אז קלי אוליניק. קלי פאקינג אוליניק. הייתי קורא לו טרייד-בייט אבל אפילו זה אני לא בטוח שהוא.

אבל זה היה חייב להיות הוא. או מישהו אחר, זה לא משנה כי למעשה כל שחקן שהיה מתעלה אצל הסלטיקס – קראודר, סמארט, בראדלי, בראון, וואטאבר – היינו מופתעים. אצל איזייה כבר התרגלנו אבל זה לא שהוא שונה מכל הקבוצה שמסביבו – חבורה של שחקנים שאיכשהו מוציאים מעצמם פי 2 ממה שאנחנו חושבים שיש להם – and then some.

56ac8160-3a1c-11e6-97ea-250b48de68b2

הדבר המדהים בהגעה של הסלטיקס לגמר המזרח זה לא שהם הצליחו לבנות מחדש תוך זמן כל כך קצר יחסית מאז הפעם שעברה שהם היו שם (כשלדעתי בראדלי הוא היחיד שהיה שם גם בפעם שעברה, כשהפסדנו להיט של לברון בשבעה משחקים) אלא שהם עשו את זה בלי להקריב כלום. יתקנו אותי עכברי הnba אבל למעט ג'יילן בראון ואולי מרקוס סמארט, אף אחד מהשחקנים של הסלטיקס היום לא הגיע כתוצאה מהבחירות שקיבלנו מהנטס. הן הולכות להגיע בשנתיים הקרובות. כלומר, הסלטיקס בנו קבוצה שסיימה ראשונה במזרח והגיעה לגמר המזרח מאוסף שחקנים שהגיעו בטריידים, החתמות חופשיות ובחירות דראפט נמוכות. וזה מדהים עוד יותר כשחושבים על זה כי אין יותר ליגה שנסמכת על סופרסטארים מאשר ה-NBA. אז הם הרוויחו סופרסטאר בלא מעט מזל עם הטרייד על איזייה והחתימו אחד על חוזה מקסימום הקיץ (הרבה ידברו על אוליניק וההגנה של סמארט וכמובן IT אבל מגיע להורפורד המון קרדיט על איך הוא החזיק אותם במשחק ברבע השלישי) אבל כשאתה מסתכל על קליבלנד עם כל בחירות הדראפט הראשונות שמשחקות אצלה, שלא לדבר על גולדן סטייט, קשה שלא להתרשם ממה שנבנה בבוסטון. מגיע המון קרדיט לדני איינג', על הבניה הנכונה של הקבוצה (וגם על הסירוב שלו להילחץ ולשלם יותר מדי במהלך העונה), על ההחתמה של סטיבנס, שברצינות – למעט פופ, אני לא מבין למה פרי אייג'נט בליגה ירצה לחתום במקום אחר, ועל היכולת להחתים שחקנים לאו דווקא לפי היכולת שלהם אלא גם לפי האופי שלהם. נראה שהוא בהחלט לקח כמה שיעורים מבליצ'ק.

ראיתי לא מעט קבוצות מרגשות בבוסטון. אני זוכר את לארי קופץ ודופק את הראש על הפארקט מול אינדיאנה רק כדי לחזור אחרי חצי שעה ולנצח את משחק שבע. אני זוכר את פול פירס מורד על כיסא גלגלים ואז חוזר כדי להוליך את הסלטיקס שלו לאליפות ראשונה אחרי יותר מ-20 שנה. אבל הקבוצה הזאת? יא אללה. מרגשים לא פחות ומכל הסיבות הנכונות.

אתם מוזמנים להתלהב מקבוצת הפלייסטיישן שמשחקת במפרץ או מהרובוט העונה לשם לברון ג'יימס. אני אקח את הירוקים-לבנים שלי ששורטים, דוחפים, קופצים ומתאבדים על הריבאונד כל יום בשבוע. חבורה של אובראצ'יברס מופלאה שלי.

הניצחון בווסטהאם - מי היה מאמין
שבתרבות - השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו