נו האדל – סיכום הגמרים החטיבתיים

על הדרך הפטריוטית ותקרת הזכוכית של פיטסבורג וגרין ביי

התלבטתי אם לכתוב סיכום למשחקים של אתמול משתי סיבות. הראשונה – כבר כתבתי עליהם די הרבה תוך כדי בלייב בלוג הראשון שלי (שמאוד נהניתי ממנו ותודה לכל מי שהשתתף) וכמה כבר אפשר לכתוב על שני משחקים בסך הכל. הסיבה השניה שהיו שני משחקים לא ממש כיפיים לאוהד הפוטבול הממוצע. בתור אוהד פטס רווח לי כשנכנסנו לרבע האחרון ביתרון גדול אבל בתור אוהד פוטבול זה היה מאוד מאכזב. הבדלי הרמות היו כל כך תהומיים, או לפחות ככה נראה (עוד שניה על זה), שבאמת – מה כבר יש להרחיב?

אבל בכל זאת החלטתי לכתוב כמה נקודות שחשבתי עליהן במשך היום ושוות מחשבה קצת. חוץ מזה, יש לנו עכשיו שבועיים בלי פוטבול, צריך למלא את זה בקצת מלל, לא?

– אין ברירה אלא להגיד קודם כל שזה באמת פלייאוף מאכזב, אולי הכי מאכזב שאני זוכר. כל כך מעט משחקים טובים (אחד וחצי כאלו), כל כך הרבה בלו-אאוטים. קבוצות שלא מגיעות מוכנות למשחק. עם הירידה ברייטינג העונה והפלייאוף הזה, כל מה שרוג'ר גודל צריך עכשיו זה לתת לבריידי את הלומברדי כדי להפוך את השנה שלו למושלמת.

– היה לי מפקד בצבא שאמר לי פעם – לפני שאתה מעביר ביקורת, צריך להגיד את הדברים הטובים קודם. אז יש לי הרבה מאוד ביקורת על הדרך שבה גרין ביי ופיטסבורג הופיעו למשחק הזה, ועוד שניה אני גם ארחיב על זה, אבל לפני כל הביקורת צריך גם למתן אותה קצת. לכל ספורט, ובמיוחד לפוטבול, יש אלמנט עצום של מזל שמסוגל לשנות את התוצאה של משחק בצורה דרמטית. יכול להיות שאטלנטה והפטס היו דורסים את הקבוצות האלו בכל מקרה, אבל צריך להודות ששתי המפסידות סבלו מחוסר מזל קיצוני שגרם לתוצאה להפוך חד צדדית מהר מאוד.

גרין ביי גם החטיאה פילד גול מאוד נוח בתחילת המשחק, גם פספסה הזדמנות לקחת פאמבל של אטלנטה וגם היתה קרובה מאוד לחטוף את ראיין באנדזון לפני הט"ד של חוליו ג'ונס. יותר מכל, חוסר המזל שלה התבטא בפאמבל של הפולבק הפולני שלהם (אל תכריחו אותי להגיד את השם שלו) שניה לפני שהוא נכנס לאנדזון. בשלב הזה התוצאה היתה 10-0 בלבד ואם לא היה פאמבל (עבודת הגנה מעולה דרך אגב) הרי שנהיה משחק של 3 נקודות בלבד. במקום, אטלנטה מקבלת את הכדור על העשרים, דוהרת את המגרש והופכת את המשחק ל-17-0 שממנו הסיכויים של גרין ביי לחזור היו קלושים.

אצל פיטסבורג המזל ביש לא התבטא בפאמבלים אבל כן יש נקודה שבה המשחק הפך לכזה שבו הפטס שולטים באופן מוחלט וזה הדרייב האחרון של הסטילרס לפני המחצית. הם כבר כביכול הבקיעו ט"ד שצמצם את התוצאה ל-17-13 (או 14 אם הם היו הולכים על 2) רק שהסתבר שהרסיבר נפל בקו היארד ליין ואז הם נכשלו להכנס לאנדזון בשלוש הזדמנויות (עבודה הגנתית מצוינת של הפטס אבל גם קריאת מהלכים שקופה של פיטסבורג) והתוצאה נשארת הפרש של סקור אחד (17-9). בחצי השני, חוסר מזל דומה – הפטס עולים ל-20-9 ופיטסבורג עושים דרייב יפה שנעצר על ידי מה שהיה בבירור עבירת הולדינג של צ'אנג שאותה השופטים לא רואים – הפטס מקבלים את הכדור, שמים ט"ד בדרייב מופתי – והמשחק גמור.

אז אולי לא מזל הכריע את המשחקים האלו, נראה לי שהיה ברור מי הקבוצות הטובות ומי לא, אבל עם טיפה יותר מזל, שתי המפסידות יכלו לתת פייט הרבה יותר רציני.

– ועוד משהו צריך לומר על פוטבול – כמו הרבה סוגי ספורט, הוא משחק של מאצ'אפים. כשהסטילרס ניצחו את קנזס סיטי שמחתי מאוד כי המאצ'אפ של בריידי והפטס מול ההגנה האזורית שלהם הוא מושלם. גם גרין ביי וההגנה המחוררת האחורית שלה לא היתה מאצ'אפ בכלל להתקפה הקטלנית של ראיין והחבר'ה. אני די בטוח שאם דאלאס מגיעים למשחק מול אטלנטה (הם גם היו הביתיים במשחק הזה) אז היינו מקבלים משחק מאוד צמוד ובמקרה של קנזס נגד הפטס – טוב, נראה לי שהם היו עושים יותר צרות לבריידי. מה לעשות, ככה זה פוטבול.

– אחרי דברי ההרגעה, קשה שלא לכעוס על הדרך שבה שתי המפסידות הגיעו למשחק הזה. במקרה של גרין ביי, האמת היא שמבחינת פרסונל הגנתי פשוט אין להם את הכלים להתמודד עם ההתקפה של אטלנטה, במיוחד כשהקורנר הכי טוב שלהם (סם שילדס) גמר את העונה. צריך לומר שזאת כנראה תקרת הזכוכית שלהם והם יקחו אותם עד לאן שרוג'רס יקח אותם כל עוד משהו לא ישתנה בצורה משמעותית, הן בצוות האימון ובעיקר בהנהלה ובדרך החתמת השחקנים שלהם.

אבל פיטסבורג, בחיאת אלוהים. 22 ט"ד ואפס אינטרספשנס יש לבריידי מול טומלין בקריירה. רייטינג של 124. הוא לא חשב לשניה אולי שהשיטה ההגנתית שלו לא מספיק טובה כדי להתמודד עם בריידי? שאולי כדאי לשנות משהו? אולי ללכת קצת על הגנה אישית במקום אזורית? בליצים דרך האמצע? אולי אל תיתן לליינבקר זקן כמו האריסון לנסות לכסות רסיברים מהירים כמו אדלמן?

זה מכעיס במיוחד לאור רמת הכשרון שיש לקבוצה הזאת ואיכשהו, כל פעם שהם מגיעים מול הפטריוטס הם מצליחים להכשל. טומלין ומקארתי פשוט תוקעים את הקבוצות שלהם בלימבו – בזכות הכשרון של שחקנים בקבוצה (רוג'רס בצד אחד, ביג בן, אנטוניו בראון ובל בצד שני) הם יגיעו לפלייאוף כמעט כל שנה, אבל בגלל חוסר כשרון בעמדת המאמן הם לא יכולים באמת להתמודד על האליפות. אם לגרין ביי אין את הכשרון על המגרש, הרי שלפיטסבורג דווקא יש אותו. הם לא אוהבים להחליף מאמנים יותר מדי – אבל נראה לי שהגיע הזמן. כמה אפשר לרכב על הגב של אליפות אחת לפני שמונה שנים?

– אם דיברנו על אימון, אז מדברים הרבה פעמים על זה שבליצ'ק לא הצליח להוציא אפילו מאמן ראשי טוב אחד לליגה. זה נכון. אבל אם מסתכלים על אטלנטה הרי שבפרונט אופיס שלהם יושבים שני יוצאי פטס – סקוט פיולי ותומאס דימיטריוף שגודלו וטופחו על ידי בליצ'ק.

– מה שמביא אותי לנקודה הבאה: גם אם אתה שונא פטריוטס, גם אם אתה חושב שהם רמאים גדולים, אני חושב שקשה יהיה להתווכח עם העובדה שהם ארגון הפוטבול הכי מצליח ב-20 השנה האחרונות ובהתחשב בתקרת השכר ובאופי הספורט (בניגוד לכדורסל שם מספיק שיש לך לברון כדי להיות טופ 4 בליגה כל שנה) אולי ארגון הספורט הכי מצליח באמריקה ב-30 השנה האחרונות (השני יהיה כנראה סן אנטוניו שעל הדמיון בינו לבין הפטס כבר עמדתי בעבר). עכשיו, לא קל לחקות את מה שהפטס ובליצ'ק עושים, אני מסכים. ועדיין – איך זה שאף אחד לא מנסה אפילו?

אם תיכנסו לאינטרנט תוכלו למצוא עשרות כתבות, באמת – עשרות, על "הדרך הפטריוטית". על זה שאצל הפטס אין תירוצים. על זה שאף אחד לא זוכה לfree pass וכולם, כולל בריידי, חוטפים ביקורת כשהם לא טובים. הרבה דיברו בשבוע האחרון על אנטוניו בראון ששידר את הנאום של טומלין מחדר ההלבשה אחרי הניצחון על קנזס. עכשיו תעזבו את זה שאף שחקן בפטריוטס לא היה מעז לשדר כזה דבר – אצל בליצ'ק בחיים לא תראו נאום שבו הוא מדבר על זה שלקבוצה השניה יש יותר זמן להתכונן. או שהשופטים בעדם. או הדגל האדום שטומלין זרק במשחק על ריוויו חסר סיכוי לחלוטין רק כי השחקנים שלו שכנעו אותו בזה, אין סיכוי שבליצ'ק עושה כזה דבר כי הוא פשוט לא מתעסק בדברים כאלו. זוכרים מוקדם יותר השנה שחקן של הפטס פימבל על האחד והסתבר בוידאו שבעצם הכדור חצה את הקו? כל מאמן אחר היה זורק דגל אדום, בליצ'ק – פשוט מסמן את המהלך הבא ועובר הלאה.

עכשיו – למה לעזאזל אין אף ארגון שמנסה לעשות משהו דומה. כן, זה לא קל לתת ביקורת לק"ב הכוכב שלך וזה לא קל להיות קשוח ולשים שחקן על הספסל רק כי הוא איחר לאימון – ועדיין, אין ארגון אחד שחושב ששווה לעשות משהו דומה? שאולי אם זה עובד לבליצ'ק זה יכול לעבוד גם לו?

– המאזן של בריידי מול אטלנטה? ארבעה ניצחונות, אפס הפסדים, תשעה ט"ד ואינטרספשן אחד בלבד. כמה זה רלוונטי ליום ראשון עוד שבועיים? כמעט ולא.

– מה כן רלוונטי? ההגנה של אטלנטה מדורגת 28 נגד המסירה בליגה. עוד דבר שרלוונטי – מאט ראיין בששת המשחקים האחרונים: 72% השלמה, 18 ט"ד, אפס אינטרספשנס, הפאלקונס שמו 39 נקודות לפחות בכל אחד מהמשחקים.

– ג'וליאן אדלמן, שבכלל שיחק ק"ב בקולג' ונבחר בסיבוב השביעי של הדראפט לא רק שבר את שיא היארדים ושיא התפיסות בפלייאוף לשחקן פטריוטס, הוא כרגע עומד מרחק של תשע תפיסות מלהגיע למקום שני בכמות התפיסות בפלייאוף בכלל (יש לו 84, לרג'י ווין יש 93. המקום הראשון של ג'רי רייס המטורף רחוק מאוד עם 151). הוא גם ארבע תפיסות מלעבור את האיש אותו הוא החליף בעצם, וולקר, שגם הוא הגיע משום מקום פחות או יותר. וזה לפני שדיברתי על כריס הוגאן שבכלל שיחק לקרוס בקולג'. לפעמים נדמה שבריידי יכול לקחת מישהו מהרחוב ולהפוך אותו לשחקן פרודוקטיבי.

– תסתכלו על התמונה הזאת ותגידו לי שהיא לא עצובה נורא. רוב גרונקובסקי רואה על אזרחי בדמעות את המחליף שלו חוגג:

 

GronkSad-1-900x505

– כן, זוכרים שמרסלוס בנט נחשב לבעייתי?

– תקנו אותי אם אני טועה, אבל היה לנו עד עכשיו פלייאוף שבו הוחטאו יותר אקסטרה פוינטס מאשר פילד גולס. הגיוני.

מכבי תל אביב נראית כמו קבוצה שוב
יומן פירוק - חלק י"ד

81 Comments

טרנטה 23 בינואר 2017

מה הטעם שיש לך ק"ב גאון כמו ארון רוג'רס אם אין לך את היכולת לגונן עליו בכלל? לא נמאס לו לחטוף כל כך הרבה פיצוצים? אולי הוא למד את זה מברט פארב.
לא יודע מה הסטטיסטיקה אבל יש מצב שהוא הק"ב שהופל הכי הרבה פעמים השנה?
אני במקומו דורש שדרוג לאופנסיב ליין.

אריאל גרייזס 23 בינואר 2017

מכל הבעיות של גרין ביי, האופנסיב ליין היא אחת הפחות חמורות. גם כי דווקא השנה הם לא רעים בכלל וגם כי רוג'רס לא צריך ליין כדי לייצר. ההגנה, הרסיברים, משחק הריצה – כל אלו חייבים שדרוג קודם

רן מפעם 23 בינואר 2017

אין לג"ב משחק ריצה ובמחצית הראשונה ריאן זרק ל8 תופסים שונים. ג"ב ל2 ואחד מהם עם צלעות שבורות.
התשובה שלי לשאלה מדוע לא מחקים את הפטריוט היא שמסיבות היסטוריות מדובר במשחק שנשלט על ידי לבנים רד נקס שהאמינו Brut force כתשובה לכל

טרנטה 23 בינואר 2017

ברור שיש להם בעיות אחרות וחמורות יותר כפי שהתוצאה מלמדת. רק שרוג'רס מקבל מכות לחינם בגלל כל הסיבות שציינתם.

jhkj 24 בינואר 2017

שלושה משחקני קו ההתקפה של גרין ביי מדורגים ראשון כל אחד בעמדתו במדד של football outsiders בהגנת מסירה, אם יש דבר אחד שלכל אורך הדרך היה לארון רודגרס זה קו התקפה שמגנה עליו. אבל טי גי לאנג נפצע במשחק מול דאלאס והם איבדו עוד שחקן במהלך המשחק, וולכן ראית רודגרס שחוטף הרבה יותר מכות, דרך אגב כולם מדברים על חוסר הכישרון של גרין ביי, אבל הוא נובע גם מהעובדה שהיו חסרים להם בתחילת המשחק חמש עשרה שחקנים מול ארבעה של אטלנטה, הקבוצה לא בריאה בעיקר בעמדת מגני הפינה והסייפטים ומול אטלנטה זה מאוד משמעותי

אלון 23 בינואר 2017

אם עדיין לא יצא לך את הפרסומת הזאת של בריידי

https://www.youtube.com/watch?v=R4WCqCvQBWQ

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

נהיה פייטון פתאום. היתה לו פרסומת (די משעשעת שצוחקת על דיפלייטגייט) לפוט לאקר מוקדם יותר השנה וראיתי שיש לו עוד אחת בסופרבול לטכנולוגיה של אינטל (שהיא בעצם של חברה ישראלית שאינטל קנו ואפילו יש פה איזה שניים באתר הבלוגים הזה שהיו מושקעים בה)

החוזר 23 בינואר 2017

א. אגב בליצ'ק, ראיתי בטוויטר של הליגה שהוא אמר שהוא בכלל לא ידע שאטלנטה ניצחו. לא רואה הרבה מאמנים בשום סוג ספורט שאפילו לא היו מבררים.
ב. אשמח ללינק למאמר מוצלח על התרבות הארגונית בפאטס.

AdamB 23 בינואר 2017

אני חושד שהם כבר לפני חודשיים שדנבר התחילו להסריח הם ידעו שהאייאפסי שלהם ב70-80% והתחילו
לחשוב על מאצ'אפים לסופרבול. אם תוכיח לי שהיום בבוקר בליצ'ק ראה לראשונה וידאו של אטלנטה מהעונה אני באמת אופתע.

אריאל גרייזס 23 בינואר 2017

אני משוכנע שהוא לא ראה משחק אחד של אטלנטה ואני משוכנע שיש לו עוזרים שכבר עברו על כל הסרטים שלהם והכינו רשימות מלאות

NoOne 23 בינואר 2017

לפטריוטס יש מאמן וק"ב , שני התפקידים הכי חשובים בפוטבול.
אין כזה דבר PATRIOTS WAY , זה מונח שהומצא על ידי התקשורת שמנסים למצוא איזה שיטה או תחכום מסוים במקום שיש את ההסבר הפשוט ביותר , שזה כמובן מאמן וק"ב.
לא היה שום דרך כשצ'אד ג'ונסון לא הצליח להבין את הפלייבוק ולא הייתה דרך כשאלברט היינסוורת ישב על התחת השמן שלו.
אולי היה דרך כשארון הרננדז רצח אנשים בדרך לאימון.
התשובה הכי פשוטה היא בדרך כלל הנכונה , מאמן וק"ב , וגם קצת רמאות ושיפוט ביתי מהצד .

אריאל גרייזס 23 בינואר 2017

ראיתי היום שליינבקר של הסטילרס אמר היום שהיתה להם תוכנית הגנתית מצוינת דרך הפטס והיא היתה עובדת אם הם רק היו מצליחים לעצור דאון שלישי. הוא חי בפחות הכחשה ממך

NoOne 23 בינואר 2017

מה זה קשור , הילרי הייתה נשיאה היום אם רק הייתה מצליחה לנצח את ויסקונסין,פנסליבניה ואוהיו
הפאטס ניצחו כי היה להם מאמן וק"ב יותר טוב.
אין פבה שוםפ קשה לאיזו תכנית ארגונית סודים שאף אחד לא מכיר או לא מצליח לשחזר.

אריאל גרייזס 23 בינואר 2017

אתה מצחיק, מי דיבר על תוכנית סודית? להיפך, כתבתי במפורש שכולם יודעים מה הפטס עושים ולכן אני תוהה למה אף אחד לא עושה כמוהם. כולם יודעים מה קורה אצל בליצ'ק – זה my way or the high way, זה נו בולשיט, בלי תירוצים. זה בלי התעסקות בקבוצה השניה או בשופטים. זה שכולם שווים ויש ביקורת על כל אחד גם אם הוא כוכב. זה שהניצחון הוא הדבר היחיד שחשוב. זה שלא חוגגים כשעולים לפלייאוף או אפילו כשעולים לסופרבול. אתה אומר שיש להם מאמן טוב – מה זה בדיוק אומר מאמן טוב, רק X ו-O? לדעתי ממש לא, זה הרבה יותר מזה. זה הפטריוטס way. כשאתה אומר שלא היתה דרך עם צ'אד ג'ונסון או היינסוורת אתה טועה בגדול – העובדה שהם נפלטו מהר מאוד מהמערכת (הכי אהבתי כשרג'י ווין אני חושב התאמן עם הקבוצה בפרי-סיזן הקודם ועזב לפני תחילת העונה כי "הם לא כיף") זה בדיוק הדרך של הפטריוטס.
אין פה סודות בכלל. רק עבודה קשה. כשאני רואה את הרסיברים של הג'איינטס נוסעים למיאמי לשיט בשבוע של פוטבול אני מבין כמה כולם רחוקים מבליצ'ק שנות אור

עידו ג. 24 בינואר 2017

אני חושב שהתשובה היא שלרוב הקבוצות בליגה אין את בליצ'ק.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

למה לא לנסות לחקות אותו? אפילו המאמנים שגדלו מתחתיו עושים הפוך ממה שהוא לימד אותם

עידו ג. 24 בינואר 2017

אני חושב שזה בעיקר עניין של אופי. קשה לחקות את זה. אבל סיאטל למשל הם דוגמא טובה למשהו שהוא לא חיקוי אבל לוקח הרבה אלמנטים מזה שהקבוצה מעל כל שחקן. לא היתה להם בעיה להעיף שלקנים שלא התאימו/הפריעו גם במהלך העונה.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

אולי עניין של גיל, בליצ'ק וקארול הם שני המאמנים הכי מבוגרים בליגה (ולטעמי גם הכי טובים בה). זאת חלק מהסיבה שלקחת מאמן צעיר עובד מעט מאוד פעמים. קשה לו הרבה יותר להיות קשוח לשחקנים שקטנים ממנו בשנתיים. בדיוק כמו מפקד בצבא שמגיע לפלוגה מבצעית עם חיילים יותר ותיקים ממנו.

urlacher 24 בינואר 2017

אני חושב שיש כמה סיבות למה אי אפשר לחקות את מה שהפטריוטס עושים:
1. בליצ'ק הוא כנראה מאמן הגנה הטוב בליגה ב-30 שנה האחרונות ומתאים במיוחד בעיקר לסגנון ההתקפי של השנים האחרונות.
הגנת ה-46 של באדי ריאן אולי התאימה לשנות ה-80 אבל בליצ'ק הביא את את הגנת ה"BEND BUT DON'T BRAKE" לשיא וכיום זה בדיוק מה שצריך כדי לשבור קבוצה יריבה לאורך משחק שלם.
2. בסופו של דבר בריידי יודע שהוא חייב לבליצ'ק ולפאטס את הקריירה שלו.
אלמלא הם בוחרים בו, אלמלא בליצ'ק בוחר בו כמחליף ואחר כך כפותח(גם אחרי שבלדסו חוזר מפציעה) הוא כבר מזמן יושב בבית וחושב "וואי אני זוכר שפעם הייתי בקבוצת NFL".
זה ביחד עם הדרייב הפסיכי שלו לניצחון גורם לכך שהוא הדוגמה למופת של איך שבליצ'ק רוצה ששחקניו יתנהגו.
בגלל שבריידי יודע שהוא סוג של "חייב" לבליצ'ק את המצב אליו הוא תמיד יגיע בזמן וישב ראשון בתדרוכים ועוד כל מיני דברים כאלו שתמיד שומעים משחקנים חדשים שמגיעים לניו אינגלנד.
אתה רואה את פאקינג טום בריידי יושב בשורה הראשונה ומחכה לבליצ'ק ואתה תאחר? סיכוי קלוש.
לא חושב שמערכת היחסים בין מאמנים לקוורטרבקים אחרים בליגה קרובה בכלל למערכת יחסים שבין שניהם וזה בעיקר מזל. אי אפשר לתכנן משהו כזה.
אולי ווילסון וקרול זה הדבר הכי קרוב שיש לסנריו הזה ובגלל זה סיאטל גם הכי קרובה שיש לפאטס למרות שהיא עדיין רחוקה מאוד לפי דעתי.
3. התחלה מצוינת.
אולי הכוכבים הסתדרו נכון, אולי באמת רימו, אולי פשוט מדובר בשילוב של קוורטרבק מצוין ואחת ההגנות הכי אנדרייטד בהיסטוריה אבל תוך 5 שנים בניו אינגלנד היו לבליצ'ק 3 אליפויות.
משם פחות או יותר היה לו קארט בלאנש לעשות כעולה ברוחו במועדון שזה משהו שפשוט לא קורה במועדוני NFL.

הנקודה היא שקרו יותר מדי דברים שאי אפשר לתכנן או ליצור שהביאו למצב הזה.
אפשר לנסות אבל דרוש המון מזל וצירופי מקרים מוצלחים כדי להגיע למצב שאפילו חצי קרוב להצלחה של הארגון הזה.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

רק לגבי 3 – בליצ'ק זרק את לויר מילוי מהקבוצה בתחילת 2003 אחרי שהקבוצה לא הצליחה לעלות לפלייאוף והיו הרבה שאלות אם 2001 לא היה מקרי. יותר מזה, בלדסו היה כשיר לחזור ב-2001 כבר בנובמבר ועדיין בליצ'ק השאיר אותו על הספסל לטובת שחקן שנה שניה ששנה קודם היה הק"ב הרביעי ברוסטר. בדיוק קראתי כתבה על הטאק רול גיים ומסופר שם שאוקלנד היו בטוחים שבכלל בלדסו יעלה מולם. כך שאני חושב שלבליצ'ק היה קארט בלאנש לעשות מה שהוא רוצה מהיום הראשון. קראפט הרי שילם מחיר יקר מאוד כדי לקחת אותו מהג'טס והמטרה שלו היתה לתת לו את המפתחות לכל המועדון ולזוז הצידה. הוא סמך עליו לגמרי.
ולגבי מערכת היחסים בין בריידי לבליצ'ק – דווקא מכל מה שקראתי, אפילו היום אחרי 15 שנה ביחד, המערכת יחסים שלהם היא מאוד קורקטית. זה לא נגיד פופ ודאנקן שמחוץ למגרש הם נשמות תאומות, כמו שפופ אמר ויש בינהם חיבור רגשי עמוק. יש בינהם חיבור מקצועי עמוק, בזה אין ספק. שניהם סוסי עבודה ממוקדי מטרה בצורה מדהימה. וזה שילוב קטלני (לא בטוח למה מבינהם התכוונת)

עידו ג. 24 בינואר 2017

זה בגלל שלפופ יש רגשות.

urlacher 24 בינואר 2017

בא נסכים שגם אליפות אחת אחרי שנתיים זו התחלה מצוינת?
אני אנסח מחדש, עכשיו בשלילה – אם בליצ'ק לא היה מצליח כל כך בהתחלה מאוד יכול להיות שאחרי 3-4 עונות קראפט היה מצרף אליו איזה GM או משהו בסגנון.
חוצמזה אני בטוח שזה נתן לשחקנים, גם בפטריוטס וגם בשאר הליגה, הבנה שבליצ'ק זה מאמן שעושה משהו נכון.
יותר קל לקבל בצורה כמעט עיוורת מה המאמן אומר כאשר הוא עם 3 טבעות על היד.

אם הסיהוקס היו מנצחים אתכם וזוכים בסופרבול שני תוך שנתיים יש מצב שזה היה נותן להם את אותו הבוסט שהיה שם אותם עכשיו בתור הקבוצה העדיפה ב-NFC. משהו שחשבו שיקרה אבל מאז אותו הפסד בסופרבול נראה שרק הולך ונעלם.

לא טענתי שבריידי ובליצ'ק חברים או משהו כזה. זה גם לא נראה לי האופי של בליצ'ק. בדיוק להיפך.
שניהם יכולים להיות כל כך ממוקדי מטרה, ללא צורך בשום חיבור רגשי עם האחר, שזה יוצר את השילוב הקטלני כמו שכתבת.

ואם כבר הזכרת את לויר מילוי עלה לי הסרטון הזה לראש למרות שאני מניח שיצא לך לראות אותו כבר –
https://www.youtube.com/watch?v=GlTQcHmIE6Y

פיטר שילטון 24 בינואר 2017

יש לי 2 שאלות (וסליחה אם זה כבר היה בדיון)
1) למה ווס וולקר עזב את הפטריוטס? ואם הוא לא פרש, למה לא החתימו אותו באמצע העוה על חוזה קצר? עד סוף העשור הראשון לאלף הזה הוא היה אופציה חביבה על בריידי.
2) מה הולכים לעשות עם הג׳ורג׳יה דום, ולאיזה אצטגיון תעבור אטלנטה.
תשובות, מישהו?

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

1. החוזה שלו הסתיים ודנבר נתנו לו הצעה יותר גבוהה ממה שהפטס נתנו, בסופו של דבר. בדיוק כמו עם הרבה מאוד שחקנים של הפטס, בליצ'ק מעדיף לשחרר שנה קודם מאשר שנה מאוחר מדי. הוא העריך שהוא לא יתקשה לשחזר את התפוקה של וולקר עם שחקנים אחרים – בהתחלה חשבו שאמנדולה יהיה המחליף אבל מסתבר שדווקא אדלמן תפס יפה את מקומו. אחרי העונה הראשונה של וולקר בדנבר, כשהם עלו לסופרבול (וניצחו את הפטס בדרך) היתה הרבה ביקורת על המהלך הזה אבל בדיעבד אפשר בהחלט לומר שבליצ'ק לקח החלטה נכונה. וולקר היה בדרך למטה ועם כל הזעזועי מוח שלו לא החזיק יותר מעוד עונה וקצת.
2. יהרסו את הג'ורג'יה דום. אטלנטה עוברים לאיצטדיון שנמצא מטר ליד. ולא, אין לי שום הסבר ללמה צריך לעשות את ההחלפה הזאת כשהג'ורג'יה דום בסך הכל נבנה ב-1990, כלומר אין לו אפילו 30 שנה. הסיבה היא מין הסתם כסף. האיצטדיון החדש עלה מיליארד וחצי דולר, דרך אגב.

קואלה בר 24 בינואר 2017

בעונה האחרונה של וולקר, גם אדלמן סיים חוזה, הוא שבר את הרגל בסוף העונה והתקשה למצוא קבוצה. אבל נראה לי שמאוד העריכו את בניו אינגלנד. זה אחד הוידיאויים האהובים עלי בהקשר – https://www.youtube.com/watch?v=YFeZsWj9WFs.

זוכרים שאדלמן שיחק כקורנר ב-2011? פשוט שחקן מדהים. הלוואי ויקבל MVP.

עידו ג. 24 בינואר 2017

בליצ'ק עשה את זה כבר קודם עם טרוי בראון כמעט עשור לפני.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

טרוי בראון זה הדוגמא הכי קלאסית לדרך של בליצ'ק. זה לא אדלמן שנבחר סיבוב שביעי ואמר תודה על כל מה שנתנו לו. זה טרוי בראון, אחד הרסיברים הגדולים בהיסטוריה של הפטס. איזה רסיבר באיזה קבוצה היה מוכן להפוך פתאום להיות קורנר?

אלון 24 בינואר 2017

הייתי לפני כמה שנים בג'ורגיה דום. אין לי מושג למה מחליפים אותו. אחלה של אצטדיון.

צחי 24 בינואר 2017

דיברנו במקום אחר על קולינס, אז זה המקום להזכיר שגם וולקר לא בהכרח עזב בגלל הכסף.
בסוף הם החתימו את אמנדולה על חוזה עם מספרים כמעט זהים למה שוולקר קיבל בדנבר, ושנה אחר כך אדלמן קיבל כסף דומה – ואמנדולה הסכים לקצץ מהשכר.

כן, הם הציעו לוולקר חוזה ווולקר חשב שהוא שווה יותר. אולי הוא כבר מספיק כעס עליהם שכשהוא קיבל הצעה מדנבר כבר לא הייתה דרך חזרה. אולי הם באמת הציעו לו מעט – כי ככה בליצ'ק מעריך שחקנים, והוא לא יפר את החוקים של עצמו.
אבל גם כאן זה לא רק הכסף. זה העיקרון של איך בליצ'ק מנהל את העניינים. איך הוא דואג להיות תמיד בעמדת יתרון על כל שחקן. ואם השחקן חושב אחרת מראים לו את הדלת החוצה, לקליבלנד.

Yavor 24 בינואר 2017

תודה אריאל. תקן את רייס מרג'י לג'רי כשתוכל.
מסכים עם כמעט הכל.

Yavor 24 בינואר 2017

בקשר ללייב בלוג אגב:
אני חייב לציין, למרות שאני לא משתתף בדרך כלל, שזה די מעצבן לקרוא את ההודעות בסדר הפוך לזה הכרונולוגי. אי אפשר להפוך את זה שיפורסם כמו שאנשים קוראים טקסט, מלמעלה למטה?

אורן השני 24 בינואר 2017

אני מסכים שעדיף הפוך.

אגב אריאל, היה מוצלח מאוד, אני מניח שלא תתעסק עם זה בסופרבול אבל אולי תוכל לפתוח פוסט רק בשביל התגובות תוך כדי? גם לא נראה לי שאברהמי יחזור מפרישה בשביל הפאטס והפאלקונס :)

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

אישית הרבה יותר נוח לי לכתוב בסדר כרונולוגי, פשוט רציתי שמי שמשתתף ומרפרש לא צריך לעשות עד הסוף סקרול דאון כל פעם כדי לראות אם יש שורה חדשה. אבל לקחתי בחשבון לפעם הבאה

אדם 24 בינואר 2017

אבל בכל מקרה אתה גולל בשביל התגובות אז זה לא משנה.

Yavor 25 בינואר 2017

אתה בכל מקרה גולל למטה כשאתה קורא את התגובות. במצב הנוכחי אתה צריך לגלול גם ממש להתחלה (מה שאריאל כותב) וגם ממש לסוף (לקרוא את התגובות החדשות שנכנסות)

אריאל גרייזס 25 בינואר 2017

בסדר, נרשם לפעם הבאה.

יואב דובינסקי 24 בינואר 2017

הסופרבול לא כוחות. פטריוטס, בדו ספרתי.

רון 24 בינואר 2017

אבל גרונקובסקי אתה יכול להגיד…
רק אומר.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

וגם גוסטובסקי..

יובל 24 בינואר 2017

במקום כל המילים האלה אפשר היה לשים אייקון של פיהוק, זה היה מסכם את הגמרים החטיבתיים (וגם את כל הפלייאוף ) בצורה הטובה ביותר.

עידו ג. 24 בינואר 2017

כמה הפלייאוף הזה מבאס? עד כדי כך שיום אחרי גמרי החטיבה הכותרות הם בעיקר קשורות לבראונס.

ניינר / ווריור 24 בינואר 2017

כן, פינקו את קולינס בחוזה יפה. הייתי מת לשאול אותו מה הוא מעדיף-את החוזה בבראונס או להישאר בפאטס ולשחק בסופרבול?

עידו ג. 24 בינואר 2017

זה חדשות קטנות. אני יותר רגוע עכשיו שטראמפ מקבל עצות מהאנשים הנכונים. אפשר שוב לישון בשקט.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

סך הכל חוזה סביר לגמרי, לא מפוצץ ולא כסף וון מילר כמו שאמרו. 50 מיליון ל-4 שנים, 26 מיליון מובטח. לא משהו שאני חושב שהפטס לא היו יכולים לעמוד בו אם היו רוצים (מקורתי, לדוגמא, קיבל יותר אני חושב). בסופו של דבר, הוא עבר בטרייד כי הוא לא נתן את התמורה ובליצ'ק רצה לנער את ההגנה שלו. הסיפורים על הכסף הודלפו לתקשורת כדי להצדיק את זה. זה עבד, נראה לי

ניינר / ווריור 24 בינואר 2017

הרביעי בגודלו ללינבקר. לא רע מבחינתו

יובל 24 בינואר 2017

הוא קיבל יותר מקוצ'ילי של קרוליינה. לדעתי חוזה מוגזם לשחקן שיש עליו נורת אזהרה גדולה אחרי השחרור הפתאומי מנ"א.

Yah 24 בינואר 2017

קוצ׳לי??? חחחחחחחחחח

YG 24 בינואר 2017

אתה נותן הרבה יותר מדי קרדיט לטומלין. אעלק "לא חשב שהשיטה ההגנתית לא עובדת".

מדובר בצ'ירלידר, שאין בינו לבין הגנה שום קשר. אתה צריך לבוא בטענות או לדפנסיב קורדינטור, או לבעלים קנתנו לטמהל הגס הזה את המושכות

עידו ג. 24 בינואר 2017

אם כבר דיברת על השיטה של הפטריוטס יש דווקא היבט אחד מעניין בהקשר של הסופרבול בללכת נגד השיטה שלהם.
בכל מה שקשור לדראפט בליצ'ק חסיד גדול של לרדת בסדר הבחירה בתמורה להוספת בחירות. לקראת הדראפט של 2011 הפלקונס היו חמים על חוליו ג'ונס ותכננו לתת לקליבלנד 4 בחירות דראפט ( סיבוב ראשון שני ורביעי של אותה עונה פלוס סיבוב ראשון של עונה אחרי) תמורת התקדמות למקום ה-6 שבו יקחו את ג'ונס. סיפור ידוע הוא שדימיטרוף התקשר לבליצ'ק לשאול בעצתו. התשובה הייתה ברורה שזה מחיר יקר מדי אבל למזלם של אוהדי אטלנטה זה לא שינה את דעתו של דימיטרוף. בדרך כלל עסקאות כאלו באמת לא משתלמות (תשאלו את הרדסקינס והראמס לדוגמא) אלא אם אתה עושה אותם עם הבראונס שלא הצליחו לייצר הרבה מהתמורה שקיבלו כשגולת הכותרת הייתה הבחירה בברנדון ווידן במקום ה-22 בדראפט 2012.

ניינר / ווריור 24 בינואר 2017

בכלל לדימיטרוף מגיע הרבה קרדיט. מצבו היה רעוע אחרי הפיטורים של מייק סמית הליצן אבל בשנתיים האחרונות הוא עשה כמה מהלכים מעולים והנה התוצאה. אני מבסוט גם בשביל ארתור בלאנק שהגשים חלום משלו. הוא בעלים שבאמת אכפת לו מאד מהקבוצה והקהילה.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

במקום ה-11 באותו דראפט (נדמה לי שאטלנטה עלו ממקום 10 ל-6) נבחר ג'יי ג'יי וואט שאני בכלל לא בטוח שלא היה עוזר לאורך השנים יותר לאטלנטה מאשר חוליו ג'ונס. תמיד יש את שאלת ה"מה עם". אני זוכר שבזמנו היתה המון ביקורת על אטלנטה על הטרייד הזה. הצליח להם בסופו של דבר, אין ספק. אבל זה הימור. בליצ'ק לוקח הימורים, לא מעט – אבל תמיד בכיוון הפוך. או כאלו שיעלו לו מעט (רנדי מוס כזה) או כאלו שבהם הוא מוותר על שחקנים טובים. לא תראה אותו אף פעם שם את כל הצ'יפים שלו על שחקן אחד. זה אכן גישות שונות מאוד של ניהול.

ניינר / ווריור 24 בינואר 2017

השילוב ראיין-ג'ונס מראה שהוא ידע מה הוא עושה

עידו ג. 24 בינואר 2017

הם עלו מה-27 (לכן המחיר היה גבוה).

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

אה, זכרתי משהו אחר. עכשיו אני זוכר שהם באמת הצליחו ממש טוב שנה קודם וחשבו שכל מה שחסר להם זה רסיבר כדי להצליח. זה לקח כמה שנים..

עידו ג. 24 בינואר 2017

אם אתה מחפש טמטום אז הג'גוארס נתנו לוושינגטון בחירת סיבוב שני תמורת האפשרות להתקדם מהמקום ה-16 ל-10 ולקחת את בליין גאברט.

7even 24 בינואר 2017

Priceless

אח שלו 24 בינואר 2017

בליצ'ק תמיד "משחק את ההסתברויות". זה עובד במקרים ספציפיים נגדו, אבל בגדול זה, בהגדרה, יעבוד לטובתו. לדימיטרוף (שנהנה בשנים האחרונות מהיד של פיולי בבחירת שחקנים) היה כל השנים האלה ק"ב טופ 10 עם מאט רייאן. ובכל זאת הוא עשה עונות של 4 ו-6 ניצחונות ולא הגיע לפלייאוף פעם אחרי פעם. בגלל שהוא הלך על אסטרטגיה של TOP HEAVY. אצל בליצ'ק אין דבר כזה. הפאטס תמיד יהיו מרחק משחק אחד טוב מהסופרבול, כי הסיכונים אצלם תמיד מבוזרים – בין אם זה בבניית סגל, בדראפט, בחוזים, בניהול משחק, וכולי. גם בשתי עונות בהן הם היו בטופ 3 של כמות השחקנים הפתוחים הפצועים (2013, 2015), הפאטס הגיעו לאליפות החטיבה. חוליו ג'ונס ענק – אין ספק. הבחירה הספציפית הזו מצוינת. אבל יכול להיות שאם דימיטרוף היה הולך על אסטרטגיה של לזרוק הרבה חצים במקום אחד, מאט רייאן היה לוקח אותו ליותר סופרבולים לאורך הקריירה שלו ממה שקורה עכשיו.

urlacher 24 בינואר 2017

אבל זה כי התרבות אצל הפאטס שונה מאשר אצל שאר הליגה.
בליצ'ק לא צריך 3-4 שחקנים מאוד טובים. הוא מחפש 8-9 טובים.
הוא יודע לעשות יותר עם 3 כריס לונגים מאשר ג'יי ג'יי וואט אחד.
שזה מוזר מכיוון שההצלחה הראשונה שלו כמאמן\מתאם הייתה עם שחקן ההגנה הכי גדול שהיה אי פעם כנראה.

אח שלו 24 בינואר 2017

זה לא שהוא יודע כמאמן לעשות יותר עם 3 שחקנים טובים מאשר עם שחקן אחד טוב מאוד. זה שהוא יודע כ-GM שזו אסטרטגיה נכונה יותר ללכת על 3 שחקנים בסדר מאשר על שחקן אחד טוב מאוד. משתי סיבות: (1) בדראפט יש אלמנט עצום של אי-ודאות ולכן עדיף לך לזרוק 3 חיצים בבחירות מאוחרות מאשר חץ אחד בבחירה מוקדמת. (2) במהלך העונה יש אלמנט עצום של פציעות, ולכן עדיף לך לבנות סגל עמוק מאוד של שחקנים "בסדר", מאשר להמר על כמה שחקני-על שברגע שהם נפצעים הלך עליך.
אני מדגיש שוב: זו לא אסטרטגיה של בליצ'יק כמאמן. זו אסטרטגיה של בליצ'ק כ-GM.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

כשבליצ'ק הצליח עם LT לא היתה תקרת שכר, לא היתה בעיה לאסוף כוכבים

urlacher 24 בינואר 2017

נכון.
זה גם מדהים. איך הוא עשה את השינוי המחשבתי הזה בתור GM ובונה שנה אחרי שנה קבוצות מאוזנות ויחסית נטולות כוכבים.
רוב הקריירה אני חושב שהוא גם זכה ללא מעט ביקורת על כל הטריידים הללו.
בדיעבד כנראה שבמכלול הגדול הוא צדק\צודק.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

לא נראה לי שהיה טרייד שעבר בלי ביקורת. בדיעבד, יש שניים שאני רואה אותם כסוג של כשלון. הראשון זה על דיון בראנץ' ב-2006 – בדיעבד, רסיבר טוב זה מה שהיה חסר לפטס כדי להגיע באותה עונה לסופרבול. אני חושב שבליצ'ק גם סוג של הודה בטעות כשהוא החזיר את בראנץ' לפטס איזה שתי עונות אחר כך (כשהוא היה כבר הרבה פחות טוב). עדיין, הוא קיבל מסיאטל עליו אני חושב בחירת סיבוב ראשון.
הטרייד השני שאני לא אהבתי בדיעבד זה של סימור. גם שם, נראה שאיתו הפטס יכלו להגיע רחוק יותר, מה שמביא אותי לטרייד השנה דווקא על צ'נדלר ג'ונס – אם קולינס נראה כרגע אקספנדבל, אז פאס ראשר ממש טוב נראה כמו משהו שהיה יכול מאוד לעזור לפטס בסופרבול. אבל כמו שחבר אמר לי – זה באמת מותרות

אח שלו 24 בינואר 2017

גרייזס – יש הבדל גדול בין הטרייד של בראנץ' לטרייד של סימור, וזה – העיתוי. השאלה היא איפה אתה בתהליך בניית קבוצה. ב-2006 יש לך עדיין הגנת על, ואין לך אף רסיבר שיכול לשחק בליגה למקומות עבודה. אז הטרייד של הווה תמורת עתיד טיפה בעייתי, כי יכולת בקלות למקסם את ההווה ולקחת סופרבול נגד פאקינג רקס גרוסמן. לעומת זאת, ב-2009 כבר פירקת את ההגנה הגדולה של תחילת ה-2000, ואתה מתחיל בנייה מחדש של ההגנה (בנייה שהושלמה רק ב-2015). 2009 זו כבר קבוצה חלשה שלא הייתה לוקחת סופרבול גם עם סימור. אז עושה שכל לעשות טרייד של הווה תמורת עתיד. כי אין לך הרבה מה למקסם בהווה.
בהקשר הזה הטרייד של צ'נדלר ג'ונס – מצד אחד בעייתי, כי ויתרת על קצת פאס ראש בהווה, ויש לך קבוצה בשלה (ודווקא נגד אטלנטה זו הקבוצה שאתה הכי צריך פאס ראש מולה). מצד שני, בלי הטרייד של צ'נדלר ג'ונס אין לך גארד שמאלי (ת'וני), אין לך רסיבר שלישי (מיצ'ל), וכנראה גם אין לך טייט-אנד מחליף לגרונק (בנט) כי אין לך את התקרה תחת השכר להכניס אותו. השחרורים של הבחירות הראשונות של 2012 (ג'ונס), 2013 (קולינס), ו-2014 (איסלי) הם יותר בקטע של – מה שהם עושים לא מתאים לסכמה שלנו, ואנחנו לא הולכים לשלם להם כסף גדול, אז עדיף שנקבל משהו. זה פחות בקטע של "בוא נעשה טרייד של ציפור אחת בהווה תמורת שתי ציפורים בעתיד".

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

לא יודע אם זה קשור לסכמה, ג'ונס וקולינס היו חשובים מאוד באליפות של לפני שנתיים. זה פשוט עניין של נגמר להם החוזה עוד מעט ואנחנו לא נחדש אותו כי אין לנו כסף לכולם (וחסר להם עכשיו שלא יהיה להם כסף להייטוואר ובאטלר שאני ממש ממש אתעצב לראות אותו באיזה שהיא קבוצה אחרת) אז לפחות נביא שחקנים במקום. זה היה נכון גם במקרה של בראנץ' או סימור. זה נראה שלא מעניין את בליצ'ק בכלל האם יש הזדמנות השנה לסופרבול או לא, הוא יעשה את הטריידים האלו.

דורון (אחר) 24 בינואר 2017

רק בקשר להגנה של הפלקונס – הם מאוד אנדר-רייטד, גם במספרים וגם בתפיסה הרווחת.
אמנם מדורגים נמוך, אבל חלק גדול מאוד מהנקודות שספגנו הגיעו בגארבז' טיים.
כשצריך אותם (כמו במחצית הראשונה נגד גרין ביי (הפצועים אמנם, אבל עדיין) – הם נותנים עבודה.
אם היה לי חשש מרכזי לפני הפלייאוף הוא היה שהקבוצה התרגלה לגמור משחקים במחצית אחת, ולא מתורגלים לשחק משחק שלם באינטנסיביות.

עידו ג. 24 בינואר 2017

זה נכון. מאז שבוע הביי הם נראים הרבה יותר טוב. עדיין לא מדובר בהגנה מהטופ של הליגה. הסופבול הזה מזכיר לי מבחינה מסויימת את זה של הקולטס מול הסיינטס.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

אני חשבתי על פטריוטס-קרולינה, אבל אולי זה יותר בגלל התוצאה הסופית, לפטס היתה הגנה הרבה יותר טובה אז מאשר היום. יש דימיון, אני מניח, אם כי ההגנה של הסיינטס אז היתה מאוד אופרטיוניסטית, חיה על איבודי כדור, אף אחת מההגנות הפעם היא לא כזו

עידו ג. 24 בינואר 2017

אני חשבתי יותר במונחים של סופרבול של שתי התקפות עם שני ק"ב מהטופ 3 בליגה. כל מה שאני יכול להגיד על ההשוואה הזו הוא שמאט רייאן נעלב עד עמקי נשמתו.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

דלהום היה בן זונה באותה שנה. וזהו. בינינו, ראיין נתן עונת MVP והוא כמובן ק"ב יותר טוב מדלהום, אבל היו לא מעט שנים שהוא לא היה להיט בכלל. לפני שנתיים או שלוש לקחתי אותו בפנטזי בסיבוב נמוך וחשבתי שהוא אחלה סליפר והוא היה איום ונורא. אם מסתכלים על מספרי הקריירה שלו, העונה הזאת היא האאוטלייר לגמרי. 38 ט"ד זה הכי הרבה שהוא זרק ו-7 אינטרספשנס זה הכי מעט שהוא זרק. רק שנה שעברה הוא היה על 21 ו-16

עידו ג. 24 בינואר 2017

אני חשוב שאתה נותן לזיכרון שלך לתעתע בך בגלל שבפלייאוף דלהום פתאום לא פישל. לגבי רייאן אני לגמרי לא מסכים. טוב הוא לא מאנינג בריידי או רוג'רס אבל בהחלט נמצא שם במדרגה של הטובים מתחתיהם.

אריאל גרייזס 24 בינואר 2017

הסתכלתי עכשיו על המספרים של דלהום באותה שנה, זה בהחלט הזכרון שלי. עונה אחר כך הוא נתן עונה יפה מאוד של 29 ט"ד.
לגבי ראיין, הוא במדרגה מתחתם, אני מסכים, אבל העונה הוא נתן עונת MVP שלא שייכת לשאר הקריירה. מאנינג או בריידי היו מתגאים בה.

נתי 24 בינואר 2017

אני לא יודע איך אפשר לא לדבר על הדרך של הפטס. הרבה שחקנים כולל כאלה שהיו אורחים לרגע מדברים על זה שאתה נכנס שם לבניין ופשוט משאיר את הבולשיט בחוץ…
אותו צ'אד ג'ונסון, שאיך נאמר בעדינות, היה לו פה לא קטן, מדבר על הפטס בהערתה. הוא אומר לא הסתדר כשהייתי שם אבל היה לעניין ומקצועי. אני ממש זוכר איך ניסו לחלוב אותו לפני הסופרבול, להגיד כמה מילים על זה שהוא כמעט ולא שיחק והוא פשוט ענה לעניין. אגב, הוא גם סיפר את הסיפור על איך באסיפת קבוצה ראשונה לעונה, ביליצ'ק קרע את בריידי והראה מחדלים שלו מהפסד הפלייאוף בעונה לפני. אלה לא דברים שרואים במקומות אחרים. אני זוכר גם איזו הערה שזרק לווס וולקר (אז הרסיבר מספר אחת שלו אאל"ט) שיבין שהוא צריך להתחרות, לאחר ריצת ההחזרה הראשונה של אדלמן.
ואגב, בניגוד למה שנאמר כאן, בעיניי, קארול זו דוגמא הפוכה דווקא. הוא פי אלף "מאמן של שחקנים" הבעיה, שלפעמים זה יוצא משליטה, כמו עם שרמאן ומתאם ההתקפה, וכמובן שיותר קשה לחתוך ככה שחקנים טריידים וכדומה

קואלה בר 24 בינואר 2017

משהו מדהים קורה בסיאטל,
יש שם מלא שחקנים מעולים אחרי חוזה רוקי, ואיכשהו זה מסתדר עם תקרת השכר.
שרמן – בנט – תומאס – צ'נסלור – ווגנר – אבריל – ווילסון – גראהם.

נתי 24 בינואר 2017

אני הייתי בטוח שכשווילסון ייכנס לחוזה שאחרי הרוקי יחתכו יותר באין ברירה אבל איכשהוא הם משמרים את זה וזה נהדר ויחסית נדיר. מצד שני, אבל זו התרשמות שלי בלבד, זה יותר חושף אותם לפציעות, כי כנראה ששורת השחקנים הבאה בתור היא מתחת לממוצע. כל משחק שמישהו מהכוכבים האלה חסר (סתם מהזיכרון, זכור לי העונה פציעות של בנט, כמובן תומאס, ובהעידרות של צ'אנסלור, כל אחד בנפרד, וזו כבר לא אותה ההגנה. ללא תומאס רולס לא הייתה ריצה, וכן הלאה) הם מאוד אבל מאוד מתקשים וזה המחיר שהם משלמים כנראה. זה והיעדר קו ההתקפה כמובן…

עידו ג. 24 בינואר 2017

זה מאד פוגע בהם. כי למשל אין להם גרוש להוציא על קו התקפה וזה נראה ככה. יהיו להם כמה החלטות לא פשוטות בעתיד הקרוב.

עמי ג 24 בינואר 2017

סיכום מצוין.
אפשר להתווכח כמובן לגבי רמת הפלייאוף. זה שלא היו משחקים צמודים אומר שהיה פחות מתח אבל לא בהכרח שרמת הפוטבול היתה נמוכה. אטלנטה הציגה בשני המשחקים שלה רמת פוטבול אדירה. כך גם גרין ביי למשך משחק וחצי והפטס נגד פיטסבורג. מצד שני – דאלאס, סיאטל וגם קנזס מאוד איכזבו. ואוקלנד שהיו יכולים לרוץ עד הסוף נפגעו מהפציעה של קאר.
שני המשחקים הצמודים היחידים היו אלו שבהם ניצחו קבוצות החוץ (גרין ביי בדאלאס, פיטסבורג בקנזס). כנראה שמשקל הביתיות הופך ליותר משמעותי עם השנים. אלמלא הפטס הסריחו בסוף העונה שעברה הם היו מארחים את דנבר וכנראה עולים לסופרבול (שלישי רצוף אגב, יחד עם העונה).
מילה אחת על דנבר – על פי איך שהקבוצה הזו נראתה השנה – די מדהים שהם הצליחו לסיים את השנה שעברה במקום הראשון ב-AFC (ולזכות בלומברדי כמובן) עם פייטון הדועך ואוסוויילר. כנראה שהנוכחות של מאנינג בחדר ההלבשה הספיקה כדי שיהיה לשאר השחקנים מספיק ביטחון ודרייב. דנבר אמנם זכתה אבל בליגה היו לפחות שלוש קבוצות טובות ממנה (פטס, קרוליינה ואריזונה).

אז "למה לא מחקים את ביליצ'ק והפאטריוטס"? פשוט כי אי אפשר. אי אפשר לחקות את ביליצ'ק כמו שאי אפשר לחקות את ה"דרך של הפטריוטס".
אחד הנכסים הכי גדולים שיש לכל ארגון זו התרבות הארגונית שלו. זה דבר שאי אפשר לחקות. אני לא חושב שיש עוד מאמן שהיה מעז להשבית לכל העונה רץ אחורי שסיים משחק עם 200 יארד ו-3 טאץ' דאונס בגלל שאחר לאימון. (ג'ונאס גריי, בעונת 2014 אחרי הניצחון על הקולטס). נכון שלפטריוטס היה אז את המזל להחתים מחדש את בלאונט, אבל זו החלטה שצריך ביצים מברזל, שכנוע פנימי עמוק וגיבוי אין סופי מהבעלים כדי לקבל אותה ולעמוד בה.
התרבות הארגונית של הפטריוטס מתחילה קודם כל אצל הבעלים – האנשים היחידים שאותם אי אפשר להחליף. מהם היא עוברת ל-GM , למאמן הראשי, למתאמים, למנהיג של השחקנים (לא בכל קבוצה זה הק"ב כמובן), ומחלחלת לאחרון השחקנים. כולל אלו שזה עתה הגיעו. מדי פעם צריך לעשות מהלך שיראה לשחקנים מי הבוס (כמו המקרים של גריי, הטרייד של קולינס). אבל לרוב לא צריך את זה. המסר עובר באופן יומיומי, באימונים, בהכנה למשחקים, ביכולת להוציא משחקנים שאיש לא סופר ומבחירות סיבוב 6 ו-7 בדראפט 200% ממה שהם עשו בקבוצות אחרות. בסוף זה מתבטא בכל צעד שהקבוצה עושה ובמספר הנצחונות בכל עונה – הפרמטר הסטטיסטי החשוב האמיתי.
אם שחקן של הפטריוטס היה יוצא לחופשה במיאמי שבוע לפני הפלייאוף – בלי אישור מראש ובכתב מהקבוצה שלעולם לא היה מקבל – הוא לא היה רואה יותר מגרש. גם אם קוראים לו אודל בקהאם ג'וניור. למה? כי זו לא הדרך של הפטריוטס. אולי היו משלמים על זה מחיר בטווח הקצר, ומודחים במשחק הבא. אבל בטווח הארוך זה היה משתלם. והטווח הארוך לא משקר – 11 פעמים משחקי אליפות חטיבה, 7 סופרבולס ו-4 (הלוואי 5) זכיות ב-17 שנים.

כאוהד, העונה הזו של הפטריוטס הרגישה לי אחרת מהקודמות. תחושה מוזרה של אין מתח באוויר. הכל מתקתק. וגם כשלא – נניח כמו במשחק מול יוסטון – גם אז אתה יודע שלקבוצה הזו יש מספיק כלים כדי לנצח את המשחק מבלי להזדקק למזל ולמהלך של דרייב אחרון.
רוב המשחקים השנה הסתיימו לקראת סוף הרבע השלישי. ב-11 מתוך 16 משחקי העונה הרגילה הפטס ניצחו ב-7 נקודות או יותר. גם השניים שנגמרו ב-7 – מול מיאמי בבית ומול הרייבנס – היו בעצם גמורים עוד לפני הסוף. לזה אפשר להוסיף גם את שני משחקי הפלייאוף. אולי בגלל זה היו השנה לפטס פחות פציעות.
האם כל זה יספיק מול אטלנטה? אין לדעת. במשחק אחד הכל יכול לקרות. אני סקרן לראות מה ישלפו ביליצ'ק-מקדניאלס-פטרישה הפעם מהכובע. יכול להיות שהאסטרטגיה צריכה להתרכז דווקא בהתקפה. יהיה קשה לעצור את אטלנטה על פחות מ-30 נקודות. אבל אם הפטס יגיעו ל-40 נקודות – בלי להיחטף ובלי לפמבל – יש סיכוי טוב לניצחון.
זה נראה טוב על הנייר. עכשיו רק צריך לבצע…

7even 25 בינואר 2017

מסכים לגמרי.
בליצ'ק הוא אולי היחיד שחושב בליגה הזו מעבר לטווח של עוד משחק או שניים.
איבד על הפגנת אגו עונה אחת הרוויח 10

דורון (אחר) 25 בינואר 2017

וכמו בכל ליגה, גם ב-NFL, רוב בעלי הבית לא היו נותנים למאמן להפסיד עונה אחד על משחקי שליטה כדי להרוויח 10 (או 5).

7even 25 בינואר 2017

לגמרי

Comments closed