girls

אז "בנות" (girls) נגמרה השבוע אחרי שש עונות. יש סדרות שהולכות בבאנג גדול, יש כאלה שנעלמות בקול ענות חלושה אחרי שכולם כבר נטשו אותם ויש את אלו שהולכות בדיוק כמו שבאו. זה "בנות". פרק הסיום לא היה מפוצץ, למעשה הוא היה פרק מאוד סולידי וטיפוסי של הסדרה, למעט העובדה שהוא הכיל רק שתיים מתוך ארבע (פלוס אמא של האנה) הבנות שהניעו אותה. אבל חוץ מזה היה בו את הכל. האנה מרוכזת בעצמה כרגיל, מרני שלא יודעת מה היא רוצה לעשות עם החיים שלה ומסתפקת בלגדל את התינוק של האנה, הומור חביב (האנה נותנת את המכנסיים והנעליים שלה לבחורה שרצה מבוהלת ברחוב רק כדי לגלות שהיא ברחה מלהכין שיעורים), האנה מתפשטת ומראה ציצים (ובהיפוך משעשע מספרת לתינוק שהוא לא הגבר הראשון שמסרב להם) וכמו כל דבר שלנה דנהאם עושה – כתוב למופת. באלוהים, אני שונא לפעמים את דנהאם כל כך – בחורה בגיל 23 (או 30) לא אמורה להיות מסוגלת לכתוב כל כך טוב.

ניסיתי להיזכר השבוע מה כתבתי על בנות בעונה הראשונה שלהן ולא ממש הצלחתי אז חיפשתי קצת בארכיון דה-באזר ומצאתי את זה. בראיה לאחור, אפשר לומר שלא הייתי רחוק בכלל. התחושה הכללית שעלתה בי בעונה הראשונה היתה תערובת של הנאה וסבל. הבנות היו מצחיקות ומעצבנות, נודניקיות מרוכזות בעצמן שניסו לנווט את החיים שלהם בעולם בלתי אפשרי. שום דבר מזה לא השתנה מאז הפרק הראשון ועד זה האחרון. מהבחינה הזאת, אין ספק שהסדרה משכה את עצמה לפחות כמה עונות מיותרות. כי כשמסתכלים על זה בצורה נקיה, הרי שאי אפשר שלא להבחין שנעשתה אפס התקדמות אצל הדמויות. אחד הדברים שתמיד אומרים לכותבי סיפורים זה שהדמויות שלך חייבות לעבור שינוי כלשהו. להתקדם לאן שהוא. אבל הדמויות של בנות, כמעט כולן (עוד שניה נגיע לזה) נראות אבודות בחיים בדיוק כמו שהיו ביום הראשון. מארני התחתנה ועשתה עוד מלא דברים אבל היא עדיין מארני שתקועה באמצע כלום. גם האנה, שפתאום יש לה ילד, לא ממש יודעת מה לעשות איתו ואיך להתמודד איתו ועדיין מאשימה את אמא שלה בכל הצרות שלה.

אבל, למרות שזה נשמע כמו דבר רע, זה בדיוק למה "בנות" היתה הדבר הנכון במקום הנכון. היכולת שלה לתאר את התקיעות של דור ה-Y המפורסם, את העובדה שהוא רואה את החיים שיש לפניו ולא מצליח למצוא שום נתיב ברור בהם, שגם בגיל 30, בדיוק כמו בגיל 23, אין לו מושג מה הוא רוצה לעשות עם עצמו כי העולם פשוט לא הסתדר כמו פעם – היא פנומנלית. אני לא מאמין של"בנות" היתה השפעה אמיתית על העולם, בדיוק כמו הגיבורות שלה, היא יותר מדי מרוכזת בעצמה (ולא מעט אנשים ציינו את חוסר הייצוג בסדרה לכל דבר שהוא לא בחורה לבנה בעיר הגדולה, עוד דוגמא להסתכלות פנימה בלבד) מכדי לייצר איזה שהיא השפעה אמיתית. אבל היא כן הגיעה בדיוק בנקודה הנכונה כדי לתאר ולתעד את הדור התקוע הזה (ואליה הצטרפו אחר כך לא מעט סדרות אחרות, נניח "אטלנטה" המעולה וגם פה בארץ – "רון" ו"האחיות המוצלחות שלי" הנהדרות) וככזאת – החשיבות התרבותית שלה גדולה בהרבה מאשר השאלה האם היא מצחיקה (כן) או מעצבנת (גם כן).

מהבחינה הזאת, אני חושב שדווקא הפרק המשמעותי בעונה הזאת (מעבר לפרק 3 המפורסם שבאמת צריך להילמד בבתי ספר) הוא זה הלפני אחרון. זאת הפעם האחרונה של ארבעת הבנות ביחד וקורה בו משהו מאוד משמעותי – שושנה מתארסת ומודיעה לשלוש האחרות שהיא כבר לא ממש רוצה אותן בחיים שלה. במיוחד את האנה, אותה היא אפילו לא מזמינה למסיבת האירוסין. נדמה שדנהאם מזהה את התקיעות של הבנות והדור שלה ומבינה במידה מסוימת שאין לכל ההתעסקות העצמית הזאת שום ערך באמת. אמנם היא שמה את האנה במקום שונה לגמרי מאיפה שהיא היתה מרבית הסדרה – מרוחקת מניו יורק, עם תינוק, לבד (את חושבת שיש לך הרבה חברים? שואלת אותה מארני בפתיחת הפרק האחרון, אז אין לך) – אבל זאת עדיין אותה האנה אנוכית ומרוכזת בעצמה. שושנה, לעומת זאת, שתמיד היתה הפרקטית שבחבורה, מבינה את חוסר התוחלת שבחברות שלה . בניגוד למארני שהתחתנה עם מישהו שבבירור לא מתאים לה, שושנה נראית לא סתם מאוהבת אלא גם יודעת בדיוק מה טוב לה. והיא מסלקת את החברות מהחיים שלה כי החברות הן בעצם כל מה שרע בדור הזה. לא רע במובן של מה שזקנים אומרים על אנשים צעירים (אתם יודעים, הם עצלנים, אנחנו בגיל שלהם כבר היה לנו בית ושני ילדים וקריירה) אלא במובן של החוסר תוחלת שלו. העובדה שהאופציות שלו הן פשוט מצומצמות להחריד.

דרור פויר כתב מאמר מאוד יפה בנושא הזה לפני כמה שבועות. בסופו של דבר, הדור הזה של האנה וגם של שושנה הם בדיוק ההפך ממה שהיינו מצפים מאנשים צעירים. הם לא מחפשים לפרוץ גבולות, להציב אתגרים חדשים, לעשות מהפכות. בעצם האופציות שעומדות בפניהן הן השתיים שראינו בסדרה. או להיות מארני ולהמשיך להסתובב בעולם מבולבל או להיות שושנה ולהתקדם הלאה לעולם של מבוגרים. To fall in line, כמו שאומרים באמריקה. רק שלעולם הזה אין באמת רצון להכיל בתוכו את הדור הזה. והאמת היא שזה שתי אופציות די מסריחות. ודנהאם היתה ממש טובה בלהבהיר לנו את זה.

thegoodfightthumbnail

עוד סדרה שנגמרה השבוע היא "הטובות לקרב" (The good fight) שהיא כמובן הספין אוף לאשה הטובה (The good wife). הסוף די תפס אותי בהפתעה, כי האשה הטובה היתה סדרה מהזן העתיק שכמעט לא רואים כבר היום של עונה ארוכה שפרוסה על פני 20 פלוס פרקים ואילו זאת נגמרה אחרי עשרה פרקים בלבד. וטוב שכך. לא שזאת סדרה רעה, זה פשוט שאני לא יודע אם יש לי כבר היום את הנפח הנפשי לסדרות כל כך ארוכות. כשאני מסתכל על העבר, אין לי מושג איך החזקתי מעמד עם סדרות דרמה בעונות כל כך ארוכות (נניח "באפי" או "רצח מאדום לשחור") ואפילו סדרות של 12 פרקים (נניח הומלנד) נראות לי טיפה ארוכות מדי כבר.

האם "הטובות לקרב" עמדה בציפיות? כן. כמו האמא שלה, היא היתה משעשעת, עדכנית וסקסית (אוי, לוקה) וכמוה היא היתה מלאה בדמויות משנה מעולות. חלקן הגיעו מהסדרה האם, כמו אלזבת טסיוני הנהדרת או מתיו פרי הפחות מוצלח וחלקם חדשים, כמו הרדנק ההומו שמטריל אנשים באינטרנט שהופיע בשני פרקים (כולל פרק הסיום) והוא דמות פשוט אדירה, במיטב המסורת של הסדרה. מצד שני, היא רחוקה מלהיות סדרה מושלמת או אפילו קרובה ברמתה לסדרה האם, בגלל שתי בעיות עיקריות.

הראשונה זה העובדה שנדמה שכמעט כל טוויסט בסדרה הוא כבר משהו שראינו בסדרה האם. קחו למשל את הפרק שבו מגיע איזה שותף מזדקן שלא ידענו עליו ומנסה לקחת את החברה מהשותפים הנוכחיים. ראינו את זה לפחות פעמיים ב"האשה הטובה". או את כל הסיפור עם חבר המושבעים הגדול ומתיו פרי וטסיוני – באמת שהיה קשה להילחם בתחושת הדז'ה וו פה.

אם הבעיה הזאת היא משהו שאפשר להתגבר עליו, הרי שהבעיה השניה יותר חמורה לטעמי וזה הניסיון של כותבי הסדרה להיות מעודכנים בכח. העונה הזאת נפתחת בדיאן יושבת מול הטלוויזיה ונדהמת לגלות את טראמפ נבחר לנשיא וכבר אז נקבע כל הטון, שהמשיך בכך שדיאן חוברת לחברת עורכי דין שחורה שנלחמת בממסד. מכאן נראה שכל פרק רק מנסה להתכתב עם המציאות הנוכחית של טראמפ בבית הלבן, של פייק ניוז (יש להם פרק שלם שעוסק בזה ועשוי מצוין), של טרולים באינטרנט, של אפליית שחורים וכו' וכו'. הגדולה של "האשה הטובה" היתה לא רק שהיא יודעת להצחיק ולעניין עם הדמויות שלה (באמת, אם ג'וליאנה מרגוליס לא שם, איך לא החזירו לנו את קלינדה??) אלא גם ידעה להתעסק עם הנושאים העדכניים בצורה מאוד מאוד קלילה ונעימה ועדיין לייצר אמירה חברתית לא טריוויאלית. במקרה של "הטובות לקרב", זה מרגיש שהם מנסים יותר מדי. יותר מדי אקטואליה, יותר מדי כבד. אם כבר, בתקופת טראמפ שמציף אותנו מכל הכיוונים, דווקא סדרה אסקפיסטית שתאפשר לנו לברוח מהעולם שבחוץ זה משהו הרבה יותר נחוץ. אולי בעונה הבאה.

***

ואם התמונה הזאת מהעונה החדשה של "משחקי הכס" לא מרגשת אתכם, אני לא יודע מה כן:

2376481-5

וזה אחלה:

הניצחון הנינוח בווסט ברום
ההפסד לפאלאס