בין שני עולמות – התיקו עם סאות'המפטון

ס-ב-ל-נ-ו-ת

וזה מה שכתבתי לפני:

יום ראשון קשה היום. בשל הזזת השעון האירופאית אבל לא זו האמריקאית, הפוטבול מתחיל שעה קודם וכך יוצא שהפטס-ג'טס נופל על ליברפול-סאות'המפטון. נצטרך לפתח פיצול אישיות כלשהו.

כלומר, בנוסף על הפיצול אישיות שאוהדי ליברפול גם ככה חיים בו. כי החיים כאוהד ליברפול, במיוחד בשבועות האחרונים, נעים תמיד בין שני עולמות.

יש עולם אחד. בעולם הזה, אם רק מנצחים היום אנחנו עולים למקום השישי ועם תוצאה רצויה בדרבי של מנצ'סטר, רק שלוש נקודות מהמקום הרביעי. ויש לנו את קלופ, והפצועים יחזרו וכל המשחקים הקשים בסיבוב השני יהיו אצלנו בבית. והיי, מישהו צריך לתפוס את המקום של צ'לסי, לא?

ויש את עולם המציאות. אני לא רוצה לשבור את האשליות של בני ואחרים אבל איך נגיד את זה בעדינות? אם רוג'רס עדיין היה מאמן את ליברפול במשחקים מול טוטנהאם וקאזאן אז הוא היה כבר מפוטר. ואוי, מה היו עושים לו.

לא, זה לא בא להגיד שהפיטורים בזמנו לא היו מוצדקים או שאני כבר שופט את קלופ אבל אני חושב שהמציאות היום היא שיהיה צורך ביותר מאשר מאמן, מבריק ככל שיהיה, כדי להפוך את הקבוצה הזאת. מאוד נוח לנו בתור אוהדים לחשוב שאם רק ישתמשו במערך נכון כלשהו אז פתאום כל הבעיות ייפתרו או אם השחקנים ירוצו יותר וילחצו יותר אז נראה ניצחונות. אבל הבעיות של ליברפול כרגע נראות עמוקות מזה.

על פניו, הרכש שנעשה העונה, גם אם לא היה ספקטקולרי, היה אמור להיות נכון. מגן ימני טוב יותר הגיע. ג'רארד הלך אבל מילנר בא במקום (ואנחנו רואים שעד כמה שסטיבי היה חלש בעונה שעברה, הוא עדיין היה יותר מאשר עוד שחקן על המגרש. הוא ממש חסר). סטרלינג הלך אבל פירמינו בא במקומו. וכמובן, הוספנו שני חלוצים טובים למקום שהיתה הבעיה העיקרית שלנו בשנה שעברה.

אבל הנה העובדות – פירמינו עוד לא השתלב ורוב הזמן היה פצוע. בנטקה חלוץ מצוין אבל גם הפסיד הרבה משחקים וגם אין לו יותר מדי עם מי לשחק. קוטיניו פתח טוב ומאז נחלש. מילנר עושה הרבה קילומטרז' אבל עכשיו תקוע באגף ובאופן כללי לא מאיים יותר מדי על השער. אינגס גמר את העונה (האם יש סמל יותר גדול לעונה של ליברפול מאשר זה שהשחקן המצטיין שלה לספטמבר מקבל את הפרס על קביים?) והחסרון של הנדרסון באמת שאי אפשר להסביר כמה הוא גדול. אוקיי, בואו נגיד ככה – לדעתי אם הנדרסון לא נפצע, רוג'רס עדיין המאמן. עד כדי כך גדול.

בקיצור, ליברפול לא מהווה איום בכלל על השער. צ'אן אמנם יצא סוף סוף מעמדת הבלם אבל גם מעמדת הקשר הוא לא בדיוק איום משמעותי (למרות הגול מול קאזאן) ויחד עם לוקאס או אלן אנחנו מקבלים אפס תרומה מהקישור האחורי בהתקפה. בחלק הקדמי, המצב לא טוב יותר. אוריגי הוא אחלה שחקן שיכול להתפתח לשחקן פריימרליג ראוי אבל הוא לא חלוץ חוד טבעי, בטח לא לבד. קוטיניו חלש ולא מאופס. לאלנה תכליתי כמו מקל סלפי במאה ה-17. מילנר זה הרבה פול גז בניוטרל. אוברול, הדבר הכי מדהים במשחקים שראיתי העונה שאתה אף פעם לא רואה את סימן ההיכר מהעונה ההיא לפני שנתיים, זה שבו שחקנים חותכים לכיוון הרחבה ומקבלים פס ששם אותם מול שוער. פשוט אין. ואז אתה תלוי בעיקר בהברקות של קוטיניו או בטעויות של ההגנה.

כמובן, לא ציפיתי לשינוי דרמטי תוך שבועיים. אם היה שינוי כזה הוא יהיה רק במוטיבציה של השחקנים, לא הרבה יותר. העובדות הן שמבחינת חומר שחקנים, כרגע לליברפול אין יכולת להתמודד ברמות הגבוהות. וייקח עוד קצת זמן עד שקלופ יוכל לתקן את זה.

מצד שני, אם מנצחים היום את סאות'המפטון, צוברים טיפה מומנטום, צ'לסי תגיע בלי מאטיץ' ואולי מוריניו שבוע הבא, אז אולי? כן, נראה לי שאנחנו הולכים על ליגת האלופות. לא?