נו האדל – סיכום שבוע הווילד קארד

אז, איך שבוע הווילד קארד עבר עליכם? אצלי היה מעל המצופה. אם המצופה זה משחקים חד צדדיים ברמה נמוכה שאת רובם היה עדיף להעביר בשינה, כמובן.

אני יודע שזאת הנקודה שבה מספרים עד כמה הפלייאוף גרוע וכל העונה איומה באופן כללי אבל האמת היא שהשבוע הזה כמעט תמיד מספק מעט מאוד משחקים טובים. הפעם לא היה לנו אפילו משחק אחד באמת צמוד (לדעתי זאת הפעם הראשונה שכל הביתיות לא רק ניצחו אלא הביסו את הליין בצורה משמעותית) אבל אי אפשר לומר שהמשחק של הג'איינטס לפאקרס לא היה מהנה ברובו (אלא אם אתה אוהד ג'איינטס, מן הסתם) ומה שחשוב זה ששבוע הבא אמורים להיות לנו שלושה משחקים פצצה ולמעשה אם דרק קאר לא היה נפצע היינו מקבלים ארבעה משחקים מעולים אחד אחד ובסופו של דבר זה מה שיש באמת ל-NFL להציע בימינו – 8, מקסימום 9 (אם כוללים את הג'איינטס) קבוצות טובות. נצטרך להסתפק בזה. רק שלא יילכו עם התוכנית הנוראית של להרחיב את הפלייאוף, כי רק זה היה חסר לנו השבוע, עוד שני משחקים חד צדדיים.

אז מה שנעשה היום זה נעבור על המשחקים לפי סדר כרונולוגי, שזה גם פחות או יותר מהקל אל הכבד. מכיוון שהטור נכתב כבר לא מעט זמן מאז שנגמרו המשחקים, יש מצב שחלק נכבד מהדברים פה כבר יחזרו על מה שנכתב במקום אחר,בטח ביומן האין-אליפות של גיל (אני? שמח? מה פתאום שמח?) אבל השתדלתי לא לקרוא כמעט כלום היום כדי לבוא כמה שיותר נקי.

– אין האמת יותר מדי מה לכתוב על המשחק של יוסטון עם אוקלנד. זה היה צפוי להיות משחק מכוער והוא אכן הפך מהר מאוד לכזה. אם בחצי הראשון יוסטון עדיין ניסו לזרוק וגם שמו נקודות על הלוח הרי שבחלק השני הם הבינו שלאוקלנד אין שום יכולת לאיים עליהם ופשוט עברו לבונקר טוטאלי, כשברוק אוסווילר מוסר 7 מסירות כל החצי השני.

קל להאשים את קונור קוק, שהצליח באינטרספשן במסירה הראשונה שלו במשחק פחות או יותר לגמור אותו, כשהוא נותן ליוסטון עמדה מעולה, אבל צריך לזכור שלא רק שהיה מדובר במשחק הראשון בקריירה המקצוענית שלו (וסביר להניח שגם האחרון) אלא גם שחוץ מדרק קאר שלא שיחק בגלל פציעה גם הטאקל השמאלי של אוקלנד היה פצוע וג'בדון קלאוני ניצל את העובדה הזאת עד הסוף, כשהוא מאמלל את קוק, שלא היה צריך יותר מדי כדי לפשל גם ככה. אם כל השנה האופנסיב ליין של אוקלנד היה נקודת החוזקה שלהם, הרי שבפלייאוף הם נותרו פשוט ערומים.

– מהצד של יוסטון, אפשר לומר שהם סוף סוף קיבלו את מה שהם שילמו עליו באוסווילר. טוב, זה לא שהמספרים שהוא נתן שווים 70 ומשהו מיליון דולר אבל הוא עשה את מה שציפו ממנו וזה לנהל את ההתקפה ובעיקר לא לעשות טעויות. שבוע הבא בניו אינגלנד הוא ניצב בפני משוכה הרבה יותר גבוהה וכשמהצד השני יש את בריידי, רק לא לעשות טעויות (שגם זה לא בדיוק משהו שהוא מצליח להתמיד בו עד עכשיו) קשה מאוד להאמין שיספיק.

– המשחק השני של שבת היה טיפה יותר מעניין ומה שהיה חשוב בו זה הדרך שבה סיאטל נראתה. שני דברים בלטו מאוד לעין לטעמי במשחק הזה. הראשון, כמובן, היה משחק הריצה של סיאטל. אני אחזור על המנטרה הזאת עוד הרבה בטור הזה – אבל אסור אסור אסור להסיק מסקנות על סמך משחק אחד בלבד. יכול להיות שהגנת הריצה של דטרויט גרועה. יכול להיות שהם התכוננו לעצור את ווילסון ולא את הריצה. יכול להיות שראולס תפס יום. אבל, בהתחשב בכל אלו, ראולס נראה לגמרי כמו מרשון לינץ' בימיו הטובים והיכולת שלו להשיג פירסט דאון אחרי פירסט דאון (אני חושב שהיה דרייב בחצי הראשון שבו הוא השיג חמישה דאונים ראשונים רצופים) הופכת את החיים של ווילסון לכל כך הרבה יותר קלים. פתאום ההגנה לא יכולה להתרכז רק בלעצור אותו, פתאום הפליי אקשן עובד. וטוב – זה שהרסיברים שלך מסוגלים לתפוס כדור דרך הגוף של המגן או סתם עם הישבן שלהם גם עוזרת.

920x920

– הדבר השני שעבד לסיאטל מצוין זה משחק ההגנה שהגביל את דטרויט לשני פילד גול בלבד ונראה שוב מאיים מאוד. ואת כל זה הוא עשה בלי איבוד כדור אחד של היריבה (בניגוד ליוסטון או פיטסבורג, שעוד שניה נגיע אליה) מה שאומר שהוא בעצם סגר הרמטית את כל אופציות ההתקפה של הליונס, שדרך אגב שברו שיא של תשעה הפסדי פלייאוף רצופים. גם פה, חשוב להדגיש שזה רק משחק אחד והאמת היא שדטרויט לא באמת קבוצה טובה. עידו נגע בזה כבר לפני מספר שבועות בסיכום שלו – זאת קבוצה שנהנתה מהרבה מאוד מזל לאורך הדרך אבל כשמסתכלים על הכלים שלהם מבינים שיש להם פשוט מעט מדי כאלו וכדי להתגבר על הנחיתות הזאת הם חייבים מאמן על או ק"ב על, שעם כל הכבוד לסטאפורד (בטח אחרי הפציעה באצבע שהורידה את המספרים שלו בצורה דרמטית) הוא פשוט לא.

– אני מכיר לא מעט אנשים שהתלהבו מאוד מהביצועים של הסטילרס מול מיאמי וכבר הכתירו אותם בתור הקבוצה שתנסה לעצור את ניו אינגלנד. תנו לי לספק כמה מילות הרגעה. חוץ מהעובדה שמדובר במשחק אחד בלבד (כן, שוב) וזה שמיאמי פשוט קבוצה לא טובה (עוד שניה עליהם) הרי שיש לא מעט סימני אזהרה על הביצועים של פיטסבורג אתמול.

הראשון הוא בהתקפה. קל מאוד להתלהב מהמספרים של לבאון בל או אנטוניו בראון ולהגיד איזה כלים אדירים יש לביג בן – שזה הכל נכון – אבל מבחינת מה שקורה על המגרש, אפעס, הביצועים האלו הרבה פחות מרשימים. כמובן, בל מדהים. אני שוב חוזר לעידו שכבר ציין את זה בטור שלו – היכולת של בל לקבל את הכדור ואז לחכות ולחכות עד שהקו ישלים את המלאכה ויפתח לו חור היא משהו שאני לא זוכר מאף ראנינג בק (טוב, חוץ מלורנס מארוני, אבל הוא היה סתם פחדן. ואפס). אם פיטסבורג אכן יגיעו לניו אינגלנד, לדעתי בליצ'ק שאוהב לקחת לקבוצה השניה את השחקן הכי טוב שלה קודם כל, יתמקד בלעצור את בל דבר ראשון ורק אחר כך את כל השאר.

NFL: Pittsburgh Steelers at Miami Dolphins

אבל חוץ מבל, יש לא מעט בעיות בהתקפה של פיטסבורג. סטטיסטיקה שציין עמיתי מוואלה עידן ויניצקי הראתה שביג בן למעשה לא השלים מסירה אחת מעל עשרה יארד באוויר כל המשחק. כן, בסטטיסטיקה רשומות לאנטוניו בראון שתי תפיסות ט"ד של מעל 50 יארד (שתיהן ברבע הראשון) אבל שתיהן היו מסירות קצרות שבראון הצליח באמצעות המהירות המדהימה שלו (וכמובן, היכולת האיומה של שחקני מיאמי) להפוך לריצות ארוכות לט"ד. אל תצפו שקנזס תיתן לבראון לרוץ חופשי ככה. חוץ מזה, לביג בן היו בסך הכל 13 השלמות במשחק והוא גם מסר שני אינטרספשנס. וזה לפני שהוא נפצע באחד הדרייבים האחרונים ואנחנו יודעים איך פציעות משפיעות עליו. לא סימנים מעודדים בכלל לטעמי.

מהצד השני, היה לפרקים נדמה שפיטסבורג חוזרת לימים הטובים שלה, שבהן ההגנה מכתיבה את הקצב. אבל כשמסתכלים לעומק במספרים ולא רק על הבומבה שחטף מאט מור המסכן, רואים שהדבר העיקרי שפיטסבורג הצליחו לעשות ועבד להם מצוין היה לעצור את משחק הריצה של מיאמי, כשאג'אי מסיים עם 33 יארדים בלבד. מאט מור, לעומת זאת, אפילו עם כל המכות שחטף, עדיין הצליח להשלים 29 מ-36 מסירות לכמעט 300 יארד והיו לא מעט רגעים שבהם מיאמי איימה לחזור למשחק, אם זה לקראת סוף המחצית ואם ברבע השלישי. כמובן, מיאמי היא קבוצה גרועה עד מצחיקה, שהצליחה לעשות כל טעות אפשרית ולאבד את הכדור פעמיים ברד זון (ולא כל כך בגלל עבודה הגנתית אדירה של פיטסבורג כמו פשוט שטויות של השחקנים) ולכן פיטסבורג לא נענשה אבל אני די משוכנע שמול קנזס סיטי לא יהיו לה חיים כאלו קלים.

– מילה על מיאמי – קראתי כותרות אחרי המשחק וגם שמעתי פרשנים במשחק עצמו שמדברים על זה שלמיאמי למרות ההפסד יש עתיד מזהיר. אני מצטער, אבל אני לא רואה את זה. זאת נראית כמו הבלחה מקרית מהסוג שקורה לקבוצות מהסוג הזה מדי פעם בעיקר בזכות לו"ז ממש ממש קל וירידה בתחרות. זה נכון שהם שיחקו עם מאט מור ולא עם טינהייל, אבל האמת שלא ראיתי הרבה הבדל. ראיתי קבוצה די לא מאומנת, שעושה טעויות טפשיות, מתקשה לתקל ולהגביל מהלכים גדולים ואם הייתי צריך להמר, הרי שאני יותר מאמין שהם יהיו כמו הג'טס של השנה בשנה הבאה מאשר שיחזרו לפלייאוף.

– טוב, חיכינו מספיק עם המשחק היחיד שבאמת שווה לדבר עליו, שאיכשהו למרות שהרגיש צמוד מאוד – כשהיה 6-0 לג'איינטס אשכרה הרגשתי שהמשחק גמור (טוב, וקצת רציתי לנחס) – נגמר בבלו-אאוט מטורף. כן, אני מודה, קצת קשה להוריד לי את החיוך מהלילה. כמובן, צר לי על ידידיי אוהדי הג'איינטס, שיש לא מעטים כאלו, אני יודע איזה חרא זה מרגיש לעוף אחרי משחק אחד, בטח כשיש לך הרגשה שהקבוצה שלך מספיק טובה, אבל מהצד שלי אני אשמח לא לחלום חלומות ביעותים על הפסד שלישי לג'איינטס בסופרבול (מה שאומר שעכשיו ניחסתי את הפטס ואין מצב שאנחנו מגיעים לסופרבול).

אם נתחיל בפאקרס, הרי שבסופו של דבר זה ניצחון של שחקן אחד ואחד בלבד, הק"ב הטוב בליגה כבר שנים לא מעטות. העובדה שיש לו רק טבעת אחת (אם כי, עם הזון שהוא נמצא כרגע, זה בהחלט יכול להשתנות השנה) היא בעיניי עוול עצום. לאיש מגיע הרבה יותר. ואתמול בדיוק ראינו למה הוא תקוע על המספר הזה כל כך הרבה שנים. זה נכון שהמשחק נגמר בבלו-אאוט של גרין ביי אבל כל מי שראה את החצי הראשון ראה קבוצה שבאה פשוט לא מוכנה למשחק. אותם סטים התקפיים מוגבלים שהם מריצים כל השנה, כמעט בלי משחק ריצה ובעיקר עם סנאפ אחרי סנאפ של ראוטים ארוכים שמתפתחים, כשכל מה שההגנה של הג'איינטס צריכה זה שתיים-שלוש שניות כדי להגיע לק"ב.

ההגנה של הג'איינטס היא אחת הטובות שראיתי בשנים האחרונות, יש לה את היכולת גם ללחוץ את הק"ב בלי לעשות יותר מדי בליצים וגם לשמור על הרסיברים בהצלחה, מה שמקשה מאוד על ק"בים יריבים. במצבים כאלו מה שצריך לעשות זה להביא עזרה לק"ב. ראוטים קצרים, משחק ריצה טוב, צ'ק דאונים לראנינג בק, סלאנטים לסלוט רסיברס. דברים שיפתחו את ההגנה. גרין ביי לא עשתה שום דבר מכל זה ואלמלא ארון רוג'רס רוקד בפוקט ומצליח למשוך מהלכים 7-8 שניות ואלמלא תוכנית התקפית גרועה לא פחות של הג'איינטס (עוד שניה עליהם) גרין ביי יורדת בפיגור למחצית ולך תדע איך זה נגמר.

– כמובן, יש את ההייל מרי של רוג'רס. אני לא חושב שיש מהלך ששובר גב של הגנה יותר מהדבר הזה. מסוג הדברים שאם אתה אוהד של הג'איינטס אתה אומר "כמה חוסר מזל יכול להיות לי" (ואם אתה אוהד של הפטריוטס, אתה אומר – ובכן ידידי, קארמה איז א ביץ') אבל כשרוג'רס עושה את ההייל מאריז האלו פעם אחר פעם אי אפשר שלא לתהות האם יש פה כבר קצת יותר מאשר מזל. מישהו שהשכינה נגעה בו.

hailmarry

– מהצד של הג'איינטס אכזבה גדולה. ההגנה נתנה מחצית ראשונה אדירה עד שלוש הדקות האחרונות ובחצי השני כבר די התפרקה. זה הרגיש שהם פשוט מיואשים מלנסות לעצור את רוג'רס. קשה להאשים אותם. נראה לי שהסיבה העיקרית שהג'איינטס נקלעו לבור הזה במחצית שממנו כבר לא יכלו לצאת זה העובדה שהם לא הבינו שמשחק פוטבול מהסוג הזה – בקור של מינוס מאה מתחת לאפס, על אדמה קפואה שלא מזכירה שום דבר שדומה לדשא – זה קרב של פוזשנס שבו מי שיהיה מוכן להלחם על האקסטרה יארד ינצח. ואז אנחנו רואים רסיברים שמשמיטים מסירות, פאנטר שלא מצליח להרחיק את הכדור ונותן פעם אחר פעם את הכדור לגרין ביי בעמדה מאוד נוחה ובעיקר – תוכנית התקפית מאוד מאוד שמרנית שפשוט נכנסה לבונקר בשלב מוקדם במשחק בהנחה שההגנה כבר תעשה את העבודה שלה.

– מאוד קל היום להאשים את אודל בקהאם בהפסד של הג'איינטס. אין ספק שיש לו חלק לא קטן בזה. אני לא משתגע על ההסחפות של חלק מכלי התקשורת על סיפור הסירה במיאמי אבל אם הייתי אוהד ג'איינטס גם הייתי די כועס על השחקנים שלי שזה מה שיש להם לעשות בשבוע שבו הם הולכים להופיע בפלייאוף בפעם הראשונה בחיים שלהם. אפילו מבחינה של להראות לאוהדים שאתם רציניים זה לא נראה טוב. ומה שיותר בעייתי לדעתי זה העובדה שקור הוא משהו שקשה להתרגל אליו. זה יפה מאוד שהם יצאו חצי ערומים לפני המשחק להצטלם בלמבו פילד אבל קור זה משהו שצריך זמן כדי להפנים אותו. ובמקום לעשות את זה (אני זוכר שקראתי איפשהו שבליצ'ק ממש שמח כשיש מזג אוויר גרוע בניו אינגלנד, שהשחקנים יוכלו להתאמן בו) אז הם נסעו למיאמי, ההופכי של גרין ביי בחורף.

c1vcarnwiaa53ji

אבל יותר מכל הסיפור של הסירה, הבעיה של הג'איינטס היא פשוט שהם תלויים יותר מדי באודל. כולם ידעו את זה, כולם כתבו את זה ועדיין – כשזה קרה, נראה שהם הופתעו. לא היתה להם שום תוכנית חלופית. בעצם, היתה להם תוכנית, קראו לה איליי. לא, איליי לא אשם בהפסד של הג'איינטס, לא יותר מכל שחקן אחר בקבוצה לפחות. אבל מסביב לאיליי נוצרו בשנים האחרונות מיתוסים על מיתוסים. שהוא מעלה את הרמה בפלייאוף, שהוא מוביל את הקבוצה שלו בפלייאוף, שאולי הוא לא מגיע לפלייאוף הרבה אבל כשהוא מגיע אז הוא מנצח (שעובדתית זה לא ממש נכון). חלקם של המיתוסים הללו בהחלט כבודם במקומם מונח, אבל הם בסופו של דבר בדיוק זה – מיתוסים. לא משהו שאפשר לבנות עליו מועדון. בטח כשהאיליי שסביבו נבנו המיתוסים האלו שונה לגמרי מהאיליי של היום. האיליי של היום הוא כזה מעוקר ממה שהיה פעם האיליי שהכרנו, זה שיורה בלי הכרה, אפילו אם זה לא עובד. איליי של היום, למעט מסירת הט"ד ברבע השלישי שצמצמה לנקודה, הוא איליי שמונחה למסור קצר, עדיף לבקהאם, ובעיקר מקווה לא לעשות טעויות. אני אפילו לא בטוח אם הוא יודע לחזור להיות כבר איליי של פעם, מה שבטוח זה שהמאמן שלו לא היה מוכן לקחת את הסיכון ולבדוק את זה בכלל.. זה דבר אחד לאוהדים לבנות על המיתוס של איליי שיפרוץ בפלייאוף שוב וזה דבר אחר לגמרי לקבוצה לבנות על זה, כשבעצם אין לה שום תוכנית אמיתית.

עוד כמה דברים בקטנה:

– תהרגו אותי איך מאט מור חזר לשחק אחרי המכה הזאת. עם כל הדיבורים של ה-NFL על מלחמה בזעזועי מוח, פתאום בפלייאוף שוכחים מהכל.

– מזלם של הדולפינס שהיה את הג'איינטס שיעשו שטויות כמו קיק ריטרנר שיוצא החוצה בשתיים או שחקן שלא מרים פאמבל כדי שאף אחד לא ידבר על השטויות שהם עשו, כולל פאמבל כששני שחקנים שלהם מתנגשים.

– מזלו של מייק מקארתי שיש לו את ארון רוג'רס כדי שאף אחד לא יזכור את הדאון הרביעי המטופש שהוא הלך עליו והחזיר את הג'איינטס (זמנית) למשחק. פשוט החלטה רעה.

– כרגע, נשארו בפלייאוף בדיוק שתי קבוצות – יוסטון וסיאטל – שנמצאות בטופ-10 של DVOA הגנתי (מדד שמשקלל הרבה פרמטרים ונחשב לטוב בעסק בחיזוי הצלחה של קבוצה). אז מה אמרנו, שהגנות לוקחות אליפות?

– יוסטון הצליחה במשחק מול אוקלנד לראשונה העונה (!) לשים נקודות כשהיא מתחילה דרייב בתוך העשר שלה. כמובן, גם הנקודות האלו היו פילד גול. כן, יש סיבה שהם אנדרדוג ב-16 נקודות בפוקסבורו.

– למאט ראיין יש בדיוק ניצחון פלייאוף אחד. נגד מי? נגד סיאטל בבית.

– דאג בולדווין עם 11 תפיסות מ-11 נסיונות במשחק של סיאטל ובכלל ווילסון עם רייטינג השני הטוב בהיסטוריה (אחרי בריידי לגרונק) כשהוא מוסר לו. מדהים.

– איזה אדיר ארון רוג'רס, הא?

Share on FacebookTweet about this on Twitter

150 תגובות ל “נו האדל – סיכום שבוע הווילד קארד”

  1. AdamB (פורסם: 9-1-2017 בשעה 22:26)

    יחסית לציפיות נמוכות היה סופ"ש סביר פלוס.
    להגנה של פיטסבורג יש בעיה בסקנדרי, אבל לקנזס סיטי אין מי שיודע למסור לעומק,
    כך שאולי בכל זאת הם ימצאו דרך לנצח במיזורי.
    ובדיוויזיה השניה, נצחונות של סיאטל וגרין ביי בשבוע הבא, תסריט בהחלט אפשרי. וסיאטל תהייה
    אחת הקבוצות החלשות שאני זוכר שמארחת את האליפות האנאפסי.

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 9-1-2017 בשעה 22:32)

      דווקא השנה קנזס מסרו לעומק פה ושם וטייריק היל די משנה את התמונה. השאלה האם אנדי ריד יחזור להיות אנדי ריד השמרן שאנחנו מכירים

      להגיב
      • AdamB (פורסם: 9-1-2017 בשעה 22:44)

        הבעייה היא אלכס סמית' שלא יודע לנצל סקנדרי חלש.

        להגיב
        • אריאל גרייזס (פורסם: 9-1-2017 בשעה 23:12)

          אני ממש לא בטוח. הפטריוטס עם גרונקובסקי תמיד חגגו על האמצע של הסטילרס ולקנזס יש דמוי גרונק מעולה עם קלסי

          להגיב
          • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:11)

            גרייזס – לא שאני חושב שלסטילרס יש הגנה טובה, אבל בכל זאת: זו לא אותה הגנה של שנים עברו. הם עשו ניסיונות לשפר את הבעיה בלכסות את האמצע, כמו על-ידי השקעה מאסיבית בדראפט (עיין ערך ראיין שאזייר – ליינבקר אתלט על).
            אגב, עוד משהו שלא קשור לצ'יפס אלא לפאטס: בריידי תמיד היה חוגג עליהם כי הוא היה מנצל את האגרסיביות של פולמאלו נגדו. הוא היה שולח אותו עם העיניים לנסות לקפוץ על אינטרספשן במקום אחד במגרש ואז מוסר למקום אחר במגרש. עם סייפטי יותר ממושמעים (אבל פחות טובים) באופן פרדוקסאלי קשה יותר לחגוג עליהם (לא שזה קשור לאלכס סמית', כי אני לא חושב שאלכס סמית' יכול לתעתע ככה בסייפטי…)

            להגיב
  2. יותם (פורסם: 9-1-2017 בשעה 22:27)

    רוג'רס MVP של העשור. מגיע לו פרס מפעל חיים על זה שהוא כל הקריירה עם המאמן המגעיל הזה.

    להגיב
    • אדם בן דוד (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:01)

      רוג'רס הוא גדול הק"ב.
      אם מחליפים בינו לבין בריידי – יש לו שש שבע טבעות
      לא יאמן איך הוא מוציא שמפניה ומהמיץ זבל שסביבו

      להגיב
      • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:04)

        אני חוזר על משהו שאמרתי פה פעם: מייק מקארתי מאמן בינוני מינוס. נכון. אבל ספציפית לעניין רודג'רס למקארתי יש חלק גדול מאוד ביכולת של ארון. מקארתי עבד על רודג'רס עוד כשהוא היה מאחורי פארב, ושינה לו אפילו את מכניקת הזריקה (שהייתה דפוקה בקולג'). מקארתי דביל כמאמן אבל כנראה טוב מאוד כמפתח ק"ב ואי-אפשר לטעון שרודג'רס בלי מקארתי היה הרבה יותר טוב.

        להגיב
        • יובל (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:52)

          הבעיה לא ברוג'רס, הוא באמת לא יכל לשחק הרבה יותר טוב מזה.
          הבעיה היא שהוא אנדר-אצ'יבר מבחינת הישגים כי הקבוצה שמסביבו לא מספיק טובה והמאמן שלו דביל מדופלם שלא יודע לאמן ומכין את הקבוצה שלו באופן נוראי.

          להגיב
        • אדם בן דוד (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:15)

          לא טענתי שלמקראתי אין חלק בפיתוח שלו

          רק אומר שאם הוא היה בפאטס היו לו לפחות שש טבעות.

          לבריידי יש אופי מברזל ודרייב רצחני לנצח. אבל מבחינת יכולת לא ראיתי שום דבר שדומה לרוג'רס.
          ואת נושא האופי והקילר אינסטינקט יש לפאטס גם על הספסל

          דרך אגב- גם אם תחליף את מקארתי בבילצ'ק קרוב לוודאי שלארון הייתה עוד טבעת או שתיים ולבריידי שתיים פחות

          להגיב
          • עומרי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:31)

            "לפחות" 6

            להגיב
            • עמי ג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:17)

              בריידי האפס הזה. חכמה גדולה להצליח עם אדלמן, הוגאן, ואמנדולה וגרונק לחצי עונה. בואו נראה אותו עם ג'ורדי נלסון, קוק, ורנדל קוב…
              ארון רודגירס ק"ב ענק. אין מחלוקת. זה לא אומר שצריך לגמד את כל מי שמסביבו.

              להגיב
              • אדם בן דוד (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:24)

                העובדה שהקבוצה ניצחה 3 מ 4 בלעדיו מוכיח עד כמה נ"א מכונה.

                שים את רוג'רס בכל קבגוצה (חוץ מהבילס) והוא עושה פלייאוף כמעט כל עונה.

                יש איזה אפקט בשחקן שמשחק בקבוצה פח
                (והפאקרס בלי רוג'רס הם פח. סליחה.)

                המונדיאל 86 של מרדונה הוא הגדול ביותר של שחקן בודד (גם ב90 הוא היה ענק) גם בגלל שלא שיחקו איתו שחקני על.

                פלה שיחק עם שחקנים מעולים (וההוכחה בזכיה של 62* ) ולכן פחות נזקף לזכותו.

                היתרון הגדול של בריידי זה בילצ'ק. יש לו יכולת, כמו לפופ, אוברדוביץ' ומיקי גורקה- לשדרג כמעט כל שחקן שאצלו.

                מה שרוג'רס עושה זה לא יאומן- וכן- לפחות שש אם לא יותר

                להגיב
                • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:43)

                  המיסקונספציה הכי גדולה שיכולה להיות היא שההצלחה של הפאטס צריכה להיות או בריידי או בליצ'ק. זה נובע מזה שאנשים לא מבינים עד כמה זה קשה לנצח באופן עקבי ב-NFL. דוגמא מס' 1 היא דרו בריס. ק"ב על. עם מאמן טוב מאוד. אבל לקח רק סופרבול אחד. למה? כי שון פייטון טוב מאוד אבל לא הגדול מכולם. ובריס טוב מאוד אבל לא הגדול מכולם. דוגמא מס' 2 היא רודג'רס.
                  ואז אנשים חושבים שבריידי אובררייטד או בליצ'ק אובררייטד. אבל זו שטות. בלי ששניהם יהיו הגדולים מכולם אתה לא יכול להתקרב לדומיננטיות כזו עקבית ב-NFL של היום. מה שהם עושים זה חסר תקדים, ואף אחד מהם לא היה יכול לעשות את זה בלי השני. בלי לספור את השנה, בריידי הגיע לאליפות החטיבה ב-10 מתוך 14 עונות. 10 מתוך 14. ויכול להיות השנה 11 מתוך 15. זה הזוי – אף אחד לא מתקרב לזה עם מקל של 10 שנות אור. המסקנה היחידה שאפשר להגיע אליה היא גם וגם – גם בליצ'ק הגדול מכולם וגם בריידי הגדול מכולם.

                  להגיב
                  • אדם בן דוד (פורסם: 10-1-2017 בשעה 14:19)

                    העונות של יאנג אחרי מונטנה מעידות, לדעתי, עד כמה השיטה של וולש והסגל וגם איזה רייס אחד היו גדולים.
                    ק"ב זה התפקיד הכי חשוב בקבוצה, זה ברור. אבל מאמן זה הדבר הכי משמעותי לבניה של שושלת.
                    שים את בריס, רוג'רס, פייטון אצל בילצ'ק והם פייבוריטים.
                    בילצ'ק הוא משהו מדהים. שתי דרגות מעל השאר. קונצנזוס של מנהל על. של יכולת ללכת בדרך הכי נכונה, בלשפר שחקנים בלגרום למכונה לעבוד.
                    לבריידי יש אופי תחרותי ברמת המייקל. אני בטוח שהוא לא נותן לילד לנצח אותו בדוקים.
                    אבל מבחינת יכולות אני לא רואה איך הוא מתקרב לרוג'רס.
                    אני לא מפחית מערכו של ברייד- אבל אני חשתי שאחרי הסופרבול הקודם נהייתה איזה תמימות דעים שהוא מספר אחד בכל הזמנים.
                    ומשחקים כמו שלשום רק גורמים לי לכאוב על רוג'רס ומה שיש סביבו.

                    להגיב
                    • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 14:37)

                      אדם – אני חושב שהדוגמא שנתת היא מצוינת דווקא לכיוון הקו "שלי". יאנג נחשב בזמן אמת (דגש על זמן אמת) כמו שרודג'רס נחשב כיום. ובסופו של יום הוא לקח 1 עם כל ההול אוף פיימרס מסביבו. בתקופה בה ה-NFL היא ליגה אחרת לגמרי – לא שיוונית כמו שהיא היום. ולכן בדיעבד אפשר להבין הרבה יותר בבירור עד כמה מונטנה גדול בהרבה מיאנג. אם עושים את הדיון היום (ולבריידי, לצערכם בבילס, יש עוד כמה עונות באמתחת) אז מונטנה היחידי שנותן פייט לבריידי בהיבט ההיסטורי.
                      ואותו דבר לגבי ביל וולש וביל בליצ'ק. אף אחד לא אומר שמונטנה אובררייטד בגלל שהוא שיחק תחת וולש. ואף אחד לא אומר שוולש אוברייטד כי פאקינג ג'ורג' סייפרט לקח סופבולים בלעדיו. היה צריך שילוב של וולש ומונטנה שיהיו ענקים שניהם כדי לייצר את השושלת של הניינרס (בשנים בהן היה "קל" לייצר שושלות! רדסקינס, ג'יאנטס, קאובויס). והיה צריך שילוב של בריידי ובליצ'ק כדי לייצר את השושלת של הפאטס (בשנים בהן בלתי אפשרי לייצר שושלות).

                    • ב"פ (פורסם: 10-1-2017 בשעה 14:54)

                      צריך קצת להבין את הקונטקסט של וולש-מונטנה כדי להעריך אותו נכונה. כתבתי באחד הפוסטים הקודמים שמונטנה ובריידי מאוד דומים מהבחינה שהכוח המרכזי שלהם הוא קריאת משחק וקבלת החלטות למרות נחיתות טכנית משמעותית. מה שצריך להבין שלפני הWCO זה לא עבד ככה. הק"ב לא היה צריך לזכור פלייבוק של 200 עמודים, הוא לא היה צריך לזכור 4-5 ראוטים והוא לא היה צריך לעבור עליהם ב3 שניות. העמדה היתה הרבה יותר פשוטה. הWCO המציאה את הפריסה המאסיבית של ראוטים קצרים שאתה משחרר בהחלטה של מאוד קצרה כשהפליי עדיין מתפתח. אנישם לא שיחקו ככה לא בגלל שלא חשבו על הרעיון, אלא בגלל שזה מאוד מאוד קשה ליישום. ההצלחה המאסיבית של זה גרמה לכולם את הצורך לחקות את זה, אבל מונטנה הוא אב הטיפוס של הק"ב המודרני, שחקן שסומך על הראש יותר משהוא סומך על היד. תחשוב על פייטון והכשרון הטכני שלו, ותחשוב כמה שעות הוא היה מבלה מול טייפ. וולש היה בסיניסי והריץ את ההתקפה שלו (בהצלחה מסויימת עם קני אנדרסון) אבל הוא מתאר את החוויה של לעלות רעיון ולסרטט אותו ואז להעביר אותו למונטנה ופשוט לראות את זה מתבצע.
                      וולש היה ענק, ההתקפה שבריידי מוביל כיום היא WCO עם השידרוג הביליצ'קי של TE בגודל של קרנף (שדרוג שבאופן מוזר וולש החמיץ לחלוטין, הוא לא השתמש בעמדה הזו בכלל) אבל היה צריך מישהו מאוד מיוחד כדי לבצע את המהפכה הזאת. חוץ מזה שמונטנה הוא השחקן כמעט היחיד שהמספרים שלו בפוסטסיזן יותר טובים מהמספרים בעונה הרגילה

                    • אדם בן דוד (פורסם: 11-1-2017 בשעה 08:34)

                      יאנג היה צריך להתמודד עם המפלצת שנבנתה בדאלאס.
                      זאת הסיבה היחידה.
                      אבל, אתה יודע מה?
                      סבבה- שכנעת אותי. אני לא מזלזל בגדולה של בריידי. מה שהוא עושה זה מדהים וגם השנה המספרים שלו מטורפים.
                      עדיין, אם אני בונה היום קבוצה- השחקן הראשון שאני לוקח זה רוג'רס.

          • צחי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 19:02)

            בחיי שאני לא מבין על מה אתם מדברים.
            רודג'רס קיבל לאורך שנים סט מטרות וקו התקפה שבריידי חולם עליהם בלילה ואז מתעורר מאוכזב לג'יזל ומרקוס קנון.
            איום עומק אחד היה לבריידי במהלך הקריירה וזה נגמר בעונה רגילה מושלמת.
            רודג'רס מדהים, אבל לא הצליח לעשות מג'ף ג'אניס וטיי מונגוטמרי רסיברים לגיטימיים בליגה הזאת.
            אם רודג'רס לא היה תלוי ברסיברים מסיבובים מוקדמים ובקו התקפה לא זול בכלל, אולי גרין ביי יכלה לבנות הגנה נורמלית.

            להגיב
  3. רוני (פורסם: 9-1-2017 בשעה 22:54)

    משחק אדיר של רוג'רס מדהים מה שהוא עשה השנה לוקח את הקבוצה על הגב עם אנטי מאמן עם עוד טבעת יהיה אפשר לשים אותו באותה שורה עם הגדולים ביותר ..
    אם מסתכלים על כל הקבוצות שהגיעו לשלב הזה יש רק שני שחקנים שוברי שיוויון … בריידי ורוג׳רס ההבדל הוא שה״צוות המסייע״ של בריידי טוב משמעותית מזה רוג׳רס , שאר הקבוצות בafc לא משכנעות לא קנזס ,לא פיטסבורג על יוסטון אין בכלל מה לדבר … בNFC אף לא יודע איך דאלאס יגיעו לפלייאוף ( סיכוי גבוה לone and done) רק סיאטל מסוכנים אטלנטה לא משכנעים

    להגיב
  4. אלון3131 (פורסם: 9-1-2017 בשעה 22:56)

    אני חושב שאטלנטה סיאטל יכול להיות מאוד צמוד ולהתפתח לכל כיוון בגלל עניין הביתיות. סיאטל פחות טובה בחוץ ואטלנטה בבית יכולים להתפןצץ על כל קבוצה.
    מה שבטוח המנצחת בין דאלאס לגריין ביי תחזיק אצבעות לאטלנטה.

    להגיב
  5. רוני (פורסם: 9-1-2017 בשעה 23:00)

    מצחיק שאתה אומר שרותליסברגר מסר רק מסירות קצרות ושהסטטיסטיקה שלו לא טובה. זה בדיוק מה שבריידי עושה רוב הזמן. רותליסברגר נתן את הכדור לבראון בדיוק איפה שצריך וקרא את ההגנה מעולה בשני הט״ד. ולמה למסור לעומק כשאפשר לעשות דרייב שלם שלביון בל קורע אותם בריצה? הוא עשה מה שצריך כדי לנצח..
    מה שיותר הרשים זה ההגנה של הסטילרס, אמנם זה רק מיאמי, אבל הם ממש לא נתנו להם כלום. הריסון בגיל שלו עדיין מפלצת.
    לגאיינטס דווקא לקח המון זמן להגיע לרודגרס, גם במחצית הראשונה רוב הסאקים היו אחרי הרבה זמן. לדעתי מה ששבר אותם זה הדרייב אחרי הט״ד של הגאיינטס. הוא היה מהיר ומדויק ונראה קל עבור גרין ביי , וזה גם היה עם פחות אלתורים של רוג׳רס. איזה שחקן ענק.

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 9-1-2017 בשעה 23:10)

      העניין הוא שביג בן הוא לא בריידי. זאת לא הדרך שבה הוא משחק. והוא כבר שבועות, בעצם מאז שחזר מהפציעה, נראה מאוד בינוני ולא מדויק. האינטרספשנס שלו היו ממש רעים ולא אופייניים. אמרתי שבל ענק אבל אם קנזס יצליחו לצמצם את הנזק שלו, פיטסבורג יצטרכו את ביג בן של פעם. ולגבי ההגנה שלהם – הביג היטס ממסכים את העובדה שהם מאוד פגיעים למשחק המסירה. אם הם יעברו את קיי סי, בריידי יוכל לנצל את ההגנה האזורית שלהם לדעתי.
      וכן, קו ההתקפה של גרין ביי עשה אחלה עבודה וגם רוג'רס רקד בפוקט. עדיין, עד לפני הדקות האחרונות במחצית הם הצליחו להגיע אליו ולעצור את ההתקפה של הפאקרס די בקלות

      להגיב
      • ק. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 08:41)

        במחצית השנייה הקו של גרין ביי עשה עבודה גדולה ומשופרת, ראו ממש איך הם זזים מול הפאס ראשרס בהתאם לתנועות הקטנות של רוג'רס בפוקט ומחוצה לו.
        כמות הסאקים והפעמים שהגיעו אליו ירדה משמעותית (וכמו שרשמת? היו להם גם במחצית הראשונה עד 8 שניות להגיע אליו )

        להגיב
      • אביב יריב (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:44)

        הטאצ'דאון הראשון שבר את הגי'אנטס (איזה מסירה!).
        הטאצ'דאון השני קבר אותם.

        להגיב
    • קורדל סטיוארט (פורסם: 11-1-2017 בשעה 01:16)

      המבחן האמיתי יהיה במיזורי ואחכ במידה ויעברו את הציפס בכפור של בוסטון.למרות שסגרו את הריצה של מיאמי בצורה יפה .חייבים להיות מרוכזים יותר בהגנה וגם בן צריך להזהר משטויות.

      להגיב
  6. NoOne (פורסם: 10-1-2017 בשעה 01:31)

    רוג'רס הוא מספר 3 ברשימת גדולי הק"ב שלי אחרי ג'ו מונטנה ודני מרינו(אני כולל ברשימה רק ק"ב שראיתי משחקים, מצטער לא צפיתי בג'וני יונייטס או אוטו גרהאם) והוא כבר קרוב לעבור את דני השנוא.

    ואנס ג'וזף ה DC של מיאמי מועמד בכיר להיות ה HC של דנבר , רק אוהדי ג'טס ותיקים זוכרים את ואנס ג'וזף ויודעים שרק שממה תצמח שם.
    הלו ואנס ג'וזף שומע אותי? טים בראון מחפש אותך יא אימבציל חסר תקנה.

    ג'קסנוויל עשו מהלך גדול עם שתי החתמות מעולות לדעתי ואני מוכן עכשיו לשים כסף שג'קסונוויל יהיו שנה הבאה בפלייאוף בבית הגועל הנפש שהם נמצאים בו.

    ומילה לחבר ג'ואי פורטר , לעתים נדירות קורה שבן אדם נאלח כמוך מקבל מה שמגיע לו , ונראה שבקבוק בירה אחד יותר מדי הוביל אותך למקום הזה , ברכותיי

    להגיב
    • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 03:09)

      רודג'רס מס' 1בהיסטוריה בפער (כבר כמה שנים, זה לא קרה אתמול או שלשום) והאנשים היחידים שמסרבים להודות בזה הם או אוהדי פאטס (סיבות ברורות) או אנשים שהמוח שלהם נשטף לאורך שנים על גבי שנים ש"אליפויות זה הכל" למרות שמדובר בספורט קבוצתי ועוד כל כך מורכב כמו פוטבול שתלוי במיליון ואחד משתנים + שיטת פלייאוף של נוקאאוט

      מעולם, בהיסטוריה של הפוטבול לא היה QB עם היכולת של רודג'רס לנוע בתוך הפוקט כמו הודיני, מחוץ לפוקט כמו קאם ניוטון ועל הדרך לשלב מסירות FASTBALL של 200 קמ"ש מדוייקים על המילימטר לכל טווח בין אם 5 יארד או 75 יארד. לפעמים אני מרגיש שאני צופה ברובוט ולא בבן אנוש. ה-TD הראשון שלו אתמול זה משהו שפשוט אי אפשר להסביר במילים, גם לא בתמונות או קטעי וידאו, אולי רק באמצעות פרקים מספר הזוהר, פשוט מהלכים שלעולם לא נראו וספק אם ייראו שוב על מגרש פוטבול אי פעם

      בקשר לג'וזף אני נאלץ להסכים בצער, היצור הזה זועק מייק טומלין 2.0, אלוויי הולך לעשות טעות פטאלית שתעלה לדנבר בצורה קשה מאוד. כעיקרון לא הייתה אמורה להיות שום בעיה לבחור מאמן והשאלה היחידה בריאיון העבודה הייתה צריכה להיות – "האם אתה מעוניין להמשיך עם ווייד פיליפס"? כשכל תשובה שלילית הייתה צריכה להוביל לסיום הריאיון באותה שנייה ומעבר למועמד הבא

      במקום להביא את המוח ההתקפי השני הכי יצירתי וטוב בליגה (אחרי אדם גייס) עם קייל שאנהאן לקבוצה שזקוקה ל…תיקון בחלק ההתקפי מה שהולך לקרות זה זעזוע מוחלט של שתי החוליות עם כל המאמנים הגאונים האלה שחייבים לתת את הנגיעות האישיות שלהם אחרת הם לא יוכלו לישון טוב בלילה

      אני מניח שבג'וש מקדניאלס לסן פרנסיסקו עם הבעלים הכי אפס בספורט האמריקאי ננוחם, זה הולך להיות דאבל פליי מהגהינום

      להגיב
      • אריאל גרייזס (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:18)

        איך זה קרה, קיבלתי את הרושם ששנהאן די סגור בדנבר?

        להגיב
        • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:54)

          מסתבר שג'וזף הרשים את אלוויי בריאיון בתחילת 2016 והיה זוכה במינוי כבר אז אלמלא קוביאק צץ משום מקום (אחרי שהוא צץ ניסו לסדר לג'וזף את משרת המתאם ההגנתי אבל סינסינטי לא היו מוכנים לשחרר אותו אז הם "התפשרו" על ווייד פיליפס)

          זה עדיין לא סגור מן הסתם והוא יתראיין בדנבר רשמית רק היום אבל רוב התותחים הכבדים בתקשורת מדווחים שהוא הפייבוריט ואני נוטה להסכים איתם לצערי

          להגיב
      • מיקיג' (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:20)

        כל מילה.

        להגיב
      • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 08:56)

        רודג'רס יותר כשרוני טכנית מכל מי שהיה. אני עדיין לוקח את בריידי לקבוצה שלי, כי הוא נותן לי את הסיכוי הכי גדול לנצח הכול. כן, נצחונות של קבוצה הן לא סטטיסטיקות של ק"ב נטו. אבל יש סטטיסטיקות שכן נותנות לך קירוב: לדוגמא, היכולת להוביל דרייב מנצח ברבע האחרון, או קאמבק מפיגור ברבע האחרון. לבריידי יש 9 מהסוג הראשון ו-6 מהסוג השני ברבע האחרון בפלייאוף. אף אחד אפילו לא קרוב. גם מבחינת אחוזים, ולא רק מבחינה אבסולוטית. לרודג'רס, אם אני זוכר נכון, יש 1.
        כשאתה עולה ליתרון 3 נקודות נגד בריידי ברבע הרביעי רוב הסיכויים הם שהפסדת את המשחק (זו לא מליצה – זה נתון סטטיסטי של סקוט קאכ'צמר שהוא שונא פאטס ובריידי מוצהר). רודג'רס בדרך כלל לא חוזר ומנצח אותך במשחק בו אתה מוביל נגדו.

        להגיב
        • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:47)

          הבעיה הכי גדולה שלי עם כל הסטטיסטיקות QB על שלל הסוגים היא היעדר הקונטקסט

          לאיזו קבוצה אתה לוקח את טום בריידי לפני אארון רודג'רס? לאחת שמייק מקארתי הוא המאמן שלה , קומבינציית הראוטים מיושנת ולא מסתגלת לכלום (בעיות פרסונל/מצ'אפ ספציפי/סיטואציה במשחק/וואטבר) ומשחק הריצה לא קיים? עם איזו תמיכה הגנתית אתה לוקח את טום בריידי לפני אארון רודג'רס? אחת שהאחראי עליה הוא דינוזואור מת בשם דום קייפרס שנותן לריד אופשן לטחון אותו ALL OVER THE FIELD עם 700 יארד ו-45 נקודות שנתיים ברציפות?

          אארון רודג'רס "הפסיד" ב-4 שנים האחרונות בפלייאוף את המשחקים הבאים –
          2012 – 45-31 בסן פרנסיסקו (אני מניח שאם הוא היה אגדה באמת הוא היה שם 48 נקודות על יחידת הקומנדו של ג'ים הארבו)
          2013 – 23-20 לסן פרנסיסקו (שיחק פצוע והוביל דרייב משווה עם 2 דקות על השעון שנהרס שוב, כמה מפתיע, על ידי ההגנה וQB הריד אופשן המהולל כל הדרך לפילד גול ריינג' עם 0:00 על השעון)
          2014 – 28-22 בסיאטל (לא קיבל צ'אנס לגעת בכדור בהארכה)
          2015 – 26-20 באריזונה (הוביל קאמבק מטורף ולא קיבל צ'אנס לגעת בכדור בהארכה)

          מישהו באמת חושב שטום בריידי/QB כלשהו מההיסטוריה/הווה היה מנצח את אחד המשחקים האלו? מדובר בסיטואציות בלתי אפשריות שבסטטיסטיקות היבשות והמתקדמות אי אפשר לראות. במקום מה שצריך לשמוע זה "0 קאמבקים ברבע האחרון" ומאזן 3-4 בפלייאוף מ-2012. מה אני אגיד, דקה אני מתקשר לג'ו פלאקו בן דוד שלי ומחליף את הצ'וקר הזה, אי אפשר לנצח איתו

          להגיב
          • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:55)

            מאלדיני –

            אני רק אדגיש שוב שאני חושב שרודג'רס תותח על. באמת. ואז אומר: בריידי בפלייאוף של 2014 לבד הוביל 2 קאמבקים הגדולים בהיסטוריה של הפלייאוף. פעמיים מ-14 נקודות במשחק בו ההגנה שלו הייתה מחוררת מול הרייבנס. ו-10 נקודות פיגור ברבע האחרון נגד אחת ההגנות הטובות בהיסטוריה (סיהוקס). זה היה בקלות יכול להירשם כהפסד והיינו אומרים "טוב, מה הוא היה יכול לעשות".

            וסטטיסטיקות החזרה מפיגורים בשיניים נכונות לא רק ל-4 המשחקים שהבאת כדוגמא. גם בעונה הרגילה בריידי עולה בהרבה על רודג'רס שם.
            כל זה לא בא להגיד שאין טיעון לטובת רודג'רס. זה בא להגיד, בתגובה נגיד לאמירות של NO ONE שאין משהו בו בריידי עדיף על רודג'רס, שזה לא נכון. יש כמה וכמה דברים בהם בריידי עדיף על רודג'רס. בעיני, בריידי נותן לך סיכוי עדיף לסופרבול.

            להגיב
            • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:56)

              או במילים אחרות: כן, אני חושב שבריידי מנצח את המשחקים האלה. גם את הניינרס, גם את סיאטל, וגם את אריזונה.

              להגיב
              • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:40)

                עדיין לא הסברת איפה ועם מי בריידי מנצח את המשחקים האלה. קונטקסט, בן אדם. בריידי הוא לא איזו יישות שמנצחת משחקים אלא בורג (עצום אמנם, אבל בורג) במערכת מסויימת. גם אני חושב ש***ניו אינגלנד פאטריוטס***בהדרכת המאמן הבינוני ***ביל בליצ'ק*** וה-QB ***טום בריידי*** הייתה מנצחת את המשחקים האלו (חוץ מסיאטל האמת, אותם אני לא מאמין שהם היו מנצחים בסנצ'ורי לינק).

                אבל טום בריידי תחת נסיבות זהות של אארון רודג'רס במשחקים האלה? מפסיד כל משחק ב-2 פוזשנס

                להגיב
            • תומרג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:57)

              לפחות נגד הסיהוקס, עם כל הכבוד (ויש הרבה) לקאמבק של בריידי, המשחק הוכרע בהתקפה האחרונה של סיאטל. ליתר דיוק – בפוזשן האחרון של סיאטל. כדור הולך ללינצ' ובריידי הופך פתאום ללוזר (תדמיתית)

              להגיב
              • עמי ג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:27)

                מזל הולך לשני הצדדים. רגע לפני החטיפה של באטלר, ג'רמיין קרס תפס כדור אבוד עם הברך. הקאמבק של הפטס היה יכול להיגמר גם שם ולא על הגול ליין.

                להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:15)

      אין לי כוונה להתווכח, כל אחד והבחירה שלו, אבל אני סקרן לגבי הקריטריונים – מה יש למארינו שלפייטון לא היה (כשלפייטון גם יש אליפויות)? ואותו דבר לגבי מונטנה ובריידי

      להגיב
      • NoOne (פורסם: 10-1-2017 בשעה 08:11)

        למארינו ומונטנה לא היו את החוקים שאסור לגעת ברסיברים ושאסור לגעת בק"ב.
        מרינו אם היה משחק בשנות ה 2000 היה גומר כל עונה עם 60 ט"ד
        בשנות השמונים והתשעים לא היה כזה דבר סלוט רסיבר שהחזיק מעמד יותר מחצי עונה , הסייפטיס היו נכנסים בהם וגומרים להם את החיים.
        הקריירה של בריידי בנויה על שחקנים כמו ווס וולקר וג'וליאן אדלמן , שחקנים שלא היו מחזיקים מעמד 4 משחקים בשנות השמונים והתשעים.

        להגיב
        • אריאל גרייזס (פורסם: 10-1-2017 בשעה 08:59)

          אז למה בריידי ומאנינג חוטפים אצלך על זה שהם משחקים היום אבל רוג'רס לא?

          להגיב
          • NoOne (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:18)

            הוא גם חוטף , הוא מקום שלישי אחרי מונטנה ומרינו.
            בלי קשר לזה שרוג'רס עושה כל דבר שק"ב צריך לעשות הוא עושה יותר טוב מבריידי ומאנינג.
            אין שום דבר שבריידי עושה בתור ק"ב יותר מרוג'רס.
            מאנינג אולי קורא את ההגנה קצת יותר טוב אבל גם זה בספק.

            להגיב
            • יובל (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:48)

              לא יצא לי לראות שום ק"ב בתולדות המשחק שנע בפוקט כמו רוג'רס. מזכיר לי את מוחמד עלי – קדימה, אחורה, לצדדים, ואז משחרר מסירה. ממש מדהים. עצוב שהוא מתבזבז על מאמן דפקט כמו מקארתי.

              להגיב
        • יובל (אחר) (פורסם: 13-1-2017 בשעה 13:15)

          אתה מציג את השינוי הזה כאילו זה הדבר היחיד שהשתנה ב-NFL מאז שנות ה-80, וזה קטע די מקובל לדבר על עד כמה הליגה הפכה להיות "רכה". אבל אנשים שוכחים שכמו בהרבה ענפי ספורט אחרים, השחקנים הפכו להיות הרבה יותר מפלצתיים. ההתקדמות בטכניקות האימון (כולל סמים) גרמה לכך ששחקני קו ההתקפה, למשל, שוקלים היום בממוצע כ-20 ק"ג יותר מאשר בשנות ה-80.

          מרינו אולי שיחק בלי חוקים שיגנו על הרסיברים שלו, אבל הרסיברים שלו היו צריכים גם הרבה פחות הגנה.

          להגיב
  7. עומרי (ירוק) (פורסם: 10-1-2017 בשעה 02:46)

    וואו, רודג'רס. באמת אין מילים. נותר לראות מה יש לו עוד בקנה, יש לו דרך קשה מאד בדרך לטבעת השניה שאתה חושב (בצדק) שמגיעה לו.

    להגיב
  8. עידן. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 02:59)

    הבעיה של גרין בי היא שלמעט רוג'רס הם קבוצה חלשה מאוד (עם מאמן אימבציל) וזה מחייב את רוג'רס להיות מעולה כל משחק. כלומר בשביל לקחת סופרבול הוא חייב לתת תצוגות על מול ארבע קבוצות מצוינות ומספיק משחק אחד בו הוא יהיה רק "טוב" על מנת שגרין בי תעוף.

    אני לא חושב שקיים עוד שחקן שיש עליו את הלחץ הזה. אפילו לבריידי למשל היו משחקים בינוניים בפליאוף בהם הפטס עדיין ניצחו.

    להגיב
    • עומרי (ירוק) (פורסם: 10-1-2017 בשעה 04:45)

      well, עכשיו זה רק שלוש קבוצות..

      להגיב
    • פיצפוץ חמוץ (פורסם: 10-1-2017 בשעה 08:57)

      ואפילו בלי נלסון רוב המשחק, רוג'רס עדיין תפר 4 ט'ד.

      להגיב
      • urlacher (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:17)

        בואו לא ניסחף.
        אני גם לא חושב שמייק מקארתי הוא מאמן אדיר אבל הוא בהחלט מעל לממוצע.
        חוצמזה לרודג'רס יש קו התקפה מצוין כבר כמה שנים, הכי טוב מבחינת הגנת מסירה בליגה, וגם רסיברים טובים.
        עד לפני שנתיים קוב ונלסון היו צמד הרסיברים הכי טוב בליגה. דוונטה אדאמס העלה מדרגה השנה וגם טיי מונגומרי לא רע.

        חוצמזה בהגנה יש להם קו הגנה בכלל לרע בראשות 2 HOF עתידים בדמות פפרס ומתיוס ועוד סקנדרי שכאשר הוא בריא(כמו עכשיו) הוא מהטובים בליגה.

        לא חלשה מאוד ולא בטיח.

        להגיב
        • שי אורן (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:37)

          פפרס ומתיוס הרבה מעבר לשיאם

          להגיב
          • urlacher (פורסם: 11-1-2017 בשעה 09:46)

            לא מסכים
            למרות שזה מרגיש שהוא זקן מתיוס רק בן 30 וזו שנתו השביעית בלבד בליגה.
            לצורך העניין רודג'רס בן 33 וכבר 12 שנים בליגה…

            פפרס בהחלט מבוגר יותר אבל מאז שהוא חתם בפאקרס(כמובן…) צוחקים על כך שהוא מצא את מעיין הנעורים.
            רשם 10.5 סאקס שנה שעברה ויש לו 7.5 השנה, לא כולל זה שהוא השיג על איליי ביום ראשון.

            הוא מסוג השחקנים שאי אפשר להגדיר רק לפי גיל.
            פפרס אולי מעבר לשיא אבל לא הרבה מעבר. התפוקה שלו והיכולת שלו עדיין מאוד מרשימה ואיכותית(סטייל ג'יימס האריסון רק יותר מרשים)

            להגיב
            • אריאל גרייזס (פורסם: 11-1-2017 בשעה 11:37)

              מה שקורה עם פפרס זה לא נורמלי. 14 עונות רצוף של שבעה סאקים לפחות. אין דברים כאלו בעמדה הזאת

              להגיב
              • עידו ג. (פורסם: 11-1-2017 בשעה 12:43)

                לא רצוף אבל בהחלט מדהים אבל הוא סתם צעיר שכל העתיד לפניו. המשחק שג'יימס האריסון נתן השבוע היה ממש חריג לשחקן הגנה שבקרוב יהיה בן 39.

                להגיב
            • תומרג (פורסם: 11-1-2017 בשעה 12:18)

              לא מתווכח עם הטיעון המרכזי שלך אבל להשוות קריירה של OL לזו של QB זה להשוות תפוחים לתפוזים

              להגיב
              • urlacher (פורסם: 11-1-2017 בשעה 13:38)

                צודק שאין מה להשוות בין הקריירה של שתי עמדות שונות.
                מה גם שרודג'רס ישב על הספסל 3 שנים בעוד מתיוס כבר החמיץ לא מעט משחקים בקריירה בשל פציעות.

                הנקודה היא שלמרות שהשיא שלו היה כבר בעונתו השנייה יש לו עוד הרבה מה לתת.
                לפי נתון סטטיסטי שראיתי איפשהו לשחקנים עם בחירה לפרובול (למתיוס יש 6 עד כה כולל שנה שעברה) יש ממוצע קריירה של כמעט 12 שנה. בהתאם לזה יש לו עוד בערך 4-5 שנים לשחק.

                הלוואי ואני טועה בקשר לשניהם :)

                להגיב
                • תומרג (פורסם: 11-1-2017 בשעה 16:19)

                  מדהים שגם קליי מתיוס, גם אביו (Clay Jr.) וסבו (Clay Sr. כמובן) ואחיו וגם כמה בני דודים, כולם היו או עדיין שחקני הגנה ב NFL

                  להגיב
  9. רוג'רס אארון (פורסם: 10-1-2017 בשעה 05:30)

    הגדול ביותר אי פעם
    ואני לובש חולצה של פארב כל משחק.
    מבחינה טכנית לא היה כזה קווטרבק.
    רק פייטון בימיו הגדולים והייתה לו קבוצה מעולה.
    אארון סוחב על הגב חבורת נגרים מהדראפט.
    7 ברצף.
    מתחיל להזכיר את האליפות הקודמת.
    יאללה סטילרס.

    להגיב
  10. ניר לוי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:09)

    אני במקומך לא הייתי שמח מההדחה של הג'יאנטס. אני מבין את היריבות ואת החשש מהכוחות המאגים של איליי בפלייאוף, ועדיין- היחיד שיכול לקחת לכם את זה השנה זה רוג'רס.
    בעיני יותר מהסיום של המחצית הראשונה, זה ברבע השלישי- אחרי עצירת הדאון רביעי, והטד המהיר של הג'יאנטס, כשכל המומנטום של ניו יורק והכל צועק מהפך, הוא נותן דרייב מושלם ומהיר ומוציא להם את כל האוויר מהמפרשים. הג'יאנטס נראו כבויים אחרי זה

    ולא הייתי לוקח הרבה מהמשחקים בafc. שניהם נכנסו לגרבג' טיים מוקדם מאוד ברבע הראשון. לא שליוסטון יש מה למכור מולכם, אבל פיטסבורג שווים יותר ממה שראינו

    להגיב
  11. אלון (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:18)

    פיל סימס אמר שלמאט מור היה משחק טוב ואם לא החטיפה ושני הפאמבלים המשחק היה נראה אחרת. העניין הוא שהיתה לו חטיפה ושני פאמבלים…

    להגיב
    • NoOne (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:48)

      או במילים אחרות חוץ מהיריות איך היה המחזה גברת לינקולן

      להגיב
  12. אלון (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:21)

    מה שקלמזון עשו עכשיו הוא לא נורמלי. אליפות בשניהם האחרונה

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:40)

      אדיר. כל פעם שקבוצה באה לשמור על הטייטל שלה ומדברים עליה פוטנציאלית כעל הגדולה בהיסטוריה, היא נופלת בשניה האחרונה. מיאמי מול אוהיו סטייט ב-2002, USC מול טקסס של וינס יאנג ב-2006

      להגיב
      • אלון (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:49)

        זה כבר לא אותה קבוצה כמו שנה שעברה. בכל מקרה משסייבן עושה בשנים האחרונות מדהים אבל במשחק אחד הכל יכול לקרות…

        להגיב
      • YG (פורסם: 10-1-2017 בשעה 20:34)

        USC של 2006 באמת הכי גדולה בכל הזמנים. על איזה משחק עם וינס יאנג מדובר? טקסס ו-sc בכלל לא נפגשו בשנים הללו.

        להגיב
        • עידו ג. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 20:46)

          כן ומאט ליינארט הול-אופ-פיימר. איזה בזבוז של בחירת דראפט, ואחרי כל זה אנחנו עוד שמים את גורלנו בידים של זה שהוא החליף בטרוז'אנס

          להגיב
    • NoOne (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:46)

      משחק גדול.
      פנלטי ברור של פיק פליי בט"ד המנצח.
      צריך לירות לשופטים בראש על טעות שנתנה לקלמסון את האליפות.
      אני קניתי את הנקודה ולקחתי את קלמסון 7+ אז זה לא ממש משנה לי אבל אלבמה נמדדו.
      משחק גדול של דשון ווטסון צריך להבין שבהגנה של באמה יש 11 שחקני NFL ובהתקפה של קלמסון אולי 3-4 שחקנים.
      ווטסון קפץ לבחירת טופ 3 בדראפט.
      הפרוספקט הכי טוב על המגרש הוא כמובן מייק וויליאמס שהולך להיות ביג טיים רסיבר ב NFL
      ואני מקווה שהג'טס יבחרו אותו בבחירה השישית

      להגיב
      • אלון (פורסם: 10-1-2017 בשעה 07:50)

        השופטים גם היו בלחץ, לא הסתכלו על המהלך….
        11 שחקנים למקצוענים וווק און מקבל את הט"ד

        להגיב
        • NoOne (פורסם: 10-1-2017 בשעה 08:03)

          וולקאון תופס את הט"ד כי היה פנלטי ברור , לא היה בהיסטוריה פנלטי יותר ברור מזה.
          יש שופט קו 5 מטר משם וזה היה מול העיניים שלו.

          להגיב
          • Kirma der faux (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:14)

            מילולית הבן שלי בן הארבע ראה את הפנלטי ואמר שהלבן הזה חסם לו את הדרך

            להגיב
    • YG (פורסם: 10-1-2017 בשעה 20:35)

      משחק ענק!

      להגיב
  13. ישרון (פורסם: 10-1-2017 בשעה 08:28)

    זה שפיטסבורג תלויה באיך ביג בן קם בבוקר זה ידוע כבר שנים אבל לדעתי ההתקפה תעשה את העבודה שלה השאלה היא ההגנה שפשוט לא יציבה ומיאמי זה לא מדד לכלום אז אי אפשר לשפוט ע"פ המשחק הזה.
    הימור שלי משחק צמוד מול קנזס ואז עפים מול הפטריוטס'.

    להגיב
  14. תומרג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:11)

    כמה דברים:

    1) אני דווקא חושב שהרעיון להגדיל את הפלייאוף הוא הגיוני לחלוטין. גם בגלל ששמונה קבוצות הוא הבחירה האוטומטית, לא סתם זה מבנה הפלייאוף ברוב הליגות האחרות. המבנה הנוכחי, של שש קבוצות הוא עקום, לא סימטרי ולא תמיד הוגן בגלל חוסר האיזון בלוחות המשחקים. שבוע החופש שמקבלות ארבע קבוצות הוא משתנה גדול מדי שלא תמיד ברור אם הוא עוזר או מפריע ובגדול תמיד מרגיש לי לא טבעי. בגלל כל אלה אבל גם בגלל שבוא נודה על האמת, רייבנס-צ'יפס, דנבר-פטריוטס, רדסקינס-אטלנטה ואפילו טמפה-דאלאס, באמת לא היית רוצה לקבל את המשחקים האלו? כי אני כן.

    2) אני יודע שפוטבול הוא משחק של גברים ושלפלייאוף חוקים משלו וכו' וכו', אבל מה שעשה שלשום דופרי למאט מור (ובאותה הזדמנות גם מה שעשו לג'ורדי נלסון) חורג לדעתי מחוקי המשחק, עוד לפני שדיברנו על יחס מיוחד לקווטרבקים. כניסה עם הקסדה בכינון ישיר בגוף של שחקן במטרה לפגוע, ומצטער – מהזווית שלי נראה היה שהמטרה של דופרי הייתה לפגוע לפני להשיג את הכדור, צריכה להסתיים בהרבה יותר מחמישה עשר יארד שקוזזו בגלל שמישהו לא התנהג יפה בצד השני. הרחקה מהמשחק היא התחלה מתאימה לדעתי.

    3) דיבורים על שבירה מנטלית תמיד נשמעים טוב אבל ממה שאני ראיתי, להגנה של הג'איינטס פשוט נגמר הכוח במחצית השניה, אחרי שבמחצית הראשונה הם פשוט לא הפסיקו לעבוד. זה שהם ירדו להפסקה בפיגור סייע לשבירה ללא ספק והקור כמובן והכל אבל מעל הכל אני חושב שהייתה כאן עייפות.

    4) אני חושב שפוטבול, יותר אולי מכל ספורט אחר, קשה לראות עד כמה הביצועים שלך תלויים ביכולת שלך ועד כמה ביכולת של היריב. משזה נאמר, אני מסכים שפיטסבורג עם כל הכבוד, לא באמת מהווה איום על הפטריוטס או אפילו על דנבר.

    וסתם כדי לסבר את האוזן – אלה מספר ה"נצחונות" שבהם פגשה כל אחת מהקבוצות שנמצאות עדיין בפלייאוף (נצחונות – כלומר מאזן של הקבוצות שהן פגשו בעונה הרגילה): פטריוטס – 112.5, צ'יפס – 130, יוסטון – 128.5, סטילרס – 126.5, דאלאס – 113, דטרויט – 116.5, אטלנטה – 123, סיאטל – 113

    להגיב
    • NoOne (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:22)

      הפלנטי על דופרי היה בזיון וכרגיל עוד שופט שהשתין במכנסיים.
      ברגע שמור יוצא מהפאקט הוא נחשב לראנר ואפשר לעשות הלמט טו הלמט על ראנר.
      כל שבוע ממציאים חוקים מחדש ומוצאים כל מיני תירוצים כדי לשנות חוקים קיימים

      להגיב
      • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:10)

        זה היה הפנאלטי הרגיל על תיקול חזק מדי שלא נראה ומצטלם טוב, אם זה קאם ניוטון במקום מאט מור ובמקום לשכב שעה על הדשא הוא מזנק תוך שנייה ומחייך כולם מדלגים למהלך הבא בלי בעיות

        אישית אני כבר חסין לזה ולא מבין למה אנשים ממשיכים להתעצבן מזה, IT IS WHAT IT IS ותגידו תודה על כל שנה שבה אנחנו עוד מקבלים סוג של פוטבול מגע

        להגיב
      • אריאל גרייזס (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:06)

        הטעות של השופטים שהם קראו לזה ראפינג דה פאסר. זה צריך להיקרא טארגטינג – אסור להכנס עם הקסדה בשחקן, לא משנה אם הוא רץ או לא. דרך אגב, זה נכון גם לגבי הכניסה בג'ורדי נלסון, גם היא טארגטינג ברור שלא נשרק

        להגיב
        • תומרג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:53)

          מסכים עם אריאל.

          ספציפית למקרה זה, אני חושב שהיה מדובר בכוונה ברורה לפגוע, עם כל הכבוד לגבריות של המשחק, אני לא חושב שצריך להרשות דבר כזה בספורט.

          להגיב
    • תומרג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:51)

      בסעיף 4 צ"ל קנזס במקום דנבר

      להגיב
      • תומרג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:08)

        ובסיכום, במקום דטרויט 116.5, צ"ל גרין ביי עם 130

        להגיב
        • ק. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:15)

          אני חושב שבמדד הזה צריך לנטרל את המשחקים מול הקבוצה עצמה, כלומר, ל-14 יריבות של הפטריוטס יש הפסד לפטריוטס מה שמוריד 14 נצחונות אפשריים של הקבוצה אותם פגשה.

          להגיב
          • תומרג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 14:02)

            מה שרק מגדיל את הפער

            להגיב
            • יריב (פורסם: 10-1-2017 בשעה 17:30)

              למעשה מוריד 18, כי את הג'טס והדולפינס הם ניצחו פעמיים. זה לא מגדיל את הפער מול הצ'יפס, כי הם ניצחו 3 קבוצות פעמיים, אבל כן מול כל השאר.

              להגיב
              • תומרג (פורסם: 11-1-2017 בשעה 12:20)

                זה לא משנה אם סופרים רק את הנצחונות, בגדול לפטריוטס זה יוריד שני נצחונות מהמאזן ולקבוצות עם מאזן פחות טוב זה יוריד יותר

                להגיב
            • ק. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 17:34)

              לא בדיוק כי למשל כל מי שניצח את יוסטון יורד הנצחון מהמאזן נצחונות של יריבות יוסטון. הפער בין נצחונות היריבות של כל 2 קבוצות מצטמצם בדיוק בגודל הפרש הנצחונות במאזן שלהן

              להגיב
              • ק. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 17:37)

                וכדי לאזן עם התוספת של יריב אפשר להכפיל מאזן נצחונות של יריבה לבית (ללא המשחקים מול הקבוצה עצמה )

                להגיב
  15. עומרי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:24)

    רודג'רס לא יותר טוב מבריידי פוסט עונת האמויפי של הראשון (2011). לדעתי אין בסיס לקביעה כזו (אני לא מצפה שתענה לי, לא התכוונתי שתטען נגד בריידי). כמה מהמקובעות ההתקפית של גרין ביי קשורה גם בו? כי כלים ודאי וודאי שיש לו, והיו תמיד בשנים האחרונות.
    לדעתי אין לו תירוצים בשבוע הבא, קריירת הפלייאוף שלו גבולית למדי. מה שכן, הניצחון על ניו יורק הוא צעד בכיוון הנכון.

    מסכים לגמרי על פיטסבורג, הם הולכים להפסיד לקנזס ומבחינתנו – טוב שינצחו.

    הג'איינטס יחזרו טובים יותר בשנה הבאה, בהנחה שלאיליי יש עוד עונה. לדעתי הסוף שלו קרוב משחושבים.

    להגיב
    • יובל (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:43)

      אני לא חושב שממש ראית את רוג'רס משחק.
      ב-5 השנים האחרונות לא בריידי ובטח לא מאנינג בשקלול השנתיים האחרונות ראויים אפילו לצחצח לרוג'רס את הנעליים.
      אין בסיס לקביעה הזו? בוא ננסה בסיס סטטיסטי.
      ב-5 שנים האחרונות בהן רוג'רס שיחק באופן מלא ( בעונת 2013 הוא שיחק רק חצי עונה ) הוא זרק 193 טד מול 34 אינטרספשנס. לא היתה לו אף עונה עם מאזן אינטרספשנס דו-ספרתי.
      לבריידי ב-5 העונות המלאות שלו היו 167 טאצ'דאונס מול 47 אינטרספשנס. פעמיים מספר דו-ספרתי של אינטרספשנס.
      באותן 5 עונות רוג'רס ירד רק פעם אחת מממוצע 100 ברייטינג ( 92 ), לבריידי היו 3 עונות כאלה ( הנמוך ביותר – 87 ).
      למעשה מי שאיכשהו חושב שבריידי היה יותר טוב מרוג'רס ב-5 שנם האחרונות הוא בדיוק מי שמאלדיני הזכיר בתגובה שלו.
      לא הבנתי גם את הכוונה ב"אין לו תירוצים בשבוע הבא"? שזה ברור שהוא צריך לנצח את הקאובויס, הקבוצה הכי טובה בקונפרנס, במשחק חוץ? למה בדיוק? הוא משחק גם בהגנה? ראיתי את המשחקים המלאים של הפאקרס נגד הקולטס ונגד הטייטנס וההגנה שלהם במיוחד נגד הריצה, שזו נקודת החוזק של דאלאס, היתה חלשה מאוד. רוג'רס גם איבד את המטרה מספר אחת שלו, ג'ורדי נלסון. אני דווקא חושב שדאלאס פייבוריטים ברורים.

      להגיב
      • עומרי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:11)

        לרודג'רס היו כלים טובים מבריידי ב-5 השנים האחרונות. בריידי מביא את הפאטס מינימום לגמר ה-AFC מדי שנה בתקופה הזו ופעמיים לסופרבול. לעתים עם הגנה נוראית, לעתים עם הגנה טובה יותר.

        את בריידי, וגם את מאנינג, שפטו ושופטים כל שנה על ההצלחה להגיע לסופרבול. אם רודג'רס רוצה להיות בדיון איתם בעתיד הוא צריך לגרום לזה לקרות. בריידי נמצא כרגע בביי השביעי הרצוף שלו, הנה אחלה שיטה לא להסתבך עם "דאלאס בחוץ" וכו.

        להגיב
        • אלון3131 (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:23)

          אה, בריידי בביי? כי היה נדמה לי שקבוצת הגנה מעולה עם המאמן הכי טוב בליגה(וכן גם עם הק"ב מהטובים אי פעם) בשבוע ביי.

          כלים יותר טובים? לא יודע נראה לי שנלסון קוב ושאר החבר'ה בגריין ביי לכל הפחות מתאזן עם גרונק(טייט אנד מספר אחת בליגה) ואדלמן(סלוט רסיבר הכי טוב בליגה אולי). שלא נדבר שאני לא זוכר מתי לניו אינגלנד הייתה הגנה גרועה, היו להם שנים פחות דומיננטיות, אבל גרועה היא לא הייתה, ובטח לא גרועה כמו ההגנה של גרין ביי. ולא התחלתי לדבר על צוות אימון.

          לא שאני חושב שרוג'רס בהכרח יותר טוב, אבל אתה הופך את העסק למאוד פשטני, הצלחה בפלייאוף תלויה במיליון גורמין והרבה מזל גם.

          להגיב
          • עומרי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:40)

            השנה הגנה טובה מאוד, לא עלית.
            בעונת הסופרבול הייתה הגנה טובה מהממוצע שכזכור כמעט קרסה מול בולטימור ובשתי הדקות האחרונות מול סיאטל.

            בהפסד בסופרבול (עונת) 2011 הייתה הגנה מחפירה, הכי גרועה בעידן בריידי.

            בריידי הוא הבסיס שמאפשר לבליצ'יק להיות בליצ'יק – להעיף את אחד משני הליינמנים החשובים במערך שנייה לפני תחילת העונה תמורת כלום (לוגן מנקינס) למשל, להימנע באופן כמעט דתי מלבחור שחקני סקיל בסיבוב הראשון, לחסוך כסף על סקיל לטובת עמדות אחרות ועוד.
            כבודו של רודג'רס במקומו, הוא קיו.בי אדיר ואני אוהב אותו ובעדו הרבה פעמים.

            להגיב
            • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:57)

              אני רק אוסיף על עומרי: בשנת 2011 ההגנה אותה בריידי סחב לסופרבול הייתה ההגנה הגרועה ביותר (סטטיסטית) שהגיעה לסופרבול אי פעם.

              להגיב
              • יובל (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:35)

                אח שלו, מבחינת נקודות, ההגנה שבריידי שיחק נגדה באותה שנה, הגנת הג'איינטס, היתה יותר גרועה ובהרבה – מקום 25 . יכול להיות שאתה מדבר על סטטיסטיקת היארדים, שם באמת הגנת נ"א נתנה 6,577 יארדס, הגרוע בליגה. אבל יארדים לא ממש משפיעים על תוצאת המשחק. נקודות דווקא כן.

                http://www.pro-football-reference.com/years/2011/opp.htm

                להגיב
            • יובל (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:24)

              בשנת 2011 ההגנה של נ"א היתה אכן לא טובה (ביחס לסטנדרטים שלה ) – מקום 15 בליגה בנקודות. אממה, ההגנה של גרין ביי היתה יותר גרועה, מקום 19 בליגה בנקודות.
              באופן משעשע, ההגנה של נ"א באותה שנה היתה מדורגת לפני אחרונה בהגנה נגד המסירה. מי היתה אחרונה אתה שואל?
              כמובן, הגנת הגרין-ביי פאקרס.
              NEEDLESS TO SAY, אארון רוג'רס זכה באותה שנה בתואר ה-MVP.
              רוצה להזכיר לי איפה ההגנה של נ"א מדורגת השנה, ואיפה מדורגת ההגנה המהוללת של גרין ביי?

              להגיב
              • עומרי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:34)

                אכן זכה באמויפי ב-2011 על עונה מוטרפת, אחת מהשלוש-ארבע הטובות ב-10 השנים האחרונות. חבל מבחינתו שהסתיימה בוואן-אנד-דאן בבית. אין לי כוח לצלול לנתונים, מעניין למה בחרת דווקא את מדד הנקודות.
                איפה הייתה ההגנה של הפאקרס סטטיסטית בעונה שעברה? כי איכותנית היו להם כמה פליימייקרס רציניים בדרך לחתיכת הפסד לא מחוייב המציאות לסיאטל.

                להגיב
                • עומרי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:38)

                  סליחה, לאריזונה. הקאמבק של סיאטל היה עונה קודם

                  להגיב
                • ק. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:43)

                  הוואן אנד דאן של גרין ביי בעונת ה15:1 ב-2011 היה היה אחרי שכל הלילה לפני חיפשו את הגופה הבן של מקארתי או המתאם (לא זוכר), כך שהם לא ממש התכוננן למשחק בו לג'איינטס הכל הלך, ככה שקשה להתייחס אליו כמייצג

                  להגיב
                • יובל (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:45)

                  אם ההגנה שמדורגת מקום 1 בליגה בנקודות, בהפרש של 34 נק' מהמקום השני, היא לא הגנת עלית מבחינתך, מעניין מה בדיוק אתה מגדיר כהגנת עלית.
                  הגנת גרין ביי המהוללת מדורגת 21, מקום אחד לפני הגנה מהוללת לא פחות – הגנת הקולטס.
                  איפה היתה ההגנה של גרין ביי בשנה שעברה? מקום 12, מתחת לנ"א כמובן ( מקום 10 ).
                  אבל בשנה שעברה היא לא הפסידה לסיאטל אלא לפני שנתיים. לפני שנתיים היא היתה מדורגת 14, כמובן שנ"א היתה מדורגת לפניה, מקום 8.
                  המספרים לא ממש מגבים את ההצהרות שלך.

                  להגיב
                  • עומרי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:11)

                    אני רחוק מלהיות נאמברס-קראנצ'ר, ככל שידוע לי DVOA של פוטבול אאוטסיידרס השתלט על השיח בשנים האחרונות בכל מה שקשור למדדים סטטיסטיים, בטח קבוצתיים.
                    השנה ניו אינגלנד מדורגת 11, כאמור לא עלית. ג"ב אכן לא טובים עם 23. היו להם פצועים שחזרו לכושר לאט בתחילת השנה לא? בשנה שעברה ג"ב היו מעל נ"א.
                    בעונת הסופרבול של נ"א (2014) הן היו כמעט צמודות.

                    בריידי היה רחוק תפיסה מופרעת אחת של מריו מאנינגהאם (וחצי השמטה של וולקר כמובן) מלקחת סופרבול עם הגנה שדורגה 28 בעונת 2011.

                    להגיב
                    • עומרי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:11)

                      http://www.footballoutsiders.com/stats/teamdef2015

                    • יובל (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:45)

                      ככל שידוע לי בפוטבול מנצח מי שעשה יותר נקודות, לא מי שדורג מעל האחר ב- DVOA, כבודו במקומו מונח.
                      לא שזה משנה, גם בנקודות וגם ב-DVOA, ההגנה של נ"א כמעט תמיד מעל זו של גרין ביי, בניגוד למה שטענת.

                    • עומרי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:02)

                      "בפוטבול מנצח מי שעשה יותר נקודות", אתה יכול להיות מנסח מסרים של יאיר לפיד ידידי..
                      לא משנה, KEEP BELIEVIN

                    • יובל (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:57)

                      "ההגנה מספר 1 בנקודות היא הגנת טובה, לא עלית".
                      אתה יכול להיות מנסח המסרים של איפכא-מיסתברא.
                      כמובן שלא אמרת לי מי בדיוק הגנת העלית בליגה הזו
                      אבל לא משנה, KEEP TALKING

      • שי אורן (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:42)

        שים את רודג'רס בבית שהוא פוגש פעמיים בשנה את הבילס ואת הג'טס, וגם הוא בביי כל עונה

        להגיב
        • עומרי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:11)

          יש לו בית אנדרא'ציבר משל עצמו, עם כל הכבוד.

          להגיב
          • שי אורן (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:08)

            מלבד שיקאגו של העונה, כמה שהNFCN חלש זה לא ברמות הטירלול של ה AFCE

            להגיב
        • קורדל סטיוארט (פורסם: 11-1-2017 בשעה 02:00)

          בא נראה את חבורת בריידי לוקחת תארים בלי ביי ומשחקי חוץ לאורך הדרך בפלייאוף.כל שנה. הם לא אשמים שהקבוצות בבית פח אבל סתם לפרוטוקול.

          להגיב
  16. נתי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:38)

    אין לי את הנתונים לבדוק, אבל זוכר שבאמצע העונה אחרי שבוע הביי של קנזס שלפו סטטיסטיקה של אנדי ריד אחרי שבוע ביי. אני יודע שזה לא פופולארי כאן, אבל בין אנדי ריד -שמרני או לא- שיש לו שבועיים להכין תוכנית משחק (שירים את ידו מי שהימר על הדולפינס), לבין טומלין, אני לוקח את קנזס

    להגיב
    • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:16)

      פופולארי מאוד, אנדי ריד מאמן טופ 3 בליגה ומה שהוא שכח והלך אחורה 95% מהמיידופים בליגה לא ילמדו לעולם

      ולמקרה שאתה מעוניין בתזכורת כי ת'כלס גם אני מעוניין – המאזן של קבוצות שלו אחרי ביי וויק הוא 19-2 ו-3-0 בפלייאוף

      להגיב
      • אדם בן דוד (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:13)

        טופ 3???

        להגיב
        • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:53)

          בליצ'ק וקארול, זהו

          ON PAR עם הארבו אם אתה מתעקש (למרות שאנדי מביא לשולחן גם, שלא לומר בעיקר X's and O's וטאלנט אבאליואיישן בניגוד להארבו אבל נניח לרגע שזה מתקזז על ניהול המשחק והשעון)

          חפרתי פה הרבה על העבודה האדירה שהוא עושה בקנזס בכלל ועם אלכס סמית' בפרט וכמה אנשים לא מעריכים אותה מספיק

          להגיב
          • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:57)

            מסכים עם מאלדיני. הייתי שם את שון פייטון באיזור הזה גם, אבל אני מעריך את אנדי ריד יותר ממנו. אריאנס היה באריזונה לכמה שנים מה שריד היה למשך 15 שנים, אבל בינתיים אריאנס לא הוכיח שהוא יכול להמשיך כך (להפך, הוכיח שהוא לא יוצא מהתקבעויות; וזה אותו דפקט של מייק מקארתי)

            להגיב
            • אדם בן דוד (פורסם: 10-1-2017 בשעה 14:09)

              אני לוקח את הארבו לפני ריד בכל יום.
              גם את אח של הארבו הייתי לוקח לפני ריד

              אם מסתכלים לאורך שנים- אז ריד באמת צוק איתן.

              אתה יודע מה? ריד הוא הק"ב שלו- טוב, יציב ואמין. אבל אין לו את האזז כדי לקחת טבעת.

              הוא כמעט תמיד יעשה עונה טובה ויוצא הרבה מהסגל, אבל לא יהיה טופ דוג.

              להגיב
              • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 14:14)

                את אח של הרבאו גם אני הייתי לוקח לפני ריד. כי יש לו את האקסטרה שיש לקארול. את הרבאו לא הייתי לוקח לפני ריד. מהסיבות של מאלדיני.

                להגיב
              • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 14:21)

                אל תרמה, רגע, עצור, פוס משחק, הולדדדדדדדד איטטטטטטטטטטטט – אף אחד לא אמר כלום על ג'ים הארבו

                אני מודע לתדמית של אנדי פה ולא מתכוון להתווכח עליה יותר, רק חושב שהוא רחוק מלהיות השמרן שעושים ממנו ושהוא בעיקר מסתגל ומתאים את עצמו לכלים שיש לו לעבוד איתם (שזו עוד אחת מהסיבות להערכה שלי אליו). לא יהיה לו את הטבעות כל עוד לא יהיה לו את העלית QB כי ככה הליגה הזו פועלת

                החלום הרטוב שלי הוא שגרין ביי יחזירו אותו הביתה וייתנו לו לרוץ עם רודג'רס עד הפרישה ובמהלך העונה אשכרה הרגשתי שיש לזה בסביבות ה-8% לקרות אחרי שמקארתי נחשף במערומיו

                אבל החלום הזה נגוז

                נגדע באיבו

                מת

                הנעורים שבאו פתע אל סופם כמו שאומרים

                להגיב
                • אדם בן דוד (פורסם: 10-1-2017 בשעה 15:02)

                  כן

                  גם אני חשבתי העונה שיש סיכוי שבילצ'ק יחזור לבראונס

                  אבל נזכרתי שהם בעצם רייבנס ואולי זה מה שבילבל אותו והוא כנראה ישאר בניו אינגלנד.

                  סתם.

                  אני חושב שאם ריד חוזר לגרין ביי- יש להם סיכוי לא רע לטבעת.

                  להגיב
                • FAVRE4EVER (פורסם: 10-1-2017 בשעה 19:25)

                  אני מקלל את הרגע שהפאקרס עלו לפלייאוף .המשמעות היא שמקארתי גונב הדעת הולך להישאר לפחות עוד שתי עונות. כואב הלב על השנים היפות של אארון. למאמן הלוזר הזה יש הכי הרבה הפסדים בפלייאוף בשתי הדקות האחרונות או בהארכה. אבל גם עם הלוזר הזה החלום הרטוב זה שהפאקרס יביאו שניים שלושה פרי אייג'נס טובים להגנה. שני מהלכים כאלה הביאו אליפות רג'י וואייט. וצארלס וודסון.

                  להגיב
  17. Yavor (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:44)

    תודה אריאל.
    למזלי קיבלתי החלטה איסטרטגית של השלמת שעות שינה, והמשחק היחיד שראיתי בסופש הזה היה האחרון.
    אני אכתוב פה מה שאמרתי לעידו (שאגב, כמוך, דיבר על חד-המימדיות של התקפת גרין ביי בתור עקב אכילס, שקצת השתנתה עם פתיחת המחצית השניה וקריאת מהלכי ריצה):
    אהרון רוג'רס זה אורגניזם שלומד ומתפתח עם המשחק. הוא מתחיל בצורה מסוימת ועם הזמן מבין מה ומי עומד מולו, עד שהוא מוצא את הדרך הנכונה לתקוף. זה בחור שלא מהעולם הזה. הט"ד הראשון היה מופת של התחמקות ממושכת, ביחד עם מסירה סופר מסובכת לרסיבר שהיה מכוסה לגמרי (וגם נתפס קצת בחולצה) – כל זאת כשאתה על האפס עד עכשיו ואיבוד כדור במיקום ובתזמון הנ"ל היה יכול להיות הרסני.

    בקיצור – אשרינו שזכינו לראות את האיש.

    להגיב
  18. נתי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 09:49)

    ועוד הערה קטנה: נשגב מבינתי למה חייבים אנשים כאן להכריע בריידי או רודג'רס. שבו. תיהנו משניהם, ותגידו תודה שזכינו. אין כאן הרי באמת טענה אחת קבילה או לחילופין שאינה קבילה בעד או נגד אחד מהשניים, בוודאי במשחק כמו פוטבול (ולכשעצמי סברתי כך גם ביריבות אישית כמו פדרר נדאל למרות ההפסדים הרבים של פדרר לנדאל)

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:04)

      כן דיון מיותר שבכוונה לא נכנסתי אליו וממילא נובע מאוד מהעדפה אישית. אני חולה על בריידי וחושב שהוא הכי גדול בהיסטוריה, זה לא הפריע לי להנות עד בלי די מרוגרס ביום ראשון בלילה.

      להגיב
      • עמי ג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:57)

        נתי ואריאל – שניכם צודקים (כי זה משחק קבוצתי – יותר מכל ספורט אחר) ושניכם מפספסים (את נפש הקהל – שזה גם אתם).
        הליגה, המפרסמים, הצופים – תמיד יחפשו יריבויות אישיות. זה מה שיוצר עניין ואמוציות, וזיקה רגשית. ככה אנחנו תופסים ספורט, פוליטיקה, בידור. כל דבר.
        בירד-מג'יק, פדרר-נדאל, ג'ורדן-אייזיה, ג'ורדן-יואינג, טראמפ-קלינטון, ירדנה-עפרה, לנון-מקרתני, סרינה-ונוס, סלש-גראף, קרי-לברון.
        תם עידן בריידי-מאנינג. וזה לא קל.
        אז נותרנו עם בריידי-רודג'רס. וככה זה יהיה עד שרודג'רס יפרוש … (כי בריידי לא מתכנן).
        תמשיכו לחדד את שק הטיעונים כי יכול להיות שצפוי לנו עוד מפגש פסגה ביניהם השנה בפברואר…

        להגיב
  19. ניינר / ווריור (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:23)

    המזל הכי גדול של רוג'רס הוא הטיפשות של הניינרס
    יאללה הימורים :
    פאטס בבלואואאוט
    אטלנטה בנקמה על ההפסד בלינק
    קיי סי בשיניים
    גרין ביי למרות שלא ברור לי איך יעצרו את יחזקאל

    להגיב
    • עמי ג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:07)

      זורם איתך בשביל העניין:

      פטס – יוסטון – 13:30. בריידי משלים 32/45 ל-320 יארדס ו-3 ט"ד – פלויד, הוגאן ווייט
      אטלנטה – סיאטל: 14:27. וילסון חוטף 5 סאקים.
      קיי.סי – פיטס: 17:24. ביג בן מוביל דרייב אחרון ומוסר אינטרספשן לרד זון.
      דאלאס – גרין ביי: 21:27 . רודג'רס הולך על הייל מרי בסיום אבל דאלאס לא מפשלת

      להגיב
      • שי אורן (פורסם: 10-1-2017 בשעה 13:10)

        בריידי יושב על הספסל בחצי השני, גאראפולו זורק 2 TD

        להגיב
  20. urlacher (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:28)

    וכמה חשיבות יש למשחק שני.
    במידה וסיאטל נותנת ברקס לאטלנטה ועולה לגמר חטיבה אני חושב שהיא אוטומטית הופכת לפייבוריטית בגלל העבר הקרוב בדיוק כמו שאם הסטילרס מנצחים בארוהד יהיו כמה אוהדי פאטס שיתחילו לחשוש(לא שיש להם סיבה).
    מהצד השני הפסד של הפאקרס ישכיח מהר את כל דיבורי "רודג'רס הוא אלוהים" שיש פה.

    ואיזה מסכן ביל אובריאן.
    מביא את הקבוצה נטולת ה-QB שלו שנה שנייה ברצף לפלייאוף. השנה הוא אפילו מנצח משחק(כל זה בלי השחקן הכי טוב בקבוצה ואולי שחקן ההגנה הכי טוב בליגה כן?) ועדיין המטרה היחידה שלו היא להפסיד בכבוד למאסטר.
    יש כאלו שאפילו דיברו שהוא לא ישמור על המשרה שלו.
    ה-NFL יכול להיות עולם אכזר…

    להגיב
    • נתי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:38)

      הכול טוב ויפה השאלה מה חלקו בהחתמת אוסווילר, וכד'. וההצלחה שלהם מחזקת מאוד את הטענה של אריאל בהקשר של JJ ואחרים: אין שחקן שאינו ק"ב ששווה חוזה עתק שכזה

      להגיב
  21. יוני (פורסם: 10-1-2017 בשעה 10:43)

    קצת נמאס מהקונספציה פה שגרין ביי זה רוג'רס מוקף בחבורת פרחחים מהרחוב (או מיץ זבל כמו שמישהו פה אמר).

    נכון, מייק מקארתי הוא שמרן, יש לו החלטות גרועות והוא בטוח לא ביל בליצ'ק, אבל לפחות הוא שמרן טוב. ראיתם שלשום קבוצה מאומנת, שלא עושה שטויות, שיודעת להתגבר על התחלה חלשה.
    הקו התקפה מצוין, עם תאקל שמאלי מעולה – דייויד באקטיארי שהוא שני בעיני רק לטיירון סמית. נדמה לי שהם ראשונים בליגה בפאס פרוטקשן, והם צריכים להחזיק כמות מוטרפת של זמן. הרסיברים לא רעים, ג'ורדי נלסון, קוב, אדמס.
    ההגנה אכן על הפנים, במיוחד הגנת המסירה שלהם אבל צריך לזכור שהם אבדו את הטופ קורנר שלהם בשבוע 1. כנ"ל את אדי לייסי החל מאמצע העונה.

    באופן כללי צריך לזכור כמה קשה להחזיק קבוצה בטופ לאורך זמן בעידן תקרת השכר והגיוני שאם יש לך ק"ב עלית יהיה קשה להחזיק סביבו הגנה והתקפה עלית כל הזמן. תנסו להשוות לכל קבוצה מלבד הפטס ותראו שמדובר בעבודה לכל הפחות סבירה.

    להגיב
    • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 11:12)

      האופנסיב ליין של גרין ביי נהנה מרודג'רס יותר ממה שרודג'רס נהנה ממנו

      תסתכלו כמה פעמים הפאס ראשר'ס לא יודעים מה לעשות כי מול רודג'רס זה PICK YOUR POISON. הם הם ינסו לעשות OUTSIDE MOVER על התאקל אז רודג'רס יעשה את הצעד קדימה לצד הספציפי וירוץ דרך הנתיב שייפער (תלוי בו אם זה יסתיים בריצה של 5+ יארד או המשך סריקה של המגרש עד שאחד הבינוניים המתים סוג של מתפנה לקבל FASTBALL של 200 קמ"ש). אם הפאס ראשר עושים INSIDE MOVE אז הוא בורח החוצה ואז כשהם מנסים לתפוס אותו שם הוא חוזר פנימה

      הוא משנה להם את היעד הסופי כל הזמן ובמקום להיות עסוקים 100% בלעבור את התאקל מולם הם כל הזמן צריכים להסתכל מה הוא עושה ואם הם בכלל בכיוון שלו.

      ספציפית לגבי המשחק ביום ראשון הג'איינטס הגיעו עם GAME PLAN לשמור אותו בתוך הפוקט בלי להתחייב יותר מדי על OUTSIDE או INSIDE MOVES מתוך ידיעה שהם לא יגיעו אליו אבל סומכים על הסקנדרי הנהדר שלהם שישמור את הבינוניים המתים וירוויח להם את ה (6-7) שניות הנוספות לסגור ולהגיע אליו. מאמצע הרבע השני אחרי הפציעה של DRC כשהסקנדרי והליינבקרים לא הצליח כל התכנית קרסה ורודג'רס תפר אותם בלי בעיות

      בקשר למייק מקארתי "כשמרן טוב" באמת שאין לי מושג על מה אתה מדבר, ולא, לא ראית שום קבוצה שיודעת להתאושש מהתחלה חלשה אלא QB שיודע להתאושש מהתחלה חלשה באמצעות שני מהלכים אלוהיים ובלתי אנושיים ומוריד אותם למחצית עם 14 נקודות למרות שהם היו שווים בסביבות ה-0. אחר כך כדי להטביע את חותמו ולשים עוד מקל בגלגלים הוא לקח את אחת ההחלטות המטומטמות של השנה ורץ ב-4th down ישירות אל תוך שני מגני הריצה הטובים בליגה (הנקינס והאריסון) בתוך ה-40 יארד ליין שלו והעניק לג'איינטס מגרש קצר לשים נקודות אחרי שהם לא עשו כלום איזה 4 דרייבים רצופים

      להגיב
      • יוני (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:01)

        אם האופנסיב ליין גרוע לא יעזור קוסם, אתה תחטוף סאקים חופשי כמו שבאמת קרה ב 2015 כשבאקטיארי נפצע, במיוחד כשאתה מנסה להחזיק פאס ראשר יותר משלש שניות. אל תהיה קמצן עם קרדיט כשמגיע.

        אני לא מעניק למקארתי את פרס מאמן השנה, אבל כן – הקבוצה שלו נמנעה מטעויות קריטיות כמו שהג'יאנטס חילקו חופשי, הוא ניהל את הזמן טוב בסוף הרבע השני ונתן לרוג'רס את הצ'אנס עם ההייל מארי. שוב, אני מסכים שהוא שבלוני ודוגמטי ויש לו החלטות גרועות, אני גם חושב שההפסד בסיאטל בגמר ה NFC ב 2014 הוא לגמרי עליו, אבל הוא לא איום כמו שעושים ממנו והוא בטוח לא מקור כל הצרות של רוג'רס, אני בטוח שלרוג'רס יש סיי כלשהו אצל ההנהלה ואם הוא באמת חושב שמקארתי הוא הסיבה שהוא לא מגיע לסופרבול הוא יכול לגרום שיחליפו אותו, בינתיים הם ביחד 9 שנים.

        להגיב
        • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:28)

          אני לא חושב שה-OL גרוע, הוא אפילו טוב מאוד, פשוט היה לי חשוב לציין שהוא נהנה מרודג'רס לא פחות בגלל יכולת התנועה הפנומנלית שלו בתוך ומחוץ לפוקט. זו אופרה אחרת לגמרי (וכן, עבודה קלה יותר) להגן על סוג כזה של QB מאשר בולי עץ נטולים אתלטיות כמו פייטון מאנינג או פיליפ ריברס (שמחפים על זה בצורה אחרת – שיחרור מהיר, משהו שאצל רודג'רס לא יכול לקרות בגלל קומבינציים הראוטים והשיטה ההתקפית של… **תופים** מקארתי, מייקל)

          באמת שקשה לי להבין את הטיעון שלך ואיך אתה נותן קרדיט על "הימנעות מטעויות"? אני זוכר שברבע הראשון אודל ושפרד השמיטו שני TD's בטוחים ושבובי רייני תפס קיקאוף שהיה בדרך החוצה ועלה לג'איינטס ב-40 יארד- אז לתפיסתך אלו טעויות שנופלת על מאמנים? אין לי בעיה אם כן, למרות שאני לא מסכים, פשוט מנסה להבין

          לגבי מקארתי הכל נטחן לגביו כולל על ידי בבלוג הזה מיליון פעם, השיטה ההתקפית שלו מיושנת ותלויה נטו בקסמים של ה-QB ובאיכות הפרסונל, הוא לא מתאים את עצמו לכלום, נאמן עד מוות למתאם הגנתי פג תוקף ויכולת ניהול המשחק והשעון שלו מחפירות. אז לא, אני מניח שהוא לא הכי גרוע בליגה (כל עוד צ'אק פגאנו וג'ון פוקס חיים הוא גם לא יהיה) אבל העבודה הבינונית שהוא עושה זועקת יותר משל כל הג'ון פוקסים קומביינד

          להגיב
          • יובל (פורסם: 10-1-2017 בשעה 12:47)

            פגאנו עשה ממקארתי צחוק במשחק נגד הפאקרס השנה. משחק חוץ, לא פחות.
            משפט אחד שאומר הכל על כמה מקארתי גרוע.

            להגיב
            • Maldini (פורסם: 10-1-2017 בשעה 14:01)

              חח הפיאסקו שהלך שם היה לא ייאמן, ההיילייט היה אחרי שרודג'רס צימצם את הפיגור ל-12 עם 7 דקות על השעון כשבמקום ללכת על אקסטרה פוינט הוא הלך על 2pt conversion, חשבתי שהמוח שלי הולך לקפוץ באנג'י באותה שנייה

              להגיב
              • עידו ג. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 15:08)

                מכל ההחלטות בעולם דווקא זו גרמה למח שלך לעשות באנג'י? דווקא יש בה הרבה הגיון.

                להגיב
                • אח שלו (פורסם: 10-1-2017 בשעה 15:11)

                  אין בזה היגיון כי אתה בכל מקרה צריך לעשות עוד טאצ'דאון, ואז אם באמת תצטרך המרה ל-2 תהיה לך הזדמנות מאוחרת לעשות את זה. כשאתה עושה המרה ל-2 בפיגור 12, אתה בעצם מסכן את זה שתכניס את עצמך לבור שאולי לא היית צריך להיכנס אליו מלכתחילה. לדוגמא, אם צמצמת ל-11 עם האקסטרה פוינט, והקבוצה השנייה עכשיו מבקיעה שער שדה או טאצ'דאון, מערך השיקולים הוא אחר.

                  להגיב
                  • עידו ג. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 15:19)

                    במקרה שאתה מתאר תצטרך במילא מתישהו להשיג המרה לשתי נקודות . בשני נסיונות המרה הסיכוי להשיג שתי נקודות גבוה מהסיכוי להשיג 2 נקודות בשתי בעיטות XP.

                    להגיב
                • תומרג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 15:18)

                  ההבדל הוא ש 12 נקודות שה או שני TD או שלושה פוזשנים, 11 יכול להיות גם TD ו FG

                  להגיב
                  • עידו ג. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 15:22)

                    תצטרך להשיג המרה לשתי נקודות בכל מקרה.

                    להגיב
                    • תומרג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 15:28)

                      אבל אולי תצטרך שתיים (אם לא תצליח להשיג יותר מ TD אחד)

                    • עידו ג. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 15:37)

                      איך שתיים? אם הראשונה מצליחה זה 10.

                    • תומרג (פורסם: 10-1-2017 בשעה 15:55)

                      צודק, התבלבלתי בספירה

                    • επτά (פורסם: 10-1-2017 בשעה 17:59)

                      עם XP רגיל ההפרש יורד ל-11 ואז אתה יכול להסתפק בפילד גול ו-TD (+המרה ל-2 נק'). כלומר פעם אחת תגיע לסביבות קו ה-30 עד 40 יארד, פעם נוספת לאנדזון ואז תמיר ל-2 נקודות.

                      עם המרה כושלת ל-2 נק', ההפרש נשאר על 12 ואז אתה חייב שני TD's לא משנה מה. כלומר פעמיים תגיע עד האנדזון.

                      הרווח-הפסד כאן לא משתלם בהימור הזה. אם אתה מצליח בהימור, חסכת מעצמך ניסיון המרה בדרייב האחרון (או הלפני אחרון שלך). כלומר לא באמת עשית דבר פרט ל"להזיז" את התזמון של ההמרה שבכל מקרה הייתה צריכה להגיע. הרווח די מינימלי. לעומת זאת אם נכשלת בהימור – עברת ממצב שבו מספיק לך פילד גול (ו-TD), למצב שבו אתה חייב TD נוסף מעבר לזה שאתה בכל מקרה חייב לשים.

                      קצת כמו להמר על מהלך ריצה בדאון רביעי בקו ה-40 יארד שלך מול STACKED BOX מה שנקרא, במחשבה שזה שתוסיף ליינמן שישי ישנה את העובדה שאתה מריץ רסיבר לתוך חומה שמורכבת מיותר מטון של בשר. וכל זה כשכל המומנטום איתך והקבוצה היריבה על הקרשים גם ככה. ההפסד הפוטנציאלי (=להחזיר את היריבה למשחק עם TD שמונח על מגש של כסף) כל-כך מגמד את הרווח הפוטנציאלי (=להמשיך דרייב שנמצא בחיתוליו כשאם מרחיקים בכל מקרה יגיע דרייב חדש תוך דקה כי זה מה שקורה כשאתה בועט פאנט מה-40 שלך וכופה על אחת ההתקפות החלשות בליגה להתחיל דרייב מקו ה-10 יארד שלה) שזה אמור להיות נו-בריינר. אבל זה מקארת'י. אגרסיבי כשצריך להיות שמרן, שמרן כשצריך להיות אגרסיבי.

                      וכן, אני אוהד גרין-ביי מתוסכל.

                    • עידו ג. (פורסם: 10-1-2017 בשעה 18:19)

                      זה נכון שכל מה שאתה עושה זה להזיז את התזמון. אבל בהנחה שההמרה לא מצליחה עדיף לך שהתזמון יהיה מוקדם יותר כך שתוכל לתכנן את הזמן בהתאם כדי להשיג שני TD. כשההמרה נכשלת מאוחר יותר יש לך כבר הרבה פחות שליטה וכמעט אפס יכולת להשיג שני TD . עכשיו אני לרגע לא טוען שזו החלטה גאונית אבל זו לגמרי החלטה שיש הגיון מאחוריה.
                      ולא, זה לא כמו ההחלטה הנוראית בווילד קארד השבוע.

  22. צחי (פורסם: 10-1-2017 בשעה 18:50)

    אני מת על זה שכשההתקפה תקועה ולא מצליחה לעשות כלום – זה רק בגלל מקארתי.
    אבל כשההתפוצצות ההתקפית מגיע – זה רק ארון רודג'רס.
    כשמשחק הריצה לא קיים – זה מקרתי
    אבל כארון ריפקאוסקי (או משהו כזה) רץ לחמישים יארד ברבע הראשון – זה רודג'רס הנפלא וקריאת המשחק שלו.

    כאילו ראית פעם את רודג'רס משחק בלי מקרתי. כאילו למאמן לא היה שום חלק באותה טבעת.
    כאילו ארון רודג'רס הביא ג'ראד קוק לפאקרס בכוחות עצמו, הפעיל עליו מכשפיו כדי שיבריא והחיה את ההתקפה של גרין ביי.

    בוא נגיד את האמת: רודג'רס שחקן אדיר. באמת אדיר. אבל בעובדה שיש לו רק טבעת אחת יש לו חלק כמו כל אחד אחר.
    הקבוצה נתנה לו באופן קבוע קו התקפה מעולה וסט מטרות מצוין לאורך שנים.
    המחצית הראשונה אתמול, כמו השנייה – שייכת לרודג'רס ומקרתי ביחד.
    זאת לא פעם ראשונה (ולא שנייה, ולא שלישית) שלוקח לרודג'רס זמן להתחמם בפלייאוף
    וכשהוא מתחמם – באמת אי אפשר לעצור אותו

    אבל לא כל קבוצה תתן לך עוד ועוד הזדמנויות כמו החברים של איליי (בקלות הק"ב הכי גרוע בפלייאוף ה-NFC השנה)
    ומול סיאטל ואריזונה בחוץ, הניסים לא תמיד יספיקו. לפעמים צריך לתת תפוקה, התקפה אחרי התקפה, דרייב אחרי דרייב.
    ורודג'רס – במדד שלו כק"ב על, כמי שנמדד מול פייטון ובריידי ולא מול איליי, פשוט לא מספיק יציב כדי לזכות ביותר טבעות.

    אגב – מה עשית מהג'איינטס? הגנה טובה, לא יותר מזה. ההגנות של דנבר, סיאטל ויוסטון טובות ממנה בהרבה. וזה רק מהשנה.

    להגיב
  23. יוסי מהאבטיחים (פורסם: 12-1-2017 בשעה 07:36)

    שון מקדרמוט.
    עוד DC כ HC לאוסף כשההתקפה שלנו מסריחה ברמות.
    אוףףף

    להגיב
    • אח שלו (פורסם: 12-1-2017 בשעה 08:49)

      השאלה הרלוונטית היא מי יהיה הק"ב, ומי יהיה מתאם ההתקפה. יש שמועות שאתם רוצים להביא את מייק מקוי (אבל יש שמועות כאלה על עוד 3 קבוצות), ואם תצליחו אני חושב שהוא אחלה בתור מתאם. לגבי הק"ב, כל עוד ההנהלה שלכם לא סגורה על טיירוד טיילור – אכלתם אותה.

      להגיב
      • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 12-1-2017 בשעה 10:33)

        ההנהלה סגורה, טיירוד בחוץ.
        יש שמועה שייתנו למנואל עוד צ'אנס עקב העובדה שאין אפאחד אחר להביא מבחוץ.

        אני הייתי הולך על בראדפורד בכל הכח.

        להגיב
        • עידו ג. (פורסם: 12-1-2017 בשעה 10:48)

          לחתוך את טיילור יכול להיות בעייתי עבורכם מ-27 מיליון סיבות אם הוא לא 100% מחלים מהניתוח עד מרץ.

          להגיב
          • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 12-1-2017 בשעה 11:35)

            כמה עולה לא להגיע לפלייאוף עשור וחצי?

            להגיב
            • עידו ג. (פורסם: 12-1-2017 בשעה 12:09)

              וסאם בראדפורד הוא האביר על הסוס הלבן שלך?

              להגיב
              • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 12-1-2017 בשעה 19:29)

                מוכן לתת לי את בריידי במקום?
                גם עם פאלמר או סטאפורד אני אסתדר.
                אפילו טנהיל.
                באין ציפור שיר, וכל זה.

                להגיב
                • אדם בן דוד (פורסם: 12-1-2017 בשעה 21:41)

                  אם נתעלם משנת הרקס, היינו מרחק של ק"ב סביר מעליה לפלייאוף לפני שנתיים

                  מנואל זה גורנישט מיט גורנישט

                  יש לנו הגנה טובה (עם פוטנציאל למעולה)

                  ר"ב מהטובים בליגה ותופס אחד שאיתרע מזלו שנבחר אצלנו בדראפט כי הפוטנציאל שלו מטורף

                  פאלמר או בראדפורד או סטאפורד שווה פלייאוף.

                  גם קפרניק

                  רק שיביאו מאמן התקפה נורמלי

                  להגיב
  24. צחי (פורסם: 12-1-2017 בשעה 19:26)

    אהבתי את הנקודה של קולין קוהרד: משמעת עצמית ככישרון

    https://www.youtube.com/watch?v=EYAlqGoPQsQ

    להגיב

ספר לנו מה דעתך על אח שלו

ביטול