אירלנד ביורו וזכרונות מבראנקיה

מקנא מאוד באירים על העליה ליורו אתמול, ולא רק בגלל החגיגות בדאבלין שאני מפספס

צפיתי אתמול בשמחה רבה באירלנד מדיחה את בוסניה ועולה ליורו.

אמנם לא גרתי יותר מדי זמן בדבלין, אבל כן גרתי שם מספיק זמן כדי לפתח הזדהות עמוקה עם המקומיים ולשמוח בשבילם. הייתי שם כשהם ניצחו את הגרמנים וחגגו אל תוך הלילה (בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב, האירים שותים אמנם הרבה, אבל לא עד מאוחר. בעשר בערב רוב המקומות – למעט אלו התיירותיים – כבר די מתרוקנים. בטח באמצע שבוע) ואתמול היו כמה חברים שלי באיצטדיון אביבה (אחד היפים שראיתי אי פעם, דרך אגב) וממש קינאתי בהם.

בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב, כי האירים הם חלק מהאיים הבריטיים, אז כדורגל הוא לא אטרקציה גדולה באירלנד. אם תשאל את המקומיים על הליגה המקומית, אז תקבל תגובת זלזול די בוטה. Our football is shait, כמו שניסח לי את זה מישהו. למעשה, הם אפילו לא קוראים לו פוטבול, כמו מרבית העולם המערבי, אלא סוקר – כי פוטבול אצלם שייך לספורט אחר – זה המקומי. גם אם תעבור על רשימת השחקנים בנבחרת, לא תגלה שם כוכבים גדולים (רובי קין הוא הענק היחיד, יחסית, והוא כבר לא רואה זמן מגרש בנבחרת כמעט) אלא שחקני פריימרליג מהסוג הישן והטוב – קשוחים ורעים אבל ממש לא מבריקים. על הליגה המקומית כמעט ולא מדווחים בחדשות ואף אחד לא מתעניין בה. הפריימרליג, עם דגש על ליברפול ומנצ'סטר, וכמובן סלטיק הסקוטית, מעניינות את האירים הרבה יותר, שלא לדבר על רוגבי, גולף או ענפי הספורט הגאלי.

אבל, גם אם הכדורגל המקומי לא עושה להם את זה, הרי שמה שיש להם בכמויות זאת גאווה לאומית. לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה. זה לא רק העובדה שמדובר במדינה חדשה יחסית (קיבלו עצמאות ב-1921) שתמיד מצאה את עצמה בעימות עם האחות הגדולה מאנגליה, זה גם העובדה שלמרות שכיום המצב הכלכלי שם מצוין הרי עד לפני זמן לא קצר אירלנד היתה אחת המדינות העניות באירופה (השחורים של אירופה, נהגו לקרוא להם) ואותות השנים הקשות עדיין ניכרות שם. למעשה, האירוע שהכי נחרט בזכרון הקולקטיבי ומכתיב את ההתנהגות הלאומית כנראה עד היום הוא הרעב הגדול של אמצע המאה ה-19, אז מיליונים מתו מרעב ועוד מיליונים היגרו מאירלנד בעקבות מחלה שהשמידה את תפוחי האדמה – המאכל העיקרי (ויש יגידו – היחיד), אז כהיום, באירלנד.

התחושה הקולקטיבית הזאת של עם במצור יוצרת סוג של גאווה לאומית גדולה מאוד ועל כן לא פלא לראות את האירים מתאחדים מאחורי הסמלים שלהם, אפילו שמרבית הצרות הללו נמצאות עשרות שנים מאחור. באליפות העולם ברוגבי היה עוצר ברחובות, הכדורגל הגאלי וההרלינג מושכים עשרות אלפי צופים לקרוק פארק (האיצטדיון השלישי בגודלו באירופה, דרך אגב) גם בגשם סוחף ולמרות שיש להם יחסי מסחר פורים מאוד עם הבריטים ואלפי בריטים מסתובבים בדבלין – רק תנסו לעודד את הנבחרת הבריטית באחד הפאבים, כמו שידידה שלי עשתה. לא רעיון מוצלח. בכלל.

בקיצור, גם אם הם לא משתגעים על הכדורגל שלהם, הם כן מתים על הנבחרת שלהם. ולכן, רק יכולתי לקנא בהם אתמול. לחשוב על החגיגות בעיר (אני לא אתפלא לשמוע בחדשות שכמה אירים טבעו בנהר הליפי משכרות, כמו שקורה בכל סט פטריק, לדבריהם) ועל השמחה שלהם.

154768

הקנאה הזאת נובעת מעוד דבר – הידיעה שלנו אין את זה וכנראה לא יהיה בקרוב.

גם אני, כמו הרבה מאוד ישראלים, כבר מזמן פיתחתי ציניות מובנה כלפי הנבחרות הישראליות, נבחרת הכדורגל בפרט. במצב הכדורגל הישראלי אין לך ברירה אלא לעשות את זה, כי האופציה השניה היא להתאכזב בגדול כל פעם מחדש. ולכן, כל פעם שמתחיל קמפיין אתה צוחק על התחזיות שהפעם יש בית קל ולכן נעלה, ומשועשע כשניצחון אחד גורם לאופוריה גדולה וגם מגחך מתחת לשפם, כי הרי ראית את זה בא, כשהנבחרת שוב עושה את הצפוי והידוע ומפשלת ברגעי האמת.

ובאמת אין בזה רע לדעתי. מהגיל שאני זוכר את עצמי אני עוקב אחרי נבחרות ישראל. באמת ובתמים אני שמח כל פעם שישראלי מצליח בחו"ל תחת הדגל הישראלי ואפילו אם מדובר בהפועל תל אביב באירופה או אלוהים יודע מה – אני בעדם. הם משלנו. אתם יכולים לקרוא לי נאיבי או מה שתרצו, הרי אני לא מאלו שמתרגשים מנושא הלאום, אבל כנראה שזה מובנה אצלי, כמו אצל לא מעט ישראלים, אני מניח. אבל במקרה של הנבחרת שלנו בכדורגל הפסקתי כבר להתרגש, כי באמת – אתה חייב לגדל עור עבה מאוד כדי לשרוד את כל האכזבות שהם העבירו אותנו.

לכן הסיפור עם האירים אתמול גרם לי לקנא פי כמה. זה לא רק הקנאה ממה שיש לאירים אלא מזה שאנחנו איבדנו את זה.

במובנים רבים, אנחנו דומים מאוד לאירים. אותה מנטליות של מעטים מול רבים, מדינה קטנה מוקפת אויבים וכו'. עצמאית לתקופה קצרה יחסית (אני מניח שיהיה קשה להסביר את זה לאנגלים או אמריקאים או גרמנים, אנשים שלוקחים את העובדה שהמדינה שלהם עצמאית כמובן מאליו). נבחרת קטנה עם מעט הצלחות. חיבה גדולה לסמלים לאומיים.

אבל בעוד האירים גאים ותומכים בנבחרת שלהם (והיא בתמורה מחזירה להם טובה מפעם לפעם), הרי שאצלנו הציניות היא כבר מובנית. ומה שעצוב זה שאני עוד יכול לזכור את הימים שזה לא היה ככה.

ניסיתי אתמול להזכר מתי בפעם האחרונה הרגשת ברחובות את מה שהאירים כנראה הרגישו אתמול ונזכרתי בניצחון 5-0 על אוסטריה – הייתי אז סטודנט בשנה הראשונה וראיתי את המשחק עם חברים, היינו אז באופוריה טוטאלית – אופוריה שנעלמה אחרי כמה ימים עם עוד הפסד לקפריסין. אמנם עלינו אז להצלבה אבל החמישיה שחטפנו מהדנים על המשחק הראשון החזירה אותנו למציאות מהר מאוד.

אז הלכתי יותר אחורה. סוף שנות השמונים. מה שמתברר בדיעבד אולי כסוף עידן התמימות שלנו.

פרנק ארוק, שהיה שנוא פה לא פחות מערפאת. כל מפגש מול האוסטרלים. אבינועם עובדיה יורק על השופט. אלי אוחנה מוציא אצבע משולשת לקהל. "ככה לא בונים חומה", כשיורם ארבל עדיין לא היה סנילי. ואז התיקו הזה באוסטרליה. אני זוכר את הגול ההוא של אוחנה כאילו זה היה היום. זה נראה כאילו זה לוקח 10 דקות לפחות עד שהוא הכניס את הכדור לשער. אני זוכר את האדמה רועדת, תרתי משמע. זה היה 6 או 7 בבוקר אבל לא היה מישהו שלא היה ער במדינה באותו זמן. האושר הטוטאלי אחרי המשחק.

ואז המשחקים מול קולומביה. בוני בהופעה הגדולה בקריירה שלו משאיר אותנו בתמונה. זה היה עולם הרבה פחות גלובלי מהיום, מי שמע בכלל על היגיטה או ולדרמה באותה תקופה? לא ידענו שאנחנו אמורים לפחד. אני זוכר את יום המשחק פה מול הקולומביאנים. היה ברור לנו שאנחנו עוברים את זה. אני זוכר שחזרתי מבית ספר (גרתי אז בכפר סבא, אבל בית הספר שלי היה ברמת גן) ועברנו ליד האיצטדיון ששלוש שעות לפני המשחק כבר היה מלא. הציפייה שהיתה. המחשבה על זה שנהיה במונדיאל. לא כמו היום שאתה מפחד שנעלה ונעשה פאדיחות, אז הרגשנו שזאת הרמה שלנו. והאכזבה שאחרי. אוי, האכזבה.

בדרך כלל אני מסתכל בהרבה ציניות על טרמפיסטים שכדורסל לא מעניין אותם אבל חוגגים זכיה של מכבי תל אביב בגביע אירופאי כאילו זה הם בעצמם הביאו אותו. באותה מידה, מצחיק אותי אנשים שחוגגים מדליה בג'ודו כשאין להם מושג מה זה איפון. אבל ביום כזה אני קצת מקנא בהם וקצת מבין לליבם. זה כיף להיות מזוהה עם משהו מנצח. לצערי, יש לנו פשוט מעט מדי הזדמנויות לחגוג ככה.

עם כל הציניות והפתאטיות שנבחרת ישראל משדרת בשנים האחרונות, אני די מתגעגע לתקופה ההיא. תגידו זאת נוסטלגיה, אבל זה יותר מכך. באמת היינו אז יותר תמימים, יותר מאמינים. ופאק, היה לנו אז גם כדורגל הרבה יותר טוב.

הייתי נותן די הרבה בשביל לחוות עוד אכזבה כמו זאת מול קולומביה.

לפחות יש לי נבחרת לאהוד עכשיו ביורו (ואם אתם אוהדי הולנד מאוכזבים, ובכן – הנה לכם תחליף הולם)

יש לשפר ההרמות הנייחות
המלך ואני - יוחאי שטנצלר

111 Comments

ניינר / ווריור 17 בנובמבר 2015

החיים הרבה יותר יפים אחרי כמה פיינטים של גינס. עם נהדר-אני בעדם!

משה 17 בנובמבר 2015

יפה.
גרתי באנגליה בזמן ההצלבה מול דנמרק ואחרי הניצחון נגד אוסטריה (ולמרות ההפסד לקפריסין ) סיפרתי לכל החברים האנגלים שלי איך אנחנו בדרך להיות ההפתעה של ההצלבה וכמה אנחנו מוכשרים וטכניים. אני זוכר שבאותו טורניר גם אנגליה היתה בהצלבה (נגד סקוטלנד אם איני טועה ) וכאשר הודיעו על התוצאות אחרי המשחק שלהם לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב בושה. הידיעות בנוגע לנערות הליווי רק חיזקו את התחושה שאני לא רוצה איתם שום קשר יותר ומאז אני יושב ציני וזעוף במשחקי הנבחרת בלי יכולת לפתח רגשות כלשהם לחבורת הכשלונות שמתרוצצת שם בכחול לבן.

צור שפי 17 בנובמבר 2015

נו, אם כבר נערות הליווי אז אני מחזיק אצבעות לדנמרק הערב. השילוב של זלאטן ושרת החוץ השבדית הוא יותר מדי בשבילי.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

שאני אבין, אתה אמרת משהו רע על זלאטן? כי זה גורר הרחקה לכל החיים

צור שפי 17 בנובמבר 2015

אופס. האמת היא שאת הנון-קונפורמיזם שלו אני מחבב אבל באופן קצת אירוני הסגידה כלפיו הגיעה למימדים שמזכירים קצת את בארסה, המועדון שלא יכול היה לעכל אותו, וכשזה מצטרף לעובדה שהוא די לא פוגע בזמן האחרון אבל עדיין מתנהג כמו אלוהים על המגרש (אני חילוני) ומעיף מבטים מזרי אימה לכיוון כל שחקן שמנסה לעשות משהו באופן עצמאי אז כן, בשקט בשקט קצת נגמר לי ממנו.

קורא אדוק 17 בנובמבר 2015

צור שרת החוץ השוודית מה עשתה לך? עיוותו את דבריה בצורה מביכה וחוגגים על זה
וזלאטאן מתנהג כמו אלוהים כי הוא סוג של אלוהים :-)

אלי 17 בנובמבר 2015

לא משנה מה היא באמת אמרה, כל עוד היא אמרה את המילה שמתחילה ב פ דגושה.

אסף the kop 17 בנובמבר 2015

מה אמרה התולעת ?
השוודית שלך משובחת משלי.

צור שפי 17 בנובמבר 2015

קורא, איפה ראית עיוות? שאלו אותה על מגמות הקצנה, לגמרי בהקשר של האירועים בפאריס, ולא נדרשו לה יותר משני משפטי גישור כדי לגרור אותנו ואת הפלסטינים פנימה. אז נכון שזה לא בוטה כמו האידיוט האירי שאמר שדעא״ש נולד בגללנו ונכון גם שחלק (דגש: חלק) מהטרור הפלסטיני מקורו בתסכול, ועדיין – הנטייה האוטומטית, אם לעשות פרפרזה על אדמו״רנו מאיר אריאל, להעמיד פלסטיני מתוסכל בסוף כל משפט שבדי על הקצנה במז״ת, היא באמת לא נאמנה למציאות וראויה לגינוי.

אסף the kop 17 בנובמבר 2015

רועי צ'יקי ארד…. מכל ההזויים של הארץ זה מה שהבאת ?
האיש לא יבין מה זאת הסתה גם אם היא תנשך לו את קצה האף
זה הכי טוב שלך ? עיתונאי דרג ז' שהשיא שלו זה נפנוף דגל סוריה בארוויזעון.

קורא אדוק 17 בנובמבר 2015

עזוב את האיש העצמו ותתייחס לתוכן

על ציטוט כזה העליהום שנעשה עליה?הנזיפה? בעינייך זה הגיוני?

אסף the kop 17 בנובמבר 2015

תוכן ?
ראיתי תרגוםמלאנגלית של מישהו שאין לי מושג מיהו.
רועי צ'יקו ארד הוא מהסוג שאם הוא אומר לל שהוא אכל סטטיק בצהריים אתה יודע שהוא אכל נקניקיה.
מה, כולם טועים ורק הגאון מ"הארץ" צודק ?
תמצא שבדי שיתרגם את מה שנאמר. אני לא מאמין לתרגום של גורמים הקשורים לכנופיה של שוקן.

אסף the kop 17 בנובמבר 2015

ובליחה על שגיאות ההקלדה. הנייד שלי נדפק לגמרי.

קורא אדוק 17 בנובמבר 2015

מתרגם שבדי ??? יהיה קצת קשה אבל אעשה מאמץ ארים טלפון לזלטאן אחרי המשחק :-)

צור שפי 17 בנובמבר 2015

ציטוט מתוך מרכאות מטיימס אוף איזראל, רפאל אהרן, עיתונאי מהימן בדרך כלל:
To counteract the radicalization we must go back to the situation such the one in the Middle East in which not at least the Palestinians see that there is no future. We must either accept a desperate situation or resort to violence
נדמה לי שהדברים מדברים בעד (או ליתר דיוק נגד) עצמם והגברת היתה ראויה לכל הביקורת שהופנתה כלפיה.

בני תבורי 17 בנובמבר 2015

נכון מאוד צור

צור שפי 17 בנובמבר 2015

דקה 78, אפשר למחוק מה שכתבתי על זלאטן? התיישנות, משהו?

קורא אדוק 17 בנובמבר 2015

:-) זלאטאן יסלח לך. ולגבי הציטוט,זה לא הציטוט שאני ראיתי. עד שיגיע מתרגם שבדי נצטרך לא להסכים בנושא… שיהיה לילה טוב

Yavor 17 בנובמבר 2015

איך לא הרכיבו את עופר מזרחי האימתני והעדיפו את אוחנה הפצוע?!? כעסתי ובכיתי על ההחלטה הזו, לפני ואחרי המשחק.
גם הקורה של סיני וההחמצה של רוזנטל היו קורעות לב.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

חייתי את המשחק הזה חודשים. כל החמצה הרצתי בראש שבועות. איזה פספוס

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

הקטע הוא שבאותה תקופה היינו די שווים לקולומביה – קבוצה שהגיעה לרבע גמר מונדיאל (אם אני זוכר נכון) ושכמה שנים אחר כך, עם אותם שחקנים פחות או יותר, ניצחה 5-0 את ארגנטינה. היום? לא היינו עוברים לא את אוסטרליה ולא את ניו זילנד בדרך להצלבה.

גיל 17 בנובמבר 2015

אני לא חושב שהיינו ממש שווים. אלמלא היום שבוני תפס בבראנקיה המשחק בארץ היה לפרוטוקול. ועד המונדיאל האחרון הם היו גרועים. בארה"ב הודחו בשלב המוקדם מה שהוביל לרצח אסקובר. אני חושב שאת ניו זילנד כן היינו עוברים או עם סיכוי טוב לעבור אבל לא אוסטרליה.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

לא משנה, התמודדנו איתם שווים מול שווים. וזה ממש לא נכון שעד המונדיאל האחרון הם היו גרועים. באיטליה 90 הם הגיעו די רחוק ובאמצע שנות התשעים הם היו אולי הנבחרת הכי טובה בדרום אמריקה אחרי ברזיל. היו ציפיות אדירות מהם בארה"ב שהתפוצצו, אבל הם היו נבחרת מעולה.

גיל 17 בנובמבר 2015

הם הגיעו לשמינית זה נכון אחרי שניצחו את האמירויות אבל העלייה שלהם הייתה בעיקר אחרי זה. הם היו באמת קבוצה טובה באמצע שנות ה90 שהתרפקה מסיבות פוליטיות. אני מסכים שיחסית זו באמת הייתה נבחרת טובה של ישראל שלפחות הראתה אופי מה שלא רואים היום.

אלעד 17 בנובמבר 2015

זוכרים את ההחמצות שלנו, לא זוכרים את הטיל שאוסוריאגה דפק לקורה, ואת הכדור שהתגלגל לשער של בוני וכמעט נכנס.

רובי פאולר 17 בנובמבר 2015

אחחח בראנקיה… הרי לא באמת היינו ברמה שלהם – בונקר של 90 דקות במאה אחוזי לחות, כשהבעיטה היחידה של סיני הייתה בכדור חופשי מחצי מגרש להיגיטה. וההצלות של בוני לכדורים של רינקון האיום, והדקה ה 74 עם אוסוריאגה (נרצח אח"כ, אגב, לא רק אסקובר). זה היה באמצע הלילה וכולנו באנו לבית הספר למחרת טרוטי עיניים (מי שמע אז על NBA ישיר – הרי היינו רואים משחקים של ליגה אנגלית ו NBA בשידור חוזר של כמה שנים אחורה בערוץ המזרח התיכון) למבחן גדול… אבל אף אחד לא העז הרי להחמיץ את זה.
אגב, את ה – 5-0 על אוסטריה שידרו בתקצירים של יורוספורט באותו לילה ("מאיצטדיון רמת גן אשר בתל אביב") בצילום מהצד השני של המגרש (אין לי מושג איך הם עשו את זה, צילמו מהיציע???) וזה היה לחוות מחדש את המשחק והשערים מזווית אחרת…

Yavor 17 בנובמבר 2015

היתה לו הצלה גדולה לכדור של ברנרדו רדין שהלך לחיבורים. הוא נתן שם באמת משחק גדול.

רובי פאולר 17 בנובמבר 2015

שנאמר רינקון רדין איגואראן אסטרדה והיגיטה וגו'

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

דרך אגב, מי שמעניין אותו קולומביה, אז ממליץ מאוד על הסרט הדוקומנטרי מסדרת 30 על 30 של ESPN "שני האסקוברים" – אחד הסרטים הטובים.

אלעד 17 בנובמבר 2015

זה פוסט שמאוד מתרפק על נוסטלגיה.

אני ממש לא זוכר את התחושה הזו שאנחנו בטוח עוברים את קולומביה, אחרי שהשליטה של הקולומביאנים במשחק הראשון הייתה מוחצת.
בפועל, ישראל אמנם הייתה יותר טובה בארץ, וכולם זוכרים איזו החמצה של רוזנטל, אבל הקולומביאנים היו הרבה יותר קרובים עם 2 החמצות משלהם.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

בשום מקום לא כתבתי שהתחושה היתה שאנחנו בטוח עוברים. היתה תחושה שיש לנו סיכוי לא רע. סך הכל, הפסדנו רק 1-0 במשחק הראשון. בכל מקרה, זאת היתה תקופה אחרת מבחינת הנבחרת. היום אתה רק מצפה לכשלון, אז היתה אחדות מאחוריה.

שלו 17 בנובמבר 2015

ישראל – קולומביה היה המשחק נבחרת האחרון שראיתי במגרש,
אכזבה מרה, שהיה קשה להשתקם ממנה (ספורטיבית, לא צריך להגזים).
ישראל – דנמרק היה משחק הנבחרת האחרון שראיתי בכלל.
לא יכול לסבול יותר את חבורת הליצנים האלה חסרי כל כבוד לעצמם.
נגד קולומביה זאת הייתה אכזבה ספורטיבית, נגד דנמרק זו אכזבה אישית על הזלזול בקהל.

פעם ניצחנו את פורטוגל 4 – 1….
איפה אנחנו ואיפה פורטוגל.

אלעד 17 בנובמבר 2015

למה אתה הולך רחוק לפורטוגל?
לפני 15 שנה נתנו 5-0 לאוסטריה. אוסטריה עלתה ליורו הזה עם כמעט מלוא הנקודות.

גילי פלג 17 בנובמבר 2015

מסכים, התבוסה לדנמרק שברה אצלי משהו באהדה לנבחרת ישראל. הפרשה שהתפוצצה אחר כך, הזלזול, האני ואפסי עוד של חלק מהשחקנים. מאז באמת קשה לי להתחבר שוב לנבחרת ובאמת פיתחתי ציניות כלפיה כמו שאריאל כותב בצדק.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

לדעתי התבוסה ההיא שברה יותר מאשר את האוהדים – היא שברה את כל הקונספט של הכדורגל הישראלי ביחס לעולם החיצון. אם עד אותו משחק נבחרות ישראליות בדרך כלל שיחקו פתוח, ואם חטפנו אז חטפנו (זכור ה-5-2 באוסטריה בתחילת הקמפיין של שרף, אף אחד לא התרגש מזה יותר מדי, זה היה נחשב שכר לימוד) אז לאחריה פתאום התכנסנו למבחן התוצאה הנורא הזה ובעצם הפסקנו לשחק כדורגל. זה התחיל עם גרנט והמשיך עם כל מה שבא אחריו בערך.

גילי פלג 17 בנובמבר 2015

נקודה מעניינת, לא חשבתי על זה, אבל נוטה להסכים איתך. התבוסה המחפירה היתה כנראה קו פרשת מים לא רק מההיבט המקצועי גרידא, כי אכן תבוסות הן חלק מהמשחק וזה לא "ביג דיל", אלא גם מההיבט הקונספטואלי ובמיוחד מערכת היחסים בין הנבחרת לאוהדיה וההשפעה על הכדורגל הישראלי בכלל.

צור שפי 17 בנובמבר 2015

חד משמעית. הנבחרת הישראלית לעולם תהיה לפני דנמרק ואחרי דנמרק.

גיל 17 בנובמבר 2015

נכון, מאז הנבחרת לא מרגשת ולכן צודקים מי שאומר שעדיף לשחק התקפי ופתוח וגם לקבל תבוסות מאשר לשחק על תוצאה. אבל כנראה שדמות כמו שלמה שרף לא תהיה יותר בנבחרת.

אוריה 17 בנובמבר 2015

ב- 5-0 על אוסטריה נסעתי לאצטדיון ר"ג בלי כרטיס. אמרתי שאני את זה לא מפספס.
אם אני לא טועה ההתאחדות עשתה איזה מבצע עם רשת שיווק. קניתי כרטיס נקוב ב-50 ש"ח לשער 5-6 (מתחת לעמדת החפ"ק של המשטרה) ב-150 ש"ח 10 דקות לפני תחילת המשחק והרגשתי שעשיתי את משחק חיי.
ללא ספק, האושר הספורטיבי הכי גדול שחוויתי.
למשחק מול דנמרק היו לי כרטיסים אבל משום מה לא הלכתי, אח שלי וחבר שלו חסכו לי את ההשפלה

ירושלמי 17 בנובמבר 2015

כל מה שאתה אומר יפה ונכון, אבל קשה לי מאוד לסמפט את הנבחרת האירית, בעיקר בגלל חוסר היכולת להפריד בין הכדורגל לזירה הפוליטית.
עצם זה שמדובר באחת המדינות העוניות ביותר כלפי ישראל בכל העולם, שכן מאז כינון היחסים הדפלומטים בין שתי המדינות ההרגשה היא שתמיד האירים בחרו מראש לצודד בגוש המתנגד לישראל.
זה כבר לא ראש ממשלה או נשיא ספציפי איתו קיימת בעיה (ע"ע אובמה כביכול או ממשל ארדואן, או אפילו איראן), שכן הציפייה היא ממדינה מערבית, דמוקרטית, מתורבתת, שלפחות מדי פעם תסתכל על הדברים בפרופורציה הנכונה.
אפילו השוודים עזרו לנו בהתחלה למרות שמאז החליפו גוון, אבל האירים מהיום הראשון עושים מאמצים לנגח את המדינוית הישראלית ולא זכורה לי החלטה או אמירה אחת לכיווניו שאינה נתפסת כאנטי ישראלית.
אני כן יכול לסמפט אירים ספציפים כמו הקינים או שיי גיבן, אבל כקולקטיב הם מאוסים בעיניי.

אז תסלח לי על הפרוביציאליות, אבל אני לא יכול לשמוח בשמחתם.

ירושלמי 17 בנובמבר 2015

מה גם ששני השערים היו מאוד לא אסתטיים בעיני, בלי לדבר על הפנדל שלא הגיע להם.

ר.בקצה 17 בנובמבר 2015

כמוך, גם אני סולד מההתנהלות הפוליטית החצופה של האירלנדים. לפני שבוע, אחרי הפארסה של סימוני המוצרים מיו"ש והגולן, איחלתי בשפתיים חשוקות לצרפתים ש"ייחנקו עם הערבים שלהם" ואז הגיע יום שישי ה- 13..אי לכך, אסתפק באיחולי תבוסה ספורטיבית לאירים ביורו הקרוב.

ירושלמי 17 בנובמבר 2015

עם כל חוסר הסמפטיה שיש לי כלפי צרפת (כמו להרבה ישראלים) אני כן זוכר להם לטובה לא מעט החלטות ואירועים בהם הם (הממשל הצרפתי) עמד לצד ישראל. לכן אין לי רגשות אהדה כלפיהם מצד אחד, ומצד שני אני לא מתעב אותם.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

הם ניצחו את ברזיל במונדיאלים של 86, 98 ו2006, זאת סיבה מעולה לתעב אותם

ירושלמי 17 בנובמבר 2015

ברזיל היוותה מקום מפלט ללא מעט פושעים נאצים (לא באמת אכפת לי), אבל הנה דוגמה לנבחרת שאני כן יכול להבין למה אנשים מסוגלים להתחבר אליה.

גיל 17 בנובמבר 2015

כל דרום אמריקה הייתה מקום מפלט לפושעים נאציים אז אי אפשר לאהוד שם אף אחד. הצרפתים שיתפו פעולה עם הנאצים, רוב אירופה וארה"ב קולוניאליסטיים, אסיה וכל מדינות ערב אנטישמיים אז נשאר רק לאהוד את ניו זילנד ומיקרונזיה.

משה 17 בנובמבר 2015

הניו זילנדים רודפים אחרי סוכני מוסד שעושים פעילות על אדמתם, אנטישמים אף הם.

גיל 17 בנובמבר 2015

טוב נו, נשאר עם מיקרונזיה ופפואה ניו גיני.

אסף the kop 17 בנובמבר 2015

משה
התחלת להזות ?

אלעד 17 בנובמבר 2015

ירושלמי, אם אתה באמת באמת רוצה, אתה יכול למצוא סיבות פוליטיות לשנוא כל מדינה על הגלובוס. אבל למה לערבב? אהדה לספורט היא מלכתחילה לא רציונלית

תומאס נוימן 17 בנובמבר 2015

למה פארסה?

ר.בקצה 17 בנובמבר 2015

קיבלת תשובה טובה ביום ו' האחרון…

תומאס נוימן 18 בנובמבר 2015

מה הקשר בין תפוזים לתפוחים?

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

1. להחליט איזה נבחרת אתה אוהד בגלל ההעדפות הפוליטיות שלה זה אכן פרובינצאלי ולא פחות מזה – טפשי. איך זה עובד? אתה מחליף נבחרות כשהם מחליפים ראשי ממשלה? אתה אוהד את הולנד כי הם הצילו יהודים בשואה?
2. גרתי שם חודשיים וחצי, בשום מקום לא הסתרתי את העובדה שאני ישראלי ואף פעם לא קיבלתי שום דבר שמתקרב ליחס עוין, תמיד חיוך ושאלות. גם גרתי ממש ליד בניין הפרלמנט שלהם, מקום שתמיד היו בו הפגנות ולמעט פעם אחת לא פגשתי הפגנה פרו-פלסטינאית, וגם היא היתה של שניים וחצי אנשים בערך.
3. צריך להיות עיוור כדי לא להבין למה עם שנאנק תחת כיבוש במשך מאות שנים יתמוך בעם שסובל תחת מה שהוא רואה (ולא נתעכב על השאלה האם בצדק או לא) ככיבוש דומה.
אבל אתה יודע, שיהיה לך בהצלחה עם הבחירות שלך. לך עם הדנים הערב, הם באמת הצילו את היהודים שלהם בשואה

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

ודרך אגב, בכל התקופה שלי שם אני לא חושב ששמעתי את המילה ישראל בחדשות פעם אחת (בניגוד נניח לארהב ששם אנחנו תמיד בחדשות), אז נראה לי שבאופן כללי אנחנו מעניינים אותם הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים

גיל 17 בנובמבר 2015

השאלה היא למה אתה מקשיב לחדשות כשאתה נמצא שם? סתם, גם אני אוהב לשמוע חדשות מקומיות מחוץ לישראל ואת העניינים המצחיקים שמדווחים עליהם.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

מקשיב לרדיו רגיל של מוזיקה, הם נותנים שתי דקות של חדשות פעם בשעה. אני לא שם במיוחד חדשות בשום מקום, גם לא בארץ

אלי 17 בנובמבר 2015

והנה הלך המשפט "רק בישראל יש חדשות ברדיו פעם בשעה".

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

לגמרי. ממש הפתיע אותי, האמת

red sox 17 בנובמבר 2015

אבל רק כאן יש גם "מבזק חצי"…

אלי 17 בנובמבר 2015

זה בכל מקום בעולם כמעט…
ומבזק חצי יש רק בתחנות מסוימות בישראל.

גיל 17 בנובמבר 2015

לה זה מפתיע? הרי בזמנו היינו שומעים חדשות ביביסי כדי לדעת את התוצאות של הליגה האנגלית. זה קיים בהרבה מקומות. ארה"ב היא אולי החריגה שלא מעידה על הכלל וגם שם יש חדשות כל שנה בתחנות מסוימות כמו NPR.

ירושלמי 17 בנובמבר 2015

גרייזס, זה לא מדוייק. אני לא מחליט את מי אני אוהד או לא עפ"י נטייה פוליטית, אבל אני לא מתכשח שיש לכך השפעה.
כמו שלא הייתי מסוגל לאהוד נבחרת כמו סוריה או לבנון, (ובכוונה אני לוקח דוגמה קיצונית) או את נבחרת גרמניה מיד לאחר מלחמה"ע השנייה.
לפעמים פרובינציאליות זה לא דבר רע.

מה גם שלא מדובר בראש ממשלה או שלטון נוכחי\תקופתי, מדובר ברצף מתמשך של שנים בהן לא היה קמצוץ של איזון, הסתה מכוונת ומתמשכת של המדיה המקומית בעידוד השלטון, ומספיק לקרוא ראיונות עם השגריר הנוכחי וקודמיו כדי להבין עם מי יש לנו עסק ואיזה מלחמה דפלומטית הם צריכים לעשות אל מול ההתקפות של הקולגות שלהם מהצד האירי.

ודבר אחרון, קשה לי מאוד להגדיר העדפה של נבחרת מסויימת כאהדה.
אני לא מסוגל להקביל את הסמפטיה שיש לי כלפי הנבחרת האנגלית בכל טורניר שיהיה, אל מול האהדה שלי לקבוצות כדורגל (ליברפול, בארסה, ביתר), או אפילו את הקשר המוזר שיש לי עם הנבחרת המקומית, כי אני לא מרגיש את עצמי כאוהד של נבחרת ישראל, אלא יותר כמיוצג על ידה בזירת הכדורגל העולמית.
ויכול להיות שאנחנו פשוט מגדירים אהדה כמשהו שונה לחלוטין.

איבדתי אותך כשאמרת כיבוש, למרות שלא התכוונת.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

יש סיבה שאני לא כותב כבר פוסטים פוליטיים. ועם כל הכבוד, להקביל את האיריים לגרמנים, לסורים או ללבנונים או וואטאבר, נו באמת.
אני מציע שלושה ימים בדבלין, זה ירפא אותך מכל תחושה רעה שיש לך כלפי האירים

ירושלמי 17 בנובמבר 2015

אין ספק שאלכוהול תמיד פותר בעיות מהסוג הזה.
וברור שבראייה הסטורית אי אפשר להקביל את האירים לגרמנים, זה אפילו לא על אותה סקאלה.
אבל בראייה של 30-40 השנים האחרונות, אני מעדיף את הגרמנים והרבה פחות סולד מהם.

תומאס נוימן 17 בנובמבר 2015

גם הגרמנים אומרים "כיבוש" ובעד מדינה פלסטינאית בגבולות 67. איך זה שאתה לא סולד מהם?

ר.בקצה 17 בנובמבר 2015

הגרמנים סידרו לנו דולפינריום…

צור שפי 17 בנובמבר 2015

נו, ו-as we speak מדווח ששר החוץ האירי לשעבר אמר שדאע"ש נוצר בגלל הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהוא מקור כל הבעיות במז"ת ושרת הפנים בבריטניה אמרה שלפיגוע בפאריס אין קשר לאיסלאם. כמה הזויים הם יכולים להיות.

דורפן 17 בנובמבר 2015

אריאל – אתה לא מבין שכדי להנות באמת מהסכסוך היהודי-ערבי צריך לחיות אותו 24-7. לא רק בזמן מהדורת החדשות גם אם אירלנד משחקת נגד ניו זילנד באליפות העולם לכדוריד לנערות – צריך למצוא את הדרך לקשור את זה לסכסוך היהודי-ערבי.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

אצלי זה יותר פשוט. אני בוחר לפי איפה יש יותר שחקני ליברפול (או פחות שחקני יונייטד. מזל שג'ון אושה כבר לא שם..)

ירושלמי 17 בנובמבר 2015

אם כך, לפי הרוסטר הנוכחי אתה צריך ללכת עם ברזיל (3).
ולפי הספירה ההסטורית עם סקוטלנד (158), או ווילס ביורו (31).

אביאל 17 בנובמבר 2015

אומרים אלה שחיים את הכיבוש.

צור שפי 17 בנובמבר 2015

אגב, אני מניח שאתה יודע ש"ההולנדים הצילו יהודים בשואה" זו אגדה אורבנית. 90 אחוז מיהודי הולנד הושמדו בשואה. הדנים אכן היו הצדיקים הכמעט יחידים והצילו את יהודיהם באופן קולקטיבי ולכן כל מי שהיה פעם ב"יד ושם" יודע שבשדרת חסידי אומות העולם יש סירה קטנה שמסמלת את הברחת יהודי דנמרק בסירות לשבדיה (שהיתה באופן נוח מאוד נייטראלית אבל עשתה ימבה כסף ממכירת התוצרת הצבאית שלה לנאצים).

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

ברור, לכן כתבתי מה שכתבתי על הדנים, שהם באמת עשו את זה (למרות שכמובן אצלם מדובר בכמות די שולית, כמה מאות אם אני זוכר נכון). אני חושב שאתה מחמיר עם ההולנדים, אם אני זוכר נכון מדובר על כ-140 אלף יהודים שנרצחו מתוך כ-200 אלף.

צור שפי 17 בנובמבר 2015

הנתון של ה-90 אחוז זכור לי מהקורס שלקחתי בתחילת שנות ה-80 על שואת יהודי הולנד באוניברסיטת "בר-אילן" אצל פרופ' (אז דר') דן מכמן , חוקר שואה, בעצמו יליד אמסטרדם. יכול להיות שהזכרון פשוט בוגד בי. בכל מקרה, ההולנדים לא היו טובים מרוב האירופים אבל בכל זאת השקר הזה שהם כביכול הצילו יהודים בשואה משום מה מקובל על לא מעט אנשים. יכול להיות שבאיזשהו מקום גם המרכיב היהודי ההסטורי באייאקס תרם לזה.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

בדקתי עכשיו, זכרתי מספר אחד נכון. בערך. היו בהולנד כ-140 אלף יהודים, מתוכם נרצחו כ-100 אלף. לא 90% אבל בהחלט אחוז גדול מאוד. ואני חושב שנושא אנה פרנק גם תרם לזה מאוד (שזה בכלל מטופש, כי הרי גם אותה הסגירו).
מצד שני, וזה משהו שלא מדברים עליו פה בארץ כי למי אכפת אם הם לא יהודים – ההולנדים סבלו מהגרמנים מאוד. אחרי נורמנדי הולנד נשארה כבושה כי האמריקאים התרכזו בגרמניה ובהולנד היה רעב נורא שהוביל למותם של מיליונים. זה מזכיר קצת את הסיפור של הפולנים, שאצלנו הם כולם אנטישמיים ועוזרים לנאצים אבל מדובר באומה שסבלה מהם (ולא פחות מכך – גם מהכיבוש של סטלין) בצורה מטורפת.

צור שפי 17 בנובמבר 2015

נכון לגמרי לגבי הפולנים. היו ביניהם הרבה סייענים לגרמנים והיתה גם אנטישמיות מושרשת על רקע דתי (רה"מ שמיר אמר פעם שפולנים יונקים אנטישמיות עם חלב אמם – אמירה נוראית אבל לא לגמרי בלתי מדוייקת) אבל היה גם סבל נוראי של האוכלוסיה וגם המספר הכי גדול של חסידי אומות העולם (שזה לא כל כך חכמה כי שם גם גרה האוכלוסיה היהודית הגדולה ביותר). בכל אופן זה די מעצבן אותם (ובצדק) איך במיינדסט הישראלי פולין מזוהה עם אנטישמיות ומחנות ריכוז וגרמניה עם הקוליות של ברלין…

Amir A 17 בנובמבר 2015

פעם שניה בתוך שבוע שהבולגרים לא זוכים בדהבאזר לכבוד הראוי להם. פעם KO משתלח בהם ועכשיו אתה שוכח לציין את מלך בולגריה שסירב להסגיר את יהודי ארצו לנאצים.

צור שפי 17 בנובמבר 2015

נכון, אבל בוא נהיה נאמנים לעובדות עד הסוף: הבולגרים אכן ראויים לשבח על סירובם להעביר להשמדה את יהודיהם אבל גם למילה רעה על שאיפשרו מעבר בשטחם לרכבות שהובילו לשם את יהודי תראקיה ומקדוניה.

holden 17 בנובמבר 2015

אפרופו הנערה אנה פרנק וסיפור שואת יהודי הולנד,
מזעזע שדווקא בהולנד נרצחו הכי הרבה ילדים יהודים מכל מדינות אירופה,
מבחינת האחוז של הילדים באוכלוסיה כמובן,
הולנד ממש לה שה תמים ואכן האגדה היא אגדה אורבנית

אסף the kop 17 בנובמבר 2015

מסיבה 3 שלך האירים דווקא היו צריכים לתמוך בישראל

the bird 18 בנובמבר 2015

"נאנק תחת כיבוש"
יש לך את זה ביותר מנותק מאיתנו?

גיל 17 בנובמבר 2015

אחת העוינות לישראל? יותר מכל מדינות ערב או אפילו מדינות אירופאיות אחרות? אנחנו לא הכי אהודים ברמת הממשלות, אבל כמו שאריאל כתב, כמעט לא תמצא ברוב המדינות המערביות מישהו שאישית עוין את ישראל. ואם נלך לפי פוליטיקה אפשר למצוא לא לאהוד כל מדינה.

אביאל 17 בנובמבר 2015

גיל – אתה צריך לשמוע כמה נאומים מהפרלמנט האירי, מילים של שנות ה30 במרכז אירופה.
אני חושב שהמקרה האירי (עם ישראל) הוא יותר של מדיניות ממשלתית ופחות עממית ויעידו על כך דבריו של אריאל וגם מביקור שלי לפני שבע-שמונה שנים בערך באירלנד.

גיל 17 בנובמבר 2015

אני שומע גם נאומים בכנסת הישראלית שמזכירים לי את שנות ה30 אז מה? כאמור, מה שהממשלה עושה לא ממש מפריע לי באהדה של נבחרת כי אחרת לא תוכל לאהוד שום קבוצה (ושיהיה ברור, אני בכלל לא אוהד את האירים).

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

טוב, יש לך נבחרת מקומית ביורו..

גיל 17 בנובמבר 2015

Yey! רק שכמו האירים, הכדורגל יחסית משני. נראה איך זה יהיה ביורו.

ניינר / ווריור 17 בנובמבר 2015

רק מזכיר שהמדינה היחידה באירופה בה לא מת אף יהודי בשואה זו בולגריה. יחד עם סטוייצקוב אלו הן סיבות טובות לאהוד אותם

אהד 17 בנובמבר 2015

גיל, זו חתיכת האשמה. יש לך דוגמאות או שזה סתם דמגוגיה?

גיל 17 בנובמבר 2015

כשראש ממשלה מדבר ככה לא מפליא שהדמגוגיה נוטפת מהמגיבים. הם בסך הכל ממשיכים את רוח השלטון.

the bird 20 בנובמבר 2015

ויפתח הח*** את פיו וימשיך לבלבל במח,
כשכבר ביקשו ממנו להפסיק

גיל 21 בנובמבר 2015

טוב לדעת שאתה מדבר על עצמך אידיוט, כי הדברים שאני כתבתי הם עוד מלפני שהוא מחק וביקש להפסיק.

רומן 17 בנובמבר 2015

איזה כתיבה יפה!
אם מחפשים טירוף ותשוקה סביב הנבחרת הלאומית, אני חושב שמה שהיה בלבוב (2-0 לאוקראינה) אפילו יותר חזק.
זה הרגיש באמת כמו הר געש, ואיך שהנשיא שלהם קפץ עם הדגל בגולים, באמת גם באירלנד זה הרגיש דומה, רק שלמרות הרעב לפני 100 שנה הם עם שבע שחי בשלום, להבדיל מהאוקריאנים.
דברים כאלה באמת מעוררים קנאה, הלוואי אצלנו מתישהו.

יואב 17 בנובמבר 2015

בוני נתן שם הופעת שיא, שרק שביט בגשר משתווה אליה.

תומאס נוימן 17 בנובמבר 2015

יש גם אניימה מול בנפיקה ואניימה מול ליון. תצוגות מדהימות שלו כשהיה אדום.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

נראה לי שאנחנו מדברים פה על שוערים ישראליים.
ויש את אבי רן מול ארגנטינה. חטף שביעייה ועדיין היה הכי טוב על המגרש. אח, אלו היו הימים כשאלופת עולם כמו ארגנטינה עם השחקן הכי גדול בעולם הגיעו לשחק בארץ.

יואב 17 בנובמבר 2015

אניימה זה לא חוכמה(:

שלו 17 בנובמבר 2015

היא עדיין לא הייתה אלופת עולם אז…

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2015

דרך אגב, ערב גדול לאירלנד בכל החזיתות – המשורר הלאומי שלהם הוביל את יוסטון לאפסט עצום על סינסינטי הלילה במאנדיי נייט

ניינר / ווריור 17 בנובמבר 2015

עם ייטס הם עוד יכולים להשתחל לפלייאוף

red sox 17 בנובמבר 2015

זה שאין פה היום שום דבר שמתקרב לגאווה לאומית סביב הנבחרת כמו באירלנד זה ברור, ואם נהיה אמיתיים אז גם אחרי אוסטריה או לפני בראנקייה לא הייתה כזו (אם כי בוודאי יותר מהיום). אם אתה תוחם את הדיון לרמת הנבחרות אז לא תמצא מקבילה ישראלית לפחות מאז המשחק מול ברה"מ בר"ג ב1956 (ככה לפחות מספרים, אני לא פוסל אפשרות שגם כאן יש הגזמה בתיאורים אחרי עשרות שנים).
התחליף של רוב הישראלים ל'מדורת שבט' לאומית היה במשך שנים התאגדות וחגיגות סביב הצבא והישגיו ולאחר מכן ימי חמישי עם מכבי. לשמחתי גם שתי הרעות החולות הללו נמצאות לאחרונה בדעיכה מסוימת.

יניר 17 בנובמבר 2015

גרתי באירלנד בזמן המונדיאל שהיה ב94 בארה"ב. אירלנד ניצחה את איטליה 1-0 אחרי בונקר מפואר וגול של ריי האוטון. אחרי המשחק אנשים יצאו מדעתם, כל העיר התמלאה בקהל רב, נערים קפצו לליפי ובחורות נישקו את כל מי שעבר ברחוב.
אצלי דפקו בדלת שתי בחורות וחיבקו אותי כאילו שאני הבקעתי את השער.
שימחה כזו לא ראיתי מעולם

גיל 17 בנובמבר 2015

באותו ערב היה הטבח המפורסם בפאב, עד היום לא תפסו את הרוצחים.

אסף the kop 17 בנובמבר 2015

תאדימו תמוסד.
מה אכפת לעם ?

ffoj 17 בנובמבר 2015

עשית לי חשק לעבור לאירלנד.

אריאל גרייזס 19 בנובמבר 2015

איך הפכתם את הפוסט הזה להתנצחות פוליטית מגעילה? איך?

אריאל גרייזס 19 בנובמבר 2015

די, מיציתי. כל התגובות הפוליטיות כמעט נמחקו. אם אתם לא מסוגלים לעצור בעצמכם, כנראה שצריך מבוגר אחראי.

גיל 19 בנובמבר 2015

צודק, כל הכבוד, ואני אומר את זה לא בציניות.

ר.בקצה 19 בנובמבר 2015

מה הפריע לך?
מחקת באחת עשרות דקות עבודה…

Comments closed