יומן אירלנד (לפני סיום). וגם – 40!

הבלוג מסכם תקופה באירלנד ומתכונן לעשור הבא שלו

הרבה זמן לא כתבתי על אירלנד. אתם בטח חושבים שכיף פה כל הזמן, רק שותים בירה כל היום ובטח בגלל זה אין לי זמן לכתוב, כי אני שיכור כל הזמן.

ואתם צודקים!

טוב, לא ממש. בוא נגיד שקצת קשה להיות שיכור כשיש לך שלושה ילדים להשגיח עליהם רוב הזמן. אם כי אני מנסה, יש לומר. ויש עוד בעיה קטנה. האמת היא שהאלכוהול פה די יקר. לא שאני מגביל את עצמי או משהו, אבל זה די הפתיע אותי.

בכל המדינות שביקרתי שבהן אלכוהול הוא חלק מאורח החיים – גרמניה, צ'כיה, איטליה וכו' – האלכוהול היה אחד המוצרים היותר זולים שיש. באירלנד, לעומת זאת, האלכוהול לא הרבה יותר זול מאשר בארץ, באיזור ה-5 יורו לפיינט בכל באר סטנדרטי. עכשיו, זה נכון שאירלנד לא מדינה זולה בכלל. למעשה, אני לא זוכר שראיתי מדינה אירופאית, חוץ מבריטניה, יותר יקרה ממנה. החינוך פה יקר בטירוף, המוצרים בסופר-מרקט (למעט בשר אולי) יקרים למדי והמסעדות עצמן יקרות אף הן. כן, אפילו יותר מאשר בארץ, תאמינו או לא. אם רציתם לברוח מהארץ בגלל יוקר המחיה, טוב – תנסו את ברלין, לא פה. הא, כן, וגם השירות פה איטי להחריד. אני רק מדמיין את שגיא כהן יושב פה למסעדה ומחכה לאיזה מלצר שיתייחס אליו.

תהיתי איך המקומיים מסתדרים עם המחירים הגבוהים של האלכוהול. כי באמת, כל אגדה שאולי שמעתם על צריכת האלכוהול שלהם היא לא אגדה בכלל. ובכן, התשובה היא – הם לא אוכלים.

מרבית הפאבים, החל משעה מסוימת, פשוט לא מגישים אוכל כי לא צריך. אנשים יוצאים לשתות כדי לשתות. הם לא צריכים לאכול כי האלכוהול ימלא אותם או כי הם אכלו כבר בבית או כי סתם האוכל המקומי ממש לא מוצלח. בכל מקרה, יציאה טיפוסית של אירי לפאב היא עם כמה חברים שכל אחד מהם אחראי לקנות סיבוב לכל השאר. אוכל – יוק. ואז הבילוי פשוט הרבה יותר זול. זה אולי גם יסביר את העובדה שלמרות צריכת האלכוהול הגבוהה ולמרות שאנשים פה לא גבוהים במיוחד (כמו נניח גרמניה ובטח צ'כיה), הם גם לא נורא שמנים. אולי לא רזים כמקל, אבל בטח לא קרובים לאוביסיטי האמריקאי.

והנה נקודה מעניינת שאמר לי מכר ישראלי שנמצא פה כבר תקופה – שאולי יש פה בכלל ביצה ותרנגולת. אולי שיטת הסיבובים הזאת היא שאחראית לכמויות האלכוהול האדירות שנצרכות פה. אם אתה קונה סיבוב לחמישה-שישה חברים, הרי אין הגיון בזה שתסיים אחרי שתיים-שלוש בירות, בלי שכל החברים שלך גם קנו לך סיבוב, נכון? מפה לשם, הקיבולת גדלה והאלכוהול זורם כמים.

בכל מקרה, מכיוון שבערך כל משפט שני שאני שומע ממי שנמצא בארץ בהקשר של אירלנד זה – "תשתה הרבה גינס" – אז אני מרגיש שהצלחתי למלא 300 מילה על אלכוהול ואירים ולסגור את המחויבות שלי בנושא. אני רק אוסיף שיש עוד הרבה מאוד בירות איריות חוץ מגינס.

וכולן מעולות.

וכדי לסגור את זה לגמרי, הנה אחת הפרסומות שגינס שמה פה בכל מקום לכבוד גביע העולם ברוגבי, לדעתי זה אדיר:

6853-1_Rugby.Player_48$_v6.indd

טוב, כמו שאולי מובן מהכותרת, הזמן שלי פה הולך ומתקצר. בסוף שבוע הבא אנחנו חוזרים לארץ. פשוט חיכינו שתגמרו עם כל הסיפור הזה של השרבים והחום והחגים.

בכל מקרה, נראה לי שזה זמן מתאים לסיכומים מסוימים. אז הנה כמה דברים שלמדתי במהלך התקופה פה:

– שבאירלנד אין גשרים אירים.

– שהם לא שמעו על ההמצאה שנקראת קיסם שיניים.

– שלמרות שקר פה נורא, אין כמעט קיוסק שלא ימכור לך גלידה אמריקאית ש"מקופלת" תקועה בתוכה. (אני חייב לייבא את זה לארץ)

– שסיגריות עדיין הולכות פה נורא חזק

– וגם אופניים. מצד שני, הבשורה על האופניים החשמליים עוד לא הגיעה לפה. אנשים אשכרה מדוושים!

– עוד משהו שאנשים עושים פה זה, תאמינו או לא, הולכים ברגל. כל הזמן. לכל מקום. אולי זה החום או המזגנים או המגדלים האדירים שגדלו אצלנו בכל מקום, אבל נראה שאנשים כבר לא טורחים לצאת מהבית וללכת ברגל יותר. התגעגעתי לזה.

– שפודינג שחור זה ממש, אבל ממש לא פודינג

– גם לא הלבן

– שבייקון אירי שונה לגמרי מהבייקון האמריקאי

– שלהשיג פה נקניקיות עשויות ממשהו שהוא לא חזיר זאת משימה כמעט בלתי אפשרית

– אבל אם אתה רוצה להשיג כאלו – חבר דתי זאת הדרך

– שהלימונדה פה מוגזת

– שלא משנה מה, אל תניח שאלו לידך ברחוב לא מבינים עברית.

– שלא משנה כמה יפה בחוץ וכמה נראה לך שאין סיכוי שירד גשם – עדיין עדיף שתיקח איתך מטריה.

– איך סתיו אמיתי נראה, עם שלכת והכל.

*

ויש כמובן את המסקנות הקצת יותר רציניות.

אישית, אני אוהב מאוד ללמוד דברים ממדינות אחרות שבהן אני מבקר. אני יודע שיש אנשים מסוימים שתופסים את זה כמין פגם אישיותי, של להסתכל על מה פגום אצלנו (ואולי זה אכן ככה, סמולני מאנייק שכמוני) אבל אני מעדיף לראות את זה כהזדמנות לחשוב אילו דברים היינו יכולים לשפר. לא כי אנחנו צריכים להיות "כמו הגויים", אלא פשוט כי הם יהפכו את החיים ליותר נוחים ונחמדים.

אם יש משהו שהביקור באירלנד לימד אותי – כלומר, חוץ מזה שאני באמת, אבל באמת, שונא גשם – זה צניעות. ברמת האומה, הכוונה.

דיברתי על זה כבר באחד היומנים הקודמים, שאירלנד היא ארץ עתיקה עם היסטוריה לא פחות משלנו. זה לא ארה"ב, שם המבנה העתיק ביותר שתמצא הוא בן 300 שנה. רק לפני שבוע ביקרנו בסוג של קבר עצום שהוקם לפני לא פחות מ-5000 שנה! 5000 שנה של היסטוריה יש פה. בכל מקום שרק תלך יש טירה מימי הביניים ודוכסים שישבו בה שיודעים את השושלת שלהם משנת 1100 או משהו.

אבל זה לא רק ההיסטוריה. בואו נסתכל קצת על מי אירלנד תרמה לעולם. יש לה שלושה חתני פרס נובל לספרות – בקט, שו וייטס – יחד עם סופרים גדולים אחרים כמו ג'יימס ג'ויס ("יוליסס") וג'ונתן סוויפט ("מסעות גוליבר"). אני מדבר פה לא על עמוס עוז או אפילו שי עגנון (כבודם במקומם מונח), אלא על סופרים שמכירים בכל מקום בעולם. היא יצרה אומנים שמפורסמים בכל העולם, בינהם "יו-2", שינייד אוקונור, ואן מוריסון (כן, גם צפון אירים הם מאירלנד), הקורס, קולין פארל, ליאם ניסן, פירס ברונסן ועוד רבים וטובים. גם בספורט היא לא אומה קוטלת קנים, בין השאר ג'ורג'י בסט, רורי מקלרוי, רוי ורובי קין ובטח עוד מלא בענפים שאני לא ממש מבין בהם כמו רוגבי, קריקט או גולף. ואלו רק אירים שנולדו באירלנד עצמה, לא כולל עשרות מיליוני האירים שפזורים בשאר העולם, כמו שאנחנו אוהבים לספח אלינו כל אחד שסבתא שלו יהודיה. זאת אומה שהמציאה סגנון מוזיקה יחודי לה. שהבירה שלה היא כנראה מותג האלכוהול המפורסם בעולם כולו.

ועדיין, קשה להגיד – ממה שראיתי פה, כמובן – שיש איזה שהיא תחושת גאווה אירית מטורפת. הם לא מחפשים לשמוע מה אחרים חושבים עליהם, למרות שמדובר באומה שכן היתה בכותרות העולמיות במשך שנים, לא חושבים שההיסטוריה הזאת הופכת אותם למשהו מיוחד. הם לא קוראים לעצמם עם הספר או למדינה שלהם ארץ הקודש. רובם אפילו לא טורחים להניף את הדגל הלאומי. לא שאני אומר שהישראלים הם כאלו, אבל כן יש איזה תחושה בארץ שאנחנו מרכז העולם. ומה אני אגיד לכם – אנחנו לא.

ברדיו האירי (כבר אמרתי שהוא מצוין?) נהוג לעשות מבזק חדשות בערך כמו אצלנו, פעם בשעה. אולי זה שאריות מימים סוערים יותר, אולי פשוט חייבים לדבר על מזג האוויר. בכל מקרה, אני לא חושב שבשום מבזק ששמעתי, ושמעתי די הרבה, הזכירו אי פעם את המילה ישראל. בערך כמו שבארץ לא מזכירים אף פעם את אירלנד.

וחוש המידה הזה. הצניעות היחסית הזאת. הפתיחות לאחרים שהרגשתי פה, היא בהחלט משהו שאפשר היה ללמוד ממנו. אנחנו לא כאלו חשובים כמו שנדמה לנו.

*

טוב, כמו שהכותרת מרמזת, אני אנצל את הפוסט הזה, בהיפוך מוחלט למגמת הצניעות, לחגוג לעצמי יום הולדת. ולא סתם, אלא יום הולדת 40. טוב, לא יודע אם חגיגה זה המילה. קשה להגיד שאני שמח לראות את ימי חולפים כך, אבל בכל זאת – ציון דרך נאה. היי, אתם חושבים שזה היה קל להגיע עד לפה?

את יום הולדת שלושים שלי חגגתי בניו זילנד, כך שזה לא היה עצוב כמו שחשבתי, ועל כן זה רק הולם שגם את סופו של העשור הזה אני אחגוג באי ירוק אנגלו-סקסי. אין לי בעיה להמשיך עם המסורת הזאת גם לעוד כמה עשורים, אני פשוט חושש שמתישהו ייגמרו לי האיים.

בכל מקרה, 40. או פאקינג 40, כמו שאני קורא לזה.

סוף סוף הגעתי לגיל המנטלי שלי, אפשר לומר. הרי תמיד הייתי זקן בנפש. בשבועות האחרונים אני רואה את החברים שהתגייסו איתי לסדיר מגיעים אחד אחד לגיל הזה. אלוהים, מה לא הייתי נותן כדי להיות שוב בן 20, אפילו אם זה כולל את כל הטנקים המזוויעים האלו ואת החולות של שיזפון. איזה טפשים אנשים צעירים שלא מבינים כמה טוב להם. אח, אם רק יכולתי להיות צעיר עם הידע שלי היום.

טוב, אני לא אנצל את הפוסט הזה להתבכינויות מיותרת. את דעתי על המוות שמתקרב מעבר לפינה כבר הבהרתי מספיק פעמים, אז לא נחזור על זה. ואם אתם מתעקשים, אתם מוזמנים לחזור לפוסט הזה, עדיין בבלוג הקודם שלי, שפרסמתי כשהגעתי ל-35. זה די מדהים כשאני חושב על זה. הפוסט הזה פורסם בערך חודשיים אחרי שהתחלתי לכתוב את הבלוג שלי, מה שאומר שאני כותב אותו כבר יותר מחמש שנים. מודה, לא האמנתי כשהתחלתי שאני אחזיק כל כך הרבה זמן. ועדיין אהנה מזה כמו בהתחלה.

אני מסתכל על רשימת המשימות שלי עד גיל 40 שכתבתי שם וצוחק. לא משנה מה הצלחתי להגשים ומה לא, הרי אין שם שום דבר מהדברים הבאמת חשובים שקרו לי. לא כתוב שם על שני הילדים שנולדו לי בתקופה הזאת (בנוסף לאחד שכבר היה לי, וכבר הספיק לסיים כיתה א', מי היה מאמין). לא כתוב שם על העבודה שעזבתי אחרי 13 שנה או על הדוקטורנט שהתחלתי לעשות. כנראה שככה זה, החיים זה מה שקורה לך וכו'.

עדיין, אני יכול להרגיש די מרוצה מאחוז ההצלחה שלי. אולי פשוט הצבתי את הרף לא גבוה במיוחד. טוב, כזה אני.

רצתי לא מרתון אחד אלא שניים, שניהם מתחת ל-4 שעות. אני עדיין חולם על המרתון שאני ארוץ מתחת ל-3:30, אבל לא בטוח שיש בי כבר את הכוחות הנפשיים לעוד מירוץ כזה.

לבקר באנפילד ביקרתי גם ביקרתי וגם משחק של הרד סוקס בפנווי פארק ראיתי. אליפות של ליברפול אמנם לא ראיתי ולמרות שאתם חושבים שאני מאשים את ג'רארד או את מוריניו או רוג'רס בזה, הרי שזאת אשמתי בלבד. הקורא רד סוקס יכול לספר לכם איך התחלתי לתכנן את המחזור שבו אנחנו לוקחים אליפות לפני המשחק מול צ'לסי. אז זה עליי. מצטער, חברים.

גם את טיול המזקקות לסקוטלנד עוד לא יצא לי לערוך, אבל מצד שני – ראיתי את כפר סבא חוזרת לליגת העל, ראיתי את ברזיל במונדיאל ואת הפטריוטס לוקחים אליפות בסופרבול. נדמה לי שאני מנצח בסיפור הזה.

את התזה סיימתי, רק שלצערי התחלתי אחת חדשה, וארוכה יותר, כך שכנראה כבר יש לי משימה אחת להשלים עד גיל 45.

הייתי רוצה להמציא לעצמי הפעם משימות חדשות. דברים שתמיד רציתי לעשות. ללמוד שפה נוספת. ללמוד לנגן בגיטרה. לקחת את הילדים לטיול של חודש בקראוון בניו זילנד או אוסטרליה או משהו פרוע כזה.

אבל אליפות של ליברפול גם תהיה התחלה טובה. יאללה, קלופ, תחתום כבר ותעשה לי יום הולדת שמח.

ומכיוון שיש מסורת, נסיים גם הפעם עם שיר של ברי, אולי השיר הכי ישראלי שלו ואחד האהובים עליי. בתל אביב אין סתיו, זוכרים?

Go Cubs
לטס גו בלו ג'ייס לטס גו!

90 Comments

אסף מונד 8 באוקטובר 2015

מזל טוב… אני מניח שהסופרבול האחרון יכול לכסות לבד על כל היעדים הפחות-מוגשמים האחרים

יואב דובינסקי 8 באוקטובר 2015

מזל טוב!

stern 8 באוקטובר 2015

שיטת הסיבובים בפאבים היא די נוראית ונראה שהיא באמת הסיבה לאלכוהוליזם. אם אתה עם ארבעה חברים בפאב זה כבר אומר לפחות חמישה פיינטים. לרובם גם לא מאד אכפת מה הם שותים, העיקר לדחוף כמה שיותר אלכוהול לתוך הגוף לפני שעת הסגירה.

stern 8 באוקטובר 2015

ומזל טוב!

Zak 8 באוקטובר 2015

המון מזל טוב! בהצלחה בהמשך הדרך ורק תמשיך לכתוב..

Amir A 8 באוקטובר 2015

מזל טוב. אחרי 40 זה רק נהיה יותר חרא.

the man 8 באוקטובר 2015

לעשות איתי ועם בורוביץ תוכנית טלוויזיה. תרשום במשימות

אופיר 8 באוקטובר 2015

מזל טוב אריאל, פוסט בנזונה מההתחלה ועד הסוף.

עורב סגול 8 באוקטובר 2015

מזל טוב. תשמח מעתה יותר מכל יום הולדת רק מעצם הידיעה שבעוד שנה, ביום הולדת 41 תתגעגע ל40

אלון 8 באוקטובר 2015

המון מזל טוב. זכרתי את הפוסט של ה 35 ומסתבר שאפילו הגבתי בו.
הייתי השנה פעמיים בפנווי, נחמד אבל לא עושה לי את זה. אין מה לעשות זה לא קמרון אינדור.
וגם מה שאמיר כתב למעלה.

ירוק 8 באוקטובר 2015

מעולה, אריאל. תמשיכו להנות והמון מזל טוב.

יום הולדת 40 זו הזדמנות טובה להגיד תודה על הכתיבה שלך כאן, שלפחות מבחינתי תמיד מעניינת ותמיד מבדרת ומעוררת מחשבה. אם זה על טלויזיה (עוד בבקשה!) ואם זה על פוטבול – לעקוב אחרי פוטבול בכל יום ראשון בשעון קליפורניה עם ילד קטן זה כמעט בלתי אפשרי, אז העונה אנ.אפ.אל בשבילי זה בעיקר הטורים שלך (אבל היי, אני גר עשרים דקות הליכה מהאצטדיון שמארח את הסופרבול…), אז המון תודה.

בני תבורי 8 באוקטובר 2015

אתה גר עשרים דקות מאצטדיון שאף קבוצה לא משחקת בו?

ירוק 8 באוקטובר 2015

עם איך שהניינרס מתפקדים השנה, זה בהחלט נראה ככה. אפילו הפקקים מרגישים חלשים.
לפחות יש הבטחה למשחק אחד מעניין..

ירוק 8 באוקטובר 2015

אגב בני, אם דה-באזר מחפש את נציגו לסופרבול הקרוב (או עוזר לדורפן) אני כאן :) מוכן לכתוב את רשמיי (אבל בחייאת, תארגן איזה כרטיס קטן, מה אכפת לך)

בני תבורי 8 באוקטובר 2015

מזל טוב גרייזס, מזל טוב מכל הלב. עשרים ושתיים שנה אחרי הגעת לארבעים ואתה כבר מייבב.
ב 99' טיילתי באירלנד בפעם הראשונה ופיינט עלה שני פאונדים איריים. בפעם השנייה ב 2007 הוא כבר עלה חמישה יורו שזה כמעט פי שלושה. מחירי הבירה היו רק דוגמא בוטה למה שקרה שם עם המעבר ליורו והמשבר שבה בעקבותיו. אני מאוד אוהב את אירלנד והתמונות שלכם עוררו מחדש את הגעגועים וללא ספק אחזור לביקור.

shohat 8 באוקטובר 2015

אריאל, הרבה מזל טוב ותודה על הבלוג. תהנה! להתחיל דוקטורט קצת לפני גיל 40ועם 3 ילדים זה כמו לעמוד מול ג'יי ג'יי וואט ולהגיד "היי זה כל מה שיש לך?" או כמו להחליט שאם אתה עייף הדבר הכי חכם לעשות הוא להגביר. אז כל הכבוד!

לרשימת הספורטאים האירים הייתי מוסיף את mudlock, ג'ון טריסי. השם נולד בגלל הניצחונות שלו באליפויות עולם במירוצי שדה (בבוץ) שהיו אז האירוע המרכזי בעולם הריצה. וכמובן הmaster of the boards רץ המייל הגדול Eamonn coughlan שהתמחה בריצות באולמות. הוא היה גם אלוף עולם ל5000 מטר.

אחלה פוסט.

shohat 8 באוקטובר 2015

ואיך שכחתי את הנתון הכי רלוונטי לפוסט: Coghlan היה הראשון בהיסטוריה שרץ מייל בפחות מארבע דקות אחרי גיל 40.

ערן יששכר קאלימי מישייקר 8 באוקטובר 2015

מזל טוב אריאל. אני חושב שלהתחיל דוקטורט בגיל 40 זה מופרע יותר אפילו מלחזור ללמוד בגיל 37.

בני תבורי 8 באוקטובר 2015

מיש,
אתה יכול לברוח אבל לא להתחבא, נשיג אותך.

ערן יששכר קאלימי מישייקר 8 באוקטובר 2015

אני שאחזור כשעונת הספורט תתחיל להתניע.

סימנטוב 8 באוקטובר 2015

מזל טוב אריאל, המסע שלך מרשים מהמסך אני קורא את העומק והרוחב כנגזרת אליו. לפני פחות מחודש חגגתי חמישים מצחיק אבל יותר קל. אז יש למה לצפות…
בקשר לעלויות באירלנד, מהי רמת השכר כנגד?

אריק 8 באוקטובר 2015

מזל טוב. 40 זה רק מספר. תשאל את בני.

יניב פרנקו 8 באוקטובר 2015

מזל טוב.
צעיר.

יניר 8 באוקטובר 2015

אין כמו אירלנד. אגב, לדעתי הלא מקצועית הצניעות שלהם נובעת מרגשי נחיתות שהתחילו עם הרעב, הכיבוש הארוך של האנגלים , כל מיני הפסדים במלחמות והגירה שלילית עצומה לאורך עשרות שנים.
זה מה שעושה אותם אנשים מקסימים. אין מקום יותר טוב לחגוג בו יום הולדת 40. מזל טוב

ר.בקצה 8 באוקטובר 2015

אך למה הם תומכים באויב הערבי?

יניר 8 באוקטובר 2015

כתוצאה מהעבר שלהם כעם כבוש וחלש הם אוטומטית הם תומכים בחלשים ובמיעוטים. בוב גלדוף שיזם את live aid הוא אירי, בונו הוא פילנטרופ מהשורה הראשונה וכן הלאה

ר.בקצה 8 באוקטובר 2015

אז שיתמכו אוטומטית במיעוט הילידי החלש והכבוש בצפון אמריקה, ויחזירו הביתה את מיליוני האירים המנציחים את הכיבוש הלבן ביבשת הזו. הרעב באירלנד הסתיים מזמן.

Ivan Pedroso 8 באוקטובר 2015

מזל טוב!

פוסט מדהים.

משה 8 באוקטובר 2015

מזל טוב ותודה על הכתיבה המצויינת.
התחלתי ללמוד גיטרה לאחרונה ואני קצת יותר מבוגר ממך, בטוח לא מאוחר.

גיל שלי 8 באוקטובר 2015

מזל טוב. לפחות את ברי שנינו אוהדים. אין לי מושג על מה מתלוננים פה, ממרום 46 שנותי, זה נהיה טוב יותר משנה לשנה

7even 8 באוקטובר 2015

מברוק גרייזס. מאחל לי ולך עוד שנים מענגות עם בריידי (ואני בכלל לא אוהד הפטס)

יוני (המקורי, מפעם) 8 באוקטובר 2015

אריאל, מזל טוב.

עומרי 8 באוקטובר 2015

ריגשת עם השורה על הולכי הרגל

אוריה 8 באוקטובר 2015

מזל טוב!
תמשיך לכתוב עוד!
הערה קטנה וטרחנית- אתה עושה דוקטורט, לא דוקטורנט…

יותם 8 באוקטובר 2015

לך תדע… ;)

D! פה ועכשיו 8 באוקטובר 2015

מזל טוב אריאל

תענוג של פוסט. הלוואי וכל אדם היה מבלה לפחות כמה חודשים בחייו בתור זר.

ניינר / ווריור 8 באוקטובר 2015

מזל טוב! מנסיון, עשר השנים בן 40 ל50 הם השנים הכי טובות

סימנטוב 8 באוקטובר 2015

אולי אני מפספס משהו ואתה ציני… אבל דווקא העשור שבא שאחריו נחשב למוצלח יותר, שילוב של הכרה שהזמן שלנו למימוש ריגושים (וכו') הוא עכשיו ויותר מכך ההבנה שלא נטפס על כל הר (מרכיב רציני של האושר נגזר מול ציפיות). לעומת זאת בעשור שאריאל מתחיל בו מלווה ב.. משבר אמצע החיים. רגע החמישים החדש הארבעים הישן? אז העשור בן שישים לשבעים הוא הכי נחשב (ברכות לבני ;) )

ניינר / ווריור 8 באוקטובר 2015

סימנטוב ידידי, נראה לך שאהיה ציני בדבר כה מהותי? לפחות מנסיוני העשור החמישי הוא הכי טוב-הגוף עוד מתפקד היטב, המח עובד, הניסיון מדבר,חכמת החיים שצברת מנתבת אותך למקומות נכונים ויכולתי להרשות לעצמי לעשות כל מה שרציתי (גם כי כלכלית אתה כבר מסודר בעשור הזה). אצלי משבר המיד לייף היה בגיל 50 אבל טיול מדהים לקאריביים עזר לי להתגבר עליו :)

גיל שלי 8 באוקטובר 2015

אני באמצע העשור החמישי, ואני לגמרי עם ניינר בינתיים

סימנטוב 8 באוקטובר 2015

אצלך זה מובן מכבי על הגל, אצל ניינר זה חצי מובן מאחר (שכמוני) הוא לוחם אבל מצד שני הניינרס ותרנגולים… לא יודע.
תכלס בסטיית התקן שניכם זניחים… דבר איתי אחרי שתחגוג חמישים ;)

ניינר / ווריור 8 באוקטובר 2015

שמע, יש עוד דברים שמשפיעים על החיים חוץ מהישגי הקבוצות שאדם אוהד. לא הרבה אמנם אבל יש כמה :)

סימנטוב 8 באוקטובר 2015

אתה מתחיל לדאוג אותי…

ניינר / ווריור 8 באוקטובר 2015

כנראה גם עלי הגיל מתחיל להשפיע…

עירן 8 באוקטובר 2015

סימנטוב, אמנם רק חודשיים אחרי שהצטרפתי אליך, אבל אני איתך, לגמרי.

ליאור 8 באוקטובר 2015

מזל טוב. לר.בקצה: אתה בדיוק ממייצגי הקרתנות הישראלית שמודדת הכל עפ"י מדד התמיכה בישראל. ולעצם ההערה,האירים כעם שחווה כיבוש ואפליה מאות שנים יתמכו באינסטינקט בכל מאבק להגדרה עצמית ושחרור,בדיוק כפי שתמכו בנו לעצמאות. הira באופן טבעי חבר לאש"פ בזמנו ולו מלית ברירה אופורטיוניסטית כך שנוצרה מעין סימפטיה טבעית לפלסטינאים.
נ.ב שמו המחתרתי של יצחק שמיר היה מיכאל על שם מייקל קולינס

אלכס דוקורסקי 8 באוקטובר 2015

אריאל, מזל טוב!!!
מאחל עוד שנים רבות של כתיבה, הנאה ועשייה.

BlindTree 8 באוקטובר 2015

מזל טוב!
שתזכה לעוד הרבה שנות כתיבה, הנאה ואליפויות של הפאטס.
טוב, גם של ליברפול. למרות שזה נראה ממש פנטזיה.

אחד 8 באוקטובר 2015

מוות מעבר לפינה? אתה רק באמצע הדרך(לפחות). מה נסגר עם המחשבות הדיכאוניות הללו?

matipool 8 באוקטובר 2015

אז זה בגללך שלסטיבי אין אליפות ? )-:
כמו שכתב אופיר – פוסט בן זונה מהתחלה עד הסוף .
הרבה ברכות ומזל טוב . אין דבר כזה משבר גיל הארבעים .
מעריץ את חלוקת הזמן שלך והיכולת לראות ( ולכתוב ) כל כך הרבה ספורט מכל העולם ובכל השעות במקביל למשפחה , עבודה ולימודים . מדהים .

עופר ג. 8 באוקטובר 2015

מזל טוב, תמשיך לכתוב ולחפש ריגושים והנאות.
אמנם האהדה לפאטס היא בעייתית משהו, אבל נסלח לך בזכות ליברפול והרד סוקס.
אני, בניגוד אלייך, צריך להשלים את פנווי פארק ובוסטון גארדן (החדש, כי זה מה יש). בתקווה בעשור הקרוב.
לגבי חולות שיזפון – אני כבר בגיל שחווה אותם יחד עם הבן שלי. לידיעתך – הפודרה אותה פודרה וה"היגיון" הצבאי גם הוא לא השתנה…
רק בשמחות.

Gil - Zimbabwe 8 באוקטובר 2015

תודה על פוסטים מהנים ומושקעים, כייף לקרוא פוסטים כאלו.
המון מזל טוב, מניסיון שאתה ניכנס לעשור בחיים אתה מרגיש צער, אתה שואל את עצמך מה אני כבר בעשור הזה? שאתה מסיים, אתה מסכם שזה היה העשור הטוב בחיי. לכן תמשיך לדהור קדימה ולראות עוד ועוד ותווכח שאם עד היום שליברפול הפסידה ניפצת כוס הרי במשך השנים התגובה שלך
תהיה: נו שויין.
תשאל את בני, הוא יודע.

פאקו 8 באוקטובר 2015

איזה פוסט אינעלדינק. מאחל לך ולכולנו עוד ארבעים שנים לפחות של פוסטים כאלה מתוצרתך.

גיל 8 באוקטובר 2015

אצל כל אחד המספר אומר משהו אחר. מה שחשוב שתשמור על הבריאות ואז השאר יהיה בסדר. ואל תעז להפסיק את הדוקטורט למרות הקשיים. יקח כמה שיקח אבל תסיים אותו. זה לא נותן שום הטבות בעולם הרווי דוקטורים שיש היום אבל מעניק הרבה סיפוק.

Amir A 8 באוקטובר 2015

בתור אחד שמתמחה בהומור, הצלחת בשתי שורות לדכא אותי קשות…

אסף the kop 8 באוקטובר 2015

באבולוציה של ההומור.
לא בהומור.

גיל 8 באוקטובר 2015

למה? זה חדש לך?

אריאל גרייזס 8 באוקטובר 2015

להפסיק? קושי? על מה אתה מדבר, זאת התקופה הכי טובה בחיים שלי.

גיל 8 באוקטובר 2015

מצוין, אתה דומה לי. גם אני נהניתי מאוד בדוקטורט אבל הרבה אנשים סובלים קשות.

תומאס נוימן 8 באוקטובר 2015

מזל טוב גרייזס. 40 זה ה-30 החדש.

רובי פאולר 8 באוקטובר 2015

מזל טוב בנאדם!!!!
שתמשיך עוד הרבה שנים!!!

גיא 8 באוקטובר 2015

מזל טוב! אגב, יש לך המלצות של זמרים/להקות/יוצרים איריים איכותיים?

אסף THE KOP 8 באוקטובר 2015

דסטין תרנגול ההודו

MOBY 8 באוקטובר 2015

בתור אחד שאת יום ההולדת 40 חגג בבנק ונכנס לחוב ל- 20 שנה הקרובות. הבחירה שלך, כרגע, נראית נבונה יותר.
לדבר על ספורט אירי בלי מישל סמית לא עובד.

no propaganda 8 באוקטובר 2015

מזל טוב!!
40 זה שיא אונו של הגבר אז תהנה :)

אורדוניה 8 באוקטובר 2015

מזל טוב :)

ran 8 באוקטובר 2015

מזל טוב.
גם אני חוגג החודש יום הולדת
והמתנה שאיחלתי לעצמי היא קלופ כמאמן :).
בסוף החודש אני בסטמפורד ברידג' בתקווה לראות אותו על הקווים.

מאור 8 באוקטובר 2015

מזל טוב! עוקב אחריך באדיקות מאז ימיך בוואלה. לא יודע על מה אתה כותב את הדוקטורט אבל כן יודע שהייתי שמח לקרוא אותו :)

אורי הברווז 8 באוקטובר 2015

אפרופו בירות איריות, יצא לך לבקר במפעל של סמית׳יקס בקילקני? חוויה.

אריאל גרייזס 8 באוקטובר 2015

לא, לא הייתי. דווקא מחר אני מתכנן להיות בקילקני עם חברים שבאו לביקור. אתה אומר שזה טוב?

אורי הברווז 8 באוקטובר 2015

כן זה הם הרימו שם הפקה יפה, לוקח שעה בערך אבל די משעשע וגם מתקשר להיסטוריה אירית, וגם הבירה טובה. זה ממש במרכז העיר, למרות שהכל בקילקני במרכז העיר…

אריאל גרייזס 8 באוקטובר 2015

תודה לכל המברכים. עכשיו תסגרו את קלופ כבר.

Matipool 8 באוקטובר 2015

סגרנו במיוחד לכבוד יום ההולדת שלך . שיהיה בהצלחה .
הייתי רוצה להיות הראשון שאומר לו מחר בבוקר – גוט מורגן יורגן . תתחיל לעבוד .

אמוץ כהן-פז 8 באוקטובר 2015

מזל טוב!

קורא אדוק 8 באוקטובר 2015

מזל טוב! ובלי שום קשר,עוד פוסט נפלא שלך!

עופר פרוסנר 8 באוקטובר 2015

המון מזל טוב חביבי :)

עידן. 8 באוקטובר 2015

מזל"ט. מונדיאל, סופרבול, פעמיים באנפילד. נראה שהמזל הכי טוב שלך זה למצוא בת זוג שתרשה לך לעשות את כל הפעילויות הללו…

YG 8 באוקטובר 2015

י' היא דמות מוכרת בבלוג.. אכן זכה הבחור

red sox 8 באוקטובר 2015

י' והקקטוס. אחחח, היו ימים.

נמרוד איתן 8 באוקטובר 2015

שאלה שלא בדיוק קשורה לפוסט אבל אני מאמין שהרבה פה יידעו לענות לי עליה.
באמצע ינואר ליברפול משחק בשלישי נגד ארסנל ובשבת נגד יונייטד (או ההיפך), אני וחבר חושבים לנסוע ורציתי לדעת איך כדאי לקנות כרטיסים למשחקים האלה…

wazza 8 באוקטובר 2015

אני נעזרתי בהם
http://www.ticketingo.co.il

עידן. 9 באוקטובר 2015

המחירים במשרדי הכרטיסים הישראלים באינטרנט מופרכים ברמות. אם יש אופציה, כדאי מאוד להיעזר בחבר שגר באנגליה (בדרך הזאת קניתי כרטיסים במחיר עלות של 70 פאונד. באתרי האינטרנט הישראלים רצו בסביבות 350 פאונד לאותם כרטיסים).

YG 8 באוקטובר 2015

מזל טוב אח! לעוד הרבה שנים של M2V ביחד..

צור שפי 8 באוקטובר 2015

מזל טוב מקשיש (58) שנהנה מכתיבתך ושתי נקודות:
1. כשהייתי צעיר אהבתי קיץ וחום. היום אני אוהב חורף וגשם (למרות שהאהבה לים בכל מזג אוויר נשארה). מבחינתי אין ספק שזה עניין של גיל. מעניין אותי אם גם אתה תגיע למצב של כמיהה לגשם.
2. השארת אותי עם תהייה לא פתורה מי מרגיז אותי יותר, שגיא כהן הפרשן או שגיא כהן מבקר המסעדות.

זה משנה 8 באוקטובר 2015

מזל טוב אריאל. בהצלחה בדוקטורט.

red sox 8 באוקטובר 2015

סולח לך על ניחוס האליפות. לא סולח על זה שלא הזכרת את סוניה או'סליבן ברשימת גדולי האומה.
תהנה מכל דקה על האי הירוק כל ימות השנה. ארץ המוגבלויות הבלתי אפשריות מחכה לך בדיוק כמו שעזבת אותה.
מזל טוב חבר.

טל 12 9 באוקטובר 2015

מזל טוב

אני תמיד קורא בבלוג שלך (למעט פוסטים על פוטבול) ונהנה מאד,תודה. זה כולל פוסטים על סדרות טלוויזיה שאני לא צופה בהן :-)

פורד פרפקט 9 באוקטובר 2015

מזל טוב. פוסט מקסים והארץ או הערה קטנה. לשגיא כהן אין בעיה לחכות במסעדה לשירות. עדיין הוא ימשיך לשעשע את עצמו עם השטויות שיוצאות לו מהפה. ;-)

טל 12 9 באוקטובר 2015

מזל טוב

תמיד אני קורא כאן ( למעטמפוסטים על פוטבול) ונהנה מאד,תודה. זה כולל פוסטים על סדרות טלויזיה שאני לא צופה בהן.

Comments closed