יומן בלש אמיתי (2/6) – כנסיה בהריסות

על משמעותה של בחירה חופשית והדבר החמקמק הזה שבין הורים לילדים

true-detective-season-2-episode-6

"מכל השקרים שאנשים מספרים לעצמם, זה כנראה הנפוץ ביותר" פרנק לריי

לבלש הטלוויזיוני, כמו זה הספרותי, יש תפקיד מעבר ללפתור תעלומה ספציפית. מבחינת הצופה הוא פה גם כדי לייצר סדר. הוא נציגו של הצדק עלי אדמות (ולכן לא מעט פעמים אנחנו רואים את הבלש – אם זה שרלוק הולמס או פיליפ מארלו – מייצר צדק שלא תמיד מתיישר עם לשון החוק) ויותר מכך – הוא נציג הרציונליזם. באמצעות שיטות, מדע וסדר הבלש שלנו דואג לשמור את העולם שלנו מלהפוך לכאוטי. הוא העוגן שלנו בעולם חסר סדר וצורה.

ב"בלש אמיתי", וזה נכון בעונה הזאת ועוד יותר נכון בקודמתה, הבלש לוקח את התפקיד הזה צעד אחד קדימה. הוא לא פה רק כדי לייצר צדק ולהחזיר לעולם את הסדר שלו, הוא פה כדי להסביר לנו מהו אותו סדר.

בעונה הקודמת, מארט היה הבלש הסטנדרטי. זה שמחובר לאדמה, הרציונלי. ראסט, לעומת זאת, היה זה שהיווה את הניגוד אליו ובעצם הראה לו איפה הגישה שלו לחיים פשוט לא עומדת במבחן המציאות. שאולי אין באמת כזה דבר צדק, יש רק טוב ורע והמלחמה המתמדת בינהם. זה עבד אז לגמרי.

בעונה הזאת, עד הפרק הזה לפחות, זה עבד פחות. הסיבה, לדעתי, היא שקצת קשה לנו לשים את הסטיגמות על הגיבורים שלנו (או שמא נגיד – אנטי גיבורים). כולם נראים יותר מדי מחוברים למציאות ועל כן, כשהם נותנים מדי פעם מונולוגים מהסוג של העונה הקודמת זה נראה מעט מעושה ומלאכותי. כשראסט עשה את זה, זה התאים בצורה מופלאה לדמות שלו, כשפרנק עושה את זה, זה פחות עובד.

עד הפרק האחרון.

הפרק הזה היה קודם כל בנוי בצורה מצוינת. הוא מתחיל באוסף דיאלוגים (חלקם מעולים) ולאט לאט מתרומם לתוך הסיום המותח.

החצי הראשון הוא כולו דיאלוג מתמשך בין פרנק לבין ריי – השניים היחידים בסדרה הזאת שהדינמיקה בינהם, עליה דיברתי בפרק הקודם, באמת עובדת.

החלק הראשון בדיאלוג הזה מתרחש בדירה של פרנק. בניגוד למפגשים הקודמים בין השניים, שהתרחשו במקום נייטרלי כמו הפאב (שלראשונה העונה נעדר מהפרק) או במשרד של פרנק, הפעם אנחנו בבית של פרנק ואשתו. אי אפשר שלא לשים לב לפשטות של הבית, בניגוד לבית הקודם של פרנק והפשטות הזאת משרתת את ריי. היא מאפשרת לו, אולי לראשונה, לדבר אל פרנק כשווה אל שווה. לחלוטין, כשלשניהם יש אקדח ביד מתחת לשולחן. תיקו מקסיקני, כמו שפרנק אומר מאוחר יותר בפרק.

התפקידים בדיאלוג הזה בינהם הם ברורים. ריי הוא המחובר למציאות. הוא שונא את העובדה שהוא הרג אדם חף מפשע ואולי עוד יותר מזה, כמו שמתברר אחר כך כשהוא פוגש את האנס האמיתי, על כך שהוא לא הרג את האנס האמיתי. מסתבר שגם 12 שנים לא יצליחו להשקיט את הכאב. השנאה עדיין בוערת בלב של ריי. האונס הזה שינה לו את החיים, או לפחות הוא ככה מרגיש. לא רק אשתו שהוא איבד, לא רק הילד שהוא לא יודע אם הוא שלו – בעיקר העובדה שהוא הפך לרוצח. הוא מחפש צדק. צדק לאשתו ובעיקר – צדק לעצמו, שאיבד את הנשמה שלו עם הרצח הזה.

אלא שפה מגיע פרנק, על תקן ראסט, אם תרצו – הרי כבר סיכמנו שהוא הבלש האמיתי בסדרה הזאת (רגע, עוד מעט על זה באמת), שמסביר לנו על החיים בכלל ועל בחירה חופשית בפרט.

זה שקר שאנשים מספרים לעצמם, פרנק אומר לריי ובעצם לכולנו. אנחנו רוצים לחשוב שמאורע ספציפי היה משנה את הכל בחיים שלנו. אבל האמת, כמו שאנחנו הולכים להבין בחלק השני של הפרק, היא שהרוצח כבר היה נמצא בתוכו עוד קודם. כל מה שהיה צריך זה את האירוע הזה של האונס כדי להוציא אותו החוצה. צדק הוא אשליה, בחירה חופשית היא אשליה, אומר לנו פרנק, שמבין את זה הרבה יותר מריי. הוא הרי רוצח מלידה.

*

"כאב יכול להפוך אותך לאיש טוב יותר, הוא מראה מה יש לך בפנים. זהב טהור, זה מה שיש לך" פרנק לבן של העובד המת שלו

החלק השני של הדיאלוג בין פרנק לריי הוא לא ישיר, אבל הוא ברור מאוד לעין. מצד אחד פרנק עם הבן של העובד המת שלו, מצד שני ריי עם הבן שלו שאולי בקרוב ימות לו האבא. למעשה, הם ממשיכים את הדיאלוג בינהם דרך הילדים.

הקשר בין הורים לילדים בעונה הזאת הוא משמעותי במיוחד ועומד במרכז כמעט כל פרק. פרנק והילד שהוא רוצה ולא מצליח להשיג. ריי והילד שלא בטוח שהוא בכלל שלו. צמד הילדים שאיבדו את ההורים שלהם בשוד היהלומים. אם בעונה הקודמת האובדן של הילד (הבת של ראסט) היה נוכח ברקע בלבד, הרי שבעונה הזאת הוא לוקח בימה מרכזית.

מצד אחד פרנק והבן של העובד המת שלו שלא מסוגל לעכל את הכאב על מות אביו. בנימה אישית, הדיאלוג הזה של פרנק והילד נגע בי במיוחד. מאז שנהייתי הורה אני לא יכול שלא לתהות על מה יקרה אם אני אמות פתאום. המחשבה על כך שאני לא אראה את הילדים שלי גדלים היא בלתי נתפסת בעיניי, כמו גם המחשבה על הילד שלי שיגדל בלי אבא. היוצרים הצליחו להעביר את התחושה הזאת בצורה מצוינת בסצינה הזאת, לדעתי. הילד מבין שהוא לא יראה את אביו יותר בעוד פרנק מדמיין איך הילד שיהיה לו, אם יהיה, עשוי לגדול ללא אב. אולי לא הזלתי דמעות, אבל היא בהחלט השאירה אותי מלנכולי.

מהצד השני, יש לנו את ריי שפתאום נשאר בלי שום יכולת לתקשר עם הילד שלו. גם זה היה מכמיר לב. הילד שמאביס את עצמו לדעת, שבבירור לא מסוגל למצוא שום מכנה משותף עם אביו – אפילו המטוסים שהם הרכיבו ביחד כבר לא מעניינים את הילד, שמעדיף לראות "חברים" בעוד האב מציע לו משחק ספורט, כשברגע העובדת הסוציאלית שמתעדת את הכל.

עכשיו פרנק ממשיך את הדיאלוג שראינו מקודם. זה די ברור פה שכשפרנק מדבר אל הילד, הוא בעצם מדבר על עצמו. אתה צריך להשתמש בכאב כדי להפוך לאיש טוב יותר, הוא אומר לילד כשדי ברור שהוא השתמש באותו הכאב בדיוק בדרך ההפוכה. פרנק יודע, שבניגוד לילד, אצלו אין זהב טהור בפנים. אפילו לא קרוב לזה. כל מה שיש שם זה רוע.

אז רגע, אנחנו שואלים עכשיו. אם פרנק עמד בעבר בפני צומת דרכים והוא בחר בדרך הרעה, האם אכן יש לנו בחירה חופשית או לא? ובכן, בדיוק פה מגיע ריי. זה נכון שהוא נותן לטבע שלו להשתלט עליו. הוא הולך לכלא ומספר לאנס האמיתי מה הוא יעשה לו (לא יודע מה אתכם, אבל אפילו אותי הוא הצליח להפחיד) ואחר כך, כשהוא מבין שהוא איבד למעשה את הבן שלו, הוא פוצח בהילולת סמים ואלכוהול. אלא שריי מבין שהוא אכן רוצח ובדיוק בגלל זה הוא מחליט על טובת הילד. הוא מוותר עליו ולו בשביל שלא לפגוע בו. זה מה שאבות עושים בשביל הילדים שלהם.

האובדן הזה, שממשיך אחר כך גם עם עלילת היהלומים וזוג הילדים שאיבדו את ההורים שלהם בשוד (והדרך שזה השפיע על השוטר שחקר את המקרה שלהם), הוא זה שמשרה על הפרק הזה את האווירה שכל כך חיפשנו בעונה הזאת. והוא מהווה הכנה מצוינת לחלק השני של הפרק.

*

"אשה טובעת על אדמה יבשה" יצירה שאחות של אנני הכינה לה

נגמר זמן הדיבורים, הגיע הזמן למעשים.

פרנק, שכנראה התרגש ממינוי הבלש האמיתי שנתנו לו, ממשיך בחיפושים שלו אחרי ההארד דרייב. רק שאחרי שהוא עושה כברת דרך יפה, הוא נתקל, שוב, בדד אנד. האם פרנק שלנו הוא אכן בלש טוב כמו שהוא חושב את עצמו? לא בטוח בכלל.

הבלשים שלנו, לעומת זאת, דווקא מתקדמים כברת דרך יפה. לא רק שהם מצליחים לעשות את הקישור, סוף סוף, בין בן קספר המנוח לעיסקאות המפוקפקות שנוהלו מסביב למסילת הברזל הם גם מצליחים למצוא – ולחלץ – את הנערה הנעדרת שלהם.

אמנם כבר קיבלנו קטע אקשן עמוס מאוד בסיומו של הפרק הרביעי, אבל נדמה לי שדווקא בפרק הזה זכינו באקשן שבאמת מגדיר את העונה זאת. במשך הפרקים הראשונים חיפשנו את הקסם של העונה הראשונה. הקסם הזה היה בנוי לא רק מהדמויות והדיאלוג שלהם אלא גם מהאווירה. הצילומים של לואיזיאנה, המוזיקה, האנשים המוזרים.

בעונה הזאת היה נראה שבפרקים הראשונים היוצרים קצת הלכו לאיבוד. קצת ניסו לייצר את לואיזיאנה בקליפורניה וזה לא ממש עבד. אבל בחלק הזה של הפרק, נדמה שהם סוף סוף מצאו את עצמם. כל הסצינה האחרונה בנויה כמו חלום (חלום קליפורניה?) ומזכירה לא מעט, לטעמי, את "עיניים עצומות לרווחה" של קובריק. ומצד שני, יש בה לא מעט מהפילם נואר של פיליפ מרלו, שכמובן מתרחש אף הוא בקליפורניה.

ומעל הכל, יש את המוזיקה. מדהים עד כמה מוזיקה יכולה להוסיף ולשנות סצינה מסוימת. היוצרים בחרו לא ללוות את הסצינה במוזיקה קצבית או מותחת אלא דווקא במשהו אחר, סוג של מוזיקה קלאסית, שלא ממש משתלבת היטב במה שקורה ברקע. ודווקא חוסר השילוב הזה הוא שיוצר את התחושה המאוד מאוד לא נוחה שמלווה את הסצינה וגורמת לך לשבת על קצה הכסא בתחושה מאוד מוטרדת.

ושוב חוזרים לבחירה חופשית, או ההעדר שלה. לפני שהם מתחילים את המבצע, ריי (אני חושב) אומר לאנני – תנסי לא לדקור אף אחד.

yeah, right. בדיוק כמו העקרב במשל הידוע, גם היא לא יכולה שלא לעקוץ וכמובן שכמו במחזה טוב של צ'כוב, גם פה – סכין שהופיע במערכה הראשונה (למעשה, סכינים מופיעים אצל אנני בכל המערכות) ידקור בסופו של דבר. והפעם, גם מתחיל להתברר מאיפה זה מגיע. אנני לא סתם גדלה בקומונה, אלא גם היתה קורבן לתקיפה מינית בגיל צעיר. האנני הצעירה הזאת – עוד ילדה בפרק הזה שאיבדה משהו בפרק הזה, הפעם את תומתה – לא היתה לה ברירה אלא להפוך לרוצחת שהיא.

והנה, בסופו של דבר, תראו מה הפכו להיות כל הבלשים שלנו. פרנק הוא רוצח. ריי הוא רוצח. פול, שרק צריך הזמנה לאלימות כדי להפוך למכונת לחימה משוכללת, הוא כמובן רוצח. ועכשיו, גם אנני שלנו היא רוצחת.

גם אם יש לך גוש גדול של זהב בפנים, הרוצח רק מחכה לאירוע הנכון כדי לפרוץ החוצה.

*

בטח שמתם לב ש:

– במהלך המסיבה, אנני מזהה לפחות אחד מבין הצמד של אוסיפ ואיש העסקים שאחראי על פרויקט הרכבת. מאיפה בדיוק?

– ריי אומר לפרנק שהוא הולך To see about killing a man. זה היה נשמע לי נורא מוכר עד שנזכרתי שזה כמו וויל האנטינג שאומר שהוא הולך To see about a girl. האם זה מכוון?

– שאמנם לא היו לנו שיניים שבורות בפרק הזה, אבל קיבלנו תחליף יפה בדמות מסמרים ננעצים באברים שונים בגוף.

– לאן בדיוק עלילת היהלומים הולכת?

– ולאיזה כנסיה בדיוק מתכוונים היוצרים בשם הפרק?

 

גמביט המלכה / גיל גרינגרוז (פוסט אורח)
לקראת הנצחון הערב על פלזן

50 Comments

צחי 28 ביולי 2015

אני חשבתי שהשם מתכתב איכשהו עם הכנסייה ההרוסה מהשנה שעברה.
רק שאני לא יודע איך.

Dorigil 28 ביולי 2015

אהבתי שלפני כמה פרקים פרנק שמצטייד מחדש בסמים עבור המועדון שלו מבקש מהארמנים whatever the fuck they call MDMA these days, ובפרק הזה אנני חוטפת pure Molly. בלש מלאה בסגירות מעגל וספירלות, קטנות, גדולות, תמיד מעוקלות.

גלן 28 ביולי 2015

לפי מה שאני שומע מהסביבה, אתם בין האחרונים לשמור על המצודה של בלש אמיתי. השאר, גם אלו שרואים עדיין , כבר הרימו ידים. יש כשלונות מפוארים. זה לא אחד מהם.

ran 28 ביולי 2015

פרק משובח.
וגם לי ברגע הראשון בסצנת המסיבה קפץ "עיניים עצומות לרווחה",
אבל המוזיקה שלקוחה מסרטי בלשים של שנות השבעים שאח"כ הפכה להזויה,
גרמה לסצנה להראות כמו משהו שלא שייך לסדרה.

מישהו מקדים אותם עד כה בכל צעד וזה לכל הנראה הלוטננט, מפקדו לשעבר של ריי.

אריאל גרייזס 28 ביולי 2015

כן, רציתי להגיד שלדעתי השוטר שנתן למקסיקנית שנרצחה את הדברים הוא הלוטננט הזה

אורן השני 28 ביולי 2015

אריאל, הניתוח שלך יפה מאוד, גם למסרים (כמו הקשר בין הורים למסרים) וגם לסצינות, שהיו כמה מצוינות (פרנק וריי, פרנק והילד, סצינת המסיבה).

הבעיות הן במאקרו של הסדרה ומהן אתה מתעלם.

הבעיה הכי גדולה שלי – הפורמט העונה של "סיפור + חקירה ברקע" פשוט לא עובד. מצטער אבל אין פרק שאני מצליח להבין את פרטי החקירה ששתולים בסצינה פה וסצינה שם, ואח"כ אני אמור לזכור מזה מה קרה ולמה?
לדוגמה: הנערה שאני הצילה – מי זאת? פתאום אכפת לה ממנה? היא לא הוזכרה מפרק 1 בערך ובטח שלא הייתה מטרת ההסתננות למסיבה (אגב אם מישהו יודע מה הייתה המטרה – שיעזור לי..)
גם שימו לב לצירוף המקרים: הרעים חותמים על שיתוף פעולה ועסקה במיליונים, באמצע מסיבת סקס עם הרבה אנשים שמהווה חולשה אבטחתית (איזה מזל שהם לא חכמים גדולים אה..), ובדיוק ברגע שהשוטרים שלנו נשענים על הקיר הרעים צועקים את המידע המפליל מהחוזה בקולי קולות. אכן עבודה משטרתית / תסריטאית ראויה!! איך פול אמר: "These contracts – signatures are all over them!"
ודבר אחרון – אי אפשר פשוט להקיא סם שנשאף וכבר נכנס לזרם הדם, אבל כמה טוב שאני הצליחה ואיך שחזרה להכרה היא ראתה את מה שמה מעולפת על הקיר לידה!

בעיות נוספות, ותאמינו לי שאני מקצר ומשמיט עוד כמה:

* מישהו זוכר שריי נורה, חזר לחיים והפסיק לשתות? שמלא שוטרים ואזרחים נרצחו? אפילו הדברים הקטנים – האיש והמסיכה שברח מהם בכביש המהיר, המכונית של קספר שנגנבה מהסט של הסרט, ההרעלה של האדמה – נראה שאת הסדרה ואת הדמויות כל זה כבר לא מעניין, הרי חייבים להמשיך אל הפרק הבא.

* בכל פרק רק נוספים יותר ויותר קצוות פתוחים, סצינות שלא ברור מה הן רצו לקדם אבל נשארו מאז בגדר תעלומה ולא נראה שמישהו יטרח לקשר אותן (או אפילו להתייחס אליהן) בסופו של דבר. נראה שהוא כתב חומר ל20 פרקים ונאלץ להסתפק ב8.

* איך אמר פרנק: "אירועים שמחלקים את החיים.. לי כבר יש 5 כאלה" – ולכל דמות בסדרה יש 5 כאלה בפרק, אבל זיכרון והמשכיות זה לא הצד החזק שלהם. קשה לעקוב אחרי התהפוכות בחיי כולם, כי הסדרה לא מצליחה להתעכב על זה במשך יותר מ5 דקות – עד השינוי הבא.

בסה"כ נראה שהשאלה "למה" לא ממש חשובה בסדרה. דברים פשוט.. קורים.

אריאל גרייזס 28 ביולי 2015

דווקא הנערה הזאת הוזכרה בפרק הקודם – אנני היתה אצל אחותה שכעסה עליה שהיא שכחה אותה.
לגבי הסם, אני לא מומחה בנושא אבל לא מדובר בסם של שאיפה אלא בסם של בליעה (בצורה של תרסיס) שהותז לתוך הפה שלהם ואז אולי כן ניתן להוציא חלק ממנו על ידי הקאה. ובכל מקרה, לא יודע אם אנני מודעת לזה.
אני מסכים שיש בעיות במקרו אבל לדעתי דווקא הקצוות הולכים ומתחברים אלו לאלו. אנחנו מבינים עכשיו מה קרה עם המקסיקנים. אנחנו מבינים למה קספר נרצח ואת השחיתות שיש בהקשר של מסילת הרכבת (שבוע שעבר דווקא הבנו מצוין את ההרעלה של האדמה, למשל, שנועדה בדיוק כדי לייצר את מסילת הרכבת בזול). אני מסכים על דבר אחד – היוצרים לא עושים לצופים חיים קלים בכלל.

בני תבורי 28 ביולי 2015

אני אתחיל בפיסת גאווה לוקאלית: מסתבר שיש מי שעוקב אחרי הבלוג של גרייזס בהתייחסות לבלש אמיתי וגם יודע לפרגן. אילו ידעתי איך, הייתי מביא לכם את הציטוט המדויק של ניב הדס. כבוד למגזר.
עם זאת, הפרק של אתמול, עמוס בקלישאות ומתיש. הסיפור בהחלט עושה את העבודה, אבל הבימוי נראה כתרגיל בשנה א'. הדיאלוג המדובר של פרנק וריי נשען על העובדה שכל אחד מהם מחזיק אקדח, אבל אילו שאלו אותי, לא הייתי ממליץ לווהן ופארל לכלול אותו בפורטפוליו שלהם. יושבים שני אנשים המגלמים שתי דמויות מרכזיות במרקם יחסים ונוהמים זה על זה בשפה לא ברורה. תסריטאי ובמאי, אנא התביישו. אין כל איכות בנהמות, הן גם לא מייצגות נפש שסועה ודואבת וודאי שאינן יכולות לבוא במקום תוכן.
מישהו צריך להסביר לתסריטאי – במאי שאם הגעת למצב שממנו תוכל להיחלץ רק בעזרת קומבינה, אולי רצוי שלא תיכנס אליו מלכתחילה. לא, אני לא מדבר על ביבי ומתווה הגז, אני מדבר על כך שלא נפטרים מהשפעה של אקסטזי על ידי תחיבת אצבע לגרון רבע שעה אחרי הנטילה. לא אמין, מיותר.

יוסי 29 ביולי 2015

"ני מדבר על כך שלא נפטרים מהשפעה של אקסטזי על ידי תחיבת אצבע לגרון רבע שעה אחרי הנטילה. לא אמין, מיותר."
לא רק שלא נפטרים, זה אפילו מגביר את ההשפעה :-)

גיל 28 ביולי 2015

פרק סביר בעיניי אבל כמו שאחרים כתבו, כבר לא יציל את העונה. אני דווקא חושב שהקטע שהוא מאיים על האנס הוא די קלישאתי ולא ממש מפחיד. הרי האנס יכול להתלונן עליו. גם כל החדירה למתחם המסיבה נראתה קלה מדי. הרי סביר שיש מצלמות אבטחה בכל מקום וגם אם לא תפסו אותם בזמן החדירה אז הפנים שלהם גלויות והפושעים יוכלו להגיע אליהם. ודבר אחרון, כל הקטע של בדיקת האבהות הוא חור גדול בעלילה. ברגע שתפסו את האנס אין שום בעייה לעשות לו בדיקת אבהות ולא צריך בכלל את ההסכמה של ריי לעניין.

היו דווקא כמה פנינים בפרק הזה, המשפט אולי הכי גדול של הסדרה עד עכשיו היה: That's one off the bucket list. A Mexican standoff with actual Mexicans.

אריאל גרייזס 28 ביולי 2015

לגבי הבדיקת אבהות – ההחלטה עליה היתה עוד לפני התפיסה של האנס.
האיום על האנס הוא לא שאלה של אם הוא יכול לממש את זה, אלא הדרך שבה הוא אומר את זה. לטעמי זה היה עשוי מוצלח.
המשפט על התיקו המקסיקני היה אדיר.

גיל 28 ביולי 2015

כן, אני יודע שהתחילו בתהליך לבדיקת אבהות כחלק מהמאבק המשפטי. אבל היא אמרה שהיא רוצה את הבדיקה בלי קשר לתוצאות הבוררות ולכן בהתחלה סירבה להצעה שלו. אבל היא עדיין יכולה לדעת בלי קשר אליו ופשוט לא לספר לו אם הוא לא רוצה.

יוסי מזרחי 9 באוגוסט 2015

אפשרות לבצע בדיקת DNA באנס, מייתרת את הסכמתו (שכבר לא דרושה כי יש צו שופט) לבדיקה, ויתכן שזה אחד המניעים לויתור על הילד ואולי זה המניע שלו להתחנן לפני האקסית שבשום מקרה לא תספר לילד את האמת או אמת אחרת ממה שהוא יודע עכשיו, והיא שריי הוא האב, והבטחתו לה לצאת מהתמונה, בתמורה.

אודי 28 ביולי 2015

הילדים משוד התכשיטים הם הילדים של ראש העיר, לא?

אריאל גרייזס 28 ביולי 2015

וואו, איזה קפיצה. איך הגעת למסקנה הזאת?

אודי 28 ביולי 2015

סתם, חשבתי שככה זה נותן להם משמעות מעבר לכל העניין של סיפור עצוב ומטריד של להיות ליד ההורים שלך שהם נרצחים.

אריאל גרייזס 28 ביולי 2015

אבל הם לא היו סוג של אסיאתים (הילדים, הכוונה)?

אודי 28 ביולי 2015

אסייתים אני די בטוח שלא. אולי היספנים. שניהם בטוח עם שיער שחור, והבן היה גדול יותר מהבת

אודי 28 ביולי 2015

אגב, פרק הסיום הוא 87 דקות!!!

מנחם 28 ביולי 2015

הימורים-
אתנה האחות של אני מחוסלת (הרי נתנו את השם שלה לסרסורים).
אכן הילדים הם של צסני והוא החליף להם שמות.
את אוסיפ כבר הבנו.
אצל מי ההארד דרייב? הבלש הרזה הבוס של ריי שקיבל את הכתובת של קאספר מהאיש שלו אצל פרנק אחרי שהזונה נתנה לו אותו. אופציה שניה-העוזרת של קספר מהסצנה באולפן הסרטים.
מי שרף את המכונית- פה אני בבעיה .חשבתי שגם כאן המפקד אבל שמפקד יהיה כזה מהיר? אולי הילד צסני

מנחם 28 ביולי 2015

חשבתי שזה שאנס את אנני בקומונה שהייתה קטנה זה צסני אבל יכול להיות כמו כל מה שראינו שם כמו המפקד השחור זה חלק מהטריפ

אודי 28 ביולי 2015

גם חשבתי על זה. אני לא זוכר מי מופיע בתמונה שראינו מהקומונה.

נץים 28 ביולי 2015

אני הכי אהבתי את
On the ropes ain't the same thing as bleeding out

ניק 28 ביולי 2015

* כל הדיבורים על רצון חופשי זה כל כך LOST!!
* לא חושב שאפשר לקטלג את אנני כרוצחת. זאת הגנה עצמית ובמקרה הגרוע הריגה. לא מתקרב לרצח.
*אז ככה נראות מסיבות החשק של ה"זמר" ההוא עם העיניים בגב??

alarum 28 ביולי 2015

דווקא התת זאנר הנקרא " אלו שחושבים שהעונה השניה טובה יותר" מדבר אליי יותר. מבלי להיכנס לחפירות על העונה הראשונה -אני מודה שאדון " אני כוכב קולנוע" 1 ו"אני כוכב קולנוע "2 לא עשו לי את זה בעיקר המניירות של הרלסון -היו בלתי נסבלות -טוב שעבר לגזרת המפיקים,משקיעים.

אפשר להגיד מה שרוצים אבל אף אחד. אני מתכוון .אף אחד שהכיר את הקריירה שלו לא שם דולר אחד על וינס ווהן בתפקיד גנסטר ועד כה חייבים להוריד את כובע המצחייה בפניו. מפרק לפרק הוא מצליח במינימום הכרחי להוציא מקסימום של אישיות מהדמות האניגמטית הזאת.
גם קולין פארל מפתיע אותי מאוד במקומות הדורשים מהדמות-איפוק. לגבי התסריט אני מציע לחברים לעזוב רגע את נקודת המבט הפילולוגית או את המחקר הספרותי ולהנות גם מן הטעויות והחורים..מהסיבה הפשוטה שמה שהסדרה הזאת מנסה לעשות {לפחות בעונה הזאת } הוא לשרטט גבולות גזרה חדשים לזאנר המתח הטלוויזיוני. אני מסכים עם הכותב -המוסיקה היא אכן שחקן נוסף על המסך והכבוד הגדול מגיע ל טי בון בארנט הגדול שהוא לא רק הקומפוזיטור של הסידרה אלא גם טיפוס יוצא דופן ומוסיקאי ענק.

גיל 28 ביולי 2015

אלו גבולות גיזרה חדשים יש בדיוק בסדרה הזו? ולמה בדיוק צריך גבולות גיזרה חדשים? מה רע בגבולות ישנים רק שכתובים ומשוחקים היטב?

אריאל גרייזס 28 ביולי 2015

אם מה שאתה אומר היה נכון, לא היו לנו הסמויה או הסופרנוס ועדיין היינו תקועים עם בלוז לכחולי המדים (שכבודם במקומם מונח, כמובן)

גיל 28 ביולי 2015

אני לא חושב שסופראנוס פרצה איזה שהם גבולות של ז'אנר, היא פשוט הייתה מעולה. יש הרבה סדרות שעשו זא'נר חדש כמו אבודים ו24 והן אולי היו חביבות אבל לא מעולות כמו הסדרות האחרות. העניין הוא שפורמאט חדשני רק לשם החדשנות לא יעבוד בלי תסריט, בימוי ושחקנים טובים.

אריאל גרייזס 28 ביולי 2015

סופראנוס בהחלט פרצה ז'אנר. זה פשוט נראה לנו היום טריוויאלי אבל סדרות על גנגסטרים שהם הגוד גייז, סדרות שכל פרק הוא שעה, שיש עשרה-12 פרקים בעונה, שכל עונה היא יחידה שלמה ואין פה נוסחה – כל אחד מאלו היה פורץ דרך, יחד עם עוד מיליון דברים אחרים.
ולגבי הסיפא – זה עבד מצוין בעונה הראשונה, שהיתה פורצת דרך. זה עובד פחות בעונה הזאת. קורה

גיל 28 ביולי 2015

זה שיש לנו סימפטיה לפושעים זה נכון, זה היה חדש אז. אבל אורך הפרקים והעונות הקצרות זה מאפיין של HBO ולא ממש משהו חיובי בהכרח.

לגבי העונה הראשונה אני לא ממש מסכים. מה ייחודי בחוקרי משטרה שחוקרים רצח וגם מדברים על עצמם? במה זה שונה מרצח לאדום לשחור? אז האווירה והצילומים היו שונים ומתיו מקהונומי אבל זה הפרטים לא העטיפה.

נץים 29 ביולי 2015

אוז הייתה פורצת הדרך האמיתית….

שירה 29 ביולי 2015

וואו. סוף סוף מישהו שאומר את זה. אין ולא יהיה כמו "אוז" מבחינת תעוזה, תסריט ומשחק. אפילו באיכות המחורבנת שהיא צולמה (יחסית להיום) זאת סדרה שאני לא יכולה להפסיק לראות שוב ושוב כבר שנים.

כוכבית 28 ביולי 2015

מדויק. אחרי שמבינים שזה לא הסמוייה (הריאליזם הוא חלק בלתי נפרד מהעלילה) ושהתיאטרליות היא בכוונה,
אפשר להנות מהאווירה יוצאת הדופן, מפס הקול הנפלא, ומהדיאלוגים עטורי משפטי המחץ.
אני אישית, נהנה הרבה יותר מהעונה השנייה.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 28 ביולי 2015

הדמויות של מרלו ועומאר בסמויה היו הכל חוץ מריאליסטיות.

כוכבית 29 ביולי 2015

הדמות של עומאר מבוססת על שודד אמיתי מבולטימור בשם לארי דונל "דוני" אנדרוז.
כמעט כל קווי העלילה בסמוייה נשענים על סיפורים אמיתיים שהתרחשו בבולטימור.

אליהו 7 באוגוסט 2015

מסכים לחלוטין!

alarum 28 ביולי 2015

לא קבעתי שיש גבולות גזרה חדשים בזאנר המתח אלא שיש נסיון למתוח גבול מעבר להם וכן ..גם מעבר לסופרנוס והסמויה שבהיותן מה שהן {סדרות עבר} הפכו כבר לקאנון {כפי שאפשר להבין מרוב התגובות של הצופים } . אפשר לשים לב לכמה נקודות המצביעות על כוונת היוצרים בבלש האמיתי לנסות "ולקפוץ מעבר לגדר" כמו למשל עמדת הסיפר של המצלמה שגולשת מהריאלי לסוריאליסטי בלי סימן מוקדם . לפעמים היא כל יודעת { רואים את המסיבה מפנים ומבחוץ } ולפעמים אין לה מושג מה הולך לקרות. ויש עוד המון "סימנים" מן הפרקים הראשונים שחבל להלאות.. אני לא אומר שמדובר בחדשנות טהורה ..ממש לא..אבל את הנסיון אפשר לזהות. האם זה מצליח ..לא יודע..אבל אני נהנה מן המאמץ…

גיל 28 ביולי 2015

הטכניקות שאתה מדבר עליהן הן עתיקות כמעט כמו הקולנוע עצמו. השאלה תמיד איך עושים בהן שימוש. לי הסדרה מרגישה כבדה מדי. גנגסטרים לא מדברים כמו פרנק אלא יותר כמו טוני. הכל מהודק יתר על המידה.

alarum 29 ביולי 2015

מה ז"א גנגסטרים לא מדברים ככה..?קראת פעם ראיון עם מאיר אברגיל ?עם יצחק דרורי? שמעת סיפורים על מולנר?ומצד שני יש לך איזה קשר ישיר עם איזה קוזה נוסטרון? אתה מדבר איטלקית שוטפת ? נדמה לי שהקונוונציה סגרה עלייך. ומהבחינה הזאת הצדק איתך טוב מאוד שפרנק לא מדבר "ככה"..

גיל 29 ביולי 2015

תמיד יש חריגות אבל יצא לי לשמוע מאות עבריינים מסוגים שונים. בוא נגיד שהם לא מדברים בצורה פילוסופית. טוני סופראנו מייצג אותם הרבה יותר טוב ולכן זו סדרה אדירה. האמינות שלה גדולה יותר. לצורך העניין אגב, גם שוטרים לא מדברים ככה. כמה אנשים אתה מכיר שיש להם את התהיות הפילוסופיות שאתה רואה בסדרה הזו?

יואב דובינסקי 29 ביולי 2015

הפרק הזה קצת איבד אותי. אמשיך עד לסיום העונה, אבל אני מאבד עניין בעלילה ובדמויות.

etayle 29 ביולי 2015

פרק סבבה.
הייתי בטוח שתזכיר שהסצינה של אנני עם הסכין זה על מה שהיא אמרה לריי על ההבדלים בין המינים (בידיוק הייתה סניצה לפניי שריי מפרק שומר עם הידיים /אקדח) .
אנשים שוכחים שבעונה שעברה לא נפתרה שליש מהתעלומה (והיה קטע הזוי שמצאו את הרוצח הראשון הוא דיבר עם ראסט על העבר שלו ופה זה נגמר).
בעיקרון רוב פרטי החקירה מובנים . השאלה איך זה יתפתח מכאן .
הם סוחטים את הלימון של פול הלוחם האדיר .(סתם שאלה עד עכשיו לא יודעים עם מה שהוא עשה עם השחקנית נכון או לא , בנוסף לפשעים שעשה בכפר המוזר הזה).
נ.ב
לדעתי אתה היחידי בעברית שמדבר על הסדרה הזו.תודה רבה,אתה גם כותב סבבה.

אד הורטון 29 ביולי 2015

(כרגיל מגיע בסוף אבל אנסה בכ"ז לומר משהו ומקסימום יהיו עוד כמה ביטים אי שם במרחב)
אני שב ומצהיר שאני סחי חסר תחכום שגם נשאר בד"כ אחרי שכולם כבר שהמסיבה נגמרת (בכל תחומי החיים…), אבל נהניתי מהפרק הזה ואני מודה שאפילו לא שמתי לב למה שכתב אורן השני, למרות שהקטע עם המסמכים באמת היה פאתטי ושרבאק, מסיבות עם נערות ליווי שלאנשים עשירים זה לא איזה ארוע פשע מסתורי בסדר גודל של ווטרגייט. בעיני, כמו שכתבו רבים, לא העלילה הבלשית היא מוקד העניין ואני מנחש שפיתרון ה"תעלומה" יהיה עוד פחות מסעיר מזה שהיה בעונה הראשונה. אין מה לצפות לקליימקס. למרות זאת, אני מוצא את עצמי מרותק למה שעובר על (רוב) הדמויות ועל המסע שהיוצרים מעבירים אותן ואותנו. זה בעיני לב הסידרה.
1. פרנק- ווהן, שספג טרם הסידרה ובפרקים הראשונים את מירב הבוז על המשחק שלו הוא בעיני השחקן הטוב ביותר בה, והדמות של פרנק היא המרתקת והעמוקה ביותר וגם המניע העיקרי של העלילה ויתר הדמויות. כשהוא מסביר לילד שהזהב שבתוכו ייצא (קצת אחרי שהסביר לריי שיש לו נפש של רוצח) ניכר שהוא משוכנע שהוא מדבר על עצמו. מבחינתו כל הפשע הוא רק עיסוק צד הכרחי והוא בהחלט רואה את עצמו כגוד גאי. אולי גם זו הסיבה שהמקסיקנים מביסים אותו פעמיים בסוף הפרק (גם במכירת הסמים במועדון וגם ברצח הבחורה שלגביו הוא עוד מגדיל ושואל "למה" כאילו רבע שעה קודם לא היה מוכן לדחוף למישהו מסמר לעין בשביל מידע).
2. העיניים- מוטיב מרכזי מהפתיח (העיניים של חלק מהצלליות מודגשות, רואים רק אותן וכו'), דרך עיוורו של בן קספר, ועוד אזכורים שכרגע שכחתי. מעניין אם עוד נראה משהו בכיוון שהבמשך העלילה.
3. כפי שחשבתי הפתיח רימז על הפגיעה המינית בקומונה של בזרידס.
4. לא איזו גאונות בימוי אבל אהבתי במפגש בין ריי לאנס שהאימג' הראשון שרואים הוא הכרס שלו. לא שמישהו חשב אחרת אבל אחרי זה כבר אין צורך בדנ"א.
5. גם העונה הראשונה (שאין מה לעשות, כל הצפייה שלי בעונה הזו מתכתבת איתה) עסקה בילדים ובהגנה עליהם אבל פה זה ממש לב העניין ואם ההימור למעלה על הילדים מהרצח הכפול נכון זה עוד מעצים את זה. בנות בזרידס שלא הגנו עליהן, פרנק שגדל לבד ורוצה ילד כדי לתקן את מה שעבר עליו וריי שלמרות שבינו לבין הילד אין שום חיבור רגשי (או גנטי) עדיין מוכן לוותר למענו על שאריות כבודו. אם יש משהו שמטלטל אותי בסידרה הזו למרות כל חורי העלילה (חוץ מהצילומים המדהימים) הוא זה וזה מתחבר לי לחוויה ההורית שלי שמתכתבת עם הדברים היפים שכתבת- החרדה העצומה שהמחשבה עלי בלעדיהם או עליהם בלעדי, גורמת לי. זה שינה לא מעט את מי שאני בשנים האחרונות ואלה דברים כ"כ עמוקים בנפש וכ"כ מפחידים שאני מודה שאפילו עם אשתי קשה לי לדבר עליהם.
6. המוטו של הפרק בעיניי ואולי של כל הסידרה- "הכל צפוי והרשות נתונה". פרנק אומר לריי- יש לך נפש של רוצח, אבל אל תאשים את ההתפרצות שלה בי או בגורל או בהיסטוריה שיכלה להיות אחרת. זה בידיך (כמדומני הוא אומר לו בשלב מסויים- you own it). אני מנחש שהסגירה תהיה בכיוון הזה- מי יצליח לברוח ממה שהוא אמור להיות ומי יישאר לטבוע.

אסתר 29 ביולי 2015

אני לא הצלחתי להבין למה היה צריך להכניס למסיבה ולסכן את אנני (עם ברירת 'לברוח או להאנס'), אם שני החברים שלה הצליחו להשיג את המסמכים בלי שום קשר.
את יחס יוצרי הסדרה לנשים הזכרת כבר בעבר. זו עוד דוגמה.

ירוק 30 ביולי 2015

נראה לי שרק באמצעותה הם יכלו להגיע למיקום של המסיבה. אבל יכול להיות שאני טועה.

אלי 30 ביולי 2015

אהלן לכולם.
אריאל, פורום מרתק והתגובות לפעמים מעניינות לא פחות. הופך את הצפייה לחווייתית הרבה יותר. בנוגע לשאלה הראשונה שלך, אם אני לא טועה אנני מזהה את הבן של צ'אסני במסיבה וזו הסיבה שהיא נרתעת.

ירוק 30 ביולי 2015

תודה אריאל, נהדר כרגיל. כבר מעכשיו אני מתבאס שאני רואה את הפרק הבא באיחור ולא יכול לקרוא את הסיכום שלך ישר…

מיטל 30 ביולי 2015

אני זיהיתי במסיבה גם את הפרקליט שסגר את החקירה (בחור אסיאתי).
בנוסף לכך, אני לפחות, מאד חיכיתי לראות עם האנס ג'ינג'י. והוא לא היה, וזו היתה אנחת רווחה מסוימת. ובסצנה מיד אח"כ הראו את פול מדבר עם השוטר שנדפק מאז שטיפל בתיק של הילדים שראו את הוריהם מתים ו*הוא* היה ג'ינג'י. לא יודעת אם זה מכוון, אבל זה סחרר אותי.

ביסליגריל2000 30 ביולי 2015

יופי של ניתוח ואבחנה, לדעתי קו המגמה של עונה 2 הולך ומשתפר.
אין מצב וגם אין צורך לסגור את כל הקצוות הפתוחים המשניים בעלילה. צריך לקבל את זה בהבנה שיש כמה חורים קטנים ולזרום.. זה לא פוגם מהתמונה הכללית, שהיא כאמור יותר חיובית משלילית.
בכל מקרה, מצפה כבר לפוסטים שלך על ה-NFL (בריידי והפטס לצערי הולכים כנראה לאכול קש ברבעון הראשון של העונה..)

אליהו 7 באוגוסט 2015

מישהו יכול להסביר מה הסיפור עם אוסיפ והקשר שלו לעלילה?

יש משהו מבאעס מאוד ביחס של היוצרים לנשים. אחרי העונה הראשונה ציפיתי לשינוי במישור הזה והתבדיתי..מאוד. עם זאת הסדרה הזו משתבחת לחלוטין מפרק לפרק וכמו שראסט "גדל עליך" בהדרגה כך גם הדמויות בעונה הזו.

חייב לציין שקולין פארל הוא מבחינתי ה-שחקן של העונה הזו והיחיד שמתקרב אליו זה ווינס ווהן שאני חושב שיהיה לי ממש מוזר לראות אותו חוזר לאיזור נוחות הקומי שלו.

עוד נקודה, אני מרגיש חיבור בין הדמות של פרנק לדמות של וולטר-היזנברג משובר שורות בל המובן של העיסוק העצמי. יש משהו בדיאלוגים-מונולוגים שפרנק שותף להם שסובב את האגוצנטריות שלו ושאיבת ההנאה והכוח מהרוע החדש שהוא מוצא בעצמו. עם זאת, וולטר שדמותו של הייזנברג נבנתה והתעצמה בו במהלך העונות, מכיר לקראת סוף העונה האחרונה בהנאה והנוחות שבהתמקמות בפוזיצית "האיש הרע"….במובן הזה פרנק עוד לא שם ומוכר לעצמו שהוא יותר טוב מזה…ריי לעומתו כבר מתחיל להשלים (עיין לא לאהוב) את הרע שבתוכו.

Comments closed