היופי הוא בעיניי המתבונן

אני לא כל כך אתגעגע לטפירו כמו שאתגעגע לדור הזה של כדורסלנים ישראלים שלא פחדו מהכדור

475279-5

קשה לי להאמין שמאיר טפירו כבר בן 41. זה אומר שהוא בגילי. בעצם, יותר מבוגר ממני – בדקתי עכשיו בויקי, הוא נולד משהו כמו תשעה חודשים לפניי. המחשבה בגיל הזה על להתרוצץ עם הכדור הכתום , אימונים פעמיים ביום, משחקים מול ילדים שיכולים להיות בגיל של הילדים שלך פעמיים בשבוע, טיפולים אחרי משחק, כל המרפקים האלו – זה די בלתי יאמן בעיניי.

אבל זה טפירו, שחקן שבבסיסו יש דבר אחד. הוא אוהב כדורסל. וכמו שהוא אוהב כדורסל, ככה הוא אהב את הכדור. אצלו.

אני מודה, לא התחברתי בהתחלה לטפירו. היה קשה מאוד להתחבר אל צורת המשחק שלו. לא היתה לו האלגנטיות של קטש, שחרור הכדור של ג'מצ'י, הכריזמה של עדי גורדון או ה"פינס" של שפר. מבין הגארדים של נבחרת ישראל בסוף העשור הקודם הוא היה נראה כמו המחליף הזה שצריך לעלות מהספסל מדי פעם כדי לתת לקטשפר לנוח. מפה לשם, טפירו הפך להיות הקו האחורי של נבחרת ישראל בעשור שאחר כך.

זה נכון שקטש נפצע ושפר נעלם לו לאלוהים יודע איפה, אבל נדמה שטפירו אף פעם לא היה הבחירה הראשונה של מאמני הנבחרת. תן להם שחקנים כמו טל בורשטיין או יותם הלפרין על פני טפירו כל יום בשבוע ופעמיים באליפות אירופה. טפירו היה במידה רבה סיוט למאמנים, במיוחד הישראלים שבהם. כי טפירו פירק את הכדורסל ליסודות הכי בסיסיים שלו – שניים על שניים, פיק אנד רול. אמן הפיק אנד רול.

גם קטש היה אלוף בפיק אנד רול, כמובן, אבל אני לא חושב שיש מישהו שיטען שטפירו היה כשרוני כמו קטש. לקטש היו כל כך הרבה דברים – חדירה לסל, קליעה מרחוק, אתלטיות, יכולת מסירה (טוב, הגנה אף פעם לא ממש היתה לו). לטפירו לא היה את כל אלו. כל מה שהיה לו זה הכדור. שניים על שניים, פיק אנד רול ואז הזריקה הזאת המוזרה והלא אלגנטית, אבל הכל כך קטלנית. היה לו ריבאונד מצוין, שגם זה הגיע נראה לי מהרצון הנואש לכדור, והיתה לו חוכמת משחק של ילד מהרחוב – ואיכשהו הוא הצליח להוציא מזה את אחת הקריירות הכי גדולות של כדורסלן ישראלי פה.

אנשים ידברו על החוסר באליפויות, על זה שהוא אף פעם לא שיחק במכבי, אבל כשהגענו לנבחרת, כל גיבורי נבחרת העתודה ברחו מהכדור ונשארנו עם טפירו. פעם אחר פעם מציל את הנבחרת.

וזה שיגע את המאמנים שלו. כולם – כל המאמנים הישראלי – פריק קונטרולס שלא מסוגלים לתת את השליטה בכדור לשחקן אחד. ועוד שחקן שלא מעניינים אותי תרגילים יותר מדי. הם יושבים בבית וממציאים ספר תרגילים שלם ובסוף מגיע הבחור הזה ועושה פיק אנד רול אחרי פיק אנד רול. לא פלא שהוא לא החזיק בקבוצה יותר משנתיים-שלוש מקסימום.

ואולי זה הדבר שגרם לי בסופו של דבר להתאהב בטפירו. לא כמו האהבה לקטש – שהיתה אהבה ראשונה של תיכוניסט, ששורפת לך את הלב – אלא כמו האהבה לאשה שלך, כזאת שאתה יודע בדיוק מה תקבל ממנה. במקרה של טפירו זה לא היתה רק היד האדירה מרחוק או האומץ לקחת את הכדור האחרון פעם אחר פעם – בניגוד גמור למרבית התוצרים של הכדורסל הישראלי ב-15 השנים האחרונות – טפירו תמיד רק רצה את הכדור. הוא לא גדל תחת המאמנים האלו שמנוונים את הכדורסלן הישראלי לתרגיל ועוד תרגיל, שאם הוא זורק שלשה במתפרצת הם ישר משליכים אותו לספסל. הוא גדל על כדורסל של שכונה, שבו אתה תמיד רוצה את הכדור ביד שלך. לפעמים, רוצה מדי, עד כדי כך שהזרים ששיחקו איתו – והתרגלו להיות הגו-טו-גאי בקבוצות שלהם – התחרפנו ממנו.

אני לא יודע אם אני אתגעגע לזריקה המוזרה של טפירו – צריך להודות שבחמש שנים האחרונות לפחות שבהן הוא נדד בקבוצות מרכז טבלה ומטה לא ראיתי ממנו יותר מדי אז באמת שקשה להתגעגע למשהו שכבר אין לך. לא יודע אם אני אתרגל לפיק אנד רול שלו, שבוא נודה באמת – היה קטלני אבל די משעמם לצפיה. אבל אני בטוח מתגעגע כבר לתקופה שבה גארדים ישראלים לא היו אופציה רביעית או חמישית בקבוצה שלהם, לשחקן ישראלי שלקח נבחרת ישראל שלמה על הגב שלו, שלא ברח מהכדור אלא רק רצה אותו כל הזמן.

טפירו הוא לא שחקן יפה לצפיה על פניו, אבל לפעמים באמת היופי הוא בעיני המתבונן.

חיבורים אבודים ומקורות ראשוניים (יוספוס לעם 2, הקדמה)
ספורטאים וזיכרון

48 Comments

Dan Dan 8 ביוני 2016

זה נקרא יעילות בטירוף.
שיחקתי נגדו בנוער. שמינית גמר גביע (הוא היה במוצקין, לקח אליפות לבד עם עזרה של בני חובב לדעתי).
בקיצור, ניצחו 8 הפרש. לא הבנתי מה ההתלהבות ממנו. הרגשתי שבקושי עשה משהו.
עד שאתה מסתכל בדף הסטטיסטיקה וקולט שהוא שם לך 38 נקודות על הראש ואפילו לא הרגשת.

א ח 8 ביוני 2016

לטפירו היה ( ויש…ויהיה) את האינטלגנצית משחק שלברון אומר שיש לו…
ואהבה בלתי נגמרת, ובלתי תלויה( בתארים) למשחק הנפלא הזה..
זה עושה אותו לאחד הגדולים שהיו לנו..
בטח יותר גדול מהעירקי..

קובי 8 ביוני 2016

גל מקל ורביב לימונד הם גם מאותו סוג

אריאל גרייזס 8 ביוני 2016

על רביב מסכים, מקל מרגיש לי מאוד מסורס במכבי. אבל ללימונד אין רבע מהכשרון של טפירו. ומקל, כמו שאמרתי – מאוד מסורס

איציק 8 ביוני 2016

לשניהם אין את חוכמת המשחק שלו והקילינג אינסטינקט שלו.

קובי 8 ביוני 2016

זה פחות קשור לאופי של השחקן אלא יותר שאלה של איכות.
גם טפירו עלה מהספסל בעונה שירושלים עשו חצי גמר יורוקאפ,גם בורשטיין שבמכבי היה רול פלייר בנבחרת היה השחקן המוביל.
מה לעשות שגם מקל וגם טפירו עם כל הכבוד לא מספיק איכותיים,כדי להיות הגו טו גאי בקבוצת טופ יורוליג.

Dan Dan 8 ביוני 2016

פחות מוכשרים

יואב 8 ביוני 2016

קטש אכן היה שירה.

אריאל גרייזס 8 ביוני 2016

הטרגדיה הכי גדולה של הספורט הישראלי כנראה. כל פעם שאני חושב על מה היה יכול להיות איתו עצוב לי. כמו טפירו, גם הוא ממש ממש אהב כדורסל. לכל מקום הוא היה הולך עם הכדור.

יואב 8 ביוני 2016

לגמרי. ולא רק סל. עודד יכול היה לשחק כדורגל אם היה עובר ליד מגרש שמשחקים בו.
סנוקר כמובן. מאד תחרותי.

ערן קאלימי 8 ביוני 2016

אני בכלל לא בטוח שגודס הוא טרגדיה קטנה יותר מקטש. קצת שוכחים איזה מופלא הוא היה. יעיל לאללה בהתקפה, קטלני מבחוץ, בתקופה שבה לא זרקו מבחוץ, ושומר יוצא דופן.

אריאל גרייזס 8 ביוני 2016

גם טרגדיה אבל עדיין קטנה יותר לדעתי. גודס לא היה פוטנציאל נבא, קטש כן. בתור קלע בחיפה הוא היה פנומנלי אבל במכבי כשהסבו אותו לרכז הוא היה פחות דומיננטי. שחקן מעולה, שלא תבין לא נכון, אבל לא ברמה של קטש

ערן קאלימי 8 ביוני 2016

הפציעה שלו הגיעה בדיוק כשלמד לשחק כרכז, הוא נתן ברצף כמה משחקים אדירים מהעמדה הזו עם סקורינג וניהול משחק מדהימים.

אריאל גרייזס 8 ביוני 2016

אני זוכר שהקליעה שלו נעלמה כשהוא הפך לרכז, עוד לפני הפציעה. אבל אין ספק, טרגדיה לא קטנה

red sox 8 ביוני 2016

יש לי חבר איטלקי יליד קאזרטה. מדבר על גודס כמו על אל.

קובי 8 ביוני 2016

זה קרה גם לכם או שרק אני חושב שסטף קרי מזכיר קצת את קטש

יואב דובינסקי 8 ביוני 2016

לא התחברתי אליו. ראיתי בו רכז טוב לקבוצות בינוניות, לא יותר. נבחרת ישראל עונה על ההגדרה הזאת. האהבה שלו למשחק באמת נדירה, אבל לא באמת שיחק ברמות גבוהות (או בקבוצות עם דרישה לתארים). קצת יול"ב, קצת צרפת, נחמד, אבל לא מספיק כדי שאוכל להשוות אותו ברצינות לקטש-שפר-בורשטיין-הלפרין שהתמודדו עם כדורסל ברמה גבוהה על בסיס קבוע לאורך הקריירה.

אריאל גרייזס 8 ביוני 2016

נו באמת, בורשטיין והלפרין היו רול פליירס במכבי. יופי להם שהם התחרו ברמות הגבוהות כשהם השחקן הרביעי-חמישי בחשיבותו בקבוצה. ראינו בנבחרת תמיד מי יותר טוב . תן לי טפירו כזה כל יום על פני הלפרין ובורשטיין. זאת ראיה מכביסטית צנטרליסטית מאוד שמי שלא שיחק אצלנו כנראה לא מספיק טוב.

יואב דובינסקי 8 ביוני 2016

זהו, שהנבחרת לא השיגה שום דבר משמעותי איתו. פה ושם איזה ניצחון של כבוד, אבל בגדול לא העפלה למשחקים האולימפיים, לא איום על זכייה ביורובאסקט. בורשטיין, הלפרין ושות' התמודדו עם ציפיות והיו צריכים להילחם על דקות משחק. חלקם הצליחו יותר טוב, חלקם פחות ובהיררכיית הכדורסל מצאו מקום בקבוצות תחרותיות (או לפחות ניסו). טפירו לא באמת התמודד עם ציפיות לזכייה ונשאר בקמפרט זון של הביצה המקומית והתמודדות עם רמת הכישרון המקומית.

אריאל גרייזס 8 ביוני 2016

וואו, הלפרין שיחק בגרמניה, איזה התפרעות מצידו. הנבחרת של טפירו לא הצליחה בדיוק כמו שהנבחרות היום לא מצליחות בגלל חוסר כשרון סביבו. אי אפשר להפיל את זה על השחקן היחיד שסחב את הנבחרת על הגב. עם כל הכבוד לעונה של בורשטיין בספרד ולזו של הלפרין בגרמניה, הם לא עשו שום דבר חוץ מלהישאר בחממה של מכבי ולהנות מתפקיד של רול פליירס. על זה בדיוק אני מדבר – שחקנים שהובילו את נבחרת העתודה להישגים גדולים ואז הפכו למשרתים של הזרים של מכבי.

יואב דובינסקי 8 ביוני 2016

הלפרין היה כמה שנים באולימפיאקוס ונדד בעוד כמה ליגות. בורשטיין הצליח בעיקר במכבי. אני לא מפיל את הנבחרת על טפירו, אבל ההישגים שלה איתו לא מרשימים אותי במיוחד.

ערן קאלימי 8 ביוני 2016

טפירו לקח את הנבחרת, עם פפי וזהו למקום שביעי באירופה, מרחק של סל אחד מלהדיח את ספרד בשמינית הגמר. סל שהוא בעצם סידר לשחר גורדון בשניה האחרונה מצב חופשי לגמרי להטבעה, וגורדון פספס.

אריאל גרייזס 8 ביוני 2016

היה שחקן מוביל באחת הקבוצות האלו? עזוב, שחקן שהוא בדיוק הפוך מטפירו – לטפירו היה כשרון מוגבל והוא הוציא ממנו כל כך הרבה, להלפרין היה כשרון בדליים והוא הוציא ממנו כל כך מעט. עזוב שניה את המכביזם שלך – אם אתה מגדל בבית ספורטאי, מי הרול מודל שלך מבינהם?

איציק 8 ביוני 2016

הלפרין הוא שחקן הרוחב הכי טוב שהיה בארץ. כשצריך להוביל או כשקשה, הוא מתחיל לשחק רוחב.

אריאל גרייזס 8 ביוני 2016

איזה בזבוז

יואב דובינסקי 8 ביוני 2016

זהו, שאני לא חושב שהוא הוציא מעצמו הרבה. אני לא חושב שהיו לו נתוני פתיחה פחות טובים משחקנים אחרים שלא שיחקו במכבי. טפירו נשאר בקמפרט זון כמעט כל הקריירה.

אני דווקא חושב שהלפרין ניסה להגיע לרמות הכי גבוהות שהוא יכול. הוא סומן כמיקי הבא (או לפחות כעודד הבא) ונבחר בדראפט והוא לא הגיע לשם. אין ויכוח לגבי זה. אבל הוא ניסה.

אני מסכים שהלפרין ובורשטיין היו זנב לאריות, אבל טפירו לא ראש לשועלים. הוא נשאר במקום מוביל אבל מאוד נמוך בשרשרת המזון. אם להסתפק במועט זה המסר, אז טפירו יופי של רול מודל. אם השאיפה להיות הכי טוב שאתה יכול להיות, אז הלפרין ובורשטיין.

איציק 8 ביוני 2016

מסכים מאד לגבי הלפרין. מאד לא מסכים לגבי בורשטיין. הוא אמנם היה משלים בקבוצה של פארקר, שארס,וויצ'יץ',ובסטון. בלתי אפשרי להיות שם מוביל, אך הוא היה חלק אינטגרלי ולא מזהו בצד. היה לוקח אחריות ברגעים קריטיים וקלע משהו כמו 8 עד 10 נקודות למשחק. בורשטיין היה שחקן מאני טיים טוב מאד.

אריאל גרייזס 8 ביוני 2016

אני חושב שבורשטיין היה גם הרבה פחות מוכשר מהלפרין אז אני אתן לו להנות מהספק, למרות שאני חושב שהיה לו נוח להיות רול פלייר (זה לא קשור למאני או לא. גם רוברט הורי ווינר אדיר, הוא עדיין רול פלייר). יותם הלפרין זאת הקריירה הכי מבוזבזת פה. כשרון אדיר אבל כזה שנוח לו להתחבא

איציק 8 ביוני 2016

לגבי הלפרין מסכים. בורשטיין היה ילד בהרצליה (אם אני לא מתבלבל) לפני מכבי וכבר שם הוביל. גם בנבחרת היה סופר מוביל. אף פעם לא ברח מאחריות בהתקפה ובהגנה. הוא יכל להוביל, באופיו ויכולתו, כל קבוצה בארץ, אך בחר להיות חלק בקבוצה אדירה. הוא לא היה כישרוני כמו הלפרין ובטח לא כמו קטש אך עם המון השקעה וכח רצון.

אריאל גרייזס 8 ביוני 2016

בקיצור, בחר להיות רול פלייר. בדיוק מה שאני אומר

איציק 8 ביוני 2016

לא, בלר להיות בטופ בכל מקום, בארץ, באירופה,בכול מקום. לא פחד לקפוץ לבריכה של הגדולים גם כשלא היה הכי טוב או הכי מוכשר. אף פעם לא הרכין ראש וגם ליד כןכבים גדולים לקח פיקוד כשצריך (לקח, לא ביקש). ובנבחרת היה הבוס (מספרים שביחד עם גרין אבל איפה הוא ואיפה גרין – לא ההוא שעושה את המות למלך). אז ממש לא סתם משלים כי אם מיצוי מקסימאלי של כישרון ברמות הכי גבוהות אליהן יכל להגיע. NBA היה גדול עליו.

יוסי מהאבטיחים 9 ביוני 2016

להלפרין היתה אחלה עונה בלובליאנה.
אמנם לא טופ יורוליג, אבל בטח יותר מקצוענית מנס ציונה או אילת.

בורשטיין היה השחקן המוביל של בני הרצליה בעונה טובה מאד שלהם שהתבססה על צעירים (גרין, עומרי קארו).
אי אפשר להיות אלפא דוג בקבוצה עם שאראס פארקר וויציץ ובאסטון.
ועדיין, הבחור היה שחקן חמישיה קבוע בקבוצת שפיץ אירופית למשך כמה שנים טובות.
מקצוען אמיתי.

dk 9 ביוני 2016

אכן big shot rob הוציא ממני צעקות בסלי קלאץ' יותר מכל שחקן אחר :) (אני יודע שאוף טופיק לגמרי אבל אני כל כך אוהב את השחקן הזה)

קובי 8 ביוני 2016

בורשטיין זה השחקן הכי אנדרייטד בכדורסל הישראלי,היה השחקן הישראלי היחיד שהיה ברמה של השושלת ההיא,בנבחרת תמיד היה אדיר(כשכולם זוכרים את הסל מול סלובניה) ותמיד היה ווינר עד שהפציעות גמרו אותו

רועי מ 8 ביוני 2016

מה מקל עשה מחוץ לישראל?
גם.מעבר לים.לא עשה הרבה .

יואב דובינסקי 8 ביוני 2016

NBA

ישי 8 ביוני 2016

יש איזו הוכחה לזה שהוא היה שם?

עמי ג 9 ביוני 2016

+1

red sox 8 ביוני 2016

יפה אריאל, אבל מקצועית לדבר על טפירו בלי לדבר על משחק פוסט של גארד זו חצי עבודה. את זה הוא עשה יותר פעמים ויותר טוב מכל השמות שמוזכרים בפוסט, ויותר טוב מכל גארד ישראלי שאני ראיתי.

MOBY 8 ביוני 2016

אתם שוכחים שפעם כדי להיות בנבחרת היית צריך להיות שחקן צהוב או אדום מתל אביב ירוק מחיפה (ארי, עדי, תומר) התחילו לשחק בנבחרת רק כשעברו לעיר הגדולה (ארי וקסקי לא ראו נבחרת) תומר היה מחליף של פליישר ואטלס (קיבינמאט, תחזירו את המדינה, אטלס….) ארי ראה כמה דקות. קורן וגודל הוזמנו רק אחרי שבאו למרכז. רוצים טרגדיה?
קורן אמישה וגיא גודס בהחלט נבא קוולטי טרגדיה ספורטיבית . פציעות ובחירות לא מובנות גמרו אותם.

איציק 8 ביוני 2016

אתה שוכח את רמת גן, סטיב שלחטר ואחריו אמיר בינו, מעמודי התווך של הנבחרות.

MOBY 8 ביוני 2016

שכחתי. אבל האמת ר״ג זה חלק מתל אביב

איציק 8 ביוני 2016

מחיפה הכל נראה אותו דבר ;)

אסף 8 ביוני 2016

שחקן שהוציא מעצמו את המקסימום וקצת יותר, ועל כך מגיעה לו הערכה רבה לדעתי.
יחד עם זאת, לי הוא נראה מאוד אובר רייטד, בעיקר תדמית הווינר. כאוהד הפועל י-ם אני זוכר הרבה יותר משחקים שהוא חירב לנו מאשר כאלה שניצח.
מבחינתי הזריחה של טפירו מסמלת ומלמדת בעיקר על החושך והשקיעה של הכדורסל הישראלי והשחקן הישראלי בעשור ומשהו האחרונים הרבה יותר מאשר על יכולות יוצאות דופן שלו.

יוסי מהאבטיחים 9 ביוני 2016

מסכים לגמרי.
ואף אחד לא שואל למה הוא לא בחר להיות כזה וינר גם בהגנה.
היה בור הגנתי, נח כדי לשמור כוח להתקפה הבאה.
בליגה שלנו זה מספיק.
באירופה לא היה לו סיכוי.

ארז 9 ביוני 2016

כל עכבר כדורסל ישראלי אמיתי אהב את טפירו. למרות שתמיד היה ברור שמכבי תיקח וכו' טפירו יצר איזושהי משמעות. למשל הסל שלו בגביע העונה נגד הפועל. אולי סל חסר משמעות כי קרית גת הרי לא התקרבו לזכיה בגביע, אבל עדיין סל שנזכור.

Yavor 9 ביוני 2016

תודה אריאל.
הייחודיות שלו היתה היכולת, בזמן הפיק אנד רול, לא להתחייב למהלך עד הרגע האחרון. כלומר – להחזיק את הכדור אצלך עד שהמגן עושה את הבחירה בין לשמור על הקליעה/חדירה שלך לבין לשמור על החוסם שמתגלגל, ואז לעשות את הבחירה הנכונה שמאפשרת קליעה חופשית של אחד מכם.
זאת אמנות שאסור לזלזל בה, ומעטים יודעים להגיע לדרגות אשפים ולהשתמש נכון בגוף ובראש שלהם כדי לייצר את היתרון הזה.
שחקנים נהדרים שעשו מזה קריירה (ובכך חיפו על חיסרון אתלטי בולט) הם גל מקל, ובעיקר סטיב נאש וגם קצת כריס פול.
שחקן ענק

משיח 9 ביוני 2016

ספייסינג טוב מתחיל מהתחת..

היו טובים ממאיר אך לא היה טוב כמהוא

Comments closed