אומהה! / משה יחזקאל

הגדול מכולם: מערכה חמישית. פוסט אורח מאת משה יחזקאל

140930-michael-phelps-1358_ce1d95c110ffc5f9b96a1d1a8b536481.nbcnews-fp-1240-520

אין הרבה ישראלים שהשם "אומהה" אומר להם משהו. חובבי הפוטבול כניראה יחשבו על איזשהו קוורטרבק שמסדר את ההתקפה שלו. אם אתה ממש חובב בייסבול אתה תזכור ששם נערכים משחקי אליפות הבייסבול של המכללות. עבור שחיינים אמריקאיים העיר הזו, שם בנברסקה הנידחת, היא המקום בו נערכים פעם ב 4 שנים מישחקי הרעב.

כדי להשתתף במישחקיים האולימפיים צריך לעמוד בקריטריון האולימפי (זה קצת יותר מורכב, אבל זה העיקרון). אחר כך ישנה עוד מיגבלה קטנה של שני משתתפים בכל מישחה לכל מדינה. מה עושים בארה"ב, ששם לכל מישחה אולימפי יש בין 100 ל 200 שחיינים שעשו קריטריון אולימפי?

ובכן, כמה שבועות לפני תחילת המישחקים נוסעים לבריכה האולימפית באומהה ועורכים תחרות במתכונת של התחרות האולימפית עם מישחי מוקדמות בבוקר וחצאי גמרים וגמרים בערב. שני הראשונים זוכים בכרטיס לאולימפיאדה, בסיכוי לזכות במדלייה, בפירסום ובחווייה האולטימטיבית לכל ספורטאי – השתתפות במישחקים האולימפיים. כל היתר חוזרים הביתה בלי כלום.

כל מה שעשית וכל ההישגים שלך עד התחרות לא נחשבים. קייטי לדקי למשל יכולה להיות שיאנית העולם ב 400 מטר חופשי ולנצח בהפרש גדול כל תחרות בשנתיים האחרונות וזה לא מקנה לה שום פריבילגיה: היא חייבת לסיים ראשונה או שניה באומהה, אחרת היא לא תיסע (אל תדאגו, הכל בסדר. היא ניצחה בקלות בזמן מעולה – 4 עשריות משיא העולם שלה – וגם משכה אחריה שחיינית לא מוכרת ששיפרה את השיא האישי שלה ביותר משניה).

תשאלו את מאט גריוורס, האלוף האולימפי מלונדון ב 100 מטר גב שלא יוכל להגן על התואר שלו כי הוא סיים רק שלישי. לכל מי שמתכוון לקפוץ עם קריאות ה"לוזר" – אז 100 מטר גב הטובים שוחים בפחות מ-55 שניות והטובים מאוד יורדים מ-54 שניות. הגבול בין הטובים מאוד לאלו שמסיימים במקומות הראשונים הוא 53 שניות – כל מי שיורד מ 53 שניות יהיה טופ 5 בכל תחרות גדולה. אצלנו בישראל לשם השוואה, עפים (ובצדק) על כל שחיין שיורד מ 55 שניות והקריטריון של איגוד השחייה הישראלי שהוא קצת יותר מחמיר מהקריטריון האולימפי עומד על 54.36 (נכון לעכשיו 3 שחיינים ישראלים נאבקים להשיג את הקריטריון הזה). גריוורס עשה בדיוק את זה: ירד מ-53 שניות. למעשה גם מי שסיים אחריו במקום הרביעי ירד מ-53 שניות. פשוט היו שניים ששחו עוד יותר טוב. ככה זה.

התחרות השנה קשה ומותחת במיוחד. כמה שחיינים בתחרות הזו הפסידו את הכרטיס לריו על 10 ואפילו 5 אלפיות שניה. דור חדש ורעב של שחיינים הגיע, ורובם מוותרים על מישחים ומתמקדים במישחה אחד שבו הם מעריכים שהסיכוי שלהם הכי טוב. רוב השחיינים הוותיקים והמוכרים נופלים בזה אחר זה. ראיין לוכטה איבד את האפשרות להגן על התואר שלו ב-400 מטר מעורב כי הוא מתח שריר וסיים רק שלישי. מיסי פרנקלין, ילדת הפלא מלפני 4 שנים איבדה את ה-100 גב והצליחה בקושי להשיג כרטיס למישחה אישי – 200 מטר חופשי – (שוב, היא האלופה מלונדון) וגם את זה היא עשתה על חשבון אליסון שמיט, האלופה האולימפית מלונדון שסיימה שלישית ותשתתף רק בשליחים (לדקי סיימה ראשונה, למי ששואל). תתחילו לשנן שמות חדשים כמו צ'ייס קאליש, ג'וש פרנו, לילי קינג, קלסי וורל או אוליביה סמוליגה – זו שניצחה ב-100 מטר גב גם את פרנקלין וגם את נטלי קוכלין האגדית.

בין כל השחיינים החדשים, יש אחד שהגיע לאומהה בפעם החמישית: מייקל פלפס, השחיין הגדול אי פעם.

בפעם הראשונה הוא היה בסך הכל בן 15, ולמרות שנחשב לכשרון גדול לא ציפו שבגיל כל כך צעיר הוא ישיג כרטיס לאולימפיאדה. בסידני הוא עלה לגמר וסיים חמישי, אבל זו היתה רק המערכה הראשונה.
בפעם השניה הוא כבר היה הכוכב העולה של השחייה העולמית עם ניצחונות מרשימים בשתי אליפויות עולם. הוא השיג את הכרטיס לאתונה ב-8 מישחים, וחזר עם 6 מדליות זהב ועוד 2 מארד. אחת מהן הוא השיג ב"מישחה המאה" 200 חופשי נגד שני השחיינים הגדולים של הדור:איאן ת'ורפ ופיטר ון דן הוגנבנד. תוך שנה הוא השתלט גם על ה-200 חופשי.

בפעם השלישית הוא בא לכתוב את ההיסטוריה, להפוך מהשחיין הטוב ביותר של הדור לשחיין הטוב בכל הזמנים, לטפס לפיסגה שאף אחד אחר לא הגיע. הוא השיג את הכרטיס לבייג'ינג באותם 8 מישחים, והפעם היה מושלם. פעמיים הוא היה צריך קצת מזל, אבל ידוע שהמזל הולך עם הטובים.

בפעם הרביעית הוא חזר לאומהה מפרישה. משיאים כאלו אפשר רק לרדת. אלכוהול, סמים קלים, הסתבכות עם המשטרה על נהיגה בשיכרות. לפני לונדון נראה היה שהוא פשוט נאחז במה שהוא יודע לעשות הכי טוב. הוא הסתגר עם קבוצה קטנה של שחיינים, חברים טובים שאיתם הוא יכל להרגיש בנוח וכולם נסעו יחד לאומהה. בוב באומן, המאמן שלו (שהוא מוסד בארה"ב וגורו השחייה מיספר אחד) אמר שלא הוא ולא פלפס נהנו בלונדון. הפעם היחידה שראיתי אותו מחייך היתה אחרי המישחה האחרון בתחרות 4X100 מעורב, וזה היה חיוך של הקלה, לא של שימחה אמיתית.

ועכשיו זו המערכה החמישית. מייקל פלפס כבר לא נוגע יותר באלכוהול, הוא אבא טרי והוא מחייך כל הזמן. הוא כבר לא כל כך סגור ומופנם ומתחבר די בקלות לכל החבר'ה החדשים. ביום רביעי, 29 ליוני 2016 מייקל פלפס חזר למקום שבו הכל התחיל – 200 מטר פרפר, המישחה שבו הוא זכה בכרטיס הראשון שלו לאולימפיאדה. הוא לא שחה הכי טוב שהוא יכול – הוא הפסיד יותר משניה בסיבובים גרועים – ועדיין סיים ראשון והבטיח מקום באולמפיאדה החמישית שלו. יש לו עדיין 2 משחים אישיים – 100 פרפר ו 200 מעורב, שני משחים בהם הוא אלוף אולימפי ב 3 אולימפיאדות – עוד הישג שאף אחד אחר לא עשה. הערכה שלי: יעלה בשניהם, אם כי יסיים שני ב 100 פרפר ולכן לא ישחה בשליחים (בינתיים, פלפס ניצח את ה-200 מעורב, לוכטה סיים שני, המשחה האישי היחיד שלו).

האם תהיה גם מערכה שישית? היו שחיינים שהתחרו בגיל 35. בתחרות הזו אנתוני איירווין השיג כרטיס לריו ברביעיית השליחים 4X100 חופשי, ככה שהכל אפשרי. בינתיים, אני סקרן לראות מה יהיה במערכה החמישית.

הכבשה השחורה של המאנשאפט
מיליארד סינים לא טועים

58 Comments

Amir A 2 ביולי 2016

אומהה זה סטייקים. להחזיק מעמד 20 שנה בטופ של ספורט כל כך תובעני כמו שחיה זה לא יאומן.

אלכס דוקורסקי 2 ביולי 2016

מעניין ביותר.
ההישג של פלפס מרשים מאוד, בייחוד לנוכח העומק (כמעט תרתי משמע) של השחייה האמריקאית.
השיטה לבחירת נבחרת השחייה מזכירה גם את אופן הרכבת נבחרת האתלטיקה של ארה"ב. גם שם צריך לעבור את המבחנים, והאתלטים המצטיינים, אלופים אולימפיים בחלקם, לא תמיד מצליחים לסיים במקומות הנדרשים.
כך או אחרת, למרות הביקורת על השיטה, היא בהחלט עובדת, בהתחשב בהישגי הספורטאים בשני הענפים.

עוד שאלה בנוגע ללוכטה. האם מעבר לשליחים הוא ישתתף גם במקצוע כלשהו ביחידים?

גיא זהר 2 ביולי 2016

לוכטה ישתתף ביחידים ב200 מעורב אחרי שסיים שני לפלפס. לדקי דרך אגב סיימה רק שביעית במאה חופשי ולכן גם לא תהיה בשליחים

אלכס דוקורסקי 2 ביולי 2016

תודה

ירוק 3 ביולי 2016

בכמה משחים היא תשתתף סך הכל?

austaldo 3 ביולי 2016

200, 400 ו 800 חופשי ובמשחה השליחים 4×200
בעיקרון המאמן הראשי של הנבחרת יכול להחליט להוסיף אותה גם ל 4×100 חופשי, אבל הסיכוי שזה יקרה די אפסי

יוסי מהאבטיחים 2 ביולי 2016

יופי של פוסט, תודה!
בחלק מהמקצים המנצחים נוסעים לאולימפיאדה עם חיוך, אחרי שהדיחו את התחרות העיקרית שלהם כבר במבחנים.

פאןפאן 2 ביולי 2016

מרתק ומאיר עיניים
פלפס הוא אגדה שממאנת להגמר! גיבור על עם ספידו ומשקפת
מת כבר לראות אותו מתחרה – הסטוריה נדירה

אודי 2 ביולי 2016

פוסט מעולה.
תודה על הפנית תשומת לב למשהו פחות מוכר לקבל הרחב.

גיל 2 ביולי 2016

הסיפור של מיסי פרנקלין די מדהים וממחיש כמה קשה להיות בטופ. זה רק מעצים את ההערכה לפלפס שלמרות כל ההסתבכויות שלו נראה באמת חוזר לשיא.

ואין ואקום בארה"ב זה כל היופי, למרות ש100-200 נראה לי די הרבה, יש לזה ביסוס באמת?

גיא זהר 2 ביולי 2016

נראה לי מוגזם. אולי 50

austaldo 2 ביולי 2016

לא מוגזם. יש במוקדמות מקום ל 100 שחיינים, ולפי הנתונים של USA Swimming כמעט כל מקצי המוקדמות היו מלאים

אריאל גרייזס 2 ביולי 2016

וצריך קריטיון אולימפי כדי להכנס למוקדמות?

austaldo 3 ביולי 2016

כמובן. אם כי זה כולל שחיינים צעירים עם קריטריון B

אריאל גרייזס 3 ביולי 2016

נראה לי שזה שם בפרופורציות קצת את כל ה"הצלחה" של השחיה הישראלית. בלי לזלזל בזה יותר מדי, אבל תמיד כשאנחנו מדברים על כמה היא מצליחה צריך לזכור שאפילו מקום בגמר אולימפי, שזה פסגת ההישגים של השחיה הישראלית, לא אומר שיש ישראלי בין שמונה הטובים בעולם, רחוק מזה.

אמיתי 3 ביולי 2016

זה חוקי הזאנר..בשייט ניתן לשלוח רק צוות או מתחרה אחד
למדינה והיו מקרים שהיו לנו שני מתחרים עם סיכוי למדליה.
טאף לאק

אריאל גרייזס 3 ביולי 2016

גם בג'ודו אין יותר ממתחרה למדינה, זה ברור. אבל אני חושב שבשחיה המצב קיצוני במיוחד. זה לא שיש עוד 30 ג'ודוקות יותר מוצלחים מהישראלים. כשהישראלים לוקחים מדליה אז הם עושים את זה מול הטובים ביותר. זה נכון גם לגבי השיט. במקרה של השחיה, יש עומק עולמי עצום, כך שצריך לקחת בפרופורציות

גיא זהר 3 ביולי 2016

אבל גם בכדורגל, לפחות תיאורטית ועם מאמן נורמלי ולמרות צמצום הפערים, מדינות העל יכולות להעמיד ארבע נבחרות טובות מרוב מדינות העולם. שלא לדבר על ענפים כמו התעמלות, אתלטיקה וענפי כדור אחרים.

איציק 3 ביולי 2016

תגיד לי, אתה רואה את היורו??? נבחרת אחת הן לא מסוגלות להעמיד, אז 4?

גיא זהר 3 ביולי 2016

שים את קונטה באנגליה או בלגיה ותראה את ההבדל

תומר 3 ביולי 2016

חוקים דביליים לגמרי איף איי מיי סיי סו
במקום לקבוע מכסות למדינות, שיאפשרו למי שטוב לעלות. או שיקבעו קריטריון ומי שעומד בו ברוך הבא או שיקבעו מכסה ואז נגיד רק החמישים עם התוצאה הטובה ביותר באותה שנה (בתחרות מוכרת) יוכלו לעלות..

גיא זהר 3 ביולי 2016

למה? תעשה בשחייה ליגת יהלום כמו באתלטיקה ואז תזמין רק את הטובים. לתחרות בין מדינות קסם משלה.

austaldo 3 ביולי 2016

כן אבל באיזשהו מקום זה נהיה קצת מגוחך. אין שום סיבה שגמר אולימפי לא יהיה 4 אמריקנים, 3 אוסטרלים והונגרי אחד אם אלו השחיינים הכי הכי טובים

גיל 3 ביולי 2016

אוסטלדו צודק זה נהיה מגוחך.

גיא זהר 3 ביולי 2016

אולי צריך לחזור לשלושה מכל מדינה, אבל צריך טיפת איזון בין תחרותיות ליצוג

זה משנה 2 ביולי 2016

יופי של פוסט. מחכים ומשלב מצוין בין ידענות לאנקדוטליות.

נדבושקה 2 ביולי 2016

"אומהה" זה דוקא מילה שמוכרת להמון ישראלים, רק בהקשר של פוקר. :-)

פוסט נהדר!

גור אילני 3 ביולי 2016

גם בהקשר של וורן באפט – האורקל מאומהה

אמיר 3 ביולי 2016

+1

49ers 2 ביולי 2016

תודה רבה, מעניין וקולע.

Martzianno 2 ביולי 2016

יפה!

ג'ונגלר 2 ביולי 2016

אומהה זה גם שיר נפלא של להקה נפלאה עוד יותר, Counting Crows, מהאלבום המופתי august and everything after.
https://youtu.be/ji0VE0uIMU0
זהו, הייתי חייב להוציא את זה…

ניינר / ווריור 3 ביולי 2016

תקליט נפלא ושיר ענק

austaldo 3 ביולי 2016

+1

יכול להיות 2 ביולי 2016

קוד לאחד החופים בפלישה לנורמנדיה

פה איתמר 2 ביולי 2016

קריא ומעניין.
תודה.
והשנים בטופ של פלפס וואו.

עמית 2 ביולי 2016

בלי קשר לפלפס,שמעתי במגזין האולימפי בערוץ הספורט את רון קופמן מצטט את ליאוניד קאופמן שמעריך שהאמריקאים ישיגו לא יותר מ5 עד 6 מדליות בריו ושבכלל המדליות הפעם יתחלקו בצורה יותר שוויונית לרוחב כל השדה. בכל מקרה,יהיה מרתק לעקוב.

austaldo 3 ביולי 2016

נו טוב, אז אמר. אני אומר "איך 5-6 מדליות אם רק קייטי לדקי תיקח 4 ?"

איציק 2 ביולי 2016

כתבה מעניינת, ונכון שלארה"ב יש עומק, רק צריך לזכור שהם לא השולטים הבלעדיים כמו לפני 20 שנה. עכשיו יש נבחרות מאירופה, אוסטרליה, דרום-אפריקה, ואפילו ברזיל שלוקחות הרבה מדליות. אז הם עמוקים בטרוף אך השפיץ שלהם לא מחודד כמו פעם.

דיזידין 3 ביולי 2016

שולטים בלעדיים לפני 20 שנה? מאיפה הבאת את זה?
מאז אטלנטה ב-1996, מספר המדליות של השחיינים (גברים) האמריקאים גדל מאולימפיאדה לאולימפיאדה.

יריב 3 ביולי 2016

אולי השעון של איציק לא מכוון והוא מתכוון ללפני 40 שנה.

מאז 96 מספר מדליות הזהב של ארה"ב לא השתנה בהרבה, פרט ללונדון בה באמת היתה עליה משמעותית, אבל בשנות ה70 הם באמת היו דומיננטיים להחריד. ב76 זכו בכל משחי הגברים למעט אחד (בנשים דומיננטיות מזרח גרמנית). ב72 17 מ29 זהב, ב68 21 (מ29), ב64 13 מ18.

austaldo 3 ביולי 2016

מדוייק. עד שנות ה 70 הבריכה האולימפית היתה טריטוריה אמריקאית כשרק האוסטרלים איתגרו אותם ופה ושם לעוד מדינות כמו יפן התחברה ניבחרת טובה.
משנות ה 70 עד שנות ה 90 השליטה האמריקאית ירדה מאוד. השחייה הפכה להרבה יותר תחרותית כשלא מעט מדינות מעמידות ניבחרות חזקות. משנות ה 90 ועד היום רואים תמונה דומה בכל אולימפיאדה או אליפות עולם: האמריקאים עדיין מסיימים בראש טבלת המדליות, אבל לא שולטים בצורה מוחלטת.

איציק 3 ביולי 2016

חברה, שנות ה-70 זו התקופה שאני היתי שחיין, אז כנראה הזכרון מאז טוב יותר. עד כמה שאני זוכר, אז יכלו להיות 3 שחיינים למדינה ולא 2, וזה נתן יתרון למדינה עם עומק כמו ארה"ב.

MOBY 3 ביולי 2016

האיכות של שחייני ארצות הברית מדהימה. תהליך בחירה אכזרי , אבל לא רואה שיטה טובה יותר. הרבה שחיינים (בייחוד חסרי הניסיון) מגיעים לשיאם במבחנים כשבאולימפיאדה הם מוציאים תוצאות הרבה פחות טובות.
לוכטה הוא הסגן של בר כוכבא האיכותי ביותר.
פלפס יצטרך להשתפר הרבה כדי להביא זהב. התוצאות שלו קצת רחוקות מהשיאים שלו.

דיזידין 3 ביולי 2016

וגם, רבים מהלא אמריקאים שזוכים במדליות מתאמנים בארה״ב

austaldo 3 ביולי 2016

זה לא לגמרי מדוייק. על כל אחד שעושה זמנים פחות טובים מהמבחנים יש אחד שמשפר את הזמנים שלו.
ולגבי התוצאות של פלפס – בשיאו הוא היה לא אנושי ועשה זמנים פסיכיים ולזה עוד הוסיפו את החליפות שמשפרות את הזמנים בין חצי שניה לשניה לכל 100 מטר, היום לא כל כך רואים תוצאות כאלו. למשל, השיא של פלפס ב 400 מעורב הוא 4:03.84. בריו מי שיעשה תוצאה של 4:07-4:08 יזכה בזהב.

אלון3131 3 ביולי 2016

ספציפית השיא של ה400 מעורב עוד נעשה לפני עידן החליפות והוא קבע אותו ב2008 בבייג'ין, אחד השיאים היחידים שהם מלפני עידן החליפות, מה שהופך אותו לטעמי לשיא האיכותי ביותר שקיים היום בשדה, תוצאה מדהימה שאף אחד לא מסוגל להתקרב אליה עם חליפה או בלעדיה.

austaldo 3 ביולי 2016

זה לא נכון – בבייג׳ינג שחו עם חליפות והיתה שם אינפלציה של שיאי עולם.
השיא של פלפס ב 400 מעורב בלי חליפה היה 4:05 ומשהו, בערך שניה וחצי מהזמן שהוא עשה עם חליפה, וגם זו תוצאה שאף אחד היום לא מתקרב אליה

אלון3131 3 ביולי 2016

וואלה, בביג'ין גם היו חליפות?
אז ברומא שנה אחרי זה הביאו חליפות פשוט עוד יותר משודרגות?

אורן השני 3 ביולי 2016

אכן

גיל 3 ביולי 2016

אני חושב שזה אכזרי לבקש מספורטאי להגיע לשיא פעמיים תוך חודש.

austaldo 3 ביולי 2016

תודה על התגובות, שמח לראות שגם בזה יש עיניין באמצע היורו

ירוק 3 ביולי 2016

פוסט מעולה, תודה משה.
העניין עם פרנקלין הוא בעיקר מבאס (אותי לפחות) – היא ממש ריגשה אותי בלונדון.

טימי 3 ביולי 2016

מרתק! תודה

matipool 3 ביולי 2016

סיים ראשון גם במאה פרפר . מדהים .
הבטיח השתתפות ב-3 משחקי יחידים ואולי גם במאה מעורב ( פרפר ) .

matipool 3 ביולי 2016

משחקי = משחי .
הכוונה ל-3 משחי יחידים ועוד אחד בשליחים .

Comments closed