נו האדל – סיכום מחזור שמיני

על החדשות הטובות והרעות לסינסי, מה ההישג הכי גדול של בליצ'ק ואיך דנבר צחקו על התחזיות המוקדמות. כל זה ועוד בסיכום המחזור

פייי, איזה מחזור זה היה? אחרי ירידה קלה שבוע שעבר, הליגה חזרה בגדול השבוע. קרבות צמודים, מהפכים, קרבות יריות בניו אורלינס ופייטון מאנינג אחד שחזר מהמתים.

אבל לפני שניגע בכל אלו, רק נאמר שהיה גם חלק ממש רע למחזור. סטיב סמית קרע את האכילס וגמר את העונה וכנראה את הקריירה (אלא אם יחליט לחזור לעוד עונת פרישה. ועם איך שהוא נראה השנה, אין שום סיבה שלא). לבאון בל קרע את ה-ACL שלו וזה פשוט עצוב לראות את אחד השחקנים הכי דינמיים בליגה גומר את העונה ככה. והכי גרוע היתה הפציעה של לוקט מסיאטל. לא יודע אם ראיתם את המשחק הזה בלייב, אבל כשראיתי אותו שוכב ככה על הרצפה בלי תנועה, זה פשוט העלה לי דמעות בגרון. ממש שמחתי כשראיתי אותו מנופף בידיים.

אם יש משהו שהפציעה הזאת (וגם האחרות) הזכירו לנו זה שמאחורי כל המיליונים שהם עושים והקללות שהם חוטפים כל פעם שהם מפילים כדור, יש גם בני אדם. אמיתיים, בשר ודם. ואולי, גם אולי, שהגוף האנושי, שעשוי מעצמות, עור וגידים, פשוט לא בנוי לספוג מכות מהסוג הזה לאורך זמן. אני מת על המשחק הזה והכל, אבל העובדה שאין דרך להגדיר את השחקנים שלפנינו אלא כגלאדיטורים (גם אם כאלו שמרוויחים הרבה כסף בשביל זה) כל פעם מחדש קצת מורידה לי את החשק.

בכל זאת, מה היה לנו במחזור?

– נתחיל במשחק בין סינסי לפיטסבורג, שבדקות הראשונות שלו היה נדמה שיהיה בלו אאוט ואיכשהו הפך למשחק הגנתי להפליא. בית ה-AFC צפון תמיד נודע כבית קשוח וקשה, אבל בדרך כלל היינו פוגשים את הפיזיות שלו במשחקים בין פיטסבורג לבולטימור. החדשות הטובות מאוד לסינסי זה שלא רק שהם ניצחו ושמרו על מאזן מושלם, הרי שהם הצליחו להשתוות ואף להתעלות על הפיזיות של פיטסבורג, שבמשך שנים היתה הרול מודל לפיזיות. זה נכון שביג בן חזר מפציעה ונראה מאוד מוגבל בפוקט, כשהוא מוסר אינטרספשנס לא אופיניים, אבל צריך לתת את הקרדיט להגנה של סינסי שעשתה עבודה מצוינת עליו.

– מה שכן, בפעם הראשונה העונה ראינו בקיעים בהתקפה של סינסי. אם יש סימן שאלה שירחף תמיד מעל הבנגלס, לפחות עד שהם ינצחו משחק פלייאוף או שניים, זה מה היכולת של אנדי דלטון (שחקן ההתקפה של חודש אוקטובר ב-AFC, כי כנראה נמאס לתת פרסים לטום בריידי. או שסתם לא אוהבים אותו בליגה מסיבות ממש לא ברורות) לקחת את הקבוצה שלו על הגב כשצריך. לא לעשות את אותן טעויות לא מחויבות המציאות שתמיד אפיינו אותו. ואתמול, בפעם הראשונה העונה, קפץ לנו האנדי דלטון הישן, במיוחד עם חטיפה על סף האנדזון כשסינסי קרובים להכריע את המשחק. אבל, דלטון התאושש מזה, מסר לט"ד מנצח ונתן להגנה שלו לסיים את העסק. זה היה מבחן אופי חשוב והניצחון הזה בהחלט עשוי להגביר את הביטחון של הקבוצה הזו בכלל ושל הק"ב שלה בפועל.

– דרך אגב, ידעתם שאנחנו עוד יכולים (בתיאוריה, כמובן) לקבל שתי קבוצות בלתי מנוצחות ב-AFC? כי הרי הפטס והבאנגלס לא נפגשים בעונה הזו. אנחנו גם עשויים לראות שני מפגשים של קבוצות בלתי מנוצחות על כל הקופה – פטס וברונקוז בשבוע 11 ואם דנבר מנצחים במשחק הזה, אז דנבר-בנגאלס בשבוע 16. אבל עוד חזון למועד.

– דרך אגב שני, אתם חושבים שבפציעה הזאת של בל, סינסי נקמו את נקמת קארסון פאלמר?

– וכמובן, היה לנו את המשחק ההפוך לגמרי בין הג'איינטס לסיינטס. צמוד עד הסוף, אבל באיזה היפוך. 7 ט"ד לבריס, 6 לאיליי. אללה יסתור. כמובן, זה בעיקר מעיד על ההגנות במשחק הזה שהיו פשוט בדיחה. זה נכון, כמו שגיל שלי מציין, שעם הבית הנחות הזה הג'איינטס אמורים להגיע לפלייאוף, אבל אם מישהו בונה על ריצה דומה למה שהיה בעונות הסופרבול אז שיזכור שאיליי לא היה החלק הדומיננטי בג'איינטס של אותן שנים וההגנה ומשחק הריצה הם אלו שעשו את העבודה. השנה איליי מאוד דומיננטי ובכלל נראה טוב מאוד, ואני לא בטוח שזה לא חדשות רעות לג'איינטס.

– אם היו שואלים אותכם מי השחקן ההתקפי שהוא לא ק"ב הכי חשוב בליגה, על מי הייתם הולכים? אני, עד לפני שבוע הייתי בוחר בגרונקובסקי. הדרך שבה הוא משנה את המשחק היא פשוט אדירה. אבל עכשיו אני כבר פחות בטוח – בהחלט יתכן שאודל בקהאם הוא הבחירה הנכונה. זה מדהים איך הוא מצליח להפוך את ההתקפה הדי אנמית של הג'איינטס לאקספלוסיבית. היריב שם עליו דאבל טים שמפנה שחקנים אחרים – ועדיין הוא מצליח לתפוס שלושה ט"ד. אני אפילו לא בטוח שהוא הרסיבר הטוב בליגה, אבל בהתחשב בקבוצה שלו, בהחלט יתכן שהוא הכי חשוב בה.

– ובסוף, זה הגיע למי היה פוזשן אחרון לכדור. ופה אני מאשים את קופלין. איזה ניהול גרוע בדקה האחרונה. כולם ידעו שבריס ישים טיים אאוט, אז למה לא לעצור את ההתקפה שלו כדי שיהיה לך זמן על השעון. ובסוף, כשאתה מקבל את הכדור עם 30 שניות ותקוע עמוק בשטח שלך, למה לקחת שני טיים אאוט שבסוף נתנו לסיינטס הזדמנות להגיע לפילד גול ריינג'? זאת פעם שניה העונה שניהול המשחק של קופלין עולה לקבוצה שלו במשחק.

– אם מדברים על ניהול נכון, אז המאמן של סן דייגו הלילה שמר טיים אאוט ולא עצר את ההתקפה של בולטימור עם 20 שניות על השעון שאולי היו נותנים לו הזדמנות להייל מארי. בשביל מה? כדי שיוכל "להקפיא" את הבועט. ואנחנו מדברים על בעיטה מ-35 יארד, לא משהו שבועט סביר (שכבר הכניס 4 בעיטות מוקדם יותר באותו יום) מתרגש ממנו. איזה שטות.

– כל שנה אנחנו מספידים את עמדת הראנינג בק, והאמת שבצדק, אבל איזה כיף שמדי פעם מגיע מישהו כמו טוד גורלי ומראה לנו שראנינג בק עדיין יכול להיות שחקן מוביל בליגה (וגם לתת קצת נחת לאוהדי ג'ורג'יה שהעונה סובלים לא מעט. כן, אתם יודעים מי אתם).

– יש מצב שסיפרתי את הסיפור הזה פעם, אבל נחזור עליו לטובת אלו שלא מכירים. כשהייתי בטירונות היה איתי בחור, איך נגיד – היו לו עצמות רחבות. מאוד רחבות. כל יום חמישי היינו יוצאים למסע ואז היה לו נוהל קבוע. שניים-שלושה קילומטרים לסיום היו אומרים לנו לפתוח אלונקות (שיריונרים, אתם יודעים) והבחור היה נכנס מתחת לאלונקה בשמחה ובששון רק כדי "לעקם" את הרגל על איזה אבן תוך כמה דקות, לפלוט צווחה מקפיאת דם ולקרוס על הרצפה תוך כדי שהוא זורק את האלונקה והיושב המסכן בתוכה לאוויר. אתם יודעים כמובן מה השלב הבא.

למה נזכרתי בזה? כי המצב של הק"ב בקליבלנד מזכיר לי בדיוק את זה. נראה כאילו יש שם נוהל קבוע שג'וש מקאון פותח את המשחק, באיזה שהוא שלב הוא מעקם את הרגל או משהו, יוצא באנקות לסיידליין ובמקומו עולה ומגיע ג'וני מאניזל טו סייב דה דיי. כלומר, כדי להפסיד את המשחק, אבל הבנתם את הכוונה.

– אז מה אתם חושבים ההישג הכי גדול של בליצ'ק? 4 טבעות כמאמן ראשי? הכי הרבה ניצחונות פלייאוף? מקום רביעי (אם אני זוכר נכון) אי פעם בניצחונות?

אני אומר – בולשיט. אין ולא יהיה הישג של בליצ'ק שיתעלה על להשיג עונה של 11 ניצחונות עם מאט קאסל. ברצינות. 11 ניצחונות עם מאט קאסל. תגידו הגנה וכל זה, אבל ראיתם את המשחק הלילה של דאלאס? ההגנה שלהם עשתה כל מה שצריך כדי לנצח את המשחק. באמת, מה היא לא עשתה. חסמה פילד גול. חטפה את ווילסון ושמה את ההתקפה על ה-15 (איך שראיתי את זה, אמרתי יצא מזה רק פילד גול). עצרה את הדרייב האחרון של סיאטל מחוץ לאנדזון כדי שקאסל יצטרך רק להכנס לפילד גול ריינג'. עזר? זובי עזר.

– תגידו, לקאסל היה את רנדי מוס. ובכן, לקאסל יש את דז בראיינט. האם יש "לתת אגוזים למי שאין שיניים" מזה?

– אני מודה שלא הערכתי את דרק קאר יותר מדי שנה שעברה. לא האמנתי שיש לו סיכוי להצליח. למה? כי הוא בחור השחור של אוקלנד, כי אח שלו היה אפס מאופס (האם יש קורולציה בין ביצועים של אחים? ובכן, יש לנו מעט מדי מידע כדי להעריך את זה. פייטון ואיליי שניהם ק"בים טובים, האחים מקאון שניהם די אפסים) וכי הוא נראה לי אבוד קצת על המגרש. אבל מסתבר שטעיתי. מול אחת ההגנות הטובות בליגה, קאר פשוט חתך לגזרים את ההגנה של הג'טס (שחסרה מספר שחקנים, יש לומר). עבודה מדויקת מאוד וממש לא מבוהלת. המפתח, כמו תמיד, נמצא מקדימה, בקווים. הפאס ראש של הג'טס, שבדרך כלל עושה עבודה מצוינת, לא התקרב לקאר כל הערב והוא היה יכול להשלים מסירות בניחותא. זה שיש לו כמה רסיברים מצוינים, גם עוזר. ההצלחה של קאר מרשימה במיוחד על רקע הקבוצה שבה הוא נמצא – קבוצה שבה אפילו ק"בים מנוסים כמו קארסון פאלמר לא הצליחו לפרוח. העובדה שקאר הצליח לצאת מעונת רוקי בינונית מינוס ולהצליח העונה במקום שנראה אבוד לגמרי עומדת לגמרי לזכותו.

derek-carr-090214-getty-ftrjpg_18893128z130t1f9hmf25wv8fy

– אז את מי הג'טס מקריבים עכשיו שישבור לסמית את הלסת?

– יש מצב שג'ים קולדלוול מנסה לשחזר את ההישג שלו באינדי?

– אתם קולטים שאם אינדי מפסידים הלילה לקרולינה (סביר בהחלט), אז יוסטון ישתוו אליהם בראשות הבית עם מאזן 3-5. איזה פח, יא אללה.

– צ'רקנדריק ווסט הוא בלא ספק השם של שחקן הפוטבול החביב עליי כרגע, הצליח אפילו לעקוף את הא הא קלינטון דיקס.

– ראיתם באיזה אלגנטיות הגעתי למשחק האחרון של הערב? טוב, אני מודה שחשבתי שגרין ביי יפרקו את דנבר. האמנתי בהגנה שלהם וכמובן באהרון רוג'רס. ולא האמנתי בפייטון מאנינג. ואז הכל הלך הפוך. 77 יארד לאהרון רוג'רס?? יכול להיות שההגנה של דנבר עד כדי כך טובה?

ובכן, כרגע אין לנו אלא להניח שכן. מה שהיה מרשים בהגנה של דנבר זה הורסטליות שלה. אם אצל הפטריוטס אני כל פעם אומר שבליצ'ק מצליח לנטרל חלק מההתקפה של היריב, החלק שהוא חושב שמשמעותי יותר, הרי שההגנה של דנבר הצליחה לנטרל את הכל. היא ניטרלה את משחק הריצה של גרין ביי, שגם ככה לא כזה משמעותי. היא הצליחה ללחוץ פעם אחר פעם את רוג'רס בפוקט, והכי משמעותי – הסקנדרי שלה הצליח לנטרל לגמרי את הרסיברים של הפאקרס ככה שרוג'רס נאלץ לחכות מלא זמן לפני שהוציא מסירה – אם בכלל. זאת היתה תצוגת תכלית מרשימה בהחלט. אני לא יודע אם ההגנה הזאת משתווה לזאת של סיאטל של השנתיים האחרונות, אבל היא בהחלט מתקרבת לשם. יהיה מעניין לראות אותם מתמודדים עם טייט אנד דומיננטי כמו גרונקובסקי בעוד שלושה שבועות.

צריך גם לומר שההתקפה של גרין ביי לגמרי שיחקה לידיים שלהם. במקום לרווח את המשחק על מנת להקטין את הלחץ על הק"ב (השיטה שהפטס מאוד אוהבים מול קבוצות עם פאס ראש טוב), הם ניסו לשחק את המשחק הרגיל שלהם, וכשדנבר הצליחו לדאוג שרוג'רס יישאר רוב הזמן בפוקט, הם הוציאו את העוקץ מהנשק הכי חשוב של הפאקרס.

– מהצד ההתקפי, אולי לפייטון כבר אין את הזיפ על המסירות כמו פעם, אבל לקרוא הגנות הוא עדיין יודע והוא ניצל כיסוי לקוי וקו התקפה שדאג להשאיר אותו במצב מאונך (אף סאק) כדי לתת את המשחק הכי טוב שלו העונה, כזה שהזכיר את פייטון של פעם. אמנם לא היו לו ט"דים אבל הוא הניע דרייבים בצורה מדויקת ואחראית, שזה בדיוק מה שנדרש ממנו, תוך שהוא נמנע מלעשות טעויות (החטיפה שלו באה כשהמשחק היה כמעט גמור), שזה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על הביצועים שלו במשחקים קודמים. עם הדרך שבה ההגנה של דנבר נראית, הברונקוז באמת לא צריכים ליותר מזה ממנו.

הבשורות הבאמת טובות בהתקפה של דנבר זה שלראשונה העונה הם הצליחו לשלב משחק ריצה בצורת המשחק האהובה על פייטון. שוב, אולי זאת היריבה שפשוט באה לא מוכנה לגמרי (באמת, גרין ביי, אתם באים משבוע ביי, זה המקסימום שאתם יודעים לעשות?) אבל סוף סוף ראינו את דנבר רצים ורצים גם כשפייטון בשאט גאן (או פיסטול, אם תרצו), והיכולת הזאת לרוץ פתחה להם את המשחק לגמרי. גרין ביי נאלצה להגן נגד שני סוגי ההתקפה – ולא הצליחה לעשות לא את זה ולא את זה.

 

סטפן קארי מול ניו אורלינס
ההגיון הפשוט

118 Comments

ניינר / ווריור 2 בנובמבר 2015

המירוץ לויילד קארד השנה יהיה צמוד מאד ויכלול כמה קבוצות פח. בינתיים התברר סופית שאטלנטה היא בלוף (וקצת חבל לי על ראיין וג'ונס שהם שילוב שכיף לראות) ושהריידרס האלה לא פראיירים בכלל.

cx 2 בנובמבר 2015

דבר אחד חשוב להגיד, הליגה השנה היא פח:
http://www.patspulpit.com/2015/11/2/9657000/halfway-mark-the-nfl-is-terrible

עידו ג. 2 בנובמבר 2015

מנזיל נכנס כשהמשחק היה גמור . במקרה הזה לא הייתה לו כל השפעה על המשחק.
ההגנה של אריזונה התעשתה אחרי החצי הראשון הנוראי ופשוט שיתקה את מקאון והביאה את הניצחון (למרות שהקבוצה ממש התאמצה להפסיד).

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

ברור שהיה גמור, סתם מצחיק אותו שמאנזיל נכנס כל פעם ולא מצליח לעשות כלום אחרי כל ההייפ עליו

מתי 2 בנובמבר 2015

תוצאה משקפת יותר הייתה משהו כמו 41-14, אבל הקרדינלס עשו כל כך הרבה שטויות. בסיאטל הם לא ייצאו מזה בזול.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

גם סיאטל לא נראתה אטרקציה גדולה הלילה

מתי 2 בנובמבר 2015

זה נכון, אבל ההגנה שלהם עדיין מהטופ וההתקפה יודעת לייצר מהלכים גדולים. מצחיק, איכשהו בניצחונות הצמודים שלהם הם נראים לי פגיעים יותר מאשר בהפסדים הצמודים.

ק. 2 בנובמבר 2015

משחק בית שני שההתקפה של סיאטל מסיימת עם 13 נק.
פעם אחת ניצחו בעזרת טעות שיפוט וקאם צ'נסלור
הפעם אפילו הט"ד הבודד כנראה לא ט"ד בזמן המגע של לוק ווילסון עם הקרקע.
מסכים איתך – הם פגיעים – בשנתיים הקודמות מאט קאסל לא היה מתקדם ככה לאורך המגרש ברבע האחרון

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

גם אם הט"ד של ווילסון הוא לא ט"ד (וזה לגמרי ג'אדג'מנט קול), הם היו משיגים אותו במהלך הבא. נותנים למארשון לינץ' את הכדור וזה ט"ד, לא?
וגם שנה שעברה בשלב הזה הם הרגישו פגיעים. לא הייתי מסיק מזה יותר מדי

ק. 2 בנובמבר 2015

נניח וכן (והיו להם באמת עוד נסיונות), למרות שדאלאס עצרה לא רע את לינץ' והריצה, עדיין בשני משחקי הבית האלה היו להם רק 2 ט"ד.
ברור שיש להם סיכוי סביר להגיע לויילד קארד וגם לנצח כל קבוצה בפלייאוף, אבל אנחנו כמעט אחרי חצי עונה (שנה שעברה התאפסו מוקדם יותר) והם עם 4 הפסדים ועוד 2 משחקי בית שהיה להם המון מזל לא להפסיד, לדטרויט ולמאט קאסל.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

החלק הראשון היה סתם בדיחה, למקרה שזה לא ברור, על מה שהיה בסופרבול (והיו להם ארבעה ניסיונות, זה היה דאון ראשון, הם היו מכניסים את זה).
אין ספק שסיאטל נראים השנה בינוני. אבל צריך לזכור שבמשחקים הראשונים הם היו בלי אולי שחקן ההגנה הכי חשוב שלהם. את ההתקפה של דאלאס הם עצרו הלילה (לא שזה נורא קשה) ובהתקפה הם התקשו אבל מול הגנה באמת מצוינת (גרג הארדי שחקן מצוין כמו שהוא דפוק בראש). אני לא מוציא מכלל חשבון שהפציעה של לוקט גם ישבה להם בראש כל החצי השני, לא קל לחזור לשחק אחרי שאתה רואה חבר שלך שוכב בלי לזוז על הרצפה.
עברנו רק חצי עונה, יש להם מספיק זמן לחזור לעצמם. תראה את הסיינטס היום לעומת מה שחשבנו עליהם לפני חודש.

עידו ג. 2 בנובמבר 2015

אם כבר אתה מריץ דחקות על הסופרבול אז איך אתה בא בטענות לקופלין שלא לקחת טיים-אאוט כשברור שהסיינטס ישוו כשבליצ'ק נתן לשעון לרוץ כשברור שהסיהוקס יריצו את הכדור פנימה במהלך הבא.

ק. 2 בנובמבר 2015

אופס, איך לא ראיתי את זה קופץ מהטקסט …
קאם צ'נסלור חזר במשחק השלישי מול שיקאגו, נניח והיו איתו מנצחים את הראמס, בלמבו פילד אני בספק.
בריס מאז שחזר משבוע ההפסקה עם הפציעה בכתף משחק מצוין, וגם לפעמים ההגנה (בעיקר פעולות אישיות, כשרוב ראיין לא הורס להם) עושה , למרות אתמול, מהלכים גדולים. עם הלו"ז שלהם עוד יש להם סיכוי להלחם על הויילד קארד למרות ש"יותר סביר שלא" (או איך שניסחו את ההתפלפלות המשפטית על הוצאת האוויר מהכדורים…)

עידו ג. 2 בנובמבר 2015

המשחק אתמול היה בדאלאס – החצי השני של הסיהוקס יותר קל (אם כי עדיין לא פשוט) ויהיו להם 5 משחקים בבית.
אי מסכים שהם נראים הרבה יותר פגיעים העונה – המשחק מול הקארדינלס יהיה מבחן חשוב לשתי הקבוצות.

ק. 2 בנובמבר 2015

ובסוף סנט לואיס ינצחו את כל המשחקים בתוך הבית ויגנבו להם את הויילד קארד…

עידו ג. 2 בנובמבר 2015

אם הראמס ינצחו את כל המשחקים בתוך הבית הם יוכלו בסבירות די טובה לסיים 5-11 מה שיאפשר להם כנראה לקחת את הבית ולאו דווקא את המקום בווילד קארד.

דויד 2 בנובמבר 2015

הג׳טס לא באמת קבוצה

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

הג'טס קבוצה לא רעה, הם פשוט לא בנויים לחזור מאחור מפיגור גדול, בטח לא כשפיצפטריק פצוע והמחליף שלו זה ג'ינו סמית. לדעתי ההגנה שלהם לג'יט, אבל זה לא מספיק כשמשחק הריצה לא זז וכשיש לך פצועים. פלייאוף קונטנדר כן, לא מועמדת ללכת רחוק.

בני 2 בנובמבר 2015

מה לעזאזל השטות הזאת?

בוב השקט 2 בנובמבר 2015

היה שווה לקום כדי לראות את דנבר – משני צדי המגרש.
ההגנה ממש מפחידה (היא הייתה גם ב6 הקודמים אבל אז לא היה יריב חזק מספיק בשביל להעריך כמה זה קשה).
וההתקפה סוף סוף עובדת – אני חושב שזה פחות שינוי אמיתי אצל פייטון ויותר שקו ההתקפה סוף סוף נתן משחק טוב, מה שאיפשר גם לפייטון לשחק טוב יותר וגם סוף סוף לפתח משחק ריצה (שבתורו תרם עוד יותר לנוחות של מאנינג).

גיל שלי 2 בנובמבר 2015

אריאל, ב2011 איליי היה סופר דומיננטי, על מה אתה מדבר? לא היה משחק ריצה ולא הגנה.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

טוב, הגנה בטח היתה לו, בעיקר לקראת הפלייאוף. אני מקבל שהוא היה דומיננטי אז, אבל הוא לא היה טוב כמו שהוא השנה. כלומר, הוא עדיין מסר ל-16 אינטרספשנס, חטף לא מעט סאקים ומסר באחוזים לא גבוהים במיוחד. זה לא איליי של השנה, שהוא פחות או יותר כל ההתקפה של הג'איינטס. הוא כמעט ולא מוסר אינטרספשנס (4 אינט' בשמונה משחקים! זה איליי!), האחוזים שלו גבוהים מאוד יחסית אליו.

cx 2 בנובמבר 2015

לקאסל בעיקר היה את הלו"ז הקל של 2008

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

די, נו. תן לו את אותו הלו"ז בקבוצה אחרת והוא מנצח שני משחקים במקרה הטוב. הוא הק"ב הכי גרוע בליגה, לדעתי.

עידו ג. 2 בנובמבר 2015

אתה נותן לו יותר מדי קרדיט. זו תחרות מאד קשה.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

אתה צודק, אולי משחק אחד הוא מנצח

תומר 3 בנובמבר 2015

קולין קפרניק זע באי נוחות במקומו

יריב 2 בנובמבר 2015

גם להשוות בין רנדי מוס לדז ברייאנט זה לא רציני.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

רנדי מוס היה אז כבר בשלהי הקריירה שלו, ההשוואה לבראיינט בשיאו כרגע לא מופרכת. ובכל מקרה, זאת לא השוואה, זה להגיד שגם לקאסל יש רסיבר מצוין עכשיו וזה לא ממש עוזר לו

יריב 2 בנובמבר 2015

הוא עוד היה לפני הדעיכה, אל תיתן לשנים באוקלנד לבלבל אותך. יש לו פחות משהיה לו בניו-אינגלנד, מה שלא אומר שהוא לא מזעזע.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

מצד אחד, בניו אינגלנד היה לו את ווס וולקר פלוס עוד כמה כלים. מצד שני, לפטס לא היה קו התקפה חזק כמו שיש לדאלאס, לפטס אין משחק ריצה כמו של דאלאס (לורנס מארוני מישהו?) ובטח שלא היתה לה הגנה ברמה שיש לדאלאס. ולגבי מוס – עונה אחר כך, עם בריידי, הוא תפס ל-1,200 יארד ו-11 ט"ד. דז בראיינט שנה שעברה נתן 1,300 יארד ו-16 ט"ד. אז ההשוואה ממש לא מופרכת. אם כבר, יש מצב שבראיינט כיום טוב יותר

יריב 2 בנובמבר 2015

למדוד ביצועי רסיברים דרך התפיסות שלהם בלבד זה בעייתי, הרבה פעמים ההשפעה העיקרית שלהם היא במשיכת ההגנה.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

You are reaching..
רסיבר שתופס ל-1300 יארד ו-16 ט"ד מושך אליו תמיד דאבל טים, לא משנה אם קוראים לו דז בראיינט או רנדי מוס

יריב 2 בנובמבר 2015

אין אף רסיבר שמושך אליו תמיד דאבל טים, אפילו אם קוראים לו רנדי מוס. בכל מקרה, ההשפעות של שחקנים על המשחק הן תמיד הרבה יותר מסובכות מהסטטיסטיקה שלהם (בפוטבול, בבייסבול זה לא המצב), אז אני איתן בעמדתי שמוס באותה עונה היה טוב בהרבה מברייאנט עכשיו, ואוסיף שהעונה האחרונה של ברייאנט היתה הטובה ביותר שלו עד כה ולכן חשודה כחריגה.

מעבר לשאלת היכולת של ברייאנט לעומת מוס יש גם עניין של תאום. מוס לא נפצע במהלך העונה והתאמן עם הקבוצה כל הזמן, וקאסל עצמו היה בקבוצה מלפני תחילת השנה. הוא מזעזע אבל התנאים שלו פחות טובים משהיו לו בעונת הפציעה של בריידי. סביר שבהרבה עבודה אפשר להפוך קוורטרבק זוועתי לקוורטרבק חלש, וזה מה שבליצ'יק עשה עם קאסל, אבל לקאובויס אין זמן להרבה עבודה.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

בראיינט נתן שלוש עונות רצופות של יותר מ-1200 יארד ו-12 ט"ד. איך בדיוק חשודה כחריגה?

יריב 2 בנובמבר 2015

הייתה העונה הכי טובה שלו, אז יש סיבה להאמין שהוא קצת פחות טוב ממה שהציג באותה עונה. לא הרבה פחות טוב, נכון.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

לפני שלוש שנים היתה לו עונה עם יותר יארדים. עזוב, בראיינט הוא טופ 5 רסיבר בליגה בלי שאלה בכלל. האם הוא הול אוף פיימר כמו מוס? לא (כרגע, לפחות). אבל בנקודת הזמן הנוכחית הוא לא נופל וכנראה עולה על רנדי מוס באותה נקודת זמן. אפשר להתפלפל עד מחר על האם הצוות המסייע של קאסל היום עדיף מאשר אז, השורה התחתונה זה שבליצק הוציא ממנו 11 ניצחונות, משהו שאפשר לדמיין רק היום.

יריב 2 בנובמבר 2015

מקובל שיש בערך 10 רסיברים טופ 5 בליגה, אז אני לא אתווכח.
רנדי מוס, לעומת זאת, הוא שחקן שנמצא בדיון (לרוב במקום השני) על הרסיבר הטוב בהיסטוריה.

אתה לא חושב שהצוות המסייע של קאסל אז עדיף על זה שיש לו היום? אתה חושב שדאלאס הזו עם בריידי כקוורטרבק הייתה יכולה לעשות את מה שניו-אינגלנד עשו שנה לפני הפציעה? 11 נצחונות זה הרבה, אבל שנתיים אחר כך הוא הגיע עם קנזס סיטי לעשרה, אז לא צריך להגזים.

גיל שלי 2 בנובמבר 2015

לא קיים דיון לגבי הרסיבר הטוב בהיסטוריה, לא יכול להיות דיון בשאלה הזאת, אלא אם אתה מתכוון לדיון על הסקונד גארד הטוב בהיסטוריה

יריב 2 בנובמבר 2015

כל הדיונים האלו חסרי טעם באותה מידה, אבל מידת הקונצנזואליות של רייס כרסיבר הטוב בהיסטוריה נמוכה מזו של ג'ורדן ככדורסלן הטוב בהיסטוריה (לא כל שכן השוטינג גארד).

אה, ודיון יכול להיות בכל שאלה חוץ משאלות מסוימות ביחס לשואה (החוק אוסר).

גיל 2 בנובמבר 2015

יריב, תתפלא אבל למי שראה את רייס אין בכלל ספק. מוס אולי בעל כישרון לא פחות משל רייס אבל גדולה זה לא רק כישרון.

יריב 2 בנובמבר 2015

אולי אתה תתפלא.
כדוגמה לספק אתה יכול לראות את הכתבה "randy moss may well have been the greatest receiver of all time" ב 538, אני חושב שהשם אומר הכל (והכותבים מספיק מבוגרים כדי להניח שראו את רייס, אם כי היו ילדים בתחילת הקריירה שלו).

בני 2 בנובמבר 2015

אני בטוח שאפשר למצוא כתבה באתר סטטיסטיקה שאומרת XXXXXXX MAY WELL BE THE GREATEST BASKETBALL PLAYER OF ALL TIMES כותרת אפולוגטית מראש שמראה שהכותב עצמו מעלה נקודות שיכולות אולי לתת פרספקטיבה חדשה על שאלה שלכאורה כבר נענתה.

יריב 2 בנובמבר 2015

אתה חושב שרוב הציבור חושב שזה אבסורדי? זה ברור, גיל הוא עדות ברורה. הכותרת, לפיכך, פונה לשכנע בדיוק בזה – יש ספק.

כמובן, בנג'מין מוריס תמיד כותב בסגנון של "יש ספק" ו"הנתונים מראים שכנראה" ואף פעם לא בוודאויות, אז הכותרת גם תואמת את הסגנון שלו.

בני 2 בנובמבר 2015

אני מדבר לגבי הטיעון שלך שג'ורדן ככדורסלן הוא יותר קונסזוס מג'רי רייס כרסיבר. זה פשוט לא נכון. בודאי שכיום, בעידן לברון תוכל למצוא הרבה יותר כאלה שיפקפקו בהיותו ג'ורדן הכדורסלן הגדול בהסטוריה, מאשר כאלו שיפקפקו בהיותו של ג'רי רייס הגדול בהסטוריה. אגב, עכברי הסטטיסטיקה האמיתיים של הNFL מפקפקים במעמדו של ג'רי רייס כגדול בהסטוריה, אבל לא לטובת רנדי מוס אלא לטובת דון הטסון. כאן נכנסים מרכיבים מסובכים של הווה מול עבר והנטיה המוקדמת שלך לכיוון הזה. בקיצור, זה הרבה יותר היפסטרי לטעון שרנדי מוס הוא הגדול בהסטוריה מאשר לטעון שלברון הוא הגדול בהסטוריה

יריב 2 בנובמבר 2015

הטענה הזו היא משנית ולא ממש חשובה בעיני, אם כי אני חושב שבשלב זה ההשוואות בין לברון וג'ורדן הן עדיין בסגנון "ייתכן שבסוף הקריירה שלו הוא יחשב…".

באופן כללי הגישה שלי לדיוני "ה X הגדול בהיסטוריה" היא סוקרטית. אני מתחיל בלנסות להבין מה משמעות הביטוי "הגדול בהיסטוריה". אני לא יודע מה השלב הבא כי עוד לא נתקלתי בהגדרה המניחה את הדעת.

גיל 3 בנובמבר 2015

האתר 538 בונה את הקריירה שלו מבדיקה של מיתוסים והכרזה על אחרים. אני מדבר על מי שראו אותו משחק, אף אחד לא יטען שמוס גדול יותר.

בני 3 בנובמבר 2015

המושג ה"טוב בהסטוריה" הוא כמו כל "הטוב מ.." שיש לו תחום אפור, שלפעמים הוא רחב ולפעמים צר, אבל גם יש לו קצוות שחורים ולבנים. פראדוקס הערמה חל עליו ולכן אין לו הגדרה, ואתה תמצא אנשים שמתווכחים מי הטוב בהסטוריה, האם זה מונטנה, בריידי או פייטון. ועדיין לא תמצא אף אחד שטוען שזה ניל או'דונל. גם בן אדם עם דעה ברורה ביחס לק"ב הטוב בהסטוריה צריך להודות שישנו שיח לגיטימי על כך, כלומר, שהדיון מתנהל בתחום האפור. האם מסי או מראדונה או פלה הוא הטוב בהסטוריה? אולי זה רונלדו? שאלות טובות, כולם מסכימים שזה לא יוסי בניון.

ישנם שחקנים שנמצאים קרוב מאוד לתחום השחור. אף אחד לא נמצא שם לגמרי. תסתובב ברשת ותמצא אנשים שטוענים שמג'יק או קארים טובים מג'ורדן. אתה תמצא אנשים שטוענים (יותר ממה שאתה חושב)שקובי טוב מג'ורדן, ולא מעט שחושבים שלברון טוב מג'ורדן. לכולם יש קייס שאפשר לבטא אותו ברמה הסטטיסטית, ועדיין ג'ורדן נמצא קרוב מאוד לתחום השחור, כשישנם רק קצוות אפרפרים בשוליים. כששחקן נמצא קרוב לתחום השחור, זה אומר שההתפלגות על הדעות עליו מתחלקת כך, שחלק גדול מהאנשים חושבים שדיון על כך לא לגיטימי(כשאני אומר לא לגיטימי הכוונה שזה כמו לטעון שדרו בלדסו הוא הק"ב הטוב בהסטוריה, לגיטימי לומר כך כמו שלגיטימי להגיד שצפורניים של חזיר זה טעים, אין חוק נגד זה), חלק גדול מהאנשים חושבים שהדיון לגיטימי אך מוכרע לצד אחד ללא ספק עד שמגיעים לשוליים של השוליים האפרפרים, כאלה שחושבים שלא רק שיש דיון אלא שדעתם שונה. באופן טבעי מדובר בחלק קטן מאוד מהאוכלוסיה.

ג'רי רייס מהבחינה הזאת נמצא בתחום השחור כמו שאף אחד אחר לא נמצא (כולל ג'ורדן) כלומר ההסכמה שג'רי רייס הוא הרסיבר הטוב בהסטוריה גדולה מההסכמה שג'ורדן הוא שחקן הכדורסל הטוב בהסטוריה. כמובן שישנם קצוות אפרפרים על כל דבר, אבל אלו קטנים מאוד. ג'רי רייס מחזיק בשיאים סטטיסטים של כמות, של איכות, והוא עומד במבחן הטבעות. מדובר בשחקן שהצטרף לNFL בשנה שנולדתי וכשהייתי בן 17 היה כלי הנשק ההתקפי המרכזי בקבוצה שהגיעה לס"ב. רנדי מוס הוא הכשרון הגולמי הגדול ביותר שראיתי, אבל בכל מה שקשור למימוש ולא להבטחה, היחס בין רנדי מוס לג'רי רייס הוא היחס בין ג'ו מונטנה לפיליפ ריברז. כמובן שכל דעה לגיטימית וכל ויכוח לגיטימי, ולכל דעה אפשר למצוא תימוכין כאלו ואחרים, אבל יותר אנשים מחזיקים בדעה שלי מאשר בדעה שהדבר נמצא בתחום האפור אפילו אם הם חושבים כמוני.

יריב 3 בנובמבר 2015

כפי שציינתי, הכותבים ראו את מוס משחק. טוב, למעשה אני לא יכול לקבוע את זה בוודאות, אני רק מניח שאמריקאים שיש להם עניין בספורט מגיל צעיר ונולדו לפני 1985 ראו חלק ניכר מהקריירה שלו אבל אולי הם במקרה עיוורים, מי יודע?

יריב 3 בנובמבר 2015

בני, אתה מערבב בין שני דברים שונים ביחס לשאלת "הטוב ביותר", הגדרה ומדידה. מושגים כמו "התחום האפור" (או התחום השחור) רלוונטיים לבעיית המדידה – כמעט כל הגדרה שניתן היא לא מדידה בפועל ולכן אנחנו מבצעים הערכות ולאלו שוליים מעורפלים ביותר. אני חושב, אם כי נראה שזו לא עמדה פופולרית, שאת הדיונים האלו צריך לבנות בצורה הבאה:
1) להסכים על הגדרה, למשל "מי השחקן הראשון שרצוי לבחור בדראפט תיאורטי בו משתתפים כל השחקנים בהיסטוריה בשיאם ויש בו 2 קבוצות בוחרות" (זה שונה מאשר יש 30), או אולי "מי השחקן שהיה חיוני להכי הרבה אליפויות", או כל הגדרה אחרת.
2) לטעון טענות למה שחקן מסוים עדיף על אחר לפי ההגדרה הזו. למשל, אם ביל ראסל היה חיוני לכל האליפויות שזכה בהן ברור שהוא עונה על ההגדרה השניה, אם לא אז אולי זה מישהו אחר, צריך לטעון כך או אחרת. אם נבחרה הגדרת הדראפט אולי יש לבנות רשימת קבוצות אפשריות שכוללות את השחקן ואז לטעון שהן עדיפות על כל קבוצה אחרת, תוך התייחסות סבירה למכלול היכולות הרלוונטיות.

אני לא הולך לנהל את הדיון הזה בלי להתחיל ב1, ונראה שלא מקובל לעסוק בכלל בשלב הזה. בלי זה, כל דיון הופך להיות חסר תוכן לחלוטין, כמו האמירות הכלליות שלך על ג'רי רייס. הנה, באותו מאמר ב538 יש מדד אחר (הפער בין ביצועי קוורטרבקים עם התופס ובלעדיו), ובו רנדי מוס מחוץ לסקאלה וג'רי רייס רק טוב מאוד. אז בהגדרות המתאימות המדד הזה היה מצביע חזק לכיוון מוס, אבל בלי לדעת מה ההגדרות מה זה שווה?

בני 3 בנובמבר 2015

אגב, טרחתי לקרוא את הכתבה המדוברת, ואם זה הדבר הכי טוב שאפשר להביא על לטובתו של מוס אז כל העניין הוא באמת NON ISSUE.

בני 3 בנובמבר 2015

אני לא מסכים איתך שהתחום האפור שייך רק למדידה ולא להגדרה. האם לא תסכים איתי שפייטון מאנינג הוא ק"ב יותר טוב מטרנט דילפר? לפני שניסינו להגדיר מהו טוב יותר, אין שום ספק שכל הגדרה שניתן פייטון מאנינג יקדים את טרנט דילפר, זה לא נמצא בתחום האפור, לא של ההגדרה ולא של המדידה. הסיבה שישנו תחום אפור הוא בגלל שהמושג "טוב" עצמו הוא לא לגמרי ברור אפילו לאנשים שטוענים לגביו. אולי נמצא איזשהו נתון מסויים שדילפר עולה על מאנינג (זריקות ב45 מעלות לכיוון צפון מזרח בימי שני בטמפרטורה של 20 מעלות) אבל אנחנו מבינים שהוא חסר משמעות. אין לי שום בעיה לדון בהגדות אם תרצה, ובאף אחד מהם, לא נראה לי שמוס מתקרב לרייס. הפרמטר היחידי שהאתר הצליח להעלות לטובת מוס הוא השיפור בק"ב. בקצרה, מדובר בטיעון עצל מאוד. מה אפשר לעשות שג'רי רייס שיחק רוב הקריירה שלו עם ג'ו מונטנה וסטיב יאנג שהיו מוסרים טובים מאוד מה שאומר שהאימפאקט שלו על המספרים שלהם יהיה קטן יותר מההשפעה שיש לרנדי מוס על הדרק שמסרו לו בדרך כלל. הכתבה מתעלמת לחלוטין מהעובדה שקולפפר נפצע בשנה אחרי שמוס עזב, האם גם זה קשור למוס? זה מתעלם כמובן מהעובדה שבריידי היה בקו עלייה מתמיד מבחינה סטטיסטית מאז, בקפיצה שגם היא לא קשורה למוס, כך שהנתון הזה יכול להתעוות לחלוטין.

יריב 3 בנובמבר 2015

למוריס יש אג'נדה קבועה של סטטיסטיקה עקיפה, מאחר והוא טוען (והוא צודק) שסטטיסטיקה ישירה מחמיצה את רוב ההשפעה של שחקנים על המשחק, וזו הסיבה שהוא מציין בכלל את הסטטיסטיקה הזו. ברור שכמו כל סטטיסטיקה היא פתוחה לרעש, הטענה היא שגודל הנתונים מרמז על כך שהרעש פחות משמעותי, אין טענת השוואה מפורטת. המאמר כולו מנוסח, ולא במקרה, במונחי "אולי", הדבר היחיד שהוא קובע בנחרצות הוא שמוס היה תופס מצוין.

אני מוכן לנהל את הדיון הזה סביב הגדרה, אני לא מתכוון להציע אחת כי הדיון הזה לא חשוב בעיני (מה שהתחלנו ממנו, להזכירך, הוא טענתי שבדיונים כאלו שמו של מוס עולה, לרוב בתור מספר 2).

לגבי הטענה שפייטון מאנינג טוב מדילפר, אני אסכים ואתן הגדרה – לכל קבוצת פוטבול עדיף לשים כקוורטרבק את מאנינג בשיאו על פני דילפר בשיאו, זו ההגדרה שאני משתמש בה למטרה זו. שים לב שזו הגדרה עם תחומים אפורים, יכולים להיות צמדים (ואף קבוצות גדולות למדי) של קוורטרבקים שאין אחד מהם טוב מאחר. אגב, לפי ההגדרה הזו אולי אפילו מאנינג לא טוב מקייפרניק, לקבוצה חלשה דיה (חלשה בהרבה מהחלשה בקבוצות הNFL) עדיף קייפרניק על מאנינג.

גיל 3 בנובמבר 2015

יריב, לא מספיק שראו את מוס משחק אלא צריך שיראו גם רייס. כל מי שראה את רייס משחק ואת מוס לא חושב שמוס טוב יותר. אולי מוס נתן עונה טובה יותר עם הפטריוטס, אולי הוא כישרוני כמוהו אבל הקריירה שלו פשוט לא מתקרבת לזה של מוס. לפעמים סטטיסטיקות מרמות אבל לא כשהפער כזה עצום לטובת רייס זה פשוט בלתי נתפס.

יריב 3 בנובמבר 2015

בלבול טיפשי, כוונתי כמובן שראו את רייס משחק. (זה גם משתמע מהעובדה שאני מסתמך על גילאיהם, אין לזה משמעות ביחס למוס). הם ראו את רייס משחק, ראו את מוס משחק וראו עוד תופסים רבים (אם כי לא את אלו שקדמו לרייס), והם אומרים בכתבה הזו "אולי".

סטטיסטיקות לא מרמות אף פעם, אבל הן לעתים קרובות מוטות באופן פראי. למשל, יש סיבה לחשוב שהסטטיסטיקות הסטנדרטיות של רייס נופחו בהרבה על ידי הקוורטרבקים איתם שיחק, וכמובן שיש עוד סיבות להטיה כזו. בכל מקרה, כאמור, אני לא מתכוון לנהל את הדיון הזה בלי הגדרה למשמעות המילה "טוב" בהקשר הזה. נזרקים פה המונחים "כשרוני", "טוב", "גדול" ועוד לכל עבר ואני לא יודע למה הכוונה ולכן אני לא רואה טעם להמשיך בדיון עד שאדע.

גיל 3 בנובמבר 2015

הם מנסים לכתוב בצורה פרובוקטיבית כנגד המיתוס ומוצאים איזו סטטיסטיקה או סטטיסטיקות שהוא כביכול היה טוב בהן יותר מרייס. בפועל, מוס היה שחקן אנוכי שחשב בעיקר על עצמו, שהכישרון שלו היה הרסני לקבוצה שפעמיים עשו עליו טרייד. איך זה מסתדר עם העזרה שהוא נותן לק"ב?

וסטטיסטיקות בהחלט מרמות אם מעוותים אותם למצוא משהו שיתאים לתיזה שלך תוך התעלמות מנתונים אחרים. ואולי דווקא הק"ב שיחקו טוב כי רייס היה אצלם בקבוצה?

וטוב דווקא מאוד קל להגדיר כאן. יארדים כוללים, ט"ד. כשהפערים כל כך עצומים אין כאן בכלל דיון.

בני 3 בנובמבר 2015

אם לפי ההגדה שלך ל"טוב" אי אפשר לומר שפייטון מאנינג הוא יותר טוב מקאפרניק, אז באמת לא ניתן להגיד שג'רי רייס טוב יותר ממוס. למרות שלפי ההגדרה שלך (לכל קבוצה עדיף X בשיאו מY בשיאו) אני חושב שרייס עדיף ממוס, אבל אולי תמצא איזו שהיא קבוצה שמשחקת עם סוג מסויים של ק"ב שעדיף לו לזרוק למוס, לך תדע.

אגב, אני חושב שהגדרת ה"טוב" שלך לוקה בהרבה מאוד פגמים. האם לא עדיף לקחת את אייזק ברוס על 15 שנות התפוקה הקבועה שלו מעל מוס על עשרת שנות התפוקה (הגבוהים בהרבה בממוצע) שלו. איך כזה דבר משתקלל? זה קשור לשאיפות של קבוצה ולא רק לפרסונל שלה, זה קשור לחוקים בה היא מתפקדת (תקרת שכר כן/לא) ודברים אחרים שלא קשורים לתפקוד של השחקן עצמו ויכולים להשתנות בלי קשר למשחק. אני מגדיר טוב כמאסה קריטית של נתונים (שהנתון שלך הוא בהחלט אחד מהם) שאולי לא יתנו מענה מוחלט להגדרה, אבל הם לפחות יכולים להגיד שפייטון מאנינג טוב יותר מקאפרניק. המושג כשרוני גם הוא ברור מאוד לדעתי, שמבטא את פוטנציאל היכולת העליון. מוס היה מהיר מרייס, היה לו טווח תפיסה רחב יותר הוא היה אתלט עליון מרייס, בשורה התחתונה הוא מיצה את הפוטנציאל שלו פחות מרייס, כמו הרבה מאוד שחקנים שבגלל סיבות שונות לא ממצים את הפוטנציאל. אני לא רואה במה ההגדרה שלי היא מעורפלת. שזה מביא אותי לעוד נקודה. בסופו של דבר עם כל הכבוד ל"מה היה יכול להיות" יש משמעות גם למה שקרה בפועל, לא מדובר בקריטוריון יחיד אבל הוא בהחלט נמצא בשקלול הנתונים שלי ל"טוב" אלמנט שבהגדרה שלך נעלם לחלוטין.

כמו שכתבתי כבר הסטטיסטיקה העקיפה האיזוטרית שמעליה מוס נמצא מעל רייס סובלת מאותה הבעיה שסטטיסטיקה ישירה סובלת, רק שכאן זה הפוך. במקום שהסטטיסטיקה תתגמל את מי ששיחק עם קבוצות טובות היא מתגמלת את מי ששיחק עם קבוצות רעות. היא מגמתית מאוד (קאפרניק וסמית? באמת? מוס על 400 היארד שלו גרם לשניהם לתת עונת קריירה? זה לא רציני. וכמו כן העיוות עם קולפפר ובריידי, מדובר כבר ב50 % מDATA) הטיעון שלך על המוסרים של רייס היה תקף אילו לא היה מדגם רחב מאוד של משחקים בהם הוא שיחק עם ק"ב בינוניים (יאנג ומונטנה היו פצועים לא מעט ויש כמובן את השנים באוקלנד) הסטטיסטיקה שלו נשארה ללא שינוי. בקיצור, צריך לגרד את התחתית של החבית בשביל לכתוב כתבה שאולי אולי …

יריב 3 בנובמבר 2015

גיל, אני חושב ש"העבירו אותו בטרייד" הוא מטיעונים החלשים ביותר שאפשר להעלות. טיעון על ידי סמכות, כאשר כל שני וחמישי אנחנו רואים פה זלזול בסמכות שאליה אתה פונה?

אם המדד שלך הוא יארדים (לקריירה?) או ט"ד (לקריירה?) אז אני לא מתווכח. לפי המדדים האלו רייס הכי טוב. כמובן, אני מניח שאתה לא תתווכח על היותו של סטוקטון גדול רכזי הNBA וג'אבר גדול הסקוררים (וכנראה גדול השחקנים)? בעיני המדדים האלו רעים, הם סובלים גם ממידה יוצאת דופן של תלות בקבוצה וגם ממתן משקל עצום לאורך הקריירה, אבל אם אלו המדדים שאתה רוצה…

יריב 3 בנובמבר 2015

בני, לא התיימרתי לתת הגדרת "טוב" אידיאלית, ואני חושב שהבעיה החמורה ביותר בהגדרה שלי היא שלא ברור ממנה למה קבוצה מחפשת את השחקן – מה התחרות מולה היא משחקת ומה החוקים המדויקים של המשחק (החוקים, אני מזכיר, משתנים עם הזמן). עם זאת, זו הגדרה לא מאוד מעורפלת (בסטנדרטים שלי, בסטנדרטים אלו ההגדרה שלך מעורפלת עד כדי העדר תוכן) והיא תופסת את עיקר האינטואיציה של המונח, מבחינתי.

לשאלתך על משך הקריירה, היא בדיוק חלק מהבעיה. כאמור, מונחים כמו "טוב" ו"גדול" נזרקים לכל עבר, ולא ברור מה משמעותם. בתפיסתי את המונחים האלו "טוב" אינו קשור כלל לאורך הקריירה (פרט לתפקיד האורך כהפרדה בין טיב למזל), ואילו "גדול" מכיל גם מרכיב של תקופה, אבל זו הסיבה שאני רוצה להגדיר את המשמעות. "מאסה קריטית של נתונים" זה מונח שאינני מבין את משמעותו, אני לא מכיר את התופעות ברמות התת-קריטיות, קריטיות ועל-קריטיות של הנתונים, אפילו אינני יודע להבדיל בין המצבים האלו. אני לא מקבל משמעות מהמונח הזה, רק סיסמאות, מצטער.

להערתך האחרונה על המאמר המדובר מ538, אעיר שהמאמר עומד גם בלי הניינרס, אך הניינרס הם דוגמה מעניינת. גם לסמית' וגם לקייפרניק יש נתוני שיא (קריירה) בעונה 2012. כמובן, אנחנו לא יכולים לקבוע מה הסיבה לכך (במיוחד לגבי קייפרניק, שזו היתה עונתו הראשונה כפותח), אבל כשאתה רואה עוד ועוד צירופי מקרים מתישהו מגיע הזמן לחשוב שאולי יש כלל מאחוריהם. ואולי לא, מה לעשות, מסובך.

מילה אחרונה לגבי רייס ומונטנה. אי אפשר לקחת גם את הסטטיסטיקות של רייס כפשוטן וגם את אלו של מונטנה כפשוטן, זה פשוט לא רציני. אז אתה יכול להגיד שמונטנה לא טוב כמו שהסטטיסטיקה שלו רומזת, אבל המחשבה שהסטטיסטיקות של שחקן לא מושפעות מהשותפים שלו?

גיל 3 בנובמבר 2015

על איזו סמכות אתה מדבר בדיוק? הטריידים הם עובדה אמפירית לא קשור לסמכות וזה טיעון חזק ביותר כשיודעים למה קבוצות ויתרו עליו. זה כי הוא הזיק לקבוצה ועשה שביתות איטלקיות, לא בגלל שרצו לקבל עליו הרבה לפני שהוא יורד מגדולתו או שרצו לקבל עליו הרבה שחקנים בתמורה. הפטס שילמו עליו בחירת סיבוב רביעי בדראפט וזה אומר הרבה על הערך שלו באותו הזמן.

ג'אבר הוא בהחלט גדול הסקוררים כי הוא קלע הכי הרבה כך שזה ממש לא ניתן לויכוח. לגבי סטוקוטון, הוא בהחלט ברשימה המצומצמת של הרכזים הכי גדולים אבל ריכוז כולל בתוכו יותר מרק אסיסטים בעוד אצל רסיבר המדד הזה הוא כמעט הכי טוב. מג'יק טוב מסטוקטון כי לא רק מסר לאסיסטים אלא כי כל הקבוצה השתפרה בגללו. הוא גם פרש בנסיבות שלא תלויות בו ושיחק טוב כל עוד יכל לשחק. מוס עשה שביתות איטלקיות ולא נתן הכל בקבוצות ששיחק בהן וזה לבד פוסל אותו מלהיות הכי גדול.

ולמה לא לתת משקל לכל הקריירה? טים דאנקן ממשיך לתת תוצרת בשנים ששאקיל כבר פרש ולכן זה הופך אותו לטוב יותר. כמדברים על השחקן הכי טוב לרוב מתכוונים לקריירה וככל שהיא ארוכה יותר בלי ירידה גדולה ברמה אז זה נתון שעובד לזכותו של רייס ולא של מוס.

יריב 3 בנובמבר 2015

"פנייה לסמכות" היא נסיון לתמוך בטענה מתוך כך שגורם כלשהו (הסמכות) מקבל את הטענה. הטריידים הם עובדה אמפירית, וההתבססות עליהם כדי לטעון שמוס פגע בקבוצותיו היא בעצם "ה GM שלו ידע שהוא פוגע בקבוצה", פנייה לסמכות ה GM. אותם GM שמזלזלים בהם פה על ימין ועל שמאל (טוב, לא בכולם).

אני מבין שהצלחת להתעלם לחלוטין מעצם הרעיון של סטטיסטיקה עקיפה – איך מודדים את השפעתו של שחקן על הקבוצה (רמז: בודקים איך הקבוצה איתו ובלעדיו ועושים עם זה משהו).

למה לא לתת משקל לכל הקריירה? לא יודע, כי אני לא יודע מה אתה מנסה למדוד. כמובן, אם אתה רוצה למדוד יארדים אז אתה יכול, זה פשוט.

אגב, אמרו לי שהמטרה בכדורסל היא לקלוע נקודות, לא? אז ג'אבר הוא השחקן הגדול בהיסטוריה? וקארל מאלון הוא השני?

גיל 3 בנובמבר 2015

אין לי צל של מושג על איזו פנייה לסמכות. אתה מכיר את הרקע שלו? אתה יודע למה עשו עליו טריידים? על איך הוא התנהל בקבוצות ששיחק בהן? זו עובדה אמפירית שהוא עבר בטריידים כי היה נזק לקבוצה. אני חושד שלא ממש ראית אותו וכל הניסיון שלך לערער על מוסכמה כל כך חזקה מבוססת על התפלפלויות סטטיסטיות שלא ממש מספרות את הסיפור.

וכן, יש לי אלרגיה מסטטיסטיקות עקיפות שמנסות כי אני יודע שהאמיתות האמפירית של מודלים קטנה ביחס ישר למורכבות ומספר המשתנים. אני לא שולל אותם לחלוטין אבל במקרה הזה הם פחות רלוונטיים. לבדוק איך קבוצה מתפקדת עם ובלי שחקן רלוונטי בעיקר לק"ב שמחליט מה לעשות. אני בטוח שיש המון דרכים לבדוק בצורה עקיפה עזרה לקבוצה ונראה שבחרו אחת שמתאימה לתיזה שלהם. בנוסף, אתה שוכח דבר נוסף. מוס שיחק בתקופה שחוקי ההתקפה השתנו. הרבה דברים שהיה מותר לעשות לרייס אסורים בתקופה של מוס. השוואה מדויקת תהיה עד כמה גדול כל אחד בהשוואה לבני דורו, נניח שנה אחרי שנה. אני בטוח שרייס ישאיר אבק למוס בקטגוריה הזו.

וכשמעריכים גדולה של שחקן נראה לי שלמדוד את כל הקריירה ולא רק שנים נבחרות זה נו בריינר אבל אולי זה אני.

ואכן המטרה היא לקלוע הכי הרבה, ולכן ג'אבר הוא הקלע הכי גדול. זה לא אומר שהוא הכי טוב או הכי יעיל כי לזה צריך לבדוק אחוזים למשל.

גיל 3 בנובמבר 2015

ואגב, כדי להראות כמה הניתוח מוטה אפשר לשאול מה עם כל הרסיברים ששיחקו רק עם ק"ב אחד? ולמה דווקא לבדוק כמה יארדים ניסו למסור ולא כמה יארדים תפסו, או כמה תפיסות היו להם, או כמה יארדים במשחק? זה מריח לי מאוד חשוד במיוחד כשהשחקן שנחשב "בסביבה" שלו הוא אחד שאף אחד לא מחשיב כאחד הכי גדולים.

בני 3 בנובמבר 2015

אני מצטער, אבל אתה מנסה לפזר ערפל במקום שהוא לא קיים. אתה מחלק בין "טוב" ל"גדול" ונותן לכל אחד הגדרה משלו, ואני משכלל את ה"טוב" ו"הגדול" ביחד ושניהם נכנסים למושג "טוב". זה ויכוח קצת סמנטי, ובודאי זה לא "מאבד את המשמעות שלו" בגלל זה. מה המשקל שאני נותן לכל אחד מהגורמים? פה אולי יש קצת ערפל ואם אני אשב על זה אולי אני אוכל לתת אחוזים, גם כך למרות שההגדרה שלי לא תגדיר בדיוק האם ברט פארב טוב מדן מרינו, היא כן תגדיר ששניהם עדיפים על 95% אחוז מהמוסרים בהסטוריה של הNFL זה לא ערפל, מצטער. הנתונים כמו שיא קריירה+אורך קריירה+תפקוד במשחקים בעלי חשיבות+תפקוד ביחס לאיכות השחקנים מסביבו(הנתון אותו משכללים בכתבה המדוברת) הם נתונים פשוטים חלקם מאוד נגישים והנסיון להוריד מזה את המשמעות הוא חסר משמעות מבחינתי. סיסמאות ריקות שמנסות לבטל דיון.

להגיד ש400 היארדים ב28/50 התפיסות שמוס תפס ב2012 אחראים באיזושהי צורה על שנת הקריירה של סמית' מזכיר לי את הCOINCIDENCE?I DONT THINK SOֱֱֱֱ שאפשר לראות בסרטי קונספירציה. כן, יש דברים שקורים במקרה(שנה שנייה של HC דומינננטי אולי, אני מעדיף להישאר בלי הסבר מאשר ההסבר הזה), כמו שזה מקרה שדונטה קולפפר פיצח את הברך בשנה אחרי . יש בכתבה עוד בעיות סטטיסטיות רבות, כמו שכלול של קריירה במקום לשכלל את היכולת של הק"ב באזור השנים המדובר, חוץ מהבעיות שכבר ציינתי שגורמות לכתבה להיות לא רלוונטית.

מה שאתה טוען לגבי רייס ומונטנה הוא נושא קצת מסובך. היחס בין הק"ב לרסיבר מספר 1 שלו הוא לא תמיד ביחס ישיר לאיכויות של שניהם. כלומר, הרבה פעמים הרסיבר המרכזי נשאר באותה רמה בלי קשר למוסר, ומי שסובלים הם השחקנים האחרים. אם תסתכל בדף הסטטיסטיקה של לארי פיצג'ראלד אתה בחיים לא תנחש מתי קורט וורנר זרק אליו. הסתכלות בסטטיסטיקה של בולדין וברסטון היא יותר משמעותית. אני לא יודע לגמרי להסביר את זה אבל התופעה קיימת. אפשר לשאול את השאלות, אבל המציאות מראה שלג'רי רייס יש עונה וחצי של משחקים בין 85 ל97 בהם מונטנה ויאנג לא זרקו לו שהתפוקה שלו נשארה בדיוק אותו הדבר (!!!) המציאות גם מראה שג'ו מונטנה שיחק 5 שנים בלי רייס והיה מעולה פלוס 2 זכיות בס"ב. אפשר לטעון שרייס השפיע על מונטנה יותר ממה שמונטנה השפיע על רייס, אבל יש מספיק מידע כדי לדעת ששניהם היו שחקנים מאוד טובים שבמקרה שיחקו ביחד.

יריב 4 בנובמבר 2015

הדיון הזה נהיה עקר, אז אני אזרוק כמה הערות אחרונות לשניכם ואסיים בזה.

גיל:
זו עובדה אמפירית שהוא עבר בטריידים, הסיבות לטריידים הן פרשנות. ואם לדבר באופן כללי אתה נוטה להפריז במוחלטות של דברים וחבל.
בהערת אגב לעניין ג'אבר, ברור לך שהאחוזים שלו היו מצוינים, נכון? השחקן עם הכי הרבה נקודות בקריירה שהאחוזים שלו גבוהים משל ג'אבר הוא שאקיל.

בני:
אני לא מנסה לפזר ערפל, אני מציג את הערפל שאני רואה. אני לא יודע למה הכוונה ואני לא מצליח לקבל הגדרה שנראית לי בנויה היטב (יכול להיות שכבעל הכשרה מתמטית הסטנדרטים שלי לא סבירים). מה שמאבד את המשמעות היא האמירה "מסה קריטית של נתונים", זה לא אומר שום דבר. אני לא יודע מה הנתונים, איך משווים אותם, מה קורה כשחלקם לכיוון זה וחלקם לכיוון אחר. זו לא הגדרה. כמובן, אילו היית עושה מזה הגדרה זה היה נראה לא מספק, כי זו הגדרה טכנית. זו לא משמעות המילה "טוב" בהקשר הזה, אלא דרך להכריע, וזה לא מה שאני מחפש בשלב זה. (נתתי דוגמאות להגדרות אפשריות, זה הסגנון שנראה לי רלוונטי)
בעניין רייס ומונטנה, זו בדיוק הנקודה. הסטטיסטיקות האישיות כנראה לא מספרות את הסיפור. אני מניח שמועיל לקבוצה שיש בה קוורטרבק מעולה שיהיה גם תופס מעולה, ואם זה לא בא לידי ביטוי בכך שהסטטיסטיקה של התופס נראית טובה מזו של תופס אחר (תופס בינוני, עם אותו קוורטרבק מעולה) אז זה רק ממחיש את בעייתיות הסטטיסטיקה האישית כמדד. לגבי מוס בניינרס, כאמור המאמר עומד בלי זה (הוא עדכון ותקציר של "Quantum Randy Moss—An Introduction to Entanglement" שפרסם מוריס בבלוג שלו ב 2010). עם זאת, אני תוהה מה אפשר להסיק מהעונה הזו, אבל אני לא מוצא דרך סבירה למצוא סטטיסטיקה של ביצועי התקפת הניינרס במהלכים עם מוס לעומת מהלכים בלעדיו. זה מסקרן אותי אבל לא מספיק, אני עוזב את הנושא.

בני 4 בנובמבר 2015

נראה שלא הבנת את הנקודה לגבי מונטנה-רייס. רייס נתן תפוקה קבועה לא משנה מי מסר אליו, זה אומר כמובן שהתפוקה שלו לא תלויה בכשרון של המוסר. אילו הוא היה התופס היחיד היה במה שאתה מציג סתירה, אבל זה לא כך. העובדה שמונטנה מסר לרייס גרמה לג'ון טיילור להיות כזה טוב. כמו שאני חוזר לדוגמא של פיצג'ראלד. אין שום שינוי בתפוקה של פיצג'ראלד כשוורנר זרק אליו (יש אפילו מעט ירידה) אבל כמות היארדים שנמסרה במשחקים של אריזונה עלתה ב20% בגלל שהיה לו מוסר טוב. זה אומר שסטטיסטיקה אישית זה הכל, שתופס דומיננטי לא מושפע מאיכות המוסר אליו, אלא רק איכות הקבוצה באופן כללי. מה שאומר שה1400 יארד שג'רי רייס נתן בקביעות לא קשורות לעובדה שמונטנה מסר אליו. עוד אנקדוטה. ב1989 מונטנה נתן את העונה הטובה ביותר שלו בפער ניכר. מבחינת מספרי איכות העונה הטובה ביותר של ק"ב בהסטוריה עד אז. לג'רי רייס זו היתה שנה רגילה יחסית. מספרים טובים אבל היו לו עוד 5 שנים בדרגת איכות כזאת ויותר מזה. איך זה יכול להיות? ואני אחזור שוב, בדרגת כשרונות העל, המספרים של הרסיבר המרכזי נשארים קבועים. המספרים משתנים בהקשר לק"ב ולתופסים האחרים, שם האיכות שלו באה לידי ביטוי. ובהקשר לאנקדוטה הזאת, אנקדוטה הפוכה. ב2004 לדונטה קולפפר היתה עונה מטורפת. העונה הזאת מוזכרת בכתבה, כמובן בהקשר למחמאות גדולות למוס. מדובר בעונה בה הוא נתן 110 רייטינג. למוס היתה עונה חלשה מאוד יחסית. חוץ מהעונה השניה באוקלנד, השנה החלשה ביותר שלו במונחי כמות יארדים. מה זה אומר? אין לי מושג אבל זה אומר שזה בעייתי מאוד להניח מספרים כאלו סתמיים ללא שום הקשר

גיל 4 בנובמבר 2015

זו ממש לא פרשנות וזה מראה שאין לך מושג מה באמת קרה שם. דברים מפיו של מוס עצמו באוקלנד על למה הוא לא משחק טוב "Maybe because I'm unhappy and I'm not too much excited about what's going on, so, my concentration and focus level tend to go down sometimes when I'm in a bad mood". אין פה בכלל שאלה שהאישיות שלו וחוסר המאמץ פגעו בקבוצות שהוא שיחק בהן.

ואכן האחוזים של שאקיל וג'אבר היו מצוינים כמו של כל הסנטרים הבולטים. מכיוון שיותר קל לקלוע מעמדת הסנטר אי אפשר להשוות אותם לגארדים למשל בקריטריון הזה כמו שלא משווים ק"ב לרסיברים.

בשורה התחתונה, אם מוס כזה גדול לעומת רייס לא תתקשה להראות את זה באינספור מדדים שונים ולא רק במדד אקראי ומוטה אחד. לפני שנה הראו באתר את הגדולה של מסי בעשרות גרפים וסטטיסטיקות וזה מאוד משכנע. כשיש אפקט ברור אז הוא בולט מעבר למדידה אחת וכאן זה פשוט לא קיים.

עידן. 2 בנובמבר 2015

מאט קאסל הוא לא עד כדי כך גרוע, אל תשכח שב- 2010 בקנזס סיטי הוא נתן עונה של 27 ט"ד על 7 אינט' ואפילו נבחר לפרו בול.

הוא קצת דומה לאלכס סמית, שחקן שיכול להתאים בשיטה ספציפית ובתוך קבוצה מאומנת.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

יש לו עכשיו קו מעולה, רסיברים מצוינים, מה עוד צריך? אני לא יודע איך הוא עשה את העונה ההיא, אולי כמו ניק פולס וה-27 ט"ד ורק שני אינטרספשנס לפני כמה שנים בפילי. אנומליה סטטיסטית אדירה. האיש כלומניק. הוא אשכרה יותר גרוע מברנדון ווידן, שזאת באמת מחמאה רצינית

עידו ג. 2 בנובמבר 2015

לגבי הקטע של הגלדיאטורים – נכון זה באמת מבאס אבל זה ממש לא מוציא את החשק לצפות במשחק. זה חלק מהסיכונים הכרוכים בספורט והשחקנים יודעים את זה. חוץ מזה הייתי מתחלף איתם בלי למצמץ לשניה.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

באותו הרגע יצא לי החשק לראות את המשחק הזה, סגרתי את הטלוויזיה והלכתי לישון. בבוקר חזר לי החשק וראיתי את המחצית השניה. (ואז מאט קאסל הוציא לי את החשק..)

גיל 2 בנובמבר 2015

הבעייה היא שזה מוציא את האיזון מהמשחקים. יוצא שלא בהכרח הקבוצות הכי טובות מנצחות משחקים או זוכות באליפות אלא אלו שסובלות הכי פחות מפציעות כמו הפטס שנה שעברה.

עידו ג. 2 בנובמבר 2015

זה ללא ספק מכניס אלמנט של אקראיות אבל זה קורה גם בענפי ספורט אחרים ואז זה רק תלוי בחשיבות השחקן הספיצפי להצלחת הקבוצה.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

די נו, סוף סוף התקדמנו מזה שהפטס לקחו אליפות כי הם רמאים לזה שהם לקחו אליפות כי הם לא נפצעו, בוא לא נתחיל רגרסיה

גיל 2 בנובמבר 2015

שני הדברים יכולים להיות נכונים באותה מידה, אלו העובדות.

גיל 2 בנובמבר 2015

זה קורה בענפי ספורט אחרים אבל לא באותה קיצוניות כמו בפוטבול. בכדורגל אפילו כשמסי פצוע ברצלונה מתפקדת לא רע. בבייסבול לשחקןם אחד אין הרבה חשיבות ובכדורסל כוכב שנפצע משפיע, אבל הקבוצה לא מתרסקת לגמרי כמו למשל מה שקורה עם רומו ודאלאס. זה נכון שלא כל פציעה משפיעה באותה מידה בפוטבול וק"ב פצועים משפיעים הכי הרבה, אבל בגלל שיש הרבה פציעות אז ההשפעות גדולות. מספיק שאין לך ר"ב אז ההתקפה שלך הופכת ליותר צפויה, או אם הליין נפצע הק"ב יותר פגיע. ובגלל שהעונה קצרה והפציעות לרוב קשות, הלכה העונה.

רוג'רס אהרון 2 בנובמבר 2015

אארון נותן את העונה בכי חלשה שלו מאז שהגיעה לליגה. הכל באשמת אוליביה.
ההפסד הגיע בזמן מצויין למדנו מה לשפר.

והשם הכי טוב בליגה : בקרי רמבו.

גיל 2 בנובמבר 2015

מה זו חלשה, רק רייטינג של 110 כשרק בשתי עונות היה לו נמוך יותר.

עידו ג. 2 בנובמבר 2015

במילים של הק"ב שלך עצמו: R-E-L-A-X

גיל 2 בנובמבר 2015

דנבר כרגע נראים לי הכי חזקים בגלל שהאפ סייד שלהם עדיין גדול יותר משל כל קבוצה. מי היה מהמר שבמשחק בין דנבר לגרין ביי יהיו 0 ט"ד מהק"ב? וגם את דרו בריז קברו והוא נתן משחק אדיר כשהשווה את שיא המסירות לט"ד ובניגוד למשחקים אחרים עם השיא, כל אחד מהם היה דרוש.

יובל 2 בנובמבר 2015

אני לא חושב שדנבר יכולים לשחק יותר טוב ממה שהם עשו הבוקר, הם באמת נתנו משחק כמעט מושלם. השאלה אם הם יכולים לשחק באותה רמה גם בהמשך ובמיוחד בפלייאוף. הם עוד יראו הגנות יותר טובות מזו של גרין ביי, לגבי התקפות אני פחות בטוח.

גיל 2 בנובמבר 2015

היריבה העיקרית שלהם זה הפטס. אם הם ינצחו אותם ויזכו בביתיות לאורך הפלייאוף זה יכול להיות המפתח.

יובל 2 בנובמבר 2015

משחק אדיר של ההגנה של דנבר, מגיע להם כל הכבוד. גם הם וגם הצ'יטס יגיעו למשחק ביניהן בלתי מנוצחות, וזה יהיה משחק ענק.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

לא מיצינו את הקטע עם ה"צ'יטס". תתבגר, ילד

יובל 2 בנובמבר 2015

איך אומרים? אם זה מעצבן אותך כנראה שזה נכון. וכדאי שתירגע, הייתי אומר שהתגובה שלך היא לא לכבודך אבל אתה אוהד של קבוצה רמאית אז כבוד הוא עניין יחסי.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

זה לא מעצבן אותי, זה נראה לי אידיוטי. אני לא קורא לקבוצות ושחקנים בשמות כי זה ילדותי. זה בכלל לא קשור לאיזה קבוצה אני אוהד. אני לא קורא לסיטי שיטי ולא קורא לצ'לסי צ'לסקי. זה אינפנטילי. ואתה בטח לא תגיד לי להירגע בבלוג שלי

יובל 2 בנובמבר 2015

סיטי ושיטי זה באמת דבילי, אבל מה לעשות שהצ'יטס זה תיאור ממצה של מהות הקבוצה שלך, שהוא לרמות את דרכה לאליפויות? מבחינתי תמשיך בשלך ואני בשלי. עד כמה שאני יודע זו עדיין מדינה חופשית.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

מדינה חופשית, בלוג שלי. ואתה קרוב מאוד לעבור את הגבול שאני מרשה. לא מרוצה? אף אחד לא מחייב אותך להגיב פה

יובל 2 בנובמבר 2015

אני מאוד מרוצה, זה אתה שמקטר ומכנה אנשים שכותבים פה בשמות, לא אני,. מצידי אל תרשה לי לכתוב, זה יראה עליך הרבה יותר מאשר עלי.

YG 2 בנובמבר 2015

אויש נו, תנוח

YG 2 בנובמבר 2015

לבאון בל- ישר אמרתי לחבר שהוא גמר את העונה.

זה כל כך כואב לראות את זה

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

כן, נהיינו מומחים לזהות את ה-ACL האלו. מכת מדינה

עידו ג. 2 בנובמבר 2015

דווקא הפעם ה-ACL שרדה וה-MCL הלכה.

אדם 3 בנובמבר 2015

לקרוע את הMCL בלי הACL זה כישרון מיוחד

7even 2 בנובמבר 2015

לפחות ב 5-6 משחקים הדבוע היה רגע שבו שחקן שכב על בדשא בלי לזוז כמה דקות. שבוע מקולל לשחקנים

אורן השני 2 בנובמבר 2015

לגבי Icing the kicker, לדעתי זה טיפשי. לי זה נראה שעקרונית זה מאפשר לבועט להתכוונן יותר טוב על המטרה ועל התנאים מסביב (רוח וכו) ואולי גם לעמוד בלחץ יותר טוב, אחרי שהרגע עשה ניסיון על יבש.

מסטטיסטיקות שראיתי באינטרנט זה לא חד משמעי, בסה"כ של הבעיטות האחוזים יורדים עקב ההקפאה אבל מטווחים גדולים האחוזים עולים בהרבה.

נדב גורדו 2 בנובמבר 2015

:-(

YG 2 בנובמבר 2015

בפרצוף הזה אתה רומז שמשהו בכתבה פונה אלייך בצורה כלשהי?

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

אוהדים של קבוצות שאימן אותם ליין קיפין מתבקשים לשמור על שתיקה

פאקו 2 בנובמבר 2015

סיקור מצויין כרגיל.
– היית עדין לגבי סינסי-פיטסבורג. זאת הייתה פשוט קומדיה של טעויות, קודם של סינסי, אח"כ של ביג בן עצמו. היה לי חבל מאד קודם לראות את הפציעה של ליביון בל, ואז את מופע האימים הזה של ביג בן.
– פעם הייתי מת על משחקים בסגנון של סיינטס-ג'איינטס אתמול. היום כבר מעדיף תצוגת הגנה כמו של דנבר על זה ללא שאלה. המשחק הזה הזכיר לי סרט בו שותלים טוויסטים מיותרים שמעייפים כבר את הצופה.
– ובעניין הברונקוס, חבל שהעונה הסדירה לא מפגישה אותם עם סיאטל. הייתי נותן הרבה לראות אותם עושים לווילסון את מה שההגנה של סיאטל עשתה לפייטון בסופרבול בעונה שלפני הקודמת. עם כל זה, גרין ביי עדיין הפייבוריטית שלי לעלות לסופרבול מה-NFC.

NoONE 2 בנובמבר 2015

לג'טס יש הרבה פצועים , כולל בתפקידים מאד חשובים(כשמנגולד לא משחק זה חצי הפסד לפני שהמשחק מתחיל) והק"ב נפצע בדרייב הראשון(לחלוטין באשמתו , הוא אידיוט וטיפש ובגלל זה הוא שיחק ב 6 קבוצות)
אבל זה לא משנה , לכולם יש פציעות NEXT MAN UP ואם הם לא יכולים להתמודד עם זה , בעיה שלהם
הקבוצה שיחקה ואומנה בצורה מזוויעה ואוקלנד היו הרבה יותר טובים.
אבל זה עדיין רק משחק אחד צריך להמשיך הלאה , אם הג'אגס הם ינצחו אפילו בלי ק"ב אבל אם ג'ינו ישחק נגד רקס ראיין הוא ישבור את שיא החטיפות במשחק אחד , למעשה אם ג'ינו סמית ישחק נגד איג'י מנואל זה יהיה קרב הק"ב הגרוע ביותר אי פעם בהיסטוריה של ה NFL

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

זה יהיה האנטי למאנינג-בריס של אתמול. בעצם, לא היו להם כבר כמה מפגשים בשנים קודמות?

NoONE 2 בנובמבר 2015

אבל אז חשבו שיש להם כשרון מסוים או "עתיד" , היום כולם יודעים שהם המיץ של הזבל

AdamB 2 בנובמבר 2015

כיוון שאני מגיב חדש, רציתי להגיד שאני קורא באופן דיי קבוע את האתר, כיף שיש מקום שמדבר בעברית על אנ-אפ-אל.

זה אולי נראה לא ריאלי לפני חודש, אבל אני חושב שסנט-לואיס הם sneaky-good. ניק פולס למרות פתיחת עונה גרועה הוא לדעתי
פותח לגיטימי בליגה, בשנתיים בפילי היו לו כמה רגעים מרשימים מאוד, ובכל מקרה הבעיה העיקרית שלו העונה היא חוסר בתופסים ראויים לשמם.
אני חושב שהוא יכול לתת פתאום דצמבר-ינואר סטייל פלקאו לפני שלוש עונות.

מאור 2 בנובמבר 2015

מסכים ומצטרף. כולם מדברים על סיאטל כמועמדת ודאית לווילד קארד, אבל דווקא סנט לואיס, שכבר ניצחה את סיאטל העונה, עושה לי רושם של מתמודדת הרבה יותר חזקה על הכרטיס הנוסף לפלייאוף מהבית הזה.

מאור 2 בנובמבר 2015

אם כבר מדברים, אריאל מה עם איזה Power ranking לרגל מחצית העונה?

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

חשבתי על זה, נראה לי שבוע הבא, אחרי שכל הקבוצות ישחקו שמונה משחקים, זה יהיה אמצע העונה. אני מניח שלא תופתעו מהמקום הראשון שלי

עורב סגול 2 בנובמבר 2015

אתה לא תקרא לג'סטין טאקר "בועט סביר"! הוא היחיד ברייבנס ש/מנצח משחקים

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2015

אמרתי שבועט סביר לא מתרגש מזה. טאקר הוא בהחלט יותר מכך.

יוסי מהאבטיחים 2 בנובמבר 2015

אף מילה על בפאלו, בשבוע הכי טוב שהיה להם העונה?

עידו ג. 2 בנובמבר 2015

אתה רוצה מילה? הנה. למרות שהם נחו השבוע הבילס עדיין מובילים את הליגה במספר העבירות וגם בסה"כ היארדים בעבירות לחובתם עם כמעט 80 יארד יותר מהקבוצה הבאה בתור.

יוסי מהאבטיחים 2 בנובמבר 2015

זה בסדר, המאמן שלהם הוא מוח הגנתי ידוע. הוא יודע מה הוא עושה

סאמיר זאמפיר 2 בנובמבר 2015

אני לא אכנס למה שגיל כתב לגבי פציעות, ולדעה שלי לגבי מה הכריע את המשחק האחרון ההוא שנה שעברה. זה עצה מהמטפל. מה שאני כן אתקטנן עליו זה על האמירה "ההגנה של דנבר מתקרבת לרמה של סיאטל".

עם כל הכבוד לחצי עונה טובה של ההגנה של דנבר. ולפוטנציאל הפרסונלי הגדול שלה. עוד אין אפילו בדיל הוכחה שזו הגנה שיכולה לסחוב קבוצה לשתי סופרבולים רצופים. או לפלייאוף. כמו להשוות את אטלנטה הוקס בשיאם באמצע השנה שעברה לבולס של ג'ורדן.

וגם זה שהם יכולים לסמוך על מאנינג כמובן. ווילסון הוא לא מאנינג. ועם קו התקפה מזעזע ובלי ריצה דומיננטית של לינץ', היד שלו מתחילה לגרום לחרדת קאפרניקזציה באזור מפרץ אליוט. הוא עדיין רץ מבריק. וסקראמבלר גדול. אבל בכיס הוא מתקשה להמיר לדאון ראשון.

זה מעמיס על ההגנה. למרות שההתקפה נראתה כמו שילוב סקסי בין טנסי לג'קסונוויל, היא שומרת על משחקים צמודים שיכלו להיגמר בלפחות עוד שתי נצחונות. היא עדיין האריה שנושך הכי חזק בליגה. ואולי הקבוצה היחידה שההגנה שלה משתלטת על משחקים באופן עקבי.

יש פחות חטיפות סנסציוניות. אך עדיין היא יוצרת לא מעט איבודים. ויכולה לכתוב ספר על 3 והחוצה. אבל זה לא העניין. זה האיום, העונש, העובדה שהם יכולים להתפוצץ מכל עמדה ולשבור את הגוף והרוח של היריב. זה מה שבאמת משתלט על המשחק.

מסייג קצת, הם ניצחו QB בדיחה עד עכשיו השנה(מצד שני לא כל הQB שדנבר פגשו העונה יהיו בוודאות בהול אוף פיים). זה נכון. לאלה הטובים הפסידו. אבל יש להם קורות חיים מספיק רציניים כדי לשנות את התמונה. גם ההנמסות נגד הבאנגלס וקרוליינה, מקורה לדעתי בהתקפה שלא שמרה על ההגנה טרייה. שלא לדבר על השיגה נקודות.

במשחקים נגד הראמס וגרין ביי, צ'נסלר היה בחוץ. בשנה שעברה היו הפסדים כשהוא שיחק פצוע נגד סאן דייגו ודאלאס. הוא גם שיחק פצוע במשחק האחרון בעונה שעברה. כמו גם שרמן ותומאס..לא נכנס לזה…שקט שקט

מתי 2 בנובמבר 2015

שיחקו פצועים…
פאלמר לא שיחק בכלל. הסיהוקס היו עוקפים את אריזונה בקלילות כזאת אם הוא היה עומד מולם במקום סטנטון ולינדלי? רוג'רס שיחק על רגל וחצי החל משבוע 17. אתמול שיחקתם נגד ק"ב מחליף. אין לזה סוף. קאטלר נפצע בעיצומה של העונה הטובה ביותר שלו. הברס הגיעו פעם לסופרבול בלי ק"ב בכלל… סליחה, גלשתי לרגע לטראומות שלי.
ועם כל ההערכה להגנה – 34 נקודות מסנט לואיס, 27 מגרין ביי, קרולינה, וסינסי. רחוק מהסטנדרטים ההיסטוריים שלהם. הם עדיין יכולים לנצח כל קבוצה, אבל המאזן שלהם אחרי חצי עונה די משקף.

סאמיר זאמפיר 3 בנובמבר 2015

פאלמר לא שיחק בכלל זה לא דבר ייחודי לשנה שעברה. לפעמים הוא ככה. גם קאטלר כל שנה יוצא לרגילה. שרמן, צ'נסלר ותומאס ביחד פצועים יחד באותו שבוע של משחק גדול- זה כמו שבארסה תעלה ללא נאיימר, סווארז ומסי לגמר האלופות. או איתם, אבל לא כשירים.

ההגנה השאירה את הקבוצה במצב טוב בכל המשחקים בהם היא הפסידה. היו ביתרון ברבע הרביעי בכל ההפסדים הללו. ההתפרקויות נבעו מחוסר יכולת של ההתקפה להמיר לדאון ראשון בקלאץ'. הנצחונות הטיפוסיים של הקבוצה של קרול היו צמודים, שהוכרעו על ההמרות ברבע האחרון. משחק של מיקומים, פאנטים טובים, וקבוצות מיוחדות. כשמשהו לא מאוזן במשוואה הזו, הקבוצה וגם ההגנה הופכת פגיעה.

המאזן משקף קבוצה לא מאוזנת. התקפה מחרידה והגנה חזקה. הבעיה ששילמו לגרהאם את הכסף בו היו צריכים לשפר/לשמר את קו ההתקפה. סיאטל לא צריכה תופס ברמה עולמית. היא צריכה בשר שייתן ללינץ' את העוד שתיים שלושה יארדים בשביל שלווילסון תהיה עבודה קלה ואפשרויות סקירמבול. שילמו לפרסי הארווין כל כך הרבה כסף בשביל לדעת שלא צריכים אותו. לא ברור למה שניידר מתעקש.

עידו ג. 3 בנובמבר 2015

לדעתי הרבה מההתחלה המקרטעת של הסיהוקס קשור להגנה לא פחות מלהתקפה. גם כשצ'נסלור חזר ראינו הרבה מאד מקרים של חוסר תיאום בחולייה האחורית (ולצ'נסלור עצמו היו שני משחקים נוראיים אחרי המשחק מול דטרויט). נראה שהעיניינים מתייצבים שם והרבה מובנים מה שקורה מזכיר את מה שהיה בעונה שעברה.

סאמיר זאמפיר 3 בנובמבר 2015

קירטוע זה ההגנה השלישית בטיבה בליגה במספר נקודות למשחק? שנייה במספר יארדים למשחק? ושנייה במספר היארדים בזריקה? זה קירטוע של הגנה היסטורית כמובן.

בכל ההפסדים הקירטוע היה ברבע האחרון, כשבתחילתו הובילו. ההתקפה לא שמה נקודות או יארדים בשביל לתת את המנוחה והבטחו להגנהן.

הסקנדרי אכן נראה חלוד קצת- ארל תומאס עוד בעונה שעברה נעלם לנו קצת. שרמן נראה מעט כבד בתחילת העונה, אבל היה מעולה נגד דז בראיינט(שכנראה עדיין לא מאה אחוז כשיר) בראשון. קארי וויליאמס לא משהו, אבל זה מה יש במחיר הזהו, וגם זה יותר טוב מאיך שמקסוול נראה באיגלס.

מצד שני קו ההגנה נראה בריא ומאיים. וחוליית הליינבקרים, בהנהגת ווגנר , עדיין הטובה בליגה. הסקנדרי יחזור לעצמו. אמנם נגד QB גרועים- אבל סגרו את האנדזון כבר שלוש פעמים העונה.

עידו ג. 3 בנובמבר 2015

הקירטוע הוא בעיקר במאזן שחלקו כמובן נובע מחוזק הקבוצות איתם התמודדו. אין ספק שמדובר בהגנה הסטורית ולכן זה מפתיע לראות חוסר תיאום כל כך לא אופייני בהגנת המסירה.

Comments closed