פוטבול, על פרשת דרכים

שני דברים עיקריים קרו השבוע בעולם של הפוטבול. אולי צריך לומר – בשני העולמות המקבילים של הפוטבול.

בעולם הראשון, מחנות האימונים לקראת העונה הקרובה, שתתחיל בעוד קצת יותר מחודש, נפתחו השבוע. אצל האלופה, ניו אינגלנד פטריוטס, למשל – איצטדיון האימונים היה מפוצץ לחלוטין באוהדים – הגרסה האמריקאית ל"פוצצו את האימון הראשון". בעולם הזה, פוטבול הוא עדיין הספורט הכי פופולרי באמריקה בהפרש אדיר.

בעולם השני, המקביל, פורסם השבוע בניו יורק טיימס מחקר (ניתן לקרוא אותו כאן) שנערך על מוחות של 111 שחקני פוטבול לשעבר שנפטרו, כאשר אצל לא פחות מ-110 מהם נמצאו סימנים לפגיעה מוחית ברמה זו או אחרת. יומיים אחרי פרסום המחקר הזה, ג'ון אורשל, שחקנה של בולטימור רייבנס (שגם נחשב לשחקן הפוטבול הכי חכם היום – האיש עושה דוקטורט במתמטיקה ב-MIT) הודיע על פרישה מהמשחק אחרי שלוש שנים בלבד. בעולם הזה, פוטבול נמצא במצב של משבר עמוק.

הרבה מאוד פעמים אפשר להסתכל אחורה ולהגיד – ברצינות, איך הם לא ראו את זה? אני זוכר כשראיתי סרט על חברות הטבק שניסו (והצליחו) במשך שנים להסתיר את ההשפעות המזיקות של סיגריות על הבריאות ותהיתי איך אנשים המשיכו להאמין להם כל הזמן הזה? גם על תקופת הסטרואידים בבייסבול אותה תהייה מתעוררת. פתאום, אחרי שבמשך 100 שנים היו בדיוק שני שחקנים לחבוט 60 הומראנס בעונה, אנחנו מקבלים תוך חמש עונות משהו כמו עשרה שחקנים כאלו – ולאף אחד לא מתעורר החשד? אותו דבר נכון לגבי לאנס ארמסטרונג שאני זוכר שבמשך שנים אנשים המשיכו להאמין שהוא לא משתמש למרות שכל הראיות היו במקום ושכל אלו שאותם הוא ניצח נתפסו אף הם (האם בעוד עשר שנים נסתכל על הדומיננטיות של בולט ונשאל את עצמנו – איך הם לא ראו? בהחלט יתכן).

גם במקרה של הפוטבול, השאלה "איך לא ראינו?" בהחלט קופצת למוח. זה די מדהים להיזכר שעד לפני זמן לא קצר – 5, אולי 10 שנים, בכל סיכום מחזור של ESPN היה קטע שנקרא "ג'אקד אפ" שסיכם את התיקולים האכזריים של אותו שבוע, כשאחרי כל פעם ששחקן נכנס בשחקן אחר בפול-ספיד המנחים – רובם שחקני עבר – צועקים בחדווה "He got Jacked up!". היום המחשבה על זה היא כמעט בלתי נתפסת.

השורה התחתונה היא שבאמת יש יכולת אדירה למוח האנושי להדחיק דברים שמפריעים לו. כל מי שראה פוטבול בחיים שלו לא באמת צריך את המחקרים האחרונים כדי לדעת שכל המכות האלו לראש הן מסוכנות. למעשה, המחקר החדש לא מחדש כמעט כלום – מחקרים בנושא קיימים כבר שנים לא מעטות – הוא רק מחזק את מה שאנחנו יודעים (וכן, יש לא מעט בעיות מתודיות במחקר שאני לא אדוש בהן, בעיקר זה שמרבית המוחות נתרמו על ידי משפחות של שחקנים שלדעתם הראו סימני דמנציה כשהיו עדיין בחיים. עוד עניין הוא שמרבית השחקנים היו בתקופה שפוטבול היה הרבה יותר אלים וגם השחקנים מוגנים פחות).

בואו נסכם את זה ככה – פוטבול זה מסוכן. לא מסוכן כמו – שחקן יכול לשבור רגל או שחקן יכול לחטוף התקף לב – דברים שקורים גם בענפים אחרים – אלא פוטבול מסוכן להמשך החיים של השחקנים ולאיכות החיים שלהם אחרי הפוטבול. כמות המכות שהם סופגים לראש תגרום לרובם המוחלט נזק מוחי לטווח ארוך – נזק שכולל דמנציה, דיכאון וכו'.

american-football-players

בשלב הזה, מתעוררות לדעתי שתי שאלות עקרוניות.

הראשונה, האישית, היא – האם זה בכלל עדיין מוסרי לצפות בפוטבול כשאנחנו יודעים שאלו התוצאות שלו?  לפני כמה שבועות פגשתי בחור שהיה מאוד פעיל בפורום פוטבול של וואלה בזמנו והוא סיפר לי שהוא כבר שנים לא רואה פוטבול פשוט כי הוא קיבל החלטה שזה לא מוסרי. זאב אברהמי שרבים מהקוראים פה מכירים, סיפר ששנה שעברה, עם כל האהבה שלו למשחק הזה, הוא החליט שהוא מפסיק לראות פוטבול. אני בהחלט יכול להבין את ההחלטה הזאת.

במידה רבה, ההרגשה שלי לגבי פוטבול מזכירה את נושא הצמחונות – בשני המקרים רובנו יודעים בדיוק את ההשפעה שיש לצריכה של בשר (או פוטבול) על הקורבנות ורובנו מצליחים להדחיק את זה. כמובן, יש הבדל אחד עיקרי בין החלטה על אכילת בשר לבין החלטה על צפיה בפוטבול – חיות הן לא בני אדם. זה כמובן נכון לשני הכיוונים, כאשר מצד אחד אם אצל חיות אפשר לשכנע את עצמנו שאין להן את המודעות העצמית של בני אדם, הרי אצל שחקני פוטבול יש גם יש. מצד שני – מדובר בבני אדם ולכן יש להם בחירה חופשית. אף אחד לא מכריח אותם לעסוק בספורט הזה והם כמובן מקבלים כסף טוב (אם כי הרבה פחות טוב מאשר בסוגי ספורט אחרים) כדי לקחת את הסיכון הזה.

בכל מקרה, השאלה האם צפיה בפוטבול היא מוסרית מיתרגמת בסופו של דבר לתהיה – האם הממצאים האחרונים יובילו לירידה ברייטינג של המשחק כשעוד ועוד צופים ישתכנעו שמדובר בספורט לא מוסרי. ההימור שלי הוא שלא. זה נכון ששנה שעברה ראינו צניחה ברייטינג של הפוטבול בפעם הראשונה זה שנים אבל קל למצוא סיבות לכך – אם זה הבחירות בארה"ב בחצי הראשון של העונה,  המחאה של קולין קפרניק ושחקנים נוספים שדחתה סוג מסוים של צופים וגם חוסר היכולת למדוד (כמו שאנחנו רואים גם בפריימרליג למשל) את המעבר של צופים מהברודקאסט המסורתי בטלוויזיה לסטרימינג במחשב. מהבחינה הזאת, לטווח הקצר, אני חושב שפוטבול ימשיך להיות הספורט המוביל בארה"ב לתקופה הקרובה. הוא פשוט פופולרי מדי.

 

אבל פה אנחנו מגיעים לשאלה השניה – כאשר יודעים את הממצאים עליהם אנחנו מדברים, למה שמישהו בכלל ירצה לשחק פוטבול? כן, אם התאמנת לזה כל החיים שלך ועכשיו חתמת חוזה גדול וזה כל מה שאתה יודע לעשות – כנראה שתמשיך לשחק (ועדיין ראינו בשנים האחרונות כמה וכמה פרישות מתוקשרות של שחקנים פעילים כמו הרסיבר קלווין ג'ונסון מדטרויט והליינבקר קווין בורלנד מהפורטי ניינרס, כמו גם זו של אורשל שהזכרתי קודם). אבל אם אתה אתלט מוכשר בגיל התיכון ואתה גבוה ומהיר וטוב בכדורסל ובריצה ובפוטבול ואולי גם בבייסבול – למה שתלך לשחק במשחק שאתה יודע שיפגע באיכות החיים שלך בצורה ניכרת? יותר מזה, למה שהורה לילד בכלל יתן לבן שלו לשחק את המשחק?

צריך לזכור – ספורט הוא במידה רבה עדיין הסולם הכי יעיל בארה"ב לסגירת פערים. אם אתה עני או משכונת מצוקה, הסיכויים שלך להיחלץ מהמצב הזה הם קלושים. ספורט מאפשר – אם דרך מילגת ספורט בקולג' ובטח דרך חוזה במקצוענים – את הדרך הטובה ביותר להתקדם בסולם החברתי, לרכוש השכלה ולצאת מהמצוקה הכלכלית. מהבחינה הזאת, סביר להניח שנראה פחות ופחות בני מעמד בינוני וגבוה הולכים לשחק פוטבול וכן בני מעמד נמוך משתלטים עליו לגמרי – אם זה לא כבר קרה.

ועדיין, ופה זאת הערכה אישית שלי, שיתכן והיא שגויה, אם יש סכנה אמיתית לדומיננטיות של הפוטבול בקרב ענפי הספורט האמריקאים, הרי שהיא מגיעה מכאן. מאגר הולך ומתדלדל של כשרונות, ירידה ברמה של המשחק ובפופולריות שלו בקרב הדור הצעיר. אני די משוכנע שפרנסי הפוטבול בארה"ב מבינים את המצב הקשה שבו הם נמצאים. כבר היום יש המון קולות שקוראים להורים לא לתת לילדים שלהם לשחק פוטבול. גם אם ההשפעה של המחקרים האלו היא לא מיידית, הרי שלאורך זמן אני מעריך שהיא תהיה חייבת לפגוע במשחק – אלא אם כן יימצאו פתרונות משכנעים באמת.

מה אותם פתרונות יכולים להיות, קשה לי מאוד להעריך. כמובן שיש קסדות טובות יותר וממגונות יותר וגם החוקים היום מחמירים מאוד הם מכות לראש (בקולג'ים כבר מרחיקים אוטומטית על פגיעה מהסוג הזה ולדעתי גם ב-NFL זה הולך להיכנס השנה) ועדיין – זה רחוק מלהספיק. אולי נראה את הפוטבול הולך למקום שונה לגמרי – מתקרב הרבה יותר לפלאג פוטבול שבו אין תיקולים. או בכלל מוריד את הקסדות מהראש, כי הרי חלק ניכר מהפגיעות בראש נובע מכך ששחקנים מרגישים כביכול מוגנים על ידי הקסדות, שלא לדבר על זה שהם משתמשים בהם על מנת לתקל (מהבחינה הזאת, מעניין יהיה לראות אם יש מחקרים דומים על נזק מוחי לשחקני רוגבי. אני מעריך שיהיה אצלם הרבה פחות, מסיבות שונות). ואולי, בדיוק כמו שקרה לאיגרוף, למשל, פוטבול יהפוך לסוג של ספורט נישה.

עוד מוקדם לדעת, אבל אנחנו מתקרבים מהר מאוד לפרשת הדרכים של הספורט הזה.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

166 תגובות ל “פוטבול, על פרשת דרכים”

  1. דן ברקאי (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:17)

    יש לי בעיה עם המחקר – כפי שהזכרת.

    כל מחקר קליני חייב להביא חבר'ה מכל הגוונים (לא רק מתקופה מסוימת הרבה יותר אגרסיבית), ועוד אלף ואחת הגבלות כדי שלא יהיה מוטה. לכוחם יש אינטרסים, חברת תרופות רוצה להוכיח שהתרופה שלה מצילה חיים, ומאידך חברת סיגריות מוכיחה (או מנסה לפחות) שעישון סיגריות לא מאסיבי אינו מזיק.

    פה, המחקר בדק מוחות של מתים בלבד (אי אפשר לעלות על זה בחיי השחקן), בדק שחקנים ששיחקו את המשחק בתקופה אגרסיבית עד אכזרית של הפוטבול, ונראה שנעשה לצורך ולדרישה של מישהו.

    ברור שפוטבול זהו משחק אגרסיבי ביותר, עם זאת, מאוד נשמע לי שהמחקר לא מדי מקצועי. אין זאת באמור לגונן על המשחק המשוחק כיום, שינוי חייב להיות, אבל לתחושתי עולם הפוטבול בפאניקה ולא בדיוק יורד לעומקם של דברים.

    להגיב
    • MOBY (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:42)

      אבל סטטיסטיקה כל כך מוחלטת קשה מאוד להפרכה. כמובן שככל שהסטטיסטיקה תתרחב היא תהיה מדויקת יותר.

      להגיב
      • אלי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 08:42)

        סטטיסטיקה כזאת מוחלטת כן ניתנת להפרכה.
        השחקנים במחקר נבחרו ע"י המשפחות שטענו שהם סבלו מבעיות במהלך החיים לכן די ברור שאלה יהיו הממצאים.
        סתם לצורך הדוגמא, נניח שיש עוד 1,000,000 שחקני פוטבול שלא נבדקו וכולם לא סובלים מהתופעה אז אפשר להגיד שאין מובהקות.

        אני לא אומר שאין דברים בגו אלא רק שהמשפט שלך לא נכון.

        להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:43)

      אין ספק שיש הרבה בעיות מתודיות במחקר הזה, לא נכנסתי אליהן כי הן לא רלוונטיות לנקודה – הפוטבול בבעיה. אם רק חמישים אחוז מהשחקנים סובלים מפגיעה מוחית זה בסדר? 20 אחוז?

      להגיב
    • א.ב (פורסם: 30-7-2017 בשעה 09:44)

      להגיד שיש בעיה עם המחקר זה קל, אין מדגם מספיק גדול, אין מספיק תאימות וכן הלאה וכן הלאה, בדיוק כמו שאין global warming, וזיהום האוויר בעצם מועיל.
      לא ברור לי איך בר דעת יכול להסתכל על פוטבול ולא להבין שיש בעיה חמודה… אני זוכר לפני כמה שנים בגמר הפטריוטס נגד לא זוכר.. המחזיר של הפטריוטס רץ ו"תיקלו" אותו הוא איבד כדור וכולם שמחו, אבל מה שלא הזכירו כל כך ורואים בבירור לכל מי שאי פעם ראה קרבות שפשוט הרגליים של המחזיר (שוב פעם סליחה על הזיכרון הקלוקל) פשוט קרסו תחתיו כמו שקורה בנוקאוט.
      ככה שבבירור יש כאן בעיה. בדיוק כמו שהאויר מזוהם, אז אולי זה באמת יותר טוב אבל בפועל מזוהם……

      להגיב
  2. דורפן (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:23)

    אני אישית די סיימתי עם המשחק הזה. אני לא אומר שזה הדבר הנכון – פשוט אין לי חשק אליו יותר כבעבר

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:29)

      אבל כמה מזה קשור למצב של הניינרס?

      להגיב
    • yaron (פורסם: 29-7-2017 בשעה 14:25)

      גם אני דיי סיימתי.
      אמשיך לראות את הסופרבול ואם הג'איינטס בפלייאוף אשמח לקרא את "יומן האליפות" אבל בגדול סיימתי.

      להגיב
  3. Amir A (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:45)

    אם לאנשים היה את השכל להמנע מלעשות מעשים שפוגעים באיכות חייהם אז לא היו מלחמות בעולם. הפוטבול לא הולך לשום מקום.

    להגיב
  4. בובו (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:48)

    אני קצת לא מבין על מה המהומה. עזוב שהמחקר לא שווה יותר מידי. אני חובב מירוצי אופנועים, ספורט מסוכן. כל שנה נהרגים בממוצע שני רוכבים ב Isle of Man tt. והם לא מרוויחים כמו שחקני פוטבול. עכשיו שמודעים לסיכונים יותר מי שרוצה ישחק ושיפי הנפש ילכו לצפות בגולף.

    להגיב
    • D! כאן ועכשיו (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:54)

      נשמע כאילו להיות יפה נפש זה דבר לא טוב ולא כלכך יפה

      להגיב
      • בובו (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:09)

        לא מצאתי ביטוי טוב יותר. לא הכי מדויק.

        להגיב
  5. אלון3131 (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:53)

    מצד אחד אני מסכים איתך, כי זה פגיעות ראש וזה משהו שקצת יותר קשה "להתעלם ממנו"

    מצד שני המון ענפי ספורט פוגעים באיכות חיים של ספורטאים בעתיד שלהם, כדורסל דופק להמון אנשים את הברכיים. מתעמלי מכשירים, קופצי משולשת ועוד כל ענפים מתאר לעצמי.

    אין לי תשובה, והשוואה לצמחונות מעניינת, קשה לי לראות איך אני מוותר על הענף אהוב עליי כמו שקשה לי לוותר על המאכלים האהובים עליי.

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:14)

      ספורט מקצועני בהגדרתו הוא לא בריא. לארי בירד בלי גב, דוקטור ג'יי בלי ברכיים וכו'. אבל יש משהו בפציעות ראש שמרגיש יותר בעייתי מאשר פגיעות אחרות

      להגיב
      • AdamB (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:06)

        השאלה היא האם היום אפשר לעשות קריירה מקצוענית של עשור באנביאיי או בפריימר ליג. ולא לסבול
        מכאבים כרוניים, או אפילו נכות כלשהי להמשך החיים. האם פיזותרפיה, והקפדה על אימון נכון. בשילוב אולי עם יוגה. פלנדקרייז וכו'
        מאפשרים את זה.

        להגיב
  6. D! כאן ועכשיו (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:53)

    בדיוק כשחזרתי להנות מהמשחק???

    מזל שיש משחקי הכס

    להגיב
  7. איציק (פורסם: 28-7-2017 בשעה 17:54)

    בהרבה פוסטים על פוטבול כתבתי שאני אפילו לא מכנה את זה ספורט, כמו האגרוף, כיוון שיש באופן מובנה במשחק הזה רישיון להיכנס ביריב בכל הכח ועוד בראש. אני לא מוכן להיות חלק מאלו שנותנים יד במודע לפגיעות חמורות ובטח פגיעות מוחיות.
    אם להיות ציני, אז אני חושב שאם היו בודקים אותם לפני שהם מתחילים קריירת פוטבול, אז אחוז אלו עם הפגיעות המוחיות היה הרבה יותר גבוהה מהבדיקה שמדווחת במחקר. צריך להיות עם נזק מוחי חמור מאד כדי ללכת לשחק במשחק זה. עכשיו גם בארץ יש ליגה ועוד מעט נפתח תחום יצוא חדש לארה"ב, ישראלים פגועי מח לליגת ה-NFK.
    נ.ב.: אם יזיז משהו, אז בזמן הקרוב כנראה בשוליים; בטווח הרחוק יותר, כנראה גם לא יזיז הרבה.

    להגיב
  8. אמיתי (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:07)

    אני לא חובב פוטבול אבל ממה שאני כן יודע המשחק הזה הוא הרבה יותר מסך האלימות שלו. רוצה לומר גם בלי הפיזיות והתיקולים יש לו מקום. מקווה שישכילו לשנות את החוקים ולעשות אותו בטוח.
    ההשוואה שלי היא להתחממות כדור הארץ שמורגשת בייחוד בתל אביב בימים אלו. ויש נשיא אחד שעוד מכחיש אותה מהבית הלבן. בני אדם זו חיה מוזרה

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:11)

      לא חושב שיש לספורט הזה תוחלת בלי האלימות. היא אולי לא המטרה אבל פוטבול בלי תיקולים הוא לא פוטבול. זה לא יחזיק מעמד

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:14)

        וואלה? אוקי.. אתה בטח מבין יותר ממני. יש בפוטבול מורכבות שאין בענפים אחרים או לפחות ככה היה נדמה לי

        להגיב
        • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:18)

          יש הרבה מורכבות אבל ראיתי משחקים של פלאג פוטבול – פשוט אין לזה אותו אפיל. אני חושב שבבסיס של כל ספורט מצליח כמעט יש אלמנט מסוים של אלימות, גם אם הוא לא מורגש על פניו. תיקולים בכדורגל, אפילו חסימה בכדורסל היא אקט אלים במידה מסוימת.

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:43)

            לא מדוייק אבל בפוטבול אין ספק שהתיקולים והאלימות הם חלק מהאתוס.
            מצד שני כשאתה כותב טור על מחזור אנ. אף. אל. ויש דיונים הם ברובם הגדול לא על החלק האלים אלא על החלקים הטאקטיים וטכניים במשחק. לפי הדיונים בדה באזר פוטבול הוא משחק הרבה יותר גדול מהחלק האלים שבו ככה שוויתור עליו יהיה לא פשוט אך לא בהכרח מכת מוות

            להגיב
            • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:49)

              כל הדיונים הטקטיים הם נחמדים, בסוף מי שמנצח הוא זה שאגרסיבי מספיק

    • יריב (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:40)

      תל אביב היא העיר עם מזג האוויר המבחיל בתבל וזה ממש לא קשור להחממות גלובלית

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:00)

        ניו דלהי. ניו יורק. תל אביב זה זוועה רק ביולי אוגוסט

        להגיב
        • איציק (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:04)

          עכשיו יולי אוגוסט.

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:33)

            עכשיו זוועה. תודה לאל שבאוגוסט לא אהיה בארץ. חצי נחמה

            להגיב
            • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:32)

              אנשים לא מבינים כמה המזג אוויר בארץ הוא נהדר. כן, חום אימים בקיץ. אז בורחים למזגן או לים (עוד אחד מהפריבילגיות האדירות שישראלים לומדים להעריך רק כשהם גרים במקום אחר). בניו יורק הקיץ לא פחות גרוע והחורף מזעזע. פלורידה זה כמו תל אביב בקיץ כל השנה (בתוספת סופות הוריקן). החורף הישראלי הוא אחד הדברים הכי נהדרים שיש – תשאל מי שגר בברלין כמה כיף לו שבעה חודשים בשנה.

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 29-7-2017 בשעה 07:07)

              ברלין מוכנה לחורף. הבתים מוסקים וכולם מסתובבים עם קצר בבית.
              המכוניות, התשתיות ובתי העסקים מוכנים גם הם לחורף.
              הבעיה היא בקיץ, בגלל שהבתים בנויים לשמר חום.
              25 מעלות בדירה באירופה זה כמו 35 בארץ.

            • צור שפי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 14:10)

              אריאל, אתה רואה חצי כוס מלאה. צפון ספרד (סנטאנדר, לה קורוניה) זה מקום עם מזג אויר מדהים והמקום שהכי אהבתי זה בוגוטה, משווני אבל גבוה (2600 מטר) ככה שכל השנה בין-9-10 בלילה ל-19-21 ביום. תענוג.

          • אמיתי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 01:51)

            מסכים לגמרי. אבל יולי הזה באמת הוציא את הרצון לחיות ממני. צריך לעשות כמו הבריטים בהודו- לעלות למקומות קרים ונעימים כמו בגליל למשך הקיץ

            להגיב
        • גיא זהר (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:18)

          בנקוק

          להגיב
      • רועי מ (פורסם: 29-7-2017 בשעה 06:57)

        מיאמי כבר מאפריל
        אתנ יכול לעבור לירושלים

        להגיב
      • עומרי (ירוק) (פורסם: 29-7-2017 בשעה 07:10)

        יריב, זו הגזמה פרועה כמו שרשמו לך כאן. בניו יורק למשל הרבה יותר גרוע – בקיץ מהביל ולח כמו בת"א ולהוסיף על המכה – גם יורד גשם לפעמים. ואז החורף זוועה.
        וכל הדוגמאות שהביאו לך למטה

        להגיב
        • יריב (פורסם: 29-7-2017 בשעה 11:33)

          ניו יורק זו לא עיר שהייתי גר בה גם בחינם. אבל קחו את לונדון לדוגמא ומזג האוויר שם מדהים. איך גשם בקיץ זה דבר רע?

          להגיב
          • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 11:35)

            ניו-יורק לא הייתי, אך לגבי לונדון בקיץ זה נפלא. השאלה לגבי לונדון היא בייחס לעונות האחרות. לא הייתי, לא יודע.

            להגיב
            • אריאל גרייזס (פורסם: 29-7-2017 בשעה 11:55)

              הייתי בדבלין בחורף, שזה מאוד דומה – לא מלבב בכלל.

            • אמיתי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 12:05)

              ניו יורק זה דרעק. לונדון ממה שהבנתי זה לא כזה נורא. אנגליה יחסית ממוזגת אבל מספר ימי השמש קטן. לנו שרגילים להרבה זה דיי מדכא. רק הקאריביים

          • yaron (פורסם: 29-7-2017 בשעה 14:30)

            המזל של ניו יורק זה המזג אוויר שלה, אחרת היו בה 100 מיליון..
            היא לא מתאימה לכל אחד…

            להגיב
        • טל (פורסם: 29-7-2017 בשעה 17:35)

          רק מעדכן שכרגע הטמפטרטורה בניו יורק היא 24 מעלות (11:30 בבוקר) והמקסימום שצפוי לשבוע הקרוב לפי התחזית זה 30. בהחלט יש גם ימי "תל אביב" אבל אי אפשר להגיד שזה אותו מזג אוויר כמו תל אביב.

          להגיב
          • עמי ג (פורסם: 30-7-2017 בשעה 16:25)

            רק תל אביבים משווים את תל אביב לניו יורק.
            הניו יורקרים לא עושים את זה.

            להגיב
            • איציק (פורסם: 30-7-2017 בשעה 16:26)

              הם יודעים שאין להם סיכוי נגד תל-אביב אז אפילו לא מנסים.

          • עומרי (ירוק) (פורסם: 30-7-2017 בשעה 23:19)

            גרתי בניו יורק שנתיים. הרבה ימים פחות חמים אבל הלחות עושה את זה מספיק גרוע. והגשם פתאום באמצע יום קיץ זה מגעיל ומעצבן

            להגיב
  9. גל א (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:13)

    אחרי קריאת הכתבה בטיימס(למאמר המדעי אגיע מאוחר יותר) יש כאן בעיקר את המסקנה המזעזעת של נזק משמעותי ב87 אחוז מהנבדקים וב99 אחוז מהנבדקים ששיחקו בצורה מקצוענית. עדיין צריך לזכור שקורלציה אינה קוזציה או בעברית-תאימות אינה סיבתיות. מה אפשר לעשות אחרי תוצאות כאלה?
    א. מחקרי המשך,מחקרי המשך,מחקרי המשך. בשביל להוכיח סיבתיות אתה צריך מדגם אקראי, למשל, בקשה לבדיקה של שחקנים מתקופות שונות.

    ב. בדיקת כל שחקן שחותם על חוזה מקצועני בסוללת הבדיקות האפשריות לאנשים חיים(ויש שלל בדיקות רפואיות והתנהגותיות) ואז בדיקה שוב אחרי שנה, ואז עוד אחת אחרי נגיד.. חמש או שלוש שנים.

    ג. בדיקה מקיפה לפני פתיחת האימונים כל שנה, ועידוד שחקנים שהתגלו אצלם נזקים לפרוש. בצורה הזאת אפשר לצמצם מאוד פגיעות, ולוודא שמי שממשיך לשחק מודע לנזקים ולא ממשיך רק בגלל אילוצים כלכליים.

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:15)

      זאת בדיקה שאי אפשר לעשות אותה על נבדקים חיים, זאת הבעיה. מדובר בפתולוגיה של המוח.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:20)

        אפשר, אפשר, אחרי שנתיים המח שלהם מת, אז זו לא בעיה.

        להגיב
      • Amir A (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:24)

        בסיפור הזה צריך דווקא להתרחק מהמחקר המדעי, כי די ברור שלחטוף מכות בראש באופן קבוע זה לא הדבר הכי טוב שיש שם בחוץ. הדבר היחידי שנסיונות מחקר יעשו זה לתת תחמושת לאלו שטוענים שאין בכך סיכון.
        עכשיו הנה שאלה פרובוקטיבית – האם תפסיק להשתמש בחשמל בישראל? הרי התחנה בחדרה מבוססת על פחם וידוע שתוחלת החיים של כורי פחם נמוכה בהרבה בגלל עיסוקם.
        https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9090281

        להגיב
        • איציק (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:29)

          ובכול זאת חייהם אינם חסרי תוחלת.
          השאלה שלך לא פרובוקטיבית בכלל. אתה מערבב מותרות עם צורך (אפילו אומר קיומי). תוסיף לכך שבמקום להפסיק להשתמש בחשמל, עדיף להשקיע בטכנולוגיה חלופית כמו גז למשל, ובאוטמטיזציה גדולה יותר כדי להקטין למינימום את החשיפה לחומרים מסוכנים.

          להגיב
        • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:29)

          זאת בדיוק הסיבה שאני חושב שהתירוץ המוסרי לא יתפוס – כשמדובר באנשים אחרים קשה מאוד לתפוס את זה ולקחת את זה בחשבון. אבל אני כן חושב שזה מאוד ישפיע על הורים והשאלה אם לתת לילד לשחק פוטבול. איך אמר לי מישהו כשדיברנו על נושא ההדתה – כשזה נוגע לילדים, אנשים יתפסו על קירות

          להגיב
          • Amir A (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:36)

            כמו שציינת, זה ישפיע על הורים עם מודעות לדברים הללו וההשפעה ארוכת הטווח שלהם. אני מניח שיימצא מתאם עם השכלה ועם הכנסה בנושא הזה. יחד עם זאת, כמות ההורים בלי מודעות והבנה בנושא גדולה מספיק כדי לא להשפיע על מאגר השחקנים הפוטנציאלים. אחרי הכל, אני לא רואה עדרים של הורים כאן באמריקה נוטשים את מקדונלדס ושאר רשתות הזוועה ועוברים לבשל אוכל טרי בבית בגלל הנזק הבריאותי.

            להגיב
            • Ljos (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:47)

              אז אתה אומר שהסכנה תישאר, אבל תעבור עוד יותר לכיוון העניים. זה מזעזע אפילו יותר בעיניי.

            • Amir A (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:00)

              תזהר מלהפוך סיבה ומסובב. לכל אחד יש בחירה. מי שבוחר להתעלם מזה אני רק יכול לאחל לו בהצלחה ושהילד שלו לא יפול בצד הלא נכון של הסטטיסטיקה. השאלה שאתה צריך לשאול היא מדוע (בהנחה שזה אכן יקרה) דווקא העניים נכשלים בלהפנים את הנזק שזה יגרום בעתיד?

            • Ljos (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:06)

              כי יש להם פחות אפשרויות בחירה בחיים.

            • Amir A (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:13)

              אם שתי האפשרויות שהיו עומדות בפניהם היו לשחק פוטבול מקצועני או לשחות עם כרישים בזמן שהם מדממים מהחניכיים הייתי מסכים איתך. הבעיה היא לא מספר אפשרויות הבחירה (ויש כמעט לכל אדם בארה"ב הרבה אפשרויות בחירה לניתוב הקריירה, במיוחד לצעירים בגילאי התיכון) אלא בסדרי העדיפויות.

            • Ljos (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:27)

              עניים הם חברה שסובלת מסטיגמות והדרה חברתית. מיקום חברתי שולי ומחסור במשאבים לשינוי המצב מקשים על אפשרויות שינוי. אם אתה עובד בשתי משרות קשות שממלאות את היום שלך, אתה תלך לשלם יותר ותעבוד קשה מאוד כדי להכין אוכל בריאותי עד שתתעלף או תרצה דקה מנוחה ותקנה אוכל זול במקדונלדס ותיאלץ להקריב את הבריאות בשביל בריאות אחרת?
              והם גם הרבה. מתוכם, תמיד תמצא מישהו שיעדיף לקחת את הדרך המסוכנת יותר.

            • Amir A (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:42)

              אני פשוט לא מסכים איתך. משפחה של 5 נפשות (שני הורים ושלושה ילדים קטנים) מוציאה בארוחה אחת במקדונלד כאן סכום של לפחות $20 וסביר להניח יותר באזור של $30. בסכום הזה אני מאכיל את המשפחה הזו יופי באוכל שיהיה יותר בריא. לאכול בריא לא אומר בהכרח לתת כליה לבזוס.
              לגבי הזמן, אפשר להכין בסוף השבוע קיטים לארוחות במשך כל השבוע ולהקפיא. רוצה יותר? אפשר להתארגן עם בני משפחה או שכנים ולחלק את הכנת האוכל בין מספר משפחות (אם אתה מכין מגש של עוף אז זה כבר לא משנה אם תכין שניים, נכון?).
              מה שחסר הוא לא בהכרח הכסף (למרות שאני בעד לתת תקציבים נדיבים למשפחות עניות על מנת לעזור להן לצאת ממעגל העוני) או הזמן. מה שחסרה היא התובנה מה צריך לעשות והרצון והיכולת לעשות את זה.

            • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:43)

              וואו, אמיר, באמת הפכת אמריקאי עד הסוף. אתה גם מתלונן שהמס שלך מממן בריאות לאנשים עניים?

            • Ljos (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:07)

              הנה כתבה מהאקונומיסט שאומרת שלהיות עני זה דווקא יקר יותר – https://www.economist.com/news/united-states/21663262-why-low-income-americans-often-have-pay-more-its-expensive-be-poor
              אתה מניח שהם לא עובדים בסוף השבוע. הרבה עובדים ב-2-3 עבודות. זה מגיע גם לסוף השבוע. או שיש להם מוגבלות מסויימת שמפריעה להם.
              אתה נשמע קצת כמו גווינית' פאלטרו. נשמע כאילו אתה לא מבין את הלחץ והפחד של לא להיות מסוגלים להאכיל את המשפחה, כי חסרים לך 20$ החודש, ולחיות תמיד במצב הישרדות. כשאתה צריך לקנות אוכל רק פעם בחודש (כי פוד סטמפס, כי דלק עולה כסף שאין), אתה קונה אוכל שאמור להחזיק מעמד חודש. זה אומר לא לקנות אוכל טרי. זה אומר לקנות ירקות משומרים בחצי מחיר.
              ואם גדלת לתוך חיים כאלה, הם נתקעים ממך גם אחרי שהצלחת (אם הצלחת) לצאת מהעוני.

            • Amir A (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:26)

              הפוך, אריאל, הפוך. כמו שציינתי "אני בעד לתת תקציבים נדיבים למשפחות עניות על מנת לעזור להן לצאת ממעגל העוני". אני גם בעד כל תוכנית בריאות שתכסה עד כמה שיותר אנשים מהאוכלוסיה. מה שאני נגדו זה לתת את הכסף למי שצריך אותו מבלי לדרוש מאותו אדם ACCOUNTABILITY. כבר היה לנו כאן דיון ארוך בנושא שבו ציינתי שהייתי קובע סף מינימלי לתמיכה בתלות בהכנסה ונותן נקודות זכות ותמיכה גדולה יותר בתלות בדברים כגון השקעת ילדי המשפחה בלימודים ועוד.

            • Amir A (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:33)

              Ljos, בשנים הראשונות שלי בארה"ב הייתי זכאי לבולי מזון והסיבה היחידה שלא השתמשתי בזה היא שלא הייתי מודע לזה. אז לא, אני לא אחד מהמבוססים הללו שמצקצקים בלשונם. אני יודע שזה קשה ובעייתי, ולפעמים נראה בלתי אפשרי, אבל הדרך החוצה מהעוני חייבת להתחיל מהעני עצמו בין אם זה נעים לשמוע ובין אם לא. תשאל את עצמך למה ערי הפיתוח בישראל ממשיכות להיות מקום נכשל ובאותו זמן תשאל את עצמך למה דור שני ושלישי של מהגרים יהודים, הודים, ומזרח אסייאתים בארה"ב כבר לא יחיו באותו עוני כמו הוריהם שהיגרו למדינה.
              וחוץ מזה, עוד פעם אחת תקרא לי גווינית' פאלטרו….

            • Ljos (פורסם: 28-7-2017 בשעה 21:32)

              סליחה. אבל לה היה סיפור לפני זמן מה שהיא פרסמה את כל האוכל שהיא קנתה ב-30$ וכולם ירדו עליה. לא יקרה שוב.
              הדרך החוצה מהעוני היא משולבת. העני צריך לקום והחברה צריכה להכיל ולאפשר. ולא צריך לתת אפשרות למצבי היי ריסק\היי ריוורד כמו הפוטבול או הלוטו להתקיים בעיקר אצלם.

            • Amir A (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:29)

              כן, מכיר את הסיפור. היא באמת נשמעת מאוסה. ב-$30 ביום לא תוכל לאכול סלט טרי עם עגבניות שרי ומלפפוני חממה כל יום. גם תפוחי עץ מובחרים יהיו מותרות שלא תוכל להרשות לעצמך כל יום (אבל פשוטים דווקא כן). סביר להניח שתחיה על אורז, תפוחי אדמה, עוף (שכאן הוא זול מאוד), תירס מקופסאות, פסטה ודברים כאלו. תכין רוטב לפסטה לבד, ביצים, פנקייק, תאכל הרבה בננות וכדומה. עדיין, עדיף פי אלף על הג'אנק פוד ברשתות, במיוחד כשאתה מבשל את זה בעצמך ודואג שזה יהיה בריא עד כמה שניתן בלי טונה מלח ובריכה של שמן.

            • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:29)

              הסיבה שערי פיתוח נשארו ערי פיתוח היא שהן ממוקמות במקומות מחורבנים שאתה צריך נס כדי לצאת מהם. תגור אתה בדימונה או ירוחם ותספר לי כמה קל לצאת משם. אתה באמת לא מבין שעוני זה מעגל שרוב האנשים תקועים בתוכו? בטח ובטח בארהב, מקום עם אפס מוביליות חברתית. היו כמה פוד קאסטים בנושא של גולדוול, כדאי שתקשיב להם, על כמה הסיכוי של נער משכונת מצוקה, אפילו מוכשר בטירוף, לצאת משם הוא נמוך.

            • Amir A (פורסם: 28-7-2017 בשעה 23:03)

              הדור של ההורים דפוק. זה נכון. לא יצליחו בחיים לצאת מערי הפיתוח ולא יצליחו בחיים לצאת מהעוני שלהם. אבל הילדים שלהם יכולים לצאת משם באמצעות חינוך. אבל חינוך זה קשה, כי חינוך צריך להתחיל מגיל 0. הורים צריכים להכריח את עצמם להקריא לילדים ספר לפני השינה גם אם הם שפוכים לגמרי אחרי שתי משמרות, והורים צריכים לשאול כל יום מה היה בבית הספר ולא להסתפק ב"טוב". וצריכים לבדוק אם הילד עשה שיעורים ואיך עשה אותם, ולהכריח את הילדים לקרוא (אלא אם כן הם ברי מזל והילדים עושים זאת מעצמם), ולנהל עם הילדים שיחות על קצת יותר מאשר "איך היה היום". ולהבין שזו מטלה שאין לה סוף וצריכים להמשיך בה כל הזמן מגיל הגן ועד גיל הקולג'. ואז אולי יהיה סיכוי שהילד/ה ימצאו את דרכם החוצה ממעגל העוני דרך קולג' שיתן להם אפשרות למצוא משרה במקום אחר, רחוק מהחור שבו הם נולדו.
              קשה? כן. בלתי אפשרי? לא. שוב, יש כאן קהילות שלמות שהדור השני והשלישי להגירה חיים ברמת חיים הרבה יותר גבוהה מהדור הראשון.

      • גל א (פורסם: 28-7-2017 בשעה 21:01)

        לא מדויק, CTE, המחלה שנתגלתה בניסוי הזה, אכן ניתנת לאבחון רק לאחר המוות. אבל הנזקים שנראים בחתכים שהוצגו בכתבה יכולים להתגלות גם בסי טי מוח, mri ועוד בדיקות אחרות שמטרתן לגלות נזקים במוח אפשר בהחלט לבצע גם על אנשים חיים.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 28-7-2017 בשעה 21:07)

          האם בדיקות אלו (כולל זאת שהתבצעה לאחר המוות) יכולות לומר מה הסיכוי שפגיעות אלו נובעות ממכות, כלומר פגיעות ראש, ולא סיבות אחרות כגון הזדקנות או CVA?

          להגיב
          • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:33)

            ממה שהבנתי, נעשתה השוואה למוחות אחרים (סך הכל נבדקו יותר מ-200 מוחות)

            להגיב
            • אלי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 08:52)

              לפי מה שכתוב בכתבה אז גם המוחות האחרים הם של שחקני פוטבול אבל לא שחקני נ. פ. ל.

    • איציק (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:19)

      א. נכון שמתאם לא בהכרח גורר סיבתיות, אך אתפלא מאד אם במקרה זה, זה לא ככה.
      ג. לפי הכלל הזה לא תהייה לך ליגה מהר מאד.

      להגיב
  10. NoONE (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:49)

    אם היינו מבטלים או מפסיקים לעשות כל דבר שגורם לנו נזק או יגרום נזק בעתיד היינו יושבים בבית ולא יוצאים החוצה.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 28-7-2017 בשעה 18:56)

      זה היה גורם לנזק הרבה יותר גדול.

      להגיב
      • NoONE (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:55)

        אז אולי עדיף להרוג מיד כל תינוק שנולד כדי למנוע ממנו נזק עתידי

        להגיב
        • איציק (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:59)

          אולי, ואולי פשוט לחיות בהיגיון. לא להיות פנטי בקשר לאוכל, ספורט, או כל דבר אחר, ומצד שני גם לא לזרוק…

          להגיב
          • NoONE (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:28)

            ההגיון אומר שיש הרבה דברים שיכולים להרוג אותנו או להזיק לנו כמעט בכל תחום שבו האדם עושה משהו.
            בין אם זה עבודה,פנאי או ספורט.

            להגיב
            • איציק (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:30)

              נכון, זה בדיוק מה שאני אומר, לא להתנזר, לא להגזים, הכל במינון. פוטבול נראה לי מחוץ למינון בשבילי. לא רואה, לא אוהב את הרעיון של הענף הזה.

            • NoONE (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:34)

              לכל אחד יש את המינון שלו ואת הגבולות שלו.
              אני באופן אישי חושב שאלכוהול הורג הרבה יותר אנשים מפוטבול , ולא צריך מחקרים בשביל זה.
              אני לא רואה אנשים קוראים להוציא שתיית אלכוהול מחוץ לחוק(מסיבות בריאות, לא מסיבות מוסר כמו ארה"ב בשנות ה 20)

            • איציק (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:39)

              אכן לכל אחד המינון שלו. יש המון מחקרים שמוכיחים שאלכוהול במידה עוזר מאד לבריאות בהרבה בעיות (אני לא שותה, אז לא נהנה מהיתרונות שלו, אבל זה לא העניין, רק מסביר שאני לא מגן עליו מתוך עניין אישי). שתייה מופרזת של אלכוהול היא מאד בעייתית, כלומר חזרנו למינון. פוטבול מקצועני לא תורם לבריאות בשייט, זה הרבה מעבר למינון סביר של לזרוק כמה כדורים בפרק ואולי תקל פרווה פה ושם.

            • אנונימוס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:40)

              מעבר לעניין התרבותי, אני חושב גם שאחוז הנפגעים מאלכוהול מבין כלל הצורכים הוא נמוך בהרבה מאשר 99%

          • shadow (פורסם: 28-7-2017 בשעה 21:54)

            הפיתרון הוא כרגיל הפיתרון הכי עתיק. חינוך.
            שכל אחד יבחר אחרי זה לפי ראות עיניו.

            בכל זאת לא מבין מה ההבדל כמו שאמרת פה בין זה לבין איגרוף, MMA מרוצים או כל פיעלות ספורטיבית אינטנסיבית לאורך זמן.

            אגב יש פילוסופים שמשתגעים בעקבות התעסקות מרובה עם התודעה והמשמעות אז נפסיק לחקור?

            מעולם לא להתחברתי לענפי ספורט אלימים אני פשוט לא חושב שזה ספורט. זה סוג הפרעה נפשית מתחום הסאדו-מאזו. גם של הצופים.

            להגיב
            • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:25)

              אני לא מתחבר לאגרוף בכלל. תמיד הסברתי לעצמי ששם מדובר באלימות לשם האלימות. בפוטבול, האלימות היא לא המטרה, היא רק האמצעי. אבל אני לא בטוח עד כמה ההבחנה הזאת באמת עומדת במבחן המציאות

            • shadow (פורסם: 29-7-2017 בשעה 07:11)

              נראה לי שנתת פה כבר את התשובה באחת התגובות. "לא חושב שיש לספורט הזה תוחלת בלי האלימות.","זה לא יחזיק מעמד"

              אין בעיה עם מגע. זה האלימות שהיא בעייתית. האיבקות כמו באולימפיאדה(מה שמכונה "סגנון יוני-רומי") היא ספורט עם מגע צפוף שהוא לא אלים.

    • jhkj (פורסם: 29-7-2017 בשעה 11:11)

      המרצה לאנטומיה ופיזיולוגיה בוינגייט תמיד היה אומר לנו שפעילות ספורטיבית היא נזק ושעדיף לאכול רק כמה שאתה צריך. שניים מהדברים שהכי שוחקים את הגוף לאורך השנים אלו פעילות ספורטיבית ואכילה

      להגיב
  11. AdamB (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:01)

    אם נראה בחיינו ספורט אחר הופך לפופולרי באמריקה. זה באמת להיות עדים למהפכה.

    להגיב
    • טימי טיבו (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:37)

      ראינו בימי חיינו את הבייסבול בטופ ואת האנ.בי.איי בטופ. כל האימפריות נופלות בסוף

      להגיב
  12. אנונימוס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 19:25)

    יותר מדי כסף מעורב, יותר מדי מושרש בתרבות. ומאגר השחקנים הוא גדול מכדי שזה ידולל משמעותית. זה כמו שלייבוביץ חשב בזמנו שמספיק כמה מאות שיסרבו כדי להוביל לשינוי. היתה תקופה שזה הגיע קרוב למספרים האלה וכלום לא קרה. אז יהיו 500 אתלטים מובילים שילכו לכדורסל ולא לפוטבול. כל עוד יהיו כמה עשרות אלפים אחרים שילכו לפוטבול יהיו מספיק טובים מביניהם שיגיע לNFL ולמכללות מובילות. ותמיד יהיו כאלה שלא מצליחים ללכת לענפים אחרים, או מסונוורים ע"י הכסף, או שאומרים להם שהם מספיק טובים רק בשביל הספורט הזה.

    להגיב
  13. יוסי מהאבטיחים (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:10)

    הבילס, בהיותם ארגון מצטיין, הבינו את הסיפור לפני שני עשורים כבר. מאז הם מקפידים להחתים שחקנים ומאמנים מטומטמים ודפוקים בצורה יוצאת דופן עוד טרם קיבלו אפילו קסדה אחת לראש.

    להגיב
    • NoONE (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:31)

      ואוו הייתי בטוח שרקס ראיין יוביל אותם לתהילה

      להגיב
      • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:59)

        לפחות אצלכם יש לו איזו גולגולת של בריידי על החגורה. אצלנו אפס, כלום בחדר ריק

        להגיב
        • NoOne (פורסם: 29-7-2017 בשעה 00:14)

          גולגולת בתחת שלי.
          לבריידי יש בית קברות מלא בעצמות של הג'טס,באפלו ומיאמי

          להגיב
          • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 29-7-2017 בשעה 09:48)

            "גולגולת בתחת שלי" נשמע כמו סיכום סופ"ש בטיחואנה

            להגיב
  14. גל ד (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:22)

    לגבי רגבי, שאלתי את עצמי אותה שאלה לפני שנתיים. חיפוש בגוגל לא העלה מחקרים רציניים, אבל זכור לי משהו על כך שיש פחות פציעות ראש, ויותר פגיעות בעמוד השדרה.

    להגיב
    • Lord Anthony (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:41)

      ראגבי הוא משמעותית משחק הרבה פחות אלים מפוטבול.

      להגיב
      • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:46)

        לא יודע אם פחות אלים, ההתנגשויות בו הן בעצמה פחותה כי הן לא במהירות מלאה על מגרש פתוח. עדיין, כשאתה מתקל שחקן ודופק את הראש שלו בכח ברצפה, יהיה לזה אימפקט. ברוגבי רואים הרבה מאוד פעמים שחקנים מדממים אז אני לא יודע כמה הוא פחות אלים

        להגיב
        • Lord Anthony (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:56)

          נתחיל עם זה שרק ציוד המגן בפוטבול מרמז על רמת האלימות של המשחק.
          אתה גם לא יכול להשוות את התאקלים בפוטבול לאלו של ראגבי, בפוטבול נכנסים בשחקנים בכל הכוח רק כדי להפיל אותם לרצפה, זה חלק מהותי מהמשחק, בראגבי כל הקונספט הזה לא חוקי – תופשים שחקנים ומפילים אותם לא נכנסים בהם חזיתית בכל הכוח.

          להגיב
          • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:35)

            זה לא הופך אותו ליותר או פחות אלים, פשוט אלימות מסוג שונה. אבל כן, אני מעריך שהסוג של פוטבול יותר גורמת לפגיעות ראש. המיגון הוא חסר משמעות לדעתי – אני שיחקתי פוטבול גם בלי מיגון, זה אפשרי. בפוטבול החליטו שככה משחקים, זה הכל. הרבה פעמים זה יותר עניין של מסורת מאשר הוכחה למשהו.

            להגיב
  15. shohat (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:26)

    אתה רואה את הסרט המצוין של 30 על 30 על מרקוס דופרי – The best that never was. ספוילר!!!!!
    רואה אותו נהג משאית עם פנים עצובות, ולרגע אחד אתה לא חושב: איזה מזל יש לו שנפצע בברך וניצל מלהיות כוכב באן אף אל.

    הפסיכולוגיה (חלום) והתמריצים להצליח בפוטבול הם כל כך אדירים שהם מאפילים על תוחלת הסיכון/המחיר.

    תכלס, עם כל מה שאתה יודע, היו מציעים לך את החיים של בריידי, אפילו של איזה אדלמן? אומר "עזבו אותי"? … לכן קשה לאוהדים להתנער.

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:44)

      לא יודע לגבי עצמי אבל אני ממש לא בטוח שהייתי רוצה בשביל הילד שלי חיים כאלו. בריידי אולי, אדלמן בטוח לא. היה ראיון לפני כמה שבועות עם ווס וולקר, שחקן שחטף בקריירה שלו חמישה זעזועי מוח "רשמיים" – האיש מודע לזה שהמח שלו עשוי "להתפוצץ" כדבריו יום אחד. אני חושב שזה לאט לאט מחלחל

      להגיב
      • shohat (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:36)

        מעניין.

        להגיב
  16. Lord Anthony (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:40)

    אז הגלדיאטורים מתים בזירה, בשביל זה בדיוק הביאו אותם לשם.
    הבעיה עכשיו היא שעכשיו כבר אי אפשר להעלים עין מזה שמדובר במשחק אלים?
    כאילו שכל ציוד המגן שם, שמתאים לפיזור הפגנות בשטחים, לא רמז על זה כבר.

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 20:42)

      לבני אדם נוח להעלים עין מדברים שיושבים מול העיניים שלהם כשזה לא מתאים להם

      להגיב
      • NoONE (פורסם: 28-7-2017 בשעה 21:07)

        לא יודעים מאיפה הגעתם להעלמת עין , כל מי שיש לו שני עיניים יודע כבר המון זמן מה המשמעות של פגיעות ראש.
        וזה כולל שחקנים.מאמנים,אוהדים ומנהלים
        זה חלק מהחיים , אנשים הולכים לגלוש במים שורצי כרישים כל יום.
        מה כל כך קשה להבין או להאמין שרוב מי שעושה את הדברים האלו עושים את זה בידיעה ברורה מה הסיכונים ומוכנים לקחת אותם.

        להגיב
        • rami (פורסם: 28-7-2017 בשעה 21:35)

          בול.
          מי שהולך לשחק בזה מודע להשלכות. בדיוק כמו כל בחירה אחרת בחיים.
          המחקר הזה חשוב מאוד וצריך להמשיך ולחקור. במקביל להשאיר את הבחירה עבור אנשים האם רוצים או לא רוצים לשחק/לעבוד בזה בדיוק כמו שאנשים יכולים לבחור האם לצרוך אלכוהול, סגריות וגראס.

          להגיב
        • Lord Anthony (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:08)

          ברור, זה ענף אלים.
          זאת בדיוק התהייה שלי, מה השתנה פתאום? איזה סיפור המחקר הזה (ומחקרים דומים שפורסמו בשנים האחרונות) מספר שלא ידענו כבר?
          למה פתאום נהיה כזה רעש מזה שפשוט יש מספרים? איזה בועה התפוצצה פה?

          להגיב
          • אריאל גרייזס (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:39)

            אני חושב שמה שהשתנה זה בהיקף של התופעה. פעם חשבו שרק מי שחוטף זעזועי מוח מרובים אז יש עליו השפעה, היום מבינים שכל מי שמשחק מושפע בצורה רצינית.
            אפשר להגיד שזה שטויות אבל גם על סיגריות אנשים כאילו ידעו אבל היה להם נוח להתעלם. אתה יודע מה – בכדורגל שחקנים נוגחים בכדור אלפי פעמים במהלך הקריירה שלהם ויש מחקרים שמראים שיש לזה השפעה של פגיעה מוחית מצטברת גם כן. בליגות נוער מסוימות בארהב אסרו על נגיחות מהסיבה הזאת. גם מזה לכולנו נוח להתעלם ועוד 15 שנה אנשים יגידו – מה חדש פה?

            להגיב
  17. ניינר / ווריור (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:06)

    פוטבול הוא ביי פאר הספורט האהוב עלי והפוסט הזה מאד מבאס. אני לא מתכוון להפסיק לראות פוטבול (זה גדול ממני) אבל אני חושב שהליגה מודעת לעניין פגיעות הראש ופועלת כמיטב יכולתה להקטנת הנזק. אם לא נצפה בענפי ספורט שעשויים לגרום נזק לספורטאים נישאר רק עם שחייה.

    להגיב
    • ניינר / ווריור (פורסם: 28-7-2017 בשעה 22:09)

      במפגש עם שחקני היכל התהילה מלפני מספר שבועות אפשר היה לראות איזה נזק הפוטבול גרם לחלק ניכר מהם

      להגיב
      • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 08:16)

        ראשית, שחייה זה הכי אחלה שיש. שנית, למרות שכולם ראו את הפגיע של כוכבי היכל התהילה, והם בוודאי מודעים לפגיעות יותר מאיתנו, הם ממשיכים לעודד את הפצת המשחק בעולם וגאים במה שהשיגו. כלומר הם חושבים שהמשחק שווה את הפגיעה. מוזר, אבל כעובדה הם בעד מה שקורה.

        להגיב
        • ניינר / ווריור (פורסם: 29-7-2017 בשעה 08:50)

          כי רובם בלי פוטבול היו עוד סתם אנשים קשי יום מאיזה חור במידווסט או משהו כזה, אז הם מעריכים את מה שהמשחק נתן להם

          להגיב
          • jhkj (פורסם: 29-7-2017 בשעה 20:27)

            מה שאתה אומר ניינר מזכיר קצת את הרעיון של "מיליון דולר בייבי" של קלינט, חושב שכסרט הוא מנמק יפה מאוד את הטיעון שלך, אני בכל אופן בצד שלך ושל קלינט

            להגיב
        • dmc (פורסם: 29-7-2017 בשעה 08:55)

          איציק, יש עוד הרבה סיבות בשבילם להיות בעמדה הזאת בלי קשר לדעתם בנושא הפגיעות, לא הייתי לוקח את זה כעובדה

          להגיב
          • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 08:57)

            אכן, ועדיין הם מטיילים בעולם ומפיצים את תורתם. לא נראה לי שהם עושים זאת עבור הון כלשהו שהם מקבלים, לכן זה נראה לי די בעייתי.

            להגיב
            • שמעון (פורסם: 29-7-2017 בשעה 16:23)

              השאלה שצריכה להישאל פה מי מוכן להוריד מחייו 5-10 שנים ולקבל 100 מיליון דולר ומעלה, אני בטוח שהמון המון אנשים היו לוקחים את ה-100 מיליון. בטח שכמו שנאמר פה לרוב זה אנשים שאילולא הפוטבול היו חיים חיים מאד קשים.

            • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 16:30)

              זה לא רק להוריד 10 שנים מהחיים זה גם לסבול הרבה שנים בעודך חיי.

            • אריאל גרייזס (פורסם: 29-7-2017 בשעה 17:00)

              מעטים מאוד השחקנים שמרוויח מאה מיליון בקריירה שלהם. קל מאוד לקחת את הקצה הגבוה. היית מוכן לוותר על עשר שנים בחיים שלך בשביל 10 מיליון? אני לא

            • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 17:03)

              אריאל, אני איתך, אך השאלה האם הייתה מוכן לותר על 10 שנים תמורת 10 מיליון דולר בגיל 21 יום לפני הדראפט?

            • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 17:06)

              אריאל, אני איתך, אך השאלה האם הייתה מוכן לותר על 10 שנים תמורת 10 מיליון דולר בגיל 21 יום לפני הדראפט?ואשאלה אחרת לשאול מישהו בתחילת התיכון האם הוא מוכן לסכן 10 שנים בשביל אולי פוטנציאלית להרויח 10 מיליון וגם זה לא בטוח בכלל. בכול גיל ובכול סיטואציה כנראה שהתשובות יהיו שונות.

            • אריאל גרייזס (פורסם: 29-7-2017 בשעה 17:21)

              גם בגיל 21 לא אבל אני מניח שיש אנשים שכן, במיוחד אם אתה מגיע משכונת מצוקה. שזה חלק ממה שאחד המגיבים דיבר עליו פה – זה הופך ממש לספורט לא מוסרי שרק עניים הולכים אליו

            • אמיתי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 17:56)

              זה נהיה שירות בליגיון ברומא העתיקה

            • שמעון (פורסם: 29-7-2017 בשעה 18:42)

              10 מיליון בכל הקריירה זה מה ששחקני פוטבול מרוויחים? מה שם אין עליית מחירים משנות ה-80? כמו בכדורסל ובכדורגל?
              בשביל 10 מיליון לא הייתי עושה את זה כי אני לא עני. בשביל 100 מיליון, תלוי עד איזה גיל אני חי, הייתי מסוגל לחשוב על זה היטב.
              מה שאני הייתי עושה זה כמה מיליונים בשנה שנתיים ופורש האמת.

            • אריאל גרייזס (פורסם: 29-7-2017 בשעה 18:45)

              בכל קבוצה יש 53 שחקנים, תקרת השכר היא בערך 100 מיליון לעונה, קריירה ממוצעת של שחקן פוטבול היא באיזור ה-3-4 שנים. תעשה את החישוב לבד

            • שמעון (פורסם: 30-7-2017 בשעה 05:22)

              אריאל 53 שחקנים??אבל רובם זה נערי מגבות אני דיברתי על שחקנים באמת שמשחקים רוב הזמן הם בטוח מרוויחים טוב. נערי מגבות משחקים פחות ולכן חשופים לנזק פחות. אתה לקחת גם נערי אימון. מה ממוצע שכר של שחקני ליינאפ וכאלו שאשכרה משחקים?

            • ק. (פורסם: 30-7-2017 בשעה 10:35)

              שמעון זה לא בדיוק היחס של חמישייה פותחת מול 15 בטופס.
              בכל משחק מינימום (וכמעט תמיד זה יותר) 33 משחקים – 11 התקפה, 11 הגנה ו-11 קבוצות מיוחדות

            • תומרג (פורסם: 30-7-2017 בשעה 10:52)

              לא מדויק
              יש לא מעט חילופים, ברוב העמדות ישחק תמיד גם המחליף . שים לב לרץ המחליף או לרסיברים, גם שחקני ליין וליינבקרים.
              בנוסף, לא חסרים שינויי פורמציה במהלך המשחק, במעבר בין 4-3 ל 3-4 מתחלף לפחות שחקן אחד.
              מצד שני, הקבוצות המיוחדות מורכבות גם משחקני התקפה או הגנה ככה שהמשוואה של 3X11 קצת מעלה את המספר.

            • יוסי (פורסם: 30-7-2017 בשעה 11:07)

              התקרה היא 167 מיליון.

            • ק. (פורסם: 30-7-2017 בשעה 14:55)

              תומרג בכוונה ההסבר פשטני למי שלא עוקב אחרי המשחק…
              רב הספיישל טים לא מורכבת מה22 הפותחים בהגנה וההתקפה ובטוח זה מתקזז עם כל המחליפים

  18. מיקו גוטליב אהלן סבבה (פורסם: 28-7-2017 בשעה 23:29)

    בצורה שבה תיארת שהוא נעשה הממצא היחיד שיוצא ממנו זה שקרובי משפחה של שחקני פוטבול לשעבר יודעים לזהות בצורה די טובה נזק מוחי.

    להגיב
    • אלי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 08:58)

      גם זה לא בטוח כי אין לך קבוצת ביקורת.
      נראה לי שכל קרוב משפחה יכול לזהות פגיעה מוחית במשפחתו.

      להגיב
  19. נתן (פורסם: 28-7-2017 בשעה 23:58)

    אני הורדתי מאד את המינון אחרי שראיתי מה קרה לפייטון מאנינג. אמרתי לעצמי שכל פעם שאני חושב על פוטבול אחשוב על מכה בראש ברמה של זעזוע מח. מאז ימי ראשון הרבה פחות מעניינים. לעיתים אני צופה במשחקי סוף העונה.

    להגיב
  20. דיזידין (פורסם: 29-7-2017 בשעה 00:17)

    מעניין אם וכמה יפרשו בעקבות אורשלד.
    אני צעיר, עשיתי כמה מיליונים, יש לי תינוק בבית, הגוף כואב והמוח עדיין מתפקד – אולי זה הזמן ל׳קח את הכסף וברח׳.

    להגיב
  21. מוטי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 06:59)

    אברהמי גם לא ראה את הפאטס זוכים בסופרבול האחרון? בתור מי שזוכר אותו בפורום של וואלה כבר ב 2001 אני לא מאמין.

    להגיב
  22. אלון (פורסם: 29-7-2017 בשעה 07:02)

    אנחנו גרים בישוב די מבוסס עם חינוך ציבורי הכי טוב בארה"ב. הבן שלי מתחיל חודש הבא תיכון ויש מספיק שחקנים לקבוצת פרשמנים. בפוטבול אולי ירד אבל יקח לזה עוד הרבה שנים.

    להגיב
    • עומרי (ירוק) (פורסם: 31-7-2017 בשעה 03:28)

      איזה ישוב, אם מותר לשאול?

      להגיב
  23. רועי מ (פורסם: 29-7-2017 בשעה 07:14)

    מה יש לכם מלשחות עם כרישים.
    בגדול כרישים לא טורפים בני אדם. יש מקרי ץקחפה, הם מקורם מטעות בזיהוי הטרף.

    האם רואים מגמה בגילאים צעירים?

    להגיב
    • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 08:23)

      כרישים באופן כללי מעדיפים בשר דג על פני בשר יונק (לא רק בני אדם), אבל כשרעבים, הכל הולך. יש לי ידיד דרום אפריקאי שהולך לשחות עם כרישים וגם לקח את ילדיו כשהיו רק בני 6 לעשות זאת. מבחינתי במובן זה יש לו איזה חוסר איזון נפשי. נכון שדג יותר טעים, אבל…

      להגיב
  24. אני (פורסם: 29-7-2017 בשעה 07:19)

    Concussion של ויל סמית' מלפני כמה שנים.
    כמובן סרט הוליוודי מצוין שמדבר בדיוק על זה.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 08:19)

      הוא מדבר הרבה יותר על מכונת ההסתרה שבאה להגן מפני כאלו שרוצים להזהיר מפני ההשלכות. מאד מזכיר את חברות הסיגריות במובן זה.

      להגיב
      • שמעון (פורסם: 29-7-2017 בשעה 16:20)

        נו וסיגריות אנשים הפסיקו לעשן? ובסיגריות הלקוחות רק מוציאים כסף וחשופים לבעיות בריאות. בפוטבול הוא לפחות עושה מיליונים.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 16:28)

          אני לא כתבתי שיפסק, רק ציינתי עובדה. מה שכן, הסיכוי לפגיעה בענף גדול מאדר בסיגריות בגלל שהשוק קטן בהרבה ובגלל שהפגיעה בגיל צעיר בהרבה, אז גורם הפחד גדל.

          להגיב
        • אריאל גרייזס (פורסם: 29-7-2017 בשעה 17:01)

          יש ירידה תלולה בכמות המעשנים – כל שנה יש פחות. אז כנראה שכן

          להגיב
          • שמעון (פורסם: 30-7-2017 בשעה 05:19)

            לא רואה את חברות הסיגריות בפאניקה מזה. בודדים נוטשים זה בדיוק כמו השחקן הזה שפרש

            להגיב
            • עומרי (ירוק) (פורסם: 31-7-2017 בשעה 03:32)

              שמעון זה ממש אבל ממש לא נכון. אתה בישראל אבל יש מקומות בארה"ב שאתה כמעט לא רואה סיגריות. זה ירידה חדה לעומת לפני שנים.

  25. jhkj (פורסם: 29-7-2017 בשעה 08:37)

    מצד אחד אמפיריות המחקר שערוריתית ביחס למסקנה שמנסים להסיק ממנה, כפי שציינת קודם, כל האנשים במחקר אלו מוחות שנתרמו למדע עקב כך שהפגינו סמפטומים של מחלות נוירולוגיות, הגודל המשמעותי הוא שכל ליגה שמכדת את עצמה מאה ומשהו אנשים עם נזק מוחי לכל החיים הוא עדיין משבר גדול, גם אם האחוזים קטנים בהרבה במבמחקר

    מצד שני כפי שציינת מה ההבדל בין פוטבול לאגרוף, או בו ניקח ארגון יותר דומה ושנהיה בשנים האחרונות הרבה פחות נישתי-UFC. אף אחד מהרגע הראשון לא חושב שזה בריא ועדיין הספורט בצמיחה מתמדת, דרך אגב הוא כנראה הסיבה העיקרית שאגרוף הפך לספורט נישה ולא הסכנה הבריאותית.

    ולמרות הכל, מדאיג מאוד

    להגיב
  26. שמואל ד (פורסם: 29-7-2017 בשעה 14:38)

    לפוטבול יש יתרון אדיר על כדורסל ובייסבול בגיוס שחקנים חדשים. מול כדורסל זה נובע פשוט מהמספרים: בקבוצת פוטבול יש הרבה יותר שחקנים מאשר בקבוצת כדורסל. מול בייסבול זה נובע משני דברים: ראשית, בייסבול הוא ספורט שבו האתלטיות היא לא הבסיס להצטיינות. כתוצאה מזה עוברות כמה שנים טובות מהרגע ששחקן נבחר בדרפט עד שהוא מגיע לליגה הבכירה וגם אז, הוא יקבל שכר נמוך יחסית. לכן נראה לי שצעירים שבאים מעוני ורוצים לעשות כסף מהר ימשיכו ללכת לשחק פוטבול.
    הסכנה האמיתית היתה יכולה להיות שהעניין בפוטבול בקרב מעמד הביניים והפוטבול ידרדר למעמד של הכדורסל בארה"ב לפני דיוויד סטרן כש NBA נחשבה לליגה שמעניינת בעיקר שחורים. אבל כאן נכנס גורם אחר: פוטבול הוא הנושא מס. 1 להימורים בארה"ב. הקונספט של פאנטזי נולד בהקשר של בייסבול בשנות ה 80 אבל היום יש הרבה יותר שחקני פאנטזי פוטבול. השינוי בחקיקה בארה"ב שצפויה להפוך הימורי ספורט בצורת מה שנקרא "דיילי פאנטזי" רק תיתן דחיפה אדירה להימורים ותשאיר את העניין במשחק ברמה גבוהה.

    להגיב
    • דיזידין (פורסם: 29-7-2017 בשעה 14:50)

      לא בטוח שזה הכיוון.
      פעם אגרוף היה המוביל בהימורים, וזה לא עזר לענף.
      למעשה, ההיפך: מכירת הקרבות, שנובעת מההימורים, היא שהביאה לשקיעת האגרוף, יותר מהאלימות.

      להגיב
      • שמואל ד (פורסם: 29-7-2017 בשעה 20:06)

        הרבה יותר קל לארגן מכירת קרב אגרוף מאשר משחק פוטבול. ק"ב שהוא השחקן בעל ההשפעה הגדולה ביותר על המשחק מרוויח מליונים והמוטיבציה שלו למכור משחק תהיה די קטנה.

        להגיב
    • שמעון (פורסם: 29-7-2017 בשעה 16:18)

      שהרבה כסף מעורב, הבית תמיד זוכה, אין לאף אחד אינטרס לפגוע במותג. כולם ירוויחו מיליונים.

      להגיב
  27. עמי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 15:06)

    מסכים עם אריאל שהפגיעה העיקרית היא בגלל הדור העתידי ופחות בגלל בעיה מוסרית של הצפיה. אני יכול להעיד שאצלי בעבודה אין אפילו אחד (מתוך 10-20 אנשים שהיו מעורבים בדיון) שמוכן לשקול שילדיו ישחקו פוטבול (מוכנים לטאג פוטבול לכל היותר), למרות שכולם אוהדים גדולים של המשחק כיאה למקום עבודה שממוקם בבוסטון. בטוח שלפני 20 שנה התשובה היתה שונה מאד.
    ודרך אגב – אני אמשיך לצפות כמו שאמשיך לאכול בשר – הדחקה היא כלי חזק, אבל בטוח שיהיה לי יותר מבאס וקשה לצפות בתיקולים חזקים, היחס לתיקולים כאלו כן נראה לי שישתנה – ממשהו שאתה מצפה לראות למשהו שעושה לך קצת קווץ בבטן.

    להגיב
    • שמעון (פורסם: 29-7-2017 בשעה 16:17)

      אם ילד של אנשים בעבודה שלך יציעו לו מיליוני דולרים הוא לא ישאל את ההורים, וכמובן שאפשר לשחק שנים בודדות ולפרוש מיליונר גם.

      להגיב
  28. שמעון (פורסם: 29-7-2017 בשעה 16:16)

    לא רואה שום פגיעה עתידית במותג, מכה קלה בכנף ותו לא.
    כולם ידעו, יודעים וידעו אבל האנשים האלו רובם בוחרים בין חיי פשע ורחוב לבין להיות מיליונרים ולזיין כל מה שזז ותהילת עולם עם סיכוי נמוך להיות גם עם בעיות בריאות בשלב המאוחר של חייהם (הרי רוב מוחלט של שחקני הפוטבול לא מתים בגיל צעיר), הימור שבהחלט שווה לקחת.
    גם שיודעים עדיין האנשים יקחו את הסיכון כי זה שווה בעלות מול תועלת.
    גם בעבודות של פחם, כרייה, נמלים, חומרים כימים וכור גרעיני ועוד מיליון דברים יש סכנות לבריאות אבל העובדים שם לא מרוויחים מיליונים ועם תהילת עולם.

    להגיב
  29. Ds (פורסם: 29-7-2017 בשעה 17:30)

    ומה איתנו? מה עם החיים של האנשים הרגילים?? מה עם מה שאנחנו מקריבים? מה עם הנזק הנפשי (ואולי המוחי) ו״הזמן האבוד״ של מי שעובד במשרד במשך 30-40 שנה במשרה תובענית כשמה המטרה? שבסוף לילדים יהיה בית/דירה משלהם? האם זה שווה את כל זה?
    אז לרוב האנשים אולי אין ברירה, אבל הידיעה של שחקני פוטבול שהם סידרו את החיים של הילדים והנינים שלהם (וגם של ההורים בדרך כלל) נראה לי עולה על הכל. אבל מסכים שככל הנראה נראה בעתיד הקבלה בין רמת הכנסה נמוכה של המשפחה לבין מי שירצה לשחק פוטבול מקצועני.

    להגיב
    • אריאל גרייזס (פורסם: 29-7-2017 בשעה 18:44)

      יותר מחצי מהשחקנים מכריזים על פשיטת רגל בטווח של חמש שנים מהפרישה שלהם. רובם המכריע מרוויח סכומים של כמה מיליונים בודדים בקריירה – ויש להם עוד 40 שנה לחיות ואין להם מקצוע כמו כולנו. רובם המוחלט לא מסדרים אפילו את הילדים שלהם. זה נראה נורא זוהר אבל זה ממש לא

      להגיב
      • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 18:47)

        אין להם ב-NFL סדנאות לתכנון העתיד כמו ב-NBA? אני זוכר שכספי סיפר לפני השנה הראשונה ב-NBA אספו את כל הרוקים ונתנו הסברים על פנסיה, תכנון תכניות לאחר קריירת ה-NBA ועוד דברים.

        להגיב
        • אריאל גרייזס (פורסם: 29-7-2017 בשעה 19:16)

          אני מניח שיש אבל אתה יודע איך זה ילדים בני 20

          להגיב
          • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 19:20)

            כן, יש לי 2 בגילאים אלו, והם דווקא מודעים לכך הרבה יותר ממני בגיל ההוא.
            הייתי מצפה אולי בגלל המספרים החריגים שאתה רושם לגבי פשיטות רגל שהליגה ביחד עם איגוד השחקנים שיפרישו אחוז מסוים מההכנסה לחיסכון ארוך טווח.

            להגיב
            • אלי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 20:11)

              לא נראה לי שההורים של הרוקי'ס מגיבים בדה באזר, ולכן ההשוואה שלך אליהם אינה נכונה.

            • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 20:17)

              אלי,
              ראשית, אריאל כתב שאני יודע איך זה עם ילדים בני 20, וכתבתי שכן. לא היה במה שאריאל כתב שום שיוך להורי הרוקיס.
              שנית, אף אחד לא מונע מהורי הרוקיס להגיב בדה-באזר, זה שהם לא מגיבים זה עניין שלהם. זה שהם לא קוראים את דה-באזר (כנראה) זה הפסד שלהם.

            • אורן השני (פורסם: 29-7-2017 בשעה 22:34)

              רק חסר שלבאר בול יתחיל להגיב פה

        • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 29-7-2017 בשעה 21:00)

          זה כמו שנותנים לך הסברים על תלוש השכר שלך או קרנות למיניהן.
          למי שהוא לא גיל שלי זה כמו ממנטו. 10 דקות אחר כך אתה כבר לא זוכר כלום.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 21:02)

            גיל, אתה יכול להסביר בבקשה.

            להגיב
      • שמעון (פורסם: 30-7-2017 בשעה 05:18)

        זה שהם טיפשים זה כבר בעיה שלהם אבל הם כן עושים מיליונים ויכולים לסדר את עצמם ואת ילדיהם לנצח ובטח שיותר מ99 אחוז מהאנשים בעולם. זה שהם מבזבזים את הכסף הזה על תכשיטים פוזה שתייה וזיונים וכל מיני בלינג בלינג זה כבר אשמתם.

        להגיב
  30. דן ברקאי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 20:20)

    הפחד הוא, שאנשים מכריזים על חיים מתומצתים כדיפולט על פני חיים ארוכים.

    אין מעשן שלא מודע לסיכונים, אין פושע שלא מודע לסיכונים, ואין שחקן פוטבול שלא מודע לסיכונים.

    אבל לא הובאה שום סיבה לשרוד עד גיל 90. אריכות ימים זה מותרות בעיניי הדור הצעיר. וכל עוד אין סיבה טובה למה לחיות עד גיל 90, אנשים ימשיכו לעשן, לצרוך אלכוהול בכמויות שדופקות את הכבד, לחיות חיי פשע, לשחק פוטבול – ולמות 'רק' בגיל 70.

    להגיב
  31. נתי (פורסם: 29-7-2017 בשעה 20:52)

    היכן באמת ממוקם נושא הציוד והלבוש של השחקנים היום? מן הסתם הכל התחיל כהגנה. אבל כמה מזה גורם דווקא לסכנה, לא רק במובן הפסיכולוגי שציינת, שמרגישים מוגנים. אלא ממש בהיבט שזה יותר מסוכן? נניח והיו משחקים במדים רגילים לגמרי, היה יותר או פחות בטוח?

    להגיב
  32. אבו צ'יצ'ריטה (פורסם: 29-7-2017 בשעה 23:20)

    וכל פעם מחדש כשהדיון הזה עולה אני נזכר בזעזוע וההלם שאחז באומה האמריקאית מהפטמה של ג'נט ג'קסון. שנדחפה לפריים באמצע משחק במהלכו גלדיאטורים גורמים זה לזה ולעצמם נזק מוחי בלתי הפיך וגרמה שערוריה רבתי…
    מוזר הוא עולמנו
    לא רואה את עצמי מפסיק לצפות. אבל לך תדע

    להגיב
    • איציק (פורסם: 29-7-2017 בשעה 23:26)

      כנראה גם הפטמה שלה גרמה לנזק מוחי בלתי הפיך. הופעה מזעזת.

      להגיב
    • אלי (פורסם: 30-7-2017 בשעה 07:38)

      הפסקתי לראות פוטבול מאז.

      להגיב
  33. עכברוני (פורסם: 30-7-2017 בשעה 08:37)

    https://youtu.be/xvjK-4NXRsM

    להגיב

מה דעתך?