נו האדל – סיכום מחזור תשיעי

לא מת על השבועות האלו של שש קבוצות בביי – יש פחות מדי משחקים ופחות מדי משחקים טובים. אבל לפחות, כמו תמיד ב-NFL, על מה שהיא לוקה באיכות היא מפצה בדרמה. לאו דווקא על המגרש, למרות שקיבלנו כמה משחקים עם סיום דרמטי, כמו שאנחנו מקבלים בדירוגים עצמם.

אם מסתכלים על מה שיש לנו כרגע, אז בכל אחת מהליגות יש לנו קבוצה אחת – הפטריוטס ודאלאס – שעומדות די בפני עצמן ונראה שאמורות לקחת את הבית שלהן בקלות, יש לנו את אטלנטה וסיאטל שמובילות את הבית שלהן די בבטחה אבל כל השאר נראה סבוך סבוך. אם זה בגלל בתים טובים עם ארבע קבוצות תחרותיות כמו ה-AFC מערב ואם זה בתים עם שלוש קבוצות בינוניות שלא מצליחות לברוח לאחרות כמו ה-AFC צפון או ה-NFC צפון.

אז מה היה לנו?

– המשחק בין דנבר לאוקלנד היה המשחק שציפיתי לו הכי הרבה במחזור הזה והוא הצדיק את הציפיות. הוא לא היה ממש תחרותי – למעשה, התוצאה די מרמה, זה היה משחק שצריך להיגמר בקלות ב-20 הפרש לאוקלנד, אבל הוא נתן לנו אינדיקציה לא רעה לגבי שתי הקבוצות.

הדבר שהכי התרשמתי אצל אוקלנד זה היכולת שלהם להריץ את הכדור ובכלל לשלוט במגרש בצורה פיזית. אהבתי מאוד שהם שמו שישה שחקני אופנסיב ליינמן כדי שיהיו תמיד שניים שיחסמו את וון מילר (מה שגרם לי לתהות למה כל קבוצה שמשחקת נגד דנבר לא עושה את זה, אפילו במחיר של לאבד שחקן אליג'בל ולעשות את החיים טיפה יותר קלים לסקנדרי) ואיך שהם ממש דרסו את כל מה שזז. לפני המשחק ידענו שדרק קאר יודע למסור, ודנבר הגיעו מוכנים לזה כנראה, אבל הם לא היו מוכנים לכך שאוקלנד יריצו את הכדור פעם אחר פעם מולם וישיגו הרבה מאוד יארדים. בהחלט הצהרת כוונות לאוקלנד.

– מהצד של דנבר, בלא ספק אכזבה. מבחינה התקפית, הם בבעיה. גם לפני שאנדרסון נפצע משחק ההתקפה שלהם לא שטף אבל עכשיו כשיש להם רק את בוקר הם מתקשים מאוד לייצר משהו. ארבע הפוזשנס הראשונים שלהם במשחק הסתיימו ב-3 אנד אאוט – וזה לא יוצא דופן, הם מובילים את הליגה בקטגוריה הזאת. זה כמובן מעט צפוי כשיש לך ק"ב בשנה הראשונה שלו בתור פותח וצריך להודות שסימיאן הוא בסדר אבל כנראה לא הרבה יותר מזה (שזה אמור להספיק עם הגנה כמו של דנבר, כמו שראינו שנה שעברה) אבל הבעיה היא שזה שוחק מאוד את ההגנה. אתה לא יכול שבוע אחר שבוע לבלות על המגרש 60-70 אחוז מהזמן.

– בכלל, דנבר נראית כרגע מאוד פגיעה. אמנם היא עם שישה ניצחונות אבל הבית שלה קשה מאוד. לא רק אוקלנד וקנזס סיטי, גם סן דייגו היא קבוצה טובה מאוד (עם קצת בעיות של חוסר מזל) והלוז שלהם לא הולך ונהיה קל. הם יצטרכו לשפר את ההתקפה בצורה מידיית אם הם רוצים לחזור לפלייאוף השנה.

– לגבי נושא הראנינג בק – זוכרים שרק לא מזמן אמרנו שלא שווה בכלל להשקיע בראנינג בקס בדראפט כי יש כאלו כמו זבל בליגה? אז אולי כדאי לשקול את העמדה הזאת. בדיוק שנה שעברה דיברתי על הבחירה של סן דייגו במלווין גורדון וכמה זאת בחירה גרועה להשקיע בראנינג בק בסיבוב הראשון. והנה, השנה גורדון הוא אולי השחקן הכי טוב של הצ'ארג'רס וממש סוחב אותם על הגב שלו. וכמובן, זיק אליוט עשוי עוד לקחת את שחקן ההתקפה של העונה, לא רק את רוקי השנה (שם יש לו תחרות קשה מאוד בתוך הקבוצה שלו). מהצד השני, יש לנו קבוצות לא מעטות שהראנינג בק שלהן פצוע ולא מצליחות למצוא תחליף הולם אמיתי. דנבר היא דוגמא בולטת. סיאטל דוגמא בולטת עוד יותר – קבוצה שפעם היתה מריצה את הכדור ב-60% מהדאונס כמעט ולא מריצה את הכדור בכלל. הרייבנס אותו דבר, מתקשים למצוא ראנינג בק נורמלי. הג'איינטס שכחו מה זה להשיג יותר משלושה יארד על הקרקע.

אז אולי כן שווה להשקיע בראנינג בק מוביל?

– אנקדוטה קטנה על אוקלנד-דנבר – אני חושב שזאת היתה הפעם הראשונה שראיתי בליגה פאנטר (או בכלל בועט) שחור. וזה של אוקלנד לא רק היה שחור אלא גם היה מעולה. ואפילו דפק ריקודים אחרי כל פאנט מוצלח. אולי הגיע הזמן לעוד כאלו בתפקיד?

– משחק נוסף שראיתי בעניין היה זה שבין גרין ביי לקולטס. זה היה משחק מוזר מאוד. אנדרו לאק התחיל עם שתי חטיפות איומות אבל גם ידע לקחת את הקבוצה שלו על הגב לניצחון, כולל דרייב אחרון שמנע מגרין ביי לקבל את הכדור חזרה ולנסות להשוות. מהצד השני, רוג'רס נותן את כל מה שיש לו אבל זה פשוט לא מספיק כשכל כך הרבה רסיברים שלו מפילים כדורים, ההגנה שלו נראית כמו כלום ויש לו אפס משחק ריצה. הא, הנה עוד קבוצה שלא מסוגלת להריץ את הכדור גם אם החיים שלה תלויים בזה. בעצם שתיים כאלו. מדהים כמה קבוצות בלי יכולת ריצה מינימליות יש בליגה.

בכל מקרה, גרין ביי נראית כרגע במצב קטטוני. צריך לראות את מסיבת העיתונאים של רוג'רס אחרי המשחק כדי להבין עד כמה הוא מתוסכל. בהחלט יכול להיות שנשבר לו מהמאמן שלו. אינדי? יש מצב שהיא הצילה את העונה שלה ביום ראשון.

– המשחק בין בולטימור לפיטסבורג נתן לנו בדיוק את מה שאנחנו מצפים לו במפגשים בין שתי הקבוצות האלו – הגנות חזקות, סקור נמוך ולא מעט טעויות. קשה להגיד שזה היה משחק יפה לצפיה. אפילו הפוך. לפעמים יש משהו מאוד רנדומלי במשחק פוטבול, שמהלך שלא קשור לכלום במשחק כמו חסימת פאנט שהופכת לט"ד מכריעה משחק כזה. אבל זה פוטבול.

אצל פיטסבורג, ביג בן חזר מהפציעה ונראה חלש להחריד עד הרבע האחרון. לא הייתי מתרגש מזה יותר מדי – הוא תמיד גרוע כשהוא חוזר מפציעה פשוט כי הוא כל כך קשוח שהוא חוזר מוקדם מדי ולוקח לו זמן להתאפס על עצמו. פיטסבורג כרגע בהתקפה היא קבוצה שתלויה ביכולת של לבאון בל לרוץ ושל ביג בן למצוא את הרסיברים שלו בעומק. את החלק הראשון בולטימור עצרה בצורה מצוינת והחלק השני לא עבד מרבית המשחק כי ביג בן לא היה מאופס. אני גם אתן קרדיט להגנת בולטימור שמצוינת במניעת מהלכים גדולים. אם המשחק הזה היה נמשך עוד רבע, פיטסבורג היו מנצחים את זה כי ביג בן חזר לעצמו, אם במסירות העומק ואם ביכולת להתחמק מההגנה (אם לא יצא לכם לראות את המהלך שבו הוא מנער מעליו מגן כאילו מדובר בחרק קטן, רוצו לראות). כמו שאני מציין לא פעם במהלך העונה – ההתמכרות הזאת של פיטסבורג למהלכים גדולים בסוף תפגע בה.

בולטימור, לעומת זאת, שרק לפני שבועיים-שלושה נראתה קבורה עמוק, פתאום בראשות הבית. נכון, הם משחקים בינוני. אין להם משחק ריצה וג'ו פלאקו לא מרשים בכלל. אל תתרגשו ממספרי היארדים שלו במשחק, 95 מהם הגיעו במסירה קצרה למייק וואלס שההגנה פישלה בלתקל ובשאר הזמן הוא לא עשה יותר מדי. אבל, זאת קבוצה של הארבו, עדיין אחד המאמנים הטובים במשחק ובמיוחד כזה שיודע להביא את הקבוצה שלו לשיא בזמן הנכון. תזכרו את העונה שהם הגיעו לסופרבול (כן, על חשבון ניו אינגלנד) – הם כבר היו בדרך הביתה ואז המירו את הדאון הרביעי ו-24 מול סן דייגו ופתאום קיבלו חיים חדשים. ההגנה שלהם נראית הרבה יותר טובה כרגע, במיוחד מקדימה במניעת הריצה, ועם איך שנראה הבית שלהם – הם מסוגלים להלחם עד הסוף ואם יגיעו לפלייאוף, איפה שמאמנים חשובים עוד יותר, אז אולי גם לעשות שם רעש.

– לפני כמה זמן זה היה שהפורטי ניינרס העבירו כמעט עונה שלמה בלי להרשות ט"ד בריצה, שלוש-ארבע שנים? אז השבוע הם שברו את שיא ה-NFL כשהרשו רץ של 100 יארד שבוע שביעי רצוף. עצוב. המאמן שלהם מאותה עונה, דרך אגב, בדרך לקחת את מישיגן לגמר המכללות. זה עבד מעולה, הא?

– הרבה דברים מוזרים קרו השנה. לסטר לקחה אליפות, הקאבס לקחו אליפות, קליבלנד קאבלירס לקחו אליפות אחרי פיגור 3-1. עדיין, נראה לי שדטרויט לייצר דרייב משווה מול מינסוטה עם 20 שניות על השעון ואחר כך גם לנצח את המשחק נמצא בטופ. דטרויט שמה פילד גול מ-58 יארד? ומנצחת בהארכה? אני לא בטוח שאני מוכן לחיות בעולם כזה שבו הליונס הם הווינרים.

– הא, וזוכרים את התקופה שבה חשבנו שמינסוטה רצים לסופרבול? כן, זה היה נורא מזמן. לפני שבועיים. באיזה מהירות דברים משתנים בליגה הזאת.

– באמת, כמה גרוע צריך להיות ג'רד גוף כדי לא לפתוח על חשבון קייס קינום?

– מכיוון שהטור הפעם מתפרסם יחסית מאוחר מהרגיל (טיילנו ביום ראשון, לקח לי זמן להשלים את המשחקים) אז יצא לי גם לראות את המאנדיי נייט פוטבול שלדעתי היה המשחק הטוב של המחזור. מדהים לראות איך בפאלו נראית קבוצה שונה עם ל'שון מקוי בריא. כשהם מסוגלים להריץ את הכדור איתו הם משיגים את הדאונים הראשונים וזה משאיר הרבה מאוד זמן לטיירוד טיילור למסור כשצריך. היכולת שלו לייצר משהו עם הרגליים, גם היא מרשימה. והמסירה שלו בדרייב האחרון? מדהים.

הבעיה היא שההגנה שלהם היא עדיין אותה הגנה. ראסל ווילסון היה חלש מרבית העונה אבל מול בפאלו הוא היה מצוין. אני מניח שגם זה שהוא לאט לאט מחלים מהפציעה שלו עוזר. עדיין, מול קבוצה עם אפס התקפת ריצה, היכולת של בפאלו לפשל היא מרשימה. ממשיכים לשלוח את הבליצים שלהם ולהפקיר את הקורנרים הבינוניים שלהם באחד על אחד עם הרסיברים המהירים של סיאטל. ושבוע אחרי שגרונקוסבקי טוחן אותם, ג'ימי גרהאם עושה בדיוק את אותו הדבר. כן, עדיין קבוצה של רקס ראיין.

– בהקשר של רסיברים באחד על אחד – זה נדמה לי או שזאת ממש נהיתה אסטרטגיה של קבוצות לשלוח כדורים עמוקים לרסיברים לא בציפיה שהם ייתפסו אלא שתיעשה עליהם עבירה? נראה שהרסיברים למדו, כמו חלוצים בכדורגל, לתת הצגה טובה ברגע שהם מרגישים את המגע הכי קטן. זה לא כיף, זה בטוח.

– לגבי סיאטל – עוד משחק שהם ניצחו שהם לא היו אמורים לנצח. שוב, זאת בדיוק המשמעות של מגרש ביתי – שהשופטים עושים טעויות לטובתך. לפני כמה שבועות זה היה הפאס אינטרפרנס שלא נשרק על חוליו והשבוע המאורעות הביזאריים לפני המחצית. מה שבטוח זה שסיאטל, ברשות הגיא פניני של ה-NFL, ריצ'רד שרמן (כשהוא נגדך אתה שונא אותו, כשהוא אצלך בקבוצה אתה מת עליו), ממשיכה להנות מלהיות הילדה הרעה של הליגה ולהיות מוזנת מהשנאה של האחרים. העובדה שזה המאנדיי נייט ה-11 רצוף שהם מנצחים רק מראה עד כמה הם פורחים באור הזרקורים. קבוצה כזאת שמנצחת משחק שבו היא לא אמורה לנצח היא בדיוק מהסוג שאתה מפחד ממנו בפלייאוף.

– ואת הקטע שאנשים מתחילים לזרוק כל מיני דברים במגרש, כבר ראיתם?