פלייאוף בייסבול – שלושה סיפורים

cropped_USPW_311446

כרגיל בתקופה הזאת של השנה, הבלוג קצת משאיר בצד את הכדורגל, מעיף את הפוטבול לפינה פחות חשובה, אומר ביי ביי לאליפות העולם ברוגבי ומפנה מקום לפלייאוף של הבייסבול.

נכון, זה בייסבול. הספורט המשעמם הזה. אבל הפלייאוף של הבייסבול? אין דבר יותר טוב מזה. חודש שלם שבכל יום יש משחקים, בדרך כלל שניים-שלושה וכמעט בלי ימי הפסקה או מנוחה. פלייאוף כמו שפלייאוף צריך להיות.

וכמו בבייסבול – תמיד יש את הסיפורים. ואיזה סיפורים יש לנו הפעם.

הקללה, אוי הקללה.

אם אתם עוקבים, אפילו בצורה מרוחקת ביותר אחרי בייסבול, אין מצב שלא שמעתם כבר על קללת התיש המפורסמת של השיקגו קאבס. אותו תיש מפורסם שבוורלד סירייס של 1945 נאסרה כניסתו לריגלי פילד ומאז הוטלה קללה על הקאבס שלא חזרו למעמד הזה. וכמובן, זה לא שלפני כן הם ליקקו דבש – האליפות האחרונה שהקאבס לקחו היתה ב-1908 וזו כמובן התקופה הארוכה שחלפה על כל מועדון מקצועני בארה"ב בלי אליפות.

אתם כנראה, שוב – אם אתם עוקבים אפילו טיפה אחרי התקשורת האמריקאית – מכירים את הסיפור על סטיב בארטמן. אתם יודעים, האוהד שהושיט יד לכדור באינינג השמיני במשחק מספר שש של ה-NLCS ב-2003, כשהקאבס על סף העפלה לוורלד סירייס, לראשונה מאז 1945, והפך לסמל של הכשלון, כשהאוהדים ממררים את חייו עד כדי כך שהוא נאלץ לרדת למחתרת ולא לצאת ממנה עד היום.

והנה הקאבס חוזרים לפלייאוף, לנסות שוב.

הפעם האחרונה שהם הגיעו לפלייאוף היתה ב-2008, אז הודחו בשלושה משחקים חלקים על ידי הלוס אנג'לס דודג'רס (כשיש מצב למפגש חוזר הפעם, דרך אגב) והחלום של גאולת המועדון בשנת המאה לאותו וורלד סירייס אחרון ירדה לטמיון ואיתה גם המועדון כולו.

כבר כמה שנים טובות שהקאבס מדשדשים בתחתית הליגה, עם כמה החתמות גרועות מאוד והרבה מאוד כאב לב לאוהדים. אבל התקופה הקשה נגמרה ובמועדון יכולים לחלום בגדול – לא רק השנה, אלא בכלל בשנים הקרובות – אחרי שהגיע למועדון לא אחר מאשר תיאו אפשטיין, האיש שהיה אחראי במידה רבה לגאולה של מועדון מדוכא אחר – הבוסטון רד סוקס.

אפשטיין, שניהל את הרד סוקס במשך כמעט 10 שנים וניצל את הכסף של הבעלים (שמשום מה מעדיפים להמשיך להשקיע בבייסבול במקום בקבוצת הכדורגל שלהם מעבר לים) ואת השיטות הסטטיסטיות המתוחכמות שנחשפו ב"מאני בול" כדי לקחת שתי אליפויות בבוסטון ולגאול אותם מקללת הבייב, הגיע לשיקגו בקול תרועה רמה לפני כארבע שנים.

 

 

65438382

בהתחלה זה לא היה קל. הקאבס דשדשו בשלוש השנים הראשונות שלו בתפקיד ואנשים התחילו לפקפק ביכולת של אפשטיין. כי בבייסבול, תבינו, קשה מאוד לבנות מחדש תוך שנה-שנתיים. בבייסבול אמנם אין תקרת שכר, בניגוד לליגות אחרות, אבל בניגוד ל-NFL, אם אתה מחתים שחקנים על חוזה גדול – אתה תקוע איתו עד הסוף שלו (אלא אם אתה מוצא פראייר שיקח אותם בטרייד) ואין לך ברירה אלא לחכות שאותם חוזים יפקעו על מנת להחתים שחקנים טובים יותר. ואלוהים יודע שלקאבס היו לא מעט חוזים איומים כשאפשטיין הגיע. בנוסף, גם אם אתה בוחר שחקנים טובים בדראפט, בניגוד לליגות האחרות, הם לא בשלים לעלות ישר לליגה של הגדולים ולוקח להם זמן להתבשל. וכמובן, בניגוד לכמעט כל ספורט אחר, בבייסבול, גם אם יש לך את השחקן הכי טוב בעולם, זה לא יספיק אם השאר מסביבו לא מספיק טובים. תשאלו את איירוד שחבט ל-50 הומראנס וזכה ב-MVP בטקסס ועדיין סיים במקום האחרון בבית לפני אי-אילו שנים.

אז תיאו עשה את מה שעושים בבייסבול. הוא חיכה. הוא דאג שהקבוצה שלו תסריח ולא עשה החתמות גדולות כדי לקבל בחירות דראפט גבוהות ולמלא את החוות בשחקנים מבטיחים (החוות הן הכינוי של המיינור-ליגס). הוא נפטר מחוזים גרועים באמצעות טריידים והביא בתמורה שחקנים צעירים שיתפתחו במיינורס ויעלו לקבוצה רק כשיהיו בשלים.

ואז הגיעה השנה. תיאו הרגיש שהקבוצה מוכנה. דבר ראשון, הוא הלך בגדול בשוק ההחתמות והחתים את ג'ון לסטר, אחד הפיצ'רים היותר טובים שהיו זמינים (וכזה שהוא מכיר עוד מימיו בבוסטון). דבר שני, הוא שלף מטמפה ביי את אחד המאמנים הכי מוערכים בליגה, ג'ון מאדון, מאמן שלקח קבוצה עם תקציב קטן מאוד עד הוורלד סירייס לפני כמה שנים וידוע כאחד ששחקנים מאוד אוהבים וכזה שיודע להוציא מקבוצה יותר מסך חלקיה. דבר אחרון, ואולי הכי חשוב, הוא סיים את ההמתנה לכל אותם חובטים צעירים, והעלה ארבעה מהם, כולל כריס בראיינט, שכנראה יסיים עם תואר רוקי השנה, לקבוצה הבוגרת במהלך השנה. במקרה (או שלא), הוא קיבל גם עונה אדירה מהמגיש ג'ייק ארייאטה, שהגיע שנה שעברה מבולטימור, ועשוי לזכות בסיי יאנג השנה (הפרס למגיש הטוב בליגה) אחרי חצי שני שבו הוא סיים עם ממוצע ריצות למשחק הנמוך בהיסטוריה.

בקיצור, הקאבס מוכנים לשבור את הקללה, לא?

ובכן, לא כל כך מהר.

קודם כל, הקאבס נכנסו כווילד קארד, כי הם משחקים לצערם בבית הקשה בליגה (ואולי אחד הקשים בהיסטוריה) שבו שולטת ללא עוררין הקבוצה היציבה בבייסבול ב-20 השנים האחרונות, הסט לואיס קארדינלס. למעשה, הבית כל כך קשה ש-97 הניצחונות של הקאבס, שהיו נותנים להם את ראשות הבית בכל בית אחר, הספיקו להם רק למקום שלישי, אחרי פיטסבורג – אותם הם הולכים לפגוש במשחק האכזרי ביותר, משחק הווילד קארד על הזכות להכנס לפלייאוף באמת. וגם פיטסבורג לא קוטלים קנים, כשאריאטה יצטרך להתמודד עם גרת קול, אף הוא פיצ'ר מעולה.

וגם אם הקאבס יעברו הלאה, הם לא הולכים ללקק דבש. אמנם יש להם את ג'ון לסטר, שהוא פיצ'ר מוכח בפלייאוף במדי בוסטון, אבל בליינאפ יש להם מעט מדי שחקנים עם ניסיון, שזה דבר קריטי בפלייאוף. עוד דבר קריטי בפלייאוף זה בולפן (מגישים מחליפים) טוב, ולא בטוח שזה של הקאבס בנוי לזה. ומעל הכל, הם הולכים לפגוש כמה קבוצות לא קלות בכלל, עם הרבה ניסיון פלייאוף, בדמות הדודג'רס והקארדינלס (עוד שניה על הקבוצה הרביעית) ולכן קשה להמר עליהם. קשה מאוד.

אבל היי, זה תיאו אפשטיין פה. אז לך תדע.

בכל מקרה, סביר להניח שעם כמות השחקנים הצעירים שיש לקבוצה כרגע, האוהדים שלהם לא יצטרכו להמתין עוד הרבה זמן עד הופעת הפלייאוף הבאה.

ואם עד עכשיו לא הפכתם לאוהדים של הקאבס, רק תקשיבו למה המנג'ר שלהם בשנת 83, לי אלייה, חשב עליהם בנאום אולי המיתי ביותר של מאמן ספורט אמריקאי אי פעם

The miracle Mets

טוב, אם את הקאבס בפלייאוף יכולנו לדמיין כבר בתחילת השנה (אני חושב שאפילו הבלוג הימר עליהם שם) הרי שמה שקרה עם המטס זה לגמרי מלפט פילד, כמו שאומרים. גיל שלי בטח יזכיר לי בקרוב איך צחקתי עליו בתחילת השנה כשהוא דיבר על הפלייאוף.

יש שתי סיבות לכך שאף אחד לא ציפה מהמטס להגיע רחוק השנה.

הראשונה היא שלמרות שיש להם פיצ'ינג צעיר ומצוין, ההתקפה שלהם בתחילת השנה היתה כל כך גרועה שהם פשוט לא הצליחו לשים ראנס על הלוח.

השניה היא שהיריבה שלהם על הבית, הוושינגטון נשיונלס, נראתה בנויה לא רק לנצח את הבית בקלות אלא גם לקחת אליפות. הנשיונלס, שכבר החזיקו חבורת מגישים מצוינת הביאו בהרבה כסף באוף-סיזן את הפרס הגדול, מקס שרצר – זוכה הסיי יאנג לפני שנתיים וכנראה הפיצ'ר הטוב באמריקן ליג בשנתיים-שלוש האחרונות – ולא היתה שום סיבה לחשוב שעם ההתקפה שלהם שבה מככב כנראה ה-MVP של השנה, ברייס הארפר הצעיר, הם לא יקחו את הבית בקלות.

ואכן, בתחילת השנה זה בדיוק מה שקרה. הנשיונלס אמנם גימגמו בשבועיים הראשונים אבל מאותו הרגע רצו קדימה ולא הסתכלו לאחור, כששרצר נותן הופעות דינמיות להפליא, כולל רצף שני משחקים מטורף שבו הוא נתן היט אחד בלבד והיה הכי קרוב אי פעם להשוות את השיא של ג'וני ואן דר מיר, שזרק שני נו היטרס ברצף (שרצר, דרך אגב, זרק עוד נו היטר בהופעה האחרונה שלו בעונה, והיה לראשון שזורק שניים בעונה מאז נולאן ראיין האגדי).

המטס, לעומת זאת, הציגו פיצ'רים מצוינים, את מאט הארווי שחזר מניתוח טומי ג'ון, את ג'ייק דה גרום הצעיר, אפילו ברטולו קולון המופלא – כל ה-42 שנים ו-200 קילו שלו – הראה יכולת טובה, אבל ההתקפה, אוי ההתקפה. בנקודת אמצע השנה ההתקפה של המטס היתה אחרונה בליגה ביצירת ראנס והיה ברור שזה לא זה.

מה שכן, במפתיע (או שלא) המטס עדיין היו בעמדה לא רעה להגיע לווילד קארד, מה שגרם לקבוצה לנסות לעשות מהלכים בשוק הטריידים על מנת לשפר את הקבוצה וללכת על פלייאוף כבר עכשיו. הניסיון הראשון נודע לשמצה אפילו מחוץ לחוגי הבייסבול. המטס כבר סגרו על טרייד שהיה שולח את זק ווילר, פיצ'ר עם הרבה כשרון אבל שחוזר מפציעה, ואת ווילמר פלורז, חובט צעיר ובינוני, בשביל חובט מוכשר בשם קרלוס גומז. אלא שפלורז גילה את דבר הטרייד בהפסקה בין אינינגים באחד המשחקים ועדיין נשלח בחזרה למגרש והתגובה שלו – בכי תמרורים על המגרש – תועדה במצלמות, רק כדי לגלות אחר כך שהטרייד בוטל בשל בעייה רפואית של אחד המעורבים בו.

הכשלון הזה בטרייד, יחד עם מה שקרה עם פלורז, נראה כמשהו שעשוי לפרק את המועדון ואת הסיכויים שלו באמת להתחרות. אלא שבדיוק ההיפך קרה. במקום הטרייד על גומז, נסגר טרייד אחר, הפעם עם דטרויט, שהביא לקווינס שחקן בשם יואנידיס סספדס – שחקן שזו לו היתה הקבוצה הרביעית (!) בשנתיים. מעטים חשבו שהטרייד הזה יהיה משמעותי, אבל מה אתם יודעים – סספדס הפך לחובט הכי טוב בליגה בערך מרגע שנחת בקווינס והמטס, אלו שלא מסוגלים לפגוע בכדור, הפכו פתאום להתקפה הטובה בליגה, לא פחות!

הנשיונלס, זוכרים – אלו שהיו אמורים לקרוע את הליגה, לעומת זאת, עשו טרייד שנראה על פניו הגיוני. הם לא נגעו יותר מדי בקבוצה אלא רק הביאו קלוזר מוכח – אחד, ג'ונתן פפלבון, שכבר סגר לרד סוקס אליפות ב-2007, במה שנראה היה כמו מהלך מצוין לקראת הפלייאוף, שם בולפן טוב הוא הכרחי. כמובן, אין שום דרך לדעת האם הטרייד הזה עשה את ההבדל או לא, אבל מאותו רגע הנשיונלס התחילו להתדרדר, הפסידו משחקים ברצף ובצורה מפתיעה המטס עקפו אותם אחרי סוויפ מרשים לפני כחודש – ומאז לא הסתכלו אחורה. קרב שפרץ בין אותו פפלבון לבין הארפר בדאג אאוט השבוע, אחרי חילופי דברים קשים בין השניים, פחות או יותר סימל את העונה הנוראית שעברה על הקבוצה הזאת.

ועכשיו המטס בפלייאוף. על פניו, אין להם מה לחפש שם. למעט הדודג'רס, כל שאר הקבוצות בפלייאוף נהנות ממאזן טוב יותר. לכולן יש מגישים מנוסים הרבה יותר. והמטס? הם בכלל לא היו אמורים להיות פה.

ואם זה לא גרם לכם להפוך לאוהדים של המטס, אז רק תראו את ברטולו קולון חובט:

שובה של הציפור

טוב, אם חשבתם שגמרנו לעסוק בקבוצות שמענות את האוהדים שלהם, הרי שאתם טועים בגדול. הכירו את הטורונטו בלו-ג'ייז.

טורונטו, כמו שניחשתם, היא הקבוצה היחידה בבייסבול שמשחקת מחוץ לארה"ב (היתה פעם עוד קבוצה, המונטריאול אקספוס, היום היא הוושינגטון נשיונלס. הכל מתחבר פה, רבותיי). ולמרות שזה נשמע מאוד לא אמריקאי, הרי שמדובר בקבוצה שלקחה אליפות פעמיים, בתחילת שנות התשעים, והיתה חלק חשוב מהליגה. רוג'רס סנטר, מגרש הבייסבול שלה, היה אחד החדשניים בליגה בזמנו, כשהכיל גם מלון שמהחדרים שלו האורחים יכלו לצפות במשחק (אתם יודעים, ניינטיז. אל תשאלו) והבלו ג'ייז מילאו אותו כל יום באותה תקופה נהדרת.

(הערת אגב על מגרשי בייסבול, איכשהו – יש לאמריקאים דרך לתאר כל אחד מהם בצורה שונה. יש לנו את Fenway Park, יש את Rogers Center, יש את Rigley Field, יש את Dodegrs Stadium ובטח שכחתי עוד כמה)

נחזור לטורונטו. אחרי האליפויות ההן, הקבוצה נחלשה ושאר הקבוצות בבית – בעיקר היאנקיז והרד סוקס – התחזקו וטורונטו הפכו לסמרטוט של הבית שלהם, פעם אחר פעם לא מצליחים להתמודד על הפלייאוף, למרות לא מעט ניסיונות השקעה כספית. למעשה, אחרי ההעפלה של הקנזס סיטי רויאלס לפלייאוף שנה שעברה, טורונטו הפכה להיות הקבוצה עם התקופה הכי ארוכה בלי פלייאוף בליגה – יותר מ-20 שנה כאלו. עכשיו תוסיפו לזה את העובדה שהבפאלו בילס, הלוזרית האולטימטיבית שהפסידה ארבעה סופרבול רצוף ולא ביקרה בפלייאוף במיליניום הזה, היא קבוצת הפוטבול האהודה בעיר (בפאלו רק שעתיים נסיעה משם ואפילו היו דיבורים על להעביר אותה לטורונטו) ואת הכשלון של קבוצת ההוקי המקומית ותבינו כמה רע היה לתושבים שם. טוב, עד כמה שלקנדי יכול להיות רע.

בהתחלה, לא היה נראה שהשנה הולכת להיות שונה. ההתקפה של טורונטו אמנם היתה הטובה בליגה אבל הפיצ'ינג היה בינוני, כשאוהדי טורונטו נאלצו לראות את נוח סינדוגרד עושה חיל בשביל המטס (הכל מתחבר!) בעוד אר איי דיקי שהגיע בשבילו לא ממש מצדיק את הציפיות שתלו בו אחרי שלקח סיי יאנג לפני מספר שנים. היאנקיז אמנם לא הרשימו יתר על המידה, אבל עדיין הצליחו להוביל את הבית די בקלות ובטורונטו רק קיוו להתמודד על הווילד קארד.

אבל בטורונטו ידעו שיש להם קבוצה טובה ביד. למעשה, לטורונטו היה הפרש ראנס – ההבדל בין כמה ראנס שמת לכמה ספגת (ואינדיקטור לא רע לאיכות קבוצה) – הטוב בליגה, ועדיין המאזן שלהם לא שיקף את זה בכלל. זה אמר דבר אחד בלבד – הג'ייז, כמובן, סבלו מחוסר מזל. העניין עם מזל שבסוף הוא מתאזן, והמנהלים של הקבוצה הבינו את זה ועשו כמה מהלכים כדי לחזק את הקבוצה, כשהם מביאים את דיוויד פרייס, המגיש המצוין ומתמודד על הסיי יאנג השנה ואת טרוי טולוביצקי, השורטסטופ הנפלא מקולורדו, והפלא ופלא – בחצי השני של העונה המספרים אכן התאזנו, טורונטו, שגם ככה היתה אימת המגישים בליגה, הפכה עם התוספת של טולו למפחידה מתמיד והיאנקיז נשארו מאחור. טורונטו לקחה את הבית לראשונה זה יותר מ-20 שנה ורוג'רס סנטר התמלא בקהל מפה לפה.

עכשיו רק נשאר להם להמשיך את זה בפלייאוף.

כל השאר

AL:

קנזס סיטי הגיעה שנה שעברה לפלייאוף כווילד קארד ואף אחד לא ציפה ממנה לכלום, אבל עם שילוב של בולפן אדיר והגנה מצוינת היא הגיעה עד לוורלד סירייס, שם נכנעה בשבעה משחקים למדיסון באומגרנר אחד. אם חשבנו שההצלחה בפלייאוף שנה שעברה היתה פלוק, הרי שהרויאלס נתנו עונה אדירה השנה, מהתחלה ועד הסוף, ולמרות שאין להם יותר מדי שמות גדולים, הם סיימו עם המאזן הטוב ב-AL, וקשה מאוד להמר נגדם.

טקסס, לעומת זאת, היתה די בינונית השנה, אבל טרייד שהביא להם את קול האמלס המגיש המצוין מפילדלפיה, יחד עם דעיכה של יוסטון שהוליכה את הבית המערבי כל השנה, נתן להם את ראשות הבית, אבל לא נראה שההגשה החלשה שלהם מסוגלת להצליח בפלייאוף.

היאנקיז ויוסטון ישחקו בינהן על הווילד קארד, כשאף אחת משתיהן לא נראית בנויה להמשיך רחוק, אבל מסיבות שונות. היאנקיז קבוצה מזדקנת עם פיצ'ינג חלש להחריד (אבל בולפן מעולה), בעוד יוסטון קבוצה צעירה מאוד, שאף אחד לא ציפה מהם להצליח כל כך השנה ולמרות שהיא נהנית ממגישים צעירים וטובים כמו דאלאס קושל, קשה לראות אותה מתמודדת על האליפות בשלב הזה.

ההימור שלי: יאנקיז מנצחים את יוסטון בווילד קארד. קנזס מעיפים את היאנקיז, טורונטו מנצחים את טקסס. טורונטו בוורלד סירייס.

NL:

טוב, את הקארדינלס אין צורך להציג. הספרס של הבייסבול. או שמא צריך להגיד – הפטריוטס של הבייסבול, כולל הרמאויות (השנה נפתחה חקירה פלילית נגד הקבוצה בחשד שהיא חדרה למחשבים של היוסטון אסטרוס במטרה לגנוב מידע). בכל מקרה, מדובר בקבוצה הכי יציבה בבייסבול האמריקאי ב-15 השנים האחרונות, שמגיעה לפלייאוף באופן קבוע וגם לקחה שתי אליפויות. גם עזיבה של הכוכב הגדול אלברט פוחולס לפני כמה שנים או פציעה של המגיש הכי טוב שלה (אדם ווינרייט, שחוזר לפלייאוף, דרך אגב) בתחילת השנה לא הצליחו לפגוע בה, והם נתנו עונה של 100 ניצחונות, לקחו שוב את הבית בעיקר בזכות הגשה יציבה ומצוינת. השאלה אם החוסר באס אמיתי והתקפה בלי אף כוכב תספיק להם כדי ללכת עד הסוף.

פיטסבורג, שתשחק נגד הקאבס על הווילד קארד, מגיעה לפלייאוף זאת העונה השלישית ברציפות, אחרי שנים על שנים של כשלונות ובניה מחדש על בניה מחדש. היתרון שלהם על קבוצות אחרות זה הבולפן המצוין שלהם והניסיון שהם צברו בשנים האחרונות. הדודג'רס, שישחקו מול המטס, לקחו די בקלות את הבית שלהם, כשהם מציגים את צמד המגישים הטוב בליגה (ואחד הטובים בהיסטוריה, כנראה) כשלקלייטון קרשאו האדיר (יותר מ-300 סטרייקאאוטס, לראשונה מאז הביג יוניט ב-2002. וזה בעונה "חלשה" שלו) מצטרף זאק גרינקיי בעונת שיא שעשויה להביא לו את הסיי יאנג על חשבון אריאטה. בשנים קודמות קרשאו לא הצליח לממש את היכולת שלו בעונה הסדירה גם בפלייאוף, האם השנה זה יקרה?

ההימור שלי: קאבס מנצחים את פיטסבורג בווילד קארד. קאבס מנצחים את הקרדינלס, דודג'רס מנצחים את המטס. דודג'רס מנצחים את הקאבס ועולים לוורלד סירייס.

טורונטו מנצחים את הדודג'רס.

אבל ברצינות? הכי כיף יהיה לראות את טורונטו נגד הקאבס. דורפן נגד טלב"י. יהיה דיסקו.

פלייאוף בייסבול – מתחיל יום שלישי בלילה. אל תפספסו.

נו האדל - סיכום מחזור רביעי
חידון מספר 470. מדברים בייסבול

54 Comments

red sox 6 באוקטובר 2015

מעולה.

דודג'רס כל הדרך.

אורן השני 6 באוקטובר 2015

מעניין אותי, בתור אוהד הדודג'רס, אם מה שאתה אומר זה הימור או תקווה? כי אנחנו היאנקיז של הNL (מהבחינה השלילית – קונים את דרכנו לWS) ולא מכיר מישהו שמחזיק לנו אצבעות..

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2015

בוא ננסה לנחש, איזה קבוצה רד סוקס אוהד..

אורן השני 6 באוקטובר 2015

ולכן שאלתי והסברתי למה זה לא הגיוני

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2015

סתם צחקתי..

אורן השני 6 באוקטובר 2015

אז סליחה בד"כ אני מבין ציניות :)

red sox 6 באוקטובר 2015

זה ניחוש מושכל.
הלב עם הקאביס.

עמית 7 באוקטובר 2015

גם אני עם הדודג'רס ,בראש ובעיקר בלב.
יש לי תחושה שקרשאו הולך לפלייאוף ענק,
מספיק שההתקפה תהיה בינונית פלוס ויהיה בסדר.

גיל 6 באוקטובר 2015

אם הקאבס זוכים באליפות בשנים הקרובות, תיאו יהפך לGM הכי טוב אי פעם.

זה פשוט בושה שהקבוצה השנייה והשלישית הכי טובה בליגה שלה ישחקו משחק אחד על העלייה לסדרות. לפחות תעשו את זה סדרה הטוב משלושה.

הסיפור הגדול שקצת מאפיל על הפלייאוף זה סבתיה והכניסה שלו למכון גמילה ממש לפני הפלייאוף. לא זוכר כוכב בסדר גודל כזה שזקוקים לו נואשות מוותר ככה על הפלייאוף אבל כל הכבוד לו.

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2015

לא זקוקים לו נואשות, הוא חלש כבר שלוש עונות. לא הוא היה עושה את ההבדל

גיל 6 באוקטובר 2015

הוא חלק מהרוטאציה ועם הרבה ניסיון אבל במצבו כנראה חסר ערך. בכל מקרה גם אני מהמר על טורונטו בוורלד סירייס.

ניינר / ווריור 6 באוקטובר 2015

רק לא יאנקיז או דודג'רס-חוץ מזה הכל הולך

טל בן יהודה 6 באוקטובר 2015

קניתי!

גיל שלי 6 באוקטובר 2015

אני לא מבין איך עוד לא נפל לך האסימון, המטס לוקחים השנה. השאלה היא האם הרווי יגיש בכל הסדרות, במקום שהווילפונס החרא האלה יציעו לו חוזה ארוך טווח עוד לפני הפליאוף, כדי שיוכל להיות רגוע ממכסת האינינגים שלו, הם פשוט מעדיפים לתת לעיתונות הניו יורקית לעשות את העבודה, ושהרווי יסכן את עתידו ללא כל תמורה, אכן הבעלים הכי מסריחים בבייסבול

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2015

כרגע הם נותנים לו להגיש רק משחק אחד בסדרה הראשונה, שזה טמטום טהור.

גיל שלי 6 באוקטובר 2015

להבנתי הגישה היא לשחרר לו את כל המגבלות, אבל גם אני במקומו הייתי פוחד מזה. החוזה הנוכחי שלו מגוחך ממש

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2015

חוזים של שחקנים צעירים בבייסבול הם תמיד מגוחכים. חלק חותמים על הארכת חוזה מוקדם אבל בוראס, הסוכן של הארווי, מעדיף לא לחתום על כזה אלא לתת לשחקן שלו להפוך לשחקן חופשי אחרי שש שנים ואז לקבל את החוזה הענק. זאת הסיבה שהוא לוחץ על המטס לצמצם את האינינגים – הוא מפחד מפציעה שתהרוס לו את הסיכוי לחוזה כזה.

גיל שלי 6 באוקטובר 2015

הוא לא התנגד לחוזה, המטס לא טרחו להציע להרווי חוזה ארוך טווח וראוי

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2015

עזוב, בוראס לא עושה דיונים על חוזה ארוך טווח. כולם בביסבול יודעים את זה. תראה את כל הלקוחות שלו – שטרסבורג, הארפר וכו, כולם מחכים שיפקע חוזה הרוקי שלהם בשביל הכסף הגדול. אין אקסיומה ידועה יותר מזו בבייסבול

Amir A 6 באוקטובר 2015

סליחה, אבל אתה הימרת שבסדרת פלייאוף הקאבס ינצחו את הקרדינאלס? אם זה יקרה אז דונלד טראמפ יכול לקחת את הבחירות ב-2016, דב חנין ייבחר לראש ממשלת ישראל הבא, שירין עבאדי תוכרז כאייתולה הבאה של איראן ואיתמר בן גביר יהיה הנציג של הרשות הפלשתינאית במשא ומתן העתידי על שלום עם ישראל.

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2015

נראה לי יפסידו בפיטסבורג אבל אם הם עוברים אותם – כן, הם ינצחו את הקארדינלס

Amir A 6 באוקטובר 2015

וואו. חבל שלא נשארת לגור בארה"ב, היית משלם על המנה הבאה שהייתי אוכל אצל פיטר לוגר.

אורן השני 6 באוקטובר 2015

יאללה קרשואו הגיע הזמן להפסיק לפשל בפלייאוף ולהעיף את המטס ואז את הקארדס המפחידים. אני מאוד מודאג מההתקפה (כמו תמיד) אבל עם הצמד חמד שלנו (אנדרסון/ווד הם יום עסל יום בסל כמספר 3 ברוטציה) נקווה שלא נצטרך יותר מדי התקפה.

אמנון ג 6 באוקטובר 2015

ההימור שלי – הריינג'רס נגד הקארדינלס ב WS.
הקארדינלס אלופים. מגיע להם.
קשה לראות אותם מפסידים כרגע סדרת פלייאוף .
מה זה או מי זה טלב"י?

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2015

טל בן יהודה, כמובן. שאיכשהו נפל לאהוד את טורונטו, כנראה כדי לאזן את הקארמה שלו כאוהד מכבי

ששון 6 באוקטובר 2015

קלי קלות. קאבס.

משה 6 באוקטובר 2015

אולי במקום כל הדיבורים על קלופ הנרי יכול לסדר לנו את אפשטיין ?

Amir A 6 באוקטובר 2015

למישהו יש מושג מה קרה שם בין פפלבון והארפר?

אורן השני 6 באוקטובר 2015

פפלבון צעק להארפר שלא התאמץ לרוץ (בfly out ברור), הארפר ענה לו ופפלבון תפס אותו והצמיד אותו לקיר הדאגאאוט. בסוף פפלבון התנצל והארפר אמר על זה "whatever"

עופר ג. 6 באוקטובר 2015

פעמיים נס לאפשטיין? הרי גם האליפות הראשונה עם בוסטון היתה אחרי נס אוקטובר. קשה לי להאמין.
הקרדינלס ינצחו בגמר את טורונטו כי פיצ׳ינג מנצח בפלייאוף ודייוויד פרייס שכח מתי ניצח משחק כזה.
איי-רוד וקראשו די לוזרים בפלייאוף וכסף לא קונה הכל.
הרויאלס מרגשים אבל פעמיים ברציפות גמר? יהיה קשה מאוד.
פעמיים מירקלס למטס? לא להגזים.

אריאל: כל מגרש שונה אז גם השמות שונים ומשונים.

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2015

האליפות ב-2004 היא חצי נס אבל אל תשכח שב-2003 הסוקס היו מרחק אינינג מלהגיע לוורלד סירייס. ושהם לקחו עוד אליפות ב-2007. כך שלא מדובר פה באיזה נס שהוא לקח אליפות אלא בבניה נכונה שבסוף השתלמה. זה נכון גם לגבי הקבוצה הנוכחית שלו.

גיל 7 באוקטובר 2015

אין כאן שום נס. אפשטיין בדרך להיות גדול הGM בכל הזמנים, או לפחות בעידן המודרני. אם מביא אליפויות לשתי הקבוצות הכי מקוללות בליגה זה יהיה בלתי נתפס (אבל חבל על הקאבס, יהפכו לסתם עוד קבוצה כמו בוסטון).

רועי 6 באוקטובר 2015

אחלה טקסט. תודה. גם כך לא אצפה באף משחק, אבל נהניתי מאוד מהקריאה

גדי 6 באוקטובר 2015

יש לי משפחה בשיקגו שהקאבס בשבילם זה הכל. הייתי בכמה משחקים איתם בריגלי פילד ולשבת שורה שלישית ליד הבסיס הראשון זו חוויה לחיים. דוד הנרי נפטר שנה שעברה בגיל 90. כל חייו חיכה שהקאבס יביאו לו אליפות. הוא היה שם בזמן התייש וגם בזמן אויב העם שתפס את הכדור. לצערו הנרי נולד קצת אחרי 1908 ולכן לא זכה בימיו לראות את הקאביס שלו אלופים. הוא היה מוכן לוותר על לא מעט שנים מחייו בכדי לזכות ברגע הנכסף. בשנים האחרונות הוא כבר התייאש ואמר בציניות: any team can have bad century. …

פעם אחרונה הייתי בריגלי פילד ביולי 2010. מיותר לציין שהעונה הייתה גמורה כבר לקאביס. החולצה הנמכרת הייתה: what Jesus told the Cubs?
Do nothing till I return….

בתור אוהד הפועל באר שבע אני מתחיל לחשוש שגם לנו הולכת להיות מאיה קשה.

נץים 6 באוקטובר 2015

יפה

austaldo 6 באוקטובר 2015

פעם, לפני די הרבה שנים, עוד לפני שממש ידעתי מה זה בייסבול וגם לא ממש עיניין אותי (פוטבול, הוקי ו NBA הכרתי טוב) יצאתי עם אוהדת קאבס.
בחורה עם לב זהב, נדיבה, חכמה – מה שאתם רוצים – וגם משוגעת על ספורט. ילידת שיקאגו אוהדת של הברס, הבלאקהוקס, הבולס והכי הכי הכי – של הקאבס.
שנאתי את הקאבס עוד לפני שידעתי מה ההבדל בין סטרייק לגראונד בול רק בגלל מה שהם עוללו לילדה המיסכנה. אני זוכר כמה היא רצתה בזמנו שסמי סוסה ישבור את השיא של ההומראנים – היא אפילו לא חלמה על אליפות לפחות שהקאבס ישיגו משהו – וגם בזה בסוף סמי סוסה המגעיל הפסיד למארק מקגוואייר.
אז עכשיו אני לגמרי עם הקאבס. יאללה, תזמינו לכל מישחק את ג'ונתן טייס ופאטריק קיין אולי הם יקרינו עליכם קצת ווינריות, העיקר תנצחו

yair 6 באוקטובר 2015

מזכירים את הקאביס ב2015 ולא מזכירים את "בחזרה לעתיד 2"? הרי זה כתוב בכוכבים "PUT SOME MONEY ON THE CUBBIES" (אני אגב מכיר ממישהו ששם 20 דולר עליהם במרץ כשהם היו ב1:60 ) . הקאביס היו לפי התוכניות אמורים להתחיל לנצח רק ב2016 (תיאו אמר את זה בינואר השנה) אבל אם עם מה שכוב במדריך של מרטי מקפליי אי אפשר להתווכח…
בכל מקרה עם אינפילד של ריזו- קסטרו (שחזר לשחק אחרי שעבר ל2B) – ראסל – בריאנט ובOF נמצאים סולר, ושוורבר ,שכולם מתחת לגיל 25, ויש עוד 3 פרוספקטים של טופ 30 בדרך יאפשר לקאביס לנצח בשנים הקרובות באופן קבוע (וגם יש מספיק סחורה בשביל להביא פיצינג בטרייד).

בלי קשר אני באמת חושב שהקבוצה שתנצח במשחק של הבאקס-קאבס תקח את הכל. הקרדינלס נהנו השנה ממזל ברמות לא סבירות בכל מה שקשור למקבצים של חבטות נגדם ושלהם (היתה כתבה על זה בגרנטלנד לפני איזה חודש למי שמתעניין) ותכלס הם עדיין צריכים לשלם על הקארמה של 2006 (אליפות עם 83 נצחונות) ככה שהם עפים. והמטס והדודג'רס פשוט קבוצות פחות טובות מהקאבס ובטח מהבאקס (שלמרות שסיימו אחרי הקרדינלס הם מתחילת יוני הקבוצה הכי טובה במייג'ורס בלי הרבה תחרות).

בAL תכלס אין ממש קבוצות טובות ממש פרט לג'ייס מה אומר שבטח האלופה תבוא משם.

אורן השני 6 באוקטובר 2015

אריאל ומי שעוד רוצה לחוות את דעתו, למי לדעתכם מגיע הסיי יאנג ב-NL?

גריינקי – יציבות מרשימה, ERA הכי נמוך, WHIP הכי נמוך (הפרש קטן מאוד מאריאטה ומקרשואו), רק 3 הפסדים, 30/32 quality starts. מצד שני "רק" 200 K ופחות נצחונות (מאזן 19-3, עדיין % ניצחונות גבוה בהרבה מהאחרים). אני אישית לא הייתי מסתכל על ניצחונות והפסדים אבל יש כאלה שכן.

אריאטה – כמו שרשמת חצי עונה מהסרטים, 36 K יותר מגריינקי (אך יחס K/BB רק קצת יותר טוב), Opp Avg הכי נמוך (קצת יותר מגריינקי), 29/33 quality starts וגם 22 ניצחונות (אך 6 הפסדים). מצד שני – מה שנאמר על גריינקי ו-ERA טיפה יותר גבוה.

קרשואו – 301 K – היסטורי והיסטרי, יחס K/BB הכי טוב. מצד שני הוא מפגר אחר שניהם בכל שאר הפרמטרים (מבלי להיכנס לסטטיסטיקות מתקדמות) וגם זכה כ"כ הרבה פעמים שבטח יבחרו מישהו אחר הפעם.

אני משוחד (אוהד LA ולא ראיתי את אריאטה יותר מדי), מה אתם אומרים?

אגב לאריאטה אם אני לא טועה גם משחק ה-Wild Card ייכנס לסטטיסטיקה.. אני מהמר שהוא יזכה (גם קרשואו ייקח קולות מגריינקי, גם East Coast Bias וגם אריאטה יותר "מלהיב" מגריינקי) אבל מקווה שלא.

אריאל גרייזס 6 באוקטובר 2015

קודם כל, אני די משוכנע שהווילד קארד לא יכנס לסטטיסטיקה.
חוץ מזה, מזל שאני לא במצביעים. לא יודע איך אפשר לבחור פה. הייתי הולך על ארייאטה רק בגלל שגרינקיי דילג על פתיחה בקולורדו לקראת הסוף כדי לא לפגוע לו במספרים

אורן השני 6 באוקטובר 2015

במועדון אמרו שהיה לו "sore calf", לא יודע אם זה נכון אבל אם כן לא היה שווה לסכן אותו בשביל משחק חסר משמעות.

אגב שכחתי אולי את חוזק היריבות, לא בדקתי את זה האמת. לפי חוזק הבתים וההתקפות כנראה שאריאטה סבל הרבה יותר ממגישי LA.

red sox 6 באוקטובר 2015

קרשאו ענק, אבל עם 6 ניצחונות פחות מאריאטה וERA כמעט חצי נקודה גבוה יותר משניהם – הוא לא מועמד מבחינתי.
בוא נגיד ככה, אתה לא יכול לקבל את הסיי יאנג על עונה שבה לא היית הפיצ'ר הכי טוב בקבוצה שלך.

אני הולך עם גריינקי, דווקא בגלל נתון שרואים רק בחפירה סטטיסטית, ושם בפרופורציה את "מיעוט" הW שלו לעומת אריאטה, שזה בעצם המינוס העיקרי שלו במ'-אפ ביניהם. לגריינקי רשומים 10 'no decisions', מתוכן 9(!) quality starts שבתוכן 7(!!) פתיחות שבהן נתן ריצה אחת או פחות. תחבר את זה עם יתר הנתונים שהזכרת ותקבל סיי יאנג.

Amir A 6 באוקטובר 2015

הייתי נותן לגריינקי רק כדי להעלות את המודעות להתמודדות עם מחלות נפש…. לא יזיק לאמריקה להתמודד עם זה פנים אל פנים עם כל מה שקורה פה.

אורן השני 6 באוקטובר 2015

בדיוק ראיתי וידאו מצוין של ג'ון אוליבר על זה משלשום, מומלץ מאוד (ובלי קשר הקודם שלו על הפליטים המוסלמים היה מאוד חד צדדי (ואפשר לראות בתגובות שלא רק אני חושב ככה).

ולעניינו – אכן מגישי הדודג'רס כבר שנים לא מקבלים ראן סאפורט, לכן אני די מתעלם ממאזן W-L ומסתכל על QS אבל הבוחרים אוהבים את זה. חוץ מזה שברור שעדיף 19-3 לעומת 22-6 בתור "אחוזי הצלחה". גריינקי עם 30 QS מתוך 32, זה פשוט מטורף

אורן השני 7 באוקטובר 2015

מעניין שבגראנטלנד "העניקו" היום את התואר דווקא לקרשואו (גריינקי שני, אריאטה שלישי). מקווה שגם ב-538 יחוו את דעתם.

אריאל גרייזס 7 באוקטובר 2015

אני מתעלם לגמרי ממאזן הניצחונות, לא רלוונטי.
באמת, כל בחירה פה נכונה.

אורן השני 7 באוקטובר 2015

אגב אחרון – אמיר, אתה אותו אמיר מימי הפורום של תפוז? אז עוד היו ויכוחים לוהטים כמו למי ה-NL Cy Young, ג'ייק פיבי או בראד פני.. נזכרתי בזה עכשיו בהקשר הנוכחי

Amir A 7 באוקטובר 2015

לא מהפורום של תפוז. אני הייתי נאמן לפורום ספורט אמריקאי של וואלה, עד שהחוכמולוגים במערכת שם החליטו לעשות לו חרקירי.

אורן השני 7 באוקטובר 2015

נכון.. באמת דפוק מה שקרה שם. אולי פייסבוק שיחדו אותם להרס עצמי..

אסף יאנקו 7 באוקטובר 2015

תענוג, תודה.
אם הקאבס יעברו את פיטסבורג הם לא ישרדו סדרה מול הקארדינלס.

אבל הם לא יעברו את פיטסבורג. יאללה פייראטס!

7even 7 באוקטובר 2015

אחלה סיכום.
אעקוב כנראה, לא בטוח שאיפה ממש במשחקים,
אבל ממש נהניתי לקרוא!

רן הנרגן 7 באוקטובר 2015

זו שנה אי זוגית. אין דרך לדעת מי תהה האלופה. שנים זוגיות זה דבר אחר לגמרי.

shohat 7 באוקטובר 2015

כתבה יפה. מזמן שאני לא עוקב אחרי בייסבול אבל אני מאד אוהב את הסיפורים והמיתולוגיות שמסביב.

קושל בן קושל 7 באוקטובר 2015

יש לומר דאלאס קייקל שביחד עם הבולפן שלו איפסו את היאנקיס ועלו שלב

Comments closed