לחזות בגדולה

לראות את סטף קארי כשהוא בזון שלו, זאת חוויה עילאית

ברגע שעלה הרעיון שניסע לפורטלנד, הדבר הראשון שעשיתי היה לגשת לאתר של הבלייזרס ולבדוק אם במקרה הסלטיקס באים לבקר בזמן שאנחנו פה. לצערי, זה לא קורה. הדבר השני היה לבדוק אם גולדן סטייט באים. לשמחתי כן. ועל כן, ברגע שהנסיעה נסגרה סופית, לא בזבזתי דקה לפני שרצתי להזמין כרטיסים למשחק הזה. כשסטף קארי מגיע לביקור בעיר, בטח כשהוא מביא איתו את קווין דוראנט, אתה הולך לראות אותו, לא?

להפתעתי, האולם אתמול בערב לא היה מלא. במיוחד באיזור היציעים התחתונים. יכול להיות שזה משחק הבייסבול החשוב שהיה אתמול בערב ואולי זה פשוט מחירי הכרטיסים המטורפים למשחק הזה (הכרטיס הכי זול למשחק הזה, גבוה גבוה למעלה מאחורי הסל עלה 50$). לא להפתעתי, היו לא מעט אוהדי גולדן סטייט באולם. ככה זה עם קבוצה מצליחה.

מה אפשר לספר על גולדן סטייט שלא נאמר כבר? לא הרבה, האמת. נדמה שראינו כל מה שאפשר מהקבוצה הזאת בשנתיים האחרונות, כמה כבר אפשר לחדש?

בכל זאת אני אנסה לתרום את שני הסנט שלי.

אני חושב שאחד הדברים שהכי צריך להבין לגבי עונת NBA, וזה בא לידי ביטוי יותר כשאתה באולם ורואה משחקים שלמים ומכיר דינמיקה של קבוצה אחת ולא רואה היילייטס או רק את הרבע האחרון או משחקים של כמה קבוצות, זה עד כמה העונה הסדירה היא סוג של סידור עבודה. הקהל בא לקבל בידור, והוא יקבל את זה, אם זה בכדורסל עצמו ואם זה בכל ההפעלות שמסביב והשחקנים באים לעבודה. וכמו עבודה, יש להם שעות קבועות, יש מנהלים ויש עובדים פשוטים ויש את מה שצריך לתת ואז בחמש בערב הדברים נופלים מהידיים והולכים הביתה.

במה דברים אמורים? בזה שהגנות ישקיעו כמות מסוימת אבל לא את המקסימום. בזה ששחקנים משחקים בדיוק את מספר הדקות שנתון להן ויותר מזה – מאמן לא יחרוג כמעט מהרוטינה הקבועה שלו. חילופים ייעשו כמעט בעיקר כדי לתת לכל שחקן ברוטציה את הזמן שלו על המגרש ולא כדי לשנות מומנטום של משחק או משהו כזה. נראה כמעט כאילו יש תיאום ברור בין המאמנים של שתי הקבוצות לכך שאוקיי – עכשיו נכנסת החמישייה השניה ואתה לא תשאיר את הכוכבים שלך על המגרש באותו זמן שהמחליפים של הקבוצה היריבה על המגרש. זאת גם הסיבה שכל כך קשה לשחקנים שנמצאים נמוך ברוטציה לפרוץ. אלא אם שחקן אחר נפצע, הסיכוי שלהם לקבל זמן נרחב הוא פשוט אפסי. אתמול במשחק, למשל, היה שחקן של פורטלנד (אל תשאלו אותי איך קוראים לו – עד כדי כך הוא נידח) שברבע הרביעי נכנס אחרי שהכל נגמר וצלף שלשה אחרי שלשה וסיים עם 17 נקודות. במקום אחר הייתם אומרים – וואלה, אולי שווה לתת לו יותר זמן משחק, לא רק כשהמשחק גמור – אבל זה פשוט לא עובד ככה.

וזה בסדר, כי כשהעונה שלך היא של 82 משחקים והרבה פעמים אתה משחק ערב אחרי ערב אין לך ברירה אלא לשמור על החוקים האלו בצורה מאוד קשיחה אם אתה רוצה שהשחקנים ישרדו. וגם הקהל בסדר עם זה. הוא בא לקבל בידור והוא יודע בדיוק מה שהוא מקבל. זה לא משחק יום חמישי ביורוליג שכל הפסד הוא אסון. לפעמים אתה מנצח, לפעמים אתה מפסיד ובשני המקרים אתה תחזור הביתה מרוצה כי קיבלת תמורה לכסף שלך. רק בפלייאוף דברים משתנים ולמשחקים יש משמעות אמיתית ואז הרוטציות הרבה פחות קשיחות והקהל הרבה יותר בתוך המשחק.

Warriors versus Trail Blazers

למה זה חשוב? כי גולדן סטייט של שנה שעברה לא עבדה לגמרי לפי הסקריפט הזה. היא באה להיות היסטורית ולדרוס. לפעמים זה לקח טיפה זמן, אבל היא דרסה. את המנוחה שלהם השחקנים קיבלו ברבע הרביעי כשהמשחק היה גמור. ונראה מהמשחק שבו הייתי וגם ממה שראיתי מהווריירס השנה עד עכשיו שהם מבינים ששנה שעברה היתה משהו מיוחד והשנה אין צורך לרדוף אחרי ההיסטוריה, האליפות היא הדבר היחיד שחשוב.

שני הרבעים הראשונים של המשחק היו נינוחים למדי. גולדן סטייט לקחו את היתרון ולא שמטו אותו אבל גם לא ברחו. השחקן הבולט אצלם היה קווין דוראנט, שנראה שהוא מרכז ההתקפה. בנקודה הזאת במשחק תהיתי האם הכניסה של דוראנט לא שינתה לגמרי את הדינמיקה של הקבוצה. היה נראה שהוא לגמרי הטופ-דוג ולא קארי, שנראה כבוי, זרק כמה שלשות חופשיות שלא נכנסו, איבד כדורים ולא ממש בעניין של לשחק כדורסל. עוד נקודה שעלתה בשלב הזה היא שמצב הגבוהים של גולדן סטייט לא משהו בכלל, אבל למזלם מהצד השני גם פורטלנד שמחזיקה מצבת גארדים מרשימה מאוד, היא קבוצה חסרת גובה אמיתי, כשהגבוה היחיד שלה שמשחק ככזה הוא פלאמלי – שחקן חביב אבל לא בדיוק מועמד להול אוף פיים.

דבר נוסף שהורגש בחצי הזה הוא עד כמה עמוקה גולדן סטייט. קארי יצא וגם תומפסון לא שיחק יותר מדי (כמו שאמרתי – הרוטציה היא קודש) אבל זה לא הפריע לאיאן קלארק לקחת פיקוד בחצי פשוט מושלם שלו, כשהוא מסיים את המשחק עם 25 נקודות ב-100 אחוזים מכל מקום על המגרש. יחד עם איגודלה וליבינגסטון, הירידה מהחמישיה הראשונה כמעט ולא הורגשה, בעוד אצל פורטלנד הדרופ דאון אחרי אוון טרנר, המחליף הראשון, היא פשוט אדירה. פשוט אין להם שחקן ספסל שמסוגל לשים נקודות.

*

ואז הגיע החצי השני. וכל מה שחשבתי נזרק לפח. בדיוק כמו שנה שעברה, גולדן סטייט עברה הילוך, קארי הכניס לחמישי – ולפני ששמת לב זה נגמר.

תשמעו, ראינו את זה מלא פעמים. ועדיין, לראות את זה בלייב זאת חוויה מפעימה. כמו שרשמתי בכותרת – לחזות בגדולה. מסוג הדברים שבאמת לא צריך להיות חובב NBA מושבע כדי להבחין בזה. שניה אחת המשחק בהישג יד, בסך הכל חמש הפרש ולפני שאתה שם לב זה 25 הפרש והקהל רק מחכה להפסקה במשחק כדי לנהור הביתה. אני לא חושב שראיתי כזה דבר בחיים.

וזה לא שפורטלנד לא שמרו. להיפך. שלשה אחרי שלשה הוא קולע, מכל נקודה במגרש, כולן עם יד על הפנים. שחרור הכדור המהיר הזה נראה פשוט לא אפשרי לבן אנוש עם דיוק שכזה. 23 נקודות קארי קלע ברבע הזה (לעומת 20 של כל הבלייזרס) ועשה את זה עם כל הרפרטואר שאנחנו מכירים. שלשה מהפינה עם יד על הפנים, שלשה מהאמצע, שני מטר מאחורי הקו, חדירה לסל עם פאול, עוד שלשה. ועוד אחת.

מה שמדהים זה לראות גם איך זה משנה את הדינמיקה של המשחק בקבוצה השניה. אם עד אותו רגע פורטלנד שיחקו מסודר ומאורגן, פתאום זה הפך למשחק של אחד על אחד, כשדמיאן לילארד הכוכב של פורטלנד, ושחקן אדיר בפני עצמו, שקלע משהו כמו 25 נקודות בחצי הראשון, מנסה להשתוות לקארי ולהשאיר את הקבוצה שלו במשחק – רק שגדול ככל שהוא (והוא באמת שחקן שממש כיף לראות) הוא לא סטף קארי.

ופתאום, כל מה שחשבת על זה שהפוקוס בקבוצה עבר אליו או על פגיעה בכימיה שלהם – תשמעו, אולי זה נכון. אולי זה עוד ישפיע. הרגיש לי שקליי תומפסון קצת נשאר מוזנח. וצריך לזכור – על המגרש יש מקום רק לשלושה קלעים. זה שיש לך ספסל מצוין זה מעולה לעונה הסדירה אבל כשהרוטציה מצטמצמת זה פחות משמעותי ואז נשאלת השאלה האם העובדה שיש לך עוד קלע על המגרש כמו דוראנט נותנת לקבוצה באמת יתרון משמעותי.

אבל כרגע, כל השאלות האלו יצטרכו לחכות לפלייאוף. בניגוד לשנה שעברה שגולדן סטייט שיחקה במוד פלייאוף כל משחק (עד הרבע האחרון) ורצתה לשבור שיאים, נראה שהשנה היא חזרה לפורמט של קבוצת NBA. תרשו לי לנחש שהם לא יתרגשו מאיזה הפסד-שניים-שלושה ברצף, במקרים שבהם קארי לא ייכנס למוד הרצחני שלו או שדוראנט יחטיא כמה זריקות פתוחות. אני גם מנחש שמתישהו הם ייצרו רצף מרשים של ניצחונות. כרגע, נראה לי שהם פשוט נהנים מזה שאין להם מסע צלב להשלים ורק מחכים שיגיע כבר הפלייאוף כדי לסגור חשבון על שנה שעברה.

אשליית האתלטיות
משחק לדורות

86 Comments

שי 2 בנובמבר 2016

סטף ורבעי הקסם שלו.עשית לי אחלה פריוויו. מחר אני הולך לראות את ווסטברוק מגיע לאורקל…(אורקל מגיע לאורקל)

ד"ר רזי הופמן 4 בנובמבר 2016

הנה זה התחיל, אבל איזו כניסה הרביץ שם רסל ווסטברוק.
הקטע שהמצלמה כל הזמן רצה על ראסל וקווין, זה נראה כאילו התקשורת הופכת את המשחק לקרב ביניהם.

ד"ר רזי הופמן 4 בנובמבר 2016

קווין על הספסל ראסל במגרש ועכשיו טיימאאוט של אוקייסי שמובילים בשש.

ד"ר רזי הופמן 4 בנובמבר 2016

והנה קווין תופר עוד שלשה וג"ס בורחת אחרי שהיתה במינוס 10! רק לוחצים קצת על הגז וזהו המשחק נראה כבר דיי גמור.

ד"ר רזי הופמן 4 בנובמבר 2016

איזו חסימה מרהיבה עכשיו של ווסטברוק על דוראנט. אבל קווין תופר את אוקייסי

ד"ר רזי הופמן 4 בנובמבר 2016

אבל ראסל הורס את OKC. משחק סולו רע ונורא. הוא פשוט מחרב עכשיו לגמרי את המשחק.

ד"ר רזי הופמן 4 בנובמבר 2016

קבלו

קווין דוראנט עם 29 נקודות ו 4 ריבאונדים במחצית הראשונה
ראסל ווסטברוק עם 12 באחוזים מזעזעים.
משחק גמור…

ניינר / ווריור 2 בנובמבר 2016

אז המיתוס של חמשת אלפים משחקי סולד אאוט רצופים ברוז גארדן הוא המצאה? לא מבין איך משחק כזה והאולם לא מפוצץ

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2016

יש מצב שזה היה סולד אאוט ואנשים ניסו למכור את הכרטיסים ולא הצליחו או שפשוט לא באו בגלל סיבות אלו ואחרות

ניינר / ווריור 2 בנובמבר 2016

לא ברור. ולא שיש להם עוד משהו בעיר חוץ מהבלייזרס שהם באמת קבוצה נהדרת.
אבל עזוב שטויות, כמה סוגי בירה דגמת כבר?

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2016

אתה יודע, יש 41 משחקים ביתיים, העונה רק התחילה. אני חושב שטעמתי איזה 5-6. זה אחד היתרונות הגדולים בספורט מקצועני בפורטלנד – יש לך מלא סוגי בירה מצוינים במגרש, לא כמו שאר האיצטדיונים שכל מה שיש בהם זה באד לייט מגעיל

ד"ר רזי הופמן 4 בנובמבר 2016

עם ענייני בירה עסקינן, הייתי בכנס בפורטלנד וביום האחרון היה טקס סיום כשעל השולחן מאות בקבוקים מעשרות סוגי בירה שונים. זו היתה ההזדמנות ללגום יותר מ 10 סוגי בירה שונים וזה מה שעשינו. כל אחד מהשולחן לקח מספר בקבוקים של מבשלות שונות וטעמנו מכולן. חוויה…

7even 2 בנובמבר 2016

האמת שיש להם את קבוצת הכדורגל עם אוהדי משוגעים כמו באירופה. ותתפלא זה תפס שם ממש טוב

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2016

כן, הטימברס. שנה שעברה לקחו אליפות אפילו (השנה לא עלו לפלייאוף אפילו) הפעם הגעתי לפה מאוחר מדי אבל לפני חמש שנים הלכתי למשחק שלהם. זה תפס חזק בכל הנורת'ווסט – יש פה יריבות יפה עם סיאטל וונקובר, אחוות ערי הגשם.
אבל אל תקרא לזה כמו באירופה. ישבתי עם הtimber army – הם באמת שרים כל הזמן כמו באירופה אבל אין שום דבר "משוגע" בהם. רק לדוגמא – השירים שהם שרים, הם מחלקים דף עם שירים בתחילת המשחק בין כולם שיידעו את המילים..

אמיתי 2 בנובמבר 2016

הקטע על העונה הסדירה באנביאיי ככ נכון וחשוב..
בסוף זה משפיע על הכל – צורת המשחק התרבות
הקהל והכסף..אולי נהנתי באמת במשחק אנביאיי
אחד שראיתי בחיי מתוך איזה שמונה. מה שקוראים
בצבא אס"ק רוב העונה הסדירה

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2016

אני תמיד נהנה במגרש, פשוט צריך לדעת לקראת מה אתה הולך. זה בידור, לא יותר מזה.

אמיתי 3 בנובמבר 2016

זה העניין.. לא הבנתי את זה.. וזה בהחלט בידור ואני רציתי ״מלחמה״..

Amir A 2 בנובמבר 2016

לאיזה משחק יש את הפער הגדול יותר בין אצטדיון לטלוויזיה, בייסבול או כדורסל? מה שבטוח, הוקי הוא במקום הראשון בפער ענק.

ניינר / ווריור 2 בנובמבר 2016

פוטבול זה המשחק שמצטלם הכי טוב. הדרמה הרבה יותר גדולה בטלוויזיה מאשר במגרש

דניאל 3 בנובמבר 2016

פוטבול באמת מצטלם הכי טוב, אבל זה פשוט סיוט לראות אותו עם כל ההפסקות והפרסומות בבית. כשאתה במשחק, הזמן עובר הרבה יותר מהר כי כל הזמן קורה משהו על המגרש.
הייתי פעם אחת רק, במשחק של הסיהוקס, והיתה חוויה הרבה יותר טובה מאשר לראות בבית.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

אין לי הסבר לזה, אבל העצירות במשחקי נבא הרבה יותר מפריעות לי מאשר במשחק פוטבול. אולי זה כי כדורסל שגדלתי עליו היה באירופה והוא עם הרבה פחות עצירות בעוד בפוטבול זה תמיד היה.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2016

הוקי הכי כיף במגרש. בייסבול עדיף במגרש על טלוויזיה בפער יותר גדול מכדורסל. גם כדורגל. פוטבול אחרון ברשימה, כנראה. לא כזה מהנה במגרש, זה ספורט שצריך לראות עם הרבה הילוכים חוזרים ופרשנויות לדעתי.
כל זה בעונה הסדירה כמובן. אני חושב שהסופרבול של הפטס והניצחון שלהם בפלייאוף על סן דייגו שהייתי בהם במגרש נמצאים בראש הרשימה אצלי מבחינת ספורט חי, יותר מכל משחק אחר שראיתי במגרש

יואב דובינסקי 3 בנובמבר 2016

הבעיה בללכת למשחקי הוקי זה שקשה לעקוב אחרי הפאק.

עסק שחור 3 בנובמבר 2016

כשמתחילים לראות הוקי באופן קבוע אז זה נהיה די קל לעקוב אחרי הפאק.

יותם 3 בנובמבר 2016

תגידו, עדיין יש בעיה לעקוב אחרי הפאק בטלוויזיה?

פה איתמר 2 בנובמבר 2016

אחלה פוסט

רטקסס 3 בנובמבר 2016

טור יפה.
סגל כמו של ג"ס אמור להוביל אותם לגמר מערב בקלות יחסית. שילמדו מלברון ב7 (8?) שנים האחרונות איך נחים בעונה הרגילה ושומרים כוחות לפלייאוף.

הבן הממזר של ג'ון סטוקטון 3 בנובמבר 2016

השחקן הכי מיוחד ששיחק את המשחק. הוא לא יהנה מהן, אבל הוא מצייר את הקשתות של ה 4 ו ה 5 של הדור הבא.

רוני 3 בנובמבר 2016

אני מצטער אבל זה נשמע מעפן.
הליגה התחילה לפני שבוע וכבר מחכים לפלייאוף? שחקנים שמקבלים את הדקות שלהם כי יש רוטציה ולא כי צריך לנצח? קהל שבא יותר בשביל שואו מאשר בשביל קרב ספורטיבי?
זה כנראה כיף להיות במגרש אבל בתור אוהד ספורט זה מבאס שזה מה שעשו האמריקאים עם המשחק כדי למקסם רווחים. מזל שאי אפשר פיזית לשחק שמונים משחקי פוטבול בעונה אחרת גם את זה היו הורסים.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

זה לא רק עניין של למקסם רווחים, למרות שכמובן זה חלק נכבד מחוויה אמריקאית. זאת תפיסה שונה לגבי ספורט, שהוא הרבה יותר בידור מאשר איך שאנחנו תופסים אותו. זה לא שמחכים לפלייאוף אלא פשוט נהנים מכדורסל, ערב עם המשפחה, מהלכים יפים וכו. דווקא בפורטלנד האוהדים יותר רועשים ונכנסים למשחק חזק אבל גם הם מבינים שזה רק משחק אחד מבין 82. זאת פשוט מנטליות אחרת.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

וכשחושבים על זה – האם הליגה הישראלית בכדורסל שונה משמעותית, למעט זה שיש בה טיפה פחות משחקים? גם בה כולם יודעים שהדבר היחיד שחשוב זה הפלייאוף וההתייחסות היא בהתאם. זה האפקט של כל ספורט שבו הפלייאוף קובע הכל ויש סדרות ארוכות שבהן הביתיות פחות משמעותית (בניגוד לפוטבול, נניח)

אנונימוס 3 בנובמבר 2016

אני חושב שזה עוד יותר בולט בהתחשב בכך שלאורך השנים יתרון הביתיות נהיה פחות ופחות משמעותי. כך שכולם יודעים שבסופו של דבר, יש פלייאוף, כל הקלפים מתערבבים מחדש וחבל להשקיע מאמץ בליגה הסדריה שממילא למיקומים בסופה אין יותר מדי משמעות

רוני 3 בנובמבר 2016

ממתי הכדורסל הישראלי הוא דוגמא טובה לספורט?
ולפני השיטה של שלושה סיבובים ופיינל פור לדעתי כן הייתה מלחמה בכל משחק, היו יריבויות חזקות בין הקבוצות גם בעונה הרגילה. זה היה לפני שהציפו את הליגה בזרים ,בוסמנים ומתאזרחים.
לדעתי זה חבל, ללכת למשחק כדורסל/בייסבול לא צריך להיות כמו ללכת לסרט קולנוע.

עמי ג 3 בנובמבר 2016

הליגה הישראלית היא בדיוק כזו. כשיש הרבה משחקים ובסוף פלייאוף של נוק אאוט כל העניין בליגה נעלם. למי אכפת מה קורה שם עד מאי?
בפוטבול הוא לא נעלם לא בגלל חשיבות הביתיות אלא בגלל שהליגה קצרה, ויש רק מעט עולות לפלייאוף. לכן כל ניצחון או הפסד חשוב.
הצדק עם רוני. או שזה ספורט – תחרות – שבה מתאמצים לנצח, או שבאים לראות מעודדות בבגדים מינימליים ואנשים מחופשים על הפרקט. בשביל זה הולכים לדיסנילנד, לא לאולם כדורסל.
ולכן גם הרייטינג של הפוטבול בעליה ושל הבייסבול והכדורסל בירידה. כשלתחרות אין טעם היא לא מעניינת את הצופים.

בוב השקט 3 בנובמבר 2016

אחרי 2 משחקי פוטבול בשבועות אחרונים (פיטסבורג במיאמי ויוסטון בדנבר) הייתי השבוע לראשונה בחיי במשחק נבא – סן אנטוניו במיאמי.
מה שאתה מתאר מדוייק – זה קודם כל בידור ובגלל שיש 82 כאלה זה גם הגיוני.
מכיוון שבניגוד לתחזיות מיאמי נשארו במשחק כמעט עד הסוף, הקהל, שהיה נראה שעסוק בבידור ובאוכל ושתייה יותר במשחק ב3 הרבעים הראשונים נכנס למשחק והאווירה הייתה לא רעה בכלל.
כמובן שבשנייה שהסיכויים נגמרו, בערך דקה לסוף התחילה נהירה אדירה החוצה.

יריב 3 בנובמבר 2016

אוהדי מיאמי ידועים בנהירות החוצה ברגע שהם מתייאשים ממשחקים מול סן אנטוניו. למעשה, קצת מוזר שהם לא למדו לקח.

יואב דובינסקי 3 בנובמבר 2016

50$ לכרטיס הכי זול למשחק עונה סדירה בין ג"ס לקבוצת פלייאוף, לא נשמע לי יקר.
עונה סדירה זה פח, פח, פח, אבל ברגע שפורסם הלו"ז אני כל הזמן מתכנן איפה אני יכול לתפוס משחק סביר. לצערי עד החורף כנראה שזה לא יקרה. פורטנלנד-ג"ס לחלוטין משחק מגניב.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

השורות האלו היו די מלאות. הקדמיות, איפה שכרטיס כזה עולה 500$ ומעלה היו הרבה פחות. תגיד אתה אם זה מחיר יקר או לא.

יואב דובינסקי 3 בנובמבר 2016

500$ זה מחיר שאני לא משלם גם לסופרבול.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

שילמתי פי 2 ויותר מזה על הסופרבול והיה שווה כל סנט (בעיקר לראות את הקבוצה שלך זוכה). כמה היית משלם כדי לראות את ליברפול לוקחת אליפות? את אייאקס לוקחת אליפות אירופה?

יריב 3 בנובמבר 2016

אני לא מגיע הרבה לארה"ב, אז כשהגעתי לסן פרנסיסקו ביוני 2015 בדקתי את מחירי הכרטיסים (לגמר). 700$ לכרטיס ביציעים העליונים, 1000$ ביציע העיקרי, לא הסתכלתי אפילו על השורות הקדמיות.

צור שפי 3 בנובמבר 2016

אפשר לעשות פוסט על מחירי שיא ששילמנו. אצלי זה היה 400 יורו לגמר הצ'מפיונס בוומבלי 2011 בארסה-מנ. יו. היה לגמרי שווה.

Amir A 3 בנובמבר 2016

רק עכשיו אני קולט שג'ייסון האמל מגיש ברוטציה של הקאבס. ממגיש צולע ברוקיס לפני 5 שנים לחלק מרוטציה שהולכת אוטוטו לעשות היסטוריה. איזה יופי.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

אני ממש מתבאס שלא עשיתי לייב בלוג על המשחק הזה. הוא כזה טוב, כל כך הרב. קורה בו

Amir A 3 בנובמבר 2016

אם הקאבס לוקחים את זה צריך לבחור את תיאו לראש ממשלת ישראל. תוך 6 חודשים יש לך הסכם שלום עם האיראנים ושת"פ מדעי עם הפלשתינאים.

אלעד כ 3 בנובמבר 2016

עם מה שהלך השנה בספורט, שלום בין ישראל לפלשתינאים כבר לא נראה כזה הזוי.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

אליפות של ליברפול והכל בסדר

יואב דובינסקי 3 בנובמבר 2016

נכון, חבל. הייתי מצטרף אם היה

אלון 3 בנובמבר 2016

השחקן שקלים 17 נקודות זה ג'ק ליימן, רוקי ממרילנד. אתה צריך לראות יותר מכללות.
הכרטיס הכי זול לצץמשחק של הווריורס בבוסטון זה 160 דולר. זול באורגון.

Amir A 3 בנובמבר 2016

וואו – איזה טירוף מה שהולך שם. מאדאן נרדם ואין מי שיוציא את צ'אפמן?

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

כל דקה שעוברת מתחרט יותר שאין לייב בלוג

Amir A 3 בנובמבר 2016

לא מבין את הקטע עם הפינץ' ראנר. מה זה החרטא הזה?

דניאל 3 בנובמבר 2016

הבאנט הזה שהם פספסו…
ואיזה באסה הריין דיליי

Amir A 3 בנובמבר 2016

זה משחק לדורות

דניאל 3 בנובמבר 2016

לגמרי.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

לדורות? לדעתי כשלוקחים בחשבון את המעמד ומה שקרה בו זה משחק הבייסבול הגדול בהיסטוריה

austaldo 3 בנובמבר 2016

לגמרי. עם מה שקרה שם, מה הלך בכל הסדרה וכמובן מה היה על כף המאזניים זה ללא ספק משחק הבייסבול הגדול בהסטוריה

דניאל 3 בנובמבר 2016

וואו, פשוט וואו.
הוא בכה תו"כ המהלך האחרון וזה היה כל כך קרוב לSAFE

ווווווווואו זו היתה חוויה

אלעד כ 3 בנובמבר 2016

תומפסון גם שנה שעברה התחיל חלש, והפך לרוצח ככל שהעונה התקדמה.
למה שהוא לא יוביל את החמישייה השניה ויצטרף לראשונה ברבע הרביעי?

קקדילא 3 בנובמבר 2016

דובינסקי, בשביל לחתוך בחצי גם עשר דולר יקר. ויתן אלוהים אגוזים….

shohat 3 בנובמבר 2016

פוסט יפה מאוד. איזה כיף!

עידו ג. 3 בנובמבר 2016

אחח אריאל, חיים קשים יש לך. נקרע הלב.

פישמן דוד 3 בנובמבר 2016

מר גרייזס היקר !!
הפניה שלי היא אישית אליך. לא אגיב לקוראים אחרים.
נעימה לי כתיבתך בדרך כלל לא תמיד אני מסכים עם הדברים אבל בסך הכל אתה מהטובים שאני משקיע זמן בקריאת הטור שלו.אך אני חייב שתסביר לי למה אתה משתמש בכל כך הרבה מילים לועזיות שיש להן בפירוש הגהה עברית יפה
אני בטוח שכבר הבנת למה אני מתכוון. אין לי ,אני חוזר,אין שום כוונות להתפלמס איתך. היו לי מספיק מורים לכל השפות
כולל שפת אימנו,זכותך לכתוב באיזה צורה שאתה רוצה.ואיזה סגנון שחביב עליך.כל העולם יכול להגיד לך איזה יופי עד מחר.
לא מרשים. גם שממהרים לכתוב משהו מכל מיני סיבות יש גבול.
סקריפט ? סולדאאוט ?ריבאונד ? אסיסטים ? להמשיך ? פאול ? פלייאוף ?טופדוג (או אנדר דוג ) ? רוטציות ?
אני סבור שירדת לסוף דעתי. תגובתי היא מהלב ולא ממקום רע.לימדתי תלמידים לבגרות ששפת אימם לא היתה עברית.
שהם רצו להסביר לי משהו הם לפעמים השתמשו במילים " בינ לאומיות " ועבדך הנאמן התעקש שידברו עברית. לימים
הם פגשו אותי וברכו ללא סוף
אתה רוצה כתו ב בעברית או באנגלית אבל למה השימוש בכל כך הרבה מונחים לועזיים ? מה זה מוסיף ?
האמת די התעייפתי מהענין.אני גפ שומע פרשנים שמדברים בצורה זו שרוב דבריהם כבר לא קשורים לעברית ולא מעט אנשים באו ואמרו לי שהם כבר כמעט לא מבינים מה הפרשן דובר (לא כולם ).טניס ,כדורסל,שחיה.
אנא השכל אותי ואסתפק בזאת.
יום טוב לך.

7even 3 בנובמבר 2016

מה הוא אמור לומר במקום פלייאוף, או אסיסט במקרה של ה NBA?
אגב אל כל 'סקריפט' הוא בהכרח 'תסריט'
מה עם כאלו שכותבים קוד בעבודה, כמוני למשל? אני אמור לומר שאני כותב תסריט או סקריפט?

צור שפי 3 בנובמבר 2016

הסתקרנתי, חיפשתי קצת (לא המון) ולא מצאתי מלה עברית ל"פלייאוף", אפילו לא באתר האקדמיה (מלה לועזית) ללשון העברית.

עידו ג. 3 בנובמבר 2016

אם לצטט מהעבר המתרחק:
"איך אומרים גמר סל בעברית?
מה זאת אומרת? – פלייאוף!"

Amir A 3 בנובמבר 2016

אההמממ… אני רק אזרוק כאן שהמילה להתפלמס היא נגזרת של המילה היוונית פולמוס אשר משמעותה היתה רוח המלחמה או משהו כזה.

צור שפי 3 בנובמבר 2016

אז מה? – יאללה הפועל פולמוס? – לא נשמע לי.

Amir A 3 בנובמבר 2016

כוונתי היתה שמר פישמן נכנס באריאל על העובדה שהוא משתמש במילים לועזיות במקום בחלופה העברית, ובעודו עושה כך הוא הודיע שאין בכוונתו >להתפלמס< עם אריאל. כבר אי אפשר לרשום "אין בכוונתי לדון איתך"? חייבים להשתמש במילים לועזיות?

צור שפי 3 בנובמבר 2016

פולמוס היא מילה אחת מרבות שנקלטו בעברית משפות אחרות והיום הן חלק מהעברית התקנית. אגב, לא ידעתי שמקורה ביוונית, למדתי משהו.

צור שפי 3 בנובמבר 2016

כמובן שניתן היה להשתמש גם ב"להתווכח" במקום "להתפלמס" למרות שיש בין השתיים הבדלי גוון (כדי לא לכתוב "ניואנסים")

Amir A 3 בנובמבר 2016

בדיוק. באיזשהו שלב המילה פולמוס לא היתה חלק מהעברית התקנית ובאותו אופן אין שום מניעה שמילים כמו ריבאונד, סולדאאוט, רוטציה ועוד לא יקלטו גם הן. המחזיקים בגישה הטהרנית גורמים הרבה פעמים יותר נזק לשפה מאלו שהם משתלחים בהם.

צור שפי 3 בנובמבר 2016

דוד פישמן היקר,
אמנם כתבת שאין בדעתך להתפלמס עם כותבים שאינם בעל הבלוג אבל כמי שבעצמו נלחם לעתים את מלחמת כבודה האבוד של העברית נדמה לי שגישתך טהרנית מדי. כוונתי לכך שיש מלים ומונחים לועזיים שלא ניתן לתרגמם במדוייק לעברית ואחרים שתרגומם המדוייק מסורבל. כך למשל ה"ריבאונד" וה"אסיסט" המהירים והזריזים הופכים ל"כדור חוזר" ו"מסירה לסל" שאורך כל אחד מהם כפול מהמקור ולכן מעיק ומכביד על זרם הכתיבה ו/או הדיבור. גם לדוגמאות אחרות שהבאת אין מקבילה מוצלחת בעברית ואפילו כאשר קיימת כזו, עדיין קיימים מקרים בהם הגרסא הלועזית מוצלחת יותר – "גול" (הברה אחת) מול "שער" (100 אחוז יותר הברות) – וברור מה עדיף.
מגיני העברית כיום צריכים למקד את האנרגיות שלהם במקומות אחרים, במיוחד בתחום החינוך והאוריינות אצל צעירינו. זו זירת המאבק האמיתית והחיונית, לא הבלוג המוצלח הזה.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

כתבת יפה אז אשתדל לענות יפה. אני מבין את זה שכשקוראים אז זה נראה מאוד מאונגלז. האמת היא שאני לא שם לב לזה יותר מדי. הכתיבה שלי היא מאוד אינטואטיבית (יש מילה עברית לזה?), אני כותב את מה שאני חושב כמו שהייתי מדבר. כמו שציינו פה, יש מילים בספורט האמריקאי שלתרגם לעברית זה פשוט לא אותו דבר. אני לא רואה טעם לתרגם את זה. היום קראתי כתבה על בייסבול באתר ישראלי שקראו בו לאאוטפילד "שדאי" – בעיניי זה מגוחך.
יש מילים מסוימות שבאמת אין שום סיבה בעולם להשאיר באנגלית, כמו סקריפט, למשל. לדעתי הן מתי מעט בטקסט (שוב, טקסט, האם לתרגם את זה למה בדיוק?). כמו שאמרתי – הכתיבה שלי היא כמו שאני חושב ומדבר. זה מה שבא לי טבעי. כשכותבים על ספורט אמריקאי, שזה בעיקר מה שאני כותב – אז סולדאאוט או טופ דוג, שלא לדבר על פלייאוף – זאת פשוט השפה של זה. הייתי אומר שאני אשתדל לשים לב לזה בעתיד אבל אני זוכר שכבר אמרתי את זה פעם אבל כנראה שקשה ללמד כלב זקן טריקים חדשים (איך זה היה התרגום של הפתגם האמריקאי?) ואיכשהו אני תמיד חוזר לזה

דיזידין 3 בנובמבר 2016

אז בריידי לא יהיה אצלך ״רבע לאחור״?

צור שפי 3 בנובמבר 2016

את המילה ״טקסט״ הייתי במקרה זה ממיר ב״כתוב״. בהקשרים אחרים ניתן להשתמש ב״נוסח״.

ד"ר רזי הופמן 3 בנובמבר 2016

אריאל

נו אז היום בוסטון נתנו משחק מצויין מול שיקאגו וכוכב המשחק שלי הוא דווקא שחקן שבדרך כלל אני חושב איך נפטרים מהחוזה שלו. אמיר גונסון סוף סוף דפק כרטיס שמראה לה הוא מרוויח, נדמה לי, 11 מליון דולר. השאלה היא האם הוא יכול לחזור על ההצגה הזו או שזו הבזקה כמו שיא הנקודות של בראדלי במשחק הקודם. ישעייהו תומס נתן שוב תצוגה של אולסטאר כרגיל והפעם עם 10 אסיסטים (פי 2 מרונדו)

7even 3 בנובמבר 2016

לי עדיין לא מסתדר ששם האיצטדיון שלהם הוא לא רוז גארדן, שכ"כ מתאים לאיזור אורגון.
כבר עשית ביקור ביערות של אורגון?

ד"א – איפה ישבת בסוף?

ד"ר רזי הופמן 3 בנובמבר 2016

גם לי זה מאד לא מסתדר. יש לי תמונות מהרוז גארדן מלפני 7 שנים אבל כשמשתנה ספונסר כולם עומדים דום.

7even 3 בנובמבר 2016

כן…אחד היחידים ב NBA שעוד היה לו שם לא ממוסחר

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2016

ישבתי למעלה בצד. אני לא רוטשילד

ד"ר רזי הופמן 5 בנובמבר 2016

יש לי לא מעט תמונות מיערות אוריגון בנובמבר, גם כאלה מהאוויר. מהמם.

סימנטוב 3 בנובמבר 2016

פוסט נהדר אריאל ואיזה כיף! במשחק הראשון לא היינו על המגרש וגם השניים שאחריו, המשחק בפניקס זה עדיין נראה שעובדים על החיבור בהתקפה וההגנה הייתה די רכה. המשחק הזה הוריד לי קצת את הלחץ. עדיין צריכים יותר ו"רים פרוטקשן"

Duncan 4 בנובמבר 2016

היכן אתה גר שקפצת לפורטלנד?

אריאל גרייזס 4 בנובמבר 2016

למד רחובות..

Comments closed