DGTB6pMV0AEHm5E

ב-17 לספטמבר 2001 המראנו לארה"ב, אני ואשתי לשעתיד, לטיול של חודש. הטיול היה אמור להתחיל ב-14 לספטמבר אבל הוא נדחה מסיבות די ברורות. למעשה, היינו המטוס הראשון שנחת בניו יורק אחרי 11 לספטמבר (לפעמים יש יתרונות ללטוס אל על, מסתבר). טיילנו קצת בניו יורק ונסענו עד מפלי הניאגרה כי עדיין לא היו טיסות פנימיות ורק שבועיים אחר כך הגענו ללאס וגאס. זה היה יום ראשון בבוקר ונכנסנו למין אולם עצום שעשרות טלוויזיות ענקיות ריפדו בו קיר שלם ולפניהם היו מונחות מאות כורסאות שבהם יושבים מהמרים וצופים ב- נכון, פוטבול.

עד לאותה נקודה, פוטבול היווה חלק מזערי בחיים שלי. בשנות השמונים היינו מקבלים עדכונים בחדשות אחרי הסופרבול (מעניין אם גם אז היו מספרים כמה עולה כל פרסומת) והשם היחיד שנחרת במוח, מן הסתם, היה של ג'ו מונטנה. כולם הכירו את השם הזה והספירלה המופלאה שלו עדיין חרותה לי בזיכרון. בהערת אגב, לפגוש אותו וללחוץ לו את היד לפני כחודשיים זה מסוג סגירות המעגל שמעט מאוד פעמים החיים מספקים לך.

עד לאותה נקודה בוגאס, זה כל מה שידעתי על פוטבול. ג'ו מונטנה. ידעתי שמותר לזרוק את הכדור פעם אחת קדימה, ידעתי שהסופרבול זה המשחק הכי גדול שיש – וזהו בערך. אבל כאוהד ספורט, הסצינה הזאת היתה מבחינתי מושלמת. התיישבתי בכורסאות ובהיתי מוקסם במסכים עד שאשתי אמרה לי – יאללה, בואו נזוז.

כשחזרנו לארץ המשכתי לעקוב מרחוק אחרי הפוטבול. ברמה של לקרוא פה ושם ידיעות על המשחק, לא חושב שראיתי משחק אפילו. ואז הגיע הפלייאוף ונתקלתי בידיעה של רחביה ברמן בוואלה – כנראה היחיד ברשת בזמנו שבכלל התעסק עם ספורט אמריקאי ברמה יומיומית ושלו אני חייב חלק נכבד מידע הפוטבול הראשוני שלי  – והסיפור על הק"ב של ניו אינגלנד שניצח אחרי פאמבל שלא היה שבה את הדמיון שלי. העובדה שהקבוצה שלו היתה בעצם מבוסטון – העיר שאהבתי ספורטיבית עוד מאז שנות השמונים בזכות לארי בירד וגם העיר האמריקאית הראשונה שבה ביקרתי שנה קודם והתאהבתי בה – הפכו את זה לשילוב מנצח. אחרי הסופרבול עקבתי כבר בחי ומאותו רגע הייתי שבוי.

היה פעם סרטון וידאו, בטח ב-METV – המכה של אוהדי הפוטבול בארץ בתחילת העשור הקודם – על איך עולם הפוטבול היה נראה אחרת בלי "The catch" התפיסה המפורסמת של דוויט קלארק מג'ו מונטנה, אי שם בתחילת שנות השמונים. בלי התפיסה, אמר הסרטון, הניינרס לא עולים לסופרבול, הם לא הופכים לשושלת ומשם דברים מתגלגלים למצב שאנחנו מקבלים עולם אחר לגמרי מזה שאנחנו מכירים. לכו תדעו, אולי אפילו הבילס היו לוקחים איזה סופרבול אחד (הגזמתי קצת, אה?).

במידה רבה, אני מסתכל על החיים שלי מאז שנתקלתי בטום בריידי בפעם הראשונה, לפני יותר מ-15 שנה, ותוהה איך הם היו יכולים להיראות אחרת לגמרי אם השופטים היו מחליטים שאותו פאמבל מול אוקלנד אכן היה איבוד כדור. כי זה מה שקרה לי מאז:

התאהבתי בפוטבול. התחלתי לראות פוטבול בצורה קבועה כל יום ראשון. גיליתי את פורום "ספורט אמריקאי" בוואלה. בזכותו גיליתי גם את הבייסבול והתאהבתי גם בו. גיליתי שמשחקים פוטבול בפארק הירקון כל יום שישי והתחלתי לשחק פוטבול. פגשתי כמה אנשים באותו פורום שעד היום הם חלק מרכזי מאוד בחיים שלי. עברנו לאריזונה ודוד רוזנטל מוואלה – עוד אחד מהפורום ההוא – הציע לי לכתוב טור על החוויות שלי שם שגם יסכם את מחזור הפוטבול. יחסית לטור על ספורט די איזוטרי, הוא הפך להצלחה לא קטנה. כשחזרנו לארץ, ליגת הפוטבול הישראלית הוקמה ואני הייתי חלק ממנה. בשנה הראשונה בתור שחקן והחל מהשנה השלישית, כבר תשע שנים, כשופט. אחרי שלוש שנים של כתיבה בוואלה החלטתי שאני נורא אוהב לכתוב, לא רק על פוטבול, ופתחתי בלוג משלי. בהתחלה הוא היה עצמאי ואחרי שנה או שנתיים דורפן הציע לי להצטרף לדה באזר ומאז אני פה. בחודשים האחרונים אפילו בזכות הבלוג הזה קפצה הזדמנות לכתיבה במקום עם קצת יותר קוראים – בסוף זה לא התממש עדיין, אבל אני רוצה להאמין שזה לא הסוף. זה נכון שיש לי קריירה נפרדת, "אמיתית" (ויש יגידו, במידה לא מועטה של צדק, שהיא רק התחביב) אבל כתיבה הפכה להיות חלק משמעותי מאוד בחיים שלי . וזה בלי לדבר על החברים שהכרתי, על ליגת הפוטבול והשיפוט שהם חלק משמעותי מאוד בחיים שלי וגם על רגע הספורט הכי גדול שנכחתי בו בחיים שלי, כשצרחתי את שמו של טום בריידי באיצטדיון של אריזונה אחרי שזה (עם עזרה ממלקולם באטלר) לקח את הסופרבול הרביעי שלו.

וכל זה לא היה קורה בלי טום בריידי.

מזל טוב ילד. אני לא מאמין שאתה כבר בן 40 ועדיין משחק כאילו אתה בן 25. עד 120, לפחות.

***

אני מחשיב את עצמי לבריידיולוג די מכובד בקנה מידה מקומי אבל אם יש מישהו שמכיר את בריידי באמת וכנראה ראה כל משחק שלו בקריירה (כמה פעמים) זה משה יחזקאל, שלכבוד יום ההולדת הארבעים של בריידי (כן, היה אתמול. איחור אופנתי וזה) נותן לכם 40 עובדות שלא ידעתם על האיש והאגדה:

  1.  השם המלא הוא תומאס אדוארד פטריק בריידי ג'וניור. לבן הבכור שלו (מהשחקנית בריג'יט מוינהאן) גם כן קוראים אדוארד
  2. הבן של בריידי משחק פנטזי פוטבול. אבא שלו המליץ לו לקחת דבונטה פרימן
  3. כולם יודעים על משטר האימונים והדיאטה הקפדנית של בריידי, גם הילדים שלו  לא אוכלים ג'אנק. בהאלווין הילדים במשפחת בריידי אספו את כל הממתקים, בחרו ממתק אחד  וחילקו את השאר
  4. בשידורי הפוטבול בברזיל קוראים לו "טום בריידי הבעל של ג'יזל" או בקיצור "הבעל של ג'יזל". מי אמר שרק אנחנו פרובינציאלים?
  5. לבריידי יש 3 אחיות – ננסי, ג'ולי ומורין – כולן היו ספורטאיות במכללות.
  6. אחת מהן, ג'ולי, נשואה לכוכב הבייסבול לשעבר של הרד-סוקס קוויו יוקיליס. יהודי טוב, אגב.
  7. לג'ולי וטום יש יומולדת באותו תאריך
  8. כולם יודעים שבריידי ניבחר במקום ה 199 בדראפט. הקווטרבק הראשון שניבחר באותו דראפט (בבחירה 18 אובראול) – צ'אד פנינגטון – הוא הקווטרבק יחידי חוץ מטום בריידי שהוביל קבוצה לאליפות ה AFC מיזרח מ 2001 ועד היום
  9. מאותו דראפט יש רק עוד שחקן אחד שעדיין פותח ב NFL – סבסטיאן יניקובסקי, הבועט של הריידרס
  10. אם כבר ריידרס – אם תסתובבו באוקלנד עם חולצה של טום בריידי, סיכוי טוב שמישהו יצעק לכם "it was a fumble!"
  11. את הנצחון הראשון שלו הוא השיג נגד אינדיאנפוליס והקווטרבק הצעיר הכוכב שלה, פייטון מאנינג. בריידי היה בינוני מינוס באותו מישחק ולא מסר אף טאצ'דאון
  12. את הטאצ'דאון הראשון בקריירה הוא מסר לכוכב הגדול בהתקפה של ניו-אינגלנד אז – טרי גלן. זה היה גם הטאצ'דאון האחרון לטרי גלן – שחקן מפונק שניבחר גבוה בדראפט עם מניירות שביל בליצ'יק זרק מהקבוצה זמן קצר אחר כך
  13. לקח לו 2 משחקים ורבע עד שהוא מסר את הטאצ'דאון הראשון, 2 משחקים שבהם הוא לא ניראה מי יודע מה. אבל את אותו מישחק (נגד סן-דייגו) הוא ניצח הכי טום בריידי שאפשר – בקאמבק אדיר ברבע האחרון
  14. 65 שחקנים תפסו מסירות לטאצ'דאון מטום בריידי. מפטריק פאס וג'יי אר רדמונד ועד מאט לנגל.
  15. 27 שחקנים תפסו מסירות לטאצ'דאון מבריידי בפלייאוף
  16. בריידי מסר 15 טאצ'דאונים בסופרבולים, מן הסתם שיא ליגה. רק 3 שחקנים תפסו יותר מטאצ'דאון אחד ואחד משלושת השחקנים האלו היה בכלל ליינבקר (מייק ורייבל כמובן).
  17. בסופרבול של עונת 2003 נגד קרוליינה הוא קבע שיא למסירות מושלמות בסופרבול. מאז הוא שבר את השיא הזה פעמיים
  18. לבריידי יש 25 נצחונות בפלייאוף. רק ל-9 קבוצות ב NFL יש יותר
  19. בריידי כילד היה אוהד של הניינרס. בגיל 5 הוא ראה את המסירה של ג'ו מונטנה לדווייט קלארק מהיציע של קנדלסטיק פארק, המהלך שידוע עד היום בשם the catch (ואולי, אם לא היה רואה אותו, בכלל לא היה טום בריידי?)
  20. כשבריידי וג'יזל עברו סופית לגור בבוסטון הם מכרו את הבית שלהם בקליפורניה לראפר ד"ר דרה ב 50 מליון דולר. כשהם קנו את הבית הוא עלה להם פחות מחצי מזה
  21. מלקולם מיטשל הוא הרוקי הראשון שתפס מסירה בסופרבול מבריידי – זה קרה בסופרבול השביעי שלו.
  22. טום בריידי היה שחקן בייסבול לא רע בכלל בתיכון, הוא אפילו ניבחר בדראפט של הבייסבול (ע"י מונטריאול אקספוס, שבינתיים שינתה שם ועברה לוושינגטון)
  23. אם תכתבו בגוגל tom , בריידי יהיה האפשרות הרביעית שגוגול יציע לכם אחרי טום הארדי, טום קרוז וטום הולאנד (טוב נו, בכל זאת הספיידרמן ביי פאר הכי מוצלח)
  24. לטום בריידי יש חשבון אינסטגרם ודף פייסבוק מאוד פעילים וגם אנשים מאוד מוכשרים שמפעילים אותם (מאיפה אתם חושבים יכלתי לאסוף כל כך הרבה עובדות לא חשובות על טום בריידי?)
  25. הקווטרבק הפותח במישיגן לפני טום בריידי היה בריאן גריסי. אבא של בראיין גריסי היה הקווטרבק של מיאמי דולפינס בעונה המושלמת ב 1972
  26. המם המפורסם של ריצ'ארד שרמן "you mad bro?" התחיל כהקנטה כנגד טום בריידי אחרי הניצחון של סיאטל על הפטריוטס בשבוע 6 בעונת 2012
  27. ריצ'ארד שרמן היה השחקן הראשון שניגש לברך את בריידי אחרי הניצחון בסופרבול 49 (כבר סיפרנו שהבלוג היה בסופרבול הזה?)
  28. בתשובה לשאלה "איך זה היה לשחק עם טום בריידי?" ענה ג'באר גפני – רסיבר ששיחק בפאטס בין 2006 ל 2008 ענה: It was everything — that’s what it was like
  29. השחקן שתפס הכי הרבה כדורים מטום בריידי הוא כמובן ווס וולקר. 632 בסך הכל.
  30. לטום בריידי יש כמה חברים מהוליווד – מאט דיימון, בן אפלק, כריס אוונס וכמובן מארק וולברג שבריידי אפילו השתתף בסרט שלו (טד 2) בסצינה הזוייה במיוחד. כולם אגב, אוהדי פאטס.
  31. טום בריידי בעיקרון לא שותה אלכוהול בגלל הדיאטה הקפדנית שלו, אם כי הוא לפעמים מרשה לעצמו. כמו למשל כשהוא רואה משחק של ארון רודג'רס
  32. בריידי פירסם השנה ספר על הדיאטה והאימונים שלו. תוך יום אחד הספר הזה קפץ לראש מצעד המכירות של אמאזון
  33. בתשובה לשאלה "איזה טבעת אתה הכי אוהב?" בריידי עונה "the next one"
  34. בריידי נוהג לחגוג טאצ'דאון עם הרסיברים שלו בנגיחה בקסדה. ג'וליאן אדלמן אמר שהנגיחות האלו די כואבות לפעמים. לגרונק לעומת זאת זה לא ממש מזיז
  35. ב 7 סופרבולים בהם שיחק הוא מעולם לא השיג נקודות ברבע הראשון
  36. אף שחקן לא חטף יותר מ 3 כדורים בקריירה מטום בריידי. אנטוניו רוג'רס קרומרטי (ג'טס וצ'רג'רס) וגרג ווסלי מקנזס הם היחידים שחטפו מסירות של בריידי 3 פעמים. גרג ווסלי עשה את כולן באותו מישחק (עונת 2005)
  37. בריידי מפרסם לא מעט מותגים. הידועים ביותר הם אנדר ארמור ו UGG . המותג האחרון שהוא התחיל לפרסם היא חברת מכוניות היוקרה אסטון-מרטין
  38. לאחת הפירסומות הראשונות שהוא עשה לחברת וויזה הוא ביקש וקיבל את 5 שחקני האופנסיב ליין שלו. לא מזיק שגם כמה חברים מהקבוצה יעשו כמה דולרים מהצד, ביחוד אם אלו השחקנים שמגנים עליך.
  39. הסטטיסטיקה הזו עלתה כבר כמה פעמים בוויכוחים האינסופיים עם הייטרס של בריידי, ועדיין תמיד טוב להביא אותה: במישחקים שבהם קווטרבק זרק את הכדור יותר מ 50 פעמים לבריידי יש מאזן הזוי של 18 נצחונות ו 9 הפסדים. 2 מהניצחונות האלו אגב, היו בסופרבול. הקווטרבק היחידי חוץ מבריידי עם מאזן חיובי בכלל במשחקים כאלו הוא דונובן מקנאב (4 נצחונות, 2 הפסדים).
  40. טום בריידי מעולם לא אמר משהו רע בתקשורת על שחקן אחר, לא מהקבוצה שלו ולא מקבוצה יריבה. גם לא בתגובה על דברים רעים שנאמרו עליו. אפילו השונאים הגדולים ביותר שלו (כמו למשל טרל סאגס ו לאנס בריגס) למדו להעריך את זה.
  41. ואחת לשנה הבאה מבעל הבלוג: "שלום, אני טום בריידי, אני משחק קוורטרבק", ככה בריידי, אחד הפרצופים הכי מוכרים בעולם, מקבל כל רוקי במחנה האימונים הראשון של הפטריוטס. תגידו לי אתם, אפשר לא לאהוב אותו?
אש, קרח ומה שבינהם - יומן משחקי הכס (ע' 7 פרק 3)
אש, קרח ומה שבינהם - יומן משחקי הכס (ע' 7, פרק 4)