שבת תרבות – זהו טקסט נוסטלגי

באיזור 11 בלילה, כש"אין קץ לילדות" חתם את ההופעה של ברי קלטתי שזה כבר יותר מ-15 שנה שאני מביך את אשתי בקפיצות בשיר הזה וזה כבר כמעט 20 שנה של ימי סטודנט שבהם אני רואה את ברי. מה שאומר שאם אני עברתי את ה-40, ברי צריך להיות כבר באיזור ה-60. ברי סחרוף בן 60, אני צריך לתת לזה לחלחל פנימה.

יש משהו מוזר בלהיות סטודנט בגיל מבוגר יחסית, בטח כשאתה צריך להעביר שיעורים לסטודנטים שיכלו להיות ילדים שלך (טוב, אם לא הייתי בתול בגיל 18). מצד אחד, הרגשת זיקנה קופצת עליך. זה לא פער דורות. זה כבר הרבה יותר מזה. אתם מכירים את המשפט שאתה אומר בצבא – "הפקידה בבקום שתשחרר אותך עוד לא סיימה תיכון?" אז אצלי חלק מהתלמידים  עוד לא נולדו כשהתגייסתי. מצד שני, זה מאפשר לך גם לטעום פה ושם ממעיין הנעורים. וכשאתה קופץ יחד עם עוד כמה אלפי אנשים בהופעה שאתה כבר מכיר בעל פה והם צועקים את המילים יחד איתך, אפשר לשניה להתעלם מהצוואר התפוס שלך והכאבים ברגל ולדמיין שאתה שוב צעיר.

אבל בין הקפיצות, פתאום קצת קשה לנשום. אולי זה הגיל, אולי הכושר כבר לא כמו פעם. אולי אני פשוט לא זוכר שגם פעם זה היה ככה. אבל הנה, גם ברי על הבמה נראה קצת פחות ברי. זה לא רק השיער האפור והקצת דליל, זה גם הברי הכי פחות שמח שראיתי בהופעה אי פעם – וראיתי המון. אולי זה סתם יום לא טוב במשרד, אפילו לזמרים אני מניח שיש כזה, אבל הדבר שאולי הכי אהבתי בהופעות של סחרוף תמיד להיתה העובדה שנראה שהוא ממש נהנה מהעבודה שלו. שכיף לו. אבל אתמול זה היה שונה. פחות חיוכים, פחות חדווה. מעט אנרגיות. אולי בכל זאת, הבן אדם בן שישים.

ואני חושב לעצמי, שיש משהו טיפה עצוב בזה שגם אחרי 20 שנה, ברי הוא עדיין המופע המרכזי של יום הסטודנט. אתם בני 25, לא יכולתם להמציא לכם אמן רוק בועט משלכם? וכשהילדים האלו צועקים את המילים של "כמה יוסי", אני תוהה לעצמי – מה לכם ולשיר הזה? טרזן ומצ'יסטה? יש לכם מושג בכלל מה זה בור ערבי או גוגואים?

לקראת הסוף, מתחילה קצת נהירה החוצה. השעה עוד לא 11 בלילה אבל החללים בקהל מתחילים להיראות כמו השיער על הראש של ברי. אני תוהה מי אלו שעוזבים הופעה בדקות האחרונות שלה, כשהסוף הוא החלק הכי כיפי שלה. זה כמו לעזוב משחק כדורגל צמוד לפני הפנדלים. מה הסיפור של הילדים האלו, הם צריכים ללכת לישון מוקדם או משהו? לשחרר את הבייביסיטר? ואז אני קופץ. יחד עם כל מי שנשאר. ונזכר שמלא זמן לא הייתי במשחק כדורגל וקפצתי עם כולם בשער. וזה ממש חסר לי.

ואולי, ברי קצת טועה. בכל זאת, יש קץ לילדות.

Kyle MacLachlan in a still from Twin Peaks. Photo: Suzanne Tenner/SHOWTIME

האמת שכל החלק הקודם, הנוסטלגי, הוא רק הקדמה לחלק הבאמת נוסטלגי של הטור הזה. אתם יודעים על מה אני מדבר, כן?

השבוע ניסיתי להסביר בעבודה, כזקן השבט, לאלו בני ה-30 פלוס מה זה היה טווין פיקס בשבילנו. כמו מייקל ג'ורדן, כמו הביטלס, כמו מלחמת הכוכבים, זה מסוג הדברים שאי אפשר להסביר באמת, אפשר רק לחוות אותם.

כנער מתבגר, טווין פיקס היתה פיצוץ לפנים. היא הגיעה לארץ כבר אחרי שעלתה בארה"ב ועשתה שם הרבה רעש (לאלו בני ה-25 ומטה – כן, היתה תקופה כזאת שבה לא היינו מקבלים את הפרק החדש של העונה עשר דקות אחרי אמריקה) אז היה המון הייפ אליה. ועדיין, למרות שידענו מה הולך לקרות, זה עדיין היה ה-דבר. כל כך הרבה דברים היו שם שלא ראינו קודם. תחשבו מה היה לנו לפני טווין פיקס – קוסבי, רוזאן, מקסימום פרקליטי LA ובלוז לכחולי המדים. באה טווין פיקס ופוצצה את הכל.

זאת היתה הפעם הראשונה שהיתה לנו סדרת טלוויזיה שהעלילה שלה היתה בעצם כמו סרט קולנוע. כלומר, לא כל פרק עומד בפני עצמו. היו פה עשרות דמויות. היתה כמובן החוויה האסטתית האדירה – הנוף של הנורת'ווסט על העצים העצומים שלו והנחלים והמפלים (וידוי קטן – לפני 11 שנים כשטיילנו בסיאטל גררתי את אשתי שעתיים נסיעה לכל כיוון רק כדי לראות את המפלים שמצולמים בפתיח. היה מאכזב, דרך אגב). והיה את כל מה שקשור לדיוויד לינץ'. לינץ', צריך לזכור, היה אז בשיא תהילתו. אחרי "קטיפה כחולה" והכל. והוא בא לעשות טלוויזיה. היום זה כמעט הסטנדרט. טלוויזיה זה המקום לכוכבי קולנוע ובמאי קולנוע לקבל חירות אומנותית אמיתית ורייטינג. אבל פעם? רק כוכבי קולנוע מזדקנים שאף אחד לא רצה היו באים לעשות טלוויזיה. ופתאום לינץ' בא לעשות את זה והביא איתו את קייל מקלכלן ואת שרילין פן ולארה פלין בויל. פיצוץ, אני אומר לכם.

וכמובן, הוא הביא איתו את המוזרויות שלו. שוב, היום זה נראה מאוד טבעי, סדרת טלוויזיה על העל-טבעי. נדמה שחצי מהסדרות עוסקות בזה בצורה זו או אחרת. אבל פעם? מי שמע על זה בכלל. זה היה כל כך מפתיע וחדש. והאמת, שצפיתי מעט בסדרה שוב בימים האחרונים – ואולי זה לא מפתיע וחדש אבל זה עדיין עשוי בצורה נהדרת, גם אם איטית משהו. תמיד דירגתי את טווין פיקס בטופ 10 של הסדרות בהיסטוריה, אולי אפילו בטופ 5 – אני לא מתחרט גם היום על המיקום הזה.

אז מה אומרים על החדש?

קודם כל, ראיתי רק שני פרקים עד עכשיו. אולי זה משתנה בהמשך. אבל אם מה שראינו עד עכשיו מצביע על המשך הסדרה הרי שנוסטלגיה, ובכן – מקומה בעבר.

אני אגיד את זה לזכותו של לינץ' – המוח שלו הוא עדיין המקום הכי מוזר להיות בו. ויותר מזה, בניגוד לרימייקים/סיקוולים שראינו (נניח טריינספוטינג 2 או אפילו הסדרה החדשה של מלחמת הכוכבים) שנשענו לגמרי על הנוסטלגיה מהפעם הקודמת, לינץ' החליט שהוא עושה משהו חדש לגמרי. בלי פלאשבקים, בלי לנסות לחקות את אותה עלילה מפעם אלא דווקא לנסות להמשיך אותה 25 שנה אחרי עם עלילה אחרת לגמרי. הוא גם מבין מצוין שהסף שלנו היום לריגושים ומוזריות הוא שונה לגמרי ממה שהיה פעם ולכן הוא לא מסתפק במוזריות הישנות (הבחורה שבול העץ מדבר אליה או הרוח שנכנסת בבן אדם, למשל) אלא לוקח את זה למקום אחר לגמרי.

הבעיה היא שמרוב שהוא רצה להישאר מיוחד ומרוב שהוא רצה שהעל-טבעי שלו היום ימשיך להיות מוזר בעולם של טלוויזיה שמראש היא מאוד מוזרה, נדמה שלינץ' שכח את הדבר הכי חשוב – עלילה. אני יכול לחיות, בקושי אמנם, עם כל המוזרויות השונות שלינץ' הכניס עד עכשיו. התיבה השקופה המוזרה בניו יורק, אייג'נט קופר שתקוע בתוך הבקתה וכו' – אם רק הייתי מבין מה הוא רוצה מאיתנו. כרגע, כל הסדרה נראית כמו חלום אחד גדול – וזה ממש לא לזכותו של לינץ'. קצת קוהרנטיות בהחלט היתה עוזרת פה.

***

עוד כמה דברים קטנים:

– ירדתי לא מעט על "סיליקון ואלי" שבשתי עונות האחרונות שלה קצת עומדת במקום מבחינת התפתחות עלילה ודמויות – הרי לא מדובר בסדרת נוסחה כמו המפץ הגדול וכאלו אז אתה רוצה לראות שמתקדמים לאן שהוא – אבל זאת עדיין אחת הסדרות הכי מצחיקות בשטח, גם העונה. החילוף שהם עשו בפרק האחרון שבו הספורטאי הוא המוכה והחנון הוא השולט, בהחלט היה מהפרקים היותר מוצלחים שלהם.

– בעקבות העונה הזאת של האמריקאים ועכשיו שראיתי את העונה השניה של מיליארדים – האם פרק 11 הוא פרק 9 החדש?

– ואת הפרומו החדש למשחקי הכס כבר ראיתם?

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

95 תגובות ל “שבת תרבות – זהו טקסט נוסטלגי”

  1. אביאל (פורסם: 26-5-2017 בשעה 14:33)

    ללא ספק הטריילר הכי מעניין עד עכשיו למשחקי הכס, נראה שהדברים מתחילים סוף סוף להיסגר, מעניין מה יהיה עם הספרים ומתי הוא יסיים לכתוב אותם סוף סוף.

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 26-5-2017 בשעה 14:41)

      הוא לא..

      להגיב
      • אביאל (פורסם: 26-5-2017 בשעה 14:43)

        נראה שהוא התמכר לטלווזיה, גם עם כל זה שהולכות להיות יותר מדי סדרות משנה ממה שקראתי.

        להגיב
        • אריאל גרייזס (פורסם: 26-5-2017 בשעה 16:29)

          אני בדיעה שהוא פשוט עצלן

          להגיב
          • NoOne (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:04)

            מזכיר לי את ג'ינו סמית

            להגיב
            • אריאל גרייזס (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:14)

              רק שעם הראשון הג'טס עדיין תקועים

      • ארם אבירם (פורסם: 28-5-2017 בשעה 11:15)

        לצערי נראה שאתה צודק אריאל. לא יודע למה אבל הוא לא כותב.

        להגיב
  2. יונתן פ. (פורסם: 26-5-2017 בשעה 15:17)

    חייב לציין, בתור נציג הדור הצעיר, שלפני כמה שנים אמרתי לעצמי שאני חייב לראות את הסדרה הזו שבאמת נחשבת לקלאסיקה, ודי סבלתי עד שהתייאשתי מתישהו באמצע-סוף העונה. וזה מאורע נדיר אצלי שאני נוטש סדרה באמצע. אם אני לא טועה גם אבא שלי, שזכר אותה כ'וואו' שאתה מתאר בזמנו, לא צלח את הצפייה החוזרת 20 שנה אחרי. כך שבראייה של מישהו שלא ראה אותה כשהייתה פורצת דרך, היא לא צלחה את מבחן הזמן (שוב, מבחינתי לפחות).

    נ.ב אני סטודנט ועוד שיחקתי בגוגואים בילדותי ^^ אבל מאוד מתחבר לכך שנראה שכבר הרבה זמן לא צומחים פה רוקיסטים.

    להגיב
    • ניק (פורסם: 27-5-2017 בשעה 08:52)

      בדיוק גם הדעה שלי… התחלתי לפני כמה שנים וחשבתי שזה די משעמם ומשוחק בצורה חלשה… אבל כמובן שזה אחרי חשיפה לעשרות סדרות מודרניות אז אני מניח שבזמן אמת זה באמת היה מהפכני ביותר…

      להגיב
  3. ניינר / ווריור (פורסם: 26-5-2017 בשעה 16:06)

    ראיתי את טווין פיקס בזמן אמת בארה"ב והראש עף לי מהעונה הראשונה. למרות האכזבה מהעונה השנייה ומהסרט היו לי הרבה ציפיות מהעונה החדשה והאמת היא שמתתי משעמום. השטיקים של לינץ שעבדו אז כבר לא עובדים היום, במקלאכלאן יש משהו מגוחך וכל העסק לא עובד בינתיים. אתן צאנס עוד פרק אבל נראה לי ששם זה ייגמר.
    שמח שאתה נהנה מסיליקון, הסדרה הכי קורעת על המסך כרגע.

    להגיב
    • Matipool (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:12)

      לא מכיר בכלל את סיליקון ואלי אבל הבן הגדול אמר לי השבוע שזו הסדרה הכי מצחיקה בטלויזיה.
      השבוע אסיים את ״הנותרים״ ואני צריך לבחור סדרה לפני שתגיע משחקי הכס. ההמלצה שלו היא בטר קול סול או סיליקון ואלי.

      להגיב
      • אורן השני (פורסם: 28-5-2017 בשעה 08:33)

        אם ראית בית הקלפים יש עונה חדשה מחרתיים בלילה, למרות שלא תסיים אותה לפני משחקי הכס

        להגיב
      • אורן השני (פורסם: 28-5-2017 בשעה 08:50)

        בעצם אמורה לצאת כל העונה במכה אז אפשר לסיים גם בזמן קצר.

        להגיב
  4. austaldo (פורסם: 26-5-2017 בשעה 16:12)

    כן, הרוק הישראלי די מת בשנים האחרונות … אתה מכיר אותי מספיק בכדי לדעת שאני ממש לא הטיפוס של "פעם היה טוב היום הכל זבל". אני שומע המון מוסיקה מהזמן האחרון (זה נורא קל עם האפל מיוזיק) ויש המון דברים יפים, אבל כלום ושום דבר בעברית…
    טווין פיקס באמת היתה משהו מיוחד, למרות שאף פעם לא ממש התחברתי לדייויד לינץ'. חוץ מטווין פיקס ומלהולנד דרייב הוא לא עשה שום דבר טוב וקטיפה כחולה הוא סרט נוראי

    להגיב
    • חמלגד (פורסם: 26-5-2017 בשעה 23:16)

      אני חושב שזה לא רק הישראלי, המטלאיקה, קווין וגנס אנד רוזס של פעם מוחלפים היום די ג'יים , האוס והיפ הופ. רוק גם במוזיקה הלועזית מוחזק על ידי להקות מזדקנות ונמצא בשוליים של המוזיקה העולמית.

      להגיב
      • austaldo (פורסם: 27-5-2017 בשעה 16:19)

        תמיד הרוק היה בשוליים – אפילו בשנות ה 70' לא שמעת ברדיו יס, קינג קרימזון או לד זפלין – שמעת אבבא ובי ג'יז. נכון, היום אין להקות על אבל יש המון שלא כל כך שומעים עליהם מכל מני מקומות שהם לא בהכרח ארה"ב או בריטניה.
        העולם השתנה. זה לא שכל העלם מחכה לאלבום הבא של מטליקה או קווין – סינגלים יוצאים כל הזמן, זמינים ברשת וזה לא דבר רע בסך הכל. בכל המגוון העצום הזה, דרך שירותים כמו ספוטיפיי או אפל מיוזיק אתה נחשף היום לדברים מאוד יפים שמגיעים גם ממקומות כמו קנדה, פינלנד, אוסטרליה … אבל לא ישראל.

        להגיב
        • חמלגד (פורסם: 27-5-2017 בשעה 16:53)

          אני אומר אומר שאם בשנות התשעים נירוונה ומטליקה היו להקות בעלות שם ובמיינסטרים, היום הציבור הרחב לא מכיר להקות רוק של היום, כאמור היום גיבורי הדור הצעיר הם הארדוול, אביצ'י מצד אחד, וכוכבי פופ מצד שני

          להגיב
        • חמלגד (פורסם: 27-5-2017 בשעה 17:03)

          להגיד שזה לא מה ששמעת ברדיו אז זה בשוליים זה כמו להגיד שהמזרחית בשוליים. אז אייל גולן ועומר אדם לא ממלאים את גלגלץ אבל הם כן זמרים מאוד מאוד פופולריים בארץ

          להגיב
  5. jhkj (פורסם: 26-5-2017 בשעה 16:13)

    את האמנים של הדור היותר צעיר של יום הסטודנט בין אם זה התקווה 6 השנה או הדג נחש שנה שעברה שמים בשתיים עשרה, ואמנים "למבוגרים" שמים מאוחר, כדי שהמבוגרים וקוני הכרטיסים שעובדים בזמן הצהריים יוכלו להגיע. בכל אופן ממה שראיתי ההופעה שהיה בה הכי הרבה קל היא של סטטיק ובן אל ולא ברי סחרוף. ייתכן שזה מעיד על בעיה אחרת אבל ברי לא היה ההופעה של יום הסטודנט.

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 26-5-2017 בשעה 16:28)

      לא יודע כמה הטענה הזאת מחזיקה מים. גם לפני 20 שנה ברי היה ההופעה המרכזית בערב. ומהסתכלות בקהל סביבי כולם היו סטודנטים צעירים לא חטיארים כמוני (בכלל, לא נראה לי שקוני כרטיסים שעובדים באים ליום הסטודנט. אם כבר יש די הרבה ילדים שבאים בצהריים).
      בכל מקרה, קשה להתווכח עם הטענה שיש מעט מאוד רוק צעיר היום. הדג נחש לא ממש ילדים כבר, התקווה 6 זה בטח לא רוק. סטטיק ובן אל זה חמוד. הילד שלי בן התשע מת עליהם.

      להגיב
      • jhkj (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:36)

        מה שאני אומר זה שההגדרה שלך להופעה מרכזית לא בהכרח נכונה. אני גם די בטוח שברי סחרוף לא קיבל את רוב ההצבעות בבחירות של האגודה, אם כי אכן היו הרבה אנשים, צעירים וחטיארים כאחד. סטטיק ובן אל היה נחמד, חוויה אחרת משאר הלהקות שהביאו. אכן מסכים בנוגע למצב הרוק בארץ היום (אם כי חושב שבכל העולם הרוק מודח לאט לאט אל השוליים בשביל ז'אנרים כמו פופ האוס וכו'), אבל חשוב לזכור שיום הסטודנט בחירת ההופעות נובעות גם מזה שסטודנטים נכנסים בניגוד למקומות אחרים בחינם ושהאוניברסיטה היא לא במצב כלכלי אידיאלי, וגם בדרך כלל ההופעות הן מאוד מתאימות לטייפ קאסט התל אביבי. יום הסטודנט בטכניון נגיד משקף בצורה יותר נכונה את הלך הרוח של הצעירים היום לפי התחושה שלי, למרות שלמען האמת גם שם אין הרבה רוק.

        להגיב
        • גיא זהר (פורסם: 28-5-2017 בשעה 07:29)

          גם ביום הסטודנט בב"ש הליין אפ דומה

          להגיב
      • D! פה ועכשיו (פורסם: 27-5-2017 בשעה 08:10)

        אני עבדתי במתחם מעט מרוחק מהבמה המרכזית,
        בהופעה של סטטיק ובן אל – שהייתה מביכה – לא היה כלב במתחם
        בזמן ברי – מלא צעירים וסמי-צעירים – העדיפו לעשן נרגילה ולשחק במטקות

        להגיב
  6. בר (פורסם: 26-5-2017 בשעה 16:19)

    אני זוכר את עינת המורה שלי לספרות, שנה שלמה כל שיעור מנתחת את הפרק האחרון של טווין פיקס במקום ללמד לבגרות.

    להגיב
    • cookie-monster (פורסם: 28-5-2017 בשעה 13:52)

      חח גדול

      להגיב
  7. Ljos (פורסם: 26-5-2017 בשעה 16:27)

    בעקבות התכנון לצפות בסדרה המחודשת, החברה החליטה לראות את פרק הפיילוט של טווין פיקס שוב. המסקנה שלה הייתה שדווקא סדרות הדרמה של היום איטיות יותר.
    עבור לינץ' זה היה רגע השיא של הקריירה. הסדרה שהייתה המיטב שיש לו להציע מקריירה שמלאה בוילונות אדומים מתנפנפים וגמדים שמדברים ברוורס. אפשר רק לנסות להשוות אותה לטירוף של משחקי הכס היום, שבעידן הנוכחי הצליחה ליצור טלוויזיה שחייבים לראות בעזרת פנטזיה, ריבוי מוגזם של דמויות ועלילה מרתקת. וגם זה רק בתנאי שמאלימים קצת את הסופרנוס ודומותיה (והסמויה).

    יש למישהו משהו להגיד לגבי "אלים אמריקאיים" לפני שאני נכנס לחלוטין לראשו הגאוני אך המסויינטלג של גיימן?

    להגיב
    • עדי אבני (פורסם: 27-5-2017 בשעה 10:14)

      ראיתי את ארבעת הפרקים הראשונים של "אלים אמריקאים". חביב אבל מעט סתמי.

      להגיב
      • Ljos (פורסם: 28-5-2017 בשעה 15:26)

        וואלה. מאכזב משהו.

        להגיב
  8. אריאל (פורסם: 26-5-2017 בשעה 16:36)

    לא תולה יותר מדי תקוות בטווין פיקס העונה הראשונה היתה משהו מיוחד. השאר לא.
    האמריקאים כמו שכתבת בפוסט הקודם גדולה מהחיים. ועוד המלצה חמה: ברודצ'רץ'. כל שלשת העונות מדהימות.

    להגיב
    • עמית (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:52)

      +1 על ברודצרץ

      להגיב
    • באבא ימים (פורסם: 27-5-2017 בשעה 21:16)

      לגמרי. לא ידעתי שיש עונה שלישית.

      להגיב
      • אריאל (פורסם: 28-5-2017 בשעה 08:14)

        גם אני גיליתי בהפתעה. זה הכי גרוע. דפקתי מרתון והגעתי לעבודה חצי מת.

        להגיב
  9. דיזידין (פורסם: 26-5-2017 בשעה 16:45)

    יפה.
    מדהים אותי שבימים אלה אנשים חושבים על דברים שהם לא אן-בי-אי.
    ולצעירים: אל תאמינו לו, טווין פיקס היתה סדרה מייגעת על כלום.

    להגיב
  10. אלעד כ (פורסם: 26-5-2017 בשעה 16:46)

    זה ה-א-ב-א. האבא

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:13)

      למה לספלייר?

      להגיב
    • D! פה ועכשיו (פורסם: 27-5-2017 בשעה 08:10)

      הפרק של זהו-זה על טטוין-פיכס היה אחד הטובים שנעשו אי פעם

      להגיב
  11. חזי (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:26)

    לא מסכים לגבי ההופעה של ברי.
    מפאת גילי, לא יצא לי לראות אותו בשנות ה90, אבל כן ראיתי אותו כמה פעמים בהופעות בשנים האחרונות (אתמול בפעם הראשונה בחינם, בתור סטודנט פעיל) ואני לא יודע אם המילה "שמח" מתאימה לשמש מדד כלשהו לברי. אני דווקא כן חושב שזה יפה לראות אנשים צעירים שמתחברים למוזיקה ומכירים בע"פ מילים לשירים של מי שיכול להיות אבא\סבא שלהם, אני מסתכל על זה מזווית יותר רומנטית ופחות צינית, לגבי העל זמניות של המוזיקה והיכולת להתחבר בכל גיל. חוץ מזה גם לאמן יש אינטרס, להיחשף בפני קהלים מגוונים, חדשים וצעירים וכך להמשיך ולחלחל לתודעה בתור היוצר העצום והפורה שהוא. ההופעה אתמול הייתה הקטלוג ברי מתומצת לוריד, שלאגר אחרי שלאגר. גם אם אתה לא מעריץ שלו אי אפשר להתעלם מהאיכות של השירים ורמת הביצוע (אם ניקח את ההקבלה לעולם הספורט, בוא נגיד שהוא נמצא בשלב שהוא כבר לא צריך לדאוג לגבי legacy ורואים את זה). אומרים תמיד על ברי שמנעד הגילאים בהופעות שלו הוא מגוון מאוד, ואולי זה by design, אני מאמין שהוא יופיע ביום הסטודנט גם בעוד 10 שנים, ויש מצב שאני אהיה שם.

    להגיב
    • ניינר / ווריור (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:33)

      לפני חודש ראיתי אותו שורף את הבמה באברהמס הוסטל מול קהל צעיר שהיה בטירוף. שום דבר לא נכבה אצלו. פרפורמר עצום עם קטלוג שירים סופר איכותי

      להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:43)

      תקשיב, אין אוהד ברי יותר גדול ממני. האיש אגדה. הייתי בעשרות הופעות שלו כנראה ועדיין נהנה מהן. לכן גם יש לי נקודת השוואה. יותר מזה, בלי להגיד מילה לאשתי כשהלכנו חזרה לאוטו היא ישר אמרה לי שהוא נראה היום כבוי.
      כמו שאמרתי, יכול להיות יום רע במשרד. זה בכלל לא הנקודה של הטור. זה היה יותר קינה לנעורים שאבדו.

      להגיב
      • ק. (פורסם: 26-5-2017 בשעה 20:46)

        בדיוק. אני רואה אותו 3-4 פעמים בשנה ושום דבר לא נכבה. אולי נפלת על יום לא טוב במשרד, אבל ההרכב הזה של ה9-10 חבר'ה שרץ כבר 7 שנים בערך (מאדומי השפתות והסיבוב של אתה נמצא כאן) מאוד נהנה לנגן ביחד ורואים כמעט תמיד איך הוא מפרגן להם ולא רוצה לגנוב את ההצגה

        להגיב
      • ק. (פורסם: 26-5-2017 בשעה 20:48)

        חוץ מזה שבכל הופעה, עזוב יום הסטודנט, הוא בא עם שירים שלא שמעת הרבה זמן בהופעות ועם עיבודים חדשים גם לשירים דיותר באנקר

        להגיב
        • אדם (פורסם: 27-5-2017 בשעה 11:26)

          הדבר שהכי מייצג אותו בשבילי היה באינדינגב לפני כמה שנים. הוא בכלל בא לראות את בנו מופיע עם איזו להקה חביבה, עמד בקהל כמו כולם והקשיב. כמה שעות אחר כך, בסביבות 2 או 3 בלילה, התחילה להסתובב שמועה במתחם האוהלים שברי מופיע באחת הבמות. הנהירה באמצע הלילה של אנשים חצי רדומים לראות את ברי מופיע יחד עם העובדה שהוא פשוט החליט להופיע (לא עם הנגנים שלו ועם הבן שלו) היא ההסבר הכי טוב לתופעה שהוא

          להגיב
          • אריאל גרייזס (פורסם: 28-5-2017 בשעה 08:13)

            תקשיבו, אתם לא צריכים להסביר לי מי זה ברי. באמת. אבל כשאני חושב על מי זה ברי בשביל הדור של היום, זה בערך כמו ששלום חנוך היה בשביל הדור שלי – היה לנו הרבה כבוד אליו ואם הוא היה בא להופעה ביום הסטודנט אז היינו מקשיבים – אבל הוא היה שייך לדור הקודם.

            להגיב
            • אורן השני (פורסם: 28-5-2017 בשעה 08:29)

              היום מהתגובות מימי הסטודנט בטכניון שלום חנוך מרדים את הקהל ולברי יש עוד ביקוש שהולך ויורד משנה לשנה. זו התקופה של הסטטיקים והעומר אדמים

            • אריאל גרייזס (פורסם: 28-5-2017 בשעה 12:21)

              זאת הנקודה שלי, אין באמצע. רוק ישן או פופ מתקתק

            • ק. (פורסם: 28-5-2017 בשעה 12:43)

              התגובות היו לטענה שלך שהוא הולך וכבה, שלדעתי זה פשוט לא נכון. לא באנרגיות ולא בביקוש.
              יכול להיות שאותו אוהבים יותר בני 30-60 לעומת כל מיני אחרים (לא רוק) שנערצים על ידי קבוצת גילאי 15 -35 (יום הסטודנט..).
              נראה לי עד שיתלה את הגיטרה (האדומה כמובן) תהיה מסת קהל מספיק גדולה שתלווה אותו ותעשה את ההופעות שלו סולדאאוט

            • אריאל גרייזס (פורסם: 28-5-2017 בשעה 14:34)

              אני חושב שזה לא עבר כמו שצריך אם זה מה שהבנתם. תקרא עוד פעם את הקטע. כן, כתבתי שברי נראה קצת עייף, אבל הקטע מדבר עליי בעיקר שהזדקנתי וקצת על הדור הצעיר שלא הצליח למצוא תחליף ראוי

            • ק. (פורסם: 28-5-2017 בשעה 14:45)

              את זה דווקא הבנתי (ודילגתי על הפסקה על טווין פיקס מטעמי ספוילרים פוטנציאליים, לא ראיתי בילדות).
              אולי זאת הייתה התקטננות של התגובה על ההערה על ברי.
              כנראה אני רגיש לברי כמו אוהד יונייטד שמגלים לו שסקולס היה עוד שחקן טוב מאוד ולא כוכב על זמני…:)

  12. Matipool (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:32)

    אל תזלזל בבלוז לכחולי המדים. הייתה סדרה מעולה ופורצת דרך. בזמנו, דירגתי אותה בטופ 5 של הסדרות.
    טווין פיקס באמת הייתה משהו מיוחד, חדש ואחר עם עונה ראשונה אדירה ומצעד יפהפיות. עשתה חשק לאכול פאי אוכמניות באיזה דיינר אמריקאי בין נופים משגעים.
    לא ראיתי את הפרקים החדשים ואראה אותם רק אם הסדרה תגיע להוט.
    אם כבר נוסטלגיה – אני יודע שהיום די מזלזלים בתיקים באפילה אבל בזמן אמת באמצע הניינטיז, זו הייתה הרבה יותר מעוד סדרה. זו הייתה תופעה. הייתי מכור בטירוף בעונות הראשונות כמו עוד רבים ואני זוכר שהרייטינג שלה בישראל היה לא הגיוני לסדרה שמשודרת יחסית מאוחר בערוץ ארצי עם הפסקות לפרסומות ולפעמים גם מהדורות חדשות באמצע. מעל פאקינג עשרים אחוז רייטינג בתנאים כאלו למאלדר מלך ישראל (ציטוט ממבקר הטלוויזיה דאז של ידיעות).
    יש כבר פרשנויות והסברים לפרומו של משחקי הכס ברשת. מעורר תיאבון.

    להגיב
    • Amir A (פורסם: 26-5-2017 בשעה 18:41)

      בדיוק ניסינו להתחיל לראות שוב את תיקים באפילה דרך נטפליקס לפני חודש. פרק אחד ביום והחזקנו מעמד שבוע וזהו. יש דברים שצריכים להשאיר אותם איפה שהם היו.

      להגיב
      • אריאל גרייזס (פורסם: 26-5-2017 בשעה 19:32)

        הסדרה הזאת העלתה עובש שבוע אחרי שנגמרה בערך. כבר בזמן אמת לא הבנתי מה עשו ממנה כל כך

        להגיב
        • Matipool (פורסם: 27-5-2017 בשעה 11:03)

          העונות הראשונות היו מדהימות. אח״כ הגיעה הנפילה.

          להגיב
          • רובי פאולר (פורסם: 28-5-2017 בשעה 21:12)

            עזוב את העלילות בפרקים עצמם (חוץ מהקונספירציה הנמשכת של האיש המעשן – הפרק על זה שהוא אחראי לכל מה שקרה בארהב רצח קנדי וכו׳ היה מופתי!) – הציניות, המשחק, הצילום הנע וכל האווירה הייתה אדירה וכיפית ממש

            להגיב
  13. יניב פרנקו (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:33)

    עמק הסיליקון עונה 4 פשוט כייפית. כל דמות תפשה כיוון ברור ודי מופרע.
    וארליך שולטטטט

    להגיב
    • ניינר / ווריור (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:35)

      ארליך אגדה אבל כל דמות קורעת בדרכה שלה. קאסט אדיר בלי אף נפילה.

      להגיב
      • עומרי (ירוק) (פורסם: 28-5-2017 בשעה 06:38)

        אגב, לא יודע אם ראיתם – הודיעו שהם מחודשים לעונה נוספת (חמישית), אבל בלי ארליך..

        אני בכלל חושב שג'ארד מספר אחת.

        להגיב
        • אריאל גרייזס (פורסם: 28-5-2017 בשעה 08:05)

          ג'ארד אדיר. אבל למה בלי ארליך??

          להגיב
          • 7even (פורסם: 28-5-2017 בשעה 12:21)

            אוי ואבוי בלי אליך??

            להגיב
          • עומרי (ירוק) (פורסם: 29-5-2017 בשעה 06:48)

            לא יודע.. אני מניח שזה או שלא הגיעו איתו להסכמות כספיות או שהוא רצה להתמקד בדברים אחרים (הוא עושה סטנד אפ, מטריילר שראיתי לא ממש מצחיק האמת..). לא רשמו פרטים..
            באמת מבאס, הוא אחלה דמות

            להגיב
  14. אנונימוס (פורסם: 26-5-2017 בשעה 17:58)

    הרוק הישראלי גוסס כי כולם מתעקשים לשיר באנגלית

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 26-5-2017 בשעה 18:25)

      צודק אבל גם הצעירים בימינו קצת שמרנים-פוריטניים. לא רק במוזיקה

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 26-5-2017 בשעה 18:45)

        זה כל כך נכון לגבי הנוער. לפעמים אני מקשיב למה שהילדים שלי שומעים וזה עושה לי קצת עצוב. דברים כמו הזוועה המהלכת הזו:

        https://www.youtube.com/watch?v=zvCBSSwgtg4

        לפחות הקטן בכיתה ח' התחיל לשיר באמצע השיעור בלי לשים לב את Sex & Drugs & Rock & Roll של איאן דיורי עד שהמורה הפסיקה אותו כך שיש אולי עוד תקווה.

        להגיב
      • אנונימוס (פורסם: 26-5-2017 בשעה 19:12)

        ועדיין יש מספיק כאלו שלא, בטח במספרים אבסולוטיים יותר משנות ה60 וה70, תור הזהב של הרוק לכאורה. אבל כשרובם לא מכוונים בכלל לשוק הישראלי, אז ברור שלא יהיה רוק ישראלי.

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 26-5-2017 בשעה 19:18)

          זה גם קשור לתעשייה ולטכנולוגיה שהשתנו. תיאוריית הזנב הארוך וכאלה. היום דברים עובדים אחרת. לדעתי הכישרון שיש היום במוזיקה הישראלית לא נופל מפעם. ולא רק ברוק

          להגיב
          • אריאל גרייזס (פורסם: 26-5-2017 בשעה 19:31)

            בלי להיות הזקן הממורמר שהוא אמיר, הנה רשימה של הרוק הישראלי בתחילת-אמצע שנות התשעים: קספרים, כנסיית השכל, איפה הילד המכשפות, נושאי המגבעת, ערן צור, ברי ופורטיס, כרמלה גרוס ואגנר, זקני צפת, החברים של נטשה וכמובן משינה אם תרצה לכלול אותם. וזה רק במיין סטרים, לא בשוליים. עם כל אהבתי למוזיקה הישראלית, אני לא רואה איך כמות הכשרון שיש בה היום בכלל מדגדגת את זה

            להגיב
            • ניינר / ווריור (פורסם: 26-5-2017 בשעה 19:56)

              רוקפור, מוניקה סקס, פורטרט

            • אמיתי (פורסם: 26-5-2017 בשעה 20:02)

              האלבום הראשון. איפה הילד
              אלבום הופעה. אמדורסקי
              אלבום שאם היה באנגלית לא היה את הפוסט הזה. סימנים של חולשה
              אלבום ספונג׳ה מצויין עד היום. מי רצח את אגתה פלסקוג

              אתה לא מקשיב להמון מוזיקה ישראלית באנגלית כנראה. אבידן. בלקן. וועדת חריגים. טייניפי גרס. והאמת שגם אני לא ככ. בלי להזכיר את הג׳אז הישראלי שנמצא בפריחה מדהימה

            • אלי (פורסם: 26-5-2017 בשעה 21:12)

              ערן צור זה כרמלה גרוס ואגנר, לא?
              לא נראה לי שאפשר לספור אותם פעמיים, לא שזה משנה לנקודה שלך.

            • yaron (פורסם: 26-5-2017 בשעה 23:22)

              אלפנט.

            • Matipool (פורסם: 27-5-2017 בשעה 11:07)

              תערובת אסקוט, גן חיות, נקמת הטרקטור, פונץ׳.

            • רובי פאולר (פורסם: 28-5-2017 בשעה 21:14)

              את ערן צור צריך לספור הרבה יותר מפעמיים!!!

        • גאזה (פורסם: 29-5-2017 בשעה 01:51)

          אנונימוס פגע בול בנקודה. מוזיקאים ישראלים מכוונים משלב מאוד מוקדם בקריירה לחו"ל, ומבחינה עסקית זו בהחלט חשיבה נכונה. התוצאה המיידית של זה (כבר 10-15 שנה) היא שפשוט כמעט ואין אמנים חדשים ששרים בעברית. אפשר להקביל את זה (קצת בכוח, אבל זה בכל זאת אתר של ספורט) לאייאקס של שנות ה90 לעומת אייאקס של עכשיו. הכשרונות עדיין צומחים, אבל עוזבים את המדינה מה שיותר מהר

          להגיב
    • Lord Anthony (פורסם: 27-5-2017 בשעה 07:10)

      הרוק הישראלי גוסס כי כולם עושים מוזיקה משעממת וחסרת יצירתיות.

      להגיב
  15. היסטוריה לעניים (פורסם: 26-5-2017 בשעה 18:08)

    חכה חכה, אני שומע שהנוער מחכה לקאמבק של 'איפה הילד'. …
    הרוק שמכוןן למינסטרים מת בארץ ובהקשר לשבוע שעבר אתה צודק בדבר אחד- אפילו 88fm לא הצליחו לקדם את זה. יש הרבה הסברים למה, אבל אני חושד שיש גם משהו שהוא מקביל קצת לכדורגל ולמצב הכלכלי . חלק מהאנשים שעשו את ברי ופורטיססחרוף בשנות ה90 (ברוקסן, העיר השנייה וכו) היו בדיוק הסטודנטים ממעמד כלכלי סביר פלוס. הם אלו שהחדירו אותו למינסטרים.
    עכשיו נראה לי שאותם החברה גרסת 2017 התנתקו נפשית לכיוון הרוק בחו"ל ומעדיפים לסוע לפרימוורה (שזה בשבילהם ברצלונה של הרוק תרתי משמע)ודומיהם או מכסימום לצרוך את טיים אימפלה או אלט גיי בראשון. תן להם את ארטיק מונקיז והפארק מתמלא. מי שלא התקדם (ותמיד הם הרוב), נתקע עם ברי.

    להגיב
    • yaron (פורסם: 26-5-2017 בשעה 23:24)

      קאמבק של איפה הילד?
      שמעת את האלבום האחרון? מביך…

      להגיב
  16. יואב דובינסקי (פורסם: 26-5-2017 בשעה 19:00)

    סיליקון ואלי לא מצחיקה אותי למרות שאני רואה כל שבוע. כרגע אני עם סול, אמריקאים ופארגו. ראיתי גם את הפרקים על איינשטיין, סתמי מאוד. את היתר לא מכיר ולטווין פיקס אף פעם לא התחברתי.

    להגיב
  17. בני תבורי (פורסם: 26-5-2017 בשעה 20:06)

    ישראל לא מתקיימת בחלל ריק והיא מושפעת ממה שקורה סביבה. המוזיקה הפופולרית של היום היא לא רוק והמוזיקאים הפופולריים של היום אינם רוקרים והעובדה שאין היום להקות רוק ישראליות כמו בניינטיז מקורה בטעם של הקהל. עם זאת, קיימות להקות רוק ואמני רוק גם בארץ אבל בשוליים. זה לא שהם פחות מוכשרים, זה שפחות יש להם ביקוש.

    להגיב
    • D! פה ועכשיו (פורסם: 27-5-2017 בשעה 08:13)

      כני, אתה כנראה צריך לחזור לכתוב פוסטים

      להגיב
      • אריק (פורסם: 27-5-2017 בשעה 15:24)

        הבטיח פוסט על הנושא האהוב עליו ונדמה לי שהתחרט כי התסריט השתנה ברביעי ;)

        להגיב
  18. בובו (פורסם: 26-5-2017 בשעה 20:54)

    האלבום הכי מוצלח שאני נתקלתי בו לאחרונה הוא אנגלית שבורה של עבודות עפר, יותר פופ אבל לא עוזב אותך כמו כמה יוסי. https://avodotafar.bandcamp.com/album/–3

    להגיב
  19. אריק (פורסם: 26-5-2017 בשעה 22:05)

    לא התעלפתי אף פעם מלינץ וגם ממה שכן – מיצה לפני קרוב ל20 שנה.

    להגיב
  20. צור שפי (פורסם: 26-5-2017 בשעה 22:48)

    ברי ואני בני אותו גיל ואני רואה אותו בממוצע פעם בשנה מאז מינימל קומפקט ב-1983-4 (לא זוכר בדיוק). אני חייב להודות שיש תקופות שקצת מרגיש לי שמיציתי אבל הוא עדיין מנייה בטוחה בהשוואה לרוב החלופות שאני מכיר. אין לי כיום המון זמן להקדיש למה שקורה ברוק/אינדי הישראלי (וברי היה אינדי לפני שדרך כוכבו, הוא לא התמרכז, המיינסטרים הגיע אליו) ככה שאני לוקח מראש את האחריות על מה שאכתוב עכשיו: קשה לי יותר ויותר למצוא דברים חדשים שמדברים אלי. בשנים האחרונות. נהניתי בהופעות של חיה מילר ז״ל, החצר האחורית ובקטע קצת יותר אזוטרי ויקטוריה חנה. זה לא הרבה.
    את טווין פיקס המקורית ראיתי כמובן. בהתחלה נהניתי אבל בשלב די מוקדם העסק התקשקש והתברבר ככה שאני לא מחסידי הסדרה. הריאליזם היובשני הנוקב והאכזרי של האמריקאים מדבר אלי הרבה יותר.

    להגיב
    • גיא זהר (פורסם: 28-5-2017 בשעה 07:35)

      החצר האחורית סופר גרופ אמיתית, במובן החיובי. ובמקומות מתוקנים היו מקימים פסל של רוטבליט

      להגיב
  21. ניק (פורסם: 27-5-2017 בשעה 08:57)

    חברים,
    עזבו אותכם שטויות ולכו לראות את the handmaid tale !!!
    הדבר הכי מהפנט בטלוויזיה היום – סדרה פשוט shaking (כמו מזעזעת רק בקונוטציה טובה)!!

    להגיב
  22. דאג קולינס (פורסם: 27-5-2017 בשעה 09:04)

    שבת תרבות. ראיתי בועטי פנדלים במשחק הגמר. רוב השחקנים ( מדתות שונים) מודים לאלוהים אחרי בעיטה או עצירה מוצלחת. מה נסגר איתם. לינץ נהדר. טווין פיקס פחות. יש והיה רוק ישראלי. שלומה ארצי ואייל גולן הם המיינסטרים.

    להגיב
  23. דורון (אחר) (פורסם: 27-5-2017 בשעה 10:45)

    לגבי טווין פיקס,
    הייתי בערך בן 10 כשהסדרה שודרה לראשונה, כך שהייתי מודע להייפ ולשמות, אבל לא ראיתי אותה בעצמי. עם השנים התחלתי להתעניין בקולנוע, ללמוד קולנוע והתאהבתי בסרטים של דיוויד לינץ' (ודווקא במאוחרים יותר), אפילו עשיתי עליו כמה עבודות בלימודים. אבל את טווין פיקס השלמתי רק לפני כ-4 שנים, וגם רק את העונה הראשונה.
    למרות זאת, לא הייתי בטוח שאצפה בסדרה החדשה, ממגוון סיבות. אבל לא עמדתי בפיתוי ובכל זאת ראיתי את שני הפרקים הראשונים. ומדובר לדעתי ביצירת מופת לינצ'יאנית.
    נכון שאין שום עלילה קוהרנטית, אבל כמי שעקב אחרי הקריירה של לינץ/ מקרוב, כבר מזמן הפסקתי לצפות לעלילה במובן המקובל של המילה. הדימויים האיקוניים, המודעים לעצמם ובכל זאת עומדים בפני עצמם, האווירה האפלולית מורטת העצבים, ועם זאת מגוחכת, החלומות, המוזרות, הדמויות – זיקוק של מה שכל כך מפעים ומיוחד ביצירה של דיוויד לינץ'. זה נהדר ומאוד לא מובן שרשת מרכזית יחסית כמו שואוטיים נותנת לזה את הבמה והקידום שהיא נותנת.

    להגיב
  24. Kirma der faux (פורסם: 27-5-2017 בשעה 14:07)

    ניינר, אם אתה מחויב לכתוב ספורטנרול על אלבום ישראלי, בלי הגבלות תקופה ז'אנר או שפה, באיזה אתה בוחר?

    להגיב
    • תומרג (פורסם: 28-5-2017 בשעה 09:23)

      איזה אתה?

      אני? מניח ש(כרונולוגית): אחרית הימים, תמוז, חתונה לבנה, סיפורים מהקופסא, עד העונג הבא, מנועים קדימה

      להגיב
      • Kirma der faux (פורסם: 28-5-2017 בשעה 14:52)

        אין לי בתודעה את הזוית הזאת של איכות הנגינה, המהלכים וההפקה. בגלל זה אני כל כך אוהב את הפוסטים האלה שמסתכלים על מוזיקה שהיא לאו דוקא הפייבוריטית שלי בפרספטקטיבה שלעולם לא הייתי מקבל.
        מהבחינה הזאת האלבום שהכי הרשים אותי הוא האיש שראה הכל.

        האלבומים הישראלים האהובים עלי בשליפה מהזיכרון חלקם קצת איזוטרים:
        סימנים של חולשה
        נושאי המגבעת (הייתי כותב הקלטת, אבל למעשה מעולם לא שמעתי אותה, אלא את הדיסק המעולה שיצא עם הקלטות מוקדמות ומאוחרות בסוף שנות התשעים) וגם הפה והטלפיים.
        אריאל קליינר – כשאנחנו קורים
        רם אוריון – האי פיים ומהם בעיקר גיבור גיטרה
        אקסנטריק סאונד סיסטם של יוסי פיין

        להגיב
        • Kirma der faux (פורסם: 28-5-2017 בשעה 14:56)

          והו הו של הקספרים שהוא הפופ המושלם מבחינתי

          להגיב
  25. אני (פורסם: 31-5-2017 בשעה 19:35)

    הכי מזדהה.
    שבוע שעבר הייתי בהופעה של ברי ביום הסטודנט בתל אביב (תואר שני)
    בפעם הראשונה? ביום הסטודנט בטכניון בשנת 2002.

    להגיב
  26. טלילו (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:09)

    פוסט מעולה.

    להגיב

מה דעתך?