נו האדל – סיכום מחזור חמישי

בראדפורד, ראיין ודאג פרסקוט עושים שם לעצמם

נזכרתי היום בדרך שבה התחלתי לכתוב על פוטבול. זה היה לפני 10 שנים פחות או יותר, כשנסענו לאריזונה מטעם העבודה וחבר שעובד בוואלה הציע שננסה לכתוב טור שבועי שמשלב בין החוויות באמריקה לבין פוטבול. זה עבד כל כך טוב (מבחינתי, לאו דווקא מבחינת הקוראים) שיוצא שאני כותב את הטור הזה ברציפות מאז, בצורות אלו ואחרות.

אז עכשיו אני שוב בארה"ב בתקופה של הפוטבול, אבל יחי ההבדל. בתקופה מאז הספיקו להצטרף אליי שלושה ילדים שהם נורא חמודים אבל לא ממש בקטע של פוטבול. הפעם אנחנו פה לתקופה קצרה בהרבה וכמובן – במקום אחר לגמרי. למעשה, אין מקום ששונה מאריזונה יותר מאשר פורטלנד. שם הכל צחיח וחם, פה הכל ירוק והגשם לא מפסיק לרדת. שם העיר היא עצומה אבל משעממת להחריד ואין כלום מה לעשות בה בדאון טאון, פה פורטלנד היא קטנה (יחסית, כמובן) אבל דאון טאון שוקק חיים. שם יש קבוצות ספורט בכל אחד מהענפים הגדולים, פה המצב כל כך יבש (רק הבלייזרס מייצגים את העיר) שהם אשכרה הפכו את קבוצת הכדורגל שלהם לעניין משמעותי.

אין לי מושג כמה מהחוויות האמריקאיות שלי אני אשלב בטורים, כמו שהייתי עושה פעם, אבל נראה. בינתיים, נדבר על פוטבול, כרגיל. כמו שציינתי ביומן אליפות של הפטס, המשחקים של 10 בבוקר די קשים לצפייה אבל דווקא את אלו המאוחרים הצלחתי לראות לא רע, אז נכתוב כנראה את הרוב עליהם.

– התוצאה המעניינת של היום היא כמובן הניצחון של אטלנטה על דנבר. קודם כל, לפני שעפים על אטלנטה, חשוב לומר ששנה שעברה הם פתחו 5-0 אז צריך להיזהר טיפה עם ההתלהבות. אבל כמובן ההבדל ברור מאוד. שנה שעברה הניצחונות באו על קבוצות חלשות והיו דחוקים למדי (משהו כמו שלושת הניצחונות הראשונים של הרייבנס השנה), השנה מדובר בניצחונות איכותיים – גם קרולינה וגם דנבר, שתי הפינאליסטיות של שנה שעברה, בהפרש של שבוע. ובשני המשחקים לא מדובר בניצחון דחוק או משהו אלא בניצחונות ברורים שלא הוטלו בספק מרבית המשחק.

at Georgia Dome on November 27, 2011 in Atlanta, Georgia.

אז מה עשתה אטלנטה שעבד? טוב, די ברור שההגנה שלהם נראית מצוין והם ידעו ללחוץ את קו ההתקפה של דנבר ולנצל את העובדה ששיחק מולם רוקי בפתיחה הראשונה שלו. אני חושב שיש סיכוי שלינץ' יהיה פותח טוב בליגה אבל כל רוקי שמגיע עם שבוע הכנה אחד בלבד יתקשה, בטח כשקו ההתקפה שלו נראה רע כל כך. אבל השיפור העיקרי אצל אטלנטה מרגיש לי יותר בצד ההתקפי, שם קרו שני דברים מעניינים. הראשון, קו ההתקפה של ראיין הצליח לשמור עליו ובעיקר להוציא את וון מילר מהמשחק. השני, ועוד יותר חשוב, זה שמאט ראיין נראה רגוע לגמרי בפוקט אפילו עם לחץ לא קטן עליו ולא הושפע ממנו. אם יש תכונה שמייחדת ק"בים טובים מול פחות טובים זה שהטובים באמת יודעים להתעלם מכל מה שקורה מסביבם ולשחרר את המסירה למרות שהם יודעים שהם יחטפו את המכה.

– דבר נוסף שעבד מעולה לאטלנטה ועשוי להוות סוג של תבנית עבור הקבוצות הבאות שמשחקות מול דנבר זה היכולת שלהם לנצל את המיסמאץ' בין הרצים שלהם לליינבקרים של דנבר למקסימום. לדנבר, כידוע, יש סקנדרי מצוין, אז אטלנטה מיעטו לתקוף אותו וכשהם מסרו הם עשו את זה פעם אחר פעם לראנינג בקס המהירים שלהם שהשיגו המון יארדים באוויר. היתרון של אטלנטה הוא שיש לה רצים מצוינים שמשיגים הרבה יארדים על הקרקע. זה מכריח את הליינבקרים להישאר קרובים ואת ההגנה להיערך עם מעט קורנרים יחסית ואז המסירה לראנינג בק נפתחת – כמו ש-130 היארדים של קולמן מוכיחים.

– הדבר הכי חזק שעולה מהמחזור הזה, ובכלל מהעונה הזאת, זה עד כמה ביטחון הוא פקטור שקשה לכמת אותו בהצלחה של ק"ב. קחו את איליי מאנינג לדוגמא. איליי לא שכח איך משחקים פוטבול. כלומר, הוא כבר לא ילד ויש סיכוי שפתאום יש התדרדרות כתוצאה מהגיל שלו. אבל ההימור שלי זה שפשוט מדובר בעניין של ביטחון נטו. במשחק אתמול זה היה ממש שקוף איך הוא מפספס רסיברים פתוחים וזה נובע מק"ב חסר ביטחון שפעם היה רגיל לזה שמותר לו למסור מתי שהוא רוצה ולמי שהוא רוצה ועכשיו הוא חושב שניה לפני שהוא עושה כל דבר.

– הדוגמא הקלאסית ההפוכה היא סאם בראדפורד. צפיתי בשידור חוזר במחצית הראשונה של מינסוטה מול יוסטון ומה אני אגיד לכם – זה לא הסאם ברדפורד שאני הכרתי. כשבראדפורד יצא מהקולג', הוא היה אחד מאלו שחשבתי שיכול להיות פרנצ'ייז ק"ב. באוקלהומה הוא היה אדיר עם אחוזי השלמה מעולים. ואז בעונה הראשונה שלו בסט לואיס הוא נפצע בכתף – אולי הפציעה הכי קשה שק"ב יכול לסבול – וכל המכניקה שלו נפגעה, ברמה כזאת שהוא לא בטח יותר בזריקה שלו. למרות זאת, איכשהו, גם פילי וגם מינסוטה היו מוכנים לתת עליו בחירת סיבוב ראשון. הסיבה – לאיש יש יכולת. הוא רק צריך להאמין בעצמו. ונראה שבמינסוטה, שם ההגנה היא זאת שאחראית העיקרית להצלחה של הקבוצה, פתאום חזר אליו הביטחון.

960x0

– כמובן, הבעיה עם ביטחון זה שכמו שהוא בא, ככה הוא יכול גם ללכת. האם הייתי שם את הבית על סאם ברדפורד בפלייאוף? עוד לא.

– ויש ק"בים שהבעיה שלהם היא לא חוסר בטחון אלא פשוט, ותסלחו לי על הצרפתית, חוסר בשימת זין. שלום לך פיליפ ריברס. כן, כל ההפסדים האחרונים של הצ'ארג'רס הם לא באשמת ריברס. האמת, הם כל כך ביזאריים שלמעט אלילת המזל אני לא יכול למצוא את מי להאשים. ההפסד בשבוע שעבר עם שני פאמבלים בדרייבים האחרונים כשהם ביתרון או הפאמבל השבוע בניסיון הפילד גול המשווה הם פשוט אינדיקציה לקבוצה שיודעת שדברים יפלו מהידיים ורק מחכה שזה יקרה. למרות זאת, ק"ב כמו ריברס אחראי במידה לא קטנה. היה לו אינטרספשן במשחק הזה, שפשוט היה תרגיל מתקדם בזריקת זין. היה עליו לחץ, זה היה דאון שלישי והוא אמר לעצמו – וואלה, זה במקום פאנט. רק שהאינטרספשן חזר איזה 30 יארד ואוקלנד שמו נקודות ממנו (לא שזה היה קשה, נקודות במשחק הזה באו כמו במשחק של הפאק 12). וזה כמובן רק דוגמא, בדרך כלל ריברס פשוט מעיף את הכדור קיבינימאט ברגע שיש עליו טיפה לחץ. כשלק"ב שלך לא כזה אכפת אם אתה מנצח, למה שלשאר השחקנים יהיה אכפת?

– אני יודע ששיקגו ממשיכה להפסיד משחקים, אבל היא עושה את זה בצורה הרבה יותר תחרותית ממה שציפיתי. הויר בחיים לא יהיה ק"ב טוב, אבל אני לא בטוח שאין פה אפקט ריברס/קאטלר גם פה. קאטלר חולה בדיוק באותה מחלה של ריברס ומרגע שהוא נפצע מרגיש לי שהקבוצה שלו הרבה יותר מחוייבת. שני הק"בים האלו, שהגיעו עם כל כך הרבה ציפיות לליגה, כנראה יצטרכו לחפש לעצמם קבוצה חדשה באוף סיזן הקרוב.

– יש הרבה מאוד דיבורים בשבועיים האחרונים, ובצדק, על זה שגם כשרומו יבריא הוא לא יקבל את התפקיד שלו בחזרה. ג'רי ג'ונס כבר הבטיח שזה התפקיד שלו והוא יקבל אותו בחזרה (וכולנו יודעים מי מחליט בדאלאס) אבל אתם יודעים איך הדברים האלו גמישים בליגה. פרסקוט כרגע מתקרב מאוד לשבור את השיא של בריידי של נסיונות מסירה בלי אינטרספשנס ובאופן כללי נראה מצוין, עוד שניים-שלושה משחקים כאלו ואני מניח שנראה דיעה שונה.

עכשיו, יכול להיות שפרסקוט יתחיל לפשל, בסופו של דבר מדובר ברוקי, אבל הסיבה שאני חושב שהוא ודאלאס מצליחים כל כך זה שבזכותו הם חזרו לנוסחא שהצליחה להם כל כך לפני שנתיים של להריץ את הכדור – והרבה. לדאלאס יש את קו ההתקפה אולי הטוב במשחק ועכשיו שהם לקחו ראנינג בק איכותי הם גם מחויבים להרצת הכדור, מה שמוריד את העומס מפרסקוט, שגם ככה נהנה מהגנה מצוינת מהליין שלו, וגם משחרר את הרסיברים שלו כי ההגנה צריכה להתמקד בריצה. תוסיפו את איום הריצה של פרסקוט עצמו ותקבלו התקפה שקשה מאוד לעצור אותה. בהחלט יכול להיות שעם רומו דאלאס היתה מחויבת להרצת הכדור באותה מידה – אבל אני ממש לא בטוח. כשיש לך פרנצ'ייז ק"ב אתה נותן לו את הכדור וזהו.

– כמובן, כולנו יודעים איך הסיפור עם פרסקוט יגמר, נכון? אינטרספשן או פאמבל במהלך מכריע במשחק הפלייאוף הראשון שלו ואז תדמית לוזריות לעשר השנים הקרובות. לא ככה?

– בואו נעשה ניסוי קטן. נסו לנחש מי הקבוצה שמובילה את הליגה בניסיונות מסירה פר משחק. הימרתם על הסיינטס? אתם לא רחוקים, הם מקום שני. הראשונים הם לא אחרים מהטמפה ביי באקנירס, הקבוצה עם ק"ב שנה שניה בלבד. אם אתם רוצים סיבה פשוטה לכשלון של טמפה עד כה השנה, קבוצה שפשוט התלהבה מההצלחה ההתחלתית של ווינסטון במשחק הראשון של השנה והשתמשה בו יותר מדי.

– עכשיו בואו תנחשו מי במקום השלישי? תאמינו או לא, מדובר בבולטימור רייבנס. איפה הימים שהרייבנס היו קבוצת הארד-נוז פוטבול שדוחפת את הכדור פעם אחר פעם על הקרקע? זוכרים שאמרתי שאם יש לך פרנצ'ייז ק"ב אז אתה מרגיש צורך להשתמש בו? אז זה בדיוק מה שקורה עם פלאקו, למרות שהדרך היחידה שבה הוא יכול באמת להיחשב לפרנצ'ייז ק"ב זה בשכר שהוא מקבל. פלאקו לא בנוי למסור 43 פעם למשחק (שזה, תאמינו או לא, מה שקורה השנה) אלא לתת את הבומבה שלו אחרי עוד ועוד ניסיונות ריצה שפתחו את ההגנה. כשההגנה יודעת שהוא הולך למסור בכל דאון הוא פשוט נהיה הרבה פחות אפקטיבי. לא פלא שמתאם ההתקפה שלהם פוטר אחרי המשחק האחרון.

– תראו את הבילס, שחזרו לעצמם יפה מאוד בשבועות האחרונים – יש להם כלי ריצה מעולים בדמות לשון מקוי והם משתמשים בו המון – למעשה, הם מדורגים אחרונים בליגה במסירה. אולי הפיטורים של מתאם ההתקפה היו גם במקום.

– הסן פרנסיסקו פורטי ניינרס מדורגים שניים מהסוף בניסיונות מסירה אחרי בפאלו עם 30 כאלו למשחק. אחרי שראיתי שלושה רבעים של המשחק שלהם נגד הקארדינלס ביום חמישי (אני עדיין מנסה להבין למה עשיתי את זה לעצמי) אני רק יכול להגיד שמדובר ב-30 ניסיונות יותר מדי.

– יש רגעים שבהם הסגידה האמריקאית לסטטיסטיקות מצליחה לגמור אותך. נניח, כשבמשחק של הראמס (אני עדיין קורא להם בראש סנט לואיס, תסלחו לי) מופיעה הסטטיסטיקה של "לקייס קינום יש שני דרייבים מנצחים ברבע האחרון בקריירה". וואלה, עכשיו בטוח שהוא יעשה דרייב מנצח, לא? ו…הנה זה נגמר.

– הפייק פאנט של ג'ף פישר כשהוא בפיגור 4 ועם שלוש דקות על השעון, אלוהים יודע מה עבר לו בראש.

– הגיע הזמן שמישהו יגיד לבן מקאדו שיעשה משהו עם השפם הנוראי הזה שלו. מי הוא חושב שהוא, אד ריד? מייק דיטקה? שפם מרוויחים בעבודה קשה!

כיפור - אריאל בר חיים
דיבור חדר הלבשה

46 Comments

אודי 10 באוקטובר 2016

נורא חיכיתי שדאלאס יתחילו לשחרר קצת לפרסקוט. במשחק מול הג'יאנטס בפתיחת העונה הם ביקשו ממנו לעשות את המינימום, כאילו לא הרשו לו לרוץ. ממשחק למשחק נראה שסומכים עליו יותר. הוא מסתכל יותר מדי ימינה (ורק ימינה) כשהוא בפוקט, אבל הקבלת החלטות שלו (או מי שמחליט בשבילו) טובה מאוד עד עכשיו. אלא אם כן תהיה הדרדרות קיצונית ביכולת שלו פתאום, לא הייתי רוצה את רומו במקומו, גם כשהוא יהיה בריא.

ריצ'י מקאו 11 באוקטובר 2016

צודק. עם כל האהבה שלי למהלכים הגדולים של רומו, אני מרגיש שעם פרסקוט ומשחק הריצה המתחדש אפשר להגיע רחוק (כלומר לפאמבל ההוא במשחק פלייאוף הראשון שאריאל ציין…)

שי 10 באוקטובר 2016

כמובן שעד עכשיו הקבוצה הכי מענגת לצפייה זו האוקלנד ריידרס…רכבת הרים משולבת בקרקס, התקפה חזקה, הגנה ביזיונית. סן דייגו באו בזמן טוב…

ובכלל, כמה כיף באזור המפרץ עכשיו – יש גם את הניינרס עם קבוצה חלשה אבל הרבה, הרבה עניינים ועניין מסביבה.

שי 10 באוקטובר 2016

וכמובן הרבה תודה על סיכומים מושקעים!

עידו ג. 10 באוקטובר 2016

אוקלנד מהנה לצפייה בערך כמו שניו-אורלינס של 2012 הייתה.

שי 10 באוקטובר 2016

את הסיינטס של 2012 לא ראיתי אז אני לא יודע להשוות. אני בהחלט מחכה לאיזו התרסקות כי נראה שהעסק קצת גבולי ושביר אבל בין ההחלטות של דל ריו, להתגבשות של החבורה הצעירה לקבוצה אמיתית, מאוד מהנה לראות אותם.

עידו ג. 10 באוקטובר 2016

אתה כנראה אוהד. רק להזכיר ההגנה של הסיינטס של אותה עונה הייתה הגרועה בהיסטוריה של הליגה לפחות בכל מה שקשור ליארדים שהיריבות צברו. הריידרס כרגע בקצב טוב לשבור את השיא הנ"ל.

אריאל גרייזס 10 באוקטובר 2016

לא ברור מה קורה עם ההגנה של אוקלנד, שנה שעברה היא היתה לא רעה בכלל אם הזכרון שלי לא מטעה אותי (יכול להיות שאני טועה). אם היא תמשיך ככה זה לא יגמר טוב

עידו ג. 10 באוקטובר 2016

לא, גם בשנה שעברה הם לא היו משהו. השנה זה רק החמיר בינתיים.

שי 10 באוקטובר 2016

אוהד עד שיעבירו את הקבוצה לוגאס.

שי 10 באוקטובר 2016

בוב מקאדו זכור לטוב ממילאנו (דו, דו מקאדו)! המאמן של הג'איינטס זה בן.

אריאל גרייזס 10 באוקטובר 2016

כן, תיקנתי כבר

יוחאי 11 באוקטובר 2016

וריד עם שפם זה אני ולא אד

יוחאי 11 באוקטובר 2016

אנדי

דורון (אחר) 10 באוקטובר 2016

אטלנטה התחילו 6-0 בשנה שעברה, אם אני לא טועה.
אבל באמת השנה הם נראים טוב יותר, ההגנה השתפרה משמעותית וההתקפה מאוד מגוונת.
אין לי יותר מאשר תחושה אבל נראה לי שחלק מהביטחון שבו ראיין משחק הוא פשוט בגלל שהאופנסיב ליין שלו סוף סוף נותן לו זמן לשחק. ב-2/3 האחרונים של העונה שעברה זה הרגיש לי כאילו הוא חוטף סאקים על ימין ועל שמאל, או משחרר מסירות בלחץ גדול, והשנה אפילו מול הדפנסיב ליין המפחיד של דנבר הוא מרגיש שיש לו זמן והוא יכול למשוך מהלכים. כמובן שזה קשור לגיוון בהתקפה שהזכרתי קודם.

עידו ג. 10 באוקטובר 2016

גם בשבילנו (הקוראים) זה עבד טוב הסידור הזה.
אם כבר סגידה לסטטיסטקוה במהלך המשחק אז לפוקס מגיע הפרס על ההגשה המועילה ביותר. במשחק של האיגלס מול הליונס העלו את הנתון שפילדלפיה איפשרה 0 TD במסירה העונה (מה שכמובן נשבר שני מהלכים לאחר מכן). זה כמובן לא היה מספיק והם הקפידו להדגיש את המספר בצהוב ולמטה לרשום: fewest in the league.
אין ספק שהחכמנו.

צחי 10 באוקטובר 2016

חוק 'העבירה הטכנית' עובד ומספר ההרחקות בליגה (תוך כדי משחק) כבר השתווה לזה של העונה שעברה כולה
אני סקרן לדעת מה הבלוג חושב על זה

עידו ג. 10 באוקטובר 2016

הייתה רק הרחקה אחת על שני פאולים של התנהגות בלתי ספורטיבית, לא?
הרבה יותר מעצבן זה הדגשים ששמו על חגיגות מיותרות. מוציא את כל הכיף מהמשחק.

אריאל גרייזס 10 באוקטובר 2016

כן, כתבתי על זה שבוע שעבר, מטופש להחריד

צחי 10 באוקטובר 2016

ולרמי טונסיל לא שיחק כי הוא החליק במקלחת
לא חשבתם שזה ייעצר במסכת הגראס נכון?

Amir A 10 באוקטובר 2016

מייק דיטקה זה חתיכת אידיוט.

ניינר / ווריור 11 באוקטובר 2016

בינתיים מבחינתי הריידרס היא הקבוצה הכי מהנה לצפייה (מה שאומר שרמת הפוטבול בינתיים לא משהו השנה). השילוב של קאר עם קראבטרי זה כיף גדול

Amir A 11 באוקטובר 2016

נו, אז זה מסביר את הטענה שלך על פול סיימון

ניינר / ווריור 11 באוקטובר 2016

לקחת קשה את ההערה הזו אבל מה הקשר?

Maldini 11 באוקטובר 2016

יכולת להימנע מהפיסקה ההזויה על ריברס. אני מבין שהיית חייב לכתוב משהו על מה שהולך בסן דייגו ולא ממש ידעת מה (כי ת'כלס לאף אחד אין מושג איך להסביר את זה) אבל אתה לא בכיוון. ריברס הוא כנראה ה-QB הכי אמוציונאלי והכי לוקח ללב בליגה הזאת. שימת זין היא הבעיה האחרונה איתו. האפסים הלוזרים שמקיפים אותו קצת יותר. לקחת זריקה מטומטמת אחת לדאבל קאברג' ועשית ממנה הכלל למרות שלפניה ואחריה היו לו משהו כמו 754 מהלכים וזריקות מצויינות. הבן אדם משחק כמו טופ 3 QB מתחילת העונה למרות שהוא מאבד מדי שבוע את השחקנים הכי חשובים בהתקפה.

אריאל גרייזס 11 באוקטובר 2016

לא יודע מה זה אומר לוקח ללב. ראיתי את המשחק השבוע כמו לא מעט משחקים שלו והוא פשוט קוויטר. כל פעם שיש עליו טיפה לחץ הוא מעיף את הכדור לרצפה או החוצה. הוא לא לוקח ללב, הוא בכיין

Maldini 11 באוקטובר 2016

מה אתה רוצה שהוא יעשה כשיש עליו לחץ? ראית איך הוא נראה כשהוא מנסה לרוץ/לזוז? סבתא של צפריר מהקבר יותר מהירה וזריזה ממנו. אם כבר אז זה פלוס לטובתו שהוא לא חוטף סאק'ס והורס את הפילד פוזישן

אני חושב שהוא וסן דייגו מייצגים בצורה הטובה ביותר את ה-KNEE JERK של אנשים אך ורק על סמך התוצאה הסופית. מבחינת יכולת הם שיחקו בחודש האחרון כמו קבוצת טופ 5 ב-AFC והרשימו יותר מקבוצות כמו אוקלנד, בולטימור ויוסטון. אבל הראנינג בק שלהם פימבל פעמיים ברציפות בתוך ה-20 יארד ליין שלו וההולדר השמיט סנאפ בפילד גול אז ריברס בכיין וקוויטר ואחיו האובד של ג'יי קאטלר.

קצת קונטקסט, בחייאת.

אריאל גרייזס 11 באוקטובר 2016

אלה העובדות כמו שאני רואה אותן – כל קבוצה עם קב ברמה גבוהה מגיעה באופן קבוע לפלייאוף. במקרה של ריברס, הצ'ארג'רס פעם אחר פעם הם אנדראצ'יברס שלא מצליחים להגיע לכלום. בכל השנים שלו כפותח, וראיתי אותו לא מעט, לא ראיתי את ריברס עושה שיפור אחד במשחק שלו. דיברת על זה שאין לו מה לעשות כשלוחצים אותו? בריידי בגיל 38 התחיל אימוני כושר שיאפשרו לו למסור תוך כדי תנועה. דיברתי על זה גם בטקסט, מה שמפריד בין קב טוב לכזה שפחות הוא שקב טוב מסוגל לזרוק גם כשיש לו לחץ בפנים. מה שמאפיין את ריברס, כמו גם את קאטלר, זה העובדה שברגע שיש טיפה לחץ הם קורסים. האם רצף ההפסדים הביזארי האחרון נגרם ישירות בגלל ריברס? לא, הוא לא. האם העובדה שסן דייגו הם אובראצ'יברס תמידיים שאיכשהו תמיד לא יעמדו בציפיות קשורה בו? בהחלט כן.

Maldini 11 באוקטובר 2016

אין לי כוונה להתחיל לנתח את ההיסטוריה של ריברס כי זה יהיה דיון ארוך מאוד ושנינו לא נסכים בסופו ממילא. בסך הכל הגבתי לטענה על חוסר שימת זין שהוא כנראה הכי רחוק מהמציאות שיכולת למצוא בהקשר של השחקן הזה.

ספציפית לגבי העונה הנוכחית הוא משחק מצויין ושם את הקבוצה על הגב שלו בכל המשחקים למרות אינספור פציעות לשחקני מפתח, הביא אותה עד הבאר בכל 5 המשחקים עד שמישהו(ים) בעטו(ו) בדלי. הם הובילו בארבעת המשחקים הראשונים של העונה עם 2 דקות על השעון ובסך כמות הזמן הגדולה ביותר מכל קבוצות הליגה (152 דקות. הבאות אחריהם: ניו אינגלנד – 149 דקות, פילדלפיה – 145 דקות, דאלאס – 142 דקות, פיטסבורג – 141 דקות. כולן עומדות על מאזן 4/3-1). אי אפשר לבקש מ-QB יותר מזה. כן אפשר לבקש מראנינג בק לא לפמבל פעמיים תוך חמש דקות בתוך ה-20 יארד ליין, או מ-TE רוקי לא לפמבל מסירה באמצע דרייב משווה/מנצח, או מההולדר להחזיק את הסנאפ ב-FG משווה, או מהגנה להשיג עצירה אומללה אחת במשחק שבו הקבוצה מובילה במשחק חוץ 24-3 במחצית.

נתפסת על החלטה מפגרת לזרוק לדאבל קאברג' וכמה אינקומפליטס תחת לחץ ובנית מהם תיאוריה שלמה כאילו זה מה שמונע ממנו לשחק ברמה גבוהה (זה לא. אולי רק להיות ברמה של טום בריידי.) או להוביל את הצ'ארג'רס להישגים למרות שזה ממש לא כי כמו שציינתי כבר – הוא שיחק כמו טופ 3 QB בחודש האחרון. הבעיות האמיתיות של סן דייגו ב5-6 שנים האחרונות מהכבדה לקלה (שגם היא כבדה מאוד) – ניהול (הבעלים הכי קמצן בליגה+GM's כושלים), אימון (נורב טרנר ומייק מקוי AKA עודאי וקוסאי של ה-NFL), צוות מסייע בשני צדי הכדור (הגנתית בעיקר/ אתה יכול לשלוף לי שם של אימפקט פלייר שם מהשנים האחרונות? אין כזה) ופציעות. אינסוף פציעות.

מקנאב 11 באוקטובר 2016

פלוס 1000 למלדיני. מה שנקרא הופעת mvp טראגית למישהו שאפילו לא יהיה ברשימה ראשונית ל mvp. זה כבר ספור חוזר אצל ריברס בתחילת העונות

austaldo 11 באוקטובר 2016

כמה הערות:
– מאט ראיין ישכנע אותי שהוא קווטרבק ברמה כשהוא יגיע למשחקים המכריעים, ובדרייב קריטי לא ימסור אינטרספשן ברד-זון. עד אז אני לא מאמין לו.
– שנים זורקים עלי עגבניות כי אני אומר שסאם בראדפורד שחקן טוב. אני חושב שסאם בראדפורד הוא ההוכחה הכי טובה שקווטרבק שמגיע לליגה צריך מזל לא פחות מכישרון. יש קבוצות שגם אם יגיע לשם רוקי עם כישרון של בריידי ורוג'רס ביחד זה לא יעזור לו.
– אני לא יודע אם הבעייה של ריברס זה זריקת זין כמו שאתה אומר או שהוא כל כך לוקח ללב ככה שהוא מנסה יותר מדי, שזו המסקנה ממה שמאלדיני אומר. בשורה התחתונה סן דייגו כבר שנים היא מודל של אנדר אצ'יבר.
– אני מוכן להתערב שהתכוונת לכתוב "רון ג'רמי" בהערה על השפם :P

Bruschi #54 11 באוקטובר 2016

קרולינה ואריזונה על הפנים השנה – יהיה לליגה מאוד קשה להחליט אם לתת את תואר מאמן השנה לרון ריברה או לאריאנס ;-)

אוהד 11 באוקטובר 2016

אני אוהב שאתה מתעלם במופגן שהתחזיות שלך לפלייאוף הבייסבול התרסקו (כמו הרד סוקס..)

אריאל גרייזס 11 באוקטובר 2016

תחזיות בייסבול שלי שמתפוצצות זה הסטנדרט, דבר איתי כשאני אהיה צודק..
חוץ מזה, הרד סוקס עפו אחרי שהטור פורסם

NoOne 12 באוקטובר 2016

חזרתי משבוע ב- MAUI , היה נהדר
הדבר היחיד שהפריע לי היה מאמן מטומטם שבועט פאנט 7 דקות לסיום המשחק בפיגור 11 כשיש לו את הפוטבול בדאון רביעי ו2 יארד טו גו באמצע המגרש , ואז האידיוט הזה אומר אחרי המשחק שהוא יעשה אותו דבר במשחק הבא

אח שלו 12 באוקטובר 2016

No One: קראתי את הטור הזה וחשבתי עליך: http://overthecap.com/thoughts-new-york-jets/
כמתבונן מהצד אבל בעל עניין בג'טס, זה נראה לי כמו טור עם אחלה תובנות. חלק מתאים לתפיסה שלך וחלק לא.

NoOne 12 באוקטובר 2016

הגעתי למסקנה שהדבר היחיד שיעזור לי זה שדונלד טראמפ יבחר לנשיא ויקח את החברים הכי טובים שלו וודי ג'ונסון וטום בריידי ויתן להם תפקידים בקבינט וכתוצאה מכך בריידי יפרוש ו-ג'ונסון ימכור את הקבוצה.

שלושה אנשים שתומכים בדונלד טראמפ: וודי ג'ונסון , רקס ראיין וטום בריידי , כשמדברים לפעמים בתקשורת מי אלה התומכים שלטראמפ זה בדיוק מה שעולה לי בראש,

red sox 12 באוקטובר 2016

אני כבר 10 שנים טוען שרקס ראיין וכריס כריסטי זה אותו בנאדם.

Amir A 12 באוקטובר 2016

הקטע הזה של בריידי יוצר אצלי משבר זהות רציני.

צחי 13 באוקטובר 2016

עכשיו ג'ון הארבו רוצה שישנו את חוק הפאמבל לתוך האנדזון
(פאמבל לתוך האנדזון של ההגנה והחוצה הוא טאצ'בק לטובת ההגנה ואיבוד כדור)

זה לא שהוא לא צודק, זה באמת חוק מוזר. אבל האיש עשה לעצמו הרגל להתלונן על חוקים אחרי הפסדים.
קוראים לזה בכיינות. שיגדל ביצים ויגיד שהם הפסידו לרדסקינס כי הם משחקים חרא.
בחיי

צחי 13 באוקטובר 2016

*פאמבל של ההתקפה לתוך האנדזון של ההגנה, והחוצה

urlacher 13 באוקטובר 2016

אפשר להגיד שבגלל שקאטלר נפצע הקבוצה יותר מאוחדת.
אפשר גם להגיד שהויר שיחק נגד 2 קבוצות גרועות עם קו התקפה שסופסוף עושה את העבודה שלו ורץ שיודע להשיג יארדים גם אחרי מגע בעוד קאטלר שיחק נגד 2 קבוצות טובות בלי קו התקפה או רץ שיודע להשיג יארדים גם אחרי מגע. פצוע.

חוצמזה להשוות באיזשהי דרך בין קאטלר לריברס זה בושה לריברס.
אני מסכים שבלא מעט משחקים(לפחות השנה) אתה רואה פתאום זריקה של ריברס שאתה אומר לעצמך "היה פה דגל במהלך והוא זורק ככה כי זה יעני זריקה 'חינם' או שהוא פשוט וויתר?" אבל מבחינת סט יכולות, תחרותיות ויכולת הנהגה הוא כמה רמות מעל קאטלר. לצערי.

אריאל גרייזס 13 באוקטובר 2016

הוא מנהיג כל כך גדול שהקבוצה שלו לא הגיעה לפלייאוף כמה שנים כבר?
אני לא אומר שהוא באותו לבל כמו קאטלר, אומר שהם סובלים מאותן תכונות אופי מחורבנות. נכון, לשניהם קבוצות גרועות, מאמנים גרועים, הנהלה גרועה. למרות זאת, אהרון רוג'רס מגיע לפלייאוף כל שנה ואני לא יודע כמה המאמן/הנהלה שלו יותר טובים. אז אני לא אומר שהוא אמור להגיע כל שנה לפלייאוף אבל שהקבוצה שלו תראה טיפה תחרות. ריברס הוא מספרים נטו, אין לו את מה שצריך כדי להוביל קבוצה.

NoONE 14 באוקטובר 2016

טד תומפסון הוא בערך 10 רמות יותר טוב מכל מה שיש לסאן דייגו להציע בפרונט אופיס

Amir A 14 באוקטובר 2016

אני יכול לומר לכם מה הקריירה הבאה של טום בריידי לא תהיה. הוא לא יהיה פוליטיקאי.
כי אם הוא ירוץ למשרה פוליטית כלשהי תמיד יהיה מי שיזכיר שכאשר הוא נשאל במסיבת עיתונאים על האמירה של טראמפ לגבי "שיחות חדר הלבשה" הוא בחר לסיים את מסיבת העיתונאים ולרדת מהבמה מבלי לענות. ספורטאי ענק. בן אדם כנראה קטן.

Comments closed