גדול. אתה מבין בספורט. בלי ציניות.

Comments closed