טוב, לפני שנתחיל לסכם את המשחק המוזר הזה, תנו כבוד לגיבור המשחק הבלתי מעורער:

mingolet

באמת קפיצת מדרגה הוא עשה בחצי השני של העונה ולפחות דאגה אחת לאוף סיזן ירדה לנו מהראש.

כל זה אני כותב כי עדיין אין לי מושג איך לסכם את הדבר הזה. זה היה טוב? זה היה רע? יציאת מצרים זה היה.

אלוהים יודע מה קלופ ניסה לעשות בחצי הראשון. בסדר, קוטיניו היה חולה כל השבוע ופירמינו חייב טיפה מנוחה אז אתה נותן לצעירים קצת לשחק, סבבה. אבל למה לעשות את זה במין מערך מוזר שאף אחד לא באמת מכיר? כל החצי הזה ניסיתי להבין באיזה מערך ליברפול משחקת ועדיין אני לא חושב שהבנתי. יותר גרוע – אני לא חושב שהשחקנים הבינו. נניח, מילנר נראה לי כל המשחק היה בטוח שהוא עדיין המגן השמאלי למרות שקליין היה שם. היו לנו שלושה בלמים על המגרש ועדיין אף אחד מהם לא היה קרוב לוולטרס בגול.

אולי קלופ מנסה פה משהו חדש, דמוי צ'לסי, של לעלות עם שלושה בלמים ולתת לקבוצה השניה ללכת קדימה כדי לפתוח שטח למתפרצות. אבל מה זה שווה אם במתפרצת יש לך בדיוק שני שחקנים, אחד מהם הוא אוריגי שבטוח שהוא רונאלדו וממשיך לנסות להעביר שחקנים ולשחק עם הרגליים למרות שאין לו כלום מזה. יותר גרוע – לא רק שלא ניצלנו את השטחים, גם ההגנה שלנו לא ברמה מספיקה כדי למנוע מהקבוצה השניה להבקיע.

וראו זה פלא, חצי שני עם שחקנים שמכירים את העמדות שלהם ופתאום הכל עובד. ועכשיו מה אומרים על קלופ? גאון שידע להוציא את המקסימום מהשחקנים שיש לו? פוקסיונר גדול? הרי בלי הבחור בתמונה למעלה זה גם היה נגמר עם שלישיה של סטוק.

אין לי מושג, האמת. אבל עברנו את זה. יש זמן עד ראשון הבא בווסט ברומיץ' לשחקנים קצת לנוח, ניצחון שם והדרך לטופ 4 באמת תהיה פתוחה.

 

שבתרבות - בין אמנות טובה לאמנות מגויסת
שבתרבות - טוב לי או רע לי?