פתיחת עונת NBA (באיחור אופנתי)

פעם אחרונה שאני מאשים את המילואים אבל לצערי העונה לא חיכתה לי כדי להתחיל, אז תיאלצו להאמין לי שהייתי כותב את אותו דבר גם לפני שבוע.

ביל סימונס טען שבוע שעבר שהעונה הקרובה היא המרתקת ביותר שהוא זוכר זה המון המון שנים. במובן מסוים הוא כמובן צודק – קשה לחשוב על קבוצה שתרכז כל כך הרבה עניין, אהדה וכמובן – שנאה – כמו המיאמי היט המחודשת. אם אתה חובב כדורסל, המחשבה על שני כוכבי על אמיתיים שמשחקים ביחד באותה קבוצה היא משהו שלא ראינו באמת מאז כנראה שנות השמונים. ראינו הול אוף פיימרים משחקים ביחד באותה קבוצה בשנות התשעים, כמובן – סטוקטון ומאלון, ג'ורדן ופיפן, אולאג'ואן ודרקסלר, בין השאר, וגם בעשור הזה היו צמדים כאלו – שאק וקובי, גארנט, פירס וריי אלן (ועכשיו הצטרף אליהם שאק, עוד מעט קצת על הסלטיקס), אבל הפעם יש משהו שונה באוויר. בכל המקרים בשני העשורים האחרונים היה מדובר או בצמד שגורל אחד קשור לתמיד בגורל השני (מאלון בסטוקטון, פיפן בג'ורדן) ולא נדע כמה גדול הוא יכול באמת להיות, או בצמד שבו אחד השחקנים היה לפני (קובי) או אחרי (גארנט, אלן) השיא. השנה נראה אחרי הרבה זמן שני שחקני על, כל אחד מהם הוכיח שהוא מסוגל להיות לבד סופר סטאר – וויד עם אליפות ששייכת לו כמעט בלעדית, לברון עם שני תארי MVP – וכשהם בשיאם. תאהב או תשנא את זה – אי אפשר לא להסתכל על זה.

כמובן, לאף אחד אין מושג איך השילוב הזה באמת יעבוד. בכל המקרים האחרים שבהם זה עבד היה מדובר בשחקנים שהשלימו אחד את השני ושהאלפא דוג יידע לחלוק את הכדור עם החברים שלו – אם זה בירד או מג'יק או ג'ורדן – כל אחד מהם ידע להפוך את השחקנים מסביבו לטובים יותר. במקרה של מיאמי, אין לנו עדיין את ההוכחות, במיוחד כשמדובר על לברון, שהוא מסוגל באמת להיות חלק מקבוצה ולא רק ספק נקודות מרשים. כמובן – אף אחד עוד לא אמר שלברון הוא באמת האלפא דוג בחבורה הזאת, וזאת עוד סיבה להסתכל על ההיט, גם אם אתה לא אוהב אותם.

מה שכן, יש שני אלפא דוגס ברורים אחרים בליגה. לאחד קוראים קובי בראיינט, והוא בדרך למצב את עצמו כשחקן הטוב ביותר בעידן המודרני שלא קוראים לו מייקל ג'ורדן. אם נשאיר בצד את ביל ראסל ומיליון האליפויות שלו, הרי שעם עוד אליפות, קובי הולך להשתוות במספר הטבעות לגדול מכולם, וגם אם שלוש הראשונות היו בעיקר שייכות לשאק ולדומיננטיות שלו, וגם אם את שתי האחרונות הוא השיג רק אחרי שקיבל את פאו גאסול, הרי שההיסטוריה תשפוט את קובי לפי המספרים שלו ולא תתייחס לזוטות ועל כן אין לנו אלא להניח שעם כל חוסר האהבה לקובי בקרב חלקים גדולים באוכלוסיה (myself included) הוא הולך לרשום את עצמו באותיות של זהב אם רק יצליח להשיג עוד אליפות אחת.

האלפא דוג השני, והיחיד שאולי מסוגל לעצור את קובי במערב (אם זוכרים מה קרה בפלייאוף האחרון), הוא השחקן החביב עליי שלא לובש מדים ירוקים. כשקווין דוראנט סיים את דרכו אחרי שנה אחת במכללות טענתי בפורומים מסוימים שדוראנט הולך לשנות את הכדורסל כמו שאנחנו מכירים אותו, בדרך שבה עשו מג'יק, בירד וג'ורדן לפניו. הסיבה שחשבתי שזה הולך לקרות היא שדוראנט מביא איתו – כמו השלושה שמניתי קודם – שילוב של כישרון ונתונים פיזיים שלא נראה בליגה מעולם לפניו. שלוש שנים בתוך הליגה ואפשר כבר להגיד שדוראנט מתקרב בצעדי ענק לעתיד שאותו ראיתי. אם לא לברון ג'יימס, כבר עכשיו היה לו MVP אחד לפחות, הוא הוביל על הגב שלו נבחרת ארה"ב די מוגבלת לאליפות עולם בקלילות בלתי נסבלת כמעט, ויש לו את היכולת להשתלט על המשחק לחלוטין. ואם דיברנו על שחקנים שעושים את אלו שלידם לטובים יותר, נראה שלדוראנט בהחלט יש את האיכות הזאת, אם מסתכלים על ההישגים שהת'אנדר הגיעו אליהם עם סט של שחקנים שלאף אחד מהם אין איכות אמיתית של סופרסטאר. מחוץ לבוסטון ומיאמי, אוקלוהומה סיטי בהחלט תהיה הקבוצה שאחריה אני אעקוב הכי הרבה העונה.

אם דיברנו על בוסטון, אז אי אפשר בלי מילה על הסלטיקס. באחד הפוסטים הראשונים שלי פה כיניתי את ההחתמה של שאקיל כ"מה לעזאזל חשבנו?". אני עדיין חושב ששאקיל הוא לא הפתרון לבעיות של הסלטיקס, אבל זה לא אומר שאני לא חושב שהסלטיקס לא מסוגלים לתת עוד ריצה אחת לאליפות. בשורה התחתונה, פחות או יותר אותו הרכב הגיע מרחק רבע אחד מלקחת את האליפות, כשההבדל המשמעותי היחיד משנה שעברה היא הפציעה של פרקינס והתוספת של שאקיל. כמו בעונה קודמת, גם השנה העונה של בוסטון תהיה תלויה ביכולת של הברכיים של גארנט והרגליים של ריי אלן לשרוד עונה ארוכה וקשה ולהגיע בריאים לפלייאוף. אם זה יקרה, עם או בלי שאקיל, הסלטיקס ייתנו פייט טוב מאוד למיאמי, שכמו שראינו במשחק הראשון של השנה – תתקשה להתמודד עם הבשר מתחת לסל וההגנה האגרסיבית של הירוקים.

אי אפשר לסיים בלי ההימורים שלי, אז הנה:

– המאזן הטוב במזרח – מיאמי

– המאזן הטוב במערב – לייקרס

– גמר – לייקרס מנצחים את בוסטון

– MVP – קווין דוראנט

– רוקי השנה – בלייק גריפין. בכוונה השארתי את זה לסוף, כי זה אולי קשה להאמין, אבל הקליפרס הולכים להיות אטרקציה לא פחות גדולה ב-LA השנה מאשר הלייקרס. האיש פשוט מפלצת אמיתית.

שירים ושערים (והפעם קלנאד) / בני תבורי
טוטנהאם. זכרונות מדונובן מקנאב

No Comments

גיל 29 באוקטובר 2010

אני לא חושב שעוד אליפות או פחות לקובי ישנו הרבה ואנשים בהחלט יסתכלו על זוטות כמו המשחק השביעי בגמר שנה שעברה. הוא עדיין הכי טוב כרגע אבל נראה לי שהלייקרס השנה לא יזכו באליפות ואולי אפילו לא יגיעו לגמר.

אריאל גרייזס 29 באוקטובר 2010

אני פשוט לא רואה מי עוצר אותם בדרך לגמר. בגמר עצמו יש לפחות שתי קבוצות שמסוגלות לנצח אותם, אבל עד אז אין אף קבוצה עם מספיק עומק כדי לנצח אותם.
ואליפות נוספת תהיה משמעותית מאוד, מהסיבה הפשוטה שהוא ישחזר את ההישג של MJ, עם שש אליפויות ושני טרי-פיט. זה לא משהו לזלזל בו, בטח מבחינה היסטורית

אלון 29 באוקטובר 2010

הקבוצה היחידה בליגה שבנויה לעצור את הלייקרס זה דאלאס. מריון ובאטלר יאמללו את קובי ויש להם המון בשר מתחת לסל שיכול להתמודד עם ביינום וגאסול. הבעיה היחידה זה האופי או חוסר האופי.

קובי יקח לפחות עוד אליפות אחת בקריירה רק כדי שיהיה אפשר להתווכח.

עם כל האהבה לבוסטון פשוט קשה לי לראות אותם שורדים עונה ארוכה ופלייאוף מתיש.

Comments closed