סיכום שבוע 6

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

נוסטלגיה היא מחלה קשה עם הרבה תופעות לוואי. ביום ראשון חגגו בגלי צה"ל 60 שנה ובין השאר החזירו את ארז טל ואברי גלעד לאולפן לסוג של איחוד של "מה יש", התוכנית שכל יליד שנות השבעים בערך גדל עליה. אתה מקשיב לקטעים מהזמן ההוא, שומע את "Brother Louie" בגרסה העברית שלו ואחר כך לא מפסיק לפזם אותו במשך יומיים (כן, כן, זה יקרה גם לכם ברגע שתקשיבו לקליפ פה בהתחלה), והגעגועים שוטפים. אתה מתגעגע לתקופה שבה כמדומה הכל היה ברור יותר, האנשים היו מצחיקים יותר והכל היה (כך נראה) טוב יותר. ואז אתה נזכר במה נהיה משני החבר'ה האלו, שפעם היו צמד ילדים שכל מה שרצו היה להצחיק את העולם והיום לא מעניין אותם כלום חוץ מאשר חשבון הבנק שלהם, ומקבל את תופעת הלוואי הקשה ביותר של הנוסטלגיה – בחילה.

תחושות דומות אפפו אוהדי פטריוטס רבים בשנתיים-שלוש האחרונות. הגעגועים לקבוצות ההן של תחילת העשור, אלו שבהן בריידי לא מסר מסירות על 40 יארד, אלא התקדם לאט עם מסירות קצרות ומדויקות. געגועים ליחידת הגנה שמסוגלת לעצור את היריב גם אם היא מתכופפת, ושמשחקת בקשיחות ועוצרת את היריב כי המאמן שלה יותר חכם. יום ראשון בערב היה יום כזה של נוסטלגיה בשבילנו. הוא התחיל דווקא עם הבחילה, כשראינו שוב סקנדרי מחורר שפלאקו מוצא בו את הפרצות פעם אחרי פעם, אבל פתאום זה הפך לנוסטלגיה מהסוג המתוק ביותר. זה כנראה היה השחרור של רנדי מוס יותר מהכל, אבל כמובן שגם החזרה של דיון בראנץ' מגלות בסיאטל פתאום החזירה את הקבוצה הזאת למה שהכרנו ממנה בעבר. קשיחות הגנתית ברבע האחרון, חזרה מפיגור 10 בדקות האחרונות (מישהו זוכר מתי בפעם האחרון בריידי הצליח לעשות את זה?) ובעיקר – אופי – התכונה שהכי אפיינה קבוצות של ביליצ'ק בחלק הראשון של העשור.

האם זה אומר שאני חושב, בניגוד למה שכתבתי לפני שבועיים-שלושה, שהפטריוטס עדיין שייכים לעילית של הליגה? לא, לא ממש. הניצחון הזה בראש ובראשונה נופל על הראש של ג'ון הארבו, שפעם אחר פעם מוכיח שאולי לבנות קבוצה הוא יודע יופי אבל לנהל משחק – ממש לא. הרייבנס כבר הובילו בבטחה בסוף הרבע השלישי, כשפלאקו חותך בהגנת הפטס בקלות, אבל אז הארבו החליט לשחק אותה בטוח (כמו שהוא עושה בדרך כלל) והתחיל למסור מין צ'אק דאונס כאלה וריצות פשוטות דרך האמצע ופשוט נתן לפטריוטס את האפשרות לחזור למשחק – והם לקחו אותה. וזה גם לא שראינו בדיוק את הקילר אינסטינקט הבריידי משכבר הימים – לפטריוטס היו לפחות שתי הזדמנויות לנצח את המשחק בזמן הרגיל, פעם אחת כשהם רק בעטו פילד גול ופעם שניה כשקיבלו את הכדור ב-50 מהחזרה של וולקר עם דקה על השעון – ולא הצליחו. אבל כשדיון בראנץ' תופס לך את המסירה החשובה בהארכה, שמעמידה אותך בעמדה לנצח את המשחק, בדיוק כמו שאתה שומע את ארז טל ואברי גלעד ברדיו, אתה מוותר לשניה על ההגנות ופשוט נותן לגל הנוסטלגיה להשתלט עליך, ולו לכמה דקות. כי ככה זה, נוסטלגיה עשויה להיות גם סם ממכר מהסוג הקשה ביותר.

עוד כמה דברים על משחקי השבוע:

– למרות שלא הצליח לנצח את הג'טס, בכל זאת – קבוצת ההגנה הכי טובה בליגה – הביצועים של קייל אורטון בשנתיים האחרונות חייבים להעלות על הפרק את שאלת הביצועים של ק"ב כפונקציה של המאמן שלו. כזכור, בשיקגו אורטון לא היה יותר ממחליף לעת מצוא (כמה אתה צריך להיות גרוע כדי להיות מחליף של רקס גרוסמן?) ונשלח לדנבר כצ'יפ זניח בטרייד שהמתנה העיקרית בו היתה בחירת סיבוב ראשון. והנה, מרגע שהגיע, מצליח אורטון לרשום מספרים יפים להפליא על הלוח, וגם אם הוא לא ינצח משחקים לקבוצה שלו בעזרת הזרוע, הוא בטח ובטח לא יפסיד אותם. כשמסתכלים על המאמן שלו, אותו אחד שלפני שנתיים הפך את מאט קאסל לק"ב הלוהט בליגה לאחר שהאחרון לא פתח משחק מאז ימי התיכון שלו, אי אפשר שלא לתהות האם מאמן טוב (ומקדניאלס הוא מאמן ק"ב מעולה, אחרי הכל) לא מסוגל להפוך כל ק"ב עם טיפה כשרון לק"ב לגיטימי בליגה? סיפור אחר, למי שלא מכיר, לניו אינגלנד היו שתי אופציות בדראפט של 2000 למחליפים לדרו בלדסו. הראשון היה טום בריידי, לשני קראו טים רטאיי. מה קרה לבריידי אנחנו יודעים, רטאיי נתן כמה עונות שוליות בסן פרנסיסקו ונעלם לתהום הנשיה. האם יכול להיות שאם המצב היה הפוך, היינו מדברים על טים רטאיי כהול אוף פיים עתידי? יכול להיות שאם מקדונלדס היה מאמן בניינרס ולא בדנבר, שאלכס סמית' היה הופך לק"ב לגיטימי בליגה? ואיך היה נראהג'מארקוס ראסל אם היה נופל לידיים של ג'ף פישר במקומו של וינס יאנג? לאלוהים הפתרונים.

– ואם כבר אלוהים, למישהו יש הסבר לבשביל מה דנבר בזבזו בחירת דראפט על טים טיבו? אני באמת לא יודע אם טיבו יכול להיות ק"ב פותח ב-NFL (אישית אני מאמין שלא) אבל אם יש לך ק"ב שאתה מאמין בו כמו אורטון, לא חבל על בחירת דראפט בשחקן שמקסימום יעלה פעמיים בדרייב כדי להריץ את הכדור לשלושה יארד?

– קארמה איז א ביץ', הא אנדי ריד? ומה אתה עכשיו עושה עם הק"בים שלך, כשקווין קולב פתאום מוסר כמו מלך, אבל גם מייקל ויק בריא? טוב, התשובה ברורה. נותן לקולב לשחק, מוציא אותו לטובת ויק בדאון אחד מכל שלושה, הורג לו את הביטחון ואז מחזיר את ויק כפותח רק כדי שייפצע אחרי שבועיים. רק טפשים הרי לא לומדים מההיסטוריה.

– הליגה הולכת החל משבוע הבא להשעות שחקנים שפגעו בכוונה בשחקנים אחרים, כמו שקרה בסוף השבוע האחרון כשדשון ג'קסון חטף תיקול קטלני שהשבית אותו לכמה שבועות (לפחות) וגם ברנדון מריווטר של הפטס כמעט הרג את טוד היפ כשנכנס בו קסדה לקסדה. ברמה העקרונית, אני חושב שלליגה אין ברירה אלא ללכת עם ההשעיות האלו. הליגה מנסה יותר ויותר למתג את עצמה ככזאת שמתענינת בבריאות השחקנים ולכן היא חייבת להמשיך עם הקו הזה ולנקות את הליגה מתיקולים שיש שייקראו להם מלוכלכים. כמובן, הבעיה פה, כמו שכבר ציינתי לא פעם בעבר, היא שהתהליך הזה עשוי להסתיים בכך שלא יהיה פוטבול בפוטבול שלי. אם שחקן צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מבצע תיקול, אז היכולת של שחקני הגנה לעצור את הקבוצה השניה תפגע משמעותית ואנחנו נקבל מוצר שהוא פחות ופחות מה שהתכוון המשורר.

– ג'רי ג'ונס הודיע שהוא לא יפטר את וויד פיליפס באמצע העונה, למרות פתיחת עונה מזעזעת של הקאובויז, וצריך לכבד אותו על זה. מצד שני, לכולם ברור שפיליפס בעונה הבאה לא יהיה על הקווים, מה שהופך אותו לא לברווז צולע, אלא לכזה שצלוי וול-דאן על האש. אז נשאלת השאלה – בשביל מה זה טוב? אם הקבוצה לא הולכת לשום מקום, והמאמן לא הולך לשום מקום, לא עדיף לתת למישהו אחר להשתפשף על העונה הזאת ולראות מי מתאים לו להשאר לשנה הבאה ומי לא?

– ואם כבר בנושא, די ברור שההתקפה של דאלאס היא הבעיה, אז איך שג'ייסון ג'ארט, האופנסיב קואורדינטור, הוא המועמד המוביל לרשת את המקום של פיליפס?

– ובכלל לא בנושא – אני יודע שזה לא ממש יפה להגיד, אבל כמה מכם שמעו על ההוא שדקר את פקיד הבנק וחשבו לעצמם – "טוב, זה כנראה הגיע לו"?

– עוד משהו לא קשור – מה זה לעזאזל "יתפתחו תנאי שרב"? למה אי אפשר להגיד "יהיה שרב" וגמרנו. אנחנו לא ילדים קטנים, לא צריך to sugar-coat us. כן, חם פה, תודה שאתם דואגים לנו

– המשחק של הקולטס נגד וושינגטון היה משחק מרתק למי שעוקב אחרי אינדי בשנים האחרונות, ודווקא בצד ההגנתי של הכדור. המשחק הזה הראה בדיוק את הנקודות שבהן ההגנה של הקולטס תהרוג אותך וגם את הנקודות שבהן אתה יכול להרוג אותה. מצד אחד, מדובר בהגנה מהירה להפליא שלוחצת חזק מאוד על הק"ב, וכתוצאה מכך היא הצליחה להגיע לדונובן מקנאב פעם אחרי פעם, כולל עצירה של שני דרייבים שלו בשתי הדקות האחרונות, שהיו יכולים לפחות להשוות את המשחק. מצד שני, המהירות הזאת באה על חשבון הגודל וראית איך ראיין טוריין – לא שחקן מוכשר במיוחד אבל חזק כמו שור, ניער את המגינים של אינדי פעם אחר פעם בלי בעיה בכלל. אז אם אתם מחפשים את הקבוצה שתנצח את הקולטס השנה בפלייאוף, הרי שכל מה שצריך למצוא זאת התקפה חזקה ופיזית שתהיה מסוגלת לדרוס את הגנת היריב. הא, וגם לעצור את פייטון. אם תשאלו אותי, שתי הקבוצות מהמדולנדס נראות כמו המועמדות הכי טובות.

– מה שמזכיר לי – בתחילת השנה בחרתי את גרין ביי ובולטימור כמועמדות שלי לסופרבול, וחשבתי שאני נורא מקורי עד שראיתי שכל הפרשנים הלכו אותו דבר כמוני. אחרי שליש עונה אפשר להגיד ששתי הקבוצות רחוקות מלהגשים את הפוטנציאל שלהן, מה שמזכיר לי כל פעם מחדש – כן, למאמן בפוטבול יש משמעות, תזכור את זה בפעם הבאה שאתה בוחר קבוצות לסופרבול.

– לסיום, מישהו יכול להגיד לי מה יש לרשתות השידור נגדנו? פוקס מכסים חצי מסך עם הלוגו שלהם ואין לך מושג כמה זמן נשאר למשחק, METV פשוט לא משדרים חצי מסך אז אתה יודע רק כמה נקודות עשתה קבוצה אחת וזהו, ו-ESPN – טוב, נראה אותם מצליחים להעביר חצי שעה של שידור בלי תקלה בלווין. באמת, אני לא דורש הרבה, חצי שעה.

שירים ושערים / בני תבורי You'll Never Walk Alone
אתם מאמינים בנאחס?

No Comments

ניינר 19 באוקטובר 2010

הבעייה של דאלאס היא טיפשות אינסופית בכל מערכי הקבוצה ובגלל הטיפשות הזו הקבוצה נמצאת ב 1-4 ותראה את הפלייאוף בטלויזיה.
כל כך נכון מה שכתבת על הפאטס, גם לי היה ממש דז'ה וו לפאטס של תחילת העשור. אמנם זו לא קבוצה גדולה באמת אבל בעונה כל כך חלשה הפאטס יכולים ללכת רחוק מאד בזכות השכל, הניסיון ובכל זאת, אחד טום בריידי.

austaldo 19 באוקטובר 2010

אני חושב שאתה טועה בחוסר ההערכה שלך למה שהפאטס עשו. שמת לב מי היה על המיגרש רוב הרבע האחרון וההארכה?
אני אעזור לך: קייל ארינגטון, דיינה פלטשר (שניהם אנדרפטד), ברנדון דידריק (רוקי, סיבוב 6) בנוסף למקורתי וספייקס שגם הם רוקי'ס. אתה יכול לזלזל במאמן של בולטימור כמה שאתה רוצה (ובמידה רבה של צדק) אבל אתה לא יכול להמעיט בערך של שחקן כמו מקורתי שחטף פאס אינטרפירנס במחצית הראשונה אבל בהארכה הוא כבר לא טעה, נישאר עם בולדין, ראה את הכדור והדף מסירה שהיתה שמה את בולטימור קרוב מאוד לטווח של בעיטה. מה שאתה לא מבין זה שבניגוד לפאטס "הישנים" שהתבססו על שחקני הגנה מנוסים ההגנה הזו מורכבת בעיקר משחקנים צעירים *מאוד*, שחקנים שצריכים עוד לצבור ניסיון ולגלות אופי, ומה שהכי חשוב במישחק הזה נגד בולטימור וגם במישחק נגד הדולפינס זה שהחבר'ה האלו מגלים אופי.

אריאל גרייזס 19 באוקטובר 2010

לא, לא, אתה טועה. אני מאוד מעריך את מה שהם עשו. כמו שאמרתי, זה היה מאמץ של הרבה אופי. אני רק אומר, שעם כל הכבוד לאופי, הקבוצה הזאת פשוט לא מספיק טובה כדי להחשב בעילית עדיין, כי ההגנה שלה פשוט לא מספיק טובה וגם כי, לפחות בינתיים, אני לא רואה עדיין את הבריידי הישן או את הביליצ'ק הישן.
זה נצחון חשוב מאוד, אפילו סטייטמנט, כמו שכתבתי לפני שבוע (בטח כשב-AFC יש כל כך הרבה קבוצות טובות) אבל הוא לא משנה דברים בסיסיים לגבי הקבוצה הזאת.

austaldo 19 באוקטובר 2010

נכון, כרגע זו עדיין לא קבוצה מספיק טובה. ובתור אחד שעקב אחרי הקבוצה הזו עוד מלפני הפרסיזן אמרתי את זה עוד לפני תחילת העונה.
מה שאתה מפספס זה שהקבוצה הזו לומדת ומישתפרת כל הזמן. הנקודה שלי היא שהקבוצה הזו עד סוף העונה תהיה הרבה יותר טובה. אם היא תהיה מספיק טובה? אני לא יודע. בטוח שיהיו לה נפילות פה ושם, ככה זה כשאתה מתבסס על כל כך הרבה רוקי'ס. ומה שעוד בטוח זה שהם יוציאו את הנשמה לכל מי שישחק נגדם.
אה כן, לגבי בריידי – אל תזלזל בהגנה של בולטימור, אף אחד לא עושה חיים קלים נגדם. היתה לבריידי טעות אחת בסוף הרבע הרביעי כשהוא יכל להשיג דאון ראשון על ה 2 יארד של בולטימור אם הוא היה רץ עוד שני צעדים קדימה במקום לנסות מסירה אלכסונית קשה לאנדזון. לעומת זאת המסירה הארוכה שלו לדיון בראנץ' בהארכה היתה מסירה קלאסית של בריידי הישן.

גיל 19 באוקטובר 2010

אני אישית חושב שהרבה שחקנים יכולים לשחק כק"ב בליגה רק שלא הייתה להם ההזדמנות הנאותה או הנסיבות המתאימות. היום גם כל רוקי פותח וזה הורג הרבה מהם (ראסל אגב הוא חסר תקנה בכל מקרה). לחשוב שפעם האל אוף פיימרים כמו יאנג ישבו שנים על הספסל. לדעתי אגב ויק יעזוב בסוף העונה אם לא יהיה הפותח, יהיה יקר מדי להחזיק את שניהם והמנייה שלו בשמיים כרגע.

לקולטס יש הרבה פצועים אבל באמת ההגנה רכה כמו חמאה כשזה חשוב (וושינגטון לא אינדיקציה לכלום) והם לא יגיעו ככה רחוק. הסטלירס לעומת זאת הם כרגע הכי טובים בעיניי ולא הייתי מפחית בערך גרין ביי. הפציעות הרגו אותם ואם יחזרו בחצי השני אז הם יכולים לסיים חזק.

לצערי, אני לא רואה שום פתרון לתיקולים הקשים. רק פלאג פוטבול יפתור את הבעייה ונראה לי שזה הכיוון שהולכים אליו.

Comments closed