היסטוריים

מחשבות לא קוהרנטיות על הדבר הזה שאני לא ממש מאמין עדיין שראיתי

אז מה, אני אמור עכשיו לסכם את הדבר הזה? אחרי לילה בלי שינה כשאני עוד לא בטוח מה בכלל ראיתי? איך מתחילים לומר משהו על מה שראינו במשחק הזה? אז הנה, כל מיני דברים שחשבתי עליהם במהלך הבוקר, בלי שום סדר קוהרנטי.

– ליברפול חוזרת מ-3-0 על מילאן באיסטנבול, הרד סוקס חוזרים מ-3-0 על היאנקיז כדי לשבור את קללת הבמבינו ועכשיו זה. הרבה מאוד פעמים אני סובל קשות כחובב ספורט אבל לפעמים כדאי להזכיר לעצמי שזכיתי.

– ומי היה מאמין שהסופרבול של השנה יצליח עוד להתעלות על מה שראיתי לפני שנתיים?

– האמת היא שבמחצית בכלל לא חשבתי על לנצח. בטח לא אחרי שהפיגור כבר היה 28-3 (28-3! חזרנו מ-28-3!). כל מה שרציתי זה איזה ט"ד אחד, לא יותר, להחזיר את הכבוד. ואחר כך רציתי עוד אחד, רק בשביל שנוכל להגיד שניסינו, שנלחמנו. ופתאום יש קאמבק מושלם. והאמת היא שאחרי התפיסה של אדלמן כבר לא באמת חשבתי שאפשר לעצור אותנו. כלומר, זה פוטבול – הכל יכול לקרות. אבל בריידי היה כל כך נחוש ואטלנטה כבר היתה כל כך שבורה שהיינו צריכים רק לקחת ולהרים את זה מהרצפה. יאמר לזכות הפטס שאין קבוצה שיודעת להרים מהרצפה יותר מהם.

image

– התפיסה הזאת של אדלמן. כאילו אלוהים ניסה לפצות אותנו על התפיסה של תיירי ושל מאנינגהם וגם זאת של קירס ואפילו זאת של חוליו ג'ונס כמה דקות קודם. כולם ידברו על טום בריידי אבל בשבילי – ג'וליאן אדלמן הוא הרוח הפטריוטית האמיתית. בציפורניים, הוא לא מפסיק להלחם עד שנגמר.

– וכבוד אדיר לשופטים (שבכלל נתנו משחק מצוין) שהצליחו לראות שהיה מדובר בתפיסה.

– אי אפשר שלא לתת MVP לק"ב ששבר שיא סופרבול וזרק ל-466 יארדים אבל הייתי לגמרי בסדר אם ג'יימס וויט היה מקבל את התואר. תשמעו, הקטע עם וויט זה מדהים. אם היה מישהו שנחשב אקס פקטור אצל הפטס הרי זה דיון לואיס. כולנו ראינו את היכולת שלו להשיג יארדים אחרי התפיסה וגם לרוץ עם הכדור. ופתאום – פאקינג ג'יימס וויט. מקבל את מרבית הסנאפים, תופס ותופס ותופס ולא רק זה – גם רץ פנימה לשני ט"ד ועוד המרה של שתי נקודות. אם תרצו, מדובר בפטריוטס בזעיר אנפין – קבוצה שתיקח שחקנים שאף אחד לא רצה ותנצל את המאצ'אפים למקסימום כדי לנצח את המשחק.

– הגיבור הנסתר במשחק הזה (ואלוהים יודע שהיו הרבה) – מלקולם מיטשל, שלמד בכלל בג'ורג'יה, והפך למטרה מעולה בדרייבים האחרונים ונתן לבריידי את מה שהיה חסר לו ברגע שגרונק נפצע למעשה.

– ברבע השלישי, סיכויי הזכיה של אטלנטה עמדו על 99%. זה עוד יכאב הרבה זמן

6372148d-b0ac-4162-a37a-5b802241d00a

– למרות הקאמבק ההיסטורי, צריך להודות – קשה להגיד שראינו משחק פוטבול איכותי. ראינו משחק גדול אבל כמשחק היו בו לא מעט פגמים, בשני הצדדים. זה היה משחק מאוד מוזר לפטריוטס. כי הם השיגו בדיוק את מה שהם רצו – חוץ מהתוצאה. הפטס באו למשחק הזה במטרה לשלוט בכדור בצורה אבסולוטית ולא לאפשר להתקפה של אטלנטה לעלות למגרש. והם הצליחו! ההתקפה של אטלנטה פשוט נחה מאמצע הרבע השני ועד תחילת השלישי. רק שהיה מחיר מאוד כבד לשליטה בכדור הזאת וזה היה ריצה אחר ריצה בדאון ראשון שפשוט לא הגיעה לשום מקום. יותר חמור מכך – הריצה הזאת לא הצליחה למנוע מהפאס ראש של אטלנטה להתנפל על בריידי ובסוף המחצית קיבלנו תוצאה חד צדדית לחלוטין למרות שכביכול תוכנית המשחק של הפטס עבדה. מה שבטוח זה שאם לא היינו רואים את הקאמבק הזה, מקדניאלס והפטס היו סופגים, ובצדק, אש חזקה מאוד על תוכנית משחק מאוד בעייתית.

– אבל היתה תוצאה אחת מאוד ברורה לתוכנית הזאת – בסוף, ברבע האחרון וההארכה, להגנה של אטלנטה פשוט לא נשארה טיפת אוויר. הם היו גמורים לחלוטין. זה לא שהם עברו לשחק פריבנט, זה פשוט של-DL שלהם נגמר הכח. ופתאום בריידי, שכל החצי הראשון לא היתה לו שניה פנויה, מצא את עצמו עומד חופשי ומאושר בפוקט. אתם יודעים מה קורה אז, כן?

– אומרים (מישהו אומר, אני בטוח) שעל כל ווינר יש לוזר בצד השני. כואב לי הלב על אטלנטה, באמת. אבל זה היה חתיכת צ'וק ג'וב רציני מצידם. כשאני מסתכל על המשחק, אפשר לסמן שני מהלכים שהרגו אותם במשחק הזה – הראשון זה הסאק פאמבל על בראיינט כשהם עדיין מוליכים בבטחה והשני הקריטי – הסאק ולאחריו ההולדינג על ראיין אחרי התפיסה האלוהית של חוליו ג'ונס, כשהם כבר בתוך פילד גול ריינג' שיגמור מעשית את המשחק. חבר שלי אוהד אטלנטה כועס על הקבוצה שלו שהם לא הלכו עם מה שהביא אותם לשם ושיחקו זהיר כדי לא להפסיד, אבל האמת שכשאני מסתכל על המהלכים האלו – זה בדיוק ההיפך. אם הם היו מריצים את הכדור שלוש פעמים מקו ה-23 המשחק היה כנראה גמור. אני מניח שזה כוחו של ניסיון.

– בכלל, זה היה סופרבול עם הרבה מאוד טעויות לא אופיניות. רק שבניגוד למשחקים אחרים עם טעויות, פה הם פשוט רוכזו ביחד. הפטס עם הפיקס-סיקס והפאמבל והחטאת האקסטרה פוינט בחלק הראשון של המשחק ואז הטעויות של אטלנטה עם הפאמבל והסאקים וההולדינג. בגלל שזה היה מרוכז ביחד אז זה נראה כמו צ'וק-ג'וב אבל זה מסוג הדברים שקורים במשחק. בסופו של דבר, ההגנות פה הרימו את הרמה שלהן – זאת של אטלנטה בחצי הראשון וזאת של הפטס בעיקר ברבע האחרון – ופוטבול, את זה אטלנטה למדו על בשרם, הוא משחק של 60 דקות. ואז עוד כמה

– נראה לי שהיה אחלה מופע מחצית אבל הייתי מדוכא מדי מכדי לשים לב.

– אני מוכרח לשאול כי התאפקתי עד עכשיו – באמת למישהו יש עדיין ספק? באמת?

5897fb306e09a897008b5586-1024

– לא, כי אני לא חושב שהמשחק הזה רק ביטל כל ספק אפשרי, הוא גם שם את בריידי במקום אחר לגמרי של דיון, וזה מול גדולי הספורט בהיסטוריה. זה נכון שפוטבול זה ספורט אמריקאי לחלוטין, אבל אם נסתכל בפרספקטיבה הזאת בלבד, אני לא רואה איך הוא לא מתחיל להמדד מול ג'ורדן או עלי.

– זה כמובן נכון גם לגבי בליצ'ק. אתם יכולים לדבר על רמאויות עד מחר, מה שהוא עושה בעידן תקרת השכר זה בלתי יאמן בכלל. לא ראיתי את לומברדי מאמן אז אני באמת לא יכול להשוות אבל ראיתי את פופוביץ' ואת פיל ג'קסון ואת מייק ששבסקי ועוד מאמנים גדולים – בליצ'ק עומד שווה בשווה איתם, אם לא מעליהם.

– אבל מעל לבליצ'ק ובריידי עומד דבר אחד גדול עוד יותר – הקבוצה. השושלת הכי גדולה בתולדות ה-NFL ובהתחשב בתקרת השכר ובסוג הספורט, אולי הגדולה ביותר בספורט האמריקאי. וכשבליצ'ק נואם ולא אומר מילה על עצמו או על בריידי אלא פשוט נותן את כל הקרדיט לשחקנים שלא ויתרו ונלחמו עד הסוף – אתה מבין בדיוק מה הופך את המועדון הזה לכל כך חזק.

– יש כל כך הרבה סטטיסטיקות במשחק הזה שפוצץ את ספר השיאים. הכי הרבה יארדים באוויר, הכי הרבה השלמות, הכי הרבה תפיסות לשחקן, עוד כל כך הרבה. הנה כמה סטטיסטיקות שצדתי – לבריידי יש 15 ט"ד בסופרבולים. לכל 45 הק"בים שנבחרו בסיבוב הראשון מאז שהוא נבחר יש את המספר הזה ביחד. בריידי מסר במשחק הזה בפעם ה-27 יותר מ-50 פעמים, הכי הרבה פעמים אי פעם. הרקורד שלו במשחקים האלו – 18-9. לאף ק"ב אחר אין מאזן חיובי (מינימום של שמונה משחקים). דרו בריס, נניח, על מאזן 4-15 במשחקים כאלו, מאנינג על 4-13.

– ממש שמח בשביל מרטלוס בנט

– זאת שנת הטראמפ, אין מה לעשות

– אמרתי את זה לא פעם בעבר ואני חוזר על זה גם הפעם למרות שזה עבד לטובתנו – חוק ההארכה ב-NFL הוא אידיוטי והגיע הזמן לשנות אותו. בטח בפלייאוף

– ראיתם את המהירות שבה גודל נמלט מהפודיום?

– ראיתי אנשים שכועסים שהפטס לא ניצלו את ההזדמנות כדי להכנס בגודל, אני דווקא שמח שהם לא עשו את זה. היה את הדקירה הקטנה של קראפט והיה את בליצ'ק ובריידי מסתודדים מאחורי גודל בזמן שזה מדבר, אבל הם הראו קלאסה בזה שהם לא ניצלו את ההזדמנות לסגור חשבונות.

– היה פה מישהו שהימר על הארכה ואפילו פגע בול בנקודות של הפטס. רק אומר.

– אני אחזור על המנטרה שלי בפעם המאה – אנשים שלא אוהבים ספורט – ברצינות, בשביל מה אתם קמים בבוקר? אני בינתיים, אלך לנסות לתפוס איזה שעת שינה. מתי אמרתם השידור החוזר?

כשמפארים בינוניות
המשחק. החיים. ואז המוות

133 Comments

אהוד 6 בפברואר 2017

אני איתך. קאמבק מדהים, אבל לא חושב שזה הסופרבול הכי טוב אי פעם. הדרייב אחרי התפיסה של אדלמן, בו הפלקונס כבר היו בטווח פילד גול ובסוף היו צריכים לעשות פאנט, היה מה שהכריע את המשחק לדעתי. וחייבים לשנות את החוקי הארכה. מעפאן שהסופר בול מוכרע על פוזשן אחד בלי שהקבוצה השנייה יכולה לעשות משהו. אני אוהב את השיטה של המכללות, אבל אפשר פשוט לתת למשחק לרוץ 15 דקות ולשחק את כל הרבע, לא משנה מה קורה.

יובל 6 בפברואר 2017

זה היה סופרבול מדהים. לא התוצאה שרציתי כמובן אבל עדיין היה שווה לקום ולראות. למרות שזה היה צ'וק ג'וב רציני של אטלנטה ( אני במקום הניינרס לא הייתי נוגע עכשיו בשאנאהאן עם מקל אחרי הפלייקול האידיוטי שלו "כל" הרבע האחרון ) אני עדיין משוכנע שהקבוצה הטובה יותר ניצחה.

Maldini 6 בפברואר 2017

שאנהאן היה חלש הלילה ומגיעות לו מילות ביקורת אבל בסופו של דבר זה קם ונופל על המאמן הראשי בדיוק כמו שזה נפל על קארול

הבן אדם שומע באוזנייה את הפלייקול ויכול להטיל וטו, עם 4 דקות על השעון ביתרון 8 כשאתה ב-23 יארד ליין של היריבה אתה צריך לתת הוראה למתאם ההתקפי שיבחר את 3 מהלכי הריצה הטובים ביותר בעיניו אבל שבשום מצב לא תיקרא מסירה

ברגע שאתה לא עושה את זה – אתה האשם העיקרי

בליגה שמנוהלת בצורה כל כך פאתטית כמו ה-NFL זה יהיה קלאסי מאוד ליפול על שאנהאן אבל הוא עדיין היה ה-MVP של הקבוצה הזו והאחראי העיקרי על ההצלחה הקבוצתית והאישית של מאטי דיקאפריו בטיטאניק אחרי הכתוביות

רק בעונה הבאה כשדיקאפריו אחרי הכתוביות יחזור להיות האנדראצ׳יבר שהוא היה כל הקריירה ואטלנטה תחמיץ את הפלייאוף אנשים יבינו איזו עבודה גדולה שאנהאן עשה שם בשנתיים האחרונות

NoOne 6 בפברואר 2017

הוא חולה במחלת בראיין שוטנהיימר קשה.
צריך יארד אחד? נצא החוצה עם אמפטי באק פילד 5 וויד ונעשה 7 סטפ דרופ ונמסור ל 40 יארד
צריך 7 יארד? נריץ 3 רסיברים עם ראוט של 6 יארדס

גם ג'וש מקדניאלס חולה במחלה הזאת , רק שלו יש ק"ב יותר טוב מ-מאט ראיין

Maldini 6 בפברואר 2017

הבנתי חלק מהפעמים למה הוא עושה את זה למרות שלא הסכמתי

לקבוצות שמריצות את ה-STRETCH ZONE עם שיטת חסימות איזוריות תמיד יש את הבעיה ב-short yard situations כי האופנסיב ליין שלהם פחות מבוסס על כוח אלא על אתלטיות ותנועה אז במקום לקחת את הסיכון עם עם הריצות האלה לאדג'ס שכדי להשיג יארד אתה צריך לעבור בסביבות ה-4-5 או לצאת לקרבות אבודים מול ממוטות כמו אלן בראנץ' באחד על אחד סטרייט אפ הוא העדיף לנצל את המיסמאצ'ים במשחק המסירה עם הראנינג בק'ס והרסיברים, והאמת היא שזה עבד לו רוב המשחק כי הם היו פנויים לגמרי וכל קומפלישן של ראיין הרגיש כמו 10+ יארד

אבל תמיד קשה לי לבקר תכנית משחק של קבוצות ששלטו כמעט כל המשחק והובילו בפער או מתאם התקפי שעשה עבודה אדירה כל העונה. המשחק הזה היה להם בכיס אם המאמן הראשי רק היה מפעיל קומון סנס ברמת הקוף ורץ 3 פעמים ברציפות. זה בדיוק כמו קארול וסיאטל לפני שנתיים והסיבה שבחיים לא חשבתי להאשים את ווילסון בחטיפה או את לוקט שלא היה מספיק אגרסיבי בראוט או וואטאבר. לפעמים משחקים מתנקזים להחלטות הכי בסיסיות ומתבקשות שיש. והלילה היה אחד מהם. בשנייה שהם יצאו מהפילד גול ריינג' היה ברור איך המשחק הזה יסתיים. והאמת שבצדק.

NoOne 6 בפברואר 2017

באותה מידה אפשר לאמר שה OC שיהיה מאמן ראשי כבר בשנה הקרובה לא הפעיל את אותו קומון סנס

WashingtonPost 6 בפברואר 2017

גם הפלייקול של מקדניאלס היה מזעזע עד אמצע ברבע השלישי בערך. למה המאמן הראשי שלו לא אמר כלום?

Maldini 6 בפברואר 2017

לפי מה ששחקני הפאטס אמרו אחרי המשחק זה בדיוק מה שהוא עשה בהתאמות במחצית, הם התכוננו שאטלנטה תשמור איזורית וה-MAN TO MAN הפתיע אותם לגמרי (אישית לא יודע למה, הם הריצו את זה לא מעט בחודש האחרון)

אבל בלי קשר אני לא אומר שמאמן צריך להתערב בפלייקולינג ברמת המהלכים אלא ברמת האסטרטגיה ורק בסיטואציות ספציפיות. כשאתה מרחק 2 יארד מהאנדזון עם 30 שניות על השעון ויש לך את מארשון לינץ' ואתה שומע באוזנייה את המתאם ההתקפי שלך מורה על מסירה אז אתה יכול להגיד לו שזה לא בא בחשבון ושיילך על ריצה, אתה לא נכנס איתו לאיזה סוג ריצה, איזה שחקן או כאלה דברים

Maldini 6 בפברואר 2017

נכון ולכן אמרתי שגם לו מגיעה ביקורת ושהוא גם אשם אבל פחות מקווין, פשוט כי ככה זה כשיש היררכיה וכשתחום האחריות שלך במהלך המשחק הוא לא כל כך פרטני ברמת הפלייקול אלא רחב יותר

יובל 6 בפברואר 2017

אטלנטה עשו דברים שאני ממש מתקשה להבין ברבע האחרון ובאמת זה בעיקר באחריות המאמן.
למשל – לפחות פעמיים נ"א עשו קיקאוף והכדור נופל באנדזון של אטלנטה. במקום לעשות ניל דאון ולקבל את הכדור בעמדה נוחה השחקן של אטלנטה מנסה לרוץ איתו ונופל על ה-10 יארד ליין.
בפעם אחרת, ביתרון של סקור אחד עם 5 דקות על השעון, הם הוציאו מהלך ( נדמה לי ריצה דרך האמצע ) כשנותרו יותר מ-20 שניות על השעון במקום לשרוף את השעון עד הסוף.
המאמן של אטלנטה איבד את זה לגמריי ברבע האחרון.

אריק האדום 6 בפברואר 2017

חושב שבליציק צריך להימדד בספרה של פרגוסון. כלומר זה הרף הבא שלו.
לפרודיגי יש אלבום, music for the jilted generation, אומרים עליו שהוא האלבום הכי טוב בהיסטוריה שאי אפשר לנגן אותו אנפלאגד…
אז בריידי… הוא השחקן הכי גדול בהיסטוריה שנגע בכדור לא עגול…

רועי פ 8 בפברואר 2017

יש כמה שחקנים עם כדור ביצה אחר שיחלקו עליך.
היה גם מספר 99 מפורסם שהניע דיסקיות, שגם יחלוק פה.

אריק האדום 9 בפברואר 2017

דיסקית זה לא כדור (:
לגבי הראגבי… יש להם קייס…

בובו 6 בפברואר 2017

משחק מעורר השראה. מי שניצח ואמרת את זה זה התרבות הארגונית של הפטס. קראפט הכניס לגודל ובגדול במונחים שלהם. נחמד להשוות למשחק של פייטון רק שנה שעברה. איזה הבדל.

גיא זהר 6 בפברואר 2017

שני דברים לגבי הgoat של בריידי ובליצ'ק ודווקא מול המשווים: עלי הוא אייקון ועשה מהפכה בעולם האיגרוף הכבד (להבנתי המוגבלת), אבל יש הרבה שיגידו שהוא אפילו לא גדול המתאגרפים בכל הזמנים. בטח לא במדרגה של ג'ורדן כספורטאי. ולהכניס את ששבסקי למשוואה של אחד מהמאמנים הגדולים, אפילו היום, זה ממש חילול קודש.

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

למה אתה אומר את זה על ששבסקי? הוא לא מחביביי אבל בארהב הוא נמצא במדרגה הזאת בלי ספק

גיא זהר 6 בפברואר 2017

על ששבסקי ממגוון סיבות: 1. כמאמן מכללות בעיניי התפקיד הכי גדול שלו מעבר למחנך (גם בעניין הזה עם הפרחח שמחקה את דריימונד גרין הוא מפשל), הוא להכין שחקנים לרמה הבאה. הוא פוסח על שני הסעיפים: או שלוקח לבנים גבוהים שיביאו לו הישגים או שמגייס כוכבים לשנה והחוצה.
2. אין אפילו דבר אחד במשחק שייזכר שהביא לכדורסל בכלל ולמכללות בפרט (אפילו ריק פיטינו הכניס אלמנטים חדשים לכדורסל המכללות).
3. מנסה להיזכר במאמנים שעבדו תחתיו במהלך השנים (ראבק מאמן כבר 40 שנה בערך) וגדלו להיות גדולים בפני עצמם.
ולגבי האמריקאים מספיק שתהיה עם גימיקים כמו המגבת על החליפה כמו ג'ון תומפסון או לחילופין כמו ג'ים ביניאם מסרקיוז ותחשב לאגדה.

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

גם בליצ'ק לא הוציא מתחתיו אף מאמן גדול. האיש ניצח הכי הרבה משחקים, לקח מלא אליפויות והקטע של להכין לרמה הבאה הוא לא רלוונטי בעיניי בהקשר של מאמן. זה נתון לדיון העסק הזה

אלון 7 בפברואר 2017

כריס קולינס לוקח את נורתווסטרן פעם ראשונה לטורניר.
טומי אמאקר הביא את הרווארד למקומות שהם לא חלמו עליהם.
מייק ברי בנוטר דם
גף קייפל הצליח בכל מקום שהוא היה בו ובדרך להיות היורש.
קווין סניידר ביוטה יכול להיות מאמן העונה
ויש עוד כמה

אין אף אחד שנמצא בטופ כל כך הרבה שנים בענף ספורט שהשתנה כל כך.

NoOne 6 בפברואר 2017

ברכות לאוהדי ניו אינגלנד.
היה משחק בינוני והקבוצה היותר טובה ניצחה.

צ'וק ג'וב רציני ביותר של אטלנטה.
במיוחד בעמדת הק"ב והמאמנים.
קרה משהו שקרה גם לפיט קרול בסופרבול.
מאמנים הגנתיים שבמקום לעשות את המהלך שבדרך כלל מאמן הגנתי "שמרן" חולם עליו בלילה, לרוץ לט"ד או לרוץ שלוש פעמים לפילד גול ולגמור את המשחק נותנים ל OC שלהם לנסות איזה מהלך מסירה שיוציא אותם בתור גאוני התקפה.
וכמובן לא לשכוח את מאט "ג'ינו סמית" ראיין עם סאק נוראי.

אבל גם צריך גם לדעת לנצל את זה וניו אינגלנד עם קצת מזל עשו את זה בצורה הטובה ביותר.

אני מוצא את זה מגוחך שכל מיני אנשים טוענים שעכשיו אין ספק על דירוג זה או אחר של מאמן או ק"ב.

בצעירותי גדלתי על הגאונות של ביל וולש וג'ו מונטנה ושום דבר לא ישנה את דעתי בנושא הזה, גם אם בריידי יקח עוד 10 סופרבולס

גיא זהר 6 בפברואר 2017

+1 לגבי הדירוגים, במיוחד בענף כמו פוטבול (למען ההגינות גם כדורגל) שככל שתהיה למשל שחקן הגנה אגדי לעולם לא יוכלו להשוות אותך לקווטרבק

דיזידין 6 בפברואר 2017

פה אתה טועה לדעתי.
דווקא הפוטבול יוצא דופן. ברשימת גדולי השחקנים תמצא כ-50 אחוז שחקני הגנה.
ואפילו אני, האוהד הקטן, כשאני מסתכל אחורה לגדולי השחקנים של ילדותי, יותר מחצי הם שחקני הגנה: דיק בטקאס, בוב לילי, דיקון ג'ונס, אלן פייג', לצד ג'וני יונייטס וגייל סיירס.

אח שלו 6 בפברואר 2017

NO ONE: מאה אחוז לגבי הדירוגים, אבל אני חושב שזו בדיוק הנקודה. אתה בעצם אומר שלא מעניין אותך מה יהיו העובדות או הלוגיקה בעתיד. לך יש את ההרגשה שלך לגבי וולש ומונטנה וזהו. זה סבבה – כולה ספורט. הדיונים הם בדרך כלל נגד מטורללי ומטרילי עובדות אלטרנטיביות שמנסים להגיד שיש היגיון או עובדות מאחורי מה שהם טוענים – שמה שהם טוענים זו האמת האובייקטיבית. ולא – פשוט אי אפשר לטעון נגד בריידי על בסיס אובייקטיבי כלשהו.

Maldini 6 בפברואר 2017

הוא טוען שאין עובדות וזה מה שאתה מפספס, גם בדיון איתי

בריידי היה עצום הלילה ונתן את אחת ההופעות הווינריות שראיתי

אבל

ההגנה שלו עצרה את אטלנטה על 7 נקודות בחצי השני (זה משום מה הולך לאיבוד בתרגום של כל מה שאני שומע כבר 3 שעות.). כלומר נתנה לו את ההזדמנות להוביל את הקאמבק האדיר שהוא הוביל כמו ה-QB הענק שהוא.

לפני שבועיים ראינו קבוצה של QB מסויים יורדת למחצית בפיגור דומה לקבוצה של טום בריידי. מה אותה הגנה של אותו QB עשתה בחצי השני? עצרה אותם על 7 נקודות או נתנה להם להמשיך לרמוס אותה עם 24 נוספות?

איזו עובדה או נתון סטטיטי יספר לי את זה? מה שהנתון יספר לי זה ש-QB א' "הוביל קאמבק" ו"ניצח" וש-QB ב' "לא הוביל קאמבק" ו"הפסיד". לי אישית, ואני יודע שזה נשמע מטריל ומטורלל, נראה שבדרך היו עוד כל מיני גורמים שהשפיעו על התוצאה הסופית.

אח שלו 6 בפברואר 2017

מאלדיני: אני מסכים ומקבל שההגנות שהיו לפאקרס, ובעיקר המאמנים שהיו לפאקרס, הן כאלו שמקשות על ק"ב לחזור מפיגור לאורך שנותיו של רוג'רס. אין ספק שזה צריך להיות משוקלל. אבל באיזושהי נקודה המספרים הופכים להיות גדלים מדי בכדי להיות מקריות. ההבדלים פשוט גדולים מדי מכדי להתעלם מהם. וגם תמיד אפשר להסתכל על מספרים יחסיים כדי לראות עד כמה בריידי – יחסית – רחוק בשנות אור מכל ק"ב אחר (כולל, ובעיקר, רוג'רס), בהיבטים האלה של לשים קבוצה על הגב ולהחזיר אותם מהגיהנום.

דוגמא קלאסית: מה קורה במשחקים בהם ההגנה שלך נותנת מעל 21 נקודות. אלו משחקים בהם גם ההגנה של הפאטס וגם ההגנה של הפאקרס היו לא טובים. השאלה מה האחוזים של הק"ב במשחקים כאלה. ספוילר: בריידי מקום ראשון בהפרש.
דוגמא אחרת: מה קןרה במשחקים בהם הק"ב זורק מעל 50 – זאת אומרת, צריך לקחת על הכתפיים את הקבוצה כדי שינצחו כי אין משחק ריצה. אלו משחקים בהם התנאים לא משחקים לטובת הק"ב, בלי קשר עכשיו לבאיזו קבוצה הוא משחק. ספוילר: בריידי מקום ראשון בהפרש.
[אני מצרף את הלינקים בנפרד, כדי שלא יתעכב האישור]
דוגמא אחרונה: הנתונים של החזרה מפיגור. בין אם בעונה הרגילה, ובין אם – ובעיקר – בפלייאוף. גם פה הנתונים היחסיים משווים יחסית את נתוני הפתיחה עליהם אתה מדבר. יש פה מספרים גדולים. יש נתון פסיכי ששם את רוג'רס והפאקרס על משהו כמו 1-53 במשחקים כשאתה בסוג של פיגור מסוים (אם אני זוכר נכון, בפיגור מול קבוצה שיש לה מאזן חיובי). נחזור ונאמר: נכון, חלק עצום מזה זה על דום קייפרס ומקארתי והשטויות שלהם. אבל כשאני משווה את זה למספר הפעמים (ובעיקר, החלק היחסי של הפעמים) בהן ראיתי את בריידי מוציא את הפאטס ממשחקים שהתחילו זוועה, אני מגיע למסקנה שלי מהדיון הקודם שלנו: כששואלים אותי "מה, אתה חושב שבריידי היה מצליח לנצח את סיאטל, או אטלנטה, וכולי וכולי", אז התשובה שלי היא – כן. גם בהתחשב בכל הדברים מסביב (=הקבוצה והמאמנים). לפחות חלק מהם. מהסיבה אותה כבר אמרתי לך בעבר: דעתי היא שרוג'רס עליון טכנית על כל ק"ב אחר ששיחק את המשחק, אבל בריידי נותן לך יותר סיכוי לנצח הכול פשוט כי הוא יכול לנצח עם פחות.
ונקנח בנתון סופרבול: בריידי הוביל ברבע האחרון של 6 מתוך ה-7 סופרבולים שהוא שיחק דרייבים ארוכים שהוציאו את הקבוצה שלו מפיגור (בסופרבול ה-7 הוא לא היה בפיגור מלכתחילה. וכמובן, ב-2 מתוך ה-6 האלה הוא הפסיד, בין היתר כי ההגנה לא עצרה את איליי והשטויות שלו). זאת אומרת, כל פעם שאתה צריך אותו, הוא שם.

השמן 6 בפברואר 2017

תודה אריאל. על הפוסט הזה, ועל הסיקור לאורך העונה.
כמו שכתבתי אצל דורפן, הלכתי לישון ב28-3. פחדתי שהפוסט שלך יגדיל את כאב הלב, אבל הוא עשה בדיוק להיפך. אי אפשר שלא לפרגן לאוהד ספורט שעובר את החוויות הגדולות ביותר.
אינני אוהד פוטבול מהשרופים ביותר, אבל הטור השבועי שלך, יחד עם הדיונים המרתקים והמצחיקים שמתפתחים בתגובות הם משהו שאני מחכה לו כל שבוע. פינת חמד אמיתית בדה באזר.

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

תודה, כיף לשמוע תמיד

עידן. 6 בפברואר 2017

יצאת בסדר, אני הלכתי לישון כבר במחצית. בבוקר פתחתי דבר ראשון דה באזר, ראיתי את הכותרת של דורפן (השנאה להפסד) עם תמונה עגמומית של בריידי ובליציק והייתי בטוח שהפטס הובסו.

פה איתמר 6 בפברואר 2017

כנל
אחלה אריאל

פורד פרפקט 6 בפברואר 2017

באמת תודה ועכשיו נשאר להצטער שוב עד ספטמבר הבא

NoOne 6 בפברואר 2017

דבר נוסף , הרדיפה של רוג'ר גודל היא יותר מגוכחת מכל הפרשה הזאת של דיפלייט גייט.
רוג'ר גודל הוא משרתם של 30 אדונים שבידם זכות הצבעה(עם רוב של שני שליש אני חושב) לפטר אותו מעבודה עם משכורת של 40 מליון דולר בשנה.
גודל לא הולך להשתין בלי אישור של ג'רי ג'ונס או ג'ון מרה.
הסיבה היחידה שניו אינגלנד ובריידי נענשו היא בגלל שיותר מ 20 בעלי קבוצות רצו שהם יענשו.
אבל לאוהדי ניו אינגלנד לא נעים להודות שהליגה(ושלא יהיה ספק בעלי הקבוצות זה הליגה) רצתה להעניש אותם מסיבות מסוימות והיו מוכנים ללכת לבית המשפט בשביל זה.
האנשים שהיו מאחורי עונשו של בריידי וניו אינגלנד היו ג'ונס,מרה,רוני,קרונקי,וודי ג'ונסון,סניידר,האנט ואחרים אבל הרבה יותר קל להאשים את המסנג'ר גודל.
האם מישהו חושב שרוג'ר גודל מחליט בשביל 30 אגומאניאקס ביליונרס מה לעשות?

Maldini 6 בפברואר 2017

הרדיפה הזאת רק מוכיחה כמה הוא טוב בעבודה שלו

לדעתי אחרי השבוע האחרון עם כל השאלות של כתבי החצר מבוסטון ושריקות הבוז הצורמות הוא יקבל בונוס שמן מג׳רי ג׳ונס וג׳ון מארה, אפילו בחלומות הורודים שלהם הם לא חלמו למצוא סקייפגוט כזה מושלם

אח שלו 6 בפברואר 2017

שניכם צודקים. זה הבעלים ולא גודל. ובגלל זה בדיוק גודל שם – להיות כליא הברק שלהם.

NoOne 6 בפברואר 2017

ובדיוק בגלל זה קראפט וויתר על המלחמה ונכנע מהר מאד.
הוא לא רצה שיעשו לו דונלד סטרלינג ,ואם הוא היה נלחם נגד 20 בעלי קבוצות יכול להיות שזה היה מגיע לזה.

אח שלו 6 בפברואר 2017

אתה צודק במאה אחוז. כבר דיברנו על זה – אני בדעתך ונגד דעתו של גרייזס פה. קראפט לא האיש להילחם נגד המדרובים האחרים. אז הוא התקפל.

D! כאן ועכשיו 6 בפברואר 2017

מה שנווואן כתב בסוף.ואני עוד שואל – בהטלת מטבע? אפילו שזה החוק זה זוועתי.

עמי ג 6 בפברואר 2017

איך התפללתי בהטלת המטבע האחרונה שייצא ראש.
אחרי הרבע הרביעי וההתמוטטות של אטלנטה היה די ברור שאם הפטס יקבלו כדור ראשון זה ייגמר בנוק אאוט.
ועדיין למרות הכל – אם היה יוצא זנב אטלנטה עם ההתקפה הקטלנית שלה היתה יכולה לקחת את זה.

נתי 6 בפברואר 2017

לאורך כל העונה, ודיסקסנו את זה גם כאן, הייתה תחושה שאמנדולה לא מוערך מספיק, ובעקבות כך לא מטורגט מספיק. ברגע שבריידי התחיל להפנות מטרות גם למיטשל ולאמנדולה (ובנוסף הכניסה לעניינים שלוויט) דברים החלו להשתנות.
וזה מביא אותי לאמירה הבאה: כמובן ככל אוהד פטס אני חולה על אינכרדלמן. וברור שאפשר לראות בו את הרוח הפטריוטית.
אבל בשבילי המייצג של הרוח הזאת הלילה זה אמנדולה. השנה הוא ראה איך הוגאן תופס את מקומו, הוא הפך למחזיר, וגם את זה לקחו הלילה, וקיבל באופן כללי הרבה פחות זמן משחק. במקום להתמרמר הוא היה עסוק בשלו, המשיך לתקל בהתקפה וחיכה לרגע שלו. והרגע הזה הגיע היום. כשאדלמן והוגאן לא סיפקו את הסחורה (היו להם השמטות שהיו צריכים לתפוס), בריידי פנה למיטשל ואמנדולה ומשם העסק התחיל לעבוד. זו הפטריוטיות האמיתית…

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

אמנדולה מדהים, יש לו ידיים כל כך טובות. מה שהיה לפטס השנה, שלא היה לה שנה שעברה אפילו עם גרונק, זה פשוט מגוון רסיברים יוצא דופן. רסיבר לכל מטרה.

Maldini 6 בפברואר 2017

ברכות לגרייזס וכל אוהדי הפאטס

מבטיח להחזיק לכם את היד גם בעונה הבאה ולהרגיע שאין מה לחשוש מאלכס סמית ומייק טומלין, בהנחה שעדיין תזדקקו לזה אחרי הטבעת החמישית במספר

NoOne 6 בפברואר 2017

אל תזלזל ב-ואנס ג'וזף וטוד בולס , אלו הדבר הבא בתחום האימון

Maldini 6 בפברואר 2017

חלילה מזלזל, אבל לדעתי לג'וזף ייקח קצת זמן להעביר את ההגנה מהשיטה של ווייד פיליפס וללמד את החרא המזוקק שנקרא BEND BUT DONT BREAK עם מרווחים של 10 יארד באוף קאברג' וזין על מה שקורה בין ה-20 ל-20 כי הפוטבול האמיתי זה בכלל ברדזון

בולס לפי מה שאני מבין רק צריך שמקאגנן יעיף את שלדון ריצ'רדסון הבינוני מת הזה כי הוא מפריע לו לשחק 3-4 ואין לו איפה לדחוף אותו ואז הכל פשוט יסתדר מעצמו

austaldo 6 בפברואר 2017

תודה. אני יודע שתמיד אפשר נלסמוך עליך :)

יובל 6 בפברואר 2017

בדיוק בשנה שעברה (שבוע 11 למען הדיוק ), הפאלקונס הצליחו להפסיד לקולטס עם מאט האסלבק בבית, אחרי יתרון 21:7 ברבע האחרון.
ההיי-לייט של המשחק היה פיק-סיקס זוועתי של מאט ראיין מתוך האנדזון שלו היישר לידיים של דקוויל ג'קסון, חטיפה אחת מתוך 3 חטיפות שלו במשחק.
זו הסיבה שלאורך כל הפלייאוף הימרתי נגדו. גם נגד סיאטל, גם נגד גרין ביי. כל העונה וכל הפלייאוף הוא הוכיח שטעיתי, עד הרבע האחרון היום שבו הוא שפך את כל המים עם התינוק.
מקווה מאוד בשבילו (ובשביל אוהדי הפאלקונס ) שאני טועה אבל יש לי הרגשה שיותר קרוב מזה לאליפות הוא לא יגיע.

אריק 6 בפברואר 2017

ב28-3 בבוקר בשידור המוקלט שקלתי לכבות אבל משהו בעניים של בריידי, בריכוז. לא איפשר. היה ברור שהם ישאירו הכל על המגרש. היכולת לעלות את רמת הריכוז והמשחק ולנקות את הטעויות. פשוט מטורף.

עומרי (ירוק) 6 בפברואר 2017

ברכות אריאל. מה נשאר להגיד אחרי דבר כזה.
באמת באמת שכואב הלב על אטלנטה (בלי קשר לאכזבה הסובייקטיבית שלי). מסכנים.

יובל 6 בפברואר 2017

לגבי "שנת הטראמפ" – דיווחו שהוא נטש את מסיבת הסופרבול כשנ"א בפיגור 28:3. עכשיו לפחות יודעים למי מגיע הקרדיט על הנצחון.

אלעדוס 6 בפברואר 2017

תודה על הפוסטים לאורך השנה. הנעמת

yaron 6 בפברואר 2017

שאלת אז אענה… אין ספק!
אני אוהד ג'איינטס :-)
אז היו השנים שנתנו לכם בראש ואלה היו מרגעי הספורט הגדולים שחוויתי בחיי, והיה למשך תקופה אפילו נסיון להשתעשע באיליי מול בריידי… :-)
והיו כוכביות ***
ואני כ"כ שונא את בליצ'ק.
אבל לא, אין ספק, בריידי נכנס לרשימה מאוד מאוד מכובדת ואקסקלוסיבית לא רק של ק"ב אלא של הסופרסטארים הגדולים בספורט בכלל.
מברוק.

קואלה בר 6 בפברואר 2017

לדעתי כל אוהדי הג'איינטס צריכים להיות בעד הפטס. כל טבעת נוספת שלו מול הגנות או התקפות היסטוריות, רק מחזקות את ההירואיות של איליי ופאס ראש המטורף.

yaron 6 בפברואר 2017

המוח מבין, הלב מסרב :-)

Odel.R 6 בפברואר 2017

אריאל תודה על הסיקור השבועי השנה ! (גם כשהיית בארה"ב – כבוד)

אולי לא משחק איכותי אבל הוליווד לא יכלו לכתוב תסריט יותר טוב למשחק כזה! – היה מרגש ,בשביל זה רואים ספורט.

איציק 6 בפברואר 2017

התעוררתי בבוקר (כלומר לא מזמן) וניגשתי למחשב לראות תוצאות NBA, ולא היו. כנראה בגלל המשחק עליו אתה כותב בפוסט זה. מעניין אם בארץ בגלל גמר הפינל פור בכדורסל היו מבטלים אירוע כלשהו. הרי אם זה היה קורה היו אוכלים אותם בלי מלח. ועוד לעשות פגרה בשביל… לא משנה.
רפרפתי בפוסט אך מה שתפס את העיין זה גרף סיכויי הניצחון. זה יפה שבוסוף המשחק הגרף נותן 100% ניצחון לפטריוטס (ולא 102% למשל, הרי השחקנים נתנו 200%). השאלה שלי לגבי מה שקורה בין תחילת המשחק ולפני סופו, איך מחשבים את הסיכוי הזה? למה למשל במחצית המשחק זה היה משהו כמו 5% ולא 2% או 6.5%, לפי מה מתקבל חישוב זה? מה המודל ההסתברותי?

7even 6 בפברואר 2017

בטח שהיו. משחקים מוקדמים.

איציק 6 בפברואר 2017

זה לא נחשב, את אוקלהומה ראיתי. מה, הקדימו הכל בגלל הסופר בול?

אורן השני 6 בפברואר 2017

כן, גם בNHL

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

אפילו בבוסטון היה משחק, עם פרידה מרגשת של פול פירס

איציק 6 בפברואר 2017

אני יודע, אבל מבין שהוא גם היה מוקדם.
אכן פרידה מרגשת מווינר ענק.

ניינר/ווריור 6 בפברואר 2017

המשחק המטורף הזה הוא סיום נפלא לעונה לא משהו. אני בטח לא היחיד שהרגיש וידע, שברגע שהפאטס זכו בהטלת המטבע, שה ייגמר בדרייב מופתי של בריידי וניצחון בטאצדאון והפאלקונס לא יוכלו לעשות דבר בעניין.

אריק 6 בפברואר 2017

היה מישהו שחשב שפאטס לא יזכו בהגרלה? זה לא יכול היה להיות אחרת.

ק. 6 בפברואר 2017

ברכות.
1. יפה ברצף מחשבות לא קוהורנטי סיכמת וניתחת את כל הנקודות המשמעותיות מהמשחק (לפחות רב אלה שאני חשבתי עליהן).
2. ג'יימס וייט כאן הוא דוגמה עוד יותר טובה למייצג הפטריוטס והתרבות הארגונית – הרץ השלישי בהיררכייה של הרצים לאורך כל המשחקים העונה, נותן את כל מה שתיארת (כולל ריצות קצרות שהיו של בלאונט כל העונה) – והוא גם היחידי שתפקד בהתקפה גם שכלום לא הלך לכם
3. כואב הלב על אטלנטה – באמת הגיע להם לא פחות (ובטוח על העונה) אבל זה כבר היה מונח להם על הרצפה וצריך גם לקחת.
4. אז באמת כמו שרשמת התרווחת בספה ונהנית?

תודה על העונה

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

התרווחתי בחצי הראשון, הייתי מבואס ברבע השלישי ועמדתי בהיסטריה כל הרבע האחרון והארכה..

פה איתמר 6 בפברואר 2017

ו ו א ו

7even 6 בפברואר 2017

גרייזס…לדעתך עם גרונק זה היה נראה אחרת ?(כלומר…לא בור כזה גדול)

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

לא חושב. כלומר, קשה לדעת איך דינמיקה של משחק תתפתח אבל הבעיה של הפטס בהתקפה היתה בעיקר קו התקפה שלא נתן זמן לבריידי. סך הכל, לבריידי היה מגוון מטרות יפה מאוד הלילה גם בלי גרונק. למעשה, אני לא זוכר אותו אי פעם, למעט 2007 משחק עם כל כך הרבה מטרות טובות. הרסיבר השלישי והרביעי שלך – אמנדולה ומיטשל – נתנו מלא תפיסות מעולות וזה לפני שאני מדבר על ג'יימס ווייט.

קואלה בר 6 בפברואר 2017

המשחק הזה קצת הזכיר את בולטימור – פורטי ניינרס שלפני כמה שנים והפסקת החשמל הזכורה לשמצה… (גם כי נרדמתי באמצע שלה ופספסתי את כל הקאמבק)

ההחלטה לא ללכת על הקרקע פעמיים אפילו להפסיד יארד או 2 אחרי התפיסה של חוליו היתה מהגרועות שאני זוכר. הרבה יותר משל פיט קארול לפני שנתיים.

ומצטרף – חוקי הארכה דפוקים. אבל זה עדיף על פנדלים.

גיל שלי 6 בפברואר 2017

כשקמתי בבוקר וקראתי על שהתרחש במשחק, שמחתי בשבילך. אתה באמת עשית עסקה מעניינת עם אלוהי הספורט, שלושה קאמבקים כאלה, להיות בסופרבול מול סיאטל, סחטיין. אני כמובן לא מקנא בך משום שהיו לי את המתנות שלי, אבל בהחלט יודע להזדהות עם התחושה איתה תסתובב בשבוע הקרוב.

דור 6 בפברואר 2017

1. כל כך בסיסי שזה אפילו לא בדיון אבל אם פרימן שם אפילו ליטוף על הייטאואר בסאק לפני ההולדינג… טוב זה די ברור איך זה היה נגמר
אפילו לא בליץ פיק אפ רק להשתתף בפרוטקשן…
2. אין לי ספק שהתכנית משחק של ניו אינגלנד בחצי השני הייתה לשים כמה נקודות בשביל שלא תהיה השפלה שתחתים את הלגאסי והם שיחקו כאילו זה משחק עונה רגילה עם פלייקולינג בהתאם
הפציעה
3. הפציעה של קולמן, לדעתי השחקן השני הכי טוב בהתקפה של אטלנטה התבררה בסוף כקריטית

בליקי 6 בפברואר 2017

אני לא מצליח לשבת במקום יותר מדקה מאז חמש וחצי בבוקר.

איזה משחק היסטורי, אני לא זוכר חווייה כזו ממשחק, מאירוע ספורט. התפיסה הזו של אדלמן, ג'יזס. הדרייב בהארכה היה כל כך צפוי. כל כך ברור.

יש הרגשה שגם אם אטלנטה היו מובילים 3:70 הפטס היו חוזרים. פשוט כך.

אבא שלי צפה איתי (חובב פוטבול רק בסופרבול…), וכל שלוש דקות שאל אם כדאי כבר ללכת לישון. אמרתי לו ש-3:28 זה כלום, זה יכול להשתנות ברגע, לא באמת האמנתי.

ועדיין כאילו זה הדבר הכי צפוי בעולם, הזכייה הזו.

שמח בשביל אוהדי פטס כמוני, הרבה יותר שמח בשביל כל אוהד פוטבול וספורט בכלל.

עמי ג 6 בפברואר 2017

ב-28:3 חשבתי רק על הקאמבק המטורף שעשו הפטס לפני 4 שנים נגד הניינרס כשחזרו והשוו מפיגור של 28 נקודות ב-12 דקות (אבל בסוף הפסידו). ראינו כבר דברים שקורים בפוטבול אבל לא כאלו. ולא בכזה מעמד. האמנתי ולא האמנתי – אבל זה מה שמנע ממני ללכת לישון (לא שהייתי נרדם או משהו).
שאלה לחובבי הסטטיסטיקה כאן – האם היתה פעם קבוצה שהצליחה לחזור מפיגור 16 עם שתי המרות רצופות ל-2 נקודות? לי לא זכור דבר כזה.

יואב דובינסקי 6 בפברואר 2017

איני מתיימר להבין מספיק בפוטבול כדי להיכנס לדיון מי הQB הגדול בהיסטוריה, אבל למרות שאני לא מחבב אותו אני בסדר אם בריידי כגדול ביותר בספורט שלו. מה שכן, מאיפה שאני רואה את זה, ההשפעה של בריידי מתחילה ונגמרת בפוטבול. ג'ורדן ועלי ענקיים כי היתה להם השפעה גם מעבר לספורט. עלי כסמל למחאה נגד אפלייה גזעית וכמחאה נגד מלחמה, ג'ורדן כמי ששינה את עולם שיווק הספורט. מה ההשפעה של בריידי מעבר למסירות לטאצ'דאון? כלומר, אם לא היה בריידי, איך העולם היה נראה אחרת?

ברכות על הזכייה ומצטרף לתודה על הסיקור. אני קורא את הסיקורים די באדיקות.

יואב דובינסקי 6 בפברואר 2017

עם

איציק 6 בפברואר 2017

כיוון שאני מבין עוד פחות אז מה השינוי שבריידי עשה בפוטבול (לפני שנדבר מחץ לענף). עלי שינה את האיגרוף במשקל כבד, פתאום איש כבד יכול לנוע בצורה זריזה, עבודת רגלים וגוף שלא היתה מוכרת עד אז. מייקל שינה את הכדורסל וזה לא דורש הסבר (הגם שהיה המשך המהפכה המרחפת של הד"ר). מה השינוי שהביא בריידי?

אח שלו 6 בפברואר 2017

יואב ואיציק: כלום וכלום.
בריידי לא השפיע תרבותית על העולם. והוא לא שינה את הדרך בה המשחק משוחק (הקטע של לנצח את ההגנה לפני הסנאפ שוכלל עוד לפניו על-ידי מאנינג). הוא בכלל לא היה אמור להיות בדיון הזה – לא משהו מיוחד. אבל הוא רוצח שכיר. ו-ווינר אדיר. ושחקן קבוצתי למופת. תחשבו ביל ראסל או טים דאנקן, אבל עם סטטיסטיקות של קארל מאלון או לברון.

אני אסייג: בסופו של דבר לבריידי לדעתי כן תהיה השפעה עצומה על ספורט. וזה דרך כל הממבו ג'מבו שהוא עושה עם משטר האימונים שלו. דגש על גמישות במקום כוח, הימנעות מפציעות במקום טיפול בפציעות, משטר תזונה הזוי, שיפור טכנולוגי של מכניקות הזריקה ביחד עם מאמן בייסבול (שאגב, בינתיים גם עבר לאמן את מאט רייאן ואנדי דלתון ואחרים ושיפר אותם משמעותית), וכולי. בריידי הוא פסיכופט של ניצחונות ברמה הג'ורדניאנית – והוא יודע שהוא צריך להתאמץ יותר מכולם בשביל להצליח. אז הוא בסופו של דבר ימציא מחדש את הדרך בה ספורטאים מתייחסים לעצמם. הוא משחק בגיל 40 את הפוטבול הכי טוב שלו – וזה משהו שאף אחד מהגדולים לא התקרב לעשות.

איציק 6 בפברואר 2017

OK, תודה. לא ידעתי כלום מזה.

Yavor 6 בפברואר 2017

אז בריידי הוא בעצם סוג של נדאל? שמנצח את פייטון (פדרר) על בסיס קבוע?
אני יכול לחיות עם ההשוואה הזו

אח שלו 6 בפברואר 2017

נגיד את המובן מאליו: אין השוואה כי טניס זה ספורט אישי וכו' וכו' (בליצ'ק בתור הדוד טוני או איבן לנדל?)

ואז, בכל זאת, לאנלוגיה שלך: כדי להבין מה זה בריידי, תחשוב נדאל (שתמיד מנצח את פדרר) רק עם פי23 יותר גרנד סלאמים מפדרר (או מכל אחד אחר בהיסטוריה).

עידן. 6 בפברואר 2017

אם לא בריידי ג'יזל הייתה עדיין פנויה. לך תדע, אולי היית פוגש בה באיזה בר בטנסי וכובש את ליבה…

Yavor 6 בפברואר 2017

עוד לא קראתי הכל אבל אני כבר יכול לייעץ לאריאל איך הקבוצה תשתפר בשנה הבאה: תחליפו כבר בועט!! הכניס 2 פילדגולס (גם זה בקושי, היו בצד), החטיא נקודת בונוס, בכלל לא היה חלק מהקאמבק.

זמנו עבר.

קואלה בר 6 בפברואר 2017

בדיוק קיבל הארכת חוזה לפני שנה.
הוא הקיקר שעולה הכי הרבה בשוק.
לא נראה לי שזה יקרה.

Amir A 6 בפברואר 2017

כולם יורדים על הפליי קולינג אחרי התפיסה של ג'ונס. רק לא לשכוח שראיין אכל שם סאק. ק"ב ברמות שאליהן ראיין מכוון לא אמור לקחת סאק בנקודת זמן הזו במשחק. הוא היה צריך לדעת מתי להיפטר מהכדור.

Amir A 6 בפברואר 2017

אה, והפרסומת של מרצדס עם פיטר פונדה ו- BORN TO BE WILD גדולה.

אורן השני 6 בפברואר 2017

גם אם היה נפטר הוא עוד היה בפוקט משמע גראונדינג. ועם פלייקולינג נורמלי ובועט אמין כמו בראיינט כל זה לא היה קורה

קואלה בר 6 בפברואר 2017

קווטרבק שיודע לחטוף סאק בפוקט, זה קווטרבק שיודע שסאק פחות נוראי מאינטרספשן.

Amir A 6 בפברואר 2017

ואז כמובן יש את הקוורטרבק שיודע איך להיפטר מהכדור ברגע הנכון מבלי לחטוף סאק ומבלי להיחטף.

Amir A 6 בפברואר 2017

ועוד דבר אחד – לחטוף שתי המרות ל-2 בשני מהלכים רצופים בסופרבול, כאשר אתה יודע שאם תעצור אותן אז המשחק גמור – גם זה קצת עקום, לא?

הגאון 6 בפברואר 2017

+1

עמי ג 6 בפברואר 2017

2 ההמרות הללו היו מדהימות גם מהצד של הפטס. כולם ידעו שהם יהיו חייבים אותן. בדרייב אחרון כשיש לך מעשית 4 דאונס לכל מהלך בעצם יותר קל לשים ט"ד מאשר להמיר ל-2.
הפטס שמרו שני תרגילים מיוחדים וחדשים להמרות הללו. אלו דברים שלא עשו כל השנה והפאלקונס לא ידעו איך להתגונן מולם.
מה שלא הלך בשנה שעברה בגמר נגד דנבר הצליח פעמיים בבמה הגדולה ביותר.

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

תרגיל ההמרה הראשון לא היה חדש בכלל, למעשה ממש ציפיתי שיריצו אותו. הפטס עושים אותו כבר בערך 15 שנה במצבים האלו. בפלייאוף של 2006 במשחק מול סן דייגו (במקרה הייתי בו) הם הריצו את אותו מהלך (והצליחו). הופתעתי שאטלנטה לא היו מוכנים לזה

עמי ג 6 בפברואר 2017

אז אולי לא ממש חדש אבל משהו שהם כמעט ולא עושים במשחקים רגילים.
יש איזו סטטיסטיקה של אחוזי הצלחה בהמרות ל-2? מי הקבוצה שהכי מצליחה בזה? מי הכי מצליחה בפלייאוף או במשחקים צמודים?
הסטילרס למשל מנסים את זה כמעט בכל משחק בעונה הרגילה ונראה לי שאחוזי ההצלחה שלהם לא מצדיקים ויתור על פילד גול.

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

האחוזים הם בערך חמישים אחוז. בסופו של דבר הפטס הריצו העונה פעמיים מהלכים להמרה של שתי נקודות (הצליחו אחד) אז אין הרבה הזדמנויות לעשות את זה.

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

דרך אגב, זאת אפילו לא הפעם הראשונה שהפטס עשו את המהלך הזה בסופרבול. הם הריצו אותו גם נגד קרולינה בזמנו (והצליחו)

austaldo 6 בפברואר 2017

מי רצה פיצוי על פלייאוף חלש ולא קיבל?
אמנם מבחינת פוטבול נטו המשחק לפני שנתיים נגד סיאטל היה הרבה יותר טוב, אבל איזה מישחק

אפשר לדבר המון על בריידי אבל זה לא רק הוא. היו הרבה שחקנים שעשו מהלכים אדירים במשחק הזה
ג'יימס ווייט – לדעתי ה MVP האמיתי של המישחק שברח מהשומר שלו פעם אחרי ופעם ונתן לבריידי מאצ'אפ שהוא יכל לנצל, דונטה הייטאוור אלן בראנץ' וכמובן טריי פלאוורס שהצליחו במחצית השניה להגיע לראיין, אמנדולה ומיטשל הרסיברים המשניים בהתקפה שתפסו המון מסירות קשות, אדלמן במשחק חלש יחסית לסטנדרטים שלו אבל איזו תפיסה
התרומה שלהם לא פחות חשובה משל בריידי והוא בעצמו – כשטרי ברדשו שאל אותו – נתן את הקרדיט לחברים שלו

מהצד של אטלנטה – כן, ההגנה שלהם התעייפה במחצית השניה וברגע שהלחץ על בריידי היה פחות אפקטיבי הם היו בבעייה. יחד עם זאת, כל מה שהם היו צריכים זה לרוץ 3 פעמים ובמקרה הגרוע ביותר לבעוט פילדגול שהופך את המשחק לשני פוזשנים עם 3 דקות על השעון והמשחק היה שלהם. היה ברור שההגנה המותשת של אטלנטה לא תחזיק בהארכה

Lior 6 בפברואר 2017

!American) football, bloody hell)

urlacher 6 בפברואר 2017

אין ספק.
בליצ'ק הוא מאמן הפוטבול הגדול בהיסטוריה(אולי גם ה-GM) :)

שום מאמן אחר לא היה מצליח לשמור על השחקנים שלו במשחק אחרי מחצית ראשונה שכזו.
אני גם לא אשלול על הסף שהוא אפילו בנה על או התכונן לאופציה שההתקפה של אטלנטה תצליח להשיג נקודות בדרייבים מהירים(מן הסתם לא כל כך הרבה) אבל שעד סוף המשחק הכדור יהיה אצלו יותר ביד ושהעייפות תכניע את הפאלקונס הצעירים וחסרי הניסיון.

מצד אחד אני אומר "לו רק אטלנטה היו מריצים את הכדור במקום לנסות למסור" ואז אני נזכר בכל הפעמים שתקפו מאמנים בליגה(ג'ון פוקס עולה לי לראש) על כך שהם יותר מדי שמרנים ו"לו רק היו מעיזים קצת יותר" אז אני מניח שאין פה אמת מוחלטת.

עם כל הכבוד לאותן 2 תפיסות של הג'איינטס אני חושב שרוב הסופרבולים ה"מזל" או ההחלטות נופלות לכיוון דווקא של הפאטס.
לא יודע אם זה היכולות של בליצ'ק ובריידי אבל כאשר אתה זוכה ב-5 טבעות מתוך 7 סופרבולים וכמעט תמיד המשחק מוכרע בדקה האחרונה(או בשנייה האחרונה או בהארכה) יש פה כישוף כלשהו.

ניינר / ווריור 6 בפברואר 2017

בצפייה חוזרת של המשחק, וייט צריך להיות mvp. שורת הסטטיסטיקה שלו מופרעת לחלוטין פלוס מהלכי ענק במאני טיים

קואלה בר 6 בפברואר 2017

אפילו ג'רי רייס האגדי לא שם 20 נקודות בסופרבול!

דורון (אחר) 6 בפברואר 2017

מעתיק לפה את התגובה שלי מדורפן, ומוסיף תודה על הסיקור לאורך העונה.

משחק הכמעט…
כאוהד הפאלקונס, ראיתי את כל מה שהייתי יכול לקוות לו בשניים ושני-שליש הרבעים הראשונים, ופשוט קריסה ברבע ושליש האחרונים + הארכה.
טעויות בקבלת ההחלטות של מאמן צעיר ותשישות של ההגנה – שלא רגילה לשחק משחק שלם באינטנסיביות, בטח לא כ"כ הרבה זמן על המגרש, הפכו את זה לכואב.
מצד אחד יש מקום לאופטימיות, כי הקבוצה צעירה ומוכשרת, מצד שני ב-NFL לא תמיד יש הזדמנות שניה ושאנהאן עובר לפריסקו.
החמצה מטורפת, מה יש עוד להגיד, רק להוריד את הכובע בפני בריידי ובליצ'ק המנוולים…

עמי ג 6 בפברואר 2017

משתתף בצערך.
להיות בצד השני של קאמבק כזה זה כואב פי 10 מסתם הפסד "רגיל".

מופאסה 6 בפברואר 2017

כשקבוצה זוכה ב-5 סופרבולים מתוך שבעה ובראשות הבית שלה כל כך הרבה פעמים שהפסקנו לספור וכל זה לאורך שנות דור אין פה עניין של "מזל" אלא תרבות אירגונית (כפי שאריאל ציין לפני שבועיים – דרך אגב כתבות מאלפות) שאפשר לקנא ושמצליחה למקסם את היכולות של כל אחד מאמן, שחקנים, רופא, מכין המשקאות… ומה לא.
האם בלי בריידי הקבוצה הייתה זוכה? לא יודע, אבל עדיין הייתי מהמר עליה לפני כל קבוצה אחרת.

Amir A 6 בפברואר 2017

תיכף יובל יגיע ויספר לך שעם גארופולו זה לא היה צמוד בכלל כי הוא לא היה זורק את הפיק סיקס הזה.

יובל 7 בפברואר 2017

תנוח דעתך, לא. אם כי אני עדיין חושב שווייט היה צריך להיות ה-mvp.

חצי גולדסטאר 6 בפברואר 2017

תודה רבה, אריאל, על הסיקור העונה! כל שבוע למדתי משהו חדש ממך ומהמגיבים. עמדתי כל המשחק (אוהד פאטס) וברגע שחזרתי הביתה התחלתי לרפרש את דה-באזר בציפיה לסיכום שלך. תודה!

עמי ג 6 בפברואר 2017

מצטרף למודים לאריאל על סיקור מצוין לכל העונה. המקום הראשון להתחיל בו את בוקר יום ב' בין ספטמבר לפברואר.

לגבי המשחק – הכל כבר כמעט נאמר ונכתב. אבל הגרף הזה שמראה את הסיכויים של הפטס לחזור ולנצח את המשחק הוא פשוט פסיכי. קראתי באיזה מקום (ESPN?) שמאז 2001 מתוך כ-390 משחקים שבהם קבוצה הובילה ב-25 נקודות או יותר ברבע השלישי רק 3 הסתיימו בניצחון הקבוצה שהיתה בפיגור. זה בעצם התרגום לנתון שאומר – "99% שאטלנטה לוקחת עכשיו את המשחק".
אבל – יש עוד 1% שזה לא יקרה. כלומר – בממוצע – פעם אחת ב-100 שנה יתרחש נס כזה בסופרבול.
הלילה, כל מי שנשאר עם עיניים פקוחות וקצת אמונה בלב ש: "הלו, זה פוטבול. הכל יכול לקרות" – זכה לראות את הפעם הזו.

הערה אחרונה: מי שלקח לטומי (בטעות או שלא) את החולצה מספר 12 מתבקש להחזיר אותה מייד! ונא לא להוציא ממנה אויר…

עמי ג 6 בפברואר 2017

אם זה המחיר – אז ההפסדים להאל וסוונסי (וגם וולבס) – היו שווים את זה…

קואלה בר 6 בפברואר 2017

סטטיסטיקה… זה שב-99% מהמקרים קבוצה תחזור מ-25 הפרש, עדיין לא אומר שזה משהו של פעם ב-100 שנה… כי הסבירות שההפרש יגיע ל-25 הוא ממש נמוך… :)

עמי ג 6 בפברואר 2017

צודק…
זה אולי פעם ב-500 שנה… או 1000 …

קלבדוס 6 בפברואר 2017

מאוד לא מחבב קבוצות בוסטונאיות ואת הפאטס בפרט.
אבל הפוסט הזה הוא pure class של אוהד ספורט אמיתי.
תודה.

עמי ג 6 בפברואר 2017

אגב, בעונה הבאה יש לנו מפגש מול אטלנטה בפוקסבורו.
בטח ישימו את זה במשחק הפתיחה של העונה.

עמי ג 6 בפברואר 2017

מצפייה בהיילייט ובסטטיסטיקה עלו לי כמה תובנות נוספות:

1. הסאק על מאט ראיין שהוציא את אטלנטה מפילד גול התרחש כשנשארו על השעון 3:50 דקות. לפטס היו עדיין שני פסקי זמן. גם אם אטלנטה מריצים את הכדור פעמיים ובועטים עדיין נשארים לפטס יותר מ-3 דקות ועצירה אחת ב-2 דקות לסוף. זה היה משאיר כנראה מספיק ל-2 פוזשנים – אחד קצר לפילד גול ואחד ארוך לט"ד והמרה. לא פשוט בכלל כמובן – אבל דברים שכבר ראינו הרבה מהם בעבר.
2. מהלך אחד לפני הסאק היה התפיסה המדהימה של חוליו לפני קו החוץ. לא פחות מדהימה מכך היתה המסירה של ראיין שתפר לו את הכדור בין שני שומרים צמודים בדיוק כירורגי. כל מי שמדבר על מאט ראיין במונחים של צ'וקר – נא לשקלל לו גם את המסירה הזו.
3. הפטס ניסו במשחק הרבה מהלכים שונים כדי להפוך את התוצאה. מסירה ארוכה של אדלמן (שלא נתפסה). און סייד קיק מוקדם שבוצע ברשלנות. אבל לאחר מכן ההגנה נתנה מהלכים אדירים ומנעה מאטלנטה לשים נקודות.
4. הפאמבל על ראיין נעשה במצב של דאון שלישי ו-1 במקום קריטי על המגרש ובזמן שכבר כמעט ואין ממנו דרך חזרה.
5. הפטס הצליחו בסך הכל לנטרל לא רע את משחק הריצה הקטלני של אטלנטה. אטלנטה רצה ל-104 יארדס בלבד – בדיוק כמו הפטס. נדמה לי שאת הריצה הכי ארוכה של הפטס (15 יארד) נתן דווקא בריידי.
6. זמן ההחזקה של הפטס בכדור – 40:31 דק'. הפלקונס היו בהתקפה רק 23:30 דקות. הכתישה הזו הרגה בסוף את ההגנה של הפאלקונס אבל אני לא הייתי בונה על זה תוכנית משחק שלמה.
7. ברבע האחרון הפטס אפילו לא ניסו להטעות שהם "כאילו" הולכים לרוץ. בריידי עמד בשאט גאן וירה לכל הכיוונים.
8. הרייטינג של ראיין – 144. של בריידי – 95. של אדלמן (כמוסר) 39.6.

קואלה בר 7 בפברואר 2017

מאוד מקווה שלא יעשו את זה לאטלנטה.
שנה שעברה עשו את זה לקרולינה, וריברה מאוד כעס על ההחלטה הזו.
ההפסד הזה מספיק כואב, והם לא צריכים לחיות אותו כל הפגרה.
קנזס נשמע כמו פתרון טוב

MeyerD 6 בפברואר 2017

זו פעם ראשונה בחיי שראיתי משחק פוטבול מלא….וואו על מה נפלתי, הייתה חוויה מטורפת. אבל נשארתי עם כמה שאלות: איך אפשר להבין את המשחק באיצטדיון בלי כל העזרים הטכניים שמוסיפה הטלויזיה? הפטס השתמשו פעמיים בתרגיל של השתי נקודות אחרי ה ט"ד, למה לא רואים את זה תמיד ותמיד יש בעיטה לשער אחרי הט"ד? באחד התרגילים האלה, מי שהיה עם הכדור בכלל לא הצליח להכניס אף רגל לאנד זון ובכל זאת הפטס קיבלו נק, למה?

Amir A 6 בפברואר 2017

1. כשלומדים להכיר את המשחק אז מבינים מה קורה גם באיצטדיון. בהרבה איצטדיונים יש גם מסכי ענק שמקרינים הילוכים חוזרים וכדומה.
2. אחרי ט"ד יש לקבוצה שתי אפשרויות – או בעיטה שיכולה להביא נקודה אחת או המרה (מה שהפטס עשו) ששווה 2 נקודות. הסיכוי להצליח בהמרה נמוך יותר מאשר בבעיטה ולכן במרבית המקרים הקבוצות מעדיפות לבעוט.
3. מה שקובע זה אם הכדור (או חלקו) עבר את הקו. לא השחקן עצמו. מכיוון שהכדור עבר את הקו לפני שהשחקן פגע בקרקע (ויש כללים ברורים אילו איברים של השחקן צריכים לגעת בקרקע על מנת שהמהלך יחשב כאילו הוא הסתיים) אז הפטס קיבלו את הנקודות.

MeyerD 6 בפברואר 2017

תודה, מאותה סיבה בט"ד בהארכה הפרשנים כל הזמן הסתכלו מתי הברכיים של השחקן עם הכדור נגעו בקרקע? זאת אומרת הכדור צריך לעבור את הקו לפני לפני שהברכיים בקרקע?

אריאל גרייזס 6 בפברואר 2017

בדיוק. ברך או מרפק

NoONE 6 בפברואר 2017

גם ישבן

shohat 6 בפברואר 2017

מברוק אריאל. אחלה פוסט. תודה על הסקירות לאורך כל העונה.

AdamB 6 בפברואר 2017

מזל טוב לכל אוהדי הפטריוט, ותודה על הסיקור העקבי של הליגה בעברית.

עומר 7 בפברואר 2017

https://www.youtube.com/watch?v=R9CD7uj2TL0
הסצנה הזאת מעולם לא הייתה רלבנטית יותר

נתי 7 בפברואר 2017

אני חושב שמה שמדהים כאן (טוב, בין היתר…), זה שבמענה של כל השחקנים לשאלות "מה דיברתם במחצית, מה קואוץ' ביליצ'ק אמר" וכן הלאה, כולם ענו פחות או יותר, שלמעשה לא נאמר משהו מיוחד. דובר על התאמות שנעשו להתקפת ולהגנת אטלנטה, אבל באופן עקרוני שלא נאמר כלום, כי הייתה הרגשה שעבדו כמו שצריך, הגשימו את תכנית המשחק, ודברים פשוט לא עבדו, בעיקר עם 2 איבודי הכדור הקריטיים, וממילא, צריך לדאוג טוב יותר לדברי ה-obvious, כמו בול סקיוריטי, ושאם יעבדו נכון הכל יסתדר.
בלי נאומי השראה חוצבי להבות, בלי תוכחות, "טיפולי פן" וכאלה. עוד משהו שאולי מלמד על גדולתו של בליצ'ק כמאמן

תומרג 7 בפברואר 2017

אותי הרשים מאוד לראות במהלך המשחק, איך אחרי כל ט"ד או מהלך מוצלח של הפאלקונס, היה אפשר לראות את בילצ'ק רושם משהו בפנקסו. לא מתלהב, לא מתאכזב, מפיק לקחים. אין לי ספק שמעבר למה שנאמר במחצית או לא נאמר, ברמה היותר פרטנית, בילצ'ק חשב על פתרונות לבעיות שעלו במהלך המשחק (ומסתבר שגם תיקן אותם).

פיצפוץ חמוץ 7 בפברואר 2017

אני עדיין חושב שהפלקונס יותר טובים וכישרוניים מהפאטס. אולי חוסר הניסיון במעמד הזה קצת פגע בהם, בעיקר בצוות המאמנים.
אבל, צריך לבדוק אם בריידי אנושי. כמו לכל הגדולים ביותר בספורט, יש לו את האובססיה החולנית הזאת לנצח. את זה אי אפשר ללמוד בשום מקום. אפילו לא אצל בלצ'יק.

פה איתמר 7 בפברואר 2017

גרייזס,
7 גמרים.
היה אחד שלא נגמר בהבדל של פוזישן אחד?

נתי 7 בפברואר 2017

לכן גמר של הפטס טוב לאוהדים הנייטראליים, אלה שתמיד לא רוצים שהפטס יגיעו לשם…

קואלה בר 7 בפברואר 2017

למעשה זה היה ההפרש הכי גדול שנגמר סופרבול בריידי.

וצדקו כל מי שאמרו שמי שתחזיק את הכדור אחרונה תנצח. אני מניח שלא לזה הם התכוונו – אבל צדקו.

תומרג 7 בפברואר 2017

אם להיות פדאנטי אז נגמר בהפרש אפס.

קואלה בר 7 בפברואר 2017

לא לפי אתרי ההימורים…

תומרג 8 בפברואר 2017

וכולם טועים כמובן :)

Jack 7 בפברואר 2017

ורק כדי שוב להבין את גודל הקאמבק: ראיתי איפשהו נתון שרק 4 פעמים מתוך אלף ומשהו קבוצות חזרו ממצב דומה בשלושה עשורים אחרונים. פשוט מטורף.

ובריידי חצי אלוהים. לתת עונה כזאת מטורפת של רק 5 איבודים ואינספור נתונים הזויים אחרים כשהוא עוד חודש חוגג 40 זה חסר תקדים בליגה הזאת ולך תדע מתי ייעצר. ה-longevity שלו בגלל התמסרות כפייתית לתזונה, משטר אימונים וכו' – רק עוד סיבה מיני רבות למה הוא הגדול מכולם.

אח שלו 7 בפברואר 2017

אם אתה משקלל בתוך הנתון שלך את הזמן שנותר לשחק: זאת אומרת, גודל פיגור נתון באמצע הרבע השלישי, אז הנתון הוא 1-243. 243 קבוצות הפסידו במצב כזה. הפאטס בסופרבול הקבוצה היחידה שניצחה. מטורף זה אנדרסטייטמנט.

טל 7 בפברואר 2017

אריאל וכל הכותבים הנוספים והמגיבים, תודה רבה על הסיקורים, הסיפורים והתגובות, הכנסתם בעונה הלא כל מוצלחת הזו הרבה מאוד עניין וצבע.
היו שבועות שהסיקור והתגובות היו יותר מעניינים מכל מחזור המשחקים.
להתראות בעונה הבאה!

Comments closed