אל-קלאסיקו (או שזה סופר קלאסיקו?)

כולם מדברים על ריאל-ברצלונה אז כנראה שגם אני חייב. נדמה שהשנה המשחק הזה, שמקבל גם ככה הייפ מאוד גדול, תופס נפח עוד יותר רציני. יש יגידו שזה בגלל הצירוף של מוריניו לריאל, שהופך אותם למתמודדת ראויה סוף סוף לקטלונים, אולי בגלל שרונאלדו נראה כמו שהיה בימיו במנצ'סטר, מה שהופך את המפגש בינו לבין מסי לאטרקטיבי עוד יותר מהרגיל. לטעמי, הסיבה היא טריוויאלית עוד יותר – בעונה שבה העליונות של שתי הקבוצות הללו על שאר קבוצות הליגה כל כך גדולה, זה ברור שהמשחקים היחידים שחשובים הם המשחקים הפנימיים בינהן. בעצם מדובר בליגה שלמה עם בדיוק שני מחזורים, אז כשיש לך שלושה חודשיים להתכונן למשחק, פלא שזה מרגיש כאילו המונדיאל לפחות מגיע?

בתור אחד שאמנם חובב גדול של הליגה האנגלית, אבל ממש לא אנגלופיל כמו הרבה אחרים, התקשיתי במשך השנים להתרשם מהעליונות כביכול של הליגה הזאת על ליגות אחרות בכלל והליגה הספרדית בפרט. הליגה האנגלית מרוויחה מאוד גדולה מאיכות שידור ומגרשים (או בקיצור, כסף) על פני שאר הליגות בעולם ובודאי ובודאי על הליגה הספרדית שנראית כמו גרסת לואו טק ליד המשחק האנגלי. אתה מסוגל לראות אפילו משחק בין מילוול לאיפסוויץ' ולקבל חווית צפיה מדהימה, בעוד כל משחק בין ולנסיה לאתלטיקו מרגיש כמו משהו שהערוץ הראשון משדר. וזה בלי לדבר על יתרון השפה שיש לאנגלים. כל זה מוביל לכך שהישראלים – ואני מניח שהם לא היחידים – צופים הרבה יותר במשחקים מהפריימרליג מאשר מהלה-ליגה ולכן יחסי הציבור של הראשונה עולים על השניה עשרות מונים, ולא בצדק.

טוב, לא בצדק עד השנה האחרונה. אני מודה, אפילו לי נמאס. אם לפני שנתיים לא היה כזה דבר מבחינתי לפספס משחק של ברצלונה, הרי שבשנה שעברה התחלתי קצת לחפף והשנה אני בעיקר רואה את התקצירים, אלא אם אין לי משהו יותר טוב לעשות. הסיבה? מה הטעם לראות משחק בלי משמעות ספורטיבית. מהבחינה הזאת זה דומה במידה רבה למשחקים של מכבי תל אביב בכדורסל בליגה הישראלית. זה נכון שמדי פעם היא מפסידה, ואפילו את האליפות, אבל בסופו של דבר אף אחד לא יכול לעמוד מולה מבחינת משאבים כספיים ולכן אפילו אם מדובר בקבוצה שתשחק הכי יפה שבעולם – יהיה קשה לי מאוד להתחבר אליה ולהתרגש מהביצועים שלה, כשהם באים מול לא יותר מניצבים בהצגה.

זאת בדיוק הסיבה שהמשחק של היום לא מצליח לרגש אותי. מבחינת כדורגל נטו, זה מבטיח להיות הצגה אמיתית – אלא אם מוריניו יחליט לקלקל אותה. לריאל יש את כל הכלים לשחק התקפי ולנסות לנצח את המשחק וברצלונה רק מחכה להזדמנות להוכיח למוריניו מה היא מסוגלת לעשות כשלא סוגרים מולה את המשחק. כמובן, את מוריניו כל זה לא מעניין, והוא יעשה את מה שטוב לו, אבל כמו שנהגו לומר פרשנים בעבר – שער אחד מוקדם ייפתח פה את הכל. ובכל זאת, אני לא מתרגש. המשחק של הפטריוטס מול הג'טס בעוד שבוע מרגש אותי יותר ממשחק שיתחיל עוד שעתיים. אבל אם היריבות הזאת הוכיחה לנו משהו בעבר הוא שהיא תמיד מסוגלת להפתיע, ואולי זה מה שיקרה גם הערב והריגוש יחזור אליי.

וכדי שזה ייקרה, בואו נהמר על תוצאה שבאמת תרגש – בארסה מנצחת 4-3, עם גול בדקה התשעים. של מסי, אלא מי?

כדורגל באור ובצל. לקראת ברצלונה - ריאל מדריד
סיכום העונה בספרד

No Comments

דודי 29 בנובמבר 2010

אמנם היו רק 5 גולים, אבל בכל זאת היה מרגש

YG 30 בנובמבר 2010

היה משחק לא רע. ברסה קבוצה שמשחקת נכון, יש שם כמה שחקנים שיכולים לעשות משהו כשיהיו גדולים

טרייד אחד או שניים וזו קבוצה לאליפות

Comments closed