אש, קרח ומה שבינהם – יומן משחקי הכס (פרק 2)

גם הבלוג לא נרתע ומנתח סצינות נבחרות מהפרק האחרון של משחקי הכס

כבר שנה שניה או שלישית שאני מתלבט אם לכתוב בלוג שבועי על משחקי הכס. עשיתי את זה בפעם הראשונה עם העונה השניה של "בלש אמיתי" ולמרות שמבחינת העונה זה יצא אוברקיל רציני (הרבה אנליזות על עונה די מחורבנת) הרי שנהניתי מזה לא מעט. אהבתי לנסות לחשוב לעומק על הדברים ולמה נעשו בחירות תסריטאיות אלו ואחרות. למה הדמויות מתנהגות כמו שהן מתנהגות וגם – אולי הדבר החביב עליי – להשוות את זה לרצף של סדרות דומות בעבר.

במקרה של משחקי הכס, ההרגשה שלי היתה, עד לא מזמן (ולכן גם לא עלה סיכום של הפרק הראשון) שיש מספיק בלוגים מהסוג הזה, רבים וטובים. יש את הבלוג המצוין של פישלר, יש את זה של ניב שטנדל, בוואלה עולה אחד וגם באתר עצמו של יס. ובטח אני שוכח עוד כמה.

אבל לכל הבלוגים האלו, להרגשתי, יש שני חסרונות בולטים. הראשון הוא שהם מחויבים לכסות את כל הפרק ובעצם נאלצים לקפוץ מעלילה לעלילה בצורה שדי מזכירה את הפרק עצמו. החסרון השני הוא שהדרישה הגדולה שיש אליהם מכריחה אותם להכתב מהר. כבר ביום שני בערב, פחות מ-12 שעות מאז שהפרק שודר, מרבית הבלוגים כבר באוויר. וגם אם הכותב מצליח בזמן הזה לראות את הפרק יותר מפעם אחת, הרי שאין לו עדיין את הזמן ההולם כדי לעכל אותו עד הסוף.

התוצאה של שתי הבעיות האלו, לטעמי, היא מעט שטחיות. יש מעט מדי מילים על יותר מדי מה לכתוב. וככה, בקושי מכסים את הסיפורים, מסיקים מסקנות אבל מתקשים לרדת לעומק הנפש של הדמות.

לי, לעומת זאת, אין מגבלת מילים (אל תדאגו, זה לא יהיה טור של 5,000 מילה. נראה לי) וגם לא מחויבות לכסות את כל הסיפורים. מה שכן יש לי זה זמן בשפע לחשוב על הפרק. אז מה שאני אנסה לעשות – בשאיפה שזה יצליח להחזיק מעמד כל שבוע – זה לנסות להתמקד בסיפור-שניים, מקסימום שלושה, מהפרק האחרון ולנסות לחפור בו קצת יותר. האם זה ייצא מוצלח? בואו נגלה.

כמובן, מכאן והלאה אזהרת ספויילרים וכו' (אם אתם צריכים שאני אגיד לכם, כנראה שאתם לא כאלו מעריצים)

Peter-Dinklage-in-Game-of-Thrones-Season-6-Episode-2

הסיפור הגדול של השבוע היה, מן הסתם, החזרה לחיים של ג'ון סנו. אני לא אהיה הראשון להגיד שבשביל האירוע הגדול אולי של העונה, הוא גם היה המאכזב ביותר שלה. אנטיקליימקס אמיתי.

הסיבה הראשונה לאכזבה, כמו שציינו לא מעט אנשים, היתה שמדובר היה במהלך התסריטאי הברור ביותר. הספויילר הגרוע בהיסטוריה כמו שמישהו מהבלוגרים ניסח את זה. כולנו ידענו שג'ון סנו יחזור לחיים. כשמליסנדרה ואחריה דאבוס עוזבים את החדר ואנחנו נשארים עם הגופה של ג'ון סנו, לא היה ברור מזה שנראה עכשיו את ג'ון קם. למעשה, אם התסריטאים באמת היו רוצים להפתיע אותנו, הם היו משאירים אותנו עם גופה שלא זזה. זאת היתה הפתעה! (אם כי, כמובן, אז היינו חושבים שהוא הולך לקום בפרק הבא).

אבל האכזבה הבאמת גדולה היא מהדרך שבה ג'ון קם מן המתים. ג'ון, זה ברור, הוא דמות חשובה מדי בסדרה מכדי למות. אני יודע שזה טפשי להגיד על סדרה שבה אין דמות שלא מועמדת למות, ועדיין – יש שלוש דמויות שהייתי מוכן לשים את הכסף על כך שיגיעו עד הסוף פשוט כי הן חשובות מדי (למקרה שלא ברור, אלו דאניריז, טיריון וסנו). יותר מכך, למהלך של המוות שלו יש לטעמי חשיבות סיפורית גדולה – מרגע שג'ון מת הוא בעצם משוחרר מחובותיו למשמר הלילה ויכול להצטרף למערכות אחרות כמו ווינטרפול. בכלל, החייאה של דמויות בסדרות היא באמת לא יוצאת דופן. גם במשחקי הכס עצמם ראינו דמויות לא מעטות שכמות לתחיה.

רק שתמיד אצל הדמויות האלו, מה שלא קרה בסצינה הנוכחית, היה מחיר שנדרש לשלם. דאניריז היתה צריכה לאבד את הילד שלה כדי להחזיר לחיים את חאל דרוגו, למשל. במקרה של ג'ון, היו הרבה מאוד הימורים על מי יהיה הקורבן שיצטרך לשלם בחייו על מנת שיחזור מן המתים. אחרי הפרק הראשון, ההימור הבולט היה מילסנדרה עצמה, שהמכות שניחתו עליה נדמה שהכריעו אותה והיא מוכנה לוותר על הכל. הימורים אחרים היו על הזאב של ג'ון. והנה בסוף, מי משלם בחייו? אף אחד! כל מה שהיה צריך זה כמה שערות שרופות, קצת לחש – וזהו.

למרות זאת, אני רוצה לקוות שיש טיפה שכל בקודקוד של התסריטאים ורוצה לנסות להציע כיוון אחר מסדרה שהיא לטעמי האמא והאבא של כל סדרות הפנטזיה שיש היום, הלא היא באפי, כמובן. גם בבאפי הדמות הכי חשובה מתה באיזה שהוא שלב. גם שם זה בסיומה של עונה (הטובה ביותר של הסדרה, לדעתי. דרך אגב, גם עונה אחרת מסתיימת בסוג של מוות של דמות אחרת חשובה מאוד – אנג'ל – שחוזר מהמתים עונה אחר כך), ושם זה אפילו מהלך תסריטאי הגיוני לחלוטין. סיום מושלם לאותה עונה, כשבאפי מקריבה את עצמה למען האנושות.

ואז, עונה אחר כך, כי מה לעשות – ההצגה צריכה להמשיך – באפי חוזרת מהמתים. ובדיוק כמו אצל ג'ון סנו, אלו החברים שלה מחזירים אותה, גם פה באמצעות קסם. וגם שם (אם הזכרון שלי לא מטעה אותי, בכל זאת זה היה די מזמן), הם לא צריכים לשלם מחיר על כך. אבל זה לא אומר שאין מחיר – ואת המחיר משלמת הדמות עצמה שחזרה מהמתים. מסתבר שהמוות הוא לא רע כל כך למתים, אלא דווקא לאלו שנשארו מאחור. באפי מגלה לחברים שלה, כשאנחנו לא מבינים למה היא כל כך מדוכאת, שהמוות היה לה נפלא. היא היתה מאושרת. החברים שלה הם אלו שלא היו מאושרים בלעדיה ובעצם באקט מאוד אנוכי החזירו אותה לעולם האכזרי והקשה הזה, שבו היא צריכה להמשיך להלחם, להמשיך להגן על האנושות.

האם זה אומר שיוטל מחיר על ג'ון סנו? אני לא יודע, אבל אם לדי אנד די יש טיפה שכל בראש, אני מאוד מקווה שכן. אין כזה דבר כמו ארוחת חינם, לימד אותנו היינלין וג'ורג' מרטין היה תלמיד נאמן.

*

סצינה אחרת שאני מעוניין לדון בה היא זו בה, לאחר שנודע לו על היוולדות אחיו החוקי, הולך ראמזי ורוצח את אביו, ולאחר מכן – באחת הסצינות היותר מוצלחות בפרק (תרצו או לא, אבל יוצרי הסדרה טובים במיוחד בייצור של סצינות קשות) – גם את אמו החורגת ואחיו התינוק. ראיתי הרבה מאוד ביקורת על הסצינה הזאת כי היא בעצם באה בניגוד למה שלמדנו להכיר על לורד בולטון. בדיוק כמו במקרה דוראן בשבוע שעבר, הרי לורד בולטון הוא מהיותר מתוכננים בסדרה. הוא ארגן את הרצח של הסטארקים בדקדקנות, כמו גם את השליטה שלו בצפון. וככה הוא מופתע על ידי רמזי, שלא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שלא יוכל לסבול את הסכנה מהאח החדש?

הביקורת הזאת היא מוצדקת מאוד, אבל הייתי רוצה לנסות להציע פתרון שעשוי לספק במעט את הספקות. אני בכלל לא בטוח שהוא עלה על דעתם של היוצרים (וכרגיל, נותרת התהיה איך מרטין היה כותב את זה, אם בכלל) אבל הוא לפחות נותן איזה שהיא הקלה ממה שנראה כמו תסריטאות עצלנית למדי.

כולנו יודעים, כולל לורד בולטון עצמו, שראמזי הוא פסיכופת. לכולם ברור שבקרב הזה בין ראמזי לבין התינוק החדש יכול לשרוד רק אחד. גם רוז בולטון יודע את זה כמובן. הוא יודע שיהיה עליו לבחור בסופו של דבר בין אחד מהבנים שלו. לכן, ופה דווקא אהבתי איך שבנו את הסצינה, אנחנו בעצם חושבים בתחילת הדקירה שבכלל רוז בולטון הוא זה שדוקר את ראמזי – ולא ההיפך. הרי אם נולד לו בן, יורש חוקי, אין לו עוד צורך בראמזי, לא?

אבל, יש בעיתיות מסוימת בבחירה מהסוג הזה, ורוז בולטון מודע לה. מה יקרה אם הילד הקטן לא ישרוד? יותר מזה, ראמזי בולטון בעצם כבר מחובר לצפון. הוא נשוי לסאנסה סטארק. הוא אולי לא היורש האידאלי, אבל הוא בלא ספק נראה כמו הסיכוי הטוב ביותר של הבולטונים להמשיך את השליטה שלהם בצפון ולמסד אותה. אתם מוזמנים להוסיף לכך את העובדה שבולטון האב כבר מכיר את בנו הבכור. הוא אמנם ממזר בלבד, אבל הוא מכיר את קווי האופי שלו – קווים ששייכים לו – וכל מה שצריך זה טיפה עידון, טיפה חשיבה טקטית ויש לו יורש ראוי. עם הילד עכשיו – לך תדע?

בהנתן כל הפרטים האלו, כשהבחירה של רוז בולטון היא בין חייו שלו לבין חייו של היורש שלו, האם זה לא סביר לגמרי שבולטון יעדיף להקריב את חייו שלו למען המשכיות המשפחה?

והנה כבר קו מחשבה חורג לגמרי ממה שאנחנו נוהגים לחשוב על אנשים בסדרה בכלל ועל רוז בולטון בפרט – אולי, רק אולי, עמוק בפנים רוז בולטון פשוט אהב מדי את הבן שלו מכדי שהיה יכול לחסל אותו, אפילו אם זה אומר סופו שלו עצמו?

*

ועכשיו לסצינה האהובה עליי בפרק הזה, כמו שאפשר היה להבין מהתמונה למעלה, הרי היא טיריון פוגש את הדרקונים.

נכון שכל סצינה של טיריון היא מצוינת, אבל לזאת גם נוסף ריגוש נדיר. אפילו יותר מאחד.

הראשון שבהן, וכרגיל פטר דאנקלידג' עושה אותה מלאת ניואנסים עדינים, זה כשטיריון פוגש את חלום הילדות שלו. ראינו כבר את הקסם על הפרצוף שלו כשהוא היה עם ג'ורה בסירה והדרקון חלף מעליהם, וגם בסצינת הקרב שבה נמלטה דאניריז על גבו של דרוגון, ואנחנו כבר יודעים שטיריון בילדותו בלע כל מידע שהוא יכול על דרקונים, ועל כן אין להתפלא שהוא החליט לקחת את נפשו בכפו על מנת לפגוש אותם בצורה בלתי אמצעית. הסיפור שטיריון מספר, שגורם להרבה מכורים לסדרה לפנטז על תיאוריות למינהן (טארג סודי וכו'), הוא בעיניי פשוט סיפור מקסים. הילד המסכן הזה, שנוא על ידי כולם מסביבו, יתום מאם (שהוא עצמו הרג) שכל מה שהוא רוצה זה דרקון קטן. כמו שהילדים שלי רוצים כלב, אז הוא רוצה דרקון בתור חיית מחמד (האם חיות מחמד בכלל פופולריות בווסטרוז? טוב, לראמזי יש את חיות המחמד שלו, כידוע). ועכשיו, עכשיו הוא סוף סוף זוכה לפגוש את החלום שלו.

ואז מגיע שברו של אותו חלום. "אם יהיה לי רעיון כזה שוב, תחבוט בראש שלי" הוא אומר לואריז. פתאום טיריון מבין שחלומות ילדות עדיף להם שישארו חלומות בלבד. לשחרר את הדרקונים? את היצורים המפחידים והנוראים האלו? בניגוד להרבה אחרים במשחקי הכס, במיוחד זאת שעכשיו הוא שולט במקומה, טיריון הוא לא חולם. הוא לא איש של אידיאולוגיה גדולה אלא של פרקטיקה. כשהחלום שלו נתקל במציאות, זה ברור איזה מהם ינצח.

הרגע הזה של שבירת חלום הילדות היא בעיניי עצובה מרגשת בו זמנית.

דור מיכה - יותם הלפרין של הכדורגל
קדיש

85 Comments

ניר 4 במאי 2016

אתה יודע מי לא חזר לחיים? סטרינגר בל. זה ההבדל בין סדרה טובה מאד למאסטרפיס.

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

:-)
יפה מאוד

שי ס. 4 במאי 2016

לדעתי המוות של עומר זה הגאונות האמיתית של הסמויה.

Sp 4 במאי 2016

+1
רואה משחקי הכס בלי לפספס. אבל לא מתקרב (לדעתי) לסמויה.

ניק 4 במאי 2016

הם קצת שונות.. מבחינת מתח משחקי הכס נותן לך כל הזמן להיות בתוך הסדרה ובונה לך מתח מטורף.. גם כל ההפקה שם זה משהוא חסר תקדים.. אבל אחרי שהיא תגמר ואחרי שנראה אותה פעם אחת מהתחלה ועד הסוף היא כבר תאבד את הקסם שלה.
את הסמויה (וגם הסופרנוס ואוז) אפשר לראות בכיף ובהנאה גם 4-5 פעמים מחדש.

Sp 4 במאי 2016

מסכים לגמרי לעניין השוני. מעריך את מה ההפקה עושה. נהנה לצפות.
אבל כמו שניר אמר ״זה ההבדל בין…״

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

אני לא רואה צורך בהשוואה. אחת היא סדרת מופת, השניה היא פשוט כיפית לאללה (טוב, זה משתנה) והאמת היא שהציפייה אליה היא אדירה. היא הסדרה היחידה נראה לי שאני אשכרה שוקל לקום באמצע הלילה לראות את השידור הישיר, כמו משחק ספורט

Eyal 4 במאי 2016

ההבדל הכי גדול בהם לפי דעתי ושם משחקי הכס עומדת לבד זה שהסופרנוס , הסמויה וגם שובר שורות נהדרות ככל שיהיו הם עדיין סדרות טלויזיה שהולכות לאט לפי הפורמט הדי קבוע עם סוף מאוד חזק ועונה חזקה לפרקים. אצל משחקי הכס אני מרגיש שאני יושב לראות סרט בכל פרק מחדש . בנוסף לזה הסידרה הזאת בעונה שישית והיא עדיין מותחת ולא ברורה בעליל לעומת סדרות אחרות שבשלב הזה כבר מזמן איבדו את הגובה וזזו בעיקר על כח האינרציה

סימנטוב 4 במאי 2016

קשה להשוות ביניהם אבל אני מסכים. הסמויה חסרת כריזמה וטיפה טרחנית אבל היא כוללת ומקיפה כל כך הרבה. לטעמי הסדרה הכי טובה ומשמעותית שצפיתי.

סימנטוב 4 במאי 2016

חזק!

גיסנו 7 במאי 2016

הגדולה של הסמויה היא עד כמה היא נאמנה למציאות, אנשים שגדלו בבולטימור ראו שם את בית הספר בו למדו. שוטרים בפנסיה זיהו את המפקדים שלהם.
אני בספק שמישהו רואה משחקי הכס ואומר לעצמו "וואי הוא נראה בול כמו הדרקון שהיה לי" או "יו, דאינריז היא בדיוק כמו המלכה שהייתה לנו!"

כך שההשוואה לא נראית לי הכי נכונה.

ישראל 4 במאי 2016

קודם כל תבורך. חיכיתי הרבה לפוסט הזה ואני מחשק אותך כן להעלות בלוג שבועי, האחרים באמת לא ברמה הזאת… אז תודה!

לגבי המחיר על ג'ון סנואו – מוקדם לקבוע אם אין מחיר. לדעתי זו דווקא כן תהיה מליסנדרה, היא רומזת לזה כשהיא (לא) מספרת לדאבוס על הכהן שהקים פעם מת לתחיה…

ישראל 4 במאי 2016

*מחזק אותך

אביאל 4 במאי 2016

יש את תורוס ממיר, שמפרטים עליו יותר בספר ופחות בסדרה – יש את הפרק שמראים שהוא מקים למחיה את בריק דונדריון כמה פעמים וגם את קייטלין סטארק (זה רק בספר).

Eyal 4 במאי 2016

אני לא רואה שום דרך שג'ון לא היה חוזר לחיים ואנשים לא היו אומרים שזה צפוי. לפחות ככה הם עשו משהו "יחסית " שונה בזה שהם לא התעסקו בזה יותר מידי, הסיפור לא תפס נפח גדול מידי שהיה קשה מאוד למלא אלא היה חלק מעניין מתוך משהו גדול יותר ועכשיו אפשר להתמקד בדברים אחרים , אני אישית אהבתי

עובר אורח 4 במאי 2016

הייתי מוסיף לדמויות הבלתי הריגות שלך גם את סרסיי

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

לא חושב. לא רואה את ההכרחיות שלה לתהליך

גור אילני 4 במאי 2016

אריה לא הכרחית לכלום אבל גם לא מאמין שתמות

עדי אבני 4 במאי 2016

קודם כל, יופי שאתה כותב. חברה לי פלטפורמה שאפשר לדבר בה על הסדרה.
ובקשר למחיר- אני חושב שמעבר לכך שמליסנדה אכן תקריב את עצמה, ג'ון בעצמו לא יחזור כאותו אדם. משהו בו ישתנה, ולאו דווקא לטובה או לרעה

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

זאת כוונתי. גם באפי חזרה אחרת מהמוות, הרבה יותר אפלה וקודרת. נראה אם התסריטאים מספיק מתוחכמים בשביל זה

נועם 4 במאי 2016

לאו דווקא לטובה או לרעה די סוגר את כל האופציות, הייתי אומר ;-)

תומר ש 4 במאי 2016

מי שקרא את הספרים יודע איך קייטלין סטארק חזרה מהמוות… בוא נגיד שלא בטוח שקיבלנו את ג'ון סנואו בחזרה.

ארז (דא יונג) 4 במאי 2016

קייטלין סטארק חזרה אחרי שחתכו לה את מיתרי הקול ומתוך ידיעה שכל הילדים שלה חוץ מסנסה + בעלה מתו, מה שגרם לה להיות סוג של נוקמת (במעט מאד שכתוב על זה בספרים). במקרה של ג'ון זה לא ככה.

נץים 4 במאי 2016

אהבתי את האבחנה שלך לכך שעכשיו הוא כבר לא מחויב למשמר הלילה.
And now his watch has ended

BlindTree 4 במאי 2016

מעולה. טוב שהתחלת לכתוב על הסדרה. מבטיח לעקוב :)
קצת קצר בזמן כרגע, אז אולי אחפור יותר בהמשך. כרגע, רק אזרוק כמה נקודות.

1. לגבי ג'ון סנואו. קודם כל, דמות חשובה אבל חרא של שחקן. מוגבלות שלו במגוון ההבעות שקולה ליכולת של דור מיכה להבקיע. (אני לא ממש עוקב אחריו. אבל גיל שלי כתב, אז אני מאמץ).
למעשה, התבעאסתי שהוא חזר, רק בגלל השחקן.
יש מצב להחזיר את ייגריט במקום?
וכן, גם אני מנחש שהוא עוד ישלם על התחיה.

2. יש לי מעיין דירוג פנימי לסיכומי הפרק בארץ.
מהפך! פישלר הפסיד את המקום הראשון לוואלה.
אם אתם רוצים לראות סיכום ממש גרוע (סוגשל בראונס/מכבי נתניה) אז יש בטמקא. לא זוכר איך קוראים לגברת.

3. הקטע של טיריון עם הדרקונים מעולה. "פעם הבאה תן לי אגרוף" זה סתם התלוצצות עם ואריז. טיריון מבין שהסיכוי היחיד שלהם כרגע, זה הדרקונים. קצת כמו אחרי שהמשחק הטקטי נכשל, אז יאללה באלגן. אולי "הייל מרי" אם תרצו.

7even 4 במאי 2016

אכן הסיכום של מרגוליס אדיר.האבחנות של גרייזס גם מעולות.

ובנוגע לסדרה – כל סצנה עם טיריון היא יצירת מופת .

אביאל 4 במאי 2016

אריאל – מצוין ושאלה – קראת את הספרים במקרה ?

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

כן, כמובן

אביאל 4 במאי 2016

זהירות ספוילר אפשרי !

אריאל – נראה לך שירדו מהדמות של אאיגון טארגאריין ? או שיש סיכוי שזה יפציע איפשהו ?

גור אילני 4 במאי 2016

יש ביקורת על מרטין שכל קו העלילה הזה מיותר בספרים ככה שכנראה ויתרו עליו לגמרי מלבד כמה אלמנטים שנכנסו לסדרה כמו הגרייסקייל של ג'ורה

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

בניגוד להרבה שקראו את הספרים, אני לא חושב שמרטין הוא אורים ותומים ויש לי עליו לא מעט ביקורת. אחת מהן היא על דמויות שלא ברור בכלל הצורך בהן בעלילה. אאיגון הוא כנראה אחד מהם (אם ההנחה של מרבית המעריצים שהוא מזויף אכן נכונה) וגם ליידי סטונהארט שכל המעריצים מייחלים להגעתה היא משהו שממש לא ברור לי הצורך בה. אני דווקא מרוצה מהידוק של העלילה. בתכ'לס, גם איי הברזל די מיותרים בעיניי – בספר הרביעי (כמדומני) הם גוזלים מאות עמודים שבאמת לא ברור לי הצורך בהם. אני מאוד מקווה שיש מהות לחלק הזה בעלילה

אביאל 4 במאי 2016

האמת שיש לי חיבה למשפחת גרינג׳וי, אאיגון מזויף ? נשמע לי קצת בעייתי, במיוחד אחרי התיאור של השיער שלו ושטיווין עולה על זה.

בכל מקרה, קו עלילה שקצת נעלם הוא ריקון וגם מה שקורא באולדטאון בתחילת הספר הרביעי (פייט) ובסוף הספר שסאם מגיע למצודה וגם יש את הנמל הלבן (או שהתבלבלתי בשם) שגם שם יש קצת בלאגן, בקיצור אני מסכים לגבי זה שיהיה קשה למרטין לסגור הכל כמו שצריך וטוב שהתסריטאים קיצצו.

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

בפרומו של הפרק הבא אומרים לרמזי שיש הפתעה בשבילו, יש הרגשה שזה ריקון

NoOne 4 במאי 2016

מרטין הוא אוהד ג'טס שרוף ובגלל זה הספרים שלו מתעכבים.
תכתבו אתם ספר אחרי שאתם צריכים לסבול את סאנצ'ז וג'ינו בק טו בק

אריאל גרייזס 5 במאי 2016

כן, יש לו בלוג שהוא כותב על הג'טס, שזה באמת כבר בזבוז זמן אטומי

נמרוד 4 במאי 2016

כשתורוס החזיר לחיים את בריק דונדאריון הוא לא נאלץ לשלם שום מחיר, זה רק נהיה קשה יותר ויותר עם כל חזרה כזו.
זה כנראה ההבדל בין הכוהנים של אל האור לכל שאר המכשפים.

נתן 4 במאי 2016

מבין שלל הדמויות בסדרה חלקן ממש מגניבות חלקן בלתי נשכחות. בולטת דמותו של גון סנואו כפרצןף תחת משעמם. כולי מייחל למותו מחדש בטרם עת.

יוסי מזרחי 4 במאי 2016

אתה בטח אוהד ליברפול. לא?

ישראל 4 במאי 2016

לא הבנתי את הקשר?

אריק 4 במאי 2016

את גון סנואו הייתי הורג בפרק השלישי. שחקן גרוע עם סיפור משעמם

אריק 4 במאי 2016

של העונה הראשונה

Sp 4 במאי 2016

וגם השישית.

edgecator 4 במאי 2016

נראה לי שגם בראן הולך להגיע עד הסוף. דווקא לגבי ג'ון סנואו אני לא כזה בטוח, אולי זה ווישפול ת'ינקינג.
והמשפט האחרון של טיריון, מעבר לזה שהקדשת לו לטעמי הרבה יותר תשומת לב משהוא קיווה לקבל, מעיד על המשך מגמה מהעונה הקודמת של כתיבה עצלה וצפויה יותר. לפעמים (דורן) זה מביך ממש. סצינות כמו זו של ראמזי יכולות להציל פרק שלם, מה שנותן את התחושה שאולי הן באות קצות פחות כדי לשרת את העלילה וקצת יותר כדי להצדיק את עצם קיום הסדרה, אבל הפעם הרגשתי שזה בהחלט היה במקום וגם בוצע באמת מצוין (הוואן-ליינר שלו בסוף דווקא היה מעולה).

בני תבורי 4 במאי 2016

שמישהו יחזיר לחיים את סטארידג'

אריק 4 במאי 2016

רק בתמורה שמישהו חזיר את החיים מון חאל.

אריק 4 במאי 2016

יחזיר

פאקו 4 במאי 2016

נעשה עסקה: ואן חאל תמורת חאל דרוגו.

בילבו באגינס 4 במאי 2016

+10

אלעד 4 במאי 2016

לצערי, אני מייחס תסריטאות עצלה לכל אחת מהסצינות שתיארת. וזו לא פעם ראשונה, זה חוזר על עצמו בעיקר בעונות האחרונות.
לכן אני אומר, משחקי הכס היא סידרה מרהיבה וכיפית לצפייה, אבל קשה לומר שהיא איכותית. בעיקר בגלל החורים האלו בתסריט.

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

אני חושב שיש טיפה חוסר הגינות בדרך בה אנחנו נוהגים ביוצרים של הסדרה. ברור לי הרצון של המעריצים לדבוק בספרים אבל מדובר בסדרת טלוויזיה. היא חייבת את האקשן שלה. למעשה, אם היו עושים את הסדרה לפי הספרים, היינו מקבלים עונה חמישית ושישית משעממות להחריד. וכשהם כן דובקים בספרים אז אנחנו אומרים שהעונה משעממת. כשאני מסתכל על העונה הקודמת, הרי שהפרק והסצינה הכי טובות בה היו בפרק השמיני בהארדום, סצינה שלא קיימת בכלל בספרים. והם עשו שם עבודה אדירה. נכון שלא היה להם הרבה דיאלוג לכתוב אבל היו שם המון ניואנסים אדירים.
עכשיו, זה לא אומר שלא צריך לבקר אותם. יש עלילות שהם כתבו שהן איומות (המממ, דורן) אבל אני חושב שהגענו למצב שבו אנחנו כבר מחפשים את הרע בכל מצב ושוכחים שיש להם עשרה פרקים בעונה בסך הכל בלי יכולת לדחוס את כל הניואנסים שאנחנו רוצים. לפעמים באמת יש תסריטאות עצלה, לפעמים אילוצי זמן ולפעמים (כמו הסצנה עם טיריון) הם גם עושים עבודה מצוינת

אלעד 4 במאי 2016

רק להבהיר, לא קראתי את הספרים.
אז אין לי מושג מתי הם מתכתבים עם הספרים ומתי לא. נהניתי הרבה יותר מ-3 העונות הראשונות, כשהייתה הרבה יותר פוליטיקה מעורבת ולא היו קיצורי דרך לסגירת קצוות של עלילות משנה.
בכל אופן, אני מכור ונהנה מכל פרק. אבל חורים בעלילה צורמים לעיתים.

יוגב 5 במאי 2016

+1
מרגיש כאילו כל עלילה שנותקה מהספרים במהלך העונות עד כה, היתה הרבה פחות מוצלחת ומוקפדת.
עכשיו כשהכל מנותק, הקיטש התסריטאי חגג.

האם ג'ון יחזור בתור you know something john snow?

אסף שלום 4 במאי 2016

ממש התבאסתי שהוא חזר
קיוויתי שלא. אחת מהעוצמות של הסידרה זה שכולם היו בני מוות . המוות של נד ביונה הראשונה זה הרגע הכי אמיץ בסידרת טלוויזיה
להרוג את סנאו ושני פרקים אחר כך להחזיר אותו לחיים נראה לי חלש מאד. בייחוד שהוא דמות מעצבנת במיוחד

פאקו 4 במאי 2016

אחלה סיכום. תמשיך להביא אותם.
לטעמי הבעייה העיקרית דווקא בסיכומים של וואלה, YNET וכו' היא הצורך העז שלהם להיות אובר חוכמים ולסכם את הפרקים ברוח שטות מתחכמת. זה לעיתים (יותר ויותר רחוקות) חינני, אבל בעיקר מעייף וממצה את עצמו. מבכר סיכום כמו שלך עשרת מונים.
מסכים עם מבקרי ג'ון סנואו ברמת המשחק. איכשהו הדמויות "הרעות" (הלאניסטרים, רמזי למשל) זוכים לשחקנים טובים, בעוד הדמויות "הטובות" (ג'ון סנואו, סאנסה ובמידה מסויימת חאליסי) אפעס משוחקות די רע בעיניי.

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

טיריון הוא בעיניי דמות טובה והוא משוחק מעולה.
לגבי רוח השטות שאתה מדבר עליה – מסכים במידה. כשהיה אחד שעשה את זה זה היה חינני אבל נראה שעכשיו כולם ככה וזה קצת קופיקאט

פאקו 4 במאי 2016

מסכים לגבי טיריון כמובן – פיטר דינקלג' הוא השחקן הטוב ביותר בסדרה. לא התכוונתי לכלל גורף לגבי החלוקה לטובים ורעים – יצא איכשהו כך.

ארז (דא יונג) 4 במאי 2016

אם כבר מחזירים את ג'ון לחיים, אפשר היה לעשות את זה במהלך שאשכרה יקדם את העלילה: וודו של מליסנדרה – ג'ון לא מתעורר – שורפים את הגופה שלו – הגופה לא נשרפת כי (קידום העלילה לפי התיאוריה הרווחת על הוריו של ג'ון) – ג'ון מתעורר לתחייה מתוך האש (והקרח).

סחבק 6 במאי 2016

בהחלט מתסכל שלא הרימו את הסצנה הזו כמו שתארת. אבל אולי זה בעצם אומר שכל הממבו גמבו על אזור אהי היא לא נכונה, או שדני היא אזור אהי ולא ג'ון..
פרקים (וספרים) יגידו

מיקו גוטליב אהלן סבבה 4 במאי 2016

גם את סם לא נראה שהולכים להרוג בקרוב, למרות היעדרו בשני הפרקים הראשונים.

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

בסדר, סם הוא לא דמות ראשית בעלילה – אם כי מדי פעם (כמו העונה כנראה) יש לו קו זמן נפרד משלו

Alapi 4 במאי 2016

אריאל כל הכבוד על היוזמה. כתוב היטב!

לכל המעריצים הכבדים ולמי שרוצה ניתוחים עמוקים והרבה אקסטרות מסביב לסיפור המרכזי (כמו היסטוריה וניתוח העולם של של Song of Ice and Fire) אני ממליץ על שלושה מקורות נפלאים. נשארתי איתם אחרי חריש עמוק של בלוגים על הסדרה מכל רחבי הרשת.
ני ערוצי יוטיוב ובלוג כתוב אחד:
http://www.vox.com/2016/5/1/11539104/game-of-thrones-jon-snow-back-dead-alive-recap

https://youtu.be/Bltw7dIO_V8

https://youtu.be/GqWlcczVc_4

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

וכמובן, למי שבא לעשות דיונים כבדים, יש את פורום הפייסבוק "חפירות על שיר של אש ושל קרח בין חברים:
https://www.facebook.com/groups/hafirot.asoiaf/

אזי 4 במאי 2016

משחקי הכס בעונה 5 איבדה כל כיוון עלילתי.
מסדרה על מי ששואף לשלוט ב7 הממלכות, היא הפכה למחוברים. דוקו ריאליטי שעוקב אחרי חיים של אנשים שמשוטטים בלי מטרה בעולם.
לכן, עם כמה שזה היה צפוי, החזרה לחיים של סנואו אכזבה אותי, ההתקדמות העלילתית הכי גדולה בעונה 6, היא לבטל את ההתקדמות העלילתית של עונה 5.

בראן, שהיה השיא של עונה 4, לא קיבל אפילו דקת מסך אחת בעונה 5, ועד שחזר, הוא ראה חיזיון שגם הוא לא קידם אותנו לשום מקום.

מה נאמר, תודה לאל על טיריון לניסטר.

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

לפי כל התיאוריות, החזיונות של בראן הולכים לקדם אותנו הרבה בהבנה של דברים, לדוגמא – המקור של ג'ון סנו.

אזי 4 במאי 2016

אני בטוח שבראן מאוד חשוב להמשך, וכן, המקור של סנואו יכול להיות חלק מזה (בן לשתי משפחות מלוכה?), אני רק אומר שעונה שלמה התעלמו ממנו, וכשהוא חוזר, זה הכנה להכנה.
כמו שאמרת באחת התגובות, יש 10 פרקים. צריך לומר רק 10 פרקים.
אי אפשר גם למשוך 9 עלילות שונות וגם לתת כל כך הרבה להרגיש את האווירה.

אריאל גרייזס 4 במאי 2016

אני דווקא חושב שהחזיון בפרק הזה היה אקספוזיציה טובה. אי אפשר ישר לדחוף לך את הכל. שבוע הבא לפי הטריילר נקבל עוד

אזי 4 במאי 2016

אני בטוח שאני מחמיר, אבל זה קשה נורא לחכות כמעט שנה לעונה ואז לקבל הכל לאט לאט, בעיקר כשאני יודע שיש רק עוד 8 פרקים ואז צריך לחכות עוד שנה

רן 4 במאי 2016

R+l=j

D! פה ועכשיו 4 במאי 2016

אז אין סיכוי שהוא ימות שוב כבר בפרק הבא?

ואם טיריון לא היה הדמות שבעבורה כל הסידרה שווה – אם הדרקון היה בולע אותו אחרי כל הנאום הזה זה יותר מפתיע מהחתונה האדומה.

מצטרף לאחרים לעודד אותך להמשיך לכתוב

אורן השני 4 במאי 2016

לדעתי, מסכים עם מי שאמר שמה שעשה את הסדרה כ"כ מעניינת זה הפוליטיקה, וזה נגמר פחות או יותר בסוף עונה 3.
כמו-כן היה שילוב טוב של עניין שיצרו הדמויות והמהלכים המפתיעים שביצעו להתקדמות העלילה.
אחר כך קיבלנו את עונות 4 ו-5 המשמימות, בהן גם היו חפירות אינסופיות ולא מעניינות, גם סיפורים מיותרים וגם לא קרה כמעט כלום 90% מהעונה.
אולי זאת "אשמת הספרים" (לא יודע, לא קראתי) אבל גם הסדרה נראתה הרבה פחות טוב.

עכשיו נראה שמנסים להאיץ את הקצב הרבה יותר כדי לספק את הקהל חסר הסבלנות, פשוט זה נעשה גרוע יחסית כמו שאריאל ואחרים ציינו. הרבה דברים נורא צפויים ומחופפים והתסריט לא משהו, אבל לפחות העלילה מתקדמת!
בקיצור, כבר לא משעמם, אבל גם לא יצירת מופת.

הפלויד הלא ורוד 4 במאי 2016

קודם כל, סיכום מעולה. הניתוח של טיריון והדרקונים נתן זווית ראייה מעניינת לסצינה קצת לא ברורה בנחיצותה, למרות שהיא כתובה ומבוצעת מעולה.

בתור קורא אדוק ומעריץ של הספרים, אני חושב שיש דווקא דמויות משנה שנעלמו ועוד יחזרו לחיינו בקטע מרתק, ומרטין מפזר רמזים וקטעים קצרים בנושא. נניח הפרק שדאבוס מגלה שריקון חי ושהוא כנראה בסקאגוס (האי של הקניבלים), או הקטע המאוד קצר של ברייאן וג'יימי בספר החמישי.

לגבי באפי, אם אני זוכר נכון באפי מתה בסוף עונה 5 כשלא היה ברור האם הסדרה תחודש בכלל, וההחלטה להרוג את הדמות הייתה גם סוג של סגירה אפשרית. מה שכן, החזרה שלה לחיים והמחיר שהיא משלמת הם בהחלט רגעים מכוננים שמניעים את עונה 6 קדימה אל עבר השיא שלה, ומכינים את הקרקע לפרק המחזמר ולפרק שאחריו (hush) שהוא אולי הפרק הטוב בסדרה. בכלל, באפי מלמדת אותנו כל פעם מחדש מה העלות של חזרה לחיים. החל מהמוות הקצר שלה בעונה 1 שהמחיר שלו (בסופו של דבר) הוא הקיום של פיית', דרך החזרה של אנגל ועד הפרק שבו דון מנסה להחיות את אמא שלה.

הפלויד הלא ורוד 4 במאי 2016

הפרק כמובן לא נקרא hush, אלא tabula rasa. תמיד לבדוק עובדות כשעיפים מדי.

ארז (דא יונג) 5 במאי 2016

ספוילר (?)

רק לדייק : אין קטע של בריאן וג'יימי בספר החמישי. יש קטע של ג'יימי בשיטוטיו בריברלנדס שפתאום מגיעה אליו בקשה מבריאן להגיע אליה.
בריאן שבספר הרביעי הגיעה לנקודת האלמוות (כלומר , על סף מוות ודאי, כאשר חבל התלייה סביב צווארה ואז קאט – מה שאומר שמתה היא לא)

מאד חבל לי שלא המשיכו את קו העלילה של ג'יימי מהספרים (שלא חוזר למעלה מלך כשאחותו מפצירה בו לבוא להציל אותה ) והחזירו אותו לעמדת השפוט של סרסיי. מצד שני הלאניסטרים אןהבים להרוג בני מלוכה ואת עצמם אז…

הפלויד הלא ורוד 4 במאי 2016

נקודה מעניינת ששמעתי לפני כמה חודשים בהרצאה שניתחה את הכתיבה של הספרים והסדרה מעין תסריטאית, טוענת שדווקא יש לי משהו משותף בדמויות ראשיות כביכול שמרטין הורג. לטענת המרצה מרטין משתמש כותב דמויות דרמטיות, במובן שיש להן קונפליקט עם המציאות שיש ליישב, והורג אותן כשהן השלימו את השינוי של עצמן או של המציאות, כלומר כשהן כבר לא תורמות אספקט דרמטי שיקדם את הסיפור. לפי אותה הרצאה, הספר והעונה הראשונים הם למעשה אקספוזיציה לסיפור שמרטין מספר לנו על ווסטרוס, ונד סטארק נמצא שם לא בתור הגיבור, אלא בתור ה"מיתוס" הסיפורי שנועד להראות לנו את האידיאל, כדי שתהיה לנו נקודת השוואה לזוועות ולסבל שיהיו חלק בלתי נפרד מהעלילה של הספרים שאחריו.

Eyal 5 במאי 2016

וואלה מעניין, אם הוא באמת עשה את זה ככה אז כל הכבוד לו. זאת אחלה של חשיבה

Ljos 5 במאי 2016

יותר מזה, הוא טען שהדמויות גם נבחנות על הרצון הדרמטי (הקונפליקט) הזה, וכשהן נכשלות בעמידה בו (רוב סטארק וההעדפה של טאליסה על פני המלחמה, למשל) הן מפסידות גם את מקומן בעולם.
בקשר לבאפי, רק אגיד שאני מעדיף את המכשפה הג'ינג'ית משם.

חובצי 5 במאי 2016

איזו הקבלה מעולה לבאפי!

למעשה, לא באמת עקבנו או גילינו מה עובר על אף-אחד מהדמויות שהוחייתה במשחקי הכס.
אולי הפעם, עם ההתמקדות בג'ון סנואו נגלה אם יש אמת במה שאמרה/שרה באפי בפרק המחזמר:
There was no pain, No fear, No doubt, til' they pulled me out of heaven.
I live in hell, cuz I've been expelled from heaven.

ran 5 במאי 2016

הטענה של קוראי הספרים שסצנות לא כתובות או כאלה המשיגות את הספרים בוצעו ברשלנות מסוימת היא מדויקת,
זה לא ניג'וס סתמי.
שני הפרקים הראשונים היו טובים אבל בעיקר נהנו מהגעגוע העצום לסדרה ופחות מאיכות המוכרת של הכותבים.

לגבי הרזארקשיין של מר סנו – אאימון בעונה 5 אומר לג'ון "הרוג את הילד ותאפשר לגבר להוולד",
כלומר גם סיפורית ללא הצורך של הסדרה לחזור ולהפתיע, המוות של ג'ון היה נדרש.

ומשהו בנוגע לפיטר דנקליג',
הוא הסיפור הכי שמח ועצוב של הסדרה.
שחקן אדיר וכיף צרוף לצפייה בכל סצנה שמשתתף בה אבל העצב שכנראה לא ימצא עוד ג'ורג מרטין שיכתוב תפקיד כל כך מושלם לגמד
והוא בעתיד יופיע בכל מיני תפקידים דומיי טיריון אפילו גם קצת מכעיס.
יש תאוריה מעניינת ברשת שטיריון הוא באמת לא הבן של טיוון (אלא פרי אונס של המלך המשוגע) ויהיה המשלים לשלישית רוכבי הדרקונים יחד עם דאנירז וג'ון סנו.

נקווה לחזרה דומה לחיים הערב באנפילד.

אריאל גרייזס 5 במאי 2016

יש קטע אדיר בפמליה כשהסרט שלהם מתקבל לסאנדנס וארי יורד על אי שלמי אכפת מסאנדס, תראה את פיטר דינקליג' שזכה בסאנדס, מי שמע עליו..
אני דווקא חושב שהוא הוכיח שהוא יכול יותר מזה. "אנשי התחנה" שלו הוא סרט מעולה (להגנתי יאמר שראיתי אותו בקולנוע עוד לפני שבכלל היה משחקי הכס) ואני חושב שהוא יצליח למצוא תפקידים.

ניק 5 במאי 2016

ארי גולד דמות אדירה! עוד אחד שבחיים לא יתקרב למה שהוא היה בהפמליה

טרנטה 5 במאי 2016

ג'ון סנואו הוא לב ליבה של סדרת הספרים ושמה נגזר ממנו למעשה: שיר של אש (טרגריאן) וקרח (סטארק).
למרות שלא בטוח שידונו בזה בסדרה אבל כנראה שרוחו של ג'ון נחה בזאב עד שמליסנדרה נפחה חיים בגופתו.
לגבי בולטון – נכון שזה נראה לא הגיוני שלורד בולטון נתן לרמזי הזדמנות לחסל אותו (ואת אשתו ובנו) אבל כמדומני שגם בספר היה לו איזה וידוי כזה שבו הוא אומר שהוא כבר מבוגר, ואם יהיה לו בן הוא לא יגיע לבגרות מפני שהוא יחוסל ולכן רמזי הוא היורש שלו, למרות שהוא יודע שרמזי יחסל אותו.
טיריון אוהב דרקונים וכנראה שבאמת הדרקונים אוהבים אותו כי גורלו שונה מגורלו של קוונטין מארטל שניסה לעשות זאת בספר…
לגבי רוכבי הדרקונים: אני די סגור על כך שאלה יהיו ג'ון וטיריון לצד דאיינריז. פשוט לא יכול להיות אחרת.
גם בראן אמור להשתתף בחגיגה הזאת בדרך כלשהי.

עופר כהן 5 במאי 2016

התיאוריה שג'ון הוא הבן של ראיגון וליאנה נעשית הגיונית.
התחלתי להבין את ההגיון כשמליסדנרה טעתה לגבי סטאניס, כי בעצם ג'ון סנואו הוא בן המלך האחרון שהיה חוקי (רוברט מלך בצורה לא חוקית).

לגבי המשחק: קיט הרינגטון משחק את הדמות מצוין, מה לעשות שככה ג'ון סנואו מתנהג. כנ"ל לגבי סאנסה. זה שלא אוהבים איך שדמות מתנהגת לא הופכת את השחקן לגרוע, וחשבתי שעברנו את השלב הזה כשכולם הודו שג'ופרי מגולם ע"י אחד השחקנים הכי טובים בסדרה.

ההוצאה להורג של נד סטארק הייתה מאוד הגיונית, וזה היה הורס את הסדרה אם היה נשאר בחיים. ג'ופרי הורג מי שבוגד בו, למרות שבתכלס היה אדיר לראות את נד מצטרף למשמר הלילה.

לדעתי אריה אה כלומר,ילדה, הולכת להיות בדאסית לגמרי.
ובכלל, לא כל דבר צריך לקדם עלילה, מותר לבנות, אז אפשר סתם להינות מהמוות של באלון ורוס והמשתין בקיר.

Tal 6 במאי 2016

מסכים לגבי מה שנאמר לגבי האנטיקליימקס של הרזרקשן של ג'ון סנואו, אבל אני רוצה להוסיף שלדעתי יש לכך סיבה – בניגוד לחאל דרוגו, ג'ון סנואו כניראה לא מת באמת – בספרים מדגישים את האספקט הזה יותר אבל גם בסדרה רמזו עליו בעדינות – לסטארקים יש יכולות לחלוק את ההוויה שלהם עם בעלי החיים המיוחדים שלהם, כמו למשני הצורה של הפראים. הספר החמישי נפתח בתיאור של קרב בו אחד המכשפים מעביר את הנשמה שלו (בהיעדר תירגום מוצלח ל-essence) לנשר, ומתוארים מכשפים נוספים שחמקו מהמוות באמצעות 'אכסון' הנשמה שלהם אצל בעלי חיים שונים לאחר שהגוף האנושי הומת. גם במקרה של רוב סטארק הי"ד, הוולטרים (או איך שלא קראו להם) רצחו את הזאב שלו בזמן שרצחו את רוב, וכך נמנעה אפשרות לתהליך דומה. מה שכן הוקם לתחייה הוא כניראה הגוף עצמו, בדומה להקמה לתחייה של בריק דונדאריון וקייטלין סטארק (קו עלילה חשוב מאוד לדעתי שבסדרה אזכרו רק ברמזים עדינים לאורך העונות).

בנוגע למוות של רוז בולטון – לדעתי בנו את הסצינה יפה בכך שרוז בולטון 'הופתע' מהידיעה על הלידה של בנו התינוק, ולכן לא הספיק לערוך תכנונים מספיקים. הוא כמובן הבין מיד את המשמעות של מה שנאמר בחדר ואת מצבו, ומיהר להרגיע את רמזי שהוא עדיין בנו הבכור – מה שכמובן לא הציל את החייו. אני חושב שהתסריטאים בחרו להימנע מלהעמיד את רוז בולטון בבחירה מול שני בניו, כי אז הבחירה האופיינית של אדם קר ואכזר כזה הייתה בטח להרוג את רמזי מוכה הכלבת, ולדחוק אותו לפינה לא צפויה ממנה כמובן לא שב.

רומן 7 במאי 2016

סוף סוף ראיתי את הפרק השני, לצערי נראה שהסדרה איבדה את זה לגמרי, מסדרה מתוחכמת ומפתיעה הם בדרך להיות עוד זבל אמריקאי, אני מקווה מאוד מאוד שאני טועה

ואטסאפ? 8 במאי 2016

מגוחכת בעיני ה"אכזבה" של חלק מהמגיבים פה, לא טוב לכם? משעמם? צפוי מידי? אל תראו את הסדרה. כאילו מישהו חייב לכם משהו.

לא הייתה אף פעם סדרה כזו בטלוויזיה (ואל תשוו את באפי המגוחכת של וידון האוברייטד), תלמדו להנות ממנה או תעזבו אותה.

Comments closed