שבתרבות – בנות, הסוף. דור ה-Y, הסוף?

הסוף של "בנות" שהגיע השבוע מבשר לנו גם על חוסר התוחלת של הדור אותו התיימרה לייצג

girls

אז "בנות" (girls) נגמרה השבוע אחרי שש עונות. יש סדרות שהולכות בבאנג גדול, יש כאלה שנעלמות בקול ענות חלושה אחרי שכולם כבר נטשו אותם ויש את אלו שהולכות בדיוק כמו שבאו. זה "בנות". פרק הסיום לא היה מפוצץ, למעשה הוא היה פרק מאוד סולידי וטיפוסי של הסדרה, למעט העובדה שהוא הכיל רק שתיים מתוך ארבע (פלוס אמא של האנה) הבנות שהניעו אותה. אבל חוץ מזה היה בו את הכל. האנה מרוכזת בעצמה כרגיל, מרני שלא יודעת מה היא רוצה לעשות עם החיים שלה ומסתפקת בלגדל את התינוק של האנה, הומור חביב (האנה נותנת את המכנסיים והנעליים שלה לבחורה שרצה מבוהלת ברחוב רק כדי לגלות שהיא ברחה מלהכין שיעורים), האנה מתפשטת ומראה ציצים (ובהיפוך משעשע מספרת לתינוק שהוא לא הגבר הראשון שמסרב להם) וכמו כל דבר שלנה דנהאם עושה – כתוב למופת. באלוהים, אני שונא לפעמים את דנהאם כל כך – בחורה בגיל 23 (או 30) לא אמורה להיות מסוגלת לכתוב כל כך טוב.

ניסיתי להיזכר השבוע מה כתבתי על בנות בעונה הראשונה שלהן ולא ממש הצלחתי אז חיפשתי קצת בארכיון דה-באזר ומצאתי את זה. בראיה לאחור, אפשר לומר שלא הייתי רחוק בכלל. התחושה הכללית שעלתה בי בעונה הראשונה היתה תערובת של הנאה וסבל. הבנות היו מצחיקות ומעצבנות, נודניקיות מרוכזות בעצמן שניסו לנווט את החיים שלהם בעולם בלתי אפשרי. שום דבר מזה לא השתנה מאז הפרק הראשון ועד זה האחרון. מהבחינה הזאת, אין ספק שהסדרה משכה את עצמה לפחות כמה עונות מיותרות. כי כשמסתכלים על זה בצורה נקיה, הרי שאי אפשר שלא להבחין שנעשתה אפס התקדמות אצל הדמויות. אחד הדברים שתמיד אומרים לכותבי סיפורים זה שהדמויות שלך חייבות לעבור שינוי כלשהו. להתקדם לאן שהוא. אבל הדמויות של בנות, כמעט כולן (עוד שניה נגיע לזה) נראות אבודות בחיים בדיוק כמו שהיו ביום הראשון. מארני התחתנה ועשתה עוד מלא דברים אבל היא עדיין מארני שתקועה באמצע כלום. גם האנה, שפתאום יש לה ילד, לא ממש יודעת מה לעשות איתו ואיך להתמודד איתו ועדיין מאשימה את אמא שלה בכל הצרות שלה.

אבל, למרות שזה נשמע כמו דבר רע, זה בדיוק למה "בנות" היתה הדבר הנכון במקום הנכון. היכולת שלה לתאר את התקיעות של דור ה-Y המפורסם, את העובדה שהוא רואה את החיים שיש לפניו ולא מצליח למצוא שום נתיב ברור בהם, שגם בגיל 30, בדיוק כמו בגיל 23, אין לו מושג מה הוא רוצה לעשות עם עצמו כי העולם פשוט לא הסתדר כמו פעם – היא פנומנלית. אני לא מאמין של"בנות" היתה השפעה אמיתית על העולם, בדיוק כמו הגיבורות שלה, היא יותר מדי מרוכזת בעצמה (ולא מעט אנשים ציינו את חוסר הייצוג בסדרה לכל דבר שהוא לא בחורה לבנה בעיר הגדולה, עוד דוגמא להסתכלות פנימה בלבד) מכדי לייצר איזה שהיא השפעה אמיתית. אבל היא כן הגיעה בדיוק בנקודה הנכונה כדי לתאר ולתעד את הדור התקוע הזה (ואליה הצטרפו אחר כך לא מעט סדרות אחרות, נניח "אטלנטה" המעולה וגם פה בארץ – "רון" ו"האחיות המוצלחות שלי" הנהדרות) וככזאת – החשיבות התרבותית שלה גדולה בהרבה מאשר השאלה האם היא מצחיקה (כן) או מעצבנת (גם כן).

מהבחינה הזאת, אני חושב שדווקא הפרק המשמעותי בעונה הזאת (מעבר לפרק 3 המפורסם שבאמת צריך להילמד בבתי ספר) הוא זה הלפני אחרון. זאת הפעם האחרונה של ארבעת הבנות ביחד וקורה בו משהו מאוד משמעותי – שושנה מתארסת ומודיעה לשלוש האחרות שהיא כבר לא ממש רוצה אותן בחיים שלה. במיוחד את האנה, אותה היא אפילו לא מזמינה למסיבת האירוסין. נדמה שדנהאם מזהה את התקיעות של הבנות והדור שלה ומבינה במידה מסוימת שאין לכל ההתעסקות העצמית הזאת שום ערך באמת. אמנם היא שמה את האנה במקום שונה לגמרי מאיפה שהיא היתה מרבית הסדרה – מרוחקת מניו יורק, עם תינוק, לבד (את חושבת שיש לך הרבה חברים? שואלת אותה מארני בפתיחת הפרק האחרון, אז אין לך) – אבל זאת עדיין אותה האנה אנוכית ומרוכזת בעצמה. שושנה, לעומת זאת, שתמיד היתה הפרקטית שבחבורה, מבינה את חוסר התוחלת שבחברות שלה . בניגוד למארני שהתחתנה עם מישהו שבבירור לא מתאים לה, שושנה נראית לא סתם מאוהבת אלא גם יודעת בדיוק מה טוב לה. והיא מסלקת את החברות מהחיים שלה כי החברות הן בעצם כל מה שרע בדור הזה. לא רע במובן של מה שזקנים אומרים על אנשים צעירים (אתם יודעים, הם עצלנים, אנחנו בגיל שלהם כבר היה לנו בית ושני ילדים וקריירה) אלא במובן של החוסר תוחלת שלו. העובדה שהאופציות שלו הן פשוט מצומצמות להחריד.

דרור פויר כתב מאמר מאוד יפה בנושא הזה לפני כמה שבועות. בסופו של דבר, הדור הזה של האנה וגם של שושנה הם בדיוק ההפך ממה שהיינו מצפים מאנשים צעירים. הם לא מחפשים לפרוץ גבולות, להציב אתגרים חדשים, לעשות מהפכות. בעצם האופציות שעומדות בפניהן הן השתיים שראינו בסדרה. או להיות מארני ולהמשיך להסתובב בעולם מבולבל או להיות שושנה ולהתקדם הלאה לעולם של מבוגרים. To fall in line, כמו שאומרים באמריקה. רק שלעולם הזה אין באמת רצון להכיל בתוכו את הדור הזה. והאמת היא שזה שתי אופציות די מסריחות. ודנהאם היתה ממש טובה בלהבהיר לנו את זה.

thegoodfightthumbnail

עוד סדרה שנגמרה השבוע היא "הטובות לקרב" (The good fight) שהיא כמובן הספין אוף לאשה הטובה (The good wife). הסוף די תפס אותי בהפתעה, כי האשה הטובה היתה סדרה מהזן העתיק שכמעט לא רואים כבר היום של עונה ארוכה שפרוסה על פני 20 פלוס פרקים ואילו זאת נגמרה אחרי עשרה פרקים בלבד. וטוב שכך. לא שזאת סדרה רעה, זה פשוט שאני לא יודע אם יש לי כבר היום את הנפח הנפשי לסדרות כל כך ארוכות. כשאני מסתכל על העבר, אין לי מושג איך החזקתי מעמד עם סדרות דרמה בעונות כל כך ארוכות (נניח "באפי" או "רצח מאדום לשחור") ואפילו סדרות של 12 פרקים (נניח הומלנד) נראות לי טיפה ארוכות מדי כבר.

האם "הטובות לקרב" עמדה בציפיות? כן. כמו האמא שלה, היא היתה משעשעת, עדכנית וסקסית (אוי, לוקה) וכמוה היא היתה מלאה בדמויות משנה מעולות. חלקן הגיעו מהסדרה האם, כמו אלזבת טסיוני הנהדרת או מתיו פרי הפחות מוצלח וחלקם חדשים, כמו הרדנק ההומו שמטריל אנשים באינטרנט שהופיע בשני פרקים (כולל פרק הסיום) והוא דמות פשוט אדירה, במיטב המסורת של הסדרה. מצד שני, היא רחוקה מלהיות סדרה מושלמת או אפילו קרובה ברמתה לסדרה האם, בגלל שתי בעיות עיקריות.

הראשונה זה העובדה שנדמה שכמעט כל טוויסט בסדרה הוא כבר משהו שראינו בסדרה האם. קחו למשל את הפרק שבו מגיע איזה שותף מזדקן שלא ידענו עליו ומנסה לקחת את החברה מהשותפים הנוכחיים. ראינו את זה לפחות פעמיים ב"האשה הטובה". או את כל הסיפור עם חבר המושבעים הגדול ומתיו פרי וטסיוני – באמת שהיה קשה להילחם בתחושת הדז'ה וו פה.

אם הבעיה הזאת היא משהו שאפשר להתגבר עליו, הרי שהבעיה השניה יותר חמורה לטעמי וזה הניסיון של כותבי הסדרה להיות מעודכנים בכח. העונה הזאת נפתחת בדיאן יושבת מול הטלוויזיה ונדהמת לגלות את טראמפ נבחר לנשיא וכבר אז נקבע כל הטון, שהמשיך בכך שדיאן חוברת לחברת עורכי דין שחורה שנלחמת בממסד. מכאן נראה שכל פרק רק מנסה להתכתב עם המציאות הנוכחית של טראמפ בבית הלבן, של פייק ניוז (יש להם פרק שלם שעוסק בזה ועשוי מצוין), של טרולים באינטרנט, של אפליית שחורים וכו' וכו'. הגדולה של "האשה הטובה" היתה לא רק שהיא יודעת להצחיק ולעניין עם הדמויות שלה (באמת, אם ג'וליאנה מרגוליס לא שם, איך לא החזירו לנו את קלינדה??) אלא גם ידעה להתעסק עם הנושאים העדכניים בצורה מאוד מאוד קלילה ונעימה ועדיין לייצר אמירה חברתית לא טריוויאלית. במקרה של "הטובות לקרב", זה מרגיש שהם מנסים יותר מדי. יותר מדי אקטואליה, יותר מדי כבד. אם כבר, בתקופת טראמפ שמציף אותנו מכל הכיוונים, דווקא סדרה אסקפיסטית שתאפשר לנו לברוח מהעולם שבחוץ זה משהו הרבה יותר נחוץ. אולי בעונה הבאה.

***

ואם התמונה הזאת מהעונה החדשה של "משחקי הכס" לא מרגשת אתכם, אני לא יודע מה כן:

2376481-5

וזה אחלה:

אז מה לא עובד בקבוצות שאני אוהב?
פרשת שמיני - דחיית סיפוקים

47 Comments

מיקו G 21 באפריל 2017

העובדה שבאישה הטובה היו בכל עונה 24 פרקים ובכל אחד בכזה עומק היא לא פחות ממדהימה.

אריאל גרייזס 21 באפריל 2017

לגמרי

Amir A 21 באפריל 2017

בזכות נטפליקס אני רואה עכשיו ברצף את חשיפה לצפון אחרי 25 שנה. אין לי מושג מה קורה היום בטלוויזיה כי התנתקתי מהכבלים לפני כמה שנים. מה שכן, בפרקים הראשונים של חשיפה לצפון היו כמה קטעים שאני לא יודע אם היו עוברים את ה-PC של היום. העובדה ששלי גרה עם הולינג, שיכול להיות הסבא שלה, ושניהם מדברים חופשי על הסקס שהם עושים כל הזמן. מוריס שחשב לרגע ששלי חוזרת אליו (וכן, גם הוא יכל להיות סבא שלה) ואמר לה עם מבט של אשמאי זקן בעיניים "החלטת לחזור לאבא?", ד"ר פליישמן שחוקר את כריס "איך מגי גונחת?" כשהוא חושב בטעות שהם עשו סקס.
אז אני מבין שכיום להראות ציצים בפריים טיים זה יותר מיינסטרים מלראות שעה טובה עם מני פאר, אבל מעניין אותי אם גם בסדרות כיום יש טבואים שנזהרים מהם, ושפעם לא היתה שום בעיה להתייחס אליהם.

מיקו G 21 באפריל 2017

עזוב אותך מזה, על סיינפלד שהוא בחור יהודי לבן שיש לו חברים יהודים לבנים וכותב סדרה על החיים שלו הייתה ביקורת שהוא לא שם מספיק שחורים בסדרה. כבר לכתוב על החיים שלך זה בלתי אפשרי בימינו.

אריאל גרייזס 21 באפריל 2017

אני לא זוכר ביקורת כזאת על סיינפלד. היתה כמובן הרבה ביקורת כזאת על בנות והיא היתה מוצדקת, גם לנה דונהם הודתה בכך

מיקו G 21 באפריל 2017

לארי דיוויד צחק על זה.
לא מסכים שהביקורת מוצדקת. לנה דנהאם כותבת על החיים שלה, אין לה שחורים בחיים, לא יודע אם היא יודעת לכתוב טקסטים ששחורים היו אומרים, זה לגיטימי לגמריי.
אם אני אכתוב תסריט אז כנראה שלא יהיו בו תושבי עיירות פיתוח, אתיופים או ערבים, למרות שהם מהווים מהווים אחוז גבוה יותר מאוכלוסיית השחורים בארה"ב. זה לא חלק מהחיים שלי, אני לא אמור וגם לא יכול לספר סיפור שהוא לא חלק ממני.

אריאל גרייזס 21 באפריל 2017

הסדרה היא על פאקינג ניו יורק, העיר עם המגוון התרבותי הכי גדול בעולם. הביקורת על דנהאם היא בדיוק זה – היא גרה בעיר הזאת והיא מנותקת לחלוטין מכל דבר שהוא לא בדיוק כמוה.

מיקו G 21 באפריל 2017

זאת ביקורת אישית או ביקורת על הכתיבה שלה? היא מי שהיא, אני לא מאמין שהיא גזענית בבחירת חברות, זה פשוט מה שיצא לה בחיים. טענה שהיא לא בחרה את החברות שלה נכון היא אכבר גזענית, כאילו מי שיש לה רק חברות לבנות היא לא בסדר.
ניו יורק אכן מגוונת ברמת המאקרו, אך האם אותה תגובה הייתה מתקבלת אם בחורה סינית שגרה בצ'יינטאון הייתה כותבת סדרה על החיים שלה? או מישהי מהארלם?

אריאל גרייזס 21 באפריל 2017

מודה שבחיים לא ראיתי חדירה לצפון. התשובה לשאלה שלך היא כמובן מורכבת. לכל דור יש את הדברים שלא מדברים עליו. אני חושב שהיום המצב יותר טוב כי בעבר היו לך רק ערוצי ברודקאסט שניטרלו כל דבר (לא רק ציצים, אלא גם קללות והרבה נושאים שהם טאבו) והיום יש לך הרבה ערוצים כמו hbo שאפשר לדבר בהם על דברים שהם לא בקונצנזוס. האם יש דברים שלא מדברים עליהם היום? בטוח. הפוליטקילי קורקט חזק מאוד היום

Amir A 21 באפריל 2017

חשיפה לצפון ולא חדירה לצפון. שריונר.

חיים הצהוב 21 באפריל 2017

לא ראיתי בנות וגם לא אראה רק בגלל הטרחנות והצדקנות של כל מי שראה אותה.
מפחד גם להתחיל לדבר בצורה הזאת

תומר חרוב 21 באפריל 2017

מאוד אהבתי את הפרק האחרון של בנות, אני חושב שבסאבטקסט שלו הוא סוגר המון דברים של הסדרה, גם מבחינה עלילתית וגם מבחינת השקפת העולם. בסופו של דבר דנהאם אומרת שהתבגרות היא לא משהו שקורה ברגע וגם לא בחמש שנים, זה לא עובד שתבוא ותגיד למישהו grow up וזה יקרה אבל זה תהליך. כשהאנה מדברת עם הנערה מיד קופצת לי סצנה מלפני כמה עונות שהיא עובדת כמורה והולכת עם התלמידה שלה לעשות עגיל בלשון ואחרי שהיא רואה שלתלמידה זה מאוד כואב היא מעדיפה לא לעשות ואז היא גם אומרת משהו כמו: זה שיעור לכך שאת תמיד יכולה להתחרט ולא לעשות משהו שנראה שיעשה לך לא טוב. וזה באמת היה נראה כמו שיעור טוב בזמנו אבל עכשיו האנה מבינה שזה לא שחור ולבן ובאותה מידה שאתה צריך מישהו שיגיד לך שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אתה גם רוצה מישהו שיגיד לך שאתה חייב לעשות את מה שאתה צריך.

NoONE 21 באפריל 2017

נכון לעכשיו הסדרה הכי טוב בטלוויזיה זה כביכול סדרה על בייסבול אבל בתכלס זה סדרה על אלכוהליזם וסקס

ארם אבירם 21 באפריל 2017

לא ראיתי אף אחת מהסדרות שהזכרת פה חוץ מהאחרונה (אולי יום אחד) אבל נהנתי לקרוא את הניתוח שלך. התמונה האחרונה ממש מרגשת אותי אבל מתי כבר מרטין יוציא לי (טוב נו, לכולנו) ספר חדש?

אריאל גרייזס 21 באפריל 2017

חחחחחח, הצחקת את השמנדריק

ארם אבירם 21 באפריל 2017

כן… חיכיתי די הרבה שנים לחמישי. את הארבע הראשונים קראתי כשגרתי בארה"ב את החמישי מיד כשיצא.

NoONE 21 באפריל 2017

רוב הסיכויים שבמהלך העונה הקרובה של הג'טס הוא יקבל התקף לב במהלך אחד המשחקים וימות

Rogel Sokolin-Maimon 21 באפריל 2017

העונה השלישית של פארגו התחילה, והיא בהחלט שומרת על הרמה הגבוהה של העונות הקודמות.

רן מפעם 21 באפריל 2017

רצח מאדום לשחור איזה געגועים…
הכי רחוק מבנות שיש

אריק 21 באפריל 2017

ראיתי דויטשלנד 83 השבוע. חביב מאוד. שנאתי את הבנות כמו שלא שנאתי סדרה מעולם.
(סדרות כאלה הם הסיבה שהשמאל באופוזציה ויישאר שם עוד שנים :) )

דנידין 21 באפריל 2017

סידרה גדולה…בילדותי הייתי די הרבה בגרמניה (בערך בשנות הסידרה) היו לי רגעי פלאשבק מטורפים בצפיה בה.

תום 21 באפריל 2017

הסטריאוטיפ לגבי הרמה הכביכול נמוכה של עונות עם 20+ פרקים לעומת עונות קצרות יותר מעצבן אותי. לעונה הראשונה של לוסט היו לא פחות מ-25 פרקים. נכון שהיה חוסר אחידות באיכות בין הפרקים וחלקם היו "פילרים", אבל תראו להיום עונה של סדרה שמשתווה לה ביכולת שלה לגרום לצופים לספור את הדקות עד הפרק הבא. גם לעונה הראשונה של ER היו 25 פרקים, ולפי דעתי זו העונה הכי טובה של סדרת דרמה אי פעם (כן, יותר מעונה 4 של הסמויה, עונה 5 של שובר שורות או אחת מן העונות של הסופרנוס או מד מן).

אנשים גם מתעלמים במודע מהנסיבות למה סדרות בראודקסט למעשה מחוייבות להפיק כמות כזאת של פרקים, לעומת סדרות כבלים/סטרימינג בו אין כזאת מחוייבות וליוצרים יש הרבה יותר שליטה על הנושא הזה. לעונה הראשונה של לוסט היו לא פחות מ-25 פרקים

Amir A 21 באפריל 2017

ל- WEST WING היו לפחות 22 פרקים בכל אחת מ-7 העונות. אי רסט מיי קייס.

נץים 22 באפריל 2017

+100000000000000

אריאל גרייזס 21 באפריל 2017

אני חושב שזאת פשוט תקופה שונה. הסדרות ההן היו מעולות לזמנן אבל היום אם אני רואה סדרה של עונה של 24 פרקים, רוב הסיכויים שאני אאבד בה עניין אחרי עונה או שתיים. תשומת הלב שלנו היום מוסטת הרבה יותר בקלות ואנחנו מצפים לסדרות הרבה יותר מהודקות מפעם. סדרה כמו הבית הלבן לא היתה יכולה לקרות היום לדעתי. אבודים? היתה נהנית מאוד מהורדה ניכרת של כמות הפרקים שגרמה לזה שאיבדנו את הידיים והרגליים בה באיזה שהוא שלב.

תום 22 באפריל 2017

הסיבה שבגללה אין היום סדרות טובות עם 20+ פרקים כל עונה זה כי רשתות הברודקאסט הפסיקו לנסות לעשות סדרות כאלו. למשל, סדרה כמו "אורות ליל שישי" בכלל לא הייתה נעשת היום.

Matipool 21 באפריל 2017

אשאל שוב בפעם המי יודע כמה – איך לעזאזל אתה מצליח לראות כל כך הרבה סדרות ?
החלטתי היום לבחור סדרה חדשה להתחיל איתה עד שתעלה העונה החדשה של משחקי הכס והרגע סיימתי את פרק הפיילוט של ״הנותרים״. נראה לי בחירה לא רעה.
לא אוהב סדרות בנות ומוותר בקלות על הסדרות שהזכרת כאן. יש לי עוד לראות את כל העונות של פארגו וסמוך על סול ואולי לראות מחדש את משחקי הכס לפני שתתחיל העונה החדשה.

ליצ'לופ 22 באפריל 2017

'בנות' היא סדרה שנמשכה 6 עונות יותר מדי.

NoOne 22 באפריל 2017

אף מילה על הפרק האחרון של ארון הרננדז?
היה מפתיע , לא ראיתי את זה בא

Amir A 22 באפריל 2017

הפרק האחרון שלו יהיה אחרי שיגמרו לפרוס לו את המח.

NoOne 22 באפריל 2017

מתי הוא נכנס לפאטס רינג אופ פיים בג'ילט?

אריאל גרייזס 22 באפריל 2017

הפטס בבעיה, כבר אין מקום לתלות באנרים של אליפות

יוסי מהאבטיחים 22 באפריל 2017

יכולים לצמצם רווחים אם יוציאו קצת אוויר מכל באנר…

D! כאן ועכשיו 22 באפריל 2017

:) מעולה

עדי אבני 22 באפריל 2017

אני חושב שפיספסת משהו לגבי התפתחות הדמויות:
האנה התחילה את הסדרה עם רצון להיות קול של דור (או קול כלשהו, לדבריה) ומסיימת אותה כאם פרוורים.
מארני מתחילה את הסדרה כנסיכת דיסני שלא מבינה למה העולם לא פורס לה שטיחים אדומים, ומסיימת אותה כמי שצריכה עצות מאימא של האנה כדי להרגיש ראוייה לאושר.
שוש מתחילה את הסדרה כמי שאין לה מושג איך להתנהל במרחב, ומסיימת כמפוקסת מבין חברותיה.
ג'סה מתחילה כבחורה המאגניבה והבלתי מושגת וגומרת כקריקטורה על הסטאד הזקן שלא מבין כמה הוא פאתטי כשהוא מנסה להשכיב עוד בחורה לא אטרקטיבית במיוחד בבר לא מעניין במיוחד, רק בשביל לשחזר קמצוץ מאיך שהוא תפס את עצמו בעבר.

אז נכון, האופי של הבנות לא השתנה, כמו שלרוב באמת קורה בחיים: אתה נשאר אותו החרא שהיית כי הליבה תמיד שם והמודעות העצמית לרוב לא. אבל כולן עברו דרך אמיתית של הבנת הפרספקטיבה ושל ריאליטי צ'ק. וזה הרבה לדור ה-Y שבאמת סובל מהבעיות שתיארת

אריאל גרייזס 22 באפריל 2017

אני מצטער, אני לא רואה באמת שום התפתחות, למעט זאת של שושנה שאותה ציינתי. מה בדיוק השתנה במארני או בג'סה? הן בול אותו דבר רק טיפה יותר מבוגרות. גם האנה, תראה את הפרק הלפני אחרון וכל ההתנהלות שלה בו – יש אפס התפתחות מהפרק הראשון. נכון, הפכה לאמא, אבל זאת לא התפתחות אלא התבגרות. מבחינת אופי הן לא השתנו בשיט

יניב פרנקו 22 באפריל 2017

עונה טובה מאוד לאישה הטובה 2.0 – והסיפור של הונאת הפונזי מרתק במיוחד…

אמיתי 22 באפריל 2017

בשבילי בנות הייתה קצת כמו כלב עם שלוש רגליים..קשה לא
להסתכל אבל זה מביך ומעורר רחמים.
אהבתי את התובנות שלך עליה ועל הדור Y. בסוף היא מייצגת חלק
דיי קטן אבל רועש. עדיין דנהאם כותבת טוב וגם אמיצה. לא תמיד זה מספיק

ר.בקצה 23 באפריל 2017

השיגה את מטרתה- דיכוי היצר המיני הגברי למפרע.

אדום 22 באפריל 2017

הייתי שמח לשמוע את דעתך על העונות החדשות של סמוך על סול ופארגו שעלו אצלנו לא מזמן,לטעמי שתי הסדרות האיכותיות ביותר שניתן למצוא היום בטלוויזיה.

אריאל גרייזס 23 באפריל 2017

על סול דיברנו פה שבוע שעבר, את פארגו עוד לא ראיתי את העונה הנוכחית (או את השלישית, למען האמת)

D! כאן ועכשיו 22 באפריל 2017

איך דחו את משחקי הכס לקיץ איך?????

אמיתי 22 באפריל 2017

אין מונדיאל אין יורו אין אולימפיאדה. ככה יש ריווח.
הלוואי ולא הייתי נכנס מלחתחילה לסידרה הזאת. יודעים לעצבן אלה

יואב דובינסקי 23 באפריל 2017

לא התחברתי לבנות. גם פרק 3 בעונה האחרונה סתמי בעיני. לא באמת עשה איזה באז אמיתי בארה"ב. לדעתי, סתם בארץ עפו עליו. תן לי חמש דקות עם דנהאם והייתי משדרג לה את הסדרה בטירוף, עם גמד ודרקון.

סחבק 23 באפריל 2017

מעטים הם הדברים בחיים שלא ניתן לשדרג בטירוף, לו רק היו לנו גמד ודרקון בנמצא.

Comments closed