שבתרבות – טוב לי או רע לי?

למה "דברים טובים" לא היתה יכולה לקרות בישראל ואיך הומלנד עבדה על כולנו

betterthings_1200x630_socialog

לפני כמה שבועות הייתי צריך לצאת מוקדם מהעבודה כדי להוציא את הילדים מהגן והצהרון וכשסיפרתי את זה לחברים שלי למשרד קיבלתי מלא טפיחות ניחומים על הכתף, כאילו אני יוצא לפחות לכביש החוף בערב פסח. זאת לא היתה כמובן הפעם הראשונה שצפיתי בתגובות מהסוג הזה. כל פעם שמישהו מספר על הפעם שהילד שלו היה חולה והוא נאלץ לבלות איתו יום בבית נדמה כאילו מדובר בשבעה לפחות. פסח? שבוע עם הילדים? עדיף מוות.

לפעמים באמת שאני תוהה למה ישראלים ממשיכים לעשות ילדים למרות שנראה שיש להם אפס הנאה מזה. רק לכו לפייסבוק באיזור יום המשפחה ותוכלו למלא את הים התיכון בסטטוסים של הורים שנאלצו לבלות שעתיים ביום שישי בגן של הילד שלהם. הנה סתם דוגמא שנתקלתי בה היום – נתנו לך הזדמנות לא ללכת לעבודה, להיות עם המשפחה שלך במשך שבוע – וכל מה שאתה עושה זה לבכות על זה.

לפעמים נדמה לי שישראלים פשוט עושים ילדים כדי שיהיה להם על מה לקטר. אין דבר שאנחנו אוהבים יותר מזה, נראה לי. כן, גם אני.

בדיוק בגלל זה, "דברים טובים" (better things) היא משב רוח מרענן, אבל כל כך רחוקה מהמנטליות הישראלית. סדרה שבה ההורה אשכרה נהנה לבלות זמן עם הילדים שלו, שהוא לא בוכה על מר גורלו כל היום? עזבו, תנו לראות עוד פרק של רמזור ואדיר מילר שמנסה להתחמק מלעשות אמבטיה לתינוקת שלו.

יש הרבה מאוד נקודות השקה בין "לואי" ל"דברים טובים" ולא רק ששתיהן מופקות על ידי לואי סי קיי או שהשחקנים בשניה הופיעה בלא מעט פרקים ב"לואי". ההומור הדק, חוסר הכיוון הכללי של הסדרה, הקומדיה שהיא לא ממש קומדיה. אבל אם יש מקום שבו הן נפרדות אחת מהשניה זה ש"דברים טובים" היא אשכרה סדרה שעושה לך טוב על הלב, בעוד לואי (בטח בעונות המאוחרות שלה) היא סדרה עגמומית מאוד שגם אם מעלה לך חיוך על הפנים, זה חיוך עצוב מאוד.

בכלל, נראה שעולם הקומדיה היום הלך בכיוון מאוד מאוד מסוים. יש עדיין את הקומדיות העתיקות, אלו עם הצחוקים המוקלטים שמשום מה ערוצי הברודקאסט מתאמצים להמשיך לייצר, אבל חוץ מהן אנחנו רואים בעיקר קומדיות שהתגובה שלך אליהן היא התכווצות מבושה. זה התחיל ב"המשרד" והמשיך ב"תרגיע", "משפחה בהפרעה", "הליצן העצוב", Veep כמובן ואפילו "עמק הסיליקון" במידה רבה. הן מצחיקות אותך אבל הגיבורים שלהם מעציבים. הם אנשים שאתה בעיקר מרחם עליהם (נניח השבוע ברינגר של סימונס עלתה כתבה שמדרגת את הדמויות ב-Veep לפי רמת הפתאטיות שלהן).

"דברים טובים" היא בדיוק להיפך. היא אמנם לא קומדיה מצחיקה בטירוף אבל היא אמיתית ואנושית ואחרי כל פרק שהסתיים גיליתי שמשהו אצלי בפנים קצת נפתח.

קחו קטע מהפרק האחרון (זה לא ממש ספוילר) של הסדרה כשסם, הגיבורה (המגולמת על ידי פמלה אדלון האדירה) קובעת לבלות סוף שבוע שלם עם אמא שלה ואז הן יושבות באוטו בכוונה לצאת לדרך והיא מגלה שהיא פשוט לא מסוגלת לעשות את זה. היא רואה את סוף השבוע הזה מול העיניים שלה ופשוט לא מסוגלת להתניע את האוטו ולהכניס את הראש שלה לזה. זה היה רגע כל כך אנושי ואמיתי ועצוב אבל גם מצחיק ואיכשהו עושה לך טוב על הלב. או כשסם אומרת לבת המתבגרת שלה שתפסיק להגיד שהיא שונאת אותה כי זה כבר לא עובד עליה יותר וכמה דקות מאוחר יותר הבת אומרת לה שתפסיק לבכות כשהיא עושה משהו רע כי גם זה לא ממש עובד עליה. רגעים קטנים בין הורים לילדים שלא תמיד מסתדרים בינהם אבל עדיין אוהבים אחד את השני.

אבל עזבו, בואו נקטר עוד פעם על כמה קשה עם הילדים בפסח.

09recaps-slide-N19H-master675

ובמעבר חד, אם דיברנו על להרגיש רע, נעבור להומלנד שהסתיימה לה השבוע בקול תרועה רמה. בניגוד לשקרים קטנים גדולים שדיברתי עליה שבוע שעבר, על הומלנד הנוכחית אי אפשר לדבר בלי ספוילרים, כולל של הפרק האחרון החשוב מאוד. אז אם עוד לא ראיתם (ואתם מתכננים לראות), תעשו לעצמכם טובה ותוותרו על הקטע הבא.

האמת היא שהעונה האחרונה הזאת של הומלנד היתה אחת ואולי אפילו שתיים יותר מדי מבחינתי. אני רואה בעיקר בכוח האינרציה. ייאמר לזכותה שאיכשהו – היא עדיין מצליחה להחזיק אותך. אולי זה כי בניגוד ל"24" נניח, אין עומס אירועים מטורף כל פרק אז אין לחץ רגשי אדיר שגורם לך להתעייף מהר.

מצד שני, נראה שכבר חווינו את כל הטוויסטים האפשריים – במיוחד שהסדרה הזאת מתעקשת לא להחליף קאסט כמעט. למעט ברודי שחוסל לנו אחרי העונות הראשונות, אנחנו רואים בדיוק את אותו הקאסט בתוספות שונות. קארי, סול (שאיכשהו שורד כל ניסיון חיסול), דר עדאל, פיטר קווין הבלתי נסבל שהפך עוד יותר בלתי נסבל העונה (אפשר להגיד ברוך שפטרנו?) וגם מקס שנדמה שמסונג'ר על ידי קארי כבר לפחות עשר עונות. ואם את הכל כבר ראינו, אז מה כבר אפשר לחדש?

על פניו, לא הרבה. התחושה לגבי כל העונה הזאת היתה שאפשר היה בקלות לקצר אותה לסרט טלוויזיה טוב במקום למרוח אותה על 12 פרקים ארוכים ולא באמת מותחים. כמעט כל טוויסט בעונה הזאת היה אפשר לראות מקילומטרים וגם התמה העיקרית של העונה היא לא משהו שלא הכרנו – ארגונים צבאיים שלא מוצאת חן בעיניהם הגישה של המנהיג הנבחר והם מנסים בתחבולות לגרום לו לעשות דברים שמנוגדים לאידאולוגיה שלהם. הרי כבר בתחילת המאה הזאת ארגוני הביון האמריקאים דחפו את ג'ורג' בוש למלחמה בעיראק על סמך מידע מודיעיני מפוברק שיש שם נשק להשמדה המונית, אז מה בדיוק מחדשים לנו פה, שהמוסד וה-CIA ממציאים ידיעות על נשק גרעיני באיראן? וואו, ממש הפתעתם אותנו.

יותר מזה, ההרגשה היתה שכל הבחירה של טראמפ ממש לא התאימה לכותבים של הסדרה, שאולי כתבו (ואפילו צילמו) אותה לפני הבחירות בהנחה שקלינטון תיבחר. הנה הם שמים בתור נשיאה נבחרת מישהי דמוית הילארי, דמוקרטית, אישה, שמנסה לעשות סדר עולמי חדש ולא מתרגשת מהאיומים של דעאש או איראן. בדיוק הפוך מטראמפ, כביכול. אז מה יש לראות סידרה שבעצם לא משקפת את המציאות בכלל? הרי איש הרדיו הקיצוני שחובר לדר עדאל במטרה להפיל אותה הוא בדיוק בן דמותם של תומכי טראמפ – רק שאלו יושבים היום בשלטון, לא באופוזיציה.

ואז הגיע הפרק האחרון, במיוחד 10 הדקות האחרונות שלו – והפכו את העונה הזאת לכמעט מחייבת צפיה. אני לא יודע אם הפרק הזה היה שווה את העונה הארוכה והדי מייגעת הזאת, אבל זה היה פשוט מלאכת מחשבת של עבודה בעיניים על הצופה שמשאירה אותך לא רק מופתע אלא בעיקר מבולבל.

הבחירה לשים פה אישה נשיאה מתבררת כבחירה גאונית – הרי אנחנו מניחים מראש, גם אם אנחנו לא רוצים, שנשים הן רכות יותר, פחות חפצות במלחמה, הולכות לדרך הפשרה. וכל העונה מוליכים אותנו בדיוק בכיוון הזה. ואז כשמגיע רגע האמת, אנחנו מגלים שהעובדה שמדובר באשה ואפילו דמוקרטית בכלל לא משנה. פתאום היא מנצלת ניסיון התנקשות כדי להוביל ציד ראשים ענק של ראשי מערכת הביטחון, מרחיבה את ה"פטריוט אקט" ומנצלת את הסמכות שלה (וגם את קרי) כדי לרכוש שליטה בלעדית במערכת שאמורה להיות מלאה באיזונים ובלמים.

במשך עונה שלמה אנחנו לומדים לתעב את המנגנונים הבטחוניים שמנסים להתנגד לרצון הבוחר רק כדי לגלות שאולי אותם מנגנונים בכלל צדקו. עכשיו אנחנו מבולבלים לגמרי ומבינים את הדבר האחד שהסדרה רצתה להעביר לנו – אין לנו באמת על מי לסמוך. בסופו של דבר, זה הכל מאבק אחד גדול לכח. הרצון של הבוחר, החתירה לחיים יותר טובים לבוחרים – כל אלו הן סתם מילים גדולות וזה ממש לא משנה אם מדובר בנשיא או נשיאה, דמוקרט או רפובליקן, אידאליסט או פרקטי. אנחנו פה לבד.

***

בקטנה:

– כדי שלא יגידו שרק על טלוויזיה מדברים פה, תרשו לי להמליץ לכם על "תחנה 11" – ספר אפוקליפסה מעולה וקצת פחות מדכא מאשר "הדרך" שעוסק בנושא דומה

– ברוכה השבה "סמוך על סול"! בהחלט התגעגענו.

– גם אתם מתרגשים ומפוחדים מהביאה השניה של "טווין פיקס" כמוני?

חוץ מזה, דאם! קנדריק לאמאר

האוול בירושלים
מהפכת המרתון (טרגט-גברסלאסי-וונג'ירו)

63 Comments

ניינר / ווריור 14 באפריל 2017

העיקר שסיליקון ואלי חוזרת בקרוב

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

מאוד אהבתי את סיליקון ואלי בשתי העונות הראשונות שלה, בעונה השלישית הרגיש לי שהיא קצת מיצתה את השטיק ומתחילה לחזור על עצמה. אני מקווה שהיא תצליח למצוא את הדרך שלה בעונה הבאה אחרת סתם יהיה חבל

עומרי (ירוק) 14 באפריל 2017

מסכים עם שניכם, וגם אם בעונה 3 היתה ירידה – היא עדיין מהנה לצפיה ומצחיקה. ג'ארד קורע אותי.

אבל אם כבר מדברים על סדרות HBO שחוזרות, אז אריאל סחטיין על האזכור של VEEP שתמיד נראית לי אנדרייטד. אחת הקומדיות המבריקות שנעשו בעיניי, עם שחקנים פשוט אדירים ותסריט מעולה. כיף שהיא חוזרת.

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

נראה לי קשה לקרוא לויפ אנדרייטד כשהיא ממש חביבת המבקרים וזוכה כל שנה בפרסים. אישית, אני קצת מתקשה להתחבר אליה. לא שהיא לא מצחיקה או עשויה מעולה זה פשוט שאין שם דמות אחת שהיא לא פתאטית ועלובת נפש. זה קצת מפריע לי.
חוץ מזה, בזמן הקרוב יש לה את הבעיה שיש לכל תוכניות הסאטירה – המציאות הרבה יותר הזויה ממנה

עומרי (ירוק) 14 באפריל 2017

אתה צודק, התכוונתי יותר מהכיוון של הצופים – אני מרגיש (אולי סתם עניין של דגימה) שהיא לא תכנית ש"מדברים" עליה.

ולעניין המציאות, אין ספק. בימינו מספיק להסתכל על מסיבות עיתונאים בבית הלבן, מי צריך יותר.

יואב דובינסקי 14 באפריל 2017

מסכים, מיצתה את השטיק

Duncan 14 באפריל 2017

ישראלים אוהבים להתלונן. נקודה.
ישראלים שעוברים לאמריקה (גם לתקופה קצרה) גם מתלוננים כל היום. יגידו לך שהמשטרה באמריקה מעולה ופי מאה יותר רצינית וטובה מהמקבילה שלה בישראל. ואז עוצרים אותם על מהירות, והם בוכים מה עצרו אותי? כולה עשר קילומטר יותר מהר מהמותר…

מריוס דרייר 14 באפריל 2017

מסכים עם כל מילה שלך לגבי הומלנד. אני הפסקתי לראות אחרי העונה השלישית, הרגיש לי שהיא מיצתה את עצמה ואיבדה המון מהאמינות שלה בסצינות מופרכות.
במקרה נחשפתי לעונה הזאת והיא הרגישה ךי מתונה בהרבה, נטולץ סצנות בומבסטיות ובעיקר נטולת פאתוס ברובה, ומפרק לפרק מצאתי את עצמי צופה ומחכה לפרק הבא.

הפרק האחרון היה עשוי מצויין ומסדרה שלימדה אותנו לא לצפות לסוף טוב באמת שלא ידעתי למה לצפות. אמנם זאת לא העונה הראשונה אבל כףסך הכל עונה סבירה.

והמשחק,משחק מדהים של כל הדמויות הראשיות, קרי וקיין היו מדהימות, סול ודר הצליחו למשוך וקווין, כמה שקשה not to blow it עם התפקיד שנתנו ךו עשה עבודה טובה לדעתי.

איזה כיף שסיליקון ואלי חוזר!

אנונימוס 14 באפריל 2017

הבעיה עם הילדים לדעתי היא בעיקר שמקומות עבודה מצפים שתהיה בעבודה. וכשאתה יוצא מוקדם והולך עם הילדים אתה לא רגוע. אתה מרגיש אשם שאתה לא עובד.
מין אתוס ישראלי דפוק כזה שלא קשור בכלל לתפוקה אמיתית של העובדים.

duncan 14 באפריל 2017

באמריקה עבודה מהבית מאד מקובל.
צריך שבישראל זה יהיה מקובל. שמעתי שיש אינטרנט בישראל. אפשר להתחבר לרשת של העבודה מהבית

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

אני חושב שזה מעבר לכך. כל השיחות אצלנו בעבודה בארוחת הצהריים זה כמה קשה עם הילדים ואנשים ממש אומרים שהם שמחים לחופש שיש להם בעבודה. ואני מסכים עם דאנקן פה שישראלים באופן כללי הם בכיינים לא נורמליים

אמיתי 14 באפריל 2017

בשביל זה יש בישראל מילואים. חופש מהעבודה ומהמשפחה

אנונימוס 14 באפריל 2017

יש קצת אלמנט של בכיינות. אבל אני באמת חושב שיש פה הרבה עניין של ציפייה מהסביבה שתעבוד כמו חמור ושלא יהיו לך חיים. מתישהו אנשים משכנעים בזה את עצמם. שזה לא בסדר שהם לא עובדים ועושים משהו אחר

אמיתי 14 באפריל 2017

צודק. זה לחץ חברתי ותרבותי. לדעתי בסוף פוגע בפיריון וגם באושר של אנשים

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

פעם חשבתי כמוך, היום אני מתחיל לחשוב שבלבלנו קצת את הביצה והתרנגולת ותרבות העבודה בישראל התפתחה כדי שישראלים לא יצטרכו לבלות עם הילדים שלהם (ראה ערך הפרק שהזכרתי ברמזור)

אמיתי 14 באפריל 2017

וואלה לא הכרתי את הסידרה אבדוק אותה. אהבתי את ההבחנה
על הקומדיות העכשוויות..למרות שאני מאד אוהב את רוב הסדרות
שציינת יש אוברדוז מהמצחיק-מביך הזה. ליצן עצוב זה באסקטס?

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

כן

אמיתי 14 באפריל 2017

בסוף אתה תודה שבטר קול סול טובה מהשובר שורות המסטיקית

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

בוא נתחיל מזה שאני חושב ששובר שורות טיפה אוברייטד לטעמי. הוא סידרה מצוינת, בטופ 10 של הסדרות אי פעם כנראה אבל לא מדגדגת את הטופ. יש לה יותר מדי חורים (שלא פה המקום להכנס אליהם) מכדי להתחרות על הטופ שבטופ.
אחרי שאמרנו את זה, אני חושב שבטר קול סול היא סדרה מצוינת אבל יש לה שתי בעיות עיקריות. אחת, היא תלויה מאוד בסדרת האם. הידיעה על מה שקרה לג'ימי ולמייק מקרינה על כל הסדרה. בלי זה, הסדרה נראית קצת תלושה ולא מוסברת.
הבעיה השניה גם קשורה לסדרה האם וזה שיש ל"סול" גג עליון של זמן. באיזה שהוא שלב היא מוכרחה להתחבר עם שובר שורות. מכיוון שמנסים למשוך אותה על מספר לא קטן של עונות, זה מכריח קצב מאוד מאוד איטי יחסית לסדרה, בטח בהשוואה לשובר שורות. למעשה, כשמסתכלים על כמה הגיבורים שלנו התקדמו, רואים שמעט מאוד קרה להם בינתיים.
עדיין, שתי הסדרות הללו לטעמי משלימות אחת את השניה בצורה מצוינת כי שתיהן עוסקות במהות של נפש האדם. חוץ מזה שהן עשויות נפלא ומשוחקות נהדר

אמיתי 14 באפריל 2017

אז תגיד חיובי
הסיבה הראשונה לא ככ משנה. היא סידרת המשך. מפה
ההשוואה. אתה צודק בטיעון השני אבל זה רק מגביר את
המתח ואת איך שהוא נבנה. אנחנו יודעים (בערך) מה יקרה
אבל לא איך. וזה מעניין.
גם אני חושב ששובר אוברייטד. לקח לי להפרד משתי אקסיות
עד שנכנסתי אליה. וממש לא סבלתי חלק מהדמויות (האישה, הבן
וגם את גסי חלק מהזמן). יכלו לחתוך עונה שתיים גם.
טור מבורך. תמשיך

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

הבן זה עד היום בטופ 3 של הדמויות המאוסות בטלוויזיה אי פעם כנראה..

עומרי (ירוק) 14 באפריל 2017

חוזר ותומך באריאל כאן.. אפשר להתווכח על הגדולה של ברייקינג בד (לדעתי טופ 10 זה נמוך מידי, הייתי אומר טופ 5), אבל היא עדיין ברמה או שתיים מעל סול. במתח, באווירה, בהכל.
זה לגמרי לא גורע מהעובדה שסול מעולה ומהנה לצפייה – כמו שאריאל אמר, אני חושב שהשחקנים שמשחקים את ג'ימי/סול ואת מייק פשוט נהדרים (וגם היו נהדרים בסדרת האם).

אגב, הפרק הראשון היה קצת איטי מידי לטעמי, לפחות בחלקו..

אריק 14 באפריל 2017

סול סדרה מחורבנת בכל קנה מידה חוץ מלפעמים הפרקים של מייק ועוד איזה פרק בעונה. חוץ מזה זה מאולץ מתאמץ וגרוע באופן כללי. ברייקינג בד היתה נפלאה בהתחלה וקצת איבדה מומנטום בעיקר שנהיה הייפ בלתי נסבל. טבל העריכה והצילום היו מרעננים כמעט עד הסוף. היו כמובן חורים ודמות נשית דפוקה ומקסיקנים מבי מוביז של שנות ה80, אבל היא היתה מעניינת. סול פשוט משעממת רצח.

עומרי (ירוק) 14 באפריל 2017

אריק, שמעתי ששוקלים לתת לואן חאל לביים פרק אחד בעונה הזו

אורי הברווז 14 באפריל 2017

השוט האחרון של העונה בהומלנד היה מעניין מאוד, והראה את קארי מתבוננת בגבעת הקפיטול בדיוק כמו שברודי עשה כמה עונות לפני. סימן לבאות?

אלון 14 באפריל 2017

אתה יכול לכתוב את השמות של הסדרות גם באנגלית? בשביל הישראלים המתלוננים בגולה שאין להם מושג מה זה ליצן עצוב.

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

הומלנד זה הומלנד. דברים טובים זה better things. הליצן העצוב זה באסקטס. ויפ זה ויפ, לואי זה לואי. עוד משהו?

אלון 14 באפריל 2017

גם טווין פיקס הסתדר לי. עוד משהו יהיה להמשיך את זה גם שבוע הבא…

Ljos 14 באפריל 2017

לא הצלחתי להחליט אם עדיף לטווין פיקס שלינץ' לא מעורב בכלל או לא.

vered s 15 באפריל 2017

סליחה?

מיקו G 14 באפריל 2017

מותר להתלונן על העובדה שאין לי ילדים ועדיין בכל מקום שאני מסתובב אני צריך להיות עם הילדים של שאר האנשים?
חייבים במדינת ישראל להתחיל לאפשר לאנשים מבוגרים סביבות (סגורות בעיקר) לגילאים מבוגרים. הייתי משלם עוד כמה שקליות בשביל להיות רחוק מבני אדם שלא עשו בר-מצווה בטיסה או בקולנוע.

עומרי (ירוק) 14 באפריל 2017

מעולה אריאל. רציתי לראות את דברים טובים ולא היה זמן, עכשיו אני חייב.
לגבי הילדים – כל מילה.

ברק׳ס 14 באפריל 2017

קטנה על בוש והנשק להשמדה המונית. אני חושב שהפיברוק של ארגוני הביון היה בשביל הציבור ולא בשביל הנשיא. בוש ממש לא דמיין שהוא הולך להציל את העולם מסדאם, נראה לי הוא היה יותר בקטע של הנפט.

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

אני חושב שבוש יותר מהכל רצה לסגור את החשבון הפתוח של אבא שלו עם סאדאם וארגוני המודיעין נתנו לו תירוץ לזה אבל מקבל.

no propaganda 14 באפריל 2017

אני אמנם נטפל פה למשפט אחד אבל אני באמת שונא לבלות שעתיים בגן של הילדה.
יתרה מכך, אני כל כך שונא את זה שאני פשוט לא מוכן לעשות את זה.
זה לא בגלל שאני לא אוהב לבלות עם הילדה. להיפך אני מבלה את כל יום שישי איתה, אבל בגן שלה אני רואה מקום שבו אני נאלץ לאכסן אותה כי אני צריך לעבוד ולבלות שם זמן זה ממש לא משהו שאני מעוניין לעשות.

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

ברור שאנחנו שונאים לעשות את זה, אבל להחליף חיתולים אנחנו נהנים? הילד שלי ממש מאושר כשאני בא לגן שלו לאיזה מסיבה.
לא אומר שאין מקרים מיותרים, כמו שעושים מסיבת חנוכה לילדים בני שנתיים שנדבקים אליך ובוכים כל הזמן. אבל גם זה חלק מלהיות הורה, מה לעשות. באופן כללי הורים בארץ מתייחסים למערכת החינוך כעל בייביסיטר ולא יותר ואז כשהבייביסיטר שובת כי התנאים שלו גרועים אז הם בוכים על זה אבל לא מבינים למה החינוך של הילדים שלהם ירוד

no propaganda 15 באפריל 2017

לא חושב שההשוואה לחיתולים נכונה. אי אפשר לא להחליף חיתולים אבל אפשר לבטל את כל המסיבות המיותרות בגני הילדים(הילדה אכן בת שנתיים :)).
לא יודע אם זה נכון להתייחס לכל מערכת החינוך כמקשה אחת, אבל אני אישית זוכר שכמות הדברים שלמדתי בתור ילד בבית הספר היסודי הייתה ממש קטנה, זה בגדול הסתכם במה שלמדנו בתנך ולשון. כל השאר היו או דברים שכבר ידעתי מהבית(מתמטיקה, אנגלית, הסטוריה, גיאוגרפיה) או כל מיני דברים שלא ראיתי אותם כפרקטיים לשום דבר כמו שיעורי מחול או פרוייקט על השכונה שלי. כשזה מה שקורה, קשה שלא להתייחס לזה כאל בייביסטר או יותר מדוייק כמקום שבו לילד יש אינטרקציה חברתית ויש גם מי ששומר עליו. ואנשים שמתלוננים שהחינוך של הילדים שלהם לא איכותי ומאשימים את בית הספר(ודאי את היסודי) סתם מתבכיינים.

אריאל גרייזס 15 באפריל 2017

אז סגרנו על זה שאנשים מתבכיינים? :-)

no propaganda 15 באפריל 2017

לגמרי :)

אריק 14 באפריל 2017

ראית דויטושלנד 83? ברשימה שלי המון זמן ולא הגעתי לזה.

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

לא ידעתי שזה קיים בכלל..

אריק 14 באפריל 2017

גרמני. האנגלים והאמריקאים די עפו על זה.

אריאל גרייזס 14 באפריל 2017

לא מספיק הוספנו את הסקנדינבים למאסט וואץ, עכשיו גם גרמנים? איפה זה יגמר??

יוסי 14 באפריל 2017

דויטשלנד 83 על הכיפאק גם הפסקול שלה מעולה.
ראיתי עכשיו סדרה של נטפליקס בשם "13 סיבות למה". אמנם סדרה על תיכוניסטים אמריקאים, אבל מורכבת ועל נושא מורכב. גם עשויה טוב לטעמי.
חוץ מזה, בהמשך לקומדיות הדרמטיות, ראיתי גם את שתי העונות של LOVE של ג'אד אפאטו. תענוג.
הוא מעורב בעוד סדרה טובה של HBO בשם crashing. גם מומלצת.

יוסי 14 באפריל 2017

אה, ותודה גם שחזרת לכתוב שוב את שבתרבות .

עומרי (ירוק) 16 באפריל 2017

העונה הראשונה של לאב היתה ממש אחלה, העונה השניה בנתיים די משעממת לדעתי.

הכומר הצבאי אוטו כץ 14 באפריל 2017

תחנה 11 מצוין! אחד הספרים היותר טובים שיצא לי לקרוא בזמן האחרון

ק. 14 באפריל 2017

לא ראיתי את הסדרות, אבל מי שמתלונן על להיות עם הילדים בחופש פסח, ובלחה על ההכללה המאוד גסה, זה אותם אלה שגם עושים אותם ומגדלים אותם מתוך ההתנייה החברתית. תן לי כמה שיותר ימים לטייל/ללכת לים עם הילדה. בחורף אני בכלל מתבאס על החלון הקטן שיש רק בסופשבוע.
עם זאת אני יכול להבין את אלה שמתלוננים על "שנקלעו" למסיבת יומולדת של ילדים קטנים או איזו שטות בגן (למרות שגם, יש דברים קשים יותר )

ק. 14 באפריל 2017

צ"ל "וסליחה על ההכללה…"

ק. 14 באפריל 2017

העיקר שביוני הסדרה גולדן סטייט קליבלנד חוזרת!

אורן השני 15 באפריל 2017

השאלה האמיתית היא איך אתה מספיק לראות כל כך הרבה סדרות…

לגבי הומלנד, מהניתי מאוד מהעונה הזו מרוב שהייתה מינימלית בטוויסטים ועם עלילת ריגול קלאסית נקרא לזה וחסרת איומי טרור ופצצות (כמעט).

ניינר / ווריור 15 באפריל 2017

מתי תבינו שילדים זה אוברייטד והשיחוק האמיתי הוא אחיינים?

אלעד כץ 15 באפריל 2017

ניינר עזוב אותך משטויות. ילדים זה ה דבר. באמת.
הגעתי לזה בגיל מאוחר והתמכרתי… לא יכול להפסיק.

ניינר / ווריור 15 באפריל 2017

מאמין לך ועדיין מאד שלם ושמח עם הבחירה שלי

אלעד כץ 15 באפריל 2017

מעולה. עדיפה הבחירה שלך מאשר לעשות ילדים ואחר כך להתלונן על זה כל הזמן.

אריק 15 באפריל 2017

אהה וקנדריק לאמאר הוא פשוט כל כך מלך.

אריאל גרייזס 15 באפריל 2017

לגמרי

Matipool 15 באפריל 2017

איך אתם מצליחים לראות כל כך הרבה סדרות ?
ישנים רק שלוש שעות בלילה ? עובדים חצי משרה ? הילדים אצל הסבתא ?
מכל מה שהזכרת בפוסט, ראיתי רק את ״המשרד״ (שמאד אהבתי בעונות הראשונות שלה) ואת ״טווין פיקס״ שהייתה מאד חדשנית בזמנו וקראתי את ״הדרך״.
דרך אגב טווין פיקס – עצוב לראות מה השנים עשו לדונה הסקסית (לארה פלין בויל).

ערן (המקורי) 15 באפריל 2017

הסקסית האמיתית היתה שרילין פן…

אריאל גרייזס 16 באפריל 2017

בלי תחרות בכלל

matipool 16 באפריל 2017

לשתיהן לא היה חסר.

סימנטוב 16 באפריל 2017

לא מכיר את הסדרה, ומהולנד פרשתי אחר העונה הראשונה.
סדרות, מסכים, זמן עם הילדים… החיים של הילדים שלנו שונים בתכלית משלנו (טוב לפחות לדור שלי… לנו היה מסך אחד, בשחור לבן ובעיקר עם ערוץ אחד, להם יש צג שמתחבר בין מסך המחשב והטלפון לאורך כל שעות היום ובערוץ אישי ערוך משלהם). מציע למי שהילדים עדיין קטנים להיות ערים לשינוי הזה ולנתב את 'זמן המשפחה' אם לנו כאוהבי סדרות וספורט יש קושי בניהול הזמן והאנרגיות לילדים של היום המאמץ הרבה יותר קשה ופער רק יגדל.
ולגבי צפייה של הנוער כקוריוז חפשו (זה עולם אחר…) Veritasium יש לו 334 מיליון צפיות… או Veritasium לו יש הרבה יותר צפיות ערוצים מעניינים ודינמיים לנוער שוחר מדע וידע כללי.
ובלי קשר לשני אלה אם אני לא טועה הערוץ עם הכי הרבה עוקבים וצפיות (15 מיליארד צפיות וכמעט 55 מיליון עוקבים) שייך לבחור שבדי בשם PewDiePie שמציג ערוץ לגיימרים (בעיקרון לנוער הצעיר יותר).

סימנטוב 16 באפריל 2017

פעמים Veritasium לא לא…. השני הוא Vsauce

Comments closed