אז יש צ'מפיונס. בשעה טובה. זה לקח 45 דקות ועוד דקה כדי להוציא את זה מהמערכת שלנו ואם ג'יני היה מחטיא את זה היינו שוחטים אותו על זה שלא מסר לסטארידג' שהיה חופשי לגמרי, אבל בסוף זה הצליח. דרך אגב, זה אני או שליברפול הבקיעה העונה המון גולים יחסית בתוספת הזמן של המחצית?

אם עדיין לא קראתם, אז יש פה סיכום עונה שלם למטה. לא רציתי לנחס לפני המשחק אבל עכשיו שאנחנו בצ'מפיונס חייב לבוא רכש רציני, גם כדי שלא נושפל שם וגם כדי שהעומס לא יהרוג אותנו. בנוסף, בגלל מוקדמות הצ'מפיונס, העונה שלנו מתחילה מוקדם יחסית (דווקא פחות משחקי הכנה זה לא דבר רע) וחייבים עומק.

היום נשמח ונעלוז. מותר לנו. כן, לא לקחנו אליפות אבל גם לחזור לליגת האלופות זה כיף ואני מאמין שזה שלב בדרך קדימה.

ולמטה תמצאו את סיכום העונה מהבוקר

DAXJ7M_XkAEyFU3

כבר חודש וחצי בערך שאני מחכה שהעונה הזאת תיגמר. מרגיש שהיא מרוחה כמו מסטיק. באמת, תשעה חודשים של כדורגל- זה לא הרבה יותר מדי? והנה, סוף סוף זה מגיע. היום האחרון של העונה. ואני בוהה אל העתיד ומוצא חלל עצום. שלושה חודשים בלי כדורגל עכשיו! אין יורו, אין מונדיאל, ממה אני אמור להתרגש? רולאן גארוס? ווימבלדון? טור דה פראנס? אליפות עולם באתלטיקה? משחקי הכנה באסיה?? בייסבול???כשאני חוזר כל פעם על המנטרה של "אנשים שלא אוהבים ספורט, איך אתם קמים בבוקר?" יש לה גם את הדאונסייד שלה. איזה סיבה בדיוק יש לי לקום בבוקר עכשיו שלושה חודשים?

כנראה שאין ברירה אלא להסכין למצב ולהתחיל לסכם.

liverpool-17-18-home-kit-2

מסתכלים לעונה הבאה עם הקיט החדש

אז בדיוק כמו שנה שעברה, אנחנו עומדים בפני המשחק האחרון של העונה כאשר ניצחון יביא לנו ליגת אלופות. שנה שעברה זאת היתה סיביליה, השנה קבוצה קצת פחות טובה, בבית. באמת חסר לנו שאנחנו לא מנצחים את זה.

אבל בדיוק בגלל שכל כך הרבה תלוי במשחק הזה, אני מעדיף לכתוב את הפוסט הזה לפני המשחק. אמרתי מיליון פעמים שאני שונא בחינה של דברים לפי השורה התחתונה בלבד. והשנה זה בדיוק המקום שבו זה עשוי לקרות. ננצח היום את מילדסבורו ואנשים יגידו שזאת סך הכל היתה הצלחה. נפסיד ויגידו כישלון מוחץ.

האמת היא, עד כמה שאנחנו שונאים דברים לא חד-משמעיים שהעונה הזאת היא גם וגם. גם הצלחה וגם כשלון. ואולי היא לא אף אחת משני הדברים. מצד אחד, נראה שקלופ הצליח להוציא את המקסימום מקבוצה עם סגל נחות יחסית לשאר הגדולות, בטח עם כמות הפציעות מהן סבל, מצד שני – היתה הרגשה בתחילת העונה שניתן להתמודד על האליפות ובסוף אנחנו מסיימים במקום הרביעי במקרה הטוב, בעיקר בגלל החולשה של שאר הקבוצות. לא כשלון, גם לא הצלחה אדירה.

זאת בעיקר היתה עונה של שני חלקים. בחלק הראשון, למרות חריקות בחלק ההגנתי, הקבוצה נראתה מצוין. הרכישה של מאנה נראתה בול במקום ושידרגה את ההתקפה שלנו לטובה בפריימרליג באותה תקופה. ניצחנו את צ'לסי וארסנל בחוץ, היתה הרגשה שאנחנו מסוגלים לרוץ לאליפות.

ואז הגיע החלק השני. פציעה של קוטיניו, מאנה הולך לאליפות אפריקה, פציעה של הנדרסון, פציעה של לאלנה, לוקאס בהרכב. ניצחונות יפים על הסיטי וטוטנהאם בבית, על אברטון בחוץ, אבל גם כשלונות גדולים מאוד מול הקבוצות מהחלק התחתון של הליגה. את התקווה לאליפות זנחנו איפשהו בינואר כבר עם הריצה של צ'לסי ומאותו רגע ההרגשה היתה שאנחנו מושכים זמן. משחקים "פריבינט". הכדורגל הפך למכוער הרבה יותר, הניצחונות לדחוקים יותר וסוף העונה לא היה יכול להגיע מהר יותר.

אז איזה ליברפול יש לנו? ואיך אנחנו עומדים בפני שנה הבאה? אופטימיים בזכות החלק הראשון או פסימיים בזכות החלק השני?

ובכלל, בכדורגל של היום שכל קיץ מבצעים מהפכה בסגל, מה בכלל אפשר להסיק מהעונה הזאת על הבאה אחריה?

אני אנסה לענות על חלק מהשאלות.

liverpool-players-sadio-mane-l-and-philippe-coutinho

מצטייני העונה, קוטיניו ומאנה

הדבר הטוב ביותר בעונה הזאת, בלי ספק, היה היכולות שלנו מול הגדולות. אם היתה טבלה פנימית של 6 או 7 הגדולות בלבד היינו לוקחים אליפות בקלות. קל לבטל את זה בכך שהקבוצות הללו משחקות פתוח יחסית (למעט יונייטד, שבאמת היא היחידה מהגדולות שלא הצלחנו לנצח) אבל אני חושב שזה אלמנט שלא ברור מאליו. בתקופה של רוג'רס, למשל, אמנם ניצחנו בבית את הגדולות (כן, למעט צ'לסי) אבל הפסדי החוץ לאותן קבוצות אולי חרצו את גורלנו באותה שנה. וכאמור, כשהיינו צריכים להוציא תוצאה מול צ'לסי בבית נכשלנו לעשות זאת. אז זה בהחלט אלמנט חשוב מאוד של קלופ. היכולת להביא את הקבוצה לשיא במשחקים קריטיים.

אבל, זה גם בדיוק המקום שבו קלופ נכשל. אני חושב שחוסר ההצלחה מול הקטנות לא נובע רק מחוסר היכולת לפרוץ את הבונקר שלהם אלא גם מכך שקלופ התקשה מאוד להביא את הקבוצה מרוכזת שבוע אחרי שבוע. בדיוק המקום שבו קאנטה הצליח בצ'לסי. מילא לא להצליח לפרוץ בונקרים של היריבות, אפשר להפיל את זה על שיטת המשחק, אבל השערים המטופשים שספגנו וחוסר הריכוז בהגנה הם סימנים של קבוצה שלא מסוגלת מנטאלית להתמודד עם עונה ארוכה.

כמובן, גם אם נתעלם מהפציעות שבאמת פגעו בנו, אי אפשר שלא להיות מוטרדים מחוסר היכולת של ההתקפה לפרוץ בונקרים מתקדמים. לקבוצה הזאת יש לא מעט יכולת התקפית ולפרקים היא הציגה כדורגל מהיפים שראינו, אבל נדמה שחסר לקבוצה הזאת סוג של נשק שובר שיוויון. נניח קוסטה של צ'לסי שמסוגל לדחוק את הכדור פנימה מול הגנה מעובה. שלא לדבר על יכולת בכדורים החופשיים להשיג גולים מקרנות, גולים שהיו משנים לגמרי את מהלך המשחק.

אני חושב שחלק גדול מהסיבה שליברפול כל כך התקשתה מול הקבוצות הללו היא הצפיפות הגדולה באמצע. צפיפות מהסוג הזה, כמו שצ'לסי הראתה לנו השנה (וגם טוטנהאם מצוינת בזה) פותרים על ידי מגינים התקפיים שמסוגלים לרווח את ההתקפה, למשוך את המגינים החוצה ולפתוח מקום באמצע. לליברפול השנה לא היה אפילו אחד כזה. ההחלטה לתת למילנר לפתוח על חשבון מורנו היתה לדעתי נכונה – הוא ייצב במידה רבה את ההגנה – אבל הפכה למין בונקר שלא היה חייב להיות כזה. יש לי הרבה מאוד על מורנו ואני לא חושב שהוא מגן שמאלי מספיק טוב בשבילנו (בליגה הספרדית דברים הם שונים) אבל במקרים שבהם יודעים שמשחקים מול קבוצות בונקר, שחקן כמו מורנו יכול להיות יתרון גדול עם המהירות שלו. בכלל, כאשר סטארידג' לא שיחק (שזה רוב הזמן) היינו בלי שחקן שמאלי אחד על המגרש! מהצד השני, היה לנו את קליין, שאחרי טראומת גלן ג'ונסון הוא שדרוג גדול מבחינה הגנתית אבל צריך להודות שתמיכה בהתקפה זה לא הצד החזק שלו, ואני מאוד באנדרסטיימנט פה. העובדה שצ'לסי הצליחה כל כך העונה עם הרכב שלושת הבלמים שלה נובעת במידה רבה מקיומם של שחקני אגף מהירים וגם אם קלופ לא הולך לשקול מעבר לשיטה הזאת בקרוב הרי שלטעמי הוא חייב להתחיל להמר עם המגינים ולשים שחקנים יותר מהירים עם יותר איום על השער.

עוד מקום שאני די מאוכזב מקלופ זה השמרנות שלו עם השחקנים הצעירים. בתחילת העונה היתה הרגשה שנראה חלק מהשחקנים שגדלו במועדון מקבלים הזדמנות – אבל הם כמעט ולא ראו מגרש. לקראת סוף העונה, עם כל הפציעות, היה בהחלט מקום לשלב יותר צעירים, אבל זה פשוט לא קרה.

hi-res-b640a2952b70b85b689cec127315ca59_crop_exact

קלופ חייב ללמוד לנהל רוטציה כמו בניטז בזמנו

אני אקח את התפקיד של רובי ואחלק ציונים לעונה:

מינולה – 6.5 . שדרג את עצמו משמעותית בחלק השני של העונה ונראה הרבה ביותר בטוח בכדורי הגובה. אינסטינקטים טובים תמיד היו לו. מזכיר קצת את השיפור שדה חאה עשה אחרי שתי עונות. רק שימשיך ככה.

קריוס – 4.5. לא שיחק הרבה אבל כשקיבל את ההזדמנות היה חלש ועלה לנו במשחקים.

לוברן – 6. סך הכל בסדר

מאטיפ – 5.5. ציפיתי ממנו ליותר. ייצב בתחילת העונה את ההגנה אבל אחר כך נפצע ובאופן כללי היה בסדר, לא יותר. גם היתה ציפיה לתרומה בצד ההתקפי שלא קיבלנו בכלל.

קלאבן – 6. היה לא רע כששיחק, משום מה קלופ לא סמך עליו מספיק

מילנר – 6.5. התקפית לא תרם מספיק אבל ייצב את צד שמאל וגם זה משהו.

קליין – 5.5. סביר הגנתית, חלש מאוד התקפית. לא רק שלא כובש, גם בקושי מבשל. כשאתה רואה מגנים מייצרים נקודות לקבוצות שלהם כמו מארסלו ודני אלבז או אפילו בצ'לסי את אלונסו נניח, אתה מבין כמה קליין לא מספיק לרמות האלו.

מורנו – 3.5. בקושי ראה מגרש וכשראה לא היה משמעותי

לוקאס – 5.5. ישרוד מתקפה גרעינית.

צ'אן – 6.5. ביצע קפיצה בחלק השני, דוחף קדימה, עדיין לא מספיק יעיל. קיבל עוד חצי נקודה רק על הגול ההוא.

ווינאלדום – 6.5 הולך לאיבוד כאשר יש מערך עמוס באמצע אבל פורח בהתקפת המעבר. סך הכל רכש מצוין של קלופ.

הנדרסון – 6. היה החוליה הכי חשובה שלנו בחלק הראשון של העונה אבל הפציעות, אוי הפציעות.

פירמינו – 6. איבד קצת חדות השנה, עדיין עובד מאוד קשה מקדימה.

מאנה – 7. יחד עם קוטיניו הברומטר האמיתי של הקבוצה הזאת. קריטי לפריצה של בונקרים עם המהירות שלו והחסרון שלו הורגש מאוד הן בינואר-פברואר (שנה הבאה אין אליפות אפריקה!) והן אחרי הפציעה שלו בחודשיים האחרונים.

קוטיניו – 7. היה פצוע תקופה ארוכה ולקח לו זמן לחזור מהפציעה אבל גם הוא קריטי לקבוצה הזאת. צריך לקחת בחשבון שהוא ייעדר חודש-חודשיים לפחות בשנה בגלל פציעות.

לאלנה – 6.5. בתחילת העונה היה אחד המצטיינים של הקבוצה, שידרג את המשחק שלו להיות הרבה יותר תכליתי. אחר כך טיפה נעלם.

אוריגי – 5.5. קיבל את ההזדמנות שלו בשלושה חודשים האחרונים ועשה איתה מעט מאוד. נוטה יותר מדי להתברבר באגף, לא מספיק טכני ולא מספיק מהיר. הגיע הזמן שיפסיק להשען על הגודל הפיזי שלו.

סטארידג' – 5. הלוואי ולא היה נפצע כל כך הרבה. הלוואי וקלופ היה סומך עליו יותר.

skysports-virgil-van-dijk_3860836

הרכש הבא? ואן דייק

אז איפה אני רואה את הקבוצה לקראת עונה הבאה?

כמובן, אין לדעת מי יילך, אבל הדבר הכי חשוב הוא לשמור על קוטיניו אצלנו. היכולת שלו לפרוץ בונקרים ובכלל התיאום שלו עם פירמינו והמהירות שבה הוא מוציא מתפרצת הן קריטיות להצלחת הקבוצה.

אפילו אם קוטיניו נשאר, אני חושב שקודם כל חובה עלינו להתחזק בשחקן חוד רציני. זה לא חייב להיות חלוץ – כבר ראינו שקלופ לא מחזיק יותר מדי מחלוצים שלא מסוגלים ללחוץ על הכדור – אבל כן מישהו מהיר ואנרגטי סטייל מאנה. המסקנה אולי מספר אחת מהעונה הזאת היא שחייבים לשחק תמיד עם ארבעה שחקנים התקפיים – ושחייבים עומק בעמדה הזאת. אז כן, יש את אוריגי (לא מספיק טוב) ודני אינגס אולי בעזרת השם יחזור ואולי אולי סטארידג' ישאר (סיכוי קטן מאוד לדעתי) אבל זה פשוט לא מספיק, בטח כשיש  לנו אירופה על הראש (אם זה הצ'מפיונס או אם זה אירופה ליג). במשך שנים כעסנו על הרוטציה של בניטז, אבל כנראה שהאיש ידע מה הוא עושה. אתה חייב לנהל רוטציה בהרכב, פשוט כדי לשמור את השחקנים בריאים. כדי שזה יקרה, צריך פול של לפחות שבעה שחקנים התקפיים שאתה יכול לסמוך עליהם. בטח ובטח בשיטה של קלופ שדורשת מהם לרוץ וללחוץ כל הזמן.

אני יודע שבהגנה קלופ חם מאוד על ואן דייק וכמובן שבלם נוסף, יחד עם לוברן ומאטיפ (שוב, עומק של שלושה בלמים ברמה גבוהה) הוא חשוב מאוד, אם כי המחיר של 50 מיליון נראה לי מוגזם (מצד שני, מדברים על זה שתג המחיר של סאקו הוא 30 מיליון אז מה אני יודע?). כמו שציינתי, לא פחות חשוב להביא מגן מהיר והתקפי בשמאל וגם לתת לארנולד קצת הזדמנויות בצד ימין. באמצע, בהנחה שהנדרסון יבריא, יחד ג'אן שעשה קפיצה לא רעה בחצי השני של העונה, עם ווינאלדום ועם מילנר שכבר לא יתופקד בשמאל (אני מקווה), אני חושב שאנחנו די מסודרים.

מה נשאר? להביא לנו צ'מפיונס ליג היום.

שבתרבות - השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו
ספר החוקים המלא לחגיגות אוהדים