מירוץ ווינגייט (יופי של אימון בוקר)

לא תכננתי להשתתף במירוץ היום, המטרה שלי היתה ונשארה מירוץ אייל בעוד שבועיים וחצי מרתון בית שאן בעוד חודש וחצי (עם מטרה של 1:10 ו-1:40 בהתאמה) אבל בעבודה שלי החליטו שהם מממנים את המירוץ הזה כי זה אמור להיות מירוץ לעסקים (אלוהים יודע מה זה אומר), אז קפצתי על המציאה.

לא שיניתי את שגרת האימון שלי במהלך השבוע, כמו שאני בדרך כלל עושה לפני מירוץ, רק הורדתי את אימון האינטרוולים של יום רביעי והנחתי שעם הכושר הטוב שבו אני נמצא ויומיים של מנוחה יהיה אפשר לבנות על תוצאה יפה, וגם אם לא – על אימון טוב. בסופו של דבר, תוצאה לא היתה שם, אבל אימון מצוין היה גם היה. באתר של התחרות דיברו על מסלול שחלקו כביש וחלקו כורכר אבל במציאות היה שם אולי שניים-שלושה ק"מ של כביש וכל השאר היה כורכר מכוסה בכמויות מסחריות של חול ים. זאת לי הפעם הראשונה שאני רץ ממש בחול – מירוץ אייל אף הוא חלקו בשטח אבל שם כמעט כל השטח הוא כורכר מהודק היטב – וזאת בהחלט לא היתה חוויה קלה. כשאתה רץ בעליה חולית, אתה בהחלט מרוויח את הזיעה שלך. נוסיף לכך את החום (מתי מארגני מירוצים יילמדו ויקדימו את שעת הפתיחה של המירוצים בארץ למקסימום 7:30?) ונקבל ריצה שאין בכלל סיכוי לעשות בה תוצאה, אבל היא בהחלט נתנה אתגר לשרירים שלי.

העדות הכי טובה לקושי של המירוץ, לטעמי, היא העובדה שאחרי שהסתובבנו כדי לחזור נאלצתי להאט משמעותית את הקצב – מאיזור ה-4:30 (הגעתי לחצי המרחק כמעט בדיוק ב-22:30) לאיזור ה-4:50 ומטה – ועדיין, לא רק שעקפתי אחרים, לא היה אפילו אחד שעקף אותי. כלומר לא רק אני פתחתי חזק מדי, אלא כנראה מרבית שאר המתחרים.

את המירוץ סיימתי בתוצאה של 46:20 (אם כי זה לא תוצאה רשמית, יכול להיות שזה טיפה נמוך או גבוה מזה), שבהתחשב בתנאים של המירוץ, אני אולי לא מרוצה ממנה אבל בטח לא מאוכזב. מבחינת אימון, זה עשה את העבודה, וגם אם הייתי צריך להשכים קום ולנסוע כמעט שעה כדי להגיע לתחרות, זה בהחלט היה שווה את זה. שווה גם לומר שהיה ארגון למופת, עם תחנות שתיה ממוקמות כל שני ק"מ, מספיק צ'ופרים בסיום (כולל הפתעה בדמות אייס-תה קר שהיה פשוט במקום) ומתחם מאורגן היטב.

עוד שבועיים – אייל.

חידון 208: ספורטאים שמוזכרים בשירים (השראה: בני תבורי)
כל כך קרוב, כל כך רחוק

No Comments

דודי 5 בנובמבר 2010

זהו זה, זה השלב הסופי שנותן לך את החותמת הכמעט רשמית.
כשמגיעים לתחרות ורואים בה אימון טוב אז אתה יודע שאתה באמת רץ אמיתי.

אז למה רק כמעט רשמית ? כי נשאר לך להגיע לתחרות של 10 ואז לרוץ לפני כמה קילומטרים כדי "לעמוד בתוכנית האימונים". זה כבר באמת לוקסוס ששמור לדפוקים באמת. בכל מקרה – WELCOME TO THE CLUB

אגב, אם כבר, אז סתם קוריוז. השבוע רצתי עם רביב בלונדון, ככה בקצב לא מהיר מדי, אבל זה תמיד כיף להכניס לגארמין ערי בירה מחו"ל. רק מה, קמנו בשביל זה ב 6 בבקר. באמצע טיול בלונדון ואחרי ערב של שתיית בירה.
בוא נראה אותך שובר את השיא הזה :)

Comments closed