קלופומניה (3) – נס דורטמונד

רגעים לנצור

בוקר טוב לכם אחים אדומים שלי. איך ישנתם בלילה? ישנתם בכלל?

חזרתי הביתה באיזור אחת לפנות בוקר. צרוד, מותש וחסר יכולת לישון. הצלחתי איכשהו לעמוד בפיתוי לחכות עד השידור החוזר של המשחק. תסלחו לי שלא כתבתי כלום באותו זמן, אני חושב שעדיין הייתי בהלם. אם יש צילום וידאו של המייקס פלייס בהרצליה ואתם רואים איזה מישהו באדום מסתובב עם פה פתוח ולא יודע מה לעשות עם עצמו, טוב – נראה לי שהיו די הרבה כאלו. אני חושב שהייתי יותר בהלם מהשחקנים של דורטמונד. בכלל, זה הרגיש קצת כמו אותו לילה ב-99, עם גרמנים לא מאמינים על המגרש. מה אני אגיד לכם, אני אף פעם לא אתעייף מלראות גרמנים עצובים.

החיים הם בסופו של דבר אוסף ארוך מאוד של רגעים חסרי משמעות כביכול, כאלו שאתה לא מקדיש להם יותר מדי מחשבה, כשמדי פעם יש את הרגע הזה, החוויה הזאת, שמציפה אותך אושר ואתה נזכר בה מאוחר יותר ומבין למה אתה פה. חיוך של הילד שלך בבוקר, ריצה בגשם זלעפות שאתה לא יכול להפסיק לחייך. ספורט.

אני באמת לא מבין אנשים שלא אוהבים ספורט. אם תקחו ממני את הרגעים המאושרים שספורט נתן לי, כל כך מעט יישאר שם. כשבאתי הביתה, ניסיתי להסביר לאשתי מה קרה באותו הערב וראיתי על הפנים שלה שהיא שמחה בשבילי, אבל לא *באמת* מבינה את מה שעבר עלינו שם. אני בטח לא אצליח להעביר את זה.

הגעתי למשחק רק בדקה ה-30 (היה את גמר ליגת הפוטבול המקומית מוקדם יותר בערב) רק כדי לגלות לחרדתי שהמשחק כבר גמור. לא אכחיש שעברה לי בראש המחשבה לחתוך הביתה. רבע השעה עד המחצית רק העצימה את המחשבה הזאת. זה לא רק שהיינו בפיגור עצום, זה בעיקר איך שניראנו בהשוואה לגרמנים. הם היו כל כך מהירים וחזקים ופשוט נראה שהם בכל מקום במגרש. אנחנו, לעומת זאת, התקשינו לחבר שני פסים. במחצית שאל אותי פרוסנר הבוגר אם אני חושב שיש סיכוי. לא הייתי בטוח אם הוא מדבר על סיכוי לשער או סיכוי לעבור את החצי. מהפך? שלושה שערים מול המכונה (קלישאה קלישאה, אבל נכונה) הזאת? תהיה רציני.

*

ואז הגיע הגול של אוריגי. הרגע הראשון מהערב הזה שאני אנצור. הקהל משתולל. לא כל כך בגלל הסיכוי לחזור למשחק אלא יותר כי שמחנו שהצלחנו להטביע את חותמנו עליו. בכלל, אין כמו החוויה הזאת של כדור ברשת. מין אורגזמה קולקטיבית שמגיעה בכמעט הפתעה. שתי שניות ופתאום זה בפנים. בלי שום משחק מקדים. ואוריגי. אח, איזה שחקן, איזו התפתחות. בשבועיים האחרונים האיש הפך בלתי ניתן לעצירה.

לא לקח הרבה זמן לגרמנים לחדש את יתרון שני השערים שלהם. אני זוכר את הגול של קוטיניו באולד טראפורד לפני שלושה שבועות, את השקט הנפלא שהשתרר שם באיצטדיון כששבעים אלף צופים הבינו שהחלום שלהם נגמר. עכשיו הייתי מהצד השני שלו. הרגשת ממש כאילו האוויר נשאב מהחדר. דממה טוטאלית. הבנה שזה נגמר.

והנה הרגע הנפלא הבא – הגול של קוטיניו. אח, כמה שאני אוהב את הבחור הקטן הזה. הוא אולי עדיין לא מכונת שערים אבל כמה שהוא משתפר. ושוב, אתה מסתכל על השעון. שני גולים בעשרים-עשרים וחמש דקות, זה מה שצריך. זה לא הרבה, אתה מנסה לעודד את עצמך אבל לא ממש מאמין. אבל יש הרגשה שהקבוצה מאמינה. הכניסה של ג'ו אלן, אפילו יותר מזו של סטארידג', הכניסה לקבוצה תנופה. בואו נבקיע עוד אחד, אתה אומר לשחקנים, שיהיה פה משחק.

והעוד אחד הגיע. סאקו, מכולם. האיש שנראה שלא מסוגל לנגוח לשער ריק מחמישה מטרים מצליח באמצעות חסימה אדירה למצוא את עצמו חופשי. וזה אחרי אינסוף הגבהות איומות של מילנר (שחוץ מזה היה אדיר אתמול). הקהל משתולל. אתה מסתכל עליהם, תופס את השערות ואומר – את שלנו עשינו. הקבוצה הזאת אף פעם לא מתה. היא תוציא לך את הנשמה אבל אין סיכוי שתצא לך משם.

טוב, ראיתם את הגול האחרון. אני לא יכול לתאר מה הלך שם. אני רק יודע שיחד עם שלושה-ארבעה רגעים בחיים, זה כנראה מסוג הדברים שאחשוב עליהם כשתצא נשמתי. כל פעם שהקבוצה שלי תאכזב אותי, כל פעם שהיא תפסיד, תמיד יהיו הרגעים האלו. הפנדלים באיסטנבול, החטיפה של באטלר לפני שנתיים, הגול הזה של לוברן – דווקא לוברן. ובני עוד אומר לי שלוקאס יבקיע את הגול המנצח. איכשהו, תמיד נשארים עם לוקאס. ולוקאס? הוא תמיד ישאר עם העבירה המיותרת על סף הרחבה שתוציא לנו את הנשמה. אני באמת לא יודע איך הייתי מרים את עצמי מהרצפה אם הכדור הזה היה נכנס.

אבל בערב כזה, כנראה שהסוף חייב להיות מושלם. נשארתי במקום עוד יותר מחצי שעה. רוב הזמן לא דיברתי עם אף אחד. אפילו לשיר את ה-YNWA עם הקהל לא היו לי כוחות. פשוט בהיתי מסביב, מנסה להבין מה בדיוק קרה, מנסה לספוג מזה כמה שיותר.

יש מעט ערבים מושלמים בחיים, זה בלא ספק היה אחד מהם.

כמה אושר

13001128_679345625540142_1870575591410552830_n

גרמני רך
הניצחון על אסטון וילה

57 Comments

גיל שלי 15 באפריל 2016

הייתי מאושר בשבילכם אתמול, אחרי יום שני זה היה לי נורא קל

אריאל גרייזס 15 באפריל 2016

יש לי חבר אוהד מכבי, ריאל וליברפול. הוא יכול למות עכשיו בשקט

יאיר אלון 15 באפריל 2016

חחחחח וואו איזה שבוע

ערן (המקורי) 15 באפריל 2016

אוהד מכבי וליברפול. שבוע מספיק טוב, לא? :)
אבל, גם ניקס, שלימדו אותח שתמיד אפשר ליפול נמוך יותר…

ארז (דא יונג) 15 באפריל 2016

אני גם כזה וזה שבוע שאנצור לעוד הרבה שנים

אחד 15 באפריל 2016

גם אם אף אחת מהשלוש לא תזכה בדבר?

D! פה ועכשיו 15 באפריל 2016

גם אני בכיוון. ליברפול. מכבי. אוהד ריאל לשעבר ולא אוהב ברצלונה בהווה.

רובי פאולר 15 באפריל 2016

ב 2005, בהיותי אוהד מכבי בכדורסל וליברפול, אינטר באיטליה וכו, חוץ מהפרמייר ליג הייתי אלוף ואלוף אירופה בכל תחום אולי למעט בדמינטון חופים

אחד מהעם 15 באפריל 2016

אינטר לא זכתה ב2005…

רובי פאולר 17 באפריל 2016

נו… אתה מתחיל לי עכשיו עם עובדות? אל תהרוס

יוסי אלקריאף 15 באפריל 2016

גרייזס, הצלחת למצוא חלק שיעביר מעט מהתחושות אבל כן, אדם שלא היה שם (לא אוהב ספורט) לא יצליח להבין זאת באמת…

בקשר למשחק , עם כל הכבוד שלי לדורטמונד , בכל זאת הקבוצה שלי בגרמניה, במחצית השנייה ראית המון "כאילו", כאילו נגעו השחקן והוא על הרצפה עם הזמנה לאמבולנס…
גם השריקה בדקת הסיום לעבירה, שלא הייתה ובעצם הרבה מאוד תיקולים שנשרקו למרות שלא היה צורך העלו את סף החרדה לתהום בכל פעם מחדש.
הערת מערכת :
לא יודע מה יש לכם מלוקאס, אני תמיד אהיה בצד שלו , בצד של ליברפול!!! :)

יריב ס. 15 באפריל 2016

והוא לא נגע בשחקן דורטמונד בדקה ה 93.
בני ואני הלכנו להתחבא מאה מטר מהמייקס וחזרנו בצהלות השמחה על ההחמצה ושריקת הסיום

Miranda Veracruz De La Hoya Cardenal 15 באפריל 2016

יפה מאוד.

yaron 15 באפריל 2016

"שתי שניות ופתאום זה בפנים. בלי שום משחק מקדים"
ענק :-)

matipool 15 באפריל 2016

איזה סיכום מעולה .
אחד לאחד המחשבות והתחושות שלי אתמול .
הייתי מת אם אחרי כל מה שעברנו אתמול , בעיטת העונשין הקבועה שלוקאס דואג לה הייתה נכנסת .
דרך אגב – גם רובי פאולר כתב לי אחרי שלוקאס נכנס שהוא יבקיע את הרביעי .

בני תבורי 15 באפריל 2016

אם לוקאס לא הבקיע אתמול אחרי שכל כך הרבה, כולל אני, ניחשו שכן, זה כבר לא יקרה לעולם.

רובי פאולר 15 באפריל 2016

אתה זוכר שהוא הבקיע את השלישי ב 4-4 מול צ׳לסי???

בני תבורי 15 באפריל 2016

כן, באותו משחק כל מטאטא ירה

רועי 15 באפריל 2016

איזו חוויה של משחק.

Kirma der faux 15 באפריל 2016

סיפרתי לחברים לפני המשחק הראשון על חלום שהיה לי באותו שבוע על סאקו מבקיע בנגיחה מקרן.
לא הייתי בטוח אם יותר מדאיג שבגיל שלושים ושש אני חולם על גולים של ליברפול או שאני הוזה שסאקו מסוגל להבקיע, ועוד שליברפול יעשו משהו מקרן…

פרילי 15 באפריל 2016

חחח חזק

מאנו 15 באפריל 2016

לא מבין מה הקטע שלכם עם סאקו. מדובר בווינר שהעלה את צרפת למונדיאל 2014 במו רגליו וראשו. הוא תמיד ידע לתת גולים כאלה. הבעיה הקטנה שלו זה שבהגנה יש לו יותר מדי ימים חלשים.

Kirma der faux 15 באפריל 2016

הכל נכון, רק שאם אני לא טועה זה הגול הראשון שלו במדי ליברפול, ושני הגולים ההם הם היחידים במדי צרפת.

בכל מקרה, חולה עליו ורגלי האיטריות שלו.

בילבו באגינס 15 באפריל 2016

מדהים באמת מפרגן מכל הלב . נשארו לכם 3 משחקים ואתם בצ'מפיונס . מי היה מאמין . האמת החלטה גאונית הכרטיס לליגת האלופות . סוף סוף יש ענין בליגה הזאת.. . לא ככ מכיר את הקבוצות שעלו איתכם. הערכה שלי היא שאתם לא פייבוריטיים מול אף אחת מהן. בכל זאת הליגה הספרדית בכמה רמות מעל הליגה האנגלית. וגם שחאטר קבוצה חזקה.

בני תבורי 15 באפריל 2016

למה שלושה משחקים?יש חצי ואינשאללה גמר.

Miranda Veracruz De La Hoya Cardenal 15 באפריל 2016

בית-חוץ בחצי

יריב ס. 15 באפריל 2016

החצי מורכב משני משחקים, בית וחוץ

אריק 15 באפריל 2016

בני. גם אני מעדיף שיהיו לכם שניים.

בני תבורי 15 באפריל 2016

מכל מלמדי השכלתי

kazoo kid 15 באפריל 2016

שבוע פשוט ענק לכדורגל!
חיפה מוציאה תיקו בב"ש, זהבי שובר את שיא הכיבושים בשער ניצחון בדקה ה90, לסטר ממשיכה לנצח בדרך לנס הספורטיבי הגדול בהיסטוריה, ריאל עושה מהפך בליגת האלופות, אתלטיקו מפתיעה ומעיפה את בארסה מליגת האלופות, סיטי עולה לראשונה לחצי גמר ובדרך מעיפה את זלאטן ופסז, אתלטיק בילבאו כמעט ועושה מהפך בליגה האירופאית וכדי לחתום את השבוע האדיר הזה באה ליברפול ומוכיחה שאסור לעולם להספיד את המועדון הזה (אלא אם זה במאבק לאליפות) ונותנת לנו את המשחק הכי מהנה השנה.
יחי אלוהי הכדורגל!

דורון 15 באפריל 2016

"הנס הספורטיבי הגדול בהיסטוריה"- אתה זוכר שהיתה פעם קבוצה בשם נוטינגהאם פורסט שבארבע שנים השיגה, בסדר כרונולוגי, את הדברים הבאים: עלייה לליגה הראשונה (מהמקום השלישי בליגה השנייה), זכייה באליפות, זכייה בגביע אירופה לאלופות וזכייה נוספת בגביע אירופה לאלופות? אז כשלסטר יעשו את זה, יהיה אפשר לשקול את מועמדותם לנס הספורטיבי הגדול בהיסטוריה

אסף the kop 15 באפריל 2016

דורון צודק

יוני (המקורי, מפעם) 15 באפריל 2016

האזכור של הפורסט יפה, אבל המשקל של הכסף בימינו מכריע מי תיקח אליפות, ונקודת הפתיחה של רוב הקבוצות לא מאפשרת ריצה לאליפות. כיום המאבקים סגורים מראש, מה שלא היה בעבר. לפורסט היה סיכוי, ללסטר לא.

dor 16 באפריל 2016

יש משהו במה שיוני אומר…

ran 15 באפריל 2016

מהגול של סאקו עמדתי, לא מסוגל לשבת, מביט במסך בטירוף.
היציאה של צאן והכניסה של גונדוגאן הביאו לדופק לא הגיוני מהסוג ששחל מסדרים לך מנוי בחינם
וברגע שהכל נגמר אתה מבין שאין היי כזה, שום דבר לא דומה להרגשה של אוהד בעת הצלחה.
חיי האוהד הם שחור או לבן, היי ודאונס, אין אמצע
והיי כמו אתמול לא קיים- לנצח קבוצה עדיפה ולחזור מהמתים באופן שנעשה ועוד במשחק גורלי… אין קבוצה מהסוג הזה של רגשות שדבר אחר בחיים מספק.

ב 2 -0 אשתי אמרה לי ״המשחק אבוד בא נצפה במשהו אחר״ :)
והלכה לישון.
הבוקר היא אומרת לי ״יא מפגר, מה צרחת לי באמצע הלילה באוזן כשישנתי – אבוד, אבוד, כמעט ארזתי לך מזוודה ומצאתי לך מקום באברבנל״

ערן (המקורי) 15 באפריל 2016

פעם ראשון שליברפול גרמה לי אושר אמיתי, של "אי אפשר ללכת לישון בכלל אחרי משחק כזה", מאז הנצחונות האדירים בעונת סוארז.
רק מתפלל שהחיבור בין המועדון המדהים הזה לבין קלופ הנהדר, ימשיך לעבוד השנה באירופה. הדחנו את יונייטד ואת דורטמונד. לא יודע את מי אני רוצה בהגרלה היום, רק ברור לי שזה לא נגמר…
ובקיץ – איזה רכש שקלופ רוצה!
כיף להיות מאושר (ולו לרגע) ואופטימי (בכללי) אחרי העונה האיומה הקודמת :)

אחד 15 באפריל 2016

"מה אני אגיד לכם, אני אף פעם לא אתעייף מלראות גרמנים עצובים."
גם ביום כזה, אתה עדיין ממורמר על ה7-1? :)

אגב, גם אם הייתם מפסידים היית רואה גרמנים עצובים

D! פה ועכשיו 15 באפריל 2016

+7

קורא 15 באפריל 2016

שמע, אפילו בתור אוהד יונייטד זה כיף לראות כאלה משחקים של רוח אנגלית שמזכירים ימים נשכחים, גם של היונייטד.

באבא ימים 15 באפריל 2016

יומני היקר:

חזרתי מלונדון ב 6:30 בבוקר. התרסקתי לשעתיים והלכתי לעבודה. מתישהוא מגיע אימייל מבני שמזמין אותי לראות את המשחק במייקס פלייס. הייתי די פסימי שאצליח להגיע.

חזרתי הביתה לקראת 8 בערב. היו כל מיני דברים שהייתי צריך לעשות וב 9:30, כאשר הכל הסתיים. הודעתי לאשתי שאני נוסע. היא מחתה בטענה שבמצבי אינני כשיר לנהוג. טענותיה נפלו על אזניים ערלות.

הגעתי עשרים דקות לאחר ההתחלה (אשתי צדקה כמובן – פספסתי את היציאה להרצליה). התוצאה 2:0 וליברפול לא מצליחה לעבור את החצי. בני אומר שאנחנו לא במשחק. מי שיושב לידו אומר שאנחנו לא בליגה הזו ושאולי נלמד מזה משהו. בדיעבד מה שהרגשתי היה כמו במחצית המשחק באיסטנבול אלא שאיסטנבול לא עלתה במחשבתי כלל. היו שם אנשים שהריעו לתאקל מוצלח של סאקו. ״אנשים משונים״ אני אומר לעצמי.

מחצית- אני מקבל טלפון ומתרחק כדי לדבר. אני חוזר לאחר פתיחת המחצית השניה בדיוק כשאוריגי מבקיע. אנחנו צריכים שני שערים. בפעם הראשונה המחשבה על אולימפיאקוס מתגנבת למוחי. רויס מגרש אותה לפני שאני מספיק להגיד אולימפיאקוס.

אני נכנס פנימה לקחת משהו לא בריא לאכול. משקל נגד לסיגריות. אני יוצא עם צלחת ציפס שמנוני טבול בקטשופ. בדרך למקום בו חשבתי לשבת לאכול אני רואה את קוטיניו מבקיע את השני.

כמה מחשבות: "מה התנועות ידיים האלה. סטיבי ג׳י וואנאבי״ ״איסטנבול? אין מצב״.

אני אוהב לחשוב על עצמי כאדם רציונלי. ככזה, הסקתי מיד את המסקנות המתבקשות. אם השער הראשון של אוריגי הגיע מיד כשחזרתי משיחת הטלפון והשני כשיצאתי חזרה עם ציפס ומיץ תפוזים, יכול להיות שמה שצריך לעשות זה פשוט לזוז ממקום למקום? הרי תנועה וחילופי מקום הן נשמת אפו של הכדורגל המודרני. Pass and move לימדנו המר״ן משאנקלי. רעיון מעניין, אני חוזר לצ׳יפס.

אני זז הצידה לתפוס פינה לאכול. כמה דקות וסאקו מבקיע את השלישי. עכשיו זה בדוק.

את הדקות האחרונות אני מבלה בתנועה בלתי פוסקת וצופה במשחק דרך מסכים שונים, מזוויות שונות וממרחקים שונים. מי שמכיר את מתחם הצפיה החיצוני במייקס פלייס יכול לדמיין שזה מין רחבת 16 כאשר דלת הכניסה לפאב היא השער וכך אני נע מחוץ לרחבה ולא מצליח, למען האמת לא מנסה, לחדור פנימה.

אני חוזר למקום בו התחלתי. לוקאס נכנס. אני אומר לבני שאם הוא מבקיע, זה יהיה אירוע יותר בלתי סביר מחזרה של ליברפול מן הקבר. ברור שזה לא עובד. ארבע דקות תוספת זמן, אני מתקרב יותר אל המסך. לוברן מבקיע.

היה לי המון מה להגיד על זה. משהו שיכול למלא הרצאת TED. על החזרה מהקבר, על הרוח, על הדומה והשונה בין איסטנבול ללילה הזה, על קלופ, על זה שכבר כמעט חצות ומחר זה הילסבורו (או שכבר אחרי חצות והיום זה הילסבורו) לא היה כל קשר בין כל זה לבין הקולות שבקעו מגרוני.

אני מדבר עם בני ואריאל. בני, מעשי וחדור מטרה כהרגלו מתעשת ראשון ועושה את הדבר המתבקש – דוחף קטנה ליונייטד בפייסבוק. אנשים ניגשים לברך את זקן השבט. אריאל ואני לא מדברים על מה שהיה אלא על החיים בכלל. הוא קצת המום מזה שחזרתי לארץ אחרי 11 שנה בחו״ל. הוא קצת המום בכלל.

אני שולח טקסט לאשתי- ״בדרך הביתה. אין לך מה לדאוג בקשר לעייפות. אני באדרנלין מטורף״.

נחזור להתחלה- אפשר ללמוד מזה משהו? לקח אחד ברור- מי שהחליק איתי כיפים או סתם לחץ לי את היד צריך לשטוף ידיים. ציפס וכאלה.

ב. בימים (שלא הפסיק לא להאמין).

cookie-monster 15 באפריל 2016

גדול

7even 15 באפריל 2016

ענק!

D! פה ועכשיו 15 באפריל 2016

באבא – מתי אתה מקבל פינה בדה-באזר.

עוד יותר כואב לי שלא הגעתי אתמול להרצליה.

אריק 15 באפריל 2016

יפה.
מה שבני עשה בפייסבוק זה גול עצמי.
באמת גם ברגעים האלה יונייטד בראש שלכם?
אסף היה אומר משהו על סקנד בסט.
תהנו! ותעזבו אותנו ;)

באבא ימים 15 באפריל 2016

כאילו שאתם עזבתם אותנו כשנהניתם…

ואצלכם זה לא היה ישיש חביב בפאב בעיר נידחת במזרח התיכון. אצלכם זה היה האיש מספר 1 במועדון, יש שאמרו האיש הכי חשוב במועדון לדורותיו.

בני תבורי 15 באפריל 2016

שטויות, אחרי תשעים דקות של דאחקות על חשבוני בסקייפ ווטסאפ מחברים אוהדי יונייטד, זה היה הדבר הכי צודק לעשות. וזה על הפיד שלי מיינד יו, לא בפוסט של דורפן.

אריק 15 באפריל 2016

מי שכתב לך באמצע משחק מטומטם.
וגם יצא כזה בסוף.
ז

איאן ראש 15 באפריל 2016

נפלא באבא

Matipool 16 באפריל 2016

באבא – נהדר !

cookie-monster 15 באפריל 2016

ישנתי אולי שעה וחצי
חזרתי הביתה ב2. הברחשים הצעצבנים שעוקצים העירו אותי מהר מאוד. ואז כבר אי אפשר לחזור לישון. המוח גם ככה פעיל מדי עדיין. מה שאומר שזה שיטוטים באינטרנט מקלחת והופ יום שישי הגיע.
מתי ההגרלה…

אריאל גרייזס 15 באפריל 2016

יאללה, ויאריאל. מה שאומר שצריך לעבור שתי ספרדיות בדרך לגביע. טוב, בפעם הקודמת שפגשנו ספרדיה בגמר אירופאי..

מאנו 15 באפריל 2016

אחרי שראיתי את סביליה אתמול, אני בכלל לא בטוח שהם עוברים את שחטאר דונייצק. היו חלשים באופן מפתיע. נקווה שייתאוששו.

7even 15 באפריל 2016

שמעתי אתמול שמאז אסון הילסבורו, הסאן מוחרם בליברפול. יש אמת בדבר?

אריאל גרייזס 15 באפריל 2016

ברור, זה ידוע. זה נכון לכל העיר ליברפול, כולל אוהדי אברטון

יריב ס. 15 באפריל 2016

השתמשת בביטוי "יש אמת בדבר" והא מאד קשור לנושא.
אחרי האסון יצא הסאן בגיליון מיוחד שקרא לו "האמת" שבו הוא מספר על אוהדים שהשתינו על ההרוגים, כייסו אותם ועוד השמצות שונות ומשונות.

אבי גלברט 15 באפריל 2016

לפני כשבע שנים כשהתחלתי לרכוב אופניים אחת ההחלטות הראשונות שקיבלתי היא ,יהיה מה שיהיה אני מהאופניים לא יורד כשקשה .אני גר בצובה אזור הררי כידוע וזאת החלטה לא פשוטה… .
למה נזכרתי בזה אתם שואלים ? מעולם אבל מעולם לא הפסקתי לראות משחק של ליברפול אפילו לדקה גם שהיו רגעים קשים ועלובים מאד לאורך השהים .
אתמול לראשונה בסביבות הדקה השלושים זה עלה בראשי ,מה גם שידעתי שאני קם מוקדם מאד ל150 קמ מול הרוח בבוקר .
כמובן שלא שברתי את ההרגל ישבתי ,ראיתי את אוריגי (איזה שחקן )מצמצם ,ראיתי את רוייס (איזה שחקן 2) מדכא אותנו ,ראיתי את הקוסם מחזיר תקווה למרות שהגרמנים בשתי משחקים דיכאו אותו ואז התחלתי לחלום .איסטנבול ,פנתיניאקוס עם מלור וסטיבי, 4-3 נגד ניוקאסל של קולמור ופאולר , 4-1 של אורליו ודוסאנה בטרפורד הזקן והרגשתי את רוחות אנפילד המיתולוגיות שואבות את הגדור לקופ… .סאקו (משחק אומלל ),השווה ולא ידע מה לעשות עם עצמו ונשאר לנו 10 דקות להמשך הבליץ… ואז… .מה אגיד לכם בשביל רגעים כאלו אנחנו אוהדים של המועדון הנפלא הזה ,איזה תחושה ,איזה אורגזמה, איזה אושר ,תינוקי, אלוהי, מדהים .אשתי והבת שלי עברו השכמה כמובן ובאו להרגיע את התינוק הגדול שלהם… ואז לוקאס… .
רבותי ,הרווחנו אופי לקבוצה הזאת להמשך העונה ולהמשך הבניה מחדש .יכול להיות שחלק לא יהיו בשנה הבאה אבל ,היסודות כבר כאן בגדול .
יאלה ב28.4 אני מטםס לחרמון ,שובר את הגב והרגלים כדי לשבת בערב עם בירה ולראות את בחורינו המצויינים עושים את המשך העבודה… .
אני בעננים כבר עכשיו…

ע.נ. צפון 17 באפריל 2016

אורגזמה רוחנית!

Comments closed