אם במשחק מול סטוק, מרגע שעלינו ליתרון הרשיתי לעצמי לקחת כוס וויסקי נחמדה ולהתרווח על הספה הרי שהיום היה בדיוק הפוך. הובלנו במשחק, אבל אוי – זה היה מורט עצבים. קשה לי לתאר את הרגשות שלי כרגע. זה נע בין אושר גדול לאנחת רווחה עצומה.

אני מודה שלא אהבתי את ההרכב הפותח. כשאנחנו בבית אנחנו אמורים לשחק התקפי ושסיטי ימצאו פתרונות. מי יבקיע לנו בהרכב כזה, ווינאלדום?

אבל אתם יודעים, קלופ כנראה יודע יותר טוב ממני. זה היה ניהול משחק מושלם מצידו. בחצי הראשון זה היה שחמט לפפ. נוק-אאוט. סיטי לא עשתה כלום ואם פירמינו טיפה מרוכז היינו יורדים גם ביתרון 2 או 3 (שווה לשקול לתת לו מנוחה משחק הבא, הוא נראה סחוט). זה היה קלופ הקלאסי, נותן לסיטי לשלוט כביכול במשחק אבל מתנפל עליהם ברגע שהכדור אצלם ומנסה לייצר מצבים מזה. זה הספיק כדי שהסיטי ינסו להעיף את הכדור קדימה כמה שיותר מהר לפני שהלחץ מגיע מה שעיקר לגמרי את המשחק שלהם.

בחצי השני ראינו את הסיטי לוקחים את המושכות – אולי התעייפו אצלנו, אולי פפ נתן להם קצת ציונות בהפסקה – ואחרי משהו כמו עשר דקות-רבע שעה כזאת קלופ הכניס את אוריגי (אני מאוד מקווה שהנדרסון לא נפצע רציני) ובאותו הרגע הסיטי נגמרו. המהירות מקדימה, היכולת של אוריגי להחזיק כדור שוב פעם חיסלו את הסיטי. זה לא היה משחק גדול שלנו אבל לקלופ לא היתה שום כוונה לדרוס פה את הסיטי. הוא רצה לנצח את המשחק הזה ועם היד הלא מדהימה שחולקה לו כרגע הוא הוציא בדיוק את מה שהוא רצה.

אבל מעבר לכל הטקטיקה, שהיתה מצוינת (וגורמת שוב לתהות האם פפ הוא באמת מאמן גדול, כשהוא פשוט נתפס עם המכנסיים למטה ולא בפעם הראשונה, יש לומר), הדבר הכי חשוב שקלופ הביא לקבוצה הזאת זה את האופי. כאילו היא עברה השתלה של אחד בשנה הזאת. לפני שבועיים ניצחנו את אברטון בדקה התשעים וארבע והשבוע אנחנו מובילים מהדקה החמישית ומצליחים לשמור על היתרון הזה עד הסוף. ומה שמהכי מדהים זה באיזה שקט מדובר. תראו את הקלאבן הזה, מי שמע עליו לפני שנה, ובאיזה קלות הוא חיסל כל התקפה של הסיטי. תראו את מה שקרה עם סטרלינג שבכוונה היה בכנף ימין במטרה לחגוג על מילנר האיטי ובמקום זה מילנר הוא שחגג עליו כשכל פעם מגיע שחקן אחר לעזור למילנר והם מנטרלים אותו לחלוטין.

jamesmilnerraheemsterlingliverpoolvmanchestero4rszcgmklol

יצא לי לראות אתמול בצ'רלטון משחקים קודמים שלנו מול הסיטי לקראת המשחק היום. היה את ה-4-1 משנה שעברה וכמובן את ה-3-2 האדיר לפני שלוש שנים (עדיין כואב, כן). בשני המקרים ראינו קבוצה הרבה יותר שוטפת ומרשימה, אבל אין לי שום ספק שלקבוצה הזאת יש הרבה יותר אופי.

האם זה יספיק? לך תדע. זאת עונה די מדהימה, סך הכל. ראיתי נתון היום שיונייטד ניצחו חמישה משחקים רצוף והצליחו להעפיל בעזרת הרצף הזה מהמקום השישי למקום.. השישי. מה שאומר שבדיוק הפוך מעונה קודמת שבה כל אחת מהגדולות התחרתה בשניה במי תכשיל את עצמה הרי שהשנה שש הגדולות פשוט גדולות על הליגה. במצב כזה, ההגיון אומר שהקבוצה שתצליח לנצח יותר משחקים פנימיים בתוך החבורה המובילה היא זאת שתיקח את האליפות ובמקרה הזה ליברפול בהחלט במצב מצוין עם 11 נקודות מתוך 15 מול חמש הגדולות האחרות. מצד שני, צ'לסי הפסידה לנו ועדיין מובילה בשש נקודות. כל שנשאר לנו זה לנסות לייצר כמה שיותר פער מאלו שמתחתנו ולהפעיל כמה שיותר לחץ על צ'לסי שמעלינו ולקוות שבסוף הם יישברו.

אם דיברנו על אופי, אז לשחק עם פחות מיומיים מנוחה אחרי משחק כזה שוחק (פיזית וגם מנטאלית) בחוץ בסנדרלנד – ובכן, זה חתיכת מבחן אופי.

ואיזה גול של ג'יני, יא אללה

_93194060_wij_reuters_hero

הניצחון על סטוק
יומן האליפות של הפטס (17) - הניצחון במיאמי וסיכום עונה קצר